מירי רגב
 | |||||||||||||||||||||
| רגב בשנת 2020 | |||||||||||||||||||||
| לידה |
26 במאי 1965 (בת 59) כ"ד באייר ה'תשכ"ה קריית גת, ישראל  | ||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||||||||||||
| השכלה | |||||||||||||||||||||
| מפלגה | הליכוד | ||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
|
| |||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||
מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא פוליטיקאית ישראלית המכהנת כשרת התחבורה והבטיחות בדרכים.
רגב הייתה תת-אלוף בצה"ל. היא שירתה כדוברת צה"ל בתקופת ההתנתקות ובתקופת מלחמת לבנון השנייה עד שחרורה ב-2008.
היא החלה לכהן בכנסת בשנת 2009 מטעם מפלגת הליכוד, הייתה חברת הקבינט המדיני-ביטחוני ושרת התרבות והספורט בממשלת ישראל ה-34 ושרת התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלת ישראל ה-35. בממשלת ישראל ה-37, מכהנת כשרת התחבורה והבטיחות בדרכים.
ביוגרפיה
נולדה בשם מרים סיבוני וגדלה בקריית גת. אביה פליקס - שהיה מעורב ב"פרשת האלכוהול המזויף" עלה ממרוקו, ואמה מרסל (מרסדס) עלתה מספרד בשנות ה-50.[1] גדלה בבית דובר ספרדית.[2] למדה בתיכון אורט רוגוזין שבקריית גת. בגיל 17 זכתה לתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". בצעירותה התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.[3]
בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי מ"בית ברל", ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מ"הקריה האקדמית אונו".[4] בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.[5][6]
קריירה צבאית
 | |
| מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל | |
| מדינה |
ישראל |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1983–2008 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 המערכה ברצועת הביטחון מלחמת לבנון השנייה | |
| עיטורים | |
 אות מצטיין הנשיא | |
| | |
רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. לאחר מכן, בשנת 1988 היא מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.
בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף-משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל. לאחר שלושה חודשים מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה במסגרת ההיערכות לקראת מלחמת עיראק, לאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת.[7] עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005).[8] רגב הייתה האישה השנייה שמילאה את התפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.
רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור. באותה העת כינתה את התנהגות הנוער בכפר דרום "התנהגות ברברית ועבריינית", התבטאות שעליה התנצלה 13 שנים לאחר מכן. בתפקידה המשיכה גם במהלך מלחמת לבנון השנייה, עד אוגוסט 2007.[9] באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שמילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.
חברת הכנסת
על רגב נטען מספר פעמים כי לאחר שחרורה מצה"ל ולקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה ניהלה מגעים עם מספר מפלגות, כולל מפלגת העבודה אך ללא הצלחה, ובעקבות זאת הצטרפה למפלגת הליכוד. ח"כ לשעבר דניאל בן סימון העיד כי הוא תיווך בינה לבין מנהיגי מפלגת העבודה והעיתונאי אמנון אברמוביץ' העיד כי פנתה אליו להתייעצות בנושא. רגב הכחישה בעקביות את הטענות הללו.[10][11][12]
בנובמבר 2008 הצטרפה למפלגת "הליכוד" לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה.[13] לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימת "הליכוד" לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת הכנסת מטעם "הליכוד". בכנסת ה-18 הייתה יושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה וכחברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 הייתה יושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה[14] וכחברה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.
בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד מסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". על משפט זה נעשו פרודיות רבות, בין היתר צוטט במערכון של היהודים באים.[15] היא הדגישה בריאיון לאחר מכן כי היא אינה מעודדת אלימות.[16] רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים, שלדבריה מעוניינים לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.[17][18]
ב-2011 בזמן המחאה החברתית ביקרה רגב במאהל שדרות רוטשילד בתל אביב כדי להביע הזדהות. אף על פי כן, חלק מהמוחים גירשו אותה מהמתחם ובתגובה כינתה אותם רגב "שמאל קיצוני".[19][20]
שרת התרבות והספורט
לקראת הבחירות לכנסת ה-20, זכתה בבחירות המקדימות ברשימת הליכוד במקום החמישי. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015.[21]
מינויה גרם לחיכוכים עם אמנים, כשחלקם טענו שרגב תמנע מימון ליצירות שלא יהיו לרוחה. במפגש עם אמנים, טענה רגב שהליכוד "קיבל שלושים מנדטים ואתם עשרים" ולכן ההחלטה מי ייהנה מתקציבי תרבות נמצאת בידיה.[22] רגב התעמתה עם השחקן נורמן עיסא שסירב להופיע בבקעת הירדן. בעקבות זאת התפרסמה עצומה נגד רגב.[23]
ברקע העימות, עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל התרבות הארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה שהיה חבר בחוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה ב"תיאטרון אל-מידאן" בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון "אל-מידאן". זאת עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל", המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה, מזדהה עם המחבל, ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.[24] רגב פעלה לביטול הקרנת הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, בפסטיבל הקולנוע ירושלים. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.[25] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".[26]
בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות, במסגרת תיקון "חוק התרבות והאמנות", אשר כונה "חוק הנאמנות בתרבות". בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל המדינה והחרמה או קריאה להטלת חרם על ישראל.[27] במאי 2016 משרד התרבות והספורט פרסם תיקונים למבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד, ובהם מתן בונוס למוסדות שיופיעו ביהודה ושומרון וגריעת ניקוד מזכה ממוסדות שיימנעו מלעשות כן. במאי 2020 פסל בג"ץ את סעיף הבונוס.[28]
רגב התנגדה להקמת תאגיד השידור הישראלי. על פי פרסומים, אמרה ביולי 2016 בדיון בוועדת השרים לחקיקה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".[29]
במאי 2017 הודיעה למנהל פסטיבל ישראל שתמנע מימון מתקציב המדינה למופעים בפסטיבל שיש בהם עירום, בנימוק שמופע כזה פוגע ברגשותיהן של אוכלוסיות רחבות ובערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.[30] ב-4 ביוני ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מרגב לחדול מהתבטאויות מסוג זה, בנימוק שסוגיות התקצוב אינן בסמכותה.[31]
החל מיוני 2017, מונתה מספר פעמים לממלאת מקום ראש הממשלה.[32][33]
בשנת 2018 הובילה את היערכות הממשלה לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל. במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות התגלעה מחלוקת בינה לבין יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד בנימוק שיש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח.[34][35] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה שלפיה ראש הממשלה ידליק משואה בשם ראשי הממשלה לדורותיהם ויישא דברי ברכה קצרים, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות ה-50.[36] בפועל, נתניהו התעלם מהדרישות ונשא נאום ארוך.[37]
רגב קידמה את "חוק הנאמנות בתרבות", הצעת חוק שעוררה התנגדות של אישים מתחום התרבות.[38][39] החוק עבר בקריאה ראשונה,[40] אך נפל בשל התנגדות ח"כים מכולנו וישראל ביתנו.[41]
לאחר שאמרגן פרטי סיכם על משחק ידידות בין נבחרת ארגנטינה בכדורגל לנבחרת ישראל, שיערך בחיפה, פעלה רגב להעברת המשחק לירושלים, והקצתה לכך 2.7 מיליון ש"ח מתקציב חגיגות ה-70 למדינה.[42] לאחר קמפיין BDS נגד קיום המשחק בישראל, שכלל איומים ברצח על כוכב ארגנטינה ליונל מסי,[43] החליטה נבחרת ארגנטינה לבטל את המשחק.[44] שר החוץ של ארגנטינה אמר שהעברת המשחק לירושלים היא שגרמה לביטול.[45] בעקבות הביטול ספגה רגב ביקורת בישראל.[46]
בתפקידה כיושבת ראש הוועדה למקומות הקדושים סירבה לאשר את מתווה הכותל.[47] רגב הגיעה למקום השני בדירוג פעילות חברי "הליכוד" למען היהדות בכנסת העשרים, שנערך על ידי ארגון מתפקדי "ליכוד", בין היתר בעקבות התנגדותה למתווה הכותל ולמתווה הגיור.[48]
בשנת 2018 פעלה לקידום חקיקתו של תיקון לחוק התרבות והאמנות, שיאפשר לשר התרבות והספורט לשלול תקציב ממשלתי מגוף שביצע פעילות שיש בה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה).[49] היוזמה לתיקון החוק עוררה מחאה.[50]
לסיכום הקדנציה כשרת התרבות ציינה רגב כי "שני שרים אחריי לא יתקנו את מה שעשיתי במשרד התרבות".[51]
בבחירות לכנסת ה-21 ה-22 וה-23, הוצבה במקומות 6 ו-7 ברשימת "הליכוד".
ועדה לבחינת התנהלות קרנות הקולנוע
בדצמבר 2016 הקימה רגב ועדה לבחינת קרנות הקולנוע[52][53] בראש הוועדה עמדה ראשת מינהל תרבות, גלית והבה־שאשו, וחבריה היו יו"ר מועצת הקולנוע ונשיא המרכז האקדמי ויצו חיפה פרופ' דוד אלכסנדר, מנהל סינמטק אופקים נדב משעלי, המרצה לאוריינות מדיה וקולנוע ד"ר דבורה הנדלר, הדוקטור למשפטים אודליה מינס, התסריטאי וחבר מועצת הקולנוע ליאור גלבוע, וד"ר הני זובידה מהמחלקה למדע המדינה במכללת עמק יזרעאל.
ביוני 2018 הגישה הוועדה את מסקנותיה.[54] הדו"ח הצביע על ליקויים בתחום המנהל התקין של קרנות הקולנוע ובתחום השוויון בייצוג.[55]
ביולי 2018 הציגה רגב את הרפורמה בתחום הקולנוע שאותה בכוונתה לקדם ובה בין השאר הצעדים הבאים: הקמת מאגר לקטורים, הגברת ייצוג האוכלוסיות המוחלשות והכנסת רכיב ההצלחה הקופתית לשיקולי המימון[53]. במהלך שנת 2020 הוקמו קרנות אזוריות למתן מענה ליוצרים בפריפריה,[56] בדרום, בצפון ובשומרון. כתוצאה מרפורמה זו קמה בין השאר גם קרן קולנוע שומרון.[57][58]
שרת התחבורה בממשלת ישראל ה-35
ב-17 במאי 2020 הושבעה כשרת התחבורה בממשלת ישראל השלושים וחמש. רגב קיבלה גם את האחריות על טקס הדלקת המשואות. בתפקיד התמודדה עם סוגיית התחבורה הציבורית בתקופת מגפת הקורונה.[59] באוקטובר 2020 הכריזה כי מערכת הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב תיקרא ה"דנקל".[60] באותו החודש הכריזה כי היא תתנגד לתוכנית המטרו במטרופולין תל אביב וטענה כי עדיף להשקיע בהקמת קו הרכבת לאילת או במסילת הרכבת לקריית שמונה.[61][62]
בנובמבר 2020 אמרה רגב כי היא סיכמה עם שר הביטחון, בני גנץ, שנמל התעופה הבינלאומי השלישי בישראל ייבנה בנבטים.[63][64]
בכנסת ה-24
בכנסת ה-24 נמנתה, ככל חברי מפלגתה, עם האופוזיציה. באוגוסט 2021 נמנתה עם העותרים לבג"ץ נגד החלטת הכנסת על הרכב ועדותיה.[65] ב-23 במאי 2022 התנגדה להצעת החוק 'ממדים ללימודים', וטענה בישיבת סיעת הליכוד כי
החלטנו שאנחנו אופוזיציה לוחמת ואנחנו רוצים להפיל את הממשלה הזו, אז אין כאבי בטן. אין כאבי בטן למקרי אונס, ואין כאבי בטן עם נשים מוכות ואין כאבי בטן עם חיילים."
דבריה עוררו סערה ציבורית.[66][67][68][69]
שרת התחבורה בממשלת ישראל ה-37
לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש מונתה רגב לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלת ישראל השלושים ושבע והתפטרה מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי. בנוסף קיבלה רגב שוב את האחריות על טקס הדלקת המשואות.
בפברואר 2023, למרות העומסים בעקבות המחאה נגד הרפורמה המשפטית, סרבה לאפשר לרכבת ישראל לתגבר את הרכבות לירושלים.[70]
ב-20 באפריל 2023, אישרה הממשלה את הצעתה של רגב, לפיה יושקעו מאות מיליוני שקלים בשורה של פרויקטים תחבורתיים בשדרות וביישובי עוטף עזה,[71] אך לא ברור האם נעשה דבר בפועל עד פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר 2023.
ב-2023 ספגה ביקורת בעקבות מינויו של משה בן זקן, מקורבהּ ואיש ליכוד, לתפקיד מנכ"ל משרד התחבורה, חצי שנה לאחר שוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה, בהרכב שונה, שללה את המינוי מפאת חוסר ניסיונו הרלוונטי לתפקיד.[72][73] בנוסף, מינתה את עו"ד עינב אבוחצירה לממלאת מקום היועמ"ש בנתיבי ישראל, למרות שישנם מועמדים מנוסים ובכירים ממנה.[74][75]
בינואר 2023, עם כניסתה לתפקיד, טענה כי נתיבי התחבורה הציבורית ריקים רוב הזמן ושצריך לבטל אותם, בניגוד לדעות מומחי התחבורה והאוצר.[76][77] היא הודיעה על ביטול אכיפה בנתיב פלוס בכביש החוף.[78] לאחר מכן שינתה את הנתיב בכביש שעולה לירושלים כך שגם רכב עם שני נוסעים יוכל לסוע בו.[79]
במאי 2023 הודיע מנכ"ל רכבת ישראל, מיכה מייקסנר, על עזיבתו, לאחר שסירובו לאפשר מינויים פוליטיים עורר עליו את זעמה של רגב וגרר כמה ניסיונות מצידה להדחתו.[80]
ב-7 באוקטובר 2023, יום מתקפת הפתע על ישראל, הופנתה ביקורת ציבורית למשרד התחבורה תחת רגב, שכן התחבורה הציבורית החלה לפעול שעות ארוכות לאחר ההודעה על גיוס מילואים והמידע שעבר לגביה היה מעורפל, כך שבמשך שעות ארוכות חיילים שנדרשו להגיע בדחיפות ליישובים המותקפים ולבסיסים נאלצו לחפש טרמפים.[81] ביקורת הופנתה לרגב גם על כך שלא הפעילה באופן מלא את חברת "אל על" בשבת (באמצעות "מניית הזהב" שיש למדינה בחברה), לצורך הבאת נוסעים ומטענים במסגרת מצב החירום. ב-13 באוקטובר הוגשה עתירה דחופה לבג"ץ להורות למדינה לעשות זאת.[82]
במהלך מלחמת חרבות ברזל, עוררה רגב סערה ציבורית בהחלטתה להפסיק את התחבורה הציבורית בשבת. טענתה כי הדרישה הגיעה ממשרד הביטחון התבררה כלא מאומתת. הטענה נגד רגב הייתה כי היא מונעת משיקולים פוליטיים ופוגעת במאמץ המלחמתי.[83][84][85] בנוסף, בזמן המלחמה רגב הרבתה לטוס לחו"ל, מה שהעלה ביקורת ציבורית.[86]
תחת כהונתה כשרת התחבורה, שנת 2023 הייתה שנת שיא בתאונות דרכים בישראל.[87][88] מגמה שנמשכה גם ברבעון הראשון של 2024.[89]
במאי 2024 שודר בערוץ 13 חלקו הראשון של תחקיר "המקור" של רביב דרוקר על תפקודה כשרת התחבורה. התחקיר התבסס על עדות וחומרים שהעביר ראש המטה שלה שפרש. לפי התחקיר השרה הקדישה את רוב זמנה לפגישות בנושא פוליטיקה פנימית של הליכוד כדי לקדם את מקומה בפריימריז. היא השתמשה בתקנים המקצועיים כדי להעסיק עוד שני יועצים פוליטיים, בניגוד לחוק. לפי התחקיר רגב העניקה יחס בלתי ענייני, מפלה ואף מסכן בענייני תחבורה לראשי רשויות לפי האינטרסים הפוליטיים שלה - ראשי רשויות מקורבים קיבלו גישה והתערבות פעילה של השרה בסיוע להם, אף בניגוד להמלצות מקצועיות, וראשי רשויות ללא קרבה פוליטית זכו להתעלמות וחוסר מענה, זאת לפי מדיניות מסודרת וטבלאות בהן סווגו ראשי הרשויות לקבוצות ייחוס[90].
חיים אישיים
נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה. מתגוררת בראש העין.[91]
בתה של רגב, מיכל, הייתה בין ניצולי הטבח בפסטיבל נובה ותפסה מחסה בעיר באר שבע לאחר שרכבה נורה.[92]
קישורים חיצוניים
מירי רגב, באתר הכנסת
מירי רגב, ברשת החברתית פייסבוק
מירי רגב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מירי רגב, ברשת החברתית אינסטגרם
מירי רגב, סרטונים בערוץ היוטיוב
- מירי רגב, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור – מירי רגב, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
- מירי רגב, באתר ערוץ הכנסת
- נורית קנטי, "התפקוד שלנו היה מצוין", באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2006
- הדס ריבק, מירי לא חסה, באתר מאקו, 31 במאי 2012(הקישור אינו פעיל, 27.8.2021)
דוד בן בסט מראיין את מירי רגב וראלב מג'אדלה, "הנבחרים", באתר YouTube, 16 בנובמבר 2012
- אריק בנדר, איך כבשה מירי רגב את מרכז הליכוד, באתר מעריב אונליין, 5 בינואר 2015
- תחיה ברק, מירי רגב: סיפור על אהבה וחושך, באתר "את", 30 ביוני 2015
- טלי קיים, סערה בטקס פרסי התיאטרון: נאומה של השרה רגב נקטע בצעקות, באתר וואלה, 19 ביוני 2015
שחר אטואן, מירי רגב מסבירה למבקר האופנה של גלריה איזה שינוי היא חוללה במלתחה, באתר הארץ, 2 ביולי 2015
- נעמה לנסקי, "אתם לא תכתיבו לי מה נכון ומה לא נכון", באתר ישראל היום, 11 בספטמבר 2015
- אור סופר, מירי רגב: אני הולכת עם האמת שלי, באתר onlife, 17 בינואר 2016
- אריאל שנבל, מקור ראשון, 'לא באתי כדי שיאהבו אותי, אלא להשמיע את קול הציבור', באתר nrg, 13 במאי 2016
- ניב שטנדל, מירי רגב, הריקאפ, באתר מאקו, 30 באפריל 2020
- שרי מקובר בליקוב, "לא באתי לשחק משחקים": מירי רגב מסמנת מטרות בראיון חג למעריב, באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2023
הערות שוליים
- ^ "Miri Regev's Culture War". New York Times. 20 באוקטובר 2016. נבדק ב-20 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ראיון בערוץ הכנסת 2014
- ^ היא עוד תגיע רחוק, באתר מאקו, 22 במרץ 2016
- ^ עלון הבוגרים של הקריה האקדמית אונו(הקישור אינו פעיל, 27.8.2021)
- ^ מירי רגב, באתר מפלגת הליכוד
- ^ מירי מרים רגב, באתר הכנסת
- ^ יפתח אלעזר, ידוענית בחאקי, באתר העין השביעית, 1 במרץ 2004
- ^ ענבל אביב, תת-אלוף מירי רגב מונתה לדוברת צה"ל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 2 ביוני 2005
- ^ דוברת צה"ל היוצאת, מירי רגב: "אם הייתי גבר, בכירי צה"ל היו מתייחסים אליי ברצינות", באתר גלובס, 8 באוגוסט 2007
- ^ דניאל בן סימון, הטרגדיה של מירי רגב, הארץ, 18 בפברואר 2016 (הקישור אינו פעיל, 2023-07-17) (אורכב 17.07.2023 בארכיון Wayback Machine)
- ^ ח"כ לשעבר: אני הייתי המתווך בין מירי רגב לעבודה, באתר סרוגים, 7 בדצמבר 2021 (ארכיון)
- ^ "מירי רגב ניסתה להיכנס למפלגת העבודה", באתר ערוץ 7, 13 באוגוסט 2019 (ארכיון)
- ^ אטילה שומפלבי, דוברת צה"ל לשעבר מירי רגב מצטרפת לליכוד, באתר ynet, 2 בנובמבר 2008
- ^ מורן אזולאי, ועדות הכנסת: מצנע לחינוך, רגב אחראית על זרים, באתר ynet, 18 במרץ 2013
- ^
- ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', באתר ynet, 24 במאי 2012
- ^ כתבה מתוך "המשמר החברתי" על הדיון בוועדת הפנים
- ^ פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים
- ^ הסילוק מהמאהל: ח"כ רגב התלוננה במשטרה, באתר ynet, 17 ביולי 2011
- ^ מורן אזולאי, עשרות במאהל מחאת הדיור, מירי רגב ביקרה, באתר ynet, 15 ביולי 2011
- ^ מתי טוכפלד, מירי רגב מונתה לשרת התרבות והספורט: "אדע לשים גבולות בלי לפגוע בחופש הביטוי", באתר ישראל היום, 15 במאי 2015
- ^ שרת המשפטים בגל"צ: המשפט שאמרה מירי רגב לא היה צריך להיאמר באתר גלי צה"ל
- ^ שגיא בן נון, פרסום ראשון: מאות אנשי תרבות חתמו על עצומה במחאה על "צעדיה האנטי-דמוקרטיים" של הממשלה, באתר וואלה, 13 ביוני 2015
- ^ רן בוקר, מירי רגב: מקפיאה את התקציבים לתיאטרון אל מידאן, באתר ynet, 16 ביוני 2015
- ^ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2015
- ^ רגב: "האמנים קפוצי תחת וכפויי-טובה - לא בא לי לדאוג להם", באתר גלובס, 18 ביוני 2015
- ^ יונתן ריגר, הקריטריונים החדשים לתקצוב מוסדות התרבות, באתר מאקו, 2 בספטמבר 2015
מאיה נחום שחל, משרד התרבות משנה את חוקי המשחק: רוצים מימון? חתמו על טופס נאמנות, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2016 - ^ משה גורלי, מתנת הפרידה של בג"ץ לרגב: ביטול הבונוס על הופעות באיו"ש, באתר כלכליסט, 14 במאי 2020
- ^ אלירן מלכי, מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?, באתר כלכליסט, 31 ביולי 2016
- ^ חזקי ברוך, מירי רגב: לא נממן מופעי עירום, באתר ערוץ 7, 30 במאי 2017,
רן בוקר, קריאות בוז למירי רגב בפסטיבל ישראל: "אף אחד לא יסתום לי את הפה", באתר ynet, 1 ביוני 2017 - ^ טל שלו וגלי גינת, עימות סוער בין רגב למשנה ליועמ"ש - "אלחם על חופש הביטוי שלי", באתר וואלה, 4 ביוני 2017,
טובה צימוקי ורן בוקר, היועמ"ש: "לא לצאת באמירות בחוסר סמכות", רגב: "אמשיך להביע עמדתי", באתר ynet, 4 ביוני 2017,
גלעד מורג וטובה צימוקי, היועמ"ש נגד רגב: "ההנחיות לגבי מופעי עירום חסרות תוקף משפטי", באתר ynet, 11 ביוני 2017 - ^ מורן אזולאי, לראשונה: מירי רגב ממלאת את מקום ראש הממשלה, באתר ynet, 14 ביוני 2017
- ^ נתניהו יעבור בדיקה רפואית, מירי רגב תמלא את מקומו, באתר ישראל היום, 26 באוקטובר 2017
קביעת ממלא מקום לראש הממשלה, החלטה מספר 3090 של ממשלת ישראל ה-34, משנת 2017, באתר משרד ראש הממשלה - ^ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
- ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
- ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
- ^ מערכת וואלה! חדשות, יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים", באתר וואלה, 19 באפריל 2018
- ^ נעמה ריבה, מחאה בת"א: אמנים שרפו יצירות "כקורבן לחוק הנאמנות", באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018
- ^
- ^
- ^
- ^
- ^ רות אגלש, נבחרת הכדורגל הארגנטינאית מבטלת את ההתחרות בישראל ברקע איומים ברצח נגד מסי (באנגלית), באתר וושינגטון פוסט, 6 ביוני 2018.
- ^ מירי רגב הציגה תמונות: "כך איימו על ליאונל מסי ומשפחתו", באתר וואלה, 6 ביוני 2018
- ^ שר החוץ של ארגנטינה: "המשחק בוטל כי עבר לירושלים", באתר ynet, 7 ביוני 2018
- ^ אריאל כהנא, המשחק מול ארגנטינה בוטל; בסביבתו של נתניהו מאשימים את השרה רגב, באתר ישראל היום, 5 ביוני 2018;
אוריאל דסקל, מירי רגב הפסידה ל-BDS מגול עצמי, באתר כלכליסט, 6 ביוני 2018 - ^ כיכר השבת, רגב: לא אאשר את מתווה הכותל הרפורמי - מטעמי מצפון, באתר כיכר השבת, 27 ביוני 2018
- ^ משה ויסטוך, רגב בראש, גליק משתרך: דירוג חברי הליכוד בנושאי דת, באתר כיפה, ל' בשבט התשע"ט, 5 בפברואר 2019
- ^ הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון מס' 2), התשע"ט-2018, באתר הכנסת
דרור ליבה ומורן אזולאי, חוק "נאמנות בתרבות" יעלה להצבעה: "ממשלת הצנזורה ממשיכה לדהור", באתר ynet, 20 בנובמבר 2018 - ^ שגיא בן נון, רבקה מיכאלי נגד מירי רגב: "אנו בחושך גדול, בשלב הבא ישללו אזרחות", באתר וואלה, 22 באוקטובר 2018
- ^ מירי רגב: "שני שרים אחריי לא יתקנו את מה שעשיתי במשרד התרבות", באתר מעריב אונליין, 12 בינואר 2019
- ^ נירית אנדרמן, מירי רגב מינתה ועדה לבחינת קרנות הקולנוע, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2016
- ^ 1 2 עינת אוליבייר, מירי רגב מציגה רפורמה בקולנוע: הגבלת כוחן של קרנות התמיכה בסרטים, באתר מעריב אונליין, 9 ביולי 2018
- ^ דו"ח מסכם - הוועדה לבחינת התנהלות קרנות הקולנוע, באתר של משרד התרבות והספורט
- ^ נירית אנדרמן, ועדת רגב לבחינת קרנות הקולנוע: "מנגנון התמיכה לקוי ובעל חסרונות רבים", באתר הארץ, 3 במאי 2018
- ^ עקיבא ביגמן, ברוני הקולנוע: כך הפכה תעשיית הקולנוע בארץ לאנטי ישראלית, באתר עכשיו 14, 9 בפברואר 2022
- ^ קרן קולנוע שומרון
- ^ מירי רגב אישרה: הוקמה קרן עצמאית לקלנוע ביו"ש, באתר "סרוגים", 7 במאי 2020
- ^
ליאור גוטמן, השרים רגב ואדלשטיין סיכמו: המזגנים יעבדו באוטובוסים, באתר כלכליסט, 7 ביולי 2020
קינן כהן, רגב קראה להימנע משימוש בתחבורה הציבורית: "יוצאים מהבית לצורך לא חיוני", באתר וואלה, 1 באוקטובר 2020 - ^ לרכבת הקלה של גוש דן יקראו דנקל? בואו נראה כמה אנשים ישתמשו בזה, באתר Xnet, 15 באוקטובר 2020
- ^ שירית אביטן כהן, רגב: "אתנגד לתוכנית המטרו. עדיף להשקיע את הכסף בחיבור רכבות בין הפריפריה למרכז", באתר גלובס, 26 באוקטובר 2020
- ^ עמירם ברקת, הקרב על המטרו: ההצעה של רגב, המתקפה של סמוטריץ' ושאלת ה-150 מיליארד שקל, באתר גלובס, 27 באוקטובר 2020
- ^
- ^ ההחלטה טרם התקבלה, אבל רגב כבר החלה בהקמת שדה תעופה בנבטים, באתר וואלה, 18 בנובמבר 2020
- ^ משה גורלי, גם מתמטיקה היא פוליטיקה, באתר כלכליסט, 10 באוגוסט 2021
- ^ מתי ברנהרט, לפיד תקף את רגב: איבוד עשתונות ותחתית מוסרית, באתר "סרוגים", 23 במאי 2022
- ^ מירי רגב מעוררת סערה: "אין כאבי בטן על חיילים, נשים מוכות או מקרי אונס", באתר כיפה, 23 במאי 2022
- ^ אנה ברסקי, "החלטנו להפיל את הממשלה, אז אין כאב בטן על חיילים": ציטוטי הליכוד נחשפים, באתר מעריב אונליין, 23 במאי 2022
- ^ מורן אזולאי, ח"כ רגב: "אנחנו אופוזיציה לוחמת. אין כאבי בטן על חיילים או מקרי אונס", באתר ynet, 24 במאי 2022
- ^ אודי עציון, למרות העומסים הצפויים בעקבות ההפגנות: רגב שוב מסרבת לתגבר את הרכבות לירושלים, באתר וואלה, 20 בפברואר 2023
השרה רגב ל-ynet radio: "אנחנו לא חברת היסעים של הפגנות", באתר ynet, 23 בפברואר 2023 - ^ ארנולד נטייב, אנה ברסקי, הממשלה אישרה את את התוכנית לחיזוק החוסן האזרחי ביישובי עוטף עזה, באתר מעריב אונליין, 20 באפריל 2023
- ^ אסף זגריזק, הממשלה אישרה: מקורבה של מירי רגב מונה למנכ"ל משרד התחבורה, באתר גלובס, 26 ביוני 2023
- ^ רועי רובינשטיין, חצי שנה לאחר שנפסל: אושר מינוי מקורבה של רגב למנכ"ל משרד התחבורה, באתר ynet, 25 ביוני 2023
- ^ אפרת אביבי, איך ביטול עילת הסבירות קשור לפקקים בכבישים?, באתר שקוף, 2023-07-26
- ^ אפרת אביבי, לחבר את החתיכות בפאזל: כל המינויים המפוקפקים מאז הקמת הממשלה, באתר שקוף, 2023-04-27
- ^ יובל שדה, מירי רגב רואה נת"צים ריקים, הנתונים מראים שהם יעילים, באתר כלכליסט, 3 בינואר 2023
- ^ אסף זגריזק, השרה מירי רגב רצתה לבטל את הנת"צים, באוצר מתנגדים: "נזק של מיליארדים", באתר מאקו, 30 באוגוסט 2023
- ^ יובל שדה, מירי רגב מבטלת בפועל את האכיפה בנתיב פלוס בכביש החוף, באתר כלכליסט, 9 בינואר 2023
- ^
- ^ אודי עציון, מירי רגב ניצחה: מנכ"ל הרכבת מיכה מייקסנר התפטר, באתר וואלה, 14 במאי 2023
- ^
- ^ אילנה קוריאל, עתירה לבג"ץ: הורו על הפעלה מלאה ומיידית של אל על בשבת, באתר ynet, 14 באוקטובר 2023
- ^ אסף זגריזק, "רגב מפקירה את העורף": סערה בעקבות הפסקת התחב"צ בשבת, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2023
- ^
- ^ רועי רובינשטיין, כמעט נרדמים על ההגה, נשארים בבסיס: אין רכבות בשבת, המילואימניקים תקועים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2023
- ^
- ^ ירון משה תנעמי, בשנת 2023 הגיע לשיא מספר הפצועים קשה בתאונות דרכים בישראל, באתר עכשיו 14, 11 במרץ 2024
- ^ משה כהן, שנה קטלנית: 357 הרוגים בתאונות דרכים בשנת 2023, באתר מעריב אונליין, 31 בדצמבר 2023
- ^ אסף גולן, "הפקרות בכבישי ישראל": הרבעון הראשון של 2024 - הקטלני ביותר זה 15 שנה, באתר ישראל היום, 2 באפריל 2024
- ^ חלק ראשון של תחקיר המקור. חלק שני: בזמן המלחמה. מאי 2024
- ^
- ^ אנה ברסקי, בין הניצולות מהטבח במסיבת הטבע: בתה של מירי רגב, באתר מעריב אונליין, 10 באוקטובר 2023
- רשימת חברי הכנסת
- שרי ממשלת ישראל
- שרי התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלות ישראל
- דוברי צה"ל
- חיילי דובר צה"ל
- חיילות דובר צה"ל
- דוברות ישראליות
- דוברים ישראלים
- צנזורים צבאיים ראשיים
- חברות הכנסת מטעם הליכוד
- חברי הכנסת מטעם הליכוד
- חברי הכנסת מטעם הליכוד-ישראל ביתנו
- חברות הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברות הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברות הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברות הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים
- חברות הכנסת העשרים ואחת
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברות הכנסת העשרים ושלוש
- חברות הכנסת העשרים וארבע
- חברי הכנסת העשרים וארבע
- חברי הכנסת העשרים וחמש
- חברות הכנסת העשרים וחמש
- ראש העין: אישים
- קריית גת: אישים
- מעוטרי אות מצטיין הנשיא
- שרות התרבות בממשלות ישראל
- קצינות צה"ל בדרגת תת-אלוף
- תתי-אלופים בצה"ל
- יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה
- בוגרי תיכון רוגוזין (קריית גת)
- בוגרות המכללה האקדמית בית ברל
- בוגרי המכללה האקדמית בית ברל
- בוגרות הקריה האקדמית אונו
- בוגרי הקריה האקדמית אונו
- שרות התרבות והספורט בממשלות ישראל
- שרות ממשלת ישראל השלושים וארבע
- שרות ממשלת ישראל השלושים וחמש
- קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל
- חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
- שרות ממשלת ישראל השלושים ושבע
- חברי הכנסת: אנשי צבא
- ישראליות שנולדו ב-1965
- ישראלים שנולדו ב-1965