אליס שוורצר

אליס שוורצר
Alice Schwarzer

לידה	3 בדצמבר 1942 (בת 81) וופרטל, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
שם לידה	Alice Sophie Schwarzer
מדינה	גרמניה
תפקיד	עורכת ראשית
פרסים והוקרה	צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2005) Markgräfler Gutedelpreis (2018) פרס שוברט לספרות (1997) פרס לודוויג ברנה (2008) פרס נורדריין-וסטפאליה (2004) נוצת הזהב (2004) קצינה בלגיון הכבוד Honorary Award of the Heinrich Heine Society
www.aliceschwarzer.de

אליס שוורצר (בגרמנית: Alice Schwarzer; נולדה ב-3 בדצמבר 1942 בוופרטל) היא עיתונאית גרמנייה ופמיניסטית מודרנית בולטת. היא המייסדת והמוציאה לאור של העיתון הפמיניסטי הגרמני "אמה" (אנ'), ובעלת טור בעיתון הנפוץ בילד.

כבת לאם חד הורית בת 22 שנעלמה מחייה בתה, שוורצר גדלה על ידי הורי אמה בוופרטל. לטענתה היו סבה וסבתה אנטי-נאצים מובהקים וסבתה הייתה אקופמיניסטית שהקדימה את זמנה ופעילה למען זכויות בעלי חיים.^[1] במהלך מלחמת העולם השנייה משפחתה עזבה לבוואריה ובשנת 1950 הם חזרו אל חבל הרוהר.^[1]

ביוני 2018 נישאו שוורצר ובת זוגה, טינה פליטנר לאחר זוגיות ושותפות מקצועית ארוכת שנים.^[2]

שוורצר מקיימת קשרי ידידות עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל.^[1]

לאחר שלמדה בצרפת, החלה שוורצר בעבודת עיתונאות כמתלמדת בדיסלדורף בשנת 1966.^[1] ב-1969 החלה לעבוד כעיתונאית.

בין השנים 1970 ל-1974 עבדה כפרילנסרית עבור כלי תקשורת שונים בפריז. במקביל, היא למדה פסיכולוגיה וסוציולוגיה בשיעורים שהרצה בהם מישל פוקו, בין היתר. בפריז פגשה שוורצר אנשי שמאל ידועים כגון ז'אן-פול סארטר ודניאל כהן-בנדיט.^[1] היא הייתה בין מייסדיה של התנועה הפמיניסטית בפריז (תנועת שחרור הנשים, MLF), וגם הפיצה את רעיונותיה לגרמניה. באפריל 1971 הצטרפה שוורצר לסימון דה בובואר, ז'אן מורו, קתרין דנב ו-340 נשים צרפתיות שחתמו על מניפסט ה-343 בו הודיעו בפומבי כי כל אחת מהן עברה בעברה הפלה בלתי חוקית. בכך החלו במסע פרסום מוצלח למען התרת הפלות בצרפת.^[1]

ביוני 1971 היא פתחה בקמפיין דומה בגרמניה, בשם Frauen gegen den § 218 ("נשים נגד סעיף 218", שהיה סעיף של חוק העונשין הגרמני שקבע שהפלה אינה חוקית). שוורצר ו-374 נשים גרמניות, כולל רומי שניידר וסנטה ברגר הכריזו שעברו הפלה בעברן. בסתיו 1971, היא הוציאה לאור את ספרה הראשון שנקרא בשם הקמפיין הזה. הקמפיין הצליח וסעיף 218 בחוק של מערב גרמניה בוטל ב-1975 בהחלטה בנוגע להפלות בבית המשפט החוקתי הגרמני ב-1975.^[1] עשרות שנים לאחר מכן, שוורצר חשפה שהנשים שהשתתפו בקמפיין, כולל היא, בעצם מעולם לא עברו הפלה.^[3]

אחד מספריה הידועים ביותר הוא "ההבדל הקטן והשלכותיו העצומות" (בגרמנית: "Der kleine Unterschied und seine großen Folgen"), שיצא לאור ב -1975 ואשר בזכותו התפרסמה גם מחוץ לגבולות גרמניה. הוא תורגם ללמעלה מעשר שפות. מאז פרסום הספר נחשבת שוורצר לפמיניסטית המודרנית הידועה ביותר בגרמניה, אך גם השנויה במחלוקת. היא פמיניסטית גל שני, המייצגת רעיונות של שוויון מגדרי. כך למשל, אחת ממטרותיה הייתה הגשמת עצמאות כלכלית לנשים. היא נאבקה נגד החוק שחייב נשים נשואות לקבל אישור מבעליהן כדי לעבוד מחוץ לבית. בשנת 1976 הוסר החוק.

בינואר 1977 פורסם הגיליון הראשון של כתב העת של שוורצר, "אמה" ששמו נגזר מהמילה אמנציפציה. זהו מגזין פמיניסטי ששאב השראה הן בתוכן, בעיצוב ובפנייה לקהל היעד מהמגזין הפמיניסטי האמריקאי Ms. (אנ') בשנים שלאחר מכן התמקדה במגזין, כעורכת ראשית ומוציאה לאור. ב-1993 הפך כתב העת למגזין דו-חודשי. בין השנים 2010–2012 המגזין יצא פעם ברבעון אך לאור הביקוש הגובר חזר ב-2012 להפצה דו-חודשית.^[4]

עם הקמפיין האנטי-פורנוגרפיה "PorNo" (גר') שהחלה ב-1987, היא עתרה לאסור פורנוגרפיה בגרמניה, וטענה כי הפורנוגרפיה פוגעת בכבודן של נשים, מהווה צורה של אלימות נגדן, ותורמת לשנאת נשים ולאלימות פיזית נגד נשים. הקמפיין המתמשך לא זכה להצלחה רבה.

בין השנים 1992 ל-1993 היא הנחתה בתוכנית האירוח הפוליטית "Zeil um Zehn" (אנ') בערוץ הטלוויזיה הגרמנית HR (אנ'). בזכות הופעותיה התכופות בתוכניות אירוח בטלוויזיה הגרמנית, היא הפכה לשם דבר בטלוויזיה הגרמנית בכל הנוגע לפמיניזם.^[4]

בנוסף למגזין ולהשתתפות בתוכניות אירוח המשיכה שוורצר לכתוב ספרים. בסך הכל כתבה 16 ספרים ש-15 מתוכם הוציאה בעצמה לאור, ביניהם אחד על אירוע הרצח וההתאבדות הלא מפוענחים של פטרה קלי וגרט בסטיאן (אנ'), שנקרא "אהבה הורגת" (בגרמנית: Eine tödliche Liebe), והביוגרפיות של רומי שניידר ושל מריון דונהוף.

שוורצר ניהלה קמפיין נגד החוק של 2002 שמיסד באופן חוקי בתי בושת. היא מתייחסת לזנות כאל אלימות נגד נשים, ומעדיפה את השיטה הנהוגה בשוודיה, בה נתינת שירותי מין היא חוקית, אבל רכישתם לא.

פעילותה במאה ה-21 מתמקדת בביקורת על מעמד האישה באסלאם ונגד אסלאמיזם. היא מצדדת באיסור לבישת החג'אב, שהיא רואה בו סמל לדיכוי, בבתי ספר ומסגרות ציבוריות אחרות. היא מזהירה מפני השתלטות האסלאם על אירופה, שלדעתה תוביל לשחיקה בזכויות האדם, בייחוד בזכויות הנשים. ומצד שני, היא מצדדת בהמשך החוקיות של מילת זכרים.^[5]

במאי 2014 רשויות המס הגרמניות תבעו את שוורצר על העלמת מס^[6] תוך שימוש בחשבונות בנק בשווייץ שאליהם העבירה שוורצר את הרווחים שנרכשו ממכירת ספרים ומצגות פומביות ובכך נמנעה ממיסוי בגרמניה. הנכסים הלא חוקיים שלה נערמו לסכום של 4 מיליון יורו.^[7]

על פי סעיף 371 של קוד המס הגרמני העבריין של הונאת מס יכול להימנע מעונש אם הוא או היא מודה על העבירה ומשלם את המיסים שלא שולמו לרשויות. שוורצר ניסתה לטפל בפרשה בסודיות מול רשויות המס הגרמניות אך בפברואר 2014 כתב העיתון הגרמני דר שפיגל יצא בכתבת תחקיר בנושא והפרשה הפכה לציבורית.^[8] שוורצר הודתה בהונאה ובהצהרה שכתבה באתר הרשמי שלה היא תרצה את פעולותיה בעבר בכך שחששה שעקב התנכלויות מצד יריבים פוליטיים היא תאלץ לעזוב את המדינה וניסתה להתכונן לכך כלכלית.^[9]

כתוצאה מכך, בחודש יולי 2016 נקנסה שוורצר בסכום בעל שש ספרות על ידי בית המשפט המקומי של קלן.^[10]

• 1996, עיטור צלב הכבוד (צלב הכבוד עם סרט) שך מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ובשנת 2005, את העיטור צלב הגדול - דרגה ראשונה.
• 2004, פרס "דנוביוס" על "המאבק הנלהב שלה למען זכויות הנשים".
• 2004, עיטור האביר של לגיון הכבוד הצרפתי .
• 2005, פרס המדינה Staatspreis של המדינה הפדרלית הגרמנית של נורדריין-וסטפאליה .
• 2007, פרס הקרן על שם אלס מאייר (אנ').

עיינו גם בפורטל:
	פורטל פמיניזם

מדיה וקבצים בנושא אליס שוורצר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אליס שוורצר (בגרמנית) (בגרמנית)

• אליס שוורצר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)