חוט דנטלי

חוט דנטלי (על פי האקדמיה ללשון העברית: חוּט לְשִׁנַּיִם) הוא חוט ממשי או חומר פלסטי כגון טפלון או פוליאתילן, המשמש לניקוי המרווחים בין השיניים, ומסיר מהן שאריות מזון ופלאק. שימוש בחוט דנטלי מאפשר גישה לדפנות השן, וגם לאזורי החיבור והמגע בין השן לחניכיים. הצפיפות של החוט היא בסדר גודל של מאות דנייה.

המצאת החוט הדנטלי מיוחסת לרופא השיניים פארמלי (Levi Spear Parmly) מניו אורלינס, שהמליץ למטופליו להשתמש בחוט משי לצורך ניקוי שיניהם ב-1819.

ב-1882 החל יצור ושיווק מסחרי של חוט דנטלי עשוי משי.

ב-1889 רשמה חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון פטנט על החוט הדנטלי מתוצרתה.

השימוש בחוט דנטלי כאביזר לניקוי שיניים לא השתרש בציבור עד למחצית המאה העשרים בערך. בתקופה זו חשף רופא השיניים באס (Charles C. Bass) את הפיתוח שלו לחוט דנטלי העשוי מניילון, שהיה נוח יותר לשימוש בשל עמידותו לשחיקה והאלסטיות שלו.

חוט דנטלי משווק בדרך כלל בתוך קופסה המאפשרת שחרור מדוד על פי העדפת הנוחות של המשתמש לאורכו. החוט כרוך בגליל באורך 5 עד 100 מטרים בתוכה, ומגיח ממנה בקרבת להב חיתוך זעיר שגם אוחז בקצהו כהכנה לשימוש הבא.

קיים מגוון רחב של חוטים דנטליים הנבדלים ביניהם בתכונות כגון עובי, חוט יחיד או שזור, מצופה בשעווה או חסר ציפוי, ספוג בטעמים (למשל מנטה) או ללא טעם. המגוון מאפשר לצרכנים לבחור את החוט המועדף עליהם כתלות במבנה הפה (צר או רחב), מבנה השיניים (צמודות מאוד או בעלות מרווחים), עמידות החוט כתלות באופי השימוש (עדין או אגרסיבי), ונוחות וטעם האישיים.

התרחבות השימוש בחוט דנטלי כאבזר חיוני לשמירה על בריאות השיניים הביאה לפיתוח אביזרי עזר נלווים להקלת השימוש במוצר והגברת יעילותו. המוצר המקורי דורש את אחיזת החוט באצבעות, דבר המקשה על הגישה לחלקים הפנימיים בחלל הפה, כלומר השיניים הטוחנות ושיני הבינה. פיתוח ידיות עזר שהחוט הדנטלי כרוך עליהן, מאפשר גישה נוחה ושימוש יעיל גם בשיניים האחוריות ומשטחי הצד שלהן.

קיימות ידיות אחיזה לשימוש רב פעמי בהן המשתמש כורך את החוט לפני השימוש, וכן ידיות אחיזה חד פעמיות, המגיעות מוכנות עם החוט הדנטלי.

קיימים גם מוצרים מורכבים יותר, בהם בידית האחיזה מותקן מנוע קטן (בדומה למברשות שיניים חשמליות וסכיני גילוח חשמליים), המרעיד את החוט הכרוך עליה ובכך תורם לשיפור כושר הניקוי שלו את פני משטחי השן ואזור החניכיים.

על פי המלצת איגוד רופאי השיניים האמריקני, מומלץ להשתמש בחוט דנטלי לפחות פעם ביום. לא קיימת התייחסות לסדר המועדף בין השימוש בחוט דנטלי לצחצוח בעזרת מברשת שיניים, אך ההערכה היא כי צחצוח לאחר שימוש בחוט דנטלי מאפשר חדירה נוחה יותר של הפלואוריד שבמשחה אל משטחי השן שעברה טיפול מקדים בחוט הדנטלי.

כדאי לעבוד מול מראה.

תחילה יש לחתוך קטע מהחוט, ולכרוך אותו סביב אצבעות בכל כף יד, באופן שניתן יהיה להניע קטעים שנעשה בהם שימוש מכף יד אחת לשנייה. יש להותיר קטע קצר, ומתוח, בין כפות הידיים. את הקטע הזה יש להביא למגע עם אחת הדפנות הצידיות הצרות של השן, ואז להניע אותו מעלה ומטה לכל הגובה של הדופן הזו של השן, שתים או שלוש פעמים. על החוט להיות כל הזמן מתוח, ובמגע עם הדופן. כעת יש להביא את החוט למרווח שבין הפינה של הדופן של השן לבין החניכיים, ואז לכרוך את החוט בצורה של ${\displaystyle \cap }$ "שוכב" סביב השן. המטרה בשלב זה היא להגיע למרווח הצר שיש בין החיבור של השן לבין החניכיים. במצב זה יש להניע את החוט המתוח, בעדינות רבה, קדימה ואחורה, תוך שמירת הצורה שלו לפי ה ${\displaystyle \cap }$ ה"שוכב" עד כמה שניתן. האיגוד האמריקני מזהיר מפני שימוש אגרסיבי בחוט הדנטלי, שיכול לפגוע ברקמת החניכיים. לבסוף יש לנסות להעביר את החלק "הישר" של ה ${\displaystyle \cap }$ ה"שוכב" על פני משטח השן, כדי לנקות את המשטח. יש לחזור על פעולות אלו לכל דופן צידית צרה, של כל שן, אחרי שהבאנו קטע חוט נקי למצב מתיחה בין הידיים. טעות נפוצה היא להסתפק בהנעתו של החוט קדימה ואחורה בנקודה יחידה כלשהי על הדופן הצרה של השן.

חלק מהמחקרים לא הוכיחו שהשימוש בחוט דנטלי בשילוב עם צחצוח קבוע של השיניים תורם משמעותית למניעת מחלות חניכיים, ריח פה רע, ועששת, יותר מאשר צחצוח קבוע בלבד.^[1]

מדיה וקבצים בנושא חוט דנטלי בוויקישיתוף

• https://www.abc.net.au/science/articles/2001/03/30/268342.htm
• https://www.cda-adc.ca/en/oral_health/cfyt/dental_care/flossing_brushing.asp
• https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10686903/