הלבניות

הלבניות

הלבניות (2015)
מידע כללי
סוג	מגדל קירור
שימוש	קירור מים
מיקום	חיפה
מדינה	ישראל Flag of Israel.svg
בעלים	בתי זיקוק לנפט בע"מ
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1938–1939
מידות
גובה	75 מטר מטר
שטח	3.5 דונם[1]
קואורדינטות	32°47′36″N 35°03′07″E / 32.793354°N 35.051965°E / 32.793354; 35.051965
www.bazan.co.il
(למפת חיפה מוגדלת)   הלבניות (למפת חיפה רגילה)   הלבניות (למפת הגליל המערבי רגילה)   הלבניות (למפת הגליל המערבי מוגדלת)   הלבניות

ה"לֶבֶּנִיּוֹת" (ביחיד: לֶבֶּנִיָּה) היו צמד מגדלי קירור שתפקדו ככוח עזר בבתי הזיקוק בחיפה. הן פעלו משנת 1939 ועד שנת 2009, עת הוחלפו באמצעים חדשניים יותר. הלבניות נהפכו לסמל המאבק הציבורי כנגד זיהום האוויר בישראל ובמפרץ חיפה בפרט, על אף שמעולם לא זיהמו את הסביבה, אלא פלטו אדי מים בלבד. בשנת 2020 קרס חלקה העליון של הלבניה המזרחית. במהלך 2021 נהרסה הלבניה המזרחית באופן יזום, ונותרה הלבניה המערבית בלבד.

הלבניות אינן חלק מתהליכי הייצור בבתי הזיקוק, אלא משמשות כוח עזר. הן ממלאות תפקיד מרכזי וחשוב בקירור המים בבתי הזיקוק^[2]. אל הלבניות הוזרמו מים חמים בגובה של 20 מטר. הלבניות היו פתוחות בחלקן התחתון כך שאוויר קריר נכנס וקירר את המים בזמן שהם ירדו אל הקרקעית. המים הקרים נאספו בתחתית הלבניות והוזרמו משם למתקני הייצור, בעוד המים החמים רתחו ונפלטו מהלבניות בתור אדים^[3]. בניגוד למה שרבים חושבים, הלבניות אינן מזהמות את הסביבה, אלא פולטות אדי מים בלבד^[4].

בעת הקמת בתי הזיקוק, בוצעה הכנה לבניית שתי לבניות נוספות אך הן לא הוקמו. במקומן נמצאות שתי בריכות טיהור השפכים המשמשות לשיקוע וטיהור בוצה.

ה"לבניות" דומות בצורתן לצנצנות הלבן שנמכרו בארץ בשנים בהן הן נבנו^[5], עקב כך החלו לכנותן בכינוי זה, אשר השתרש.

כשהחל פיתוחו של שדה נפט גדול בכירכוכ שבצפון עיראק ב-1927 החלו שלטונות המנדט וחברת הנפט העיראקית לתכנן את חיבור השדה בצינור לנמל בים התיכון^[6]. חיפה נבחרה כנמל מוצא לצינור הנפט בגלל מספר גורמים, ובהם רציפות השלטון הבריטי מעיראק עד חיפה^[7]; בחיפה כבר היה תכנון ותשתיות להקמת נמל חדש; מפרץ חיפה התאים לעגינת מכליות נפט, והיו לחופיו שטחים פנויים גדולים; ומסילת רכבת העמק עברה לאורך חלק מהתוואי^[8].

ערך מורחב – בתי זיקוק לנפט#הקמת בתי הזיקוק בחיפה

בתי הזיקוק הוקמו בעידוד השלטונות המנדט הבריטי במפרץ חיפה בשנת 1938, כחלק מהערכותם לקראת אפשרות של מלחמה עתידית, שתדרוש הפקת מלאי גדול של דלק לצרכים מלחמתיים. העבודה להקמת בתי הזיקוק והלבניות בפרט החלה בשנת 1938, ונמשכה במלא התנופה בשנות מלחמת העולם השנייה. כבר ב-1939 החלו בתי הזיקוק לספק מזוט לאניות שעגנו בנמל חיפה.

במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקו בתי הזיקוק תזקיקי נפט ושמנים תעשייתיים לצבא ולצי הבריטיים וכן לצבא האמריקאי שפעל בצפון אפריקה. בשל החשיבות האסטרטגית של בתי הזיקוק בחיפה למאמץ המלחמתי הבריטי, בין השנים 1940 ל-1942 נערכו 21 התקפות אוויריות על בתי הזיקוק, רובן על ידי חיל האוויר האיטלקי. התקפות אלו גרמו לנזקים, אך לא השביתו את עבודת הזיקוק. הצבא הבריטי הקים באזור מערכת הגנה נגד מטוסים, שכללה תותחים, מסכי עשן ובלונים, ובנוסף מוגנו מיכלי האחסון.

ערך מורחב – טבח בתי הזיקוק

ערב ההצבעה על תוכנית החלוקה עבדו בבתי הזיקוק כ-1,700 ערבים וכ-470 יהודים, בנוסף למנהלים בריטים. בבוקר 30 בדצמבר 1947 תקפו אנשי אצ"ל, מתוך מכונית חולפת, קבוצה גדולה של פועלי-יום ערבים שהמתינו בשער הכניסה לבתי זיקוק לנפט. אנשי האצ"ל הרגו בהתקפה שישה פועלים ופצעו 42. מיד אחר כך, פרץ המון זועם לשטח בתי הזיקוק והרג 39 פועלים יהודים אשר עבדו שם ופצע 49 אחרים. עוד באותו יום החליט פיקוד ההגנה לשלוח ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחי"ש חיפה לתקוף את הכפרים בלד א-שיח', (תל חנן) וחוואסה, בהם התגוררו פועלים רבים מבתי הזיקוק. בתקיפה נהרגו שישים מתושבי הכפרים וכן שלושה מהתוקפים^[9].

בשנת 2009 הוחלט להפסיק את פעילות הלבניות משום שהן פעלו במשך שנים רבות והציוד שהיה בהן כבר התיישן ולהחליפן בציוד חדיש ומתקדם יותר^[5][4]. לאחר ההחלטה נערך סקר בין תושבי העיר חיפה וממנו עלה כי 63 אחוז מתושבי העיר לא ידעו שתפקידן של הלבניות הוא לקרר מים ואף לא ידעו שהן כבר לא פעילות. 47 אחוז מהמשיבים על הסקר תמכו בהשארת הלבניות, 23 אחוז התנגדו לכך ולשאר המשיבים לא הייתה עמדה או שעדיין לא גיבשו עמדה^[5]. חברת בז"ן החליטה שהלבניה המערבית תהפוך למרכז מבקרים והלבניה השנייה תצא משימוש גם היא. בשנת 2011 הסתיים שיפוץ הלבניה המערבית והפיכתה למרכז מבקרים^[10][11]. לאחראי על פרויקט השיפוץ מונה רון אסולין^[11]. כמו כן, הוחלט כי הלבניה אחת תואר בתאורה ירוקה והלבניה השנייה תואר בתאורה כחולה^[11].

ב-12 ביוני 2020 קרס חלקה העליון של הלבניה המזרחית^{[12][13][14][10][15]}. הקריסה קרתה לאחר שיומיים קודם לכן נפער חור בחלק זה של הלבניה^[12][14]. כתוצאה מהקריסה עלו קולות שקראו להרוס את המבנה בשל היותו לא יציב. עינת קליש-רותם, ראש עיריית חיפה הגיבה לקולות אלו באומרה: "אולי אנחנו לא אוהבים את בז"ן, אבל אוהבים את הלבניות"^[13]. השר להגנת הסביבה גילה גמליאל קראה: ""זהו סמל משמעותי של תחילת הסוף. הפעם הקריסה התרחשה בטעות, בפעם הבאה היא תהיה מכוונת. לתושבי חיפה מגיע לחיות בסביבה בריאה"^{[16][17][15][18]}. ג'מילה הרדל, עורכת דין הפועלת מטעם "אזרחים למען הסביבה", אמרה: "ייתכן שהקריסה היא רק סמל. לנפילה של סמלים יש משמעות חזקה, בתקופה שבה כולם כבר מבינים שאין שום זכות קיום לתעשייה הפטרוכימית בלב אוכלוסייה"^[18].

בסוף יוני 2021, החלה הריסת הלבניה המזרחית באופן מלא^[19].

מדיה וקבצים בנושא הלבניות בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הלבניות
• גיא שחר, מסע בעקבות הנפט