אגוז מוסקט

ערך זה עוסק בסוג של אגוז. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מוסקט.

מוסקט הוא שמו של זרע אליפטי אכיל שבטחינתו מופק תבלין ומקליפתו החיצונית של הזרע מופק תבלין נוסף. מוצרים נוספים המופקים מן הזרע הם שמנים ארומטיים וחמאת אגוז מוסקט.

השם "מוסקט" מקורו בצרפתית, וכמו זן הענבים הקרויים מוסקט, מקור המילה מלטינית "ריחני".

במינון נמוך הוא משפר את טעמם של מאכלים ואין בו כל סכנה. אולם, כשנצרך בכמויות מוגזמות, באות לידי ביטוי תכונותיו הרעילות, שבין השאר עלולות להשפיע על התודעה, לגרום להזיות (עקב החומר הפסיכו-אקטיבי, הפעיל באגוזי מוסקט, הקרוי מיריסטיצין, שנעשה בו גם שימוש בתרופות אנטי דיכאוניות) בחילה, התייבשות וכאבים. צריכה מוגזמת של התבלין מסוכנת ועלולה להוביל למוות.^[1]

בגלל החומר הפעיל, אוכל המכיל מוסקט יכול להוות רעל עבור בעלי חיים כדוגמת כלבים^[2].

לתבלין "אגוז מוסקט" טעם מעט מתקתק ועדין. נעשה בו שימוש בתעשיית עיבוד מזון, בעיקר בתיבול מוצרי בשר. כמו כן נעשה בתבלין שימוש במרקים, רטבים, מוצרי מאפה ותערובות תבלינים כמו אבקת קארי.

כ-75% מאספקת אגוזי המוסקט העולמית מגיעה מאיי מאלוקו.

עץ אגוז המוסקט (Myristica fragrans), הקרוי בעברית "מוסקטית ריחנית", הוא עץ גבוה, ירוק עד ועטור עלווה הדומה לעלי דפנה ובעלת ריח מיוחד, המניבה פרחים בצורת פעמון ופרי בשרני בצבע צהוב לימון. הקטיף הראשון של עצי אגוז המוסקט נעשה 7–9 שנים לאחר הנטיעה והעצים מגיעים לבשלות מלאה בגיל 20.

מקורו של עץ אגוז המוסקט בקבוצת איי בנדה שבאינדונזיה, אך במאה ה-21 הוא גדל במקומות שונים, שהבולט בהם האי גרנדה שבאיים הקריביים.

זרעי אגוז המוסקט מעובדים לצורך שימוש קולינרי באמצעות ייבוש בשמש במשך כמה שבועות, שבמהלכם הקליפה מתבקעת ונפרדת מתכולתה. את הזרע המיובש טוחנים לאבקה המשמשת לתיבול בשר, מרק, תבשילים חלביים ודברי מאפה. גם לקליפה יש שימוש קולינרי: מהקליפות הטחונות מייצרים אבקת תבלין הקרויה משייה, שטעמה חזק יותר מאבקת המוסקט המסורתית.^[1]

מהעץ מפיקים אפוא מספר מאכלים:

• אגוז מוסקט - זרע העץ, שגודלו כשני ס"מ וצורתו כשל ביצה. משמש כתבלין. נמכר שלם להכנת גרירה או אבקה טרייה; או טחון כאבקה מוכנה לשימוש.
• משיה (mace), בעברית קֹושְׁטְ - תבלין המופק ממעטה הזרע האדמדם.

שמו המוכר של התבלין בישראל, מַשׂיָה, מקורו בלשונם של יהודי מרוקו; ככל הנראה, כמו גם שמו מייס (באנגלית: mace; בצרפתית: macis), התגלגל מלטינית.^[3] בערבית שמו جوز الطيب,(ג'וז א-טיבּ) ושמו העברי אינו מוכר לרוב: קֹושְׁטְ המופיע במקורות כאחד מסממני הקטורת.

זהו תבלין העשוי מקליפתו החיצונית של אגוז המוסקט. לאחר קילוף אגוז המוסקט, משטחים ומייבשים את הקליפה, עד שהיא מזכירה במראה יריעת גומי מחוררת.

הטעם דומה לזה של אגוז המוסקט, אולם אינו זהה, ולכן משתמשים לעיתים באגוז מוסקט, לעיתים במשיה ולעיתים מערבבים ביניהם.

התבלין משמש במטבח ההודי בעיקר למאכלים המכילים בשר, ולעיתים למרקים המכילים תפוחי אדמה או כרובית, להם הוא מוסיף צבע כתום הדומה להשפעת הזעפרן. במטבח המרוקאי המשיה מהווה אחד התבלינים העיקריים.

אגוז המוסקט מכיל חומרים נוגדי חמצון, כמו ציאנידין, טרפן וחומצה פולית, שעשויים להגן על תאי הגוף מנזקים בריאותיים. הם מסייעים לנטרל מולקולות שנקראות רדיקלים חופשיים, שבריכוז גבוה עלולות להוביל להתפתחות של מחלות רבות, כגון סרטן, מחלות לב, מחלות בכליות ותהליכי הזדקנות מואצים. רבים מהמזונות שאנו צורכים באופן שגרתי מכילים נוגדי חמצון, ביניהם ירקות, פירות ואגוזים, וכאמור הם נפוצים גם באגוז מוסקט. עם זאת, למרות מחקרים רבים בנושא, עדיין אין ראיות מוצקות לכך שרמה גבוהה של נוגדי חמצון אכן מגנה מפני מחלות. תזונה עשירה בירקות ופירות אמנם תורמת לשמירה על בריאות תקינה, אך לא ברור אם יש תועלת במתן תוספים של נוגדי חמצון מעבר לכך.

ייתכן שיש לאגוז מוסקט גם שימוש רפואי אחר: חוקרים בחנו את תפקוד תמצית האגוז כחומר קוטל חיידקים. החוקרים בדקו את ריכוזי התמצית שמעבר להם חיידקים מסוימים לא מצליחים לשרוד, כלומר התמצית רעילה עבורם. במחקר נמצא כי מגוון רחב של חיידקים גילו רגישות לאגוז המוסקט. ביניהם בלט במיוחד החיידק Porphyromonas gingivalis, הקשור למחלות חניכיים ושיניים של בני אדם. יחד עם התוצאות המעודדות, חשוב לזכור שחומרים רבים הורגים חיידקים בתנאי מעבדה אך נכשלים ב"מבחן האמיתי", בגוף האדם. אם מחקרי המשך יצליחו לבסס את הממצאים, ייתכן ויתאפשר להשתמש בעתיד במשחות שיניים ובתכשירי פה אחרים שישלבו בתוכם תמציות של מוסקט, כדי לנצל את תכונותיו האנטיביוטיות.^[1]

הייצור העולמי של התבלין מוערך ב-142,000 טון לשנה (2023). הודו, אינדונזיה וגואטמלה שולטות בייצור ובייצוא של התבלין, ולהן שליטה על 29.5%, 29.2%, 26.2% מהשוק בהתאמה. יצרנים נוספים כוללים את נפאל, סרי לנקה, לאוס, בהוטן, טנזניה והונדורס. היבואנים העיקריים הם סין, מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית, יפן והודו. סינגפור והולנד הן מפיצות עיקריות של התבלין.

התבלין היה ידוע באירופה מימי הביניים, ומוזכר כבר בתוספות^[4] בשם "אגוז מושקד"ו", אך האירופאים לא ידעו מה מקורו. הסוחרים האירופאים נהגו לקנות את תבליניהם בוונציה, וסוחרי ונציה קנו אותם בקונסטנטינופול. למעשה, מקור אגוז המוסקט היה איי הודו המזרחית (אינדונזיה).

במאה ה-17 הפך אגוז המוסקט למוצר המותרות הנכסף ביותר. גרמה לכך בין השאר הכרזה של רופאי אנגליה האליזבתנית שמרקחות אגוז המוסקט שלהם הן המרפא הוודאי היחיד לדבר. בן לילה נעשה אגוז זה ליקר מזהב^{[דרוש מקור]}. כתוצאה מכך התחוללו קרבות על השליטה בקבוצת איי בנדה, מקורו של העץ. האירופאים הראשונים שהגיעו לאיים היו הפורטוגלים ואחריהם גם הספרדים, אלה גם אלה גורשו משם על ידי ההולנדים, אשר נאבקו בבריטים על השליטה באיים, ולמעשה על הסחר באגוז המוסקט.

בחוזה ברדה שנחתם ב-1667 הסכימו הבריטים לוותר על כל תביעותיהם על האיים, ובתמורה לכך ויתרו ההולנדים על המושבה ניו אמסטרדם בצפון-אמריקה, אותה הקימו הבריטים שלוש שנים לפני כן. חוזה זה נתן להולנדים מונופול על ייצור התבלין. ההולנדים נהגו לטבול את אגוזי המוסקט במיץ ליים לפני ששיגרו אותם אל מחוץ לאיים כדי שאיש מלבדם לא יוכל להנביטם, ואף שרפו אגוזי מוסקט כשהיה להם מלאי גדול מדי. למרות מאמציהם של ההולנדים הצליחו הצרפתים להבריח אגוזי מוסקט ולזרעם במאוריציוס.

רק לקראת סוף המאה ה-18 תפסו הקפה וחומרי גלם לייצור בדים את הבכורה בשוקי המסחר העולמי, וערכו של אגוז המוסקט פחת בהדרגה. עם זאת, השליטה האירופית בו נותרה בעינה עוד שנים רבות: בתחילת המאה ה-19 באה הולנד תחת שלטון צרפתי. לכן, כחלק ממאבקם בנפוליאון פלשו הבריטים לאיים בשנת 1810. פלישות דומות התקיימו במקומות נוספים. השליטה ההולנדית הושבה ב-1817, אך הבריטים נטלו עמם שתילים ודוגמאות לאדמה בה גדל העץ, ונטעו אותם בציילון, בפינאנג ובסינגפור, ובזאת הסתיים המונופול של הולנד על התבלין.

ב-1982 הצליחו תושבי איי בנדה להחזיר לידיהם את השליטה במטעי המוסקט ובמסחר בתבלין זה.^[1]

• ג'ילס מילטון, אגוז המוסקט של נתנאל - תיאור ההיסטוריה של ההשתלטות על סחר התבלינים במזרח במאה השבע-עשרה.
• יעל גרטי, בעבור חופן אגוזי מוסקט: גלגולו של תבלין, באתר ynet, 8 באפריל 2008
• ארז ביבי, העדינות והרעל של אגוז המוסקט, באתר מכון דוידסון: הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, 17 במאי 2023

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אגוז מוסקט

• שימושים רפואיים לאגוז מוסקט
• מנהטן תמורת מאגר של מוסקט, אלכסון, 26 באוגוסט 2013.
• topic/nutmeg-butter אגוז מוסקט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבה על תכונותיו של אגוז המוסקט באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 17 במאי 2023