יוהאן גיאורג האמאן
 | |
| לידה |
27 באוגוסט 1730 קניגסברג, פרוסיה |
|---|---|
| פטירה |
21 ביוני 1788 (בגיל 57) מינסטר, גרמניה |
| מקום קבורה |
Überwasserfriedhof Münster  |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| זרם | הנאורות שכנגד |
| תחומי עניין | מטאפיזיקה, פילוסופיה של השפה, אסתטיקה, פילוסופיה פוליטית, פילוסופיה של ההיסטוריה, תנ"ך |
| עיסוק |
פילוסוף, תאולוג, נגן לאוטה, סופר, היסטוריון אמנות |
| הושפע מ | דייוויד יום |
| השפיע על | הסער והפרץ, הרדר, גתה, היגל, יעקבי, קירקגור, שלינג, ברלין |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| צאצאים |
Johann Michael Hamann |
  | |
יוהאן גיאורג האמאן (בגרמנית: Johann Georg Haman ; ה-27 באוגוסט 1730 – ה-21 ביוני 1788) היה פילוסוף גרמני. האמאן השפיע בעיקר על יוהאן גוטפריד הרדר ותנועת הסער והפרץ, שאנשיה ראו בו מעין "פרוטו-רומנטיקן".
ישעיה ברלין, הפילוסוף וההיסטוריון של הרעיונות, החשיב את האמאן לאחד מאנשי הנאורות שכנגד.[1] יש המחשבים אותו אף לפרה-מודרני-פוסטמודרני,[2] בין היתר מאחר שרעיונותיו הטרימו את "המפנה הלשוני" והפילוסופיה של הלשון במאה ה-20.
האמאן ידוע גם כמבקר של מכרו עמנואל קאנט, שניהם תושבי קניגסברג. בהקשר זה ידוע חיבורו משנת 1784 "Metakritik über den Purismus der Vernunft" (בתרגום חופשי: מטא-ביקורת התבונה הטהרנית) בפרפרזה על "ביקורת התבונה הטהורה". האמאן הכיר לקאנט את העבודות של דייוויד יום (מי שהעיר את קאנט מ"תנומתו הדוגמטית") וכן גם את ז'אן-ז'אק רוסו, שמשלב מסוים היה לאחד הקולות המעצבים את מחשבת קאנט. האמאן עצמו הושפע גם כן מיום, אולם הוא השתמש ברעיונותיו של האחרון כדי לחזק את ההשקפה הנוצרית-לותרנית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמאן נולד בקניגסברג ב-1730. תחילה למד תאולוגיה באוניברסיטת קונסיברג (אנ'), אולם התגלגל לעבודה כפקיד בבית מסחר. לאחר מכן החזיק במשרות ציבוריות זוטרות, תוך כדי שהוא מקדיש את זמנו החופשי ללימוד פילוסופיה. החיבור הראשון שפרסם היה חיבור בכלכלה פוליטית שעסק במתחים שבין האצולה והסוחרים. הוא כתב תחת הכינוי "מאגוס מהצפון" (בגרמנית: Magus im Norden).[3] האמאן החזיק בתפיסות "סטנדרטיות של הנאורות עד שחווה חוויה מיסטית במהלך שליחות בלונדון בה אמור היה לגשר בין שני אצילים. האמאן לא הצליח במשימת הגישור ובתסכולו בזבז את כל כספו עד שנאלץ לישון באורוותם של כמה משותפיו של האציל ששלח אותו מגרמניה ללונדון. שם, בעליית הגג, חווה לדבריו הארה. כשהאמאן חזר לגרמניה, בניסיון להחזירו לערכי הנאורות, הכיר לו אותו אציל את עמנואל קאנט (קאנט של לפני התקופה הביקורתית). בתקופה זו תרגם האמאן את כתביו של דייוויד יום לגרמנית.
התרגום של כתבי דייוויד יום לגרמנית נחשב למהלך שלדברי קאנט "העיר אותו מתנומתו הדוגמטית" וגם לחשיפתו של קאנט לעבודותיו של רוסו דרך האמאן תפקיד מפתח בהתפתחות של קאנט לקראת התקופה ה"ביקורתית". האמאן וקאנט החזיקו בכבוד רב האחד לשני, ובתוך כך בבוא העת האמאן הכיר לקאנט את המוציא לאור שהוציא את המהדורה הראשונה של "ביקורת התבונה הטהורה".
הגותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גישתו הפילוסופית של האמאן עצמו יצאה מתוך חשד ברעיון התבונה ובערכי הנאורות ומתוך נקודת מוצא לפיה התשובה היחידה לביקורת שנדרש מ"איתנו" להמטיר על השלכות התבונה והשימוש בה היא חזרה לאמונה באלוהים. זה הפתרון היחיד, טען האמאן, למתחים שבפילוסופיה. מתח עולה בחיבורו "זיכרונות סוקרטיים":[4]
לא לשווא היו אביו של סוקרטס פסָל ואמו מיילדת. מקובל היה תמיד להשוות את שיעוריו לאמנויות המיילדות. אנשים מסתפקים בלהזכיר רעיון זה שוב ושוב, אולם בלי להמשיך ולהנביט את זרע האמת הפורייה הטמון בו. ביטוי זה אינו דימויי גרידא, אלא בה בעת פקעת של מושגים מעולים, אשר כל מורה זקוק להם כקו מנחה בחינוך השכל. כפי שהאדם נברא בצלם אלוהים, כך נראה כי הגוף הוא דמות או תמונה של הנשמה. כשם שהשלד שלנו חבוי מאתנו כי בסתר אנו עשויים, כי למטה באדמה אנו נוצרים, אזי על אחת כמה וכמה שבסתר ייווצרו מושגנו, ואפשר לראות בהם אברים של השכל שלנו. מעצם כך שאני מכנה אותם אברים של השכל אין בכך להגביל את האפשרות לראות בכל מושג לידה ייחודית ומלאה. סוקרטס היה אם כן צנוע דיו כדי להשוות את המלומדות שלו לאמנותה של אישה זקנה, אשר רק מסייעת לעבודת האם ולפרי בטנה, מושיטה יד לשניהם.
— האמאן, זיכרונות סוקרטיים: חלק א' (תרגום: יפתח הלרמן־כרמל)
האמאן ידוע לנו בעיקר כמבקר הראשון של "ביקורת התבונה הטהורה". הוא כתב שני טקסטים מרכזיים, מהם רק אחד ראה אור בימי חייו. עם זאת, ידוע לנו כי את הטיוטה של חיבורו השני של האמאן קראו רבים מבין המבקרים המאוחרים יותר של "ביקורת התבונה הטהורה" (ובתוכם הרדר ויעקבי). את הניתוח הביקורתי העיקרי של האמאן את קאנט ניתן לנסח פחות או יותר בצורה הבאה: האמאן ראה בקאנט כמקדש של התבונה, כלומר כמציב את התבונה כתשובה האולטימטיבית לבעיות העולם, אך בלא מוכנות מצד קאנט להציב את התבונה הטהורה תחת ביקורת אמיתית. האמאן טען שלא התבונה היא הקובעת את מעשי האדם אלא האמונה והערכים. יותר מכך, המשמעות של המושגים השונים (ובתוך כך המשמעות של מושג התבונה) מגיעה יותר מכל מההרגלים שצמחו סביבם ולא מהגדרות פילוסופיות קשיחות. בכך, האמאן הניח בסיס לביקורות הרומנטיות הגרמניות על הנאורות.
אולם להאמאן הייתה השפעה רבה על בני התקופה גם מעבר לביקורתו על קאנט. האמאן קידש את הגאונות ואת האמנות, וגרס בעד הכרה בדרכי תקשור מרובות בין אלוהים לאנשים. למעשה, האמאן טען שכל האובייקטים בקיום הם סימנים מאלוהים שמחכים לפרשנות מצידנו. מכיוון אחר ומשפיע לא פחות, האמאן גרס שתבונה היא עניין של שפה, וספציפית מוסכמה שפתית. בכך הניח את היסודות ולמעשה הטרים את המפנה הלשוני, כולל רבות מבין האבחנות של ויטגנשטיין. השפה, טען האמאן, היא הגשר בין המשמעויות של הביטויים השונים לבין הדרכים בהן הם מוצגים. גם כאן ישנה הטרמה של רעיונות בלשניים מסוימים.
ביבליוגרפיה חלקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוהאן גיאורג האמאן, זיכרונות סוקרטיים: חלק א' (מגרמנית: יפתח הלרמן־כרמל), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך י"א, 2019.
בתרגום לאנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hamann's works, including those unpublished in his lifetime, are reprinted in the collection edited by Josef Nadler: Hamann, Johann Georg. Sämtliche Werken, edited by Josef Nadler. 6 volumes. Vienna: Verlag Herder, 1949–1957). This was reprinted recently by Brockhaus in Wuppertal, 1999.
- Citations from this source, in conformity with common practice for Hamann references, are given above as: N II, 13:10. This means “Nadler's edition, volume two, page thirteen, line ten.” This same mode of reference also applies to the translations in Gwen Griffith Dickson (see below), wherein the pages are laid out in as close an approximation as possible to Nadler's edition.
- Hamann, Johann Georg. Briefwechsel, edited by Walther Ziesemer and Arthur Henkel (from volume 4 on, edited by Henkel alone). 8 volumes. Wiesbaden/ Frankfurt: Insel Verlag, 1955–1975.
- Citations from this source are given as: ZH 4 etc. as above.
- All translations from Hamann's works and letters in the above article are from Gwen Griffith Dickson (see below) except for the translation from the letter to Kraus, which is cited in the translation by Garrett Green, in Schmidt, James (ed.). What is Enlightenment? Eighteenth-Century Answers and Twentieth-Century Questions. Berkeley and Los Angeles: University of California Press, 1996
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל הוגו ברגמן, תולדות הפילוסופיה החדשה: מתקופת ההשכלה עד עמנואל קאנט, מוסד ביאליק, עמודים 38–45.
- ישעיה ברלין, נגד הזרם: מסות בהיסטוריה של האידיאות (תרגם מאנגלית: אהרן אמיר; ערך והוסיף ביבליוגרפיה: הנרי הארדי; הקדים מבוא: רוג’ר האוזהר), תל אביב: עם עובד, תשמ"ו 1986.
- זאב לוי, היהדות בתמונת־עולמם של האמאן, הרדר וגיתה, מוסד ביאליק, 1994.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוהאן גיאורג האמאן באתר אנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה (אנגלית)
- יוהאן גיאורג האמאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יוהן גאורג האמאן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ישעיה ברלין, נגד הזרם: מסות בהיסטוריה של האידיאות
- ^ Bayer, Oswald. A Contemporary in Dissent: Johann Georg Hamann as a Radical Enlightener. Roy A. Harrisville & Mark C. Mattes, trans. Grand Rapids: Eerdmans, 2010.
- ^ https://en.wikisource.org/wiki/The_American_Cyclopædia_(1879)/Hamann,_Johann_Georg
- ^ יוהאן גיאורג האמאן, זיכרונות סוקרטיים: חלק א' (מגרמנית: יפתח הלרמן־כרמל), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך י"א, 2019.