טבעת האש האיראנית

	מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה לתוך הערך הסכסוך האיראני-ישראלי.
	אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.	לדיון

טבעת האש האיראנית

אזורי פעילות	איראן איראן מצרים מצרים ירדן ירדן סודן סודן ישראל ישראל תימן תימן לבנון לבנון סוריה סוריה עיראק עיראק הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
חברים	ארגוני טרור פעילים משמרות המהפכה האסלאמית משמרות המהפכה האסלאמית חזבאללה חזבאללה אמל אמל חות'ים חות'ים חמאס חמאס הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ועדות ההתנגדות העממית ועדות ההתנגדות העממית מיליציות פרו-איראניות מיליציות פרו-איראניות החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית אל-חשד א-שעבי
מתנגדים	ארגונים ומדינות מתנגדות ישראל ישראל ארצות הברית ארצות הברית ערב הסעודית ערב הסעודית איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות נאט"ו נאט"ו האיחוד האירופי האיחוד האירופי הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת[1]
קרבות	מלחמת חרבות ברזל החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל

טבעת האש האיראנית^[2][3][4] היא אסטרטגיה צבאית של איראן המיושמת במזרח התיכון, סביב שלל החזיתות של מדינת ישראל בזירות מדינתיות שונות ובאה לידי ביטוי במלחמת חרבות ברזל. אסטרטגיה זו היא חלק מהסכסוך האיראני-ישראלי תוך כדי הפעלה של ארגוני טרור במדינות חסות, ואף מהווה את מרכז הכובד שלה.^[5] יש הטוענים שבכך מתקיימת מלחמת פרוקסי בין איראן לישראל.^[6][7][8]

מטרתה של טבעת האש האיראנית היא יצירת דינמיקה אזורית לשינויים גאופוליטיים על ידי פגיעה, יצירת סכסוכים והחלשתה של ישראל כמעצמה אזורית וכמדינה בעלת בריתות אזוריות עם מדינות במזרח התיכון ובזירה הבנילאומית. תלכיד של מדינות, המהוות יחדיו קואליציה אנטי-איראנית, כגון: מצרים, ערב הסעודית, קטר, בחריין, איחוד האמירויות הערביות ועומאן,^[9] וגם מדינות מערביות, כדוגמת ארצות הברית, בריטניה וצרפת. האינטרס הלאומי האיראני מזהה מדינות אלו כמאיימות על החתירה של איראן להגמוניה במזרח התיכון ובמערכת הבינלאומית.^[10] טבעת האש האיראנית משרתת גם כפעולת הסחה ואת פיזור תשומת הלב של ישראל כלפי איראן בשאיפותיה להמשיך לשקוד על ייצור נשק גרעיני, ובכך לחזק את מעמדה בציר ההתנגדות ולשנות את מאזן הכוחות באזור כאשר ידה על העליונה.^{[11][12][13][14]}

העיקרון המנחה את טבעת האש האיראנית הוא פעילות מרחוק ובלתי מעורבת באופן ישיר של איראן במזרח התיכון בזירות אלו, תוך כדי תמיכה צבאית והענקת חסות ומשאבים שונים לארגוני הטרור לפגיעה בישראל.^[15] פעילות טבעת האש האיראנית, משולה בלשון המטפורה, לתמנון שמרכזו ומוחו אינם אחראים לפעולות זרועותיה הארוכות של איראן ולכן אין אפשרות לגיטימית לפעול נגדה בכוח גלוי. ובלשון דימוי נוספת, פעילותה של איראן על פי אסטרטגיה זו היא 'היד המנדנדת את העריסה'.^[16][17][18]

הזירות הפוליטיות בהן טבעת האש באה לידי ביטוי: בלבנון עם כוחות חזבאללה; ברצועת עזה וביהודה ושומרון, עם כוחות החמאס, ועדות ההתנגדות העממית והג'יהאד האסלאמי; בסוריה עם כוחות מיליציה מקומיות וזרות; בתימן, עם כוחות החות'ים; בעיראק עם מיליציות פרו-איראניות.^[19][20][21]

• איראן איראן
• סוריה סוריה

• חזבאללה חזבאללה (לבנון, סוריה)
• חות'ים חות'ים (תימן, סוריה)
• אל-חשד א-שעבי:
  • גדודי חזבאללה (עיראק)
  • גדודי האימאם עלי (עיראק)
  • תנועת א-נוג'בא (עיראק וסוריה)
  • עסאיב אהל אל-חק (עיראק)
• חטיבת האימאם חוסיין (עיראק, סוריה, לבנון)
• חטיבת אבו אל-פדל אל-עבאס (סוריה)
• אמל אמל (לבנון)
• גדודי אל-אשתר (בחריין)

• הרשות הפלסטינית חדר המבצעים הפלסטיני המשותף (רצועת עזה)
• חמאס חמאס (רצועת עזה, יהודה ושומרון, לבנון, סוריה)
• הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (רצועת עזה, יהודה ושומרון, לבנון, סוריה)
• גדודי חללי אל-אקצא (רצועת עזה, יהודה ושומרון, לבנון)
• ועדות ההתנגדות העממית ועדות ההתנגדות העממית (רצועת עזה)
• החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית (לבנון, סוריה, רצועת עזה)
• החזית העממית לשחרור פלסטין החזית העממית לשחרור פלסטין (רצועת עזה, יהודה ושומרון, לבנון)
• החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין (רצועת עזה, יהודה ושומרון, לבנון, סוריה)
• גוב האריות (יהודה ושומרון)

• אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה (לבנון)

• תוכנית הגרעין האיראנית
• הסכסוך האיראני-ישראלי
• יחסי איראן–ישראל
• יחסי איראן–חזבאללה
• ציר ההתנגדות
• גאופוליטיקה
• חזיתות מלחמת חרבות ברזל

• דוד מנשרי - איראן: בין אסלאם ומערב, הוצאת משרד הביטחון, 1996
• ואנה ואנוצ'יני, איראן הוורודה: דמוקרטיה איסלאמית - החלום האבוד, בני-ברק: הקיבוץ המאוחד, 2009
• שמואל שגב, המשולש האיראני: הקשרים החשאיים בין ישראל-איראן-ארצות הברית, ספרית מעריב, 1981. (הספר בקטלוג ULI)
• רונן ברגמן, נקודת האל-חזור: המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
• יועז הנדל ויעקב כץ, ישראל נגד איראן: מלחמת הצללים, זמורה ביתן מודן, תשע"א 2011. (הספר בקטלוג ULI)
• יוסי אלפר, מדינה בודדה: החיפוש החשאי של ישראל אחרי בעלות ברית באזור, הוצאת מטר (הספר בקטלוג ULI)
• דורון יצחקוב, איראן-ישראל 1948–1963 : קשרים בילטרליים בצל שותפות אינטרסים במרחב גאופוליטי משתנה. בהוצאת מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה ומרכז אליאנס ללימודים איראניים, אוניברסיטת תל אביב
• משה אהרונוב, מאיר ליטבק, איראן – מקיסרות פרסית למהפכה אסלאמית (ספר 9 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ד–2014, פרק 9.3.4.3: היחסים עם ישראל, עמ' 114–118.
• דנה פרייזלר - סווירי, "המב״ם כביטוי לתחרות האסטרטגית האזורית בין ישראל לאיראן", כתב העת בין הקטבים גיליון 35: מעגל שלישי.
• אלוף (מיל') יעקב עמידרור היה ראש המטה לביטחון לאומי, מפקד המכללות הצבאיות והמזכיר הצבאי לשר הביטחון., איראן כאתגר צבאי ומדיני לישראל - אלוף (מיל') עמידרור, באתר צה"ל, 5 בינואר 2022

• עמי רוחקס דומבה, מחקר חדש: היכולות הגרעיניות המיוחסות לישראל השפיעו על החלטות מנהיגי מדינות ערב, IsraelDefense, 24 ביוני 2021
• יוני בן-מנחם, האוטוסטרדה של "ציר ההתנגדות", באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 באוקטובר 2019
• תופי מלחמה: ישראל ו"ציר ההתנגדות", ‏2 באוגוסט 2010
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר צה"ל
  סוג לא תואם [ 3 ] צה"ל, ציר ההתנגדות, באתר צה"ל
• אפרים קם, מן הטרור ועד הגרעין – משמעותו של האיום האירני, מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, תשס"ד
• יניב גמבש (עורך ראשי), יבגניה ביסטרוב, ארנון סופר, איראן 2007 – ניתוח גאואסטרטגי, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה, 2008