תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין

תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין היא קרב ב־17 במרץ 1948, במהלכו תקפו כוחות ההגנה שיירת נשק ערבית ליד קריית מוצקין והשמידו אותה. בהתקפה נהרג מפקד הכוחות הערביים בחיפה ורבים מאנשי מטהו. הצלחת פעולה זו תרמה לכישלון הערבים בקרב על חיפה במלחמת העצמאות. על חלקם בקרב עוטרו עמנואל לנדאו (נפל בקרב) ואברהם אביגדורוב בעיטור גיבור ישראל.

בפרוץ מלחמת העצמאות היה מצב הנשק של המשמרות הלאומיים הערביים בערים ובכפרים בכי־רע. בידי הערבים המקומיים היו כלי נשק פרטיים רבים אבל מקולקלים בגלל תחזוקה לקויה וחוסר בחלקי חילוף. סוריה ועיראק סיפקו נשק לצבא ההצלה של קאוקג'י ולא ללוחמים המקומיים. גם עבר הירדן, מצרים וסעודיה עמדו מהצד.

סגן ראש הוועדה הלאומית בחיפה, מוחמד נימר אל־חטיב כתב כי עד אמצע פברואר 1948 היו בידי בני עירו רק רובים מקולקלים עם כדורים עקרים, ציוד שנשאר במדבריות לוב מימי מלחמת העולם השנייה. הוא נסע לסוריה, נפגש עם הנשיא ורכש נשק.

במחצית הראשונה של מרץ 1948 העביר שירות הידיעות של ההגנה (הש"י) ידיעה למפקדת חטיבת כרמלי ובה נאמר כי מפקד הכוחות הערביים בחיפה, מוחמד אל חמד אל־חוניטי, יצא לסוריה כדי להביא תחמושת וחומרי נפץ וכן כסף לתשלום משכורות ללוחמים הערבים בחיפה.

בבוקר יום ה־17 במרץ 1948 נסע אל־חוניטי מדמשק בראש שיירה של שתי משאיות גדולות עמוסות בשנים עשר טון של נשק ותחמושת - 550 רובים צרפתיים וכמאה עשרים אלף כדורים וכן שני טון חומר נפץ. בצידון הצטרפה לשיירה מכונית נושאת נשק ותחמושת מתנת אנשי העיר. השיירה הגיעה לראש הנקרה משם התקשר אל־חוניטי בטלפון לעמיתיו בחיפה והודיע שהוא בדרך. כל תנועותיו ושיחת הטלפון שלו נקלטו על ידי אנשי הש"י שהעבירו מיד את הידיעות למפקדת החטיבה.

מפקד חטיבת כרמלי, משה כרמל, הורה למפקד גדוד 21 של החטיבה בן עמי פכטר לעצור את השיירה ולהחרים את נשקה.

הוחלט שהמארב יוצב בשני מקומות: ליד משק עין שרה בסביבות נהריה (כיום ניצב במקום בית ליברמן), ובנוסף בכניסה הצפונית לקריית מוצקין. ההחלטה על הצבת המארב סמוך לבתים בקריית מוצקין נתקבלה למרות הסיכון לאוכלוסייה אזרחית, וזאת מפני שהשטח בין עין המפרץ לקריית מוצקין היה חשוף ואי אפשר היה למקם בו מארב מבלי שיתגלה. כדי לשמור על הפעולה בסוד לא הוזהרו דיירי הסביבה על העלול להתרחש ולא פונו מבתיהם.

היות שאנשי גדוד 21 היו עסוקים בפעילות מבצעית ביקש מפקד גדוד 21 ממחלקה מהגדוד הראשון של הפלמ"ח שחנתה ברמת יוחנן לבצע את המארב בקריית מוצקין.

המארב בעין שרה זיהה מונית ואחריה מכונית משא והניח בטעות שזו השיירה. הם פתחו באש על המכונית והרגו את הנהג הערבי. המכונית הועברה לחוף הים ושם נקברה בחולות כדי לא לעורר חשד. לאחר מכן נסוגו במהירות לנהריה.

אל־חוניטי הגיע עם שיירתו לעכו שם הוזמן לארוחת צהרים. מארחיו הפצירו בו להעביר את תכולת השיירה דרך הים לחיפה כי יש חשש שהיהודים יטמינו לו מארב, אולם הוא סירב.

לאורבים היה קושי רב לזהות את השיירה כי לא היו כל סימנים מובהקים למכוניותיה. בנוסף לכך התנועה על הכביש הייתה רבה וכללה מכוניות בריטיות, ערביות ויהודיות.

הפתרון היה הצבת רוכב אופנוע מעולה מחיילי גדוד 21 בחצר בית החרושת היהודי "נעמן", דרומית לעכו. הוא הודרך לזהות את השיירה המורכבת משתי משאיות ומספר מכוניות קטנות ואז לחלוף על פניה, להגיע למקום המארב ולהזעיקו.

השיירה זוהתה על ידי רוכב האופנוע בדרכה דרומה. בשעה 15:30 הוא הגיע למקום המארב וצעק: "הם באים, הם באים".

מיד נחסם הכביש בחביות זפת ואנשי המארב פתחו באש. המכונית הראשונה הצליחה להתחמק לעבר חיפה אבל שאר המכוניות נעצרו. אנשי המארב פגעו בכל מי שניסה לקפוץ ממכוניות השיירה. גם הערבים השיבו אש. החייל אברהם אביגדורוב הצליח להשתלט על שני מקלעי ברן והחייל עמנואל לנדאו הסתער לעבר המשאית הראשונה בכוונה להוביל אותה לרמת יוחנן.

המכונית האחרונה בשיירה הצליחה להסתובב על הכביש ולברוח לכיוון עכו. בעברה ליד בית החרושת נעמן הבחינו נוסעיה שואפי הנקם בפועלים יהודים שחיכו בדרך לאוטובוס ופתחו עליהם באש. פועל אחד חבר קיבוץ "היוצרים" (היום שמרת) נהרג ובחורה אחת נפצעה.

לפתע נשמעה התפוצצות אדירה. ייתכן שאחד הרימונים שנזרקו או הכדורים, פגעו בחומר הנפץ. בפיצוץ נהרג עמנואל לנדאו. אברהם אביגדורוב נפגע קשה בראשו ונחשב בתחילה כמת. רק לאחר שלושה שבועות חזר להכרתו. אחד הפצועים, נועם פסמניק נפטר כעבור מספר שעות.

מספר בתים בסביבה נפגעו מהפיצוץ. לדברי הרב ישראל מאיר לאו, שגר בנערותו בקריית מוצקין, נופצו שמשות רבות באזור עקב הפיצוץ, ובמקום נפער בור של עשרים מטר.^[1] תינוקת נהרגה בשנתה מקיר שקרס עליה ומספר אזרחים נפצעו. אחד מהם נפטר לאחר מכן מפצעיו.

לערבים היו 17 הרוגים, ביניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה, מוחמד אל-חוניטי, ורבים מאנשי מטהו. כל הנשק שהיה בשיירה הושמד בפיצוץ.

השמדת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין נחשבה כהצלחה למרות אסון הפיצוץ. הכוחות הערביים בחיפה נשארו ללא פיקוד ובמחסור בנשק. החלה דמורליזציה קשה והחלה התמוטטות והתפרעויות בין פלגים שונים בעיר. קיצה של חיפה הערבית החל להיראות באופק.

מבחינת היהודים זו הייתה אחת ההצלחות הבודדות והמעודדות בחודש מרץ 1948 רצוף הכשלונות.

זו הייתה הפעולה היחידה במלחמת העצמאות שבה שניים ממשתתפיה, עמנואל לנדאו ואברהם אביגדורוב, קיבלו את עיטור גיבור ישראל.

במקום הקרב הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים עמנואל לנדאו ונועם פסמניק.

• חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1973
• אריה יצחקי, קריית מוצקין, בעקבות לוחמים כרך צפון, תל אביב, הוצאת בר-מודן, 1988
• אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך רביעי, 1999

• תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין, באתר הפלמ"ח