אולפילס
אולפילס (בעיבוד לטיני לפי גותית: Ulfilas, Ulphilas או Orphilas; בגותית: ככל הנראה Wulfila 𐍅𐌿𐌻𐍆𐌹𐌻𐌰, וולפילה או אולפילה - "זאב קטן"), שכונה "השליח אל הגותים", היה כומר, תאולוג ומתרגם גותי, שכיהן במחצית השנייה של המאה ה-4 כמיסיונר אריאני ובהמשך כבישוף הגותים הטרווינגים. אולפילס המציא את האלפבית הגותי, לימד את אנשיו קרוא וכתוב ותרגם לגותית את התנ"ך והברית החדשה (התרגום מכונה גם הביבליה הגותית, או הביבליה של אולפילס) וקטעי תפילה. אולפילס נודע כמי שניצר את הגותים לנצרות האריאנית, שכן על אף שכבר בשנת 264 לערך התוודעו הגותים לנצרות האריאנית, זו קנתה אחיזה בקרבם רק בתקופת אולפילס והודות לתרגומו את כתבי הקודש הנוצריים לשפתם.
לידתו ומוצאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרטים ביוגרפיים רבים של אולפילס נתונים במחלוקת. מקובל לומר כי הוא נולד בשנת 310 בדאקיה ונפטר בשנת 383 בקונסטנטינופול. אולפילס נולד כגותי, דיבר גותית כשפת אם ושמו גותי, אך מוצאו היה ככל הנראה מעורב. הוא היה צאצא של נוצרים מקפדוקיה שנשבו על ידי הגותים באחת מפשיטותיהם לקפדוקיה הרומית בזמן שלטון הקיסר גליאנוס (218–268).
שליחותו בקרב הגותים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולפילס קיבל חינוך נוצרי ולמד יוונית. את מרבית ילדותו בילה בקונסטנטינופוליס. תאריך מינויו לבישוף ותחילת פועלו כמיסיונר שנויים במחלוקת, אם כי מקובל לומר כי הוכתר כבישוף בשנת 341 על ידי הפטריארך האריאני אוסביוס מניקומדיה (אנ') (כיום איזמיט שבטורקיה) ובישופים נוספים. עם זאת, שליחותו המיסיונרית בקרב הגותים החלה, כנראה, כעשור קודם לכן.
זמן קצר לאחר שמונה לבישוף שב למולדתו על מנת להפיץ את הנצרות האריאנית. שליחותו אל הגותים נקטעה בשנת 348 כאשר מנהיגי הגותים שראו בניצור אנשיהם אקט כוחני-אימפריאליסטי, החלו ברדיפות אנטי-נוצריות. אולפילס ברח עם חלק מתלמידיו אל מואסיה שבשטח האימפריה הרומית ובשל כך זכה לכינוי "משה החדש". במקורות ההיסטוריים קיימת מחלוקת בנוגע לתפקיד שמילא אולפילס בניצור הגותים, שכן לא ברור האם הוא יזם את ניצורם, או שהקיסר האריאני ואלנס התנה את התיישבות הוויזיגותים בשטח האימפריה הרומית בהתנצרותם ואילו אולפילס רק שימש כעושה דברו. בכל אופן, כנראה השלים אולפילס את ניצור הגותים לפני שחצו את הדנובה והתיישבו בשטח האימפריה הרומית בשנת 375. אולפילס היה מעורב כנראה בפוליטיקה הרומית ונחשב לסמכות תאולוגית מובילה שנים רבות לאחר מותו בשנת 383. ייתכן אף כי השתתף בוועידת קונסטנטינופוליס לפני מותו.
המקורות ההיסטוריים אודות אולפילס
[עריכת קוד מקור | עריכה]הידע אודות אולפילס שאוב משתי מסורות מרכזיות: האריאנית והקתולית (מכונה גם המסורת הניקיאנית על שם ועידת ניקיאה בה הוקעה תפיסתו הנוצרית-תאולוגית של אריאנוס).
האסכולה האריאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוקסנצ'יוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוקסנצ'יוס (Auxentius) (אנ') היה בן זמנו ותלמידו של אולפילס ופילוסטורגיוס (368–425) אשר כתב בהיסטוריה הכנסייתית שלו (Historica ecclesiastica), שגורסים כי אולפילס נולד נוצרי אריאני. עם זאת, במחקר כיום מקובל לומר כי אולפילס קיבל חינוך נוצרי אורתודוקסי ולא אריאני, וכי קיבל עליו את האריאניזם בבגרותו.
האסכולה הקתולית (ניקיאנית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאודורטוס (393–466)
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי גרסת תאודורטוס (אנ'), אליה מתייחסים היסטוריונים מודרניים בחשדנות, הגותים קיבלו על עצמם את האריאניזם במסגרת הסכם עם הרומים. לדידו אודוקסיוס, הבישוף של קונסטנטינופול (360–370) שהיה אריאני בעצמו, הציע לקיסר ואלנס לנצר את הגותים ובכך לחזק את הסכם השלום שבין האימפריה ובין הגותים. הגותים, לדברי תאודורטוס, סירבו להצעה. משכך נפגש אודוקסיוס עם אולפילס, בישוף הגותים, ובעזרת טובות הנאה והצגה שקרית, לפיה השתמע כי אין הבדל משמעותי בין התפיסה האריאנית ובין התפיסה הקתולית, שכנע אותו לדבר על לבם של בני עמו. אולפילס עשה זאת ואכן הגותים הלכו בעקבותיו וקיבלו עליהם את הנצרות האריאנית. על פי תאודורטוס ניצור הגותים על ידי אולפילס מתוארך לסביבות שנת 375 ולא לשנים 340–350 כפי שמקובל לומר.
סוקרטס (380–450)
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוקרטס מקונסטנטינופול גורס כי הוויזיגותים בראשות פריטיגרן קיבלו על עצמם את האריאניזם כאות תודה לקיסר הרומי שעזר להם לנצח את מחנה אתנריך, אף הוא גותי. על פי גרסה זו חלקו של אולפילס בניצור הגותים קטן יחסית - עליו היה לסייע ללמד את הגותים אמונה חדשה שקיבלו עליהם מרצונם. לדברי סוקרטס אולפילס היה במקור קתולי ורק בוועידת קונסטנטינופול של שנת 360 הוא שינה את עמדותיו לאריאניזם. הוא לימד את הגותים את התורה האריאנית בשנת 370, שש שנים לפני שחצו את הדנובה.
סוזומנוס (400–450)
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוזומנוס נתפס פעמים רבות כמי שלא הבין או הוציא מהקשרם אירועים היסטוריים מהמאה הרביעית. לדבריו, הגותים שלחו את אולפילס בראש משלחת בשנת 376 לקיסר ואלנס כדי לבקש אישור להתיישב בשטח האימפריה הרומית. כמו סוקרטס הוא טוען שהיה ריב בין שני השליטים הגותים פריטיגרן ואתנריך ובמסגרת הריב שהתגלע אחרי שהתיישבו בשטח הרומי קיבל פריטיגרן על עצמו את האריאניזם מסיבות פוליטיות גרידא של הכרת תודה לוואלנס וכערבות לכך שיהיה בעל בריתו. לטענת סוזומנוס, אולפילס המיר את דתו לאריאניזם רק כדי לקבל תמיכה ממנהיגים אריאנים שתאפשר לו להמשיך בשליחותו המיסיונרית.
המכנה המשותף באסכולה הניקיאנית הוא כי אולפילס היה אורתודוקסי לפני שהפך לאריאני; הוא לא נעשה אריאני ממניעים דתיים טהורים; קשרים אישיים עם מנהיגים אריאנים בוועידה בקונסטנטינופוליס בשנת 360 השפיעו על החלטתו לקבל עליו את האריאניזם, והיה לו תפקיד מכריע בהמרת הגותים לאריאניזם החל משנת 370. כמו כן, בניגוד לאסכולה האריאנית אשר פורסת את הביוגרפיה של אולפילס מלידתו ועד שנת 360, האסכולה הניקיאנית מתמקדת בחייו הבוגרים בלבד.
האלפבית הגותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולפילס המציא את האלפבית הגותי וביסס אותו על השפה היוונית. עם זאת הוא כלל אותיות חדשות שיכולות לייצג צלילים שלא קיימים בשפה היוונית. מטרתו המרכזית בהמצאת האלפבית הייתה תרגום התנ"ך והברית החדשה לגותית, על מנת לסייע לו לנצר את הגותים.
התנ"ך הגותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדעה הרווחת היא שאולפילס תרגם את התנ"ך והברית החדשה לבדו, אם כי יש הסבורים שנעזר באחרים. ככל הנראה התנ"ך הגותי נכתב בתקופה בה מצא אולפילס מקלט עם תלמידיו במואזיה. כל כתבי היד של תרגום כתבי הקודש לגותית שהגיעו לידינו הועתקו בתקופת ההתיישבות האוסטרוגותית בצפון איטליה (המאה ה-5 וה-6).
כמעט כל מה שנותר בידינו הוא מהברית החדשה בעוד רק פרגמנטים אחדים מהתנ"ך היהודי שרדו. טקסטים אלו הם העדות המוקדמת ביותר עבור המורפולוגים והבלשנים של השפות הגרמאניות ומהוות נכס חשוב עבור פילולוגים מודרניים. זהו המקור העיקרי לשפה הגותית, הבכירה מבין השפות המערביות הגרמאניות. העובדה שמרבית הגותית הידועה כיום היא בעצם תרגום גותי משפות אחרות מציבה אתגר לתחום המורפולוגיה.
מקור התרגום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן לקבוע כי תרגום הברית החדשה לגותית נעשה מהשפה היוונית ומקובל לומר שהושפע גם מלטינית עתיקה. לא ניתן לזהות בוודאות את המקור על פיו תרגם אולפילס את התנ"ך והברית החדשה. קשה לקבוע מה היה המקור לתרגום התנ"ך על ידי אולפילס שכן רק כשלושה דפים ממנו שרדו. עם זאת, יש להניח כמעט בוודאות שהתרגום נעשה מתרגום לטיני מוקדם של התנ"ך ולא מעברית.
התנ"ך הגותי בימינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהתנ"ך השתמרו קטעים קצרים מהספרים בראשית, עזרא ונחמיה. מהברית החדשה השתמרו מרבית הבשורות, שתי האיגרות אל הקורינתיים ועוד פרגמנטים אחדים. על פי פילוסטורגיוס, אולפילס בחר לתרגם את כל התנ"ך למעט ספרי מלכים מפני שספרים אלו מכילים היסטוריה של מלחמות, בעוד העם הגותי, אוהבי מלחמות, זקוקים למשהו שירסן את תשוקתם למלחמות ולא לספר שיבעיר בהם את התשוקה הזו.
קודקס הכסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]קודקס הכסף (Codex Argenteus) הוא עמוד מכתב יד גותי מרוונה (צפון-מרכז איטליה). עמוד זה הוא העתק ששרד מהמאה ה-6 ובו ארבע הבשורות בתרגומו של אולפילס. ייתכן שהעתק זה, הכתוב באותיות כסף וזהב על רקע קלף צבוע ארגמן, הוכן בשביל תיאודריך הגדול. מקודקס הכסף שרדו 187 עמודים, קצת יותר מחצי, והוא שמור בספריית אוניברסיטת אופסלה בשוודיה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "האנציקלופדיה העברית" א. "אולפילס". ירושלים: חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ט. 896-895.
- יצחק חן, ראשיתה של אירופה - מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים, כרך א, יחידה 2, פרק ז: התנצרות הברברים, עמ' 227–235. תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה. 2003.
- אורה לימור, בין יהודים לנוצרים. תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה. 1998.
- זאב רובין, התנצרותה של אירופה. ירושלים, האוניברסיטה המשודרת. 1991.
- Davis G. 2002. Codex Argenteus: Lingua gotorum aut Lingua gotica? Journal of Language and Linguistics 1 (3), 308-313.
- Ebbinghaus E. A. 1991. The Date of Wulfila's Episcopal Ordination. Neophilologus 75 (2), 311-313.
- Eliade, Mircea. "BIBLICAL LITERATURE: New Testament". The Encyclopedia of Religion 2. New York: Simon & Schuster, 2003. 201.
- Eliade, Mircea. "CHRISTIANITY: Christianity in Eastern Europe". The Encyclopedia of Religion 3. New York: Simon & Schuster, 2003. 374-381.
- Frauzel, John (1984) "Wulfila's Fourth Century Gothic Bible Translation," Deseret Language and Linguistic Society Symposium: Vol. 10: Iss. 1, Article 11.
- Harris, William h. and Levey, Judith S. "Ulfilas". The New Columbia Encyclopedia. New York and London: Columbia University Press, 1975. 28-29.
- Heather P. and Matthews J. The Goths in the Forth Century (Liverpool, 1991).
- JORDANES. THE ORIGIN AND DEEDS OF THE GOTHS. Translated by Charles C. Mierow.
- http://people.ucalgary.ca/~vandersp/Courses/texts/jordgeti.html
- Kulikowski, Michael. Rome's Gothic Wars. New York: Cambridge University Press, 2008.
- Metlen M. 1932. Doe the Gothic Bible Represent Idiomatic Gothic? - An Investigation Based Primarily on the Use of the Present Participle in thr Gothic Bible; With Some Corroborationg Facts Drawn from Other Materials. Evanson (Illinois): Northwestern University.
- Ratkus, Arturas. "The Greek Sources of the Gothic Bible Translation". UK, Trinity College, 2009. P. 37-53.
- Rubin, Zeev. The Conversion of the Visigoths of Christianity, Museum Helveticum 38 (1981), pp.34-54.
- Sivan, Hagith. Ulfila's Own Conversion. University of Kansas. 1996.
- Socrates Historia ecclesiastica 4.33-34
- Sozomenos, Historya Ecclesiastica, ed. Joseph Bidez, rev. Gunther C. Hansen. Berlin 1960, pp 294-297.
- Theodoret Historia ecclesiastica 4.33
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אולפילס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
