ויליאם מאסי

ויליאם מאסי
William Massey
לידה	26 במרץ 1856; לימאוודי, מחוז לונדונדרי, צפון אירלנד
פטירה	10 במאי 1925 (בגיל 69); ולינגטון, ניו זילנד
שם מלא	ויליאם פרגוסון מאסי
שם לידה	William Ferguson Massey
מדינה	ניו זילנד
מקום קבורה	יד הזיכרון למאסי, ולינגטון, ניו זילנד
מפלגה	המפלגה הרפורמיסטית
בת זוג	כריסטינה אלן פול
	10 ביולי 1912 – 10 במאי 1925; (12 שנים)
	→ תומאס מקנזי פרנסיס בל ←
פרסים והוקרה
	Legum Doctor (אוניברסיטת אדינבורו); קצין גבוה במסדר הכתר הבלגי ;

ויליאם פרגוסון מאסי, ידוע כביל מאסי או פרמר ביל (ביל החוואי; באנגלית: William Ferguson Massey, Bill Massey, Farmer Bill;‏ 26 במרץ 1856 – 10 במאי 1925) היה ראש ממשלת ניו זילנד ה-19, מ-1912 ועד מותו בשנת 1925 (12 שנים ו-304 ימים, התקופה השנייה באורכה, לאחר זו של ריצ'רד סדון, בהיסטוריה של ראשי ממשלת ניו זילנד). הוא כיהן מטעם "המפלגה הרפורמיסטית" השמרנית אותה ייסד בשנת 1909. מאסי נחשב לאחד הפוליטיקאים המיומנים יותר בזמנו והיה ידוע בתמיכה שלו באינטרסים כפריים.

ראשית חייו

ויליאם מאסי נולד וגדל בלימאוודי שבמחוז לונדונדרי שבצפון אירלנד. אביו, ג'ון מאסי ואמו, מריאן (או מרי אן) לבית פרגסון, היו חוואים ובבעלותם גם היה רכוש קטן. משפחתו של מאסי הגיעה לניו זילנד ב-1862, אך הוא נשאר באירלנד להשלים את חוק לימודיו. לאחר שהצטרף למשפחתו בדצמבר 1870, הוא עבד כפועל חקלאי במשך כמה שנים, לפני שרכש חווה משל עצמו במנגרה, דרום אוקלנד ב-1876. ב-1882 נשא מאסי לאישה את בת השכן, כריסטינה אלן פול ויחד הם הביאו לעולם שבעה ילדים.

ראשית הקריירה הפוליטית

בהדרגה היה מאסי לפעיל בולט בקהילה. פעילותו החלה בוועד בית הספר המקומי, באגודת הדיבייטינג המקומית ובאגודות חקלאיות. עקב התבלטותו בחוגים אלו, הוא נעשה מעורב בחיים הפוליטיים ועבד מטעם החקלאים השמרנים כנגד ממשלת המפלגה הליברלית בראשונות של ג'ון באלנס.

ב-1893 הציג מאסי את מועמדותו בבחירות הכלליות מטעם מחוז הבחירה של פרנקלין, אך הפסיד למועמד הליברלי, בנג'מין האריס. בראשית 1894 הוצע לו להתמודד בבחירות הביניים במחוז הבחירה השכן של וואיטמטה בהן הוא נחל הצלחה. בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-1896 הוא נבחר שוב מטעם מחוז הבחירה של פרנקלין, אותו הוא ייצג עד למותו ב-1925.

באופוזיציה

מאסי הצטרף לשורותיהם של חברי הפרלמנט (ברובם שמרנים) שהיו מתנגדיה של המפלגה הליברלית בהנהגתו של ריצ'רד סדון. הם היו מאורגנים בצורה לא יעילה והיה להם סיכוי קלוש להצליח להפיל את ממשלת הליברלים. למרותו של ויליאם ראסל, מנהיג האופוזיציה, סרו 15 חברי פרלמנט בלבד. מאסי הגדיל את המרץ בשורות ספסלי האופוזיציה השמרנית.

בעוד שהשמרנים התאוששו לזמן מה, גדלה התמיכה בליברלים במידה ניכרת במהלך מלחמת הבורים והשמרנים נותרו מתוסכלים. הקריירה הפוליטית של מאסי שרדה את התקופה הזו. למרות האתגר שהציב לו ויליאם האריס, הוא נותר המתנגד הבולט ביותר של הממשלה הליברלית.

לאחר מותו של סדון, הנהיג את המפלגה הליברלית ג'וזף וורד, שהוכיח את עצמו כמנהיג פגיע יותר להתקפותיו של מאסי. בעיקר השיג מאסי רווחים פוליטיים על רקע ההאשמות בשחיתות ובהעדפת מקורבים לכאורה בשירות הממשלתי שממשלת הליברלים התעלמה מהן או נתנה להן יד. מדיניותו השמרנית של מאסי הניבה לו גם רווחים פוליטיים כאשר החלו המצביעים להיות מודאגים בנוגע לעליית כוחם של האיגודים המקצועיים ומהאיום שנשקף לכאורה מהסוציאליזם.

מפלגת הרפורמיסטים

ב-1909 הכריז מאסי על הקמתה של מפלגת הרפורמיסטית. המפלגה הונהגה על ידו וזכתה לתמיכתם של עמיתיו השמרנים. בבחירות הכלליות של 1911 זכתה המפלגה במספר מושבים גדול מזה של המפלגה הליברלית, אך לא הצליחה להשיג רוב מוחלט בפרלמנט. הליברלים, שנסמכו על תמיכתם של חברי הפרלמנט העצמאיים שלא הצטרפו למפלגה הרפורמיסטית, הצליחו להישאר בשלטון עד השנה שלאחר מכן, כאשר הם הובסו בהצבעת אי-אמון.

ראש ממשלת ניו זילנד

ב-10 ביולי 1912 הושבע מאסי כראש ממשלת ניו זילנד ה-19. יומיים לאחר מכן התפרסם בעיתונות שהוא קיבל את המינוי של מפקד של כבוד של מחוז אוקלנד של "לגיון אנשי הספר" (Legion of Frontiersmen). חברים מסוימים במפלגה הרפורמיסטית נעשו מתוסכלים משליטתו במפלגה. הוא רכש את עוינותם של פועלים רבים עקב תגובתו הקשוחה לשביתות הכורים ועובדי הנמלים ב-1912 וב-1913. השימוש בכוח נגד השובתים הפכו את מאסי למושא לשנאה של אנשי האגף השמאלי של המפה הפוליטית של ניו זילנד, אך השמרנים (שרבים מהם האמינו שהאיגודים המקצועיים נשלטו על ידי סוציאליסטים וקומוניסטים) תמכו בו באופן כללי, באומרם שהשיטות שלו היו נחוצות. ייחוסו ללגיון אנשי הספר, סייע לו רבות בתקופה זו, כאשר כמה יחידות פרשים, רכבו לולינגטון כשהם לבושים במדים וסייעו לשוטרים המיוחדים. בין הצעדים הראשונים של ממשלת מאסי היה מתן האפשרות לכ-13,000 איש לרכוש את החוות שהוחכרו להם.

מלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – ניו זילנד במלחמת העולם הראשונה

".All we are and all we have is at the disposal of the British Government"

"כל מה שאנחנו, כל מה שיש לנו עומד לרשות הממשלה הבריטית."

— מברק של ויליאם מאסי לממשלת בריטניה, 1914

פרוץ מלחמת העולם הראשונה הסיט את תשומת הלב מהסוגיות החברתיות הללו. הבחירות הכלליות של 1914 הותירו את מאסי ואת יריביו במצב של מבוי סתום בפרלמנט, כאשר אף אחד מהצדדים לא היה מסוגל לגייס תמיכה להקמת ממשלה יעילה. בחוסר רצון הזמין מאסי את ג'וזף וורד מהמפלגה הליברלית להקים קואליציית מלחמה, שהוקמה ב-1915. בעוד שמאסי המשיך להיות ראש הממשלה, וורד קיבל דה פקטו את המעמד של מנהיג משותף. מאסי ווורד נסעו לבריטניה כמה פעמים, הן במהלך המלחמה והן לאחר סיומה, כדי לדון בשיתוף הפעולה הצבאי ובהסדרי השלום. במהלך מסעו הראשון לבריטניה, ביקר מאסי את החיילים הניו זילנדים והאזין לתלונותיהם באהדה. צעד זה הכעיס כמה בכירי ממשל, שהאמינו שמאסי עקף את הפיקוד הצבאי. המלחמה חיזקה את אמונתו העמוקה של מאסי בחשיבות הידוק הקשרים בין ניו זילנד לבין האימפריה הבריטית. הוא השתתף בועידת השלום בפריז ב-1919 וחתם בשמה של ניו זילנד על חוזה ורסאי. למרות שהוא סירב לקבל תוארי אבירות ואצולה, הוא קיבל במרץ 1921 ממלך הבלגים אות של קצין גדול של מסדר הכתר הבלגי ואות קצין גבוה של לגיון הכבוד מאת נשיא צרפת באוקטובר אותה שנה.

הקואליציה עם הליברלים

עקב הקושי להבטיח את קיומו של קונצנזוס על החלטות משמעותיות, איבדה ממשלת הקואליציה את האהדה הציבורית כלפיה במהלך המלחמה. מאסי היה מודאג במיוחד מעלייתה של מפלגת הלייבור של ניו זילנד. הוא גם מצא עצמו מתגונן נגד הביקורת שהוטחה כלפיו מחברי מפלגתו, כולל האשמות על התעלמותו מצרכי החקלאים. ב-1919 הוא פיזר את הקואליציה ונאבק הן בליברלים והן בלייבור על בסיס הפטריוטיזם, היציבות, התמיכה בחקלאים ותוכנית העבודות הציבוריות. הוא הצליח להשיג רוב.

הפחד האדום

על פי ההיסטוריון הניו זילנד, טוני וילסון, מאסי היה ידוע בשל הרגשות האנטי-בולשביקיות והאנטי-סובייטיות שלו. הוא סלד מהסוציאליסטים בני ארצו, כמו אנשי תנועת העבודה ומפלגת הלייבור. כראש הממשלה, התנגד מאסי להשפעה הקומוניסטית. הוא התייחס ל"טרור האדום" בברית המועצות של 1919 – 1920, לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, כהוכחה ל"נטייה המעיקה מטבעה" של הסוציאליזם. בתגובה ל"פחד האדום" העבירה הממשלה את חוק המשך תקנות המלחמה, שהותיר על כנם את תקנות מצב החרום של המלחמה כולל צנזורה. חוק זה כלל איסור על הוצאתה לאור של ספרות קומוניסטית, איסור שנותר בתוקף עד 1935.

בחירות 1922

בעיות כלכליות הקטינו את התמיכה במפלגה הרפורמיסטית. בבחירות הכלליות של 1922 איבד מאסי את הרוב שלו בפרלמנט ואולץ לנהל משא ומתן עם חברי הפרלמנט העצמאיים כדי שממשלתו תשרוד. הוא גם היה מזועזע מהצלחתה של הלייבור, שכעת היו לה חמישה מושבים בלבד פחות מאלה של הליברלים. הוא החל להאמין שהליברלים ייעלמו בסופו של דבר, בשל הפילוג שחל בשורות תומכיהם: אנשי האגף הליברלי-חברתי תמכו בלייבור ואנשי האגף הליברלי-כלכלי תמכו ברפורמיסטים. מאסי מצדו השתדל שחלקם של הרפורמיסטים יהיה גדול יותר.

ב-1924 נאלץ מאסי לוותר עקב מצב בריאותו על רבים מתפקידיו הרשמיים. ויליאם מאסי מת ב-1925. קברו הוקם בוולינגטון כמאוזוליאום במימון שנאסף על ידי הציבור. אוניברסיטת מאסי, שעיקר פעילותה מתמקד באגרונומיה, תחום שהתאים לרקע החקלאי של מאסי, נקראה על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם מאסי בוויקישיתוף