ז'אן-קלוד יונקר

ז'אן-קלוד יונקר
Jean-Claude Juncker

לידה	9 בדצמבר 1954 (בן 69) Redange, לוקסמבורג
שם לידה	Jean-Claude Juncker
מדינה	לוקסמבורג לוקסמבורג
השכלה	Lycée Michel-Rodange האוניברסיטה של שטרסבורג
מפלגה	המפלגה העממית החברתית נוצרית
בן או בת זוג	Christiane Frising
juncker.epp.eu
ראש ממשלת לוקסמבורג 20 בינואר 1995 – 4 בדצמבר 2013 (18 שנים) → ז'אק סאנטר קסאבייה בטל ←
נשיא הנציבות האירופית 1 בנובמבר 2014 – 30 בנובמבר 2019 (5 שנים) → ז'וזה מנואל ברוזו אורסולה פון דר ליין ←
פרסים והוקרה
פרס קרל הגדול (25 במאי 2006) הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1988) הצלב הגדול של מסדר המושיע (11 ביוני 2013) אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (19 בנובמבר 2007) הצלב הגדול של מסדר השמש העולה (3 בנובמבר 2010) אות הצלב המוזהב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית (2010) פרס נקודת אלפא (2019) order of the Eagle of Tyrol (2019) Golden Duck Award (1998) מדליית רובר שומאן (1991) הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (2007) פרס מלאכת היד האירופי (1999) פרס לאינטגרצייה אירופית אזורית (2012) מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה (2004) פרס הנס מרטין שלאייר (2010) Markgräfler Gutedelpreis (2012) מסדר ההצטיינות של חבל הסאר (10 בנובמבר 2010) פרס היינריך בראונס (2004) מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (2011) הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה (13 באפריל 2003) הצלב הגדול של מסדר ויטאוטאס הגדול (נובמבר 2013) פרס ציצרו-רדנר (2002) Walter Hallstein Prize (2005) Golden Schlitzohr (2004) ריכרד ניקולאוס פון קודנהובה-קלרגי (2007) הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2013) Winfried Award (2010) פרס אזרחות גרמניה (2008) פרס נורדריין-וסטפאליה (2008) פרס פרנץ יוזף שטראוס (2008) מסדר אדולף מנסאו מסדר המושיע מסדר ההצטיינות של דוכסות לוקסמבורג מסדר פרו מריטו מליטנזי עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה מסדר סטרה פלנינה מסדר איזבלה הקתולית מסדר כתר האלון מסדר הנסיך אנריקה עיטור הכוכב של רומניה מסדר ישו (פורטוגל) אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית מסדר ההצטיינות המלכותי הנורווגי צלב גדול של לגיון הכבוד מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1 Order of Honour (Lower Austria) הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות המלכותי הנורווגי הצלב הגדול של מסדר כתר האלון פרס שטייגר Leopold Kunschak Prize European Culture Prize Medal for outstanding service to Bavaria in a united Europe הצלב הגדול של מסדר הנסיך אנריקה מסדר ההצטיינות של ריינלנד-פפאלץ הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה אביר מסדר האמנויות והספרות צווארון מסדר פרו מריטו מליטנזי קצין גבוה בלגיון הכבוד Order of Merit of the Principality of Liechtenstein מסדר דוסטיק, דרגה 1 מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של דוכסות לוקסמבורג מסדר השמש העולה
חתימה

ז'אן-קלוד יונקר (בלוקסמבורגית: Jean-Claude Juncker, נולד ב-9 בדצמבר 1954) הוא מדינאי מלוקסמבורג שכיהן כנשיא הנציבות האירופית. כיהן כנשיא קבוצת היורוגרופ וראש ממשלת לוקסמבורג מ-1995 ועד 2013, אז הגיש את התפטרותו עקב שערוריית ריגול^[1].

יונקר נולד ברנדג' שבמערב לוקסמבורג ואת רוב ילדותו בילה בבלוו. אביו לחם במלחמת העולם השנייה בוורמאכט, עסק בפלדה והיה חבר של האגודה הנוצרית לעסקים. יונקר למד בקליירפורטיין שבבלגיה. בסביבות 1974 הצטרף כחבר במפלגה הנוצרית-הסוציאליסטית העממית. יונקר פנה ללימודי משפטים באוניברסיטת שטרסבורג וסיים את התואר השני ב-1979. על אף שהושבע למועצת עורכי הדין של לוקסמבורג ב-1980, מעולם לא עבד כעורך דין.

בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, עם שובו ללוקסמבורג, הקנו לו יכולותיו הרטוריות קידום, עת מונה לשמש מזכיר פרלמנטרי (חבר פרלמנט אשר מסייע לבעל תפקיד בכיר יותר של שר, במילוי חובותיו). כחבר במפלגה הנוצרית-סוציאליסטית העממית נבחר לבית המחוקקים של לוקסמבורג ב-1984 ומונה מיד לתפקיד שר העבודה בקבינט של ראש הממשלה ז'אק סָנטֶר. מהלך זה הוביל לכך שיונקר מוּנה מספר פעמים לתפקיד יושב הראש של ישיבות מועצת האיחוד האירופי, בהן לראשונה התגלתה תמיכתו בעמדות פרו-אירופיות (פרו-אירופיאניזם היא קטגוריה המוחלת על אדם, מפלגה או ארגון, התומכים ברעיון של אינטגרציה אירופית, בעיקר באמצעות האיחוד האירופי).

זמן קצר לפני הבחירות הכלליות שנערכו בלוקסמבורג ב-1989, נפצע יונקר בצורה חמורה בתאונת דרכים, ובמשך שבועיים היה שרוי במצב של תרדמת. עם זאת, יונקר התאושש בזמן כדי לחזור לכהן בבית המחוקקים, כשהוא קוטף את משרת שר האוצר, לצד המשך כהונתו כשר העבודה. משרת שר האוצר נתפשֹת באופן מסורתי כטקס מעבר בדרך לתפקיד ראש הממשלה, וקידומו לתפקיד הבכיר מכולם נראה בשלב זה בלתי נמנע, כאשר פרשנים פוליטיים הסיקו כי סנטר מטפח את יונקר כיורשו.

יונקר נבחר לראשות ממשלת לוקסמבורג ב-20 בינואר 1995. מטרותיו הראשונות כראש הממשלה היו להתמקד בכללי הפלטפורמה הכלכלית העולמית ולשפר את הפרופיל הבינלאומי של לוקסמבורג, יעדים שחייבו ביקורים רבים בחו"ל. מאז 1995 נבחר שלוש פעמים. הפעם האחרונה הייתה ב-7 ביוני 2009. בעת עזיבתו את תפקיד ראש ממשלת לוקסמבורג היה יונקר ראש הממשלה שכיהן בפרק הזמן הארוך ביותר מכל מדינות האיחוד האירופי, ואחד המנהיגים הנבחרים הוותיקים ביותר בתפקידם בכל דמוקרטיה שהיא בעולם^[2].

יונקר כיהן כנשיא היורוגרופ, קבוצת שרי האוצר של גוש האירו, הקבוצה השולטת על האירו, מאז ייסודה כמשרה חצי קבועה^{[דרושה הבהרה]} ב-2005 ועד פרישתו מתפקיד זה ב-2013. יונקר כיהן כשר האוצר של לוקמבורג בשנים 1989–2009 ומונה לראש הממשלה כשסנטר מונה לנשיא הנציבות האירופית ב-1995. בתוקף תפקידו כראש ממשלה הוא כיהן שתי קדנציות של שישה חודשים כל אחת כנשיא המועצה האירופית, בשנים 1997 ו-2005. עד לשנת 2013 הוא היה יושב ראש "יורוגרוף" עד שהוחלף כל ידי ירון דייסלבלום.

ב-7 במרץ 2014 נבחר בקונגרס של מפלגת העם האירופי למועמד המפלגה לנשיאות הנציבות האירופית בבחירות שעתידות היו להיערך בין 22 ל-25 במאי 2014^[3]. ב-15 ביולי נבחר לנשיא הנציבות האירופית. סיים את כהונתו ב-30 בנובמבר 2019. לצד שפת אמו, לוקסמבורגית, הוא דובר גם צרפתית, גרמנית ואנגלית.

כהונתו הראשונה של יונקר כראש ממשלה התמקדה בכינון פלטפורמה כלכלית של יחסים בינלאומיים בילטרליים, על מנת לשפר את הפרופיל של לוקסמבורג בחו"ל, וכללה מספר ביקורים רשמיים בחו"ל. במהלך ביקור אחד כזה, בדבלין בדצמבר 1996, תיווך בהצלחה בין קנצלר גרמניה דאז, הלמוט קוהל, לבין נשיא צרפת דאז, ז'אק שיראק, במחלוקת שעסקה במדיניות הכלכלית והמוניטרית שיונקר עצמו הנהיג באיחוד האירופי. העיתונות הצמידה לו את הכינוי "Hero of Dublin" על כך שהשיג הסכם שנראה לא סביר בין השניים.

1997 הביאה את הנשיאות התורנית של המועצה האירופית ללוקסמבורג, לראשונה בתקופת ממשלו של יונקר. יונקר דגל בקידום אינטגרציה חברתית באירופה בד בבד עם "תהליך לוקסמבורג" לצורך קידום מדיניות אירופית משותפת נגד אבטלה. יונקר גם יזם את ה-"Euro 11", קבוצה לא-רשמית של שרי האוצר האירופיים העוסקת בעניינים כלכליים ומוניטריים הנוגעים לאידיאלים של האיחוד האירופי. כהוקרה על כל היוזמות הללו זכה ב-1998 בפרס ה-Vision for Europe Award, פרס המוענק כהוקרה על הישגים יוצאי דופן בקידום אירופה אל העתיד.

בבחירות 1999 זכה בכהונה נוספת כראש הממשלה, אם כי הקואליציה עם מפלגת העובדים הסוציאליסטית נשברה לטובת קואליציה עם המפלגה הדמוקרטית. לאחר בחירות 2004 הפכה שוב מפלגת העובדים הסוציאליסטית למפלגה השנייה בגודלה, ויונקר כונן איתה קואליציה פעם נוספת. זמן קצר לאחר בחירתו מחדש, מצא עצמו יונקר מוסר מידע מוטעה בפסגת האיחוד האירופי אודות מצבו של ראש הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת. יונקר הודיע בטעות על מותו בטרם עת, בטרם חזר בו בטענה שמדובר באי-הבנה.

בראשית 2005 ירש כהונה שנייה כנשיא המועצה האירופית, תפקיד שכיהן בו גם במחצית השנייה של 1997. זמן קצר לאחר תום כהונתו התקיים בלוקסמבורג משאל עם על אישור החוקה האירופית, ויונקר סיכן את הקריירה שלו למען הצלחת המשאל, תוך שהוא מבטיח להתפטר אם המשאל ייכשל. בסופו של דבר היה שיעור התומכים באישור החוקה 56.5%, כשאחוז ההצבעה היה 88%. נאמנותו הנמשכת לאידיאלים האירופיים הביאה לזכייתו ב-2006 בפרס Charlemagne Prize ("פרס קרל הגדול"), אחד הפרסים היוקרתיים ביותר באירופה.

ב-2009 גינה יונקר את הסרת החרם על הבישוף השנוי במחלוקת, ריצ'רד ויליאמסון, חבר אגודת הקדוש פיוס העשירי.

ב-2013 הגיש את התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה, עקב שערוריית ריגול, לפיה איפשר לסוכנות הביון של המדינה (SREL, Service de Renseignement de l'Etat) לרגל נגד אזרחים ומדינאים בכירים בלוקסמבורג^[4]. ב-4 בדצמבר אותה השנה נפרד סופית מתפקידו זה.

יונקר נכנס לתפקידו ביולי 2014 אחרי תהליך בחירות ארוך ומורכב. מייד עם כניסתו לתפקיד התמודד יונקר עם Luxembourg Leaks מסמכים אשר חשפו את הפיכת לוקסמבורג למקלט מס עבור תאגידים וחבורת זרות.

בתקופת כהונתו הגיעו יחסי בריטניה והאיחוד האירופי לשפל חסר תקדים ששיאו בתוצאות משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי.

מדיה וקבצים בנושא ז'אן-קלוד יונקר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ז'אן-קלוד יונקר (באנגלית)

• ז'אן-קלוד יונקר, ברשת החברתית פייסבוק
• ז'אן-קלוד יונקר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ז'אן-קלוד יונקר, ברשת החברתית אינסטגרם
• ז'אן-קלוד יונקר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סיון פינגולד, דברי ז'אן קלוד יונקר הרגיעו את המשקיעים: אסיה חזרה לעליות לאחר ארבעה ימים, באתר TheMarker‏, 21 ביוני 2011
• רויטרס, נשיא הנציבות האירופית החדש: מתווך ומגשר מיומן, באתר הארץ, 29 ביוני 2014
• האיש החזק ביותר באירופה מגיע מלוקסמבורג, באתר ynet, 15 ביולי 2014
• ז'אן קלוד יונקר, מנהיגי אירופה חייבים להפסיק עם הפופוליזם, באתר כלכליסט, 30 בדצמבר 2015