יציקה

יציקה היא תהליך ייצור שבו מוזגים חומר גלם מותך, כגון מתכת או פלסטיק, לתוך תבנית בעלת צורה רצויה, שבה הוא מתמצק ומקבל את צורת חלל התבנית. כשהחומר מתמצק מוציאים אותו על ידי הסרת התבנית או שבירתה. חומרי היציקה הם בדרך כלל מתכות, זכוכית, או חומרים שמתקשים כתוצאה מערבוב של שני רכיבים או יותר יחד כדוגמת סוגי פלסטיק, בטון וטיח. תהליך היציקה משמש לרוב ליצירת צורות מורכבות שקשה לייצר אותן בשיטות אחרות כגון עיבוד שבבי או פיסול.

תהליך היציקה הוא תהליך קדום שקיים מעל ל-6,000 שנים. היציקה הידועה העתיקה ביותר ששרדה היא צפרדע מנחושת אשר נוצרה בשנת 3200 לפנה"ס.

יציקת מתכת היא אחת מתהליכי היציקה הנפוצים ביותר. כשמדובר בכמויות גדולות שיטה זו היא הזולה ביותר.

טיח וחומרים כימיים אחרים כגון בטון ופולימרים אפשר ליצוק בכמה סוגי תבניות כגון תבניות חד פעמיות לייצור חלקים ספציפיים (תבניות אלו יכולות להיות עשויות מחומרים רכים כגון גומי שנתמך על ידי תבנית קשיחה חיצונית) ובנוסף אפשר ליצוק לתוך תבניות רב-פעמיות לייצור המוני כמצוין לעיל. כאשר יוצקים טיח או בטון אפשר ליצור צורות שונות על התבנית עצמה ואף צבעים ומרקמים ייחודיים. דוגמאות לשימושים אלו אפשר לראות בטיח אשר המראה החיצוני שלו הוא כשל אבן טבעית, ותחריטים מסוימים על קירות בניינים. כאשר יוצקים בטון אפשר אפילו ליצור פסלים, מזרקות, ספסלים לשימוש חיצוני וכו'.

לפני ביצוע היציקה עושים סימולציה של התוצאה שבה מחשבים את איכות התוצר, החוזק שלו ותכונות מכניות נוספות. הסימולציה יכולה לתת תמונה מדויקת של תכונות התוצר וע"כ אפשר לתכנן מראש תכנות ספציפיות של הרכיב ע"פ השימוש הצפוי בו. היתרון המובהק של הסימולציה הוא בחיסכון בחומר, אנרגיה ושימוש מיותר במכונות הייצור.

שימוש בתהליך הסימולציה התחיל בתחילת שנות השבעים באוניברסיטאות באירופה ובארצות הברית. במהלך חמישים השנים האחרונות התהליך התקדם מאוד הודות לשימוש בתוכנות מחשב מיוחדות כגון מגמה ("MAGMA") ואוטוקאסט ("AutoCAST") הנותנות זווית ראייה חדשה למהנדסים לתהליך הפנימי בתוך התבניות.

מדיה וקבצים בנושא יציקה בוויקישיתוף