האספה החוקתית של הודו

האספה החוקתית של הודו
Constituent Assembly of India
מדינה	הודו הבריטית, הודו
סוג	בית מחוקקים חד-ביתי, אספה מכוננת
היסטוריה
תקופת הפעילות	9 בדצמבר 1946 – 25 בינואר 1950 (3 שנים)
רשות יורשת	הפרלמנט ההודי (1950); האספה החוקתית של פקיסטן (1947)
הרכב
מספר מושבים	389 דצמבר 1946 יוני 1947); 299 (אוגוסט 1947 ינואר 1950)
	הקונגרס הלאומי ההודי (208); הליגה המוסלמית; אחרים (המפלגה הקומוניסטית של הודו, הינדו מהסבהה, שירומאני אקאלי דאל, עצמאים ועוד) (15); מדינות נסיכותיות (93);
מנהיגים
יושב ראש	ראג'נדרה פראסאד

האספה החוקתית של הודו (באנגלית: Constituent Assembly of India) הייתה אספה מכוננת ובית מחוקקים שכיהן בהודו הבריטית ודומיניון של הודו. האספה כונסה בדצמבר 1946 בהודו הבריטית כמייצגת תת היבשת כולה, ובעקבות ההחלטה על חלוקת הודו פרשו נציגי המחוזות שהיו לפקיסטן ביוני 1947 מהאספה והקימו אספה חוקתית נפרדת. האספה אימצה את חוקת הודו ב־26 בדצמבר 1949, והיא נכנסה לתוקף ב־26 בינואר 1950, כשהאספה הופכת לבית המחוקקים הזמני של הרפובליקה. האספה פוזרה לאחר הבחירות הראשונות בהודו שלאחר עצמאותה, שנערכו בשלהי 1951 ותחילת 1952.

רקע

הדרישות הראשונות לכונן אספה חוקתית מטעם אנשי הודו שתכתוב את חוקתה, הושמעו בשלהי מלחמת העולם הראשונה ובין היתר בעקבות ההכרזה על הזכות להגדרה עצמית שהושמה במרכז בעקבותיה. ב־1924 העלתה מפלגת סאוורג', הזרוע הפרלמנטרית של הקונגרס הלאומי ההודי, באספה המחוקקת האימפריאלית את הדרישה לכתיבת חוקה להודו בידי תושבי הודו תובא לאישור הפרלמנט הבריטי, דרישה שהועלתה באספה גם ב־1925. מזכיר המדינה לענייני הודו, לורד בירקנהאד (אנ'), דחה את הדרישה ואתר את חברי המפלגה לכתוב חוקה שתתקבל על חלק נרחב באוכלוסיית הודו.^[1]

ב־1934, בעקבות התתקדמות הממשל הבריטי לקראת כתיבת חוק ממשלת הודו, 1935, הועלה הרעיון לאספה חוקתית הודית. בוועידה של מפלגת סאוורג' בראנצ'י במאי 1934 קיבלה המפלגה החלטה הקוראת לכינון אספה חוקתית הודית, וועדה של המועצה המנהלת של הקונגרס הלאומי ההודי קיבלה החלטה דומה בוועדיה בפתנה מאוחר יותר באותו חודש.^[1] לעומתם, הליגה המוסלמית, המפלגה הקומוניסטית של הודו, מדינות נסיכותיות שונות ליברלים הודים התנגדו לאספה שכזו.^[2]

עם פריצת מלחמת העולם השנייה הכריז המושל הכללי של הודו ויקטור הופ, המרקיז השני מלינלית'גו מלחמה על גרמניה הנאצית מטעם הודו הבריטית. ההחלטה, שקובלה ללא היוועצות עם הממשל הנבחר החדש גרמה לקונגרס הלאומי ההודי לפרוש ממערכות הממשל שהוקמו עד אז ולדרוש את עצמאות הודו והקמת אספה חוקתית שתכתוב לה חוקה.^[1] באוגוסט 1940 הכריז המושל על קבלת הדרישה לאספה חוקתית, שתוקם לאחר תום המלחמה. ב־1942 הוכרזה השיטה לכינון האספה החוקתית, כשנקבע כי לאחר תום המלחמה וקיום בחירות לאספות המחוקקות, שקיומן נמנע עקב המלחמה, כלל חבריהן יפעלו כחבר אלקטורים לבחירת חברי האספה, על בסיס ייצוג מחוזי.^[3]

במאי 1946 הצהריה משלחת הקבינט הבריטי על הקמת האספה החוקתית, וחבריה נבחרו בחודשים הבאים על ידי חברי האספות המחוקקות של מחוזות הודו הבריטית, שחבריהן נבחרו בבחירות ב־1946.^[4] בבחירות לאספות המחוקקות זכתה מפלגת הקונגרס ברוב מוחלט במושבים הכללים (=הינדואים) בעוד הליגה המוסלמית זכתה במושבים שנועדו למוסלמים. גם בבחירות אלו היו הבחירות היו נפרדות למוסלמים (78, בפועל נבחרו 80), סיקים (4, בפועל נבחרו 5), קאסטות נמוכות (33), נוצרים הודים (7), אדיוואסי (5), אנגלו־הודים (3), פרסים (3) וכללי (=הינדואים, 160). מבין נציגי המדינות הנסיכותיות הוחלט במשא ומתן שהנציגים ימונו בחלוקה של מחצה למחצה, חציים בידי שליטי המדינות השונות, ומחציתם בידי חבר אלקטורים.^[2]

האספה

האספה החוקתית התכנסה לראשונה ב־9 בדצמבר 1946. הליגה המוסלמית החרימה את כינוסי האספה,^[5] והמדינות הנסיכותיות בתורן נמנעו ברובן מלהצטרף אליה בתחילה. בעקבות כך, בכינוסה הראשון של האספה היו 211 נציגים בלבד.^[6] הליגה המוסלמית לא הצטרפה לאספה ותחת זאת ב־3 ביולי 1946 הוקמה האספה החוקתית של פקיסטן עבור השטחים שנועדו להיכלל במדינה החדשה בעקבות חלוקת הודו, ומערב בנגל ומזרח פנג'אב, שנותרו בשטח שנועדו להודו, קיימו בחירות חדשות. לעומתה, מרבית המדינות הנסיכותיות הצטרפו עם הזמן לאספה, שמנתה בדצמבר 1947 299 נציגים, 229 שנבחרו מהמחוזות השונים, ו־70 נציגים שמונו על ידי 29 מדינות נסיכותיות.^[7]

ב־15 באוגוסט 1947 הפכה הודו לדומיניון, והסמכות הניהולית עברה לידיים הודיות. בעקבות כך פוזרו האספה המחוקקת האימפריאלית ומועצת המדינה, שני הגופים המחוקקים הנבחרים שהוקמו ב־1919, והאספה הפכה גם לבית המחוקקים של הדומיניון של הודו.

ב־29 אוגוסט 1947 החליטה האספה להפריד בין דיוניה כאספה מכוננת לדיוניה כבית נבחרים. האספה הייתה מתכנסת לדיונים נפרדים במקומות שונים תחת כובעיה השונים, והיא נוהלה בידי שני יושבי ראש נפרדים: ראג'נדרה פראסאד עמד בראש האספה החוקתית וגנש וסודאב מוולנקר (אנ') עמד בראש הבית הנבחרים.^[8] באותו תאריך הקימה האספה את וועדת הניסוח בראשות בהימראו ראמג'י אמבדקר, שהייתה אחראית לקביעת הנוסח של החוקה.^[9] האספה עסקה במשך 11 מושבים על החוקה: בששת המושבים הראשונים אושרו הצהרת מטרות הייסוד של החוקה, וששת המושבים הנותרים הוקדשו לליבון נוסח החוקה.^[9]

ב־26 בדצמבר 1949 אימצה האספה את חוקת הודו, והיא נכנסה לתוקף ב־26 בינואר 1950. בעקבות כך הפכה האספה הופכת לבית המחוקקים הזמני של הרפובליקה, שכהנה במשך כשנתיים נוספות עד עריכת הבחירות ללוק סבהה בשלהי 1951 ותחילת 1952. לאחר הבחירות כונס הלוק סבהה, שהחליף את האספה כבית המחוקקים.

הרכב

המספר הכולל של חברי האספה הגיע ל־389, כש־292 ייצגו את מחוזות הודו הבריטית, 93 את המדינות נסיכותיות ו־4 למחוזות הנציבים הכלליים - דלהי, אג'מר-מרווארה, בלוצ'יסטן וקורג.

הברכב לפי מחוזות ומדינות
מחוז	נציגים	מדינה	נציגים	מחוז	נציגים
מחוזות הודו הבריטית		מדינות נסיכותיות		מחוזות נציבים
מדראס	49	אלאוור	1	דלהי	1
במוביי	21	ברודה	3	אג'מר-מרואה	1
בנגל		בופאל	1	בלוצ'יסטאן	1
מערב בנגל	19	ביקנאר	1	מחוז קורג	1
המחוזות המאוחדים	55	קוצ'ין	1
פנג'אב		גוואליור	4
פנג'אב המזרחית	12
ביהר	36
סך הכל	292 (192)	סך הכל	93 (11)

חלוקת מושבים לפי מפלגות והבחירות בדצמבר 1946


מפלגה		מושבים
	הקונגרס הלאומי ההודי	208
	הליגה המוסלמית	73
	שירומאני אקאלי דאל	3
	מפלגת האיחוד (פנג'אב)	3
	המפלגה הקומוניסטית של הודו	1
	פדרציית הקאסטות הנספחות	1
	עצמאים	8
מקור^[10]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האספה החוקתית של הודו בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Gurmukh Nihal Singh, The Idea of an Indian Constituent Assembly, The Indian Journal of Political Science vol. 2, no. 3, 1941, עמ' 255–72‏, JSTOR 42742997
^ ¹ ² P. K. Sibgh, Role of the Congress in the Framing of India's Constitution, The Indian Journal of Political Science vol. 51, no. 2, 1990, עמ' 153–71‏, JSTOR 41855484
^ P. C. Alexander, The Proposed Constituent Assembly: Can It Solve India’s Constitutional Problems ?, The Indian Journal of Political Science vol. 7, no. 3, 1946, עמ' 434–39‏, JSTOR 42743124
^ Rohit De, Ornit Shani, , Assembling India’s Constitution: Towards a New History, Past & Present, 2023 doi: 10.1093/pastj/gtad009
^ Sangam Lal, The Muslim League and the Constutuent Assembly of India, Proceedings of the Indian History Congress vol. 42, 1981, עמ' 495–502‏, JSTOR 44141168
^ Making of the constituent assembly, Jargn Josh
^ The Constitution Framers, constitutionofindia.net
^ The early years of India's Parliament, PRS Legislative Research
^ ¹ ² ד"ר הרנס סינג, החוקה החדשה של הודו, המזרח החדש 2, חוברות 1–4, אוקטובר 1950 / חשון תשי"א
^ Granville Austin, The Indian Constitution: Cornerstone of a Nation, Clarendon Press Oxford, 1966, עמ' 10

[הרעיון-1] ¹ ² ³ Gurmukh Nihal Singh, The Idea of an Indian Constituent Assembly, The Indian Journal of Political Science vol. 2, no. 3, 1941, עמ' 255–72‏, JSTOR 42742997

[קונ-2] ¹ ² P. K. Sibgh, Role of the Congress in the Framing of India's Constitution, The Indian Journal of Political Science vol. 51, no. 2, 1990, עמ' 153–71‏, JSTOR 41855484

[3] P. C. Alexander, The Proposed Constituent Assembly: Can It Solve India’s Constitutional Problems ?, The Indian Journal of Political Science vol. 7, no. 3, 1946, עמ' 434–39‏, JSTOR 42743124

[4] Rohit De, Ornit Shani, , Assembling India’s Constitution: Towards a New History, Past & Present, 2023 doi: 10.1093/pastj/gtad009

[5] Sangam Lal, The Muslim League and the Constutuent Assembly of India, Proceedings of the Indian History Congress vol. 42, 1981, עמ' 495–502‏, JSTOR 44141168

[6] Making of the constituent assembly, Jargn Josh

[7] The Constitution Framers, constitutionofindia.net

[8] The early years of India's Parliament, PRS Legislative Research

[חדש-9] ¹ ² ד"ר הרנס סינג, החוקה החדשה של הודו, המזרח החדש 2, חוברות 1–4, אוקטובר 1950 / חשון תשי"א

[10] Granville Austin, The Indian Constitution: Cornerstone of a Nation, Clarendon Press Oxford, 1966, עמ' 10

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]