מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חברותי
|
| הגייה* |
khavruti
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ח־ב־ר
|
| דרך תצורה |
חברותא + ־ִי
|
| נטיות |
נ׳ חַבְרוּתִית, ר׳ חַבְרוּתִיִּים, נ"ר חַבְרוּתִיִּוֹת
|
- מי שמעורה בחברה וחש בנוח במצבים הומי־אדם.
- ”כי בעת ההיא, ואני טרם אמצא בי "נטיה טבעית" ו"נטיה מוסרית", "אני פרטי" ו"ואני חברותי", הנלחמים יחדיו“ (מצווה, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- ”ואך בסור אבן נגף הזאת מעל דרכה, דרך האשה-הרעיה, שבה מאליה אל אישה, אשר הקשר החברותי וחיי-הבית המשותפים עשום לאגודה אחת?“ (על חטא, מאת בן-אביגדור, בפרויקט בן יהודה)
- ”סטורס הוא אדם משכיל, יודע לשונות הרבה, בעל כשרונות שונים, יודע פרק במוסיקה ואיש חברותי.“ (ארץ ישראל תחת שלטון-הצבא-הבריטי, מאת מרדכי בן הלל הכהן, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה מן חברות שבלשון חז"ל.
- הוסיפו לכאן קישורים למונחים קרובים בוויקימילון.
