יום הבסטיליה

יום הבסטיליה
Fête nationale française
מדינה	צרפת
סוג	חג לאומי
סיבה	נפילת הבסטיליה

השאנז אליזה מקושטת בדגלי צרפת לכבוד יום הבסטיליה

ציור של קלוד מונה, רחוב בתהלוכת יום הבסטיליה

יום הבסטיליה (בצרפתית: Fête nationale - "החג הלאומי", נודע גם כ-Quatorze juillet - "‏14 ביולי"), הוא החג הלאומי ויום העצמאות הרשמי של צרפת, אשר נחוג ב-14 ביולי, היום בו התרחשה נפילת הבסטיליה (1789), אירוע מכונן במהפכה הצרפתית.

מנהגים

חגיגות יום הבסטיליה נערכות בעיקר בשדרות השאנז אליזה, אך בשנים 1919 ו-1974 הועתק המצעד הצבאי לכיכר הבסטיליה^[1]. בדרך-כלל מתקיימות תהלוכות, בראשן עומדים שוחרים מאקול פוליטקניק ומגראן אקולים אחרים, אחריהם כוחות מחיל הרגלים, אחריהם קבוצת מכוניות, ולסיום טסים מטוסים ממשמרות צרפת. בשנים האחרונות, נהוג להזמין קבוצות אנשים מבעלות הברית של צרפת לתהלוכות יום הבסטיליה; ב-2004, לציון מאה שנים לחתימת ההסכמה הלבבית, הכוחות המזוינים של בריטניה הובילו את התהלוכה בפריז בפעם הראשונה, בליווי מטוסי חץ אדום.

נשיא צרפת מתראיין בדרך-כלל לכלי התקשורת ונוהג לערוך מסיבה בארמון האליזה. ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת השישי, בחר לחרוג ממנהג זה.

סעיף 17 בחוקה של צרפת, נותן סמכות לנשיא צרפת לחון עבריינים בעלי עבירות קלות ביום זה, והחל מ-1991 הפכה החנינה למנהג, והנשיאים שחררו מספר עצירים, בעיקר כאלה בעלי עבירות תנועה בלבד. ניקולא סרקוזי החליט לחרוג גם ממנהג זה.

מקור החגיגות

יום הבסטיליה נחוג באופן סדיר מאז 1879, 90 שנים לאחר המהפכה הצרפתית, אז הוא נקבע באופן רשמי כחג לאומי. 14 ביולי גבר ב"קרב" זה על 4 באוגוסט, בו בוטלה השיטה הפיאודלית.

הפעם הראשונה בה נחוג החג הייתה ב-30 ביוני 1878, כשנערכה בפריס חגיגה רשמית לכבוד הרפובליקה. שנה מאוחר יותר, ב-14 ביולי 1879, נערכה חגיגית רשמית-למחצה, שכללה תצוגה צבאית בלונגשמפ, קבלת פנים שאורגנה בידי לאון גמבטה ב-Chambre des députés, אספת הפרלמנטים של הרפובליקה, ומשתה רפובליקני במלון הפרה-קטלן, עם ויקטור הוגו ולואי בלאנק. בכל רחבי צרפת, כפי שכתב לה פיגארו יומיים מאוחר יותר, "אנשים חגגו לרוב לכבוד הבסטיליה".

ב-21 במאי 1880, בנז'מין רספייל הציע לחוקק חוק שיגדיר את 14 ביולי כחג לאומי שנתי. האספה הלאומית אישרה את החוק ב-21 במאי וב-8 ביוני, והסנאט אישר אותו ב-27 ביוני וב-29 ביוני (הנציגים העדיפו הצעה זו על פני ההצעה לחגוג ב-4 באוגוסט, יום תומה של המערכת הפיאודלית). החוק הפך לרשמי ב-6 ביולי 1880, ומשרד הפנים המליץ לחגוג את היום "בכל הברק שהמשאבים מאפשרים". ואכן, חגיגות יום הבסטיליה ב-1880 היו מרהיבות.

בדיון שקדם לאימוץ החג, אנרי מרטין, יושב ראש הסנאט, פנה אל היושבים באולם ואמר: "אל תשכחו שמאחורי 14 ביולי, היכן שניצחון העידן החדש על המשטר הישן נקנה בחרב, אל תשכחו שאחרי 14 ביולי 1789, הגיע 14 ביולי 1790. ... אי אפשר להאשים את היום ההוא בשפיכות דמים, בחלוקת הארץ. היה זה יום חנוכת האחדות של צרפת. ... אם לחלק מכם נקיפות מצפון בנוגע ל-14 ביולי הראשון, הם בהחלט לא חשים כאלה כלפי האחרון. כל הבדל שעשוי להפריד בינינו, משהו מרחף מעליו, והוא האחדות הלאומית שכולנו חושקים בה, שכולנו נחתור אליה, ונמות בעבורה."