ועדת XX

ועדת XX (באנגלית: Twenty Committee) הייתה ועדה של גופי המודיעין הבריטי, שפיקחה על הפעלת מערכת ההטעיה שבוצעה על ידי הסוכנים הכפולים (Double-Cross System or XX System) במלחמת העולם השנייה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עלה בבריטניה החשש מפני מספר גדול מאוד של מרגלים גרמנים הנמצאים בתחומי בריטניה. חשיפת המרגלים הוטלה על "חטיבה B" של MI5 - סוכנות הביון שעניינה בנעשה בתוך גבולות המדינה^[1]. חשש סביר זה היה גם מוצדק, שכן ביולי 1940 כינס האבווהר - מנגנון המודיעין הגרמני את כל קציניו ונהגתה "תוכנית לנה" לגיוס מרגלים, אימונם והחדרתם לבריטניה. מכיוון שכבר בקיץ 1940 הצליחו אנשי בלצ'לי פארק לפענח את האניגמה - מערכת ההצפנה הגרמנית, ולהוציא דו"חות שכונו אולטרה, יכלו הבריטים לצפות לכל אחד מהמרגלים ששוגר לשטחם ולעצור אותו. המרגלים שנעצרו הובאו למחנה חקירות סודי, מחנה 020‏(אנ'), בריצ'מונד ונבדקה לגבי כל אחד מהם האפשרות להפעילו כסוכן כפול. הוקם אגף B1A, שבראשו הועמד תומאס ארג'יל רוברטסון (Thomas Argyll Robertson), שכונה בראשי תיבות שמו: TAR, ותפקידו היה להפעיל את הסוכנים הכפולים. רוברטסון נולד ב-27 באוקטובר 1909 כבנו של בנקאי סקוטי, החל את דרכו כקצין חי"ר ברגימנט המלכותי של סקוטלנד (Seaforth Highlanders) וגויס בשנת 1933 לשורות ה-MI5. נחשב איש מודיעין מוכשר, בעיקר בתחום גיוס סוכנים והפעלתם^[2].

מטרת הפעלת הסוכנים הכפולים בראשית הדרך נגזרה מהיעד של MI5 והייתה הגנתית: לקבל מידע על כוונותיו של האבווהר לרגל אחרי בריטניה, ולאתר בזה אחר זה את כל שאר המרגלים הגרמנים בתחומי בריטניה באפקט דומינו^{[סימוכין 1]}.

ועדת XX הוקמה ב-2 בינואר 1941 כדי לתאם את עבודת הסוכנים הכפולים ולהזין אותם במידע, אותו יעבירו באופן מתואם לגרמנים, כדי להגביר את מהימנותם בעיניהם. שם הוועדה נבחר על פי משחק המילים בספרות רומיות XX (Double Cross - בגידה כפולה), ומשום כך נקראה גם "ועדת ה-20". מטבע הדברים לצד תיאום הידיעות נדרש גם מידור, הפרדה מלאה והסתרת עבודת הסוכנים זה מזה.

בראש הוועדה הועמד ג'ון מסטרמן (John Cecil Masterman), פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת אוקספורד, ספורטאי ומחבר ספרי מתח.

חברי הוועדה היו ראשי גופי המודיעין של הצבא; הצי, שנציגו היה יואן מונטגיו - הרוח החיה של מבצע קציצה; חיל האוויר; MI5; ‏MI6 שנציגו היה פרנק פולי; וקציני אגף B1A, בראשם ת.א.ר. רוברטסון.

מלבד מפעילי הסוכנים מאגף B1A, לא הכירו כל חברי הוועדה את זהותם של הסוכנים, אלא ידעו רק על קיומם ואת כינויי הצופן שלהם. מיום שהוקמה ועד סיום המלחמה קיימה הוועדה 226 פגישות תיאום^[3].

רשת הסוכנים כללה כמה סוכנים כפולים, כל אחד ואחת מהם בעל אופי, יכולות ומניעים משלו^{[סימוכין 2]} בין הסוכנים הבולטים היו:

• 
  חואן פויול גרסיה
• 
  אדי צ'פמן
• 
  דושקו פופוב
• 
  ג'וני יבזן
• 
  רומן צ'רניאבסקי

רשת הסוכנים הופעלה כמעט מתחילתה של מלחמת העולם השנייה. כדי לפעול נזקקה הרשת לתקציב שוטף גדול. אגף B1A הנחה את סוכניו להגביר את דרישותיהם הכספיות ממפעיליהם הגרמנים, בעיקר משום שאילו היו הגרמנים מתרשמים שיש לסוכנים מקורות הכנסה אחרים, יש לחשוד שהם משתכרים ממקור אחר. העברות הכספים נעשו באופן לא סדיר ולא מוצלח. האבווהר חיפש דרך אחרת להעביר את הכסף ו-MI5 חיפש דרך לסייע לו. דושקו פופוב הגה תוכנית שכונתה "תוכנית מידאס". הוא פנה למפעילו הגרמני פון קרסטהוף והציע לו צינור העברת כספים דרך סוכן תיאטרון יהודי בריטי אמיד, שהחזיק חשבון בנק בארצות הברית. האבווהר העביר כספים דרך חשבון זה ישירות לקופת MI5 וכך תיקצב את פעילות הרשת^{[סימוכין 3]}.

בקיץ 1942 נקראה כמעט כל תעבורת הרדיו של הגרמנים והיה ברור למדי שאין בבריטניה שום סוכן גרמני שלא היה, למעשה, סוכן כפול. עד אותו מועד הייתה מטרת התיאום של ועדת XX ללכוד מרגלים נוספים, לאסוף מידע על כוונות הגרמנים לרגל נגד בריטניה, ולטעת בלבם הרגשה שברשותם רשת ריגול יעילה, אך בחודש יולי העלה רוברטסון רעיון מרחיק לכת: להשתמש ברשת לצורך הונאה שתזין את האבווהר, דרכו את ה-OKW - הפיקוד העליון של הוורמאכט ואף את היטלר במניפולציות שישפיעו על האסטרטגיה הגרמנית הכוללת^{[סימוכין 4]}.

המבצע הראשון בו נטלה רשת הסוכנים חלק היה מבצע לפיד - הפלישה לצפון אפריקה בנובמבר 1942. הרשת יצרה מצג שווא של פלישה צפויה לצפון צרפת ולנורווגיה. גם בשל מערך ההונאה, אך בשל חוסר אמונתם של הגרמנים ביכולת בעלות הברית לבצע פלישה לצפון אפריקה, בשל מחסור בספינות נחיתה מספיקות, אכן לא היו הגרמנים ערוכים לקראת הפלישה הזו^{[סימוכין 5]}.

בשלב זה הוכנס לתמונת הריגול ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל עצמו ובמרץ 1943 הוגש לו הראשון בדו"חות החודשיים בנושא הריגול, שכלל "ספירת מלאי" של העוסקים בנושא^{[סימוכין 6]}:

• בידי הבריטים נפלו 126 מרגלים.
• 24 הסכימו לשתף פעולה והיו לסוכנים כפולים.
• 12 אנשים אמתיים התגייסו מרצונם למערך.
• 7 אנשים דמיוניים פועלים בנוסף.
• 12 מתוך המרגלים הגרמנים שלא הסכימו, או לא התאימו לשתף פעולה הוצאו להורג. האחרים נאסרו.

בועידת קזבלנקה בינואר 1943 נדרשו בעלות הברית המערביות על ידי סטלין לפעול להקלת הלחץ הגרמני בחזית המזרחית. הופעל מבצע הטעיה שנקרא מבצע קישוט (Operation Cockade), במסגרתו עמדו להיערך, כביכול, ב-8 בספטמבר 1943, שלוש פלישות לשלושה יעדים במערב אירופה, זאת במטרה לרכז ליעדים אלה כוחות גרמניים גדולים ככל האפשר ולהקל את הלחץ בחזית המזרחית. המבצע נכשל והגרמנים לא ריכזו כוחות, בסברם כי אין בידי בעלות הברית כוחות מספיקים לביצוע הפלישה שאכן לא הייתה. עם זאת, המפעילים הגרמנים העבירו את הערכתם לסוכנים על המידע האיכותי שהעבירו לגבי ריכוזי הכוחות וכן הוסקו מסקנות שכדי ליצור מצג שווא של הכנות לפלישה יש צורך בתיאום רחב היקף עם כל זרועות הצבא^{[סימוכין 7]}.

הרשת השתתפה במבצע ברקלי - מבצע הטעיה שקדם למבצע האסקי - הפלישה לסיציליה, ושבמרכזו עמד מבצע קציצה. סוכן המשנה דיק, סוכן 6 המזויף ברשת הריגול של "גארבו", דרום אפריקאי, השולט בשפות רבות, פעל, כביכול, בתוך מפקדת בעלות הברית באלג'יר. הוא דיווח שעל סמך מסמכים שראה כשעבד במחלקת המודיעין תתבצע ככל הנראה נחיתה בניס ובקורסיקה. הוא אף "גנב" מסמכים הנוגעים לפלישה והעבירם לפויול. "לרוע המזל" "נספה" דיק בהתרסקות מטוס בצפון אפריקה. הקצין המפעיל, בעל כתב היד הייחודי, שכתב את מכתביו של דיק, נהרג בתאונת מטוס בסקוטלנד, והוחלט לדווח על מותו של דיק^[5].

מבצע פורטיטיוד ("עוז רוח") היה מבצע הטעיה נרחב שקדם למבצע אוברלורד - הפלישה לנורמנדי. מטרת המבצע הייתה לגרום לגרמנים להאמין שהפלישה תהיה לפה-דה-קאלה (פורטיטיוד דרום), בדיוק כפי שטען היטלר. לצורך ההונאה הוקם צבא דמה שלם - FUSAG - קבוצת הארמיות הראשונה של צבא ארצות הברית, בפיקודו של ג'ורג' פטון, שהתרכז באזור קנט ותוכנן לנחות בפה-דה-קאלה. במקביל תוכנן שכביכול יונחתו כוחות בנורווגיה (פורטיטיוד צפון) ולשם כך הוקמה ארמייה מספר 4 של הצבא הבריטי, דמיונית אף היא, שלכאורה התרכזה בסקוטלנד. כל זאת כדי להסב את תשומת לבם של הגרמנים מאתר הנחיתה האמיתי - נורמנדי.

ננקטו גם אמצעי רמייה נוספים וכאן באו לידי ביטויים המשמעותי ביותר הסוכנים הכפולים. כל אחד מהסוכנים קיבל מהגרמנים משימות לבדוק ריכוזי כוחות בעלות הברית באתרים שונים, ובהתאם למשימותיהם כולם העבירו בדיוק את המידע שאותו רצו הבריטים להעביר, כך שהגרמנים יוכלו לבנות תמונת מודיעין ברורה, ממנה יעלה שיש לרכז כוחות באזורים המועדים לפלישה - אך לא תהיה פלישה לנורמנדי^{[סימוכין 8]}.

בעיצומה של עבודת ההטעיה במבצע פורטיטיוד חלו שני משברים:

1. ג'וני יבזן, שביצע עסקאות כספיות מפוקפקות בכספי הנאצים, ואשר אדם שחשב לחברו הלשין עליו ומסר שבכוונתו לערוק לבריטניה, נעצר על ידי הנאצים בספרד, נחטף והועבר בחשאי לצרפת וממנה לגרמניה. היה חשש כבד שאם ייחקר ויעונה יסגיר את הידוע לו ובכך יביא לחשיפת כל מערך XX.
2. לילי סרגייב, שזעמה על כך שלא התירו את הכנסת כלבה האהוב לתחומי בריטניה, בגלל חוקי הסגר מחמירים, ובהמשך מצא הכלב את מותו, כנראה נדרס, החליטה לנקום בבריטים את מות הכלב. אמנם בפועל הסתבר שלא ביצעה שום פעולת נקם שכזו, אך עלה ספק משמעותי לגבי מהימנותה, עבודת הריגול שלה הופסקה והיא פוטרה והושמה בפיקוח מתמיד.

למרות זאת ולמרות חוסר הודאות שנגרם בשל גורמים אלו, המשיכו סוכני XX לספק מידע שיוביל את הגרמנים להנחה שהפלישה תתרחש בפה-דה-קאלה, וששבוע קודם לכן תהיה פעולת הסחה של פלישה בסדר גודל קטן יותר לנורמנדי.

ב-27 במאי 1944 נפגש היטלר עם ידידו היפני הירושי אושימה, שגריר יפן בגרמניה במעונו שבברגהוף. היטלר פירט בפניו את פרטי הפלישה הצפויה כפי שזו הצטיירה ממערך הידיעות שהעבירו סוכני XX. אושימה העביר דיווח למשרד החוץ היפני. הדיווח יורט על ידי האמריקאים והועבר לבריטים. דיווח זה היה חותם שאישר כי המידע שביקשה ועדת XX להעביר, הגיע ליעדו^{[סימוכין 9]}.

סיבה סמויה להצלחת מערכת XX נעוצה, כפי הנראה, בכך שהמידע שהועבר למודיעין הגרמני עבר בנתיבי הפיקוד מהמפעילים השונים, התנקז לשולחנו של ראש ענף המודיעין במטה העליון של הצבא, אלכסיס ברון פון רון (אנ'), ממנו עבר לוילהלם קנריס, ממנו לוילהלם קייטל ולבסוף לאדולף היטלר. הן פון רון והן קנריס היו אנטי נאצים. נראה ששניהם העבירו ביודעין מידע שהיה בו כדי לפגוע במאמצי המלחמה הגרמניים. שניהם נעצרו אחרי קשר העשרים ביולי והוצאו להורג^{[סימוכין 10]}.

רוברטסון פרש מהשירות ב-1948, וגידל כבשים בווסטרשייר.

מסטרמן זכה באות חבר (MBE) במסדר האימפריה הבריטית, עמד בראש מכללת ווסטר באוקספורד ובבהמשך היה סגן נשיא האוניברסיטה.

(אודות חברי הרשת ראו טבלה לעיל.)

מדיה וקבצים בנושא ועדת XX בוויקישיתוף

• סיכול ריגול
• מנהלת המבצעים המיוחדים
• מבצע קציצה
• מבצע פורטיטיוד
• הטעיית הצבא הטורקי בקרב באר שבע

• בן מקנטייר, "בגידה כפולה, סיפורם האמיתי של מרגלי הפלישה לנורמנדי", תרגום: יוסי מילוא, תל אביב: עם עובד, 2013
• ג'ון ססיל מסטרמן, "הסוכנים הכפולים הסוכנים הכפולים בבריטניה במלחמת העולם השנייה", תרגום: א. טייכר, תל אביב: מערכות, תשל"ו-1975

• אלוף שלמה גזית, ‏התפקיד - נוכל בשירות הוד מלכותו, מערכות 273-274, מאי-יוני 1980 (על ספרו של יואן מונטגיו "מעבר לסודי ביותר אולטרה")

המקור לסימוכין הבאים הוא: בן מקנטייר, "בגידה כפולה, סיפורם האמיתי של מרגלי הפלישה לנורמנדי", תרגום: יוסי מילוא, תל אביב: עם עובד, 2013