וליד ג'ונבלאט
 | |
| לידה |
7 באוגוסט 1949 (בן 75) אל-מח'תארה (אנ'), לבנון  |
|---|---|
| מדינה |
 לבנון |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית |
| פרסים והוקרה | |
|
עיטור הידידות (רוסיה) | |
  | |
וליד ג'ונבלאט (בערבית: وليد جنبلاط, תעתיק מדויק: וליד גֻ'נבלאט, ובשפות מסוימות נהגה: "ג'ומבלאט", נולד ב-7 באוגוסט 1949) הוא פוליטיקאי לבנוני דרוזי ממוצא כורדי, אשר עומד בראש המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בלבנון. המנהיג הבולט ביותר של הקהילה הדרוזית במדינה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת ג'ונבלאט היא משפחה כורדית-סורית. שמה המקורי בשפה הכורדית הוא ג'אן בולאד ("בעלי הרוח החזקה"). המשפחה נמלטה מסוריה לאזור הדרוזי בלבנון לאחר ניסיון הפיכה כושל של אחד מראשיה כנגד השלטון הע'ותמאני בסוריה. אחד מבניה של המשפחה היה ג'אנבולאד איבן קאסם אל-קירדי אל-קאיסרי, אשר נודע בכינוי איבן ערבו (1530–1580), מושל חלב. וליד ג'ונבלאט הוא בנו של כמאל ג'ונבלאט, אשר יסד את המפלגה שבראשה עומד היום בנו.
ג'ונבלאט למד באוניברסיטה האמריקנית בביירות ובצרפת. בנעוריו לא היה פעיל פוליטית, ורכש לעצמו תדמית של נער שעשועים, לבוש במכנסי ג'ינס ומעיל עור, רוכב על אופנוע. הוא גם מרד במסורת הדרוזית ונשא אישה ממוצא ירדני שאינה בת העדה.
אביו של ג'ונבלאט נרצח על ידי שליחיו של נשיא סוריה חאפז אל-אסד בחודש מרץ של שנת 1977 (במהלך מלחמת האזרחים). לאחר תום ארבעים ימי האבל זומן וליד ג'ונבלאט לארמונו של אסד בדמשק, ושם אמר לו הנשיא הסורי "כמה דומה אתה לאביך!" ורמז לו על גורלו אם לא יאמץ קו פרו-סורי. בפגישה אחרת אמר לו אסד "אביך, רחמי אללה עליו, נהג לשבת בכיסא זה". אולם ג'ונבלאט לא נרתע מאיומיו המרומזים של אסד ולקח על עצמו לעמוד בראש המפלגה אשר ייסד אביו. בשנים 1977–1982 חיזק את כוחו הפוליטי במפלגה, מול הקו של בני משפחת ארסלן מחד, והממסד הדתי הדרוזי מאידך.
במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בשנים 1982–1983, נלחמה המיליציה בראשותו (אשר זכתה בתמיכה סורית וחומשה בנשק סובייטי) במרונים. הצדדים הנצים שרפו כפרים וגירשו זה את אוכלוסייתו של זה באזור הרי השוף במלחמת ההרים. בתום העימותים, הצליחו הדרוזים לגרש מאות אלפי נוצרים מההרים וג'ונבלאט סומן כמנהיג הדרוזים במדינה.
במהלך השנים החליף ג'ונבלאט את בעלי בריתו וכך הבטיח את האינטרסים הדרוזיים בלבנון, החל ממלחמת האזרחים ועד תקופת שיקום המדינה. כמו מנהיגי עדות אחרים בלבנון, הוא תמך בנוכחות הצבאית הסורית במדינה לאחר מלחמת האזרחים, אך מאז מותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, תמך בסיום ההשפעה הסורית בלבנון. עמדה זו הציבה אותו באופוזיציה לנשיא לבנון אמיל לחוד ולחזבאללה.
לאחר ההתנקשות בחיי רפיק אל-חרירי בשנת 2005, טען ג'ונבלאט שחרירי המבוהל סיפר לו כמה חודשים קודם לכן, שנשיא סוריה בשאר אל-אסד איים על חייו באופן אישי בפגישה קצרה שנערכה בדמשק בשנת 2004[1]. ג'ונבלאט עצמו התבטא בפומבי על חששותיו מהתנקשות בחייו, בשל עמדתו נגד סוריה. ניסיון התנקשות בחברו ועמיתו הפוליטי, חבר הפרלמנט מרוואן חמאדה, באוקטובר 2004, פורש כמסר ברור לג'ונבלאט. הוא נתפש כאחד ממנהיגי "מהפכת הארזים" של שנת 2005 בלבנון, והרחיב את התמיכה בו גם לחוגים נוצריים וסוניים. לאחר הבחירות הכלליות בלבנון 2009, ג'ונבלאט, אשר ראה את עליית כוחו של מחנה 8 במרץ לאחר אירועי מאי 2008 והסכם דוחה, עזב את מחנה 14 במרץ ומיצב עצמו כגורם מרכז בפוליטיקה הלבנונית. בעוד שקודם לכן היה ג'ונבלאט מהמנהיגים הבולטים והקולניים ביותר במחנה 14 במרץ וממבקריה הגדולים של מדיניות סוריה כלפי לבנון, בחר המנהיג הדרוזי לנטוש קו זה כאשר נפגש עם נשיא סוריה בשאר אל-אסד. זאת, על אף שרק מספר שנים קודם לכן האשים את סוריה ברצח אביו כמאל ג'ונבלאט, בעת שלטון אביו של בשאר, חאפז אל-אסד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיוקן של ג'ונבלאט
וליד ג'ונבלאט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "Lebanese Druze leader Walid Jumblatt Accuses Hizbullah, Iran and Syria For Lebanon Crisis" Transcript of interview of Walid Jumblatt, broadcast on Al-Arabiya
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Neil MacFarquhar, Behind Lebanon Upheaval, 2 Men's Fateful Clash, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 20 במרץ 2005
