הנדריק לייס
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1815 אנטוורפן, בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 1869 (בגיל 54) אנטוורפן, בלגיה |
| שם לידה |
Jan August Hendrik Leys |
| מקום קבורה |
בית הקברות סחונזל |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית לאמנויות היפות של אנטוורפן |
| זרם באמנות |
Flemish neo-renaissance architecture |
| יצירות ידועות |
An Interior of the 17th Century, Farmhouse, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
  | |
הנדריק לייס או יאן אוגוסט הנדריק, הברון לייס (בצרפתית: Jan August Hendrik Leys; 18 בפברואר 1815 – 26 באוגוסט 1869) היה צייר ומעצב דפוס בלגי. הוא היה נציג מוביל של בית הספר ההיסטורי או הרומנטי באמנות הבלגית והפך לחלוץ התנועה הריאליסטית בבלגיה.
חיים
הנדריק לייס נולד באנטוורפן כבן של הנדריק יוזף-מרטינוס לייס ומריה טרזיה קריין. אביו ניהל עסק דפוס המתמחה בתמונות דתיות שהודפסו מלוחות נחושת ישנים. התחריט הראשון של הנריק לייס היה תמונת הלוויה שנעשתה בשנת 1831. הנריק לייס לא התעניין בבית הספר, אך היה מאוד להוט לציור. הוריו תמכו בנטייתו ונתנו לו ללמוד אצל צייר שגר בסמוך.
לאחר מכן למד לייס באקדמיה לאמנויות יפות באנטוורפן. בין השנים 1829 עד 1832 למד לצייר דגמי פסלים ומשנת 1832 עד 1833 למד ציור מהחיים. בתקופה זו החל לעבוד בסטודיו של גיסו, צייר הז'אנר פרדיננד דה בריקילר.[1] בעקבות תקרית עזב לייס את האקדמיה מעולם לא חזר לשם, אפילו לא כמורה לאחר שהגיע להצלחה בינלאומית.
מתחילת דרכו צייר לייס נושאים היסטוריים ונושאי ז'אנר. בתקופה זו לייס עבד לעיתים קרובות עם הצייר הרומנטי הבלגי גוסטף ופרס (1803-1874). שני האמנים התעניינו בנושאים לאומניים שצוירו בסגנונות של הציור הפלמי מהמאה ה -16 וה -17. בשנת 1835 לייס נסע לפריז שם ביקר בסטודיו של אז'ן דלקרואה ועם פול דלארוש. השפעת הרומנטיקה של דלארוש ניכרת בעבודתו המוקדמת של לייס.[2]
לייס התחתן עם אדלייד ואן הרן בשנת 1841. לבני הזוג נולדו שתי בנות ובן. המשפחה התגוררה בתחילה בהובוקנסטראט. [5] בשנת 1855 בנה לייס בית מרווח יותר, הנושא את שמו, ואז נקרא סטטיסטראט.
לייז היה חבר 'אגודת האמנות', של דוברי צרפתית בעיקר של אנשי רוח ואמנים בשנת 1852. יושב ראש הכבוד שלה היה ראש העיר הליברלי של אנטוורפן, יאן פרנס לוס. באותה שנה החל דיון סוער אודות הרפורמה באקדמיה באנטוורפן לאחר שמנהלה גוסטף ופרס התפטר מתפקידו בעקבות לחץ פוליטי. לייס שהיה גם חבר מועצת העיר, הגן על תוכנית הרפורמה באקדמיה במועצת העיר, אך היא נדחתה.
לייס צבר מוניטין רב ועבד עבור קהל לקוחות בינלאומי מגרמניה, צרפת, אנגליה ורוסיה. הוא הפך לאביר בלגיון הכבוד הצרפתי וזכה במסדר מיכאל הקדוש על ידי מלך בוואריה. [3] לייס זכה במדליית זהב בתערוכה הבינלאומית בפריז בשנת 1855 על ציורו ההיסטורי "מיסת ברטל דה האז" המבקרים שיבחו את האיכות הגבוהה של שחזור העבר שלו באמצעות תלבושות וארכיטקטורה, תנוחות הבעות פנים, ציור קפדני ובהירות הצבעים. [4] לייס זכה במדליית זהב נוספת בפריז בשנת 1867. בשנת 1862 לייס קיבל תואר ברון על ידי המלך הבלגי ליאופולד הראשון.
לבקשת ממשלת בלגיה, שתמכה בפיתוח ציור ההיסטוריה במדינה, ממשלת העיר אנטוורפן העניקה ללייס בשנת 1861 משימה לקשט את פנים בית העירייה המשוחזר באנטוורפן. הוא התבקש לצייר במשך 10 שנים 10 ציורי קיר מונומנטליים המתארים האירועים המרכזיים בתולדות העיר. ארבעה מציורי הקיר יחד עם 11 דיוקנאות של שליטים היסטוריים של בלגיה הושלמו בין השנים 1863 - 1869, השנה בה נפטר לייס.
יצירה
הנריק לייס עבד בתחילה בסגנון הרומנטי שלמד מגוסטף ופרס איתו שיתף פעולה בשלב המוקדם של הקריירה שלו. הוא טיפל בנושאים הרומנטיים האופייניים, החל מסצנות הרואיות של מלחמה וכלה בסצינות של חיי היומיום כמו חתונות ופסטיבלים כפריים. חלק מיצירותיו מראות את השפעתו של פול דלארוש, אותו הכיר בפריז בשנת 1835.
משנת 1839 לערך התרחק לייס מהפאתוס ומהאנקדוטות ההיסטוריות של בית הספר הרומנטי. הוא החל לצייר סצינות המתרחשות באנטוורפן של המאה ה -16, ושילב פרטים שנחקרו מהחיים עם סגנון שמזכיר את הציור הפלמי והגרמני מהמאה ה -15 וה -16.
רבים מהציורים מתקופה זו מתארים נושאים היסטוריים ספציפיים, בעוד שאחרים היו סצנות ז'אנר או דיוקנאות. התפתחות זו כלפי הריאליזם הפכה אותו לאחד מחלוצי התנועה האמנותית הזו בבלגיה. [3] הציור "חתונה בפלנדריה במאה ה -17 (1839) היה הראשון לבשר על הסגנון החדש שלו. תיאור ריאליסטי של אירועים היסטוריים היא תמונתו של אלברכט דירר שביקר באנטוורפן בשנת 1520. לייס ביסס תמונה זו על התיאור שנתן דירר בכתב העת שלו לאירוע. [10] בסצנותיו באנטוורפן של המאה ה -16 וה -17, לייס ביקש לשקף את הרוח והאווירה של אותה תקופה. הקומפוזיציות שלו לאירועים היסטוריים ולחיי היומיום היו מציאותיות ואולי קיבלו השראה מהריאליסטים הצרפתיים גוסטב קורבה וז'אן פרנסואה מילה.
גלריה
-
בתוך מסבאה
-
קריאה מהנאה
-
אמן בסטודיו
-
טיול מחוץ לחומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Lode De Clercq, Rooses, Max, Oxford University Press, 2003, Oxford Art Online
- ^ [Sibylle Valcke. "Leys, Henri." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 12 June 2016 Sibylle Valcke. "Leys, Henri." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 12 June 2016]
- ^ DBNL, Christiaan Kramm, De levens en werken der Hollandsche en Vlaamsche kunstschilders, beeldhouwers, graveurs en bouwmeesters, van den vroegsten tot op onzen tijd · dbnl, DBNL (בהולנדית)
- ^ Musée d'Orsay: James Tissot Faust and Marguerite, www.musee-orsay.fr