אלפונס רטיסבון

אלפונס רטיסבון
**Marie-Alphonse Ratisbonne**
	אלפונס רטיסבון ב-1865
לידה	1 במאי 1812; שטרסבורג, צרפת
פטירה	6 במאי 1884 (בגיל 72); עין כרם, ישראל
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	? – 6 במאי 1884
שם השושלת	משפחת רטיסבון
אב	אוגוסט רטיסבונה
אם	Adélaïde Cerf Berr

אלפונס רטיסבון (Alphonse Ratisbonne;‏ 1 במאי 1814 – 6 במאי 1884) היה יהודי צרפתי שהמיר את דתו והיה למיסיונר ואיש דת קתולי. יחד עם אחיו תאודור רטיסבון, אף הוא מומר שהיה לאיש כמורה, יסד את מסדר האחיות ציון והקים שורת מנזרים ומוסדות חינוך קתוליים בירושלים ובעולם.

קורות חייו

רטיסבון נולד בשטרסבורג שבאלזס למשפחה יהודית אמידה, כבן תשיעי בין עשרה ילדים. בשנת 1841, לאחר לימודי משפטים בפריז, התארס לבת אחיו הגדול, פלורה רטיסבון, ועמד להצטרף כשותף בבנק של דודו.

עקב גילה הצעיר של פלורה, שהייתה אז רק בת 16, החתונה נדחתה ורטיסבון יצא בינתיים לטיול במזרח. ברומא פגש רטיסבון את בן כיתתו משטרסבורג, גוסטב דה בוסייר (Gustave de Bussieres), צעיר פרוטסטנטי, שסיפר לו כי בא לרומא לבקר את אחיו, שהפך לכומר קתולי. אחד מאחיו של רטיסבון, תיאודור, המיר גם הוא דתו 15 שנה קודם, כחלק מקבוצת משכילים ומנהיגים יהודים בני אלזס שנהגו כך, והגיע לדרגה גבוהה בממסד הכנסייתי של פריז. רטיסבון הגדיר את עצמו באותה עת כחילוני אתאיסט, ולאחר התנצרות אחיו והפיכתו לכומר, הצהיר על הנצרות הקתולית כמחלת כלבת מסוכנת, שגרמה לאחיו לבגוד במשפחתו.

השלושה טיילו ברומא, ורטיסבון הצעיר לא התבייש לכנות באוזני הכומר את הנצרות בשם "אמונה טפלה". בתגובה הציע הכומר לרטיסבון לענוד את "מדליית הפלא", לשאת תפילה נוצרית מסוימת, ולראות איך הדבר ישפיע עליו.

מדליית הפלא

בנובמבר 1830 טענה נזירה צעירה בשם קתרין לאבּור (Catherine Laboure) ממנזר "אחיות הצדקה" בפריס כי מריה אמו של ישו התגלתה לפניה כשידיה פרושות וקרני אור יוצאות מהן. מעל ראשה נמתחה קשת ועליה המילים בצרפתית: "הו מריה שהתעברה ללא חטא, התפללי עבורנו כשאנו פונים אלייך בצרתנו" (O Marie concue sans peché, priez pour nous qui avons recours a vous).

לאבור סיפרה כי מריה ביקשה ממנה ליצור מדליה שתציג את החיזיון, ומצדה השני יופיעו שני לבבות - אחד שלה ואחד של ישו - וצלב המשולב באות M המסמל את שמה של מריה. כן ביקשה לפזר 12 כוכבים המסמלים את שנים עשר השליחים של ישו. היא הבטיחה כי האל יגמול חסדים עם כל מי שיחזיק במדליה בזמן תפילה. לאחר מאמצים מרובים, הצליחה לאבּור לשכנע את הממונים עליה ליצור את המדליה, ולאחר שריפאה חולים והביאה להתנצרותם של רבים נודע שמה כ"מדליית הפלא".

התנצרותו

רטיסבון הגיב לסיפור המדליה בלעג, אך הסכים לענוד אותה לצווארו ואפילו נשא את התפילה. הדבר לא קירב אותו לנצרות, אך בימים הבאים בילה יותר ויותר בחברתו של הברון דה בוסייר, ששוחח איתו רבות על התנצרות.

ב-20 בינואר 1842 - יומו האחרון של רטיסבון ברומא - הגיעו השניים לכנסיית סנט אנדריאה דלה פראטה (St. Andrea delle Fratte), כדי לחלוק כבוד אחרון לאחד מהגמוני הכנסייה שנפטר. דה בוסייר נעלם בחדר פנימי ורטיסבון נשאר לבדו בכנסייה, כש"מדליית הפלא" בידו. לימים תיאר רטיסבון ביומנו את החיזיון שנתגלה לעיניו: אור זוהר בקע מעל המזבח באחת הפינות. במרכז האור נראתה מריה אם ישו "גבוהה, זוהרת, מלאת רוך והוד, ויופייה מכאיב"; שתי ידיה פרושות ומהן יוצאות קרני אור כמתואר על "מדליית הפלא". מריה סימנה לו להתקרב והוא ניגש אליה וכרע ברך. "ברגע בו סימנה לי הבתולה הקדושה בידה," כתב, "נפל הצעיף מעל עיניי. לא צעיף אחד, אלא כל הצעיפים שהיו על עיניי נעלמו, כמו ששלג נמס תחת קרני השמש". אז חש רטיסבון "את מתנת הידע החודר אלי, מהיר ממחשבה" והבין לראשונה "מהו טוהר, מהי הסליחה לחוטאים, מהי התגשמות האל בבשר, מהי הצליבה" וכדומה.

האירוע כולו ארך דקות ספורות. "איך אוכל לתאר זאת?", כתב רטיסבון, "מילים אנושיות לא תצלחנה לספר את הבלתי ניתן להיאמר. כל תיאור, ואפילו עילאי, יחלל את האמת הנשגבת שראיתי. הייתי שם, על ברכיי, כולי דמעות... נטלתי את המדליה בידי... ונשקתי בהתרגשות לדמות הבתולה המוקפת באור. זאת הייתה היא!" לימים התוודה: "דבר ידוע הוא שלא פתחתי ספר קודש אחד בימי חלדי, ולא קראתי אפילו עמוד אחד בתנ"ך כל שאני יודע הוא שכאשר נכנסתי לכנסייה ההיא הייתי בוּר גאה, וכשיצאתי ראיתי לפתע הכול בבהירות".

רטיסבון הוטבל לנצרות, והוסיף לשמו את השם מריה (מנהג מקובל בקרב נוצרים המבקשים לחלוק כבוד למריה). בעקבות התנצרותו הוחרם ממשפחתו, סולק ממשרתו בבנק של דודו ונושל מהירושה. המילים הראשונות שכתב לאחר הטבלתו היו: "הו אלוהים... אני, שרק לפני חצי שעה הייתי כופר! אני שחשתי שנאה כה תהומית לדת הנוצרית! כל מי שמכיר אותי הלא יודע כמה כדאי לי להישאר יהודי: משפחתי יהודית, כלתי יהודית, דודי הוא יהודי. בהופכי לנוצרי אני מקריב את כל חלומותיי ותקוותיי עלי אדמות, ובכל זאת איני מצטער".

הקמת מסדר האחיות ציון

בשנת 1843, כשנה לאחר התנצרותו, סייע רטיסבון לאחיו תיאודור בהקמת אחוות "אחיות גבירתנו מציון" שנודעו כ"האחיות ציון". הוא הוסמך לכמורה ב-1847, והצטרף למסדר הישועי.

לאחר שנים אחדות, בהסכמת האפיפיור פיוס התשיעי, עזב את המסדר הישועי תוך הצהרה כי בכוונתו להקדיש את חייו להמרת יהודים לנצרות. ב-1855 העתיק רטיסבון את אחוות "האחיות ציון" לירושלים, וב-1856 בנה עבורן את מנזר האחיות ציון ברובע המוסלמי, במקום שנודע כקשת אקה הומו על הוויה דולורוזה. במנזר הפעילו הנזירות בית ספר לבנות ובית יתומות. ב-1860 הקים רטיסבון סניף של המסדר בכפר עין כרם הסמוך לירושלים, ובו כנסייה ובית יתומות נוסף שנועד לשכן פליטות מרוניות מלבנון שהוריהן נטבחו בידי הדרוזים.

רטיסבון אף הקים בית יתומים בשם "המנזר על שם פטרוס הקדוש", השוכן היום ברחוב שמואל הנגיד בירושלים, הוא "בניין רטיסבון". במקום זה פעל במשך שנים בית ספר מקצועי לבנים שנוהל על ידי נזירים ממסדר "אבות ציון". את מגוריו חלק רטיסבון בין ביתו בבית היתומות בעין כרם, לבין חדרו בבית היתומים.

הנזירה נעמי, מהנזירות הראשונות בבית היתומות, סיפרה כי רטיסבון "החזיק רק בדברים נחוצים ביותר. הוא היה קפדן בכל הקשור לסדר ולניקיון ונהג לקום מוקדם כל בוקר ולקרוא פרקי תפילה עד טקס המיסה היומי. לקראת הערב היה מקדיש שעה שלמה לתפילה, וכשלא היה בנסיעות, הסתובב ופיקח על הבנייה".

אחרית ימיו

את ימיו האחרונים העביר רטיסבון ב"בניין רטיסבון". על ימים אלה סיפר האב פילומן (Phillomène) שסעד אותו בימיו האחרונים: "עיניו של רטיסבון כהו והוא לא יכול היה יותר לקרוא או לכתוב. בשל כך חזר ואמר את התפילות השגורות על לשונו. הושבנו אותו בקצה הספה כשפניו אל הדלת, משם יכול היה לראות את מגדל דוד כה ברור, עד כי אמר שהוא שכן שלו."

דוקטור סָבָּדיני (Sabadini) שטיפל בו באחרית ימיו כתב: "הוא היה אדם מצוין, רוחני, בעל חסד, חריף ומשכיל מאוד. בצניעותו הרבה השתדל להישאר מאחורי הקלעים. הייתה לו נפש עמוקה, ובמבטו החודר קרא את נפשותיהם של אחרים". רטיסבון לעומת זאת כתב ביומנו: "אני ילד מפונק של הכנסייה, ובתור שכזה אני בלתי נסבל ולעיתים ממש נורא ואיום..."

רטיסבון נפטר בירושלים במאי 1884, ימים אחדים לאחר יום הולדתו ה-70, ונקבר לפי בקשתו בבית הקברות הצנוע בבית היתומות בעין כרם. המצבה שעל קברו היא וריאציה ל"מדליית הפלא", ולמראשותיו ניצב כַּן אבן ועליו המילים בצרפתית: "הו מרים, זכרי את ילדך שנכבש באהבתך המתוקה והמהוללת". מעל הכן ניצב פסל של מריה העומדת בידיים פרושות (כפי שנראתה לו בחיזיון) ורגליה רומסות נחש המסמל את הרוע והטומאה. רטיסבון ביקש לפני מותו דווקא מצבה צנועה, שעליה תיכתב רק מילה אחת: Maria.

ראו גם

לקריאה נוספת

מדיה וקבצים בנושא אלפונס רטיסבון בוויקישיתוף

משה עמירב, דוד הראל ובניה בן-נון, עין כרם - מסע אל הכפר הקסום, הוצאת כתר, 2004.

קישורים חיצוניים