המהומות בגוג'ראט (2002)

המהומות בגוג'ראט

תאריכים	27 בפברואר 2002 – 2 באפריל 2002 (35 ימים)
מקום	גוג'ראט
סוג	מהומה

המהומות בגוג'ראט או הפוגרום בגוג'ראט הן סדרה של מהומות דתיות שהתרחשו במדינת גוג'ראט שבהודו בין 27 בפברואר ל-2 באפריל 2002. שיאן היה בימים לאחר שריפת רכבת נוסעים. המהומות החלו ב-27 בפברואר כש-59 נוסעים, רובם הינדים, נשרפו למוות כאשר מספר קרונות ברכבת עלו באש בעיר גודרה. הנוסעים ברכבת היו בדרכם לבנות מקדש הינדי על בסיס מסגד באבור שנהרס עשור קודם לכן במהומות אלימות בסכסוך איודיה.^[1] החל מסוף שנות השישים של המאה הקודמת התפרצו מהומות בין הרוב ההינדי למיעוט המוסלמי בגוג'ראט.

בעקבות שריפת הרכבת, התרחשו התפרצויות של אלימות בחלק ניכר ממחוזות גוג'ראט וברחבי הודו, נגד המיעוט המוסלמי במהלך אותה השנה.^[2] במהלך המהומות נהרגו בין כאלף איש, רובם מוסלמים, ונפצעו כ-15,000 איש. אלפי בתים וחנויות של מוסלמים נהרסו או נשרפו. ממשלת גוג'ראט הואשמה בכך שהיא לא עשתה מספיק כדי למנוע את המהומות, וכי היא אף עודדה אותן. ממשלת גוג'ראט הכחישה את ההאשמות. בזמן המהומות, ראש השרים של גוג'ראט בזמן המהומות היה נרנדרה מודי, לימים ראש הממשלה.^[3]

המהומות התפרצו בעקבות הצתת הרכבת בעיר גודרה במדינת גוג'ראט ב-27 בפברואר 2002. 59 נוסעים, רובם הינדים, נהרגו בשרפה. מאמינים באל ראמה נסעו במצוות השיווה הינדו פרישד, ארגון לאומני הינדי, לאירוע דתי. בגודרה פרץ ויכוח בין נוסעי הרכבת לרוכלים ברציף.^[4] הוויכוח התפתח לאלימות ומסיבות לא ברורות פרצה דליקה וארבעה קרונות עלו באש.^[5]

ממשלת גוג'ראט הקימה ועדת חקירה של אדם אחד שנחשב למקרוב לראש השרים של גוג'ראט, מודי. בעקבות ביקורת ציבורית, צורף שופט בית משפט העליון לוועדה. מספר ועדות עצמאיות שחקרו את האירוע טענו, כמעט באופן ודאי, שהדלקה הייתה תאונה ולא אירוע שתוכן מראש.^[6] בשנת 2005, חקירה של ממשלת הודו מצאה כי השריפה הייתה תאונה ולא נגרמה על ידי מוסלמים. הדו"ח הוא אחד ממספר תחקירים שנערכו על התאונה.^[7] בפברואר 2011, בית המשפט הרשיע 31 בני אדם וזיכה 63 אחרים וקבע כי הפרעות במוסלמים היו "מזימות מתוכננת מראש".^[8] מבין המורשעים, 11 נידונו למוות ו-20 האחרים למאסר עולם.^[9]

ראש השרים נרנדרה מודי הכריז כי ההתקפה על הרכבת הייתה מעשה טרור. כן האשים את התקשורת על שביקרו את התנהלות הממשלה בזמן המהומות^[10] עיתונים מקומיים וחברי ממשלת המדינה השתמשו בהצהרה כדי להסית לאלימות נגד הקהילה המוסלמית בטענה, שלא הוכחה, כי המתקפה על הרכבת בוצעה על ידי ה-ISI, סוכנות הביון של פקיסטן באמצעות מוסלמים מקומיים. סיפורים שקריים הודפסו גם על ידי עיתונים מקומיים שטענו שמוסלמים חטפו ואנסו נשים הינדיות.^[11] שר בממשלתו של מודי (Haren Pandya) העיד כי מודי הורה לגורמים רשמיים לא לנקוט פעולה נגד מתפרעים.^[12]

יום לאחר שריפת הרכבת, החלו התקפות על קהילות מוסלמיות. באחמדאבאד מתו 11 מוסלמים כשהמון הינדי שרף את הבתים על יושביהם.^[13] המשטרה לא הגיע לחלץ את המוסלמים מפני ההמון.^[14] לאלימות היה פן מגדרי מובהק. נשים מוסלמיות נאנסו, נרצחו וגופתיהן הושחתו.^[15] ההערכה היא שכ-250 נשים נאנסו אונס קבוצתי ונרצחו.^[16] לפחות במקרה אחד, נער מוסלמי אולץ לשתות נפט ולבלוע גפרור דולק. אהסאן ג'פרי (Ehsan Jafri), פוליטיקאי מוסלמי מבוגר שכיהן בלוק סבהה מטעם מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי, הוצא מביתו עירום ולאחר מכן נרצח, בותר ונשרף.^[17]

נטען שהמהומות תוכננו ונוהלו ברובם על ידי ראשטריה סוויאמסווק סאנג, ארגון ימני הינדי לאומי שתפעל צוותים של גברים חמושים שפשטו על אזורים בהם גרו מוסלמים ולעיתים קרובות נשאו רשימות בוחרים ומסמכים רשמיים אחרים שהובילו אותם לבתים ולחנויות.^[17]

כ-1,000 בני אדם, רובם מוסלמים, נהרגו. כ-20,000 בתים ועסקים מוסלמים נפגעו, חלקם נשרפו ו-360 מקומות תפילה נהרסו, וכ-150,000 בני אדם ברחו מבתיהם.^[7] ההערכה היא כי 200 שוטרים מתו בזמן שניסו לשלוט באלימות, וארגון Human Rights Watch דיווח כי מעשי גבורה בוצעו על ידי הינדים, דאליטים ואחרים שניסו להגן על המוסלמים מפני האלימות.^[18]

כ-4000 תלונות הוגשו, אך חקירות והעמדה לדין של המעורבים בהתפרעויות עוכבו. לאחר יותר משנתיים של שחרור חשודים התערב בית המשפט העליון של הודו, העביר תיקים מרכזיים לבית המשפט העליון של בומביי והורה למשטרה לפתוח מחדש אלפיים תיקים שנסגרו.^[19][7] בעקבות ההוראה מבית המשפט העליון, המשטרה פתחה כמעט 1,600 תיקים מחדש, עצרה 640 חשודים ופתחה בחקירה נגד יותר מ־40 שוטרים שלכאורה לא עשו מאמץ לחקור את התלונות שהוגשו להם.^[20]

ב-2012 הורשעה מאיה קודנאני, אשר כיהנה בממשלו של מודי כשרה בשנים 2007–2009, כי השתתפה בטבח בנארודה פאטייה, אשר אירע כחלק מהמהומות האלימות שאירעו ב-2002. קודנאני הייתה הן האישה הראשונה, הן הראשונה מבין חברי הפרלמנט ההודי, אשר הורשעה במקרה הקשור למהומות.^[21][22] בעוד שבתחילה הודיע ממשלו של מודי כי הוא מבקש שיוטל על קודנאני עונש מוות, בסופו של דבר חנן אותה הממשל ב-2013 והסתפק בכך שקודנאני תרצה עונש מאסר.

בסוף 2013, בית המשפט העליון דחה עצומה שהוגשה בשם אשתו של הפוליטיקאי המוסלמי, אהסאן ג'פרי, שנרצח במהומות וביתו נשרף, לתבוע את מודי על תפקידו בהתפרעויות בגוג'ראט. בית המשפט לא מצא ראיות לאחריות פלילית של ראש השרים. פנייה לבית העליון בנושא נעשתה גם בשנת 2011 ו-2012.^[23][24]

על אף שזוכה על ידי בית המשפט, מודי נתפס כמי שליבה את האלימות האנטי-מוסלמית במהומות. כתוצאה מכך במשך כ-10 שנים נאסרה עליו הכניסה לבריטניה, ארצות הברית ומדינות מערב אירופה. בשנת 2005 סורבה בקשתו של מודי לקבלת ויזה לארצות הברית בנימוק שהוא היה אחראי להפרה חמורה של חופש דת.^[25]