מצודה

1. לשון המקרא מקום סגור ומבוצר הבא להגן על האנשים שחיים בתוכו מפני תקיפה, וכן להוות להם מקום אסטרטגי לתקוף את האויב.

   • ”וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל-בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל-הַמְּצוּדָה.“ (שמואל א׳ כד, פסוק כב)
   • ”יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי; וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה-בּוֹ; מָגִנִּי וְקֶרֶן-יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי.“ (תהלים יח, פסוק ג)
   • ”וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּדָה בִּיהוּדָה כִּי-שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין-עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי-הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ.“ (דברי הימים ב׳ יד, פסוק ה)

2. לשון המקרא מתקן העשוי לתפיסת בעלי חיים.

   • ”וּפָרַשְׂתִּי אֶת-רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא-יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת.“ (יחזקאל יב, פסוק יג)
   • ”כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם.“ (קהלת ט, פסוק יב)
   • ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם.“ (משנה, מסכת שבת – פרק א, משנה ו)
   • ”מְצוּדַת הַחֻלְדָּה, טְמֵאָה; וְשֶׁל הָעַכְבָּרִין, טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק טו, משנה ו)
   • ”הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה וּבֶעָקָל וּבַמְשׁוֹטוֹת, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן; בַּמְּצוֹדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמָרוֹת, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן; וְאִם נִעֵר, בְּכִי יֻתַּן.“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק ה, משנה ז)

• צורת נקבה מן מצוד. מקבילה בערבית: مِصْيَدَة (מִצַיְדָה)

1

2

• מוקש
• מלכודת
• פח

1

• מחבוא

ערך בוויקיפדיה: מבצר

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מבצרים