איזר (מחוז)

איזר (מחוז)
Isère (צרפתית)
Isèra (אוקסיטנית)
Isera (ארפטנית)

סמל איזר דגל איזר
בניין הפרפקטורה של המחוז איזר בככר ורדן בגרנובל
מדינה	צרפת צרפת
חבל	אוברן-רון-אלפ אוברן-רון-אלפ
חבל ארץ	דופינה
מושל	ז'אן-פייר בארבייה (הרפובליקנים) - יושב ראש מועצת המחוז
נפות במחוז	3 נפות, 58 קנטונים, 533 קהילות
בירת המחוז	גרנובל
תאריך ייסוד	4 במרץ 1790
על שם	איזר
שטח	7,431 קמ"ר
גובה	846 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	4102 (פיק לורי - בגבול בין מחוז איזר ומחוז אוט אלפ)
‑ הנקודה הנמוכה	134 (גדת הנהר רון)
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	1,284,948 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	172,7 נפש לקמ"ר (2019)
קואורדינטות	45°11′00″N 5°43′00″E / 45.183333333333°N 5.7166666666667°E / 45.183333333333; 5.7166666666667
אזור זמן	UTC+1
https://www.isere.fr/
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

איזר (בצרפתית: Isère, בפרנקו-פרובנסאלית (ארפיטנית): Isera, באוקסיטנית: Isèra) הוא מחוז במזרחה של צרפת, בחבל אוברן-רון-אלפ (בעבר אזור רון-אלפ). הוא נקרא לפי שם הנהר איזר, יובל של הגדה השמאלית של הנהר רון. בירתו ומושב הפרפקטורה שלו היא העיר גרנובל. המחוז איזר מהווה חלק גדול מחבל דופינה ההיסטורי (החלק הצפוני שלו, לרבות חבל ויינואה וחבל גרזיבודאן) שבירתו הייתה גרנובל. הוא המחוז בעל השטח הגדול ביותר והמחוז השני לפי מספר התושבים במסגרת חבל אוברן-רון-אלפ. תושביו, בני איזר, נקראים בצרפתית Isérois ו-Iséroises (איזרואה, איזרואז)

מקור השם איזר אינו ברור והוא יכול להיות קשור למספר מילים קלטיות:

• Isar שמשמעותו - "ברזל" - מתכת שכנראה נמצאה בשפע לאורך גדות הנהר איזר בתקופה הפרהיסטורית
• Isara שמשמעותו בשפה הגאלית העתיקה "חמום מוח, מהיר", משקף תכונות של הנהר האלפיני הזה לפני שזרימת מימיו הוסדרה על ידי בניית הסכר של שבריל שהופעל לראשונה בשנת 1953, מבלי לבטל לגמרי את סכנת השיטפונות.

שם דומה ניתן למצוא כמעט בכל מקום באירופה: איזאר - בבוואריה, איזר במישור פלנדריה, ואף השם של אואז לפי יוליוס קיסר - "איסארה". המקור הקלטי של השם אינו ודאי, אולם פוגשים שם זה באזורים הנחשבים מושפעים על ידי התרבות הקלטית (כולל ונציה וטראקיה).

סמל המחוז הוא שלט מחולק לחלק עליון כחול עם פס גלי לבן ("כסף") ולחלק תחתון צהוב ("זהב") עם דולפין כחול בעל כנפיים וזנב אדומים.

בימי המהפכה הצרפתית, ב-4 במרץ 1790, הפך חלק (צפוני) מחבל דופינה ההיסטורי ("דופינה ויינואה") ל"מחוז איזר", בהתאם ליישום החוק שאושר ב-22 בדצמבר 1789.

גבולותיו עם המחוז רון עברו שינויים פעמים מספר. שטח המחוז הופחת פעמיים ב-1852 וב-1967 כשכל פעם הפסיד שטח לטובת מחוז רון. בשנת 1852 הביאה הופעתם של אזורים עירוניים בפרברי העיר ליון לסיפוחם של הכפרים ברון, וולקס-אן-ולן, וניסיה, וילרבאן ולה גיוטייר אל מחוז רון. בשנים 1960–2015 היה המחוז איזר חלק מחבל רון-אלפ, שהפך בשנת 2016 לחבל אוברן-רון-אלפ. בשנת 1967 נוצר המטרופולין העירוני של ליון. בהזדמנות זו 23 כפרים (שאפונה, שאסייה, קומונה, קורבא, דסין-שרפייה, פזן, ז'נא, ז'ונאז', ז'ון, מארן, פיזיניאן, סן-בונה-דה-מיר, סן-פייר-דה שנדייה, סן-פריאסט, סו-סמפוריין-ד'אוזון, סרזן-די רון, סימאנדר, סולז, טרנה, טוסייה) שעד אז היו חלק ממחוז איזר ועוד -6 כפרים של מחוז אן סופחו למחוז רון. ב-1971 הוצא היישוב קולומביה-סונייה ממחוז איזר.

עקבות ראשונות של בני אדם שנתגלו במחוז שייכות לתקופת האבן האמצעית בסביבות 200,000 לפנה"ס. אז על אף האקלים הקר התיישבו בני אדם בהרי שארטרז וורקור. מערת בירי (Bury) יושבה על ידי בני אדם בתקופה שבין 120,000 - 14,000 לפנה"ס^[1]. הפיזור הגאוגרפי של האנשים באזור היה תלוי בעיקר במזג האוויר, בעידני הקרח ובהתפזרות בעלי החיים ששימשו למזונם. בסביבות 5000 לפנה"ס קבוצות בני אדם מיושבים ראשונות מצאו מגורים במרגלות ההרים שארטרז, ורקור, טריאב, במעבר וורפ (cluse de Voreppe) ובמישור ביאבר-ואלואר שבו שרר בזמנו אקלים חם ולח המזכיר את האקלים הים תיכוני ושסייע לתנופת החקלאות המקומית.

בשלהי הפרהיסטוריה נוצר בסביבות 2700 לפנה"ס אתר נאוליתי על הגדה הדרומית של האגם פאראדרי. מדובר בכפר בן חמישה בתים משפחתיים מעץ שאוכלס על ידי כחמישים תושבים. כיום חופרים את האתר הנמצא מתחת למי האגם. בימי פרוטוהיסטוריה ובתקופת הברונזה בין 1300-110 לפנה"ס הופיעו מעבדים ראשונים של מתכות, שסיפקו, כנראה, ביקוש מצד אנשי המקום. גילוים של חפצי ברונזה רבים (גרזינים, סכינים, צמידים וכו') בשטח הכפרים גונסלן ואלוואר של ימינו, מצביע על חשיבותו של ענף עיבוד הברונזה במקום. בהמשך כשהופיעו בהרי האלפים השבטים הגאליים הראשונים התחילה תקופת הברזל .

הרומאים מצאו באזור ארבע קבוצות של גאלים. החשובה ביניהן היו האלוברוגים ששטח שליטתם השתרעה מז'נבה עד לקולארו (גראטיאנופוליס, לימים גרנובל) ואחר כך עד לווייאן שהייתה בירתם. בשנים 125-118 לפנה"ס נחלו העמים הגאליים - האלוברוגים, הארוורנים והווקונקים תבוסות מצד הרומאים, האחרונים הצליחו להשתלט על אזור רחב בין האלפים להרי הפירנאים. הם הקימו בו את פרובינקיית גאליה טרנסאלפינה או גאליה נארבוננסיס. וייאן הפכה לעיר רומית משגשגת והייתה באותה תקופה המרכז הפוליטי והכלכלי הראשי של האזור הידוע כיום כמחוז איזר. בווייאן ניתן לראות עד היום שרידים בולטים רבים מאותה תקופה כמו, למשל, מקדש אוגוסטוס ומקדש ליביה, והתיאטרון העתיק.

בימי הביניים האזור והעיר גרנובל ידעו תקופה של התפתחות. בעקבות הכיבוש הרומי קמה כאן בין השנים 443–524 ממלכת הבוגרונדים עד לקרב וזרונס כשהוחלפה על ידי ממלכות פרנקיות. לצד המלכים תפקיד מנהלי ומשפטי הולך וגדל מילאו הבישופים הנוצרים שעמדו בראש דיוקסיות כמו בשאר אירופה, במחוז איזר בתקופה הידועה כימי הביניים התחתונים - בין 750–1000 - נבנו טירות ומבצרים רבים. המבצרים עברו פיתוחים רבים - מן ה"מוט" וביצורי העץ, שנתגלו באתר מוט שי שאטלאר בשיראן (Chirens)^[2], ועד טירות האבן שנועדו להגן על האצילים וסימלו את מעמדם באחוזה.

בסביבות שנת 1000 התחיל ברחבי מחוז איזר גל חדש של בניית טירות: ב-980 היו חמש טירות מבוצרות בלבד ומספרן עלה בשנת 1120 ל-120. באותן השנים בלטה ההתארגנות המדינית של חבל דופינה ההיסטורי ובראשו הרוזנים והנסיכים שקראו לעצמם הדופן (דולפינים) של ווייאן. הראשון במנהיגיו היה גיג הראשון, נסיך אלבון. הוא היה מנהיג שאפתן והחזיק כבר בשלהי המאה ה-9 טירה, כפר וכנסייה ביישוב ויזי (Vizille), וכן אחוזות בחבל רוסיון מדרום לווייאן. הוא הגדיל בהמשך את מספר תאריו ואת אחוזותיו הודות ליחסי קרבה עם בישופי גרנובל וואלאנס, כתוצאה של אסטרטגיה דיפלומטית מבוססת נישואין בין שושולות ^[3]. חבל דופינה הפך למדינה עצמאית ביחס לאימפריה הרומית הקדושה בעלת לאום גרמני. למשך מעל מאתיים שנה התקיימה דופינה כמדינה עצמאית שהתעמתה לעיתים קרובות עם רוזנות סבויה. ב-29 במרץ 1349 לפי הסכם רומאן (Romans) ויתר הומברט (או הומבר) השני מווייאן על דופינה לטובת מלך צרפת, פיליפ השישי מבית ולואה.

במאה ה-16 הוקמו מבצרים נוספים במיוחד מסביב לגרנובל כהגנה מפני מתקפות השליטים מסבויה. במאה ה-17 התבלטה במיוחד דמותו של פרנסואה דה בון דה לדיגייר, לוטננט כללי של דופינה מטעם מלכות צרפת, שעשה מאמצים להבטחת שלום האזור ולקידומו הכלכלי. במאה ה-18 שגשג אזור איזר אולם פריחתו נפגעה עקב ההגירה ההמונית של ההוגנוטים אל מחוץ לצרפת . ניסיונות התקוממות נגד עוולות המשטר זכו לפעמים בתמיכה עממית רחבה. כך במקרה האיכר המרדן והמבריחן לואי מנדרן שהכריז מלחמה על גובי המיסים, fermiers généraux- השנואים. בגרנובל פרח חיי תרבות, למשל מסביב לספרייה העירונית, שבה פעלו מלומדים כמו אנרי גאניון, סבו של הסופר סטנדל, מדענים והוגים נאורים כמו הגאולוג והליתולוג דאודה דה דולומייה, הממציא והמומחה בתחום האוטומציה של הנולים במפעלי האריגה, ז'אק דה ווקנסון, הפילוסוף גבריאל בונו דה מאבלי, אחיו של קונדיאק, הפוליטיקאי אנטואן ברנאב. ברנאב יחד עם ז'אן-ז'וזף מוניה עמדו ב-7 ביוני 1788 בראש התקוממות שנקראה "יום הרעפים" (Jour des Tuiles) שפרצה בגרנובל ושבה השליכו המורדים רעפים על ראשי המשמר המלכותי. זו הייתה התקוממות חשובה שבישרה את פריצת המהפיכה הצרפתית.

במאות הבאות עמד האזור בסימן המהפכה התעשייתית ותנופת התיירות בהרים. משאבי הטבע המקומיים - היערות, זרמי המים המהירים, המים התת-קרקעיים, מחצבי המתכות כמו ברזל, עופרת, כסף - איפשרו התפתחות תעשיית הנייר, הטקסטיל, המכרות, עיבוד המתכות. עוד בימי הביניים נודעה פעילות הכרייה בבראנד. (Brandes) למחוז גם מקורות רבים לאנרגיה הידרואלקטרית שתרמו גם כן להפיכתו לאחד האזורים המתועשים ביותר של צרפת. מציאות זו באה לידי ביטוי גם ב"תערוכה הבינלאומית של "הפחם הלבן" (כאן במבן של הכוח ההידראולי) ושל התיירות" שאורגנה בגרנובל ב-21 במאי-25 באוקטובר 1925. התקדמות התעשייה והטכנולוגיה בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 תרמה להתקדמותם של מגזרים כלכליים שונים. פול ארו התקין בשנת 1886 את התנור החשמלי הראשון בתעשיית המתכות והתחיל בעיר פרוז' יציקת ראשונה של אלומיניום בעזרת האלקטרוליזה. מפעל זה לאלומיניום קיים עדיין, אם כי אינו פעיל, והוא מהווה דוגמה מאלפת לאדריכלות התעשייתית בתחילת המאה ה-20.

בימי מלחמת העולם השנייה בעקבות תבוסת צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנים 1944-1940 שויך המחוז איזר ל"מדינה הצרפתית" שבניהול משטר וישי בין יוני 1940 לנובמבר 1942. נמלטו לאיזר אלפי פליטים מאלזס-לורן, מגרמניה, אוסטריה, הונגריה, רומניה, רוב רובם יהודים. פקידי ושוטרי וישי ממשיכים בתפקידם באחר כך כשבין נובמבר 1942 ל-ספטמבר 1943 נכבש המחוז על ידי איטליה הפשיסטית. בסוף 1941 קמו בגרנובל שתי קבוצות רזיסטאנס השתאחדו בשם "קומבא" וקבוצת "פראנ טירר" (הצלפים). מתנגדים רבים, חברי הרזיסטאנס הסתתרו בהרים. במיוחד קבוצת ה"מאקי ורקור" שהיוותה בסיס חשוב של המחתרת האנטינאצית. גם מהרי שארטרז פעלה בין מרץ 1943 לאוגוסט 1944 קבוצה קטנה יותר של פרטיזנים שהשתייכו לגדוד השלישי ולפלוגה של הגדוד הרביעי של צלפים ופרטיזנים צרפתים. החל מאוגוסט 1942 התחילו השלטונות של וישי לצוד הפליטים היהודים הזרים באמצעות "ראזיות" . ב- 4 במאי 1944 הגנרל שארל דה גול שעמד בלונדון בראש ממשלת "צרפת החופשית" בגולה העניק לעיר גרנובל את צבל השחרור על תרומתה להתנגדות לכובשים הנאצים. בלילה 21/22 אוגוסט 1944 הגרמנים עזבו את גרנובל אחרי טבח ב-50 אסירים. למחרת נכנסו לעיר הכוחות האמריקאים.

ב-1 בינואר 2016 החבל המנהלי רון-אלפים אליו השתייך המחוז התמזג עם החבל המנהלי אוברן בחבל מנהלי חדש שנקרא "אוברן-רון-אלפים"

המחוז איזר גובל עם המחוזות רון, אן, סבואה (סבויה), אוט-אלפ, דרום, ארדש ולואר המחוז נחצה על ידי נהר אחד גדול:הרון.

הנופים של איזר הם מאוד הטרוגנים. הם כוללים את ההרים הגבוהים על שלגים הנצחיים שעל פסגותיהם ואת מישורי עמק הרון והאזורים שטופי השמש של דרום אזיר. נופים אלה נולדו מהתנגשות הלוחות הטקטוניים של איראסיה ואפריקה. התנגשות זו או אורוגנזה יצרה שורה של מבנים גאוגרפיים הנראים כיום במחוז:הרי האלפים (רכס בלדון, המסיב טאיפר, הרי אקרן והטרום-אלפים (המסיב שארטרז, ורקור ודיואה בקצה הדרומי של המחוז) וכן נופיו של מסיב יורה (ז'ורה) החודר למחוז באמצעות רמת גראן-רא (Grand Ratz) המסתיימת בוורפ (Voreppe). הנקודה הגבוהה ביותר של המחוז היא פסגת פיק לורי עם גובה של 4088 מ'. להפך הנקודה הנמוכה ביותר נמצאת בכפר סבלון בעמק הרון והיא בגובה 134 מ'. המחוז הגדול איזר הוא ציר המחבר בין מישורי הרון להרי האלפים הצפוניים.

המחוז מתאפיין בניגודים בולטים:

• בצפון נמצאות "טר פרואד" Terres froides ("האדמות הקרות"), רמת הגיר של איל Isle (בקרמייה) על גדת הרון ולמרגלות המסיב ז'ורה.
• במערב - עמק הרון למרגלות המסיב סנטרל.
• באמצע הדרך בין גרנובל וויין - מישור בייוור, לה שאמבראן (Les Chambarans), ארץ הוולואר וארץ בוארונה (Voironnais)

המחוז כולל חלק מהרי האלפים. הפסגה הגבוהה ביותר במחוז היא פיק לורי (Pic Lory) עם 4088 מ' הנלווית לבאר דז אקרן (Barre des Écrins) ידועה גם הפסגה לה מז' La Meije -‏ 3988 מ' . רמת ורקור שולטת באזור המערבי של המחוז.

• במרכז-מזרח מתרומם המסיב שארטרז.
• במרכז- בציר צפון-דרום - עמק גרזיוודאן (Grésivaudan או Graisivaudan), חלק מהרכס האלפי שבין גרנובל לשמברי

על הגדה השמאלית של הנהר איזר = המסיבים ורקור, בלדון, גראנד רוס (Grandes Rousses) והמסיב אקרן, שבו ניצבת הפסגה הגבוהה ביותר של המחוז (4088 מ')פיק לורי Pic Lory, חלק מה Barre des Écrins.

הרי האלפים במחוז מחולקים כדלהלן:

• המסיב אקרן, כרס בלדון, האלפים של גראנד רוס ואגי ד'ארב (Aiguilles d'Arves), האלפים של דופינה, המסיב טאייפר.
• טרום-האלפים - ורקור וטרום האלפים של דופינה
• טרום האלפים של שארטרז וטרום האלפים של סבויה

מסיבות ביוגאוגרפיות למחוז איזר מורשת סביבתית עשירה מאוד. במחוז מתוארים כמה אזורים הידועים כ"אזורי טבע של צרפת" (régions naturelles de France) חשובים עם נופים הומוגניים ועיסוקי אנוש ספציפיים:

• הרי שארטרז וורקור (גובה מרבי 2346 מ') מתאפיינים בגידול הבקר ותעשיית עץ
• הרי בלדון ואואזאן (Oisans) (גובה מרבי 4102 מ')
• עמק הרון וגרזיבודאן (Grésivaudan) עם כרמים, פרדסים, גידולי דגן, טבק, אגוזים גידול בקר
• יערות: 2,105,390 דונם. איזר הוא המחוז הראשון בצרפת ביבול האגוזים - 7410 טון/ שנת 2003^[4]

החל משנות ה-1990 היה המחוז חלוץ בשימורם ובשיקומם של "פרוזדורים ביולוגיים" - עם מעברים אקולוגיים במסגרת רשת סביבתית ירוקה וכחולה (Trame verte et bleue). משום כך משך המחוז את תשומת ליבן של המדינות החתומות על חוזה הרי האלפים (Convention alpine) ואחרי שנת 2001 זכה על כך המחוז איזר בפרס ודיפלומה מטעם משרד הסביבה הצרפתי הפארק הלאומי אקרן הוא גם כן חלק ממחוז איזר.

המחוז נתון לאקלים מגוון מאוד, לפי גובה ועמדה גאוגרפית: לרוב מדובר באקלים ימי עם קיץ ממוזג. בחלק קטן מהמחוז האלים הוא ימי עם קיץ צונן וקצר.^[5] .מתערבבות באקלים השפעות ימיות (אטלנטיות), יבשתית, אלפינית וכן השפעה ים תיכונית בדרום המחוז. בחלק מהמחוז האקלים הררי בולט בגלל הגבהים הגדולים המגיעים ל-4000 מ' כמו המסיב אקרן. החורפים הם קרים ובדרך כלל יבשים. במישור הם יותר עוצמתיים אבל קצרים, בהשוואה לחורפים במחוזות בצפון-מזרח. הקיץ ממוזג:חם ועתיר סופות. הסתיו הוא די גשום. באלפים הצפוניים במדרון הצפוני בגובה שמעל 2700 מ' ובמדרון הדרומי בגובה שמעל 3000 מ' מתחילים השלגים הנצחיים.

• גרנובל

• לה טור די פן
• ויין

• איזר של הרון (Isère Rhodanienne) (בירה:ויין)
• פורט דז אלפ (Porte des Alpes שער האלפים) (בירה:בורגואן-ז'אלייה- Bourgoin-Jallieu)
• הרון העילי של דופינה (Haut-Rhône dauphinois) (בירה:קרמייה Cremieu)
• ואלס די דופינה (Vals du Dauphiné) (בירה:לה טור די פן La Tour-du-Pin )
• בייוור-ולואר Bièvre-Valloire (בירה:בורפר Beaurepaire)
• וארונה שארטרז Voironnais Chartreuse (בירה:קובלווי Coublevie)
• גרזיבודאן דרום (Sud Grésivaudan) (בירה:סן מרסלן)
• ורקור (Vercors) ( בירה: ויאר-דה-לאן Villard-de-Lans)
• גוש גרנובל (Agglomération grenobloise ) - גרנובל, מלאן, אשירול, פונטן
• גרזיבודאן (Grésivaudan ) (בירה:דומן Domène)
• אואזאן (Oisans) (בירה:לא דור ד'אואזאן)
• מטזין (Matheysine) (בירה:לא מיר La Mure)
• טרייב Trièves (בירה:מאנס)

המחוז מחולק לשלוש נפות:

• גרנובל
• לה טור די פן
• ויין

פרפקטורה:גרנובל

2 תת-פרפקטורות: לה טור די פן; ויין

• 58 קנטונים

• 533 קומונות

החל מאפריל 2015 בראש מועצת המחוז עומד ז'אן-פייר ברבייה מהאיחוד למען תנועה עממית UMP - כיום "הרפובליקנים". המחוז איזר מחולק ל-13 טריטוריות כשלכל לאחת מהן מועצה כללית משלה. נכון לשנת 2019 בראש המועצה הכללית של מחוז איזר עומד אנדר ואליני (המפלגה הסוציאליסטית). חלוקת המקומות במועצה הכללית היא כדלקמן:

• המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית - 24 מושבים
• האיחוד למען תנועה עממית כיום - הרפובליקנים - 14 מושבים
• תנועות ימין אחרות - 7
• המפלגה הקומוניסטית הצרפתית - 6
• תנועות שמאל אחרות - 4
• הירוקים - 3

אזור בחירה[6]	נציג	מפלגה
1	אוליבייה וראן	הרפובליקה בתנועה!
2	ז'אן-שארל קולא-רואה	הרפובליקה בתנועה!
3	אמילי שאלא	הרפובליקה בתנועה!
4	מרי-נואל בטיסט	המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית
5	קתרין קמובסקי	הרפובליקה בתנועה!
6	סאנדרה מוטן	הרפובליקה בתנועה!
7	מוניק לימון	הרפובליקה בתנועה!
6	קרולין אבאדי	הרפובליקה בתנועה!
8	אלודי ז'אקייה-לפורז'	התנועה הדמוקרטית
9	מרז'ולן מנייה-מילפר	הרפובליקה בתנועה!

ההתפתחות הדמוגרפית (מפקדי התושבים)

1801	1831	1841	1851	1856	1861	1866
435.888	550.258	588.660	603.497	576.637	577.748	581.386
1872	1876	1881	1886	1891	1896	1901
575.784	581.099	580.271	581.680	572.145	568.933	568.693
1906	1911	1921	1926	1931	1936	1946
562.315	555.911	525.522	558.079	584.017	572.742	574.019
1954	1962	1968	1975	1982	1990	1999	2015
626.116	729.789	768.490	860.339	936.771	1.016.228	1.094.006	1.251.060

הערות:

• ב-2 במרץ 1852 המחוז איזר ויתר על 4 כפרים לטובת מחוז רון
• ב-31 בדצמבר 1967 23 כפרים נוספים אחרים עם סך הכל של 51,718 תושבים הועברו למחוז רון .
• ב-1 באפריל 1971 הועבר גם הכפר קולומיה-סונייה (Colombier-Saugnieu)

(עם 812 תושבים, ב-1968) למחוז רון

ארבע הערים החשובות ביותר של המחוז הן (2015)

• גרנובל (Grenoble) (160.649 תושבים, 690.548 במטרופולין)
• סן-מרטן ד'אר ( Saint-Martin-d'Hères) (38.479 תושבים)
• אשירול Échirolles (35.648 תושבים)
• ויאן (איזר) Vienne (Isère)) (29.162 תושבים, 111.606 בשטח המטרופולין)).

בשנת 2011:

עיר	מספר תושבים
גרנובל	157 424
Saint-Martin-d’Hères סן-מרטן ד'אר	36,177
Échirolles אשירול	35,995
Vienne וייאן	28,800
Fontaine פונטן	22,243
Bourgoin-Jallieu בורגן -ז'איה	26,173
Voiron ווארון	19,893
Meylan מלאן	17,487
Villefontaine וילפונטן	18,374
Saint-Égrève סנט-אגרב	16,006

המחוז איזר שלושה "אזורים עירוניים":

• האזור העירוני של גרנובל, ה-11 בצרפת עם 684,398 תושבים (2013)
• האזור העירוני שח וייאן
• חלק מהאזור העירוני של ליון

ב-2012 מנה מחוז איזר 260000 תושבים מעל גיל 60, כלומר 21ץ5% מהאוכלוסייה, פחות מהממוצע האזורי של 22.5% ומהממוצע הארצי של 23.7%. יש במחוז יותר מ-100,000 תושבים מעל גיל 75 (8% מכלל האוכלוסייה).

באזור חיו בימי קדם ליגורים, איברים, אחר כך אלוברוגים, הרומאים ששלטו במקום שש מאות שנה, אחר כך בורגונדים ופרנקים. מערבוב העמים נוצר העם הצרפתי המקומי. במאה התשיעית היה האזור נתון לפלישת ההערבו-ברברים המוסלמים שהובסו ונדחו דרומה. באזור מדולל האוכלוסייה הובאו מאוחר יותר מתיישבים מסבויה (סבואה), מלומברדיה גרמנים, יהודים, במאה ה-18 הגיעו גם מתיישבים מלורנה. בשנת 1789 חי האיזר כ-1000 זרים מתוך 418,507 תושבים. בשנת 1926 היה המחוז איזר אחד המחוזות עם מפסר גדול של תושבים זרים:51,400 מתוך 558,079 תושבים. חלק גדול מהזרים היו איטלקים - 13,396 וספרדים - 3,583 (במיוחד מסבויה) -^[7] שווייצרים - 1525 . 26% מהילדים שנולדו ב-2013 במחוז לפחו הורה אחד נולד בחו"ל בשנת 1995 מתוך 1,760,800 חיו במחוז 68,682 מהגרים - כולל 15,331 אלג'יראים, 11,602 פורטוגזים, 11,952 איטלקים, 5,286 טורקים^[8].

יהודים הגיעו במאה ה-14–15 בעיקר לגפאנסה (Gapençais), סר (Serres) ואיפה. (Upaix)

בשנים 1940–1945 חיו במחוז איזר כ-30,000 יהודים, כולל פליטים או שוהים זמנית. מספרם היווה כ-10% מכלל היהודים שחיו בצרפת. במהלך השואה נהרגו באזור כמה מאות יהודים ומעל אלף גורשו למחנות המוות. בשחרור בסוף שנת 1944 חיו במחוז 14,000 יהודים.

בין 1940 ל-1944 האזור נוהל על ידי ממשל "המדינה הצרפתית" של משטר וישי, החל מספטמבר 1942 תחת כיבוש צבאי איטלקי והחל מספטמבר 1943 תחת כיבוש צבאי גרמני. הפרפקט בין אוגוסט 1940 לאוגוסט 1943, ראול דידקובסקי, ניסה לפי עדויות שונות, לעזור ליוזמות להסתרת יהודים וזרים ולשחרור כל אנשים מועמדים לגירוש. הוא נעצר על ידי הגרמנים וגורש לגרמניה. ביולי 1941 הופעלה מדיניות ה"אריאניזציה" של נכסי היהודים, הפקעתם ומסירתם של כ-500 עסקים ונכסים של יהודים לידי "ארים". החל מנובמבר 1942 נכנסו למחוז כוחות איטלקיים. הגנרל די קסטיליוני שעמד בראשם מנע גירוש יהודים על ידי הרשויות של וישי בספטמבר 1943 נכנס למחוז הצבא הגרמני. בין אוגוסט 1942 ליוני 1943 ארגנו השלטונות של וישי שלוש ראזיות (rafles) לצורך מעצרם וגירושם של יהודים. בראזיות אלה נמסרו לידי הגרמנים וגורשו מעל 123 יהודים. בין הקיץ 1942 לאוגוסט 1944 מאות ואלפים של אזרחים באזור תרמו לאירוחם ולהסתרתם של יהודים במקומות כמו מחנות ילדים, בתי ספר, מנזרים, בתי הבראה, כנסיות, בתי יתומים ואחרים. 138 מתושבי המחוז הוכרו כחסידי אומות העולם. קמו מחתרות יהודיות שעסקו בהצלה, כמו כן רשתות עזרה של צרפתים במיוחד מקרב חוגים דתיים נוצרים פרוטסטנטים וקתוליים. הצטיינו בפעולות ההסתרה והעזרה אנשים כמו האב שאייה, נזירי המנזר פרובידאנס בקוראנק, אכסניה של הכנסייה המתודיסטית ביישוב לה טרונש בניהול אווה פיאן-פאז'ס, אנרי גרואה שנודע כהאב פייר, הפסטור שארל ווסטפל, משפחת גידי, אן-מארי מנגא מן היישוב דומן, מארת לרם, המורה גסטון לויא, ממועצת היישוב סאפה עם הילדים היהודים ששרדו כפליטים במחוז איזר נמנו מוניק סרף, לימים הזמרת ברברה שבשנים 1943–1945 נמלטה לכאן בכפר סן מרסלן יחד עם הוריה וז'ורז' פרק, לימים סופר ידוע, שהגיע בגיל 5 כפליט ליישוב ויאר-דה-לאן (Villard -de Lans) וחי במקום עד 1945.

עוד מימי הביניים הגיעו לאיזר איטלקים, בעיקר מסבויה ומלומברדיה. בסביבות מלחמת העולם השנייה הגיעו מהגרים מסיבות פוליטיות שביקשו להימלט מן המשטר הפאשיסטי ומהגרי עבודה. אחד המרכזים של הקהילה האיטלקית הם הרובע סן לוראן והפיצריות המרובות שעל רציפי הנהר איזר בעיר גרנובל.בזמנו השיגו המהגרים האיטלקים אדמות "ידועות כבלתי פוריות" בגבעות שארטרז - מלאן (Meylan), סנט-איסמייה (Saint-Ismier) וכו'. רבים מהתושבים בעלי שמות משפחה איטלקים יש להם מוצא בחבל ואל ד'אוסטה, אזור פרנקופוני של איטליה . יש בין יוצאי אזור זה גם אזרחים איטלקים בעלי שם משפחה צרפתי. כיום אין בדרך כלל הגירה מאיטליה אל המחוז.

הצוענים נוכחים באזור מימי הביניים . העדות הראשונה לכך היא תעודה משנת 1419 . החל מן המאה ה-17 היו נתונים ליותר אמצעי דיכוי וכן ניסיונות ליישבם. מאמצע המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 אלפי צוענים היגרו למערב, כולל לצרפת מארצות הבלקן ומזרח אירופה. אחרי נפילת הקומוניזם -מרומניה, קוסובו, בולגריה וארצות אחרות. בתחילת המאה ה-20 חיו בגרנובל כמה משפחות שחיו בתנאי דוחק במעלה שאלמון. אחר כך חיו ברחוב Tres Cloitres, ובשכונות מוטואליטה ואבה-שאטלה.

איזר אירח קהילה אנגלו-סקסית חשובה. היא כוללת עובדי מפעלים בינלאומיים כמו היולט-פקארד (HP), קטרפילר, STMicroelectronics הפועלים בעיקר בעמק גרזיבודאן. חלק מהם הם עובדים זמניים.

המחוז איזר הוא מולדתם של שני מסדרי נזירים קתוליים: הקרטוזיאנים והאנטונינים. המנזר "גראנד שארטרז", מנזר האם של המסדר הקרטוזיאנים, שוכן 22.5 ק"מ צפונית מגרנובל.

החל מהמאה ה-13 דיברו תושבי החלק המרכזי והצפוני של איזר ניב של השפה הפרנקו-פרובנסלית הקרוי דופינואה.

המחוז איזר עבר תהליך בולט של אורבניזציה עם ענפים כלכליים מגוונים בהתאם. בעבר מצאה התעשייה מקור אנרגיה חשוב, זמין ומתחדש - בפחם הלבן. משאבי טבע נוספים הם עצי היערות וכן האדמה החקלאית. החל מימי האימפריה הצרפתית הראשונה הופק פחם במכרות של לה מיר (La Mure) גורמים אחרים שתרמו להתפתחות התעשייה היו איכות דרכי התחבורה, הרמה הגבוהה בהכשרת העובדים, הגירת עבודה עתיקת ימים מאיטליה. קיימים מפעלים גדולים בתעשיית הנייר, תעשיית המתכות, בתחום האלקטרוניקה, הציוד, הכימיה, תעשיית המזון. באיזר נמצאים כמה אתרים גרעיניים כמו תחנץ הכוח הגרעינית בסנט-אלבאן, האתר הגרעיני בקרס-מאלוויל (Creys-Malville) והמפעל לדלק גרעיני בוורה-בורואז (Veurey-Voroise) ידוע גם מפעל של קבוצת "אקסם -מגה" Aixam-Mega, יצרנית מכוניות מיקרו ("קוואדריציקלים קלים"). בירת המחוז, העיר גרנובל, מרכז מינהל ואוניברסיטאי חשוב, סיפק משרות רבות בתחום המסחר והשירותים, תעשיית ההיי-טק, הנדסה והייעוץ.

התיירות תופסת מקום חשוב בכלכלת המחוז, הודות למעל 20 אתרי סקי אלפיני וסקי צפוני. מחזור האתרים באיזר מסתכם ב־110 מיליון יורו, קרוב לזה של המחוז אוט-אלפ, -ותופס את המקום השלישי בצרפת בתחום זה, אחרי המחוזות סבואה (550 מיליון יורו) וסבואה עילית (אוט סבואה) (310 מיליון יורו)

מחוז איזר כולל הרבה אתרי סקי, כמו אלפ ד'יאה (Alpe d'Huez), האתרים האולימפיים שאנרוס, וילאר דה לאן (Villard de Lans), אוטראן (Autrans). אתרים פופולריים אחרים הם לה סט לו (Les 7 Laux), לה קולה ד'אלוואר (Le Collet d'Allevar) מאודר (Méaudre), סן-פייר-דה-שארטרז (Saint-Pierre-de-Chartreuse), אלפ די גראן סר (Alpe du Grand Serre), גרס-אן-ורקור (Gresse-en-Vercors).

לעיר גרנובל כתריסר מוזיאונים, כולל "לה דז אלפ" (Les Deux Alpes) לרבות מוזיאון גרנובל שהוקם בשנת 1798 מחוז איזר הוא במקום השלישי בין אזורי הסקי המבוקשים בחורפים בצרפת, אחרי מחוז סבואה ואוט-סבואה ולפני אוט-אלפ. הוא מארח גם את "גביע איקרוס" (Coupe Icare) לטיסה חופשית, כמו רחיפה וגלישה אווירית, המתקיים באתר הידוע לרחיפה שבלמבן (Lumbin)

• 
  גרנובל
• 
  המנזר גראנד שארטרז
• 
  ההר גראן ומון (Grand Veymont)
• 
  ההר דאן דה קרול (Dent de Crolles)
• 
  עמק קרא (Queyras)
• 
  האגם מונטנאר-אביניונה

אישים רבים נולדו בשטח המחוז: למשל, האביר פייר טראי דה באיאר, הפילוסוף אטיין בונו דה קונדיאק, הפוליטיקאי אנטואן ברנאב, המלחין הקטור ברליוז, הבנקאי והפוליטיקאי קזימיר פייר פרייה, הפילוסוף עמנואל מונייה, הסופר פרדריק דאר ("סן אנטוניו"), זמרת האופרה נינון ואלן, הזמרים קלוגרו וגרגורי למרשאל וכו'.

• Dominique et Michele Fremy Quid 2005 Robert Laffont, Paris 2005
• Tal Bruttmann, Aryanisation économique et spoliations en Isère, 1940-1944, Presses Universitaires de Grenoble, 2010.
• Philippe Barrière, Tal Bruttmann, Jean-Claude Duclos (dir.), L'Isère en Résistance : l'espace et l'histoire, Veurey, édit. DL, 2005.
• Jean Guibal (dir ) Tsiganes, six siècles de présence en Isère : La vie de bohème ?' 2015

• אתר האינטרנט הרשמי של איזר (בצרפתית)
• אתר האינטרנט הרשמי של איזר (בצרפתית)
• המפקד INSEE בדצמבר 2019
• אתר המועצה המרכזית של המחוז איזר
• Isere internaute
• האתר הפרטי SPLAF על האוכלוסייה ועל הגבולות המנהליים של צרפת
• החלוקה לטריטוריות
• › rga_0035-1121_1928_num_16_4_4471 הזרים במחוז איזר 1928

Les étrangers dans le département de l'Isère - Persée Gaston.Letonnelier, Revue de Géographie Alpine Année 1928 16-4 pp. 697-743

• נוכחות היהודים בדופינה בימי הביניים
• האתר AJPN אלמונים, חסידי אומות העולם ונרדפים בימי רדיפות הנאצים בקומונות של צרפת מאמר על המחוז איזר בשנים 1939–1945 מאת טל ברוטמן, 26.5.2011

• איזר, ברשת החברתית אינסטגרם
• איזר, ברשת החברתית LinkedIn
• איזר, סרטונים בערוץ היוטיוב