מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 ערך זה עוסק בחוק, כלל המונהג בקבוצה. לערך העוסק בראשי התיבות ח"ק; ראו ח"ק.
|
| לערך העוסק בחֵק (חלק בגוף); ראו חֵיק.
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חוק
|
| הגייה* |
khok
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ח־ק־ק
|
| דרך תצורה |
משקל קֹטֶל
|
| נטיות |
ר׳ חֻקִּים, ס"ר חֻקֵּי־
|
- לשון המקרא הוראה קבועה. אמירה, בכתב או בדיבור, המחייבת קבוצה מוגדרת או את הציבור כולו לנהוג על פיה; גבול המותר. לרוב ללא טעם הגיוני.
- בכנסת נחקק לאחרונה חוק חדש.
- ”וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ“ (בראשית מז, פסוק כו)
- ”וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם“ (דברים ד, פסוק ח)
- בהשאלה מן (1): כלל החוקים.
- אני אזרח שומר חוק.
- ”וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם“ (יהושע כד, פסוק כה)
- [עממי, מדע] דרך קבועה של משהו.
- חוקי הפיזיקה הניוטונית לא התאימו לתורת היחסות של אינשטיין.
- על־פי חוק החילוף לא ישתנה הסכום אם משנים את סדר המחוברים.
- לדרבי חוקים משלו.
- לשון המקרא מנה קצובה, גבול.[1]
- ”בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו, בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ“ (משלי ח, פסוק כט)
- ”הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי“ (משלי ל, פסוק ח)
- מהשורש ח־ק־ק: בעבר נחקקו החוקים באבן כדי שיישמרו לאורך זמן.
- (4) ”הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי“ (משלי ל, פסוק ח), שיירי מנהגים הלקוחים מעולם המקרא נתגלו באורחותיו ושפתם של הבדווים הנוהגים לומר בערבית: "אִל חֻקה לֳל מַרה" - הוא לחם החוק הניתן לאשה. את המזון מגישים לגברים בקערות או במגשים, הנאכל בצוותא בעודם ישובים סביב המאכלים הנאכלים תוך נטילתם בידם הימנית. לעומת זאת, לנשים מגישים ארוחת בשר וכל אחת מקבלת נתח בשר כרוך ברקיק לחם הקרוי חקה [1]
- המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל; ארמית: ܚܘܩܐ (חוקא); געז: ḥəgg) ሕግ); ערבית: حَقّ (חַקּ) – זכות; טיגרינית ḥaqqi) ሓቂ) – אמת. מצרית תיכונה בהגיית הֶקֲא heqa בהוראת שליט,מחוקק. להלן הרוגליף נוסף:
- תנועת o ← u לפני אות כפולה\דגש,[2] לכן חֹק ← חֻקִּים כי השורש ח-ק-ק, דגש ב'קּ'. מאותה סיבה כֹּל ← כֻּלּוֹ, כֻּלָּם (שורש כ-ל-ל), רֹב ← רֻבּוֹ, רֻבָּם (שורש ר-ב-ב), תֹּף ← תֻּפִּים, חֹל ← חֻלִּין, חֹד ← חֻדִּים וכד'.
- בניגוד: חוֹף ← חוֹפִים, חוֹב ← חוֹבוֹת, קוֹל ← קוֹלוֹת, כּוֹס ← כּוֹסוֹת, דּוֹר ← דּוֹרוֹת וכד': האות לא כפולה\דגושה (שורש ע''ו).
 ערך בוויקיפדיה: חוק |
- לשון ימי הביניים גירד והסיר מפני השטח. יצר חריץ.
- חק וכות פסול חק ירכות כשר
- בהשאלה: קבע חוֹק
- אלך ואורהו אשר לו אל חק אמרה לכה אדון אבל אל תרחק (פיוט "עת שערי רחמים)
| השורש חקק
|
|
השורש ח־ק־ק ניטה בבניין נפעל על דרכה של גזרת השלמים, יתר הבניינים ניטים על דרכה של גזרת הכפולים.
| ח־ק־ק
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
חַק
|
חַק
|
יָחֹק
|
חֹק
|
לָחֹק
|
| נִפְעַל
|
נֶחְקַק
|
נֶחְקָק
|
יֵחָקֵק
|
הֵחָקֵק
|
לְהֵחָקֵק
|
| הִפְעִיל
|
הֵחֵק
|
מֵחֵק
|
יָחֵק
|
הָחֵק
|
לְהָחֵק
|
| הֻפְעַל
|
הוּחַק
|
מוּחָק
|
יוּחַק
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
חוֹקֵק
|
מְחוֹקֵק
|
יְחוֹקֵק
|
חוֹקֵק
|
לְחוֹקֵק
|
| פֻּעַל
|
חוֹקַק
|
מְחוֹקָק
|
יְחוֹקַק
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
| |
|
- ↑ גבריאל ברקאי ואלי שילר,אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל תשס"א - 2001,הוצאת ספרים אריאל,עמוד: 114
- ↑ Weingreen, A Practical Grammar for Classical Hebrew, page 144
ערך בוויקיפדיה: חוק