קטגוריה:בראשית כו א
נוסח המקרא
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה.
וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃
וַ/יְהִ֤י רָעָב֙ בָּ/אָ֔רֶץ מִ/לְּ/בַד֙ הָ/רָעָ֣ב הָ/רִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּ/ימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַ/יֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָ/ה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה כַפְנָא בְּאַרְעָא בָּר מִכַּפְנָא קַדְמָאָה דַּהֲוָה בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם וַאֲזַל יִצְחָק לְוָת אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּפְלִשְׁתָּאֵי לִגְרָר׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה כַּפְנָא תַקִיף בְּאַרְעָא דִכְנָעַן בַּר מִכַּפְנָא קַדְמָאָה דַהֲוָה בְּיוֹמוֹי דְאַבְרָהָם וַאֲזַל יִצְחָק לְוַת אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִפְלִישְׁתָּאֵי לִגְרָר: |
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וכתב הרב ז"ל כי הפרשה הזאת בענין יצחק עם אבימלך הכל רמז ודוגמא לגלות בבל, כי גלות אברהם למצרים מפני הרעב רמז שיגלו בניו לשם, ולכתו אל עיר גרר אל אבימלך לא היה גלות כי ברצונו הלך, דכתיב ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו' ויגר בגרר, אבל הליכתו של יצחק שם כענין שכתוב וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה ירמוז לגלות כי גלה ממקומו בעל כרחו והלך אל ארץ אחרת, והנה גלותו היה ממקומו אל ארץ פלשתים שהיא ארץ מגורי אביו, וירמוז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.
ודע כי הגלות הנזכר רמוז במעשה יצחק כאשר לא לקחו אשתו ולא היה להם רק הגלות והפחד, ומתחלה אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, ולאחר ימים חזר בו ואמר לו לך מעמנו ואחרי כן חזרו אליו בברית, וכן בגלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב, ובהיותם שם לא עבדום ולא ענו אותם אבל היו גדולי השרים במלכות, ואחרי כן אמרו (עזרא א ג) מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל, והזהירו עליהם שרי עבר הנהר, ואח"כ בטלו הבנין והיה בטל עד זמן ועדן, ואח"כ חזרו ונתנו רשות בבנין והזהירו ואמרו (עזרא ו') די להוון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי.
הגיד הכתוב כי כשהיה הרעב הזה הלך יצחק אל אבימלך, הוא היה אותו אבימלך שהיה בימי אביו שכרת עמו ברית והלך אליו אולי ייטיב לו בימי הבצורת ולא יצטרך לרדת למצרים, ואבימלך זה מפני בריתו של אברהם לא נגע בו ולא בביתו כלל, אבל אנשי המקום שאלו ממנו דרך שאלה בעבור אשתו, וזהו שכתוב וישאלו אנשי המקום לאשתו ואעפ"כ לא נגעו בה כי היו נזכרים ברית אברהם, וזהו שאמר לו כמעט שכב אחד העם את אשתך, כלומר אני לא נגעתי בה ונשמרתי ממנה אבל קרוב היה שיכשל בה אחד מאנשי הארץ והיית מביא עלינו אשם כאשר בא בזמן אביך, ע"כ.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' באמרו מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם כי מה צורך לומר כן האם אפשר שנחשוב שהיה רעב הזה אותו שהיה בחייו בהיות בין זה לזה כמו מאה שנים. והר"מבן כתב כמתנבא אולי שלא היה רעב בעולם עד שבא אברהם ולא ידעתי מאין היה לו זה:
השאלה הב' אם היה שיצחק מפני הרעב הלך אל ארץ פלשתים להתגורר שם למה הוצרך יתברך להזהירו אל תרד מצרימ' כי הוא לא היה הולך שמה ולמה אמר לו שכון בארץ אשר אומר אליך בלשון סתום ומיד ביאר מה היא באמרו גור בארץ הזאת:
השאלה הג' באמרו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות וחזר לומר שנית ונתתי לזרעך את כל הארצות האל והוא כפל מבואר:
השאלה הד' למה זה אמר יצחק על רבקה אחותי היא והלא ידע מה שקרה לאברהם במקום ההוא על כדומה לזה ומדוע שנה באולתו גם כי אחרי שלא לוקחה ולא נעשה על זה נס לא היה ראוי להזכירו:
השאלה הה' למה זה באתה הנבואה ליצחק בבואו בבאר שבע ואמר לו שם האל ית' אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך ולא נאמר לו כן פעם אחרת ועוד כי ממי ירא שהוצרך להבטיחו אל תירא:
השאלה הו' בתשובת אבימלך שאמר לו יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. שהוא השיבו ראה ראינו כי היה י"י עמך ונאמ' תהי נא אלה וגו' והיא הנותנת שבעבור זה לא היה ראוי לשלחו מאתם ואם שלחוהו מדוע שבו אליו: השאלה הז' באמרו ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה. כי הנה מימי אברהם נקרא כן על שם השבועה שנשבעו שם אברהם ואבימלך ואיך יאמר שנקרא כן מפני המעשה הזה. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו כל השאלות האלו כלם:
ויהי רעב בארץ וגו' עד ויהי כי זקן יצחק. ספר הכתוב שהיה רעב בארץ ואמרו מלבד הרעב הראשון ענינו שמאז ועד עתה לא היה רעב בארץ כנען והוא אמרו מלבד כאלו אמר אחרי הרעב הראשון ואמר זה להגיד שמיום שהיה רעב בימי אברהם עוד לא היה רעב אחר כל ימיו בארץ כנען כי ברך השם את כל הארץ בעבורו וכדי שלא יצטרך לרדות מצרים מפני זלעפות רעב כמו שעשה בראשונה וכדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ שבזכותו היה שובע שמחות בארץ קרא השם לרעב מיד אחרי מות אברהם וזהו ענין סמיכות הספור' והפרשיו האל' והותרה בזה השאלה הא'. והנה יצחק לבקש לחם לפי הטף הלך אל אבימלך מלך פלשתים אל גרר אולי שהיה אוהבו מקודם או שהיה אבימלך זה שהיה בימי אברהם ולכך הלך להתלונן בצלו. ולפי שהיה בדעתו אם ידביקוהו הרעב לרדת מצרים כאשר ירד אברהם אביו כי היה קרוב משם וקלה לרדת שמה דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא הוצרך הוא יתברך להזהירו אל תרד מצרימה כלומר אף על פי שאביך ירד שם לך אין ראוי שתר' שמה כי את' עול' תמימ' ואין ראוי שתצא חוץ אבל שתשכון בארץ אש' אומר אליך ורמז לארץ כנען כי הוא נחלת י"י אבל לא פרשו לו מיד כי לא הי' צורך בו באותה שעה והוא ע"ד על אחד ההרי' אשר אומר אליך האמנם עתה לצורך הרעב גור בארץ הזאת ואל תירא ואל תפחד מחוסר לחם ולא מאנשי הארץ כי אני אהיה עמך ואברכך ולא תחסר כל בה. וכפי דרך קצת מפרשים היה דבור אל תרד מצרימה בהיותו בארץ כנען קודם בואו אל גרר ואינו נכון כי הוא אמר לו גור בארץ הזאת וזה מורה שבגרר נאמ' לו. והטע' שאני אוסר לך הירידה למצרים ומתיר לך הגרות בארץ הזאת הוא לפי כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל וזה יהיה כאשר אקים את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ואם כן בהיותך עומד בארץ הזאת לא תהיה יוצא חוצה לארץ. ולא יקשה עליך היעוד הזה בחשבך כי בניך הם מתי מספר ואיך יירשו את כל הארצות האלה כי הנה אני ארבה את זרעך ככוכבי השמים והוא הרבוי בכמותם ומעלתם. וגם לא יקשה זה בעיניך מפאת מלכי הארץ ושריה שהם רבים ועצומי' כי הנה עם היות רבים הגוים האלה ממך תדע באמת שאתן לזרעך את כל הארצו' האל ולא תחוש גם כן לשנאתם ואיבתם לזרעך בהיות יורש את ארצם. כי הנה אף על פי שזרעך יירשו את ארצם יתברכו בהם כל גויי הארץ. ואמר לו שלא היה מיעדו בכל הטובות האלה שכר וחלף עמידתו בגרר וכדי שלא ירד מצרים כי הנה כל זה כבר גזר מימי אברהם עקב ששמע בקול י"י וישמור משמרתו מצותיו חקותיו ותורותיו. ואחשוב שאמר לו עקב אשר שמע אברהם בקולי על מה שאמר לו לך לך מארצך וממולדתך וגומר. ואמר וישמור משמרתי על הנדיבות אשר עשה עם מלך סדום באמרו הרימותי ידי אם מחוט ועד שרוך נעל וגומר או שאמר וישמור משמרתי ששמר משמר' אמונתו בהיותו קורא בשם י"י ומפרסם אמונתו לעיני העמים. ואמר מצוותי על המילה ומה שצוה שיגרש את ישמעאל. ואמר חקותי על העקדה שעקד את יצחק ואחר כך עקד את האיל במקומו שהיה אצלו כל זה חקים וגזרת מלך. ואמר ותורתי על לקוחי יצחק אשה מבית אביו ולא מבנות כנען ועל המתנות שנתן לבני הפלגשים וישלחם מעל יצחק בנו שכל זה עשה כפי ההוראה והרצון האלהי. הנה התבארו הפסוקים האלה מבלי כפל כפי ענין הספור והותרו בו השאלות הב' וג'. והנה יצחק במצות השם ישב בגרר ואנשי המקום שאלוהו על דבר אשתו כי כבר היו מלומדים ממה שקרה לאברהם שלא לנגוע באשה נכריה אשת איש ולכן שאלוהו אם היא אשתו וז"ש לאשתו ולא שאלוהו על הבנים כי אולי בני אשה אחרת הם. ויצחק לא כחש ולא הודה אבל אמר אחותי היא כי מאשר היתה קרובה אליו ממשפחתו ומבית אביו הותר לו לקחתו שהיא אחותו והנה עשה זה יצחק מפחדו שאמר פן יהרגוני על רבקה כי טובת מראה היא והיה דעתו שאם יבואו ללקחה ילך אל המלך ויודיעהו שהיא אשתו. אבל אנשי הארץ עכ"ז לא מלאם לבם לקחת את רבקה לא להם ולא למלך כי היו נשמרים כבר מענין שרה ממה שקרה לה עם אבימלך וכאשר ערכו הימים לשבת יצחק בגרר לא יוכל לשמור ולהתעלם תמיד כי כבר יתעל' אדם בדבר מה ימים או עשור ולא יוכל להתעלם שנים רבו' שלא יתגלה מצפונו לכן השקיף אבימלך בעד חלון ביתו אם במקרה ואם במתכוין וראה את יצחק מצחק כאיש עם אשתו ואין ספק שלא ראה אותם עושים משגלם ושהיה משמש כמו שפי' רש"י כי איך יעשוהו כנגד החלון אבל רואה אותם מצחקים ומהתלים והיה לו עמה מן הקרוב והרמיזות מה שלא יתכן שיהיה לאדם עם אחותו ולכן הוכיח את יצחק באמרו אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא. אבל יצחק כל דבר לא כחד מן המלך והגיד לו אמתת הדבר ונמשך לו ממנו כבוד גדול שצוה לכל עמו הנוגע באיש הזה ואשתו מות יומת. ולכן נזכר כאן הספור הזה להודיע שגם במה שעשה יצחק בדעתו בטעות ושלא במתכון קנה כבוד בגרר לקיים מה שנאמר לו ואהיה עמך ואברכך והותרה השאלה הד'. ואחרי שזכר הכתוב איך נתקיים מה שאמר לו השם ואהיה עמך זכר איך נתקיים לו גם כן מה שאמר ואברכך הוא שיצחק מפני הרעב זרע בארץ ההיא כעוב' אדמתו לשבוע לחם וימצא בשנה ההיא רוצה לומר שלא היתה שנה טובה אלא שנת רעב ועכ"ז מצא בתבואתו כ"כ מהברכה שהית' מאה פעמים יותר ממה ששע' בנפשו שיצמח לו באופן שבזה ברכו י"י. וחז"ל שהוקשה להם מדוע מדד יצחק תבואתו בהיות שאין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו' אמרו שהוכרח למדוד כדי לתת ממנו מעשר כי כבר התחיל אברהם לתת למלכי צדק להיותו כהן לאל עליון ויעקב אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וכפי הפשט מדד יצחק תבואתו כדי לדעת ברכ' י"י ואהבתו אותו אבל לחשוב שבזה השפיל מעלתו וכבודו בהיותו עובד אדמה מה שלא עשה אברהם אביו כי הנה נתכבד יותר בזה והוא אמרו מיד ויגדל האיש וילך הלוך וגדל וגם אין לחשוב שבעבור שנתעסק בעבודת האדמה עזב מרעה הצאן והבקר שירש מאביו לא היה כן כי גם מהמה לא הניח ידו והוא אמרו ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה רוצה לומר עבדים ושפחות שיעבדוהו ובעבור זה קנאו אותו פלשתים לרוב הצלחתו בכבוד ובעבודת האדמה ומקנה וכל זה נכלל במה שנאמר לו ואברכך. ואמנם לקיים מה שנאמר לו עוד כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל ספר הכתוב הענין מהבארו' ויציאתו מגרר ומה שהלך אליו אבימלך לבקש אהבתו כאלו הוא היה אדוני הארץ. והסתכל בספור הזה איך יורה על זה השרש כי הנה זכר הכתוב שעם היות שכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם בימיו סתמום פלשתים וימלאו' עפר וידמה שהיו גומות גדולות שמתקבצים שם המים להשקות העדרים והם ברשעתם סתמו אותם כדי שלא יהנו מהם רועי יצחק וילכו משם לחסרון המי' ומלבד זה אבימלך אמר ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד רוצה לומר שלרוב מקנהו לא היה מקום למקנה הארץ כי גם כי כל העושר שהיה בארץ היה בא לידו הנה יצחק הלך משם אבל לא נתרחק מן העיר כי הנה ישב בנחל גרר סמוך לעיר ולא כמו שכתב רש"י שהיה הנחל רחוק מן העיר כי לאחר שלגרר נתיחד נראה שהיה קרוב אליה' אבל ישב שם על כרחם ולא עוד אלא ששב וחפר הבארות אשר חפרו בימי אברהם כי אלה הם שסתמום וכדי להשתרר עליהם יותר קרא להם השמות שקרא להם אביו להודיע שלא היו חדשים אבל היה פותח הבארות אשר כבר סתמו' בשמותם שבכת ידו היה עושה זה וגם חפרו ומצאו באר מים חיים וזה מורה שאחרים לא היו מים חיים כי אם גומות כמו שפירשתי ואף על פי שרועי גרר רבו על אותו באר מים חיים באמרם לנו המים באמרם שמי הבאר היו באים שם מן הנחל ולכן היה מי באר מן העיר כמו עם הנחל הנה עכ"ז נשאר הבאר ההוא עם רועי יצחק עם היות שהתעסקו עמו עליו. וכן חפרו באר אחרת ועם שגם כן רבו עליו נשאר עמו וקראהו שטנה לשנאתם אותו עד שכאשר חפרו הבאר השלישי' לא רבו עלי' ולכן קרא שמה רחובות כי אמר יצחק הרחיב י"י לנו ופרינו בארץ כלומר אף על פי ששלחוני מאתם בעל כרחם ירחיב לנו השם בארץ הזאת וזה טעם כל הספור הזה שנכתב כאן שלא מצא בו הרמב"ן תועלת ולא כבוד ליצחק. ונכנס לבארו על דרך הצור' לבית קדשנו ותפארתנו ולדעתי יש כבוד גדול ליצחק ולכן יכתב פה. ולפי שכל הדברים עשה יצחק בגודל לבב כאלו הוא היה אדון הארץ ולכן בבואו בבאר שבע נראה אליו השם והבטיחו אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא. רוצה לומר אני שנתתי לאברה' אביך כח לנצח את המלכים ואני הנותן לך כח לעשות חיל ולכן לא תירא מאנשי גרר ולא מענין הבארות שעשית כי אתך אנכי בכל אשר תעשה. והנה באה אליו הנבואה הזאת בבאר שבע לפי ששם צוה י"י לאברהם על העקדה ושם שבו בבואם מהר המוריה ומפני זה באותו מקום מקודש נראה לו האלהים. ולזה עצמו בנה שם יצחק מזבח ויקרא בשם י"י זכר למזבח שנעקד עליו ולמה שאמר אברהם אביו י"י יראה אשר יאמר היום וגו'. והותרה השאלה הה'. והר"לבג כתב שבנה המזבח כדי שתתמיד לו הנבואה שמה. ולקיים מה שנאמר ליצחק בנבואה הזאת קרה שבמקום שיצחק היה ירא מאבימלך ואנשי ארצו פן יבואו עליו ויכוהו על הקנאה והבארו' סבב האל שהם מעצמם באו אליו מגרר אל באר שבע שהיה יושב שם רוצה לומר אבימלך ואחוזת מרעהו שהוא כלל השרים רעי המלך ופיכל שר צבאו כי לא באו אליו בחיל כבד כיד המלך אלא במתי מעט כי כן ראוי למי שיבקש שלום מחבירו שלא ילך אליו בחיל וכח כמפחידו. והנה יצחק כאשר ראם אמר אליהם מדוע באתם אלי וגו' ואתם שנאת' אותי ר"ל אם באתם לבקרוני כאוהבים זה בלתי אפשר כי אתם שנאתם אותי ואם באתם לפי שאתם צריכים אלי בדבר מה יקשה למה תשלחוני מאתכ' ומוטב שאהיה שם למלאת צרכיכם. והם השיבוהו ראה ראינו כי היה י"י עמך. כפי דרך המפרשים היה מאמרם אנחנו חשבנוך שהיית מתעשר מטוב הארץ ומאשר לנו ולזה שלחנוך אבל עתה כבר ראה ראינו בזה י"י עמך ומברכתו זה שלך ולא משלנו ולכן תהי נא אלה בינותינו ונכרתה ברית עמך אם תעשה עמנו רעה וגו'. ורז"ל אמרו ראה ראינו ראה באברהם ראינו בך. ראה באביך שהיה בונה מזבח ומקריב קרבן וראינו בך שאתה בונה מזבחות ואוחז מעשיו שלא הלך אבימלך אצל יצחק עד שבנה מזבח וכן דרשו תהי נא אלה בינותינו. האלה אשר היתה בינותינו בימי אביך תהי נא גם עתה בינינו וביניך ודרש נכון הוא. אבל בדרך הפשט מאשר אמרו בינותינו בינינו ובינך שהוא לשון כפל נראה שהם אמרו ליצחק שלא שלחוהו מפני שנא' כמו שאמר אבל מפני שראו שהיה השם עמו וראוי שתהיה אלה ושבועה ביניהם וחששו שאם יעשו הדבר הזה בעיר יתפרסם הדבר מאד וכדי בזמן וקצף אליהם שיכנסו באלה עם איש נכרי הבא אל ארצם מפחדם ממנו ולזה אמרו לו שילך לו מן העיר כדי שיצאו אליו ותהיה האלה בסתר בינו ובינם ואיש לא ידע מזה דבר וזהו אמרם ונאמר תהי נא אלה בינותינו אבל תהיה בסתר בינינו ובינך לא בתוך העיר לעיני הכל. והותרה בזה השאלה הו'. והיתה השבועה אם תעשה עמנו רעה כי היה כל כך עוצמו וגדולתו בעיניהם שהיו יראי' ממנו פן יקום על הארץ וימלוך בה. ולפי שיצחק היה מתרעם מהם כאשר שלחוהו מאתם לכן אמרו לו כאשר לא נגענוך ונשלחך בשלום רוצה לומר שלא לקחנו דבר מכל אשר לך אבל שלחנוך בשלום וגם עשינו עמך טוב כי אין ספק שאתה עתה ברוך י"י יותר ממה שהי' כשבא' לארצנו וזהו מוכיח שקבל' הנאה והטבה בארץ הזאת עם היותה מאת האלהים ולכן אין ראוי שתעשה רעה עם הארץ אשר גרתה בה ונתברכת בתוכה והרמב"ן פירוש לא נגענוך בענין האשה שנאמר כל הנוגע באיש הזה ובאשתו. ועשינו עמך רק טוב לשמור כל אשר לך ונשלחך בשלום גם בקנאתנו שלא לקחנו מן העושר אשר עשית עמנו ושלחניך עם כל אשר לך לשלום אתה עתה ברוך י"י. ואין לאל ידינו לעשות עמך רע אבל תשתנה האת ותשוב לארצנו ונשוב לך גבול ומה שפירשתי הוא היותר נכון. והנה יצחק קבל מאתם טענתם ויעש להם משתה ונשבעו איש לרעהו וזכר הכתוב שבאותו יום בפניהם באו עבדי יצחק ויאמרו לו מצאנו מים ולפי שהיו בבאר שבע בשע' השבועה קרא שם העיר באר שבע עד היום הזה. וכתב הרמב"ן שהקרוב אצלו הוא היות זה הבאר שכרה אברהם ונתן לאבימלך שבע כבשות הצאן לבדהן כי סתמוהו פלשתים עם האחרים וישב יצחק ויחפור אותו ויקרא לו השם אשר קרא לו אביו ועל כן שם העיר באר שבע על שם הבאר שקראוהו כן האב והבן כי שם נשבעו שניהם. ולפי דעתי בכתוב הזה שאין ענינו שעתה מחדש קראו יצחק כן אבל יאמר על כן לדבר דומה לזה והוא משבועת אבימלך ואברהם נקרא שם העיר ההיא באר שבע ר"ל בימי אברהם כי זימן הקב"ה שבאותו מקום שנשבעו אברהם ואבימלך נשבעו ג"כ יצחק ואבימלך עתה והותרה בזה השאלה הז' ואמנם סמך לזה הפסו' ספור נשואי עשו להגיד מרשעתו ורשעת נשיו שעם היות שאבימלך ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו באו ליצחק לבקש אהבתו וכבדוהו בדבריהם ביראתם מזעמו הנה נשי עשו לא עשו כן כי להיותם מבנות החתי היו מורת רוח ר"ל כל א' מהן היתה מרת רוח ליצחק ולרבקה ולא היו מתביישו' ממנו ולא מרבקה כאנשי גרר ומלכה. גם היה מרשעת עשו שלא היה מוחה בידיהן ומיסר אותן כראוי לכבוד אביו ואמו. ושיצחק לא חשש לכל זה באהבתו את עשו אבל חששה לו רבקה. ואולי גם זה סייעה לעשות מה שעשתה בברכות כמו שיתבאר. ונכתב זה גם כן להודיע החלוף הכפל' שהיה בין זרע יעק' לזרע עשו כי הם מצד אבותיהם היו כמו שנזכר מטבעים שונים ומזגים מתחלפים תכלית החלוף ומצד אמותיהם היו בני עשו פושעים ומורדים כמו שהיו אמותיהם מורת רוח והיו בני יעקב בתכלית השלמות כאמותיהן.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(א – ד) מז"ש מלבד הרעב הראשון, ולמה הזהירו מרדת מצרים ולא הזהיר כן לאברהם, ולמה כפל שכן בארץ גור בארץ, והזכיר שני פעמים מתנת הארץ:
(א) "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון". הנה מה שאברהם הוצרך לצאת למצרים מפני הרעב ולא הפליא ה' חסדו עמדו כמו שעשה ליצחק, יש בזה כמה טעמים. א] שזה היה מן הנסיונות שנתנסה אברהם כמ"ש חז"ל, כי יען שאברהם הכיר את בוראו ע"י ההתפלספות והחקירה, וה' רצה שיאמין בו אמונה שלמה הבלתי נתלית במחקר רק להמשך אחר רצונו בכל אופן, וע"כ נסהו בעשרה נסיונות לבחנו אם יהרהר אחר מדותיו, וירידתו למצרים היה א' מן הנסיונות, אבל יצחק שכבר היתה אמונתו חזקה ע"י הקבלה שקבל מאביו לא הוצרך לנסיונות אלה, ויען שהרעב שהיה בימי אברהם היה תכליתו לנסות את אברהם, והרעב שהיה בימי יצחק היה תכליתו להפליא עם יצחק בהשגחה פרטית ולחיותו ברעב אומר, מלבד הרעב הראשון, זאת שנית שאברהם בעת שירד למצרים לא היה מוכן עדיין לנסים גלוים שימצא ברכה בשדותיו בעת רעב, וזה בין מצדו בין מצד הארץ, אם מצדו באשר לא נתנסה עדיין, ולא הגיע עדיין למדרגה זו שיעשה לו נסים גלוים וההשגחה עליו היתה מעוטפת אז בנסים נסתרים, וע"כ הוצרך לצאת למצרים, כי לא הגיע למדרגה זו עד אחר שכרת עמו הברית ונשבע לו בברית בין הבתרים ובעת המילה, ואם מצד הארץ כי בעת שיצא אברהם למצרים עדן לא נתנה הארץ אליו, רק שה' הבטיח לו שיתננה לזרעו ולא חל עליה עדיין קדושת הארץ שתהיה תחת ההשגחה הפרטיית, רק אחרי שובו ממצרים ונפרד לוט מאתו א"ל ה' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, שאז קנה את א"י בחזקה כמ"ש חז"ל בב"ב, והבדל גדול יש בין א"י המתנהגת בהשגחה פרטית שאז הרעב הוא השגחיי ולא יכלול את הצדיקים שעליהם תופיע ההשגחה לתת להם טרף חוקם, אבל הרעב שיהיה בח"ל או קודם שנתקדשה א"י להשגחת ה' שהוא הרעב הטבעי, הוא כולל גם את הצדיק, וע"כ אברהם הוצרך לצאת למצרים כי היה הרעב כפי דרכי הטבע, לא כן בימי יצחק שהיתה ההשגחה מיוחדת על יצחק ועל הארץ נתברך יצחק בעת הרעב, וכ"ז נכלל במ"ש מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם. והנה מה שיצא אברהם מפני הרעב ומ"ש חז"ל רעב בעיר פזר רגליך ואמרו מאן דביש ליה בהאי מתא אזיל למתא אחריתא, אעפ"י שכתוב כי לא לאדם דרכו, נשאל ע"ז הרשב"א בתשובה והשיב שזה מפני שני דברים. א] שיוכל להיות שמזל המקום גורם, ר"ל שנגזר הרעב על כלל המקום, ובעוד האיש הפרטי במקום נכלל בגזרת המקום, וכשיוצא אל מקום אחד יצא מכלל הגזרה. ב] שיוכל להיות שאף שהיתה הגזרה עליו היה כדי שיוכרח לצאת כי נתחייב גלות וטלטול ובצאתו מבטל את הגזרה, עפ"י הדברים האלה יספר כי יצחק הלך אל אבימלך והעתיק ממקומו לבקש ארץ שאין שם רעב, ובאשר הרעב היה גם בארץ פלשתים, היה בדעתו ללכת למצרים כמו שעשה אביו:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כו א.
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם
מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן
"מִלְּבַד" - חוץ מ-, בנוסף ל-.
בתקופת אברהם היה רעב, ככתוב: "ויְַהִי רָעָב בָּאָרֶץ; ויֵַּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגורּ שָׁם, כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" (ביאור:בראשית יב י). הרעב הזה היה בכל ארץ כנען, ולכן אברהם ירד מצרימה. קשה להאמין שהרעב היה כל כך כבד שכל אנשי כנען עזבו, אך אברהם סבל מאוד, הן משום שהוא רק הגיע לכנען ועדיין לא חפר הרבה בארות או אגר אוכל, והן משום שהוא התגורר בנגב הצחיח (ביאור:בראשית יב ט), ולכן הוא החליט לרדת למצרים לתקופה קצרה.
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ
נראה שאלוהים הביא את הרעב הזה כי היו לו מטרות מסוימות:
- לוודא את אמונתם של יצחק ורבקה. בגלל הרעב יצחק ורבקה היו צריכים להחליט האם לשוב לחרן או להשאר בכנען, ורק לצאת לזמן הרעב למצרים. יצחק ורבקה החליטו להאמין באלוהים ולא לשוב לחרן.
- לרפא את רבקה. כשם ששרה נרפאה ביחד עם נשות המלך, כך רבקה, בת משפחתה של שרה סבלה מאותה בעיה רפואית וגם היא נרפאה בגרר בעזרת זרעי שיח אברהם שהיה ידוע לפלישתים (יוונים).
- לוודא האם יצחק ישאר רועה צאן או ירצה להיות עובד אדמה. בני יעקב אמרו לפרעה: "רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ, גַּם אֲבוֹתֵינוּ" (ביאור:בראשית מז ג), אולם יצחק לא רצה להיות רועה צאן. כאן אנו רואים שיצחק רצה להיות איש שדה, ככתוב "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה" (ביאור:בראשית כו יב). וכך גם הוא גידל את בנו הבכור והחזק, עשו, להיות איש שדה, ככתוב: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה" (ביאור:בראשית כה כז). לעניין הזה יש חשיבות, כי אלוהים רצה רועי צאן, ולכן אלוהים הביא תאומים לרבקה, במטרה שהקטן יהיה רועה צאן והוא ישא את ברכת אלוהים.
- להעשיר את יצחק. כשם שאברם התעשר ברעב הראשון במצרים, כך יצחק מתעשר בגרר, ככתוב: "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (ביאור:בראשית כו יג).
- ללמד אותנו להביא ברכה לגויים. אלוהים אמר לאברם: "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (ביאור:בראשית יב ב), במשמעות: 'חובתך להביא ברכה לגויים'. אולם יצחק הביא ברכה רק לעצמו. הוא התעשר וגדל עד שאנשי גרר קינאו בו ואימו עליו, ככתוב: "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים" (ביאור:בראשית כו יד), ויצחק היה צריך לברוח מגרר למדבר ולעזוב את אדמתו ובתיו. הנה אנו רואים את יוסף שהביא ברכה לפוטיפר, ככתוב: "בִּגְלַל יוֹסֵף, וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (ביאור:בראשית לט ה), ואחר כך לפרעה ומצרים, ככתוב: "וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית מב ו).
מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן
המשפט כאילו אומר: 'בתקופת אברהם היה רעב כבד בכנען, ומאז לא היה רעב עד הרעב הזה בימי יצחק'. אולם הרעב הזה לא היה בכל הארץ, אלא בעיקר בנגב, וזאת משום שלא נאמר שכל אנשי כנען ירדו למצרים או באו לגרר כדי לקנות אוכל, ומשום שגם אנשי גרר עצמם לא סבלו מרעב והרשו לזרים לבוא לעירם.
ייתכן שיצחק חיכה לרעב קל כדי לצאת מהנגב ולעבור למקום נוח יותר. אלוהים הסכים שהרעב הנוכחי מספיק כבד כדי לצאת מהנגב, אך לא מספיק כבד כדי לעזוב את כנען. ניתן להבין שכך יצחק חשב מכיוון שמיד לאחר הרעב יצחק לא חזר לגור בנגב.
מקובל שיצחק ורבקה ירדו לגרר אחרי מות אברהם. אברהם היה בין 175 במותו, יצחק בן 75, ועשו ויעקב בני 15.
ייתכן שהסיפור הזה אירע לפני הולדת יעקב ועשו מכיוון שבלתי-אפשרי שיצחק יטען שרבקה היא אחותו הבתולה כאשר יש לה שני בנים אחרי שהיא לא נכנסה להריון 20 שנה לאחר חתונתה. ילדיו של יצחק נולדו כאשר אברהם היה כבן 160 שנה, ולכן אברהם היה בחיים כאשר יצחק הלך לגרר, למרות שלא מסופר אם אברהם הלך עם יצחק או שהוא נפרד ממנו. לפי התנהגותו של אבימלך כלפי יצחק ניתן לחשוב שאברהם לא נמצא עם יצחק או שאברהם לא מתפקד יותר.
ייתכן שכשם ששרי נרפאה בגרר ביחד עם כל הנשים בבית אבימלך לאחר שאברהם התפלל למענם (ביאור:בראשית כ יז) וילדה את יצחק, כך גם רבקה נרפאה בגרר לאחר שיצחק התפלל למענה (ביאור:בראשית כה כא).
רכושו של יצחק היה מקנה והבארות שאברהם ויצחק חפרו בנגב. לא נאמר שליצחק היו שדות תבואה לפני שהוא הגיע לגרר. ליצחק המתגורר בנגב, המשמעות של רעב היא מחסור בעשבים ומים לכבשים בתקופת החורף. לכן, אם יצחק יתמהמה לעזוב את הנגב, כל הצאן שלו עלול למות מרעב, ואז הוא יהיה רעב ועני.
בִּימֵי אַבְרָהָם
הפרוש הפשוט - "בִּימֵי אַבְרָהָם" הוא בחייו של אברהם עד נשמתו האחרונה. פרוש כזה יוצר בעיות תיזמון, וברור לפי הספירה שעשו ויעקב היו בני 15 כאשר אברהם נפטר בשיבה טובה.
ניתן לחשוב שכאשר אומרים "בימי" אדם, הכוונה לתקופה שהוא בשליטה, בשלטון. כאשר דוד מינה את שלמה למלך תחתיו, שלטונו נגמר. העובדה שדוד חי תקופה נוספת אינה משנה ששלטונו של שלמה התחיל, והוא עושה החלטות חשובות. לא סופרים את ימי שלטונו של מלך לאחר שהתפטר, הודח, במאסר או בגלות (ראו: המלך יהויכין (מלכים ב כד ח). כאשר אלוהים אמר לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב), כוחו של אברהם ירד מאוד והוא נעשה משרתה של שרה. בעקדה מלאך אלוהים אמר לאברהם: "וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (ביאור:בראשית כב יב), ואלוהים אסר על אברהם להתערב בחייו של יצחק. כאשר עבד אברהם אמר: "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד לו), אנו מבינים ששלטונו של אברהם נגמר. הוא העביר את השלטון ליצחק, כשם שדוד העביר את השלטון לשלמה. זה שאברהם חי עוד שלושים וחמש שנים אינו כלול בתקופת ימי שלטונו.
כאשר נאמר: "וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם" (ביאור:בראשית כו יח), אומר שאברהם כבר נפטר מספר שנים, הפלשתים סתמו את הבארות, עשו ויעקב בני חמש עשרה ומעלה, ורק אז יצחק ברח מגרר לאחר כשישים שנות הברכה בגרר. ייתכן שעשו ויעקב נולדו בגרר וחיו שם עד גיל ארבעים. אולם קיימת אפשרות שגם כאן מדובר בתקופת שלטונו של אברהם ולא בחייו. כאשר יצחק קיבל את כל הרכוש והבארות לפני חתונתו עם רבקה, חייו הפוליטים של אברהם נגמרו. הוא לא אחראי לבארות, ואין לו רכוש וצבא לעזור ליצחק לשמור על רכושו. סביר שהכוונה - 'לאחר שאברהם העביר את השלטון ליצחק ולא מותו הפיזי'.
וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה
יצחק החליט לרדת מצרימה, לכן אלוהים אמר לו: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" (ביאור:בראשית כו ב).
יצחק התחיל במסע לכיוון מצרים. הוא העדיף ללכת למצרים בדרך שליד חוף הים ולא דרך המדבר, לאורך הדרך לשור שבמצרים שעברה ליד באר לחי רואי. מכאן שיצחק עזב את באר שבע והלך לאורך נחל גרר לכיוון הים התיכון.
אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים
לא ברור אם "אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים" זה אותו מלך מתקופת אברהם, שלקח את שרי לפני שיצחק נולד, ושלאחר הולדת יצחק ביקר את אברהם עם פיכל שר צבאו (ביאור:בראשית כא כב). בהמשך נאמר: "ואֲַבִימֶלֶךְ, ... ופִּיכֹל, שַׂר צְבָאוֹ" (ביאור:בראשית כו כו) באו לבקר את יצחק, ולכן ניתן לחשוב שאלו אותם אבימלך ופיכל מתקופת אברהם. יש תרבויות שבהם הבן נקרא בשם אביו, ולכן ייתכן שאבימלך מלך גרר ופיכל שר צבאו שבאו לבקר את יצחק אינם אותם האנשים שביקרו בזמנו את אברהם. אבימלך מוזכר בספר בראשית בארבעה סיפורים, למרות שלא מסופר מתי בדיוק אבימלך נפגש עם אברהם ויצחק:
- אברהם ושרה באו לגרר לפני הולדת יצחק ופגשו את אבימלך (פיכל שר צבאו לא מוזכר). גילו של אברהם היה בין 75 ל-99 שנים.
- אבימלך ופיכל שר צבאו ביקרו את אברהם בבאר שבע לאחר הולדת יצחק ולפני שיצחק נשא את רבקה. גילו של אברהם היה בין 100 ל-140 שנה.
- יצחק ורבקה באו לגרר לפני שעשו ויעקב נולדו ופגשו את אבימלך (פיכל לא מוזכר). גילו של אברהם היה בין 140 ל-160 שנה.
- אבימלך ופיכל שר צבאו ביקרו את יצחק בבאר שבע. גילו של יצחק היה בין 40 ועד למותו בגיל 180.
לא נאמר שאבימלך לקח את רבקה. רבקה נשארה בידי יצחק. ייתכן שאבימלך הוא אותו מלך שלקח את שרה מסיפור אברהם, ועכשיו בזיקנתו הוא לא לקח את רבקה כלתה של שרה, אבל חשש שאחר ייקח אותה, כדבריו: "מַה זֹאּת עָשִׂיתָ לָּנו;ּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, אֶת אִשְׁתֶּךָ" (ביאור:בראשית כו י). ייתכן שאבימלך או בנו חשדו שיצחק בן אברהם מציג את רבקה כאחותו, כשם שאברהם אביו הציג את שרה אשתו כאחותו, ולכן אבימלך לא לקח את רבקה לביתו.
מעמדו של אבימלך
- בתקופת אברהם אבימלך נקרא: "אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר" (ביאור:בראשית כ ב).
- אחר כך, בזמן הביקור במחנה אברהם לאחר הולדת יצחק, אבימלך נקרא רק "אֲבִימֶלֶךְ" ללא הגדרת מלכותו. עם זאת, מוזכר "פִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ" (ביאור:בראשית כא כב), והרי רק לשליט יש צבא.
- עכשיו אבימלך נקרא "אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים", כלומר אבימלך עלה בדרגה ונעשה מלך לכל ערי הפלישתים שבשפלת החוף, ולא רק מלך גרר. אבימלך הפך את גרר לבירת הפלישתים.
תגובות
לעניות דעתי, קשה מאוד לקבל את הטענה שהסיפור מתרחש לפני הולדת יעקב ועשו.
1. אין כל הגיון לערוך את הטקסט בחוסר סדר כזה. לא ע"י המחבר המקורי ולא ע"י עורך מאוחר יותר. אם אכן סיפור זה התרחש לפני הולדת יעקב ועשו הרי שפרק זה, למעט שני הפסוקים האחרונים, צריך להופיע לפני הפרק הקודם. כמו כן שני הפסוקים האחרונים בפרק זה צריכים להופיע בסיום הפרק הקודם (אשר יופיע אחרי פרק זה).
2. הפסוק וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם מעיד על כך שלא היה עוד רעב בין הרעב שגרם לאברהם לרדת למצרים ועד לרעב שגרם ליצחק ללכת לגרר. כמו כן ידוע שאברהם חי את שנותיו המאוחרות בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ, כלומר הרעב השני לא היה בימי אברהם. גם אם נניח שהרעב לא היה בכל חלקי הארץ, עדין קשה להאמין שיצחק הלך לגרר (והתכוון ללכת עד למצרים) כאשר אברהם עשיר ובעל אמצעים ואברהם גם לא היה מסכים לכך.
3. מן הפסוק וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם אנו למדים כי הפלשיתים החלו לסתום חלק מן הבארות אחרי מות אברהם וש"ימי אברהם" מתייחס לתקופה בה היה עוד חי. אולם כבר בפסוק הראשון כתוב שהרעב הגיע אחרי הרעב שהיה בימי אברהם ומכאן שאברהם כבר לא בחיים.
4. למיטב הבנתי, הראיה היחידה לכך שהסיפור מתרחש בטרם הולדת יעקב ועשו, היא "שבלתי-אפשרי שיצחק יטען שרבקה היא אחותו הבתולה כאשר יש לה שני בנים". אבל יצחק לא טען שרבקה בתולה, הוא רק טען שהיא אחותו. למעשה בניגוד לאברהם שאמר לשרה מראש להגיד שהיא אחותו, הרי שיצחק לא עשה זאת ורק ענה כך כאשר שאלו אותו. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא. כלומר יצחק בכלל לא חשב שינסו לחטוף ממנו את רבקה וזה כנראה היה בגלל שכבר היו לה בנים, כלומר כי היה ידוע שהיא כבר לא בתולה. כמו כן ידוע שבניגוד לשרה שנלקחה ע"י מלך מצרים וע"י מלך גרר בתקופת אברהם, הרי שאת רבקה לא חטפו וזאת למרות שהייתה צעירה משרה, טובת מראה, ולמרות שהם ישבו בגרר ימים רבים. כלומר גם כאן אנו מקבלים ראיה לכך שהסיפור מתרחש אחרי הולדת יעקב ועשו. לא חטפו את רבקה למרות שהייתה טובת מראה בגלל שהיה ידוע שאינה בתולה.
--AmitFarkash1982 (שיחה) 14:30, 5 בספטמבר 2019 (IDT)
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כו א"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.