מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
אנוש
|
הגייה* |
enosh
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
א־נ־שׁ א
|
דרך תצורה |
משקל קְטוֹל
|
נטיות |
ר׳ אֲנָשִׁים
|
- בן־אדם.
- המילה משותפת לשפות שמיות רבות: אכדית – 𒈬 nišū (אנושות); אוגריתית – (𐎛𐎐𐎌 (ỉnš (אנשים); ארמית־מנדעית – ࡀࡍࡀࡔࡀ (anaša); ארמית־סורית – ܐܢܵܫܵܐ (אֲנָשָׁא); ערבית – إِنْس (אִנְס), إِنْسَان (אִנְסָאן); ועוד. היא נמצאת גם בארמית המקראית:
"לִבְבֵהּ מִן־אנושא (ק' אֲנָשָׁא) יְשַׁנּוֹן וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי" (דניאל ד יג)
[לב מאנוש יוחלף ולב חיה ינתן לו, ושבעה עידנים יחלפו עליו.]
במקרא מופיעה המילה אֱנוֹשׁ בהוראת "בן־אדם" רק במשלב גבוה (שירי או מליצי). כמו כן היא מופיעה כשם פרטי:
”וַיְחִי־שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד אֶת־אֱנוֹשׁ“ (בראשית ה, פסוק ו). אנוש הוא נכדו של אדם הראשון, ובדומה אליו, כל האנושות יצאה מזרעו.
- אנושי – שם תואר, ניגוד ל"אלוהי" מצד אחד ול"חייתי" מצד שני.
- אנושות – קבוצת כל בני האנוש.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
אנוש
|
הגייה* |
anush
|
חלק דיבר |
שם־תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
א־נ־שׁ ב
|
דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
נטיות |
ר׳ אֲנוּשִׁים; נ׳ אֲנוּשָׁה, נ"ר אֲנוּשׁוֹת
|
- לשון המקרא מכה חזקה וקשה מאד, כמעט מכת מוות.
- "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ־נַחְלָה מַכָּתֵךְ" (ירמיהו ל יב)
- "כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ, כִּי-בָאָה עַד־יְהוּדָה נָגַע עַד־שַׁעַר עַמִּי, עַד־יְרוּשָׁלִָם" (מיכה א ט)
- בהשאלה חולה או פצוע במצב קשה, על סף המוות.
- הפצוע מאושפז בבית החולים במצב אנוש.
- באכדית הנכונה לתקופה האשורית (911-612 לפנה"ס) מופיעה תיבת "אנִשַׁאנִ" unnišanni בהוראת "מחליש". מאוחר יותר, בתקופה ההלנסטית (323-63 לפנה"ס) מופיעה בצורת "אֻנאַשְׁ" un-na-aš בהוראת - להחלש .