בבא בתרא צז ב

דאמר רב' סוחט וכו':

מפיה. של אותה חופי' של מעל' אשקומ"א של יין:

ומשולי'. השמרים שבתחתית החבית כבלמו"ן סימן הוא:

(מפני) יין כושי. שהוא שחור:

בורק. יין לבן:

ליסטון. ירוק שהפיג טעמו ונפק מצורתו:

של מרתף. אותו יין הנמכר בחנות שאינו כל כך יפה:

של צמוקים. מן ענבים יבשים שעשו מהן צימוקין אם הביא כשר וא"כ אפי' לכתחלה מקדשין: ג"ב שק"ר סימן הוא יין קוסס שרע משל חנות כמו קוסס:

למעוטי מאי. אין מברכין עליהן:

אי למעוטי יין קוסס. הא פליגי רב יהודה ורב חסדא לעיל דפליגי ביין הנמכר בחנות דהיינו יין קוסס אלא למעוטי מזוג דאין מקדשין אם מזגו עלי' קא מעליי' לי ואמאי אינו רשאי^[3] לנסך על גבי המזבח: דאמר ר' יוסי מודים חכמים וכו' כדאמר במס' ברכות (דף נ:):

אלא למעוטי מגולה. דאין מקדשין בלאו הכי נמי ידענא דאין מקדשין משום גלוי דסכנה:

אלא למעוטי שמרים. דאין מקדשין פלוגתא דרבנן ואחרי' היא כדאמר' לעיל:

אלא לעולם למעוטי מגולה דאין מברכין ודקא קשיא לך תיפוק ליה משום סכנה אע"ג דעברי' במסננת^[4] אוקיל דייר דליכא למיחש משום גלוי דהא סינוהו ונשאר הארס למעלה מן המסננת אפי' הכי אתי למעוטי דאין מברכין ואין מנסכין הואיל ונתגלה משום דכתיב הקריבהו נא לפחתך:

חמר חיווריין מאד מהו. ראוי לנסך ולקדש אי לא:

אמר ליה אל תרא יין כי יתאדם. מדשבחיה קרא ליין אדום ש"מ דהוא חזי והאי חיווריין לא חזי:

(ומכר לו) מכר לו קנקנים בשרון. באותו מקום שהיו רגילין לעשות הקנקנים:

עשר פיטסות למאה. ותנא שבורות. נאות ומגופרות כשבא לבשלן מביא גפרית ונותן בהן (עם) האור (ומהלכתן) [ומלחכתן] האור עם אותו הגפרית ונראות מבושלות והן נאות ונעשה השבר מגופף מאותו גפרית אבל שבורות ממש אין מקבל:

פיס' המוכר יין לחבירו אינו חייב המוכר באחריות. אם ידוע שיינו רגיל להחמיץ הרי זה מקח טעות וחוזר. מילתא דרב ושמואל דפליגי לעיל בחבית שהחמיצה קשיא לי וכי לא סבור להו הך מתני' אבל כך פירש המורה דאינהו לא סבור להו כמתני':

יין בוריק:    פירוש לבן, מלשון ברק, ברקאי. ואם תאמר היינו חיורין ולקמן פסלינן ליה. י"ל דחיורין הוא לבן ביותר ואינו אדום, והיינו דהדר ליה אל תרא יין כי יתאדם. ויש גורסין בודק, כלומר יין חזק ביותר שבודק כל הגוף.

ויין של מרתף:    ואם תאמר היינו קוסס. וההוא אפילו הביא פסול, כדתניא בברייתא אחריתי דבסמוך. כבר נשמר ר"ש ז"ל ופירש יין של מרתף שלקחו מן המרתף ולא בדקו אם יפה אם קוסס. ולכתחלה לא יביא עד שיבדקנו, ואם הביא כשר, דמסתמא ביפה מחזקין אותו.

אי למזוג עלויי עלייה דאמר ר' יוסי בר חנינא וכו':    ואם תאמר והא עשרה דברים שאמרו בכוס של ברכה אחד מהם שתהא חי (ברכות נא, א). וי"ל דחי עד ברכת הארץ, ובברכת הארץ נותן מים, משום דמשם ואילך מזכיר שבח הארץ וכשנותן מים וראוי לשתותו כבר בו שבחו. והרבה פירושין נאמרו בו, וזה עיקר.

ואוקימנא למעוטי שריחו רע ואי נמי מגולה ואף על גב דעבריה במסננת ומשום הקריבהו נא לפחתך:    ואם תאמר לימא לאפוקי יין שנתן בתוכו דבש, דאף הוא פסול לגבי המזבח, ואם הביא פסול. י"ל דהתם גזרת הכתוב היא, כמזוג, ומכל מקום עלויי עלייה, וכל שמעליהו מברכין עליו בורא פרי הגפן ומקדשין עליו. ובהדיא גרסינן בירושלמי בפרק ערבי פסחים (ה"א) גבי ארבע כוסות יוצאין בקונדיטון, וקונדיטון היינו יין דבש ופלפלין.

ויין מבושל, יש מי שאומר שהוא פסול לקידוש, הואיל ופסול על גבי המזבח, וכדתנן במסכת מנחות (פו, ב) אין מביאין יין מבושל ולא מעושן ואם הביא פסול. וליתא, דמבושל נמי עלויי עלייה לרוב בני אדם, ואף על פי שיש מקצתן שאינן שותין, אין הולכין בו לענין זה אלא לאחר עלויי הרוב. ובהדיא אמרו שם בירושלמי בפרק ערבי פסחים יוצאין ביין מבושל, והנה כוס ראשון מקדשין עליו קדוש היום. ואף על פי ששנינו בפרק שני של מסכת תרומות (מ"ו) תורמין משאינו מבושל על המבושל ולא מן המבושל על שאינו מבושל, לאו משום דמבושל גרוע, אלא מפני חזקו או מפני מתיקותו, והמבושל שותיו מועטין מן שאינו מבושל, וזהו ששנו שם בפרק בתרא (מ"א) אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו רבי יהודה מתיר שאף על פי שממעיטו משביחו. ואי נמי יש לפרש אין מבשלין יין של תרומה על המפריש את התרומה קאמר, שאינו מבשלו ונותן לכהן לפי שהוא ממעיטו ממדתו ומפסיד את הכהן, ורבי יהודה מתיר דיתר ממה שמפסידו במעוטו משביחו. אלמא לכולי עלמא המבושל מושבח. והרמב"ן ז"ל כתב דאפשר שאף המעושן כמבושל, שלא פסלום לנסכים אלא מפני שנשתנו מברייתן.

מהדורות תליתאה ורביעאה:

המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו פי' מדקאמר אינו חייב באחריותו משמע דבשעת מכירה קום לן דהוה יין ובתר הכי החמיץ ואתא למימר דאינו חייב באחריותו וא"כ לאחר שלשה מיירי דאי בתוך שלשה א"כ איגלאי מילתא דחומץ הוה כדאמר רב וכדתניא בברייתא והו"ל יין ונמצא חומץ ומקחו מקח טעות ואם ידוע שיינו מחמיץ ה"ז מקח טעות ומקשה בגמרא ואמאי לימא לי' לא איבעיא לך לאישהויי פי' כיון דלבתר שלשה ימים החמיצה דלא הוי מקח טעות לימא לך מוכר הוה לך למישתייה דכי זבינת לך אדעתא לשהויי ומוקמה כגון דאמר ליה למקפה מש"ה אם ידוע שאינו מחמיץ ה"ז מקח טעות שהדבר ידוע שאין יינו ראוי להשתמר והאי קנאו ע"ד להשתמר אבל ברישא שאין ידוע שיינו מחמיץ אע"פ דזבין לי' למקפה אינו חייב באחריותו וא"ר יוסי בר' חנינא האי דקתני דרישא אינו חייב באחריותו לא שנו אלא שעירה אותו הלוקח בקנקניו דאיכא למימר מחמת פשיעותא אחמיץ אבל אם הניחו בקנקנים דמוכר מצי א"ל הא חמרך והא קנקנך כיון דלמקפה זבין לי' אבל בסיפא דידוע שיינו מחמיץ אע"ג דפשע לוקח חייב באחריותו דהא אפי' אי לא הוה שפיך לי' בקנקניו נמי הוה מחמיץ ופליגי הא דר' יוסי אדרב חייא בר יוסף דאמר חמרא מזלי' דגברי גרים והילכך אפילו אם הניחו הקנקנים דמוכר אינו חייב באחריותו משום דמצי אמר לי מזלך גרים דאחמיץ אך אם הי' ידוע שיינו מחמיץ אבל ר' יוסי לא סבר שהמזל גורם אלא איגלאי מילתא דריעותא הוה בחמרי' ומש"ה אחמיץ ורב דאמר לעיל כל שלשה ימים ברשות מוכר מכאן ואילך ברשות לוקח בדלא עירה אותו לוקח בקנקניו עסקי' דאי עירה אותו לוקח בקנקניו יש לומר שהעירוי גרם לו להחמיץ אפילו תוך שלשה ימים ושמואל פליג עלוי' ואמר אע"פ שלא עירה אותו בקנקניו לבד שהוליכו בביתו יש לומר אכתפי דגברי שוור ובהא פליגי רב ושמואל דלשמואל חשוב לי' הטלטול ממקום למקום פשיעה ולרב לא חשיבה לי' פשיעה הטלטול כ"א העירוי וברייתא דתני כל שלשה ימים ודאי יין בדליכ' פשיע' מידי והתם אמר רב נמי דכל שלשה ימים ברשות מוכר בדליכא פשיעה גבי לוקח שלא עיר' אותו לקנקנו והטלטול לא חשוב לי' פשיע' אבל מיכן ואילך הוא ברשו' לוקח ואינו חייב באחריותו ואע"ג דלא פשע לוקח ויש לומר דרב ס"ל כרבי יוסי וכגון דלא אמר לי' למקפה וטעמא דמילתא משום דלא איבעי לי' לשהוי ויש לומר אע"ג דאמר לי' למקפה וס"ל כר' חייא וטעמא משום דא"ל מזלך גרים ושמואל פליג עלי' בתוך שלשה ימים ואמר דאיכא פשיע' גבי לוקח מפני שטילטלו והוליכו בביתו ובהא פליג שמואל אדר' יוסי דלר' יוסי לא חשיבא לי' פשיעה אלא דוקא בשעירה אותו בקנקניו אבל אם הוליכו בביתו הקנקנים דמוכר לא הוי פשיעה ומצי למימר לי' הא חמרך והא קנקנך אבל היכא דלא פשע לא ידענו מה הי' סובר או כר' יוסי או כר' חייא ור' יצחק זצוק"ל כ' דרב דאמר כל שלשה ימים ברשות מוכר אע"פ שעירה אותו בקנקניו ואינן נראה לי דא"כ ליפלוג עלי' בהא ולימא היכא דפשע לוקח לא הוי ברשות מוכר מדקאמר חמרא אכתפא דגברא שוור משמע דבהא פליג עילוי' דטילטול נמי חשיב לי' פשיעה ולרב לא חשיב אבל העירה לכ"ע הוי פשיעה:

מח. דיקינן עלה בגמרא למעוטי מאי אילימא למעוטי יין מגיתו והא תני רבי חייא יין מגיתו לא יביא ממנו נסכים ואם הביא כשר וכיון דאם הביאו כשר אנן לכתחלה נמי מקדשינן עליה דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום:

מט. ואלא למעוטי מאי אילימא למעוטי מפי חבית ומשוליה והא תני רבי חייא מפיה ומשוליה לא יביא נסכים ואם הביא כשר. וכיון דאם הביא כשר אנן לכתחלה נמי מקדשינן עליה:

נ. אלא למעוטי יין כושי והא תניא יין כושי יין בודק, שנשתנו מראיו, יין חליסטון מתוק וקל של מרתף ושל צמוקים לא יביא ואם הביא כשר. וכיון דאם הביא כשר אנן לכתחלה נמי מקדשינן עליה:

נא. אלא למעוטי יין קוסס יין מזוג יין מגולה ושל שמרים ויין שריחו רע [דתניא בכולן] לא יביא ואם הביא פסול:

נב. דייקינן עלה והכא גבי קידוש למעוטי מאי אי למעוטי קוסס פלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי. לרבי יוחנן דאמר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא כשר, לרבי יהושע בן לוי דאמר חלא פסול. וכבר ברירנא לה (סי' לח) דהלכתא כרבי יוחנן. ואי למעוטי מזוג עלויי עלייה דא"ר יוסי בר' חנינא מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ואי למעוטי מגולה סכנתא היא, ומאי אירייא לקידוש היום, אפי' לשתית הרשות נמי אסור. אלא למעוטי של שמרים. היכי דמי אי דרמא תלתא ואתו ארבעה חמרא מעליא הוא ואי דרמא תלתא ואתו תלתא ופלגא פלוגתא דרבנן ואחרים הוא. לרבנן פסול לאחרים כשר, וכבר אתברר דלית הלכתא כאחרים:

נג. ואסיקנא אלא למעוטי יין שריחו רע דפסול לקידוש היום. ואיבעי תימא למעוטי מגולה ואע"ג דעבריה במסננת וכדרבי נחמיה, דאמר מסננת אין בה משום גילוי, אפילו הכי לענין קידוש היום פסול, מאי טעמא משום שנאמר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך:

נד. בעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא (לרבא) [מרבא] חמר חורין מהו לקידוש היום אמר ליה אל תרא יין כי יתאדם. אלמא יין לבן לא מיקרי יין. ומסתברא דהני מילי היכא דחמרא דההוא אתרא הוי אדום, אבל היכא דהוי חמרא דרובא דאתרא לבן, חמר מדינא הוא וכשר:

נה. הרי אמרו קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסאות למאה, תנא פיטסאות נאות ומגופרות. כלומר שאין בהם סדקים גדולים אלא קטנים ודקים, ובלבד [שיהא] מגופר לסתום סדקיהן:

למעוטי מאי אי למעוטי קוסס פלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי היא. וכיון דלרבי יהושע בן לוי חלא הוא ואפילו בורא פרי הגפן אין מברכין פשיטא דאפילו לרבי יוחנן אין להכשירו לענין קידוש. ויש לומר עוד דהכי מקשינן אי כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה מאי איריא דאין מקדשין אפילו לענין ברכה נמי הוי חלא ואי כרבי יוחנן סבירא ליה דלענין ברכה הוי חמרא הוה ליה להשמיענו בתחלה דלענין ברכה הוי חמרא דהרי אין זה הדבר פשוט כיון דבפלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי היא והכי הוה ליה למימר יין קוסס מברכין עליו ואין מקדשין עליו והשתא דקאמר אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך משמע דמיירי בין שהדבר ידוע שהוא קרוי יין אלא שאינו ראוי לנסך על גבי המזבח. כן נראה בעיני. עליות.

עד שיתן לתוכו מים. והא דאמרינן התם דכוס של ברכה צריך שיהא חי היינו מזוג ולא מזוג כדאמרינן בפרק בן סורר מיהו בברכת הארץ מוסיפין במים ומוזגין אותו מזיגה גמורה בשלשה חלקי מים ואחד יין כדאמרינן התם חי עד ברכת הארץ. ואית דגרסי מוסיפין בברכת הארץ פירוש מוסיפין מים וכדאמרינן בפרק המוציא יין כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע כו' והיינו בברכת הארץ שמעמידין מזיגתו כך פירש רבינו יעקב ז"ל. ונראה דלפיכך אין מוזגין אותו מתחלה לגמרי לפי שהיין סועד יותר בשאינו מזוג כל הצורך לפיכך אין מוזגין אותו בברכת היין כדאמרינן התם תמרי מיזן זייני וברכת הזן פוטרתם וכל שכן חמרא דסעיד וזין כדאמרינן בפרק כיצד ולברך עליהן שלש ברכות ובברכת הארץ מוזגין אותו שכן דרך שבחו ליהנות בו. פלוגתא דרבנן ואחרים ולרבנן מאי איריא דאין מקדשין עליו אפילו לענין ברכה נמי לא חשיב יין ולדעת אחרים ודאי מקדשין עליו כמו שמקדשין על היין מזוג.

עלה בידינו. אין אומרים קידוש היום על היין קוסס דריחיה חלא וטעמיה חמרא אף על פי שמברכין עליו בורא פרי הגפן. ולא על יין שריחו רע ולא על יין מגולה אף על פי דעברה במסננת. אבל מקדשין על יין מגתו ומפיה ומשוליה וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום ומקדשין על יין כושי ובורק וחיוריין הליסטון ושל מרתף ושל צמוקים ועל יין של שמרים ושל חרצנים היכא דרמא תלתא ואתא ארבעה. ויין מבושל מקדשין עליו. עליות.
הרמב"ן ז"ל כתב דיין לבן פסול לקידוש אפילו בדיעבד. וה"ר שמעון בר צמח ז"ל הקשה עליו ותירץ. עיין בתשובותיו סימן נ"ח.

תאנא פיטסאות נאות ומגופרות. כלומר עף צל פי שאינן מבושלות כל צרכן והן מזיעות את היין צריך שיהיו נאות ומזופתין בזפת. הרא"ם ז"ל.