אחז

אחז
	איור משנת 1553
לידה	763 לפנה"ס
פטירה	727 לפנה"ס (בגיל 36 בערך)
מדינה	ממלכת יהודה
בן או בת זוג	אביה
שושלת בית דוד
תואר	מלך יהודה
אב	יותם
צאצאים	חזקיהו
יורש העצר	חזקיהו
	733 לפנה"ס (ועוד השנים בהן כיהן כעוצר במקום המלך עוזיהו) – 727 לפנה"ס
מנהיג דת בתקופה	ישעיהו, הושע, מיכה ועודד
	→ יותם חזקיהו ←

ערך זה עוסק באחז בן יותם מלך יהודה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אחז (פירושונים).

אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה היה מלך יהודה אשר שלט בממלכת יהודה במשך תקופה של כמעט 20 שנה, לאחר שלטונם של עוזיהו סבו ויותם אביו ולפני שלטונו של חזקיהו בנו. בין החוקרים יש מחלוקת לגבי תחילת תקופת מלכותו ולגבי מועד סיומה. לכל הדעות, הן על פי המקרא והן על פי המקורות האשוריים, בתקופה שבין 733 לפנה"ס עד 727 לפנה"ס שימש אחז כמלך יהודה.^[1]

אחז הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות^[2]^[3].

שמו

השם אחז הוא קיצור של השם התאופורי "אחזיהו" או "יהואחז" בהשמטת הרכיב התאופורי. בכתובת של תגלת-פלאסר השלישי מופיע שמו המלא ia-ú-ḫa-zi.^[4]^[1]

מלכותו

לפי המסופר במקרא^[5] עלה אחז לשלטון בגיל 20 ובמשך 16 שנה שימש כמלך יהודה. אולם, יש בין החוקרים כאלה הסבורים שמספר השנים אינו אלא חזרה על שנות המלוכה של יותם ומספר זה משולל יסוד היסטורי.

יש כאלה המונים את תקופת שלטונו של יותם רק החל ממותו של עוזיהו אביו. לשיטתם, בזמן חיי עוזיהו, שימשו יותם ואחז כמושלים בפועל אך לא כמלכים. לפי שיטה זו מלך אחז בין שנת 733/734 לפנה"ס ועד 727 לפנה"ס. בשנת 727 לפנה"ס עלה חזקיהו בן אחז למלוכה.

בניגוד לגישה זו, יש חוקרים הסופרים את ימי מלוכת אחז משנת מות יותם, 735 לפנה"ס ועד 715 לפנה"ס. לשיטתם שנת 715 לפנה"ס היא שנת שלטונו הראשונה של חזקיהו.

בספר מלכים כתוב: "בן עשרים שנה אחז במלכו, ושש עשרה שנה מלך בירושלם, ולא עשה הישר בעיני ד'..." אחז מתואר בתנ"ך כמלך רשע עובד אלילים.

מלחמת ארם וישראל ביהודה

ערך מורחב – מלחמת פקח ואחז

המאורע ההיסטורי המשמעותי שהתרחש בתקופת שלטונו של אחז הוא הברית שנכרתה בין פקח בן רמליהו מלך ישראל, לבין רצין מלך ארם-דמשק. השניים כרתו ברית למלחמה משותפת כנגד ממלכת יהודה.

בין החוקרים יש מחלוקת הנוגעת לסיבת המלחמה ביהודה. יש הסוברים כי דרישת רצין ופקח הייתה שממלכת יהודה תצטרף לברית כנגד אשור (ברית בה לקחו חלק גם הפלשתים, תושבי אשקלון ועזה). ויש הסוברים כי מדובר היה בעניינים פנימיים - הגברת ההשפעה שהייתה לארם ולישראל על השלטון ביהודה ועל קידום ניסיון ההפיכה והעמדת בן טבאל בשלטון.^[6]

השלב הראשון בפעולתם של רצין ושל פקח היה לעורר את ממלכת אדום למרוד בשלטון ממלכת יהודה וזאת באמצעות סיוע ארמי לכוחות האדומיים:

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ. ... אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

— מלכים ב', ט"ו, ל"ז - ט"ז, ו'

לפי המסופר בדברי הימים ב, בימים ההם חדרו הפלשתים לשפלת יהודה מהמערב וכבשו ערים רבות, ואדומים חדרו ליהודה מן הדרום.^[7]

לאחר מכן, עלו צבאות ארם וישראל להילחם על ירושלים. עם עליית האויבים על ירושלים, שלח אחז מכתב לתגלת-פלאסר השלישי בצירוף הכסף והזהב שהיו בבית המקדש ובאוצר המלך, כשוחד כדי שיסייע לו בלחימה^[8]. מעשהו זה של אחז נעשה בניגוד לדבר ישעיהו, אשר עודד את המלך שלא להיכנע לרצין ולפקח, ודרש ממנו שיבטח באלהי ישראל בלבד.^[9] אחז פונה אל מלך אשור במילים "עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי". הצירוף "עבדך ובנך" (מלכים ב', ט"ז, ז') הוא יחידאי במקרא וגם אינו מוכר מתעודות חוץ מקראיות.^[10] בהתכתבות המלכותית האשורית השימוש הוא ב"עבדך" בלבד, גם אם הכותב הוא יורש העצר בעצמו. לכן ייתכן שזהו ניסוח ספרותי פרי עטו של המחבר.^[11]

מסע צבא אשור הגיע למרחב של ארם וממלכת ישראל והציל את ממלכת יהודה מידם. אולם, דבר זה עלה לממלכת יהודה בכך שאחז הפך לשליט-נשלט על ידי ממלכת אשור.

קשה להעריך כיצד השפיעה בקשת אחז ממלך אשור לסייע לו על מסע אשור. האם היא זו שהניעה אותו לצאת נגד דמשק בשנת 733, או שבכל מקרה התכוון לחזור לאזור זה כדי למגר סופית את כוחה של דמשק מתוך מטרה לחזק את שליטתו בסוריה. סביר יותר שבקשת אחז לכל היותר החישה את תגובת מלך אשור, ואילו טיב פעולותיו נגד דמשק וישראל - שכללו ביטול עצמאותה של דמשק ושל חלק מישראל (הגליל) וסיפוחם כפחוות לאשור - מלמדת שדמשק וישראל, שקודם נכנעו לו ושלמו לו מס, חזרו וחטאו נגדו (אם כי חטא זה לא מתואר במקרא ובמקורות האחרים). מסתבר ששליטי האזור לא ייחסו חשיבות רבה לתוצאות המדיניות של המסע הקודם של תגלת-פלאסר ג', המסע ב-734 לפנה"ס, אולי מחמת חוסר הערכה נכונה את התמורה שחלה במדיניותו של תגלת-פלאסר בהשוואה לקודמיו, והניחו בטעות כי גם הפעם, כבעבר, יסתפק מלך אשור בתשלום מס (חד פעמי) ושאין לראות בכניעה הזמנית כניעה לטווח ארוך. כתוצאה מכך הפרו רוב השליטים של האזור את שבועתם לתגלת-פלאסר ברגע שצבאו התרחק מהאזור. עם זאת, אין כל הצהרה אשורית מפורשת על חטאם של רצין ופקח נגד תגלת פלאסר.

פולחן דתי בתקופתו

אחז עלה לדמשק לקדם את פניו של תגלת פלאסר השלישי. שם הוא ראה מזבח. הוא שלח את תוכנית המזבח אל אוריה הכהן הגדול ופקד עליו לבנות דומה לו בירושלים. עם שיבת אחז מדמשק הוא הקריב קרבנות על גבי המזבח והורה על שינוי סדרי הפולחן.

תקופת שלטונו של אחז נודעה בשינויים דתיים רבים שנעשו בהשפעת עמי הסביבה. בתוך כך: העברת בנים באש, עבודה בבמות, בניית מסכות לבעל.

בספר מלכים כתוב עליו "...ולא עשה הישר בעיני ה'..."

עדות נוספת לחומרת המעשים הדתיים שנעשו בימי אחז משתמעת במקרא גם מההערכה למעשי התיקון שעורך בנו חזקיהו אשר הורס מזבחות לאלים זרים בירושלים ומקבל מחמאות על כך מהנביאים.

מפעלות בניה

אחז הקים את מבנה מדרגות שעון השמש המוזכר בנבואת ישעיהו למלך חזקיה (מלכים ב כ, יא).

מותו

חוקרים רבים קובעים את שנת מותו של אחז ל-727/728 לפנה"ס, אולם אדווין תילי קובע את שנת מותו ל-715/716 לפנה"ס וויליאם פוקסוול אולברייט ל-715 לפנה"ס.^[1]

לקריאה נוספת

אנציקלופדיה מקראית, הערך "אחז".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אחז בוויקישיתוף

אחז המלך, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
פרק 95 – דבר היום: שש עשרה שנה מלך בירושלים – על אחז מלך יהודה בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
אחז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אחז מלך יהודה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ אנציקלופדיה מקראית, בערך "אחז", כרך א', טור 207
^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה
^ Hayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 123
^ מלכים ב, ט"ז, ב
^ ישעיהו ז, ג-ו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל.
^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ח, פסוקים י"ז–י"ח
^ ”וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי. וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד. וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית. וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ... וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. וְאֶת מוּסַךְ הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית ה' מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר.” (מלכים ב' טז, ז-י; יז-יח); ”וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ. כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ.” (דברי הימים ב', כ"ח, כ'–כ"א
^ ישעיהו ז-ח
^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 403, הערה 18: מלבד מכתב באכדית מהמאה ה-13 לפנה"ס שנשלח מאוגרית ונמצא באפק, בו נכתב "בנך ועבדך".
^ מרדכי כוגן וחיים תדמור, "אחז ותגלת פלאסר בספר מלכים", בתוך: בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב, יחידה 6, עמ' 403.

מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה

רחבעם	אביה	אסא	יהושפט	יהורם	אחזיהו	עתליה	יהואש	אמציהו	עוזיהו/עזריהו
928	911	908	867	846	843	842	836	798	769
יותם	אחז	חזקיהו	מנשה	אמון	יאשיהו	יהואחז	יהויקים	יהויכין	צדקיהו
758	733	726	698	641	639	609	608	597	597–596

[הערה_מספר_24903958:0-1] ¹ ² ³ אנציקלופדיה מקראית, בערך "אחז", כרך א', טור 207

[2] Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית

[3] רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה

[4] Hayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 123

[5] מלכים ב, ט"ז, ב

[6] ישעיהו ז, ג-ו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל.

[7] ספר דברי הימים ב', פרק כ"ח, פסוקים י"ז–י"ח

[8] ”וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי. וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד. וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית. וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ... וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. וְאֶת מוּסַךְ הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית ה' מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר.” (מלכים ב' טז, ז-י; יז-יח); ”וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ. כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ.” (דברי הימים ב', כ"ח, כ'–כ"א

[9] ישעיהו ז-ח

[10] בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 403, הערה 18: מלבד מכתב באכדית מהמאה ה-13 לפנה"ס שנשלח מאוגרית ונמצא באפק, בו נכתב "בנך ועבדך".

[11] מרדכי כוגן וחיים תדמור, "אחז ותגלת פלאסר בספר מלכים", בתוך: בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב, יחידה 6, עמ' 403.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]