אותלו

ערך זה עוסק במחזה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אותלו (פירושונים).

אותלו, המורי מוונציה
The Tragedy of Othello, the Moor of Venice

שער המהדורה הראשונה מ-1622
הפקה	"שחקני הוד מלכותו"
כתיבה	ויליאם שייקספיר
דמויות	אותלו יאגו דסדמונה מיכאל קאסיו
מקום ההתרחשות	ונציה, קפריסין
תקופת ההתרחשות	1570
מדינה	ממלכת אנגליה אנגליה
סוגה	טרגדיה
הצגת בכורה	1 בנובמבר 1604 (ככל הידוע)
משך ההצגה	כשלוש שעות
שפה	אנגלית מודרנית מוקדמת

אותלו: המורי מוונציה (אנגלית: Othello: The Moor of Venice) הוא מחזה מאת ויליאם שייקספיר שנכתב בערך ב-1603. "אותלו" הוא טרגדיה, כמו יצירות רבות אחרות של שייקספיר: "המלט", "רומיאו ויוליה", "מקבת'" ו"המלך ליר". שייקספיר כתב, כנראה, את "אותלו" לאחר "המלט" אך לפני שני האחרים. ההצגה הראשונה הידועה של "אותלו" הועלתה ב-1 בנובמבר 1604, בארמון וייטהול בלונדון.

עלילת המחזה נסובה סביב אותלו, מצביא בצבא הוונציאני, המתואר כמורי שחור עור. היא נוגעת במוטיבים של אהבה, קנאה, גזענות ובגידה. יאגו, שלישו המרושע של אותלו, מוכר כארכיטיפ של תככנות ובוגדנות.^[1]

אותלו הוא גנרל מצטיין בשירות ונציה. מתוקף שירותו, הוא בקשר מקצועי עם ברבאנציו, סנאטור ונציאני ואביה של דסדמונה. אותלו מוגדר כמורי, מוסלמי שחור עור, ומתוקף כך נדד שנים ממקום למקום, נמכר לעבדות, ועבר הרבה תלאות בחייו. דסדמונה מקשיבה בסתר לסיפור חייו שהוא מספר לאביה והיא מתאהבת באותלו, היא דוחה את כל מחזריה ושניהם נישאים בסתר ללא ידיעת אביה.

המחזה נפתח עם דמותו של יאגו, הנבל של המחזה. הוא עוזרו של אותלו, אבל בסתר הוא שונא אותו על כך שלא מינה אותו לסגנו, ומלא בקנאה למעמדו שמובילה אותו לרצות לנקום באותלו ולעלות על חשבונו בסולם הדרגות. יאגו מסתובב עם רודריגו הפתי שעושה כל מה שיאגו אומר לו, ומחליט להגיע לברבאנציו באמצע הלילה ולהודיע לכל ונציה על נישואי אותלו ודסדמונה. כשברבאנציו מגלה שביתו לא בבית, הוא מאשים את אותלו שכבש את דסדמונה במעשי כשפים/סימם אותה, מביע צער וזעם גדולים על ביתו ומודיע שדסדמונה מגורשת מביתו על הבגידה במשפחה.

אותלו וברבאנציו נתקלים זה בזה ואותלו מפייס את האב הזועם, מתאר קשר נפשי עמוק וחזק עם בחירת ליבו שהתחיל מרחמיה של דסדמונה אליו והאהבה ביניהם אמיתית, דסדמונה שנכנסת למקום מאשרת את הדברים. האב מכיר בנישואיהם ויורד מכעסו. באותו הזמן, אותלו נשלח על ידי הדוג'ה של ונציה להפליג לקפריסין, אשר בינה ובין ונציה יש יחסי שלום, ולעזור להם במלחמה נגד העות'מאניים. אותלו מבקש שדסדמונה תישאר בבית אביה כשהוא יהיה בקפריסין אך היא מבקשת לצאת עמו להפלגה. הוא נענה לבקשה.

בקפריסין המלחמה מסתיימת. כל הדמויות נפגשות בנמל קפריסין, כאן אנחנו מכירים גם את אמיליה, אשתו של יאגו והיא גם חברתה של דסדמונה. לא פעם יאגו מזלזל באשתו, מקניט ומקטין אותה ונראה כי הוא לא באמת אוהב אותה. בנוסף לכך הוא משקר לעצמו שאותלו שכב עם אמיליה, מה שיכול להצדיק ולהגביר את זעמו כלפי אותלו. מערכת היחסים בין יאגו לאמיליה מוצגת לנו כמעין "מראה נגדית" לאהבתם של אותלו ודסדמונה.

רודריגו מספר ליאגו כי הוא מאוהב בדסדמונה ולאחר שגילה כי היא נשואה לאותלו הוא מתכוון להטביע את עצמו מרוב צער. יאגו נוזף בו שאין באמת דבר כזה אהבה (רמז להיותו נבל ושקרן) ושהוא ישיג לו את דסדמונה אם יסמוך עליו, רק שבינתיים הוא צריך להשיג כסף כדי "לקנות את אהבתה", רודריגו סומך על יאגו ומדי פעם מעביר אליו כל מיני תכשיטים כדי שיעבירם לדסדמונה (כמובן שיאגו לא עושה זאת).

כחלק מתוכניותיו הסודיות של יאגו, הוא מכניס לרודריגו לראש כי לדסדמונה ולקאסיו, סגנו של אותלו יש רומן סודי. רודריגו מתקשה להאמין אך יאגו משכנע אותו בלשונו החלקלקה בסיפור הבדוי. יאגו מדריך את רודריגו ליצור ריב בינו לבין קאסיו שיגרום לסילוקו של קאסיו.

יאגו קורא לקאסיו לבוא לחגוג איתו את הניצחון ומציע לו לשתות יין, כי הוא כנראה יודע שקאסיו נהיה אלים ברגע שהוא שותה. קאסיו משתכנע והם יושבים לחגוג עם מונטאנו, מושל קפריסין ועוד קצינים. קאסיו יוצא רוויי אלכוהול וחוזר באיבוד עשתונות במרדף אחריי רודריגו, הם מתקוטטים באלימות עד שאותלו מתפרץ ומפריד ביניהם, הוא מפטר את קאסיו מתפקיד הסגן. קאסיו נעלב וכועס על עצמו מאוד ששתה ו"איבד את זה".

כאן יאגו עושה שני דברים: הוא אומר לקאסיו לדבר אישית עם דסדמונה, יש לה לב רחמן ובעלה יקשיב לה אם תבקש ממנו להשיב את קאסיו למעמדו. מצד שני, יאגו מתחיל במסע שכנועים ושוטף את ראשו של אותלו בשקרים על כך שדסדמונה בוגדת בו עם סגנו לשעבר, קאסיו. קנאתו ומזגו של אותלו מתחילים להתחמם.

דסדמונה פוגשת את אותלו הטרוד שאומר לה שהוא לא מרגיש טוב, היא מנסה לטפל בו ולקשור לו על המצח את המטפחת שהביא לה (מוסבר שהמטפחת יקרה לאותלו ולכן הביא לדסדמונה אותה והיא הבטיחה שתשמור עליה לעולמים). אותלו צועק עליה שהמטפחת לוחצת עליו מידי ומעיף אותה מגופו, דסדמונה הנסערת לא שמה לב שזה קרה והם הולכים. אמיליה מוצאת את המטפחת ונזכרת שבעלה יאגו ביקש ממנה המון מזל שתשיג אותה עבורו, היא מתלבטת כי היא יודעת שכוונותיו לא תמיד טובות ובכל זאת היא מחליטה להביא ליאגו את המטפחת.

יאגו שם את המטפחת במגורים של קאסיו. אותלו בא ליאגו שאומר לו לבדוק את אמינותה של דסדמונה ושיבקש ממנה את המטפחת שלו (יאגו יודע מן הסתם שהיא לא אצלה), אותלו ממנה את יאגו לסגן ויאגו מצהיר נאמנות מזויפת לאותלו. כשאותלו שואל את דסדמונה ומגלה שהיא איבדה את המטפחת, הוא משתגע ויוצא משם ומשאיר את דסדמונה המומה ולא מבינה מה קרה לבעלה האוהב. קאסיו ממשיך להפציר בדסדמונה לדבר עם בעלה על מינויו החוזר אבל היא עונה לו שהיא כבר לא מכירה אותו וכושר השכנוע שלה עליו ירד. קאסיו פוגש את ביאנקה, זונת צמרת (שמאוהבת בקאסיו) ומבקש ממנה שתרקום לו עותק של המטפחת שמצא.

אותלו ויאגו מדברים כשאותלו בהתקף קנאה, יאגו משכנע את אותלו שהמטפחת אצל קאסיו ואומר לאותלו להתחבא ולצותת לשיחה בינו לבין קאסיו. בזמן השיחה של קאסיו ויאגו, נכנסת ביאנקה ואומרת לו שלא מוכנה לרקום לו מטפחת כזו כי בטח קיבל את המקורית מאיזו מאהבת ומחזירה לו אותה. אותלו מבין שיאגו צודק בנושא המטפחת וקובע בפני יאגו שיירצח את קאסיו ודסדמונה, יאגו מבטיח שהוא ייטפל בקאסיו ושאותלו יירצח את דסדמונה במיטתם. נכנסת דסדמונה עם לודבקיו וגראציאנו, אצילים מוונציה וקרובי משפחתה של דסדמונה. הם מביאים מכתב שקורא לאותלו לחזור לעיר, אותלו מכה את דסדמונה וקרא לה "שטן" אך כולם טוענים שזה בגלל הבשורה שבמכתב.

יאגו ממציא לרודריגו שקאסיו מונה להחליף את אותלו שאמור לנסוע יחד עם אשתו, וטוען שהדרך היחידה למנוע את זה, זה אם קאסיו יסולק (יירצח). הוא מספר לרודריגו על התוכנית לביצוע הרצח - מחוץ לביתה של ביאנקה בשעת לילה מאוחרת. כשהרגע הזה מגיע, רודריגו מתנפל על קאסיו ודוקר אותו, ואז יאגו יוצא מהצללים ודוקר את רודריגו למוות כי הוא טעה זיהוי בגלל החושך, מובן שעשה זאת בכוונת מכוון.

בזמן הזה, אותלו מתעמת עם דסדמונה ומקלל אותה כשהיא לא מבינה מה עשתה שמצער אותו עד כדי כך. לבסוף, הוא חונק אותה למוות, בזמן שאמיליה שומרת על הדלת לבקשת אותלו. אמיליה מתפרצת לחדר כדי לספר שקאסיו נפצע (אך לא נהרג), גם יאגו מונטאנו וגראציאנו נכנסים. כאשר הם מגלים על מות דסדמונה, כולם מתמלאים בתדהמה. כשאותלו מסביר על השתלשלות האירועים, אמיליה קולטת שהכל קרה כתוצאה משקריי בעלה והיא מספרת לכולם את האמת, אותלו שסוף סוף מבין שיאגו נבל, קופץ ממקומו להתנפל על יאגו אך יאגו מספיק לדקור את אמיליה ובורח. אותלו מתאבד עם חרבו ונופל על המיטה לצד דסדמונה.

העלילה של אותלו עובדה על ידי שייקספיר מן הסיפור Un Capitano Moro ("מצביא המורי"), מתוך קובץ הסיפורים "הקאטומיתי" מאת ג'ירלדי צ'ינתיו (אנ'), והיא נאמנה ליצירה זו במידה רבה. הדמות היחידה בעלת שם בסיפורו של צ'ינתיו היא "דיסדמונה" ("חסרת מזל" ביוונית); הדמויות האחרות מוצגות כ"סגן" (יגו), "הסרן" (קאסיו), ו"המורי" (אותלו). במקור, הסגן חושק בדסדמונה, והוא נוקם בה כאשר היא דוחה אותו. שייקספיר המציא דמות נוספת, רודריגו, שמתאווה לאשתו של המורי ונהרג כשהוא מנסה להרוג את קאסיו. המורי בסיפורו של צ'ינתיו לא מתחרט על כך שהרג את אשתו, וגם הוא וגם הסגן נהרגים הרבה יותר מאוחר. צ'ינתיו גם מציג במפורש לקח, אותו הוא שם בפי הגבירה: נשים אירופאיות אינן צריכות להתחתן עם גברים חמי מזג מעמים אחרים.

אותלו, הדמות הראשית במחזה, הוא מורי (צפון אפריקאי) אציל, שמפקד על צבא בקפריסין. הוא מוצג מתוך אמפתיה למרות גזעו. דבר זה היה יוצא דופן בספרות האנגלית בזמנו של שייקספיר, שבדרך כלל הציגה מורים ואנשים כהי עור אחרים כנבלים. יש ויכוח בין החוקרים האם אותלו היה אמור להיות מוצג כשחור או כערבי או שניהם, אך הקונצנזוס בין הקוראים והקהל הממוצע היום נוטה לאפשרות הראשונה.

התרגום הראשון של המחזה לעברית נעשה בידי יצחק סלקינסון בשנת 1874 ונקרא "איתיאל הכושי". סלקינסון נהג לעברת שמות של מחזות ודמויות, ואת שם המחזה "רומיאו ויוליה" הוא תרגם ל"רם ויעל". הספר "איתיאל הכושי" זכה להוצאה מחודשת בשנת 2015 כחלק מסדרת "צדק פואטי" של הוצאת רעב ביוזמת המשורר והעורך ערן צלגוב. המהדורה המחודשת כוללת את הטקסט המקורי, אחרית דבר נרחבת של המתרגם והחוקר עמינדב דיקמן וקטעי עיתונות מסוף המאה ה-19 המתארים את התקבלות התרגום והשפעתו^[2].

המשורר נתן אלתרמן תרגם את המחזה, בשם "אותלו", עבור תיאטרון הבימה, והקדיש את התרגום "לשחקן העברי הגדול אהרן מסקין". תרגומו של אלתרמן שימש גם את התיאטרון הקאמרי בהפקתו של היי קילוס בשנת 1980, כשאברהם עוז עיבד ועידכן את התרגום. הבימה העלתה גרסה נוספת של המחזה השקספירי בתרגום בפרוזה מעשה ידיו של נסים אלוני, ששימש אחר כך גם את הפקתו של מיכאל גורביץ בתיאטרון החאן. תיאטרון גשר העלה גרסה משלו מבוססת על תרגומו של דורי פרנס. תרגום חדש של נסים אלוני זכה לביצוע בתיאטרון הבימה, בתיאטרון הקאמרי, בתיאטרון חיפה ובתיאטרון החאן. אלי ביז'אווי תרגם את המחזה להעלאה מחודשת של המחזה בתיאטרון הקאמרי ב-2018. ב-2022 העלה תיאטרון מלנקי גרסה חדשה של המחזה בתרגומו של דורי פרנס.

על פי המחזה עובדו שתי אופרות, האחת מאת ג'וזפה ורדי והשנייה מאת ג'ואקינו רוסיני. סרט הוליוודי בשם "או" מתבסס בחופשיות על עלילת אותלו.

• אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, פרק יא - אותלו: מחיר הקנאה, עמ' 156-147.
• גאורג ברנדס, טרגדיות שקספיר: המלט, מקבת, אותלו, ליר, עברית: מאיר איילי, הוצאת תרבות וחינוך, 1968.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אותלו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אותלו

• אותלו - הטקסט המלא, ב"פרויקט גוטנברג" (באנגלית)
• "איתיאל, הכושי מוינעציא" תרגום סלקינסון 1874, נסרק על ידי ארכיב אוניברסיטת הרווארד.
• על ההצגה "אותלו" בתרגומו של נתן אלתרמן באתר נתן אלתרמן
• אותלו, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
• ויליאם שייקספיר, אותלו, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'"
• גוסטאב לנדאואר על המחזה
• וידאו מלא של ההצגה אותלו בערוץ תיאטרון החאן ביו טיוב
• אותלו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)