מדרש משלי (בובר) לא כט

(משלי לא כט): "רבות בנות עשו חיל":

• אדם הראשון נצטווה על שש מצוות,
• נח - על אבר מן החי,
• אברהם - על המילה,
• יצחק - חנכו לשמונה,
• יעקב - על גיד הנשה,
• יהודה - על היבמה,
• ישראל - על רמ"ח מצוות עשה, כנגד רמ"ח איברים שבאדם: כל איבר ואיבר אומר לו לאדם 'בבקשה ממך עשה בי מצוה זו', ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד ימות החמה, וכל יום ויום אומר לאדם 'אבקש ממך שלא תעשה בי עבירה זו'.

(משלי לא ל): "שקר החן והבל היופי" - שקר היה חִנּוֹ של נח, שנאמר (בראשית ו ח): "ונוח מצא חן בעיני ה'"; אמר רבי לוי: בדורו בלבד.

"והבל היופי" - הבל היה יופיו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן מנסיא: תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני כלים דסקירין, אחד לו ואחד לבני ביתו, של מי עושה נאה - לא שלו? כך, אדם הראשון נברא לשמש לפני הקב"ה, וגלגל חמה להאיר לבריות. ואם תפוח עקיבו כך - קלסתר פניו על אחת כמה וכמה.

"אישה יראת ה' היא תתהלל" - זה משה.

(משלי לא לא): "תנו לה מפרי ידיה" - אמר רבי יוסי בר ירמיה: מפני מה הוא המשיל את הנביאים בנשים? אלא, מה האישה הזאת אינה מתביישת מלתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינן מתביישים מלתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה.

^[1]אמר הקב"ה לישראל: בניי, היו מתעסקים בתורה ביום ובלילה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מעמידין שמים וארץ, שנאמר (יהושע א ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", ואומר (יהושע א ט): "הלא ציוויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת".

ואומר (עזרא ג יא): "בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל, וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה'",

(משלי כג כג): "אמת קנה",

(משלי ה יז): "יהיו לך לבדך",

(משלי ט ט): "תן לחכם ויחכם עוד",

(משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".

1. ^ (מ) אמר הקב"ה לישראל בני היו מתעסקין. בפסיקתא שם סיים במה דפתח: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, היו קורין את הפרשה הזאת (רוצה לומר, "בחודש השלישי", שהיא קריאת התורה לשבועות) בכל שנה ושנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה. אימתי - בחודש השלישי לצאת בני ישראל". אולם המסדר ממדרש משלי סיים הדרוש באופן אחר: "אמר הקב"ה לישראל בניי הוו מתסעקים בתורה ביום ובלילה כו'". והמסדר הזה סיים פה בפסוקים שונים, כי פה היה סוף המדרש, כמו שתראה בכתב יד רומי הוא בכאן סוף הספר, והמאמר "ד"א אשת חיל" עד סופו לא נמצא שמה, וראיתי באות אמת שכתב "הודו כו' עד ויחכם ועד בכלל - איני יודע מה עניין יש לו פה" עכ"ל, אולם אין ספק כי המסדר סיים הספר בפסוקים שונים.