אלכסנדר מקנזי
 | |||||
| Alexander MacKenzie | |||||
| לידה |
28 בינואר 1822 לוגיראט, סקוטלנד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 באפריל 1892 (בגיל 70) טורונטו, קנדה | ||||
| שם לידה |
Alexander Mackenzie  | ||||
| מדינה |
 קנדה | ||||
| מקום קבורה |
Lakeview Cemetery | ||||
| מפלגה | המפלגה הליברלית | ||||
| בת זוג |
הלן נייל מקנזי ג'יין סים מקנזי | ||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
אלכסנדר מקנזי (באנגלית: Alexander Mackenzie; 28 בינואר 1822 – 17 באפריל 1892) היה פוליטיקאי קנדי ממוצא סקוטי שכיהן כראש ממשלת קנדה, השני במניין מאז איחוד קנדה, בין השנים 1873 – 1878.
מקנזי נולד בלוגיראט (Logierait) שבמחוז פרת'שייר שבסקוטלנד. בהיותו בן 13, בעקבות מותו של אביו, הוא נטש את לימודיו בבית הספר והחל להתלמד כסתת אבנים. כאשר מלאו לו 20 הוא היגר לקנדה והתיישב באזור שבו שוכנת כיום אונטריו. בעיסוקו כסתת אבנים הוא נחל הצלחה והתאפשר לו לעסוק בתחומי עניין נוספים, כמו עריכת עיתון פרו-רפורמיסטי. ב-1861 נבחר מקנזי לאספה המחוקקת של פרובינציית קנדה והיה מתומכיו של ג'ורג' בראון.
ב-1867 נבחר מקנזי לבית הנבחרים של קנדה מטעם המפלגה הליברלית. באמצע שנת 1873 הוא היה למנהיג המפלגה, ולפיכך למנהיג האופוזיציה וכמה חודשים לאחר מכן החליף את ג'ון אלכסנדר מקדונלד כראש ממשלת קנדה, בעקבות התפטרותו של זה האחרון בעקבות "השערורייה הפסיפית" (אנ'). בבחירות של 1874 ניצחו מקנזי והליברלים ברוב ברור. הוא היה אהוד בקרב הציבור הכללי בשל הרקע הצנוע שלו ובשל נטיותיו הדמוקרטיות.
כראש ממשלה המשיך מקנזי בתוכנית בניין האומה שהחלה על ידי קודמו. ממשלתו ייסדה את בית המשפט העליון של קנדה ואת המכללה המלכותית הצבאית של קנדה והקימה את מחוז קיוויטין (Keewatin) כדי לנהל בצורה טובה יותר את השטחים החדשים ממערב שזה אך נרכשו עבור קנדה. עם זאת, התקדמות סלילת קו הרכבת הקנדית הפסיפית התנהלה לאיטה והיה על הממשלה להתמודד עם תוצאות המשבר הפיננסי של 1873. בבחירות של 1878 ספגה ממשלתו של מקנזי תבוסה מוחצת. הוא המשיך לכהן כמנהיג המפלגה הליברלית במשך שנתיים וכיהן כחבר הפרלמנט עד מותו משבץ מוחי.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקנזי נולד בלוגיראט (Logierait) שבמחוז פרת'שייר שבסקוטלנד כבנם של אלכסנדר מקנזי האב ושל רעייתו מרי סטיוארט (פלמינג) שנישאו ב-1817. הוא היה הבן השלישי מתוך עשרה בנים. אביו היה נגר ובונה ספינות שלצורך פרנסתו נדד ממקום למקום בתקופה שלאחר תום המלחמות הנפוליאוניות ב-1815. מקנזי האב מת ב-7 במרץ 1836 ובנו אלכסנדר, שהיה אז בן 13, נאלץ לסיים את לימודיו הרשמיים כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הוא המשיך להתלמד כסתת אבן והכיר את אשתו, הלן נייל, באירווין, שם אביה עבד גם הוא כסתת. משפחת נייל הייתה משפחה בפטיסטית ולפיכך, זמן קצר לאחר מהן המיר מקנזי את דתו מהנצרות הפרסביטריאנית לנצרות הבפטיסטית. יחד עם משפחת אשתו, הוא היגר ב-1842 לקנדה כדי לחפש אחר חיים טובים יותר. אמונתו של מקנזי קישרה אותו לתנועת ההתנזרות ממשקאות אלכוהוליים שבהדרגה הפכה למשפיעה יותר ויותר, במיוחד במערב קנדה בה הם חיו.
מקנזי ומשפחת נייל התיישבו בקינגסטון שבאונטריו. אבן הגיר המצויה באזור הייתה קשה מדי לכלי הסיתות שלו ומכשלא היה ברשותו סכום הכסף הדרוש לרכישת כלים חדשים, קיבל מקנזי משרת פועל בניין ולקח חלק בבנייה ברחוב הנסיכה שבעיר. קבלן הבניין שאצלו הועסק נקלע לקשיים כספיים ולפיכך קיבל ממנו מקנזי שטר חוב עבור המשכורת של חודשי הקיץ. בהמשך התברר כי שטר חוב זה הוא חסר כל ערך. בהמשך זכה מקנזי בחוזה בנייה לבניית קשת עמידה לפצצות בפורט הנרי. מאוחר יותר הוא היה למנהל העבודה שבנה את ארבעת מגדלי המרטלו של קינגסטון. הוא גם היה מנהל העבודה של מיזם תעלת ולנד ותעלת לאשין. בעת שעבד בתעלת בוהרנוי, נפלה עליו אבן במשקל של טונה אחת וריסקה את אחת מרגליו. הוא החלים מפציעתו, אך רגלו לא שבה מעולם למלוא כוחה. בעת שהיה בקינגסטון החל מקנזי להיות מתנגד תקיף לזכויות יתר פוליטיות ודתיות ולשחיתות ממשלתית.
ב-1845 נשא מקנזי את הלן נייל לאישה ויחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים, שמתוכם, רק בתם מרי, הגיעה לבגרות. ב-1847 הם עקרו לסרינה שבאונטריו (אז מערב קנדה) ושנה לאחר מכן נולדה שם מרי. עד מהרה הצטרפו אליהם אחיו ואמו שהגיעו מסקוטלנד. הוא החל לעבוד כקבלן ציבורי וקנה את המוניטין שלו כאדם חרוץ והגון ופיתח דרכי חשיבה כלכליות מנקודת ראותו של האדם העובד. מקנזי סייע לבנות בתי משפט ובתי כלא רבים ברחבי דרום אונטריו. כמה מהם עומדים על תילם עד היום, כולל בית המשפט ובית הכלא של סנדוויץ' (כיום חלק מוינדזור, אונטריו) שכיום משמש כמרכז קהילתי ואת בית המשפט ובית הכלא של מחוז קנט שבצ'טהאם. ב-1859 הוא גם התמודד ללא הצלחה על המכרז לבניית בניין הפרלמנט באוטווה. ב-1852 נפטרה הלן ושנה לאחר מכן הוא נשא לאישה את ג'יין סים.
ראשית הקריירה הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקנזי היה מעורב בפוליטיקה כמעט מרגע הגיעו לקנדה. הוא נאבק בלהט לשוויון ולחיסול כל סוג של הבחנה מעמדית. ב-1851 הוא היה למזכיר מפלגת הרפורמה בלמבטון. לאחר ששכנע אותו להתמודד בבחירות של מחוז הבחירה המקומי הוא ניהל את מערכת הבחירות של ג'ורג' בראון, בעליו של העיתון הרפורמיסטי, The Globe וסייע לבראון לזכות במושב הראשון שלו באספת המחוקקים. מקנזי ובראון נותרו ידידים קרובים ועמיתים למשך כל ימי חייהם. ב-1852 היה מקנזי לעורך של עיתון רפורמיסטי אחר, Lambton Shield. כעורך, השמיע לעיתים מקנזי את קולו באופן חזק מדי והוביל את העיתון לתביעות דיבה שהוגשו נגדו על ידי מועמדים מקומיים מהמפלגה השמרנית. בשל העובדה שאחד העדים באחד המשפטים טען לחיסיון ממשלתי ולא יכול היה למסור את עדותו, הפסיד העיתון במשפט ונאלץ להסגר עקב קשיים כספיים. לאחר שאחיו, הופ מקנזי, דחה הצעה להתמודד בבחירות לאספה המחוקקת, התמודד אלכסנדר מקנזי בעצמו וזכה במושב הראשון שלו כמחוקק ב-1861. כאשר ב-1865 פרש בראון מ"הקואליציה הגדולה" על רקע המשא ומתן על יחסים הדדיים עם ארצות הברית, הוזמן מקנזי להחליפו כנשיא המועצה. מתוך חשש ממניעיו של ג'ון אלכסנדר מקדונלד ומתוך נאמנות לעקרונותיו, דחה מקנזי את ההצעה.
ב-1867 נבחר מקנזי לבית הנבחרים של קנדה כנציג מחוז הבחירה של למבטון. המפלגה הליברלית של קנדה לא הייתה אז גוף ארצי מלוכד וכשלא עלה בידו של בראון לנצח במחוז הבחירה שבו הוא התמודד, לא היה למפלגה גם שום מנהיג רשמי. מקנזי לא סבר שהוא הבחירה הטובה ביותר לתפקיד זה ואף על פי שהוא דחה הצעות לקבל את התפקיד, הוא שימש כמנהיג דה פקטו של המפלגה וכמנהיג האופוזיציה.
ראש ממשלת קנדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1873, כאשר ממשלת מקדונלד נפלה בעקבות "השערורייה הפסיפית", קרא המושל הכללי, הלורד דפרין למקנזי, שנבחר כמנהיג המפלגה הליברלית רק כמה חודשים קודם לכן, כדי להרכיב ממשלה חדשה. לאחר שהרכיב ממשלה ביקש מקנזי מהמושל הכללי להכריז על עריכת בחירות כלליות בינואר 1874. הליברלים ניצחו בבחירות אלו לאחר שזכו ב-53.8% מכלל הקולות, שיא של כל הזמנים בתולדותיה של קנדה. מקנזי כיהן כראש הממשלה עד לבחירות של 1878 כאשר השמרנים בהנהגתו של מקדונלד שבו לשלטון והקימו ממשלת רוב.
היה זה יוצא דופן לאדם עם רקע צנוע כמו של מקנזי לקחת על עצמו תפקיד כזה בגיל שבו הוא מוצע רק ליחידי סגולה. הלורד דפרין, שכיהן אז כמושל הכללי, הביע חששות מוקדמים על האפשרות שסתת אבן יעמוד בראש הממשלה. אך בפגישה איתו השתנו דעותיו של דפרין:
"צר אופקים ובלתי מנוסה ככל שיהיה מקנזי, אני מאמין שהוא אדם הגון ביסודו, בעל עקרונות ובעל כוונות טובות".
בנוסף לתפקידו כראש הממשלה לקח מקנזי על עצמו את תפקיד השר לעבודות ציבוריות ודאג להשלמת בנייתם של בנייני הפרלמנט. כאשר הוא עבד על התוכניות של האגף המערבי של הבניינים, הוא הוסיף גרם מדרגות מעוגל שהוביל ישירות ממשרדו אל מחוץ לבניין שאפשר לו להתחמק ממבקשי החסות שהמתינו לו במבואה של לשכתו. כהוכחה להרהוריו של דפרין על דמותו, סלד מקנזי מהפטרונות שנלוותה לחיים הפוליטיים. על כל פנים, הוא הבין שזהו רע הכרחי כדי לשמור על אחדות מפלגתית וכדי להבטיח את נאמנותם של עמיתיו הליברלים.
בהתאם לעקרונותיו הדמוקרטיים, סירב מקנזי שלוש פעמים להצעות לקבל תואר אבירות, ולפיכך היה היחידי מבין שמונת ראשי ממשלת קנדה הראשונים שלא הוענק לו תואר כזה. הוא גם דחה הצעה להתמנות כחבר במועצה המלכותית ועקב כך הוא לא נשא את התואר "הנכבד" (Right Honourable). הוא מעולם לא חדל להתגאות ברקע שלו כבן למעמד העובדים. פעם אחת, כאשר סייר בפורט הנרי, בעודו ראש ממשלה, הוא שאל את החייל שליווה אותו אם ידוע לו עובי החומה שלידו. החייל הנבוך התוודה שהוא לא יודע ומקנזי השיב, "אני יודע. עובי החומה הוא חמישה רגל ועשרה אינץ' (178 ס"מ). אני יודע זאת כי אני בניתי אותה בעצמי!".
כראש הממשלה שאף מקנזי לשפר ולפשט את מנגנוני הממשלה ורשם לזכותו שיא מרשים של חקיקה רפורמיסטית. הוא הנהיג את ההצבעה החשאית בבחירות, הוביל את הקמתו של בית המשפט העליון של קנדה, הקים את המכללה המלכותית הצבאית של קנדה בקינגסטון ב-1874, וב-1878 הקים את משרד המבקר הכללי (Auditor General). הוא השלים את סלילת מסילת הברזל האינטר-קולוניאלית, אך האט את קצב סלילת קו הרכבת הקנדית הפסיפית בשל המשבר הפיננסי של 1873, וכמעט והגיע לעימות קשה עם הלורד דפרין בנוגע למעורבותה של בריטניה. מקנזי עמד על זכויותיה של קנדה כאומה ולחם למען עליונותו של הפרלמנט ולמען הגינותה של הממשלה. מעל הכל, הוא היה ידוע ואהוב בשל הגינותו ויושרתו.
בכל אופן, תקופת כהונתו כראש הממשלה עמדה בסימן המשבר הפיננסי, שאותו לא יכלה ממשלתו של מקנזי להקל. ב-1874 ניהל מקנזי משא ומתן עם ארצות הברית על הסכם סחר חופשי, שיבטל את המכסים הגבוהים שהוטלו על סחורות קנדיות בשווקים האמריקאים. אף על פי כן, צעד זה לא חיזק את הכלכלה ובניית קו הרכבת הפסיפית הואטה באופן משמעותי בשל חוסר מימון. ב-1876 הכריזה המפלגה השמרנית שישבה אז באופוזיציה על "המדיניות הלאומית" שבמרכזה עמדה הנהגת מכסי מגן. כאשר נערכו בחירות כלליות בסיום תקופת הכהונה של מקנזי, השמרנים שבו לשלטון לאחר שנחלו ניצחון סוחף.
שנותיו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תבוסת ממשלתו נותר מקנזי כמנהיג האופוזיציה למשך שנתיים, עד 1880. עד מהרה הוא לקה בחולי מסתורי שהתיש את כוחו ונטל ממנו את היכולת לדבר. אף על פי כן הוא המשיך לכהן כחבר הפרלמנט עד יומו האחרון. אלכסנדר מקנזי מת ב-1892 כתוצאה משבץ מוחי שנגרם כתוצאה ממכה בראשו שנחבל בעת שנפל. הוא מת בטורונטו ונקבר בבית הקברות לייקוויו שבסרינה, אונטריו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Alexander Mackenzie". Dictionary of Canadian Biography (online ed.). University of Toronto Press. 1979–2016.
- אלכסנדר מקנזי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלכסנדר מקנזי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|