Ayelet Hashachar by the Malbim – an English translation

Betzalel Avraham Feinstein

Abstract

In the late 1800’s, Rabbi Meir Leibush ben Yechiel Michel Wisser, better known as the Malbim (1809-
1879), wrote a Hebrew book titled Ayelet Hashachar, which presents 613 linguistic rules that the rabbis
of the Talmudic period used to interpret the Written Torah. This book is an English translation of Ayelet
Hashachar.

‫אילת השחר‬
Ayelet Hashachar
Written by Rabbi Meir Leibush ben Yechiel Michel Wisser,
the Malbim
Translated by Betzalel Avraham Feinstein

© 2021

Final Draft – Version 2

Translator’s Preface

The following is the story of how I came to translate Ayelet Hashachar, by the Malbim: At the
end of the Hebrew year 5757, I began learning Torah at Yeshivas Orchos Chaim, in Jerusalem
Israel, my first time learning in a yeshiva. We began learning Talmud Sukkah 29b. On that very
page, I learned that the Talmud uses the fact that the seemingly superfluous word ‫( לכם‬for you)
appears in the sentence ‫( ולקחתם לכם ביום הראשון‬And you shall take you on the first day)1 to infer
that the four species (the citron, the date palm, the myrtle, and the willow) must be taken from
one’s own property on the first day of the holiday of Sukkot. And I also learned about similar
inferences on the pages that follow, which used the text of the Scripture to infer new information
that was not explicitly mentioned there; this peeked my curiosity. So I asked the Rosh Yeshiva
Rabbi Yitzchak Schwartz, “How were the sages of the Talmud able to read into the text of the
Torah and infer new information that was not mentioned explicitly there? They had to have been
using some sort of system to do this. Is there any way I can learn about this system?” Rabbi
Schwartz then told me that we do not know exactly the system that the sages used to infer new

1
Leviticus 23:40.
information from the Written Torah nor are we today even permitted to infer new information
from the Written Torah; however, in the 1800’s a rabbi known as the Malbim studied the
inferences made by the sages of blessed memory and he reverse-engineered the system. And he
found 613 rules which summarize his conclusions and wrote these rules in a book called Ayelet
Hashachar.

At that time, I was not proficient in Hebrew, so I noted to myself that when I learn Hebrew, I
will read that book. Years later, after I was proficient enough in Hebrew and had a deeper
understanding of Torah, I decided to read Ayelet Hashachar. But then I had quickly learned that
this was not the type of book that one can read at one’s leisure; the language is in 19th century
Hebrew, which is different than the Hebrew of the Torah or the Mishnah (or even modern
Hebrew). Furthermore, it became clear to me that in order to understand much of Ayelet
Hashachar, it would be necessary for me to read parts of his larger work HaTorah v’HaMitzvah,
which the Malbim cites throughout Ayelet HaShachar.

And this was what led me to write this book, which translates each of the 613 rules of Ayelet
Hashachar into English and also explains these 613 rules whenever explanations are necessary.

Acknowledgements

I would like to thank Rabbi Zvi Weiss of Bais Haknesses Ohr HaChaim in Baltimore for
explaining difficult parts of Ayelet Hashachar to me. And I would also like to thank my
chavrusa Reb Nachum Berl of Lakewood for his support in this project and his help in
explaining difficult parts of Ayelet HaShachar too. And I would like to thank Moishe Cohen of
Ramot, Jerusalem for his great suggestions as to how to improve this book, which I followed. Of
course, none of this would have been possible without my wonderful teachers at Yeshivas
Orchos Chaim in Jerusalem, Rabbi Yitzchak Schwartz, Rabbi Yisroel Fabian, Rabbi Avraham
Brussel, Rabbi Shalom Gould, and Rabbi Yaakov Fried z”l, and also Rabbi Shlomo Porter of Etz
Chaim in Baltimore and Rabbi Zvi Teitelbaum of the Yeshiva of Greater Washington. And I also
thank my parents, Jay and Joyce Feinstein and my wife Aliza Feinstein for their support too. And
finally, I thank God for getting me to this point.

I dedicate this book to my cousin, Ayelet HaShachar Schlaffer, daughter of Jay Schlaffer, son of
Harold Schlaffer z”l, son of Israel Schlaffer z”l, son of Rabbi Avraham Zvi Schlaffer z”l, son of
Shmuel Schlaffer z”l. My grandfather, Israel Schlaffer, was born in Ukraine in 1896 and
immigrated to Baltimore as a young adult. He loved the Hebrew language and taught Hebrew
throughout his life in America.

Caveat Emptor

While it is likely that I have read through the Malbim’s Ayelet Hashachar more than anyone in
the world, I am still not an expert on the Malbim’s writings, and it is possible that I have made
some errors in my translation. If anyone finds any errors in this book, I ask that you please email
me at cafeinstein@msn.com.

Translator’s Introduction to Ayelet Hashachar

Rabbi Meir Leibush ben Yechiel Michel Wisser, ‫( מלבי"ם‬the Malbim) (1809-1879 C.E.) was born
in Volochysk, Volhynia in the Russian Empire during a period in European Jewish history
commonly known as the Haskalah (‫ השכלה‬- Jewish Enlightenment). Before the Haskalah, Jewish
communities in Europe were led by rabbis and contact between Jews and their Gentile neighbors
was limited. This changed during the late 18th century as new secular ideas spread throughout
Europe and began finding their ways into Jewish communities. While today we see that secular
ideas have ultimately led to good things for humanity like science, medicine, and technology, the
new secular ideas of the Haskalah presented many problems for European Jewry, one of them
being that it broke the monopoly that the rabbis had as the intellectual and communal leaders of
the Jewish people. Jews who were intellectually inclined took to heart the new secular ideas and
began questioning their faith and tradition. Many of them decided to abandon the old ways and
assimilate into the Gentile society around them. Others joined a new movement started by Jews
affected by the Haskalah called the Reform movement, which considered the Torah as
nonbinding and antiquated. Before the Haskalah, there was no such thing as a secular Jew, an
Orthodox Jew, or a Reform Jew. One was either Jewish, which meant that one belonged to a
Jewish community in which everyone was expected to observe the Torah via the rabbis leading
the community, or one was a Gentile. But today as of 2021 C.E., after the Haskalah, it is
estimated that only two million Jews observe the Torah, out of an estimated 15 million Jews in
the world today; furthermore, most Jews today only have a superficial understanding of Torah,
even though they have instant access to much of the Torah via the internet. So the Haskalah has
had a profound effect on world Jewry to this day.

The Malbim, who in 1858 became the chief rabbi of Romania, was forced to deal with the
challenges of the Haskalah. According to Encyclopaedia Judaica, “In Bucharest, Malbim set
new kashrut standards, imposed restrictions on the kosher butchers, constructed a new eruv,
personally supervised the educational institutions in town and began to attract large crowds to his
sermons. All of these activities, combined with his insistence that his congregants become more
observant, resulted in friction between Malbim and the enlightened intellectuals in the Jewish
community, who were actually wealthy, foreign nationals. When Malbim objected to the
building of a new modern synagogue, the Choral Temple, because it would include an organ and
choir like the Reform synagogues in Western Europe, his oppponents complained to the
authorities, claiming falsely that Malbim was preaching against Christianity. In 1860, he
published the first volume of his commentary on the Pentateuch – on Leviticus. In the
introduction he wrote a scathing attack against Reform Judaism. His son, Aaron, passed away in
1862. This personal tragedy had a severe effect on Malbim. At the same time, his rapidly
deteriorating relations with the enlightened members of his community made his position
precarious. Because of Malbim’s uncompromising stand against Reform, disputes broke out
between him and the communal leaders of the town, leading to his imprisonment. On Friday,
March 18, 1864, Malbim was arrested and jailed. He was freed only on the intervention of Sir
Moses Montefiore and on condition that he leave Romania and not return.”

In the following years, the Malbim wandered around Europe, suffering persecution by the
assimilationists, who accused him of being a rebel and an extremist against the enlightenment,
and also persecution by Hasidim. Finally, on his way to Kremenchug, Poltava oblast to accept a
position as rabbi, the Malbim died in Kiev in 1879. In spite of the persecutions that the Malbim
faced from his own people, the Malbim wrote Torah commentaries that have lived on while the
names of his persecutors have long been forgotten. His first published commentary was on the
Book of Esther in 1845, followed by one on Isaiah in 1849. In 1860, his commentary HaTorah
v’HaMitzvah on Leviticus and Sifra was published, which included as its introduction Ayelet
HaShachar. (Sifra is a commentary on Leviticus that is frequently quoted in the Talmud.) Up
until 1876, his remaining commentaries on the Hebrew Bible were published, all books of the
Hebrew Bible except for Lamentations and Ecclesiastes. The Malbim’s commentaries were
motivated by his opposition to the Reform movement. He started with Leviticus and Sifra,
because the Reform movement considered the concept of sacrifice, a theme in Leviticus, as
lacking any merit in the modern era. The Malbim’s goal was to prove “that the Oral Law is the
law given from heaven, and that all of its words are necessary and implicit in the plain meaning
of the verse and in the profundity of the language, and that the interpretation is only the plain
meaning based upon accurate, linguistic rules.”2

In order to understand Ayelet HaShachar, it is necessary to understand the following facts about
the Torah:

The Torah is composed of both the Written Law and the Oral Law. The Written Law includes:

1) The Pentateuch – Genesis, Exodus, Leviticus, Numbers, and Deuteronomy.

2) The Prophets – Joshua, Judges, Samuel, Kings, Isaiah, Jeremiah, Ezekiel, Hosea, Joel,
Amos, Obadiah, Jonah, Micah, Nahum, Habakkuk, Zephaniah, Haggai, Zechariah,
Malachi.

3) The Writings – Chronicles, Psalms, Job, Proverbs, Ruth, Song of Songs, Ecclesiastes,
Lamentations, Esther, Daniel, Ezra/Nehemia.

The Pentateuch was given by God through His prophet Moses during the time when the Israelites
all heard God speak to them at Mount Sinai. The Prophets and the Writings were written later
after their conquest of the land of Israel. But when the nation of Israel received the Torah at

2
Encyclopaedia Judaica, Second Edition, Volume 13.
Mount Sinai, the Pentateuch was not the only thing that they had received; they also received
other information known as the Oral Law, which was also transmitted from God to Moses and
from Moses to the Israelites. But the Oral Law was not written down and was passed down orally
from generation to generation. It was only written down after the destruction of the Second
Temple in 70 C.E. preserving it in writings known as the Mishnah and later the Gemara.

What is the relationship between the Written Law and the Oral Law? Rabbi Samson Raphael
Hirsch (1808-1888), who was the Malbim’s contemporary and had also published a Torah
commentary of his own in order to respond to the Reform movement’s attacks on traditional
Judaism, had one answer:

“The Written law is to be to the Oral law in the relation of short notes on a full and extensive
lecture on any scientific subject. For a student who has heard the whole lecture, short notes are
quite sufficient to bring back afresh to his mind at any time the whole subject of the lecture. For
him, a word, an added mark of interrogation, or exclamation, a dot, the underlining etc. etc., is
often quite sufficient to recall to his mind a whole series of thoughts, a remark etc. For those who
have not heard the lecture from the Master, such notes would be completely useless. if they were
to try to reconstruct the scientific contents of the lecture literally from such notes they would of
necessity make many errors. Words, marks, etc. which serve those scholars who had heard the
lecture as instructive guiding stars to the wisdom that had been taught and learnt, stare at the
uninitiated as unmeaning sphinxes. The wisdom, the truths, which the initiated reproduce from
them (but do not produce out of them) are sneered at by the uninitiated as being merely a clever
or witty play of words and empty dreams without any real foundation.”3

So according to Rabbi Hirsch, the Written Law comes from the Oral Law, and the Written Law
was written down to be a mnemonic device for the Oral Law. Opposite this view is the Malbim’s
view that the Oral Law comes from the Written Law. Specifically, the Malbim’s view is that the
Oral Law is information which can be derived from the Written Law through a finite set of rules,
much as a mathematician proves theorems from a finite set of axioms. And that finite set of
rules, which number 613, are given in Ayelet HaShachar. (Just as the 613 commandments in the
Torah are composed of 248 positive commandments and 365 negative commandments, the
Malbim’s 613 hermeneutical rules are composed of 248 rules about the grammar of the Torah
and 365 rules about synonyms in the Torah.)

But while the Malbim’s view of the relationship between the Written Law and the Oral Law is
similar to how a mathematician proves theorems from a finite set of axioms, it is also different
than this: A mathematical proof can be translated from one language to another language and the
proof will still be valid in the other language. However, the finite set of rules which are applied
to the Written Law only work with the Hebrew language, specifically the ancient Hebrew
language. For instance, it is impossible to apply the rules given in Ayelet HaShachar correctly to
3
From Sinai to the Talmud: A History of the Torah Part I, by David Wolkenfeld www.sefaria.org
the Torah when it is translated into Latin; the translated text becomes just a sterile legal and
historical document.

In the Malbim’s introduction to his commentary on Isaiah, he wrote three themes upon which his
commenataries are based:

1) In prophetic discourse there is no such thing as repetition of the same idea in different
words, no repetitions of speech, no rhetorical repetitions, no two passages with the same
meaning, no two parables with the same interpretation, and not even any synonyms.
2) Prophetic discourse and sayings, simple or double, contain no words or actions which are
set down by accident, without a particular intention, [so much so] that all words and
nouns and verbs of which each passage is composed are not only necessary for that
passage, but it was not possible for the divine poet to substitute any other word for [for
the word used], for all the words of the divine poetry are weighed in the scales of wisdom
and knowledge, carefully arranged, counted and numbered according to the measure of
supernal wisdom, which only it has the power to achieve.
3) Prophetic discourse has no husk without content, body without soul, no garment without
a wearer, no utterance devoid of an elevated concept, no speech in which discernment
does not dwell, for the prophetic words of the Living God all have the Living God within
them4.

For instance, according to the Malbim if two words in the Torah mean the same thing, there must
be a subtle difference between the meanings of the two words. In English, there is no difference
in meaning between the two words “joyful” and “merry”; they are true synonyms. And in
Hebrew, the two words ‫ ששון‬and ‫ שמחה‬both mean “joyful”; however, since there are no true
synonyms in Hebrew, there must be a subtle difference between these two words. And according
to the Malbim, ‫ שמחה‬refers to continual internal joy, while ‫ ששון‬is an external expression of one’s
internal joy5. The Malbim devotes the second half of Ayelet Hashachar (the last 365 rules) to
explaining differences between various synonyms.

The explanations of the 613 rules written by the translator in this book are always italicized and
come primarily from Sifra and the Malbim’s commentary on the Torah, HaTorah v’HaMitzvah.
Also, this book uses the Jewish Publication Society of America’s 1917 edition of the Hebrew
Bible in English for translations of passages of the Hebrew Bible that the Malbim quotes;
however, early modern English words like hath, ye, thy, thou, mayest, sitteth, etc., were replaced
with their current English counterparts like has, you, your, you, may, sits, etc., to make the Bible
passages easier to read. And the English translations of parts of the Talmud quoted in Ayelet
HaShachar come directly from the website www.sefaria.org.

4
Elman, Yaakov, “The Rebirth of Omnisignificant Biblical Exegesis in the Nineteenth and Twentieth Centuries”, JSIJ
2 (2003) 199-249.

5
Malbim, Beur HaMilot on Isaiah 22:13.
 The Malbim’s Introduction to Ayelet Hashachar

‫ החוקים והמכונות אשר קבלו חכמי המשנה והמסורת בתהלכות לשון‬,‫ המידות והיסודות‬,‫אלה הם ההלכות והכללים‬
‫ בו שקלו‬,‫ כסף צרוף מזוקק שבעתים‬,‫ שמורות וספורות‬,‫ אמרות ה' אמרות טהורות‬.‫ ובאמרי אל בני ישראל‬,‫הקדש‬
‫ בו‬,‫ מגדל עוז שם ה' בית מקדש מלך‬,‫ ויבנו חומה בצורה לתורה סביב חומה בריח ודלתים‬,‫בפלס הרים וגבעות במאזנים‬
‫ תורת הפה על תורת הכתב‬.‫ הקבלה ותורה שבעל פה אשר נחלנו מסיני‬,‫תשכן כבודה בת מלך פנימה תורת ה' תמימה‬
‫ התורה‬,‫ המבואר והנגלה‬,‫ הגלוי והנסתר‬.‫ על מים רבים היא שתולה על כללי ההגיון והמליצה היא שוכנת‬,‫מכוננת‬
,‫ כל אלה חוברו יחדיו‬,‫ תורה הכתובה ותורה המסורה‬,‫ האמירות והדברות‬,‫ המקרא והמסורת‬,‫ הכתב והקבלה‬,‫והמצוה‬
‫ ועל לוחות הברית הכתובים באצבע‬,‫ אשה רעותה לא פקדו‬,‫ הפשט והדרוש יתלכדו ולא יתפרדו‬,‫ויחדיו יהיו תמים‬
‫ ויקראו בספר תורת אלקים‬,‫אלקים חיים עליהם ועליהם כל הדברים אשר דיבר ה' ביד משה מזה ומזה הם כתובים‬
‫מפרש ושום שכל ויבינו במקרא כל ההלכות והדינים הכללות והפרטות אשר קבל משה מסיני וימסרום דור דור לזקנים‬
‫ פרנס אחד‬,‫ אל אחד נתנם‬,‫ כולם נתנו מרועה אחד‬,‫ ועל פי הדברים האלה כרת ה' ברית עם ישראל‬,‫ונביאים ושרי קדש‬
‫ אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין ועינים לראות‬,‫ ברוך הוא ומבורך‬,‫ מפי אדון כל המעשים‬,‫אמרם‬
‫ וראה בעיניך ובאזניך תשמע‬,‫ וראה בעיניך ובאזניך וקנה לך לב מבין ועינים לראות ואזנים לשמוע‬,‫ואזנים לשמוע‬
.‫ הפוך בה והפוך בה דכולה בה וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע‬,‫ולבבך ישכיל לדעת ולהבין‬

These are the laws and the rules, the measurements and the foundations, the statutes and the
directions that the sages of the Mishnah received, the traditions of the laws of the Holy Tongue,
said to the sons of Israel. The words of the LORD are pure words, guarded and counted, as silver
tried in a crucible on the earth, refined seven times6; weighed the mountains in scales, and the
hills in a balance7. He built a fortified wall for the Torah, a bolt and doors around the wall; the
name of the LORD is a strong tower8, the Holy Temple of the King. All glorious is the king's
daughter within the palace9; The law of the LORD is perfect10. The tradition and the Oral Torah
that was inherited from Sinai - Oral Torah upon the Written Torah it was established; on many
waters which depend on rules of logic and phraseology it dwells. The revealed and the hidden,
the clarified and the revealed, the Torah and the commandment, the written and the mystical, the
reading and the tradition, the expressions and the words, the Written Law and the Oral Law, all
of these are connected together, and together they will be complete. The literal meaning and the
homiletically interpreted meaning converge and never diverge; none shall want her mate11. And
on the Tablets of Testimony which were written by the finger of the Living God upon them and
upon them all of the words which the LORD spoke through Moses, from this and from that they

6
Psalms 12:7.

7
Isaiah 40:12.

8
Proverbs 18:10.

9
Psalms 45:14.

10
Psalms 19:8.

11
Isaiah 34:16.
were written. And they read in the book, in the Law of God, distinctly; and they gave the sense,
and caused them to understand the reading12. All of the laws and judgements, the generalities and
particulars that Moses received from Sinai and passed down generation after generation to the
elders, prophets, holy ministers, and through these words the LORD formed a covenant with
Israel, all given from one Shepherd to one receiver, one God gave them; one leader uttered them
from the mouth of the Master of all creation, blessed be He; also make your ears like auricles and
acquire for yourself an understanding heart13 and eyes to see and ears to hear. And perceive with
your eyes and with your ears and acquire for yourself an understanding heart and eyes to see and
ears to hear. And perceive with your eyes and with your ears; hear and your heart will discern to
know and to understand; delve and delve into it, for all is in it; grow old and worn with it; do not
budge from it14.

Chapter 1
‫כלל א‬

‫ ועל המרובעים אמרו שהם‬.‫ שאין שורש בלשון הקודש יותר משלוש אותיות‬,‫דעת חז"ל מסכמת עם דעת חכמי הלשון‬
.)‫ ושמקצתם נבעו מלשונות אחרות (ויקרא סי' קנב‬,‫מורכבים משתי תיבות או שלוש‬

Rule 1: The sages of blessed memory agree with the linguists that there is no root in the Holy
Tongue that has more than three letters. And they say that four-letter roots are composed of two
or three words, and that some of them are derived from other languages.

All words in the Hebrew language are composed of at least one root, which contains the essence
of the word’s meaning. Roots are characterized by a sequence of consonants called “radicals”15.

‫כלל ב‬

‫ ואמרו שהשורשים שיש‬.‫ שאין בשרשם רק שתי אותיות‬,‫ שיש פעלים שניים‬,‫ועל דרכיהם נגה אור כדעת גדולי הלשון‬
‫ כולם אין בשרשם רק שתי‬- ‫ והכפולים‬,‫ והחסרים‬,‫ והנחים‬,‫ בעלי עלומי העין‬- ‫ ובכלל‬,‫בהם אחת מאותיות אהו"י‬
:‫ ומשתתפים בעניינם ומתחלפים בהוראותיהם‬,‫אותיות‬

.)‫ "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור" (ויקרא סי' ד‬:)‫(ויקרא א א‬ •
"‫ ונמצה דמו על קיר המזבח‬,‫ ומלק את ראשו והקטיר המזבחה‬,‫ "והקריבו הכהן אל המזבח‬:)‫(ויקרא א טו‬ •
.)‫(ויקרא סי' פב‬

12
Nehemiah 8:8.

13
Babylonian Talmud Hagigah 3b.

14
Ethics of the Fathers 5:21.

15
N. Bronznick and L. Uveeler, Ha-Yesod Fundamentals of Hebrew, Feldheim Publishers, 1998.
 "‫ אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת ביכוריך‬- '‫ "ואם תקריב מנחת ביכורים לה‬:)‫(ויקרא ב יד‬ •
.)‫(ויקרא סי' קנב‬
.)‫ וְ ל ֹא ְתעֹונֵנּו" (קדושים סי' עב‬,‫הַ דָּ ם; ל ֹא ְת ַנחֲׁשּו‬-‫ עַל‬,‫ "ל ֹא ת ֹאכְ לּו‬:)‫(ויקרא יט‬ •

Rule 2: And according to the great linguists, light shall shine upon their ways16, there are
irregular verbs which only have a two-letter root. And they say that the roots which consist of
one of the vowel letters ‫ אהו"י‬- hollow, quiescent, defective, and geminate – all of these have
only two-letter roots.

A regular verb in Hebrew has a three-letter root. But many verbs in Hebrew are irregular,
having only two-letter roots. Hollow verbs are verbs in which the second radical is either the
letter ‫ י‬or the letter ‫ו‬. Quiescent verbs are verbs in which one of their radicals loses its
vocalization in one tense or another. Defective verbs are verbs that lose a radical in one tense or
another. And geminate verbs are verbs that have identical second and third radicals17.

‫כלל ג‬

‫ כמפורש ומבואר בפי הרש"פ וכל‬,‫ עד נכון היום‬,‫ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור בין חוקרי הלשון הקדמונים‬
‫ ואותיות האמנ"תיו הנמצאים בין‬.‫ וגם מן אות אחד‬,‫ שכלל הלשון נבנה משורשים של שתי אותיות‬,‫דורשי הלשון‬
,‫ ורובם מורכבים משתי תיבות (ויקרא סי' קנב‬,‫ הם נוספות‬-- ‫ מלפניו או מלאחריו או באמצע‬-- ‫אותיות השורש‬
:)‫ קדושים סי' נד‬,‫קדושים סי' מ‬

Rule 3: “But the path of the righteous is as the light of dawn, that shines more and more”,
between the scholars of the ancient tongue, “unto the perfect day”18. As Rabbi Solomon
Pappenheim and all of the interpreters of the language explain and clarify, all of the language is
built from roots of two letters and also from one letter. And the letters ‫ האמנ"תיו‬that can be
found between the letters of a root – before, after, or in the middle – they are affixes, and most
roots consist of two words.

According to Rule 3, even roots with three letters can be further decomposed into roots with two
letters and one letter. For example, the root ‫( בצק‬dough) is composed of the two two-letter roots
‫ בא‬and ‫צק‬, since dough ‫( בא בתכונת היציקה‬comes with the quality of pouring/casting)19.

‫כלל ד‬

16
Job 22:28.

17
N. Bronznick and L. Uveeler, Ha-Yesod Fundamentals of Hebrew, Feldheim Publishers, 1998.

18
Proverbs 4:18.

19
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Kedoshim 54.
 ‫ויש הרבה שורשים שראשם מ"ם ועיקר שורשם בלעדה‪ .‬כמו מדנים מן 'דין'‪ ,‬ממזר מן 'זר'‪ ,‬ממארת ‪ --‬שרשו ארה‪.‬‬
‫וכן מרוח אשך מן 'רוח'‪ .‬מֵ אֵ ן מן 'אין'‪ .‬מורך מן 'רכך'‪ .‬וכדומה ( תזריע ס' קסו‪ ,‬אמור ס' נג‪ ,‬אמור ס' צו‪ ,‬בחוקותי ס'‬
‫מג)‬

‫וכן בשמות שהתי"ו שורש ‪ --‬היא נוספת לרוב‪ .‬כמו תהום מן 'המה'‪ ,‬תכן מן 'כן'‪ ,‬וכדומה ( מצורע ס' ק )‬

‫צלמון חרום וכדומה ( אמור ס' מח )‬ ‫ובהרבה שורשים המ"ם שבסוף נוסף‪:‬‬

‫איש ‪ -‬אנוש‪ ,‬בת ‪ -‬בנה‪ ,‬וכדומה ( מצורע ס' נ )‪.‬‬ ‫ובהרבה שורשים הנו"ן שבאמצע נוספת‪:‬‬

‫ומצאנו שמות מרובעים שהאות האחרון נוספת כמו גבעול מן 'גבע'‪ ,‬גנזך מן 'גנז'‪ ,‬ודומיהם‪ .‬בפרט הרי"ש מצאנוהו‬
‫נוסף גם בראש ובאמצע המרובעים ‪ --‬רטפש‪ .‬שרביט‪ .‬שרעיף‪ .‬שקערורות ( מצורע ס' פט )‬

‫‪, where the important part of the root‬מ ‪Rule 4: And there are many roots that start with the letter‬‬
‫‪ (foreign),‬זר ‪ (bastard) comes from‬ממזר ‪ (judgement),‬דין ‪ (quarrel) comes from‬מדנים ‪follows, as‬‬
‫‪ (stones crushed) is from‬מרוח אשך ‪ (curse). And moreover,‬ארה ‪ (malignant) has the root‬ממארת‬
‫‪ (soften), etc.‬רכך ‪ (faintness) is from‬מורך ‪ (not),‬אין ‪ (disagree) is from‬מֵ אֵ ן ‪ (spirit),‬רוח‬

‫‪ (deep) is from‬תהום ‪ is in the root, it is usually added, as‬ת ‪And moreover with nouns where the‬‬
‫‪, etc.‬כן ‪ (establish) is from‬תכן ‪ ,‬המה‬

‫‪ (maimed), etc.‬חרום ‪ (image) and‬צלמון ‪ that is in the end is added:‬מ ‪And in many roots, the‬‬

‫)‪ (daughter‬בת ‪,‬אנוש ‪ (man) becomes‬איש ‪ that is in the middle is added:‬נ ‪And in many roots, the‬‬
‫‪.‬בנה ‪becomes‬‬

‫‪ (stalk) comes‬גבעול ‪And we find names that have four letters such that the final letter is added, as‬‬
‫‪ is found added‬ר ‪ (to store), etc. In particular,‬גנז ‪ (archive) comes from‬גנזך ‪ (small hill),‬גבע ‪from‬‬
‫‪,‬שרעיף ‪ (sceptre),‬שרביט ‪ (tender),‬רטפש – ‪also at the beginning and in the middle of four letters‬‬
‫‪ (hollow streaks).‬שקערורות‬

‫כלל ה‬

‫הת"ו הנוסף בראש האות לסימן השם יורה לרוב על רוב הכמות או האיכות‪ .‬והשם שיש בו סימן השם ונוסף עליו נו"ן‬
‫האמנתי"ו [ כמו תופיני ] יבוא לפעמים להקטין העניין‪ .‬וחז"ל השקיפו במילת 'תופיני' על שתי ההוראות ( צו ס' מח )‪.‬‬

‫ומצאנו נו"ן האמנתי"ו שנוסף על השם להגדיל העניין ‪ --‬שבתון‪ ,‬עצבון ‪ --‬לדעת חז"ל ( אחרי ס' עח ‪ .‬אמור ס' קסד )‬

‫וכפל עי"ן ולמ"ד הפעל מורה על חוזק הדבר ‪ --‬ירקרק אדמדם ( תזריע ס' קסא )‬

‫‪ that is added to the beginning of a word to indicate that it is a noun usually‬ת ‪Rule 5: The letter‬‬
‫‪teaches about the quantity or the quality. When the noun that has in it a sign that it is a noun and‬‬
the extra letter ‫ נ‬is added (like ‫)תופיני‬, it sometimes comes to diminish the theme. And the sages
of blessed memory observe in the word ‫( תופיני‬broken pieces)20 two meanings.

And we find that the letter ‫ נ‬when it is added to the noun expands the theme – ‫( שבתון‬sabbatical),
‫( עצבון‬sorrow), according to the sages of blessed memory.

When the second and third radicals repeat, it teaches that the matter is strengthened, like ‫ירקרק‬
(greenish) and ‫( אדמדם‬reddish).

Rabbi Yehuda interprets ‫ תופיני‬to mean they shall be baked when they are still beautiful, while
Rabbi Yossi interprets ‫ תופיני‬to mean they should be baked extensively, i.e., more than once21.

‫כלל ו‬

.‫ יציינו המקום המיוחד אל איזה דבר‬-- ‫ מקום‬,‫ משכב‬,‫ מרכב‬,‫ מקדש‬,‫ מושב‬,‫ כמו משכן‬-- ‫המ"ם הנוסף בראש השמות‬
‫ וממה שכתוב "לכל‬.) ‫וע"כ דרשו מה שכתוב 'חוץ למחנה מושבו' שמושבו טמא; מדלא אמר "שבתו" ( תזריע ס' קנח‬
.) ‫מראה עיני הכהן" (ולא אמר "לכל ראות") למדו שאין הולכים אחר הרואה רק אחר עצם הנראה ( תזריע ס' פג‬

‫ ר"ל דבר העשוי לשקול בו‬-- ‫ מבצר‬,‫ מבטח‬,‫ מקטר‬,‫ כמו משקל‬.‫וכן תציין המ"ם את הכלי שבו יעשו איזה פעולה‬
‫ וזה ההבדל בין‬.‫ בצרון שמציינים הדבר עצמו‬,‫ ביטחון‬,‫ קיטר‬,‫ קדש‬,‫ וזה המבדיל בינם לבין השמות שקל‬.‫ולהקטיר‬
‫ וכן בין מקנה ובין קנין; ששם 'מקנה' מציין הפעולה ושם‬.) ‫ממכר; ששם 'ממכר' כולל גם מתנה ( בהר ס' מב‬-‫מכר ו‬
:) ‫ בלא השקף על הפעולה ( אמור ס' פז‬,‫'קנין' הוא שם המופשט של הקנין‬

Rule 6: The letter ‫ מ‬that is added to the beginning of nouns - like ,‫ משכב‬,‫ מרכב‬,‫ מקדש‬,‫ מושב‬,‫משכן‬
‫ מקום‬- indicates a special place for a certain matter. And therefore, they explain when it is
written, ‫( חוץ למחנה מושבו‬without the camp shall his dwelling be)22, that ‫( מושבו‬his dwelling) is
unclean, since it did not say ‫שבתו‬. And when it is written ‫( לכל מראה עיני הכהן‬as far as appears to
the priest)23, but it does not say ‫לכל ראות‬, it teaches not to rule according to the perceiver, but
rather according to the objective appearance.

And moreover, the letter ‫ מ‬indicates the instrument with which the action is performed, like
‫ מבצר‬,‫ מבטח‬,‫ מקטר‬,‫משקל‬. It means to say the object which is made for weighing, a scale (‫)משקל‬,
or for burning incense (‫)מקטר‬. And this is what distinguishes them from the nouns ,‫ קדש‬,‫שקל‬
‫ בצרון‬,‫ ביטחון‬,‫קיטר‬, which indicate the thing itself. And this is the difference between ‫ מכר‬and
‫( ממכר‬merchandise); the noun ‫ ממכר‬also includes a gift. And moreover, between ‫ מקנה‬and ‫קנין‬
(acquisition); the noun ‫ מקנה‬emphasizes the action of acquisition, while the noun ‫ קנין‬is a noun
representing the abstraction of acquisition, without focusing on the action.
20
Leviticus 6:14.

21
Babylonian Talmud Menachot 50b.

22
Leviticus 13:46.

23
Leviticus 13:12.
 ‫כלל ז‬

.)‫ כי יש הבדל בין המשקלים בכמה פנים (אמור ס' נג‬.‫ומשקלי השמות משונים עד לאין קץ; ויש להשקיף עליהם‬

‫ על חד‬-- "‫ שיתכן שהוא שם המספר מן 'שבע' ופירושו שבעה כפלים כמו "ארבעתים‬,‫ומצד זה הסתפקו בשם ְׁש ֻבעַיִ ם‬
.) ‫ וגם דהא שבוע נקבה והיה לו לכתוב שבועות ( תזריע ס' יט‬.‫ארבע‬

Rule 7: And the declensions of the nouns change until there is no end. And there are distinctions
between them in many ways.

From this perspective, we can be content that the noun ‫( ְׁש ֻבעַיִ ם‬two weeks)24 is likely from the
number ‫( שבע‬seven) and they interpret it as ‫( שבעה כפלים‬double seven), which equals ‫ארבעתים‬
(fourteen). And there is also ‫( שבוע‬week) in feminine, which is written ‫שבועות‬.

Chapter 2
‫כלל ח‬

,]‫ היה‬,‫ חיה‬,‫ שכב‬,‫ עמד‬,‫ לפעמים על התחלת הפעולה ולפעמים על המשכתה [כמו קם‬-- ‫יש פעלים רבים שמשמשים‬
.‫עד שפעמים נסתפק בפירושם‬

‫יהיו על בשרו"; שממה ש"יהיו" מורה על המשכה ידעינן ש"ילבש" בא על התחלת‬...‫ "ילבש על בשרו‬-- ‫ועל כן כפל‬
:‫ וכפל "כל מום לא יהיה בו" על התהוות המום בתחלתו (אמור ס' קיא) וכדומה‬.)‫הלבישה (צו ס' י‬

Rule 8: There are many verbs that are used sometimes at the beginning of an action and
sometimes in its continuation (like ‫ היה‬,‫ חיה‬,‫ שכב‬,‫ עמד‬,‫)קם‬:

And therefore, when it repeats ‫ יהיו על בשרו‬...‫( ילבש על בשרו‬his linen breeches shall he put upon
his flesh25….he shall have the linen breeches upon his flesh26); when it says ‫( יהיו‬he shall have),
it is talking about the continuation of the action and ‫( ילבש‬shall he put upon) comes in the
beginning of dressing. And when it repeats ‫( כל מום לא יהיה בו‬there shall be no blemish therein)27,
it means the formation of a blemish in its beginning, etc.

‫כלל ט‬

‫ אין לומר "יהיה‬-- ‫ יפרה‬,‫ יגדל‬,‫ כמו יצמח‬."‫הפעלים שפעולתם מתמדת והולכות לא יתכן בם הציוי עם מילת "יהיה‬
.‫ "יהיה גָּדֵ ל"; רק "יהיה גָּדול" שמציין שכבר הוא גדול בתכלית‬, "‫צָּ מֵ ח‬
24
Leviticus 12:5.

25
Leviticus 6:3.

26
Leviticus 16:4.

27
Leviticus 22:21.
 )‫ רק בא על גילוי הפרע והשער (תזריע ס' קנג‬,‫ אין פירושו גידול השיער‬,"‫ומזה למדו שמ"ש "ראשו יהיה פרוע‬

Rule 9: It is impossible for verbs which have a continuous and proceeding action to come in
imperative form with the word ‫( יהיה‬will be); as for ‫ יפרה‬,‫ יגדל‬,‫ – יצמח‬it will not say ‫ יהיה צָּ מֵ ח‬or
‫יהיה גָּדֵ ל‬, but rather say ‫( יהיה גָּדול‬it will be great) - which establishes that it is already absolutely
great.

And from this, they learn that when it is written ‫( ראשו יהיה פרוע‬the hair of his head shall go
loose)28, it does not mean growth of hair, but rather it is talking about revealing the looseness and
the hair.

‫כלל י‬

:‫יש פעלים שמורים על שהפועל מוכן לעשות או להעשות‬

)‫ שיהיה ראוי להקטרה (ויקרא ס' פא‬-- ‫והקטיר‬ •

)‫ המוכן לשרוף (אחרי ס' סח‬-- ‫והשורף‬ •
.)‫ ראוי לאכילה (צו ס' לז‬-- ‫יאכלנה‬ •
)‫ המוכן לזה (צו ס' צב‬-- ‫כהן המקריב‬ •
)‫ כשתרצו לקצור (אמור ס' קנג‬-- ‫וקצרתם‬ •
)‫ כשעומד למכור (בהר ס' צה‬-- ‫ונמכר‬ •
)‫ שיוכל לעמוד (בחוקותי ס' סב‬-- ‫והעמידו‬ •

Rule 10: There are verbs which teach that the subject is prepared to do or that the action is
prepared to be done:

‫( והקטיר‬And the priest shall bring it to the altar, and pinch off its head, and make it smoke on the
altar; and the blood thereof shall be drained out on the side of the altar)29 - that it will be proper
to make it smoke.

‫( והשורף‬And he that burns them shall wash his clothes, and bathe his flesh in water, and
afterward he may come into the camp)30 - that it is prepared to burn.

‫( יאכלנה‬Every male among the children of Aaron may eat of it, as a due for ever throughout your
generations, from the offerings of the LORD made by fire; whatsoever touches them shall be
holy)31 - proper for eating.

28
Leviticus 13:45.

29
Leviticus 1:15.

30
Leviticus 16:28.

31
Leviticus 6:11.
‫( כהן המקריב‬And every meal-offering that is baked in the oven, and all that is dressed in the
stewing-pan, and on the griddle, shall be the priest's that offers it)32 – that he is prepared for this.

‫( וקצרתם‬Speak to the children of Israel, and say to them: When you are come into the land which
I give to you, and shall reap the harvest thereof, then you shall bring the sheaf of the first-fruits
of your harvest to the priest)33 – when you will want to reap.

‫( ונמכר‬after that he is sold he may be redeemed; one of his brethren may redeem him)34 – when
he is ready to be sold.

‫( והעמידו‬But if he be too poor for your valuation, then he shall be set before the priest, and the
priest shall value him; according to the means of him that vowed shall the priest value him)35 –
that he shall be able to be set.

‫כלל יא‬

‫או יתפוס הפעל להורות על השיעור כמו שכתוב‬

)‫ כשיעור אכילה (שמיני ס' קס‬-- "‫"האוכל מנבלתה‬ •

)‫האוכל בבית והשוכב על השיעור (מצורע ס' קיא‬ •
)‫ שיהיה ראוי להזיה (צו ס' סא‬-- "‫"אשר יזה מדמה‬ •

)‫וכן לענין לימוד אחר כמ"ש "בכל קדש לא תגע" אזהרה לאוכל ותפס נגיעה לומר נגיעה כאכילה (תזריע ס' טז‬

)‫ מעלה עליו כאילו לא כפר (מצורע ס' סו‬-- "‫וכן "לתנופה לכפר‬

Rule 11: Or it will use the verb to teach about the measure, as when it is written:

‫( האוכל מנבלתה‬And he that eats of the carcass of it)36 – at least the minimum amount to be
considered eating.

‫( האוכל בבית והשוכב‬And he that lies in the house shall wash his clothes; and he that eats in the
house shall wash his clothes)37 – at least the minimum amount.

32
Leviticus 7:9.

33
Leviticus 23:10.

34
Leviticus 25:48.

35
Leviticus 27:8.

36
Leviticus 11:40.

37
Leviticus 14:47.
‫( אשר יזה מדמה‬and when there is sprinkled of the blood thereof)38 – that it will be proper for
sprinkling.

And moreover, when it is written ‫( בכל קדש לא תגע‬she shall touch no hallowed thing)39, it is a
warning about eating and it uses the word ‫( תגע‬touch) to say that the law concerning touching is
like the law concerning eating, that both are prohibited to an unclean person.

And moreover, ‫( לתנופה לכפר‬to be waved, to make atonement for him)40 – if one failed to perform
the ritual of waving, the verse ascribes to him a status as if it does not atone; nevertheless, it does
atone.

‫כלל יב‬

‫ ובמצות רבות גלתה התורה שהוא‬.‫ ובהרבה פעלים יש להסתפק אם הוא עובר או ממשיך‬.‫יש פעל עובר ופעל ממשיך‬
‫ שפירושם שיהיה פעל ממשיך‬-- ‫ שלח תשלח‬,‫ הקם הקים‬,‫ עזב תעזב‬-- ‫פעל ממשיך ע"י שכפל המקור עם הפעל‬
.)‫אפילו כמה פעמים (וכמו שיתבאר לקמן כלל לח‬

"‫ ובמה שכתב "וכסהו‬."‫ "וכתבתם על מזוזות‬,"‫ובהרבה מצות ידעינן מן הסברה שהוא פעל ממשיך כמו "אם כסף תלוה‬
‫ וזה ממה שכתוב "וכסהו" ולא אמר "ויכסהו" (ע"פ הכלל‬.'‫ ודי בשכסה פעם א‬,‫בעפר פירשוהו שהוא פעל עובר‬
)‫ וממ"ש "וכסהו" בכינוי ע"פ הכלל שיתבאר לקמן (כלל קנא) (אחרי ס' קיח‬.)‫שיתבאר לקמן כלל מד‬

Rule 12: There are perfect tense verbs and imperfect tense verbs. And it is possible to determine
with many verbs whether they are perfect or imperfect. And with many commandments, the
Torah reveals that a verb is in imperfect tense by repeating the infinitive with the verb, like ‫עזב‬
‫ שלח תשלח‬,‫ הקם הקים‬,‫ – תעזב‬so it means that it will be an imperfect tense verb, which can even be
done several times (as will be explained later in rule 38).

And with many commandments, we can know through logic that it is an imperfect tense verb
like ‫( אם כסף תלוה‬If you lend money)41, ‫( וכתבתם על מזוזות‬And you shall write them upon the door-
posts)42. And when it is written ‫( וכסהו‬and cover it with dust)43, it is in perfect tense and it means
that it is sufficient to cover it only one time. And this is why it is written ‫ וכסהו‬and not ‫ויכסהו‬
(because of rule 44 that is explained later). And when it is written ‫ וכסהו‬with a pronoun, it is
clarified later in rule 151.

38
Leviticus 6:20.

39
Leviticus 12:4.

40
Leviticus 14:21.

41
Exodus 22:24.

42
Deuteronomy 11:20.

43
Leviticus 17:13.
Unlike most modern languages, verbs in the Biblical Hebrew have only two tenses, perfect and
imperfect. Perfect tense is used to express a completed action, while imperfect tense is used to
express an incomplete action.

‫כלל יג‬

‫ ובפעלים האלה אין צורך להזכיר את האבר או הדבר שבו‬,‫יש פעלים רבים שמיוחדים לאבר מיוחד או לשם מיוחד‬
‫ ורוצה לומר שהלך‬.‫ שהשם מיותר‬-- ‫ וירא בעיניו‬, ‫ וישמע באזניו‬, ‫ כמו וילך ברגליו‬.‫ אם לא לאיזה דיוק‬,‫יעשה הפעל‬
)‫ וכדומה (ויקרא ס' קמד‬.‫ לא ע"י אחרים‬,‫ ושמע וראה בעצמו‬.‫ לא על סוס‬,‫ברגליו‬

;)‫ואמר "לבטא בשפתים" להוציא נשבע בלבו (ויקרא ס' שיא‬ •

;)‫ בהר ס' צח‬. ‫ יד עצמו (ויקרא ס' שכו‬-- "‫"לא תגיע ידו‬ •
;)‫ לא על ידי שליח (ויקרא ס' כח‬-- "‫"וסמך ידו‬ •
)‫ שלא ימלח במי מלח (ויקרא ס' קמד‬-- "‫"במלח תמלח‬ •

Rule 13: There are many verbs that are designated for a special limb or special noun, and with
these verbs we do not need to mention the limb or noun that performs the action of the verb,
unless it comes to be precise.

Like ‫( וילך ברגליו‬and he walked with his feet), ‫( וישמע באזניו‬and he heard with his ears), ‫וירא‬
‫( בעיניו‬and he saw with his eyes) - the noun is superfluous. And it means to say that he walks
with his feet and not on a horse, or that he himself hears and sees, not through others.

‫( לבטא בשפתים‬swear clearly with his lips)44 - to exclude swearing in his heart.

‫( לא תגיע ידו‬if his means suffice not)45 – his own means.

‫( וסמך ידו‬And he shall lay his hand)46 - not through an envoy.

‫( במלח תמלח‬shall you season with salt)47 – not to salt in salt water.

According to the Malbim, there are no truly superfluous words in the Written Torah (Rule 238).
Every word in the Torah is there for a reason. Therefore, if the Torah says “he heard with his
ears”, there must be a reason why the Torah mentioned the seemingly superfluous “with his
ears”. In such an instance, it would be to exclude the possibility that he heard through others.

‫כלל יד‬

44
Leviticus 5:4.

45
Leviticus 5:7.

46
Leviticus 1:4.

47
Leviticus 2:13.
 .'‫ ובין כשאמר "בעיניו" בלא פעל 'ראה‬,‫ שבא לדייק שראה בעיני עצמו כנ"ל‬-- "‫ויש הבדל בין כשאומר "ראה בעיניו‬
) ‫ ( תזריע ס' קלו‬.‫כמו "חכם בעיניו" שפירושו שנדמה לו שהוא כן ואינו כן‬

Rule 14: And there is a difference between when it says ‫( ראה בעיניו‬see with his eyes) – it is
precise in that it means with his own eyes, as it appears to him – and when it says ‫( בעיניו‬with his
eyes) without the verb ‫( ראה‬see), as in ‫( חכם בעיניו‬wise in his eyes) - which means that it seems to
him that he is such, but he is not.

‫כלל טו‬

‫ בכל אלה צריך‬-- ‫ פנה אל הפנים‬,‫ דרך רמס הלך אל הרגל‬,‫ כמו ולקח ונתן אל היד‬-- ‫והפעלים המיוחדים לאבר מיוחד‬
.‫ וזה מבואר בפעלים מיוחדים [כמו חפן קמץ כרע] שהפעל נגזר משם האבר שבו יפעול‬.‫שיעשה באבר ההוא‬

‫אבל בפעלים שמורים על העשות איזה דבר [כמו זרק שפך חלץ כסה] אין הכרע במה יעשה הפעול ונלמד תמיד מן‬
)‫ (אחרי ס' קטז‬. ‫הענין והפעל הסמוך לו‬

Rule 15: Verbs that are designated to a specific limb – like ‫( ולקח ונתן‬take/give) to the hand, ‫דרך‬
‫( רמס הלך‬walk on/trample/walk) to the foot, ‫( פנה‬turn) to countenance - with all of these, the verb
must act with that limb. And this explains why the special verbs (like ‫ )חפן קמץ כרע‬are derived
from the name of the limb in which the verb acts.

But for verbs that teach about the action of a certain thing, like ‫זרק שפך חלץ כסה‬, it is not
resolved as to what performs the action and we always learn this from the context and from the
verb that is next to it.

For example, the verb ‫כרע‬, which means kneel, is derived from the noun ‫כרע‬, which means knee,
as one kneels with one’s knee. And the verb ‫קמץ‬, which means grasp a handful of something, is
derived from the noun ‫קמץ‬, which means handful. And the verb ‫חפן‬, which means to take a
handful, is derived from the noun ‫חפן‬, which means handful.

‫כלל טז‬

‫ וזה בכל המלאכות שדרך לעשותם ע"י פועלים‬.‫יש פעלים שיתיחסו אל האדם המצֻוה לעשותם אף שאינו עושה בעצמו‬
‫ וכשהזכיר פעלים אלה בעסק כללי כמו נטיעה כללית‬.‫ ודומיהם‬,‫ וחפירת הבורות‬,‫ ומלאכת השדות‬,‫כמו בנין הבתים‬
.) ‫ ( קדושים ס' נח‬. ‫(לאפוקי נוטע עץ אחד וכדומה) יהיה גם על הנעשה ע"י אחרים‬

‫ ויש הבדל בזה בין כשאומר בלשון יחיד "לא‬.‫וכן פעל עשה יפול בין על מה שעושה בעצמו בין על הנעשה בפקודתו‬
. ‫ ובין כשאומר בלשון רבים "לא תעשו לכם"; שהרבים המשתתפים במעשה לא יהיה רק על ידי אחרים‬,"‫תעשה לך‬
) ‫( קדושים ס' ט‬

Rule 16: There are verbs which deal with what a man is commanded to do, even that which he
does not do himself. And this applies to all of the work for which the way to do it is through
laborers, like building houses, working in the fields, digging holes, etc. And when mentioning
these verbs in general business, like general planting (to exclude planting one tree, etc.), it will
also be done by means of other people.

And moreover, the verb ‫ עשה‬applies whether he does it himself or it is done through his orders.
And there is a difference in this between whether it says in singular ‫ לא תעשה לך‬or it says in plural
‫ ;לא תעשו לכם‬when in plural, those who participate in an action will only be by means of other
people.

‫כלל יז‬

.‫ נשקיף בהם לפי הענין‬-- ‫הפעלים שנאמרו בציוי המצוות בלשון רבים‬

."‫ "והבאתם את עומר‬,"‫ נפרש שמוסב על הכלל; כמו "ועשו לי מקדש‬-- ‫אם דרך שיעשה להכלל‬ •
‫ נפרש שרצונו לומר כל אחד ואחד; כמו "וכי תזבחו זבח‬-- ‫ואלה שדרך לעשות ע"י כל יחיד בפני עצמו‬ •
."‫ "ועשו להם ציצית‬,"‫שלמים‬

) ‫ ( קדושים ס' סג‬. ‫ומזה עמד פלוגתא בין ר' יהודה ורבנן בפעל 'ונטעתם' שלגבי ערלה‬

Rule 17: The verbs that are said in plural imperative – we understand them according to their
context.

If the way of doing is as a group – it means that it is referring to the public, like ‫ועשו לי מקדש‬
(And let them make Me a sanctuary)48 or ‫( והבאתם את עומר‬you shall bring the sheaf)49.

And those for which the way to do them is for every individual to do it for himself – it is
interpreted that it means to say each and every individual; like ‫( וכי תזבחו זבח שלמים‬And when you
offer a sacrifice of peace-offerings)50 and ‫( ועשו להם ציצית‬and bid them that they make them
throughout their generations fringes)51.

And from this, there is a disagreement between Rabbi Yehuda and the sages about the verb
‫( ונטעתם‬and shall have planted)52 that is with respect to fruits from the first three years of a tree's
life53.

48
Exodus 25:8.

49
Leviticus 23:10.

50
Leviticus 19:5.

51
Numbers 15:38.

52
Leviticus 19:23.

53
Babylonian Talmud Pesachim 23a.
 ‫כלל יח‬

.)‫ אחרי ס' קכא‬. ‫ הקפיד שישגיחו הכלל ובתי דינים על היחידים (ויקרא ס' כו‬-- ‫ומצוות שהזהיר את הכלל ואת היחידים‬

‫ וכן‬.)‫ אמור ס' קצד‬. ‫ אמור ס' קסג‬. ‫ומצות שנאמרו אל הכלל בלשון יחיד נאמרו אל הב"ד; כמו "וספרת לך" (בהר ס' יג‬
.)‫יבא כן בדבר הכולל כללות העם דהיינו הצבור יחד (ויקרא ס' קנד‬

) ‫ כלל קסג‬. ‫ועי' עוד מזה לקמן ( כלל קסא‬

Rule 18: The commandments that warn the general public and the individuals are precise in that
the general public and courts are designated to watch over individuals.

And the commandments that are spoken to the general public in singular are told to the court;
like ‫( וספרת לך‬And you shall number)54. And moreover, it will also come in matters that include
the people as a whole, meaning the whole community together.

And see more later in Rule 161 and Rule 163.

Chapter 3
‫כלל יט‬

‫ ואף שלא‬,‫ לא על הפועל‬,‫ ובהנפעל יביט על שתעשה הפעולה‬.‫ שבהקל מביטים על הפועל‬.‫יש הבדלים בין הקל והנפעל‬
:‫ כמו‬.‫כיון הפועל בפעולתו רק שנעשית מאליה‬

.) ‫ ( ויקרא ס' שלה‬.‫ מעצמו‬-- ‫ היא הכוונה; ִימָּ צֶ ה‬-- ‫ְימצה‬ •

.) ‫ ( מצורע ס' פא‬.‫ הוא מעצמו במקרה‬-- "‫ הוא בכוונה; "כנגע נראה לי‬-- "‫"כנגע ראיתי‬ •

Rule 19: There is a difference between the active and passive voice of a verb: The active voice
focuses on the subject. And the passive voice focuses on the action being performed, not on the
subject, and even that the subject does not perform its action, only that the action is done on its
own:

‫( יְ מצה‬shall squeeze) - intentionally, ‫( ִימָּ צֶ ה‬shall be drained) – on its own.

‫( כנגע ראיתי‬I perceived it to be as it were a plague) - intentionally; ‫( כנגע נראה לי‬There seems to me
to be as it were a plague in the house)55 – on its own, accidentally.

‫כלל כ‬

54
Leviticus 25:8.

55
Leviticus 14:35.
 -- ‫ומזה יעמדו כמה הבדלים לפי תכונת הפועל והוראתו‬

.) ‫ דווקא כשנשרף הדבר ( ויקרא ס' רלט‬-- ‫ יִ שָ רף בנפעל‬.‫ תכף כשעוסק בשריפה‬-- ‫ישרוף בקל‬ •
,‫ אף כל שהוא‬-- ‫ יֵאָ כל בנפעל‬.‫ כי פחות מזה לא נקרא אכילה לגבי הפועל רק טעימה‬,‫ דוקא בכזית‬-- ‫אכל בקל‬ •
.) ‫כי נקרא אכילה לגבי הדבר ( צו ס' לא‬
‫ ואף‬,‫ מקפיד שיהיה העצם נראה‬-- ‫ וביום הֵ ראות‬.‫ מקפיד על הרואה וצריך שיראה כאחת‬-- ‫וראהו הכהן‬ •
.) ‫ ( תזריע ס' פו‬.‫שהרואה אינו רואהו כאחת‬

Rule 20: And from this, there are several distinctions with respect to the conjugation of the verb
and its meaning:

‫( ישרוף‬burn) in simple active conjugation – in the moment when he is occupied with burning.
‫( יִ שָ רף‬burn) in simple passive conjugation – precisely when the object is burned.

‫( אכל‬eat) in simple active conjugation – precisely the size of an olive (or larger), since less than
this is not called ‫ אכילה‬with respect to the subject, only ‫( טעימה‬tasting). ‫( יֵאָ כל‬eat) in simple
passive conjugation – anything that is eaten, since it is called ‫ אכילה‬with respect to the object.

‫( וראהו הכהן‬and the priest shall look)56 – it is strict about how it will be seen, and it needs to be
seen as one. ‫( וביום הֵ ראות‬But whensoever raw flesh appears in him)57 – it is only strict in that it is
seen, even if it is not seen as one.

‫כלל כא‬

. ‫ לחייב המאכיל לאחרים (שמיני ס' פז‬,‫ בנפעל‬,‫ יֵאָּ כל‬.‫וגם יבדלו במה שזה מתכונת הפועל וזה מתכונת מקבל פעולה‬
‫ ולא העושה‬-- "‫ "יעשה מלאכה בהם‬.)‫ ור"ל אף שיֵאָּ כל על ידו (שמיני ס' פה‬,‫ וכן בא לאסור בהנאה‬.)‫שמיני ס' קסב‬
)‫ (שמיני ס' קכא‬. ‫מלאכה באחרים‬

Rule 21: And also, there is a distinction between whether it has an active voice conjugation or a
passive voice conjugation: ‫( יֵאָּ כל‬be eaten), in passive voice, means that one is obligated not to
feed others forbidden food. And moreover, it comes to prohibit for benefit, and it means to say
even if it is eaten by him. ‫( יעשה מלאכה בהם‬And upon whatsoever any of them, when they are
dead, doth fall, it shall be unclean; whether it be any vessel of wood, or raiment, or skin, or sack,
whatsoever vessel it be, wherewith any work is done, it must be put into water, and it shall be
unclean until the evening; then shall it be clean)58 – and not where the work is done with others.

‫כלל כב‬

56
Leviticus 13:3.

57
Leviticus 13:14.

58
Leviticus 11:32.
 ‫וגם שהציוי בתכונת הנפעל מורה שלא יפטר ממנה בשום אופן; כי כשמצוה אל הפועל יפטר לפעמים אם יש לו איזה‬
.‫ לא יביט על הפועל ועניניו‬,‫ לא כן כשמצוה ש ֵיעָּשֶ ה הדבר‬.‫אונס או ענין הפוטר אותו‬

)‫ (ויקרא קלט‬. ‫ וכדומה‬.‫ בעל כורחו‬-- ‫ ישולם‬,‫ מדעתו‬-- ‫ ישלם‬.‫ אף בשבת ובטומאה‬-- ‫ תיעשה‬:‫כמו שדרשו‬

Rule 22: And also, imperatives in passive voice teach that one is under no circumstances
exempt; when commanding the subject in active voice, he will sometimes be exempt if he has no
control over the situation or if he is in a situation that makes him exempt. This is not true when
something is commanded to be done and it does not focus on the subject and its context.

As they interpret – ‫( תיעשה‬shall be made) – even on Sabbath and when unclean. ‫( ישלם‬he will
pay) - knowingly, ‫( ישולם‬it will be paid) - against his will, etc.

‫כלל כג‬

‫ ואם‬.‫ רוצח נרצח‬,‫ מכה מוכה‬,‫ מלוה לוה‬.‫ הלשון אחד בפועל ובנפעל‬-- ‫וכל הפעלים שאי אפשר להם בלא פועל‬
.‫ וכן יצויר קונה בלא מוכר‬.‫ יצויר לוקח בלא נותן‬,‫ כמו נותן לוקח‬.‫ יצויר אחד בלא חברו‬-- ‫הלשון משונה ביניהם‬

‫ "קונה‬-- ‫ והקונה יהיה ע"י כל אופן שלו‬,‫ הכורה הוא רק מן המוכר במחיר‬.‫וזה ההבדל בין פעל כרה ובין פעל קנה‬
) ‫ ( אמור פז‬. "‫ "אשת המת קניתי‬,"‫שמים וארץ‬

Rule 23: And all verbs for which it is impossible for them to be without a subject – the one
language will be in active and passive, ‫( מלוה לוה‬to lend/to borrow), ‫( מכה מוכה‬to hit/to be hit),
‫( רוצח נרצח‬to murder/to be murdered). And if the language is unusual between them – it is
depicted that one is without its associate: As with ‫( נותן לוקח‬give/take) - it is depicted as taking
without necessarily giving.

And moreover, ‫( מוכר קונה‬sell/acquire) is depicted as acquiring without necessarily being sold.
And this is the difference between the verb ‫( כרה‬buy) and the verb ‫( קנה‬acquire): ‫ כרה‬is only from
the seller with a price. And ‫ קנה‬can be through any manner - ‫( קונה שמים וארץ‬Maker of heaven
and earth)59. ‫( אשת המת קניתי‬the wife of the dead)60.

‫כלל כד‬

‫ אבל הבינוני פעול שייך עם‬,‫ כי הנפעל מציין שחלה הפעולה בזמן מוגבל‬.‫ויש הבדל בין הנפעל ובין הבינוני פעול‬
,)‫ לא עם הפעלים (כמו שכן דעת הקדמונים שהכניסו את המקור ואת הבינוני פועל ובינוני פעול בשער השמות‬,‫השמות‬
.‫ לא שחל בזמן מוגבל‬,‫ואינו מציין רק שהפעולה נמצאת בעצם הפעול‬

‫ולכן הוכיח רבא במה שכתוב "ונעלם ממנו" (ולא אמר "והיא עלומה ממנו") שצריך שהיה לו ידיעה בתחלה; שבזה‬
‫ יש הבדל בזה בין הנפעל‬-- "‫ והגם שאביי דחה דבריו ממה שכתוב "ונעלמה מעיני כל חי‬.‫חלה ההעלמה בזמן מוגבל‬

59
Genesis 14:19.

60
Ruth 4:5.
 ‫ ובין הנפעל מעצמו שאין לו פועל (שאז בהכרח חל בו‬,)‫שקבל הפעולה מזולתו (שאז חלה הפעולה בעת הקיבול‬
.)‫ (ויקרא ס' שט‬. )‫ שידע ונעלם ממנו‬,‫ההשתנות בעצמו‬

Rule 24: There is a difference between ‫( הנפעל‬simple passive) and ‫( הבינוני פעול‬passive
participle): ‫ הנפעל‬indicates that the action occurs in a limited time, whereas ‫ הבינוני פעול‬belongs
with the nouns, not with the verbs (as the opinion of the ancients was that the infinitive, the
active participle, and the passive participle enter into “the gate of the nouns”), and only indicates
that the action is found in the participle itself, not that it applies in a limited time.

Rava uses this to prove that when it is written ‫( ונעלם ממנו‬it being hidden from him that he is
unclean)61 and not ‫והיא עלומה ממנו‬, it is necessary that it was known to him in the beginning that
he was unclean; that with this, the hiddenness applies in a limited time. And even though Abaye
disputes his Rava’s words from where it is written ‫( ונעלמה מעיני כל חי‬Seeing it is hid from the
eyes of all living)62 – there is a difference in this between a passive verb which indicates that
some other entity performed the action (that then the action applies from the time that the other
entity started the action) and a passive verb which does not have any other entity performing the
action (that then the changing must apply on its own - that at first he knows and afterwards it is
hidden from him).

Leviticus 5:2 says, ‫או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ‬
‫( טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם‬or if any one touch any unclean thing, whether it be the carcass of
an unclean beast, or the carcass of unclean cattle, or the carcass of unclean swarming things,
and be guilty, it being hidden from him that he is unclean), using ‫ ונעלם ממנו‬for “it being hidden
from him”. Rava uses these words to argue that since ‫ ונעלם‬is a passive verb, it is necessary that
it was known to him in the beginning that he was unclean; that with this, the hiddenness applies
in a limited time.

Then Abaye uses the following verse to dispute Rava’s argument: Job 28:20-21 says, ‫והחכמה מאין‬
‫ ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה‬.‫( תבוא ואי זה מקום בינה‬Whence then comes wisdom? And where
is the place of understanding? Seeing it is hid from the eyes of all living, and kept close from the
fowls of the air), using ‫ ונעלמה מעיני כל חי‬for “it is hid from the eyes of all living”. Abaye’s claim
is that the hiddenness from all living in this verse does not apply in a limited time, even though it
uses the passive verb ‫ונעלמה‬. However, this verse is different than Leviticus 5:2 in that in this
verse, the passive verb ‫( ונעלמה‬hid) indicates that some other entity performed the action, namely
God, as God hides wisdom and understanding from the eyes of all living, while in Leviticus 5:2,
the passive verb ‫( ונעלם‬hidden) does not have some other entity performing the action of hiding.

61
Leviticus 5:2.

62
Job 28:21.
Hence, the two cases are fundamentally different, so according to the Malbim, Abaye has not
disproven Rava’s claim63.

‫כלל כה‬

‫ שֹובֵ ר‬-- ‫וגם יש לו הוראה על התמדת הפעולה‬ ."‫ודשנו את המזבח‬

ִ " ‫בנין הכבד יורה לפעמים הפך הפעל כמו‬
)‫ (קדושים ס' עב‬. ‫ כדעת רש"י‬-- ‫ מֹולִ יד ְׁמ ַילֵד‬,‫ְׁמשבֵ ר‬

)‫ אמור ס' ריא‬,‫ועיין עוד בזה (קדושים ס' עג‬

Rule 25: ‫( בנין הכבד‬intensive conjugation) sometimes informs of the opposite of the meaning of
the verb, as ‫ודשנו את המזבח‬
ִ (And they shall take away the ashes from the altar)64. And also it
informs of the persistence of the action - ‫ מֹולִ יד ְׁמ ַילֵד‬,‫ – שֹובֵ ר ְׁמשבֵ ר‬according to Rabbi Solomon
Yitzchaki (Rashi).

The word ‫ודשנו‬

ִ means “fertilize”, but in Numbers 4:13, ‫ודשנו את המזבח‬
ִ means “take away”.

‫כלל כו‬

‫וקדמוני הלשון קראו לבנין ֻפ ַעל והָ פְׁ ַעל "בנינים שלא נזכר שם פועלם" מפני שבנינים אלה לא יציינו לעולם פעולת‬
)‫ (ויקרא רסג‬.‫ וכן דעת חז"ל‬.‫ מבלי השקף על הפועל‬,‫ רק הפעולה לבדה‬,‫פועל‬

Rule 26: And the ancient linguists called the conjugations ‫ ֻפ ַעל‬and ‫"בנינים שלא נזכר שם פועלם" הָ פְׁ עַל‬
(conjugations in which the subject is not mentioned), because these conjugations do not always
indicate the subject, only the action alone, without focusing on the subject. And moreover, this is
the understanding of the sages of blessed memory.

Linguists today call ‫ ֻפ ַעל‬conjugation “passive voice intensive”, while they call ‫הָ פְׁ ַעל‬
conjugation “passive voice causative”.

‫כלל כז‬

.‫ומלת "או הֹודַ ע אליו חטאתו" מורכב מג' בנינים‬

‫הֹושיב‬
ִ ‫ כמו הֹו ִריד‬.‫כי חולם הה"א מורה שהוא מן ההפעיל‬ •
‫הּורד הּושַ ב‬
ַ ‫ כמו‬.‫ופתח הד' מורה שהוא מן ההָּ פְ עַל‬ •
‫ שלא בא רק בהתפעל כמו "בהתודע יוסף אל אחיו" (אבל אחר פעל‬-- "‫ומה שבא אחריו שימוש מלת "אל‬ •
‫ מורה שיש בה הוראת התפעל שהיא המורכב מן הִ פעיל‬-- )‫'ידע' בהפעיל והָּ פְ על בא תמיד שימוש הלמ"ד‬
.‫והָּ פעל‬

63
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 309.

64
Numbers 4:13.
 ,‫מצוין של הָּ פְ עַל‬-‫בלתי‬-‫ ופועל‬,‫מצוין של הפעיל‬-‫ פעולת פועל‬.‫וחז"ל דרשו במילה זו הזרה כל ההוראות שיש בו‬
)‫ (ויקרא רסג‬.‫והפעולה בעצמו של התפעל‬

Rule 27: And the word ‫( הֹודַ ע‬known) in ‫( או הֹודַ ע אליו חטאתו‬if his sin, which he has sinned, be
known to him)65 is composed of three verb conjugations:

When there is a ‫ חולם‬vowel ‫ ֹו‬after the ‫ה‬, it indicates that it is in the active voice causative
conjugation, like ‫הֹוריד‬
ִ (to lower) and ‫הֹושיב‬
ִ (to seat).

And the ‫ פתח‬vowel under the ‫ ד‬indicates that it is in the passive voice causative conjugation, like
‫הּורד‬
ַ (to be lowered) and ‫( הּושַ ב‬to be seated).

And when the preposition ‫ אל‬comes afterwards – it only comes in reflexive conjugation like
‫( בהתודע יוסף אל אחיו‬Joseph made himself known to his brethren)66 (but after the verb ‫ ידע‬in
causative conjugation form, active or passive, it always uses the prefix ‫ – )ל‬it indicates that it is
in reflexive conjugation, which is composed of active and passive voice causative conjugation.

And the sages of blessed memory interpret in this word ‫ הֹודַ ע‬the foreignness of all of the
meanings that are within it. Active voice causative conjugation is indicative of the action of the
subject, passive voice causative conjugation is indicative of no subject, and reflexive conjugation
is indicative of the action on itself.

‫כלל כח‬

‫ ( ג ) על התמדת‬, ‫ ( ב ) על פעולה מתדמה‬, ‫( א ) שיעשה הפעולה בעצמו‬ :‫וכן בנין התפעל מורה על ג' דברים‬
.‫הפעולה‬

)‫ וכל זה כפי הכלל שיתבאר לקמן (כלל ריב‬.)‫וחז"ל דרשו שלושתן על מלת "והתגלח" (תחת "וגלחו") (תזריע קלא‬

Rule 28: And moreover, ‫( בנין התפעל‬reflexive conjugation) teaches about three things:

1) that one performs the action on itself.

2) about performing a similar action.

3) about the persistence of the action.

And the sages of blessed memory interpret these three things about the word ‫( והתגלח‬then he shall
be shaven)67 (instead of ‫)וגלחו‬. And all of this is according to Rule 212 explained below.

65
Leviticus 4:28.

66
Genesis 45:1.

67
Leviticus 13:33.
Leviticus 13:33 says, ‫( והתגלח ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית‬then he shall be
shaven, but the scall shall he not shave; and the priest shall shut up him that has the scall seven
days more), using the word ‫ והתגלח‬for “then he shall be shaven”. The sages interpret this word
to mean that:

1) He shaves himself.

2) It does not have to be with a razor. It just has to look as if he shaved with a razor.

3) That he is to always shave, even in times when he might think he does not have to shave,
like when he takes a vow to become a ‫( נזיר‬a religious ascetic)68.

‫כלל כט‬

.)‫ ולפעמים בשורק (ה ְֻׁמל ְַׁח ְׁת‬,)‫בנין הָ פְׁ עַל יבוא על שני תמונות; לפעמים הה"א בקמץ (הָ פְׁ קַ ד‬

,‫ או מציין פעל ממשיך‬,‫ וההפעל בקמץ מורה שנעשה מעצמו‬.‫ שההפעל בשורק מורה על פעולת פועל‬.‫ויש הבדל ביניהם‬
) ‫ אחרי ס' כה‬,‫ ( ויקרא ס' שפא‬. ‫שמצד המשכת הפעולה לא ישקיף עוד על הפועל‬

Rule 29: The conjugation ‫( הָ פְׁ ַעל‬passive voice causative) comes in two ways: when the ‫ ה‬has a
‫ קמץ‬vowel underneath it, like ‫( הָ פְׁ קַ ד‬punished), and when the ‫ ה‬has a ‫ שורק‬vowel underneath it,
like ‫( ה ְֻׁמל ְַׁח ְׁת‬become salty).

And there is a difference between them: The verb with a ‫ שורק‬teaches about the action of the
subject. And the verb with a ‫ קמץ‬teaches that it is done on its own or it indicates the continuation
of the action which does not focus on the subject anymore.

‫כלל ל‬

‫ הם‬-- ‫ ואשר הם מפעלי הכפל‬.‫ הם בציר"י‬-- ‫ הפעלים המרובעים [בונן קומם שובב] אשר הם מנחי העין‬,‫להרד"ק‬
;‫ הפתח והצירי מבדילים בין פִ יעֵל ובין פֻועַל‬,‫ ודעת הראב"ע שבין בכפולים בין בנחי העין‬.‫ וכן דעת הבחור‬.‫בפתח‬
.‫ ובבנין פֻועַל שניהם בפתח‬,‫שבבנין פִ יעֵל שניהם בצירי‬

) ‫ ( קדושים עב‬. ‫ אם שורשו עון או עונן‬,‫וכמחלוקת ראשונים כן מחלוקת קדמונים חכמי התלמוד בפעל תעוננו‬

Rule 30: According to the Radak (Rabbi David Kimhi), verbs with four letters, like ‫בונן קומם‬
‫שובב‬, are pronounced with a ‫( צירי‬long-a sound, as in “pay”) when they come without a repeated
letter, and are pronounced with a ‫( פתח‬short-a sound, as in “cat”) when they come with a repeated
letter. And this is the opinion of Rabbi Elia Levita. And according to Rabbi Abraham ben Meir
Ibn Ezra, regardless of whether they come with or without a repeated letter, the ‫ פתח‬and ‫ צירי‬are
distinguished between active and passive intensive conjugation in that when they are in active

68
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 131.
intensive conjugation, they both will have a ‫צירי‬, and when they are in passive intensive
conjugation, they both will have a ‫פתח‬.

And just as the Medieval commentators disagree about this, there is a similar disagreement
between the sages of the Talmud about the verb ‫תעוננו‬, whether its root is ‫ עון‬or ‫עונן‬.

‫כלל לא‬

‫ וכתב‬.‫ והבחור חולק עליו‬.‫ וחשב שורש יקף מחסירי פ"י‬.‫לדעת הרד"ק ימצא בכל שורשי פ"א יו"ד חסרים נחים‬
‫) בלאו דלא‬:‫ וכן חלקו בזה רבא ורב אשי במכות (דף כ‬.‫ ושלא נמצא חסירי פ"י רק אם עי"ן הפעל צד"י‬,‫ששרשו נקף‬
) ‫ ( קדושים עג‬. ‫ ורב אשי סובר כשיטת הבחור‬,‫ רבא סובר כשיטת הרד"ק‬.‫תקיפו‬

Rule 31: According to the Radak, any root in which the first radical is the letter ‫ י‬is defective and
quiescent (see Rule 2). And he considers the root ‫( יקף‬to round) to be defective. And Rabbi Elia
Levita disagrees with him and writes that its root is ‫ ;נקף‬he holds that it would only be defective
if the second radical were the letter ‫צ‬. And moreover Rava and Rav Ashi disagree about this in
Babylonian Talmud Makkot 20b with respect to the prohibition of rounding one’s temples69. The
Radak holds the opinion of Rava, while Rabbi Elia Levita holds the opinion of Rav Ashi.

Chapter 4
‫כלל לב‬

‫וכן במילת‬ )‫ (צו ס' מא‬. ‫ ומה שכתוב "ביום המשח אותו" יש בו דרוש‬."‫המקור מנפעל לא יתקשר עם מלת "את‬
)‫ (בהר ס' פח‬. ‫ וחז"ל דרשוהו‬,‫"את" שבא אחר בנין התפעל נבוכו חכמי הלשון‬

Rule 32: The infinitive of a simple passive voice verb will not be associated with the word ‫את‬.
And when it is written ‫( ביום המשח אותו‬in the day when he is annointed)70, there is a homiletical
interpretation. And moreover, whenever the word ‫ את‬comes after a verb in reflexive conjugation,
the linguists are perplexed, while the sages of blessed memory will give a homiletical
interpretation.

Throughout Ayelet Hashachar, the Malbim gives rules as to how the Torah is supposed to be
written, but also often gives examples of these rules being broken. And whenever these rules are
broken, the Malbim will say that the sages of blessed memory give a ‫( דרוש‬homiletical
interpretation). Rule 32 is the first example of this in Ayelet Hashachar.

Leviticus 6:13 says, ‫זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליהוה ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד‬
‫( מחציתה בבקר ומחציתה בערב‬This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall offer

69
Leviticus 19:27.

70
Leviticus 6:13.
unto the LORD in the day when he is anointed: the tenth part of an ephah of fine flour for a
meal-offering perpetually, half of it in the morning, and half thereof in the evening), where ‫המשח‬
(he is anointed) is associated with the word ‫אותו‬, contradicting Rule 32. The homiletical
interpretation is that the word ‫ אותו‬is there to teach that two high priests may not be anointed
together71.

‫כלל לג‬

'‫ ( מצורע ס‬. ‫ ומה שכתב "החתים בשרו מזובו" יש בו דרוש‬.‫ לא מ"ם השימוש‬,"‫אחר הפעלים היוצאים יבא מלת "את‬
) ‫קכב‬

Rule 33: After a transitive verb comes the word ‫את‬, not the prefix letter ‫מ‬. And when it is written
‫( החתים בשרו מזובו‬his flesh be stopped from his issue)72, there is a homiletical interpretation.

A ‫( פועל יוצא‬transitive verb) is a verb that acts on an object. An intransitive verb is a verb that
does not act on an object.

When Leviticus 15:3 says, ‫( וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא‬And
this shall be his uncleanness in his issue: whether his flesh run with his issue, or his flesh be
stopped from his issue, it is his uncleanness), it uses the prefix letter ‫ מ‬before “his issue” in
‫( החתים בשרו מזובו‬his flesh be stopped from his issue) instead of the word ‫את‬, contradicting Rule
33. The homiletical interpretation is that ‫( בשרו‬his flesh) is the subject and reason for it being
stopped from his issue, and nothing else73.

‫כלל לד‬

‫ צמת‬. ‫ יסב יסובב‬. ‫ יחל יחלל‬:‫ כמו‬.‫ויש הבדל בפעלי הכפל בין אם בא בתשלומו ובין אם נבלע עי"ן הפעל בדגש‬
) ‫ בהר ס' נט‬, ‫ שכפל האות מורה על יתרון הפעולה או השנותה ( אמור ס' סה‬.‫ וכדומה‬. ‫ כרת כריתות‬. ‫צמיתות‬

Rule 34: And there is a difference betweeen whether a geminate verb contains all of the letters in
its root or if its middle letter becomes swallowed with a ‫( דגש‬diacritic dot), like ‫ יסב‬. ‫יחל יחלל‬
‫ כרת כריתות‬. ‫ צמת צמיתות‬. ‫יסובב‬, etc. Whenever the last letter is repeated, it teaches about the
advantage of the action or its repetition.

Leviticus 22:2 says, ‫דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי‬
‫( אני יהוה‬Speak unto Aaron and to his sons, that they separate themselves from the holy things of
the children of Israel, which they hallow unto Me, and that they profane not My holy name: I am

71
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 41.

72
Leviticus 15:3.

73
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 122.
the LORD), using the word ‫ יחללו‬for “profane”. The last letter of ‫ יחל‬is repeated, so it means
several desecrations74.

Leviticus 25:23 says, ‫( והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי‬And the land shall
not be sold in perpetuity; for the land is Mine; for you are strangers and settlers with Me), using
the word ‫ לצמתת‬for “in perpetuity”. The last letter of ‫ צמת‬is repeated, so it is interpreted to
include that which is given as a gift75.

‫כלל לה‬

‫ והפעל מורה שמתנענע אל הפעולה‬,‫ ובין השם כֵהֶ ה; שהשם מורה שהוכהה בהחלט‬,‫ויש הבדל בין הפעל כֵהָ ה הנגע‬
) ‫ ( תזריע ס' קעג‬. ‫ורצונו לומר שהוכהה קצת‬

‫וכן במה שכתב "זאת תורת היולדת" (שהוא בינוני פועל) משמע שעדיין עוסקת בלידה; שזה ההבדל בין הפועל ובין‬
.) ‫ ( תזריע ס' לא‬. ‫ ולמדו מזה שילדה ולדות הרבה‬.‫השם תואר יולדה שמורה על שנמצא בה תואר זה מכבר‬

‫ שמורה על הפעולה‬-- ‫ ובין מרובע‬,‫ שהוא שם התואר ומציין הקנין הנמצא שהוא רבוע‬-- ‫וכן יש הבדל בין רבוע‬
) ‫ ( ויקרא ס' סה‬. ‫ וזה כוונת חז"ל מי כתיב מרובע? רבוע כתיב‬.‫שנעשה בו פעולת ההרבעה‬

Rule 35: And there is a difference between the verb ‫( כֵהָ ה‬the plague be dim)76 and the noun ‫כֵהֶ ה‬
(darkness): The noun teaches that it is dimmed absolutely, while the verb teaches that it is
swayed towards the action and it means to say that it is dimmed slightly.

And moreover, when it is written ‫( זאת תורת היולדת‬This is the law for her that bears)77 (as an
active participle), it is implied that she is still involved in childbirth; this is the difference
between the subject and the adjective ‫יולדה‬, which teaches that she was found in this state long
ago. And they learn from this that she gives birth to many newborns.

And moreover, there is a difference between ‫( רבוע‬square) – that it is an adjective which

indicates that it is square and ‫( מרובע‬square) – that it teaches about the position that is made in
the act of mating. And this is what the sages of blessed memory mean when they say: ‫מי כתיב‬
‫( מרובע? רבוע כתיב‬Is it written ‫ ?מרובע‬It is written ‫)רבוע‬78.

‫כלל לו‬

74
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 65.

75
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Behar 59.

76
Leviticus 13:56.

77
Leviticus 12:7.

78
Babylonian Talmud Zevachim 62b.
 ‫וכל הפעלים העוברים או העתידים ‪ --‬שם הפעל בכחם‪ ,‬וכשמזכיר הפעולה א"צ להזכיר השם‪ .‬וכל מקום שבא שם‬
‫הפעל נוסף על הפעל כמו יקריב קרבן ‪ .‬ידור נדר וכדומה‪ ,‬דרשוהו חז"ל‪ .‬והיינו כי מושג השם סותר אל מושג הפעל‪.‬‬
‫כי השם מציין דבר שהוא כבר במציאות וכבר נקרא בשם‪ ,‬והפעל מורה שהוא יוצא עתה אל המציאות‪.‬‬

‫ועל כן פירשו כמה פעמים שהשם הנוסף מורה שכבר היה להדבר מציאות לפני הפעולה ‪ --‬יומת המת מעיקרא‪ ,‬יקריב‬
‫קרבן ‪ --‬שיקדם הקדשו להקרבתו‪ ,‬ודומיהם רבים ‪ ( .‬תורה אור ויקרא ס' יג באורך‪ .‬ועוד שם סימן צד‪ ,‬סימן קכד‪ ,‬סימן‬
‫שעז ‪ .‬אחרי ס' קיא‪ ,‬אחרי ס' קנא ‪ .‬אמור ס' סב‪ ,‬אמור ס' פז )‪.‬‬

‫ולפעמים דרשו שבא להגביל‬

‫כמות הפעל ( ויקרא תורה אור ס' יג ‪ .‬צו ס' קמט ‪ .‬מצורע ס' מה ‪ .‬קדושים ס' עה ‪ .‬אמור ס' יא‪ ,‬אמור ס' יב )‪.‬‬ ‫•‬
‫או איכות הפעל ( תורה אור שם ‪ .‬קדושים ס' יד ‪ .‬בחוקותי ס' סח )‪.‬‬ ‫•‬
‫או שבא השם לרבות איזה דבר ( ויקרא תורה אור ס' יג‪ ,‬וסימן כ‪ ,‬וסימן שמז ‪ .‬צו ס' קו ‪ .‬מצורע ס' קכג‪,‬‬ ‫•‬
‫מצורע ס' קפד‪ ,‬מצורע ס' קצז )‪.‬‬
‫או שבא לתת איזה גדר ( ויקרא שם‪ ,‬וסימן עו ‪ .‬שמיני ס' לב ‪ .‬אחרי ס' צא ‪ .‬קדושים ס' סא‪ ,‬וסימן סד ‪ .‬אמור‬ ‫•‬
‫ס' קפא ‪ .‬בהר ס' ל ‪ .‬בחוקותי ס' פה )‬

‫‪Rule 36: For every past or future tense verb – a direct object can be derived from it, and when‬‬
‫‪the verb is mentioned, it is not necessary to mention the noun. And any place where the direct‬‬
‫‪ (swear an oath) etc.,‬ידור נדר ‪ (bring a sacrifice) or‬יקריב קרבן ‪object is added onto the verb, like‬‬
‫‪the sages of blessed memory will give a homiletical interpretion. And it must be that the concept‬‬
‫‪of the noun will contradict the concept of the verb, since the noun indicates a matter that was‬‬
‫‪already in existence and was already called by the noun, while the verb teaches that the noun‬‬
‫‪now comes into existence.‬‬

‫‪Thus, they explain several times that the noun that is added to the verb teaches that it was already‬‬
‫‪ (shall he that is to die be put to death)79 – from the‬יומת המת ‪a reality before the action -‬‬
‫‪ (bring an offering) – that his holy dedication precedes his offering, etc.‬יקריב קרבן ‪beginning,‬‬

‫כלל לז‬

‫וכן כשמוסיף הפעל על השם נתנו בו טעמים‪.‬‬

‫כמו שדרשו על מה שכפל חטאתו אשר חטא (ויקרא ס' רז) ושם (כלל שטז) יש על זה ט' דרושים על ט'‬ ‫•‬
‫יתורים‪.‬‬
‫וכן במה שדרשו טומאתו (טומאת עצמו) אשר יטמא (שקיבל טומאה ממקום אחר) ‪( .‬ויקרא ס' שה)‪.‬‬ ‫•‬
‫וכן על שגגתו מביט על השגגה‪ ,‬אשר שגג מביט על הפועל (ויקרא ס' שסה)‬ ‫•‬
‫וכן את הגזלה משמע אף שגזל אביו‪ .‬ו‪-‬אשר גזל משמע שגזל בעצמו (ויקרא ס' שפא)‪.‬‬ ‫•‬
‫בכל אלה מרבה שתיהם‪.‬‬
‫וכן עוד (מצורע ס' קע)‪.‬‬ ‫•‬
‫ויש הבדל בין השם המשכב‪ ,‬ובין הפעל אשר ישכב (מצורע ס' קכח‪ ,‬וסימן קלח‪ ,‬וסימן קפב)‬ ‫•‬

‫‪79‬‬
‫‪Deuteronomy 17:6.‬‬
Rule 37: And moreover, whenever a verb is added onto a noun from the same root, there are
reasons:

As when they interpret when it repeats ‫( חטאתו אשר חטא‬his sin, which he has sinned)80 and in
Rule 316, there are on this nine interpretations for its nine repetitions.

And moreover, when it interprets ‫( טומאתו‬his uncleanness)81 – his own uncleanness. ‫אשר יטמא‬
(be wherewith he is unclean)82 – that he receives uncleanness from another place.

And moreover, ‫( על שגגתו‬concerning the error)83 – it focuses on the unintentional. ‫אשר שגג‬
(which he committed)84 – it focuses on the subject.

And moreover, ‫( את הגזלה‬that which he took)85 – even that which his father took. ‫( אשר גזל‬by
robbery)86 – that he stole it himself.

And there is a difference between the noun ‫( המשכב‬bed)87 and the verb ‫( אשר ישכב‬whereon he
lies)88.

‫כלל לח‬

.‫וכן כשכפל המקור על הפועל בא להורות שתעשה הפעולה בכל אופן ושיעשה אפילו כמה פעמים‬

.) ‫ כל מיני אשמות ( ויקרא ס' שסט‬--‫כמו שדרשו על מה שכתוב אשֹ ם אָ שַ ם‬ •

) ‫ כמה אכילות ( צו ס' קכ‬-- ‫האכל יאכל‬ •
) ‫ כמה דרשות ( שמיני ס' נב‬-- ‫דרש דרש‬ •
) ‫פשה תפשה ( תזריע ס' סו‬ •
) ‫פרוח תפרח ( תזריע ס' עח‬ •
) ‫בוא יבוא ( מצורע ס' קה‬ •
) ‫שכב ישכב ( מצורע ס' קעז‬ •

80
Leviticus 4:3.

81
Leviticus 5:3.

82
Ibid.

83
Leviticus 5:18.

84
Ibid.

85
Leviticus 5:23.

86
Ibid.

87
Leviticus 15:4.

88
Ibid.
 ) ‫הוכח תוכיח ( קדושים ס' מג‬ •
) ‫העלם יעלימו ( קדושים ס' צד‬ •
) ‫ואם המר ימר ( בחוקותי ס' עב‬ •
) ‫ואם גאל יגאלנה ( בחוקותי ס' פב‬ •
) ‫ואם גאל יגאל ( בחוקותי ס' קיג‬ •

Rule 38: And moreover, when the infinitive of a verb comes before the verb, it comes to teach
that the action can be done in any manner, even several times.

As is interpreted when it is written, ‫( אשֹ ם אָ שַ ם‬It is a guilt-offering - he is certainly guilty before

the LORD)89 – all types of guilt.

‫( האכל יאכל‬And if any of the flesh of the sacrifice of his peace-offerings be at all eaten on the
third day, it shall not be accepted)90 –several eatings.

‫( דרש דרש‬And Moses diligently inquired for the goat of the sin-offering, and, behold, it was
burnt)91 – several inquiries.

‫כלל לט‬

‫ כמו בציוי הנגבל נגד אזהרה (כמו‬.‫ולפעמים בא המקור לפני הפעל להראות החיוב במאמר; שיש לטעות שהוא רשות‬
)‫ שמיני ס' נז‬, ‫שיתבאר לקמן כלל רכח‬

Rule 39: And sometimes an infinitive comes before a verb to indicate an obligation in a
statement, that it is a mistake to think that it only means it is optional. For instance, when
imperatives are restricted against a warning (as will be explained later in Rule 228).

Leviticus 6:23 says, ‫( וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף‬And no sin-
offering, whereof any of the blood is brought into the tent of meeting to make atonement in the
holy place, shall be eaten; it shall be burnt with fire).

And Leviticus 10:18 says, ‫( הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי‬Behold,
the blood of it was not brought into the sanctuary within; you should certainly have eaten it in
the sanctuary, as I commanded).

This is an example of an imperative that is restricted against a warning. The warning ‫לא תאכל‬, in
Leviticus 6:23, is not to eat the sin offering when the blood of it was brought into the holy place.

89
Leviticus 5:19.

90
Leviticus 7:18.

91
Leviticus 10:16.
The imperative ‫אכול תאכלו‬, in Leviticus 10:18, is that one must eat the sin offering when the blood
of it was not brought into the holy place92.

‫כלל מ‬

‫והמקור הקודם לפני הפעל הבא בשלילה‬

‫ קדושים‬, ‫ ( שמיני ס' צה‬. ‫ בכה לא תבכה‬,‫מורה לפעמים שהפועל היה ראוי להיות ולא היה; בוש לא יבושו‬ •
) ‫ס' נב‬
) ‫ אבל הנאה מותרת ( צו ס' קלט‬-- ‫ולפעמים יורה שהפעל בא בדוקא; ואכול לא תאכלוהו‬ •

Rule 40: And the infinitive before a verb that comes with a negation:

It sometimes teaches that the verb was proper to be, but was not; ‫( בוש לא יבושו‬they are not at all
ashamed)93 ‫( בכה לא תבכה‬you shall weep no more)94.

And it sometimes teaches that the verb means precisely; ‫( ואכול לא תאכלוהו‬but you shall in no
wise eat of it)95 - but benefit is permitted.

Jeremiah 6:15 uses the language ‫ בוש לא יבושו‬when it says, ‫הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם‬
‫( הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר יהוה‬They shall be put to shame because they
have committed abomination; yea, they are not at all ashamed, neither know they how to blush;
therefore they shall fall among them that fall, at the time that I punish them they shall stumble,
says the LORD), meaning that they should be ashamed, but they are not.

Isaiah 30:19 uses the language ‫ בכה לא תבכה‬when it says, ‫כי עם בציון ישב בירושלם בכו לא תבכה חנון‬
‫( יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך‬For, O people that dwell in Zion at Jerusalem, you shall weep no
more; He will surely be gracious to you at the voice of your cry, when He shall hear, He will
answer you), meaning that they should weep, but they will not weep.

Chapter 5
‫כלל מא‬

‫ שאם בא‬.‫ ובעלי הלשון נתנו סימן‬.‫ פעמים היא מחברת ופעמים היא מהפכת העבר לעתיד‬-- ‫הו' הבא בראש העבר‬
) ‫ ( אחרי ס' לה‬. ‫עבר היא ו' מחברת‬-‫ ואם בא אחרי פעל‬,‫עתיד היא ו' מהפכת‬-‫אחרי פעל‬

92
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Shemini 57.

93
Jeremiah 6:15.

94
Isaiah 30:19.

95
Leviticus 7:24.
 ‫ויש מקומות שאם נשקיף על עיקר המאמר מדבר בעתיד ואם נשקיף על פעל פרטי שבא לפניו במאמר בא לפניו פעל‬
.‫ וכיוון שהיא לשון מסופק פירשו חז"ל בזה תמיד גם הכוונה השניה שאינה ו' מהפכת רק מחברת‬.‫עבר‬

‫ שהגורל עשהו‬,‫ דרשו כינוי "עשהו" על הגורל‬-- "‫כמו "השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת‬ •
.) ‫ ( אחרי ס' כה‬.‫ והוא לפי זה פעל עבר כמו פעל 'עלה' שלפניו‬,‫חטאת‬
'‫ פירשו פעל 'והזה' פעל עבר כמו פעל 'עשה‬."‫וכן מה שכתוב "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו‬ •
.) ‫ ( אחרי ס' מא‬. ‫שלפניו‬
. ‫ וזה מהכרח הכתובים שם‬.‫וכן פירשו מה שכתוב בנגעי בתים "ובא הכהן וראה והנה פשה" שהוא ו' החיבור‬ •
) ‫(מצורע ס' קה‬
:) ‫ ( מצורע ס' סב‬. "‫וכן על "והעלה הכהן את העולה‬ •

Rule 41: The letter ‫ ו‬that comes at the beginning of a verb in past tense – sometimes it connects
and sometimes it reverses the past to the future. And the linguists give a rule of thumb that if it
comes after a future tense verb, the ‫ ו‬reverses (the past to future), and if it comes after a past
tense verb, the ‫ ו‬connects.

And there are places where if it is viewed with respect to the primary insight of the expression, it
will speak in future tense, but if it is viewed with respect to the particular verb that comes before
it in the expression, a past tense verb will come before it. And because of this ambiguous
language, the sages of blessed memory will always interpret in it also the second meaning, that it
is not a reversing ‫ו‬, but a connecting ‫ו‬.

Like ‫( השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת‬the goat upon which the lot fell for the LORD, and
offer him for a sin-offering)96 – they interpret the pronoun in ‫ עשהו‬to be referring to the lot, that
the lot is to be offered for a sin-offering, and it is because of this that the verb is in past tense,
like the verb ‫ עלה‬that is before it.

And moreover when it is written ‫( ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו‬and do with his blood
as he did with the blood of the bullock, and sprinkle it)97, the verb ‫ והזה‬is in past tense like the
verb ‫ עשה‬that is before it.

And moreover, when it is written in the chapter about the affliction of houses ‫ובא הכהן וראה והנה‬
‫( פשה‬then the priest shall come in and look; and, behold, if the plague be spread)98, it is a ‫ ו‬that
connects.

And moreover, when it is written ‫( והעלה הכהן את העולה‬And the priest shall offer the burnt-
offering)99.

96
Leviticus 16:9.

97
Leviticus 16:15.

98
Leviticus 14:44.

99
Leviticus 14:20.
 ‫כלל מב‬

‫העתיד יבוא על שני פנים אם יש מקום לוי"ו‬

‫ כמו וסמך ושחט‬.‫לעתיד על ידי הוי"ו שבראשו‬-‫המהופך‬-‫( א ) העבר‬ •

."‫ כמו "ואעשך לגוי גדול ואברכך‬.‫( ב ) העתיד הגמור עם ו' החיבור‬ •

‫ ר"ל שמדבר על שיהיה הדבר נגמר ונשלם‬,‫המהפכת הוא העבר הנמצא בזמן עתיד‬-'‫ו‬-‫עם‬-‫ שהעתיד‬.‫ויש הבדל ביניהם‬
‫ ועל כן בא עתיד‬,‫ לא על שיהיה הדבר נגמר ונשלם‬-- ‫החיבור יכוין לומר שיפעיל בעתיד‬-'‫ו‬-‫עם‬-‫ אבל העתיד‬.‫בזמן עתיד‬
.‫ והעתיד עם ו' ההיפוך מציין התשלום והגמר‬.‫זה לרוב בגלות רצון ובקשה ומורה התחלת הפעולה והמשכתה‬

'‫ אמור ס‬,‫ אמור ס' קצג‬,‫ ועוד אמור ס' פ‬. ‫ וסימן קיח‬,‫וזה היה יסוד בידי חז"ל לכמה דרושים גדולים (תזריע ס' ו באורך‬
‫ ודרשו שכבר הוא טהור מאיזה דבר‬,‫ ועל כן במ"ש "וטמא עד הערב וטהר" יש סתירה בלשון‬.)‫ בחוקותי ס' ע‬. ‫ר‬
)‫ מצורע ס' קנב‬,‫ תזריע ס' סה באורך‬,‫(שמיני ס' קכג‬

Rule 42: A future tense verb can come in two ways, if there is a prefix ‫ו‬.

a) A past tense verb reverses to future tense through the ‫ ו‬at the beginning of the words, like ‫וסמך‬
‫( ושחט‬And he shall lay his hand upon the head of his offering, and kill it)100.

b) A future tense verb with the ‫ ו‬that connects, like ‫( ואעשך לגוי גדול ואברכך‬And I will make of
you a great nation, and I will bless you)101.

And there is a difference between them: The future tense with a reversing ‫ ו‬is talking about the
past relative to a future time; it means to say that it speaks about a matter that will be finished
and completed at a time in the future. But the future tense with a ‫ ו‬that connects intends to say
that it will become active in the future – not that it will be finished and completed. Thus, this
future usually comes with respect to revealing intent, seeking, and indicating the beginning of the
action and its continuation. And a future tense verb with a ‫ ו‬that reverses establishes the
completion and termination.

And this is the foundation that the sages of blessed memory used for several great interpretations.
And so when it writes ‫( וטמא עד הערב וטהר‬and it shall be unclean until the evening; then it shall be
clean)102, there is an inconsistency in the language, and they interpret this to mean that it was
already clean from a certain matter.

The key to understanding Rule 42 is to understand the difference between perfect and imperfect
verbs. (See Rule 12 for the definition of a perfect verb and an imperfect verb.) When the Malbim
speaks about past tense and future tense verbs throughout his commentary on the Scripture, he is

100
Leviticus 3:2.

101
Genesis 12:2.

102
Leviticus 11:32.
actually speaking about perfect and imperfect tense verbs, since verbs in the Torah have only
two tenses, perfect and imperfect. According to Rule 42, a ‫ ו‬that reverses or connects does not
change its status as a perfect or imperfect tense verb; it can only change whether the verb is to
be interpreted as taking place in the future or in the past.

In the instance of ‫וסמך ושחט‬, it is not really two past tense verbs with a ‫ ו‬that reverses the tense
to the future, but two perfect tense verbs that will be finished and completed some time in the
future. And in the instance of ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך‬, it is not really two future tense verbs with a ‫ו‬
that connects, but two imperfect tense verbs which will become active in the future.

‫כלל מג‬

.‫ולפעמים יהיה העבר עבר שכבר נשלם קודם לכן‬

) ‫ ( ויקרא ס' פב‬. ‫ מכבר קודם שיקטיר‬-- "‫"ונמצה דמו‬ •

) ‫ ( צו ס' קעא‬. ‫ מכבר‬-- "‫"ויתן אל החושן את האורים‬ •
) ‫ ( שמיני ס' טז‬. ‫ וכבר ירד‬-- "‫"וירד מעשות‬ •
) ‫ ( מצורע ס' סב‬. ‫"והעלה" כבר‬ •
'‫ ( אחרי ס‬. ‫וכן ס"ל לר"א שמה שכתוב בריש פרשת אחרי "ויאמר ה' אל משה" פירושו וכבר אמר קודם לכן‬ •
.) ‫ט‬
.) ‫ ( מצורע ס' קה‬. ‫וכן פירשו עוד‬ •
) ‫ אחרי ס' לה‬,‫ ויקרא ס' נב‬,‫ ( ויקרא ס' נא‬. ‫ועיין עוד בזה‬ •

Rule 43: And sometimes the past tense verb will have already been done previously.

‫( ונמצה דמו‬and the blood thereof shall be drained out)103 – long ago before it was offered.

‫( ויתן אל החושן את האורים‬and in the breastplate he put the Urim)104 – long ago.

‫( וירד מעשות‬and he came down from offering)105 – and he had already come down.

‫( והעלה‬shall offer)106 – already.

And moreover, it appears to Rabbi Elazar that when it is written ‫( ויאמר ה' אל משה‬and the LORD
said to Moses)107, it means and he had already said previously.

103
Leviticus 1:15.

104
Leviticus 8:8.

105
Leviticus 9:22.

106
Leviticus 14:20.

107
Leviticus 16:2.
 ‫כלל מד‬

.‫ויש עבר הבא במקום עתיד המורכב‬

) ‫ ( תזריע ס' ו‬. "‫"ומולדתך אשר הולדת אחריהם‬ •

'‫ ( אחרי ס‬. ‫ ולא יכול לומר "יביאו" שהיה משמע לאחר שחיטה‬,‫וכן "אל פתח אהל מועד לא הביאו" הוא עתיד‬ •
) ‫צב‬

Rule 44: And there are instances in the Scripture where a past tense verb comes instead of a
future tense verb:

‫( ומולדתך אשר הולדת אחריהם‬And your issue, that you beget after them)108.

‫( אל פתח אהל מועד לא הביאו‬What man soever there be of the house of Israel, that kills an ox, or
lamb, or goat, in the camp, or that kills it without the camp, and has not brought it to the door of
the tent of meeting, to present it as an offering unto the LORD before the tabernacle of the
LORD, blood shall be imputed unto that man; he has shed blood; and that man shall be cut off
from among his people)109. ‫ הביאו‬should be in future tense, but it is unable to say ‫יביאו‬, since this
would imply that it is talking about after the slaughter.

‫כלל מה‬

...‫ויבוא עתיד במקום עבר‬

‫ מצורע‬,‫ ( מצורע ס' קכח‬. ‫ רצונו לומר בקביעות‬-- "‫"אשר ישכב עליו הזב‬ .‫להורות על ההוה או התמידות‬ •
) ‫ אמור ס' קג‬,‫ס' קלד‬
'‫ ( תזריע ס‬. ‫ שלכן אמר "אשר יהיה בעורו שחין" שעדיין השחין קיים קצת‬.‫או להורות שעוד הדבר קיים‬ •
) ‫ תזריע ס' קיב‬,‫צו‬
) ‫ ( צו ס' קיח‬. ‫ שמחשב לאכל‬-- "‫ "אם האכל יאכל‬.‫או בא להורות על מחשבת הפועל‬ •

Rule 45: ‫( ויבוא עתיד במקום עבר‬When future tense comes instead of past tense):

To teach about the present or the permanence: ‫( אשר ישכב עליו הזב‬whereon he that has the
issue)110 it means to say routinely.

Or to teach that the matter still stands. Therefore, it said ‫( אשר יהיה בעורו שחין‬And when the flesh
has in the skin thereof a boil)111, that some of the boils still exist.

108
Genesis 48:6.

109
Leviticus 17:3-4.

110
Leviticus 15:4.

111
Leviticus 13:18.
Or it comes to teach about the thought of the subject, ‫( אם האכל יאכל‬And if any of the flesh of the
sacrifice of his peace-offerings be at all eaten)112 - that the thought is to eat.

‫כלל מו‬

‫ בין‬-- ‫ והפעלים הבאים אחריו‬,‫ובמאמר התנאי דרך הלשון שהפעל הראשון הסמוך למלת "כי" יבוא בלשון עתיד‬
‫ וכל מקום שנלוז מן‬.‫ יבואו בלשון עבר או הווה לפי כוונת המדבר‬-- ‫הבאים לפרש את הפועל בין המגבילים לו בחלוקה‬
.‫החוק הזה דרשוהו חז"ל‬

,‫ ( ויקרא ס' רג‬. ‫כמו מ"ש "אם הכהן המשיח יחטא" "אשר נשיא יחטא" ודרשו שאינו מביא על הקודמות‬ •
) ‫ויקרא ס' רנט‬
‫ דרשו לענין שאם הפריש קרבן ואבד‬,"‫ומ"ש "ואם כבש יביא" וכן מ"ש בפרשת צו "אם על תודה יקריבנו‬ •
) ‫ צו ס' צט‬,‫ ( ויקרא ס' רפט‬. ‫ונמצא ועומד להקריב עתה‬
) ‫ ( צו ס' סד‬. ‫ומ"ש "אשר יזה מדמה" פירשוהו שדוקא אם לא הוזה עדיין‬ •
) ‫ ( צו ס' קיח‬. ‫"ואם האכל יאכל" על המחשבה‬ •

Rule 46: And in a conditional statement, the custom of the language is that the first verb that is
next to the word ‫ כי‬is to come in future tense, and the verbs that come after it - whether they
come to clarify the subject or restrict it with a division – they are to come in either past tense or
present tense, according to the intention of the speaker. And any place where it deviates from this
rule, the sages of blessed memory will give a homiletical interpretation.

As when it is written, ‫( אם הכהן המשיח יחטא‬if the anointed priest shall sin)113, ‫( אשר נשיא יחטא‬When
a ruler sins)114, they interpret it to mean that he will not bring a sacrifice for his sins committed
before being anointed.

And when it is written ‫( ואם כבש יביא‬And if he bring a lamb)115 and moreover when it is written
‫( אם על תודה יקריבנו‬If he offer it for a thanksgiving, then he shall offer with the sacrifice of
thanksgiving…)116, they interpret that if one set aside his offering and it was lost and then he set
aside a different one in its place and afterwards the first one was found, one might think that he is
required to offer both. However, the words ‫( יביאנה‬he shall bring it) and ‫( יקריבנו‬he shall offer it)
teach that one is only required to offer one.

112
Leviticus 7:18.

113
Leviticus 4:3.

114
Leviticus 4:22.

115
Leviticus 4:32.

116
Leviticus 7:12.
And when it is written ‫( אשר יזה מדמה‬and when there is sprinkled of the blood thereof)117, it
means that it is precise - if not yet sprinkled.

‫( ואם האכל יאכל‬And if any of the flesh of the sacrifice of his peace-offerings be at all eaten)118, it
is talking about the thought.

Chapter 6
‫כלל מז‬

.)‫ אמור ס' קט‬,‫ ועוד ויקרא ס' צג‬.‫ (צו ס' קלב בארך‬. ‫ ממעט צבור‬-- ‫ נפש או איש‬-- ‫כל מקום שתפס שם היחיד‬

)‫ (אמור ס' צא‬. '‫וכן גם הבהמה בכלל 'נפש‬ .)‫ אחרי ס' קנ‬,‫ (אחרי ס' קכב‬. ‫ושם נפש כולל גם עכו"ם ואישה‬

)‫ועיין עוד לקמן (כלל קנט‬

Rule 47: Any place where it uses the singular noun ‫( נפש‬soul) or ‫( איש‬man), it is referring to an
individual, not a community. And the noun ‫ נפש‬can also be of an idol worshipper or a woman.
And moreover, a ‫ נפש‬can also be of an animal.

‫כלל מח‬

‫ (אחרי ס' עה ובכמה‬. ‫במקום שבא שם יחיד זכר צריך ריבוי על אישה כמו במה שכתוב "הגר" צריך לרבות אישה‬
‫ כמו שדייק ר"י‬.‫ וכן במקום שכתוב לשון זכר‬.)‫ אין כהנת בכלל לדעת הספרא (צו ס' נב‬-- '‫ וכן בשם 'כהן‬.)‫מקומות‬
.)‫דאין נקבות בסירוס ממה שכתוב "משחתם בהם" בלשון זכר (אמור ס' פג‬

)‫אולם בשם המין גם נשים בכלל (אחרי ס' עד באורך‬

Rule 48: In a place where a singular masculine noun comes, it needs an amplificatory expression
to include women, as when it is written ‫( הגר‬that sojourns)119 it needs to include women. And
moreover, with the noun ‫( כהן‬priest)120, it does not include a ‫( כהנת‬female priest) at all, according
to the Sifra. And moreover, in a place where it is written in masculine gender, as when Rabbi
Yehuda deduces that the law against sterilization does not apply to a female from where it is
written ‫( משחתם בהם‬because their corruption is in them)121 in masculine.

117
Leviticus 6:20.

118
Leviticus 7:18.

119
Leviticus 16:29.

120
Leviticus 6:16.

121
Leviticus 22:25.
However, with the name of a type/species, women are also included.

‫כלל מט‬

‫ ואם יבוא על שם עצם פרטי אז‬.‫ מנהג הלשון להוסיף בו ה"א המורה על כלל המין‬-- ‫וכשיבוא כל המין בלשון יחיד‬
.‫הה"א הוא ה"א הידיעה‬

‫ לבד "האזרח" שגבי סוכה יש בו הלכה למשה מסיני שהוא שם‬,‫ומזה הוציאו חז"ל ששם האזרח הוא שם המין בכ"מ‬
)‫ (אחרי ס' עד‬. ‫כדמות פעל‬

Rule 49: And whenever any species/type comes in singular – the custom of the language is to
add on the prefix letter ‫ה‬, which teaches about all of the species/type. And if it comes on a proper
noun, then the ‫ ה‬will be a definite article.

And from this, the sages of blessed memory conclude that the noun ‫( האזרח‬home-born) is a
species/type name in all of the Scripture, except when ‫ האזרח‬is written with respect to ‫סוכה‬
(booths)122; there is a law that Moses received at Mount Sinai that there it is a noun with the
status of a verb.

A definite article is a word that is used with a noun to indicate that the noun is specific. In
English, the word “the” is the only definite article. In Hebrew, the prefix ‫ ה‬is the only definite
article.

Leviticus 16:29 says, ‫והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא‬
‫( תעשו האזרח והגר הגר בתוככם‬And it shall be a statute for ever to you: in the seventh month, on the
tenth day of the month, you shall afflict your souls, and shall do no manner of work, the home-
born, or the stranger that resides among you), using the noun ‫ האזרח‬to mean home-born. The ‫ ה‬is
interpreted to mean that ‫ האזרח‬is a species/type name, indicating that it includes homeborn
women as well as men123.

There are laws that Moses received at Mount Sinai, which have no reference in the Scripture, but
were nevertheless transmitted orally since the time of Moses. One such law is the interpretation
that in Leviticus 23:42, ‫ האזרח‬is a noun with the status of a verb.

‫כלל נ‬

‫ עיי"ש‬,‫ צו ס' יט‬,‫ צו ס' יז‬. ‫ (ויקרא ס' יז‬. ‫ לא על המין כולו‬,‫ואם יבוא שם המין בלא ה"א יורה על אישים רבים מן המין‬
)‫ בחוקותי ס' עג‬.

122
Leviticus 23:42.

123
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Acharei Mot 74.
Rule 50: If the name of a species comes without a ‫ה‬, it teaches about many members of the
species, not about all of the members of the species.

For example, Genesis 32:6 says ‫( ויהי לי שור וחמור‬And I have oxen, and asses) without the prefix ‫ה‬
on ‫ שור‬and ‫חמור‬, indicating that it is talking about many but not all of the members of the species.

‫כלל נא‬

‫ויש הבדל בין כשידבר על שם המין (דהיינו ריבוי אישי המין) בלא ה"א ["בקר וצאן הקריבו"] ובין כשידבר בה"א עם‬
‫ סימן‬,‫ כי המ"ם מורה הקצתית (ויקרא סימן יז‬,‫ שאז בא תמיד למעט‬,]"‫מלת "מן" ["מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן‬
)‫ שמיני ס' קנה‬. ‫ וסימן שכג‬,‫ סימן קנז‬,‫ סימן עה‬,‫ סימן עא‬,‫יח‬

Rule 51: And there is a difference between when it will speak about the name of a species
(including the individuals of the species) without the letter ‫ )בקר וצאן הקריבו( ה‬and when it will
speak with the letter ‫ ה‬and the word ‫)מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן( מן‬, that then it always comes to
limit, because the letter ‫ מ‬means part of.

For instance, Leviticus 1:14 says, ‫ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו‬
(And if his offering to the LORD be a burnt-offering of fowls, then he shall bring his offering of
turtle-doves, or of young pigeons), using the language ‫ מן העוף‬for “of fowls” instead of ‫( עוף‬fowl)
This indicates that not all fowls are valid offerings. For instance, it comes to exclude any fowl
that is missing a limb124.

‫כלל נב‬

-- "‫ולכן אמר "על זבח התודה‬ ."‫ "זבחי שלמים‬,"‫ רק יאמר "זבחי תודה‬,‫בשם הסמוך לא ידבר על הרבים בלשון יחיד‬
)‫ (צו ס' קא‬. ‫הוסיף הסמיכות 'זבח' לבל נטעה ש'תודה' היא שם המין‬

Rule 52: A noun in construct state125 does not speak about plural things in singular; rather it will
say ‫( זבחי תודה‬sacrifices of thanksgiving), ‫( זבחי שלמים‬sacrifices of peace). And thus, when it says
‫( על זבח התודה‬with the sacrifice of thanksgiving)126 – it adds the construct ‫ זבח‬so that one will not
err and think that ‫ תודה‬is the name of a type of offering.

‫כלל נג‬

124
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 71.

125
Construct state is a grammatical structure that is common in Semitic languages like Hebrew in which two
consecutive nouns indicate possession or modification of the first noun by the second noun. For instance, when
the noun ‫( זבחי‬sacrifices) is placed before the noun ‫( תודה‬thanksgiving), it means “sacrifices of thanksgiving”.

126
Leviticus 7:12.
 ‫ ששם המין בא על הרבים ועל היחיד אבל שם הקיבוץ לא יבוא על‬.‫ויש הבדל בין שמות המינים ובין שמות הקיבוץ‬
.‫היחיד כלל כמו חטה שעורה פשתה ענב‬

‫ אבל שערה היא שם היחיד (ושם שַ עַר בפתח בא על שער‬,‫וכן שם שֵ עָר היא קיבוץ שערות ובסמיכות שער ראשו‬
)‫ (תזריע ס' מה‬. ‫ ומזה למדו חז"ל שאין שֵ עָּר פחות משתי שערות‬.)‫הבלתי רגיל‬

Rule 53: There is a difference between species names and collective nouns: Species names can
come in plural and in singular, but collective nouns never come in singular, like the collective
nouns, ‫( חטה‬wheat), ‫( שעורה‬barley), ‫( פשתה‬flax), ‫( ענב‬grapes).

And moreover, the noun ‫( שֵ עָר‬hair) is a collection of hairs and in construct state is ‫ שער ראשו‬- the
hair of his head, but ‫( שערה‬hair) is a singular noun (and the noun ‫ שַ עַר‬with a ‫ פתח‬vowel refers to
hair that is not typical). And from this, the sages of blessed memory teach that ‫ שֵ עָּר‬is never less
than two hairs.

‫כלל נד‬

‫ בפרט במקום שיש לטעות שהוא‬,‫ומצאנוהו גם בלשון רבים‬ . )‫(אמור ס' צ‬. ‫בשם המין יבוא הפעל לרוב בלשון יחיד‬
)‫ ושם פליגי בזה ר"ש ורבנן‬.‫שם היחיד (בחוקותי ס' עג‬

Rule 54: The verb usually comes in singular with respect to the name of a species. And we also
find it in plural, particularly in places where it is possible to make a mistake and think it is a
singular noun.

‫כלל נה‬

‫ "ותשא כל‬-- ‫ יבוא הפעל שאחריו בלשון יחיד ולפעמים בלשון רבים‬-- ‫ וכדומה‬,‫ מחנה‬,‫ עדה‬-- ‫וכן בשם הקיבוץ‬
‫ וכשידבר על כל פרט יבוא‬,‫ כשידבר על כללותם יבוא הפעל בלשון יחיד‬.‫ ויש הבדל‬."‫ "ויבואו כל העדה‬,"‫העדה‬
)‫ (ויקרא ס' רמב‬. ‫בלשון רבים‬

Rule 55: And moreover, with a collective noun – ‫( עדה‬congregation), ‫( מחנה‬camp), etc. – the
verb that is before it will come in singular and sometimes in plural - ‫( ותשא כל העדה‬And all the
congregation lifted)127, ‫( ויבואו כל העדה‬And the children of Israel, even the whole congregation,
came)128. And there is a distinction: Whenever it is speaking about them as a whole, the verb will
come in singular, and whenever it is speaking about each individual, it will come in plural.

‫כלל נו‬

)‫ (ויקרא ס' שנא‬. ‫ ועל זה אמרו מה כלים שנים אף כסף שנים‬.‫ כגון כסף נחושת ברזל‬,‫ושמות המתכיות לא יתרבו‬

127
Numbers 14:1.

128
Numbers 20:1.
 ‫ כיון על חלבים שונים של כל מיני‬-- "‫ וכשאומר "חלבי השלמים‬.‫ודרך הלשון לומר "חלב השלמים" בלשון יחיד‬
.)‫ (צו ס' יח‬. ‫ ותפס שלמים מפני שנתפרשו אצל שלמים‬,‫הקרבנות‬

Rule 56: And the names of metals do not come in plural, for instance ‫( כסף נחושת ברזל‬silver,
copper, iron). And they say about the verse ‫( כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים‬If a man deliver to his
neighbour money or stuff to keep)129 ‫( מה כלים שנים אף כסף שנים‬just as ‫ כלים‬is plural, so too ‫כסף‬
must be plural)130.

And the custom of the language is to say ‫( חלב השלמים‬fat of the peace offerings) in singular. And
when it says ‫( חלבי השלמים‬fat of the peace offerings)131 – it is in plural, meaning a diversity of
fats of all types of the sacrifices, and it uses the language ‫( שלמים‬peace offerings) because their
laws are explained in detail through the laws of ‫שלמים‬.

‫כלל נז‬

‫ דאם היה‬."‫ ושם היחיד "קשקש‬,‫ ולדעת ר"י הוא שם הקיבוץ‬."‫ושם קשקשת לדעת הת"ק הוא שם היחיד כמו "צנצנת‬
.)‫ (שמיני ס' עח‬. '‫ לא 'קשקשים‬,'‫ 'קשקשות‬-- ‫שם היחיד היה לו להיכתב ברבים‬

‫ ועיין עוד לקמן (פרק ל"ג) בשמות צאן כבשים‬.)‫ ערבי נחל (אמור ס' קצט‬-- ‫ויש שמות שיבואו לעולם בלשון רבים‬
.‫ כללים רבים השייכים לכאן‬,‫עזים וכדומה‬

Rule 57: And the noun ‫( קשקשת‬fish scales)132 according to the anonymous first opinion (in Sifra)
is a singular noun, like ‫( צנצנת‬jar). And according to Rabbi Yehuda, it is a collective noun, while
the singular form of the noun is ‫ – קשקש‬he reasoned that if it were a singular noun, it would have
been written in plural as ‫קשקשות‬, not ‫קשקשים‬.

And there are nouns that will always come in plural, for example ‫( ערבי נחל‬willows of the brook).
And see more in chapter 33; for nouns ‫( צאן כבשים עזים‬sheep, lamb, goats), etc., there are many
rules pertaining to this matter.

‫כלל נח‬

‫ פירשוהו חז"ל‬-- "‫ "יערך אותו‬-- ‫ובכל זה במה שבא אצל מנורה שם הקיבוץ 'נר' בלשון יחיד ותפס הפעל ביחיד‬
‫ ומ"ש בפר' תצוה "נר" בלשון יחיד יש‬.)‫(אמור ס' ריב‬.‫ ופי' נר אחד המערבי‬,‫שמ"ש זה שנית בפר' אמור בא לדרשה‬
.)‫(אמור ס' רטו‬."‫דרוש על שלא אמר "נרות‬

129
Exodus 22:6.

130
Babylonian Talmud Shevuot 39b.

131
Leviticus 6:5.

132
Leviticus 11:9.
 .‫ קרי וכתיב‬,‫ ולמדו זה ממה שכתב פעם ידו ידיו‬,‫ ובא בלשון יחיד להורות על הכח‬,‫ו"ידו" שגבי סמיכה פירושו ידיו‬
)‫(אחרי ס' נב‬

Rule 58: Nevertheless, when it comes with the collective noun ‫( נר‬lamp) in singular and it uses
the verb in singular - ‫( יערך אותו‬Aaron and his sons shall set it in order)133 – the sages of blessed
memory explain that when this is written again134, it comes for a homiletical interpretation, that it
means the one western lamp. And when ‫ נר‬is written in singular135, there is a homiletical
interpretation with respect to the fact that it does not say ‫( נרות‬lamps).

And ‫( ידו‬his hands)136 with respect to ordination means his hands, and it comes in singular to
inform of the power, and they learn this from the fact that it is written as ‫ ידו‬but is supposed to be
read as ‫ידיו‬.

Chapter 7
‫כלל נט‬

‫ אחד‬,‫ וכן שופר תרועה‬.‫ רבים עמים‬- ‫ עמים רבים‬,‫ תולעת שני‬- ‫ שני תולעת‬-- ‫לפעמים יקדים התואר אל המתואר‬
‫ על כן כשיבואו שני שמות ותואר ביניהם לא נוכל להכריע אם התואר שייך אל השם הראשון או‬.‫ משנה כסף‬,‫קדוש‬
.‫השני‬

‫ אולם כלל בלשון שהתואר‬.‫ ר"ל גרש קלוי‬,'‫ יש לפרש 'אביב קלוי' ויש לפרש 'קלוי גרש‬-- "‫כמו "אביב קלוי גרש‬
‫ וכשאומר "קלוי באש" אי אפשר לומר‬,‫צריך שיהיה סמוך אל המתואר והמלות שבאים לבאר את התואר יבואו לבסוף‬
.)‫ היה לו לכתוב "גרש קלוי באש" (ויקרא ס' קנא‬,‫ שאם כן‬,"‫שהוא תואר אל "גרש‬

‫ אחר ש'לחם' נסמך אל 'חמץ' היה לו לכתוב "לחם‬,‫ אי אפשר לפרש לחם חלה‬."‫וכן במה שכתב "על חלת לחם חמץ‬
)‫ (צו ס' קה‬."‫חלה חמץ‬

Rule 59: Sometimes the adjective precedes the noun being modified - ‫ שני תולעת‬- ‫תולעת שני‬, ‫עמים‬
‫ רבים‬-‫ רבים עמים‬. And moreover ‫ משנה כסף‬,‫ אחד קדוש‬,‫ שופר תרועה‬. Therefore, whenever two
nouns come with an adjective in-between them, it is impossible to determine whether the
adjective is relevant to the first noun or the second noun.

Like ‫( אביב קלוי באש גרש‬corn in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear)137 – one
can either interpret it as ‫ אביב קלוי‬or one can interpret it as ‫קלוי גרש‬, and that it means to say ‫גרש‬

133
Exodus 27:21.

134
Leviticus 24:2.

135
Exodus 27:20.

136
Leviticus 16:21.

137
Leviticus 2:14.
‫ ;קלוי‬however, the rule of the language is that the adjective needs to be next to the noun that it
modifies and the words that come to clarify the adjective must come at the end, so when it says
‫קלוי באש‬, it is impossible to say that it is modifying the word ‫גרש‬, that if so, it would have written
‫גרש קלוי באש‬.

And moreover, when it is written ‫( על חלת לחם חמץ‬With cakes of leavened bread)138, it is
impossible to interpret it as ‫( לחם חלה‬where ‫ לחם‬is modified by ‫)חלה‬, since ‫ חמץ‬is right after ‫ ;לחם‬if
so, it would have written ‫לחם חלה חמץ‬.

‫כלל ס‬

"‫ כמו במה שכתוב "את בשר ערלתו‬.‫ובכל זה השיבו חז"ל על פי הדרוש את המלה אל סדרה; שיקדם המתואר כדינו‬
)‫ (תזריע ס' יב‬.‫ דרשו על הבשר שעל הערלה שאף על פי שיש בהרת יקוץ‬-- )"‫(שראוי "את ערלת בשרו‬

Rule 60: Nevertheless, the sages of blessed memory explain through homiletical interpretation
the reason for the ordering of words; the noun being modifed precedes the adjective, according to
the rules. As when it is written ‫( את בשר ערלתו‬the flesh of his foreskin shall be circumcised)139 –
(it is proper to say ‫ – את ערלת בשרו‬the foreskin of his flesh), they interpret this to mean the flesh
that is on the foreskin - even if there is a bright spot, it should be cut.

‫כלל סא‬

.‫ השם הראשון עיקר‬-- ‫ושני שמות הסמוכים‬

.‫ ושהאש תהיה בטלה ע"ג הגחלים‬,‫ ושם 'אש' מתאר שם גחלים; שיהיו בוערים‬,‫ שם 'גחלים' עיקר‬-- ‫גחלי אש‬ •
.)‫(אחרי ס' לב‬
‫ לאפוקי‬- '‫ שם 'שני' מבאר שם 'תולעת‬-- "‫ כשאומר "תולעת שני‬.‫ויש הבדל בין שני תולעת ובין תולעת שני‬ •
.‫ שם 'תולעת' מתאר שם 'שני' ומוציא שני הנעשה מדבר אחר‬,"‫ וכשאומר "שני תולעת‬.‫תולעת הצובע שחור‬
'‫ ו"שני תולעת" שם 'שני‬,‫ שם 'תולעת' עיקר ויכול לצבוע בכל דם התולע‬-- "‫ "תולעת שני‬.‫ויש הבדל ביניהם‬
)‫ (מצורע ס' יג‬. ‫ לא עם דם שחור שבו‬,‫עיקר ואין יכול לצבוע רק עם השני שבתולע‬

Rule 61: And whenever two nouns are in construct state – the first noun will be the primary.

‫( גחלי אש‬coals of fire) – the noun ‫( גחלים‬coals) is the primary, and the noun ‫( אש‬fire) modifies the
noun ‫( גחלים‬coals); that it will be burning, and that the fire requires the coals in order to exist.

And there is a difference between ‫ שני תולעת‬and ‫תולעת שני‬, as when it says ‫תולעת שני‬, the noun
‫( שני‬scarlet) clarifies the noun ‫( תולעת‬worm) and excludes worms of the color black. And when it
says ‫שני תולעת‬, the noun ‫( תולעת‬worm) modifies the noun ‫( שני‬scarlet) and excludes scarlet that is
made from another thing. And there is a difference between them: ‫ – תולעת שני‬the noun ‫ תולעת‬is

138
Leviticus 7:13.

139
Leviticus 12:3.
the main noun and one is able to dye with all blood of the worm, and ‫ שני תולעת‬- the noun ‫ שני‬is
the main noun and one is only able to dye with the scarlet blood that is in a worm, not with black
blood that is in it.

‫כלל סב‬

‫ וחז"ל עשו בו אסמכתא במה‬.‫ לבד מלת "אשר" יוצא מן הכלל‬.‫ לא אל המלה והפעל‬,‫הסמיכות לא תהיה רק אל השם‬
)‫ (תזריע ס' קנו‬. "‫שכתוב "כל ימי אשר הנגע בו‬

Rule 62: Construct state will only be with a noun, not with a verb or another part of speech. The
word ‫ אשר‬is an exception to the rule. And the sages of blessed memory gave support to this
when it is written ‫( כל ימי אשר הנגע בו‬All the days wherein the plague is in him)140.

‫כלל סג‬

‫ וכשהוסיף "איש‬.]‫ פסח וכדומה‬,‫ עור‬,‫ חסיד‬,‫ חכם‬,‫התוארים שהם קנין האדם יבואו בלא מלת "איש" [כמו צדיק‬
‫ או שהדבר תלוי‬,‫ ורוצה לדייק שהוא איש מצוין ומיוחד לכך‬,‫ בא לכוונה מיוחדת דרושיית תמיד‬-- "‫ "איש עור‬,"‫צדיק‬
) ‫ בחוקותי ס' צח‬. ‫ וסימן צג‬,‫ סימן צב‬,‫ סימן מו‬,‫ סימן כב‬,‫ אמור ס' טז‬. ‫ ותמצא זה ( אחרי ס' נו‬.‫בהאיש וכדומה‬

Rule 63: The adjectives which express attributes of a man come without the word ‫( איש‬like ,‫צדיק‬
‫ פסח‬,‫ עור‬,‫ חסיד‬,‫ –חכם‬righteous man, wise man, pious man, blind man, crippled man). And
whenever it adds ‫ איש צדיק‬or ‫ – איש עור‬it always comes with a special meaning, and it means to
be precise that he is a distinguished and special man or that a matter depends on the man, etc.

For instance, when it says in Genesis 6:9, ‫( נח איש צדיק‬Noah was in his generations a man
righteous), the word ‫ איש‬teaches that he was famous and known to be righteous141.

And when it says in Leviticus 21:18, ‫( איש עור‬blind man), the word ‫ איש‬teaches that it includes
men whose eyes are not blind; nevertheless, the man is blind. For instance, if there are white
spots on the cornea or water is constantly dripping from the eye142.

Chapter 8
‫כלל סד‬

‫ איל‬:‫ וכל מקום שבא מספר "אחד" על שם היחיד [כמו‬."‫כל מקום שבא שם היחיד אין צריך לומר בו מספר "אחד‬
.‫ לוג אחד וכדומה] יש בו דרוש‬,‫ כבש אחד‬,‫אחד‬

140
Leviticus 13:46.

141
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Acharei Mot 56.

142
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 46.
 ‫והראו חז"ל שהיה שם מקום טעות על ידי איזה לימוד‬

,‫או סברה שיהיה יותר מאחד‬ •

,‫או שבא למעט החצי‬ •
,‫או שבא ללמד שיהיה אחד מיוחד ונבחר במינו‬ •
,‫או ללמד שיהיה כל אחד מיוחד ונבדל מחברו‬ •
‫או פירשו שהשם הוא שם המין כמו "עד אחד" ששם 'עד' הוא שם המין‬ •

. ‫ וסימן סז‬,‫ סימן סה‬,‫ סימן מב‬,‫ מצורע ס' מ‬. ‫ ועוד ויקרא ס' רעח‬.‫(כל זה נתבאר באורך בתורה אור מצורע ס' יז‬
)‫ אמור ס' רכב‬. ‫ סימן כג‬,‫אחרי יח‬

Rule 64: Any place where a singular noun comes, it is not necessary to say the number ‫( אחד‬one)
with it. And any place where the number ‫ אחד‬comes with a singular noun (like ‫ איל אחד‬- one ram,
‫ כבש אחד‬- one he-lamb, ‫ לוג אחד‬- one log, a biblical measure of volume, etc.) there will be a
homiletical interpretation.

And sages of blessed memory explain that this will occur in a place where there is a mistake as
to what to learn, for example: There is a logical reason as to why it could be more than one. Or it
comes to exclude one-half. Or it comes to teach that it will be a special one and the best in its
type. Or to teach that each one will be special and distinguished from its associate. Or it clarifies
that the noun is a name of a type, as with ‫( עד אחד‬one witness) where ‫ עד‬is the name of a type.

‫כלל סה‬

‫ מלת "אחת" מיותר; שכבר רצוף החלוקה במ"ם של‬-- ]"‫וכן כשאמר "אחת מכל" [כמו "ועשה אחת מכל מצות השם‬
'‫ ג‬- ‫ ויקרא ס' רס‬,‫ (ויקרא ס' קצז‬. ‫ ונדרש תמיד לחיוב על כל אחת ואחת‬.]"‫"מכל" [כמו "אשר יעשה מכל התועבות‬
)‫ צו ס' קי‬. ‫ ועוד שם ס' שס‬,‫ וכן ג' דרושים בסימן שטז‬.‫דרושים‬

Rule 65: And moreover, whenever it says ‫אחת מכל‬, (like ‫ ועשה אחת מכל מצות השם‬- and does
through error any one of all the things which the LORD his God has commanded not to be
done143), the word ‫ אחת‬is superfluous; the letter ‫ מ‬in the word ‫ מכל‬already implies “any one of”
(like ‫ אשר יעשה מכל התועבות‬- For whosoever shall do any of these abominations144). And it is
always homiletically interpreted that there is an obligation with respect to each and every one of
the things that God has commanded.

Leviticus 4:22-23 says, ‫ או‬.‫אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות יהוה אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם‬
‫( הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים‬When a ruler sins, and does through
error any one of all the things which the LORD his God has commanded not to be done, and is
guilty: if his sin, wherein he has sinned, be known to him, he shall bring for his offering a goat, a

143
Leviticus 4:22.

144
Leviticus 18:29.
‫‪ is there to teach that for each sin, the ruler is obligated to‬אחת ‪male without blemish). The word‬‬
‫‪bring a sin-offering.‬‬

‫כלל סו‬

‫וסתם רבים אין פחות משנים‪ .‬ולכן בכל מקום שאומר שם הרבים בציוי אין צריך לומר בו מספר "שנים"‪ ,‬כי מסתמא‬
‫נאמר שהם שנים‪ .‬ולכן כל מקום שאומר שני כבשים‪ ,‬שתי תורים‪ ,‬שתי שעירים‪ ,‬וכדומה ‪ --‬הראו חז"ל שהיה שם‬
‫מקום טעות ע"י איזה לימוד‬

‫או סברה שיהיה יותר משנים (ויקרא ס' שכח באורך)‬ ‫•‬
‫או שבא מספר שני להורות שיהיו שוים (אחרי ס' יז באורך‪ .‬ועוד ויקרא ס' קסט ‪ .‬תזריע ס' לד ‪ .‬מצורע ס' י‪,‬‬ ‫•‬
‫סימן מ‪ ,‬סימן סט‪ ,‬וסימן קנד ‪ .‬אחרי ס' נב ‪ .‬אמור ס' קע‪ ,‬אמור ס' רכא)‬

‫‪Rule 66: And ordinary plural is never less than two. Thus, any place where it says a plural noun‬‬
‫‪ (two), as presumably it meant‬שנים ‪with an imperative verb, it is unnecessary to say the number‬‬
‫שתי ‪ (two turtle-doves),‬שתי תורים ‪ (two lambs),‬שני כבשים ‪two. And thus, any place where it says‬‬
‫‪ (two goats), etc., – the sages of blessed memory explain that it must be in a place where‬שעירים‬
‫‪one could make a mistake as to what it is actually teaching: Either logic dictates that it could be‬‬
‫‪more than two, or the number two comes to teach that they should both be alike.‬‬

‫כלל סז‬

‫וחז"ל היה להם כלל בלשון שיש הבדל בין מספר שנים ‪ -‬שתים בצורת הנפרד‪ ,‬ובין שני ‪ -‬שתי בצורת הסמיכות‪.‬‬
‫כשאמר "שני כבשים"‪" ,‬שני שעירים" ‪ --‬יקפיד על שיוי הנמנים והתדמותם זה לזה‪ .‬וכשאמר "שנים כבשים" לא יקפיד‬
‫על השיוי ‪( .‬התבאר באורך אחרי סי' יז)‬

‫‪Rule 67: And the sages of blessed memory had a rule in language that there is a difference‬‬
‫‪ (second) as‬שתי ‪ -‬שני ‪ (two) as an ordinary cardinal number and‬שתים ‪ -‬שנים ‪between the number‬‬
‫‪ (two he-‬שני שעירים ‪ (two he-lambs) or‬שני כבשים ‪a construct cardinal number: Whenever it says‬‬
‫שנים כבשים ‪goats) – it is precise in that they must be alike in all respects. And whenever it says‬‬
‫‪(two he-lambs), it is not precise that they must be alike in all respects.‬‬

‫כלל סח‬

‫ושם המספר יבוא בשני צורות‪ .‬בצורת הנפרד [שנים‪ ,‬שלושה‪ ,‬ארבעה]‪ ,‬ובצורת הסמיכות [שני‪ ,‬שלושת‪ ,‬ארבעת]‪.‬‬
‫והמדקדקים קראו לראשון בשם "מספר המחובר אל המתואר" ולשני קראו בשם "מספר המופשט מן המתואר"‪ .‬ויחפשו‬
‫למצוא ההבדל שבין שני הצורות האלה ולא מצאו‪.‬‬

‫ואנכי דקדקתי כי לרוב יבוא המספר בצורת הסמיכות אם הוא מספר נודע ‪ --‬בין אם שנודע מעצמו‪ ,‬בין על פי יתר דרכי‬
‫ההודעה (כגון שכבר נזכר; אם במקומו אם במקום אחר)‪ ,‬או שיש לו יחוס וערך אל מספר אחר שעל ידו יודע‪ .‬בכל‬
‫אלה בא המספר בצורת הסמיכות‪ .‬וזה היה גם כן דעת חז"ל (ונתבאר באורך תזריע ס' יד‪ .‬ועוד אמור ס' קעא‪ ,‬אמור ס'‬
‫רה)‬
Rule 68: And the name of a number comes in two forms, ordinary cardinal (‫ ארבעה‬,‫ שלושה‬,‫)שנים‬
(two, three, four) and construct cardinal (‫ ארבעת‬,‫ שלושת‬,‫( )שני‬two of, three of, four of). And the
grammarians call the first type ‫( מספר המחובר אל המתואר‬a number that is connected to that which it
modifies). And they call the second type ‫( מספר המופשט מן המתואר‬a number that is abstracted from
that which it modifies). And they searched for the difference between these two forms, but they
could not find one.

And I found that usually the number will come in construct cardinal if it is a known number -
whether it is known on its own or through other ways of knowing (for instance, if it was already
mentioned; if in its place, if in another place), or there is a reference to another number through
which one knows it. And this was also the opinion of the sages of blessed memory.

‫כלל סט‬

-- ‫ וכשבא בסמיכות יבוא אחריו לפעמים מ"ם השימוש‬.‫ אַ חַ ד‬. ‫ אֶ חָ ד‬-- ‫וגם שם המספר אחד יבוא בסמוך ובנפרד‬
."‫ "אַ חַ ד ההרים‬-- ‫ ולפעמים יבוא אחריו ה' הידיעה‬,"‫"כנפש אַ חַ ד מהם‬

.‫והמדקדקים כתבו כי אֶ חָ ד ואַ חַ ד הם שני משקלים‬

.‫כי אֶ חָ ד הוא ממשקל הכבדים כמו סַ בָ ל שַ בָ ת גחָ ל פֶחָ ם‬ •

.‫ושם אַ חַ ד הוא מהמשקלים הקלים כמו נַחַ ש שַ חַ ת‬ •

‫ וזה כשבא אחריו ה"א הידיעה‬.‫ואמנם לפעמים שם אַ חַ ד אינו משקל בפני עצמו רק הוא שם הבא בסמיכות משם אֶ חָּ ד‬
.‫ רק אם בא אחריו שימוש המ"ם אז אינו סמוך ואז הוא בודאי משקל הקל‬."‫ "אחד ההרים‬,"‫כמו "אַ חַ ד העם‬

‫ במה שבשם אֶ חָּ ד יכוון להוציא‬.‫ובזה נעמוד על הבדלים; שיש הבדל בין אֶ חָ ד ממשקל הכבד ובין אַ חַ ד ממשקל הקל‬
‫ רוצה לומר כל אחד‬,‫ ובשם אַ חַ ד לא יכוון להוציא השניות רק הוא שם הכללות‬.‫ ורוצה לומר אחד ולא שנים‬,‫השניות‬
'‫ דינו כשם 'שלושת' 'ארבעת‬,‫ ושם אַ חַ ד שאחריו ה' הידיעה שהוא נגזר ממשקל הכבד ובא בצורת הסמיכות‬.‫שיהיה‬
;‫ וכן כשאומר "אַ חַ ד ההרים" רצונו לומר הר ידוע והוא הר המוריה‬.‫שהזכרתי בסימן הקודם שבא לציין מספר ידוע‬
)‫ (תזריע ס' מג‬. ‫ וכדומה‬,‫ הוא המלך‬-- "‫"אחד העם‬

Rule 69: And also the number ‫( אחד‬one) will come in construct cardinal declension and ordinary
cardinal declension - ‫אֶ חָ ד‬. ‫ – אַ חַ ד‬when it comes in construct cardinal declension, the letter ‫ מ‬will
sometimes come after it - ‫( כנפש אַ חַ ד מהם‬as the life of one of them)145, and sometimes the definite
article ‫ ה‬will come after it - ‫( אַ חַ ד ההרים‬one of the mountains)146.

And the grammarians write that ‫ אֶ חָ ד‬and ‫ אַ חַ ד‬are of two declensions: ‫ אֶ חָ ד‬is of heavy declension
like ‫ סַ בָ ל‬,‫ שַ בָ ת‬,‫ גחָ ל‬,‫פֶחָ ם‬. And ‫ אַ חַ ד‬is of light declension like ‫ נַחַ ש‬,‫שַ חַ ת‬.

145
1 Kings 19:2.

146
Genesis 22:2.
And indeed, sometimes the noun ‫ אַ חַ ד‬is not a declension on its own, but only a noun that comes
in construct state that is derived from the noun ‫אֶ חָּ ד‬. And this is when the definite article ‫ ה‬comes
afterwards like ‫( אַ חַ ד העם‬one of the people), ‫( אחד ההרים‬one of the mountains). Only if the prefix ‫מ‬
comes afterwards will it not come in construct state, and then it will definitely be of light
declension.

And with this stand the differences between ‫ אֶ חָ ד‬of heavy declension and ‫ אַ חַ ד‬of light declension:
When ‫ אֶ חָּ ד‬comes, it intends to exclude duality, and it means to say “one and not two”. And with
the noun ‫אַ חַ ד‬, it does not intend to exclude duality, only that it is a noun that indicates generality,
and it means to say “any one that will be”. And for the noun ‫ אַ חַ ד‬in which the definite article ‫ה‬
comes afterwards and is derived from heavy declension and comes in construct state, its rule is
like that of the nouns ‫( שלושת‬third), ‫( ארבעת‬fourth) that I mentioned in the previous rule, which
come to indicate that it is a known number. And thus, when it says ‫אַ חַ ד ההרים‬, it means to say it is
a known mountain, which is Mount Moriah; ‫( אחד העם‬one of the people) – is the king, etc.

‫כלל ע‬

‫ יש בו הבדל אחר בין כשבא אחריו שימוש המ"ם ובין‬-- ‫ שלא נמצא בו משקל אֶ חָ ת‬-- ‫ושם המספר אַ חַ ת בלשון נקבה‬
.‫כשבא אחריו ה"א הידיעה‬

‫ יסמך מלת "אחת" אל ה"א הידיעה או בא‬-- ‫שאם כוונת המדבר על הכללות ורוצה לומר כל אחת שיהיה‬ •
."‫ "יתנו לי מקום באחת ערי הממלכה‬,"‫ "הנה הוא נחבא באחת הפחתים‬-- ‫בסמיכות‬
'‫ (ויקרא ס‬. "‫ "ואנקמה נקם אחת משתי עיני‬-- ‫ואם יכוון על האחדות להוציא הריבוי בא אחריו שימוש המ"ם‬ •
)‫ ויקרא ס' שטז‬,‫קצח‬

Rule 70: And with the number ‫ אַ חַ ת‬in feminine – which is never found with the declension ‫– אֶ חָ ת‬
there is another difference between when the prefix ‫ מ‬comes after it and when the definite article
‫ ה‬comes after it:

If the intention of the speaker is to refer to the general and it means to say any one that will be –
the word ‫ אחת‬will be next to the definite article ‫ ה‬or it will come in construct state ‫הנה הוא נחבא‬
‫( באחת הפחתים‬Behold, he is hid now in some pit)147, ‫( יתנו לי מקום באחת ערי הממלכה‬let them give me
a place in one of the cities in the country)148.

But if the intention is to emphasize the unity and to eliminate the multiplicity, the prefix ‫ מ‬will
come afterwards - ‫( ואנקמה נקם אחת משתי עיני‬that I may be this once avenged of the Philistines for
my two eyes)149.

147
2 Samuel 17:9.

148
1 Samuel 27:5.

149
Judges 16:28.
 ‫כלל עא‬

‫ אז יבואו שני המספרים‬-- ‫ואם הזכיר מספר שנים או שלושה ואחר כך פרט הפרטים של הכולל על ידי מלת אחד אחד‬
-- ‫ וכן כל המספרים הסדורים יבואו בשוה‬. ]‫אחד‬..‫ או בלא ה"א [אחד‬,]‫האחד‬...‫בשוה; או בה"א הידיעה [האחד‬
.‫ או הראשון השני השלישי‬,‫ראשון שני שלישי‬

)‫ואם בא אחד בה"א ואחד בלא ה"א הוא זרות ויש בו דרוש (ויקרא ס' שכט‬

Rule 71: And if it mentions the number two or three and afterwards mentions minute details
through the words ‫( אחד אחד‬one…one…) – then the two numbers will come identically; whether
with the definite article ‫האחד] ה‬...‫ [האחד‬or without the ‫ה‬, ]‫אחד‬..‫[אחד‬. And moreover, all ordinal
numbers will come identically – whether as ‫( ראשון שני שלישי‬first, second, third) or as ‫הראשון‬
‫( השני השלישי‬the first, the second, the third).

And if one ‫ אחד‬comes with the letter ‫ ה‬and another ‫ אחד‬comes without the letter ‫ה‬, it is peculiar
and there will be a homiletical interpretation.

‫כלל עב‬

:‫ויש בזה כלל‬

‫ יאמר שניהם בה"א‬-- "‫אחד" בבחינה ששניהם זוג אחד וידועים על ידי מספר הכולל "שנים‬..‫אם הזכיר "אחד‬ •
.)‫ כג‬,‫ כמו "ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד ואני אעשה את הפר האחד" (מ"א יח‬.‫הידיעה‬
)‫ מצורע ס' ע‬,‫ מצורע ס' טז‬,‫ (ויקרא ס' שכט‬. ‫אחד" בלא ה"א‬...‫ואם לא ידבר בבחינה זו יאמר "אחד‬ •

Rule 72: And there is in this a rule:

If it mentions ‫אחד‬..‫ אחד‬from the point of view that both are one pair and this is known by the
total number ‫ – שנים‬it will say both of them with the definite article ‫ה‬. Like ‫ויתנו לנו שנים פרים‬
‫( ויבחרו להם הפר האחד ואני אעשה את הפר האחד‬Let them therefore give us two bullocks; and let them
choose one bullock for themselves, and cut it in pieces, and lay it on the wood, and put no fire
under; and I will dress the other bullock)150.

And if it will not say it from this point of view, it will say ‫אחד‬...‫ אחד‬without the letter ‫ה‬.

‫כלל עג‬

‫ואין דרך הלשון לומר מלת "אחת" בלא המתואר; כי תמיד יאמר פעם אחת (אם לא במקום שהמתואר נודע על ידי‬
.)‫השם או הפעל שבא עמו‬

‫ ודרשו שמלת "אחת" נסמך על פעל "וכפר" ורצונו לומר‬.‫ובמה שכתוב "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה" הוא זרות‬
)‫ (אחרי ס' פד‬. ‫וכפר אחת‬

150
1 Kings 18:23.
Rule 73: It is not the custom of the language to say the word ‫( אחת‬one) without the thing which it
is counting; as it will always say ‫( פעם אחת‬one time) (unless it is in a place where the thing which
it is counting is known through the noun or the verb that accompanies it).

And when it is written ‫( וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה‬And Aaron shall make atonement upon the
horns of it once in the year)151, the language is peculiar. And they interpret the word ‫ אחת‬to go
with the verb ‫וכפר‬, and that it means to say ‫( וכפר אחת‬And make atonement once).

‫כלל עד‬

‫ כמו "במסילות אשר אחת עולה בית אל ואחת‬.‫ אין צורך להזכירו שנית בפרטים‬-- ‫אולם אם נזכר השם המתואר בהכלל‬
."‫ ולא אמר "מסילה אחת‬,"‫גבעתה‬

)‫ (אחרי ס' כג‬. ‫ יש בו דרוש‬,‫ שהזכיר המתואר שנית‬,"‫וגורל אחד‬..‫גורלות גורל אחד‬..‫ומה שכתב "ונתן‬

Rule 74: However, if the noun which is modified is mentioned in general – it does not need to
mention it again as a particular. Like ‫( במסילות אשר אחת עולה בית אל ואחת גבעתה‬in the highways, of
which one goes up to Beth-el, and the other to Gibeah, about thirty men of Israel)152, and it does
not say ‫( מסילה אחת‬the other highway).

And when it is written ‫וגורל אחד‬..‫גורלות גורל אחד‬..‫( ונתן‬And Aaron shall cast lots upon the two
goats: one lot for the LORD, and the other lot for Azazel)153, it mentions the noun that is
modified twice, and there is a homiletical interpretation.

Leviticus 16:8 says, ‫( ונתן אהרן על שני השעירם גורלות גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזאזל‬And Aaron shall
cast lots upon the two goats: one lot for the LORD, and the other lot for Azazel). The reason why
it repeats the word ‫גורל‬, which means “lot”, is so that one will not misunderstand and think that
he should place the lot of the LORD and the lot of Azazel on one goat and the lot of the LORD
and the lot of Azazel on the other goat154.

Chapter 9
‫כלל עה‬

- "‫ כשאמר "בניתי את הבית עשר שנים‬,‫למשל‬ .‫ אין הכרח שיהיה רצוף‬,‫ רק מספר פשוט‬,‫כל שלא בא מספר סידורי‬
.‫ אין הכרח שיהיו רצופים‬-

151
Exodus 30:10.

152
Judges 20:31.

153
Leviticus 16:8.

154
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Acharei Mot 23.
 )‫ ס' מצורע קצג‬,‫ מצורע ס' קנ‬,‫ (תזריע ס' ז‬. ‫ובמקום שמקפיד על הרצופות יבוא על זה לימוד מיוחד‬

Rule 75: Anything that comes only as a cardinal number and not an ordinal number does not
have to be consecutive. For example, if it says ‫( בניתי את הבית עשר שנים‬I built the house for ten
years), they do not have to be ten consecutive years.

And in a place where it is strict on being consecutive, there will come in it a special teaching.

‫כלל עו‬

‫ ובמספר יותר מעשרה יבוא שם הנמנה בלשון‬,‫המדקדקים כתבו כי במספר פחות מעשרה יבוא שם הנמנה בלשון רבים‬
.‫יחיד‬

.‫ הנה במספר למעלה מעשרה אין הכלל נאמן‬-- ‫ואחרי העיון ראיתי שהגם שבמספר למטה מעשרה דבריהם נכונים‬
.‫ אמה אמות‬.‫ איש אנשים‬.‫ שנה שנים‬:‫ומצאנו‬

‫ מורה על שיוי‬-- ‫ שבכל מקרה שבא שם הנמנה (במספר למעלה מעשרה) בלשון יחיד‬,‫ולחז"ל היה להם כלל בזה‬
)‫ (תזריע ס' יד‬. ‫הנמנים והתדמותם זה לזה‬

Rule 76: The grammarians wrote that for a number less than ten, the noun with it will be counted
in plural, and for a number greater than ten, the noun with it will be counted in singular.

And after investigation, I saw that although with a number less than ten their words are correct,
with a number greater than ten, their rule is not credible. And we find: ‫( שנה שנים‬year, years),
‫( איש אנשים‬man, men), ‫( אמה אמות‬mother, mothers).

And according to the sages of blessed memory, there was a rule for this, that in all of the
Scripture, whenever something is counted (with a number greater than ten) in singular – it
teaches that all of the things that are counted are similar to one another.

‫כלל עז‬

‫ לפעמים שם הנמנה כפול עם כל אות ואות [מאה שנה ועשרים שנה‬-- ‫במספרים שנמצא בהם מאות ועשירות ויחידות‬
.‫ ולפעמים לא‬,]‫ושבע שנים‬

)‫וחז"ל דרשו שבמקום שכפול שם הנמנה בא להשוות שם הנמנים באיזה דבר; כפי הכלל שיתבאר לקמן (כלל קמד‬
.‫בשם הנכפל‬

‫ מוכרח לכפול את‬-- ‫ ובא שם ְׁמאַ ת קודם המספרים האחרים‬,‫אמנם בשם ְׁמאַ ת בצורת הסמיכות שנמצא עמו מספרים‬
)‫ כי בשם הסמוך מוכרח שהשם הסמוך יבוא סמוך לו בלא הפסק (תזריע ס' יד‬.‫הנמנה‬
Rule 77: Numbers with three digits – sometimes the noun which is counted is repeated with
every digit (‫ מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‬- a hundred and seven and twenty years)155. And
sometimes not.

And the sages of blessed memory interpret that any place where the noun that is counted is
repeated, it comes to compare the noun in a certain matter, in accordance with Rule 144
regarding nouns that are repeated.

Indeed, when the noun ‫( ְׁמאַ ת‬hundred of) as a construct cardinal has with it numerals representing
tens and ones and the name ‫ ְׁמאַ ת‬comes before these other numerals – that which is counted must
be repeated, since a noun that is in construct state must come right after its corresponding noun
without a break.

Genesis 25:7 says, ‫( ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים‬And these are the
days of the years of Abraham's life which he lived, a hundred seventy-five years), using the
words ‫ מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים‬for “a hundred seventy-five years”, where the noun which is
counted ‫( שנה‬year) is repeated, in accordance with Rule 77.

‫כלל עח‬

:‫ויש הבדל בין אם בא המספר בתחילת המאמר ובין אם בא בסופו‬

.‫שאם בא המספר אחר הפעל יהיה לפעמים עד ולא עד בכלל‬ •

‫ צריך שבעה‬-- "‫ "שבעת ימים תהיה בנדתה‬,"‫ כמו "שבעת ימים מצות תאכלו‬-- ‫אבל אם יקדים את המספר‬ •
)‫ (מצורע ס' קעב‬. ‫ימים שלמים ולא אמרינן מקצת היום ככולו‬

Rule 78: And there is a difference between whether the number is at the beginning of an
expression or whether it comes at the end:

If the number comes after the verb, it will sometimes be up to but not including.

But if the number precedes it – as with ‫( שבעת ימים מצות תאכלו‬Seven days shall you eat
unleavened bread)156, ‫( שבעת ימים תהיה בנדתה‬she shall be in her impurity seven days)157 – it needs
seven full days, and we do not say part of the day is like all of it.

‫כלל עט‬

‫ לא בדברים שהם‬.‫ לא יצדק רק בדברים שאחד קודם לחברו בזמן או במקום‬,‫ ראשון שני שלישי‬,‫המספר הסידורי‬
.‫נפרדים לגמרי‬
155
Genesis 23:1.

156
Exodus 12:15.

157
Leviticus 15:19.
 )‫ועל כן במה שכתב "כאשר שרף את הפר הראשון" דרש שהוא ראשון להקרבה (ויקרא ס' רנה‬

Rule 79: The ordinal numbers ‫( ראשון‬first),‫( שני‬second),‫( שלישי‬third) are only correct with
things in which one precedes its successor in time or in place, not with things that are completely
separate.

And thus, when it is written ‫( כאשר שרף את הפר הראשון‬as he burned the first bullock)158, it is
interpreted that it was the first to be sacrificed.

‫כלל פ‬

‫ומצאנו כמה פעמים המספר הסידורי בלא המתואר; בפרט במקום שהמתואר כבר נאמר תחילה כמו "ויחטאהו‬
."‫כראשון‬

)‫ (ויקרא ס' רנה‬. ‫ומה שכתב "כאשר שרף את הפר הראשון" בא לדרוש‬

Rule 80: And we find several times the ordinal number without the noun that it is modifying, in
particular in a place where the noun that it modifies was already said in the beginning, like
‫( ויחטאהו כראשון‬and offered it for sin, as the first)159.

And when it is written ‫( כאשר שרף את הפר הראשון‬as he burned the first bullock)160, there is a
homiletical interpretation.

Leviticus 4:21 says, ‫והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא‬
(And he shall carry forth the bullock without the camp, and burn it as he burned the first bullock;
it is the sin-offering for the assembly). Why did it mention the word ‫הפר‬, meaning the bullock, a
second time, when it could have just said ‫הראשון‬, meaning the first? This is to teach that the
bullock comes first and not the idolatry goats161.

‫כלל פא‬

‫ ומה שכתב "פר שני בן בקר" הוא זר; שהיה לו‬.‫המספר הסידורי [ראשון שני שלישי] יבוא תמיד אחר המתואר‬
‫ וסמכו‬.‫ כי על פי הדקדוק ראוי לומר ְׁשנִ יִ י כמו שלישי רביעי‬.‫ ודרשוהו שיהיה בן שתי שנים‬."‫לכתוב "פר בן בקר שני‬
.)‫ (ויקרא ס' רח‬. ‫שיוצא מן שם 'שנה' על משקל כלי חצי‬

"‫ ומ"ש בפרשת מצורע "ועשרון סולת אחד‬."‫ובכל זה דרך שיבוא המספר תכף אחרי המתואר כמו "ועשרון אחד סולת‬
)‫ (מצורע ס' סז‬. ‫יש בו דרוש‬

158
Leviticus 4:21.

159
Leviticus 9:15.

160
Leviticus 4:21.

161
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 255.
Rule 81: The ordinal number ]‫( [ראשון שני שלישי‬first, second, third) always comes after the
noun phrase that it modifies. And when it is written ‫( פר שני בן בקר‬another young bullock)162, it is
peculiar; it should have been written ‫פר בן בקר שני‬. And the sages of blessed memory interpret
this to mean that it will be in its second year, because through the grammar, it is proper to say
‫( ְׁשנִ יִ י‬second), like a third or a fourth. And they rely on the fact that it comes out of the noun ‫שנה‬,
like the declensions ‫כֶלִ י חֵ ִצי‬.

And nevertheless, the custom is that the number comes immediately before the noun that it
modifies like ‫ועשרון אחד סולת‬. And when it is written ‫( ועשרון סולת אחד‬and one tenth part of an
ephah of fine flour mingled with oil)163, there is a homiletical interpretation.

‫כלל פב‬

‫ "שבעת ימים יהיה עם‬.‫ לא לחדש‬,‫ הוא תמיד למנין‬-- ‫כל מקום שהזכיר מספר קצוב ואחר כך מספר הסידורי בימים‬
"‫ ביום השמיני תתנו לי‬,‫אמו‬

)‫ (שמיני' אלף‬. "‫וכשמכוון על החדש יאמר תמיד "באחד לחדש" "בשני לחדש‬

Rule 82: Any place where it mentions a certain number and afterwards an ordinal number
referring to days – it always means counting consecutive days, not the day of the month. ‫שבעת‬
‫ ביום השמיני תתנו לי‬,‫( ימים יהיה עם אמו‬seven days it shall be with its dam; on the eighth day you
shall give it Me)164.

And when it intends to refer to the day of the month, it will always say ‫( באחד לחדש‬first day of the
month) or ‫( בשני לחדש‬second day of the month).

‫כלל פג‬

- ‫ומסגולת הלשון כשמזכיר המנין לחודש‬

."‫ "בחמישה לחודש‬,"‫ רק יאמר "באחד לחודש‬,"‫אם הוא מספר עד עשר לא יזכיר מלת "יום‬ •
‫ וחז"ל נתנו טעם לזה‬."‫ "בחמישה עשר יום‬,"‫ "בארבעה עשר יום‬-- "‫ומן עשרה ולמעלה יבוא מלת "יום‬ •
)‫(אמור ס' קמז‬

Rule 83: Due to the elegance of the language, whenever it mentions the day of the month:

If it is a number less than ten, it will not mention the word ‫( יום‬day); it will only say ‫באחד לחודש‬
(on the first of the month) or ‫( בחמישה לחודש‬on the fifth of the month).

162
Numbers 8:8.

163
Leviticus 14:21.

164
Exodus 22:29.
And for numbers greater than or equal to ten, the word ‫( יום‬day) comes - ‫( בארבעה עשר יום‬on the
fourteenth day), ‫( בחמישה עשר יום‬on the fifteenth day). And the sages of blessed memory give a
reason for this.

‫כלל פד‬

."‫ בלא מלת "שנה‬,"‫ויש הבדל בין כשאומר "בשנה השביעית שבת שבתון" ובין כשאומר "ובשביעית יצא לחופשי‬
)‫וסימן לח‬, ‫ בהר ס' ו‬. ‫ חשבינן לשנות עולם שהיא מראש השנה (קדושים ס' סה‬,"‫שכל מקום שהוסיף המתואר "שנה‬

Rule 84: And there is a difference between when it says ‫( בשנה השביעית שבת שבתון‬in the seventh
year shall be a sabbath of solemn rest for the land)165 and when it says ‫( ובשביעית יצא לחופשי‬and
in the seventh he shall go out free)166, without the word ‫( שנה‬year): Any place where it adds the
noun ‫שנה‬, we count according to the Hebrew calendar, beginning on Rosh Hashanah.

Exodus 21:2 says, ‫( כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם‬and in the seventh he shall
go out free for nothing) without the noun ‫( שנה‬year). Because of this, the years are counted
according to the day in which the Hebrew servant was purchased.

Leviticus 25:4 says, ‫( ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר‬But in
the seventh year shall be a sabbath of solemn rest for the land, a sabbath to the LORD). Because
it says the word ‫שנה‬, we count according to the Hebrew calendar, beginning on the first of the
month of Tishrei, Rosh Hashanah.

‫כלל פה‬

‫ שבמספר‬.]‫יש הבדל בין המספר הסידורי [ששי רביעי חמישי] ובין המספר החלקי [שלישית רביעית חמישית‬
‫ אמנם זה דווקא בששובר את המספר‬.‫ ובמספר החלקי הוא תמיד מלגאו‬,‫הסידורי יהיה הנמנה חוץ להמנוי הקודם לו‬
'‫ (ויקרא ס‬. ‫ אז החלק החמישי הוא תוספת חוץ מהשלם והוא מלבר‬-- "‫ אבל אם אומר "ויסף חמישיתו עליו‬,‫השלם‬
)‫שנד‬

Rule 85: There is a difference between ordinal numbers ]‫( [ששי רביעי חמישי‬sixth, fourth, fifth)
and fractional numbers ]‫( [שלישית רביעית חמישית‬one-third, one-fourth, one-fifth): Ordinal
numbers will be counted from outside of that which comes before it, while a fractional number
will always be from within. Indeed, this is precisely the breaking of a whole number, but if it
says ‫( ויסף חמישיתו עליו‬and shall add the fifth part thereto)167 – then the fifth part is added to the
whole and it is from without.

165
Leviticus 25:4.

166
Exodus 21:2.

167
Leviticus 5:16.
The words ‫( מלגאו‬from within) and ‫( מלבר‬from without) are used here in a way that apparently
has no counterpart in English.

If one counts 1, 2, 3, 4, 5, the number 5 is considered to be “from outside of 4”. And if one
computes one third of 12, one gets 4, which is considered to be “from within 12”.

And when Leviticus 5:16 says, ‫ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן‬
‫( יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו‬And he shall make restitution for that which he hath done amiss in
the holy thing, and shall add the fifth part thereto, and give it unto the priest; and the priest shall
make atonement for him with the ram of the guilt-offering, and he shall be forgiven), it means
that if the principal is 100 zuz, then he must add 25 extra zuz to this, since 25 is one-fifth of 125
and 125 zuz minus 25 zuz equals 100 zuz. In this case, it is considered to be “from without”.
“From within” would mean to add 20 extra zuz to the principal of 100 zuz, since one-fifth of 100
is 20.

‫כלל פו‬

‫ כי תכונת שם המופשט‬.‫ וכדומה‬,‫ תהלתיך‬,‫ זנותיכם‬,‫ וכמוהו עצתך‬.‫ הוא מורכב מיחיד ורבים‬,‫מה שכתב וחמישיותיו‬
- ‫ וכן כיוון שאינו מוסיף רק חומש אחד‬.‫הוא לשון יחיד מצד עצמו רק מתרבה מצד האדם שמהלל ומיעץ פעם אחר פעם‬
‫ וזה כדעת‬.‫ מצד זה בא סימן הרבים‬-- ‫ ומצד שמוסיף חומש על חומש אם כפר את החומש‬.‫ מצד זה בא סימן היחיד‬-
)‫ (ויקרא ס' שפז‬. ‫ לא כהראב"ע שישלם ב' חומשין‬,‫חז"ל שמוסיף חומש על חומש‬

Rule 86: When it is written ‫( וחמישיותיו‬fifth part)168, it is composed of singular and plural. And
just like it, ‫( עצתך‬your counsels), ‫( זנותיכם‬your strayings), ‫( תהלתיך‬your praises), etc. This is
because an abstract noun normally comes in singular, unless for example a man praises time and
time again (plural ‫ )תהלתיך‬or a man advises time and time again (plural ‫)עצתך‬. And moreover,
with respect to ‫ וחמישיותיו‬when one only adds one fifth, it will be in singular. And when adding a
fifth of a fifth if one admits to owing the fifth, it will be plural. And this is according to the
opinion of the sages of blessed memory, that one adds a fifth of a fifth, but not according to
Rabbi Abraham ben Meir Ibn Ezra, whose opinion is that one pays two fifths.

Leviticus 5:24 says, ‫או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום‬
‫( אשמתו‬or any thing about which he has sworn falsely, he shall even restore it in full, and shall
add the fifth part more thereto; unto him to whom it appertains shall he give it, in the day of his
being guilty).

‫כלל פז‬

'‫ 'מחצית' היא דבר הנחצה בידי אדם בצמצום לשני חלקים שוים אבל 'חצי‬.‫יש הבדל בין שם מחצית ובין שם חצי‬
)‫ (צו ס' מד‬. ‫ או שלא חצה בצמצום‬,‫ או שהיא מדה ידועה עד שאין צורך לחצות עתה‬,‫נחצה מאליו‬

168
Leviticus 5:24.
Rule 87: There is a difference between the noun ‫( מחצית‬half) and the noun ‫( חצי‬half). ‫ מחצית‬is a
thing that is carefully divided by a person into two equal parts, but ‫ חצי‬means divided in half on
its own, or it is a specific measurement with no current need to be divided, or it is not carefully
divided into two equal parts.

An example of “divided in half on its own” is ‫( חצי הלילה‬half of the night). An example of “a
specific measurement with no current need to be divided” is ‫( חצי האמה‬half of a cubit). An
example of “it is not carefully divided into two equal parts” is ‫( חצי המלכות‬half of the
kingdom)169.

‫כלל פח‬

‫ ש'ארבעים יכנו' הוא בפעם אחת ו'שלש פעמים' הוא‬."‫יש הבדל בין "ארבעים יכנו" ובין "שלש פעמים תכה את ארם‬
)‫ (ויקרא ס' רכא‬. ‫בפעמים מחולקים‬

Rule 88: There is a difference between ‫( ארבעים יכנו‬forty stripes he may give him)170 and ‫שלש‬
‫( פעמים תכה את ארם‬you shall smite Aram but three times)171: ‫ ארבעים יכנו‬is all in one occurrence,
while ‫ שלש פעמים‬is in three separate occurrences.

‫כלל פט‬

.‫ ובכל זאת פעמים יבואו על צד ההרחבה‬.‫רוב השמות והפעלים יש להם מובן מדויק מוגדר אם נקחהו שבא בדיוק גמור‬
‫ וכמה פעמים כפל‬.‫ ולפעמים בארה התורה על ידי איזה יתור וכדומה‬.‫ועל כן נסתפק ברובם אם באו בדיוק או בהרחבה‬
"‫ וכפל "בבקר בבקר‬.)‫ (ויקרא ס' כב‬. ‫ כי בהרחבה הוא בכלל זכר‬,‫ כמו שכפל שם "זכר" למעט אנדרוגינוס‬.‫השם ללמד‬
‫ וזה תלוי לפי רוב שימושי השם ההוא; שבשם 'זכר' ו'בוקר' הייתי אומר מסברא שבא‬.)‫ (צו ס' טז‬. ‫על בקר המדויק‬
.‫במובנו הרחב כי כן יבוא לרוב‬

‫ כמ"ש במה שכפל שם קציר‬.‫ ועל ידי שכפל השם או הפעל נדע שבא בהרחבה‬,‫ויש פעלים שרוב תשמישם בדרך הדיוק‬
‫ חצר אהל‬,)‫ אדם (ויקרא ס' י‬,)‫ בני ישראל (ויקרא ס' ח‬:‫ וכן בשמות‬.)‫ קדושים ס' יג‬,‫ (קדושים ס' יב‬. ‫ושם שדה‬
.‫ וצריך ריבוי שבאו בהרחבה‬,‫ באו בדיוק‬-- )‫ בהמה (שמיני ס' ק‬,)‫ ימים ונחלים (שמיני ס' עז‬,)‫מועד (צו ס' טז‬

‫ שכן רוב‬,‫ הייתי מפרש בדרך ההרחבה‬-- )‫ קרבן (אחרי ס' צג‬,)‫ לידה (תזריע ס' ב‬,)‫ מזבח (ויקרא ס' קמב‬:‫ובשמות‬
.‫ עיי"ש בכל המקומות שציינתי‬.‫ וצריך לימוד שיבואו בדרך הדיוק‬,‫תשמישם בתנ"ך‬

Rule 89: For most nouns and verbs, there is a precise meaning if we are to assume they come to
be completely precise. Nevertheless, sometimes they come in their broad meaning, and they
usually make sense if they come in their precise meaning or in their broad meaning. And
sometimes the Torah clarifies things through certain superfluous words, etc. And several times,

169
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 44.

170
Deuteronomy 25:3.

171
2 Kings 13:19.
the noun is repeated to teach something. As when it repeats the noun ‫( זכר‬male) to exclude the
androgynous, because its broad meaning includes it. And it repeats ‫( בבקר בבקר‬every morning)172
to mean precisely morning. And it depends on the majority usage of that noun; with the nouns
‫ זכר‬and ‫בוקר‬, since they usually come in their broad meaning, we can presume that they come in
their broad meaning.

And there are verbs that are usually used in the precise way, and through repeating the noun or
the verb they are known to come in their broad meaning. As when it repeats the noun ‫קציר‬
(harvest) and the noun ‫( שדה‬field). And moreover, with the nouns ‫( בני ישראל‬children of Israel),
‫( אדם‬man), ‫( חצר אהל מועד‬courtyard of the Tent of Meeting), ‫( ימים ונחלים‬seas and rivers), ‫בהמה‬
(animal) - they usually come in their precise meaning, and they need to have an amplificatory
expression for them to come in their broad meaning.

And with the nouns ‫( מזבח‬altar), ‫( לידה‬delivery of a baby), ‫( קרבן‬sacrifice) – I explained that they
come in their broad meaning most of the time they are used in the Scripture and that there needs
to be a special reason for one to conclude that they come in the precise meaning.

Chapter 10
‫כלל צ‬

.‫ומצאנו כמה פעמים שתפסה התורה דבר אחד לדוגמא‬

.)‫כמו "תנור וכירים יותץ" (שמיני ס' קמ‬ •

,‫ וסימן קא‬,‫ וסימן סט‬,‫ היא לדוגמא (תזריע ס' נו‬,‫ כל מקום שתפס שם בהרת שאת וכדומה‬,‫וכן בעניני נגעים‬ •
.)‫וסימן קמו‬
.)‫וכן שם בשר חי (תזריע ס' סט); שער שחור (תזריע ס' קכו‬ •
.)‫וכן חלבי השלמים (צו ס' יט‬ •
‫ ואחר כך התנה תנאים "אשר‬,"‫וכן במ"ש בפרשת שמיני תחילה מאמר פוסק סתם "אשר יבוא עליו מים יטמא‬ •
)‫ ידעינן שמ"ש אשר ישתה הוא לדוגמא (שמיני ס' קלו‬,"‫ישתה בכל כלי‬

.)‫ (קדושים ס' לד‬.‫ והוא הדין לכל אדם‬,"‫ "לא תקלל חרש‬-- ‫וכן באזהרות מצאנו שתפס דוגמא‬

‫ולפעמים באר שבא דרך דוגמא כמו במ"ש "בהמתך לא תרביע כלאים" הוסיף "את חוקותי תשמרו" ללמד שלאו דווקא‬
.)‫ בהר ס' ג‬,‫ ועמ"ש עוד (אמור ס' קכט‬.)‫בהמה ולאו דווקא בהמה שלו (קדושים ס' מז‬

‫ כמו מה שתפס בפרשת קדושים אזהרת‬.‫ומצאנו שתפסה התורה אזהרה לדוגמא ללמד פירוש אזהרה שבא סתם במק"א‬
‫ ובא לדוגמא לבאר מה שכתוב (פרשת צו) "לא יחשב" סתם דהיינו מחשבה הדומה לחוץ‬,‫חוץ לזמנו ה"ה חוץ למקומו‬
)‫לזמנו שהיא מחשבת המקום כמ"ש בארך ובדברי דעת (צו ס' קכב‬

Rule 90: And we find several times that the Torah talks about one thing for example:

172
Leviticus 6:5.
Like ‫( תנור וכירים יותץ‬whether oven, or range for pots, it shall be broken in pieces)173.

And moreover, with respect to the topic of plagues, any place where it uses the noun ‫( בהרת‬bright
spot) or ‫( שאת‬rising), it means for example.

And moreover, the noun ‫( בשר חי‬raw flesh); ‫( שער שחור‬black hair).

And moreover, ‫( חלבי השלמים‬fat of the peace-offerings).

And moreover, when it says at first a simple expression ‫( אשר יבוא עליו מים יטמא‬that on which
water comes, shall be unclean)174, and afterwards the conditions are stipulated ‫אשר ישתה בכל כלי‬
(and all drink in every such vessel that may be drunk shall be unclean)175, we know that when it
is written ‫אשר ישתה‬, it means for example.

And moreover, with respect to warnings, we find that it uses as an example ‫( לא תקלל חרש‬You
shall not curse the deaf)176, and the same applies for everyone.

And sometimes, it clarifies that the way of example comes, as when it is written ‫בהמתך לא תרביע‬
‫( כלאים‬You shall not let your cattle gender with a diverse kind)177, and it adds ‫את חוקותי תשמרו‬
(You shall keep My statutes)178, to teach that it does not mean precisely cattle, and it does not
mean precisely his cattle.

And we find that the Torah gives a warning for example to teach an explanation of a warning that
comes in another place in the Torah. As when it gives a warning against eating a sacrifice outside
of its time179, so too the law applies against eating outside of its place, and it comes for example
to clarify that which is written alone ‫( לא יחשב‬neither shall it be imputed to him)180 - in other
words, something that is similar to outside of its time - outside of its place.

‫כלל צא‬

173
Leviticus 11:35.

174
Leviticus 11:34.

175
Ibid.

176
Leviticus 19:14.

177
Leviticus 19:19.

178
Ibid.

179
Leviticus 19:5-7.

180
Leviticus 7:18.
 ‫ והכה את רעהו באבן או‬:‫ומצאנו פעמים רבות שתפסה התורה השם שבו יעשה הפעל ואינו דווקא רק לדוגמא [כמו‬
‫ וכדומה] ופעמים בא השם בדווקא [כמו‬,‫ לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן‬.‫ כי יכה את עין עבדו בשבט‬.‫באגרוף‬
,‫ במרצע‬,‫ בתער‬,‫ וכסהו בעפר‬-- ‫ ולכן אמר ר' ישמעאל בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא‬.]‫ והזה באצבעו‬,‫והרים בקומצו‬
'‫ ומביטים בענינים אלה על ענין הכתוב (ויקרא ס‬,‫ רצונו לומר שאי אפשר להכריע מן הכתוב רק מן ההלכה‬-- ‫ספר‬
)‫רלח‬

,"‫ "בתער יגלח‬,"‫ כמו אם היה אומר "בעפר יכסהו‬.‫ אז בא בדווקא‬-- ‫ בין אם מקדים את השם אל הפעל‬.‫ויש בזה הבדל‬
‫ ונוכל לפרט‬,‫ וכשהקדים את הפעל אין להכריע אם בא השם בדווקא‬.‫ אז היה דווקא‬-- "‫ "ספר יכתב‬,"‫"במרצע ירצע‬
)‫שבא לדוגמא (אחרי ס' קכ‬

Rule 91: And we find many times that the Torah uses the noun through which an action is done
not to be precise, but for example. (like ‫( והכה את רעהו באבן או באגרוף‬and one smite the other with
a stone, or with his fist)181, ‫( כי יכה את עין עבדו בשבט‬And if a man smite his bondman, or his
bondwoman, with a rod)182, ‫( לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן‬you shall not destroy the trees
thereof by wielding an axe against them)183) and sometimes the noun comes precisely (like ‫והרים‬
‫( בקומצו‬And he shall take up therefrom his handful)184 and ‫( והזה באצבעו‬and sprinkle it with his
finger)185).

And thus, when Rabbi Ishmael says that in three places, the law supersedes the Scripture ‫וכסהו‬
‫( בעפר‬cover it with dust)186, ‫( תער‬there shall no razor come upon his head)187,‫( ספר‬bill of
divorce)188, ‫( מרצע‬leper)189, he means to say that the law is impossible to determine from the
Scripture but only from the tradition, and the sages focus on these matters from the context of the
Scripture.

And there is in this a difference between whether the noun precedes the verb – then it comes
precisely, for instance, ‫בעפר יכסהו‬, ‫בתער יגלח‬, ‫ במרצע ירצע‬,‫ ספר יכתב‬- and when the verb comes first
- then we are unable to determine if the noun comes precisely or for example.

181
Exodus 21:18.

182
Exodus 21:20.

183
Deuteronomy 20:19.

184
Leviticus 6:8.

185
Leviticus 16:14.

186
Leviticus 17:13.

187
Numbers 6:5.

188
Deuteronomy 24:1.

189
Leviticus 14:9.
Babylonian Talmud Sotah 16a says that Rabbi Ishmael says that in three places, the tradition
supersedes the Scripture. The Malbim interprets Rabbi Ishmael as meaning that in each of these
verses, the verb precedes the noun, so it is impossible to determine from the Scripture whether
the noun comes precisely or for example. And the tradition is that in each of these verses, the
noun comes for example190.

‫כלל צב‬

‫ אבל במקום שהשם רצוף במושג הפעל כמו "ושרף‬.‫וזה דווקא במקום שיש לפרש שהשם שבו יעשה הפעל בא לדוגמא‬
‫ [ולא ידעינן אם שם "באש" בא במובן המדויק ודווקא אש או אם בא במובן הרחב וכולל אף פתילה של אבר‬,"‫באש‬
‫ כשאמר "ושרף באש" שבא שם 'באש' לבאר פעל 'ושרף' (כי השם השני מבאר‬.‫ יהיה בהפך‬-- ]‫וכדומה מתולדות האש‬
‫ אבל כשאמר "באש‬.)‫ באש דווקא (כי כלל אצלינו שהשם הבא לבאר את הפעל בא בדיוק תמיד‬-- )‫תמיד את הראשון‬
‫ כן אומר‬.‫ אז בא לכלול כל מיני שרפות שבא על ידי האש‬-- '‫ שבא הפעל 'תשרף' לבאר את השם 'באש‬-- "‫תשרף‬
)‫ (ויקרא ס' רלח‬. ‫בפסחים דף עה‬

Rule 92: And this is precisely in a place where it is possible to interpret that the noun through
which the action is done comes for example. But in a place where the noun is right after the verb,
like ‫( ושרף באש‬and burn with fire)191, and we do not know whether the noun ‫ באש‬comes in its
precise meaning and it is precisely fire or it comes in its broad meaning and it includes even a
wick of lead as a subcategory of fire, it will be the opposite. Whenever it says ‫ ושרף באש‬in which
the noun ‫ באש‬comes to clarify the verb ‫ושרף‬, it means precisely with fire. (Because the rule is
that a noun that comes to clarify the verb always comes in its precise meaning.) But whenever it
says ‫( באש תשרף‬it shall be burnt with fire), the verb ‫ תשרף‬comes to clarify the noun ‫ – באש‬then it
comes to include all types of burning that comes through fire. And moreover, it talks about this
in the Babylonian Talmud Pesachim 75.

‫כלל צג‬

.‫ לא בא השם בדווקא‬-- ‫ כמו השם שבא אחר מלת "אם" שמורה החלוקה‬-- ‫ובכל מקום שדבר הכתוב דרך חלוקה‬

;)‫ לרבות פסח (ויקרא ס' קעט‬-- "‫ לרבות תמורה (ויקרא ס' כא); "אם כבש‬-- "‫כמו שדרשו "אם עולה‬ •
)‫וכן "אם נדר או נדבה" (צו ס' קטו‬ •
)‫"אם בהרת" (תזריע ס' נו‬ •

.)‫ בחוקותי ס' קיג‬,‫ הוא שם הכללות (מצורע ס' קעח‬-- ‫וכן שם "איש" שבא אחר מלת "אם" שבא לתנאי‬

‫ כמו שיתבאר‬,‫ וכולל כל הנכנס בגדר חלוקה‬,‫ הוא גם כן שלא בדיוק‬-- ‫וכן השם שבא אחר מלת "או" שמורה החלוקה‬
)‫לקמן (כלל ריד‬

190
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Acharei Mot 120.

191
Leviticus 4:12.
Rule 93: And any place where the Scripture speaks in a way of division – as with the noun that
comes after the word ‫( אם‬if) which teaches about the division – the noun will never come in its
precise meaning.

As when they interpret ‫( אם עולה‬If his offering be a burnt-offering)192 – to include an exchange.

‫( אם כבש‬If he bring a lamb for his offering)193 – to include a Passover offering.

And moreover, ‫( אם נדר או נדבה‬But if the sacrifice of his offering be a vow, or a freewill-
offering)194.

‫( אם בהרת‬And if the bright spot be white)195.

And moreover, the noun ‫( איש‬man) that comes after the word ‫ אם‬which comes as a condition – it
will come in its broad meaning.

And moreover, the noun which comes after the word ‫ או‬that indicates the division – it also will
not be precise and will include all that enter within the scope of the division, as is explained
below in Rule 214.

‫כלל צד‬

.‫ולפעמים יתפוס שם אחד לרבותא‬

)‫כמו שכתוב "וכל חטאת אשר יובא מדמה" שפירושו אף חטאת וכל שכן שאר קדושים (צו ס' עב‬ •
)‫וכן מ"ש "עור העולה" (צו ס' פח‬ •
)‫ תפס שניהם לרבותא (בהר ס' עד‬-- "‫וכן במ"ש "את כספך לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך‬ •
‫ "ולנדר" וכל שכן לנדבה‬,‫וכן במ"ש "נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה" שפירושו "נדבה" וכל שכן נדר‬ •
)‫(אמור ס' קיח‬

Rule 94: And sometimes, it uses a noun as a novelty:

As when it is written ‫( וכל חטאת אשר יובא מדמה‬And no sin-offering, whereof any of the blood is
brought)196, it means even a sin offering, and all the more so other types of offerings.

And moreover, when it is written ‫( עור העולה‬the skin of the burnt-offering)197.

192
Leviticus 1:3.

193
Leviticus 3:7.

194
Leviticus 7:16.

195
Leviticus 13:4.

196
Leviticus 6:23.
And moreover, when it is written ‫( את כספך לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך‬You shall not give him
your money upon interest, nor give him your victuals for increase)198, it uses both of them as
novelties.

And moreover, when it is written ‫( נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה‬that may you offer for a freewill-
offering; but for a vow it shall not be accepted)199, it means ‫ נדבה‬and a fortiori a ‫נדר‬, and ‫ לנדר‬and
a fortiori a ‫נדבה‬.

‫כלל צה‬

;‫ יש בו דרוש תמיד‬-- ‫ וכדומה‬,‫ קרבן מנחה‬,‫ זבח תודה‬,‫ כמו זבח שלמים‬-- ‫וכל מקום שסמך שם הסוג אל שם האישי‬
‫ כי יכוון לומר שאינו מדבר מן השלמים מצד אישם שהם‬.‫ועל פי רוב גם זבח אחר הדומה לשלמים וקרבן הדומה למנחה‬
‫ וגם דרשוהו לדרושים אחרים‬.‫ וגם זבח וקרבן אחר יש בו הדין הזה‬,‫ רק מצד סוגם הכולל שהם זבח וקרבן‬-- ‫שלמים‬
,‫ וסימן קיב‬,‫ וסימן קח‬,‫ וסימן קז‬,‫ צו ס' קא‬. ‫ וסימן רלא‬,‫ וסימן קסה‬,‫ וסימן קנו‬,‫ וסימן קמג‬,‫ וסימן קטו‬,‫(ויקרא ס' צד‬
,‫ וסימן קכז‬,‫ אמור ס' קי‬. ‫ אחרי ס' צח‬. ‫ וסימן קנב‬,‫ וסימן קמו‬,‫ וסימן קל‬,‫ וסימן קכג‬,‫ וסימן קכא‬,‫ וסימן קטו‬,‫וסימן קיג‬
)‫וסימן קעב‬

Rule 95: And every place where a category name comes in construct state with a proper noun –
like ‫ קרבן מנחה‬,‫ זבח תודה‬,‫ זבח שלמים‬etc., - there will always be a homiletical interpretation; and in
most cases, ‫ זבח שלמים‬will also mean another slaughter that is similar to a peace-offering and ‫קרבן‬
‫ מנחה‬will mean a sacrifice that is similar to a meal-offering: It intends to say that it does not
speak about peace offerings as proper nouns (that they are peace offerings) but only as
comprehensive categories (that they are slaughters and sacrifices) and that also for another type
of slaughter and sacrifice this law applies.

‫כלל צו‬

‫ וכן שם‬.‫ חרדת אלוקים‬,‫ מצרי שאול‬,‫ כמו מהומת מות‬.‫ויש שמות רבים אשר בהתחברם יולד מהם מושג אמצעי‬
"‫ וכן "ושמעה קול אלה‬.‫ שפירושו קול הדומה למלחמה‬-- ‫ קול מלחמה‬,‫ קול פחדים‬-- ‫'קול' אם יתחבר אל שם אחר‬
‫ וגם על יסוד זה נבנו הרבה דרושים מהשמות המורכבים שציינתי‬.)‫מרבה אף שבועה שאין בה אלה (ויקרא ס' רצג‬
.‫בסימן הקודם‬

Rule 96: There are many nouns in which when connected together create an intermediate
concept. Like ‫( מהומת מות‬deadly discomfiture), ‫( מצרי שאול‬straits of the nether-world), ‫חרדת‬
‫( אלוקים‬terror from God). And moreover, the noun ‫( קול‬voice) if it is connected to another noun
afterwards - ‫( קול פחדים‬sound of terrors), ‫( קול מלחמה‬voice of war) – it will mean a voice that is
similar to war. And moreover, ‫( ושמעה קול אלה‬he hears the voice of adjuration)200 includes even

197
Leviticus 7:8.

198
Leviticus 25:37.

199
Leviticus 22:23.

200
Leviticus 5:1.
an oath that is not an adjuration. And also on this foundation, many interpretations are
understood from the compound nouns that I mentioned in the previous rule.

Chapter 11
‫כלל צז‬

:‫העברי יציין את המאמר התנאי באחד מחמישה פנים‬

"‫ "כי תקנה עבד עברי‬-- "‫( א ) במלת "כי‬ •

"‫ "אם תקריב מנחת ביכורים‬-- "‫( ב ) במלת "אם‬ •
"‫ "אשר נשיא יחטא‬-- "‫( ג ) במלת "אשר‬ •
"‫ "המקריב את זבח שלמיו להשם‬-- "‫( ד ) הפעל הבינוני עם ה"א הידיעה שטעמו כמעט "אשר‬ •
."‫ "בבואכם אל הארץ‬-- '‫( ה ) המקור עם שימוש ב' או כ‬ •

)‫ויש גדרים והבדלים בין כל שימוש בלשון (ויקרא ס' יב‬

Rule 97: The Hebrew indicates the conditional of an expression in one of five ways:

1) With the word ‫( כי‬if/when) - ‫( כי תקנה עבד עברי‬If you buy a Hebrew servant)201.

2) With the word ‫( אם‬if) - ‫( אם תקריב מנחת ביכורים‬And if you bring a meal-offering of first-
fruits)202.

3) With the word ‫( אשר‬when) - ‫( אשר נשיא יחטא‬When a ruler sins)203.

4) The typical verb with the definite article ‫ ה‬that has the meaning of ‫ אשר‬- ‫המקריב את זבח שלמיו‬
‫( להשם‬He that offers his sacrifice of peace-offerings to the LORD)204.

5) The infinitive with the prefix letter ‫ ב‬or ‫ כ‬- ‫( בבואכם אל הארץ‬When you come into the land)205.

‫כלל צח‬

.‫ ומלת "אם" יבוא בפרטי החלוקות‬,‫ שמלת "כי" יבוא בתחילת המאמר כתנאי‬.‫יש הבדל בין מלת כי ובין מלת אם‬

201
Exodus 21:2.

202
Leviticus 2:14.

203
Leviticus 4:22.

204
Leviticus 7:29.

205
Numbers 15:18.
 ,‫ עד שמזה נדע קישור הפרשה‬-- "‫ואם מן העוף‬...‫ואם מן הצאן‬...‫אם עולה קרבנו‬...‫ "אדם כי יקריב מכם קרבן‬,‫למשל‬
.‫שכל מקום שמתחיל במלת "כי" הוא ענין חדש וכל הנאמר אחריו במלת "אם" הם פרטי הפרשה ולמדים זה מזה‬

Rule 98: There is a difference between the word ‫ כי‬and the word ‫אם‬: The word ‫ כי‬comes at the
beginning of the expression as a condition, while the word ‫ אם‬comes in the specific divisions.

For example, ‫ואם מן העוף‬...‫ואם מן הצאן‬...‫אם עולה קרבנו‬...‫( אדם כי יקריב מכם קרבן‬when any man of you
brings an offering…if his offering be a burnt-offering…and if his offering be of the flock …and
if his offering to the LORD be a burnt-offering of fowls)206 – from this, the structure of a section
is known so that any place where it begins with the word ‫כי‬, it is a new topic, and whenever the
word ‫ אם‬is said afterwards, they are the particulars of the section.

Leviticus 1:2 says, ‫דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן ליהוה מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן‬
‫( תקריבו את קרבנכם‬Speak to the children of Israel, and say to them: When any man of you brings
an offering to the LORD, you shall bring your offering of the cattle, even of the herd or of the
flock), using the word ‫ כי‬for “when”.

Then Leviticus 1:3 says, ‫אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני‬
‫( יהוה‬If his offering be a burnt-offering of the herd…), using the word ‫ אם‬for “if”.

And Leviticus 1:10 says, ‫( ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו‬And if his
offering be of the flock, whether of the sheep, or of the goats, for a burnt-offering …), using the
word ‫ אם‬for “if”.

And Leviticus 1:14 says, ‫( ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו‬And if
his offering to the LORD be a burnt-offering of fowls…), using the word ‫ אם‬for “if”.

We see from this that the word ‫ כי‬comes at the beginning of the expression as a condition, while
the word ‫ אם‬comes in the specific divisions.

‫כלל צט‬

‫ שמלבד שלא יצדק שם מלת "אם" (כי הוא‬,‫ובמה שכתוב בפרשת אשם תלוי "ואם נפש כי תחטא" הוא זרות בלשון‬
‫ ומזה למד רבי עקיבא לחייב על ספק מעילות‬.‫ זר מאוד מילת "כי" הבא אחריו‬,)‫ לא חלוקה מהקודם‬,‫ענין בפני עצמו‬
‫ ואחר שבאמת הוא מאמר‬.‫אשם תלוי; שבזה בא מילת "אם" להראות שהוא חלוקה מן המאמר הקודם שדיבר במעילות‬
)‫ ונתבאר (ויקרא ס' שנט‬."‫ בא גם מילת "כי‬-- ‫בפני עצמו‬

Rule 99: And when it is written in the chapter that talks about provisional guilt offerings, ‫ואם נפש‬
‫( כי תחטא‬And if any one sin)207, it is peculiar in language, that in addition to the fact that the word
‫( אם‬if) is not correct (since it is a topic on its own and not a part of the previous section), the

206
Leviticus 1:2, 1:3, 1:10, 1:14.

207
Leviticus 5:17.
word ‫ כי‬which comes afterwards is very peculiar. And Rabbi Akiva learns from this that if one is
uncertain whether he misused consecrated property, he should bring a provisional guilt offering;
that with this comes the word ‫ אם‬to show that it is separate from the previous expressions208,
which talk about misused consecrated property. And afterwards, since it is an expression in and
of itself, the word ‫ כי‬also comes.

‫כלל ק‬

‫ ועל כן בא‬,‫ מה שאין כן מלת "כי" דומה עם מילת "כאשר" ומציין הודאי‬.‫ כי מלת "אם" הוא מלת החלוקה‬,‫והטעם לזה‬
‫ ואפשריות‬,‫ וספק‬,‫ וכל מקום שבא מילת "אם" יש שם חלוקה‬.‫ ומילת אם בא בפרטי החלוקות‬.‫בראש המאמר והפרשה‬
.)‫(ועיין בהר ס' לז‬

‫ [כי גם אין לומר כדעת הראב"ע‬."‫ שהיה צריך לומר "וכי תקריב‬,‫ומה שכתב "ואם תקריב מנחת ביכורים" הוא זרות‬
‫ בין אם הוא שם או‬-- ‫ כי יש כלל שלאחר מלת "אם" יסמוך לו תמיד המלה שהיא יסוד החלוקה‬,‫שהוא חלוקה מהקודם‬
‫ ופירשוהו חז"ל שיפול מלת "אם" על דבר שיש בו‬.]"‫ והיה צריך לומר "ואם מנחת ביכורים תקריב‬-- ‫פעל או מלה‬
)‫ (ויקרא ס' קמח באורך‬. ‫ וכן אם יהיה היובל‬,‫אפשרויות מצד הזמן; כי מנחת העומר עתיד לפסק ולחזור‬

Rule 100: And the reason for this is because the word ‫( אם‬if) is a word of division. This is not the
case with the word ‫( כי‬when), which is similar to the word ‫( כאשר‬when), that points out that it is a
certainty; thus, it comes at the beginning of the expression and section. And the word ‫ אם‬comes
in the particulars of the divisions. And in any place where the word ‫ אם‬comes, there will be a
division, an uncertainty, and a possibility.

And when it is written ‫( ואם תקריב מנחת ביכורים‬And if you bring a meal-offering of first-fruits to
the LORD)209, it is peculiar in language, as it should say ‫וכי תקריב‬. (Since also according to Rabbi
Abraham Ben Meir Ibn Ezra, one cannot say that it is divided from the previous statement,
because there is a rule that the word which is the foundation of the division is always right after
the word ‫ – אם‬whether it is a noun or a verb – as it would have said ‫ואם מנחת ביכורים תקריב‬.) And
the sages of blessed memory explain that the word ‫ אם‬falls on a matter that has in it a possibility
from the perspective of time; since in the future, the grain offering might be suspended (through
exile) and subsequently be restored, and similarly for the Jubilee Year.

Leviticus 2:14 says, ‫( ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך‬And
if you bring a meal-offering of first-fruits to the LORD, you shall bring for the meal-offering of
your first-fruits corn in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear), using the words
‫ ואם תקריב מנחת ביכורים‬for “And if you bring a meal-offering of first-fruits”. The foundation of the
division appears to be ‫( מנחת ביכורים‬meal-offering of first-fruits), since various other types of

208
Leviticus 5:15-16.

209
Leviticus 2:14.
meal-offerings are referred to in Leviticus 2:1-13; hence, it appears that it should have said ‫ואם‬
‫מנחת ביכורים תקריב‬. The last sentence of Rule 100 explains otherwise210.

‫כלל קא‬

)‫ ומה שכתוב "אם זכר אם נקבה" יש בו דרוש (ויקרא ס' קט‬."‫בין‬...‫אם" כטעם "בין‬...‫ולא יבוא מלת "אם‬

Rule 101: The words ‫אם‬...‫ אם‬do not mean the same thing as ‫בין‬...‫בין‬. And when it is written ‫אם זכר‬
‫( אם נקבה‬whether male or female)211, there is a homiletical interpretation.

Leviticus 3:1 says, ‫ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה‬
(And if his offering be a sacrifice of peace-offerings: if he offer of the herd, whether male or
female, he shall offer it without blemish before the LORD), using the words ‫ אם זכר אם נקבה‬with
the meaning of ‫( בין זכר בין נקבה‬whether male or female). The homiletical interpretation is that ‫אם‬
‫ זכר‬means any male, including the offspring, while ‫ אם נקבה‬means any female, including a
substitute212.

‫כלל קב‬

‫ לא יבוא מלת "אם" באחד מן התנאים קודם שנזכר‬-- ‫ובמאמר תנאי שיש בגזרה הראשונה (שהוא התנאי) כמה תנאים‬
)‫ (ויקרא ס' רצד‬.‫ ומה שכתב "אם לא יגיד" יצא מן הכלל ויש בו דרוש‬.‫תולדות התנאי‬

Rule 102: And in a conditional statement for which there are several hypotheses – the word ‫אם‬
will not come between any of the hypotheses before the conclusion. And when it is written ‫אם לא‬
‫( יגיד‬if he do not utter it)213, it is an exception to this rule, and there is a homiletical interpretation.

Leviticus 5:1 says, ‫( ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו‬And if any
one sin, in that he hears the voice of adjuration, he being a witness, whether he has seen or
known, if he do not utter it, then he shall bear his iniquity), using the word ‫ אם‬in “if he do not
utter it”, contradicting Rule 102. This is to teach that the condition ‫ אם לא יגיד‬is a new condition
that is separate from the preceding conditions and that anyone who does not utter it shall bear
his iniquity214.

‫כלל קג‬

210
Malbim, HaTorah ‘HaMitzvah Vayikra 148.

211
Leviticus 3:1.

212
Malbim, HaTorah ‘HaMitzvah Vayikra 159.

213
Leviticus 5:1.

214
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 294.
 ‫ שמלת "כי" היא מלת התנאי ומלת "אשר" היא‬."‫ויש הבדל בין מלת "כי" שבראש המאמר התנאי ובין מלת "אשר‬
‫ וכל מקום שהתולדה חוזרת‬."‫ בא מלת "כי‬-- ‫ וכל מקום שהתולדה של התנאי הוא פעולה חוץ מהנושא‬.‫מלת הצירוף‬
)‫ כמו "אשר יאכל כל דם ונכרת" (תזריע ס' ב‬,"‫לגוף הנושא עצמו בא מלת "אשר‬

‫ כמו שדרשו "אשר יצוד ציד חיה‬.‫וכל מקום שנלוז מן החוק הזה ובא מלת "אשר" תחת "כי" השיבוהו חז"ל אל מכונו‬
)‫ השוחט יכסה; ובזה התולדה חוזרת לגוף הנושא (אחרי ס' קיז‬-- "‫ושפך את דמו וכסהו בעפר‬

Rule 103: And there is a difference between the word ‫ כי‬that is in the beginning of a conditional
statement and the word ‫אשר‬: The word ‫ כי‬is a conditional conjunction, while the word ‫ אשר‬is a
word that comes at the beginning of a phrase. And any place for which the conclusion of a
conditional statement is an action that is independent of the subject – the word ‫ כי‬will come. And
any place in which the conclusion involves the subject again, the word ‫ אשר‬will come, like ‫אשר‬
‫( יאכל כל דם ונכרת‬Whosoever it be that eats any blood, that soul shall be cut off)215.

And any place that deviates from this rule and the word ‫ אשר‬comes instead of ‫כי‬, the sages of
blessed memory will interpret the action in the conclusion to involve the subject. As when they
interpret ‫( אשר יצוד ציד חיה ושפך את דמו וכסהו בעפר‬that takes in hunting any beast or fowl that may
be eaten, he shall pour out the blood thereof, and cover it with dust)216 – the one who slaughters
covers; and in this, the conclusion involves the subject.

‫כלל קד‬

.‫וגם יש הבדל שמלת "אשר" מציין קנין הנמצא בנושא ומלת "כי" מציין הפעולה העתידה‬

‫ שצרעת וזיבה שלפני הדיבור‬,‫ כמו בצרעת ובזיבה‬-- ‫ולכן בכל מקום שירצה לבאר שהדבר אינו נוהג רק מכאן ואילך‬
‫ ובמקום שירצה לומר שאף אם היה בו דבר זה מכבר נוהג‬.‫ תפס מלת 'כי' תחת מלת 'אשר' בכל מקום‬-- ‫אינו מטמא‬
‫ תזריע ס' קמב‬,‫ ועוד תזריע ס' לו‬.‫ תפס מלת 'אשר' (תזריע ס' ב באורך‬-- "‫ כמו במה שכתוב "אשר יהיה בו מום‬-- ‫הדין‬
)‫ אמור ס' מב‬. ‫ מצורע ס' קכא‬.

Rule 104: And also, there is a difference between the word ‫ אשר‬when it indicates an attribute of
a subject and the word ‫ כי‬when it indicates a future action:

And so any place where it wants to clarify that a matter is only applicable from here and onward
– such as with ‫( צרעת‬leprosy) and ‫( זיבה‬issue), that the ‫ צרעת‬or ‫ זיבה‬that is before the speaking
does not have a status of “unclean” – the word ‫ כי‬will come instead of ‫ אשר‬everywhere. And in a
place where it means to say that even if this attribute were present long ago the judgement will
be applicable – as when it is written ‫( אשר יהיה בו מום‬Whosoever he be of your seed throughout
their generations that has a blemish)217 – the word ‫ אשר‬will be used.

215
Leviticus 7:27.

216
Leviticus 17:13.

217
Leviticus 21:17.
Leviticus 12:2 says, ‫דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא‬
(Speak unto the children of Israel, saying: If a woman be delivered, and bear a man-child, then
she shall be unclean seven days; as in the days of the impurity of her sickness shall she be
unclean), using the word ‫כי‬. According to Rule 104, this indicates that if a woman delivers a boy
before Moses tells this law to the children of Israel, the law will not apply218.

‫כלל קה‬

'‫ שמלת 'אשר' הבא כטעם 'אם‬.‫ ויש הבדל ביניהם‬."‫ובמה שכתוב "אשר נשיא יחטא" בא מלת "אשר" תחת מלת "אם‬
)‫ (ויקרא ס' רנז‬. "‫והקללה אם לא תשמעו‬..‫ כמו שכתוב "את הברכה אשר תשמעו‬,‫מציין שרוצה שיהיה הדבר כן‬

Rule 105: And when it is written ‫( אשר נשיא יחטא‬When a ruler sins)219, the word ‫ אשר‬comes in
place of the word ‫אם‬. And there is a difference between them in that when the word ‫ אשר‬comes
with the meaning of ‫אם‬, it indicates that He wants the matter to be true, as when it is written ‫את‬
‫והקללה אם לא תשמעו‬..‫( הברכה אשר תשמעו‬the blessing, if you shall listen to the commandments of
the LORD your God, which I command you this day; and the curse, if you shall not listen to the
commandments of the LORD your God)220.

If the word ‫ אשר‬comes when God wants the matter to be true, then why does it come in the verse
Leviticus 4:22, which says ‫אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות יהוה אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם‬
(When a ruler sins, and does through error any one of all the things which the LORD his God
has commanded not to be done, and is guilty)? Does God want a ruler to sin? The answer is no,
God does not want a ruler to sin, but if a ruler does sin, God wants him to bring an offering,
which he is commanded to bring in the next verse. And this is why the Torah uses the word ‫אשר‬
in this verse221.

‫כלל קו‬

‫ רק שזה מציין גם ההודעה; שהגם‬,"‫ טעמו כטעם "אשר‬-- ‫והפעל הבינוני עם ה' הידיעה הבא בראש המאמר התנאי‬
)‫ אבל מלת "אשר" מציין הסתם (צו ס' ג‬.‫שהיא ה' התנאי היא גם כן ה' הידיעה‬

Rule 106: And the typical verb with a definite article ‫ ה‬that comes at the beginning of a
conditional expression – the ‫ ה‬will have the meaning of ‫( אשר‬that/which), only that it also
indicates that even though it is a conditional ‫ה‬, it is also a definite article. But the word ‫אשר‬
indicates that it is indefinite.

218
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 2.

219
Leviticus 4:22.

220
Deuteronomy 11:27-28.

221
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 257.
Leviticus 6:2 says, ‫צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד‬
‫( הבקר ואש המזבח תוקד בו‬Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt-
offering: it is that which goes up on its firewood upon the altar all night unto the morning; and
the fire of the altar shall be kept burning thereby), using the language ‫ העלה על מוקדה‬for “that
which goes up”. Rule 106 applies to this example222.

‫כלל קז‬

- ‫ שהוא הה"א הנלווה על המקור‬-- ‫ לבד השימוש החמישי‬.‫ לא על החובה‬,‫וכל ארבעה שימושים אלה מורים על הרשות‬
‫ יבוא באחד מג' פנים‬-

"‫ כמו "בבואם אל אוהל מועד‬,‫( א ) לפעמים מציין התמדת הזמן‬ •

"‫ "בבואכם אל הארץ‬-- ‫( ב ) להורות על התכיפה‬ •
)‫ ויקרא ס' קמח‬,‫ בין מצד עצמו בדרך העולם בין מצד חיוב התורה (ויקרא ס' יג‬,‫( ג ) אם פעולת התנאי הכרחי‬ •

Rule 107: And all four of these words and prefixes teach about permission, not about obligation,
except for the fifth prefix – the ‫ ה‬which accompanies the infinitive – it will come in one of three
ways:

1) Sometimes it indicates the persistence of time, like ‫( בבואם אל אוהל מועד‬when they
go into the tent of meeting)223.

2) To instruct about the frequency - ‫( בבואכם אל הארץ‬when you come into the
land)224.

3) If the action of the circumstance is a necessity, whether from nature or from an

obligation in the Torah.

There is probably a typographical error here. The Malbim clearly meant the the prefix letter ‫ ב‬or
‫כ‬, not the prefix letter ‫ה‬. See Rule 97.

‫כלל קח‬

‫ יקדים תמיד את השם למלת "כי" (התנאיי) הבא‬-- ‫ובכל ספר ויקרא וספר במדבר שמדבר במצות שבין אדם לאלוקיו‬
‫ יאמר תמיד‬-- ‫ לא כן בס' משפטים ובספר דברים שמדבר ממשפטים שבין אדם לחבירו‬."‫ "אדם כי יקריב‬-- ‫אחריו‬
)‫ והטעם לזה עיין (ויקרא ס' יב‬."‫"כי יכה איש" ו"כי ישאל איש‬

Rule 108: And in all of the Book of Leviticus and the Book of Numbers, whenever it talks about
commandments between man and God – the noun always precedes the word ‫( כי‬the conditional

222
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 3.

223
Exodus 30:20.

224
Numbers 15:18.
conjunction) that comes afterwards - ‫( אדם כי יקריב‬When any man of you brings)225. This is not
so with the chapter of Statutory Laws (in the Book of Exodus) and Book of Deuteronomy where
it talks about laws between man and man – it will always say ‫( כי יכה איש‬And if a man smite)226
or ‫( כי ישאל איש‬And if a man borrow)227.

‫כלל קט‬

-- ‫וכלל בלשון שמלת "אשר" (הנקרא הכינוי המצרף) צריך שיכתב תמיד סמוך אל השם שהוא מצורף עמו בלא הפסק‬
‫ או‬.‫ לא הצירוף‬,‫ ובכל מקום שיוצא מן הכלל היא מלת הטעם‬."‫"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים‬
'‫ דרשו שמלת 'סביב‬-- "‫שחז"ל דרשוהו והשיבוהו על פי הדרוש אל מכונו כמו "המזבח סביב אשר פתח אהל מועד‬
)‫ אמור ס' סד‬. ‫ צו ס' נ‬. ‫ ויקרא ס' שדם‬,‫ ויקרא ס' רכד‬,‫ (ויקרא ס' מג‬. ‫תואר למזבח‬

Rule 109: And the rule of the language is that the word ‫( אשר‬which is called a ‫ הכינוי המצרף‬-
literally a connecting pronoun) always needs to be written next to the noun that connects to it
without break - ‫( והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים‬and this stone, which I have set up for a
pillar, shall be God's house)228. And any place that is an exception to this rule is a word which
implies reason, not connection. Or the sages of blessed memory will explain and answer through
a homiletical interpretation like ‫( המזבח סביב אשר פתח אהל מועד‬round about against the altar that is
at the door of the tent of meeting)229 – they explain that the word ‫( סביב‬round about against)
modifies the word ‫( המזבח‬the altar).

‫כלל קי‬

‫ ח) "אשר‬,‫ כמו (ויקרא יז‬.‫ רק אם מלת "אשר" השני מגביל את הראשון ובא בלא וי"ו‬."‫ואין דרך לכפול מלת "אשר‬
."‫יגור בתוכם אשר יעלה עולה או זבח‬

‫ ומזה מוכרח שמה‬."‫ כמו "אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת‬.‫וזולת זה לא יבוא מלת "אשר" רק על הראשון‬
"‫ שבזה יבוא מלת "אשר‬,‫ ופירושו או אשר‬,‫שכתוב "הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו" היא וי"ו החילוק‬
)‫ כמו "אשר ישחט במחנה או אשר ישחט חוץ למחנה" (אחרי ס' עט‬,‫כפול‬

Rule 110: And it is not the way of the Scripture to repeat the word ‫אשר‬, unless the second ‫אשר‬

225
Leviticus 1:2.

226
Exodus 21:26.

227
Exodus 22:13.

228
Genesis 28:22.

229
Leviticus 1:5.
limits the first ‫ אשר‬and comes without the letter ‫ו‬. Like ‫( אשר יגור בתוכם אשר יעלה עולה או זבח‬that
sojourn among them, that offer a burnt-offering or sacrifice)230.

And besides this, the word ‫ אשר‬only comes on the first condition, like ‫אשר היא מפרסת פרסה ושסע‬
‫( איננה שוסעת‬which parts the hoof, but is not cloven footed, nor chews the cud)231. And from this,
it is proven that when it is written ‫( הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו‬And the priest, who shall
be anointed and who shall be consecrated to be priest in his father's stead)232, the letter ‫ ו‬means
or. And it is interpreted ‫( או אשר‬or that), that with this comes the word ‫ אשר‬repeated, like ‫אשר‬
‫( ישחט במחנה או אשר ישחט חוץ למחנה‬that kills an ox, or lamb, or goat, in the camp, or that kills it
without the camp)233.

Chapter 12
‫כלל קיא‬

.]‫ וכדומה‬,‫ וילך אברהם‬,'‫דרך הלשון שבמאמר המסודר יקדים את הפעל אל השם תמיד [וידבר ה‬

‫ בעצמו של כהן (ויקרא‬-- "‫ "הכהן ימלק‬-- ‫וכל מקום שהקדים את השם אל הפעל יכוון לבאר איזה גדר בהשם‬ •
)‫ ויקרא ס' שנב‬,‫ס' עח‬
‫ כמו במה שכתוב "ואת אשמו יביא" יכוון איזה הפוך‬.‫או יכוון איזה סתירה והפוך בין שם זה להשם שלפניו‬ •
. ‫ שמיני ס' קכט‬,‫ שמיני ס' נב‬. ‫ וצו ס' קיא‬. ‫ וכן עוד שם סימן רלג‬.‫בין דין האשם לדין החומש (ויקרא ס' שפו‬
)‫מצורע ס' כא‬
)‫ למעט עכו"ם (קדושים ס' פח‬-- "‫ "ואל בני ישראל תאמר‬.‫או יכוון איזה מיעוט ודיוק‬ •

Rule 111: It is the custom of the language such that in a definitive statement, the verb will
always precede the noun. ]‫ וכדומה‬,‫ וילך אברהם‬,'‫[וידבר ה‬. (And God spoke, and Abraham went).

And any place where the noun precedes the verb, it intends to clarify a certain limitation that is
placed upon the noun - ‫( הכהן ומלק‬the priest shall bring it to the altar, and pinch off its head)234 –
the priest himself.

Or it will mean a certain inconsistency and contrast between this noun and the noun before it, as
when it is written ‫( ואת אשמו יביא‬And he shall bring his forfeit to the LORD)235 – it means a
certain contrast between the law of the guilt offering and the law of the one-fifth payment.

230
Leviticus 17:8.

231
Leviticus 11:26.

232
Leviticus 16:32.

233
Leviticus 17:3.

234
Leviticus 1:15.
Or it will mean a certain limitation in order to make things precise. ‫( ואל בני ישראל תאמר‬Moreover,
you shall say to the children of Israel)236 – to exclude idol worshippers.

‫כלל קיב‬

-- ‫ אם יסוד הסתירה של החיוב והשלילה הוא בין השמות‬,‫וכן במשפט הנאמר דרך הפוך וסתירה אל המשפט שלפניו‬
."‫ "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך‬-- ‫יקדים את השם‬

‫ מבואר שאינו ציווי בפני‬-- "‫וכן ממה שהקדים את השם "קרבן ראשית תקריבו" ולא אמר "והקרבתם קרבן ראשית‬
)‫ רק שלילה של המשפט הקודם (ויקרא ס' קלח‬,‫עצמו‬

Rule 112: And moreover, in a sentence that is said by way of contrast and inconsistency with the
sentence that comes before it, if the foundation of the inconsistency is the obligation and the
difference in obligation is between the nouns, then the noun will come first - ‫לנכרי תשיך ולאחיך לא‬
‫( תשיך‬To a foreigner you may lend upon interest; but to your brother you shall not lend upon
interest)237.

And moreover, whenever the noun comes first, as in ‫( קרבן ראשית תקריבו‬As an offering of first-
fruits you may bring them)238 and it does not say ‫ – והקרבתם קרבן ראשית‬this clarifies that it is not
commandment on its own, but only a statement which indicates that the previous sentence does
not apply to ‫( קרבן ראשית‬an offering of first-fruits).

‫כלל קיג‬

‫ ומזה‬.‫ יקדים תמיד את השם שהוא יסוד החלוקה‬-- ‫וכן במאמר הבא דרך חלוקה ויסוד החלוקה היא בין השמות‬
-- ‫ מבואר שהוא חלוקה של הקודם‬,'‫ שהקדים השם 'כלי חרש‬,"‫הוכיחו ממה שכתוב "וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר‬
)‫הבגד יכובס והכלי חרש ישבר (צו ס' סו‬

Rule 113: And moreover, if an expression comes by way of division and the foundation of the
division is between the nouns – the noun that is the foundation of the division will always come
first. And from this, it is proven that when it is written ‫( וכלי חרש אשר תבושל בו‬But the earthen
vessel wherein it is sodden shall be broken)239 in which the noun ‫ כלי חרש‬is first, it is clarified
that it is a division from that which precedes it – he washes the garment, and he breaks the
earthen vessel.

235
Leviticus 5:25.

236
Leviticus 20:2.

237
Deuteronomy 23:21.

238
Leviticus 2:12.

239
Leviticus 6:21.
See Rule 114 for an explanation.

‫כלל קיד‬

‫ לא‬.‫ ומחולקים בדבר אחד‬,)‫ אם הם שוים בדבר אחד (בהשם או בהפעל‬-- ‫ולא יכנסו מאמרים בגדר החלוקה רק‬
.‫ בין בשם בין בפעל‬,‫משפטים המחולקים לגמרי‬

‫ שלפי זה דומים הבגד והכלי חרש‬.‫ומזה הוכיחו שמה שכתוב "וכלי חרש אשר תבושל בו" פירושו אשר תבלע בו‬
‫ מה שאין כן אם פירושו בישול‬.‫ והחלוקה היא רק בין השמות; שאשר יבלע בבגד יכובס ובכלי חרש תשבר‬,‫בהפעל‬
'‫ והיה ראוי להקדים הפעל ככל מאמר העומד בפני עצמו (צו ס‬,‫ממש הם משונים גם בהפעל ואינם בגדר החלוקה כלל‬
)‫סח‬

Rule 114: And expressions only come by way of division if they are alike in one matter (in the
noun or in the verb) and different in another matter. And the sentences will never be fully
divided, whether with a noun or with a verb.

And from this, it is proven that when it is written ‫( וכלי חרש אשר תבושל בו‬But the earthen vessel
wherein it is sodden)240, it means ‫( אשר תבלע בו‬wherein it is sodden) - that according to this, the
garment and the earthenware vessel are similar in the verb, and differ only between the nouns;
that a soiled garment shall be washed and a sodden earthenware vessel shall be broken. Not so if
it would have meant ‫( תבושל‬cooking) literally, as then they would also differ in the verb and not
come by way of a division at all and it would be proper that the verb comes first, as with all
expressions that stand on their own.

Leviticus 6:20-21 says, .‫כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש‬
‫( וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים‬Whatsoever shall touch the flesh
thereof shall be holy; and when there is sprinkled of the blood thereof upon any garment, you
shall wash that whereon it was sprinkled in a holy place. But the earthen vessel wherein it is
sodden shall be broken; and if it be sodden in a brazen vessel, it shall be scoured, and rinsed in
water), using the word ‫ בגד‬for “garment” and the words ‫ כלי חרס‬for “earthen vessel”.

In both sentences, the noun comes before the verb; therefore, the two sentences come by way of
division between ‫ בגד‬and ‫כלי חרס‬. Hence, by Rule 114, they must be alike in the verb. The only
way in which this is possible is if the word ‫ תבושל‬is interpreted as “sodden”241.

‫כלל קטו‬

‫ וזה במקום שהשם אשר הוא נושא במשפט השני הוא גוף‬.‫וכן יקדים השם להורות קישור פנימי בין שני משפטים‬
‫ "בכל כוחי עבדתי את‬,"‫ויעקב נתן לעשו‬...‫ כמו "וימכור את בכורתו ליעקב‬.‫הפעול במשפט הראשון הקודם לו‬
)‫ואביכן התל בי" (ויקרא ס' שנו‬...‫אביכן‬

240
Ibid.

241
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 68.
Rule 115: And moreover, the noun can be first in order to inform of a connection between two
sentences. And this will be in a place where the noun which is the subject in the second sentence
is the direct object in the sentence that precedes it. Like ‫ויעקב נתן לעשו‬...‫וימכור את בכורתו ליעקב‬
(And he sold his birthright to Jacob… and Jacob gave Esau)242 or ‫ואביכן‬...‫בכל כוחי עבדתי את אביכן‬
‫( התל בי‬with all my power I have served your father...and your father has mocked me)243.

‫כלל קטז‬

‫ עיקר האזהרה‬-- "‫ [ "שדך לא תזרע‬.‫ולפעמים יקדים את השם ללמד שהפעל לא בא בדוקא ושהעיקר הוא השם לבד‬
‫ בהר ס' ג) ] ואם מקדים הפעל‬,‫ אסור (קדושים ס' מח‬,‫ רק מקיים‬,‫ כי גם הבלתי זורע‬.‫ לא על הזריעה‬,‫על השדה‬
.)‫לפעמים השם לאו דוקא (אחרי ס' קכ‬

)‫ "מלחם אביה תאכל" (אמור ס' צז‬,"‫ "מן הבהמה תקריבו‬-- ‫וכן יקדים השם בתשובת התנאי‬

Rule 116: Sometimes the noun comes first to teach that the verb does not come precisely and
that the noun alone is primary. (‫( שדך לא תזרע‬you shall not sow your field with two kinds of
seed)244 – the warning about the field is primary, not the sowing – also when one is not sowing,
only maintaining, it is prohibited.) And if the verb comes first, sometimes the noun does not
come precisely.

And moreover, the noun will precede the verb in the conclusion of a conditional statement - ‫מן‬
‫( הבהמה תקריבו‬you shall bring your offering of the cattle)245 ‫( מלחם אביה תאכל‬she may eat of her
father's bread)246.

‫כלל קיז‬

- ‫ אבל כשבא לדבר מענין שכבר עבר קודם לזמן ההוא‬.‫וכל זה במאמרים שהם מסודרים ורצופים אחד אחר חברו בזמן‬
."‫ כמו שפירש רש"י על "והאדם ידע" ועל "וה' פקד את שרה" ועל "ואל משה אמר‬.‫ יקדים תמיד את השם אל הפעל‬-
.‫וכ"כ בתשב"ץ ח"ב ס' רכ"ב‬

)‫ שמיני ס' טז‬,‫ וכן עוד ויקרא ס' נא‬.‫ (קדושים ס' מז‬. ‫ חוקים דמעיקרא‬-- "‫וכן פירשו "את חקותי תשמרו‬

Rule 117: And all of this is with respect to expressions that are organized and consecutive, one
after another in time. But when it comes to talk about a matter that already happened before that
time – the noun will always precede the verb. As when Rashi interprets the verse ‫( והאדם ידע‬And

242
Genesis 25:33-34.

243
Genesis 31:6-7.

244
Leviticus 19:19.

245
Leviticus 1:2.

246
Leviticus 22:13.
the man knew)247 and ‫( וה' פקד את שרה‬And the LORD remembered Sarah)248 and ‫ואל משה אמר‬
(And to Moses He said)249.

And moreover they interpret ‫( את חקותי תשמרו‬You shall keep My statutes)250 – statutes that were
from the beginning.

‫כלל קיח‬

."‫ "ויגדל הילד ויגמל‬.‫ דרך הלשון שיבוא שם הפועל בין שני הפועלים‬-- ‫ושני פעלים הבאים על פועל אחד‬

‫ ודרשוהו חז"ל תמיד שסמך שני הפעלים להשוותם זה לזה‬,‫ הוא זרות בלשון‬-- ‫ובמקום שבא השם אחרי שני הפעלים‬
)‫ צו ס' קעט‬,‫באיזה דבר; או שהיו תכופים ברגע אחד (ויקרא ס' א‬

Rule 118: And for verbs that come with one subject – it is the custom of the language for the
noun to come in between the two verbs, like ‫( ויגדל הילד ויגמל‬And the child grew, and was
weaned)251.

And in a place where the noun comes after two verbs – this is unusual in the language, and the
sages of blessed memory will always interpret the two verbs adjacent to one another to be alike
in a certain matter or that they occur at the same time.

Chapter 13
‫כלל קיט‬

.‫ ויש בו דרוש תמיד‬,‫ לא יבוא שם הפעול לפני שם הפועל‬-- ‫במאמר שנזכר שם הפועל ושם הפעול בפירוש‬
‫ וכן מה שכתוב‬.)‫ יט‬,‫ "אבנים שחקו מים" (איוב יד‬,)‫ כד‬,‫כמו שדרשו חז"ל מה שכתוב "כאכל קש לשון אש" (ישעיהו ה‬
)‫ (ויקרא ס' ד‬. "‫השם‬..‫"ויקרא אל משה‬

Rule 119: In an expression in which the subject and the object are mentioned explicitly – the
object will never precede the subject, and there will always be a homiletical interpretation when
this rule is violated, as when the sages of blessed memory interpret when it is written, ‫כאכל קש‬
‫( לשון אש‬as the tongue of fire devours the stubble)252, ‫( אבנים שחקו מים‬The waters wear the

247
Genesis 4:1.

248
Genesis 21:1.

249
Exodus 24:1.

250
Leviticus 19:19.

251
Genesis 21:8.

252
Isaiah 5:24.
stones)253, and when it is written ‫השם‬..‫( ויקרא אל משה‬and the LORD called to Moses, and spoke to
him)254.

‫כלל קכ‬

‫ יבוא‬-- ‫ ואם לאו‬.‫ יבוא הפעול אחר שני הפעלים‬-- ‫ אם שני הפעלים רצופים‬-- ‫שני פעלים הבאים על פעול אחד‬
)‫ ויקרא ס' שפ‬,‫ (ויקרא ס' מה‬. ‫באמצע‬

Rule 120: Two verbs which act on one direct object – if the two actions are consecutive – the
direct object will come after the two verbs. And if not, then the direct object will come in
between the two verbs.

‫כלל קכא‬

‫ והקודם לחברו קודם במעשה או‬,‫ מסתמא הסדר דוקא‬-- ‫ בין אם הם פועלים או פעולים‬-- ‫שני שמות הבאים זה אחר זה‬
)‫ אחרי ס' סג‬,‫ אחרי ס' מב‬. ‫ קדושים ס' ד‬. ‫ תזריע ס' קפא‬,‫ תזריע ס' כה‬. ‫ ויקרא ס' רפח‬,‫במעלה (ויקרא ס' קיב‬

Rule 121: Two nouns that come one after another – whether they are subjects or objects –
presumably their order is precise, and the first will precede the second in deed or in merit.

‫כלל קכב‬

.‫ להורות ששניהם שוים‬-- ‫ ובמקום אחר הקדים את האחרון להראשון בא‬,‫ושני שמות שבאו במקום אחד בסדר אחד‬
)‫ קדושים ס' ד‬,‫ (ויקרא ס' רפח‬. ‫ובכל זאת יש טעם לכל סדר‬

Rule 122: And whenever two nouns come in one place in a certain order and in another place the
latter precedes to the former, it comes to teach that both are equal; nevertheless, there will be a
reason for the whole organization.

‫כלל קכג‬

‫ צו‬. ‫ וסימן שטו‬,‫ (ויקרא ס' רמה‬. ‫ מסתמא מוסב על הפעל האחרון‬-- ‫בכל מקום שבאו שני פעלים ואחריהם פעל נשוא‬
)‫סימן ס‬

Rule 123: Any place where two verbs come and the direct object follows afterwards –
presumably the last verb acts on the direct object.

‫כלל קכד‬

253
Job 14:19.

254
Leviticus 1:1.
 ‫ רק את‬,‫ לא יגבילו את הנושא‬-- ‫וכל מלות היחוס הבאים בבחינת תואר הפעל אחר גוף הפעול להגביל את המקום‬
.‫הנשוא‬

. ‫ ואין השוחט לפני השם‬-- "‫"ושחט לפני השם‬ •

)‫ ויקרא ס' מב‬,‫ ואין הזורק על המזבח (ויקרא ס' לו‬-- "‫"וזרקו על המזבח‬ •

Rule 124: And all prepositions that come as an adverb after the direct object to limit the place –
they will not limit the subject, only the direct object.

‫( ושחט את בן הבקר לפני‬And he shall kill the bullock before the LORD)255 – and not the killer
before the LORD.

‫( וזרקו את הדם על המזבח‬and dash the blood round about against the altar)256 – and not the dasher of
the blood against the altar.

‫כלל קכה‬

‫ ובין כשבא הפעל השני בדרך המקור‬,]"‫ "כי יחטא ועשה‬:‫ויש הבדל בין אם הפעלים סמוכים זה לזה בדרך הפעל [כמו‬
‫ שאז יש קישור להפעלים זה לזה והפעל הראשון‬.]"‫ "תחטא בעשותה‬:‫מקושר להראשון על ידי שימוש בכל"ם [כמו‬
‫ "בבואם אל אוהל‬,"‫ כמו "וקדשת את המזבח בכפרך‬.‫ או נתלה ממנו בזמן‬,‫נתלה בפועל המקורי כמסובב מהסבה‬
)‫ (ויקרא ס' רעח‬. "‫מועד ירחצו מים‬

Rule 125: And there is a difference between whether the verbs are next to one another by way of
a verb (like ‫ כי יחטא ועשה‬- when he sins and does) or the second verb comes by way of an
infinitive connected to the first through one of the four prefixes ‫( בכל"ם‬like ‫ – )תחטא בעשותה‬then
there will be a connection between the two verbs, and the first will depend on the infinitive as
either an effect from a cause or through a connection in time. Like ‫( וקדשת את המזבח בכפרך‬and
you shall do the purification upon the altar when you make atonement for it)257 and ‫בבואם אל אוהל‬
‫( מועד ירחצו מים‬when they go into the tent of meeting, they shall wash with water)258.

‫כלל קכו‬

‫ אז הפעל שבא בדרך המקור קודם לרוב בזמן אל הפעל‬-- ‫ופעל הנקשר אל פעל על ידי שימוש הב' המשמש עם המקור‬
‫ או יורה היות זה בעת יהיה זה‬.])‫ פירוש אחר משיכת היובל (צו ס' טז‬-- "‫הנקשר עמו ["במשוך היובל המה יעלו בהר‬
)‫ שמיני ס' קטז‬,‫(שם‬

255
Leviticus 1:5.

256
Ibid.

257
Exodus 29:36.

258
Exodus 30:20.
Rule 126: And a verb that is connected with another verb through the prefix ‫ ב‬that is used with
an infinitive – then the verb that comes as an infinitive is usually previous in time to the verb that
is connected with it, as when it is written ‫( במשוך היובל המה יעלו בהר‬when the ram's horn sounds
long, they shall come up to the mount)259 – it means they shall come up to the mount after the
ram’s horn sounds long. Or it will teach that it was this and in time it will be this.

‫כלל קכז‬

‫ כי על הכלי שבו יעשה‬."‫ "וילכו ללכת ארצה כנען‬-- ‫הלמ"ד המשמש עם המקור מורה על פי הרוב על ההכנה אל הדבר‬
)‫ (ויקרא ס' שיא‬. ‫ ונדרש‬,"‫ ומה שכתוב "לבטא בשפתים" היה ראוי "בביטוי שפתים‬.'‫הדבר ראוי שימוש הב‬

Rule 127: The prefix letter ‫ ל‬that is used with the infinitive in most cases teaches about the
preparation of a matter - ‫( ויצאו ללכת ארצה כנען‬and they went forth with them from Ur of the
Chaldees, to go into the land of Canaan)260. When referring to the instrument with which one
performs an action, the prefix ‫ ב‬is proper. And when it is written ‫( לבטא בשפתים‬clearly with his
lips)261, it was proper to say ‫בביטוי שפתים‬, and there is a homiletical interpretation.

Leviticus 5:4 says, ‫או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו‬
‫( והוא ידע ואשם לאחת מאלה‬or if any one swear clearly with his lips to do evil, or to do good,
whatsoever it be that a man shall utter clearly with an oath, and it be hid from him; and, when he
knows of it, be guilty in one of these things), using ‫ לבטא בשפתים‬for “clearly with his lips”. If it
had used the language ‫ בביטוי שפתים‬instead, one might have thought that it was also referring to
someone who utters an oath but did not mean it in his heart; the language ‫ לבטא בשפתים‬teaches
otherwise262.

‫כלל קכח‬

-- "‫ "להרגו בערמה‬:‫ ולפעמים יורה על המחשבה והמעשה [כמו‬,‫ יורה לפעמים על המחשבה לבד‬-- ‫המקור עם הלמ"ד‬
.]‫ ושכב‬-- "‫והרגו ; "לשכב את בת יעקב‬

‫ומזה צמחה הפלוגתא שבין ר"א ור"ש במה שכתוב "לכפר בקדש" אם פירושו שכפר ממש או פירושו שרצה‬ •
.)‫ (צו ס' עה‬. ‫לכפר‬
. ‫ובמה שכתוב "לא תקרבו לגלות ערוה" יש פלוגתא אם גם קריבה אסור או כרב פדת שפירש "לגלות" ומגלה‬ •
)‫(אחרי ס' קמו‬

259
Exodus 19:13.

260
Genesis 11:31.

261
Leviticus 5:4.

262
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 311.
Rule 128: The infinitive with the prefix ‫ – ל‬sometimes teaches about the thought alone and
sometimes teaches about the thought and the deed, like ‫( להרגו בערמה‬to slay him with guile)263 –
and slay him; ‫( לשכב את בת יעקב‬because he had wrought a vile deed in Israel in lying with Jacob's
daughter)264 – and lying with.

And from this, a disagreement develops between Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon when it is
written ‫( לכפר בקדש‬to make atonement in the holy place)265, whether it means that it is a real
atonement or it means that he wants to make an atonement.

And when it is written ‫( לא תקרבו לגלות ערוה‬None of you shall approach to any that is near of kin
to him, to uncover their nakedness)266, there is a disagreement as to whether approaching is also
prohibited or it only prohibits ‫( לגלות‬to uncover), which is the opinion of Rabbi Eleazar ben
Pedat.

‫כלל קכט‬

-- ‫ ולכן כשבא בכינוי‬."‫ "בהפך את הערים‬,"‫ "לבלתי עשות מחוקות התועבות‬-- ‫ולפעמים יבוא המקור בלא כינוי‬
)‫ נדרש (ויקרא ס' רעח‬-- "‫ "בשבתך בביתך‬,"‫"בעשותה אחת‬

Rule 129: And sometimes the infinitive comes without a pronoun - ‫לבלתי עשות מחוקות התועבות‬
(that you do not any of these abominable customs)267, ‫( בהפך את הערים‬when He overthrew the
cities)268; therefore, whenever it comes with a pronoun, ‫( בעשותה אחת‬in doing any of the
things)269, ‫( בשבתך בביתך‬when you sit in your house)270 – there will be a homiletical
interpretation.

Leviticus 4:27 says, ‫ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות יהוה אשר לא תעשינה ואשם‬
(And if any one of the common people sin through error, in doing any of the things which the
LORD has commanded not to be done, and be guilty). The infinitive ‫( בעשתה‬in doing) has a

263
Exodus 21:14.

264
Genesis 34:7.

265
Leviticus 6:23.

266
Leviticus 18:6.

267
Leviticus 18:30.

268
Genesis 19:29.

269
Leviticus 4:27.

270
Deuteronomy 6:7.
pronoun in order to indicate that the verse is only talking about a person who sins on his own,
not a person who sins on account of a Jewish court mistakenly telling him to sin271.

‫כלל קל‬

.)‫ (אחרי ס' קכה‬. ‫ אבל תלמד להורות‬-- "‫ "לא תלמד לעשות‬:‫והמקור בלמ"ד שנקשר אל פעל מורה מיעוט וגדר‬
)‫ (אמור ס' כ‬. ‫ בל נפרש כי תחל בעניני חול זולת זנות‬,"‫ "כי תחל לזנות‬:‫וכן בא להגביל הפעל הראשון‬

Rule 130: The infinitive with the letter ‫ ל‬that is connected to a verb teaches a diminution and a
boundary: ‫( לא תלמד לעשות‬you shall not learn to do)272 – but you may learn to teach. And
moreover, it will come to limit the first verb: ‫( כי תחל לזנות‬if she profanes herself by playing the
harlot)273, do not interpret it to mean that she profanes herself with any profanity other than
harlotry.

Chapter 14
‫כלל קלא‬

'‫ (שמיני ס‬. ‫ וכל תואר שהמתואר ניכר בלעדו הוא מיותר ויש בו דרוש‬.‫הכתוב לא יוסיף תואר על שם העצם רק לצורך‬
)‫ אחרי ס' ה‬,‫ מצורע ס' מג‬. ‫ וסימן נג‬,‫ וסימן כז‬,‫ ועוד שם סימן כד‬.‫מא באורך‬

Rule 131: The Scripture only adds an adjective to a noun when necessary. And any adjective
which modifies a noun that is recognized without it is superfluous, and there will be a
homiletical interpretation.

‫כלל קלב‬

‫ עגל‬,‫ מזבח הזהב‬,‫ בהכרח שתואר אחד אינו מספיק [כמו עבד עברי‬,‫וכן כל מקום שבאו שני תוארים על דבר אחד‬
‫ ועל כן במה שכתוב "ולקח הכהן המשיח מדם הפר" פירשו 'משיח' מענין‬.‫ ובמקום שאחד מספיק השני למותר‬.]‫מסכה‬
‫ אין די בשם‬,"‫ מה שאין כן במה שכתוב "אם הכהן המשיח יחטא‬.‫גדולה; דאם כפשוטו היה די בשם "משיח" לבד‬
)‫ צו ס' נ‬. ‫ ויקרא ס' ריג‬,‫ (ויקרא ס' רא‬. ‫ דיש לפרש שהוא המלך‬,'‫'משיח‬

‫ ובכמה‬.‫ תזריע ס' מג‬. ‫ שמיני ס' נב‬. ‫ ויקרא ס' רל‬,‫ (ויקרא ס' רכה‬. ‫וכן בכל מקום שבא תואר מיותר יש בו דרוש‬
)‫ בהר ס' נב‬. ‫ מצורע ס' נא‬. ‫ ויקרא ס' רנג‬,‫ ועיין עוד ויקרא ס' מד‬.‫מקומות‬

Rule 132: And moreover, any place where two adjectives come to modify one thing, we can
conclude that one adjective is not enough (like ‫ עבד עברי‬Hebrew servant, ‫ מזבח הזהב‬golden altar,
‫ עגל מסכה‬molten calf). And in a place where one is enough, the other will be superfluous. Thus,

271
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 278.

272
Deuteronomy 18:9.

273
Leviticus 21:9.
when it is written, ‫( ולקח הכהן המשיח מדם הפר‬And the anointed priest shall take of the blood of the
bullock)274, they interpret ‫( משיח‬anointed) to mean “high”; that if it were literal, then the noun
‫ משיח‬would be enough alone. On the contrary, when it is written ‫( אם הכהן המשיח יחטא‬if the
anointed priest shall sin)275, the noun ‫ משיח‬is not enough, since one could err and interpret this to
mean that he is the king.

And moreover, any place where an adjective is superfluous, there will be a homiletical
interpretation.

‫כלל קלג‬

‫ יש בו‬-- ‫ ואם באו שניהם‬.‫ ואם בא סימן אחר אינו צריך סימן המספר‬.‫וכן אם בא סימן המספר אינו צריך סימן אחר‬
)‫ (צו ס' קפג‬. "‫ כמו במה שכתוב "ויקרב את האיל השני איל המילואים‬,‫דרוש‬

Rule 133: And moreover, if the ordinal number of an object comes, then another specifier (of the
object) is not necessary. And if another specifier comes, the ordinal number is not necessary.
And if both come, there will be a homiletical interpretation, as when it is written, ‫ויקרב את האיל‬
‫( השני איל המילואים‬And the other ram was presented, the ram of consecration)276.

When Leviticus 8:22 says ‫( ויקרב את האיל השני איל המלאים‬And the other ram was presented, the
ram of consecration), it says the ordinal number ‫( השני‬the other) in order to teach that it was
necessary that there be two rams277.

‫כלל קלד‬

‫ ומוכרח‬,‫ הוא מיותר‬,‫ ואם לאו‬.‫ על כרחך יוסיף הודעה חדשה על הנזכר תחילה‬,"‫וכן אם הוסיף כינוי המיחד "אשר‬
"‫ שמלת "בשר‬,"‫ והוא הדין בכל מלה מיותרת; כמו בכל מקום שאמר "מבשר הזבח‬.‫שמלת "אשר" היא מלת הטעם‬
)‫ ועיין עוד מצורע ס' קלה‬. ‫ שמיני ס' עד‬. ‫ צו ס' קיז‬,‫מיותר (צו ס' קיב‬

Rule 134: And moreover, if the special pronoun ‫( אשר‬that/which) is added, it must add new
information about that which was mentioned first. And if not, then it is superfluous, and the word
‫ אשר‬will indicate the reason. And the same applies for every superfluous word; as with any place
where it says ‫( מבשר הזבח‬of the flesh of the sacrifice), the word ‫ בשר‬is superfluous.

‫כלל קלה‬

274
Leviticus 4:5.

275
Leviticus 4:3.

276
Leviticus 8:22.

277
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 183.
 ‫וכל מקום שמפרש הטעם בסוף המאמר [כמו‪ :‬עולה היא‪ ,‬מנחה היא‪ ,‬חטאת היא‪ ,‬ק" ק היא‪ ,‬צרעת היא‪ ,‬מספחת‬
‫היא‪ ,‬שבת היא‪ ,‬יוה"כ היא‪ ,‬וכדומה] יש בו תמיד שני דרושים ‪--‬‬

‫( א ) על הייתור‪ .‬כי בכל אלה המקומות מבואר בגוף העניין שמדבר מדיני עולה או מנחה או צרעת וכדומה‬ ‫•‬
‫ולמה הוסיף הודעה שנית?‬
‫( ב ) מלת "היא" גם כן מיותר‪ ,‬שבהרבה מקומות ישמוט מלת "היא"‪[ ,‬כמו‪" :‬קודש קודשים מאישי השם"‪,‬‬ ‫•‬
‫"אשה להשם"‪" ,‬שבת שבתון מקרא קודש"]‪.‬‬

‫והדרושים שדרשו חז"ל בזה נחלקים לפנים רבים‪.‬‬

‫לפעמים ידרוש שרצה לומר עולה היא ‪ -‬אף שחסר איזה דבר מכל מקום היא עולה‪ ,‬ומלת "הוא" יורה בהפך ‪--‬‬ ‫•‬
‫דווקא אם הוא כהוויתו‪ .‬והרי יש ריבוי ומיעוט‪ ,‬ומרבה דבר וממעט דבר‪.‬‬
‫ולפעמים ידרשו שבא לומר שדין הנאמר שם אינו דין מיוחד בזה המקום לבד‪ ,‬רק הוא דין כולל מצד שהוא‬ ‫•‬
‫עולה ומנחה בכלל‪ ,‬והוא הדין שנוהג בכל עולה ובכל מנחה‪ .‬ומלת "הוא" מורה ההפך ‪ --‬רק הוא לא זולתה‪,‬‬
‫והרי יש ריבוי ומיעוט‪.‬‬
‫ולפעמים דרשו שכפל הטעם לעכב או לחלק העניינים‬ ‫•‬
‫ועוד יש בזה כמה דרכים ותמצאם אם תבקר בספר (ויקרא ס' סט‪ ,‬וסימן צא‪ ,‬וסימן קכו‪ ,‬וסימן קנה‪ ,‬וסימן‬ ‫•‬
‫רנו‪ ,‬וסימן רעא‪ ,‬וסימן שלו‪ ,‬וסימן שמא‪ ,‬וסימן שמב‪ ,‬וסימן שסח ‪ .‬צו ס' לד‪ ,‬וסימן נז‪ ,‬וסימן עא‪ ,‬וסימן‬
‫עו‪ ,‬וסימן עט‪ ,‬וסימן פב‪ ,‬וסימן פג‪ ,‬וסימן פד‪ ,‬וסימן קכג‪ ,‬וסימן קכז ‪ .‬שמיני ס' מה‪ ,‬וסימן נד‪ ,‬וסימן עא‪ ,‬וסימן‬
‫עה‪ ,‬וסימן צד‪ ,‬וסימן קא‪ ,‬וסימן קמט‪ ,‬וסימן קנג ‪ .‬תזריע ס' נב‪ ,‬וסימן נו‪ ,‬וסימן סד‪ ,‬וסימן סח‪ ,‬וסימן עו‪,‬‬
‫וסימן עז‪ ,‬וסימן פח‪ ,‬וסימן צב‪ ,‬וסימן קא‪ ,‬וסימן קיז (ג' דרושים)‪ ,‬וסימן קכד‪ ,‬וסימן קמא‪ ,‬וסימן קמז‪,‬‬
‫וסימן קנא‪ ,‬וסימן קנז ‪ .‬מצורע ס' מח‪ ,‬וסימן סד‪ ,‬וסימן קכד‪ ,‬וסימן קצ ‪ .‬אחרי ס' יד‪ ,‬וסימן עח ‪ .‬אמור ס'‬
‫פא‪ ,‬וסימן רלב‪ ,‬וסימן רלג ‪ .‬בהר סימן כ"ף)‬

‫עולה היא‪Rule 135: And any place where it explains the reason at the end of a statement (like ,‬‬
‫‪ etc.), there will always be‬מנחה היא‪ ,‬חטאת היא‪ ,‬ק" ק היא‪ ,‬צרעת היא‪ ,‬מספחת היא‪ ,‬שבת היא‪ ,‬יוה"כ היא‬
‫‪two homiletical interpretations which address the following issues:‬‬

‫‪a) About the superfluous words - in all of these places, it is clarified in the details‬‬
‫‪that it is talking about the laws of a burnt offering or a gift offering or leprosy etc.,‬‬
‫?‪so why does it add this information a second time‬‬

‫‪ (like‬היא ‪ is also superfluous, since in many places it drops the word‬היא ‪b) The word‬‬
‫‪).‬שבת שבתון מקרא קודש ‪,‬אשה להשם ‪,‬קודש קודשים מאישי השם‬

‫‪And the homiletical interpretations of the sages of blessed memory can be divided into many‬‬
‫‪types:‬‬

‫‪ - even if it misses a certain detail, it is‬עולה היא ‪Sometimes, it is interpreted that it means to say‬‬
‫‪ informs of the opposite – precisely as was‬הוא ‪nevertheless a burnt offering, while the word‬‬
‫‪specified. And there is an amplification and a restriction – that it amplifies a thing and restricts a‬‬
‫‪thing.‬‬

‫‪And sometimes they interpret that it comes to say that the judgement that is said is not a special‬‬
‫‪judgement in this place alone; rather, it is a general judgement with respect to burnt and gift‬‬
offerings, and the same applies for every burnt offering and for every gift offering. But the word
‫ הוא‬informs of the opposite – only here and nowhere else – and there is an amplification and a
restriction.

Chapter 15
‫כלל קלו‬

‫ יסמוך כל הפעלים‬,‫ אם הוא שם הנושא‬,‫ רק אחר שנזכר בפעם הראשון‬.‫מתפארת הלשון שלא יחזיר את השם בכל פעם‬
‫ וזה כלל בכל‬.]"‫ "ושחטו‬,"‫ "והזה עליו‬,"‫ "ושחט אותו‬:‫ [כמו‬.‫ ואם הוא שם הפעול ירמזהו על ידי כינוי‬.‫עליו‬
‫ והדרושים‬.‫ יש בו דרוש תמיד‬-- ‫ שלא לצורך‬,‫ בין שם הנושא בין שם הפעל‬,‫ ועל כן בכל מקום שכפל השם‬.‫הלשונות‬
.‫האלה יהיו בכמה דרכים‬

Rule 136: It is because of the elegance of the language that it will not repeat a noun each time:
After it is mentioned the first time, if it is a subject, all of the predicates will imply it. And if it is
a direct object, it will be implied to through a pronoun (like ‫ ושחט אותו‬- and slaughter it, ‫והזה עליו‬
- and sprinkle upon it, ‫ ושחטו‬- and slaughter it). And this is a rule in all languages. Thus, any
place where a noun is repeated unnecessarily, whether it is a subject or an object – there will
always be a homiletical interpretation. And these homiletical interpretations will be in several
ways.

‫כלל קלז‬

.‫ לא דבר אחר שהיה עולה על הדעת לטעות בו‬,‫ דווקא אותו השם‬-- ‫פעמים דרשו שכפל השם לדייק הדבר‬

,)‫ (ויקרא ס' קו‬.‫ לא מנחה אחרת שנתערבה עמה‬-- "‫כמ"ש "מסולת המנחה‬ •
)‫ לא חלופי' (ויקרא ס' רי‬-- "‫"את הפר‬ •
,)‫ למעט שעירי עכו"ם (ויקרא סימן רנא‬-- "‫"על ראש הפר‬ •
)‫ ולא מרוטבה (צו ס' סא‬-- "‫"מדמה‬ •
)‫ בחוקותי ס' עט‬. ‫ תזריע ס' עד‬,‫ תזריע ס' סח‬. ‫ צו ס' קיז‬,‫וכיוצא בו (צו ס' ק‬ •

)‫וכן דרש ד' דרשות על ד' פעמים שמיותר שם "הזב" למעט ד' דברים (מצורע ס' קל‬

Rule 137: Sometimes they interpret the repetition of a noun to mean precisely the same noun,
not some other thing that one might mistakenly think it is.

As when it is written ‫( מסולת המנחה‬of the fine flour of the meal-offering)278 – not another meal-
offering that gets mixed up with it.

‫( את הפר‬the bullock)279 – not something exchanged for it.

278
Leviticus 6:8.

279
Leviticus 4:4.
‫‪ (upon the head of the bullock)280 – to exclude goats brought for idol worship.‬על ראש הפר‬

‫‪ (of the blood thereof)281 – and not of the sauce.‬מדמה‬

‫‪ (has the‬הזב ‪And moreover, there are four interpretations for the four extra times the noun‬‬
‫‪issue)282 is mentioned, in order to exclude four things.‬‬

‫‪ is mentioned four times in Leviticus 15:4, 15:6, 15:8, and 15:9, they appear to be‬הזב ‪When‬‬
‫הזב ‪superfluous. But the reason for these repetitions is to teach that the Torah means precisely‬‬
‫‪and not four other things that one might mistakenly think fall within the scope of these four‬‬
‫‪sentences283.‬‬

‫כלל קלח‬

‫ופעמים רבים דרשו שהשם הנשנה אינו השם הראשון ממש‪.‬‬

‫כמו שדרשו "והקריבו את הדם‪ ,‬וזרקו את הדם" ‪ --‬אף שנשפך מן הכלי על גבי הרצפה‪ .‬יכול אפילו נשפך‬ ‫•‬
‫מצוואר בהמה על גבי הרצפה? ת"ל הדם‪ .‬רוצה לומר שממה שלא אמר "וזרקוהו" בכינוי משמע שהוא שם‬
‫אחר‪ ,‬שאינו הדם הנזרק שהוא הדם שבכלי‪ .‬אולם דרך הלשון ששם חדש שלא נזכר יבוא בלא ה"א הידיעה‬
‫(וכמו שביארתי זה (צו ס' קכח) כי הה"א מציין השם שכבר נזכר ונודע)‪ ,‬ולכן מוכיח שבצד אחד הוא הדם‬
‫הנזכר ‪ --‬שהתקבל בכלי‪ ,‬ומצד אחר הוא דם אחר כיוון שנשפך מן הכלי (ויקרא ס' מא)‬
‫וכן דריש בכזה מה שכתוב "ראש העולה" (ויקרא ס' ל)‬ ‫•‬
‫"והפשיט את העולה" (ויקרא ס' מו)‪,‬‬ ‫•‬
‫"ואש המזבח" ‪ --‬מזבח אחר (צו ס' ו)‪,‬‬ ‫•‬
‫"עור העולה" ‪ --‬אף שלא עולת איש (צו ס' פז)‬ ‫•‬
‫"ושרפת את הנותר" ‪ --‬כל נותר (צו ס' קכז)‬ ‫•‬
‫"והיה במקום השחין" ‪ --‬שחין אחר (תזריע ס' צז‪ ,‬תזריע ס' צח)‪,‬‬ ‫•‬
‫"והנה אין בבהרת" ‪ --‬בהרת אחר (תזריע ס' קיד)‬ ‫•‬
‫"נרפא הנתק" ‪ --‬נתק אחר (תזריע ס' קלט)‬ ‫•‬
‫"כי פשה הנגע" ‪ --‬נגע אחר (תזריע ס' קסה)‬ ‫•‬
‫וכן עוד (מצורע ס' פז‪ ,‬וסימן קה‪ ,‬וסימן קנז ‪ .‬אמור ס' קפא‪ ,‬וסימן רו ‪ .‬בחוקותי ס' פד‪ ,‬בחוקותי ס' צב)‬ ‫•‬

‫‪Rule 138: And many times, the sages of blessed memory interpret that a repeated noun is not the‬‬
‫‪first noun literally.‬‬

‫‪ (And he shall kill the bullock before the‬והקריבו את הדם‪ ,‬וזרקו את הדם ‪As when they interpret‬‬
‫‪LORD; and Aaron's sons, the priests, shall present the blood, and dash the blood)284 – even if it is‬‬

‫‪280‬‬
‫‪Leviticus 4:15.‬‬

‫‪281‬‬
‫‪Leviticus 6:20.‬‬

‫‪282‬‬
‫‪Leviticus 15:4.‬‬

‫‪283‬‬
‫‪Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 130.‬‬

‫‪284‬‬
‫‪Leviticus 1:5.‬‬
spilled from the vessel onto the floor. Perhaps even if it is spilled from the neck of an animal
onto the floor? The word ‫ הדם‬teaches otherwise. It means to say that since it does not say ‫וזרקוהו‬
with a pronoun, it is implied that it is another noun, that it is not the blood that was dashed,
which is the blood in the vessel. However, the custom of the language is such that the new noun
that was not mentioned should come without a definite article ‫( ה‬and as I explained it, the ‫ה‬
indicates the noun that was already mentioned and known) and hence it is proven that from one
perspective, it is blood that was mentioned – that it was received in a vessel, and from another
perspective it is different blood, since it was spilled from the vessel.

And moreover, the sages interpret like this when it is written, ‫( ראש העולה‬head of the burnt-
offering)285.

‫( והפשיט את העולה‬And he shall flay the burnt-offering)286.

‫( ואש המזבח‬the fire of the altar)287 – another altar.

‫( עור העולה‬skin of the burnt-offering)288 – even if it is not a burnt-offering of a man.

‫( ושרפת את הנותר‬you shall burn the remainder)289 – all of the remainder.

‫( והיה במקום השחין‬and in the place of the boil)290 – another boil.

‫( והנה אין בבהרת‬and, behold, there be no white hair in the bright spot)291 – another bright spot.

‫( נרפא הנתק‬the scall is healed)292 – another scall.

‫( כי פשה הנגע‬if the plague be spread)293 – another plague.

‫כלל קלט‬

285
Leviticus 1:4.

286
Leviticus 1:6.

287
Leviticus 6:2.

288
Leviticus 7:8.

289
Exodus 29:34.

290
Leviticus 13:19.

291
Leviticus 13:26.

292
Leviticus 13:37.

293
Leviticus 13:51.
 ‫וכעניין זה דרשו גם כן שהשם הנשנה בא לרבות דבר אחר הדומה לזה‪.‬‬

‫כמו שדרשו על "והבאת את המנחה" לרבות כל המנחות (ויקרא ס' קכח)‪,‬‬ ‫•‬
‫"וסמך על ראש הפר" ‪ --‬לרבות פר יום הכיפורים (ויקרא ס' ריא)‬ ‫•‬
‫וכן "על דם הפר" (שם ס' רכז)‪,‬‬ ‫•‬
‫על "חלב פר החטאת" (שם ס' רל)‬ ‫•‬
‫ועל "ועשה לפר" (שם ס' רנג)‬ ‫•‬
‫ועל "ראש השעיר" (שם ס' רסח)‬ ‫•‬
‫"ושחט את החטאת" ‪ --‬לרבות כל חטאת (שם ס' ער)‬ ‫•‬
‫"על ראש החטאת" (שם סימן רפד‪ ,‬שם סימן רצ)‬ ‫•‬
‫"פר חטאת" (אחרי ס' סז)‬ ‫•‬

‫וגם דרושים האלה נבנו על יסוד הקודם שהשם הנכפל אינו השם הראשון ממש שאם כן לא היו לו לכופלו בחנם והיה‬
‫מציינו על ידי הכינוי‪.‬‬

‫וכן במ"ש "ויצא הכהן‪..‬וראה הכהן" דרש כהן אחר (מצורע ס' ו)‬ ‫•‬
‫"ויצק על כף הכהן" ‪ --‬כף כהן אחר (מצורע ס' נב)‬ ‫•‬
‫וכיוצא בו על "ובת איש כהן" (אמור ס' כא)‪,‬‬ ‫•‬

‫וכן במקום שמתחיל ענין חדש ‪ --‬ישנה השם שנית‪ .‬שמזה מוכיח שמה שכתוב "ושור או שה אותו ואת בנו" מדבר‬
‫בחולין (אמור ס' קכח)‬

‫‪Rule 139: And like this, they interpret as well that the repeated noun will come to include‬‬
‫‪another thing that is similar to it.‬‬

‫‪ (And you shall bring the meal-offering)294 – to include all of‬והבאת את המנחה ‪As they interpreted‬‬
‫‪the meal offerings.‬‬

‫‪ (and he shall lay his hand upon the head of the bullock)295 – to include the‬וסמך על ראש הפר‬
‫‪bullock of Yom Kippur.‬‬

‫‪ (blood of the bullock)296.‬על דם הפר‬

‫‪ (fat of the bullock of the sin-offering)297.‬חלב פר החטאת‬

‫‪ (Thus shall he do with the bullock)298.‬ועשה לפר‬

‫‪294‬‬
‫‪Leviticus 2:8.‬‬

‫‪295‬‬
‫‪Leviticus 4:4.‬‬

‫‪296‬‬
‫‪Leviticus 4:7.‬‬

‫‪297‬‬
‫‪Leviticus 4:8.‬‬

‫‪298‬‬
‫‪Leviticus 4:20.‬‬
‫( ראש השעיר‬head of the goat)299.

‫( ושחט את החטאת‬and kill the sin-offering)300 – to include all sin offerings.

‫( על ראש החטאת‬upon the head of the sin-offering)301.

‫( פר חטאת‬the bullock of the sin-offering)302.

And also these explanations are understood with respect to the previous rule, that the noun that is
repeated is not literally the first noun, that if so it would not have repeated it for no reason and it
would have been indicated through a pronoun.

And moreover, when it is written ‫וראה הכהן‬..‫( ויצא הכהן‬And the priest shall go forth out of the
camp; and the priest shall look)303 – they interpret this to be another priest.

‫( ויצק על כף הכהן‬and pour it into the palm of his own left hand)304 – the palm of another priest.

And ‫( ובת איש כהן‬And the daughter of any priest)305.

And moreover, when it begins with a new topic, the repeated noun is different. That from this, it
is proven that when it is written ‫( ושור או שה אותו ואת בנו‬And whether it be cow or ewe, you shall
not kill it and its young both in one day)306 – it is speaking about unconsecrated animals.

‫כלל קמ‬

‫ והוא אם הזכיר תחילה איזה תנאי ורצה ללמד‬.‫ולפעמים החזיר את השם שנית לחלק המאמר ולעשות משפט אחר‬
.‫ כפל השם למען יקרא הפעל עם השם שאחריו כמאמר בפני עצמו בלתי נתלה מהקודם‬-- ‫שבדיעבד אין התנאי מעכב‬

‫ הוסיף השם "מנחת בכוריך" למען נקרא מה‬."‫כמו "אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך‬ •
‫ לאמר תקריב מכל מקום אף שאין בו התנאים‬,‫שכתוב "תקריב את מנחת בכוריך" כמאמר מחולק בפני עצמו‬
.)‫אביב גרש (ויקרא ס' קנג‬
)‫וכן במ"ש "את אזכרתה" (ויקרא ס' קח‬ •

299
Leviticus 4:24.

300
Leviticus 4:29.

301
Ibid.

302
Leviticus 16:27.

303
Leviticus 14:3.

304
Leviticus 14:15.

305
Leviticus 21:9.

306
Leviticus 22:28.
 )‫ בחוקותי ס' סו‬. ‫ אמור ס' קנז‬. ‫ מצורע ס' צא‬,‫וכן כיוצא בו (מצורע ס' סב‬ •

Rule 140: And sometimes it will repeat the noun to divide an expression or to make another
sentence. And it will be that if a certain condition is mentioned first and it wants to teach that ex
post facto the condition is unnecessary, the noun will be repeated so that the verb will be read
with the noun afterwards as a statement on its own that does not depend on the previous
statement.

Like ‫( אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך‬you shall bring for the meal-offering of your
first-fruits corn in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear)307. The noun ‫מנחת בכוריך‬
(the meal-offering of your first-fruits) is added, so that it is read when it is written ‫תקריב את מנחת‬
‫ בכוריך‬as a separate and independent expression, to say even if the condition ‫אביב קלוי באש גרש‬
‫ כרמל‬is not satisfied, one should nevertheless bring a meal-offering of his first-fruits.

And moreover when it is written ‫( את אזכרתה‬the memorial-part)308.

‫כלל קמא‬

.‫ולפעמים הוכרח להחזיר את השם מפני שבאו שם שני שמות ואם ידבר בכינוי לא ידע על איזה שם מוסב הכינוי‬

)‫ (תזריע ס' נא‬. ‫ שאם יאמר "ומראהו" בכינוי נטעה לפרש שמוסב על השער לבן‬,"‫כמו שכתב "ומראה הנגע‬ •
)‫ (תזריע ס' סא‬. ‫ בל נפרש על הבהרת‬,"‫ואמר "והנה הנגע עמד בעיניו‬ •
'‫ תזריע ס‬,‫ תזריע ס' פד‬,‫ (תזריע ס' עט‬. ‫ בל תפרש על השאת‬,"‫וכן אמר "פרוח תפרח הצרעת וכסתה הצרעת‬ •
)‫ ועוד ויקרא ס' קג‬.‫קעג‬

Rule 141: And sometimes it is necessary to repeat the noun, since two nouns come and if it
speaks with a pronoun, one will not know which noun the pronoun refers to.

Like ‫( ומראה הנגע‬And the priest shall look upon the plague in the skin of the flesh; and if the hair
in the plague be turned white, and the appearance of the plague be deeper than the skin of his
flesh, it is the plague of leprosy; and the priest shall look on him, and pronounce him unclean)309,
that if it would have said ‫( ומראהו‬appearance of it) with a pronoun, it would be misleading, since
one could interpret it to mean the white hair.

And it said ‫( והנה הנגע עמד בעיניו‬and behold if the plague stay in its appearance)310 - do not
interpret it to mean the bright spot (that was mentioned in the previous sentence).

307
Leviticus 2:14.

308
Leviticus 2:2.

309
Leviticus 13:3.

310
Leviticus 13:5.
And moreover it says ‫( פרוח תפרח הצרעת וכסתה הצרעת‬if the leprosy break out abroad in the skin,
and the leprosy cover all the skin of him)311 - do not interpret it to mean the rising (that was
mentioned in the previous sentence).

‫כלל קמב‬

.‫ולפעמים החזיר את השם להוראות אחרות‬

‫ מפני שישאר נגע בכל אופן כי יצטרך הסגר שני‬,"‫ בכל הסגר ראשון אמר "והסגיר את הנגע‬,‫כמו שבהסגרים‬ •
)‫(תזריע ס' נט‬
,)‫ומה שכתוב "אשר יגע במשכבו" נדרש (מצורע ס' קלג‬ •
)‫בטהור" (מצורע ס' קלו‬...‫"וכי ירוק‬ •

Rule 142: And sometimes it repeats the noun for other teachings.

As with respect to quarantine, with any first quarantine, it says ‫( והסגיר את הנגע‬then the priest
shall shut up him that has the plague)312, since the plague will remain anyway when he will need
a second quarantine.

And when it is written ‫( אשר יגע במשכבו‬And whosoever touches his bed)313, there is a homiletical
interpretation.

‫בטהור‬...‫( וכי ירוק‬And if he that has the issue spit upon him that is clean)314.

Leviticus 13:4 says, ‫ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן‬
‫( את הנגע שבעת ימים‬And if the bright spot be white in the skin of his flesh, and the appearance
thereof be not deeper than the skin, and the hair thereof be not turned white, then the priest shall
shut up him that has the plague seven days), using the words ‫ והסגיר את הנגע‬for “then the priest
shall shut up him that has the plague”. The word ‫( הנגע‬the plague) is superfluous, since it could
use the word ‫ והסגירו‬and the reader would understand that the pronoun means “the plague”,
from the previous verse. This is to teach that it is only talking about the first seven days of
quarantine315.

‫כלל קמג‬

311
Leviticus 13:12.

312
Leviticus 13:4.

313
Leviticus 15:5.

314
Leviticus 15:8.

315
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 59.
 .‫ולפעמים בא שנית כדי לדייק את השם‬

,)‫ ולא הבשר (ויקרא ס' קע‬-- "‫"ואת החלב אשר עליהן‬ •
)‫ שיתן עינו בנגע עצמו (תזריע ס' מד‬-- "‫"וראה את הנגע‬ •
)‫ ולא המטהר מטומאת מת (מצורע ס' כז‬-- "‫"על המטהר מן הצרעת‬ •
,)‫ לכל מטהר (מצורע ס' ט‬-- "‫"ולקח למטהר‬ •
)‫ ולא אש על גבי עצים (ויקרא ס' נ‬-- "‫"עצים על האש‬ •

,‫וכן השם שנשנה כמה פעמים או במקום אחר בא בדוקא‬

)‫כמו שדרש מה שכתוב ג' פעמים "והנותרת מן המנחה" (ויקרא ס' קיא‬ •
)‫וג' פעמים "לפני אהל מועד" (ויקרא ס' קסד‬ •
)‫וב' פעמים "מנחה חדשה" (ויקרא ס' קלז‬ •
)‫וכן עוד (אחרי ס' קכו‬ •

Rule 143: And sometimes it is repeated in order to teach that the noun is precise:

‫( ואת החלב אשר עליהן‬and the fat that is on them)316 – and not the meat.

‫( וראה את הנגע‬And the priest shall look upon the plague)317 - that his eyes should be on the plague
itself.

‫( על המטהר מן הצרעת‬And he shall sprinkle upon him that is to be cleansed from the leprosy)318 –
and not him that is to be cleansed from the uncleanness of a dead body.

‫( ולקח למטהר‬to take for him that is to be cleansed)319 – for all that is to be cleansed.

‫( עצים על האש‬and lay wood in order upon the fire)320 – and not fire upon wood.

And moreover, a noun that is repeated several times or in another place will come precisely:

As it explains when it is written three times ‫( והנותרת מן המנחה‬But that which is left of the meal-
offering)321.

And three times ‫( לפני אהל מועד‬before the tent of meeting)322.

316
Leviticus 3:4.

317
Leviticus 13:3.

318
Leviticus 14:7.

319
Leviticus 14:4.

320
Leviticus 1:7.

321
Leviticus 2:3.
And two times ‫( מנחה חדשה‬new meal-offering)323.

‫כלל קמד‬

.‫או שנכפל כדי להקיש שני השמות זה לזה‬

‫ (ויקרא ס' פג) (ויתבאר‬.‫ ששניהם למעלה‬.‫ להקיש מזבח שגבי הקטרה ומיצוי‬-- "‫"ונמצה על קיר המזבח‬ •
)‫לקמן כלל קנט כלל קס‬

Rule 144: Or it is repeated in order to compare the two mentions of the noun to each other.

‫( ונמצה על קיר המזבח‬And the priest shall bring it to the altar, and pinch off its head, and make it
smoke on the altar; and the blood thereof shall be drained out on the side of the altar)324 – ‫המזבח‬
(altar) is repeated in order to compare ‫ המזבח‬with respect to smoke to ‫ המזבח‬with respect to
draining; just as smoke is above, so is draining. And it is clarified later in Rule 159 and Rule 160.

‫כלל קמה‬

‫ נכפל להורות‬-- ‫ כי אם שימוש השם ההוא לרוב בדרך ההרחבה‬.‫ולפעמים נכפל להורות שאינו כפי הוראתו הפשוטה‬
,‫ תזריע ס' סח‬.‫ (ויקרא ס' רלד‬. ‫ נכפל להורות שבא בדרך ההרחבה‬-- ‫ ואם רוב שימושיו בדיוק‬.‫שבא בדרך הדיוק‬
)‫ וכמו שכתבנו בפרטות למעלה פרק י‬. ‫תזריע ס' קמג‬

Rule 145: And sometimes it is repeated to teach that it is not according to its simple meaning.
But rather, if that noun usually comes in its broad meaning – it is repeated to teach that it comes
in its precise meaning. And if it usually comes in its precise meaning – it is repeated to teach that
it comes in its broad meaning.

‫כלל קמו‬

.‫ותראה בסדר תזריע יחדו חז"ל פרק שלם לדרוש את השמות המיותרים ומכופלים בפרשת נגעי בגדים‬

‫ששם בא שם "בגד" כפול שמונה פעמים‬ •

.‫ושם "עור" ושם "שתי וערב" כפולים ומיותרים שבע שבע פעמים‬ •
.‫ושם "פשתים וצמר" כפולים שלוש פעמים‬ •

‫ודרשום חז"ל על פי הדרכים הנזכרות ובאו הדרושים מכוונים כמספר הייתורים בחכמה ורוח ה' ותורת ה' תמימה‬
.‫משיבת נפש‬

322
Leviticus 3:8.

323
Leviticus 23:16.

324
Leviticus 1:15.
Rule 146: And notice that the sages of blessed memory in all of the chapter about ritual impurity
give interpretations for the superfluous nouns and repetitions in the section about the afflictions
of clothes:

The noun ‫ בגד‬is repeated there eight times.

The noun ‫ עור‬and the noun ‫ שתי וערב‬are both repeated seven times.

The noun ‫ פשתים וצמר‬is repeated three times.

And the sages of blessed memory give homiletical interpretions, and the number of homiletical
interpretations equals the number of superfluous words, in the wisdom and spirit of God. And the
Law of God is perfect, restoring the soul325.

‫כלל קמז‬

‫ כי‬.‫ יבוא בפעם הראשון בסמיכות ובפעם השני יבוא בה"א הידיעה‬-- ‫והשם שבא שני פעמים וצריך לבוא בסמיכות‬
.‫בתחילה יבאר מהותו על ידי סמיכות ואחר כך כבר נודע ובא בידיעה ולא בהפך‬

‫ ומזה הכריחו חז"ל שמה‬.‫ועל כן "ועלתה יבמתו אל הזקנים וקראו לו זקן עירו" הוא שלא כמשפט הלשון‬ •
)‫שכתוב "זקני עירו" יכוין על זקנים אחרים שבעיר (ויקרא ס' רמט‬

.‫והוא הדין כשבא פעם הראשון בה"א ופעם השני בלא ה"א הוא שם אחר‬

)‫ומה שכתוב "והבשר כל טהור יאכל בשר" הוא זרות בלשון ונדרש (צו ס' קכח‬ •
‫ דהא‬.‫ אם נותר‬- ‫ רק הוא ה"א התנאי‬,‫ כי בודאי נותר‬- ‫וכן הוכיחו שמ"ש "והנותר בשמן" אינו ה"א הידיעה‬ •
‫ הרי אין ודאי וידוע שיותר וכל שכן שלא יצדק ידיעה על הנותרת‬-- ‫תחילה אמר "ומיתר השמן" בלא ה"א‬
)‫(מצורע ס' נו‬

Rule 147: And a noun that comes twice and needs to come in construct state – it comes the first
time in construct state and the second time with the definite article ‫ה‬, since in the beginning, it
clarifies its nature through construct state and afterwards it is already known, so it comes with a
definite article, and never the reverse.

Thus, ‫( ועלתה יבמתו אל הזקנים וקראו לו זקן עירו‬then his brother's wife shall go up to the gate to the
elders, and say: ‘My husband's brother refuses to raise up to his brother a name in Israel; he will
not perform the duty of a husband's brother to me.’ Then the elders of his city shall call him)326 is
not in accordance with the rules of the language. And from this, the sages of blessed memory are
forced to conclude that when it is written ‫( זקני עירו‬elders of his city) it is intended to mean other
elders that are in the city.
325
Psalms 19:8.

326
Deuteronomy 25:7-8.
And the same applies when it comes the first time with the letter ‫ ה‬and the second time without
the letter ‫ ה‬- it will be another noun.

And when it is written ‫( והבשר כל טהור יאכל בשר‬And the flesh that touches any unclean thing shall
not be eaten; it shall be burnt with fire. And as for the flesh, every one that is clean may eat
thereof)327, it is peculiar in language, and there is a homiletical interpretation.

And moreover, it is proven that when it is written ‫( והנותר בשמן‬And the rest of the oil)328, it is not
a definite article ‫ה‬, in which it would definitely remain; rather it is a conditional ‫ – ה‬if it remains
- since in the previous verse, it says ‫( ומיתר השמן‬and of the rest of the oil)329 without a ‫ – ה‬that it is
not for certain that it remains and all the more so it is not correct to place a definite article on ‫נותר‬
in the next verse.

‫כלל קמח‬

‫ ואם‬.‫ לא שם הסוג הדבק עמו‬,‫ לא יחזיר רק שם האישי‬-- ‫וגם במקום שצריך להחזיר את השם שנית מטעמים הנאמרים‬
‫ כמו במה שדרשו‬.‫נשנו שניהם יש בזה דרוש מיוחד בפני עצמו‬

)‫ (ויקרא ס' קנד‬. "‫"את מנחת ביכוריך‬ •

)‫ (צו ס' ק‬. "‫"על זבח התודה‬ •
)‫ (צו ס' קח‬. "‫"זבח תודת שלמיו‬ •

Rule 148: And also, in a place where it is necessary to repeat the second noun for reasons that
were said before – it will only repeat the particular noun, not any category noun that is attached
to it. And if both are repeated, there will be a special homiletical interpretation. As when they
interpret: ‫( את מנחת ביכוריך‬meal-offering of your first-fruits)330, ‫( על זבח התודה‬with the sacrifice of
thanksgiving)331, ‫( זבח תודת שלמיו‬sacrifice of his peace-offerings for thanksgiving)332.

‫כלל קמט‬

"‫ "איש איש‬-- ‫ או להורות על הכללות‬.)‫ "אברהם אברהם" "משה משה" (ויקרא ס' ד‬-- ‫ולפעמים יכפול השם לקריאה‬
.)‫ אמור ס' קד‬. ‫ מצורע ס' קכ‬. ‫(קדושים ס' צח‬

327
Leviticus 7:19.

328
Leviticus 14:18.

329
Leviticus 14:17.

330
Leviticus 2:14.

331
Leviticus 7:12.

332
Leviticus 7:13.
 ‫וכל מקום שנזכר תחלה הפעל בסתם ואחר כך נזכר עם השם היה תחלה נושא סתמי (צו ס' קמה ‪ .‬ויקרא ס' לה‪ ,‬וסימן‬
‫ק‪ ,‬וסימן קג)‬

‫משה )‪ (Abraham Abraham‬אברהם אברהם ‪Rule 149: Sometimes the noun is repeated for calling -‬‬
‫‪ (any man).‬איש איש ‪ (Moses Moses) or to teach a law -‬משה‬

‫‪And any place where the verb is mentioned alone at the beginning and afterwards is mentioned‬‬
‫‪with a noun, at the beginning was an impersonal subject.‬‬

‫ושחט את בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח ‪Leviticus 1:5 says,‬‬
‫‪ (And he shall kill the bullock before the LORD; and Aaron's sons, the‬סביב אשר פתח אהל מועד‬
‫‪priests, shall present the blood, and dash the blood round about against the altar that is at the‬‬
‫‪door of the tent of meeting), in which the verb is mentioned alone at the beginning and‬‬
‫‪afterwards the verb is mentioned with a noun. According to Rule 149, this means that the noun at‬‬
‫‪the beginning was an impersonal subject, implying that the killing of the bullock does not have to‬‬
‫‪be done by a priest333.‬‬

‫‪Chapter 16‬‬
‫כלל קנ‬

‫ובכל המקומות שירמוז את גוף הפעול על ידי כינוי יהיה בשני דרכים‪.‬‬

‫לפעמים ירמזהו על ידי כינוי לבד ‪ --‬והקריבו‪ ,‬ושחטו‪ ,‬והקטירו‪ ,‬והקטירם‪ ,‬והביאה‬ ‫•‬
‫ולפעמים ירמזהו על ידי כינוי הדבק אל מלת "את" ‪ --‬ושחט אותו‪ ,‬והקריב אותם‪ ,‬והקטיר אותם‪.‬‬ ‫•‬

‫וכל מאמין בקדושת תורתנו ובהדר לשון הקודש יבין זאת שאי אפשר שיהיה דבר זה נתון למקרה כפי שעלה על רצון‬
‫הכותב‪ .‬ואחר שהיה יכול לציין הכינוי על ידי הו"יו לבד למה הוסיף מלת "את"?‬

‫וחז"ל אזנו וחקרו ותקנו בכל מקום שבא הכינוי דביקה אל מלה "את" ודרשוהו‪ .‬וקוטב הדרוש סובב בכל מקום על כלל‬
‫אחד‪ .‬שכל מקום שירמוז גוף הפעול סתם ‪ --‬ירמזהו על ידי כינוי לבד‪ .‬וכל מקום שרוצה לדייק שמכוין על גוף הפעול‬
‫בדוקא ‪ --‬אז יציינהו על ידי כינוי הדבוק על מילת "את"‪.‬‬

‫וזה בשתי פנים‪ ( :‬א ) אם ירצה לומר שהפעל משתרע על כל גוף עצמותו של הפעול בכולו‪ ,‬לא בחלק ממנו‪ ( .‬ב ) אם‬
‫יכוין למעט שאין הפעל משתרע על עצם אחר‪ ,‬רק על גוף הפעול לבד‪.‬‬

‫ותמצא שני האופנים האלה על מה שכפל "ונתח אותה לנתחיה" "ונתח אותו לנתחיו" בעולת צאן ובקר‪ .‬שדרשו‬
‫שאחד מורה אותה לנתחים ולא נתחיה לנתחים‪ .‬והב' מורה אותו כשרה ולא פסולה (ויקרא ס' מז)‬

‫ותמצא דרושים האלה (ויקרא סימן סד‪ ,‬וסימן סח‪ ,‬וסימן פה‪ ,‬וסימן פח‪ ,‬וסימן צ‪ ,‬וסימן קכה‪ ,‬וסימן קמא‪ ,‬וסימן קסג‪,‬‬
‫וסימן קעד‪ ,‬וסימן רטו‪ ,‬וסימן רלז‪ ,‬וסימן רסט‪ ,‬וסימן של‪ ,‬וסימן שפה ‪ .‬צו ס' כה‪ ,‬וסימן מא‪ ,‬וסימן נא‪ ,‬וסימן נט‪ ,‬וסימן‬

‫‪333‬‬
‫‪Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 35.‬‬
 ‫ וסימן‬,‫ אחרי ס' נו‬. ‫ וסימן קכד‬,‫ וסימן קז‬,‫ תזריע ס' נד‬. ‫ וסימן נז‬,‫ וסימן מה‬,‫ שמיני ס' כה‬. ‫ וסימן קנז‬,‫ וסימן קמט‬,‫עא‬
)‫ וסימן ע‬,‫ בחקותי ס' סד‬. ‫ וסימן רמ‬,‫ וסימן רלז‬,‫ וסימן רטז‬,‫ וסימן רב‬,‫ אמור ס' קיט‬. ‫ קדושים ס' כב‬. ‫קד‬

Rule 150: Any places where it refers to the object through a pronoun, it will come in one of two
ways:

Sometimes, they will refer to it through a pronoun alone - ,‫ והקטירם‬,‫ והקטירו‬,‫ ושחטו‬,‫והקריבו‬
‫והביאה‬.

And sometimes, they will refer to it through a pronoun that is attached to the word ‫ את‬- ‫ושחט‬
‫ והקטיר אותם‬,‫ והקריב אותם‬,‫אותו‬.

And all who believe in the holiness of our Torah and the splendor of the Holy Tongue
understand that it is impossible that this matter will be by accident in accordance with the will of
its Author. So if it is able to indicate the pronoun through the letter ‫ ו‬alone, then why does it add
the word ‫?את‬

And the sages of blessed memory considered and researched and found homiletical
interpretations in every place where the pronoun is attached to the word ‫את‬. And they
summarized the interpretation in every place with one rule: Any place where it refers to the
direct object in an ordinary way – it will do so only through a pronoun. And any place where it
means to be precise that the direct object comes precisely – then it will indicate it through a
pronoun that is attached to the word ‫את‬.

And this will be through two ways: 1) If it means to say that the verb extends to all of the direct
object itself and not to part of it. 2) If it intends to restrict it so that the verb does not extend to
any other object, only to the direct object itself.

And both these ways are found when it is repeated ‫( ונתח אותה לנתחיה‬and cut it into its pieces)334
and ‫( ונתח אותו לנתחיו‬And he shall cut it into its pieces)335, with respect to a burnt offering of a
sheep and a cow. And they interpret that the first ‫ אותה‬teaches that it should cut it into its pieces,
not its pieces into pieces. And the second ‫ אותו‬teaches that it should be kosher and not invalid.

‫כלל קנא‬

‫ אם נזכר גוף הפעול אחר‬-- ‫שני פעלים הבאים זה אחר זה באופן שהפעל השני משלים וגומר פעולת הפעל הראשון‬
‫ "והרים את‬."‫ "ולקח הכהן מדם החטאת ונתן‬."‫ יבוא הפעל השני סתם בלא כינוי ובלא מלת "את‬-- ‫הפעל הראשון‬
."‫אזכרתה והקטיר‬

334
Leviticus 1:6.

335
Leviticus 1:12.
 ‫ ואם בא מלת‬.‫ דרשוהו חז"ל לאיזה מיעוט‬-- "‫ולכן בכל מקום שנלוז מן הכלל הזה ובא אחריו הכינוי או מלת "אותו‬
‫ ( ב ) ממה שבאה הכינוי דבוקה אל מלת "את" שתופס‬,‫ ( א ) מן הכינוי היתרה‬- ‫"אותו" דרשו ממנו לרוב שני מיעוטים‬
'‫ והקטיר אותו (ויקרא ס‬,)‫ ותראה דרושים כאלה על והשליך אותה (ויקרא ס' פה‬.)‫גוף הפעול (כנזכר בסימן הקודם‬
. ‫ צו יב‬. ‫ וסימן שנה‬,‫ וסימן ריז‬,‫ וסימן רטו‬,‫ וסימן רי‬,‫ וסימן קעד‬,‫ ועוד (ויקרא קח‬.)‫ ועל והביאה (ויקרא ס' קא‬,)‫צ‬
)‫ וסימן רכג‬,‫ וסימן רד‬,‫ אמור קא‬. ‫ אחרי צח‬. ‫ וסימן צה‬,‫מצורע מט‬

‫ ראוי שהשנים האחרונים יבואו בלא‬-- ‫וכן בג' פעלים הבאים זה אחר זה שהשנים האחרונים משלימים פעולת הראשון‬
‫ ומה שכתוב "והקריבה אל הכהן והגישה" בכינוי נדרש‬.)‫ יט‬,‫ויגש" (שופטים ו‬..‫ויוצא אליו‬..‫ כמו "ויעש גדי עיזים‬.‫כינוי‬
)‫(ויקרא ס' קלא‬

Rule 151: Two verbs which come one after the other in a manner where the second verb
completes and finishes the action of the first verb – if the direct object is mentioned after the first
verb – the second verb will come alone without a pronoun and without the word ‫את‬. ‫ולקח הכהן מדם‬
‫( החטאת ונתן‬And the priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it)336.
‫( והרים את אזכרתה והקטיר‬And the priest shall take off from the meal-offering the memorial-part
thereof, and shall make it smoke)337.

And thus, any place where it deviates from this rule and a pronoun or the word ‫ אותו‬comes
afterwards – the sages of blessed memory will interpet it to be for a certain restriction. And if the
word ‫ אותו‬comes, the sages of blessed memory will usually interpret it for two restrictions. 1)
From the extra pronoun. 2) From the fact that the pronoun is attached to the word ‫( את‬as is
mentioned in the preceding rule). And see interpretations like these with respect to ‫והשליך אותה‬
(and cast it beside the altar)338, ‫( והקטיר אותו‬and the priest shall make it smoke)339, ‫( והביאה‬And
he shall bring it)340.

And moreover, when three verbs that come one after another where the last two complete the
first – it is proper that the last two verbs come without a pronoun. Like ‫ויוצא‬..‫ויעש גדי עיזים‬
‫ויגש‬..‫( אליו‬And Gideon went in, and made ready a kid, and unleavened cakes of an ephah of meal;
the flesh he put in a basket, and he put the broth in a pot, and brought it out to him under the
terebinth, and presented it)341. And when it is written ‫והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה והקריבה‬
‫( אל הכהן והגישה אל המזבח‬And you shall bring the meal-offering that is made of these things to the

336
Leviticus 4:34.

337
Leviticus 2:9.

338
Leviticus 1:16.

339
Leviticus 1:17.

340
Leviticus 2:2.

341
Judges 6:19.
LORD; and it shall be presented to the priest, and he shall bring it to the altar)342 with a pronoun,
there is a homiletical interpretation.

‫כלל קנב‬

‫ מצורע‬,‫ וכן מצורע ס' קח‬. ‫ קדושים סימן י‬. ‫ צו ס' כה‬. ‫ (תזריע ס' קד‬. ‫ בא לדרשה‬-- ‫וכן בכל מקום שבא הכינוי מיותר‬
)‫ס' קלג‬

. ‫ויש הבדל בין לנתחים למשפחות ובין כשאמר בכינוי לנתחיו למשפחותיו שר"ל כל הנתחים והמשפחות שי"ל‬
)‫(ויקרא ס' מז‬

Rule 152: And moreover, any place where the pronoun is superfluous – there will be a
homiletical interpretation.

And there is a difference between ‫( לנתחים‬to pieces) ‫( למשפחות‬for families) and when it says it
with a pronoun ‫( לנתחיו‬to its pieces) ‫( למשפחותיו‬for his families) - that whenever there is a
pronoun, it means to say all of the pieces or families that are found.

Leviticus 1:6 says, ‫( והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה‬And he shall flay the burnt-offering, and cut it
into its pieces). According to Rule 152, this means all of the pieces that are found in a bullock343.

‫כלל קנג‬

,]‫ ולפעמים יבוא בלא נון רק הכינוי לבד [יפקדֹו יִ פְׁ קְׁ דָ ה‬,]‫כינוי הנסתר יבוא לפעמים עם הנון הדגושה [יפקדֶ נּו יפקדֶ נָה‬
.]‫או בא עם הה"א [יפקדהּו‬

‫ ובמקום שלא בא עתיד מוחלט רק גילוי רצון‬.‫ בא הכינוי עם הנון‬-- ‫ שבכל מקום שבא העתיד המוחלט‬.‫ויש כלל בזה‬
'‫ (ויקרא ס‬. ‫ יבוא בה"א או בוי"ו לבד‬-- ‫ וכן במקום שלא יכוין לדייק כינוי הפעול‬,‫ וכן עתיד הבא בוי"ו ההיפוך‬,‫ובקשה‬
)‫ אמור ס' רל‬. ‫ אחרי ס' קיד‬. ‫רפט‬

Rule 153: A ‫( כינוי הנסתר‬hidden pronoun) sometimes comes with the letter ‫ נ‬with a diacritic dot -
‫יפקדֶ נּו יפקדֶ נָה‬. And sometimes, it comes without the letter ‫נ‬, only the pronoun alone ‫ יפקדֹו יִ פְׁ קְׁ דָ ה‬or
with the letter ‫יפקדהּו ה‬.

And there is a rule in this: Any place where the absolute future comes – the pronoun comes with
the letter ‫נ‬. And in a place where the absolute future does not come, only the revealing of one’s
will and desire, and moreover when a future tense verb comes with the prefix letter ‫ ו‬that
reverses, and moreover in a place where the direct object pronoun is not intended to be precise –
the letter ‫ ה‬or the letter ‫ ו‬will come alone.

342
Leviticus 2:8.

343
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 47.
 ‫‪Chapter 17‬‬
‫כלל קנד‬

‫המדקדקים כתבו שלפעמים יכפול הפעל ליפות המליצה‪ .‬ואין כן דעת חז"ל‪ .‬כי כל כפל‪ ,‬אף במאמרים המליצים‪ ,‬יש‬
‫להם תמיד טעם ודרוש‪ .‬וכל שכן בדיני ההלכות שלא יתכן שום כפל וייתור (אחרי ס' צז באורך)‪ .‬והפעל הנשנה נתנו‬
‫בו תמיד טעם ויש בו דרוש‪ .‬והדרושים יתחלקו גם כן לכמה פנים כמו שבארנו (בפרק טו) בשם הנכפל‪.‬‬

‫‪Rule 154: The grammarians write that sometimes the verb will be repeated in order to beautify‬‬
‫‪the poetic phrases. But this is not the opinion of the sages of blessed memory since according to‬‬
‫‪them, for any repetition, even in statements that are poetic phrases, there are always reasons and‬‬
‫‪interpretations. And all the more so with regard to legal standings, in which it is impossible that‬‬
‫‪there will be any repeated or superfluous words. And the verb that is repeated will always have a‬‬
‫‪reason for the repetition and there will be a homiletical interpretation. And the homiletical‬‬
‫‪interpretations may also be able to be divided into several components, as we clarified in Chapter‬‬
‫‪15 with respect to nouns that are repeated.‬‬

‫כלל קנה‬

‫לפעמים נשנה הפעל ללמדנו שבא באופן מדויק ולא בשלוח‪ .‬כמו שכפל יזה להורות דוקא בראוי להזיה וכדומה ‪ ( .‬צו‬
‫ס' סד ‪ .‬קדושים ס' יא‪ ,‬קדושים ס' כב ‪ .‬אמור ס' יח‪ ,‬אמור ס' עז )‬

‫‪Rule 155: Sometimes, the verb is repeated to teach us that it comes in a manner of precision and‬‬
‫‪ (sprinkled)344, to teach that it means precisely blood‬יזה ‪not with an agent - as when it repeats‬‬
‫‪that was proper for sprinkling, etc.‬‬

‫כלל קנו‬

‫ולפעמים נשנה הפעל בצויים ללמד שיעשה הציוי בכל אופן‪ .‬וזה אם בפעל הראשון נזכרו איזה תנאים ובא הפעל שנית‬
‫מלמד שאף שאין שם תנאים הנזכר בכל זאת יעשה את הפעל בדיעבד‪.‬‬

‫כמ"ש "ושרף אותו על עצים באש‪...‬על שפך הדשן ישרף" ‪ --‬אף על פי שאין דשן (ויקרא ס' רלט)‬ ‫•‬
‫"וטמאה שבעת ימים וכו' תטמא" ‪ --‬אף בלילות (תזריע ס' ח)‬ ‫•‬
‫וכן "על כל שערו יגלח" (מצורע ס' לח)‬ ‫•‬

‫או שאם הייתי דן איזה תנאי מן הסברה ‪ --‬נכפל הפעל לומר שיעשה בכל אופן‪ ,‬כמו שדרשו שנכפל "וזרקו" אצל בן‬
‫צאן אף על פי שאין בשר (ויקרא ס' מב)‬

‫וכן‬ ‫וכן בכל מקום שאמר פעל בתנאי ואחר כך נזכר שנית בלא תנאי ‪ --‬אין התנאי מעכב בדיעבד ‪( .‬ויקרא ס' קמז)‬
‫תמצא עוד ‪( .‬שמיני ס' עט ‪ .‬אחרי ס' טו‪ ,‬אחרי ס' סד ‪ .‬בהר ס' צח ‪ .‬בחוקותי ס' סג)‬

‫‪344‬‬
‫‪Leviticus 6:20.‬‬
Rule 156: And sometimes a verb is repeated as an imperative to teach that the commandment
can be done in any manner - and this will be if conditions are mentioned the first time the verb
comes; in this case, the second time the verb comes will teach that even if the conditions that
were mentioned are not satisfied, the commandment will nevertheless be considered to be
fulfilled ex post facto.

When it is written ‫על שפך הדשן ישרף‬...‫( ושרף אותו על עצים באש‬and burn it on wood with fire; where
the ashes are poured out shall it be burnt)345 – even though there are no ashes.

‫( וטמאה שבעת ימים וכו' תטמא‬then she shall be unclean seven days; as in the days of the impurity of
her sickness shall she be unclean)346 – even in the nights.

‫( על כל שערו יגלח‬all his hair he shall shave off)347.

Or if I could use logic to conclude that the verb only applies under a certain condition – the verb
is repeated to say that it can be done in any manner, as when they interpret that ‫( וזרקו‬dash)348 is
repeated by a flock to teach even in the absence of flesh.

And moreover, any place where it says a verb with a condition and afterwards it is mentioned a
second time without a condition – the condition is not necessary ex post facto.

‫כלל קנז‬

.‫ולפעמים נכפל הפעל מפני שהוראת הפעל השני משונה מן הראשון‬

.) ‫ ( שמיני ס' קלח‬. ‫כמו במה שכתוב "כל האוכל יטמא וכל משקה יטמא" שכל אחד טומאתו משונה‬ •
) ‫ ( ויקרא ס' שג‬. ‫וכפל פעל ונעלם על העלם קודש והעלם מקדש‬ •
) ‫ ( מצורע ס' טו‬. ‫וכפל "וצוה הכהן" ללמד שציוי השנית יהיה לכהן דוקא‬ •

Rule 157: And sometimes the verb is repeated, in order to teach that the second verb is different
than the first:

As when it is written, ‫יטמא‬...‫יטמא וכל משקה‬...‫( כל האוכל‬All food therein which may be eaten, that
on which water comes, shall be unclean; and all drink in every such vessel that may be drunk
shall be unclean)349, it means that each uncleanness is different.

345
Leviticus 4:12.

346
Leviticus 12:2.

347
Leviticus 14:9.

348
Leviticus 1.

349
Leviticus 11:34.
And it repeats the verb ‫( ונעלם‬hidden)350 to differentiate between it being hidden from him that
he was unclean and it being hidden from him that he entered the sanctuary.

And it repeats ‫( וצוה הכהן‬And the priest shall command)351 to teach that the second imperative
will be precisely for the priest.

‫כלל קנח‬

.‫ולפעמים כפל את הפעל לחלק את המאמר לשני משפטים‬

‫ רק‬,'‫ הוסיף פעל 'יסירנה' לבל נמשיך את המאמר אל פעל 'והקריב‬,"‫כמו במה שכתב "על הכליות יסירנה‬ •
,)‫ (ויקרא ס' קעג‬. ‫נחלק אתו לשנים‬
,)‫ (צו ס' ח‬. ‫וכפל פעל 'ילבש על בשרו' לחלק המאמר‬ •
,)‫ (ויקרא ס' שפד‬. ‫והוסיף "או מכל אשר ישבע" לחלק בין קרן וחומש ואשם‬ •
,)‫ אחרי ס' פב‬,‫ (אחרי ס' עט‬. ‫וכן עוד‬ •
)‫ אמור ס' קפא‬. ‫ (אחרי ס' צ‬. ‫וכן כדי שנקרא אותו לעניין בפני עצמו‬ •

‫ כל אחד מורה ענין מיוחד‬-- ‫וכן אזהרה שנכפלה או נשתלשה‬ .)‫ (שמיני ס' צז‬. ‫והוא הדין משפט הבא כפול בא בדוקא‬
)‫ וסימן קסד‬,‫ וסימן קסב‬,‫ (שמיני ס' קסא‬.

Rule 158: And sometimes the verb is repeated to divide an expression into two sentences.

As when it is written ‫( על הכליות יסירנה‬which he shall take away hard by the kidneys)352, the verb
‫ יסירנה‬is added so that the expression is not continued with the verb ‫והקריב‬, only that it is divided
into two.

And it repeats the verb ‫( ילבש על בשרו‬shall he put upon his flesh)353 to divide the expression.

And it adds ‫( או מכל אשר ישבע‬or any thing about which he has sworn falsely)354 to divide between
the principal, an added fifth, and a guilt offering.

And moreover, so it should be read as a topic in and of itself.

And all repeated sentences come precisely. And moreover, a warning that is repeated twice or
three times – each time will teach about a distinct theme.

350
Leviticus 5:2-3.

351
Leviticus 14:4-5.

352
Leviticus 3:3-4.

353
Leviticus 6:3.

354
Leviticus 5:24.
 ‫כלל קנט‬

‫ולפעמים כפל הפעל שני פעמים בשני משפטים‪ ,‬והיה די בפעל אחד‪ ,‬כדי להקיש שני המשפטים זה לזה‪ .‬כמו שכתוב‬
‫"אשר ישכב עליו הזב יטמא‪..‬ואשר ישב עליו יטמא" להקיש שכיבה וישיבה (מצורע ס' קכט) וכבר התבאר שכן בא‬
‫השם כפול לצורך היקש (למעלה כלל קמד)‪.‬‬

‫וכן בא המתואר כפול כדי להקיש‬

‫כמ"ש "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" מקיש בגדים שפושט לבגדים שלובש (צו ס' יד)‬ ‫•‬
‫"וחלצו אבנים‪..‬והביאו אבנים אחרות" (מצורע ס' צט)‬ ‫•‬
‫וכן "ושלושים יום ושלושת ימים"‪" ,‬מאת שנה ועשרים שנה" ‪ --‬כפל שם הנמנה להקיש (תזריע ס' יד)‬ ‫•‬
‫"גורל אחד‪..‬וגורל אחד" (אחרי ס' כג)‬ ‫•‬

‫וכן שם הנושא הבא כפול "ולקח הכהן‪..‬ונתן הכהן" ‪ --‬מה נתינה בגופו וכולי (מצורע ס' מט)‬

‫גם נכתב פעל מיותר בכלל כדי להקיש עמו פעל אחר הנכתב שם‪.‬‬

‫ששחיטה מיותר בבן בקר להקיש סמיכה לשחיטה (ויקרא ס' לד)‪,‬‬ ‫•‬
‫ונכתב מלת "תמים" בכל הקרבנות להקיש אליו מה תמים מעכב אף יתר הדברים שנכתבו בעניין הקרבנות‬ ‫•‬
‫מעכבים (ויקרא ס' כג)‪ .‬וכן כיוצא בזה‪.‬‬

‫‪Rule 159: And sometimes the verb is repeated two times in two sentences, where one verb was‬‬
‫אשר ישכב עליו ‪enough, in order to compare the two sentences to each other. As when it is written‬‬
‫‪ (Every bed whereon he that has the issue lies shall be unclean; and‬הזב יטמא‪..‬ואשר ישב עליו יטמא‬
‫‪. And it‬ישב ‪ and‬ישכב ‪every thing whereon he sits shall be unclean)355 to compare the two words‬‬
‫)‪was already explained that a noun may be repeated in order to compare. (See Rule 144.‬‬

‫‪ (the noun being modified is repeated) in order to compare:‬המתואר כפול ‪And moreover‬‬

‫‪ (And he shall put off his garments, and put on‬ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ‪When it is written‬‬
‫‪other garments)356 – it compares garments that are put off with garments that are put on.‬‬

‫‪ (they take out the stones… And they shall take other stones, and‬וחלצו אבנים‪..‬והביאו אבנים אחרות‬
‫‪put them in the place of those stones)357.‬‬

‫‪ (a hundred‬מאת שנה ועשרים שנה ‪ (three and thirty days)358,‬ושלושים יום ושלושת ימים ‪And moreover,‬‬
‫‪and seven and twenty years)359 – the noun that is counted is repeated to compare.‬‬

‫‪355‬‬
‫‪Leviticus 15:4.‬‬

‫‪356‬‬
‫‪Leviticus 6:4.‬‬

‫‪357‬‬
‫‪Leviticus 14:40-42.‬‬

‫‪358‬‬
‫‪Leviticus 12:4.‬‬
‫וגורל אחד‬..‫( גורל אחד‬one lot for the LORD, and the other lot for Azazel)360.

And moreover, the subject is repeated: ‫ונתן הכהן‬..‫( ולקח הכהן‬And the priest shall take…, and the
priest shall put it upon…)361 – just as he puts it upon by himself, he takes it by himself.

Also, a superfluous verb is written in order to compare with it another verb that is written there:

That ‫( שחיטה‬kill)362 is superfluous with a bullock in order to compare laying his hand upon the
head of the bullock with killing the bullock.

The word ‫( תמים‬without blemish)363 is written with all of the sacrifices in order to teach that just
as if it were to have a blemish it would be unacceptable, so too if it is not as indicated in the topic
of sacrifices it is unacceptable.

‫כלל קס‬

‫ והבלתי דומים לא יחבר‬.‫ יש להם דימוי זה לזה‬,‫ ששני דברים שחבר הכתוב באזהרה אחת‬,‫וזה אחד מיסודות ההיקש‬
.‫הכתוב כאחד‬

) ‫ ( ויקרא ס' קצ‬. ‫ מקיש דם לחלב‬-- "‫כמ"ש "כל חלב וכל דם לא תאכלו‬ •
) ‫ ( ויקרא ס' שנא‬...‫ מה כלים שנים‬-- "‫"כסף או כלים‬ •
) ‫ ( ויקרא ס' רלג‬. "‫"וקרבו ופרשו‬ •
) ‫ ( צו ס' קלח‬. "‫"וחלב נבלה וחלב טרפה‬ •
) ‫ ( צו ס' קסא‬. "‫"זאת התורה לעולה ולמנחה‬ •
) ‫ ( שמיני ס' קטז‬. ‫ הוקשו לשק‬-- "‫"או בגד או עור או שק‬ •
) ‫ ( תזריע ס' עג‬. "‫"שער לבן ומחית‬ •
) ‫ ( אחרי ס' קיב‬. "‫"ציד חיה או עוף‬ •
.) ‫ ( אחרי ס' קכב‬. "‫"באזרח ובגר‬ •
) ‫ ( קדושים ס' נג‬. "‫או חופשה‬..‫"והפדה‬ •
) ‫ ( בחוקותי ס' עה‬. "‫"והיה הוא ותמורתו‬ •
) ‫ ושם הבאתי עוד רבות כאלה‬. ‫ ( ויקרא ס' קלה‬. ‫ מקיש שאור ודבש‬-- "‫"כל שאור וכל דבש‬ •
) ‫ אחרי ס' פט‬,‫ אחרי ס' עב‬. ‫ ( צו ס' מד‬. ‫ועיין עוד‬ •

Rule 160: And this is one of the foundations of comparison, ‫היקש‬: Whenever two words are
connected in the Scripture with one warning, it implies that there is a similarity between each

359
Genesis 23:1.

360
Leviticus 16:8.

361
Leviticus 14:14.

362
Leviticus 1:4-5.

363
Leviticus 1:3.
other. And for those words which are not similar, the Scripture will never connect them together
as one.

‫( כל חלב וכל דם לא תאכלו‬you shall eat neither fat nor blood)364 – it compares blood to fat.

‫( כסף או כלים‬money or stuff)365 – just as ‫ כלים‬is in plural…

‫( כל שאור וכל דבש‬for you shall make no leaven, nor any honey)366 – it compares leaven to honey.

Chapter 18
‫כלל קסא‬

‫ ודברים‬.‫ וגם בענין אחד יערב לפעמים לשון רבים בלשון יחיד‬.‫הכתוב ידבר לפעמים אל הרבים ולפעמים אל היחיד‬
‫ וכל המצוות והאזהרות שבאו בלשון‬.‫ וחז"ל צרפו ובחנו הדברים והעמידו תמיד הלשון על מכונו‬.‫כאלה לא נפלו במקרה‬
.‫ דקדקו שבא האזהרה אל הרבים‬-- ‫רבים‬

,‫ פרשו לרוב על הציבור‬-- ‫ומצוות שבאו לרבים בנוכח‬

,) ‫כמו "לא תעלו עליו קטורת זרה" ( ויקרא ס' צד‬ •

) ‫"המנחה אשר תקריבו" ( ויקרא ס' קלג‬ •
) ‫"קרבן ראשית תקריבו" ( ויקרא ס' קמ‬ •
) ‫"זבחי שלמיכם" ( צו ס' קמו‬ •

.‫ כל אלה פרשו על הציבור מפני שתפס לשון רבים‬--

‫ וכן מה‬.) ‫ פירשוהו שכולל יחיד וציבור ( ויקרא ס' רפג‬,‫ לשון יחיד ורבים‬,"‫ומה שכתוב "יהיה לכם לעושה בשגגה‬
.) ‫שכתוב "אבן שלמה יהיה לכם" ובמקום אחר אומר "אבן שלמה יהיה לך" ( קדושים ס' פז‬

) ‫ היה האזהרה לב"ד ( אמור ס' פב‬-- ‫וכן הוא במצות שדיבר אל היחידים ופתח אל הכלל‬

Rule 161: The Scripture will sometimes speak to the public and sometimes to the individual.
And also within one topic, it will sometimes mix up plural with singular. And none of this is by
accident. And all of the commandments and warnings which come in plural – they are precise in
that it is to be interpreted as a warning to the public.

And commandments which come to the public in second person – it usually means the
community:

364
Leviticus 3:17.

365
Exodus 22:6.

366
Leviticus 2:11.
Like ‫( לא תעלו עליו קטורת זרה‬You shall offer no strange incense thereon)367.

‫( המנחה אשר תקריבו‬No meal-offering, which you shall bring to the LORD, shall be made with
leaven)368.

‫( קרבן ראשית תקריבו‬As an offering of first-fruits you may bring them to the LORD)369.

‫( זבחי שלמיכם‬sacrifices of your peace-offerings)370.

All of these are interpreted to mean the public, because they come in plural.

And when it is written ‫( יהיה לכם לעושה בשגגה‬you shall have one law for him that does aught in
error)371 in singular and plural, it means the individual and the public. And moreover, when it is
written ‫( אבן שלמה יהיה לכם‬Just balances, just weights, a just ephah, and a just hin, shall you
have)372 and in another place ‫( אבן שלמה יהיה לך‬A perfect and just weight shall you have)373.

And moreover, with respect to commandments that speak to individuals and address everyone -
they were a warning to the court.

‫כלל קסב‬

.‫ כי היו הכהנים רבים‬-- ‫ והקריבו וזרקו‬-- ‫בכל עבודות הקרבנות כתוב לשון רבים‬

‫ דייקו שבעולת בין‬-- "‫אבל במה ששינה ואמר בפרשת ויקרא "וערכו עצים" ובפרשת צו "וערך הכהן‬ •
‫ ובעולת השחר (שבה מדבר בפרשת צו) די‬,‫הערביים (שבה מדבר בויקרא) צריך שתי גזירי עצים בב' כהנים‬
.)‫ (ויקרא ס' נא‬. ‫בכהן אחד‬
'‫ ( ויקרא ס‬. ‫וכן במה שכתוב בעולת בקר "וערכו הנתחים" ובעולת הצאן "וערך" דרשו "וערכו" שנים וכולי‬ •
) ‫נב‬
,‫ דרשו "והקטירו" כל אחד בפני עצמו‬-- "‫וכן במ"ש בשלמי בקר וצאן "והקטירו" ובשלמי עז "והקטירם‬ •
) ‫ ( ויקרא ס' קעד‬. ‫"והקטירם" כאחד‬
‫ ושבאו בלשון רבים מוטל‬,‫ כל הפעלים שבאו בלשון יחיד מוטל על הבעל הבית לבדו‬,‫וכן בפרשת נגעי בתים‬ •
) ‫ מצורע ס' קב‬,‫ ( מצורע ס' צג‬. ‫גם על השכנים‬
) ‫ ( צו ס' פ‬. ‫ מכאן ששנים שוחטים‬-- "‫ותמיד כתיב "ושחט" ובפרשת צו אמר "ישחטו את האשם‬ •

367
Exodus 30:9.

368
Leviticus 2:11.

369
Leviticus 2:12.

370
Leviticus 7:32.

371
Numbers 15:29.

372
Leviticus 19:36.

373
Deuteronomy 25:15.
 ) ‫ ( צו ס' פב‬. ‫ מכאן לעולת ציבור ששחיטתה בצפון‬-- "‫ושם "ישחטו את העולה‬ •
) ‫ ( קדושים ס' צב‬. "‫וכן דרשו מה שכתב פעם "באבן" ופעם "באבנים‬ •
) ‫ אמור ס' קלב‬,‫ אמור ס' קט‬. ‫ועיין עוד ( קדושים ס' קג‬ •

Rule 162: All of the work of the sacrifices is written about in plural - ‫( והקריבו וזרקו‬sacrifice and
sprinkle) – since there were many priests.

But when it breaks this rule and says ‫( וערכו עצים‬and lay wood)374 and ‫( וערך הכהן‬and the priest
shall kindle wood on it every morning; and he shall lay the burnt-offering in order upon it)375 – it
is precise in that when it is offered at dusk (as is talked about in Leviticus 1:7), it requires two
pieces of wood for two priests, and when offered at dawn (as is talked about in Leviticus 6:5),
one priest is enough.

And moreover, when it is written with respect to the offering of the herd ‫( וערכו הנתחים‬And
Aaron's sons, the priests, shall lay the pieces)376 and the offering of the flock ‫וערך‬, Sifra gives a
homiletical interpretation that six priests offer up the lamb.

And moreover, when it is written with respect to a peace offering of a herd or a flock ‫והקטירו‬
(burn incense), or with respect to a peace offering of a goat ‫והקטירם‬, they interpret ‫ והקטירו‬to
mean each one individually and ‫ והקטירם‬to mean as one.

And moreover, in the chapter about afflictions of houses, all verbs that come in singular mean
that it is obligatory only for the owner. And when a verb comes in plural, it is also obligatory for
the neighbors.

And it is always written ‫( ושחט‬and kill), and in Leviticus 7:2 it says ‫( ישחטו את האשם‬they kill the
guilt-offering) – from here, it is implied that two kill.

And ‫( ישחטו את העולה‬they kill the burnt-offering)377 – from here, they derive that a communal
burnt-offering is killed in the north.

And moreover, they give homiletical interpretations when it is written sometimes ‫( באבן‬with a
stone) and sometimes ‫( באבנים‬with stones)378.

‫כלל קסג‬

374
Leviticus 1:7.

375
Leviticus 6:5.

376
Leviticus 1:8.

377
Leviticus 7:2.

378
Babylonian Talmud Sanhedrin 43a.
 ‫וכן בכל מקום שבא לשון יחיד על רבים או לשון רבים על יחיד ‪ --‬דייקו בו ודרשוהו‪.‬‬

‫כמו שדרשו על מה שכתוב "אל בני אהרון וקמץ" ‪ ( .‬ויקרא ס' קב )‬ ‫•‬
‫"על הכליות יסירנה" ‪ ( .‬ויקרא ס' קעג )‬ ‫•‬
‫ועל "זה לכם הטמא" ‪ ( .‬שמיני ס' קז )‬ ‫•‬
‫ועיין בזה באורך ‪ ( .‬ויקרא ס' רנ ‪ .‬שמיני ס' קנב ‪ .‬אחרי ס' י‪ ,‬אחרי ס' נ )‬ ‫•‬

‫וכן מה שדייקו על שם הרבים ‪ ( .‬שמיני ס' עט‪ ,‬וסימן קא ‪ .‬תזריע סימן ל‪ ,‬וסימן סא ‪ .‬מצורע ס' מה‪ ,‬וסימן קמ‪ ,‬וסימן‬
‫קמז ‪ .‬אחרי ס' יד ‪ .‬קדושים ס' כג‪ ,‬וסימן סא‪ ,‬וסימן סד‪ ,‬וסימן עג ‪ .‬אמור ס' כח‪ ,‬וסימן רלב )‬

‫וכן בלשון רבים על יחיד ‪" --‬בערי גלעד" ( קדושים ס' קיב )‪" ,‬בקירות הבית" באחד הקירות ( מצורע ס' פח )‬

‫‪Rule 163: And moreover, any place where singular language comes on a plural noun or plural‬‬
‫‪language comes on a singular noun, the sages are precise and apply homiletical interpretations.‬‬

‫‪ (And he shall bring it‬אל בני אהרון וקמץ ‪As they give homiletical interpretations when it is written‬‬
‫‪to Aaron's sons)379.‬‬

‫‪ (which he shall take away by the kidneys)380.‬על הכליות יסירנה‬

‫‪ (And these are they which are unclean to you)381.‬זה לכם הטמא‬

‫‪And moreover, when they are precise with respect to plural nouns.‬‬

‫‪ (was buried in one of‬בערי גלעד ‪And moreover, when plural language comes on a singular noun -‬‬
‫‪ (if the plague be in the walls of the house)383 - in one of the‬בקירות הבית ‪the cities of Gilead)382,‬‬
‫‪walls.‬‬

‫כלל קסד‬

‫ולפעמים יכתב פעל מיותר לגלות שהשם שנאמר בתחילה בלשון רבים אינו דוקא‪.‬‬

‫כמו שכתב "והקריבו" מיותר לגלות שדי בפרידה אחת ( ויקרא ס' עז‪ ,‬תזריע ס' כז )‪.‬‬ ‫•‬
‫וכן כתוב "שרץ טמא" מיותר ללמד שעליו מוסב פעל 'ונעלם' שהוא לשון זכר ( ויקרא ס' שג )‬ ‫•‬

‫‪379‬‬
‫‪Leviticus 2:2.‬‬

‫‪380‬‬
‫‪Leviticus 4:9.‬‬

‫‪381‬‬
‫‪Leviticus 11:29.‬‬

‫‪382‬‬
‫‪Judges 12:7.‬‬

‫‪383‬‬
‫‪Leviticus 14:37.‬‬
Rule 164: And sometimes it will write a superfluous verb to reveal that the noun that is said at
the beginning in plural does not mean precisely:

As when it says ‫( והקריבו‬shall offer/bring it)384, it is superfluous, in order to reveal that one dove
or pigeon is enough.

And moreover, when it is written ‫( שרץ טמא‬unclean swarming things)385, it is superfluous, to

teach that the verb ‫( ונעלם‬hidden) is referring to it, since it comes in masculine.

Leviticus 1:14-15 says, ‫ והקריבו‬.‫ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו‬
‫( הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח‬And if his offering to the LORD
be a burnt-offering of fowls, then he shall bring his offering of turtle-doves, or of young pigeons.
And the priest shall bring it to the altar, and pinch off its head, and make it smoke on the altar;
and the blood thereof shall be drained out on the side of the altar).

And Leviticus 12:6-7 says, ‫ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל‬
‫ והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה‬.‫( פתח אהל מועד אל הכהן‬And
when the days of her purification are fulfilled, for a son, or for a daughter, she shall bring a
lamb of the first year for a burnt-offering, and a young pigeon, or a turtle-dove, for a sin-
offering, to the door of the tent of meeting, to the priest. And he shall offer it before the LORD,
and make atonement for her; and she shall be cleansed from the fountain of her blood. This is
the law for her that bears, whether a male or a female).

Both verses use the word ‫ והקריבו‬for “bring it/offer it”. The pronoun “it” is singular, which
indicates that one dove or pigeon is enough.

Leviticus 5:2 says, ‫או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ‬
‫( טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם‬or if any one touch any unclean thing, whether it be the carcass of
an unclean beast, or the carcass of unclean cattle, or the carcass of unclean swarming things,
and be guilty, it being hidden from him that he is unclean), using the superfluous noun phrase
‫( שרץ טמא‬unclean swarming things). It is there to teach that the phrase ‫“ ונעלם ממנו‬it being
hidden from him” is referring to it exclusively, since the verb ‫( ונעלם‬hidden) comes in masculine
and the noun phrase ‫ שרץ טמא‬comes in masculine, while the noun phrases “carcass of an
unclean beast” and “carcass of unclean cattle” come in feminine386.

‫כלל קסה‬

384
Leviticus 1:15, 12:7.

385
Leviticus 5:2.

386
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 303.
 ‫ "כי‬. ‫ והפעל בא בלשון רבים‬,‫הכללות יבוא השם המורה על הכללות והשם הסמוך לו בלשון יחיד‬-‫ בשם‬,‫ודרך הלשון‬
‫ וכשהשם הכללות הוא‬.‫ וזה האות שהוא שם הכללות‬.‫ וכדומה‬,"‫ לקטו ממנו איש לפי אכלו‬.‫מכרו מצרים איש שדהו‬
‫ בכל מקום שתפס‬,‫ קדושים ס' ג ) ובכל זאת‬. ‫ אחרי ס' קלו‬. ‫ שמיני ס' כד‬. ‫שם איש אינו ממעט אשה ( ויקרא ס' יט‬
) ‫הכתוב לשון זה ע"כ שיפול הדבר על הרבים ביחד וגם על כל אחד בפני עצמו ( ויקרא ס' יט באורך‬

Rule 165: And the custom of the language is that a noun indicating generality and the noun that
comes next to it will come in singular, while the verb will come in plural. ‫כי מכרו מצרים איש שדהו‬
(For the Egyptians sold every man his field)387. ‫( לקטו ממנו איש לפי אכלו‬Gather you of it every
man according to his eating)388, etc. And this is the sign that the noun indicates generality. And
whenever the noun indicating generality is ‫( איש‬man), it will not exclude a woman. But
nevertheless, whenever the Scripture uses this language, the matter must apply to everyone
together and also apply to everyone individually.

Chapter 19
‫כלל קסו‬

‫ "ויבוא משה‬."‫ "ויצא נח ובניו ואשתו‬.‫ יבוא לפעמים בלשון יחיד ולפעמים בלשון רבים‬-- ‫פעל הבא על שני נושאים‬
."‫ "ויקחו שמעון ולוי איש חרבו‬."‫ "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו‬."‫ואהרן‬

‫ וכל מקום שהאחד עיקר‬.‫ בא הפעל בלשון רבים‬-- ‫ שכל מקום ששני הנושאים שוים במעלה ובהפעולה‬.‫ויש בזה כלל‬
‫ צו‬,‫ צו ס' קעח‬,‫ צו ס' לט‬. ‫ יבוא הפעל בלשון יחיד ( ויקרא ס' רנ באורך‬-- ‫במעלה או שהוא המתחיל או העיקר בפעולה‬
) ‫ס' קפד‬

Rule 166: A verb that comes with two subjects will sometimes come in singular and sometimes
in plural. ‫( ויצא נח ובניו ואשתו‬And Noah went forth, and his sons, and his wife)389. ‫ויבוא משה ואהרן‬
(And Moses and Aaron went)390. ‫( ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו‬And Isaac and Ishmael his sons
buried him)391. ‫( ויקחו שמעון ולוי איש חרבו‬that two of the sons of Jacob, Simeon and Levi, Dinah's
brethren, took each man his sword)392.

And there is in this a rule that any place where two subjects are equal in rank and in the action –
the verb will come in plural. And any place where one of the subjects is primary in rank or is
first or is the primary in the action – the verb will come in singular.
387
Genesis 47:20.

388
Exodus 16:16.

389
Genesis 8:18.

390
Leviticus 9:23.

391
Genesis 25:9.

392
Genesis 34:25.
Consider the Torah passages mentioned above:

Genesis 8:18 – ‫( ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו‬And Noah went forth, and his sons, and his wife,
and his sons' wives with him).

Leviticus 9:23 – ‫( ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם‬And Moses
and Aaron went into the tent of meeting, and came out, and blessed the people; and the glory of
the LORD appeared to all the people).

Genesis 25:9 – ‫ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על פני ממרא‬
(And Isaac and Ishmael his sons buried him in the cave of Machpelah, in the field of Ephron the
son of Zohar the Hittite, which is before Mamre).

Genesis 34:25 – ‫ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על‬
‫( העיר בטח ויהרגו כל זכר‬And it came to pass on the third day, when they were in pain, that two of
the sons of Jacob, Simeon and Levi, Dinah's brethren, took each man his sword, and came upon
the city unaware, and slew all the males).

In the first two passages mentioned, the verbs are in singular, indicating that the subject that is
first mentioned is primary. And in the last two passages mentioned, the verbs are in plural,
indicating that the subjects are all equal in the context of the passages.

‫כלל קסז‬

‫ אף שבא הפעל בלשון יחיד כמו "ונפל שמה שור או‬,‫ודעת רבנן שמטעם זה יבוא לפעמים מלת "או" לחלק הנושאים‬
‫ נוכל לטעות שמוסב‬,‫ כי אף שבא פעל 'ונפל' וכינוי 'דמו' בלשון יחיד‬."‫ "כי יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו‬,"‫חמור‬
.‫ באשר כבר נמצא פעל יחיד על רבים‬,‫על שני הנושאים יחד וצריך שיפול שור וחמור כאחד ויצוד ציד חיה ועוף‬

‫ כי על ידי מה שהפעל בלשון יחיד נדע שהם‬,‫ור' יהודה חולק בזה וסבירא ליה שבזה אין צורך מילת "או" לחלק‬
) ‫ ( אחרי ס' קיד‬. ‫ ומלת "או" בא לדרשה‬,‫מחולקים‬

Rule 167: And the opinion of the rabbis is that for this reason, sometimes the word ‫( או‬or) comes
to divide the subjects, even when the verb comes in singular, like ‫( ונפל שמה שור או חמור‬and an ox
or an ass fall therein)393 and ‫( כי יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו‬that takes in hunting any beast or
fowl that may be eaten, he shall pour out the blood thereof)394: Even with the verb ‫ ונפל‬and the
pronoun of ‫ דמו‬in singular, one could err and think that it refers to the two subjects together and
that one needs ‫ שור וחמור‬as one (and ‫)יצוד ציד חיה ועוף‬, in which the singular verb refers to the
plural.

393
Exodus 21:33.

394
Leviticus 17:13.
And Rabbi Yehuda disagrees with this and gives a logical argument that in these instances, the
word ‫ או‬is not necessary to divide, since it is known to divide through the verb in singular voice,
and the word ‫ או‬will come with a homiletical interpretation.

‫כלל קסח‬

‫ושם הרבים הבא על שני נושאים או שני נשואים יתפרש לפעמים אחד על כל אחד ולפעמים יתפרש שנים על כל‬
‫ ויש לפרש "תעשה כתנות" דהיינו‬,‫ יש לפרש לכל אחד תעשה שני כתנות‬-- "‫ כמו "ולבני אהרן תעשה כתנות‬.‫אחד‬
) ‫ ופליגי בזה ר' יוסי ורבנן בירושלמי ור' יהודה ור"ש בגמרא בכמה מקומות ( אחרי ס' כג‬.‫כתונת אחת לכל אחד‬

Rule 168: A plural noun that is associated with two subjects or two objects is understood
sometimes as one for each one and sometimes as two for each one. As with ‫ולבני אהרן תעשה כתנות‬
(And for Aaron's sons you shall make tunics)395, one could interpret it as meaning make two
tunics for each one or one could interpret ‫ תעשה כתנות‬as meaning one tunic for each one. And
Rabbi Yossi and the sages disagree about this in the Jerusalem Talmud, while Rabbi Yehuda and
Rabbi Shimon disagree about this in the Gemara, in several places.

‫כלל קסט‬

.‫ ואם בא בלשון יחיד מורה שהם מצטרפין זה בזה‬.‫ יבוא הפעל בלשון רבים‬-- ‫וכשמזכיר דין אחד על כמה דברים‬

.) ‫כמו שדרשו על "אך מעין ובור יהיה טהור" ( שמיני ס' קמה‬ •
) ‫ מלמד שכולם מצטרפין ( תזריע ס' לט‬-- "‫"והיה בעור בשרו לנגע‬ •

Rule 169: And when one judgement is mentioned about several matters – the predicate will
come in plural. And if it comes in singular, it teaches that they may be combined with one
another.

As when they give a homiletical interpretation for ‫( אך מעין ובור יהיה טהור‬Nevertheless a fountain
or a cistern wherein is a gathering of water shall be clean)396.

‫( והיה בעור בשרו לנגע‬and it become in the skin of his flesh the plague of leprosy)397 – it teaches
that all are combined together.

Leviticus 13:2 says, ‫אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל‬
‫( אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים‬When a man shall have in the skin of his flesh a rising, or a scab,
or a bright spot, and it become in the skin of his flesh the plague of leprosy, then he shall be
brought to Aaron the priest, or to one of his sons the priests), using the singular verb ‫ והיה‬for

395
Exodus 28:40.

396
Leviticus 11:36.

397
Leviticus 13:2.
“and it become”. This teaches that a rising, scab, and bright spot may be combined with one
another for the purposes of negation of leprosy, confirmation, and quarantine398.

‫כלל קע‬

‫ אבל אם חשב כמה איסורים וחזר‬.‫ כמו חלב ודם נותר ופיגול‬,‫וכל האיסורין שנאמרו בלאוין בפני עצמם אין מצטרפין‬
‫ כמו שחזר וכלל מינים הטמאים במה שכתב "טמאים הם לכם" ללמד שמצטרפין‬.‫ מצטרפין‬-- ‫וכלל כולם באזהרה אחת‬
) ‫ שמיני ס' קא‬,‫( שמיני ס' עה‬

Rule 170: And all of the prohibited actions which are said as negative commandments on their
own are not combined, like fat and blood, left-overs and abominations, but if it mentions several
prohibitions and it repeats them and includes all of them with one warning – they may be
combined together. As when it repeats and includes unclean types when it is written ‫טמאים הם לכם‬
(Of their flesh you shall not eat, and their carcasses you shall not touch; they are unclean to
you)399, this is to teach that they may be combined together.

Leviticus 11:8 says, ‫( מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם‬Of their flesh you shall not eat,
and their carcasses you shall not touch; they are unclean to you) after prohibiting the eating of
several unclean animals individually. According to Rule 170, Leviticus 11:8 teaches that
unforbidden quantities of different unclean animals may form forbidden quantities when
combined with each other400.

‫כלל קעא‬

‫ולפעמים חלק הכתוב דברים השוים בדיניהם שהיה יכול לכוללם במאמר אחד לשני פרשיות ללמד שכל אחד ענין בפני‬
) ‫ ( תזריע ס' קיא‬. ‫ כמו שחלק שחין ומכוה מטעם זה‬.‫עצמו ואין מצטרפין‬

Rule 171: And sometimes the Scripture separates matters that are identical in their laws which
would have been possible to include as one statement for two sections, in order to teach that each
one is a topic on its own and that they cannot be combined together. As when it separates boils401
and burning402, for this reason.

The laws pertaining to boils and burning are identical, even though the Torah writes about them
in two different sections. This is to teach that each is a topic on its own and that they cannot be

398
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 39.

399
Leviticus 11:8.

400
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Shemini 75.

401
Leviticus 13:18-23.

402
Leviticus 13:24-28.
combined together, meaning that if a person has a boil half the size of a split bean and a burning
half the size of a split bean, even though they add up to one split bean, the law still does not
apply in such a case; the law only applies for a boil the size of at least one split bean or for a
burning the size of at least one split bean403.

‫כלל קעב‬

‫וכן חלק הכתוב ופרט "וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת וכולי" והאריך בכל פרט [ולא אמר בקוצר‬
‫ ועל ידי יתור הדברים וכפלתם‬.‫ "וכל המנחות לכל בני אהרן יהיו"] כדי ללמד שאין חולקין מנחה כנגד מנחה‬:‫דרך כלל‬
) ‫ ( צו ס' צג‬. ‫למדינן בדרכי הלימודים שאין חולקים שום זבח ממין אחד נגד מין אחר‬

Rule 172: And moreover, the part of the Scripture where it elaborates ‫וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל‬
‫( נעשה במרחשת וכולי‬And every meal-offering that is baked in the oven, and all that is dressed in
the stewing-pan, and on the griddle, shall be the priest's that offers it)404 and it prolongs every
detail (and does not say it in a brief and general way, like ‫)וכל המנחות לכל בני אהרן יהיו‬, it is this
way in order to teach that a priest may not receive a share of meal-offerings in exchange for
another share of meal-offerings. And through the superfluous words and their repetitions, we
learn through the ways of the scholars that a priest may not receive a portion of an animal
offering of one type in exchange for a portion of an animal offering of another type.

‫כלל קעג‬

‫ ומה שבזב עזב משכב שדבר בו ותפס מושב יש‬.‫ואין דרך הכתוב לעזוב את הציור שדיבר בו עד הנה ולתפוס ציור אחר‬
) ‫ ( מצורע ס' קלה‬. ‫בו דרוש‬

Rule 173: It is not the way of the Scripture to talk about a situation until a certain point and then
switch to another situation. And when it stops talking about one who has issue lying in a bed and
then starts talking about one who has issue sitting405, there is a homiletical interpretation.

Leviticus 15:6 says, ‫( והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב‬And he that
sits on any thing whereon he that has the issue sat shall wash his clothes, and bathe himself in
water, and be unclean until the evening), changing the situation from ‫( משכב‬lying in a bed) in the
previous verses to ‫( מושב‬sitting), and thus breaking Rule 173406.

Chapter 20
403
Malbim, HaTorah v”HaMitzvah Tazria 111.

404
Leviticus 7:9.

405
Leviticus 15:6.

406
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 134.
 ‫כלל קעד‬

.‫חז"ל דייקו תמיד ההבדל שבין לשון זכר לנקבה‬

.) ‫ תזריע ס' קעג‬,‫שממה שכתוב "פחתת היא" בלשון נקבה הכריע שאינו מוסב על הנגע ( תזריע ס' קעב‬ •
‫ בל נטעה שמוסב על‬,)'‫ והיה לו לכתוב "עליה" (שמוסב על שם 'משמרת‬,"‫ושינה לאמר "ולא ישאו עליו חטא‬ •
) ‫ בהר ס' ה‬,‫ אמור ס' רלג‬,‫ וגם בא לשון נקבה לצורך דרוש ( אמור ס' רכב‬.‫נבלה וטרפה הקודם לו‬
) ‫ בחקותי ס' ק‬,‫ בחקותי ס' סז‬,‫ועיין עוד ( ויקרא ס' קכט‬ •

Rule 174: The sages of blessed memory are always precise about distinguishing between
masculine and feminine in grammar.

When it is written ‫( פחתת היא‬it is a fret)407 in feminine, it is implied that it cannot refer to the
plague.

And when it changes gender and says ‫( ולא ישאו עליו חטא‬lest they bear sin for it)408, it should have
written ‫( עליה‬so it can refer to the noun ‫)משמרתי‬. This is so that one will not err and think that it
refers to a carcass or food ritually unfit for eating, which comes in the previous sentence. And
also it comes in feminine language for the purpose of a homiletical interpretation.

Leviticus 13:55 says, ‫וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש‬
‫( תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו‬And the priest shall look, after that the plague is washed; and,
behold, if the plague have not changed its colour, and the plague be not spread, it is unclean;
you shall burn it in the fire; it is a fret, whether the bareness be within or without), using the
words ‫ פחתת היא‬for “it is a fret”. Since ‫ פחתת היא‬is in feminine, it cannot refer to ‫( הנגע‬the
plague), which is in masculine409.

Leviticus 22:9 says, ‫( ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם‬They shall
therefore keep My charge, lest they bear sin for it, and die therein, if they profane it: I am the
LORD who sanctify them), using the words ‫ ולא ישאו עליו חטא‬for “lest they bear sin for it”. The
word ‫( משמרתי‬My charge) in feminine alludes to the Sanctuary, which comes in masculine. Since
the pronoun of ‫ עליו‬comes in masculine, it cannot refer to a carcass or food ritually unfit for
eating, which is in the previous sentence, since they come in feminine. Therefore, it must be
referring to the Sanctuary410.

‫כלל קעה‬

407
Leviticus 13:55.

408
Leviticus 22:9.

409
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 172.

410
Ibn Ezra Commentary on Leviticus 22:9.
 ‫ והפעלים הבאים אחר‬.‫ יבוא הפעל או שני פעלים (הבאים רצופים אחריו) בלשון נקבה‬-- "‫מקום שהתחיל בשם "נפש‬
. ‫ אם לא בפעל שרגיל לדבר עליהם בשם נפש [כגון פעל אכילה‬.‫כך דרך מסובב או תולדות התנאי יבואו בלשון זכר‬
) ‫ ( צו ס' קלא‬. ‫ כרת] שיבואו גם אחר כך בלשון נקבה‬. ‫ טומאה‬. ‫חטא‬

Rule 175: In a place that begins with the noun ‫( נפש‬soul) – the verb or two verbs (that come
consecutively after it) must come in feminine. And verbs that come after ‫ נפש‬as a consequence or
in the conclusion of a conditional statement will come in masculine, unless it is a verb that is
typically used with the noun ‫( נפש‬for instance, the verb ‫( אכילה‬eating), ‫( חטא‬sin), ‫טומאה‬
(uncleanness), ‫( כרת‬cut off)); then they will also come afterwards in feminine.

‫כלל קעו‬

‫ אף‬,‫ יבוא במין ומספר השם שהוא עיקר‬-- ‫ כשהאחד עיקר‬-- ‫וכשפעל אחד מסופר משני פועלים או פעולים זכר ונקבה‬
‫ ולרוב בא בלשון זכר על שהזכרים הם העיקר‬."‫ "ותשר דבורה וברק‬,"‫ כמו "ותכתב אסתר המלכה ומרדכי‬.‫שהוא נקבה‬
) ‫ אמור ס' קעד‬,‫ ( אחרי ס' קיד‬. ‫לרוב‬

Rule 176: And whenever one verb pertains to two subjects or direct objects, masculine and
feminine – when one is the primary - the gender of the verb will be of the same gender as that of
the primary noun, even if it is feminine. Like ‫( ותכתב אסתר המלכה ומרדכי‬Then Esther the queen,
the daughter of Abihail, and Mordecai the Jew, wrote down)411 and ‫( ותשר דבורה וברק‬Then sang
Deborah and Barak)412. And it usually comes in masculine gender, because males are usually the
primary.

In the two verses of the Scripture quoted, the verb is feminine, since the primary subject is
female, in accordance with Rule 176.

‫כלל קעז‬

‫ כי הזכר עיקר בפעולה על פי‬,‫ שאז בא לרוב בלשון יחיד זכר‬-- ‫ בין דבר התלוי במעשים ובפעולות‬.‫ויש בזה הבדל‬
‫ ויתפוס הפעל בלשון רבים כמו "ואיש או אישה כי יהיו בעור‬,‫ שבזה הזכר והנקבה שוים‬,‫ ובין קנין הנמצא בנושא‬.‫הר וב‬
) ‫ ( תזריע ס' קיח‬. "‫בשרם בהרות‬

Rule 177: And there is a difference between a matter that depends on deeds and actions – then it
usually comes in masculine singular, because usually the male is the primary part of the action –
and an attribute that is found in a subject – then the male and female are equal and the verb will
be in plural, like ‫( ואיש או אישה כי יהיו בעור בשרם בהרות‬And if a man or a woman have in the skin
of their flesh bright spots, even white bright spots)413.

411
Esther 9:29.

412
Judges 5:1.

413
Leviticus 13:38.
 ‫כלל קעח‬

‫ אין צורך לבאר שיהיה זכר או נקבה (רק אם‬-- ‫ עגל עגלה וכדומה שסימן המין מחובר בו‬,‫וכשיזכיר שם פר פרה‬
‫ וסימן‬,‫ וסימן עא‬,‫ ( ויקרא ס' כב‬. ‫ ואם באר שיהיה זכר או נקבה יש בו דרוש‬.)‫ צאן שאין בו סימן במין‬,‫מזכיר שם בקר‬
) ‫ וסימן שכב‬,‫ וסימן רסז‬,‫ וסימן קעז‬,‫קנט‬

Rule 178: And whenever the nouns ‫( פר‬bull) ‫( פרה‬cow), ‫( עגל‬male calf) ‫( עגלה‬female calf), etc.,
are mentioned, where the gender is indicated by whether there is a suffix ‫ ה‬- it is unnecessary to
clarify that it will be male or female (only if it mentions the noun ‫( בקר‬cattle) or ‫( צאן‬sheep),
where the gender is not indicated). And if it does clarify that it will be male or female, there will
be a homiletical interpretation.

‫כלל קעט‬

,"‫ "וכהן כי יקנה נפש‬-- "‫במאמרים התנאים לא תבוא ה"א הידיעה על הנושא שיסופר עליו תנאי אפשרי במלת "כי‬
.)"‫ "האיש אשר יעשה בזדון‬-- "‫ (אם לא כשבא על הנושא מלת הצירוף "אשר‬."‫"אשר נשיא יחטא‬

‫ לא יתכן ליחד‬,‫ בכל זאת אחר שידובר עליו בדרך אפשריות בזמן אפשרי‬,‫והטעם לזה כי גם אם הנושא הוא שם ידוע‬
‫ כי בזמנים העתידים יהיו נשיאים רבים‬,"‫ לא יתכן לומר "אם הנשיא יחטא‬,‫ הגם שהנשיא הוא שם ידוע‬,‫ למשל‬.‫אותו‬
.‫ ומה שכתוב "אם הכהן המשיח יחטא" יש בו דרוש‬.‫ולא נוכל ליחד מי החוטא‬

) ‫ תזריע קנט‬. ‫ ( ויקרא רב‬. ‫ יבוא בה"א הידיעה כדינו‬-- ‫אולם כל מה שיספר אחר כך על הנושא בדרך החלטה‬

Rule 179: In conditional statements, the definite article ‫ ה‬will not come on the subject when it
uses the word ‫( כי‬or any word that means if) - ‫( וכהן כי יקנה נפש‬But if a priest buy any soul)414
‫( אשר נשיא יחטא‬When a ruler sins)415. (Unless it comes on the subject with the phrase word ‫ אשר‬-
‫ האיש אשר יעשה בזדון‬- And the man that does presumptuously416).

And the reason for this is that if the subject is also a proper noun, after it speaks about it in a
possible way and in a possible time, it is nevertheless impossible to individualize it. For example,
even though ‫ הנשיא‬is a proper noun, it is not possible to say ‫אם הנשיא יחטא‬, because in times of the
future, there will be many leaders and we will not able to individualize which ones will sin. And
when it writes ‫( אם הכהן המשיח יחטא‬if the anointed priest shall sin)417, there is a homiletical
interpretation.

However, whenever it talks afterwards about the subject in a way of decision – the definite
article ‫ ה‬will come according to its rules.
414
Leviticus 22:11.

415
Leviticus 4:22.

416
Deuteronomy 17:12.

417
Leviticus 4:3.
‫אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים ליהוה ‪Leviticus 4:3 says,‬‬
‫‪ (if the anointed priest shall sin so as to bring guilt on the people, then let him offer for his‬לחטאת‬
‫‪sin, which he has sinned, a young bullock without blemish to the LORD for a sin-offering), using‬‬
‫‪, thus breaking Rule‬ה ‪ for “the anointed priest” with the definite articles‬הכהן המשיח ‪the words‬‬
‫‪179. The homiletical interpretation is that this indicates that he is the high priest418.‬‬

‫כלל קפ‬

‫ויש הבדל בין תואר משיח ובין תואר נשיא‪ .‬שתואר 'נשיא' הוא שם שמצטרף‪ ,‬ולא יקרא בו כאשר עבר מנשיאותו‪ .‬מה‬
‫שאין כן בתואר 'משיח' יקרא אף אחר שעבר ‪ ( .‬ויקרא ס' רו )‬

‫‪ (annointed) and the adjective‬משיח ‪Rule 180: And there is a difference between the adjective‬‬
‫‪ is a title, and one is not called this when his leadership is over.‬נשיא ‪ (leader): The adjective‬נשיא‬
‫‪, as one is called this even after it has expired.‬משיח ‪This is not so with the adjective‬‬

‫‪Chapter 21‬‬
‫כלל קפא‬

‫מכללי המליצה שלא ימצא עוות וסירוס בלשון‪ ,‬כי גם בלשון המשנה מקפידינן שלא יהיה הלשון מסורס כמ"ש בסוטה‬
‫(דף יד‪ ):‬מעלהו ומקטירו בכלי שרת‪ .‬בכלי שרת מקטיר להו?! אימא מעלהו בכלי שרת להקטירו‪ .‬וכן בכמה מקומות‪ .‬ועל‬
‫כן בכל מקום שפירשוהו המפרשים שהכתוב מסורס פירשוהו חז"ל באופן שיהיו הדברים מסודרים‪.‬‬

‫וזה אם שפירשוהו בדרך הפשט כפי הסדר הכתוב‪ .‬כמו במה שנאמר "אשר צוה לתת להם ביום משחו"‪,‬‬ ‫•‬
‫שלהרמב"ן הכתוב מסורס ולפירוש חז"ל היה הציוי שלא ינתן להם עד יום המשיחה ( צו ס' קס‪ .‬וכן עוד אחרי‬
‫ס' עז‪ ,‬אמור ס' סד )‬
‫או שבארו בדרך הדרוש כוונה שניה שלפיה הכתוב מסודר‪ .‬כמו במלה שבאה שלא במקומה יבארו הדבר כמו‬ ‫•‬
‫שכתוב בלא סירוס‪ .‬כגון במלה השייכה אל נושא המאמר וראויה לבוא סמוכה לו ונעתקה ונכתבה אחר הנשוא‬
‫‪ --‬יבארוה כאילו היא מן נשוא המאמר‪.‬‬

‫כמו שדרשו ( ויקרא ס' ב )‪ .‬וכן במה שנאמר "אדם כי יקריב מכם" שראוי "אדם מכם כי יקריב"‪ ,‬פירשו אדם‬
‫המקריב יהיה מכם‪ ,‬לא מומר‪ ( .‬ויקרא ס' יא ) ושם בתורה אור הבאתי כאלה רבות‪.‬‬
‫וכן במ"ש "וזבחו זבחי שלמים לה' אותם"‪ ,‬שחשבו הרד"ק במכלול עם הסריסים‪ ,‬דרשוהו חז"ל ( אחרי ס'‬
‫צח)‪.‬‬

‫או שיחלקו המאמר לשנים‪ .‬כמו במה שכתוב "אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לפני השם" ( ויקרא ס' כז‪ .‬וכן‬ ‫•‬
‫שם סימן קו)‪.‬‬
‫וגם בדרכים אחרים חקרו ודרשו והשיבו הכתוב כמשפטו ( ויקרא ס' פא‪ ,‬וסימן רח‪ ,‬וסימן שכ ‪ .‬וצו ס' עז‪.‬‬ ‫•‬
‫מצורע ס' כ ‪ .‬ובכמה מקומות )‬

‫‪418‬‬
‫‪Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 202.‬‬
Rule 181: It is from the rules of rhetoric that one should not find anything twisted and contorted
in language, so also in the language of the Mishnah, it is strict in that it will not use contorted
language - as it says in the Babylonian Talmud Sotah 14b, ‫ בכלי שרת מקטיר‬.‫מעלהו ומקטירו בכלי שרת‬
‫( להו?! אימא מעלהו בכלי שרת להקטירו‬He brings it up and burns it in the service vessel. Does he really
burn it in a service vessel? Rather say he brings it up to the altar in a service vessel in order to
burn it). Thus, any place where the Medieval commentators interpret the Scripture to be
contorted, the sages of blessed memory will interpret it in a way in which the words will make
sense.

And this is if it is interpreted by way of the simple meaning, according to the order of the
Scripture. As when it says ‫( אשר צוה לתת להם ביום משחו‬which the LORD commanded to be given
them of the children of Israel, in the day that they were anointed)419. According to the
Nachmanides, the writing is contorted, while the sages of blessed memory interpret it as a
commandment that was not given to them until the day they were anointed.

Or they will explain by way of a homiletical interpretation a second meaning that is according to
the order of the Scripture. As with a word that does not come in the right place, they explain the
matter according to that which is written without the contorted language. For example, a word
that belongs with the subject of an expression and it is proper for it to come near it but it is
relocated and written after the object – they clarify it as if it is part of the object of the
expression.

As when they interpret ‫( אדם כי יקריב מכם‬When any man of you brings an offering to the
LORD)420, it is proper to say ‫אדם מכם כי יקריב‬, and it is interpreted to mean “A man who brings
will be from you” – not an apostate. And there in Torah Or, I brought many like these.

And moreover, when it is written ‫( וזבחו זבחי שלמים לה' אותם‬and sacrifice them for sacrifices of
peace-offerings to the LORD)421, and the Radak noted in Michlol that it is contorted, while the
sages of blessed memory give a homiletical interpretation.

Or they separated the statement into two. As when it is written ‫אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לפני‬
‫( השם‬he shall bring it to the door of the tent of meeting, that he may be accepted before the
LORD)422.

And also in other ways, they investigated and interpreted the Scripture according to its rules.

419
Leviticus 7:36.

420
Leviticus 1:2.

421
Leviticus 17:5.

422
Leviticus 1:3.
 ‫כלל קפב‬

,‫ ( צו ס' עא‬. ‫ השיבוהו על ידי דרושיהם אל סדרו ומכונו‬-- ‫וכן בשינוי הסדר כשבא פסוק שלא במקומו הראוי‬ •
) ‫ בהר ס' קב‬. ‫ אמור ס' עג‬. ‫ שמיני ס' יד‬. ‫צו ס' קל‬
) ‫ ( אחרי סימן ס‬. ‫וכן במה שנאמר "ורחץ את בשרו" שבא שלא במקומו מפני שמוסב לפניו ולאחריו‬ •
) ‫ ויקרא ס' שנז‬,‫ ( צו ס' קנא‬. ‫וכן סדר הכתוב עצמו המהופך‬ •
) ‫ ( אחרי סימן ס‬. ‫וכן בפסוק "ובא אהרן אל אוהל מועד" הוכיחו שלא בא על הסדר ויש טעם לזה‬ •

Rule 182: And moreover, whenever the order changes and a verse does not come in a way that is
proper – the commentators will explain through their homiletical interpretations the reasons for
its order.

And moreover, when it is said ‫( ורחץ את בשרו‬and he shall bathe his flesh)423, it does not come in
the right place.

And moreover, in the sentence ‫( ובא אהרן אל אוהל מועד‬And Aaron shall come into the tent of
meeting)424, it is proven that it does not come in the right place, and there is a reason for this.

‫כלל קפג‬

.‫וכן אם חשב כמה דברים ולא חשבם לפי הסדר והקדימה‬

.) ‫כמו מה שכתוב "זאת התורה לעולה ולמנחה וכולי" ( צו ס' קסא‬ •

) ‫ ( צו ס' קסו‬. ‫ושינוי סדר לבישת הבגדים‬ •
) ‫ מצורע ס' קטז‬. ‫ תזריע ס' קפ‬. ‫וכן תמצא עוד ( שמיני ס' קעא‬ •
.) ‫( מצורע ס' כא‬. "‫ ופעם אחת "אזוב ושני תולעת‬,"‫וכן מה שחשב פעם אחת "שני תולעת ואזוב‬ •

.‫וכן כל כיוצא בזה‬

Rule 183: And moreover, if it considers several things and does not consider them according to
their order and precedence:

As when it is written ‫( זאת התורה לעולה ולמנחה וכולי‬This is the law of the burnt-offering, of the
meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the consecration-offering,
and of the sacrifice of peace-offerings)425.

And it changes the order for wearing clothes426.

423
Leviticcus 16:24.

424
Leviticus 16:23.

425
Leviticus 7:37.

426
Leviticus 8 and Exodus 29.
And moreover, when it says one time ‫( שני תולעת ואזוב‬and the scarlet, and the hyssop)427 and
another time ‫( אזוב ושני תולעת‬and the hyssop, and the scarlet)428.

Chapter 22
‫כלל קפד‬

‫ למשל מתי יקדים השם‬.‫ ויש בזה כללים וחוקים איזה תקדים לחברתה‬.‫וכל המלות הנמצאים במשפטים יש להם סדר‬
‫ וכן כל מלה‬.‫ ומתי יקדים שם הצדדי ומתי בהפך‬.)‫ שביארנו כלליהם (בפרק י"ב‬,‫אל הפעל ומתי יקדים הפעל אל השם‬
.‫ומלה שבאה במשפט‬

;‫ שדרך בעל הלשון להקדים את המלה שהוא עיקר כוונתו ולאחר את הטפל אליו‬,‫ואחר הדיוק הכל מיוסד על חוק אחד‬
‫ כמו‬-- ‫ ומה שכתבנו עד הנה בזה‬.‫ בין שהוא נושא או נשוא או מלת היחוס וכדומה‬,‫בין שיהיה שם או פעל או מלה‬
,‫ וכן ( כלל צב‬,)‫ בקדימת המספר (כלל עח‬,)‫ בשמות הסמוכים (כלל סא‬,)‫ כלל ס‬,‫בקדימת התואר והמתואר (כלל נט‬
.‫ ועוד בו פרטים רבים כמו שנבאר‬.‫ הכל מיוסד על כלל הזה‬-- ) ‫ כלל קכא‬,‫ כלל קכ‬,‫ כלל קיט‬,‫כלל קט‬

.‫ לה משפט הקדימה‬-- ‫ והפרשה שפרשיות שאחריו נלמדים ממנה‬.‫ ראוי להקדים הקודם במעלה ובלימוד‬,‫וכן בפרשיות‬
)‫ומה שהקדימה פרשת המשיח לפרשת העדה יש בו דרוש (ויקרא ס' רמ‬

Rule 184: And there is an order to all of the words that are found in a sentence. And there are in
this rules and laws as to which word should come first. For example, when a noun precedes a
verb and when a verb precedes a noun, we explained their rules in Chapter 12. And when a noun
of secondary importance comes first and the reverse. And moreover, each and every word that
comes in a sentence.

And after all of these rules, everything is founded on one rule, that the custom of the language is
such that the word which is more important will always precede the word that is less important;
whether it is a noun, a verb, or another part of speech, whether it is a subject, a predicate, or a
preposition, etc. And when we wrote until here about this – as with the order of precedence of an
adjective and a noun (Rules 59 and 60), nouns in construct state (Rule 61), and numbers (Rule
78, Rule 92, Rule 109, Rule 119, Rule 120, Rule 121) – all is founded upon this rule. And
moreover, in it is many details, as we clarified.

And moreover, with respect to the order of the chapters in the Scripture, it is proper that the first
in merit and study will come first. And a chapter from which the following chapter is learned – it
is this way due to this law of precedence. And when the section about the anointed priest
precedes the section about the congregation of Israel, there is a homiletical interpretation.

427
Leviticus 14:6.

428
Leviticus 14:52.
In Leviticus 4, the section about the anointed priest precedes the section about the congregation
of Israel. This contradicts Rule 184, since the section about the anointed priest says ‫לאשמת העם‬
(so as to bring guilt on the people), indicating that the section about the congregation of Israel
should come before the section about the anointed priest. The homiletical interpretation is that if
the bullock of the high priest and the bullock of the congregation are both awaiting sacrifice, the
bullock of the high priest takes precedence429.

‫כלל קפה‬

.‫ יקדים את השם שהוא עיקר בכוונת מאמרו‬-- ‫כשיזכיר שני שמות או ענינים‬

'‫ ( ויקרא ס‬. ‫שלכן אמר בקרבן עולה ויורד "אחד לחטאת ואחד לעולה" ובקרבן יולדת הקדים עולה לחטאת‬ •
) ‫ תזריע ס' לה‬. ‫שכט‬
‫ ( אחרי‬. "‫וכן במקום אחד אמר "בהקריבם אש זרה לפני השם" ובמקום אחד אמר "בהקריבם לפני ה' אש זרה‬ •
) ‫ס' ב‬
) ‫( ועמ"ש בהר ס' עד‬ •

Rule 185: Whenever it mentions two nouns or topics – the noun that is primary in the expression
will come first.

Therefore, it says with respect to an adjustable guilt offering ‫( אחד לחטאת ואחד לעולה‬one for a sin-
offering, and the other for a burnt-offering)430 and with respect to a birth offering431 the burnt-
offering precedes the sin-offering.

And moreover, in one place it says ‫( בהקריבם אש זרה לפני השם‬when they offered strange fire
before the LORD)432 and in another place it says ‫( לפני ה' אש זרה‬and offered strange fire before
the LORD)433.

‫כלל קפו‬

‫ולא יקדים שם התואר לשם‬ .‫ לוט בן אחיו‬,‫ שרי אשת אברהם‬-- ‫שם העצם יקדים תמיד לשם התואר והמצטרף עמו‬
‫העצם רק באחד מג' פנים‬

."‫ "ושם אשת אברם שרי‬.‫( א ) אם בא השם בדרך נשוא המאמר‬ •

429
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 240.

430
Leviticus 5:7.

431
Leviticus 12:8.

432
Numbers 26:61.

433
Leviticus 10:1.
 -- )‫ לג‬,‫ "אחיך בן הדד" (מ"א כ‬.)‫ יד‬,‫ "כה אמר אחיך ישראל" (במדבר כ‬.‫( ב ) במקום שהתואר אינו אמיתי‬ •
.‫רצה לומר דומה כאחיו‬
'‫ ( שמיני ס‬. ‫ רוצה לומר הוא אחי האמיתי‬-- "‫ "ועיני אחי בנימין‬.‫( ג ) במקום שרצה לדייק את התואר ביחוד‬ •
) ‫כד‬

Rule 186: The main noun always precedes the noun which modifies it and is joined with it - ‫שרי‬
‫( אשת אברהם‬Sarai, wife of Abraham), ‫( לוט בן אחיו‬Lot, son of his brother). And the noun which
modifies the main noun never precedes the main noun, except in three places:

1) If the noun comes as the direct object of the statement: ‫( ושם אשת אברם שרי‬The
name of Abram’s wife was Sarai)434.

2) In a place where the adjective is not true: ‫( כה אמר אחיך ישראל‬Thus says your
brother Israel)435 ‫( אחיך בן הדד‬Your brother Ben-hadad)436 – it means to say like his
brother.

3) In a place where it means to be especially precise with the adjective: ‫ועיני אחי בנימין‬
(and the eyes of my brother Benjamin)437 – he means to say he is my true brother.

‫כלל קפז‬

‫ לפעמים‬-- ]‫ וכדומה‬, ‫ אליו‬, ‫ לא‬, ‫ עליו‬, ‫במקום שנזכר הפעל ושם הפועל ומלה הרומזת על גוף הפעל [כמו אותי‬
‫ וכפר‬- ‫ והקטיר הכהן אותו ; וכפר עליו הכהן‬- ‫ והקטיר אותו הכהן‬.‫יקדים שם הפועל ולפעמים יקדים את המלה‬
.‫הכהן עליו‬

‫ כמו "עליו" ולא על‬,‫ רק בכל מקום שמקדים את המלה רוצה לדייק את המלה לאיזה דיוק‬.‫וכל זה אינו תלוי במקרה‬
,"‫ "והזה עליו מן הדם‬,"‫ וכן במה שכתוב "אשר יפול מהם אל תוכו‬.)‫ מצורע ס' קלא‬. ‫חברו וכדומה (ויקרא ס' רעו‬
)‫ אחרי ס' מח‬,‫ יש בו דיוק (שמיני ס' קכו‬-- ‫שהקדים את המלה אל השם‬

Rule 187: In a place where the verb, the subject, and a preposition/pronoun that indicates the
object are mentioned (like ‫אותי‬, ‫עליו‬, ‫לא‬, ‫ – )אליו‬sometimes the subject comes first and
sometimes the preposition/pronoun will come first. ‫ והקטיר אותו הכהן‬- ‫וכפר ;והקטיר הכהן אותו‬
‫ עליו הכהן‬- ‫וכפר הכהן עליו‬.

And none of this is accidental. Only in a place where the preposition/pronoun comes first does it
mean to be precise with the preposition/pronoun, like ‫( עליו‬upon him) - and not ‫( על חברו‬upon his

434
Genesis 11:29.

435
Numbers 20:14.

436
1 Kings 20:33.

437
Genesis 45:12.
friend), etc. And moreover, when it is written ‫( אשר יפול מהם אל תוכו‬whereinto any of them fall)438
and ‫( והזה עליו מן הדם‬And he shall sprinkle of the blood upon it with his finger)439, the
preposition/pronoun precedes the noun – so it comes to be precise.

‫כלל קפח‬

; "‫"והאיש אשר הוא טהור וחדל לעשות הפסח‬ .‫ יקדים ליתר חלקי המאמר‬-- ‫התנאי או התואר הנמצא בעצם הנושא‬
."‫"האיש אשר יטמא ולא יתחטא‬

,"‫ שהיה לו לכתוב "והוא עד ושמע קול אלה‬,‫ומה שנאמר "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד" יוצא מן הכלל‬
) ‫ויש בו דרוש ( ויקרא ס' רצז‬

Rule 188: The condition or the adjective that is found with the subject itself – the superfluous
parts of the expression will come first. ‫( והאיש אשר הוא טהור וחדל לעשות הפסח‬But the man that is
clean, and is not on a journey, and forbear to keep the passover, that soul shall be cut off from
his people; because he brought not the offering of the LORD in its appointed season, that man
shall bear his sin)440; ‫( האיש אשר יטמא ולא יתחטא‬But the man that shall be unclean, and shall not
purify himself, that soul shall be cut off from the midst of the assembly, because he has defiled
the sanctuary of the LORD; the water of sprinkling has not been dashed against him: he is
unclean)441.

And when it is said ‫( ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד‬And if any one sin, in that he hear the
voice of adjuration, he being a witness, whether he has seen or known, if he do not utter it, then
he shall bear his iniquity)442, it is an exception to the rule, as it should have written ‫והוא עד ושמע‬
‫קול אלה‬, and there is a homiletical interpretation.

When Leviticus 5:1 says, ‫( ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו‬And
if any one sin, in that he hears the voice of adjuration, he being a witness, whether he has seen
or known, if he do not utter it, then he shall bear his iniquity), the clause ‫( והוא עד‬he being a
witness) does not come first in the expression in order to teach that it is necessary that he be
singled out by the claimant to testify as a witness443.

‫כלל קפט‬
438
Leviticus 11:33.

439
Leviticus 16:19.

440
Numbers 9:13.

441
Numbers 19:20.

442
Leviticus 5:1.

443
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 297.
 - ‫ותלד ליעקב בן‬. ‫ ולפעמים יבא אחריו‬.‫ולפעמים יקדים שם הנושא שאליו ושבשבילו יעשו את הפעל לפני שם הפעל‬
) ‫ אמור ס' קב‬. ‫ ( ויקרא ס' יד‬. ‫ וגם זה תלוי לפי כוונת המדבר; מה שהוא עיקר חידוש אצלו יקדים‬. ‫ותלד בן ליעקב‬

Rule 189: And sometimes the indirect object will come before the direct object. And sometimes
it will come afterwards. ‫( ותלד ליעקב בן‬and bore Jacob a son)444 and ‫( ותלד בן ליעקב‬and bore a son
to Jacob).

And also this is dependent on the emphasis of the speech; the important and new information
will always come first.

‫כלל קצ‬

‫ "וינגע ה' את‬.‫ יבוא מאוחר תמיד כיון שאין בו חידוש‬-- ‫ובמקום ששם הפעל נודע מן הפעל ולא בא רק לבאר את הפעל‬
.'‫ יקדים תמיד שם הפעל לפני שם ה‬-- '‫ לבד במקום שמיחס הפעולה אל ה‬."‫פרעה נגעים" ; "לא תשיך לאחיך נשך‬
) ‫ ( ויקרא סימן קב‬. ‫והטעם לזה בארו חז"ל שלא להזכיר שם שמים לבטלה‬

Rule 190: And in a place where the direct object is known from the verb and it only comes to
clarify the verb – it will always come afterwards, since there is nothing new with it. ‫וינגע ה' את‬
‫( פרעה נגעים‬And the LORD plagued Pharaoh and his house with great plagues)445; ‫לא תשיך לאחיך‬
‫( נשך‬You shall not lend upon interest to your brother)446 – except in a place where the action is
attributed to God - then the direct object will always come before the name of God. And the
sages of blessed memory clarify that the reason for this is so that one should not mention the
God’s Name for no reason.

‫כלל קצא‬

.‫ בין אם הוא שם או פעל או מלה‬,‫ יסמוך תמיד את המלה שהוא יסוד החלוקה‬-- ‫אחר מלת "אם" הבא על החלוקה‬

‫למשל‬

‫אשר נשיא‬...‫אם כל עדת ישראל ישגו‬...‫ "אם הכהן המשיח יחטא‬-- ‫בחמשת מיני החטאת הקדים את השם‬ •
.‫ כי עיקר החלוקה הוא בין החוטאים‬-- "‫ואם נפש אחת תחטא‬...‫יחטא‬
‫ הקדים המלה שבה תלוי‬-- "‫ "אם לא מצאה ידו די השיב‬, "‫ובמה שכתוב "ואם תחתיה תעמוד הבהרת‬ •
.‫החלוקה‬
) ‫ ( ויקרא ס' קמח‬. ‫ הקדים הפעל‬-- "‫ "ואם העלם יעלימו עם הארץ‬, "‫"ואם פרוח תפרח הצרעת‬ •

Rule 191: After the word ‫( אם‬if) which indicates a division – the word that is the foundation of
the division will always be right after it, whether it is a noun, a verb, or another part of speech.

444
Genesis 30:5.

445
Genesis 12:17.

446
Deuteronomy 23:20.
For example:

Concerning the five types of sins, the noun comes first ‫אם כל עדת ישראל‬...‫אם הכהן המשיח יחטא‬
‫ואם נפש אחת תחטא‬...‫אשר נשיא יחטא‬...‫( ישגו‬if the anointed priest shall sin…And if the whole
congregation of Israel shall err…When a ruler sins… And if any one of the common people
sin)447 - because the theme of the division is the differences between the sinners.

And when it is written ‫( ואם תחתיה תעמוד הבהרת‬But if the bright spot stay in its place)448, ‫אם לא‬
‫( מצאה ידו די השיב‬But if he have not sufficient means to get it back for himself)449 – the word that
the division depends on comes first.

‫( ואם פרוח תפרח הצרעת‬And if the leprosy break out abroad)450 ‫( ואם העלם יעלימו עם הארץ‬And if the
people of the land do at all hide)451 – the verb comes first.

‫כלל קצב‬

‫ "אם עולה קרבנו מן‬:‫ אז בחלוקת הסוג יקדים הסוג אל המין‬-- ‫ואם יש חלוקה סוגיית ותחתיה חלוקה מיניית‬ •
."‫ "ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר‬, "‫הבקר‬
) ‫ ( ויקרא ס' כא‬. "‫ "ואם מן הצאן קרבנו לעולה‬:‫ובחלוקת המינים יקדים המין‬ •

Rule 192: And if there is a category division and subordinate to it is a species division – then
within the category division, the category will precede the species: ‫( אם עולה קרבנו מן הבקר‬If his
offering be a burnt-offering of the herd)452, ‫( ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר‬And if his offering be
a sacrifice of peace-offerings: if he offer of the herd)453.

And within a species division, the species will come first: ‫( ואם מן הצאן קרבנו לעולה‬And if his
offering be of the flock, whether of the sheep, or of the goats, for a burnt-offering)454.

‫כלל קצג‬

447
Leviticus 4:3, 4:13, 4:22, 4:27.

448
Leviticus 13:23.

449
Leviticus 25:28.

450
Leviticus 13:12.

451
Leviticus 20:4.

452
Leviticus 1:3.

453
Leviticus 3:1.

454
Leviticus 1:10.
 ‫ קרבנו לזבח‬.‫ קרבנו לעולה‬-- ‫ובזה דרך הלשון ששם הסוג יבוא באחרונה והפעל (או השם שבא במקום הפעל) יקדים‬
) ‫ ומה שכתב "ואם מן העוף עולה" יצא מן הכלל ויש בו דרוש ( ויקרא סימן ע‬.‫שלמים‬

Rule 193: And nevertheless, the custom of the language is that the name of a category comes at
the end and the verb (or the noun that comes in place of the verb) precedes it - ‫( קרבנו לעולה‬his
offering for a burnt-offering), ‫( קרבנו לזבח שלמים‬his offering for a sacrifice of peace-offerings).
And when it is written ‫( ואם מן העוף עולה‬And if his offering to the LORD be a burnt-offering of
fowls)455, it deviates from this rule and there is a homiletical interpretation.

Leviticus 1:14 says, ‫( ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו‬And if his
offering to the LORD be a burnt-offering of fowls, then he shall bring his offering of turtle-doves,
or of young pigeons), using the language ‫ ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה‬for “And if his offering to the
LORD be a burnt-offering of fowls”. This verse is not in accordance with Rule 193, as it should
have said ‫ואם מן העוף קרבנו לעולה‬. This is to teach that it is only talking about fowls that are
offered as burnt offerings456.

‫כלל קצד‬

.‫ יש בו דרוש‬-- ‫ ואם הקדימו‬.‫ בא באחרונה‬-- ‫וכן הפעל שכבר נזכר במאמר ונשנה שנית‬

‫ היה לו לכתוב "לרצונו‬-- "‫כמו במה שכתב "זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני השם‬
) ‫ ורצונו לומר בעל כרחו ( ויקרא ס' כו‬,'‫ מזה הוציאו שיש חידוש בפעל 'יקריב‬."‫לפני ה' יקריב אותו‬

Rule 194: And moreover, a verb that is already mentioned in an expression and is repeated will
come at the end. And if it comes early, there will be a homiletical interpretation.

As when it is written, ‫( זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני השם‬he shall offer it
a male without blemish; he shall bring it to the door of the tent of meeting, that he may be
accepted before the LORD)457, it should have written ‫לרצונו לפני ה' יקריב אותו‬. From this, the sages
interpret new information with respect to the verb ‫יקריב‬, and it means to say that he is forced to
bring it.

‫כלל קצה‬

Rule 195: Rule 195 is missing from the text of Ayelet Hashachar.

‫כלל קצו‬

455
Leviticus 1:14.

456
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 70.

457
Leviticus 1:3.
 -- ‫ ועל כן אם הפעל הבא בתולדה בא כבר בהתנאי‬.‫ בתולדות התנאי יקדים את המלה שהיא עיקר‬.‫וכן במאמרי התנאים‬
."‫אם עולה קרבנו זכר תמים יקריבנו‬...‫מן הבהמה תקריבו‬..‫ "אדם כי יקריב קרבן‬.‫יבוא מאוחר‬

‫ ויש‬,"‫ שהיה לו לכתוב "מן התורים יקריב‬,‫והקריב מן התורים" הוא נגד חוקי הלשון‬..‫ומה שנאמר "ואם מן העוף קרבנו‬
) ‫ ( ויקרא עג‬. ‫בו דרוש‬

Rule 196: And moreover, in the conclusions of conditional statements, the most important word
will come first. Therefore, if the verb that comes in a conclusion already comes in the
hypothesis, it will come later. ‫אם עולה קרבנו זכר תמים יקריבנו‬...‫מן הבהמה תקריבו‬..‫אדם כי יקריב קרבן‬
(When any man of you brings an offering to the LORD, you shall bring your offering of the
cattle, even of the herd or of the flock. If his offering be a burnt-offering of the herd, he shall
offer it a male without blemish)458.

And when it is said ‫והקריב מן התורים‬..‫( ואם מן העוף קרבנו‬And if his offering to the LORD be a
burnt-offering of fowls, then he shall bring his offering of turtle-doves, or of young pigeons)459,
this is the opposite of the rules of the language, as it should have said ‫מן התורים יקריב‬, and there is
a homiletical interpretation.

Leviticus 1:14 says, ‫( ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו‬And if his
offering to the LORD be a burnt-offering of fowls, then he shall bring his offering of turtle-doves,
or of young pigeons), using the word ‫ והקריב‬for “he shall bring”. The reason why ‫ והקריב‬comes
at the beginning of the conclusion of the conditional statement is to teach that two can bring it in
partnership460.

‫כלל קצז‬

.‫ומדרך הלשון שהפועל יקדם אל יתר חלקי המאמר‬

‫ ( צו‬. ‫ ויש בו דרוש‬,"‫ היה לו לכתוב "ואם המקריב אותו יאכל‬-- "‫ומה שכתוב "ואם האכל יאכל המקריב אותו‬ •
) ‫ס' קיט‬
-- ‫ היה ראוי בהפך‬,"‫וכן במה שכתב "וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשברו‬ •
‫ ומזה הוכיחו‬.‫"אותו תשבורו וכל אשר בתוכו יטמא"; שתחילה יקדים דין הכלי עצמו ואחר כך דין אשר בתוכו‬
) ‫ ( שמיני ס' קלב‬. ‫ והקדים "כל אשר בתוכו" שהוא חיוב אל השבירה שהוא רשות‬,‫ש'אותו תשבורו' רשות‬

Rule 197: And it is the custom of the language that the subject should precede the remaining
portions of the expression.

458
Leviticus 1:2-3.

459
Leviticus 1:14.

460
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 73.
And when it is written, ‫ המקריב אותו‬...‫( ואם האכל יאכל‬And if any of the flesh of the sacrifice of his
peace-offerings be at all eaten on the third day, it shall not be accepted; neither shall it be
imputed to him that offers it)461 – it should have said, ‫ יאכל‬...‫ואם המקריב אותו‬, and there is a
homiletical interpretation.

And moreover, when it is written ‫( וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשברו‬And
every earthen vessel whereinto any of them falls, whatsoever is in it shall be unclean, and it you
shall break)462, it should be the reverse – ‫ ;אותו תשבורו וכל אשר בתוכו יטמא‬the law with respect to
the vessel itself should come first and then afterwards the law with respect to whatever is in it.
And from this, it is proven that ‫ אותו תשבורו‬means permission, and the fact that ‫כל אשר בתוכו‬
comes first implies that there is an obligation to break it if one wants it clean, which one is given
permission to do.

‫כלל קצח‬

.‫וכן ראוי שיציין המקום ואחר כך תנאי המקום או ההוראה באיזה צד מן המקום‬

‫ והיה לו לכתוב כמה שנאמר בפרשת תצוה‬.‫לכן במה שכתב "מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד" אינו כראוי‬ •
‫ ורצונו לומר שמעיד‬,"‫ ודרשו שמה שכתוב "באהל מועד" נמשך על "העדות‬."‫"באהל מועד מחוץ לפרוכת‬
.) ‫ ( אמור ס' ריד‬. ‫באהל מועד‬
)‫ ( ויקרא ס' רלה‬. ‫ ונדרש‬,‫ והיה ראוי בהפך‬,‫וכן במה שכתוב "אל מקום טהור אל שפך הדשן" בא שלא כסדרו‬ •

Rule 198: And moreover, it is proper to indicate the place and afterwards indicate the condition
of the place or a teaching with a certain perspective from the place.

Thus, when it is written ‫( מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד‬Without the veil of the testimony, in the
tent of meeting)463, it is not proper. It should have written it as it said in Exodus 27:21 ‫באהל מועד‬
‫( מחוץ לפרוכת‬In the tent of meeting, without the veil which is before the testimony). And the
sages of blessed memory homiletically interpret when it is written ‫( באהל מועד‬tent of meeting)
that this expression extends to ‫( העדות‬the testimony), and it means to say that God's Presence
testifies in the tent of meeting.

And moreover, when it is written ‫( אל מקום טהור אל שפך הדשן‬to a clean place, where the ashes are
poured out)464, it comes out of order and it is proper in reverse, and there is a homiletical
interpretation.

461
Leviticus 7:18.

462
Leviticus 11:33.

463
Leviticus 24:3.

464
Leviticus 4:12.
 Chapter 23
‫כלל קצט‬

‫ בענין שיוסיף במאוחר‬,‫ דהיינו שהדבר שיש בו חידוש על חברו יאמר לבסוף‬.‫דרך הכתוב לדבר תמיד בדרך לא זו אף זו‬
.‫על הקודם; ולא בהפך‬

,‫ וסימן שדמ‬,‫ וסימן עד‬,‫ ועוד שם סימן סו‬.‫ובזה פלס ומאזני משפט לחז"ל לדרושים גדולים (ויקרא סימן שיב באורך‬
,) ‫ אחרי ס' ז (עיין סימן כא‬. ‫ מצורע ס' קיא‬. ‫ וסימן קיג‬,‫ וסימן כה‬,‫ תזריע ס' טז‬. ‫ וסימן קנו‬,‫ צו ס' נד‬. ‫וסימן שעג‬
)‫ בחוקותי ס' כד‬. ‫ אמור פט‬,‫ אמור ס' לד‬. ‫ וסימן קכט‬,‫וסימן פט‬

Rule 199: The custom of the Scripture is to always speak as ‫( לא זו אף זו‬not only this, but also
this), meaning that a matter which has in it something novel about its associate will say so in the
end so that the latter adds new information to the former, but never the reverse.

And the sages of blessed memory give great homiletical interpretations from this principle.

See Rule 281 for an example.

‫כלל ר‬

‫ אז‬-- ‫ רק שבא ללמד פירושו של חברו‬,‫ כי נשמע מכלל חברו בק"ו‬,‫אולם אם נמצאו בכתוב שני דברים שהאחד מיותר‬
.‫ ואז ידבר בדרך זו ואין צורך לומר זו‬,‫ הגם שהראשון יש בו חידוש יותר‬,‫יבוא השם המלמד באחרונה‬

,‫ ( שמיני ס' נו‬. "‫ "אל הקדש מבית לפרוכת‬, "‫ וכן "אל הקדש פנימה‬.‫ שבא שכיר ללמד על תושב‬,"‫כמו "תושב ושכיר‬
) ‫ אמור ס' פט‬,‫אחרי ס' ז‬

Rule 200: However, if two words are found in the Scripture where one is superfluous since it is
implied from its associate a fortiori and it only comes to teach the meaning of its associate – then
the noun that teaches will come at the end, even though the first noun is more of a novelty, and
so it will speak as ‫( זו ואין צורך לומר זו‬this and it is unnecessary to say this).

Like ‫( תושב ושכיר‬a sojourner and a hired servant)465, in which the ‫ שכיר‬comes to teach about the
‫תושב‬. And moreover, ‫( אל הקדש פנימה‬into the sanctuary within)466, ‫( אל הקדש מבית לפרוכת‬into the
holy place within the veil)467.

‫כלל רא‬

.‫ולפעמים הפך הסדר לפי הסבות ומסובביהם‬

465
Exodus 12:45.

466
Leviticus 10:18.

467
Leviticus 16:2.
 ) ‫ בחקותי ס' יח‬. ‫ קדושים ס' כו‬,‫ ( קדושים ס' ח‬. "‫כמו "לא תגנבו" שעל ידי כך "לא תכחשו" ועל ידי כך "לא תשקרו‬

Rule 201: Sometimes the order is reversed according to the causes and their effects:

As ‫( לא תגנבו‬You shall not steal), and by that ‫( לא תכחשו‬neither shall you deal falsely), and by that
‫( לא תשקרו‬nor lie one to another)468.

Leviticus 19:11 says, ‫( לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו‬You shall not steal; neither shall
you deal falsely, nor lie one to another). The order is this way because if one steals, in the end he
will deny it, and if he denies it, in the end he will lie469.

‫כלל רב‬

.‫דרך הכתוב להזכיר תחילה את הדין ואחר כך את הטעם‬

.‫ ק"ק היא‬,‫ חטאת היא‬,‫ מנחה היא‬,‫ עולה היא‬:‫כמו שבכל דיני קדשים יאמר תמיד את הטעם לבסוף‬ •
‫ וטמאו הכהן‬,‫ וטהרו הכהן מספחת היא‬:‫וכן בדיני הצרעת יזכיר תמיד את הדין תחילה ואחר כך את הטעם‬ •
.‫נגע צרעת היא‬

‫ כמו שתראה‬.‫ ולרוב פירשו שאינו טעם רק תנאי‬.‫ובמקום שיצא מן הכלל והקדים את הטעם אל הדין דרשוהו חז"ל‬
)‫ אמור ס' נה‬. ‫ אחרי ס' יג‬. ‫ וסימן קסב‬,‫ וסימן קמז‬,‫ וסימן קמ‬,‫ תזריע ס' נג‬. ‫ (צו ס' עט‬. ‫דרושים על שנוים כאלה‬

Rule 202: It is the way of the Scripture to mention the law first and afterwards the reason:

As with all of the laws of sacrifices, it always says the reason at the end: ,‫ מנחה היא‬,‫עולה היא‬
.‫ ק"ק היא‬,‫חטאת היא‬

And moreover with the laws of leprosy, it always mentions the law first and afterwards the
reason: ‫ וטמאו הכהן נגע צרעת היא‬,‫( וטהרו הכהן מספחת היא‬then the priest shall pronounce him clean:
it is a scab…then the priest shall pronounce him unclean: it is the plague of leprosy)470.

And in a place where there is an exception to the rule and the reason precedes the law, the sages
of blessed memory will give a homiletical interpretation. Usually they will explain that it is not a
reason, only a condition.

‫כלל רג‬

.‫ יבואו הנושאים המפורטים בסוף המאמר‬-- ‫וכל מקום שידבר על הנושאים דרך כלל ופרט‬

468
Leviticus 19:11.

469
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Kedoshim 26.

470
Leviticus 13:6, 13:20.
 ."‫ במקום אשר יבחר ה' אתה ובניך וכולי‬,‫"כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו‬ •
"‫"אתם ניצבים היום כולכם וכולי ראשיכם שבטיכם וכולי‬ •

;‫ועל פי זה מבואר שמה שכתב "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אוהל מועד" הוא שלא כחוק הלשון‬
‫ ומזה למדו חז"ל לחלק המאמר לשנים; שמה שכתוב "אתה‬.‫שהפרטים 'אתה ובינך אתך' ראוי שיבואו בסוף המאמר‬
) ‫ ( שמיני ס' לז‬. ‫ ומה שכתב "בבואם אל אוהל מועד" הוא מאמר מיוחד‬,‫ובניך אתך" הוא מאמר פוסק‬

Rule 203: And any place where it speaks about the subjects by way of general and particular –
the particulars of the subjects will come at the end of the expression.

‫ במקום אשר יבחר ה' אתה ובניך וכולי‬,‫( כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו‬but you shall eat them before the
LORD your God in the place which the LORD your God shall choose, you, and your son, and
your daughter, and your man-servant, and your maid-servant, and the Levite that is within your
gates…)471.

‫( אתם ניצבים היום כולכם וכולי ראשיכם שבטיכם וכולי‬You are standing this day all of you before the
LORD your God: your heads, your tribes, and your officers, even all the men of Israel)472.

And in accordance with this, it clarifies when it is written ‫יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל‬
‫( אוהל מועד‬Drink no wine nor strong drink, you, nor your sons with you, when you go into the
tent of meeting, that you die not; it shall be a statute forever throughout your generations)473, this
is not in accordance with the rules of the language; it is proper that the particulars ‫אתה ובינך אתך‬
come at the end of the expression. And from this, the sages of blessed memory learn to split the
statement into two; when it is written, ‫אתה ובניך אתך‬, it is the end of the sentence, and when it is
written ‫בבואם אל אוהל מועד‬, it is another sentence.

‫כלל רד‬

‫וממה שכתוב‬ .‫ יקדים את הטוב אל הרע‬-- ‫ומסגולת הלשון שכל מקום שיזכיר טוב ורע ויכוין על טוב ורע החלטי‬
) ‫ ( ויקרא ס' שיב‬. ‫"להרע או להיטיב" למדו שמדבר מטוב ורע יחוסיי‬

) ‫ ( בחוקותי ס' א‬. ‫ ולהקדים התנאי הנרצה בעיניו שיהיה כן‬,‫ומנהג הלשון בהזכירו שני תנאים להקדים הן ללאו‬

Rule 204: And it is from the elegance of the language that any place where it mentions good and
evil and it means absolute good and evil – the good will precede the evil. And when it is

471
Deuteronomy 12:18.

472
Deuteronomy 29:9.

473
Leviticus 10:9.
written ‫( להרע או להיטיב‬to do evil, or to do good)474, we learn that it is speaking about relative
good and evil.

And it is the custom of the language when mentioning two conditions to mention first the
condition which it is desired in His eyes, that it should be so.

As an example of relative evil, in HaTorah v’HaMitzvah the Malbim talks about fasting –
relative to a person, it is not necessarily evil, but relative to a person’s body, it is evil475.

‫כלל רה‬

."‫ "לא ידון רוחי באדם לעולם‬."‫ "לשרת לפני הארון תמיד‬-- ‫השמות המורים על זמן יבואו תמיד בסוף המאמר‬

) ‫ ( צו ס' ו‬. ‫ ויש בו דרוש‬,‫ ראוי שיבוא מלת 'תמיד' מאוחר‬,"‫ומה שכתוב "אש תמיד תוקד‬

Rule 205: The words which teach about time will always come at the end of an expression -
‫( לשרת לפני הארון תמיד‬to minister before the ark continually)476, ‫( לא ידון רוחי באדם לעולם‬My spirit
shall not abide in man for ever)477.

And when it is written ‫( אש תמיד תוקד‬fire shall be kept burning continually)478, it is proper that
the word ‫ תמיד‬should come at the end, and there is a homiletical interpretation.

Leviticus 6:6 says, ‫( אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה‬Fire shall be kept burning upon the altar
continually; it shall not go out), with the word ‫( תמיד‬continually) not coming at the end, which is
against Rule 205. The reason for this is that the words ‫ אש תמיד‬have a double meaning - ‫אש שהיא‬
‫( תמיד‬fire that is always), so that the word ‫ תמיד‬modifies the word ‫( אש‬fire)479.

Chapter 24
‫כלל רו‬

,‫שם הנסמך לסומכים רבים‬

474
Leviticus 5:4.

475
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 312.

476
1 Chronicles 16:37.

477
Genesis 6:3.

478
Leviticus 6:6.

479
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 6.
 ."‫ "בכור שור בכור כשב בכור עז‬, "‫ "בפרי בטנך ובפרי אדמתך‬:‫לפעמים יבוא השם עם כל סומך‬ •
."‫ "מעשר דגנך תירושך ויצהרך‬:‫ולפעמים לא יבוא בכל פעם כמו‬ •

. ‫ צו ס' קנח‬. ‫ ( ויקרא ס' קטו‬. ‫ יבוא שם עם הסומך בכל פעם‬-- ‫והיה לחז"ל כלל בזה שכל מקום שהענינים מחולקים‬
) ?? '‫בחוקותי ס‬

Rule 206: A noun that is in construct state with many:

Sometimes, the noun comes with everything in construct state: ‫( בפרי בטנך ובפרי אדמתך‬in the fruit
of your body, and in the fruit of your cattle, and in the fruit of your land)480, ‫בכור שור בכור כשב‬
‫( בכור עז‬the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat)481.

And sometimes it comes with everything at once like: ‫( מעשר דגנך תירושך ויצהרך‬the tithe of your
corn, of your wine, and of your oil)482.

And the sages of blessed memory had a rule for this in that any place where the themes are
separate – the noun will come in construct state each time.

‫כלל רז‬

‫ שכל מקום שהשמות מחולקים‬.‫ ותלוי גם כן בכלל הנ"ל‬.‫וכן מלת "כל" יבוא לפעמים כפול עם כל שם ולפעמים לא‬
'‫ ( ויקרא ס‬. ‫ יבוא מלת "כל" רק על הראשון‬-- ‫ ואם הם טפלים זה לזה‬.‫ יכפול מלת "כל" עם כל אחד ואחד‬-- ‫זה מזה‬
) ‫קלה‬

Rule 207: And moreover, the word ‫( כל‬all) sometimes comes repeated with each noun and
sometimes not. And it also depends on a rule, as it appears to me: Any place where the nouns are
separate from one another – the word ‫ כל‬will be repeated with each and every one. And if some
are subordinate to others – the word ‫ כל‬will only come on the first.

‫כלל רח‬

‫"וישע ה' אל הבל‬ .‫ יבוא כפול עם כל שם ושם‬-- ‫היחוס הבא על השמות הבאים ביחוס אחד‬-‫וכן מדרך הלשון שאות‬
."‫ "בבקר ובצאן וביין ובשכר‬, "‫ "את שם ואת חם ואת יפת‬, "‫ואל מנחתו‬

‫ "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה‬:‫ובכל זאת מצאנו פעמים רבות שנשמט אות היחוס באחד מן השמות‬
."‫ "בפר בן בקר לחטאת ואיל אחד לעולה‬, "‫ואהרן‬

.‫וחז"ל היה להם כלל‬

480
Deuteronomy 28:11.

481
Numbers 18:17.

482
Deuteronomy 14:23.
 ‫ ובכל מקום שלא נמצא אות היחוס על אחד‬.‫ מורה שכל אחד ענין בפני עצמו‬-- ‫שכל מקום שכפל אות היחוס‬ •
,)‫ (אחרי ס' יא באורך‬. ‫ מורה שהוא טפל‬-- ‫מהם‬
) ‫ ( שמיני ס' עא‬. ‫או הוכיחו מזה שלא באו השמות ביחוס אחד‬ •
,‫ בחוקותי ס' מט‬. ‫ שמיני ס' קלד‬,‫ ( שמיני ס' קטז‬. ‫או הוכיחו שאינו אות היחוס רק יש לו הוראה אחרת‬ •
) ‫בחוקותי ס' קט‬

Rule 208: And moreover, it is the custom of the language that a preposition that corresponds to
many nouns will come repeated with each noun. ‫( וישע ה' אל הבל ואל מנחתו‬And the LORD had
respect to Abel and to his offering)483 ‫( את שם ואת חם ואת יפת‬Shem, Ham, and Japheth)484 ‫בבקר‬
‫( ובצאן וביין ובשכר‬for oxen, or for sheep, or for wine, or for strong drink)485.

And nevertheless, we find many times where the preposition is dropped from one of the nouns.
‫( ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה ואהרן‬And the children of Israel went and did so; as the
LORD had commanded Moses and Aaron)486, ‫( בפר בן בקר לחטאת ואיל אחד לעולה‬with a young
bullock for a sin-offering, and a ram for a burnt-offering)487.

And the sages of blessed memory had a rule for this:

Any place where a preposition is repeated – it teaches that each is a topic in and of itself. And
any place where a preposition is not found to correspond to one of them – it teaches that it is of
secondary importance. Or we are forced to conclude that the nouns do not all come with one
preposition. Or we are forced to conclude that there is only a preposition where a noun has
another meaning.

‫כלל רט‬

.‫ יש בו דרוש ודיוק‬-- ‫כל מקום שבא מלת הגוף נוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל‬

,‫ וסימן קפ‬,‫ ( ויקרא סימן קנח‬. ‫ בכל אלה ממעט זולתו‬-- ‫ והוא לא ידע‬, ‫ הם מקריבים‬, ‫ הוא מקריב‬:‫כמו‬ •
) ‫ וסימן צא‬,‫ וסימן פח‬,‫ וסימן לב‬,‫ וסימן כד‬,‫ אמור ס' יג‬. ‫ צו ס' ג‬. ‫וסימן שסו‬
) ‫ קדושים ס' קכו‬. ‫ ( אחרי ס' קמט‬. "‫ בא לדייק מלת "אתם‬- ‫ אתם תירשו‬, ‫וכן במה שכתוב ושמרתם אתם‬ •
‫ מלת 'אתה' מיותר ונדרש‬,"‫וכן מה שנאמר "יין ושכר אל תשת אתה ובניך‬ •

483
Genesis 4:4.

484
Genesis 6:10.

485
Deuteronomy 14:26.

486
Exodus 12:28.

487
Leviticus 16:3.
Rule 209: Any place where a pronoun is added, even though the pronoun can be inferred from
the conjugation of the verb – there will be a homiletical interpretation and an interpretation that
the pronoun comes in its precise meaning.

Like ‫ והוא לא ידע‬, ‫ הם מקריבים‬, ‫ – הוא מקריב‬with all of these, it excludes anything else (other than
‫ הוא‬and ‫)הם‬.

And moreover when it says ‫( ושמרתם אתם‬You therefore shall keep My statutes)488, ‫אתם תירשו‬
(you shall inherit their land)489, it comes to be precise with the word ‫אתם‬.

And moreover when it says ‫( יין ושכר אל תשת אתה ובניך‬Drink no wine nor strong drink, you, nor
your sons with you)490, the word ‫ אתה‬is superfluous, and there is a homiletical interpretation.

‫כלל רי‬

‫ "באש תשרפנו את‬, "‫לא תרדה בו‬..‫ "ובאחיכם‬, "‫לה יטמא‬..‫ "ולאחותו‬-- ‫וכן בכל מקום שכפל הכינוי עם גוף הפעול‬
,‫ שמיני ס' סט‬. ‫ צו ס' פט‬. ‫ ויקרא ס' רפג‬,‫ ( ויקרא ס' רנג‬. ‫ ותמצאם בספר הזה‬,‫ יש בו דרוש תמיד‬-- "‫אשר בו הנגע‬
) ‫ בחוקותי ס' קז‬. ‫ בהר ס' צב‬. ‫ אמור ס' ט‬. ‫ וסימן קעד‬,‫ וסימן קיח‬,‫ וסימן צז‬,‫ תזריע ס' פח‬. ‫שמיני ס' עט‬

'‫ בהר ס‬, ‫ צו ס' קט‬,‫ ( צו ס' כז‬. "‫מהם תקנו‬..‫ "ומאחיכם‬,"‫מכל קרבן‬..‫ כמו "והקריב ממנו‬.‫ מן‬- ‫וכן כפל היחוס ממנו‬
)‫פז‬

,) ‫ תזריע ס' עב‬,‫ ויקרא ס' שט‬,‫ ויקרא ס' שג‬,‫וכן בכל מקום שבא מילת "והוא" מורה הפוך וסתירה ( ויקרא ס' רצח‬

'‫ אין הלמ"ד כינוי הפעול רק פירושו לשם חטאת ( ויקרא ס‬,"‫ואם אין היחוס הכפול דומה כמו "ושחט אותה לחטאת‬
.)‫רצ‬

‫ "העיר אשר‬.‫ לרוב לא יחזיר אות היחוס אחר הפעל; וכשיחזיר יש בו דיוק‬-- ‫ובמקום שנזכר שם הפעול לפני הנפעל‬
) ‫ "וכלי חרס אשר יגע בו הזב" ( מצורע ס' קמד‬."‫בחרת בה‬

Rule 210: And moreover, any place where it repeats the pronoun with the object - ‫לה‬..‫ולאחותו‬
‫( יטמא‬and for his sister a virgin, that is near to him, that has had no husband, for her may he defile
himself)491, ‫לא תרדה בו‬..‫( ובאחיכם‬but over your brethren the children of Israel you shall not rule,
one over another, with rigour)492, ‫( באש תשרפנו את אשר בו הנגע‬you shall burn that wherein the

488
Leviticus 18:26.

489
Leviticus 20:24.

490
Leviticus 10:9.

491
Leviticus 21:3.

492
Leviticus 25:46.
plague is with fire)493 – there will always be a homiletical interpretation, and one can find them
in this book.

And moreover, it may repeat the preposition ‫ממנו – מן‬. Like ‫מכל קרבן‬..‫( והקריב ממנו‬And of it he
shall present one out of each offering)494 and ‫מהם תקנו‬..‫ומאחיכם‬.

And moreover, any place where the word ‫ והוא‬comes, it teaches the opposite and that it is a
contradiction.

And if two different prepositions come, like ‫( ושחט אותה לחטאת‬and kill it for a sin-offering)495, the
prefix ‫ ל‬of the direct object pronoun is only for explaining it to mean for the sake of a sin-
offering.

And in a place where a direct object is mentioned before a passive verb – usually it will not come
back to it through a preposition prefix after the verb; and when does come back to it, it means
that it is to be interpreted precisely - ‫( העיר אשר בחרת בה‬toward the city which You have
chosen)496 and ‫( וכלי חרס אשר יגע בו הזב‬And the earthen vessel, which he that has the issue
touches)497.

‫כלל ריא‬

‫ "וכל מעשר‬,"‫ לפעמים שניהם נמשכים על הפעל כמו "שודד מבית מבוא‬,‫ושני שמות הבאים ביחוס שממנו זה אחרי זה‬
‫ ועל כן גם במקום שאחד נמשך על חברו כמו "ועשה מאחת מהנה" פירשוהו חז"ל כוונה‬."‫הארץ מזרע הארץ מפרי העץ‬
) ‫ ויקרא ס' שמג‬, ‫ ועשה מאחת ועשה מהנה ( ויקרא ס' קצח‬-- ‫שני' דרושית‬

Rule 211: And two nouns that come related to one another for which one comes after the other,
sometimes both are drawn to the verb, like ‫( שודד מבית מבוא‬for it is laid waste, so that there is no
house, no entering in)498, ‫( וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ‬And all the tithe of the land,
whether of the seed of the land, or of the fruit of the tree, is the LORD'S)499. And thus, also in a
place where one is drawn onto its associate, like ‫( ועשה מאחת מהנה‬Speak unto the children of
Israel, saying: If any one shall sin through error, in any of the things which the LORD has

493
Leviticus 13:57.

494
Leviticus 7:14.

495
Leviticus 4:33.

496
1 Kings 8:44.

497
Leviticus 15:12.

498
Isaiah 23:1.

499
Leviticus 27:30.
commanded not to be done, and shall do any one of them)500, the sages of blessed memory
interpret it to mean ‫ ועשה מאחת ועשה מהנה‬- “and shall do any one…and shall do of them”.

‫כלל ריב‬

‫ כי לא לחנם כתבה תורה לשון‬.)‫וכן בכל מקום שמשמעות הלשון סובל שני פירושים יפרשו גם כוונה השני' (בהר ס' מו‬
.‫ ועל כרחך שנבין אותו בכל ענין שנוכל להבין ממנו‬,‫כזה‬

‫ ובין ערך ההפלגה שבא בה"א ["היפה‬,]"‫ הנה יש הבדל בין ערך היתרון שבא במ"ם ["אחיו הקטן יגדל ממנו‬,‫למשל‬
‫ היה לו לומר‬,"‫ ועל כן במה שכתוב "הגדול מאחיו‬.)"‫ "גבוה מכל העם‬-- "‫בנשים"] (אם לא כשבא מ"ם על מלת "כל‬
.)‫ פירשו גם כוונה שניה גדלהו משל אחיו (אמור ס' כה‬,"‫"הגדול באחיו‬

.)‫ כלל קט‬,‫ כלל צה‬,‫ כלל עג‬,‫ כלל ס‬,‫וכבר תראה דרושים רבים נכונים על המבצר הזה (עיין למעלה כלל מא‬

‫וכל שכן במקום שנמצא איזה סירוס ועיוות או נטיה מחוקי הלשון יפרשו בו גם כוונה שניה דרושיית כפי משמעות‬
,‫ וסימן סז‬,‫ שמיני ס' מב‬. ‫ וסימן קטז‬,‫ וסימן עז‬,‫ וסימן נא‬,‫ ותמצא כזה (צו ס' יג‬.‫הכתוב כמ"ש למעלה כמה פעמים‬
‫ וסימן‬,‫ אמור ס' צד‬. ‫ וסימן פג‬,‫ אחרי ס' כו‬. ‫ וסימן קלו‬,‫ וסימן קכד‬,‫ מצורע ס' סב‬. ‫ וסימן קנד‬,‫ וסימן קמג‬,‫וסימן קלה‬
)‫ בהר ס' לג) ועיין עוד (מצורע ס' קמב‬. ‫קכב‬

Rule 212: And moreover, any place where the meaning of the language carries two
interpretations, they will interpret it also according to the second interpretation, as the Torah is
not written in a language like this for a vain purpose, and it is thus understood with respect to any
theme that one is able to understand from it.

For example, there is a difference between the comparative that comes with the letter ‫אחיו הקטן ( מ‬
‫ יגדל ממנו‬- his younger brother shall be greater than he)501, and the superlative that comes with
with the letter ‫ היפה בנשים( ה‬- fairest among women502) (unless the letter ‫ מ‬comes on the word ‫ כל‬-
‫ גבוה מכל העם‬- he was higher than any of the people)503. Thus, when it is written ‫הגדול מאחיו‬
(highest among his brethren)504, it should have said ‫הגדול באחיו‬. The letter ‫ מ‬gives it a second
meaning - ‫( גדלהו משל אחיו‬if he does not have personal wealth, he should be made great from the
property of his brethren)505.

500
Leviticus 4:2.

501
Genesis 48:19.

502
Songs of Songs 1:8.

503
1 Samuel 9:2.

504
Leviticus 21:10.

505
Babylonian Talmud Horayot 9a.
And all the more so, any place where there exists a distortion or a shifting from the rules of the
language, a second homiletical interpretation will also be given, as is written about above several
times.

Chapter 25
‫כלל ריג‬

:‫ אם נרצה לחלק מין האדם לפי צבע עורו נאמר‬,‫ למשל‬.‫מתנאי החלוקה שתהיה שלמה ושתהיה מקפת על כל הצדדים‬
‫ שקערורים‬,‫ שקערורים אדמדמים‬,‫ שחורים כגחל‬,‫ אדום בוהק‬,‫ לבנים אדמדמים‬,‫ יש לבנים ביותר‬.‫"מין האדם לפי צבעו‬
‫ "יש אנשים שחורים ואנשים‬,‫ למשל‬.‫ אמנם יש ביד המחלק לתפוס רק המינים היותר נבדלים לבד‬."‫ וכדומה‬,‫ירקרוקים‬
.‫ ויתר המינים יכנסו תחת שני הסוגים הראשיים האלה‬,"‫לבנים‬

‫ בפרשת צו מחלק (לענין בלוע מחטאת) בין כלי חרס וכלי נחושת; ויתר הכלים‬,‫ למשל‬.‫וכן נהגה התורה בחלוקותיה‬
;‫ ובחילוק שמחלק בין קדשים הנאכלים ליום אחד ובין הנאכלים לשני ימים תפס תודה ושלמים‬.‫נכנסים תחת שני אלה‬
‫ והסימן שנכיר שכוונת התורה לעשות חלוקה כוללת כל המינים הוא מה שתפס‬.‫ וכן תמיד‬.‫ויתר המינים נכנסים תחתם‬
) ‫ צו ס' קיב‬,‫ ( צו ס' סז‬. ‫ זבח שלמים‬,‫ זבח תודה‬,‫ כלי עץ‬,‫ כלי נחושת‬,‫ כלי חרס‬-- ‫שם הסוג עם שם המין‬

Rule 213: When dividing something into categories, it is necessary that the division be complete
and all-inclusive. For example, if it is desired to distinguish between types of men according to
their skin color, it will be said, ‫ שחורים‬,‫ אדום בוהק‬,‫ לבנים אדמדמים‬,‫ יש לבנים ביותר‬.‫מין האדם לפי צבעו‬
‫ וכדומה‬,‫ שקערורים ירקרוקים‬,‫ שקערורים אדמדמים‬,‫( כגחל‬Type of man according to his skin color - there
are extremely white, reddish white, shiny red, coal black, reddish dim, greenish dim, etc.)
Indeed, one could do this using only extreme skin types; for example, ‫יש אנשים שחורים ואנשים לבנים‬
(there are black people and white people), and the remainder of types will fall into one of these
two main categories.

And moreover, it is customary for the Torah to talk in terms of division into categories. For
example, it divides (for the topic of absorption with respect to a sin offering) between an
earthenware vessel and a brazen vessel, and the remainder of vessels fall into one of these two
categories506. And when dividing between sacred foods that are eaten for one day and those that
are eaten for two days, it uses ‫( תודה ושלמים‬thanksgiving for one day and peace offerings for two
days)507. And the remainder of types fall into one of these two categories. And moreover, a daily
offering. And a recognized sign that the intention of the Torah is to make an all-inclusive
division is when it uses the name of a category with the name of a type – for instance, ‫ כלי‬,‫כלי חרס‬
‫ זבח שלמים‬,‫ זבח תודה‬,‫ כלי עץ‬,‫( נחושת‬an earthenware vessel, a brazen vessel, a wooden vessel, a
thanksgiving offering, a peace offering).

‫כלל ריד‬
506
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 67.

507
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 112.
 ‫וכן מלת "או" מציין החלוקה המינית‪ .‬וכשאמר "או בגד או עור" וכן "או עור או פסח" וכדומה ‪ --‬בא לעשות חלוקה‬
‫כוללת‪ ,‬וכל הדומה לבגד ועור וכיוצא נכלל בשם 'בגד ועור' ‪ ( .‬שמיני ס' קיז‪ ,‬וסימן קיח‪ ,‬וסימן קכ‪ ,‬וסימן קכד ‪.‬‬
‫מצורע ס' קמג ‪ .‬אמור ס' יז‪ ,‬וסימן יח‪ ,‬וסימן מט‪ ,‬וסימן נ‪ ,‬וסימן נא‪ ,‬וסימן עד‪ ,‬וסימן עה )‬

‫‪ (or) indicates a division between types. And when it says‬או ‪Rule 214: And moreover, the word‬‬
‫‪ (a blind man, or a lame)509 etc., it‬או עור או פסח ‪ (or raiment, or skin)508 and moreover‬או בגד או עור‬
‫‪comes to make an all-inclusive division, and anything similar to raiment or skin is included with‬‬
‫‪.‬בגד ועור‬

‫כלל רטו‬

‫והכתוב לא ידבר במאמרים תנאים מחולקים רק במקום שכל חלוקה שוללת את חברתה‪ .‬אבל במקום שיצויר שיעשו‬
‫כולם כאחד‪ ,‬והכתוב רוצה להודיע דין כל אחד ואחד ‪ --‬לא יחלקם דרך חלוקה על ידי מלת "אם"‪ ,‬רק יודיע דיניהם‬
‫בצורת מאמר החלטי‪ ,‬לא דרך תנאי‪.‬‬

‫למשל "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה ומן הבהמה אשר לא טהורה וכולי" ( צו ס' סט )‬

‫‪Rule 215: And the Scripture only speaks with separate conditional statements when they are‬‬
‫‪mutually exclusive, but in a place where it is depicted that everything is done as one and the‬‬
‫‪Scripture means to inform of each and every judgement – it will not separate them by way of‬‬
‫‪; it will only inform of their judgements in the form of an absolute‬אם ‪division through the word‬‬
‫‪statement, not by way of a conditional statement.‬‬

‫‪ (Of every clean‬מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה ומן הבהמה אשר לא טהורה וכולי ‪For example,‬‬
‫‪beast you shall take to you seven and seven, each with his mate; and of the beasts that are not‬‬
‫‪clean two [and two], each with his mate)510.‬‬

‫כלל רטז‬

‫וראוי שהחלוקות יהיו זו כנגד זו‪ ,‬לא שיתפוס דברים שאינם יסוד בחלוקה ולא תנאים לה‪.‬‬

‫ועל כן במה שכתוב "ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת" אינו מדויק‪ ,‬אחר שגם זה פר החטאת‪ ,‬ויש בו דרוש‬ ‫•‬
‫‪ ( .‬ויקרא ס' רנג )‬
‫וכן במה שנאמר "ואם נפש אחת תחטא" ‪ ( .‬ויקרא ס' רעח )‪,‬‬ ‫•‬
‫וכן במה שנאמר "וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ" ‪ -‬מכלל שיש שרץ המים ‪ ( .‬שמיני ס' קט )‬ ‫•‬

‫‪Rule 216: And it is proper that the divisions will be mutually exclusive.‬‬

‫‪508‬‬
‫‪Leviticus 11:32.‬‬

‫‪509‬‬
‫‪Leviticus 21:18.‬‬

‫‪510‬‬
‫‪Genesis 7:2.‬‬
Thus, when it is written ‫( ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת‬Thus shall he do with the bullock; as he
did with the bullock of the sin-offering)511 it is not accurate, as both bullocks are of the sin-
offerings, and there is a homiletical explanation.

And moreover, when it says ‫( ואם נפש אחת תחטא‬And if any one of the common people sin)512.

And moreover, when it says ‫( וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ‬And these are they which are
unclean to you among the swarming things that swarm upon the earth)513 – it implies that there
are swarming things in the water.

‫כלל ריז‬

‫ ואז גם החלוקה שנמצא בה רק שם‬,)‫ולפעמים יתפוס חלוקה בעלת שתי איברים (ר"ל שבכל חלוקה תפס שני דברים‬
) ‫ ( צו ס' צ‬. ‫אחד ע"כ נכלל בשם הזה שני דברים‬

Rule 217: And sometimes a division of an expression will have two ‫( איברים‬limbs) (it means to
say that each division includes two things), and then such a division will also only have one
noun; thus, the two things will be included with this one noun.

Leviticus 7:9-10 says, ‫וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה‬
‫( וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו‬And every meal-offering that is baked in the
oven, and all that is dressed in the stewing-pan, and on the griddle, shall be the priest's that
offers it. And every meal-offering, mingled with oil, or dry, shall all the sons of Aaron have, one
as well as another).

Here are the two divisions, each with two ‫איברים‬:

A) ‫( וכל נעשה במרחשת ועל מחבת‬and all that is dressed in the stewing-pan, and on the
griddle).

B) ‫( וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה‬And every meal-offering, mingled with oil, or dry)514.

‫כלל ריח‬

'‫( צו ס‬. ‫ נוכל לדייק שביתר הדברים שלא נזכרו בכתוב הם שווים‬-- ‫אם הזכיר שם הסוג ואחר כך ההבדלים שבין מיניו‬
) ‫צז‬

511
Leviticus 4:20.

512
Leviticus 4:27.

513
Leviticus 11:29.

514
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 90.
Rule 218: If a category is mentioned and afterwards it distinguishes between its types – we can
be certain that the rest of the things that are not mentioned in the Scripture are the same for all of
these types.

‫כלל ריט‬

‫ ונמצא פרט אחד מפורש במין אחד וסתום‬,‫ ובכל מין יש פרטים מובדלים ופרטים מתדמים‬,‫ומאמר שבאו בו כמה מינים‬
‫ ( צו‬. ‫ למדינן שכמו שמתדמה במין המפורש כן הוא הדין שמתדמה במין הבלתי מפורש‬-- ‫ביתר המינים ולא באר הפוכו‬
) ‫ס' קג‬

Rule 219: And for an expression that comes with several types and in each type there are details
that are found in only one type and details that are found in more than one type, and one detail is
found explicitly in one type but is ambiguous in the remainder of types (it does not clarify that it
is the opposite in the remainder of types) – we learn that whenever one detail is mentioned
explicitly in many types, it is thus the rule that these types share in the other detail that is only
mentioned explicitly in one of them.

Leviticus 7:12 says, ‫אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים‬
‫( בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן‬If he offer it for a thanksgiving, then he shall offer with the
sacrifice of thanksgiving unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with
oil, and cakes mingled with oil, of fine flour soaked).

There are three types:

1) ‫( חלות מצות בלולת בשמן‬unleavened cakes mingled with oil).

2) ‫( ורקיקי מצות משחים בשמן‬and unleavened wafers spread with oil).

3) ‫( וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן‬and cakes mingled with oil, of fine flour
soaked).

It uses the word ‫ חלות‬for “cakes” in the first and third types; however, the first and third types
are different in that the third type is ‫( מורבכת‬soaked) but not the first type, and the third type has
‫( סולת‬fine flour) but is ambiguous in the first type. Hence, ‫ סולת‬must also apply in the first type,
according to Rule 219515.

‫כלל רכ‬

‫ "אם בן הוא ואם‬."‫ יתפוס דבור המציאות "הוא‬-- ‫בכל מקום שאין החלוקה תלויה בפעולות האדם רק בדבר שבמציאות‬
."‫בת היא‬

515
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 103.
 '‫ ( תזריע ס‬. ‫ומה שכתב "ואם נקבה תלד" בא ללמד שאין צורך שידע מהות הדבר בבירור; ואפילו טומטום ואנדרוגנוס‬
) ‫יח‬

Rule 220: In any place where there is a division that is not dependent on the actions of a person,
but only on a matter that is a reality – it will use the word that indicates that it is a reality, ‫ הוא‬-
‫( אם בן הוא ואם בת היא‬if it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall
live)516.

And when it is written ‫( ואם נקבה תלד‬But if she bear a maid-child)517, it comes to teach that one
does not need to know the nature of the thing clearly; it can even have an indeterminate gender
or be a hermaphrodite.

‫כלל רכא‬

‫ מבואר‬-- "‫ ולא אמר "ואם שאת‬,"‫ אבל במה שכתוב "נגע צרעת כי תהיה באדם‬."‫וציון מלת החלוקה היא מילת "אם‬
) ‫ ( תזריע ס' סט‬. ‫שאינו חלוקה מן הקודם רק מאמר בפני עצמו‬

Rule 221: And the word which indicates division is the word ‫( אם‬if). But when it is written ‫נגע‬
‫( צרעת כי תהיה באדם‬When the plague of leprosy is in a man)518 and does not say ‫( ואם שאת‬and if
there is a rising) – it is clarified that it is not a division from the previous statement, and it is only
an expression in and of itself.

Leviticus 13:8-9 says, ‫ נגע צרעת כי תהיה באדם‬.‫וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא‬
‫( והובא אל הכהן‬And the priest shall look, and, behold, if the scab be spread in the skin, then the
priest shall pronounce him unclean: it is leprosy. When the plague of leprosy is in a man, then he
shall be brought to the priest), using the word ‫ כי‬for “when” instead of ‫אם‬. This is to indicate
that verse Leviticus 13:9 has nothing to do with the previous verse, Leviticus 13:8, i.e., it is an
expression in and of itself, a new topic.

‫כלל רכב‬

‫ לא בדרך‬,‫ ידבר בדרך הפעל‬-- ‫ לא בין הפעולות עצמם‬,‫וכל חלוקה שהחילוק מיוסד בין הגופים הפועלים או הפעולים‬
."‫ "ואם בית אישה נדרה‬,"‫ כמו "ואם משדה אחוזתו יקדיש‬.‫השם‬

‫ וזה השורש‬."‫ ראוי לומר "ואם מן הצאן מקריב‬,"‫ועל כן מה שכתב "ואם מן הצאן קרבנו" "ואם זבח שלמים קרבנו‬
) ‫ ( ויקרא ס' סא‬. ‫שמלת "קרבנו" נדרש תמיד כמו שהבאתי כל הדרושים האלה‬

516
Exodus 1:16.

517
Leviticus 12:5.

518
Leviticus 13:9.
‫‪Rule 222: And any division that is established between subjects or objects, but not between‬‬
‫‪ (And if a‬ואם משדה אחוזתו יקדיש ‪verbs – it will speak by way of a verb, not by way of a noun, like‬‬
‫‪ (And if a‬ואם בית אישה נדרה ‪man shall sanctify to the LORD part of the field of his possession)519,‬‬
‫‪woman vowed in her husband's house)520.‬‬

‫ואם ‪ (And if his offering be of the flock)521 and‬ואם מן הצאן קרבנו ‪And therefore, when it is written‬‬
‫ואם מן ‪ (And if his offering be a sacrifice of peace-offerings)522, it is proper to say‬זבח שלמים קרבנו‬
‫‪ is given a homiletical interpretation.‬קרבנו ‪. And this is the reason why the word‬הצאן מקריב‬

‫‪ (And if his offering‬ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו ‪Leviticus 1:10 says,‬‬
‫‪be of the flock, whether of the sheep, or of the goats, for a burnt-offering, he shall offer it a male‬‬
‫‪ (offer),‬מקריב ‪ for “his offering” instead of the verb‬קרבנו ‪without blemish), using the word‬‬
‫‪ is there to exclude‬קרבנו ‪contradicting Rule 222. The homiletical interpretation is that the word‬‬
‫‪offerings that were stolen523.‬‬

‫‪Chapter 26‬‬
‫כלל רכג‬

‫במקום שנזכר שני שמות‪ ,‬ולכל שם יש ציווי ופעל מיוחד‪ ,‬מצאנו לפעמים שנותנים של זה בזה ושל זה בזה‪.‬‬

‫כמו "לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך"‪ ,‬שהוא הדין שהשור אסור בגיזה והצאן בעבודה‪ ,‬ותפס‬ ‫•‬
‫הרגיל שעובדים בשור וגוזזים הצאן‪.‬‬
‫וכן במה שנאמר "לגר אשר בשעריך תתננו או מכור לנכרי"‪ ,‬סבירא ליה לר' מאיר שתפס דרך הרגיל לתת‬ ‫•‬
‫לגר ולמכור לנכרי; וה"ה בהפך‪.‬‬
‫וכו בכמה מקומות ‪ ( .‬ויקרא ס' קיז‪ ,‬קדושים ס' פא )‪.‬‬ ‫•‬
‫וכן אם תפס בכל אחד רבותא כמו בנשך ומרבית ( בהר ס' עד )‬ ‫•‬

‫אמנם במקום שאין לומר שתפס דבר הרגיל‪ ,‬כמו במה שכתוב "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא"‪ ,‬אמרינן‬
‫שבמקדש מותר נגיעה‪ ,‬שאם לא כן היה לו לכתוב "בכל קדש ובמקדש לא תגע" ( תזריע ס' טז )‪ .‬וכן מצאנוהו בלשון‬
‫זה פעמים רבות שבא בדוקא ( ויקרא קיז )‬

‫ור' יהודה נתן כלל בזה‪ .‬שכל מקום שחזר תנאי אחד בשני המשפטים ‪ --‬מבואר שהתנאים שנשנו בכל אחד בפני עצמו‬
‫הם בדוקא‪ ,‬ואין נותנים של זה בזה ‪ ( .‬ויקרא ס' קיט )‬

‫‪519‬‬
‫‪Leviticus 27:16.‬‬

‫‪520‬‬
‫‪Numbers 30:11.‬‬

‫‪521‬‬
‫‪Leviticus 1:10.‬‬

‫‪522‬‬
‫‪Leviticus 3:1.‬‬

‫‪523‬‬
‫‪Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 61.‬‬
Rule 223: In a place where two nouns are mentioned and for each noun there is a special
imperative, we sometimes find them giving of each other:

Like ‫( לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך‬you shall do no work with the firstling of your ox, nor
shear the firstling of your flock)524, that the same applies in which one is prohibited from
fleecing the ox and forcing one’s sheep to work, and it uses the fact that it is normal for an ox to
work and for one to fleece a sheep.

And moreover, when it says ‫( לגר אשר בשעריך תתננו או מכור לנכרי‬you may give it to the stranger
that is within your gates, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner)525, it is logical to
Rabbi Meir that it uses the fact that the normal way is to give to a stranger and to sell to a
foreigner; and thus, it is also the reverse.

And moreover, if it uses with each one a novelty, as it does with interest and increase526.

Indeed, in a place where it does not speak in the normal way, as when it says ‫בכל קדש לא תגע ואל‬
‫( המקדש לא תבוא‬she shall touch no hallowed thing, nor come into the sanctuary)527, they say that
in the Temple, touching is permitted, that if it were not so, it would have written ‫בכל קדש ובמקדש‬
‫( לא תגע‬she shall touch no hallowed thing or the sanctuary) and moreover, we find it in this
language many times, in which it comes precisely.

And Rabbi Yehuda gives a rule for this – any place where it repeats one condition in two
sentences – it means that with the repeated conditions, each one by itself is precise and they do
not give of each other.

‫כלל רכד‬

‫ כמו "יין‬.‫אם מזהיר על שני דברים שהאחד נשמע בקל וחומר מהשני על כרחנו שמזהיר עליו באזהרה חמורה יותר‬
) ‫ אחרי ס' קכט‬,‫ אחרי ס' ז‬. ‫ ( שמיני ס' לה‬. ‫ וכדומה‬,"‫ "אל הקודש מבית לפרוכת‬,"‫ושכר אל תשת‬

Rule 224: If it warns about two things where one is implied through an argumentum a fortiori
from the other, we are forced to conclude that it warns about the one with a more severe warning.

524
Deuteronomy 15:19.

525
Deuteronomy 14:21.

526
Leviticus 25:36.

527
Leviticus 12:4.
Like ‫( יין ושכר אל תשת‬Drink no wine nor strong drink)528 and ‫( אל הקודש מבית לפרוכת‬into the holy
place within the veil)529, etc.

‫כלל רכה‬

.‫ וסימן קכא‬,‫ וסימן עג‬,‫ וסימן סו‬,‫ ( תזריע ס' סד‬. ‫בכל פרשת נגעים כשבאו שני תנאים בא אחד לתנאי ואחד לרבותא‬
)‫ועיין מצורע ס' קעז‬

Rule 225: In all of the chapter about afflictions, whenever two conditions come, one will come
as a condition and one will come as a novelty.

Leviticus 13:4 says, ‫ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן‬
‫( את הנגע שבעת ימים‬And if the bright spot be white in the skin of his flesh, and the appearance
thereof be not deeper than the skin, and the hair thereof be not turned white, then the priest shall
shut up him that has the plague seven days). The first condition is “And if the bright spot be
white in the skin of his flesh”. And the second condition is “and the appearance thereof be not
deeper than the skin, and the hair thereof be not turned white”. In this case, the second condition
comes as a novelty and means even if the appearance thereof be not deeper than the skin, and
the hair thereof be not turned white, he should be quarantined, in accordance with Rule 225530.

‫כלל רכו‬

‫ בהכרח הם‬-- ‫ שמשפט האחד הוא טעם לחברו‬, "‫שני משפטים המקושרים ביחוס הסבה והמסובב על ידי מלת "כי‬
. ‫ ( ויקרא ס' קלה‬. ‫ ואין מוזהר במשפט המסובב רק במה שהזהיר במשפט הסבה; אם לא שיש גילוי דעת בדבר‬,‫שוים‬
) ‫צו ס' קמא‬

Rule 226: Two sentences that are linked by cause and effect through the word ‫כי‬, where one
sentence is the reason for its associate – they must be talking about the same matter, and it will
only warn in the sentence that is effect when it warns in the sentence that is the cause.

Leviticus 7:23-25 says, ‫ וחלב נבלה וחלב טרפה‬.‫דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו‬
‫ כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת‬.‫יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו‬
‫( מעמיה‬Speak unto the children of Israel, saying: You shall eat no fat, of ox, or sheep, or goat.
And the fat of that which dies of itself, and the fat of that which is torn of beasts, may be used for
any other service; but you shall in no wise eat of it. For whosoever eats the fat of the beast, of
which men present an offering made by fire to the LORD, even the soul that eats it shall be cut
off from his people), linking the sentences by cause and effect via the word ‫כי‬. Thus, by Rule 226

528
Leviticus 10:9.

529
Leviticus 16:2.

530
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 64.
Leviticus 7:23-24 and Leviticus 7:25 must be talking about the same matter, the prohibition of
eating fat531.

‫כלל רכז‬

‫ יתפרש שהיא‬,‫ במקום שהיה עולה על הדעת שהוא מצוה‬,‫ והיינו‬.‫מלת "לא" תתפרש פעמים שלילה ופעמים אזהרה‬
‫ וכמו שכתב הרמב"ם‬.‫ דהוה אמינא שמצוה להבדיל בחטאת העוף‬,‫ כמו "לא יבדיל" פירושו אין צורך להבדיל‬.‫שלילה‬
.) ‫ ויקרא ס' שלג‬,‫ ( ויקרא ס' צ‬. ‫בשרשיו למניין המצוות‬

‫ "לעולם‬,"‫ ופליגי בזה ר' ישמעאל ורבי עקיבא (בסוטה דף ג) במה שכתוב "לה יטמא‬.‫וכן הציווי היא לפעמים רשות‬
."‫ "וקנא את אשתו‬,"‫בהם תעבודו‬

‫ כמו‬.‫ אינו מצוה רק רשות‬-- ‫ שהאחד אזהרה והשני ציווי הסותר אל האזהרה‬,‫ולכן שני מאמרים הבאים זה אחרי זה‬
) ‫ ( ויקרא ס' קלח‬. "‫ובשנה החמישית תאכלו את פריו‬..‫"שלש שנים יהיה לכם ערלים‬

Rule 227: The word ‫( לא‬not) sometimes means a negation and sometimes means a warning. That
is, whenever it is in a place where one might think it is a commandment, it could mean that it is a
negation, as ‫( לא יבדיל‬but shall not divide it asunder)532 means it is not necessary to divide, that
one might think it is a commandment to divide the sin offering of the bird apart. As when
Maimonides writes in Sefer HaMitzvot Chapter 8.

And moreover, an imperative sometimes means permission. And Rabbi Ishmael and Rabbi
Akiva disagree about this533 when it says ‫( לה יטמא‬for her may he defile himself)534, ‫לעולם בהם‬
‫( תעבודו‬of them may you take your bondmen for ever)535, ‫( וקנא את אשתו‬and he be jealous of his
wife)536.

And thus, two statements that come one after another where the first is a warning and the second
is an imperative that contradicts the warning – it is not a commandment, only permission. Like
‫ובשנה החמישית תאכלו את פריו‬..‫( שלש שנים יהיה לכם ערלים‬three years shall it be as forbidden to
you…But in the fifth year may you eat of the fruit thereof)537.

‫כלל רכח‬
531
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 141.

532
Leviticus 5:8.

533
Babylonian Talmud Sotah 3a.

534
Leviticus 21:3.

535
Leviticus 25:46.

536
Numbers 5:14.

537
Leviticus 19:23-25.
 ‫ ולכן בהאי‬.‫ יש לפרש שהוא רשות‬-- ‫וכן בכל מקום שהיה עולה על הדעת שאסור לעשות המעשה ההוא ובא הציווי‬
,‫ צו ס' לו) או יכפול המקור לפני הפעל ללמד שהוא חיוב‬,‫גוונא במקום שרוצה ללמד שהוא מצוה יכפול הציווי (צו ס' ל‬
)‫כמו "אכול תאכלו אותה בקדש" (שמיני ס' נז‬

Rule 228: And moreover, any place where one might think it is prohibited to do a certain action
and the action comes as an imperative – one should interpret it to mean that it is optional. Hence,
in this way any place where it wants to teach that it is a commandment, the imperative will be
repeated. Or the infinitive will be repeated before the verb to teach that it is an obligation, like
‫( אכול תאכלו אותה בקדש‬you should certainly have eaten it in the sanctuary, as I commanded)538.

‫כלל רכט‬

‫ ובזה אין‬.]"‫ יציין התנאי במלת "כי אם" ["לא אשלחך כי אם ברכתני‬,‫וכל מקום שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת‬
‫ רק שהוא‬,)‫ וכשחזר את הפעל בא ללמד בל נטעה שהוא רשות (הפך האזהרה שקדמה לה‬.‫דרך להזכיר את הפעל שנית‬
)‫ או נכפל לציווי מיוחדת (אחרי ס' י‬.)‫ אמור ס' לו‬,‫חובה (אמור ס' ח‬

Rule 229: And any place where it comes to impose a condition on the previous negation, it will
indicate the condition with the words ‫ – לא אשלחך כי אם ברכתני( כי אם‬I will not let you go, except
you bless me539). And with this, it is not the custom to mention the verb again. And when it does
repeat the verb, it comes to teach one not to err in thinking that it means that it is optional
(reversing the warning that precedes it), but that it is an obligation. Or it is repeated for a special
imperative.

Leviticus 21:1-3 says, ‫ כי אם‬.‫ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו‬
‫ ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא‬.‫לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו‬
(And the LORD said unto Moses: Speak unto the priests the sons of Aaron, and say unto them:
There shall none defile himself for the dead among his people; except for his kin, that is near
unto him, for his mother, and for his father, and for his son, and for his daughter, and for his
brother; and for his sister a virgin, that is near unto him, that has had no husband, for her may
he defile himself), repeating the word ‫ יטמא‬for “defile”. According to Rule 229, this is to teach
that it is an obligation for a priest to defile himself for his close kin540.

‫כלל רל‬

."‫ויש הבדל בין מלת "כי" (כשמשמש בלשון אלא) למלת "כי אם‬

‫ בא מילות‬-- ‫ שלא יהיה הדבר בשום אופן רק באופן זה‬-- ‫שבכל מקום שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת‬ •
‫ כמו "לא יאכל‬,‫ [שמלת "אם" משמש על התנאי ולרוב יפורש לא יהיה הדבר רק אם יהיה בו תנאי זה‬."‫"כי אם‬
538
Leviticus 10:18.

539
Genesis 32:27.

540
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 8.
 ‫ "לא ירשך זה‬:‫ וגם במקום שלא נזכר בבירור הוא בכח המאמר‬.")‫מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים (יאכל‬
.]‫ רוצה לומר לא יצויר ירושה באופן אחר‬-- "‫כי אם אשר יצא ממעיך‬
) ‫אבל מלת "כי" אינו מקושר עם הקודם ( אחרי ס' לה‬ •

Rule 230: And there is a difference between the word ‫( כי‬when it is used as “rather”) and the
words ‫( כי אם‬only if):

Any place where it comes to impose a condition on the previous negation – that it will not be in
any manner except in this manner – the words ‫ כי אם‬will come. [The word ‫ אם‬is used with the
condition, and it usually means ‫( לא יהיה הדבר רק אם יהיה בו תנאי זה‬the matter will only be if this
condition will be), like )‫( לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים (יאכל‬and shall not eat of the holy
things, unless he bathe his flesh in water)541. And also in a place where the condition is not
mentioned explicitly: ‫( לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך‬This man shall not be your heir; but he that
shall come forth out of your own bowels shall be your heir)542 – it means to say that inheritance
should not be elucidated in any manner other than to his own children.]

But the word ‫ כי‬is never connected with the previous.

‫כלל רלא‬

‫ ( צו‬. ‫ ויש בו דרוש‬,‫ וכשהדין מפורש במקומו הוא מותר‬.‫כל מקום שמדמה דבר לדבר בהכרח אין הדין מפורש במקומו‬
.) ‫ס' פה‬

) ‫ ( צו ס' לה‬. ‫ואין מדרך הכתוב להקיש את הקודם אל המאוחר; רק את המאוחר אל הקודם‬

Rule 231: Any place where it makes an analogy between one matter and another matter, the
Torah will not mention explicitly that the law applies for both matters. And when the Torah does
mention that the law applies for both matters explicitly, the analogy is superfluous, and there will
be a homiletical interpretation.

And it is not the way of the Scripture to deduce the law for the previous from the law for the
subsequent, only the law for the subsequent from the law for the previous.

Chapter 27
‫כלל רלב‬

‫ ורובם על ידי יתור לשון או שינוי לשון‬.‫והדרכים שעל פיהם למדנו הכתוב שנקיש ונלמד דבר מחברו הם רבים‬
.)‫ וימצא רובם בכללים שכתבנו (ועיין תזריע סימן סו‬.‫ודומיהם‬

541
Leviticus 22:6.

542
Genesis 15:4.
 .‫גם ילמדו על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן‬

‫וענין הגזירה שוה והבנין אב אין מכריחים כל כך כמו הכללים הנזכרים כאן שהם מיוסדים בלשון הכתוב‬ •
‫ ובכל זה יגענו תמיד לקרב גם הגז"ש והבנין אב אל השכל כפי‬.'‫ ולכן קראם הרמב"ם 'דברי סופרים‬,‫עצמו‬
.‫היכולת‬
) ‫ אחרי ס' קמה‬,‫ אחרי ס' קכ‬. ‫ ועיין בזה ( ויקרא ס' קמג‬,‫וכן ענין כלל ופרט אינו רחוק מן הפשט‬ •
) ‫ובכלל המוסף על הפרט ( שמיני ס' קיט‬ •
.) ‫ושני כללות הסמוכים זה לזה ( שמיני ס' עז‬ •
"‫ כמו מה שכתוב "מן הצאן מן הכבשים ומן העזים‬.‫ואם הפרטים נודעים מן הכלל לבדו הוא מותר לדרשה‬ •
.) ‫ ויקרא ס' שכד‬,‫(ויקרא ס' סב‬
.) ‫ הכלל מיותר ונדרש ( ויקרא ס' שכג‬- ‫וכן אחר שזכר הפרטים‬ •
.)‫ מצורע ס' קב‬,‫ופרט שאחר הכלל אין דרכו לבוא בוי"ו החיבור ( מצורע ס' קפ‬ •

‫ כמו שלמד שלא תגנובו שבעשרת‬.‫וכן דבר הלמד מענינו הוא מיוסד בשכל שנלמד הסתום מן המפורש בסמוך לו‬
'‫ קדושים ס‬,‫ ושבפרשת קדושים מדבר בגונב ממון וכדומה ( קדושים ס' כג‬,‫הדברות מדבר בגונב נפשות כמו לא תרצח‬
) ‫ ויקרא ס' שח‬. ‫כט‬

Rule 232: And there are many ways in which the sages interpret the Scripture. And most are
through superfluous language or modified language, etc. And most can be found in the rules that
we have written.

Also, they use Rabbi Ishmael’s 13 rules of Biblical Exegesis543:

And the matters of ‫( גזירה שוה‬verbal analogy) and ‫( בנין אב‬inductive inference) are not as
compelling as the rules that are mentioned here, since they are founded in the language of the
Scripture itself; thus, Maimonides calls them ‫( דברי סופרים‬words of the scribes). Nevertheless, we
have always tried to also bring ‫ גזירה שוה‬and ‫ בנין אב‬closer to common sense.

And moreover, the matter of ‫( כלל ופרט‬general and particular) is never distant from the plain
meaning.

And a ‫( בכלל המוסף על הפרט‬general adds to the particular).

And ‫( ושני כללות הסמוכים זה לזה‬two generalizations that are adjacent to one another).

And if the particulars are known from the general alone, it will be superfluous and will come for
a homiletical interpretation. As when it says ‫( מן הצאן מן הכבשים ומן העזים‬And if his offering be of
the flock, whether of the sheep, or of the goats)544.

And moreover, after it mentions the particulars – a general rule will be superfluous, and there
will be a homiletical interpretation.

543
https://www.jewishvirtuallibrary.org/hermeneutics

544
Leviticus 1:10.
And for a specific that is after a general, it is not the custom for it to come with a connecting ‫ו‬.

And moreover, whenever something is learned from its context, it is logical that an ambiguous
text is to be understood from an unambiguous text that is adjacent to it. As when it teaches not to
steal in the Ten Commandments, it means kidnapping, since “do not murder” is adjacent to it and
since in Leviticus 19-20, it talks about stealing money, etc.

‫כלל רלג‬

‫וכן שני כתובים המכחישים זה את זה‬

) ‫ ויקרא ס' שסט‬,‫ ( ויקרא ס' ה‬. ‫אם יש פסוק מכריע אזלינן בתריה‬ •
,‫ אמור ס' קנא‬. ‫ צו ס' קכב‬. ‫ ( ויקרא סימן סו‬. ‫ואם לאו ישימו חז"ל פשר דבר בענין ששניהם יתכנו יחדיו‬ •
) ‫ אמור ס' קכד‬,‫ וכן עוד מצורע ס' פח‬.‫אמור ס' קסד‬
) ‫ אמור ס' קעג‬,‫ קדושים ס' יט‬,‫ אחרי ס' ב‬,‫ צו ס' קעב‬,‫ ( ויקרא ס' קכב‬. ‫ולפעמים פליגי איזהו עיקר‬ •

Rule 233: And moreover, whenever two passages of the Scripture contradict one another:

If there is a deciding verse, we interpret according to it. And if not, then the sages of blessed
memory will place an interpretation on a theme in which both may occur together. And
sometimes, there are disagreements about which passage is more important.

‫כלל רלד‬

‫ כי כאן לא באתי רק לבאר הכללים המיוסדים בדרכי‬.‫ ואין מקומם פה‬,‫ויש בדרכי המדות כללים רבים ועצומים‬
‫ שהדברים שהוציאו חז"ל על פי הכללים האלה דומים כדברים הנכתבים בפירוש והם דברי‬,‫תהלוכות הלשון וההגיון‬
‫ כמו השלושה‬,‫ וגם במקום שהוציאו חז"ל דברים שלא נזכרו בכתוב כלל‬.‫תורה ממש כי הם מוכרחים בפשט הכתוב‬
'‫ ( מצורע ס‬. ‫ הראינו ת"ל יסודותם בלשון הכתוב עצמו‬-- ‫הסגרים של בית המנוגע וכל הלכותיהם שהם מדרכי הקבלה‬
) ‫ ועיין עוד תזריע ס' קעה‬.‫קה‬

Rule 234: And there are many great rules in the ways of moral conduct, but there are no places
here. For here, I only come to clarify the rules established in the ways of the language and logic,
that the ideas which the sages of blessed memory infer through these rules are similar to the
words that are written down explicitly and they are actual words of Torah, for they are compelled
to be within the literal meaning of the Scripture. And also, any place where the sages of blessed
memory infer ideas that are not mentioned in Scripture at all, like the three quarantines of a
house that is afflicted, and all of the laws that come from tradition – we can see, praises to God,
their foundations in the language of the Scripture itself.

‫כלל רלה‬

.‫ בררנו כי לא נטו ימין ושמאל מן הפשט הפשוט‬,‫וגם בכל מקום שידומה שנטו מן הפשט ואמרו דבריהם בדרך אסמכתא‬
‫ וכן באיסור מלאכה בחולו של‬.)‫כמו במה שלמדו שאין אונאה לקרקעות שכתב הרמב"ן שהוא נגד הכתוב (בהר סימן ל‬
.‫ וכדומה‬,)‫מועד (אמור ס' קפז‬
Rule 235: And also any place that is known to deviate from the plain meaning and they say their
words by way of an ‫( אסמכתא‬support), we clarified that we do not deviate right or left from the
simple plain meaning. As when the sages teach that there is no ‫( אונאה‬fraud) with respect to land,
Nachmanides writes that this is the opposite of the Scripture. And moreover, with the prohibition
of work activity during the weekdays of a festival, etc.

An ‫“ אסמכתא‬denotes the use of a biblical text merely as a ‘support’ for a halakhah without
suggesting that the halakhah is thus actually derived from this exegesis”545.

‫כלל רלו‬

‫ וחכמים‬,‫אמנם מה שנאמר כמה פעמים "מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא" הוא בדרוש הבלתי מוכרח מצד הלשון וכלליה‬
‫ והתבאר אצלנו שהיה זה בעבור שאין כח לחז"ל לגזור ולתקן דבר נגד מה שבא בתורה‬.‫סמכו עליו בדרך רחוק‬
,‫ הוכרחו להראות שאין בתורה מפורש נגד גזרתם‬,‫ ועל כן כשרצו לגזור גזרתם‬,‫ וכמו שאמרו גם הפוסקים‬,‫בפירוש‬
‫ ותמצא הדברים מבוארים בחיבור ( שמיני סימן קמג וסימן קמד‬.‫ושהכתובים סובלים פירוש אחר שיסכים עם גזרתם‬
) ‫ בחוקותי ס' קיב‬. ‫ וסימן ח‬,‫ בהר ס' ג‬. ‫ אמור ס' רל‬,‫ אמור ס' קעז‬. )‫ תזריע ס' קנו (עיין מצורע ס' קמב‬.

Rule 236: Indeed, when it says several times (in the Talmud) ‫( מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא‬it is by
rabbinic law and the verse is cited as a mere support), it is an interpretation, not a proof from the
language nor from a basic rule, and the sages rely upon it in a distant way. And it was clarified
by us that it was this way because sages of blessed memory did not have the power to decree or
to establish a matter that is the opposite of what comes explicitly in the Torah. And when the
adjucators of Jewish Law wanted to issue their decrees, they were forced to prove that there is
nothing explicitly in the Torah that is the opposite of their decrees and that the Written Law
tolerates another interpretation that is in agreement with their decrees.

See Rule 235 for a definition of ‫אסמכתא‬.

‫כלל רלז‬

‫ ויש בזה כמה‬,‫ומה שאמרו שריבוי אחר ריבוי בא למעט ומיעוט אחר מיעוט בא לרבות הוא מיוסד בחכמת ההגיון‬
‫ והוא הנודע בהגיון ששני שמות הבאים זה‬,‫ אולם כל המקומות שמצאתי כלל זה בספרא בנוים על יסוד אחד‬.‫כללים‬
‫ ואם היקף שם השני כולל יותר מן הראשון בא לרבות; ובהפך בא למעט (כמו‬,‫ השם השני מגביל את הראשון‬,‫אחרי זה‬
.)"‫שכתבנו ויקרא ס' לח בהבדל בין "בני אהרן הכהנים" ובין "הכהנים בני אהרן‬

‫ ואם בא‬.‫ שלא ימעט כל דבר‬,‫ בא להגבילו‬-- ‫ ואם השני ממעט‬.‫ בא להגביל שם השני‬-- ‫ואם בא אחריו שם שלישי‬
.‫ שלא ירבה כל דבר‬,‫ בא השלישי להגבילו‬-- ‫לרבות‬

‫ אחרי צג‬. ‫ מצורע מג‬. ‫ וסימן קסד‬,‫ שמיני פה‬. ‫ צו קב‬. ‫ וסימן קיח‬,‫ וסימן קטז‬,‫ וסימן צח‬,‫ותמצא זה בספר ( ויקרא נב‬
) ‫ וסימן סג‬,‫ וסימן יג‬,‫ קדושים יב‬.

545
https://www.jewishvirtuallibrary.org/asmakhta
‫‪Rule 237: And when the sages say that an amplificatory expression after an amplificatory‬‬
‫‪expression comes to restrict and a restrictive expression after a restrictive expression comes to‬‬
‫‪amplify, this is founded upon the wisdom of logic, and there are in this several rules. However,‬‬
‫‪all of the places where I found this rule in Sifra are based upon one foundation - it is known in‬‬
‫‪logic that whenever two nouns come one after the other, the second noun restricts the first, and if‬‬
‫‪the scope of the second noun includes more than the first, it comes to amplify; and whenever the‬‬
‫‪order is reversed, it comes to restrict (as when we wrote in Rule 266 about the difference‬‬
‫‪ (the priests, Aaron’s sons)).‬הכהנים בני אהרן ‪ (Aaron’s sons, the priests) and‬בני אהרן הכהנים ‪between‬‬

‫‪And if a third noun comes after it – it comes to restrict the second noun. And if the second noun‬‬
‫‪restricts – the third noun comes to restrict it, that it will not restrict anything. And if it comes to‬‬
‫‪amplify – the third noun comes to restrict it, that it will not amplify anything.‬‬

‫‪Chapter 28‬‬
‫כלל רלח‬

‫תורת ה' תמימה‪ .‬כשם שאין בה חסרון כך לא יתכן שיהיה בה יתרת‪ .‬וכל מקום שנראה שהלשון ארוך ויש בו דברי‬
‫מותר ‪ --‬תקנוהו חז"ל בחכמתם ובארו לאיזה צורך האריך‪ .‬והוא או ללמד שהדין נוהג גם ביתר מקומות‪ ,‬או להשמר‬
‫מטעות‪ ,‬או להורות איזה כוונה שנייה‪ ,‬או להמשיך המאמר ולפרשו כפי דעת הקבלה‪.‬‬

‫ויש בזה דרכים רבים שונים‪ .‬וכבר בארנו בזה למעלה כמה כללים ביתורים מוגבלים‪.‬‬

‫כמו בשם הפעל הנוסף על הפעל‪ .‬והמקור הנוסף (למעלה פרק ד)‬ ‫•‬
‫שם המספר המיותר (פרק ח) (ועוד פרק ט כלל עז כלל פ)‬ ‫•‬
‫ושם הסוג הנוסף (כלל צה)‬ ‫•‬
‫ושם תואר הנוסף (פרק יד)‬ ‫•‬
‫והשם הכפול (פרק טו)‬ ‫•‬
‫והפעל הנשנה (פרק יז)‬ ‫•‬

‫וזולת אלה‪ ,‬כל מקום שיש יתור לשון ‪ --‬יש בו דרוש‪ .‬והם יסודות הקבלה ואדניה‪.‬‬

‫ותמצא דרושים כאלה‪:‬‬

‫ויקרא סימנים‪ ( :‬סג‪ ,‬סז‪ ,‬ע‪ ,‬קעט‪ ,‬רסו‪ ,‬רלא‪ ,‬שמז‪ ,‬שנ‪ ,‬שנב‪ ,‬שנח‪ ,‬שעו‪ ,‬שפב‪ ,‬שפד )‬ ‫•‬
‫צו סימנים‪ ( :‬ב‪ ,‬יא‪ ,‬טו‪ ,‬כא‪ ,‬כח‪ ,‬כט‪ ,‬לה‪ ,‬לט‪ ,‬נ‪ ,‬נא‪ ,‬סמ"ך‪ ,‬עו‪ ,‬פח‪ ,‬צח‪ ,‬קל‪ ,‬קמט‪ ,‬קנב )‬ ‫•‬
‫שמיני סימנים‪ ( :‬יג‪ ,‬מח‪ ,‬סז‪ ,‬עג‪ ,‬פד‪ ,‬צג‪ ,‬צה‪ ,‬צח‪ ,‬קב‪ ,‬קג‪ ,‬קט‪ ,‬קמג‪ ,‬קמז )‬ ‫•‬
‫תזריע סימנים‪ ( :‬ג‪ ,‬יב‪ ,‬יז‪ ,‬כז‪ ,‬מד‪ ,‬נז‪ ,‬סו‪ ,‬סז‪ ,‬עז‪ ,‬פב‪ ,‬פו‪ ,‬צא‪ ,‬צב‪ ,‬צה‪ ,‬קל‪ ,‬קלב‪ ,‬קלח‪ ,‬קמ‪ ,‬קנב‪ ,‬קנז‪ ,‬קסה )‬ ‫•‬
‫מצורע סימנים‪ ( :‬ד‪ ,‬כא‪ ,‬כד‪ ,‬לו‪ ,‬מג‪ ,‬מו‪ ,‬מח‪ ,‬נט‪ ,‬עב‪ ,‬עד‪ ,‬עו‪ ,‬פה‪ ,‬צז‪ ,‬קכה‪ ,‬קכז‪ ,‬קמא‪ ,‬קמה‪ ,‬קמז‪ ,‬קמח‪ ,‬קנה‪,‬‬ ‫•‬
‫קנז‪ ,‬קעג‪ ,‬קעד‪ ,‬קפ‪ ,‬קפא‪ ,‬קצ‪ ,‬קצא )‬
‫אחרי סימנים‪ ( :‬כו‪ ,‬לט‪ ,‬פז‪ ,‬צו‪ ,‬צט‪ ,‬קג‪ ,‬קכה )‬ ‫•‬
‫קדושים סימנים‪ ( :‬לג‪ ,‬נב‪ ,‬נו‪ ,‬נז‪ ,‬פא‪ ,‬צב‪ ,‬צה‪ ,‬קז‪ ,‬קיד )‬ ‫•‬
‫אמור סימנים‪ ( :‬נה‪ ,‬נח‪ ,‬פד‪ ,‬פט‪ ,‬צט‪ ,‬קג‪ ,‬קה‪ ,‬קו‪ ,‬קטז‪ ,‬קלא‪ ,‬קלז‪ ,‬קמד‪ ,‬קסז‪ ,‬קעח‪ ,‬קפג‪ ,‬רב‪ ,‬רח‪ ,‬רכד‪ ,‬רמח‪,‬‬ ‫•‬
‫רנא )‬
 ) ‫ ק‬,‫ צג‬,‫ צ‬,‫ פט‬,‫ פז‬,‫ פג‬,‫ סז‬,‫ סג‬,‫ נו‬,‫ נא‬,‫ מח‬,‫ מז‬,‫ לד‬,‫ כח‬,‫ כו‬,‫ כג‬,‫ יז‬,‫ ט‬,‫ ד‬,‫ ( ג‬:‫בהר סימנים‬ •
)‫ (סימן נט‬:‫בחוקותי‬ •

‫ כמו במה שכתוב "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש" והם לא‬.‫וכל שכן אם מוסיף דברים שסותרים אל הלשון‬
) ‫ מצורע ס' ק‬,‫ וכדומה לזה שמיני ס' נט‬.‫ ( שמיני ס' נד‬. ‫אכלו כלל‬

.‫ וכדומה‬,)‫ונהפך" (תזריע ס' צד‬...‫וכן כל כפל לשון כמו "ישוב‬

Rule 238: The law of God is perfect546. Just as there is nothing missing, so too it is impossible
that anything in it is superfluous. And any place where it is seen that the language is long and
there are superflous words, the sages of blessed memory in their wisdom fixed this perception
and clarified why it needed to be so long. And it was either to teach that the law is also
applicable in other places, to safeguard from mistakes, to teach a second meaning, or to continue
the expression and explain it according to the tradition.

And there are in this many different ways. And we already explained above several rules
pertaining to this in various sections:

As with a gerund that is added onto the predicate. And an infinitive that is added. (Chapter 4)

A number that is superfluous. (Chapter 8) (Chapter 9 - Rule 77, Rule 80)

And a category name that is added. (Rule 95)

And an adjective that is added. (Chapter 14)

And a noun that is repeated. (Chapter 15)

And a verb that is changed in its conjugation. (Chapter 17)

And besides these, any place where there is superfluous language, there will be a homiletical
interpretation. And these are the foundations of the tradition.

And all the more so, if contradictory words are added, as when it is written ‫מדוע לא אכלתם את‬
‫( החטאת במקום הקדש‬Wherefore have you not eaten the sin-offering in the place of the sanctuary)547
– and they really do not eat at all anywhere.

And moreover, any repeated language like ‫ונהפך‬...‫( ישוב‬the raw flesh again be turned into
white)548, etc.

546
Psalms 19:8.

547
Leviticus 10:17.

548
Leviticus 13:16.
 ‫כלל רלט‬

.‫וכמה פעמים הוסיף מאמר מיוחד ללמד שהוא ענין כולל בכל מקום‬

,) ‫כמו מה שהוסיף "כל חלב להשם" ( ויקרא ס' קפח‬ •

,) ‫"והקריב את אשר לחטאת ראשונה" ( ויקרא ס' שלא‬ •
‫וכן בפרשת נגעים האריך וכפל והוסיף מאמרים שלמים מיותרים ללמד שהדין נוהג בכל מיני נגעים והסגרים‬ •
) ‫ וסימן קנה‬,‫ וסימן קנא‬,‫ וסימן צה‬,‫ וסימן צא‬,‫(תזריע ס' פו‬

Rule 239: And several times, it adds a special expression to teach that it is an all-inclusive topic
in every place.

As when it adds ‫( כל חלב להשם‬all the fat is the LORD'S)549.

‫( והקריב את אשר לחטאת ראשונה‬who shall offer that which is for the sin-offering first)550.

And moreover in the chapter about afflictions, it lengthens, repeats, and adds completely
superfluous expressions in order to teach that the laws apply with respect to all types of plagues
and quarantines.

Leviticus 3:16 says, ‫( והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל חלב ליהוה‬And the priest shall make
them smoke upon the altar; it is the food of the offering made by fire, for a sweet savour; all the
fat is the LORD'S), using the language ‫ כל חלב להשם‬for “all the fat is the LORD’s”. This is to
include the fat in the prohibition of illegal use of holy property551.

Leviticus 5:8 says, ‫והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל‬
(And he shall bring them to the priest, who shall offer that which is for the sin-offering first, and
pinch off its head close by its neck, but shall not divide it asunder), using the language ‫והקריב את‬
‫ אשר לחטאת ראשונה‬for “who shall offer that which is for the sin-offering first”. This is to teach
that this law applies to all sin offerings that are accompanied by burnt offerings552.

‫כלל רמ‬

'‫ כמו שדרש בפרשת שמיני ד‬.‫וכל מקום שאמר "יכבס בגדיו" והוסיף "וטמא עד הערב" יש בו דרוש‬ •
)‫דרושים על ד' פעמים (תזריע ס' צט) ובפרשת מצורע ששה דרושים על ששה פעמים (סימן קלג‬

.) ‫ ( אחרי ס' קכד‬. ‫ מלת "וטהר" מיותר לדרשה‬,"‫וכן כשאמר "וטמא עד הערב וטהר‬ •

549
Leviticus 3:16.

550
Leviticus 5:8.

551
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 188.

552
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 331.
 .) ‫ ( תזריע ס' יג‬. ‫ובכל מקום אמר "ימול" סתם ובפרשת תזריע אמר "ימול בשר ערלתו" לדרשה‬ •

)‫ ( מצורע ס' קנא‬. ‫ובכל מקום אמר "ורחץ במים" ובח' מקומות אמר "ורחץ במים את בשרו" וכלהו לדרשה‬ •

. ‫ ויש בו טעם‬.‫ולא נזכר בשום מקום שאחר כך יבוא אל המחנה; רק במשלח לעזאזל ובפרה ובפרים הנשרפים‬ •
) ‫( אחרי ס' סו‬

Rule 240: And any place where it says ‫( יכבס בגדיו‬shall wash his clothes) and it adds ‫וטמא עד‬
‫( הערב‬and be unclean until the even), there will be a homiletical interpretation.

And moreover, when it says ‫( וטמא עד הערב וטהר‬and be unclean until the even; then shall he be
clean)553, the word ‫ וטהר‬is superfluous for a homiletical interpretation.

And in every place, it will say ‫( ימול‬circumcise) alone, except when it says ‫( ימול בשר ערלתו‬the
flesh of his foreskin shall be circumcised)554 for a homiletical interpretation.

And in every place, it will say ‫( ורחץ במים‬bathe in water), but in eight places it says ‫ורחץ במים את‬
‫( בשרו‬bathe his flesh in water), and all of this is for homiletical interpretations.

And it is not mentioned anywhere ‫( ואחרי כן יבוא אל המחנה‬and afterward he may come into the
camp); except with sending the Azazel (scapegoat)555 and with a heifer556 and with bullocks557
that are burned. And there is a reason.

In the three places where the Torah says ‫( ואחרי כן יבוא אל המחנה‬and afterward he may come into
the camp), it does so right after it says that he must wash his clothes and bathe his flesh in water.
This is so that one will not err and think that the command to wash his clothes and bathe his
flesh in water is only an edict from the King that has nothing to do with his uncleanness558.

‫כלל רמא‬

.) ‫ ויש בזה כלל ( ויקרא ס' קצא באורך‬.‫וכמה מצוות פרטה התורה שנוהגים בגר ובמצוות רבות לא באר זה‬ •

'‫ והארכתי בזה ( אמור ס‬.‫ ובמצוות רבות סתם ולא באר‬,‫וכן במצוות רבות כתוב "לדורותיכם" שינהג לדורות‬ •
) ‫סו‬

553
Leviticus 17:15.

554
Leviticus 12:3.

555
Leviticus 16:26.

556
Numbers 19:7.

557
Leviticus 16:28.

558
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Acharei Mot 66.
‫‪Rule 241: And with several commandments, the Torah clarifies that they apply to a proselyte,‬‬
‫‪but many commandments do not clarify this.‬‬

‫‪ (for your generations) to‬לדורותיכם ‪And moreover with many commandments, it is written‬‬
‫‪indicate that they are applicable for all generations, but many commandments come without this‬‬
‫‪word and do not clarify this.‬‬

‫‪Chapter 29‬‬
‫כלל רמב‬

‫פרשיות כפולות ‪ --‬דרשו חז"ל כל המלות שבפרשה השניה כאילו הם כפולות בפרשה הראשונה‪.‬‬

‫כמו פרשת עולת הצאן‪ ,‬שהיה יכול לכללה בפרשת עולת בקר‪ ,‬דרשו כל מ"ש בעולת הצאן בפרשה הראשונה‪,‬‬ ‫•‬
‫רוצה לומר כאילו כתוב בכפל "זכר זכר"‪" ,‬תמים תמים"‪ ,‬וכו'‬
‫וכן כל השנויים שבין פרשת עולת בקר לפרשת עולת הצאן נדרשים‪ ( .‬ויקרא ס' כב‪ ,‬וסימן כג‪ ,‬וסימן לד‪,‬‬ ‫•‬
‫וסימן מב‪ ,‬וסימן מג‪ ,‬וסימן נה‪ .‬ועיין ויקרא ס' נט )‬

‫וזה שורש גדול לתורה שבעל פה ועצה עמוקה‪ .‬שעי"ז כלל הלכות רבות‪ ,‬אין ספורות למו‪ ,‬בתורת הכתוב‪.‬‬

‫וכן בחמשת מיני חטאת‪ ,‬דרש מה שכתוב שם ד' פעמים "מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה" לד' דרשות ( ויקרא‬ ‫•‬
‫ס' קצה )‪.‬‬
‫ומ"ש בחטאת הפנימית ב' פעמים 'קרנות' ( ויקרא ס' רכד )‬ ‫•‬
‫ומ"ש בחטאת החיצונית ג' פעמים 'יסוד מזבח העולה' ( ויקרא ס' רכט )‬ ‫•‬
‫ומ"ש בפר כהן משיח ופר העדה ובפרשת צו ג"פ "מחוץ למחנה" דרש לג' מחנות ( ויקרא ס' רלד )‬ ‫•‬
‫ומ"ש בג' חטאת חיצונית ובאשם מצורע‪ ,‬ד' פעמים שישחט במקום העולה במקום העולה‪ ,‬למד ד' דברים‬ ‫•‬
‫(ויקרא ס' ער )‪.‬‬
‫ומ"ש ג' פעמים "וכפר עליו הכהן" וג' פעמים "וכפר ונסלח" ג' דרשות ( ויקרא ס' רעו‪ ,‬ויקרא ס' רצב )‬ ‫•‬

‫וכן לשון שנזכר בענין או בתורה כמה פעמים‪,‬‬

‫כמו ד' פעמים "על העצים אשר על האש" ד' דרשות ( ויקרא ס' נד )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים "ירחץ במים" ( ויקרא ס' נו )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים "מסלתה ומשמנה" ( ויקרא ס' קו )‬ ‫•‬
‫ה' פעמים 'אזכרתה' בתורה ( סימן קח‪ ,‬סימן קט )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" ( סימנים‪ :‬קי‪ ,‬קיא‪ ,‬קיב‪ ,‬קיג )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים שכפלה התורה "בשמן‪...‬בשמן" ( סימן קיח )‬ ‫•‬
‫ה' פעמים מיותר "את כל החלב" ( סימן קסו )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים מיותר שתי הכליות ( סימן קסז )‬ ‫•‬
‫מה שנאמר בעולה ויורד ג' פעמים "לאחת מאלה" ותשע פעמים מיותר "חטאתו אשר חטא"‪ .‬ז' דרושים וט'‬ ‫•‬
‫דרושים ( סימן שטז )‪.‬‬
‫מה שנמצא אצל בגדי כהונה ז' פעמים שם 'בד' ( צו ס' ח )‪,‬‬ ‫•‬
‫ג' פעמים שכתוב "כל זכר בכהנים יאכל" ( צו ס' לו )‪.‬‬ ‫•‬
‫ומה שכפל אזהרת מינים טמאים בפרשת שמיני ובפרשת ראה ( שמיני ס' סז‪ ,‬וסימן סט‪ ,‬וסימן ע )‬ ‫•‬
‫ומ"ש שם ששה פעמים "טמא הוא"‪ ,‬ששה דרושים ( שמיני ס' עא )‬ ‫•‬
 ‫ומ"ש ג' פעמים "הנוגע בנבלתה" ( שמיני ס' צו )‬ ‫•‬
‫וד' פעמים "יכבס בגדיו" ( כלל צט )‬ ‫•‬
‫י"א פעמים כתוב 'בנבלתה'‪ ,‬י"א דרושים ( כלל קנט )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים "אל מים חיים" ( מצורע ס' יט )‬ ‫•‬
‫ב' פעמים 'בבית' גבי ראיה ( מצורע ס' פב )‬ ‫•‬
‫וד' פעמים 'בבית' גבי פישיון ( מצורע ס' צב )‬ ‫•‬
‫ד' פעמים מיותר שם 'הזב' ( מצורע ס' קל )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים "את פר החטאת אשר לו" ( אחרי ס' יט )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים 'המדברה' ( אחרי ס' נט )‬ ‫•‬
‫שש עינוים ביוה"כ ( אחרי ס' עב )‬ ‫•‬
‫ה' פעמים איסור מלאכה ביום הכיפורים ( אחרי ס' עג )‬ ‫•‬
‫ג' כריתות בדם וה' לאוין ( אחרי ס' קז )‬ ‫•‬
‫ה' פעמים "אשר בו מום" ( אמור ס' מה )‬ ‫•‬
‫ג' פעמים "בסוכות" חסר ( אמור ס' רג )‬ ‫•‬

‫וכבר הזכרתי עוד הרבה כאלה בתוך הכללים הנזכרים בפרקים הקודמים‪ ,‬ובתוכם מה שבפרשת נגעי בגדים כתוב‬
‫שמונה פעמים 'בגד'‪ ,‬וז' פעמים 'עור'‪ ,‬וז' פעמים 'שתי וערב'‪ .‬ובכל אלה שחשבתי באו דרושי הספרא מכוונים תמיד‬
‫כמספר הכפולים‪ ,‬בלא עודף ומגרעת‪.‬‬

‫ודרך הספרא לדרוש תמיד כל הדרושים על המלה הראשונה אשר פגע בה בתחלה‪ .‬למשל‪ ,‬בפעם הראשון שכתוב "על‬
‫העצים אשר על האש" דרש ד' דרשות‪ .‬ובפעם הראשון שכתוב "ירחץ במים" דרש ב' דרשות‪ .‬ומפרשי הספרא חשבו‬
‫שדרש כל הדרושים מאותו מלה‪ .‬למשל ממה שכתוב "על העצים אשר על האש" דרש ד' דרושים‪ .‬ונדחקו מאוד להוציא‬
‫הדרושים ולא יכולו‪ .‬וסמכו רוב הדרושים על ה"א ועל וא"ו וכדומה‪ .‬עד שידמה כי יסודי הקבלה בנוים על קורי‬
‫עכביש‪ .‬והאמת שהספרא לא דרש בשום מקום רק דרוש אחד‪ ,‬וכשיש הרבה דרושים על מלה אחת ידענו בטח שהמלה‬
‫הזאת נכפלה בענין או בספר או בתורה כ"כ פעמים כמספר הדרושים הנמצאים‪ .‬והספרא קבצם וסדרם תמיד בפעם‬
‫הראשון להיות לאחדים בידו‪.‬‬

‫‪Rule 242: Repeated sections – the sages of blessed memory homiletically interpret all words in‬‬
‫‪the second section as if they were repeated in the first section.‬‬

‫‪Like the section about a burnt offering of a flock559; it could have been included in the earlier‬‬
‫‪section about a burnt offering of the herd560, and they homiletically interpret that for all that is‬‬
‫‪written with respect to an offering of a flock in the first section, it means to say it as if it were‬‬
‫‪. And moreover, all repetitions that are in both the section about a‬תמים תמים ‪ and‬זכר זכר ‪repeated‬‬
‫‪burnt offering of a herd and the section about a burnt offering of a flock are interpreted‬‬
‫‪homiletically.‬‬

‫‪And this is the great root of the Oral Law and is profound. Through this come many laws, no‬‬
‫‪number to them, in the Written Law.‬‬

‫‪559‬‬
‫‪Leviticus 1:10.‬‬

‫‪560‬‬
‫‪Leviticus 1:3.‬‬
For example, with five types of sins, it explains what is written there four times ‫מכל מצוות ה' אשר‬
‫( לא תעשינה‬in any of the things which the LORD has commanded not to be done)561 for four
homiletical interpretations.

And when it is written ‫( קרנות‬horns)562 two times with respect to a sin offering in the interior of
the tent of meeting.

And when it is written ‫( יסוד מזבח העולה‬base of the altar of burnt offering)563 three times with
respect to a sin offering in the exterior of the tent of meeting.

And when it is written in the section about the sin-offering for the anointed priest, the sin-
offering for the assembly, and in Leviticus 6:4 three times564 ‫מחוץ למחנה‬, it has three homiletical
interpretations.

And when it is written about a sin offering in the exterior of the tent of meeting three times565
and a guilt offering for leprosy one time566, four times it says to kill it in the place where they kill
the burnt-offering to teach four things.

And when it is written three times ‫( וכפר עליו הכהן‬the priest shall make atonement for him)567 and
three times ‫( וכפר ונסלח‬make atonement and be forgiven)568, there are three homiletical
interpretations.

And furthermore, I already mentioned many like these in the rules that are mentioned in the
preceding chapters. And in the chapter about leprosy of garments, ‫( בגד‬garment) is written eight
times, ‫( עור‬skin) is written seven times, and ‫( שתי וערב‬warp and woof) is written seven times. And
with all of those that I considered came homiletical interpretations of the Sifra, the number of
interpretations equaling the number of repetitions, never more and never less.

And the way of the Sifra is to always explain all of the homiletical interpretations of a word the
first time the word appears. For example, the first time when it is written ‫על העצים אשר על האש‬

561
Leviticus 4:2, 4:13, 4:22, 4:27.

562
Leviticus 4:7, 4:18.

563
Leviticus 4:7, 4:18, 4:25.

564
Leviticus 4:12, 4:21, 6:4.

565
Leviticus 4:24, 4:29, 4:33.

566
Leviticus 14:13.

567
Leviticus 4:26, 4:31, 4:35.

568
Ibid.
(upon the wood that is on the fire)569, it homiletically interprets it four times. And the first time
when it is written ‫( ירחץ במים‬wash with water)570, it homiletically interprets it two times. And the
commentaries of Sifra maintain that it derives all of the homiletical interpretations from the same
word. For example, when it is written ‫( על העצים אשר על האש‬upon the wood that is on the fire)571
it homiletically interprets it four times. And they were very much pressed to remove these
homiletical interpretations, but it was not possible. And they based most of their interpretations
on the letters ‫ ה‬and the ‫ו‬, etc. It seemed as if the foundations of the tradition were built on
cobwebs. And the truth is that the Sifra will never make an interpretation anywhere more than
once. And when there are many homiletical interpretations of one word, we can be certain that
this word is repeated in a topic or a narrative or the Torah such and such times equal to the
number of homiletical interpretations. And the Sifra always collects and organizes them the first
time the word appears.

‫כלל רמג‬

.‫ ויסדרו גם כן מספר הדרושים כמספר השנוים‬,‫וכן ידרשו חז"ל השנויים הנמצאים בענין‬

‫ והם ששה פעמים בכינוי‬,'‫ בא תשעה פעמים לשון 'הקרבה' תחת 'הבאה‬,‫ הנה בפרשת עולה ושלמים‬,‫למשל‬ •
) ‫ שששה אין קרבים ושלשה קרבים ( ויקרא ס' כה‬,‫ ודרשו לתשעה מיני תערובות‬.‫ושלושה פעמים בלא כינוי‬
‫ ודרש שג' מיני תערובות קרבים וג' אינם קרבים‬.‫וכן בא שם ג' פעמים מלת 'דם' וג' פעמים מלת 'דמו' בכינוי‬ •
]) ‫ וצו ס' כט‬,‫( ויקרא ס' לט ) [כי הכינוי ממעט תערובות כמש"ש ( ויקרא ס' רפט‬
) ‫ לבד ג' פעמים כתוב "וסמך ידו" לג' דרשות ( ויקרא ס' כח‬,"‫ובכל הסמיכות שבתורה כתוב "וסמך את ידו‬ •
.) ‫וג' פעמים כתוב "על ראש" בטפחה במלת 'על' לג' דרשות ( ויקרא ס' כט‬ •
) ‫ ויש שנוים בכל אחד ואחד לששה דרשות ( ויקרא ס' שכט‬,‫וכן ששה מקומות שחשב חטאת ועולת העוף‬ •
,‫ אמור ס' מג‬. ‫ וסימן ע‬,‫ מצורע ס' כב‬. ‫ תזריע ס' קפא‬. ‫ וסימן רפו‬,‫וכיוצא בו עוד בגוף הספר ( ויקרא ס' קצז‬ •
) ‫וסימן עח‬

‫ ובאו הדרשות מכוונים וספורים כמספר‬,‫וגם בזה נהגו כן שדרשו כל הדרשות בפעם אחת במלה הראשונה שפגעו‬
.‫השנוים בכוון‬

Rule 243: And moreover, the sages of blessed memory homiletically interpret the language
changes that are found in a topic and also set the number of homiletical interpretations to equal
the number of language changes.

For example, in the chapter about burnt offerings and peace offerings, it comes nine times with
the language ‫ הקרבה‬instead of ‫הבאה‬, six times with a pronoun and three times without a pronoun.
And they interpret that this is for nine types of mixtures, that six are not offered as a sacrifice and
three are offered as a sacrifice.

569
Leviticus 1:8.

570
Leviticus 1:9.

571
Leviticus 1:8.
And moreover, the word ‫( דם‬blood) comes three times and three times ‫( דמו‬its blood) with a
pronoun. And it is interpreted that three types of mixtures are offered as a sacrifice and three
types are not offered. (Because the pronoun excludes mixtures).

And for all of the times in which the Torah talks about ‫( סמך‬to lay), it is written ‫ וסמך את ידו‬except
for three times, where it is written ‫ וסמך ידו‬for three homiletical interpretations.

And three times it writes ‫ על ראש‬with a ‫( טפחא‬tipkhah - the Aramaic name for a particular
cantillation note) on the word ‫על‬, for three interpretations.

And moreover in six places where it considers a sin offering and a burnt offering of a bird, there
are language changes for each one, for a total of six homiletical interpretations.

And also, it was customary that they said all of their homiletical interpretations at one time with
the first word that they chanced upon, and the number of homiletical interpretations was equal to
the number of changes in language.

‫כלל רמד‬

‫ ור' יונתן אומר ראשון‬.‫ גבי מה שלמד דבעינן ג' ממה דכתיב ג' פעמים 'אלהים' דברי ר' יאשיה‬,):‫והנה בסנהדרין (דף ג‬
'‫ אמר לך ר‬.‫ דכולי עלמא אין דורשין תחלות‬.‫ לא‬.‫ ואומר נימא בדורשין תחילות קמפלגי‬.‫תחילה נאמר ואין דורשין תחילות‬
.‫ שמע מינה למנינא‬."‫ מאי "אל האלהים‬."‫יאשיה אם כן נימא "ונקרב בעל הבית אל השופט‬

-- ‫ שבכל מקום שהראשון צריך לגופיה‬.‫וכאשר דקדקנו בכל דרושי הספרא הנזכרים ראינו שאזלי בזה בשיטת הגמרא‬
‫ למשל שכתוב 'הקרבה' תחת‬.‫ גם בראשון‬-- ‫ וכל מקום שיש איזה שינוי‬,)‫אינו דורש תחילות (רק את הבאים אחריו‬
‫ וכשתעיין על פירושנו בכל המקומות הנזכרים בשני סימנים הקודמים תמצא כי‬.‫ דרש גם את הראשון‬,‫'הבאה' וכדומה‬
:‫כן הוא‬

Rule 244: And the Babylonian Talmud Sanhedrin 3b teaches that according to Rabbi Yoshiya
three judges are needed, since it is written ‫( אלהים‬court) three times in the Scripture. And Rabbi
Yonatan says ‫( ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות‬The first instance of the word ‫ אלהים‬is stated first,
and one does not derive tallies by counting the first mention of a word). And the Talmud
continues ‫ אמר לך ר' יאשיה אם כן נימא "ונקרב‬.‫ דכולי עלמא אין דורשין תחלות‬.‫ לא‬.‫נימא בדורשין תחילות קמפלגי‬
‫ שמע מינה למנינא‬."‫ מאי "אל האלהים‬."‫( בעל הבית אל השופט‬Let us say that Rabbi Yoshiya and Rabbi
Yonatan disagree with regard to whether one derives tallies from the first mention. No, actually
everyone holds that one does not derive tallies from the first mention. Rabbi Yoshiya could have
said to you “If it is true that one does not derive tallies by counting the first mention, then let it
say in Exodus 22:7, ‫ – ונקרב בעל הבית אל השופט‬using the word ‫( השופט‬judge) instead of ‫האלהים‬.
Why does it say ‫ ?אל האלהים‬Conclude from this that the word ‫ האלהים‬was chosen to mean for the
tally.”)

And when we are meticulous with all of the homiletical interpreatations of the Sifra that were
mentioned, we can see that they are in agreement with the method of the Gemara - that in every
place in which the first mention of a word is needed for its own right, the first mention is not
homiletically interpeted (only that which comes afterwards is homiletically interpreted). And any
place where there is a certain change in the language, the first mention is also homiletically
interpreted. For example, when it says ‫ הקרבה‬in place of ‫הבאה‬, etc., it also interprets its first
mention. And when one examines our commentary in all places where the previous two rules are
applicable, one will find this to be true.

‫כלל רמה‬

‫ והוא לא דרש סמוכים בכל התורה רק היכא דמוכח או מופנה (כמ"ש בברכות (דף‬,‫וידוע דסתמא דספרא הוא ר' יהודה‬
.‫ וכן לא תמצא דרושים כאלה בספרא‬.)).‫) וביבמות (דף ד‬.‫כא‬

,) ‫רק על מה שהפסיק בשבת בין המועדות ( אמור ס' קמד‬ •

) ‫ועל שהפסיק בפאה שלא בעניין ( אמור ס' קעה‬ •
) ‫ועל פרשת שפחה חרופה שבאה שלא במקומה ( קדושים ס' נז‬ •

.‫והדרוש הנשען על סמוכים בקדושים (סימן מא) הוא דברי ר' נחמיה‬

'‫ ויקרא ס‬,‫ ויקרא ס' רמד‬,‫ וענין גורעים ומוסיפים ודורשים ( ויקרא ס' ריד‬. ) ‫וענין מקרא נדרש לפניו ( עיין בהר ס' קב‬
:‫ והוא כפי דרכי הדקדוק והלשון‬,) ‫שלד‬

Rule 245: And it is known that the author of an anonymous passage of Sifra is Rabbi Yehuda,
and he provides homiletical interpretations for juxtapositions of verses in the Torah only when
the interpretations are evident from the context or the verse is extraneous (as one finds in the
Babylonian Talmud Berachos 21a and Yevamos 4a). And moreover, one does not find
homiletical interpretations like these in Sifra.

Except for the sentence Leviticus 23:3 about the Sabbath, that falls between two verses about
appointed seasons.

And the sentence Leviticus 23:22 about not wholly reaping the corner of one’s field, which is
off-topic.

And the sentence, Leviticus 19:20 about a designated bondmaid, which is out of place.

And the homiletical interpretation that is made with respect to juxtapositions of verses in
Leviticus 19-20 are the words of Rabbi Nechemia.

And the topic of ‫( מקרא נדרש לפניו‬a verse is interpreted in reference to the clause that immediately
precedes it). And the topic of ‫( גורעים ומוסיפים ודורשים‬subtract, add, and homiletically interpret),
and it is according to the ways of grammar and language.

‫ גורעים ומוסיפים ודורשים‬is a way of homiletically interpreting the Torah through subtracting letters
from one word and adding them to another word.
 ‫‪Chapter 30‬‬
‫כלל רמו‬

‫חז"ל שמרו והשתמשו בכל הדרכים שהשתמשו בהם חכמי הלשון והמליצה‪.‬‬

‫כמו מאמר מוסגר ( ויקרא ס' רלג )‪,‬‬ ‫•‬

‫צלעות מקבילות ( צו ס' ב‪ ,‬שמיני ס' קעא‪ ,‬ס' נא )‪,‬‬ ‫•‬
‫מושך עצמו ואחר עמו ( צו ס' קג‪ ,‬וסימן ס' קטז ‪ .‬שמיני ס' לב ‪ .‬תזריע ס' יד )‬ ‫•‬
‫ושלפעמים ישנה הדקדוק בעבור זווג המלות‪ ,‬כמו שכתב הראב"ע ( צו ס' קלא )‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫•‬

‫‪Rule 246: In order to explain the Scripture, the sages of blessed memory use all of the methods‬‬
‫‪that linguists and philologists use.‬‬

‫‪Like parenthetical expressions, parallel hemistiches, and ellipsis.‬‬

‫‪And that sometimes it changes the grammar for the sake of pairing the words, as Rabbi Abraham‬‬
‫‪ibn Ezra writes, etc.‬‬

‫כלל רמז‬

‫וכן כיוונו דבריהם תמיד עם בעל הטעמים ( צו ס' קטז ‪ .‬אחרי ס' ז‪ ,‬וסימן יג‪ ,‬וסימן עט ‪ .‬תזריע ס' עג‪ ,‬תזריע ס' קמא ‪.‬‬
‫מצורע סימן סז‪ ,‬וסימן קג )‬

‫ובמקום שבא קמץ שלא באס"ף יש בו קצת הפסק לפי פירושיהם ( ויקרא ס' שפא‪ ,‬אחרי ס' צ )‪.‬‬

‫ותראה עומק חכמתם בזה במה שדרשו על "ורחץ במים" (שגבי בעלי קרי) במי מקוה‪ ,‬ולא דרשו כן על עשרה פעמים‬
‫שכתוב "ורחץ במים" קודם לו‪ .‬משום דבכולהו (לבד מבעל קרי) יש טעם מפסיק במלת "במים" ( מצורע ס' קסא )‪.‬‬

‫וכל מקום שיש קרי וכתיב דרשו שניהם‪.‬‬

‫כמו שדרשו "אשר לו חומה" ‪' -‬לא' באל"ף ( בהר ס' נח )‪,‬‬ ‫•‬
‫ונסכה ‪ -‬ונסכו ( אמור ס' קנט )‬ ‫•‬
‫ידו ‪ -‬ידיו ( אחרי ס' נב )‪,‬‬ ‫•‬

‫ותמיד הקרי הוא כפי הפשט והכתיב עולה כפי הדרוש ( אחרי ש"מ )‪ .‬ועל "שערה" דרש ר"ש הכתיב וחכמים הקרי‬
‫(תזריע ס' נז )‬

‫וכן דרשו מלא וחסר ‪" --‬לוא יגיד" ( ויקרא ס' רצה‪ .‬ועיין קדושים ס' יוד )‬

‫‪Rule 247: And moreover, the direction of their words is always with the Baal HaTaamim572.‬‬

‫‪572‬‬
‫‪The Baal HaTaamim was an otherwise anonymous person to whom some Rishonim and Acharonim refer.‬‬
‫‪https://mishpacha.com/all-the-right-notes-the-two-trops-for-the-ten-commandments/#_edn9‬‬
And in a place where a ‫ קמץ‬vowel comes without an ‫( אֶ ְתנַחְ תָּ א‬pause) at the end of the chapter,
there will be a slight pause, according to their commentaries.

And see the depth of their wisdom when they interpret ‫( ורחץ במים‬bathe in water)573 (with respect
to a man who has a seminal emission) to mean in the waters of a ritual bath, but they do not
interpret it as such for the ten times where it is written ‫ ורחץ במים‬previous to it. This is because
for all of them (except a seminal emission), there is a ‫( טעם מפסיק‬pause) with the word ‫במים‬.

And any place where there is a difference between how a word is written and how it is
pronounced, they will interpret both of them:

As when they explain ‫( אשר לו חומה‬that is in the walled city)574 – ‫ לא‬is with the letter ‫א‬.

‫( נסכה‬and the drink-offering thereof shall be of wine)575 - ‫ונסכו‬.

‫( ידו‬his hands)576 – ‫ידיו‬.

And the pronunciation will always be according to the plain meaning, while the way a word is
written will be according to a homiletical interpretation. And with respect to ‫( שערה‬hair)577,
Rabbi Shimon interprets it according to how it is written, while the sages interpret it according to
how it is pronounced.

And moreover, they make interpretations based on whether a word is with a vowel or without a
vowel - ‫( לוא יגיד‬if he do not utter it)578.

‫כלל רמח‬

.‫וכל המלות המושאלות השתדלו חז"ל להשיבם אל הוראתם העצמי‬

) ‫ ( אחרי ס' פח‬.‫ פירשו מענין דיבור‬-- ‫ על דבר‬, ‫כמו על פי‬ •

) ‫ ( קדושים ס' פד‬. ‫ מעניין משפט ודין וכדומה‬-- "‫"והקמות את המשכן כמשפטו‬ •

‫ ( ויקרא‬. ‫ וכדומה‬,‫ וכן "ערב" על עירוב הצורות‬.‫ כמו שם "פרד" בעבור שנפרד‬.‫וכן בשמות המשותפים הראו חבורם‬
.) ‫ס' רנז‬

573
Leviticus 15:16.

574
Leviticus 25:30.

575
Leviticus 23:13.

576
Leviticus 16:21.

577
Leviticus 13:4.

578
Leviticus 5:1.
‫)‪ (metaphoric words‬המלות המושאלות ‪Rule 248: And the sages of blessed memory explain any‬‬
‫‪with respect to the topic from which they are borrowed:‬‬

‫‪ (because of) – they explain them from the topic of speech.‬על דבר ‪ (through) and‬על פי ‪Like‬‬

‫‪ (And you shall rear up the tabernacle according to the fashion thereof)579‬והקמות את המשכן כמשפטו‬
‫‪– from the topic of law and judgement, etc.‬‬

‫‪ (mule) because‬פרד ‪ (homonyms) they show connections, like the noun‬בשמות המשותפים ‪And with‬‬
‫‪ (evening), since it is mixed up in appearance,‬ערב ‪it is sterile and thus separate. And moreover,‬‬
‫‪etc.‬‬

‫‪Chapter 31‬‬
‫כלל רמט‬

‫הקדמה אל שס"ה כללים הבאים‬

‫והשמות הנרדפים יש לכל אחד גדר מיוחד‪ ,‬אשר על גדרים אלה נבנו המון דרושים אין ספורות למו‪ .‬וכן הלשונות‬
‫השוות יש בהם הבדל אחרי העיון מתי ישמש בלשון זה ומתי בלשון אחר‪ .‬וכבר החילונו וגילינו בזה נעלמות רבות‬
‫בפירוש תנ"ך‪ .‬ובהקדמת ספר ישעיהו אשר יצא לאור העמדנו מגדול עוז בו ירוץ צדיק ונשגב במליצות הכתובים‪,‬‬
‫לראות שכל מלה ומלה יש לה גדר מיוחד‪ ,‬ולהשכיל ברוח ה' מליצות החוזים על שרשם ומקורם‪.‬‬

‫והנה חקרתי ודרשתי וספרתי את הכללים הנמצאים בספרא על זאת‪ ,‬ומצאתם שס"ה כללים רחבי ידים (חוץ מהכללים‬
‫אשר אתי אשר הוצאתים מדברי חז"ל שאין ענינם בחיבור הנוכחי‪ .‬כי פה לא אדבר רק מן הכללים הנצרכים להבנת‬
‫דברי הספרא‪ ,‬ואשר מדברי חז"ל בספרא הוצאתים)‪ .‬והנני לסדר לך הכללים האלה המבארים גדרי הלשונות השוות‬
‫והבדליהם‪ ,‬והבדלי השמות והפועלים והמלות הנרדפים‪ .‬ועם הרמ"ח כללים אשר בארנו עד הנה בשימוש הלשון‪ ,‬יעלו‬
‫לתרי"ג כללים‪ .‬והם תרי"ג אורות בהירות מזהירות ומבריקות ומתנוצצות על אופק הלשון‪ .‬להאיר כל מחשך‪ ,‬ולפקח‬
‫עינים‪ ,‬אשר לא תמצא דבר קטן ודבר גדול מכל המון הדרושים המבוארים בתורת כהנים אשר לא נבנה על הכללים‬
‫האלה‪ ,‬ועל חכמת הלשון ויסודותיה‪:‬‬

‫(אדם ‪ -‬איש)‪ :‬כפי מה שכתבו המדקדקים דבשם העצם לא נגזר לשון נקבה מלשון זכר‪ ,‬ועל פי זה נכיר בשמות‬
‫בעלי חיים איזהו שם העצם ואיזהו שם התואר (כמו שיתבאר בכלל רעו) ‪ --‬א"כ שם אדם שלא נמצא ממנו שם 'אדמה'‬
‫הוא שם העצם‪ ,‬ושם איש שנגזר ממנו שם 'אשה' הוא שם התואר‪ .‬ועל פי זה יעמדו כמה הבדלים בין שני השמות האלה‬
‫‪ ( .‬ויקרא ס' י )‪.‬‬

‫‪Introduction to the 365 rules that follow:‬‬

‫‪ (synonymous nouns): There is to each a special fence in which with respect to‬והשמות הנרדפים‬
‫הלשונות ‪these fences a myriad of homiletical interpretations were built. And moreover, with‬‬
‫‪ (similar languages), one sees after investigation that there are in them a difference between‬השוות‬
‫‪when it uses one language and when it uses another language. And we already began‬‬
‫‪investigating this and discovered many of these hidden in plain view in the Scripture. And in the‬‬

‫‪579‬‬
‫‪Exodus 26:30.‬‬
preface to the Book of Isaiah which we published, we established that the name of the LORD is a
strong tower: the righteous run into it, and is set up on high580 in the phraseology of the
Scripture, to see that for each and every word there is a special fence, and to enlighten in the
spirit of God.

And here, I have researched, interpreted, and organized the rules that are found in Sifra and have
found 365 comprehensive rules (besides the rules which were taken from the words of the sages
of blessed memory that are not topics in this composition at the present; that here, I will only
speak of the rules that are needed to understand the words of Sifra, and that which Sifra has
taken from words of the sages of blessed memory.) And here I am going to organize for you
these rules, clarifying the boundaries between similar languages and their differences and the
differences between the synonymous nouns, verbs, and other parts of speech. And with the 248
rules which we made clear until now about the grammar of the language, we came up with 613
rules. And they are 613 bright, shining, brilliant, sparkling lights on the horizon of the language.
To enlighten all from darkness and to open eyes, with which no small matter or great matter is
found from all of the myriad of homiletical interpretations that are clarified in Sifra that is not
built upon these rules, or linguistics and its foundations.

Rule 249: ‫( אדם – איש‬man): According to the grammarians, feminine language cannot be
derived from masculine language with respect to nouns. And from this, one can recognize with
respect to the names of living things which is a noun and which is an adjective (see rule 276) –
the word ‫( אדם‬man), in which the noun ‫( אדמה‬ground) cannot be derived from it, is a noun, while
the word ‫( איש‬man), in which the noun ‫( אשה‬woman) can be derived from it, is an adjective. And
through this stand several differences between these two names.

‫כלל רנ‬

) ‫ ( ויקרא ס' י ובכמה מקומות‬. ‫ ושם איש ממעט אשה; אם לא בשיש איזה ריבוי‬,‫שם אדם כולל זכר ונקבה‬

Rule 250: The noun ‫( אדם‬person) includes male and female, while the noun ‫( איש‬man) excludes
a woman, unless an amplificatory expression comes.

‫כלל רנא‬

,‫ אמור ס' מא‬. ‫ ובכל הפרשה שם‬,‫ קדושים ס' קה‬. ‫ ( ויקרא ס' י‬. ‫ ושם איש ממעט קטן‬,‫שם אדם נקרא בו תכף בהולדו‬
) ‫ ובכמה מקומות‬,‫אמור ס' ק‬

Rule 251: A human can be called by the noun ‫( אדם‬person) from the moment of his birth, while
the noun ‫ איש‬excludes a child.

580
Proverbs 18:10.
 ‫כלל רנב‬

‫ ( ויקרא‬. ‫ ושם איש כולל במובנו הרחב גם יתר נמצאים בעלי חיים ומלאכים וכדומה‬,‫שם אדם מיוחד אל האדם לבדו‬
) ‫ס' י‬

Rule 252: The noun ‫( אדם‬person) is unique to human beings alone. And the noun ‫( איש‬man) in
its broad meaning also includes animals and angels, etc.

‫כלל רנג‬

‫ "עולת‬,"‫ "איש תם"] ולייחס הקנין אל הקונה ["עבד איש‬,"‫שם איש בא לחבר התואר אל המתואר ["איש צדיק‬
) ‫ ובמקום שאמר "אדם בליעל" יש בו גדר מיוחד ( ויקרא ס' י‬.‫ לא כן שם אדם‬.]"‫איש‬

Rule 253: The noun ‫( איש‬man) comes to link the modifier to the word that it modifies (‫ איש צדיק‬-
righteous man, ‫ – איש תם‬whole-hearted man) and to link the property to the buyer (‫ עבד איש‬-
servant of a man, ‫ עולת איש‬- burnt offering of a man). This is not so with the noun ‫אדם‬. And in the
place where it says ‫( אדם בליעל‬a base person)581, it is a special exception.

According to the Midrash of Proverbs, an ‫ אדם בליעל‬is a person who speaks loshon hora (evil
speech)582.

‫כלל רנד‬

‫ "איש מבית‬-- ‫ וכן בא על הכללות‬.‫ "וישאלו איש לרעהו" שפירושו אחד לרעהו‬-- ‫שם איש בא לציין נושא סתמי‬
) ‫ ( ויקרא ס' י‬. ‫ ומה שכתוב "אדם מכם" יש בו דרוש‬.‫ לא כן שם אדם‬."‫ישראל‬

Rule 254: The noun ‫( איש‬man) comes to indicate an impersonal subject - ‫( וישאלו איש לרעהו‬and
they asked each other of their welfare)583 - it is interpreted that they asked ‫( אחד לרעהו‬each other).
And moreover, it applies to laws - ‫( איש מבית ישראל‬What man soever there be of the house of
Israel)584. This is not so with the noun ‫אדם‬. And when it is written ‫( אדם מכם‬When any man of
you brings)585, there is a homiletical interpretation.

Leviticus 1:2 says, ‫דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן ליהוה מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן‬
‫( תקריבו את קרבנכם‬Speak to the children of Israel, and say to them: When any man of you brings
an offering to the LORD, you shall bring your offering of the cattle, even of the herd or of the

581
Proverbs 6:12.

582
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 10.

583
Exodus 18:7.

584
Leviticus 17:3.

585
Leviticus 1:2.
‫‪. The‬איש ‪ to for “man” as an impersonal subject instead of the word‬אדם ‪flock), using the word‬‬
‫‪ is used in order to indicate that proselytes are‬אדם ‪homiletical interpretation is that the word‬‬
‫‪also included in the verse586.‬‬

‫כלל רנה‬

‫שם אדם בא לפעמים על שם מין האדם כולו‪ ,‬וחז"ל דרשוהו על אדם הראשון ‪ ( .‬ויקרא ס' י )‬

‫‪ (man) sometimes refers to all human beings, and the sages of blessed‬אדם ‪Rule 255: The noun‬‬
‫‪memory will homiletically interpret it to mean Adam, the first man.‬‬

‫כלל רנו‬

‫וכן מורה על מעשהו מצד שהוא אדם‬ ‫שם אדם במובנו המדויק בא רק על ישראל שומרי התורה ומצוות (ויקרא ס' י)‪.‬‬
‫בבחירה והשכל ‪ ( .‬ויקרא ס' שיד )‬

‫‪ (man) in its precise meaning only refers to an Israelite who is observant‬אדם ‪Rule 256: The noun‬‬
‫‪in the Torah and its commandments. And moreover, it teaches about his deeds from the‬‬
‫‪perspective that he is a man with free will and intelligence.‬‬

‫כלל רנז‬

‫ולכן‪ ,‬במקום שבא שם איש לחבר התואר אל המתואר אינו ממעט אשה ( מצורע ס' מג )‪.‬‬ ‫•‬
‫וכן במקום שבא על יחוס הקנין ( צו ס' פז )‬ ‫•‬
‫וכן במקום שמציין נושא סתמי ( צו צג ‪ .‬קדושים ס' כה‪ ,‬קדושים ס' נא ‪ .‬בהר ס' לב‪ ,‬בהר ס' צא )‪.‬‬ ‫•‬
‫וכן במקום שבא לציין הכללות ‪ --‬אינו ממעט אשה‪.‬‬ ‫•‬

‫וזה ניכר‬

‫‪ .1‬על ידי הענין‪ ,‬כמו "איש מכם"‪.‬‬

‫‪ .2‬או על ידי שבא הפעל אחריו בלשון רבים ( תזריע ס' קנ ‪ .‬אחרי ס' קלו ‪ .‬קדושים ס' ג ‪ .‬בהר ס' כא‪ ,‬וסימן כב)‪.‬‬
‫‪ .3‬או על ידי שבא בכפל "איש איש" ( מצורע ס' קכ‪ ,‬מצורע ס' קנח ‪ .‬קדושים ס' צח ‪ .‬אמור ס' רמב )‪.‬‬

‫ובזה מרבה גם קטן‪ .‬והטעם לזה כי בכל מקום שכתוב שם 'איש' יש לומר שבא במובנו המדויק סימן המין‪ ,‬איש ולא‬
‫אשה (בפרט במקום שיש ראיה ממה שלא בא שם 'אדם')‪ .‬אבל בכל אלה הנזכר לא יכול לכתוב שם אדם (כנזכר בכלל‬
‫רנג כלל רנד)‪ ,‬ובזה יש לומר שלא בא השם לסימן המין רק לציין חיבור התואר להמתואר או לציין הכללות וכדומה‪,‬‬
‫ועל כן לא ממעטינן אשה‪.‬‬

‫אולם על קטן משמע שגם בשם שבא על יחוס הקנין ממעטין אותו ( צו ס' צד )‪:‬‬

‫‪ (man) comes to connect an adjective to that‬איש ‪Rule 257: And thus, in a place where the noun‬‬
‫‪ (woman). And moreover, in a place of attribution of‬אשה ‪which it modifies, it will not exclude an‬‬

‫‪586‬‬
‫‪Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 10.‬‬
property. And moreover, in a place that indicates an impersonal subject. And moreover, in a
place that comes to indicate the general – it will not exclude an ‫אשה‬.

And this will be recognized:

1) Through the context, like ‫איש מכם‬.

2) Or through a verb that comes after it in plural.

3) Or through repeating ‫איש איש‬.

And with this, a child is also included. And the reason for this is that any place where the noun
‫ איש‬is written, there is to say that it comes to indicate precisely the gender, ‫( איש ולא אשה‬man and
not a woman) (in particular in a place where this is proven from the fact that the noun ‫ אדם‬does
not come). But with all of these that were mentioned, it is not possible to write the name ‫( אדם‬as
was discussed in rules 253 and 254). And with this, there is to say that the noun will not come to
indicate the gender but only to establish a connection between the adjective and that which it
modifies or to indicate the general, etc., so it will not exclude a woman.

However, for a child, it is understood that also with a noun that comes to indicate attribution of
property, it will exclude him.

‫( האיש המטהר‬the man that is to be cleansed) is an example in which the noun ‫( איש‬man) comes to
connect the adjective to that which it modifies587. ‫( איש עבד‬slave of a man) is an example in which
the noun ‫( איש‬man) comes to give attribution of property588.

‫כלל רנח‬

.) ‫ בחוקתי ס' קט‬,‫ ( ויקרא ס' י‬. ‫במקום שבא שם אדם מגביל נגד שם בהמה בא במובנו הרחב וגם עכו"ם בכלל‬

) ‫ ( אחרי ס' קמג‬. ‫ שהה"א מורה על סימן המין‬,"‫ כגון אם כתוב "האדם‬.‫וכן במקום שבא על כלל המין‬

Rule 258: Whenever the noun ‫( אדם‬man) comes versus the noun ‫( בהמה‬animal), it comes in its
broad meaning and idol worshippers are also included.

And moreover, in a place where it refers to all of the species - for example, if it is written ‫האדם‬,
the prefix ‫ ה‬teaches that it is referring to all of the species.

‫כלל רנט‬

)‫ (כ"ה בכל מקום‬. ‫שם נפש כולל גדולים וקטנים זכרים ונקבות‬ •

587
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 43.

588
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 87.
 ‫ובא שם 'נפש' מגביל נגד הגוף ‪ ( .‬בחוקתי ס' נח )‬ ‫•‬
‫ובא על המת‪ ,‬והיינו על הדם ‪ ( .‬אמור ס' ? )‬ ‫•‬
‫אבל לא יבוא שם "נפשות" בלשון רבים על המתים ‪ ( .‬בחוקתי ס' נח )‬ ‫•‬

‫נפש ‪ (soul) includes adults and children, male and female. And the noun‬נפש ‪Rule 259: The noun‬‬
‫‪comes versus the physical body. And with respect to a dead body, it is referring to the blood. But‬‬
‫‪ never comes in plural when referring to dead bodies.‬נפשות ‪the noun‬‬

‫כלל רס‬

‫כל מקום שכתוב "דבר אל בני ישראל" בא למעט עכו"ם; אם לא שיש איזה ריבוי לרבותם ‪ ( .‬ויקרא ס' ז‪ ,‬וסימן קצא‬
‫‪ .‬צו ס' קלה‪ ,‬וסימן קמד ‪ .‬תזריע ס' א‪ ,‬וסימן מ ‪ .‬מצורע ס' קיח ‪ .‬אחרי ס' פו ‪ .‬קדושים ס' פח ‪ .‬אמור ס' קעו ‪ .‬בחוקתי‬
‫ס' נה )‬

‫‪ (speak to the children of Israel), it‬דבר אל בני ישראל ‪Rule 260: Any place where it is written‬‬
‫‪comes to exclude idol worshippers, unless there is an amplificatory expression somewhere to‬‬
‫‪include them.‬‬

‫כלל רסא‬

‫וכשבא על צד הדיוק ‪" --‬בני" דוקא‪ ,‬ולא בנות (ויקרא ס' ח) ולא גרים‪.‬‬

‫וכל מקום שכתוב "בני ישראל" צריך ריבוי על נשים וגרים‪ .‬או שהתורה בארה שם בפירוש שהדין נוהג גם בגר ‪.‬‬
‫(ויקרא ס' קצא באורך‪ .‬ועוד צו ס' כה‪ ,‬וסימן קמד ‪ .‬שמיני ס' מז‪ ,‬וסימן נו ‪ .‬תזריע ס' א ‪ .‬מצורע ס' קיט‪ ,‬וסימן קפג ‪.‬‬
‫אחרי ס' פו ‪ .‬אמור ס' א‪ ,‬וסימן קעו )‬

‫‪ means sons, and not daughters and not proselytes.‬בני ‪Rule 261: In its precise meaning,‬‬

‫‪ (children of Israel), it needs an amplificatory‬בני ישראל ‪And any place where it is written‬‬
‫‪expression to include women and proselytes, or else the Torah will clarify there explicitly that‬‬
‫‪the law also applies to a proselyte.‬‬

‫כלל רסב‬

‫וכן בכל מקום שבא שם בן ובנים‪ ,‬דייקו תמיד שבא על הקטן; אם לא במקום שהסברה נותנת שבא על צד ההרחבה ‪.‬‬
‫(אמור ס' ב)‪.‬‬

‫ושם בן ובת בבואם סמוך אל שם אחר יורו לפעמים הוראה אחרת‪ .‬כמו 'בן חיל'‪' ,‬בת חיל'‪' ,‬בת בליעל'‪ .‬ועל כן הוצרך‬
‫לכתוב "בת איש כהן"‪ .‬כי אם יכתוב "בת כהן" נוכל לטעות שהיא עצמה יש לה חלק בכהונה להוציא אם נתחללה ‪.‬‬
‫(אמור ס' כב)‬

‫‪ (son/sons) comes, it will always‬בנים ‪ or‬בן ‪Rule 262: And moreover, any place where the noun‬‬
‫‪be precise that it is a child, unless it is in a place where logic dictates that it comes in its broad‬‬
‫‪meaning.‬‬
And when the noun ‫ בן‬or ‫ בת‬comes in construct state with another noun, it sometimes has a
different meaning, like ‫( בן חיל‬hero), ‫( בת חיל‬heroine), ‫( בת בליעל‬wicked woman). Therefore, it
needs to be written ‫( בת איש כהן‬And the daughter of any priest, if she profane herself by playing
the harlot, she profanes her father: she shall be burnt with fire)589; if it had written ‫בת כהן‬, one
could make a mistake and think that she herself has some portion in the priesthood unless she
profanes herself.

‫כלל רסג‬

. "‫ויש הבדל בין שם "בן" ושם "זרע‬

.‫ ושם 'בן' בדיוק הוא רק הבנים לבד‬.‫שם 'זרע' כולל גם בני הבנים‬ •
) ‫ אמור ס' צו‬,‫ ( קדושים ס' צג‬. ‫ושם 'זרע' כשבא בדיוק הוא רק זרע הכשר‬ •
) ‫ ( אמור ס' קלא‬. ‫ובבעלי חיים לא יחס שם 'בן' רק אל האם‬ •

Rule 263: And there is a difference between the noun ‫( בן‬son) and the noun ‫( זרע‬seed):

The noun ‫( זרע‬seed) includes also grandchildren. And the noun ‫ בן‬includes only sons.

And the noun ‫ זרע‬in its precise meaning includes only kosher descendants.

And with respect to animals, the name ‫( בן‬son of) is only ascribed to the mother.

Chapter 32
‫כלל רסד‬

‫ רצונו לומר הכהן גדול העומד במקום אהרן והכהן הדיוט‬,‫ והוא מצוה נהוגה לדורות‬,"‫כל מקום שאומר "אהרן ובניו‬
‫ אם לא במצוה שהיתה רק במדבר ונצטוה אהרן‬.) ‫ תזריע ס' מג‬,‫ ויקרא ס' קיב‬,‫ ( צו ס' לט‬. ‫שעומדים במקום בניו‬
) ‫ ( ויקרא ס' קיב‬. ‫לבד‬

Rule 264: Any place where it says ‫( אהרן ובניו‬Aaron and his children), and it is a commandment
which applies for all generations - it means the high priest, who stands in place of Aaron, and the
regular priests, who stand in place of his sons, unless it is a commandment that was given in the
desert to Aaron alone.

‫כלל רסה‬

‫ כי תואר "הכהן" מיותר ובא לומר‬.‫ יכוין על הכהן הדיוט‬-- ‫וכל מקום שאומר "אהרן הכהן" והוא מצוה נהוגה לדורות‬
‫ ( תזריע ס' מג ) אבל כשאמר "בני אהרן‬. ‫ לא מצד שהוא אהרן דהיינו מעלתו ביחוד‬,‫שנוהג באהרן מצד שהוא כהן‬
) ‫ ( ויקרא ס' מט‬. ‫הכהן" יכוין על מעלת כהונתו הגדולה‬

589
Leviticus 21:9.
Rule 265: And any place where it says ‫( אהרן הכהן‬Aaron the priest) and it is a commandment
which applies for all generations, the commandment is directed at a regular priest, since the
adjective ‫( הכהן‬the priest) is superfluous and it comes to say that it is directed at Aaron only
because he is a priest, not because he is Aaron who has his special merits. But when it says ‫בני‬
‫( אהרן הכהן‬sons of Aaron the priest), it is because of the merits of his high priesthood.

‫כלל רסו‬

‫ ולפעמים "הכהנים בני‬,"‫ ולפעמים "בני אהרן הכהנים‬,"‫ ולפעמים שם "כהנים‬, "‫והנה יתפוס לפעמים שם "בני אהרן‬
.‫ כי בכלל 'בני אהרן' הם חללים ובעלי מום‬.‫ ובארנו שכל מקום שאומר 'בני אהרן הכהנים' בא למעט בעל מום‬." ‫אהרן‬
,‫ וכשבא לבאר שם 'בני אהרן' בא בדיוק‬.‫ובשם 'הכהנים' בדרך הדיוק אין בעל מום בכלל ובהרחבה גם בעל מום בכלל‬
'‫ ( ויקרא ס‬. ‫ בא שם 'בני אהרן' לבאר ששם 'כהנים' בא בהרחבה וגם בעל מום בכלל‬,'‫אבל כשאמר 'הכהנים בני אהרן‬
) ‫ אמור ס' ב‬,‫לח‬

Rule 266: And it sometimes uses the words ‫( בני אהרן‬sons of Aaron) and sometimes ‫כהנים‬
(priests) and sometimes ‫( בני אהרן הכהנים‬sons of Aaron, the priests) and sometimes ‫הכהנים בני‬
‫( אהרן‬the priests, sons of Aaron). And we clarified that any place where it says ‫בני אהרן הכהנים‬, it
comes to exclude those with a physical defect, since whenever it says ‫בני אהרן‬, they include
offspring of a forbidden marriage with a priest and priests with physical defects. And the noun
‫ כהנים‬in its precise meaning does not include those with a physical defect, and in its broad
meaning also includes those with a physical defect. And when it comes to clarify the name ‫בני‬
‫אהרן‬, it comes in its precise meaning, but when it says ‫הכהנים בני אהרן‬, the words ‫ בני אהרן‬come
to clarify that the noun ‫ כהנים‬comes in its broad meaning and also includes those with a physical
defect.

‫כלל רסז‬

.'‫יש הבדל בין שם "קהל" ושם "עדה" כמו שיש הבדל בין 'מקהיל' ובין 'מיעד‬

‫המקהיל אוסף אנשים על ידי קול וחצוצרות (וזה ההבדל בינו לבין אסף קבץ שכולל גם האוסף דברים שאין‬ •
.‫ אבל המיעד הוא בהזמנה לזמן ובסדר מיוחד‬,)‫בם דעת‬
.‫ והעדה הם אסיפת העם כשזקניהם בראשיהם‬,‫וכן הקהל היא אסיפת ההמון‬ •
.‫ ובפרט כשנרדפו יחד שאז יפורש תמיד שם עדה על הסנהדרין‬.‫וכן יבוא שם עדה מטעם זה על הסנהדרין לבד‬ •
‫ קדושים ס' צא) וגם הסנהדרין הם‬,‫ קדושים ס' א‬. ‫ אחרי ס' טז‬. ‫ צו ס' קסז‬. ‫ ויקרא ס' רמג‬,‫(ויקרא ס' רמא‬
)‫ (ויקרא ס' רמג‬. ‫מכלל הקהל כשאין מורים בעת ההוא‬

Rule 267: There is a difference between the noun ‫( קהל‬assembly) and the noun ‫עדה‬
(congregation), as there is a difference between ‫( מקהיל‬assemble) and ‫( מיעד‬appoint):

‫ מקהיל‬gathers men through a voice and trumpets (and this is what distinguishes it between ‫אסף‬
and ‫( קבץ‬collection), which also include a collection of things which have no intelligence), but
‫ מיעד‬is with an invitation to convene at a time.
And moreover, ‫ קהל‬is a gathering of the multitudes, while ‫ עדה‬is a gathering of the people in
which their elders are in charge.

And moreover, for this reason the noun ‫ עדה‬refers to the Sanhedrin alone. And in particular,
whenever they are mentioned together as synonyms, it will always use the noun ‫ עדה‬for the
Sanhedrin. And also, the Sanhedrin are of the ‫ קהל‬when there are no rulers at that time.

‫כלל רסח‬

‫ ושם 'עדה' סתם כולל גם סנהדרין‬.‫ויש הבדל בין שם "עדה" ובין שם "עדת ישראל" שנופל רק על הסנהדרין גדולה‬
) ‫ ויקרא ס' רמח‬,‫ ( ויקרא ס' רמא‬. ‫קטנה‬

Rule 268: There is a difference between ‫( עדה‬congregation) and ‫( עדת ישראל‬congregation of

Israel): ‫ עדת ישראל‬means only the great Sanhedrin. And the noun ‫ עדה‬alone also includes a
lesser Sanhedrin.

The Jewish Supreme Court, called the “great Sanhedrin”, consisted of 71 judges. Each lower
court, called a “lesser Sanhedrin”, consisted of 23 judges.

‫כלל רסט‬

) ‫ ( ויקרא ס' רמח‬.‫ויש פלוגתא בשם "קהל" אם נקרא בו גם שבט אחד או דוקא רוב ישראל‬

Rule 269: And there is a disagreement regarding the noun ‫( קהל‬assembly) as to whether even one
tribe of Israel can be called a ‫ קהל‬or only the majority of Israel.

‫כלל רע‬

‫כגון כשאומר "עם‬ .‫ וכשבא בדיוק אין כהנים ולוים בכלל‬,‫שם "עם" כשבא בהרחבה כולל כל אישי האומה‬
‫ אבל כשבא‬.)‫ בזה בא בדיוק ומוציא כהנים ולויים (אחרי ס' פג‬-- ‫ שבא שם 'עם' לתאר שם 'קהל' שכולל הכל‬,"‫הקהל‬
.)‫ שמיני ס' ח‬,‫בסתם יבא לפעמים בהרחבה וכולם בכלל (ויקרא ס' רפ‬

)‫וכשרוצה לחלק בין הנכבדים ובין ההמון יקרא את ההמון בשם "עם הארץ" (ויקרא ס' רפ‬

Rule 270: The noun ‫( עם‬people) in its broad meaning includes all individuals of the people, and
in its precise meaning does not include priests and Levites at all. For instance, when it says ‫עם‬
‫( הקהל‬people of the assembly), the noun ‫ עם‬comes to modify the noun ‫קהל‬, which includes
everyone – with this ‫עם‬, it comes in its precise meaning, and priests and Levites are excluded.
But when it comes alone, ‫ עם‬sometimes comes in its broad meaning and everyone is included.

And when it wants to distinguish between the dignitaries and the multitudes, it calls the
multitudes with the name ‫עם הארץ‬.

‫כלל רעא‬
 ‫ כולל‬-- '‫ וכן "עמך" בכינוי אל ה‬,"’‫ אבל כשאמר "עם ה‬.‫ שאז בא גם על קיבוץ פרטי‬,‫וכל זה כשבא שם "עם" סתם‬
.‫העם כולו עם כהניהם‬

‫ גם הכהנים בכלל ( אחרי‬-- "‫ אבל כשאמר "עמך בית ישראל‬."‫וכן שם "ישראל" מוגבל לפעמים נגד שם "בני אהרן‬
.) ‫ס' נד‬

) ‫ והריבוי הוא "בעממיך" בכפל המ"ם ( אמור ס' ד‬."‫ ככינוי "אדוניו‬,‫וכינוי "עמיו" בלשון רבים בא לכבוד‬

Rule 271: And all of this is when the noun ‫( עם‬people) comes by itself, that then it also comes
when referring to a collection of individuals. But when it says ’‫ עם ה‬and moreover ‫ עמך‬with a
pronoun referring to God – it includes all of the people with their priests.

And moreover, sometimes the noun ‫( ישראל‬Israel) comes versus the noun ‫( בני אהרן‬sons of
Aaron). But when it says ‫( עמך בית ישראל‬Your people, the house of Israel) – it also includes
priests.

And ‫( עמיו‬His people) is plural for respect, like ‫( אדוניו‬his master). And its plural is ‫( בעממיך‬your
peoples) with a repeating of the letter ‫מ‬.

‫כלל רעב‬

‫ ויש מחנה כוללת ומחנה‬.‫ ובא על ישראל כל עוד שחנו במדבר‬,‫ושם "מחנה" הונח בעצם על העם החונים בשדה‬
‫ ובכל מקום שאמר "מחוץ‬.‫ כהונה לויה ישראל‬-- ‫ ואחר שהוקם המשכן היו ג' מחנות‬.‫ שכל שבט קרוי מחנה‬.‫חלקיית‬
) ‫ אחרי ס' פט‬,‫ אחרי ס' סח‬,‫למחנה" נפרש לפי עניין הכתוב ( ויקרא ס' רלד‬

‫ ש'חוץ למחנה' הוא דוקא במקום שיש לו דין מחנה כגון בירושלים‬."‫ויש הבדל בין "מחוץ לעיר" ובין "מחוץ למחנה‬
) ‫או בערי חומה ( מצורע ס' צה‬

Rule 272: The noun ‫( מחנה‬camp) refers to the people when they rested in a field and refers to
Israel as long as they dwelt in the desert. And there is the whole camp and parts of the camp,
since every tribe is called a ‫מחנה‬. And after they established the Tabernacle, there were three
camps – priests, Levites, and Israelites. And any place where it says ‫מחוץ למחנה‬, it is explained
according to its context.

And there is a difference between ‫( מחוץ לעיר‬outside of the city) and ‫( מחוץ למחנה‬outside of the
camp): ‫ מחוץ למחנה‬is precisely in a place that is considered a ‫ מחנה‬according to Torah Law, for
instance, Jerusalem or a walled city.

‫כלל רעג‬

."‫והכנענים שקיבלו ז' מצוות היו "גר תושב‬ .‫ אם מרחוק אם מקרוב‬,‫ עיקר הנחתו מצד שגר בארץ לא לו‬,"‫שם "גר‬
.‫ ושניהם נקראים בשם 'גר' סתם‬."‫והבא מרחוק ונתגייר הוא "גר צדק‬

,‫ונלמד תמיד מענינו‬ •

,‫ אחד לגר צדק ואחד לגר תושב‬,‫או על ידי שכפל שם 'גר' ב' פעמים‬ •
 .‫או על ידי היקש וכדומה‬ •

) ‫ וסימן צד‬,‫ וסימן עב‬,‫ בהר ס' יד‬,‫ ועיין עוד אמור ס' פו‬.‫ קדושים ס' כא‬. ‫ אחרי ס' קכב‬,‫( אחרי ס' עה‬

Rule 273: For the noun ‫( גר‬stranger), the essence of the word is that one lives in a land, near or
far, that is not his own. And the Canaanites who accepted upon themselves the seven
commandments of Noah are called ‫גר תושב‬, while anyone who comes from afar and converts to
Judaism is called a ‫גר צדק‬. And both of them can be called by just the name ‫גר‬.

And it is always learned from its context whether it means a ‫ גר צדק‬or a ‫גר תושב‬.

Or through the repeating of the noun ‫ גר‬twice, once for a ‫ גר צדק‬and once for a ‫גר תושב‬.

Or through ‫( היקש‬analogy), etc.

‫כלל רעד‬

‫ ולשון "הגר‬,‫ שלשון "הגר אתכם" בא על מי שנתגייר מקרוב‬."‫ויש הבדל בין "הגר בתוככם" ובין "הגר אתכם‬
,‫ קדושים ס' פא‬. ‫ ( אחרי ס' עה‬. ‫ וכן לשון "גר בישראל" מורה שגר מכבר‬.‫בתוככם" מורה שנתגייר זה ימים רבים‬
) ‫קדושים ס' פג‬

Rule 274: And there is a difference between ‫ הגר בתוככם‬and ‫( הגר אתכם‬the stranger that resides
among you): The language ‫ הגר אתכם‬comes on someone who converted now, while the language
‫ הגר בתוככם‬teaches that he was converted this many days ago. And moreover, the language ‫גר‬
‫( בישראל‬convert in Israel) teaches that he converted long ago.

‫כלל רעה‬

'‫ שכל מקום שבא שם 'זקן‬.‫ ויש בזה כלל‬.‫שם זקן יבוא לפעמים על מלא ימים ולפעמים יבוא על נשיאי העם וחכמיהם‬
‫ כמו‬,‫ מובנו לרוב זקן בימים ( אם לא במקום שיש הוכחה שבא על החכמה‬-- ‫בלא סמיכות ובלא כינוי ובלא ה"א הידיעה‬
‫ אבל בכל מקום שבא בכינוי או‬.) )‫בשכפל את הלשון "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" כמו שבארנו (קדושים ס' פ‬
‫ חוץ כשמדבר מזקני עכו"ם ורשעי ישראל שאז‬.‫ יכוין על זקן נשוא פנים מופלג בחכמה‬-- ‫בסמיכות או בה"א הידיעה‬
) ‫יהיו הזקנים לפי העם ( ויקרא ס' רמט‬

Rule 275: The noun ‫ זקן‬sometimes means old people and sometimes means leaders of the people
and their sages. And there is a rule in this: Any place where the noun ‫ זקן‬is not in construct state
and is without a pronoun and is without the definite article ‫ה‬, it is usually understood as old in
years (unless it is in a place where there is proof that it refers to wisdom, as with the repeating of
the language ‫“ – מפני שיבה תקום והדרת פני זקן‬You shall rise up before the hoary head, and honour
the face of the old man”, as we explained)590. But any place where it comes with a pronoun or is
in construct state or is with the definite article ‫ה‬, it is intended to mean esteemed and superlative

590
Leviticus 19:32.
in wisdom, except when it speaks of the elders of idol worshippers or of evil Israelites, since then
they are the elders only according to the people.

Chapter 33
‫כלל רעו‬

‫ שלא נגזר ממנו לשון נקבה מלשון זכר [כמו גמל‬-- ‫בשמות בעלי חיים נוכל להבדיל בין השם שנקרא בו מיום הולדו‬
‫ ובין שם התואר שנקרא בו על שם שניו וגדולו‬,]‫ שיאמר לזכר ולנקבה‬,‫ וכן ארנבת יונה חסידה‬.‫שפן חזיר שור ושה‬
.) ‫ אמור ס' קלא‬,‫ לביא לביאה] ( ויקרא ס' י‬,‫ כשב כשבה‬,‫שנמצא ממנו לשון נקבה [כמו פר פרה‬

‫ ומה שאמרו חז"ל דגם בן יומו‬.)‫ ואחר שנתו נקרא בשם "איל" (ויקרא ס' רפג‬,‫כי שם "כבש" הוא בן שנה‬ •
‫ וכן‬.) ‫ היינו בלשון בני אדם; אבל בלשון התורה הוא שם התואר על הכח והגידול ( ויקרא ס' ש‬-- '‫קרוי 'איל‬
."‫שם "שעיר‬
. ‫כשבה או שעירה" ללמד שגם חרשת וננסת כשרים‬..‫אבל "צאן" הוא שם המין ולכן הוסיף "ואם מן הצאן‬ •
)‫ ועיין עוד ויקרא ס' קעח‬.‫ ויקרא ס' שכד‬,‫(ויקרא ס' שכג‬

Rule 276: With names of living things, one is able to distinguish between the name it is called
from the day it is born – in which its feminine gender cannot be derived from its masculine
gender (like ‫גמל שפן חזיר שור ושה‬, and ‫ארנבת יונה חסידה‬, which are said for a male and for a
female) - and the adjective specifying whether it is adult, which can be found in feminine gender
(like ‫ לביא לביאה‬,‫ כשב כשבה‬,‫)פר פרה‬:

The noun ‫( כבש‬lamb) is in its first year, and after its first year, it is called an ‫( איל‬hart). And
when the sages of blessed memory say that also a newborn is called an ‫איל‬, this is in the
language of man, but in the language of the Torah, it is an adjective denoting power and growth.
And moreover the name ‫( שעיר‬goat).

But ‫( צאן‬flock) is a species name, and thus it adds ‫כשבה או שעירה‬..‫( ואם מן הצאן‬from the flock, a
lamb or a goat)591 to teach that one that is deaf or dwarfish is also kosher.

‫כלל רעז‬

‫ והוא בשנה שניה לר' אליעזר‬.‫ פר" נקראו על שם גדולם; תחילה הוא עגל ואחר כך נכנס לכלל פר‬- ‫וכן השמות "עגל‬
) ‫ ( ויקרא ס' רח‬. ‫ובשנה ג' לחכמים‬

Rule 277: And moreover, the nouns ‫ פר‬- ‫( עגל‬male calf - bull) are used according to whether he
is an adult; in the beginning, he is an ‫ עגל‬and afterwards, he becomes a ‫פר‬. And it is in the second
year according to Rabbi Eliezer and in the third year according to the sages.

‫כלל רעח‬

591
Leviticus 5:6.
 ."‫"פר בן בקר‬-‫"עגל בן בקר" וכן ב‬-‫ויש פלוגתא ב‬

.‫ דהיינו גדול בשנה ב' לחכמים‬,‫ מלת 'בן' כמו 'בן חיל'; עגל שהוא בקר‬-- '‫שיש אומרים שפירוש 'עגל בן בקר‬ •
.'‫ והוא בשנה ג‬,'‫ מלת 'בן' מציין הצעירות כמו 'בני יונה' 'בני נשר‬-- '‫ו'פר בן בקר‬
,‫ כפיר עופר‬,‫ עיר‬,‫ עגל ממין הבקר; כי נמצא עגל במינים אחרים כמו שהוא בשם גדי‬-- '‫ויש אומרים 'בן בקר‬ •
)‫ ( ויקרא רח באורך‬. '‫ובתורה לא נמצא אצל קרבנות 'פר' סתם רק 'פר בן בקר‬

Rule 278: And there is a disagreement with respect to when one says ‫( עגל בן בקר‬bull-calf) and
‫( פר בן בקר‬young bullock):

There are some who say that for an ‫ – עגל בן בקר‬the word ‫ בן‬is like ‫( בן חיל‬hero); an ‫ עגל‬that is a
‫בקר‬, meaning that it becomes an adult in its second year according to the sages. And ‫– פר בן בקר‬
the word ‫ בן‬indicates young like ‫( בני יונה‬young pigeons), ‫( בני נשר‬young vultures), and it is in its
third year.

And there are some who say a ‫ – בן בקר‬is an ‫ עגל‬from the ‫ בקר‬species, since ‫ עגל‬is found with
respect to other species like ‫ כפיר עופר‬,‫ עיר‬,‫גדי‬, and the Torah never mentions sacrifices of a ‫פר‬
alone, only sacrifices of a ‫פר בן בקר‬.

‫כלל רעט‬

‫"כשב וכשבים" נוטה יותר על שם‬-‫ ובארתי ד‬.‫ בר מן ארביסר בלישנא דקדם שי"ן לבי"ת‬,‫וכל אורייתא כבש כבשים‬
‫ ובמקום שלא בא על כוונה זו בא כן מצד חוזק גופו‬."‫ כמו "בקר בכשבים ובעיזים‬,‫המין ותמיד בא מין אחר סמוך לו‬
) ‫ ויקרא ס' רצא‬,‫ ( ויקרא ס' קעח‬. ‫ואלייתו ובא לרבות את האליה‬

Rule 279: ‫( כבש כבשים‬lamb/sheep); there are fourteen times in the Torah where the letter ‫ש‬
precedes the letter ‫ ב‬in this word. And I explained that ‫ כשב וכשבים‬tends to be more of a species
name and another species name will always come next to it, like ‫( בקר בכשבים ובעיזים‬of the
beeves, of the sheep, or of the goats)592. And in a place where it does not come with this
meaning, it will come from the perspective of the strength of its body and its fat tail, and it will
come to include the fat tail.

‫כלל רפ‬

‫ מה שאין כן‬.‫ לא בא שם המין בלשון יחיד מפני שהוא שם התואר כנ"ל‬-- "‫ וכן "תורים ובני יונה‬,"‫"וכבשים ועזים‬
) ‫ ( ויקרא ס' עז‬. "‫ נאמר "ויהי לי שור וחמור צאן‬,‫בשם העצם‬

Rule 280: ‫( וכבשים ועזים‬sheep and goats) and morevover ‫( תורים ובני יונה‬turtledoves and young
pigeons) – the name of these species do not come in singular, because they are adjectives, as it

592
Leviticus 22:19.
appears to me. Not so with a noun, as when it says ‫( ויהי לי שור וחמור צאן‬And I have oxen, and
asses and flocks)593.

When the Torah says ‫וכבשים ועזים‬, the Malbim considers them to be adjectives for the noun ‫צאן‬
(flock). And when the Torah says ‫תורים ובני יונה‬, the Malbim considers them to be adjectives for
the noun ‫( עוף‬bird)594.

‫כלל רפא‬

‫ התור הוא מעופות הנוסעים ולא‬.‫ לא כן התור‬,‫ היונה נוחה להיכנע‬.‫תורים ובני יונה הם שני משפחות נפרדות ממין הזה‬
.‫היונה‬

- ‫ וממה שכתב תמיד "תורים ובני יונה" ולא בהפך‬."‫ בני נשר‬,‫ בני צאן‬,‫ כמו "בן ראמים‬.‫ובני יונה הם הצעירים מן המין‬
) ‫ מבואר שתורים גדולים ובני יונה קטנים ( ויקרא ס' עד‬-

Rule 281: ‫( תורים ובני יונה‬turtledoves or of young pigeons)595 are two separate families of this
species. The ‫( יונה‬pigeon) is domestic; the ‫( תור‬turtledove) is not. The ‫ תור‬is a bird that migrates
but not the ‫יונה‬.

And ‫ בני יונה‬are the young of the species, like ‫ בני נשר‬,‫ בני צאן‬,‫בן ראמים‬. And since it is always
written ‫ תורים ובני יונה‬and it never reverses the order – this implies that ‫( תורים‬turtledoves) are
adults and ‫( בני יונה‬young pigeons) are young.

According to Rule 199, the way of the Scripture is to always speak in such a way that if it
mentions two things, the novelty will always be mentioned second. So since the Scripture always
mentions ‫ תורים‬before ‫בני יונה‬, it must mean that ‫ בני יונה‬is the novelty. Suppose that ‫תורים‬
(turtledoves) were to include young turtledoves. Then ‫( בני יונה‬young pigeons) would not be a
novelty, a contradiction. Hence, ‫ תורים‬must include only adults whenever it is mentioned with ‫בני‬
‫ יונה‬596.

‫כלל רפב‬

‫ וצפור מיוחד רק‬,‫ שעוף הוא שם הסוג וכולל טהורים וטמאים‬."‫לדעת חכמי הגמרא יש הבדל בין "עוף" ובין "צפור‬
‫ ודעת הספרא שגם‬.‫ ויש בזה פלוגתא בספרי ובירושלמי‬.)"‫לטהורים (אם לא כשאמר "צפור שמים" או "צפור כנף‬
) ‫'צפור' הוא שם הסוג ( מצורע ס' יא‬

593
Genesis 32:6.

594
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 77.

595
Leviticus 1:14.

596
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 74.
Rule 282: According to the sages of the Gemara, there is a difference between ‫ עוף‬and ‫צפור‬
(bird): ‫ עוף‬is a category and includes the clean and the unclean, while ‫ צפור‬only includes the
clean (unless it says ‫ צפור שמים‬or ‫)צפור כנף‬. And there is a disagreement about this in Sifre and in
the Jerusalem Talmud. And according to Sifra, ‫ צפור‬is also a category.

‫כלל רפג‬

.‫שם חיה ושם בהמה ישמשו לפעמים לשם הסוג ולפעמים לשם המין‬

;‫ אף העוף‬,‫דהיינו שם 'חיה' תכלול לפעמים כל בעלי חיים אשר בארץ‬ •

;‫ולפעמים תכלול חיה ובהמה לבד‬ •
.‫ולפעמים הוא שם מיוחד על חיות המדבר‬ •

‫ וכל מקום שיגביל שם‬.‫ ולפעמים הוא שם מיוחד לבהמת היישוב לבד‬.‫וכן שם 'בהמה' בהבנה הסוגיית תכלול גם החיה‬
‫ ( שמיני‬. ‫ שמן הענין נבין אם הוא שם הסוג או שם המין‬.‫ והכל לפי ענין הכתוב‬.‫'בהמה' נגד שם 'אדם' הוא שם הסוג‬
) ‫ ועיין שם שמיני ס' צה ואמור ס' קכט‬. ‫ס' סו‬

Rule 283: The noun ‫( חיה‬animal) and the noun ‫( בהמה‬animal) are sometimes used as the name of
a category and sometimes as the name of a species: That is, the noun ‫ חיה‬sometimes will include
all living creatures which are on land, even a bird. And sometimes, it will include a ‫ חיה‬and ‫בהמה‬
alone. And sometimes it will be a special name for creatures of the desert.

And moreover, the noun ‫ בהמה‬as a category name will also include the ‫חיה‬. And sometimes it is
a special name for an animal that dwells alone. And any place where the noun ‫ בהמה‬comes versus
the noun ‫אדם‬, it is the name of a category. And all is according to the context of the Scripture -
that from the context, it is understood whether it is the name of a category or the name of a
species.

‫כלל רפד‬

‫ לא נקרא בשם 'חיה' (ולא כפי הנראה משטחות דברי הרמב"ם בהל' מאכלות‬,"‫האדם אף שנאמר בו "נפש חיה‬
.) ‫( שמיני ס' עב‬. )‫אסורות‬

. ‫ ובלשון "נפש חיה אשר במים" נכלל גם חיית הים שיש לה צורת אדם‬."‫וחיית הים נקראים בשם "חיה אשר במים‬
)‫(שמיני ס' פ‬

) ‫ ( שמיני ס' סה‬. "‫ עד שהוצרך לומר "מכל הבהמה אשר על הארץ‬,‫וגם בלשון 'בהמה' נכלל גם ברואי הים‬

Rule 284: The human being, even though it says ‫( נפש חיה‬living soul)597 about him, he is not
called a ‫( חיה‬a human being is not called according to his superficial appearance, according to
Maimonides in the Laws of Forbidden Foods, Mishnah Torah).

597
Genesis 2:7.
And sea creatures are called a ‫חיה אשר במים‬. And the language ‫( נפש חיה אשר במים‬living
creatures that are in the waters)598 also includes creatures of the sea that have the appearance of a
human.

And the language ‫ בהמה‬also includes creatures of the sea, since it needed to say ‫מכל הבהמה אשר על‬
‫( הארץ‬among all the beasts that are on the earth)599.

‫כלל רפה‬

‫ואם באו בהבנה הסוגיית נכלל גם כלאים‬ ) ‫ שמיני ס' סד‬,‫בשם בהמה וכן בשם חיה נכלל גם הכלאים ( צו ס' קלו‬
) ‫מחיה ובהמה יחד ( שמיני ס' סד‬

Rule 285: The noun ‫( בהמה‬beast) and moreover the noun ‫( חיה‬living thing) include also hybrids.
And if they come as category names, they include also hybrids of a ‫ חיה‬and a ‫ בהמה‬together.

‫כלל רפו‬

‫ כגון כשאמר‬.‫ ובהבנה המורחבת כולל גם העובר במעי אמו‬,‫שם בהמה בהבנה המדויקת הוא אחר שיצא לאויר העולם‬
) ‫ ועיין עוד בזה בחקותי ס' עד‬.‫ ( שמיני ס' ק‬. ‫"כל הבהמה" מרבה גם העובר‬

Rule 286: The noun ‫( בהמה‬animal) in its precise meaning means after the animal exits the womb
to the air of the world, and in its broad meaning includes a fetus in the womb of its mother. For
example, whenever it says ‫( כל הבהמה‬any animal), it includes also the fetus.

Chapter 34
‫כלל רפז‬

‫ ולפעמים בא לדוגמא והוא הדין המקדש שנבנה אחר‬,‫שם "אהל מועד" בא לפעמים בדוקא על אהל מועד שבמדבר‬
‫ אבל אם בא משום קדושת המקום יש לטעות שאהל‬.‫ בא לדוגמא‬-- ‫ והכלל בזה שבמקום שבא רק לציין המקום‬.‫כך‬
) ‫ ( צו ס' עד‬. ‫ ואז צריך ריבוי לרבות המקדש‬,‫ שקדושתו משונה מקדושת המקדש‬,‫מועד דוקא‬

Rule 287: The noun ‫( אהל מועד‬tent of meeting) sometimes means precisely the Tent of Meeting
that was in the desert and sometimes comes for example and the same applies with respect to the
Temple that was built afterwards. And the rule in this is that anywhere in which it comes only to
indicate the place – it will come for example. But if it comes because of the holiness of the place,
then it will be possible to err and think that it means precisely the Tent of Meeting, that its
holiness is different than the holiness of the Temple, so it will need an amplificatory expression
to include the Temple.

598
Leviticus 11:10.

599
Leviticus 11:2.
Leviticus 6:23 says, ‫( וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף‬And no sin-
offering, whereof any of the blood is brought into the tent of meeting to make atonement in the
holy place, shall be eaten; it shall be burnt with fire). The words ‫( אהל מועד‬tent of meeting)
indicate only the tent of meeting, while ‫( לכפר בקדש‬to make atonement in the holy place) is an
amplificatory expression to include also the Temple, in accordance with Rule 287600.

‫כלל רפח‬

) ‫ ( צו ס' לב‬. ‫"חצר אהל מועד" במובנו המדויק אינו כולל הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש‬

Rule 288: The phrase ‫( חצר אהל מועד‬court of the tent of meeting) in its precise meaning does not
include the Temple chambers that were built on unconsecrated ground but were open to
consecrated ground.

‫כלל רפט‬

.‫ שעשוי להיטלטל ולשכן בעת החניה‬,‫ ששם 'משכן' הונח מצד צורתו‬."‫יש הבדל בין שם "משכן" ובין שם "אהל מועד‬
.‫ שייעד שכינתו שמה‬,‫ושם 'אהל מועד' הונח מצד תכליתו‬

‫ ובכל מקום שדבר מן העבודות והקרבנות קראו‬,'‫ולכן בכל מקום שדיבר מצד צורתו או מן המסעות קראו בשם 'משכן‬
) ‫ ( אחרי ס' צד‬. '‫בשם 'אהל מועד‬

Rule 289: There is a difference between ‫( משכן‬Tabernacle) and ‫( אהל מועד‬Tent of Meeting):
‫ משכן‬comes with respect to its structure, that it is made to be carried and to be a dwelling place
in its time of resting. And the noun ‫ אהל מועד‬refers to its purpose, that it is designated for the
Divine Presence there.

And thus, the noun ‫ משכן‬is used in any place where it speaks about its structure or about
journeys, while the noun ‫ אהל מועד‬is used in any place where it speaks about the services and the
sacrifices.

‫כלל רצ‬

‫ אבל כשפורט את חלקיו‬.‫ וגם הכבש בכלל 'מזבח' בדרך ההרחבה‬.‫שם "מזבח" כולל גוף המזבח וגגו וקירותיו ויסודו‬
) ‫ ויקרא ס' קמב‬,‫ ( ויקרא ס' פג‬. ‫ אין הכבש בכלל מזבח‬-- ‫כמו "קיר המזבח" וכדומה‬

‫ ( ויקרא‬. ‫ וכן מורה אף שקרב אליו ואינו על גביו‬.‫ גם הכבש בכלל‬-- )"‫אולם כשאמר "אל המזבח" (ולא "על המזבח‬
) ‫ ויקרא ס' רעד‬,‫ס' קמב‬

600
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 74.
Rule 290: The noun ‫( מזבח‬altar) includes the body of the altar, its roof, its walls, and its
foundation. And also the ramp is included in ‫ מזבח‬in its broad meaning. But when it describes its
parts like the ‫( קיר המזבח‬wall of the altar), etc., the ramp is not included in the word ‫מזבח‬.

However, when it says ‫( אל המזבח‬and not ‫ – )על המזבח‬also the ramp is included. And moreover, it
even teaches that it is close to it but not upon it.

‫כלל רצא‬

.‫ ירך הושאלו מן גוף האדם אל עצמיים בלתי בעלי איברים‬,‫ צד‬,‫ שכם‬,‫ כתף‬,‫ אחור‬,‫ השמות פנים‬-- ) ‫( ירך המזבח‬

‫ ושני צדדיו הם‬,"‫ובבית יש הבדל בין בית שארכו יתר על רחבו ולפניו חצר; שאז נקרא החצר בשם "פנים‬ •
."‫ וצד מערב נקרא "אחור‬,"‫ וחלקי הבית הקרובים למערב הם "ירכתי הבית‬,"‫"כתפי הבית‬
."‫ובבניין מרובע נקרא צד מערב בשם "ירך‬ •

) ‫ ( ויקרא ס' סה‬. "‫ צד דרום היה "פני המזבח" וצד צפון הוא "הירך‬,‫והמזבח שהכבש שלו היה בדרום‬

Rule 291: ‫( ירך המזבח‬side of the altar) – the nouns ‫( פנים‬face), ‫( אחור‬back), ‫( כתף‬shoulder), ‫שכם‬
(shoulder), ‫( צד‬side), ‫( ירך‬thigh) are borrowed from the body of a human to the altar, which had
no limbs.

And with respect to a house, there is a difference between 1) a house in which its length is
greater than its width and has before it a courtyard; then the courtyard is called a ‫פנים‬, the two
sides are called ‫כתפי הבית‬, the parts of the house that are close to the west are called ‫ירכתי הבית‬,
and the western side is called an ‫אחור‬. And 2) a house with a square shape; then its western side
is called a ‫ירך‬.

And the altar had its ramp in the south. The southern side of the altar was called ‫פני המזבח‬, while
its northern side was called ‫הירך‬.

‫כלל רצב‬

‫ ששם 'מזרח' מציין זריחת השמש ושם 'קדם' מציין הצד הקודם במעלה או‬. "‫יש הבדל בין שם "קדם" ושם "מזרח‬
.'‫ ויען שהשמש יוקדם לזרוח במזרח נקרא צד מזרח 'קדם‬.‫במקום‬

‫ ולכן במקום שצריך לבאר שצד‬.‫ כי בימי קדם היו פתחיהם למזרח‬,'‫וכן צד המזרחי של הבתים והערים נקרא בשם 'קדם‬
) ‫ ( ויקרא ס' פו‬. '‫ וכן בבית שאין פתחו במזרח לא יצדק על מזרח שם 'קדם‬. "‫מזרח יוקדם יאמר "קדמה מזרחה‬

Rule 292: There is a difference between the nouns ‫ קדם‬and ‫( מזרח‬east): The noun ‫ מזרח‬indicates
the sunrise, while the noun ‫ קדם‬indicates that the direction is first in advantage or in place. And
since the sun rises in the east, the east is called ‫קדם‬.

And moreover the noun ‫ קדם‬is used to describe the eastern side of houses and cities, because in
ancient times, their openings were to the east. Thus, in a place where it needs to clarify that the
eastern side is first, it will say ‫( קדמה מזרחה‬eastward, toward the sun-rising). And moreover, the
noun ‫ קדם‬is not correct with respect to a house where there is no opening to the east.

‫כלל רצג‬

.‫ שפה‬. ‫ פאה‬. ‫ סוף‬. ‫ קצה‬. ‫ צלע‬. ‫ צד‬. ‫יש הבדל בין השמות עבר‬

.‫ ועיקר שם 'צלע' על צלעות הצדדים‬.‫שם "צלע" הונח על גשם שיש לו ארך ורוחב וגובה‬ •
.‫ ובמרובע יהיו הקצוות בארבע הזויות‬,‫שם "קצה" בא על דבר שטחיי‬ •
.‫שם "פאה" בא לציין הרוח של איזה דבר‬ •
.‫שם "צד" בא על דבר שהוא בצד דבר אחר‬ •
.‫ושם "עבר" בא על דבר הנמשך באורך ועוברים אותו מקצה לקצה‬ •
.‫ושם "סוף" מגביל לשם 'ראשית' והונח לשני צדדי האורך‬ •
. ‫ושם "שפה" על חוט המקיף הדבר סביב סביב‬ •

) ‫ קדושים ס' עד‬,‫( קדושים ס' טו‬

Rule 293: There is a difference between the nouns ‫ שפה‬. ‫ פאה‬. ‫ סוף‬. ‫ קצה‬. ‫ צלע‬. ‫ צד‬. ‫עבר‬:

‫( צלע‬side) pertains to physical objects that have length, width, and depth. And the most important
thing about the noun ‫ צלע‬is the sides.

‫( קצה‬end) comes on a surface, and for a square they are the extremities of the four corners.

‫( פאה‬corner) comes to indicate the direction of a certain thing.

‫( צד‬side) comes on a thing that is alongside another thing.

‫( עבר‬beyond) comes on a thing that is extended in length and passes from end to end.

‫( סוף‬end) is the opposite of the noun ‫( ראשית‬beginning), and they refer to the two ends of one
length.

‫( שפה‬edge) comes on a thread that encircles an object around and around.

‫כלל רצד‬

‫ ואם יריעה‬.'‫ והסותם והנועל את החלל נקרא 'דלת‬,'‫ שהחלל שבו נכנסים נקרא 'פתח‬."‫יש הבדל בין "פתח" ובין "דלת‬
."‫פרושה שם יאמר "מסך פתח המשכן‬

‫ דאין לפרש נגד הפתח דהא כתוב גם כן‬.‫ולכן במה שכתוב "ושחטו פתח אהל מועד" פירשו שצריך שיהיה הפתח פתוח‬
) ‫ ( ויקרא ס' קסד‬. "‫"לפני אהל מועד‬

Rule 294: There is a difference between ‫( פתח‬entrance) and ‫( דלת‬door): The space where one
enters is called a ‫פתח‬, while that which obstructs and locks the space is called a ‫דלת‬. If a curtain
is spread out there, it will say ‫( מסך פתח המשכן‬screen of the door of the Tabernacle).
‫‪ (and kill it at the door of the tent of meeting)601, it‬ושחטו פתח אהל מועד ‪Thus, when it is written‬‬
‫‪ (against the door), since it is also‬נגד הפתח ‪means that the entrance must be open; it does not mean‬‬
‫‪ (before the tent of meeting)602.‬לפני אהל מועד ‪written‬‬

‫כלל רצה‬

‫יש הבדל בין "חצרים" לבין "ערי הפרזי"‪' .‬החצרים' הם כפרים שעל פני השדה שישבו בהם עובדי האדמה‪ .‬וערי‬
‫הפרזי הם ערים שאין להם חומה‪ ,‬ולכל הפחות צריך שיהיו בעיר ג' חצרות של ב' ב' בתים‪ ( .‬בהר ס' סא‪ ,‬בהר ס' סב ) ‪.‬‬

‫ולשון "עיר חומה" לא נמצא בשום מקום בתנ"ך‪ .‬רק "עיר מוקף חומה"‪ .‬ועל כן במה שכתוב "בית מושב עיר חומה"‬
‫פירשו שנתקדשה בקדושת ערי חומה ‪ ( .‬בהר ס' נג )‬

‫חצרים ‪ (unwalled towns):‬ערי הפרזי ‪ (villages) and‬חצרים ‪Rule 295: There is a difference between‬‬
‫‪ are cities in which there‬ערי הפרזי ‪are villages in the field where the workers of the land live. And‬‬
‫‪is no wall, cities of at least three courtyards, each containing two houses.‬‬

‫עיר ‪ (walled city) is not found anywhere in the Hebrew Bible, only‬עיר חומה ‪And the language‬‬
‫‪ (dwelling-house‬בית מושב עיר חומה ‪ (city surrounded by a wall). Thus, when it is written‬מוקף חומה‬
‫‪in a walled city)603, it means that it was sanctified with the holiness of a walled city.‬‬

‫‪Chapter 35‬‬
‫כלל רצו‬

‫דרך הלשון לציין קישור הזמן על ידי ב' הנלוה אל המקור ‪" --‬בבואם אל אהל מועד או בגשתם"‪ .‬ולפעמים יציינהו על‬
‫ידי מילת "בעת"‪.‬‬

‫אולם אם יציינהו על ידי מילת "ביום" ‪ -‬יהיה באחד משני פנים‪.‬‬

‫או שרצה לומר שהוא דוקא ביום ההוא‪ ,‬לא ביום אחר;‬ ‫•‬
‫או שבא במובנו המדויק ‪ --‬יום דוקא‪ ,‬ובא למעט את הלילה ( צו ס' מ באורך‪ .‬ועוד ויקרא ס' שפט‪ ,‬וצו ס'‬ ‫•‬
‫קיד‪ ,‬וסימן קטז‪ ,‬וסימן קנט‪ ,‬וסימן קסב ‪ .‬תזריע ס' ח‪ ,‬וסימן ט‪ ,‬וסימן יא‪ ,‬וסימן ס‪ ,‬וסימן פז‪ ,‬וסימן קכט ‪.‬‬
‫מצורע ס' ג‪ ,‬וסימן ה‪ ,‬וסימן לה‪ ,‬וסימן צא‪ ,‬וסימן קיז‪ ,‬וסימן קנג )‬

‫וכן במקום שנזכר מילת "יום" עם המספר ‪ --‬יום הראשון ‪ ,‬יום השביעי ‪ --‬ממעט לילה ‪ ( .‬שם‪ ,‬אמור ס' קצה )‬

‫‪601‬‬
‫‪Leviticus 3:2.‬‬

‫‪602‬‬
‫‪Leviticus 3:8, 3:13.‬‬

‫‪603‬‬
‫‪Leviticus 25:29.‬‬
Rule 296: It is the custom of the language to indicate a connection in time through the prefix ‫ב‬
added to the infinitive - ‫( בבואם אל אהל מועד או בגשתם‬when they go in to the tent of meeting, or
when they come near)604. And sometimes, it indicates it through the word ‫בעת‬.

However, if it indicates it through the word ‫ביום‬, it will be in one of two ways:

1) It means to say that it is precisely on that day, not another day.

2) It comes in its precise meaning – precisely day, and it excludes the night.

And moreover, any place where the word ‫ יום‬is mentioned with the number - ‫ יום‬, ‫יום הראשון‬
‫ – השביעי‬it will exclude the night.

‫כלל רצז‬

‫ ומלת‬.‫ בין על עתי השנה בין על הזמן הכולל‬,‫ שמלת 'עת' נאמר על כל חלק מחלקי הזמן‬.‫ויש הבדל בין עת ובין יום‬
) ‫ ועיין אמור ס' קסו‬.‫ ( אחרי סימן ו‬. ‫'יום' מציין היום לבד‬

Rule 297: And there is a difference between ‫( עת‬time) and ‫( יום‬day), in that the word ‫ עת‬is said
about any portion of time, whether they are times of the year or time overall, while the word ‫יום‬
indicates only a day.

‫כלל רצח‬

‫ כשרוצה לציין המשך הזמני של איזה דבר יציינו במלת‬."‫ "כל הימים‬, "‫ויש הבדל בין מלת "עת" ובין מלת "כל ימי‬
'‫ ( מצורע ס‬. "‫ וכשירצה לציין מתי חל איזה דבר בנקודה מיוחדת מן הזמן יציינו במלת "עת‬."‫ "כל הימים‬, "‫"כל ימי‬
) ‫קפז‬

Rule 298: And there is a difference between the word ‫( עת‬time) and the words ‫כל ימי‬/‫כל הימים‬
(all of the days): Whenever it intends to indicate the continuation in time of a certain matter, it
will indicate it with the words ‫כל ימי‬/ ‫כל הימים‬. And whenever it intends to indicate when a certain
matter with a special characteristic comes in time, it will indicate it with the word ‫עת‬.

‫כלל רצט‬

"‫ ומלת "מועד‬,‫ מלת "עת" מציין נקודה הזמניות המחויבת לאיזה דבר מצד הסדר הטבעי‬.‫ויש הבדל בין עת ובין מועד‬
) ‫ ( אחרי ס' נז‬. ‫מציין נקודה זמנית נגבלת על ידי הדת או ההסכמה‬

Rule 299: And there is a difference between ‫ עת‬and ‫( מועד‬time): The word ‫ עת‬indicates a point in
time where one is obligated to a certain matter according to the order of nature, while the word
‫ מועד‬indicates a point in time where one is restricted by religion or by agreement.

604
Exodus 28:43.
 ‫כלל ש‬

) ‫ תזריע ס' י‬,‫ ( צו ס' מ‬. ‫ ושם 'בקר' על ההשכמה‬,‫ ששם 'יום' נאמר על היום כולו‬.‫ויש הבדל בין יום ובין בקר‬

"‫ ויש הבדל בין "ערב" ובין "בין הערבים‬.‫ ופעמים סמוך לערב‬,‫"בין הערבים" הוא לפעמים משש שעות ולמעלה‬-‫ו‬
‫ אבל שם 'ערב' המגביל אל שם 'יום' הוא‬,‫ כי שם 'ערב' כשמגביל אל 'בוקר' יחלק היום לשני חצאים‬.‫בשימוש הלשון‬
‫ אבל כשבא שם 'בין הערבים' מגביל אל 'בוקר' הוא‬.‫ ובזה צריך לומר 'בין הערבים' שמציין אחר חצות יום‬,‫לילה ממש‬
) ‫ ( אמור ס' קמט‬. '‫סמוך לחשכה; כי על אחר חצות היה לו לציינו במלת 'ערב‬

Rule 300: And there is a difference between ‫( יום‬day) and ‫( בקר‬morning): The noun ‫ יום‬is said
about all of the day, while the noun ‫ בקר‬is said about the time of waking up early in the morning.

And ‫( בין הערבים‬dusk) is sometimes from the sixth hour on and sometimes close to evening. And
there is a difference between ‫( ערב‬evening) and ‫( בין הערבים‬dusk): The noun ‫ ערב‬when it comes
versus ‫ בוקר‬divides the daytime into two halves, but the noun ‫ ערב‬when it comes versus the noun
‫ יום‬is literally night. And with this it needs to say ‫ בין הערבים‬to indicate that it is in the afternoon.
But when the noun ‫ בין הערבים‬comes versus ‫בוקר‬, it is close to darkness, since the afternoon is
indicated with the word ‫ערב‬.

‫כלל שא‬

‫ לא‬,‫ יבוא בלא אות היחוס או יבוא אות היחוס על שם הראשון בלבד‬-- ‫וכל מקום שבא שם הזמן כפול להוראת הכללות‬
.‫על השני‬

‫ ויש‬.‫ שנה בשנה] לא פירשוהו חז"ל על הוראות הכללות‬. ‫ חדש בחדש‬. ‫ יום ביום‬. ‫ולכן במה שכתוב [בבקר בבקר‬
) ‫ ( צו סימן טז‬. ‫בזה כללים‬

Rule 301: And any place where a time is repeated to teach “every” – it will either come without
a preposition prefix or the preposition prefix will come only on the first noun, not the second.

And thus, when it is written ‫בבקר בבקר‬, ‫יום ביום‬, ‫חדש בחדש‬, ‫שנה בשנה‬, the sages of blessed
memory do not interpret them as teaching “every”.

‫כלל שב‬

‫ רק‬."‫ והוא קרוב עם "דבר יום ביומו‬,‫ היינו מעניינא דיומא‬,‫ לפי ענין היום‬- ‫כשאמר "יום ביום" פירושו‬ •
) ‫ ( צו סימן טז‬. "‫ וכן "שבת בשבתו‬.‫כשאמר "ביומו" פירושו דוקא באותו יום ולא ידחה ליום אחר‬

Rule 302: Whenever it says ‫יום ביום‬, it means according to the theme of the day, and it is close
with ‫( דבר יום ביומו‬the duty of every day required)605. Only when it says ‫( ביומו‬on its day) does it

605
2 Chronicles 8:13.
mean precisely on that same day and that it does not get postponed for another day. And the
same with ‫( שבת בשבתו‬every Sabbath)606.

‫כלל שג‬

‫ בלא אות‬,"‫ וזה מבדיל בינו ובין "שנה שנה‬.‫וכשאמר "שנה בשנה" פירושו שיכול לכנס משנה לחברתה‬ •
:) ‫ ( צו סימן טז‬. ‫היחוס שבא להוראת הכללות ופירושו בכל שנה‬

Rule 303: And when it says ‫( שנה בשנה‬As a servant hired year by year shall he be with him)607,
it means that one is able to enter from the middle of a calendar year to the following calendar
year. And this is distinguished from ‫שנה שנה‬, without the prefix, which comes to teach inclusion
and means in all of a year.

‫כלל שד‬

‫ כי שם 'בוקר' בהרחבה יהיה עד‬.‫וכשאמר "בבקר בבקר" פירשו חז"ל ששם 'בוקר' השני מבאר את הראשון‬ •
‫ ומפרש ש'בוקר' זה הוא בבוקר‬,‫ ובדיוק הוא בהשכמה ממש‬,)‫חצות (שמשם ואילך מתחיל הערב ובין הערביים‬
) ‫ ( צו סימן טז‬. ‫ בהשכמה‬:‫ פירוש‬-

Rule 304: And when it says ‫( בבקר בבקר‬every morning)608, the sages of blessed memory interpret
this to mean that the second noun ‫ בוקר‬clarifies the first: The noun ‫ בוקר‬in its broad meaning will
mean before noon (that from then onwards begins the afternoon and evening), and in its precise
meaning will mean literally the time of waking up early in the morning, so it means that this ‫בוקר‬
(the first noun) is ‫( בבוקר‬the second noun), meaning the time of waking up early in the morning.

‫כלל שה‬

‫ ובדיוק‬,‫ כי שם 'יום' בהרחבה כולל כל היום‬.‫ לא בבוקר‬,‫וכן כשאמר "ביום ביום" פירושו שיום זה יהיה ביום‬ •
‫ לא בבקר ( צו סימן‬,‫ וזה שכתב "ביום ביום" רוצה לומר שיהיה ביום‬.‫הוא מגביל אל בוקר ומתחיל אחר חצות‬
) ‫טז‬

‫ פירשו שמה שכתב "ביום השבת יערכנו" הוא מאמר פוסק‬,"‫ומה שכתוב "ביום השבת ביום השבת יערכנו‬
) ‫ ( אמור ס' רכט‬. ‫בפני עצמו‬

Rule 305: And moreover, whenever it says ‫( ביום ביום‬every day), it means that this day will be in
the daytime, not in the morning, because the noun ‫ יום‬in its broad meaning includes all of the day

606
Numbers 28:10.

607
Leviticus 25:53.

608
Leviticus 6:5.
and in its precise meaning means versus morning and begins after midday. And whenever it is
written ‫ביום ביום‬, it means to say that it will be in the daytime, not in the morning.

And when it is written ‫( ביום השבת ביום השבת יערכנו‬Every sabbath day he shall set it in order)609,
they interpret ‫ ביום השבת יערכנו‬to be the beginning of a new statement.

Leviticus 24:7-8 says, ‫ ביום השבת ביום השבת‬.‫ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה‬
‫( יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם‬And you shall put pure frankincense with each row,
that it may be to the bread for a memorial-part, even an offering made by fire to the LORD.
Every sabbath day he shall set it in order before the LORD continually; it is from the children of
Israel, an everlasting covenant), using the words ‫ ביום השבת ביום השבת יערכנו‬for “Every Sabbath
day he shall set it in order”. The Malbim is saying in Rule 305 that the sages homiletically
interpret the first ‫ ביום השבת‬to be part of verse Leviticus 24:7, while the second ‫ ביום השבת‬is the
beginning of verse Leviticus 24:8610.

‫כלל שו‬

‫ ו"ביום אחד" הוא דוקא‬,‫ "ביום ההוא" היינו היום עם הלילה שאחריו‬."‫ויש הבדל בין "ביום אחד" ובין "ביום ההוא‬
.) ‫ ( אמור ס' קלד‬. ‫יום ולילה שלפניו כמו במעשה בראשית‬

) ‫ ( צו ס' קטז‬. ‫וכל מקום שאמר "ממחרת" הוא דוקא היום שלאחריו ואין הלילה בכלל‬

Rule 306: There is a difference between ‫( ביום אחד‬in one day)611 and ‫( ביום ההוא‬on the same
day)612. ‫ ביום ההוא‬means the day with the night coming afterwards, while ‫ ביום אחד‬is precisely the
day and the night that was before it, as it was when the world was created.

And any place where it says ‫( ממחרת‬the morrow)613, it is precisely the day that is afterwards and
not the night at all.

‫כלל שז‬

‫ לפעמים יפורש כל הלילה ממש ולפעמים פירושו מקצת הלילה (עד שלכן הוכרח בכל מקום‬-- "‫וכשאמר "כל הלילה‬
‫ והכלל בזה שאם כוונת המאמר וחדושו על קצהו הראשון או על שלא הפסיק בינתיים‬.)"‫להוסיף "כל הלילה עד הבוקר‬
) ‫ ( צו ס' ה‬. "‫ יתכן שיפורש על קצהו הראשון והוצרך לבאר "עד הבקר‬--

609
Leviticus 24:8.

610
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 229.

611
Leviticus 22:28.

612
Leviticus 22:30.

613
Leviticus 7:16.
Rule 307: When it says ‫( כל הלילה‬all of the night) – sometimes it means all of the night literally
and sometimes it means part of the night (so when it really means “all of the night”, it is
necessary to add ‫ כל הלילה עד הבוקר‬- all of the night until the morning). And the rule in this is that
if the emphasis of the expression and its new information is about the start time or that it does
not stop in the meantime – possibly it is referring to the start time and it is necessary to clarify ‫עד‬
‫( הבקר‬until the morning).

‫כלל שח‬

"‫ ובמקום שאין לטעות הוסיף "עד הבקר‬."‫ והוצרך להוסיף "עד הבקר‬,‫וכן פעל ’לון’ יפורש לפעמים על מקצת הלילה‬
) ‫ כי מצאנו פעל 'לון' על ההתמדה לילות הרבה ( קדושים ס' לא‬,‫שלא נפרש על לינות הרבה‬

Rule 308: And moreover, the verb ‫( לון‬sleep overnight) sometimes means part of the night, so it
needs to add ‫( עד הבקר‬until morning) for it to mean all of the night. And in a place where one
cannot make a mistake and think that it means only part of the night, it will add ‫ עד הבקר‬in order
to indicate that it does not mean many lodgings, since we find that the verb ‫ לון‬can refer to many
nights in a row.

‫כלל שט‬

‫ ויש תמידות סדורי שחל בכל פעם‬,‫ ויש תמידות החלטי שאינו נפסק רגע‬.‫מילת "תמיד" מציין שיהיה הדבר בלא הפסק‬
.‫ כמו בכל בוקר או בכל שבת‬,‫בנקודה מיוחדת מן הזמן ולא תשתנה‬

‫ לא‬,‫ ש'כל הימים' מציין שלא יופסק הדבר באיזה זמן ואינו מציין התמידות‬.‫וזה ההבדל בין תמיד ובין כל הימים‬
) ‫ ( צו ס' כ‬. ‫ ו'תמיד' מציין התמידות ואינו מציין שלא יופסק התמידות באיזה זמן‬.‫ההחלטי ולא הסדורי‬

Rule 309: The word ‫( תמיד‬always) means that the matter will be without interruption. And there
is ‫ תמיד‬that is definite without stopping a second, and there is ordinal ‫ תמיד‬which occurs at a
special point in time and does not change, like every morning or every Sabbath.

And this is the difference between ‫( תמיד‬always) and ‫( כל הימים‬all of the days): ‫ כל הימים‬means
that the matter will not be interrupted during a specific time period, while it does not indicate that
it is ‫תמיד‬, not definite ‫ תמיד‬and not ordinal ‫תמיד‬. And ‫ תמיד‬means that it is permanent, while it
does not mean that it will not be interrupted during a specific time period.

‫כלל שי‬

‫ ( תזריע‬. ‫יש הבדל בין שנה סתם שחשבינן תמיד לשנות עולם ובין כשאמר בן שנתו שחשבינן לשנה שלו מיום אל יום‬
) ‫ס' כד‬

Rule 310: There is a difference between ordinary ‫( שנה‬year), which is always calculated with
respect to the calendar year starting with Rosh Hashanah, and ‫( בן שנתו‬one year-old), in which
the year begins on one date and ends on the same date of the following year.
 ‫כלל שיא‬

) ‫ ( תזריע ס' כא‬. ‫"מלאת הימים" מורה שהזמן המוגבל לאיזה דבר נשלם עד קיצו‬

) ‫ ( בהר ס' נד‬. ‫וכל מקום שבא שם ’ימים’ על שנה יכוין על שנת המחזור מיום ליום‬

Rule 311: ‫( מלאת הימים‬And when the days of her purification are fulfilled)614 teaches that the
time that is restricted to a certain matter will be completed in the end.

And any place where the noun ‫( ימים‬days) comes with respect to a year, it means a year that
begins at one time and ends at the same time of the following year.

Chapter 36
‫כלל שיב‬

-- ‫ ובין כשבא על טומאת הנפש‬,‫ שאז לא בא שום שימוש אחריו‬-- ‫יש הבדל בפעל טמא בין כשבא על טומאת הגויה‬
‫ כמו שבא בעריות ובמעשים מגועלים כמו "ויטמאו‬,‫ והוא טומאה שהיא הפך הקדושה‬,'‫שאז בא אחריו שימוש הב‬
.‫ או מעניין שיקוץ וגיעול כמו באיסורי מאכלות בפרשת שמיני‬."‫במעשיהם‬

. ‫ מצורע ס' קצז‬. ‫ וסימן קסו‬,‫ שמיני ס' קו‬. ‫וכל מקום שבא שימוש הב' על טומאת הגויה יש בו דרוש ( ויקרא ס' שו‬
) ‫ אחרי ס' קנא‬,‫אחרי ס' מב‬

"‫ כמו "לאביו ולאמו וכו' יטמא‬,‫ ואז רוצה לומר שיטמא לצורך אותו דבר‬,‫ולפעמים בא שימוש הלמ"ד על טומאת הגויה‬
) ‫( שמיני סימן צ‬

Rule 312: There is a difference between whether ‫( טמא‬uncleanness) comes on the uncleanness of
a corpse - then no prefix will come afterwards - and whether it comes on the uncleanness of the
soul – then the prefix ‫ ב‬will come afterwards and it is referring to uncleanness that is the opposite
of holiness, as when it refers to immorality and disgusting acts, like ‫( ויטמאו במעשיהם‬Thus were
they defiled with their works)615. Or from a topic that is sick and disgusting, like prohibited
foods.

And any place where the prefix ‫ ב‬comes on the uncleanness of a corpse, there will be a
homiletical interpretation.

614
Leviticus 12:6.

615
Psalms 106:39.
And sometimes the prefix ‫ ל‬comes on the uncleanness of a corpse, and then it means to say that
one may defile oneself for the same thing, like ‫( לאביו ולאמו וכו' יטמא‬for his mother, and for his
father… may he defile himself)616.

‫כלל שיג‬

‫ שמיני‬,‫ שמיני פא‬,‫ ( שמיני עה‬. ‫בלשון טומאה ושקץ הנאמר במינים הטמאים נכלל לאסר גם צירן ורוטבן היוצא מהם‬
) ‫פו‬

Rule 313: The language ‫( טומאה‬unclean) and ‫( שקץ‬disgusting) that is said with respect to types
of unclean meat is there in order to prohibit also the sauce and gravy that comes out of them.

‫כלל שיד‬

‫ ר"ל שיטמאו‬,‫ולא נמצא שייחס אל כלל הכנסיה טומאת הגויה; רק טומאה שהיא הפך הקדושה או טומאת הקדש עצמו‬
) ‫ וכשנבקר הענינים בתנ"ך שבעבורם ייחס טומאה להכלל הם רק עכו"ם וג"ע וש"ד ( אחרי ס' מב‬.‫את הקדש והמקדש‬

) ‫ קדושים ס' צז‬,‫ולשון 'זנות' שבא על הכניסיה הוא עבודת כו"ם ( אחרי ס' ק‬

Rule 314: And the uncleanness of a corpse is never attributed to a people as a whole, only
uncleanness that is the opposite of holiness or uncleanness of a consecrated object. For instance,
the Torah will say that idol worshippers defile sacred property and the Temple, making them
unclean. And whenever the Scripture talks about topics which attribute uncleanness to a people
as a whole, they will only come with respect to idol worship, immorality, and murder.

And the language ‫( זנות‬immorality) which comes with respect to a people as a whole always
comes with respect to the idol worship.

‫כלל שטו‬

.‫ יש בהם כמה מדרגות‬-- ]‫ טהור וכדומה‬,‫ טמא‬,‫ חול‬,‫השמות הבאים ביחוס [כמו קודש‬

‫ והמדרגה‬,‫ ותרומה נגד מעשר‬,‫ וקדשים קלים קודש נגד תרומה‬,‫למשל קדשי הקדשים הם קודש נגד קדשים קלים‬
‫ וצריך להשקיף תמיד על ענין‬.‫ והקלה טהור בערכה‬,‫ וכן הטומאה החמורה נגד הקלה‬.‫הנמוכה היא חול בערך שלפניה‬
) ‫הכתוב מאיזה מדרגה הוא מדבר ( תזריע ס' טז‬

) ‫ אמור ס' צב‬,‫ שם מצטרף ונאמר ביחוס ( אמור ס' פה‬-- "‫וכן שם "זר‬

Rule 315: The nouns which come in degrees like ‫ טהור‬,‫ טמא‬,‫ חול‬,‫( קודש‬holy, secular, unclean,
clean) – there are in them several levels.

616
Leviticus 21:2-3.
For example, ‫( קדשי הקדשים‬Holy of Holies) has a holiness just above ‫( קדשים קלים‬offerings of a
lesser sanctity) and ‫ קדשים קלים‬has a holiness just above ‫( תרומה‬donations), and ‫ תרומה‬just above
‫( מעשר‬tithes), where the lower level is profane compared with the higher level. And moreover,
stringent uncleanness is more profane than lenient uncleanness, and lenient uncleanness is clean
compared with it. And it is always necessary to focus on topics in the Scripture from the
perspective of the level in which it is speaking.

And moreover, the noun ‫( זר‬foreign) – is a preposition and is said in reference to something else.

‫כלל שטז‬

.‫ויש בזה איזה גדרים גם בלשון עצמו‬

‫ כמה שנאמר בזב ובזבה "טמא‬.‫ לא בדרך הפועל‬,‫בטומאה היוצאת מגופו ידבר על האדם הטמא בדרך השם‬ •
‫"וטמאו הכהן") אמר "טמא‬
ִ ‫ וכן במצורע (במקום שלא ייחס לפעולת הכהן בבנין הכבד‬."‫ טמאה היא‬, ‫הוא‬
."‫הוא‬
‫רק אם מדבר מדברים הנוגעים בזב ובזבה או מדין שישארו טמאים אחרי טבילתם ידבר בדרך הפעל ( תזריע‬ •
) ‫ ועיין ויקרא ס' שה‬.‫ תזריע ס' צא‬,‫ס' ה‬

Rule 316: And there are in this certain boundaries also within the language itself:

With uncleanness that exits one’s body, it will talk about a man who is unclean by way of a
noun, not by way of a verb. As when it says with respect to men who are unclean as a result of a
urethral secretion and women who are unclean as a result of intermenstrual bleeding ‫טמא הוא‬
‫( טמאה היא‬he is unclean, she is unclean). And moreover in Leviticus 15:2 (where it does not
attribute uncleanness to the action of the priest in intensive conjugation ‫ – וטִ מאו הכהן‬the priest
shall pronounce him unclean), it says ‫( טמא הוא‬his issue is unclean).

It will only speak by way of a verb if it speaks words concerning men who are unclean as a result
of a urethral secretion or women who are unclean as a result of intermenstrual bleeding or a law
in which one remains unclean after ritual immersion.

‫כלל שיז‬

, ‫ שכבת זרע‬, ‫עצם הטומאה שאינו מקבל טהרה יזכיר תמיד בשמו ולא יסמיך לו תואר או שם 'טומאה' [כמו "מי הנדה‬
‫ או יש בו‬,‫ הוא הנטמא ממת‬-- ]"‫ וכשנסמך לו שם טומאה [כמו "בטומאת אדם‬.]"‫ כי יגע באדם‬, ‫ותהי נדתה עליו‬
) ‫ צו ס' קלג‬,‫איזה מיעוט ( ויקרא ס' שד‬

Rule 317: Something that is in and of itself unclean, which can never acquire cleanness, will
always be mentioned by name and will never be in construct state with the adjective or the noun
‫( טומאה‬unclean) (as with ‫ מי הנדה‬- water of sprinkling, ‫ – שכבת זרע‬flow of seed, ‫ ותהי נדתה עליו‬-
and her impurity be upon him, ‫)כי יגע באדם‬. And when the noun ‫ טומאה‬is in construct state (like
‫ – )בטומאת אדם‬it will be uncleanness of a dead body or there will be in it a certain restriction.
 ‫כלל שיח‬

‫ אבל‬.‫ הוא מטמא לזולתו‬-- ]"‫כל מקום שבא פעל 'טמא' בלשון ציוי עתיד בפעל [כמו "יטמא" או "וטמא עד הערב‬
‫ ועל‬,‫ יבוא לפעמים על הטמא לזולתו ולפעמים יבוא על הפסול שאינו מטמא‬-- "‫ "טמא הוא‬-- ‫כשבא בדרך השם‬
,‫טומאה שפתרונה מענין שיקוץ וגיעול או הפך הקדושה ( כנ"ל ס' שיב ) וכלל זה חידש ר' עקיבא ( שמיני ס' קלא‬
) ‫שמיני ס' קלח‬

Rule 318: Any place where the verb ‫( טמא‬unclean) comes as a future imperative verb (like ‫ יטמא‬-
shall be unclean or ‫ – וטמא עד הערב‬and be unclean until the evening) – it makes it unclean to
anyone else. But when it comes as a noun ‫( טמא הוא‬it is unclean) – sometimes it means unclean
to anyone else and sometimes it means that it is invalid but not unclean and that it is unclean in
the sense that it is sick and disgusting or the opposite of holiness. And Rabbi Akiva introduces
this rule.

‫כלל שיט‬

‫ אם לא כשבאר טומאתו בפירוש כמו‬.‫ לא אב הטומאה‬,‫ובכל זה כשאומר "יטמא" בפעל הוא לרוב ראשון לטומאה‬
) ‫ או הודעה אחרת ( מצורע ס' קפ‬,"‫ יטמא שבעת ימים‬,‫"יכבס בגדיו‬

Rule 319: And nevertheless, when it says ‫( יטמא‬shall be unclean) as a verb, it is usually referring
to first-grade uncleanness, not the father of uncleanness, unless it clarifies his uncleanness
explicitly, like ‫ יטמא שבעת ימים‬,‫( יכבס בגדיו‬shall wash his clothes…he shall remain unclean seven
days)617 or through some other proclamation.

‫אב הטומאה‬, which means “the father of uncleanness” is the highest level of uncleanness besides
the uncleanness of a corpse. ‫ראשון לטומאה‬, which translates into “first-grade uncleanness”, is the
uncleanness which comes from touching “the father of uncleanness”.

‫כלל שכ‬

.‫וכן לענין הטהרה‬

,) ‫ ויש טהור לקודש ( כמו שלמד אמור סימן עא‬,‫ ויש טהור לתרומה‬,‫יש טהור לחולין‬ •
,) ‫ויש טהור מלטמא משכב ומושב ומטמא בגדים ( מצורע ס' ל‬ •
) ‫ מצורע ס' קנב‬. ‫ תזריע ס' סה‬. ‫ויש טהור מלטמא כלי חרס או כדומה ( שמיני ס' קכג‬ •

.‫ונלמד תמיד מהכתובים ומדרכי הלשון‬

Rule 320: And moreover, the topic of ‫( טהרה‬cleanness):

In the Scripture, there is ‫( טהור‬clean) in reference to ‫( חולין‬nonconsecrated food), ‫ טהור‬in

reference to ‫( תרומה‬donations), and ‫ טהור‬in reference to ‫( קודש‬sacred things).

617
Leviticus 15:22-24.
And there is ‫ טהור‬in reference to not conferring uncleanness onto a bed or a seat or garments.

And there is ‫ טהור‬in reference to not conferring uncleanness onto clay vessels, etc.

‫כלל שכא‬

.‫וכן שם קדש הוא שם הדרגיי כנ"ל ונלמד מענינו‬

‫וכמו שלמדו שמה שכתוב "ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים" מדבר במעשר ומה שכתוב "ובא‬ •
.)‫ וסימן עב‬,‫ (אמור סימן עא‬. ‫השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים" מדבר בתרומה‬
)‫ (אמור סימן פה‬. ‫ומה שכתוב "וכל זר לא יאכל קדש" היינו קדשי הגבול‬ •
‫ (אחרי‬. ‫ וכשאמר "את הקדש את אהל מועד" הוא לפני ולפנים‬,‫כשאמר "אל הקדש מבית לפרכת" הוא ההיכל‬ •
)‫סימן נ‬
)‫ (שמיני ס' נו‬. ‫ובשם "קדש" לבד פליגי ר"י ורבנן אם כל ההיכל כולו אקרי קדש‬ •
)‫ (שמיני ס' מו‬. ‫וכן מה שכתוב "ואכלתם אותם במקום קדוש" מפרש אצל המזבח‬ •
)‫ (ויקרא ס' שמט‬. ‫ קדשים המיוחדים להשם‬-- "‫ואמר "וחטאה בשגגה מקדש השם‬ •
.)‫ ושמיני סימן מט‬,‫ובמה שכתוב "במקום קדוש במקום טהור" פליגי אביי ורבא (עיין צו ס' לב‬ •

.‫והוא הדין כל כיוצא בזה‬

Rule 321: And moreover, the noun ‫( קדש‬holiness) is a noun of degree as it appears to me and is
understood from its context.

As they learn when it is written ‫( ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים‬and shall not eat of the
holy things, unless he bathe his flesh in water)618 it speaks about tithes and when it is written ‫ובא‬
‫( השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים‬And when the sun is down, he shall be clean; and afterward he
may eat of the holy things)619 it speaks about donations.

And when it is written ‫( וכל זר לא יאכל קדש‬There shall no common man eat of the holy thing)620, it
is speaking about the boundary offerings.

When it says ‫( אל הקדש מבית לפרכת‬into the holy place within the veil)621, it is the Temple, and
when it says ‫( את הקדש את אהל מועד‬for the holy place, and the tent of meeting)622, it is the Holy of
Holies.

618
Leviticus 22:6.

619
Leviticus 22:7.

620
Leviticus 22:10.

621
Leviticus 16:2.

622
Leviticus 16:20.
And with the noun ‫ קדש‬alone, Rabbi Yehuda and the sages disagree whether all of the Temple is
called ‫קדש‬.

And moreover, when it is written ‫( ואכלתם אותם במקום קדוש‬And you shall eat it in a holy place)623,
it means by the altar.

And when it says ‫( וחטאה בשגגה מקדש השם‬and sin through error, in the holy things of the
LORD)624, it means holy things specially designated for God.

And when it is written ‫( במקום קדוש‬holy place)625, ‫( במקום טהור‬clean place)626, Abaye and Rava
disagree.

‫כלל שכב‬

)‫ (צו ס' עא‬. ‫ומצאנו קדש קדשים שפירושו קדש ככל הקדשים וכולל קדשים קלים‬

)‫ (אמור ס' סג‬. ‫ ומה שכתב "קדשי בני ישראל" בא למעט עכו"ם‬,‫והלשון תמיד קדשי השם‬

Rule 322: And we find ‫( קדש קדשים‬most holy)627 where it means holy like all holy things, and it
includes offerings of a lesser sanctity.

And the proper language is always ‫( קדשי השם‬holy things of the LORD), and when it is written
‫( קדשי בני ישראל‬holy things of the children of Israel), it comes to exclude idol worshippers.

‫כלל שכג‬

)‫ (מצורע סימן קמו‬. ‫ומצאנו טהרה על הפסק הלכלוך‬

Rule 323: And we find the language ‫( טהרה‬cleanness) with respect to the ceasing of physical
uncleanness628.

There are two types of cleanness, physical and spiritual. Most of the time when the Torah talks
about cleanness, it means spiritual cleanness. However, when Leviticus 15:13 says, ‫וכי יטהר הזב‬

623
Leviticus 10:13.

624
Leviticus 5:15.

625
Leviticus 6:9.

626
Leviticus 10:14.

627
Leviticus 6:22.

628
Leviticus 15:13.
‫( מזובו‬And when he that has an issue is cleansed of his issue), it is talking about physical
cleanness629.

‫כלל שכד‬

‫ והוא‬.‫ ולפעמים על ההיכל‬,‫ לפעמים יפורש על קדש הקדשים‬.‫וכן "לפני השם" האמור בכל מקום אין מקומו שוה‬
‫ ולפעמים על‬,‫ ולפעמים על צד מערבו‬,‫ ולפעמים על צד צפונו‬,‫ ולפעמים על צד מזרח המזבח‬,‫לפעמים על כלל ההיכל‬
.‫ ולפעמים על כלל ירושלים‬,‫שער מזרחי של עזרה‬

‫ ומפרשים בכל מקום‬,‫ וכל מקום נקרא "לפני השם" בערך המדרגה שאחריו‬,‫ובארתי כי בקדושה מדרגות מדרגות יש‬
.)‫ ומבואר בתורה אור באורך (צו ס' כו‬.‫לפי ענינו‬

)‫ וסימן ד‬,‫ מצורע סימן א‬. ‫ וסימן נה‬,‫ (צו סימן כג‬. ‫וכל מקום שאומר "לפני השם" ממעט במה‬

Rule 324: And moreover, ‫( לפני השם‬before the LORD) is said about any place which has no
equal. Sometimes, it means the Inner Sanctuary. And sometimes the Temple. And it sometimes
refers to all of the Temple, and sometimes the east side of the altar, and sometimes its north side,
and sometimes its west side, and sometimes the eastern gate of the Temple Court, and sometimes
all of Jerusalem.

And I clarified that in holiness there are many levels, and any place called ‫ לפני השם‬has a higher
level of holiness, and it is interpreted everywhere according to its context. And this is clarified in
my book Torah Ohr at length.

And any place where it says ‫לפני השם‬, it excludes a private altar.

‫כלל שכה‬

‫שלשון "טומאתו עליו" לא יצדק על טומאת בשר שאין לו‬ ."‫ויש הבדל בין לשון "טמא" ובין לשון "וטומאתו עליו‬
)‫ (צו ס' קלא‬. ‫תקנה בטבילה‬

)‫ (אמור ס' ג‬. ‫ עיקרו על הדם‬-- ‫ולשון טמא נפש וטומאת נפש‬

Rule 325: And there is a difference between the language ‫( טמא‬unclean) and the language
‫( וטומאתו עליו‬having his uncleanness upon him)630: ‫ טומאתו עליו‬is not correct when referring to
uncleanness of flesh that cannot be corrected through immersion in a ritual bath.

And the language ‫ טמא נפש‬and ‫( טומאת נפש‬uncleanness of the dead) – it is referring primarily to
the blood.

629
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 146.

630
Leviticus 7:20.
 ‫כלל שכו‬

.‫ לא בהפך‬,‫ כי על הטהור מוטל החיוב להתרחק מן הטמא‬,‫נגיעה שגבי טומאה יתפוס תמיד שנגע הטהור בטמא‬

‫ שמצאנו פעל 'נגע' על העתקת הדבר‬,‫ובמה ששינה ואמר "וכל אשר יגע בו הזב" פירשו חז"ל דהיינו היסט‬ •
.‫ממקומו‬
‫ ובמה ששינה ואמר "וכל‬.‫וכן גבי קודש ראוי לתפוס שנגע הקדש בחול כי הקדש הוא הצריך להזהר מן החול‬ •
. ‫ (צו ס' לח‬. ‫אשר יגע בבשרה" הוכרחו לפרש שהוא כניסה אל תוכו שמצאנו נגיעה על דיבוק דבר בדבר‬
)‫מצורע ס' קמא‬

Rule 326: Touching with respect to uncleanness is always expressed as the clean touching the
unclean, since being clean imposes the obligation to keep one’s distance from the unclean and
never the reverse.

And when it says the reverse ‫( וכל אשר יגע בו הזב‬And whomsoever he that has the issue
touches)631, the sages of blessed memory explain that it means there is a movement, that we find
the verb ‫ נגע‬referring to moving a thing from its place.

And moreover, with respect to holiness, it is proper to say that the holy touches the profane,
since the holy needs to be cautious with the profane. And when it says the reverse ‫וכל אשר יגע‬
‫( בבשרה‬Whatsoever shall touch the flesh thereof shall be holy)632, they are forced to explain that
it enters inside of it, that touching is about being attached to something else.

Chapter 37
‫כלל שכז‬

.‫יש כמה הבדלים בין דיבור ואמירה‬

‫ והדיבור יהיה גם‬.‫ ר"ל בכל מקום שבא פעל 'אמר' פירושו אמור לפלוני‬,‫האמירה אינה מבלי סמיכה אל אחר‬ •
)'‫ (ויקרא ס' ג‬.‫מבלי סמיכה אל אחר‬

‫ ומצורע‬,‫ ועוד כמה דרכים על מלת "לאמר" (שם‬,)‫ לאמר לזולת (ויקרא ס' ו‬-- "‫ולכן פירשו חז"ל מלת "לאמר‬
)‫סימן עט‬
Rule 327: There are several differences between ‫ דיבור‬and ‫( אמירה‬speech):

‫ אמירה‬is never without reference to another; any place where the verb ‫ אמר‬comes, it means ‫אמור‬
‫( לפלוני‬speaking to another). But ‫ דיבור‬can also be without reference to another.

631
Leviticus 15:11.

632
Leviticus 6:20.
And thus, the sages of blessed memory interpret the word ‫ לאמר‬to mean ‫( לאמר לזולת‬to speak to
another), and furthermore there are several teachings with respect to the word ‫לאמר‬.

‫כלל שכח‬

. ‫ הגדה‬, ‫ ציוי‬, ‫ שאלה‬, ‫ עניה‬, ‫ אמירה‬-- ‫ ותחתיו כמה מינים‬.‫הדיבור הוא כמו סוג וכולל כלל הדיבור‬ •
)‫(ויקרא ס' ג‬

Rule 328: ‫( הדיבור‬speech) is like a category, and it includes all types of speech – ‫אמירה‬
(talking), ‫( עניה‬answer), ‫( שאלה‬question), ‫( ציוי‬command), ‫( הגדה‬telling).

‫כלל שכט‬

‫ ובמלת 'ואמרת' מציין מה שיאמר לו‬,‫ולכן כשאמר "דבר ואמרת" יציין במלת 'דבר' שעסק עמו בעסק הדיבור סתם‬
)‫ וסימן קלח‬,‫ וסימן ט‬,'‫ וסימן ד‬,‫ אחרי סימן ב‬. ‫ וסימן ט‬,‫ (ויקרא סימן ג‬. ‫ ר"ל כזה וכזה תאמר‬,‫בפרטות‬

)‫ (אמור סימן קיט‬. ‫ומטעם זה סבירא ליה לר' יהודה דכל מקום שאמר דבר לאמר לאו הבא מכלל עשה עשה‬

Rule 329: And thus, when it says ‫דבר ואמרת‬, it indicates with the word ‫ דבר‬that it is dealing with
ordinary speech, and with the word ‫ ואמרת‬it indicates what he will say to him in details.

And from this, Rabbi Yehuda reasons that any place where it says ‫דבר לאמר‬, a prohibition that is
inferred from a positive commandment has the status of a positive commandment.

‫כלל של‬

‫ ולחז"ל יציין הלכה למשה מסיני שאין לו‬.)‫אבל כשאומר "אמור ואמרת" הוא כפל לשון ויש בו דרוש (ויקרא ס' ג‬
.)'‫יסוד בהכתוב (אמור ס' ג‬

Rule 330: But when it says ‫אמור ואמרת‬, it is repeated language, and there will be a homiletical
interpretation. And according to the sages of blessed memory, it indicates a law that was taught
to Moses at Mount Sinai with no foundation in the Written Law.

‫כלל שלא‬

)'‫והדיבור יבא גם על מלה אחת יחידית אבל אמירה הוא רק על מאמר שיש בו הבנה (ויקרא ס' ג‬

Rule 331: And ‫( הדיבור‬speech) can refer to one word alone, but ‫( אמירה‬expression) refers only to
expressions that can be understood.

‫כלל שלב‬

‫ ועל כן יציין בזה מה שדבר השם עם משה פה‬.‫במלת דבר מציין הרחבת הדברים כדרך הדורש ומאריך ומרחיב דבריו‬
,‫ (ויקרא ס' ג‬. ‫ ובאמירה מציין תורת הכתב כפי הלשון שנאמר לו‬.‫אל פה ולמדו תורה שבעל פה ופרטי ההלכות באורך‬
)‫ ובכמה מקומות‬,‫ אמור סימן רח‬. ‫ וסימן ט‬,‫וסימן ד‬
 )‫ (מצורע ס' קיט‬. ‫ועל פי זה ריבה גרים מן "ואמרת אליהם" על פי מה שבארתי באורך‬

Rule 332: The word ‫( דבר‬speak) indicates an expansion of matters in a way of interpreting,
lengthening, and expanding one’s words. Thus, with this it indicates what God spoke with Moses
mouth to mouth, namely the teaching of the Oral Law and the specifics of the laws at length.
And ‫( באמירה‬saying/expression) indicates the Written Law according to the language in which it
was spoken to Moses.

And according to this, it includes proselytes from ‫( ואמרת אליהם‬and say to them)633, through what
I explained at length.

Leviticus 15:2 says, ‫( דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא‬Speak to
the children of Israel, and say to them: When any man has an issue out of his flesh, his issue is
unclean), using the language ‫ דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם‬for “Speak to the children of Israel,
and say to them”. The extra words ‫( ואמרתם אליהם‬and say to them) are there to include
proselytes634.

‫כלל שלג‬

.)‫ וסימן ו‬,‫ לא בשאר נביאים (ויקרא סימן ד‬,‫ועל כן לא נמצא "וידבר ה' לאמר" רק אצל משה שהיה נביא תורה‬

)‫ הוא מצוה לדורות (אמור סימן רמא‬-- "‫לאמר‬..‫וכל מקום שאמר "וידבר‬

Rule 333: And therefore, we only find ‫( וידבר ה' לאמר‬And the LORD spoke … saying) with
respect to Moses, since he was the Prophet of the Torah, unlike the rest of the prophets.

And any place where it says ‫לאמר‬..‫וידבר‬, it means that it is a commandment for all generations.

‫כלל שלד‬

"‫ רק בשמפרש "ודברתי אני עם לבי‬.‫במקום שבאו דיבור ואמירה שלא אל הזולת תהיה האמירה בלב ולא כן הדיבור‬
)‫(ויקרא סימן ג‬

Rule 334: In a place where ‫ דיבור‬and ‫( אמירה‬speech) come but it is not to another entity, it will
be ‫( האמירה בלב‬speaking with the heart), but not so with ‫ דיבור‬- it will only be so when it is
explicit like ‫( ודברתי אני עם לבי‬and I spoke with my heart).

‫כלל שלה‬

.)‫וכל הפעלים הבאים על הדיבור ישאלו גם על הלב (ויקרא ס' שיא‬

633
Leviticus 15:2.

634
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 119.
 )‫ונמצא דיבור ואמירה על ידי אמצעי (ויקרא סימן ד‬

Rule 335: And all verbs that refer to speech can also refer to speaking to one’s heart.

And ‫( דיבור‬speech) and ‫( אמירה‬expression) can be through an intermediary.

‫כלל שלו‬

‫ וחז"ל השיבוהו תמיד אל עיקר הוראתו מענין‬."‫ כמו "על דבר שרי‬,‫מלת "דבר" יורה לפעמים כמלת ענין או עצם מה‬
.)‫ כמו שכן דרכם בכל המלות המושאלים (כנ"ל סימן רמח‬.)‫דיבור מבטאיי שמשם הושאל (אחרי ס' פח באורך‬

Rule 336: The word ‫( דבר‬speak/speech) sometimes indicates a theme or essence, like ‫על דבר שרי‬
(because of Sarai)635. And the sages of blessed memory always explained this according to its
primary meaning from the theme of pronounced speech, from which it is borrowed. As such are
the ways with all metaphoric words (as in Rule 248).

The primary meaning of the word ‫ דבר‬is pronounced speech. The Torah often borrows the word
‫ דבר‬to indicate a theme or essence.

‫כלל שלז‬

‫ ויש בזה הבדל בין אם בא במשפט מחייב ובין אם בא‬.‫מלת ְׁדבַ ר יורה לפעמים על דבר שלם ולפעמים על דבר קצתיי‬
.)‫ ומצד זה מלת 'דבר' דינו כריבוי (שם סימן שא‬.)‫ התבאר באורך (ויקרא סימן רמד‬.‫במשפט שולל‬

Rule 337: The word ‫( ְׁדבַ ר‬matter) sometimes teaches about a complete matter and sometimes
teaches about part of a matter. And there is in this a difference between whether it comes as a
sentence which obliglates or it comes as a sentence which prohibits. And from this perspective,
the word ‫ דבר‬comes as an amplificatory expression.

HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 244 talks about Rule 337 in more detail.

‫כלל שלח‬

‫ ומה שבא כן בשחוטי חוץ וראשי המטות בא לגזירה שוה‬.‫לשון "זה הדבר" לא בא בשום מקום על מצוה נהוגה לדורות‬
.)‫(אחרי סימן פח‬

Rule 338: The language ‫( זה הדבר‬this is the matter) does not come anywhere with respect to
commandments that apply for all generations. And when it comes in this way with respect to
slaughtering outside of the camp636 and the heads of the tribes637, it comes for a ‫( גזירה שוה‬verbal
analogy).

635
Genesis 12:17.

636
Leviticus 17:2.
Leviticus 17:2 says, ‫דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר‬
(Speak to Aaron, and to his sons, and to all the children of Israel, and say to them: This is the
thing which the LORD has commanded, saying), saying ‫ זה הדבר‬for “This is the thing”.

Numbers 30:2 says, ‫( וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה‬And Moses
spoke to the heads of the tribes of the children of Israel, saying: This is the thing which the
LORD has commanded), saying ‫ זה הדבר‬for “This is the thing”.

Leviticus 17:7 says, ‫ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם‬
(This shall be a statute for ever to them throughout their generations).

The sages make a ‫( גזירה שוה‬verbal analogy) that since it said ‫ זה הדבר‬in Leviticus 17 pertaining
to slaughtering outside of the camp and it applies for all generations, when it says ‫ זה הדבר‬in
Numbers 30:2, it must also apply for all generations638.

‫כלל שלט‬

‫ אבל האמירה לא תתקשר רק עם‬.‫ ועם למ"ד השימוש‬, ‫ אל‬, ‫ את‬, ‫הדיבור כשיסמך אל הזולת יתקשר עם מלת עם‬
‫ והטעם בזה כי הדיבור כשיתקשר עם מלת 'עם' או 'את' הוא הדיבור המשותף ששני‬.‫מלת 'אל' ועם למ"ד השימוש‬
.)‫ וזה לא יצדק באמירה על פי מה שנתבאר (בסימן שכז‬.‫המדברים מחליפים הדיבור זה עם זה‬

Rule 339: ‫( הדיבור‬speaking) when it is done with another can be connected with the prepositions
‫עם‬, ‫את‬, ‫אל‬, or with the prefix ‫ל‬. But ‫( האמירה‬saying) can only be connected with the preposition
‫ אל‬or the prefix ‫ל‬. And the reason for this is because when ‫ הדיבור‬is connected with the
prepositions ‫ עם‬or ‫את‬, the ‫( דיבור‬speaking) is shared between the two speakers, both exchanging
speech with each other. But this is not correct with ‫האמירה‬, because of that which was explained
in Rule 327.

‫כלל שמ‬

.‫ ו"דיבר עמו" המדובר משיב ומנצח‬,‫ ש"דיבר אתו" אחד מתחיל והוא העיקר‬.‫ויש הבדל בין דיבר אתו ובין דיבר עמו‬
.)‫ ועל פי ההבדל בין 'אתו' ובין 'עמו' (לקמן סימן תקעט‬.)‫כמ"ש במ"ד על "בדברי עמך" (ויקרא סימן ג‬

Rule 340: And there is a difference between ‫ דיבר אתו‬and ‫( דיבר עמו‬speak with him): With ‫דיבר‬
‫אתו‬, one begins and he is the primary, while with ‫דיבר עמו‬, the one who is secondary responds
and the primary acknowledges his answer, as is written with ‫( בדברי עמך‬when I speak with
you)639. And see Rule 579 for the difference between ‫ אתו‬and ‫עמו‬.

637
Numbers 30:2.

638
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Acharei Mot 88.

639
Exodus 19:9.
 ‫כלל שמא‬

.)‫ ומזה אמרו שדיבור קשה (ויקרא סימן ד‬.)‫ הוא דיבור של תלונה ושלא לכבוד (שמיני ס' נח‬-- '‫דיבור שאחריו ב‬

Rule 341: ‫( דיבור‬speech) that has the letter ‫ ב‬afterwards - it is speech of complaint and not said
with respect. And from this, they say it is severe speech.

‫כלל שמב‬

.)‫כל לי ולו הסמוכים אצל 'דיבור' פירושם בשבילו כדעת רש"י (ויקרא סימן ד‬

Rule 342: Any ‫( לי‬for me) or ‫( לו‬for him) that is next to ‫( דיבור‬speak) means for the sake of him,
according to Rashi.

‫כלל שמג‬

.)‫ וסימן ל‬,‫ וכדעת הרש"פ (שמיני סימן כח‬.‫יש הבדל בפעל 'אמר' בין אם בא אחריו מלת "אל" או למ"ד השימוש‬

Rule 343: There is a difference between when the verb ‫ אמר‬comes with the word ‫ אל‬afterwards
and the prefix ‫ ל‬afterwards: And the rule goes according to Rabbi Solomon Pappenheim.

According to Rabbi Solomon Pappenheim, when ‫ אמר‬comes with ‫ אל‬afterwards, it is referring to

extensive and intelligent speech. Not so when the prefix letter ‫ ל‬comes afterwards640.

‫כלל שמד‬

.‫יש הבדל בין מגיד ובין אומר ומספר‬

‫המגיד מודיע דבר שלא ידע השומע ושרוצה לדעתו כי הדבר נוגע אליו‬ •
‫מה שאין כן האומר יהיה גם בדבר בלתי חדש‬ •
‫והמספר יהיה גם בדבר שאין תועלת להשומע בידיעתם‬ •

)‫ מצורע סימן עט‬,‫(ויקרא סימן ש‬

Rule 344: There is a difference between ‫ מגיד‬and ‫( אומר ומספר‬tell):

‫ מגיד‬informs of a matter that is not known to the person hearing it and that he wants to know it,
since the matter pertains to him.

On the contrary, ‫ אומר‬can also be with respect to a matter that is not news.

‫ מספר‬can also be with respect to a matter for which there is no purpose in hearing the
information.

640
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Shemini 28.
 ‫כלל שמה‬

)‫פעל בטה בא על הדיבור הקשה שתדבר הנפש בעת התפעלותה להרע או להטיב בנדר או בשבועה (ויקרא סימן ש‬

Rule 345: The verb ‫( בטה‬utter clearly) refers to severe speech that one’s soul speaks in a time of
enthusiasm to do evil or to do good with a vow or with an oath.

‫כלל שמו‬

)‫פעל פלא מורה על דיבור מפורש בענין שצריך שפיטת הרעיון והמחשבה (אמור סימן קי‬

Rule 346: The verb ‫( פלא‬clearly uttered) teaches about clear speech in a matter that requires
judgement of an idea or a thought.

For instance, Leviticus 22:21 ‫ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה‬
‫( לרצון כל מום לא יהיה בו‬And whosoever brings a sacrifice of peace-offerings to the LORD in
fulfilment of a vow clearly uttered, or for a freewill-offering, of the herd or of the flock, it shall
be perfect to be accepted; there shall be no blemish therein) uses ‫ פלא‬when talking about the
fulfilment of a vow, which requires judgement of an idea or a thought.

‫כלל שמז‬

‫ שה'ציוי' היא רק על דבר שלטן ושהמצטוה יש לו איזה הכרח לעשות‬.‫יש הבדל בין הציוי ובין הדיבור והאמירה‬
.)‫ עד שלא יצדק ציוי על דבר שיעשה מעצמו מפני תועלתו (אחרי סימן פה‬,)‫הציוי (צו סימן אלף‬

Rule 347: There is a difference between ‫( הציוי‬command) and ‫הדיבור‬/‫( והאמירה‬speak): ‫ הציוי‬is
only with matters in which one is being controlled and the command is forcing someone to do
something; it is incorrect to use ‫ הציוי‬if one is not doing it because he is being commanded and
he is really doing it on his own, for his own benefit.

‫כלל שמח‬

.‫ ולכן בכל מקום שהשתמש בלשון 'ציוי' יהיה באחד משלשה פנים‬.'‫בכל זה מצאנו על הציויים גם לשון 'דיבור ואמירה‬

‫או שיציין הזריזות‬ •

‫או התכיפות‬ •
‫או המצוה לדורות‬ •

)‫ (צו סימן א‬.‫אבל הפרשיות שבתורה שמתחילים בלשון "צו את בני ישראל" צריך שימצאו ג' התנאים האלה ביחד‬

Rule 348: Nevertheless, we also find with respect to commandments the language ‫דיבור ואמירה‬
(speech and expression). Thus, any place where it uses the language ‫( ציוי‬command), it will be in
one of three ways:
1) when it indicates quickness. 2) or it indicates repetition. 3) or it indicates that it is a
commandment for all generations.

But the sections in the Torah which begin with the language ‫( צו את בני ישראל‬command the
children of Israel) require that these three conditions be satisfied together.

‫כלל שמט‬

‫ ולא יצדק‬.)‫ שזה מורה שיעשה בשבילו (ויקרא סימן ד‬,‫יש הבדל בין 'צוה' שאחריו מלת "את" ובין 'צוה' שאחריו למ"ד‬
)‫ וסימן צג‬,‫ וסימן פג‬,‫ וסימן טו‬,‫ מצורע ס' ח‬. ‫ רק לאחרים (תזריע סימן קסח‬,‫'ציוי' אל עצמו‬

Rule 349: There is a difference between ‫( צוה‬command) in which afterwards comes the word ‫את‬
and ‫ צוה‬in which afterwards comes the prefix ‫ל‬: The ‫ ל‬afterwards teaches that the one being
commanded is to do it for his own sake. And it is not correct to apply the word ‫ צוה‬to oneself,
only to others.

Chapter 38
‫כלל שנ‬

‫ מצורע‬,‫ (ויקרא סימן לב‬. "‫ פרט בו "לכפר על נפשותיכם‬- ‫ ובכל מקום שהמכפר אינו דם‬.‫סתם כפרה הוא בדם הנזרק‬
.)‫ס' סו‬

.)‫ וסימן כט‬,‫ וסימן כז‬,‫ (אחרי ס' כף‬. ‫ומצאנו גם כן כפרת דברים שהיא הוידוי‬

Rule 350: Ordinary ‫( כפרה‬atonement) means with blood that is spilled. And any place where the
atonement is not with blood - it will elaborate ‫( לכפר על נפשותיכם‬to make atonement for your
souls).

And we also find ‫ כפר‬with words that are a confession.

Numbers 31:50 says, ‫ונקרב את קרבן יהוה איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על‬
‫( נפשתינו לפני יהוה‬And we have brought the LORD'S offering, what every man has gotten, of jewels
of gold, armlets, and bracelets, signet-rings, ear-rings, and girdles, to make atonement for our
souls before the LORD). In this case, the atonement was not with blood, so it had to elaborate
“to make atonement for our souls”, in accordance with Rule 350641.

‫כלל שנא‬

.)‫ (ויקרא סימן לב‬. ‫ ולחז"ל הוא מענין נקיות‬.‫פעל כפר לר' אברהם בן עזרא גזירתו משם 'כופר' המורה פדיון‬

641
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 32.
Rule 351: The verb ‫( כפר‬atone) is, according to Rabbi Abraham ibn Ezra, derived from the noun
‫( כופר‬ransom), which teaches redemption. And according to the sages of blessed memory, it
comes from the topic of cleanliness.

‫כלל שנב‬

‫ "וכפר‬-- "‫ והכפרה בעד עצמו כתוב אחריו שימוש מלת "בעד‬,"‫הכפרה בעד אחרים כתוב אחריו שימוש מלת "עליו‬
)‫ (ויקרא סימן לג‬. "‫בעדו‬

Rule 352: Whenever atonement is for the sake of others, the word ‫( עליו‬upon it) is written
afterwards, and whenever atonement is for the sake of oneself, the word ‫ – בעד‬as in ‫וכפר בעדו‬
(shall make atonement for himself)642 - is written afterwards.

‫כלל שנג‬

-- "‫ומה שכתוב בעולה "לכפר עליו‬ )‫ וסימן סב‬,‫ רק אצל חטאת ואשם (מצורע סימן נח‬,‫לא נמצא 'כפרה' אצל עולה‬
)‫יש בו דרוש (ויקרא סימן לג‬

Rule 353: The word ‫ כפרה‬is never found with respect to a burnt offering, only with respect to sin
and guilt offerings. And whenever it is written about burnt offerings ‫( לכפר עליו‬to make
atonement for him) – there will be a homiletical interpretation.

‫כלל שנד‬

‫ מציין שמסלק‬-- "‫ כשאומר "על חטאתו‬."‫יש הבדל לפי הפשט בין "וכפר עליו על חטאתו" ובין "וכפר עליו מחטאתו‬
.‫ מציין שמסלק יחוס החטא מן החוטא‬-- "‫ וכשאומר "וכפר מחטאתו‬,‫החטא עצמו‬

)‫ (ויקרא סימן שכה‬. ‫ולכן במקום שבא הכפרה שלא על חטא ראוי לבוא בשימוש המ"ם‬

Rule 354: There is a difference between the meaning of ‫ וכפר עליו על חטאתו‬and ‫וכפר עליו מחטאתו‬
(make atonement for him as concerning his sin): When it says ‫ על חטאתו‬- it indicates that He
removes the sin itself, while when it says ‫ – וכפר מחטאתו‬it indicates that He removes the
attribution of the sin from the sinner.

And thus, in a place where the atonement does not refer to the sin, it is proper for the prefix letter
‫ מ‬to come.

‫כלל שנה‬

‫ שהמ"ם מורה הקצתית לפי גדרו תמיד (כמו שכתבנו (בסימן‬,"‫בכל זה דרשו חז"ל תמיד כשאומר "מחטאתו" "מזובו‬
)‫ (אחרי סימן מב‬. ‫ ור"ל שיכפר רק על מקצת הענין‬,)‫תר"ו‬

642
Leviticus 16:11.
Rule 355: Nevertheless, when it says ‫( מחטאתו‬from his sin) and ‫( מזובו‬for his issue), the sages of
blessed memory interpret the letter ‫ מ‬to mean some of always (as is written in Rule 606), and it
means to say that it atones for only some of the matter.

‫כלל שנו‬

.‫ ויש הבדל בין לשון "סליחה" ליתר הלשונות‬.‫מחילת העון ידובר בלשונות הרבה‬

.‫שלשון 'סליחה' מורה שמעביר החטא כאילו לא היה במציאות כלל‬ •

-- "‫ ה' נושאו; "תם עונך‬-- "‫ עדיין ישנו במקום אחר; וכן "נושא עון‬-- "‫מה שאין כן בלשונות "מעביר עון‬ •
.‫היה לו מציאות בזמן עבר‬

.‫אבל העון הנסלח דומה כאילו לא היה לו מציאות כלל‬

)‫ (ויקרא ס' רעז‬. ‫ כי אין האדם יכול ע"ז לעשות דבר שהיה כאילו לא היה‬,‫ולכן לא תמצא לשון 'סליחה' מאדם לאדם‬

Rule 356: Forgiveness of sin can be said in many ways. And there is a difference between the
language ‫( סליחה‬forgiveness) and other ways of saying it:

The language ‫ סליחה‬teaches that the sin has passed as if it never was a reality at all.

On the contrary, with the words ‫( מעביר עון‬removes the iniquity) – it is still in a different place;
and moreover ‫( נושא עון‬pardons the iniquity) – God carries it; ‫( תם עונך‬The punishment of your
iniquity is accomplished)643 – it was a reality in the past.

But ‫ העון הנסלח‬is as if the sin never existed at all.

And thus, the language ‫ סליחה‬is never found from man to man, because a man is not able to
forgive a person in such a way, as if the sin never existed.

‫כלל שנז‬

‫ במקום שבא סליחה בנפעל‬,‫ ובכל זה‬.‫ אבל הסליחה נקשרת עם הסולח עצמו‬,‫הכפרה נקשרת עם הכופר שנותניה‬
)‫ (ויקרא ס' רעז‬. ‫ הוא תמיד על ידי כפרה ומחיר קודם לו‬-- "‫ "ונסלח לו‬-- "‫ואחריו מלת "לו" "לכם‬

Rule 357: ‫( הכפרה‬atonement) is associated with the sacrifice that is brought, but ‫הסליחה‬
(forgiveness) is associated with the one who forgives. Nevertheless, in a place where forgiveness
comes in passive voice and afterwards comes the word ‫ לו‬or ‫ לכם‬- ‫ – ונסלח לו‬it will always be
through an atonement and an expense that precedes it.

Leviticus 4:26 says, ‫( ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו‬And
all the fat thereof shall he make smoke upon the altar, as the fat of the sacrifice of peace-

643
Lamentations 4:22.
offerings; and the priest shall make atonement for him as concerning his sin, and he shall be
forgiven). In this verse, the expense and atonement precedes the words ‫( ונסלח לו‬and he shall be
forgiven), in accordance with Rule 357644.

‫כלל שנח‬

‫ אז פעל‬-- )‫כל מקום שאומר "וכפר ונסלח" (ונזכר מתן דם בפרשה עד שאין צריך לומר "וכפר" על זריקת הדם‬
.‫ ובא תמיד לדרשה‬,'‫ כי 'כפרה' בכלל 'סליחה‬,‫"וכפר" מיותר‬

.)‫ וסימן רצב‬,‫ודרשוהו שמלמד שמתכפר אף שחסר איזה פרט מן הזריקה (ויקרא ס' רנד‬

)‫מה שאין כן במקום שלא פורש מתן דם צריך לגופיה שיכפר בדם (ויקרא סימן שנח‬

Rule 358: Any place where it says ‫( וכפר ונסלח‬make atonement and be forgiven) (and placement
of blood is mentioned in the chapter, so there is no need to say ‫ וכפר‬with respect to the sprinkling
of the blood) - then the verb ‫ וכפר‬will be superfluous, since ‫ סליחה‬belongs in the category of ‫כפרה‬,
and it will always come with a homiletical interpretation.

And the sages will interpret that it teaches that it atones even when one misses a certain detail in
the sprinkling.

On the contrary, any place where it does not clarify that there is to be a placement of blood, the
word ‫ כפר‬with respect to the sprinkling of the blood will be necessary for the matter itself.

‫כלל שנט‬

‫ (ויקרא סימן‬. ‫ ומה שכתב "וכפר באיל האשם" נדרש‬.‫אין דרך הכתוב להזכיר אצל כפרה שם הקרבן שבו מתכפר‬
)‫ וסימן שנח‬,‫שנז‬

Rule 359: It is not the way of the Scripture to mention the name of the sacrifice which atones
near the word ‫כפר‬. And when it is written, ‫( וכפר באיל האשם‬and the priest shall make atonement
for him with the ram of the guilt-offering)645, there is a homiletical interpretation.

Leviticus 5:16, which says ‫ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר‬
‫( עליו באיל האשם ונסלח לו‬And he shall make restitution for that which he has done amiss in the
holy thing, and shall add the fifth part thereto, and give it unto the priest; and the priest shall
make atonement for him with the ram of the guilt-offering, and he shall be forgiven), mentions
the name of the sacrifice which atones, the ram of the guilt-offering, near the word ‫יכפר‬, thus
breaking Rule 359. The homiletical interpretation of this is that if he does not bring the ram of

644
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 277.

645
Leviticus 5:16.
the guilt-offering, he will not fulfill his obligation, as opposed to if it had only said the word ‫יכפר‬,
in which he could fulfill his obligation through bringing money instead of a ram646.

‫כלל שס‬

.‫ כמו "כי נרצה עונה"; ( ב ) מענין חפץ‬,‫ ( א ) מענין פיוס‬:‫הרצון יבוא על שני כוונות‬

‫ מה שאין כן הרצון הוא מבחירת השכל ונקי מכל נטיה‬.‫ החפץ הוא על ידי נטיה נפשיית‬.‫ויש הבדל בין חפץ ובין רצון‬
)‫ (ויקרא סימן כו‬. ‫ וכן בהפך‬,‫ ויצויר שירצה אדם דבר מה ולא יחפץ בו‬.‫נפשיית‬

Rule 360: ‫( הרצון‬will) comes with two meanings: a) from the theme of appeasement like ‫כי נרצה‬
‫( עונה‬that her guilt is paid off)647 b) from the theme of desire.

And there is a difference between ‫( חפץ‬desire) and ‫( רצון‬will): ‫ חפץ‬is through the tendency of the
soul. On the contrary, ‫ רצון‬is from the free will of the mind and is clean from all tendencies of the
soul. And one can conceive of a man who ‫ רצה‬a certain object but does not ‫ חפץ‬it, and vice versa.

‫ רצון‬is an intellectual desire, while ‫ חפץ‬is an emotional or physical desire. For example, one can
‫ רצה‬to eat only kosher food for the reason that the Torah says to only eat kosher food, but one
may still ‫ חפץ‬non-kosher food because he desires the taste.

‫כלל שסא‬

.'‫ רק מפעל 'רצה‬,‫ ולא נמצא ציוי או בקשה מן על 'חפץ' בשום מקום‬.‫ועל כן נוכל לצוות על הרצון ולא על החפץ‬

)‫ לא על רצון אחרים (ויקרא ס' כו‬,‫ובכל זה אי אפשר לצוות את האדם רק על רצונו‬

)‫ (ויקרא ס' לא‬. ‫ רק על הדבר הרצוי‬,‫ולא נמצא "נרצה" בנפעל (על הוראת החפץ) על הרוצה‬

Rule 361: And thus, one is able to command with respect to one’s ‫( רצון‬will) but not one’s ‫חפץ‬
(desire). And commanding or requesting with the verb ‫ חפץ‬is not found anywhere, only with the
verb ‫רצה‬.

Nevertheless, it is only possible to command a person with respect to his own ‫רצון‬, not with
respect to the ‫ רצון‬of others.

‫ נרצה‬is never found in passive voice (on commanding one’s desire) with respect to the one who
wills, only with respect to a matter that is willed.

‫כלל שסב‬

646
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 357.

647
Isaiah 40:2.
 ‫ שכל מקום שיאמר "לא‬."‫ לכם‬- ‫ ובין אם בא אחריו מלת "לו‬,‫ויש הבדל בין אם בא שם "רצון" או פעל "רצה" סתם‬
‫ מדבר שירצה הקרבן לעלות‬-- "‫ וכל מקום שאומר "לא ירצה לכם" "ונרצה לו‬.‫ הקרבן פסול לגמרי‬-- ‫ירצה" סתם‬
.)‫ וסימן לב‬,‫ (ויקרא ס' לא‬. ‫ שיש זבחים הרצוים וכשרים ואין עולים לבעלים לשם חובה‬,‫לבעלים לשם חובה‬

)‫ (אמור סימן קיח‬. ‫ לא בקדשי בדק הבית‬,‫ולשון "לא ירצה" אין נופל רק בקדשי מזבח‬

Rule 362: And there is a difference between when the noun ‫( רצון‬desire) comes alone or when
the verb ‫( רצה‬desire) comes alone, and when after ‫ רצה‬comes the word ‫ לו‬or ‫לכם‬: any place
where it says ‫ לא ירצה‬alone, the sacrifice is completely invalid. And any place where it says ‫לא‬
‫( ירצה לכם‬it shall not be accepted for you) – it means that He wants the offering to fulfill the
obligation of the owner, that they are desired and valid slaughters, but they are not offerings that
fulfill the obligation of the owner. Or whenever it says, ‫( ונרצה לו‬it shall be accepted for him), it
means that the offering fulfills the obligation of the owner.

The language ‫ לא ירצה‬will only fall on animals consecrated for the altar, not on items consecrated
for Temple maintenance.

Chapter 39
‫כלל שסג‬

‫ כל שלא היה בסבת כפירה‬,‫[ חטא עון פשע ] פעל חטא נאמר על הנטיה מדרך הראוי וכולל בין שוגג בין המזיד‬
)‫ וסימן שמח‬,‫ (ויקרא ס' קצב‬. "‫ ועל כן הוצרך לומר "כי תחטא בשגגה‬.‫ומינות‬

‫ ובשם עון את המעוה מצד השכל‬,‫ יציין בשם חטא את השוגג‬,‫ וכל שכן כשנרדפים יחד‬,‫אבל אם באו השמות בדיוק‬
)‫ וסימן נה‬,‫ אחרי ס' כא‬. ‫ (ויקרא ס' קצב‬. ‫ ובשם פשע יציין את המורד בשאט נפש‬,‫שהוא המזיד‬

)‫ (אחרי סימן נה‬. ‫ והחוטא הוא הפך הספק‬,‫ והפשע הוא הפך האונס‬,‫ולפי זה המעוה הוא הפך השוגג‬

Rule 363: ‫( חטא עון פשע‬sin):

The verb ‫ חטא‬is spoken with respect to the tendency from the way that is proper and it includes
unintentional and intentional sins, anything that was not done due to atheism or heresy. And thus,
it is necessary to say ‫( כי תחטא בשגגה‬If any one shall sin through error)648, in order to indicate that
the sin is unintentional.

But if the three nouns come in their precise meaning, and all the more so when they are
mentioned together, it indicates with the noun ‫ חטא‬that it is an unintentional sin, with the noun
‫ עון‬a distortion of the mind so that it is an intentional sin, and with the noun ‫ פשע‬that he has a
rebellious and abhorrent soul.

648
Leviticus 4:2.
And according to this, ‫ עון‬is the opposite of unintentional sin, ‫ פשע‬is the opposite of unwilling
sin, and ‫ חטא‬is the opposite of uncertainty that one sins.

‫כלל שסד‬

.‫פעל 'חטא' יבוא אחריו שימוש הלמ"ד ושימוש הב' ושימוש המ"ם‬

‫חטא שאחריו למ"ד מורה העצם שאליו חטא‬ •

)‫ וסימן רסד‬,‫ וסימן רמז‬,‫ (ויקרא ס' קצד‬. ‫ושאחריו ב’ יורה העצם שבו חטא‬ •
)‫ וסימן שנג‬,‫ (ויקרא ס' שמט‬. ‫ושאחריו מ"ם מורה שחטא במקצת הדבר‬ •
)‫ וסימן שכ‬,‫ (ויקרא ס' רמז‬. ‫וחטא שאחריו מלת "על" מציין הסבה שבסבתה חטא‬ •

Rule 364: The prefix ‫ל‬, ‫ב‬, or ‫ מ‬coming after the verb ‫( חטא‬sin):

When the prefix ‫ ל‬comes after ‫חטא‬, it indicates the entity that one sins against.

When the prefix ‫ ב‬comes after ‫חטא‬, it indicates the manner in which one sins.

When the prefix ‫ מ‬comes after ‫חטא‬, it indicates that sin is in part of the matter.

When the word ‫ על‬comes after ‫חטא‬, it indicates the cause of the sin.

‫כלל שסה‬

‫ ויבוא לפעמים על העונש עצמו ולפעמים יבוא על החטא בבחינה שהוא‬.‫פעל ’אשם’ מציין העונש שמגיע על החטא‬
)‫ וסימן שצב‬,‫ וסימן שפט‬,‫ ועוד ויקרא ס' רמו‬.‫ (ויקרא ס' שסט‬. ‫מכיר שמחויב עונש‬

‫ כמו שבאר הרמב"ן ז"ל הטעם‬-- ‫ מצורע‬,‫ נזיר‬,‫ שפחה חרופה‬,‫ מעילות‬,‫ גזילות‬-- ‫ועל כן לא בא רק על חמשה דברים‬
‫ (ויקרא‬. ‫ בא לדרוש שדינו כאשם‬-- '‫ ומה שקרא לחטאת עולה ויורד שני פעמים בשם 'אשם‬.)‫ (ויקרא ס' שסט‬. ‫בזה‬
)‫ס' שכא‬

Rule 365: The verb ‫( אשם‬guilt) indicates the punishment that comes as a result of the sin. And it
sometimes comes on the punishment itself and sometimes comes on the sin in the sense that one
recognizes that he is obligated a punishment.

And thus, it will only come on five things - robbery, illegal use of holy property, abuse of a
betrothed maidservant, religious asceticism, and leprosy – as Nachmanides clarifies the reason
for this. And when it uses the noun ‫ אשם‬for an adjustable guilt offering twice – this comes to
imply that its law is like that of a guilt offering.

‫כלל שסו‬

‫'שגה' היא טעות עיוני שטעה על ידי העיון או החושים‬ .‫יש הבדל בין ’שגה’ (מנחי ל"ה) ובין ’שגג’ מן הכפולים‬
‫ וזה יהיה‬.‫ ו'שגג' הוא שגגה מעשיית‬.‫וכדומה‬

.‫ כמו אכל חלב שנדמה לו שמותר לאכלו‬,‫אם על ידי טעות עיוני קודם לו‬ •
 )‫ וסימן קצב‬,‫ (ויקרא ס' רמג‬. ‫או בלא עיון כגון שנתחלף לו חלב בשומן‬ •

) ‫השגיאה מיוחסת להסנהדרין והשגגה אל ההמון ( שם‬

Rule 366: There is a difference between ‫( שגה‬with a ‫ ה‬at the end) and ‫( שגג‬with a repeating ‫)ג‬:
‫ שגה‬is a mistake in consideration, that he errs because of consideration or sense, etc. And ‫ שגג‬is
an unintentional sin in deed. And this will be:

If through error in consideration, like eating prohibited fat that seems to him to be permissible to
eat.

Or without consideration, for example when prohibited fat becomes confused for permissible fat.

‫ השגיאה‬is attributed to the Sanhedrin, while ‫ השגגה‬is attributed to the masses.

‫כלל שסז‬

.‫פעל ’שגה’ (מנחי ל"ה) בא אחריו שימוש הב' או שימוש המ"ם‬

."‫ כמו "למה תשגה בני בזרה‬.'‫ בא שימוש הב‬-- ‫ שאם יציין הפעול שעשו אותו על ידי שגיאה‬,‫והוא‬ •
‫ קיח) "סלית כל שוגים‬,‫ כמו (תהילים קיט‬,‫ בא שימוש המ"ם‬-- ‫ואם יציין הפעול שלא עשו אותו על ידו שגיאה‬ •
)‫ (ויקרא סימן רמד‬. "‫מחוקיך‬

Rule 367: The verb ‫( שגה‬err) that comes before the prefix ‫ ב‬or ‫מ‬:

If the action indicates that he did it by ‫( שגיאה‬mistake) – the letter ‫ ב‬will come after it, like ‫למה‬
‫( תשגה בני בזרה‬Why then wilt you, my son, be ravished with a strange woman)649.

And if the action indicates that he did not do it by ‫ – שגיאה‬the letter ‫ מ‬will come after it, like ‫סלית‬
‫( כל שוגים מחוקיך‬You have made light of all them that err from Your statutes)650.

‫כלל שסח‬

‫ שהשוגג בעת מעשהו יצוין במלת "בשגגה" או‬."‫ ובין לשון "ולא ידע‬,"‫יש הבדל בין לשון "בשגגה" או "בבלי דעת‬
‫ אבל במלות "ולא ידע" מציין שלא ידע מעשה שעשה זולתו או מעשה שעשה כבר או מציין שאינו יודע‬,"‫"בבלי דעת‬
)‫ (ויקרא סימן שסא‬. ‫איך יפעול‬

Rule 368: There is a difference between the language ‫( בשגגה‬unintentionally) or ‫בבלי דעת‬
(without knowledge) and the language ‫( ולא ידע‬and he does not know): An accidental sin in the
time of his deed is indicated with the words ‫ בשגגה‬or ‫בבלי דעת‬, but the words ‫ ולא ידע‬indicate that

649
Proverbs 5:20.

650
Psalms 119:118.
he does not know a deed that someone else had done or a deed that he had already done, or it
indicates that he does not know how it will be done.

‫כלל שסט‬

.’‫ ובין לשון ’העלמה‬,’‫ ובין לשון ’הפלאה‬,)‫יש הבדל בין לשון ’שגיאה’ (מנחי ל"ה‬

‫שבעת ידרוש ויחקור לדעת את הדבר ואינו יכול לדעתו ישמש בלשון הפלאה‬ •
‫ובעת שעיין בדבר ועלה בעיונו משפט כוזב הפך האמת ישמש בלשון שגיאה‬ •
.‫ יהיה מאיזה סבה שיהיה‬,‫ שהעלמה כוללת כל שאינו יודע איזה דבר‬,‫ועל ההעלמה בכלל ישמש בלשון העלמה‬ •

) ‫( ויקרא סימן רמג‬

Rule 369: There is a difference between the language ‫( שגיאה‬error) and the language ‫הפלאה‬
(wonder), and the language ‫( העלמה‬hidden):

In a time of one seeking and investigating to know something but he is unable to know it, it will
use the language ‫הפלאה‬.

And in a time of one studying a matter and a false statement comes up in his perusal opposite of
the truth, it will use the language ‫שגיאה‬.

And on the hidden, in general it will use the language ‫העלמה‬, that ‫ העלמה‬includes all that he does
not know about a certain matter, for whatever reason.

‫כלל שע‬

.‫ובכל מקום שסמך ההעלמה אל העינים [כמו "ונעלם מעיני אשה"] ירמוז שהיה לו עינים לראות את הדבר‬

‫ ירמוז על הסנהדרין שהם עיני הכלל‬-- "‫וכשיאמר על הכלל "ונעלם מעיני הקהל‬
) ‫ קדושים ס' צד‬,‫( ויקרא ס' רמג‬

Rule 370: And any place where it depends on it being hidden from the eyes (like ‫ונעלם מעיני אשה‬
- and it be hid from the eyes of her husband651), it is implied that there were eyes to see the
matter.

And when it says about the rule ‫( ונעלם מעיני הקהל‬the thing being hid from the eyes of the
assembly)652, it hints to the Sanhedrin, that they are the eyes of the general public.

Chapter 40
651
Numbers 5:13.

652
Leviticus 4:13.
 ‫כלל שעא‬

.‫ ובא גם על הזריקה‬.’‫לשון ’הקרבה’ יבוא על ההולכה [כמו "והקריב את הכל"] והוא מענין ’קרב’ הנרדף עם ’נגש‬
,‫ אמור ס' קח‬.‫ סי' קיט‬,‫ צו סי' קיח‬. ‫ ועיין מצורע סימן מה‬.‫ (ויקרא ס' לז‬. ‫וחז"ל יפרשו אותו גם על ההקדש מענין קרבן‬
)‫וסימן קטו‬

)‫ (ויקרא סימן לז‬. ‫ובמה שכתוב "והקריבו הכהנים" פירשו על הקבלה מענין קרב ותוך‬

Rule 371: The language ‫( הקרבה‬sacrifice) comes on the delivery (like ‫ )והקריב את הכל‬and it is
from the theme of ‫( קרב‬come close) that it is synonymous with ‫( נגש‬approach). And it also comes
on the spilling of blood. And the sages of blessed memory explain that it also refers to sacred
property, from the theme of sacrifice.

And when it is written ‫( והקריבו הכהנים‬and Aaron's sons, the priests, shall present the blood)653, it
means receiving, from the theme of close and within.

‫כלל שעב‬

.‫לא מצאנו לשון 'הקרבה' על דבר שאינו קרב בפני עצמו ולא בא רק לתקן הקרבן‬

) ‫ ( ויקרא סימן קמז‬. ‫ומה שכתב "תקריב מלח" בא ללמד שדינו כקרבן לדחות שבת וטומאה‬ •
‫ ללמד שדין הלחם כדין‬,‫ הגם שלא דיבר מדיני הקרבה כלל‬,"‫ותפס "וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב‬ •
)‫ (צו סימן צח‬. ‫הקרבן‬

Rule 372: We do not find the language ‫( הקרבה‬sacrifice) used with respect to something that is
not a sacrifice in and of itself but only comes to fix a sacrifice.

And when it is written ‫( תקריב מלח‬you shall offer salt)654, it comes to teach that its law is like the
law for sacrifices in that it takes precedence over the Sabbath and uncleanness.

It says ‫( וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב‬And this is the law of the sacrifice of peace-offerings)655;
although, it does not speak about the laws of a sacrifice at all. This is to teach that the law for the
bread is like the law for sacrifices.

‫כלל שעג‬

.‫על מביאי הקרבן ישמש בלשון הקרבה או לקיחה או הבאה על שמקדישים ולוקחים ומביאים‬

653
Leviticus 1:5.

654
Leviticus 2:13.

655
Leviticus 7:11.
‫ וכן כשידבר על כל פרטי עשיותיו יפול‬.)‫ועל המקריבים כשציין שיעשה הקרבן בידו ישמש בלשון עשיה (צו סימן לט‬
)‫ ועיין אמור ס' קעב‬.‫ וסימן רמח‬,‫לשון 'עשיה' (ויקרא ס' רה‬

)‫ (אמור סימן קסא‬. ‫ יש דרוש‬-- '‫ועל מה שתפס בעומר לשון 'הבאה' ובכבש שעמו לשון 'עשיה‬

Rule 373: With respect to bringing a sacrifice, it will use the language ‫( הקרבה‬offer a sacrifice),
or ‫( לקיחה‬take), or ‫( הבאה‬bring), in that they made it holy and took it and brought it.

And whenever it indicates that he made a sacrifice by himself, it will use the language ‫עשיה‬
(offering). And moreover, whenever it speaks about all of the particulars of his offerings, it will
use the language ‫עשיה‬.

And whenever it uses the language ‫ הבאה‬with the sheaf offering and the language ‫ עשיה‬with a
he-lamb that is with it, there will be a homiletical interpretation.

‫כלל שעד‬

‫ ובין כשבא לשון 'עשיה' על‬,‫ שאז פירושו שיקדישהו או יקראהו בשם‬-- ‫ויש הבדל בין כשבא לשון 'עשיה' על הבעל חי‬
)‫ (מצורע סימן נז‬. ‫הקרבן כמו "ועשה את החטאת" שפירושו שיעשה כל מעשיו ופרטיו לשם חטאת‬

Rule 374: And there is a difference between whether the language ‫( עשיה‬offering) comes on a
living creature – that then it means he will sanctify it or present it – and when the language ‫עשיה‬
comes on the sacrifice like ‫( ועשה את החטאת‬offer the sin-offering)656, that then it means he will do
all of his actions and its details for the sake of the sin-offering.

‫כלל שעה‬

‫ רק כשידבר על הגשת הקרבן‬,‫כל מקום שידבר על הבאת הקרבן מביתו ישמש בלשון הבאה ולא ישמש בלשון הקרבה‬
. ‫ יש בו דרוש‬-- ‫ וכל מקום שבא לשון 'הקרבה' על הבאת הקרבן‬.‫שהוא בעזרה אל המזבח או על העלאת דמו ואיבריו‬
)‫ וסימן רה‬,‫(ויקרא סימן כה‬

Rule 375: Any place where it talks about bringing a sacrifice from his house, it will use the
language ‫ הבאה‬and not the language ‫הקרבה‬, unless it talks about the service of sacrifice that is in
the Temple Court or bringing its blood and its limbs to the altar. And any place where the
language ‫ הקרבה‬comes on the bringing of a sacrifice, there will be a homiletical interpretation.

‫כלל שעו‬

‫ אבל במזבח‬.‫ולא מצאנו בספר התורה שישמש על הקרבת עולה בפעל ’העלאה’ רק במעלה בבמה או על מזבח חדש‬
.'‫שבמקדש ישמש בלשון 'עשיה' או 'הקרבה' או 'הקטרה‬

)‫ אחרי ס' קד‬,‫ (מצורע סימן סא‬. ‫ומה שכתוב במצורע "והעלה את העולה" יש בו דרוש‬

656
Leviticus 14:19.
 ‫ וגם נדבה פורט קרבן הבא על ידי נדבת הלב‬."‫ שנדר הוא "הרי עלי" ונדבה "הרי זו‬.‫ויש הבדל בין נדר ובין נדבה‬
)‫ ושניהם נופלים בין על קרבנות מזבח בין על הקדש בדק הבית (אמור ס' קיח‬.)‫(אמור ס' קה‬

Rule 376: We only find in the book of Torah the verb ‫( העלאה‬raise) used to describe a burnt
offering when it is done on a private altar or a new altar. But when it is done on an altar in the
Holy Temple, it will use the language ‫ עשיה‬or ‫ הקרבה‬or ‫הקטרה‬.

And when it is written ‫( והעלה את העולה‬And the priest shall offer the burnt-offering and the meal-
offering upon the altar)657, there is a homiletical interpretation.

And there is a difference between ‫( נדר‬vow) and ‫( נדבה‬donation), in that with a ‫נדר‬, one says,
“behold, it is upon me”, while with a ‫ נדבה‬one says, “behold, here it is”. And also a ‫נדבה‬
describes a sacrifice that comes through the giving of the heart. And both are used whether for
sacrifices on the altar or for items consecrated for Temple maintenance.

Leviticus 14:20 says, ‫( והעלה את העולה‬And the priest shall offer the burnt-offering and the meal-
offering upon the altar), using the verb ‫( העלאה‬raise) to describe a burnt offering done in the
Holy Temple, which is against Rule 376. The homiletical interpretation for this is that this
teaches that the sacrifice will still be valid even if it is not slaughtered for the sake of Heaven658.

‫כלל שעז‬

.‫ זבח‬, ‫ טבח‬, ‫יש הבדל בין שחט‬

‫טבח וזבח יציינו מעמד הבעל חי אחר השחיטה; רק 'זבח' מציין לצורך מיוחד כגון לצורך שמחה וקראים או‬ •
‫ ונבדל מיתר שמות המורים על המתת החי במה ש'טבח' הוא לצורך‬.‫ ו'טבח' לא יציין רק שהוכן לאכילה‬,‫קרבן‬
.‫כללי אבל 'זבח' הוא לצורך פרטי‬
‫ושחט מציין איכות השחיטה באופן ידוע מן הצואר וכדומה מהלכות שחיטה‬ •

) ‫ ועיין שמיני סימן יג‬.‫( צו סימן פא‬

Rule 377: There is a difference between ‫שחט‬, ‫טבח‬, ‫( זבח‬slaughter):

‫ טבח‬and ‫ זבח‬indicate the status of a living creature after it is slaughtered; only ‫ זבח‬indicates that it
is for a special need, for instance for the need of a celebratory event, invited guests, or a
sacrifice. And ‫ טבח‬only indicates that it is prepared for food. And it is different from other nouns
which teach about the death of living creature in that ‫ טבח‬is for the needs of the public, while ‫זבח‬
is for the needs of an individual.

657
Leviticus 14:20.

658
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 61.
‫‪ indicates the quality of the slaughter through a known method, from the neck, etc.,‬שחט ‪And‬‬
‫‪from the laws of kosher slaughter.‬‬

‫כלל שעח‬

‫יש הבדל בין זריקה ‪ ,‬שפיכה ‪ ,‬נתינה ‪ ,‬הזיה (הנזכרים במתן דם הקרבנות)‪.‬‬

‫ה'זריקה' וה'שפיכה' הם מתוך הכלי‪ ,‬הרבה בפעם אחד; השפיכה הוא מלמעלה למטה במקומו והזריקה היא אל‬ ‫•‬
‫הצד או מלמטה למעלה‬
‫וה'הזיה' וה'נתינה' הם ביד ומעט‪ .‬רק 'הזיה' היא מרחוק שמזה טיפים בידו או על ידי אגודת איזוב‪ ,‬וה'נתינה'‬ ‫•‬
‫היא באצבע בנחת‬

‫( ויקרא ס' מ‪ ,‬וסימן מב‪ ,‬וסימן רכ‪ ,‬וסימן רעד )‬

‫‪ (that are mentioned with‬זריקה ‪ ,‬שפיכה ‪ ,‬נתינה ‪ ,‬הזיה ‪Rule 378: There is a difference between‬‬
‫‪respect to placement of the blood of the sacrifices):‬‬

‫‪ is from above to‬שפיכה ;‪ (pour) are from a vessel, a lot at one time‬שפיכה ‪ (sprinkle) and‬זריקה‬
‫‪ is to the side or from below to above.‬זריקה ‪below in one place, while‬‬

‫‪ is at a distance, that from this it‬הזיה ‪ (giving) are by hand and a little. Only‬נתינה ‪ (spray) and‬הזיה‬
‫‪ is with a finger‬נתינה ‪sprays by means of his hand or through a bunch of hyssop, while‬‬
‫‪unhurriedly.‬‬

‫כלל שעט‬

‫יציקה נרדף עם שפיכה רק שמורה שיוצק בצמצום על מרכז מיוחד ‪( .‬ויקרא ס' רכח)‬

‫‪ teaches that he pours‬יציקה ‪ (pouring), only that‬שפיכה ‪ is synonymous with‬יציקה ‪Rule 379:‬‬
‫‪frugally to a unique center.‬‬

‫כלל שפ‬

‫ויש הזיה גם מגוף העוף‪ .‬ויש הבדל בינו ובין מצה‪ .‬שהמזה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד והדם ניתז מעצמו‪ ,‬והמוצה‬
‫סוחט בין אצבעותיו ‪( .‬ויקרא סימן שלד)‬

‫‪ (sprinkling) also from the body of a bird. And there is a difference‬הזיה ‪Rule 380: And there is‬‬
‫‪ grasps the body of the bird, goes up and down, and the‬הזיה ‪ (squeezing):‬מצה ‪between it and‬‬
‫‪ squeezes between his fingers.‬מצה ‪blood sprays on its own, while‬‬

‫כלל שפא‬

‫אחר פעל הזה בא תמיד שימוש המ"ם ‪" --‬והזה מן"‪ .‬לבד בפר' אחרי כתוב "והזה אותו על הכפורת" שמציין בזה שלא‬
‫יזה למעלה רק הזיה אחת‪ .‬כי ההזיה החלקיית טיפים טיפים מציין במ"ם והזיה יחידית מצוין במלת "את" ‪( .‬אחרי ס'‬
‫מא)‪ .‬ועיין דקדוק פעל יזה ‪( .‬צו ס' סא)‬
Rule 381: After the verb ‫( הזה‬sprinkle) always comes the prefix ‫ מ‬- ‫( והזה מן‬sprinkle from),
except when it is written ‫( והזה אותו על הכפורת‬and sprinkle it upon the ark-cover)659, that indicates
that he will only sprinkle above once: The ‫ מ‬indicates that the sprinkling gets divided drop by
drop, while the word ‫ את‬indicates that the sprinkling is all at once.

‫כלל שפב‬

.‫ מיץ‬, ‫ מצה‬, ‫ויש הבדל בין מצץ‬

‫מצץ מוצץ בפיו דבר שיש בו לחלוחית‬ •

‫מיץ סוחט המשקה הבלוע באיזה דבר‬ •
)‫ (ויקרא סימן פב‬.‫ומצה מורה על תמצית המקשה שבשולי הכלי‬ •

Rule 382: And there is a difference between ‫מצץ‬, ‫מצה‬, ‫מיץ‬: ‫( מצץ‬suck) sucks in one’s mouth
matter that has moisture in it. ‫( מיץ‬juice) is the squeezing of a beverage that is absorbed in a
certain substance. ‫( מצה‬squeeze) teaches about the extract that is solidified at the brim of a
vessel.

‫כלל שפג‬

‫ וכן בא על הזיית אפר פרה על שמסיר חסרון‬.‫פעל ִחטֵ א בכבד מורה שמסיר החטא והחסרון ובא על זריקת הדם‬
)‫הטומאה (צו ס' נח‬

.‫ וכן בא על המתטהר בבנין התפעל‬.‫ שב הכינוי אל דבר המקבל ההזיה והטהרה‬-- ‫וכל מקום שנמצא פעל 'חטא' בכינוי‬

)‫ שמיני סימן ט‬,‫ובג' מקומות בא הכינוי על החטאת עצמו ופירושו שעשה בהדם כמשפט חטאת (צו סימן נט‬

‫ וכן מה שכתוב "מדם חטאת הכפורים" שהוא שם נגזר‬,"‫ומצאנו שחז"ל פירשו מה שכתוב "וכל חטאת אשר יובא מדמה‬
)‫ אחרי סימן נ‬,‫ (צו סימן עב‬. ‫מפעל 'חטא' בכבד ופי' דם הזיה‬

Rule 383: The verb ‫( ִחטֵ א‬offer it for sin) in intensive conjugation teaches that one removes the
sin and the disadvantage, and it comes with respect to dashing of the blood. And moreover, it
refers to sprinkling of the ash of a cow in that it removes the disadvantage of the uncleanness.

And any place where the verb ‫ חטא‬is found with a pronoun, the pronoun will refer to the object
that accepts the sprinkling and the cleanness. And moreover, it means “clean oneself” when it is
in reflexive conjugation.

But in three places, the pronoun refers to the sin offering itself, and they interpret it to mean that
it is made with the blood, as is from the law of sin offerings.

659
Leviticus 16:15.
And we find that the sages of blessed memory explain that when it is written ‫וכל חטאת אשר יובא‬
‫( מדמה‬And no sin-offering, whereof any of the blood is brought)660 and moreover ‫מדם חטאת‬
‫( הכפורים‬with the blood of the sin-offering of atonement)661 that ‫ חטאת‬is a noun derived from the
verb ‫ חטא‬in intensive conjugation, and it means sprinkled blood.

Three places in the Torah, the pronoun that comes with the verb ‫ חטא‬refers to the sin offering
itself662:

Leviticus 6:19 says, ‫( הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד‬The priest that offers it
for sin shall eat it; in a holy place shall it be eaten, in the court of the tent of meeting), using
‫ המחטא אותה‬for “that offers it for sin”.

Leviticus 9:15 says, ‫( ויקרב את קרבן העם ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון‬And the
people's offering was presented; and he took the goat of the sin-offering which was for the
people, and slew it, and offered it for sin, as the first), using ‫ ויחטאהו‬for “and offered it for sin”.

2 Chronicles 29:24 says, ‫וישחטום הכהנים ויחטאו את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל כי לכל ישראל אמר‬
‫( המלך העולה והחטאת‬and the priests killed them, and they made a sin-offering with their blood
upon the altar, to make atonement for all Israel; for the king commanded that the burnt-offering
and the sin-offering should be made for all Israel), using ‫ ויחטאו‬for “and they made a sin-
offering”.

Chapter 41
‫כלל שפד‬

‫ שאם מניח בנחת על הארץ יאמר מניח או משים או‬.)‫המשליך הוא מרחוק (מקושר בפעל זה גם מושג היאוש והעזיבה‬
.‫נותן‬

)‫ (ויקרא ס' פו‬. ‫ומה שאמרו התוספות דסתם השלכה עשרים אמה היא שיעור במוראה לבד‬

Rule 384: ‫( המשליך‬throw/cast) is from a distance. (Also associated with this verb is the concept
of despair and leaving.) If it is placed quietly on the ground, it will say ‫ מניח‬or ‫ משים‬or ‫נותן‬.

And when Tosafot663 says that ordinary ‫( השלכה‬throwing/casting) means at least twenty amos, it
is only talking about when the priest casts away the crop of a bird with its feathers664.

660
Leviticus 6:23.

661
Exodus 30:10.

662
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 59.

663
Babylonian Talmud Meilah 11b.
 ‫כלל שפה‬

)‫ (ויקרא ס' צח‬. ‫ אבל פעל "נתן על" יהיה לפעמים על מקצתו‬.‫פעל "יצק על" מורה שיוצק על כולו‬

Rule 385: The verb ‫( יצק על‬pour upon) teaches that he pours upon the whole. But the verb ‫נתן על‬
(put thereon) will sometimes mean upon part of it665.

‫כלל שפו‬

.)‫יש הבדל בין "ונתן" ובין "וישם"; ש'נתינה' צריכה שיעור (ויקרא ס' צט‬ •
‫עוד יש הבדל ביניהם שבפעל 'נתינה' משקיף על ההנחה עמה והושאל מן לשון 'נתינה' המגביל נגד לשון‬ •
‫ אבל בפעל 'שימה' ישקיף על איכות השימה אם היה‬.‫'לקיחה'; אל כל דבר הניתן באיזה מקום שיונח שם‬
)‫ אמור ס' רכג‬. ‫ (צו סימן יב‬. ‫איזה סדר וערך או יחוס אל המקום או בדבר המושם עצמו שיזהר בשימתו‬

Rule 386: There is a difference between ‫ ונתן‬and ‫( וישם‬put/place); ‫ נתינה‬requires some minimum
amount to be placed.

Furthermore, there is a difference between them in that the verb ‫ נתינה‬focuses on the placement
with it and is borrowed from the language ‫( נתינה‬giving) that is restricted to the opposite of the
language ‫( לקיחה‬taking) to mean anything which is given in a certain place that one rests there.
But the verb ‫ שימה‬focuses on the quality of the placement, if there was a certain order and
arrangement or a connection with the place, or with respect to the object that is placed - that one
was careful in its placement.

‫כלל שפז‬

‫ ועל שיכין מכשול לפניו על ידי עצה רעה בידיעתו‬,‫על שיכין מכשול לפני חברו שלא בידיעתו ישמש בפעל שימה‬
)‫ (קדושים ס' לה‬. ‫ישמש בפעל נתינה‬

Rule 387: When preparing an obstacle before one’s friend without the friend’s knowledge, it will
use the verb ‫( שימה‬place), and when preparing an obstacle before someone through bad advice, it
will use the verb ‫נתינה‬.

‫כלל שפח‬

)‫ (צו ס' קנב‬. ‫ ומתנות שבגבולים מיחס אל הבעלים‬,‫כל מתנות כהונה שבמקדש מיחס נתניתם לה' או לכהן‬

Rule 388: All gifts of the priesthood that are inside the Holy Temple are gifts ascribed to God or
to a priest, while gifts within the limits are ascribed to the owners.

664
Leviticus 1:16.

665
Leviticus 2:1.
Deuteronomy 18:3-4 says, ‫וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרע‬
‫ ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו‬.‫( והלחיים והקבה‬And this shall be the priests' due from
the people, from them that offer a sacrifice, whether it be ox or sheep, that they shall give unto
the priest the shoulder, and the two cheeks, and the maw. The first-fruits of your corn, of your
wine, and of your oil, and the first of the fleece of your sheep, shall you give him), ascribing the
gifts to the owners.

‫כלל שפט‬

‫ ובמה שכתב "נתתי‬.‫ אף שלא הגיע לידו‬,‫ 'החלק' נקרא כל שיש לו בו חלק‬."‫ויש הבדל בין "חלקם" ובין "נתתי לכם‬
)‫ (צו ס' לד‬. ‫אותה" שהגיע ליד הזוכה‬

Rule 389: And there is a difference between ‫( חלקם‬their portion)666 and ‫( נתתי לכם‬I have given to
you): ‫ החלק‬means all that is a portion for him, even if it never touches his hand. And when it is
written ‫( נתתי אותה‬I have given it)667, it means that it has arrived into the hand of the one who
merits it.

‫כלל שצ‬

'‫ ואם ייחס לשון נתינה לה‬.‫על הדברים היוצאים מגזרת ה' לא יזכיר לשון 'נתינה' רק אם הם לטוב או לתכלית טוב‬
)‫ (מצורע ס' עה‬. ‫ וייחס נתינה אל ה' בדברים המסודרים מסדר הטבע הקבועה‬.‫בדברים הרעים יכוין על הוראת הקיום‬

Rule 390: On matters which come from decrees of God, it will not use the language ‫( נתינה‬give),
unless they are for good or for a good purpose. And if the language ‫ נתינה‬is associated with
matters that are evil, the intention will be for informing of the fulfillment of some promise. And
it attributes ‫ נתינה‬to God in matters that He arranges within Nature.

Leviticus 26:31 says, ‫( ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם‬And I will make
your cities a waste, and will bring your sanctuaries unto desolation, and I will not smell the
savour of your sweet odours), using the language ‫ נתינה‬to inform of the fulfillment of a promise.

Leviticus 26:3-4 says, ‫ ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה‬.‫אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם‬
‫( ועץ השדה יתן פריו‬If you walk in My statutes, and keep My commandments, and do them; then I
will give your rains in their season, and the land shall yield her produce, and the trees of the
field shall yield their fruit). This is an example of attributing ‫ נתינה‬to God in matters that He
arranges within Nature.

‫כלל שצא‬

666
Leviticus 6:10.

667
Ibid.
 ‫ויש הבדל בין לשון ’נתינה’ שבא אחריו למ"ד הקנין ‪ --‬שמורה שמוסר או נותן דבר לחברו להיות שלו או ברשותו‪,‬‬
‫ובין כשאין אחריו למ"ד וכל שכן כשבא במשפט שולל שאז הוא מענין שביקה ‪( .‬קדושים ס' צ‪ ,‬וסימן קיד)‬

‫‪ of‬ל ‪ (giving) when the prefix‬נתינה ‪Rule 391: And there is a difference between the language‬‬
‫‪acquisition comes after it – it teaches that one transfers or gives an object to his friend to be his‬‬
‫‪ does not come after it and all the more so when‬ל ‪or to be in his possession - and when the prefix‬‬
‫‪it comes in a sentence in which the predicate is negated - it will be from the theme of‬‬
‫‪abandonment.‬‬

‫כלל שצב‬

‫לשון ’לקיחה’ יהיה בכל מקום לפי ענינו‪ .‬שלרוב יהיה בבלי אמצעי‪ ,‬ובדברים הנקחים ביד יש פלוגתא אם 'לקיחה' על‬
‫ידי דבר אחר שמה לקיחה (ויקרא סימן ריב)‬

‫'ולקיחה' הנאמר אצל בני אדם הוא משיכת לבו על ידי דברים טובים (צו סימן קסה)‬

‫‪ (taking) will come according to its context. Usually, it will be‬לקיחה ‪Rule 392: The language‬‬
‫‪without an intermediary. And with respect to things that are taken in the hand, there is a‬‬
‫‪ can refer to taking them through some other means.‬לקיחה ‪disagreement as to whether‬‬

‫‪ that is said about a human is when one’s heart is pulled through good words.‬לקיחה ‪And‬‬

‫כלל שצג‬

‫'לקיחה' שאחריו מ"ם ‪ --‬מציין המקום שלוקח ממנו‪ ,‬או החלק מן הכל‪.‬‬ ‫•‬
‫ואם לוקח כל הדבר יבוא אחריו מלת "את" ‪( .‬ויקרא סימן ריד)‬ ‫•‬

‫‪ comes afterwards indicates the place that‬מ ‪ (taking) for which the prefix letter‬לקיחה ‪Rule 393:‬‬
‫‪one takes from or the portion that one takes from the whole.‬‬

‫‪ will come afterwards.‬את ‪And if he takes the whole thing, the word‬‬

‫כלל שצד‬

‫לקיחה מחברו יבוא בשני פנים ‪ --‬על לקיחה בחזקה ועל לקיחה מהנותן ברצון‪ .‬ובשניהם יש הבדל בין אם בא אחריו‬
‫מ"ם "ממנו" ובין אם בא אחריו מלת "מאתו"‪.‬‬

‫שבלשון לקיחה בחזקה יציין במלת "מאתו" שלוקח דבר שהוא ברשות חברו‪ ,‬ובלשון לקיחה מן הנותן ברצון‬ ‫•‬
‫יציין במלת "מאתו" שנותן לו ברצון טוב‪ .‬ולא יבוא מלת "מאתו" אם לוקח מבלתי בעל רצון ‪( .‬צו סימן קנז‬
‫‪.‬אמור ס' רלא)‬

‫ולשון ’הנחה’ ישמש לפעמים על עזיבה מוחלטת ולפעמים על עזיבה בלתי מוחלטת ‪( .‬אחרי ס' סא)‬
Rule 394: Taking from one’s friend comes in two ways – taking possession and taking from one
giving willingly. And with both ways, there is a difference between whether ‫ ממנו‬or ‫ מ‬comes
afterwards or the word ‫ מאתו‬comes afterwards:

The language of taking with possession is indicated with the word ‫מאתו‬, that he takes an object
that is in the domain of his friend, and the language of taking from his friend giving willingly is
indicated with the word ‫מאתו‬, that he gives it to him with good will. And the word ‫ מאתו‬does not
come if it is taken without the will of the owner.

And the language ‫( הנחה‬placing) is used sometimes with complete abandonment and sometimes
with incomplete abandonment.

‫כלל שצה‬

,‫פעל ’נתח’ יבוא על החלוקה הנעשה בבעל חי על איזה סדר מיוחד; אם חלוקה לאיבריו הגדולים כמו שיעשו הטבחים‬
)‫ (ויקרא סימן מז‬. ‫או חלוקת האיברים הגדולים לקטנים כמו שיעשו המבשלות‬

Rule 395: The verb ‫( נתח‬cut) comes on the division that is made of an animal with a special
order; if it is a division of its big limbs when it is butchered, or a division of the limbs from big
to small when it is cooked.

‫כלל שצו‬

‫ "ערך‬, "‫ כמו "עריכת מלחמה‬.‫פעל ’ערך’ הוא הסדור הנעשה באיזה דבר בהשקפה מיוחדת לאיזה תכלית פרטי‬
. ) ‫ ( שם‬. ‫ וסימן מב) ובזה משתתף עם ההוראה השנית שיש לפעל זה על הערך והשיוי‬,‫השולחן" (ויקרא סי' נא‬

Rule 396: The verb ‫( ערך‬prepare) is the arrangement that is made for a certain matter with a
special focus on a certain specific purpose. Like ‫( עריכת מלחמה‬preparing for a war) and ‫ערך השולחן‬
(setting the table).

‫כלל שצז‬

‫ אבל במנחת‬."‫ כי היה קומץ מלוא היד וכתוב בהם "מלוא קומצו‬,"‫במנחות של סולת ובמנחת חוטא וסוטה כתב "וקמץ‬
.‫ כי במנחות האפויות לא היה קומץ רק מרים בג' אצבעותיו (ויקרא סי' קה‬,"‫מרחשת וכן בפר' צו כתוב "והרים בקומצו‬
)‫ועיי"ש סימן קלב‬

Rule 397: With respect to meal-offerings of fine flour, meal-offerings of a sinner, and Sotah (a
woman accused of adultery), it writes ‫( וקמץ‬grasp)668, because he grasps a handful, and it is
written about them ‫( מלוא קומצו‬his handful)669. But with respect to a meal-offering of a stewing-
pan and in Leviticus 6:8, it is written ‫( והרים בקומצו‬And he shall take up therefrom his handful),

668
Leviticus 2:2.

669
Ibid.
since a baked meal-offering did not involve a handful but was only taken up with three of his
fingers.

‫כלל שצח‬

.‫ טוב או רע‬,‫יש הבדל בין שם ’זכר’ ובין שם ’אזכרתה’ ו’זכרון’ שבא על כל דבר סימני‬

)‫ו"אזכרתה" שגבי מנחה כולל גם הלבונה וכלל המנחה (ויקרא סימן קט‬

Rule 398: There is a difference between the noun ‫( זכר‬remembrance) and the nouns ‫ אזכרתה‬and
‫( זכרון‬memorial) which may commemorate anything, good or bad.

‫( אזכרתה‬memorial-part)670 that is with respect to a meal-offering includes the frankincense as

well as the meal-offering.

‫כלל שצט‬

.‫ אבר‬. ‫ כנף‬. ‫יש הבדל בין נוצה‬

‫הנוצה כולל הנוצות שעל כל הגוף‬ •

‫וכנף ואבר הונח על האבר המעופף; הפרק העליון שבו מחוברים הנוצות נקרא 'אבר' והנוצות המחוברות בו‬ •
)‫שבם יעוף נקרא 'כנף' (ויקרא סימן פט‬

Rule 399: There is a difference between ‫( נוצה‬plume), ‫( כנף‬wing), and ‫( אבר‬limb).

The ‫ נוצה‬includes the feathers that are on all of the body.

The ‫ כנף‬and ‫ אבר‬refer to the limb that makes flight possible; the above joint which is connected
to the feathers is called an ‫אבר‬, and the feathers combined with it is called a ‫כנף‬.

‫כלל ת‬

‫ שפעל 'היקף' הונח ביחוד על הסבוב השלם אבל פעל 'סבוב' יבוא גם על הסבוב‬.’‫יש הבדל בין ’היקף’ ובין ’סביב‬
‫ או ישמש בני הפעלים כמו‬,"‫ "סביב סביב‬-- ‫ עד שאם רוצה לציין שיהיה ההיקף שלם יכפול המלה‬.‫הבלתי שלם‬
."‫"וסבותם את העיר הקף‬

‫ארבע‬-‫שהן‬-‫מתנות‬-‫ויצדק מלת "סביב" אם יהיה מוקף בד' קרבנות או שתי‬

) ‫( ויקרא סימן מ‬

Rule 400: There is a difference between ‫ היקף‬and ‫( סביב‬surround): The verb ‫ היקף‬refers
specifically to a complete surrounding, but the verb ‫ סביב‬also refers to an incomplete
surrounding. If it wants to indicate that it will be a complete surrounding, the word will be

670
Ibid.
repeated - ‫סביב סביב‬, or it will use it as a verb, like ‫( וסבותם את העיר הקף‬And you shall compass the
city, all the men of war, going about the city once)671.

And the word ‫ סביב‬is correct if it will be surrounding with four sacrifices or with two dashings of
blood from a vessel on two diagonally opposite corners of the altar.

Chapter 42
‫כלל תא‬

‫ יצת] מציינים איכות ההדלקה וההבערה משיאחוז האור ומדליקו או מאחז האור בעצים‬, ‫ בער‬, ‫הפעלים [דלק‬
.‫ ובאו על זה כמה לשונות‬.‫ומבעירם‬

‫אבל פעל ’שרף’ מציין שריפת הדבר עצמו ובא גם על דברים שאין האור נאחז בהם עצמם רק נשרפים על ידי עצים‬
.‫ודומיהם‬

'‫ ופעל 'שרף‬,‫ שפעל 'אכל' מציין פעולת האש עצמו שאוכל ומכלה את הגשם‬.’‫ויש הבדל פרטי בין ’שרף’ ובין ’אכל‬
. ‫מציין פעולת האדם המסבב שריפת העצים‬
)‫(אחרי סימן ע‬

Rule 401: The verbs ‫ יצת‬, ‫ בער‬, ‫( דלק‬ignite/burn) indicate the quality of lighting and burning
while kindling a light and igniting it or strengthening a fire with wood. And several languages
come with respect to this.

But the verb ‫( שרף‬burn) indicates the burning of the object itself and also comes on objects
having no light clinging to them and are only burned via wood and the like.

And there is a particular difference between ‫( שרף‬burn) and ‫( אכל‬consume): The verb ‫אכל‬
indicates the action of the fire itself when it consumes and destroys the physical matter, while the
verb ‫ שרף‬indicates the action of the person who causes the burning of the wood.

‫כלל תב‬

‫ וכן שריפת גוף המת על ידי‬."‫ כמו "משרפות מים" "משרפות סיד‬.‫ופעל שרף כולל כל המתיך את הדבר וממיקו‬
.)‫ ועל כן אמר "ישרף באש" (ויקרא ס' רלח‬.‫בשמים‬

Rule 402: And the verb ‫( שרף‬burn) includes all melting of matter and grinding. Like ‫משרפות מים‬
(burning water) or ‫( משרפות סיד‬burning lime). And moreover, the burning of a body that dies
through the hand of Heaven. And thus, it says ‫( ישרף באש‬burn with fire)672.

671
Joshua 6:3.

672
Leviticus 4:12.
 ‫כלל תג‬

‫פעל ’יקד’ מציין המדורה הגדולה‪ .‬ומה שכתב "תוקד לא תכבה" ‪ --‬מלות "לא תכבה" מיותר‪ ,‬כי זה נודע מפעל‬
‫'תוקד' ‪ --‬ובא ללא תעשה (צו סימן טו)‬

‫ויש הבדל בין פעל ’דלק’ ובין פעל ’העלה’‪ .‬שפעל 'העלה' מציין עליית השלהבת למעלה‪ ,‬ו'דלק' מציין תחלת ההדלקה‬
‫‪( .‬אמור ס' ריא)‬

‫תוקד לא תכבה ‪ (burn) indicates a great bonfire. And when it is written‬יקד ‪Rule 403: The verb‬‬
‫‪ are superfluous, since‬לא תכבה ‪(shall be kept burning thereby, it shall not go out)673 – the words‬‬
‫‪ – and the words are there in order to teach that it is a negative‬תוקד ‪this is known from the verb‬‬
‫‪commandment.‬‬

‫‪ (bring to light): The‬העלה ‪ (light) and the verb‬דלק ‪And there is a difference between the verb‬‬
‫‪ indicates the beginning of the lighting.‬דלק ‪ indicates the flame going up, while‬העלה ‪verb‬‬

‫כלל תד‬

‫פעל אפה ושם מאפה כולל כל מיני אפיה‪ ,‬אף הנאפה במחבת ובמרחשת; אם לא בשהוסיף "אשר תאפה בתנור" ‪.‬‬
‫(ויקרא סימן קטז)‬

‫‪ (pastry) include all types of baking, even that‬מאפה ‪ (bake) and the noun‬אפה ‪Rule 404: The verb‬‬
‫‪ (that is baked in‬אשר תאפה בתנור ‪which is baked in a frying pan or in a deep fryer, unless it adds‬‬
‫‪the oven).‬‬

‫כלל תה‬

‫שם תנור במובנו המדויק הונח על כלי חרס העשוי בצורה ידוע שהאור מסיקו ואופין בו את הפת‪ .‬ובמובן הרחב כולל‬
‫גם הכופח וכל העשוי כדוגמתו להחזיק האור בתוכו (ויקרא סימן קטז)‬

‫‪ (oven) in its precise meaning refers to a clay vessel that is made into a‬תנור ‪Rule 405: The noun‬‬
‫‪certain form in which a light is lit and it bakes in it the bread. And in its broad meaning, it also‬‬
‫‪includes a stove or anything similar to it which strengthens the light inside of it.‬‬

‫כלל תו‬

‫יש הבדל בין תנור וכירים‪ .‬שהכירה אין אופין בה רק מניחים בה את האש והקדרה שפותה עליו לבשל‪ .‬ונקרא 'כיר'‬
‫מלשון אש‪ .‬ושם הזוגיי "כירים" על שיש בה מקום שפיתת שתי קדרות‪ .‬ובשם "כירים" לא יקרא קודם היסק‪ .‬אבל‬
‫בשם "תנור" יקרא גם קודם היסק‪.‬‬

‫וכן שם "כלי חרש"‪ ,‬לא יקרא עד יוסק באור על ידי היוצר‪ .‬ולכן נקרא גם כן "כלי יוצר"‪ ,‬וקודם לכן נקרא 'חומר' או‬
‫'טיט' ‪( .‬שמיני סימן קמ)‬

‫‪673‬‬
‫‪Leviticus 6:5.‬‬
Rule 406: There is a difference between ‫( תנור‬oven) and ‫( כירים‬stove): ‫ כירים‬only cooks what is
resting on the fire and in the pot that is placed upon it for cooking. And it is called ‫ כיר‬from the
language of fire. And the name for pairs ‫ כירים‬is used when there is space for two pots resting.
And the name ‫ כירים‬is not used before the heating. But the noun ‫ תנור‬can also be used before the
heating.

And moreover, the name ‫( כלי חרש‬earthenware vessel) cannot be used until it is heated with a
light through its creator. And thus, it is also called ‫( כלי יוצר‬pottery) and before this it is called
‫( חומר‬material) or ‫( טיט‬mortar).

‫כלל תז‬

‫ ושם 'חלה' מתאר צורת הלחם ותמונתו‬,‫ שם 'לחם' כולל כל דבר שהוא מזון לאדם‬.‫יש הבדל בין שם לחם ושם חלה‬
.)‫ ובכל מקום דכתיב "חלת לחם" פירושו לחם חלה (צו סימן קה‬.‫העגולה; ששורש חל מורה על הסבוב‬

.)‫ ששם 'חלה' יפול עליו גם קודם שנאפה אחר שנעשה בו צורתו העגוליית (ויקרא סימן קכב‬.‫ויש עוד הבדל‬

‫ בזה‬-- )‫ שאי אפשר לפרש לחם חלה כי שם 'חלה' נסמך על 'חמץ' (וכנ"ל סימן נט‬,"‫ובמה שכתב "על חלת לחם חמץ‬
)‫ (צו סימן קה‬. ‫ ורצונו לומר שצריך שהחלה תהיה לחם דהיינו אפויה בתנור‬,'‫בהכרח ששם 'לחם' מתאר שם 'חלה‬

Rule 407: There is a difference between the noun ‫ לחם‬and the noun ‫( חלה‬bread): The noun ‫לחם‬
includes anything that is food for a human, while the noun ‫ חלה‬specifies the form of the bread
and its round shape; the root ‫ חל‬teaches about the roundness. And any place where it is
written ‫חלת לחם‬, it means round bread.

And there is another difference, in that the noun ‫ חלה‬can also be before it is baked but after it is
made with its round shape.

And when it is written ‫( על חלת לחם חמץ‬with cakes of leavened bread)674, it is impossible to
interpret it to mean ‫( לחם חלה‬round bread), since the noun ‫ חלה‬precedes ‫חמץ‬. With this, we are
forced to conclude that the noun ‫ לחם‬modifies the noun ‫חלה‬, and it means to say that it needs the
‫ חלה‬to be ‫לחם‬, meaning baked in an oven.

‫כלל תח‬

‫ ובהרחבה בא גם על סעודה וקרבן‬.‫שם 'לחם' שבא על הקרבן בדיוק בא על קרבן קבוע כמו שבא על סעודה קבועה‬
)‫שהוא לפרקים (אמור סימן מג‬

Rule 408: When the noun ‫( לחם‬bread) comes with respect to a sacrifice, in its precise meaning it
refers to a routine sacrifice, like that which comes with respect to a routine feast. And in its broad
meaning, it also refers to a feast and a sacrifice that is occasional.

674
Leviticus 7:13.
 ‫כלל תט‬

‫ וכשאמר "לחם וקלוי" נדע שגם שם 'לחם' בא בהרחבה‬.‫ ו"קלוי" הוא גם משעורים‬,‫סתם "לחם" בדיוק הוא של חטים‬
)‫וכולל אף של שעורים (אמור סימן ס‬

Rule 409: Ordinary ‫( לחם‬bread) in its precise meaning is made of wheat, while ‫( קלוי‬toast) can
also be from barley. And when it says ‫לחם וקלוי‬, it is known that also the noun ‫ לחם‬comes in its
broad meaning and even includes bread made of barley.

‫כלל תי‬

.)‫ אבל תואריו באו בלשון רבים (אחרי ס' יז‬.)‫שם 'לחם' לא יתרבה (צו ס' קיא‬

‫ כינוי‬-- "‫ ובמה שכתב "והיתה ללחם לאזכרה ואכלוהו‬.‫ושם 'לחם' בא לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה‬
.)‫ ועיי"ש סי' רלג‬.‫ כי שם לחם בא שם בלשון זכר (אמור ס' רלב‬,‫'והיתה' מוסב על המנחה‬

Rule 410: The noun ‫( לחם‬bread) does not come in plural, but its adjectives come in plural.

And the noun ‫ לחם‬sometimes comes in masculine and sometimes comes in feminine. And when
it is written ‫( והיתה ללחם לאזכרה ואכלוהו‬that it may be to the bread for a memorial-part …. and they
shall eat it)675, the pronoun ‫ והיתה‬refers to the gift-offering, since the noun ‫ לחם‬comes in
masculine.

Leviticus 24:7-9 says, ‫ ביום השבת ביום השבת‬.‫ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה‬
‫ והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו‬.‫יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם‬
‫( מאשי יהוה חק עולם‬And you shall put pure frankincense with each row, that it may be to the bread
for a memorial-part, even an offering made by fire to the LORD. Every sabbath day he shall set
it in order before the LORD continually; it is from the children of Israel, an everlasting
covenant. And it shall be for Aaron and his sons; and they shall eat it in a holy place; for it is
most holy to him of the offerings of the LORD made by fire, a perpetual due).

The verb ‫ ואכלוהו‬in the last verse means “and they shall eat it”, where “it” comes in masculine;
thus, “it” must refer to ‫לחם‬. And the pronoun ‫ והיתה‬in the first verse, which means “that it may
be”, comes in feminine; thus, “it”must refer to the gift-offering676.

‫כלל תיא‬

, ‫ רקיק‬, ‫ חלה‬, ‫ ככר לחם‬-- ‫ "לחם" הוא השלם ונקרא בכמה שמות לויי לפי צורתו‬.‫יש הבדל בין פת ובין לחם‬
. )‫ אבל פת הוא הבלתי שלם (ויקרא ס' קכד‬.‫מצה‬

675
Leviticus 24:7-9.

676
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 232.
‫‪ is whole and is called by‬לחם ‪ (bread):‬לחם ‪ and‬פת ‪Rule 411: There is a difference between‬‬
‫‪ (bread used on‬חלה ‪ (loaf of bread),‬ככר לחם ‪several particular names, according to its form -‬‬
‫‪ is not whole.‬פת ‪ (unleavened bread). But‬מצה ‪ (biscuit),‬רקיק ‪Sabbath and festivals),‬‬

‫כלל תיב‬

‫יש הבדל בין פתת ובין פרס‪ .‬הפרס הוא הנשבר מן הלחם ובלתי מחובר בו; והפתות הוא כששינה צורתו על ידי‬
‫שקפלו לשנים‪ ,‬אף שהחלקים מחוברים (ויקרא ס' קכד)‬

‫‪ is broken from the bread and is‬פרס ‪ (break):‬פרס ‪ and‬פתת ‪Rule 412: There is a difference between‬‬
‫‪ is when it changes its form through folding into two, even when the parts‬פתת ‪not connected to it.‬‬
‫‪are connected.‬‬

‫כלל תיג‬

‫ויש הבדל בין פתת ופרס ובין פרר‪ .‬ש'פרר' הוא המפורר לחתיכות קטנות פחותים מזיתים (ויקרא ס' קכד)‪.‬‬

‫‪ is crumbled into‬פרר ‪ (crumble), in that‬פרר ‪ and‬פתת ופרס ‪Rule 413: There is a difference between‬‬
‫‪little pieces smaller than olives.‬‬

‫כלל תיד‬

‫יש הבדל בין חמץ ובין שאור‪ .‬שה"שאור" מחמיצים בו את העסה‪ ,‬והעסה הנחמצת ממנו נקרא "חמץ"‪.‬‬

‫ויש הבדל בין חמץ ובין חומץ‪ .‬החומץ כולל כמו "חומץ יין ובוסר" אבל שם 'חמץ' ו'מחמצת' היא רק העסה שנתחמצה‬
‫(ויקרא ס' קלה)‪.‬‬

‫‪ leavens the dough, and the‬שאור ‪ (leaven):‬שאור ‪ and‬חמץ ‪Rule 414: There is a difference between‬‬
‫‪.‬חמץ ‪dough that is leavened from it is called‬‬

‫‪ (vinegar,‬חומץ יין ובוסר ‪ includes things like‬חומץ ‪:‬חומץ ‪ and‬חמץ ‪And there is a difference between‬‬
‫‪ refer only to the dough that is leavened.‬מחמצת ‪ and‬חמץ ‪wine, unripe fruits), but the noun‬‬

‫כלל תטו‬

‫קליות ‪ -‬נקודים‪.‬‬

‫לדעת רבי מאיר שניהם באש רק הקליות הובהבו מעט והנקודים במוקד גדול‪.‬‬ ‫•‬
‫ולדעת חכמים הקליות הוחרכו בכלי שנקרא 'קלל' ונקרא 'קליות' על שם הכלי (כמו "ברבורים אבוסים" ‪,‬‬ ‫•‬
‫"עוללי טפוחים")‪ .‬ומה שכתב "קלוי באש" מפני שהיה הכלי מנוקב (ויקרא ס' קנ)‬

‫ופירוש שם כרמל ‪( --‬ויקרא ס' קנב)‬ ‫•‬

‫ושם שלמים‪ ,‬אם נגזר מן שָ לֵם או שָ לֹום ‪( --‬ויקרא ס' קנו)‬ ‫•‬
‫ופירוש שם כסלים ‪( --‬ויקרא ס' קעא)‬ ‫•‬
‫ופירוש שם דבש ‪( --‬ויקרא סימן קלה)‬ ‫•‬
Rule 415: ‫ נקודים‬- ‫( קליות‬scorched).

According to Rabbi Meir, both are in fire, only ‫ קליות‬is with a little flicker, while ‫ נקודים‬is with a
great bonfire.

And according to the sages, ‫ קליות‬is scorched in a vessel that is called a ‫ קלל‬and is called ‫קליות‬
after the vessel.

And it is written ‫( קלוי באש‬parched with fire)677, because it was the perforated vessel.

Chapter 43
‫כלל תטז‬

‫ ובין פעל ’קרא' שאחריו מלת‬,‫ שאז הקרוא רחוק מן הקורא‬-- ‫יש הבדל בין פעל ’קרא' שאחריו למ"ד השימוש‬
. )‫ שמיני סי' ב‬. ‫ שהקרוא לפני הקורא ומזמינהו אל הדיבור (ויקרא סי' א‬-- "‫"אל‬

Rule 416: There is a difference between the verb ‫( קרא‬call) that precedes the letter ‫ – ל‬then the
one who is called is far away from the caller – and the verb ‫ קרא‬that precedes the word ‫ – אל‬then
the one who is called is before the caller and the caller invites him to hear speech.

‫כלל תיז‬

‫ או מענין‬,"‫ ובמקום שבא על הריחוק הוא קריאת השם כמו "סורו טמא קראו למו‬.‫ עיקר ענינו על הקירוב‬- ’‫’קריאה‬
.)‫הכרזה (תזריע סימן קנה‬

Rule 417: ‫( קריאה‬exclamation) - its main theme is that it is done in close proximity. And in a
place that is remote, it will be a calling of a name like ‫‘( סורו טמא קראו למו‬Depart! Unclean!’ men
cried to them, 'Depart, depart, touch not'; yea, they fled away and wandered; men said among the
nations: 'They shall no more sojourn here')678, or from the theme of announcement.

‫כלל תיח‬

‫ וכשאחריו‬.‫ מציין קריאת השם העיקרי‬-- "‫ ש'קרא' הבא על קריאת השם שאחריו מלת "את‬.‫ויש הבדל בקריאת השם‬
)‫ מציין קריאת שם טפל נוסף על העיקר (אמור ס' קמא‬-- ‫למ"ד השימוש‬

Rule 418: And there is a distinction with respect to proclaiming/calling something, in that when
‫( קרא‬proclaim/call) pertains to proclaiming something where afterwards the word ‫ את‬comes – it
indicates that the proclaiming is primary. And when afterwards the prefix ‫ ל‬comes – it indicates
that the calling is secondary to the actual name that the entity is called, which is primary.

677
Leviticus 2:14.

678
Lamentations 4:15.
Leviticus 23:4 says, ‫( אלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם‬These are the appointed
seasons of the LORD, even holy convocations, which you shall proclaim in their appointed
season). By Rule 418, since ‫ אתם‬comes after ‫תקראו‬, the proclaiming of the appointed seasons is
primary.

Genesis 1:5 says, ‫( ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה‬And God called the light Day, and the
darkness He called Night). By Rule 418, since the prefix ‫ ל‬comes after the verb ‫ויקרא‬, the calling
is secondary to the actual name that light and darkness are called, Day and Night, which are
primary679.

‫כלל תיט‬

.‫ והוא שמפרסם בפיו דבר שטבע בני אדם להעלימו‬,‫גדר ’ההודאה’ הוא הפך הכפירה‬

‫וזה או שמודה שבח חברו‬ •

)‫או שמודה תהלת ה' (כי דרך בני אדם לתלות הכל בטבע‬ •
.‫או שיודה גנות עצמו; ומזה המין הוידוי על חטאים‬ •

) ‫( ויקרא סימן שיט‬

Rule 419: The concept of ‫( ההודאה‬admission) is the opposite of heresy and is a matter which one
publicizes orally and is the nature of a man to evade.

And this or one admits praise of his friend.

Or he admits praises of God (since it is the way of man to depend on nature for everything).

Or admit disgrace upon himself; and from this, it is a type of confession of sins.

‫כלל תכ‬

.’‫יש הבדל בין ’מכחיש’ ובין ’מכחד‬

‫ ונמצא על דברים נעלמים בכלל‬,‫ ונקשר עם הדבר עצמו‬,‫ והוא לרוב בשוא"ת‬,‫'המכחד' מעלים הדבר מחברו‬ •
‫אבל 'המכחש' יאמר הדבר הפך האמת‬ •

) ‫( ויקרא סימן שעא‬

Rule 420: There is a difference between ‫( מכחיש‬deny the truth) and ‫( מכחד‬conceal the truth):

‫ מכחד‬conceals a matter from one’s friend and is usually carried out by not doing or saying
anything. And it is linked with the matter itself and is always found with respect to hidden
matters.
679
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 141.
But ‫ מכחיש‬will say something that is opposite of the truth.

‫כלל תכא‬

.‫ויש הבדל בין ’כחש’ שבא אחריו שימוש הב' ובין אם בא אחריו שימוש הלמ"ד‬

‫המחכש בחברו מגיד לחברו בפניו דבר שחברו טוען נגדו ואומר בהפך‬ •
.‫והמכחש לחברו אומר דבר שקר שאין חברו מכחישו‬ •

‫ כי אותותיו ונפלאותיו יענו כחשם בפניהם; ואצל‬,'‫ועל כן הכחשה נגד ה' כשבא אצל ישראל בא אחריו שימוש הב‬
.‫עכו"ם בא אחריו שימוש הלמ"ד‬

. ‫וכחש וכחד שאין שום שימוש אחריהם מובדלים במה שהמכחד הוא בדבר שאין ידוע והמכחש הוא בדבר ידוע‬
) ‫(ויקרא סימן שעא‬

Rule 421: And there is a difference between ‫( כחש‬lie/falsehood) when it comes with the prefix ‫ב‬
afterwards and when it comes with the prefix ‫ ל‬afterwards:

‫ המחכש בחברו‬tells to his friend in his face a matter which his friend claims against him, and he
says the opposite.

‫ והמכחש לחברו‬says a falsehood that his friend does not contradict.

Thus, when an Israelite ‫( כחש‬lies) against God, it comes with the prefix ‫ ב‬afterwards, because
His signs and wonders answer the falsehood in their faces; and to a Gentile, it comes with the
prefix ‫ ל‬afterwards.

‫( כחש‬falsehood) and ‫( כחד‬concealing the whole truth) that do not have any prefix after them are
distinguished in that ‫ כחד‬is with a matter that is not known, while ‫ כחש‬is with a matter that is
known.

‫כלל תכב‬

)‫ קדושים ס' כד‬. ‫ (ויקרא ס' שעה‬. ‫ שהשקר יצויר גם בדבר שאי אפשר לדעתו כלל‬.‫ויש הבדל בין כחש ובין שקר‬

Rule 422: And there is a difference between ‫ כחש‬and ‫( שקר‬falsehood), in that ‫ שקר‬is used also in
a matter where it is impossible to know that it is false.

‫כלל תכג‬

‫ ולא בא אחריו מלת‬,‫ שעם שבועת שקר בא תמיד שימוש הלמ"ד‬.‫ויש הבדל בין נשבע לשקר ובין נשבע על שקר‬
)‫ וסימן שפג‬,‫ (ויקרא ס' שעה‬. ‫"על" רק כטעם בעבור לציין הדבר שבעבורו נשבע‬
Rule 423: And there is a difference between ‫ נשבע לשקר‬and ‫( נשבע על שקר‬false oath): ‫שבועת שקר‬
(false oath) always comes with the prefix ‫ל‬, except when the word ‫ על‬comes after it; then it
means for the sake of, to indicate that the matter was sworn for the sake of falsehood.

‫כלל תכד‬

‫ ושם 'עד' נקרא מצד שהוא‬.'‫ 'עונה' יקרא מצד ההגדה בבית דין ויבוא עמו שימוש הב‬.’‫יש הבדל בין ’עד’ ובין ’עונה‬
)‫ (ויקרא סימן רצו‬.‫ ואף שלא יגיד לפני הבית דין‬,‫ ורק הכשר לעדות‬.‫מיועד וכשר לעדות ומצד שהוא המתרה בו‬

Rule 424: There is a difference between ‫ עד‬and ‫( עונה‬witness): One is called an ‫ עונה‬from the
perspective that he gives testimony in court, and it comes before the prefix ‫ב‬. And one is called
an ‫ עד‬from the perspective that he is designated and is valid as a witness and from the
perspective that he warned the accused. And it only means that he is valid as a witness, and he is
called an ‫ עד‬even if he does not give testimony before the court.

‫כלל תכה‬

.‫ 'הבגידה' היא אשר ישקר בחברו בנסתר 'והמעילה' הוא השיקור והשינוי המפורסמת‬.‫יש הבדל בין מעל ובין בגד‬
)‫ (ויקרא סימן שמו‬. ‫וקרוב עם שתופס מעיל ובגד שהבגד מתכסה בו מלמטה והמעיל עוטף בו מלמעלה‬

Rule 425: There is a difference between ‫ מעל‬and ‫( בגד‬fraud): ‫ בגד‬is when one lies to his friend in
private, while ‫ מעל‬is when one lies in public. And they are analogous with the words ‫( מעיל‬coat)
and ‫( בגד‬garment), as a ‫ בגד‬is worn on the inside while a ‫ מעיל‬is worn on the outside.

‫כלל תכו‬

‫ ההשגה היא פעולה נעשית בעצם‬.‫ כי יש הבדל בין השגה להגעה‬."‫יש הבדל בין "לא תשיג" ובין "לא תגיע ידו‬
.‫ וההגעה היא בעצם הפועל ונקשר עם מלת "אל" שמגיע אל הדבר‬,‫הפעול ונקשר עם מלת "את" שמשיג את הדבר‬
‫ וכשמזכיר בלשון 'הגעה' מדבר שהשיג את הדבר ובכל זה אין ידו מגעת‬.'‫ולכן יזכיר העדר המציאה תמיד בלשון 'השגה‬
.‫מצד עצמו כי העני וצריך למכרו‬

‫וביולדת תפס "לא תמצא ידה" כי בעלה מביא עבורה והיא אינה לא משגת ולא מגעת רק מוצאת דרך מציאה על ידי‬
.‫בעלה‬
) ‫( ויקרא סימן שכה‬

Rule 426: There is a difference between ‫ לא תשיג‬and ‫( לא תגיע ידו‬his means suffice not), just as
there is a difference between ‫ השגה‬and ‫הגעה‬: ‫( השגה‬obtain/achieve) is an action done in the act of
acting and is associated with the word ‫ את‬which obtains the matter. And ‫( ההגעה‬arrive) is
actually the action and is associated with the word ‫ אל‬which comes to the matter. And thus, it
always uses the language ‫ השגה‬to talk about lack of attainment. And when it uses the language
‫הגעה‬, it is saying that he reaches the matter but nevertheless still does not have it, since he is poor
and needs to sell it.
And with respect to a woman giving birth, it uses ‫( לא תמצא ידה‬And if her means suffice not)680,
since her husband brings the sacrifice for her and she neither ‫ משגת‬nor ‫מגעת‬, but only ‫מוצאת‬
(finds) through her husband.

‫כלל תכז‬

.) ‫שם מד נבדל מן בגד שמלה במה שמורה על הבגד המכוין למידת הלובש ( צו סימן ז‬

‫ ומה שכתב "על הבגד אשר יזה עליה" בא ללמד שלא בא על הבנה המדויקת רק על‬.‫ושם 'בגד' בא תמיד בלשון זכר‬
) ‫ ( צו סימן סה‬.‫ אף שאינם צמר ופשתים‬,‫המורחבת שכולל כל בגדים‬

Rule 427: The noun ‫( מד‬garment) is distinguished from ‫( בגד שמלה‬garment) in what it teaches
about the garment, that ‫ מד‬means that it is intended to fit.

And the noun ‫ בגד‬always comes in masculine. And when it is written ‫( על הבגד אשר יזה עליה‬upon
any garment, you shall wash that whereon it was sprinkled in a holy place)681, it comes to teach
that it does not come in its precise meaning, only its broad meaning, which includes all clothes,
even clothes that are not made of wool or linen.

Leviticus 6:20 says, ‫כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש‬
(Whatsoever shall touch the flesh thereof shall be holy; and when there is sprinkled of the blood
thereof upon any garment, you shall wash that whereon it was sprinkled in a holy place), using
feminine language, ‫( אשר יזה עליה‬whereon it was sprinkled). According to the Malbim, this
implies that the masculine noun ‫ בגד‬comes in its broad meaning682.

‫כלל תכח‬

.‫יש הבדל בין דשן ובין אפר‬

‫ (ויש הבדל בין‬.‫ששם 'דשן' לא בא בתנ"ך רק על דברים שמנים הנשרפים שהאש מסיר את הדשן והשומן‬ •
‫ ודשן המזבח הם החלקים שהוסר מהם הלחלוחית הזה‬,‫ 'דשן' מורה על הלחות הטבעי השרשי בחי‬.‫דשן ושמן‬
)‫על ידי האש‬
‫ אבל‬.‫ וכשבא על דבר דשן שנשרף יקרא בשם 'דשן' תיכף כששלט בו האש‬.‫אבל שם אפר כולל כל הנשרף‬ •
)‫בשם 'אפר' לא יקרא עד שנעשה כאבק (צו ס' יא‬

Rule 428: There is a difference between ‫( דשן‬fertilizer) and ‫( אפר‬ash):

The noun ‫ דשן‬refers in the Scripture only to oily substances that are burned, where the fire
removes the fertilizer and the fat. (And there is a difference between ‫( דשן‬fertilizer) and ‫שמן‬
680
Leviticus 12:8.

681
Leviticus 6:20.

682
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 65.
(oil): ‫ דשן‬teaches about the natural moisture of the roots of living things, while the ‫ דשן‬of the
altar is slippery and is given this moisture through the fire.)

But the name ‫ אפר‬includes all that is burned. And when it refers to fertilizer that is burned, it is
called ‫ דשן‬as soon as the fire dominates it. But with the noun ‫אפר‬, it is not called this until it is
made as dust.

Chapter 44
‫כלל תכט‬

‫ או היוצא מן הגוף לחוץ‬,)‫ שמיני ס' כה‬, ‫ או על כל פנים מחיצה הגיונית (אחרי ס' מה‬,‫היציאה היא תמיד מחוץ למחיצה‬
)‫(מצורע ס' קנט‬

‫ אבל כשאמר "ויצא מן הבית" פירושו שיצא לגמרי (מצורע‬.‫וכשיאמר "ויצא אל פתח הבית" נפרש תחת המשקוף‬
)‫סימן צ‬

Rule 429: ‫( היציאה‬exit) is always beyond a barrier, or in one way or another a logical barrier, or
that which exits from one’s body to outside.

And when it says ‫( ויצא אל פתח הבית‬go out to the door of the house)683, it means under the
doorpost. But when it says ‫( ויצא מן הבית‬go out of the house)684, it means that he exited
completely.

‫כלל תל‬

‫ לא חלק‬,‫ וכן מה שכתוב "במים יובא" למדו שפירושו בפעם אחד‬.)‫ביאה במקצת לאו שמיה ביאה (מצורע סימן קט‬
)‫ (שמיני סימן קכב‬. ‫אחר חלק‬

Rule 430: Partial ‫( ביאה‬put) is not called ‫ביאה‬. And moreover, when it is written ‫( במים יובא‬it must
be put into water)685, it teaches that it means all at one time, not portion after portion.

‫כלל תלא‬

‫ ישמש בלשון‬-- ‫ כשישקיף על התנועה ממה שממנו‬.‫ יהיה בבחינת כוונת המדבר‬,‫ וכן הוצאה והובאה‬,‫יציאה וביאה‬
‫ עד שלכן יתפס ברשות אחד לפעמים יציאה ולפעמים ביאה (צו‬.'‫ וכשישקיף אל מה שאליו ישמש בלשון 'ביאה‬.'‫'יציאה‬
)‫סימן עג‬

683
Leviticus 14:38.

684
Ibid.

685
Leviticus 11:32.
Rule 431: ‫( יציאה וביאה‬going and coming) and moreover ‫ הוצאה והובאה‬will be from the point of
view of the speaker. And when it focuses on movement from the speaker – it will use the
language ‫יציאה‬. And when it focuses on what goes towards the speaker, it will use the language
‫ביאה‬. Until then, in one domain it may sometimes use ‫ יציאה‬and sometimes use ‫ביאה‬.

‫כלל תלב‬

. ‫ ויש בזה בחינה בלשון ובכוונת המדבר (מצורע ס' קג‬.‫לשון שיבה מורה ששב אל המקום או אל הענין שהיה בו תחלה‬
)‫אמור ס' צז‬

Rule 432: The language ‫( שיבה‬return) teaches that someone or something returns to the place or
to the theme in which he/she/it was at first. And there is in this a point of view with respect to the
language and intention of the speaker.

‫כלל תלג‬

‫ וסימן‬,‫ אמור ס' רד‬. ‫ וסימן כ‬,‫ (תזריע ס' טו‬. ‫פעל ישב הועתק מענין הישיבה אל כל דבר המתעכב והנח על ענין אחד‬
)‫רה‬

Rule 433: The verb ‫( ישב‬continue) is taken from the topic of ‫( ישיבה‬dwelling) to talk about
anything that is placed in one state and lingers there.

‫כלל תלד‬

‫ וההגשה היא בקטן לפני גדול ובכ"מ שיש בו טורח או‬,‫שהקריבה היא בשנים שוים‬ .‫יש הבדל בין קרב ובין נגש‬
)‫ וסימן ח‬,‫מורא (שמיני ס' ה‬

'‫ומקריב ומגיש שגבי קרבן מובדלים במה ש'מקריב' מורה על קרבן קבוע ו'מגיש' מורה על קרבן בלתי קבוע (אמור ס‬
)‫מג‬

Rule 434: And there is a difference between ‫ קרב‬and ‫( נגש‬approach): ‫ קרב‬is when the two are
equal, while ‫ נגש‬is when the small is before the great and in any place where there is trouble or
fear.

‫ מקריב‬and ‫ מגיש‬regarding a sacrifice are distinguished in that ‫ מקריב‬teaches about a routine

sacrifice, while ‫ מגיש‬teaches about a nonroutine sacrifice.

‫כלל תלה‬

. ‫ וההתיצבות מורה שמתחזק לעמוד במקום ההוא‬,‫העמידה היא רק הפך הישיבה‬ .‫יש הבדל בין עמד ובין ניצב‬
)‫(שמיני סימן ה‬

Rule 435: There is a difference between ‫ עמד‬and ‫( ניצב‬stand): ‫ עמד‬is only the opposite of sitting,
while ‫ ניצב‬teaches that one strengthens oneself by standing in that place.
 ‫כלל תלו‬

‫ ובעל הלשון ישמש לרוב על הליכה הגיונית מוסריית מליצית בבנין‬.‫יש הליכה פעליית והליכה מוסריית או הגיונית‬
.‫ ירצה שילך בדרך זה בקביעות‬-- ‫ ואם בא בבנין הקל על הליכת הנפש‬.‫ אהלך‬-- ‫הכבד‬

)‫ (אחרי סימן קמא‬. ‫ולשון מתהלך בהתפעל מורה הליכה הנה והנה כדי לטייל או להתהלך לפני או אצל נושא אחר‬

Rule 436: There is ‫( הליכה‬walking) in activity, and there is ethical or logical ‫הליכה‬. And logical,
ethical, and poetic ‫ הליכה‬will usually be in intensive conjugation –‫( אהלך‬I may walk in Your
truth)686. And if it comes in simple conjugation with respect to ‫( הליכת הנפש‬walking of the soul) -
he wants to walk in this way regularly.

And the language ‫( מתהלך‬wandering) in reflexive conjugation means walking here and there in
order to hike or to wander before or by another subject.

‫כלל תלז‬

)‫ (קדושים סימן ו‬.‫ ויהיה לפעמים לעשות בו מעשה ולפעמים רק להסתכל בלבד‬.‫פנה הוא ששם פניו לאיזה דבר‬

‫ (אחרי‬. "‫ "ונתתי פני בכם‬-- ’‫ "ופניתי אליכם"; ולרעה בא שימוש הב‬,"‫ בפניה לטובה בא שימוש מלת "אל‬-- '‫ואצל ה‬
)‫סימן קח‬

Rule 437: ‫( פנה‬face) means that one sets his face to a certain matter. And sometimes it will be to
do a deed and sometimes it will only be to watch.

And with respect to God – when He sets His face for good, the word ‫( אל‬towards) is used - ‫ופניתי‬
‫( אליכם‬and I will have respect to you)687; and for evil, the prefix ‫ ב‬is used - ‫( ונתתי פני בכם‬And I
will set My face against you)688.

‫כלל תלח‬

.‫פעל פנה מהכבד יורה שמסיר דבר שמזיק אל המקום אשר הוא שם‬

)‫ (מצורע סימן פד‬. ‫ המפנה מסלק לצד אחר והמבער מבער מן העולם‬.‫ויש הבדל בין מפנה ובין מבער‬

Rule 438: The verb ‫( פנה‬to empty/clear/cast out) in intensive conjugation indicates the moving of
someone or something which has the potential to do damage to some other place.

686
Psalms 86:11.

687
Leviticus 26:9.

688
Leviticus 26:17.
And there is a difference between ‫ מפנה‬and ‫מבער‬, in that ‫ מפנה‬expels to another side, while ‫מבער‬
removes from the world.

‫כלל תלט‬

;‫ וכל שאינו לחזרה יבוא בכבד‬,‫ שכל שליחות שתכליתו החזרה יבוא בקל‬.‫יש הבדל בין שלח בקל ובין שילח בכבד‬
. ‫ וכל שליחות בכבד שלא נזכר המקום שאליו משלח יהיה תיכף כשמוציא הדבר מרשותו‬.‫ומהם לויה ומהם גירושין‬
)‫(אחרי סימן סה‬

Rule 439: There is a difference between ‫( שלח‬send) in simple conjugation and ‫( שילח‬send away)
in intensive conjugation, in that any sending away with the purpose of returning comes in simple
conjugation, while any sending away without coming back comes in intensive conjugation, as
with a funeral or a divorce. And any ‫ שילח‬in intensive conjugation in which the place to which it
is sent is not mentioned will be immediate as the object goes out from its domain.

‫כלל תמ‬

)‫ (שמיני סימן טז‬. ‫ ונשיאת כפים היא לדוכן‬,‫ פרישת כפים לתפלה‬."‫יש הבדל בין "פרש ידיו" ובין "נשא כפיו‬

Rule 440: There is a difference between ‫ פרש ידיו‬and ‫( נשא כפיו‬raising/spreading out his hands):
‫ פרש ידיו‬is for prayer, while ‫ נשא כפיו‬is for the priestly blessing.

‫כלל תמא‬

)‫ (אמור ס' סב‬. ‫ אם לפי דמיונו‬,‫ שהנזר פורש מן הדבר מפני פרישות וקדושה; אם באמת‬.‫יש הבדל בין נזר ובין נסג‬

Rule 441: There is a difference between ‫ נזר‬and ‫( נסג‬abstinence) in that the ‫ נזר‬abstains from the
matter because of asceticism and holiness, whether in reality or whether through one’s
imagination.

‫כלל תמב‬

)‫ (שמיני סימן יז‬. ‫פעל דמם נבדל מן מחריש שותק שמורה שהפסיק מן הדיבור שהיה מדבר‬

Rule 442: The verb ‫( דמם‬silence) is distinguished from ‫( מחריש שותק‬silence) in that ‫ דמם‬teaches
that it is an interruption from speech.

Chapter 45
‫כלל תמג‬

‫ ( ב ) במקום שאין שם כתם‬.‫ ( א ) להסיר הכתם; וזה על ידי שפשוף היטב במקום הכתם‬:"‫יש שני מיני "כיבוס‬
)‫ וסימן קעט‬,‫ (תזריע סימן קלד‬. ‫דהיינו טבילה לטהרה‬
 .)‫ לא על הכתם המוסר (צו סימן סג‬,‫והנה פעל ’כבס’ וכן פעל ’רחץ’ בא בתנ"ך תמיד על הדבר שמסירין ממנו הכתם‬
,‫ והוא‬.‫אמנם בפרשת נגעים פעם מיחס הכיבוס אל הנגע ופעם אל הבגד‬

‫ כי לא יוכל ליחסו אל הבגד כיון שהבגד לא‬,‫ ייחס הכיבוס אל הנגע‬-- ‫שבמקום שלא סר הנגע על ידי הכיבוס‬ •
‫ ולא מצד ההוראה שבא במים (דהא אינו מכבס‬,)‫ לא מצד ההוראה על הסרת הכתם (דהא לא סר הנגע‬,‫נתכבס‬
.‫ כי לא נתכבס באמת‬,‫ ובזה בא תמיד פעל ’ ֻהכַבֵ ס’ מורכב מן הפעל והתפעל‬.)‫כל הבגד‬
.‫אבל במקום שסר הנגע ייחס הכיבוס אל הבגד כדינו‬ •

) ‫ ועיין מצורע סימן קסג‬.‫ וסימן קעט‬,‫( תזריע ס' קסט‬

Rule 443: There are two types of ‫( כיבוס‬washing):

1) Remove the stain; And this is done through scrubbing thoroughly in the place of the stain.

2) In a place where there is no stain, in which one must do ritual immersion in order to become
spiritually clean.

And the verb ‫ כבס‬and moreover the verb ‫( רחץ‬wash) always come in the Scripture with respect to
the object which removes the stain and not with respect to the stain that is removed. However, in
the chapter about afflictions, it sometimes refers to the washing of the affliction and it sometimes
refers to the washing of the garment. And they are:

1) In places where the affliction does not depart through washing – the washing is
ascribed to the affliction as it is not able to be ascribed to the garment, since the
garment is not washed, not through the instruction to remove the stain (since the
affliction does not depart) and not through the instruction which comes with water
(since it does not wash all of the garment). And with this, the verb ‫ ֻהכַבֵ ס‬always
comes composed of simple and reflexive conjugation, since it is not really
washed.

2) But in places where the affliction departs, the washing is ascribed to the garment.

‫כלל תמד‬

.‫כל מקום שאומר "רחץ במים" הוא מי מקוה‬

‫ לבד מה שכתוב בפר' אחרי "ורחץ במים" מרמז על מי‬.)‫ היא מי כיור (צו ס' קסט‬-- )'‫וכשאומר "ירחצו מים" (בלא ב‬
.)‫כיור מטעם שהתבאר שם (אחרי סימן ס‬

Rule 444: Any place where it says ‫( רחץ במים‬bathe in water), it means in the water of a ritual
bath.
And when it says ‫( ירחצו מים‬without the prefix letter ‫ – )ב‬it means the water of a sink, except
when it is written ‫( ורחץ במים‬And he shall bathe his flesh in water)689, in which case it alludes to
the water of a sink, for a reason that is clarified there.

‫כלל תמה‬

.‫פעל ’מרק’ ישמש על הצחצוח והליטוש‬

.‫ ודי במים צוננים‬,‫ והמורק הוא להעביר החלודה שעל פניו‬,‫ המורט לוטש מגוף הברזל‬.’‫ונבדל מן ’מרט‬ •
.‫ שהשטיפה היא העברת המים מבחוץ ומריקה בפנים‬.’‫ונבדל מן ’שוטף‬ •

.‫ולפעמים מריקה בחמים‬

) ‫( צו סימן ע‬

Rule 445: The verb ‫( מרק‬polish) is used when talking about scrubbing and shining.

And it is different from ‫( מרט‬polish), as ‫ מרט‬polishes from a body of iron. And ‫ מרק‬is the
removal of the rust that is on its face, and it is enough in cold water.

And it is different from ‫( שוטף‬wash), as ‫ שוטף‬is the removal of the water from the outside, while
‫ מרק‬is from within.

And sometimes ‫ מרק‬is with heat.

‫כלל תמו‬

‫ והפרימה היא הקריעה במקום השפה‬,‫ שקריעה כולל בכל מקום ובכל אופן שיקרע‬.‫יש הבדל בין קריעה לפרימה‬
.)‫שקורע את האימרא (שמיני ס' ל‬

‫ "וקרע אותו"] הוא קריעה גמורה‬, "‫ במקום שנזכר שם הפעול או מלת "אותו" [כמו "ויקרע את בגדיו‬,‫ובכל זאת‬
)‫ אמור ס' כז‬. ‫(תזריע ס' קעד‬

‫ ובין אם בא‬,‫ שאז יכוין על קריעת וכריתת העצם‬-- ‫ בין אם באו סתם‬,‫ויש הבדל בשמות הבאים על הקריעה והכריתה‬
)‫ אמור ס' כז‬. ‫ שפירושו שיקרענו ויחתכנו מדבר שהוא מחובר בו ( תזריע ס' קעד‬-- "‫ "וקרע מן‬-- ‫אחריו שימוש המ"ם‬

Rule 446: There is a difference between ‫( קריעה‬tearing) and ‫( פרימה‬unraveling): ‫ קריעה‬includes

any place and any manner in which one tears, while ‫ פרימה‬is a tearing of the edge, that one tears
the fringe.

And nevertheless, in a place where the direct object or the word ‫( אותו‬it) is mentioned (like ‫ויקרע‬
‫ את בגדיו‬- and he tore his clothes, ‫ וקרע אותו‬- and he tore it), it is a complete tearing.

689
Leviticus 16:24.
And there is a distinction between nouns that come with tearing and uprooting, whether they
come alone (then its intended meaning is tearing and uprooting the object) or whether the prefix
‫ מ‬comes afterwards - ‫( וקרע מן‬and tore from) – then it means that one tears and uproots the object
from something that is attached to it.

‫כלל תמז‬

‫ ובין כשאומר "וסר מן" שרצונו לומר‬,‫ שיהיה לפעמים שסר מצד זה לצד זה‬-- ‫וכן יש הבדל בפעל ’סר’ הבא סתם‬
.)‫שסר לגמרי (תזריע סימן קעח‬

‫ לא אם מחלק עצם אחד לשנים שעל זה‬,‫ופעל מסיר לא יצדק רק בשני דברים נפרדים שאין דבוקים רק דיבוק שכני‬
.)‫ישמש בפעל "כורת חותך" וכדומה (ויקרא סימן קפג‬

Rule 447: And moreover, there is a difference between when the verb ‫( סר‬depart) comes alone –
that sometimes it will mean depart from this side to this side – and when it says ‫( וסר מן‬depart
from) - that it means to say that it departs completely.

And the verb ‫( מסיר‬remove) is only correct with respect to two separate things that are only stuck
together as neighbors, not if one object is split into two parts – that then it will use verbs ‫כורת‬
‫חותך‬, etc.

‫כלל תמח‬

.‫יש הבדל בין לשונות [שבירה נפוץ נתץ הרס] וכדומה‬

‫ וכן על דבר‬.‫פעל שבר יצדק רק בדבר תלוש ששוברו לשנים או כלי שנשברה עד שלא תצלח עוד למלאכתה‬ •
.‫שמחובר מחומר אחד‬
.‫ כתית‬,‫ הדק‬,‫ואם משבר הכלי לחלקים דקים ישמש בלשונות נפוץ‬ •
.‫ ו'הנותץ' הבנין גם חמרו‬,‫ 'ההורס' מקלקל צורת הבנין לבד‬.‫אבל נתץ והרס הם רק בדבר מחובר על ידי בנין‬ •
‫ויצויר 'נותץ' גם אם החלקים הניתצים נשארים מונחים במקומם אבל ההורס מסיע החלקים ממקומם‬

) ‫ וסימן קמא‬,‫( שמיני ס' קלט‬

Rule 448: There is a distinction in the language ‫( שבירה נפוץ נתץ הרס‬to break):

The verb ‫ שבר‬is only correct in a matter of detachment, that it breaks into two, or with an
instrument that is broken until it is no longer functional. And moreover, with an object that is
composed of one material.

And if a vessel breaks into small pieces, it will use the language ‫ כתית‬,‫ הדק‬,‫נפוץ‬.

But ‫ נתץ והרס‬are only used with respect to an object that is connected together through building.
‫ ההורס‬only damages the shape of the structure, while ‫ הנותץ‬also damages its material. And ‫נותץ‬
also depicts the parts that are smashed and left resting in their places, but ‫ ההורס‬depicts the parts
moving from their places.
 ‫כלל תמט‬

.‫ כשנקשר עם השם מורה שנגמר כולו‬.‫ בין אם נקשר אל השם ובין אם נקשר אל הפעל‬-- ‫יש הבדל בפעל כלה‬
‫ אינו מציין שכלו העם‬-- "‫ כמו "כאשר כלו להרוג‬.‫ הגם שהדבר לא נגמר‬,‫וכשנקשר עם הפעל מורה שגמר מלפעול‬
)‫הנהרגים רק שכלה פעולת ההריגה (קדושים ס' טו‬

‫ כשנקשר עם למ"ד מציין תיכף‬.‫ ויש הבדל ביניהם‬.‫ ופעמים נקשר עם מ"ם‬,‫וכשנקשר עם הפעל נקשר לרוב עם למ"ד‬
‫ וכשנקשר עם מ"ם אינו מציין תיכף בגמר רק בעת שיכלה‬,)"‫בכלות הפועל (או בגמר הפעולה כשבא אחריו מלת "את‬
)‫ (אחרי ס' מט‬. ‫הפועל ויגמר בדעתו לשבות מן העסק הזה‬

Rule 449: There is a difference between the verb ‫( כלה‬finish/complete) when it is connected with
a noun and when it is connected with a verb: When it is connected with a noun, it teaches that
one is completely finished. And when it is connected with a verb, it teaches that one is finished
performing the action, although the matter is not necessarily finished, like ‫( כאשר כלו להרוג‬when
Israel had made an end of slaying)690 – it does not indicate that all of the people were slayed,
only that the action which caused them to be slayed was completed.

And when it is connected with a verb, it is usually connected with the letter ‫ל‬, and sometimes is
connected with the letter ‫מ‬. And there is a difference between them: When it is connected with
the letter ‫ל‬, it indicates that the subject was immediate in finishing (or the action was
immediately finished when the word ‫ את‬comes afterwards), and when it is connected with the
letter ‫מ‬, it only indicates that the subject was immediate in finishing at the time when he was able
to finish and that he finished with the intention of stopping from whatever he was doing.

‫כלל תנ‬

‫ ומה שכתוב "לא תכלה פאת שדך" בא ללמד על חלק מן החלק שדי בהניח פאה‬.‫בכ"מ בא פעל ’כלה’ על כלל המעשה‬
)‫ (קדושים ס' טו‬. ‫כל שהוא‬

Rule 450: Several times, the verb ‫( כלה‬finish/complete) comes on the completion of an action.
And when it is written ‫( לא תכלה פאת שדך‬you shall not wholly reap the corner of your field)691, it
comes to teach about a portion from a portion, that it is enough to leave any amount in the
corner.

If it had said ‫( לא תכלה שדך‬you shall not wholly reap your field), it would mean that one has to
leave a portion of the field for the poor and for the stranger. The word ‫ פאת‬teaches that one is
not allowed to wholly reap the corner of his field, that one must leave a portion from the corner
of his field, a portion from a portion692.

690
Joshua 8:24.

691
Leviticus 19:9.

692
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Kedoshim 15.
 Chapter 46
‫כלל תנא‬

‫ ולא יתערב עמו כי הוא תותב קרום‬.‫ שהחלב מובדל מן הבשר בין בטבעו בין בענינו‬.‫יש הבדל בין חלב ובין שומן‬
)‫ והתורה מעטה אותו בפירוש מהקרבה ומאכילה (ויקרא סימן קסח‬.‫ וכבר יתקבץ גם בדפנות‬.‫ונקלף‬

.‫ וכל מקום שבא שם 'חלב' מענין מיטב בא בכינוי או בסמיכות‬.‫ובהשאלה יקרא גם שומן האליה בשם 'חלב' מענין מיטב‬
.‫ ולכן במיני החטאת כתוב "כחלב זבח השלמים" (ויקרא ס' רל‬.)‫ונקרא האליה בשם 'חלב' לצורך דרוש (ויקרא ס' קפב‬
)‫ וסימן קנ‬,‫ועיין צו ס' קמז‬

Rule 451: There is a difference between ‫ חלב‬and ‫( שומן‬fat): ‫ חלב‬is distinguished from meat, both
in its nature and in its matter. And they will not get mixed together, since ‫ חלב‬is spread out
loosely and has a membrane that can easily be peeled. And it will cluster on the sides as well.
And the Torah explicitly restricts it from being sacrificed and being eaten.

And as a borrowed word, it will also call the fat of the tail fat of a sheep ‫חלב‬, in that it is the best.
And any place where the noun ‫ חלב‬comes where it means it is the best, it will come with a
pronoun or in construct state. And the tail fat is called ‫ חלב‬for the purpose of a homiletical
interpretation. Thus, with types of sin offerings, it is written ‫( כחלב זבח השלמים‬as the fat of the
sacrifice of peace-offerings)693.

‫כלל תנב‬

)‫ לבד בטהורים שחלקם הכתוב (שמיני ס' עה‬.‫ כמו בטמאים מצטרף עם הבשר וכלול בשמו‬,‫ובכל דבר החלב כבשר‬

)‫ (צו סימן קמ‬. ‫ויש פלוגתא אם 'חלב' בכלל נבלה‬

Rule 452: In any matter in which milk is considered to have the same status as flesh, as with
unclean animals, whenever the milk is combined with the flesh, it is included on its behalf -
except with clean animals, in which the Scripture treats them separately.

And there is a disagreement as to whether ‫( נבלה‬carcass) belongs in the category of ‫( חלב‬animal

fat).

According to Rule 452, unforbidden quantities of unclean animals may be combined with one
another to form a forbidden quantity, for instance milk from a camel and meat from a rabbit.
This is not necessarily true for clean animals.

‫כלל תנג‬

693
Leviticus 4:26.
 ‫ "דמך על ראשך"] שאז יכוין‬, "‫ "דם נקי‬, "‫ "דם האדם‬:‫יש הבדל בשם דם בין אם בא בסמיכות או בכינוי אל החי [כמו‬
. ‫ יכוין על כל דם שיהיה ואפילו דם התמצית ודם העור והבשר‬-- ‫ אבל כשאומר דם סתם‬.‫על הדם שהנפש תלויה בו‬
)‫(ויקרא סימן ריד‬

Rule 453: There are different ways to use the noun ‫( דם‬blood): If it comes in construct state or
with a pronoun referring to the living (like ‫דם האדם‬, ‫דם נקי‬, ‫ )דמך על ראשך‬then it means the blood
that the life depends upon. But when it says ‫ דם‬alone, it means all blood that will be and even
blood that is extracted and blood of the skin and the flesh.

‫כלל תנד‬

.‫ ויקראו בשם זה הבעלי חיים הפחותים שאין מובדלים מן הצומח רק בתנועתם‬,‫שם שרץ בא על התנועה‬

- "‫ ולכן הוסיף "השרץ השורץ על הארץ‬,)‫ וסימן קסה‬,‫שֹורץ" בא על ההולדה היתירה (שמיני סימן פ‬
ֵ " ‫אולם הפעל‬
‫ היינו אף על פי שאינו‬,"‫ מה שאין כן במה שכתב "השרץ הרומש על הארץ‬.)‫רוצה לומר הפרה ורבה שם (שמיני ס' קט‬
)‫פרה ורבה (שמיני ס' קסט‬

Rule 454: The noun ‫( שרץ‬swarming thing) refers to the movement, and the inferior living
creatures which are called by this name are only distinguished from plants through their
movement.

However, the verb ‫שֹורץ‬

ֵ (swarm) refers to excessive procreation, and thus it adds ‫השרץ השורץ על‬
‫( הארץ‬swarming thing that swarms upon the earth)694 – it means to say that it fertilizes and
increases there. On the contrary, when it is written ‫( השרץ הרומש על הארץ‬swarming thing that
moves upon the earth)695, it means even if it does not fertilize and increase.

‫כלל תנה‬

'‫ אחרי ס‬. ‫ ולא יפול על העצמות והחלקים הקשים הבלתי נמאסים (שמיני ס' קלח‬,‫שם נבלה הוא מצד הניבול והמיאוס‬
]‫ [ועיין שמיני סימן פג איך יצדק שם 'נבלה' בתולעים‬.)‫קכג‬

‫ ודוקא אם דומה כמיתת החי כגון אבר שאין עושה‬.)‫ וסימן קלח‬,‫ויפול גם על אבר אחד הנופל מן החי (שמיני סימן צו‬
.)‫ וכן יצדק 'מיתה' על אבר אחד (שמיני ס' קטו‬.)‫חליפים או בשר גידין ועצמות (שמיני ס' צז‬

Rule 455: The noun ‫( נבלה‬carcass) refers to the obscene and the repulsive, and does not mean
the bones and the hard parts which are not disgusting.

And it also refers to one limb that falls off of a living creature. And precisely, if it is similar to
death of a living creature, for example a limb which is not replaceable or the flesh of tendons and
bones. And moreover, ‫( מיתה‬death) is correct when referring to one limb.

694
Leviticus 11:41-42.

695
Leviticus 11:44.
 ‫כלל תנו‬

‫ שלשון "הבהמה הנאכלת" היא הגדר בין המותר‬."‫יש הבדל בין "הבהמה הנאכלת" ובין "הבהמה אשר היא לאכלה‬
.)‫ לא על המותר לבד (שמיני ס' קכז‬,‫ ולשון "אשר היא לאכלה" מובן על המוכן לאכל‬,‫והאסור‬

)‫ שבזה מוסיף שלא יהיה טרפה וכדומה (אחרי ס' קטו‬,"‫ויש הבדל בין "עוף טהור" ובין "עוף אשר יאכל‬

Rule 456: There is a difference between ‫ הבהמה הנאכלת‬and ‫( הבהמה אשר היא לאכלה‬beast of which
you may eat): The language ‫ הבהמה הנאכלת‬addresses whether it is permitted or prohibited, while
the language ‫ אשר היא לאכלה‬means an animal that was prepared for eating, not only that it is
permitted.

And there is a difference between ‫( עוף טהור‬clean fowl) and ‫( עוף אשר יאכל‬fowl which may be
eaten), that ‫ אשר יאכל‬adds that it cannot have torn flesh, etc.

In order for meat to be kosher, it is not enough that the animal that was slaughtered was a
kosher animal. The animal had to be slaughtered and prepared for eating according to the laws
of kashrut. The distinction of the language that is discussed in this rule addresses this issue.

‫כלל תנז‬

,‫ אמור ס' פה‬. ‫ אחרי ס' קכג‬. ‫ וסימן קכד‬,‫ (צו ס' לא‬. ‫ שאכילה אינה בפחות מכזית‬,‫יש הבדל בין אכילה ובין טעימה‬
)‫וסימן ק‬

Rule 457: There is a difference between ‫( אכילה‬eating) and ‫( טעימה‬tasting) in that ‫ אכילה‬is never
used when the volume of that which is eaten is less than the volume of an olive.

‫כלל תנח‬

)‫ שמיני ס' פה‬. ‫ (צו סימן קמ‬. ‫ויש פלוגתא אם הנאה בכלל אכילה‬

)‫ שמיני ס' פה‬. ‫וכשכתוב "יֵאָ כל" בנפעל משמע איסור הנאה לכולי עלמא (צו סימן קמ‬

Rule 458: And there is a disagreement as to whether ‫( אכילה‬eating) belongs in the category of
‫( הנאה‬benefit).

And when it is written ‫( יֵאָ כל‬eaten) in passive voice, it means the prohibition of ‫( הנאה‬benefit),
according to all opinions.

‫כלל תנט‬

'‫ קדושים ס‬. ‫ וסימן קלט‬,‫ וסימן פה‬,‫ (שמיני ס' פב‬. ‫על היתר הנאה יתפוס לשון "לכם" או הכינוי "קצירכם" וכדומה‬
)‫סד‬

)‫ולשון "יעשה למלאכה" אינו כולל היתר הנאה (שמיני ס' קלט‬
Rule 459: When something is permissible for benefit, it uses the language ‫( לכם‬for you) or a
pronoun, as in ‫( קצירכם‬your harvest), etc.

And the language ‫ יעשה למלאכה‬does not include using for benefit.

Leviticus 11:10 says, ‫וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים‬
‫( שקץ הם לכם‬And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm
in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing
unto you), using the word ‫ לכם‬for “to you”. This means that they are permissible for benefit,
according to Rule 459696.

Leviticus 7:24 says, ‫( וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו‬And the fat of that which
dies of itself, and the fat of that which is torn of beasts, may be used for any other service; but
you shall in no wise eat of it), using the words ‫ יעשה לכל מלאכה‬for “may be used for any other
service”. This does not include using for benefit, according to Rule 459697.

‫כלל תס‬

‫ועל כן פירשו‬ .‫ אבל כף רגל בא תמיד בסמיכות‬.)‫שם כף שבא סתם היא כף היד שבא סתם תמיד (לבד מג' מקומות‬
.)‫חז"ל מה שכתוב "כל הולך על כפיו" זה הקוף (שמיני סימן קג‬

)‫ (תזריע ס' פא‬. ‫ 'כף רגל' מציין תחתית הרגל ו'רגל' מציין את כולו‬.‫ויש הבדל בין רגל ובין כף רגל‬

Rule 460: Whenever the noun ‫( כף‬palm) comes alone, it means the palm of the hand. It always
comes alone (except for three places), but ‫( כף רגל‬palm of the foot) always comes in construct
state. And thus, the sages of blessed memory infer that when it says ‫( כל הולך על כפיו‬whatsoever
goes upon its paws)698, this is a monkey.

And there is a difference between ‫( רגל‬foot) and ‫( כף רגל‬palm of the foot): ‫ כף רגל‬indicates the
bottom of the foot, while ‫ רגל‬indicates all of it.

Since in Leviticus 11:27, ‫( כל הולך על כפיו‬whatsoever goes upon its paws), the word ‫( כפיו‬its paws)
comes alone, by Rule 460 it must mean the palms of one’s hands. Then since the only animal that
goes upon the palms of its hands is a monkey (its feet are also considered hands, since they can
also grab things), it must be talking about a monkey699.

696
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Shemini 81.

697
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 139.

698
Leviticus 11:27.

699
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Shemini 103.
 Chapter 47
‫כלל תסא‬

‫ שפעל 'שבת' מורה תמיד שמפסיק מן דבר‬.‫ חדל] הנרדפים עמו‬, ‫ מנע‬, ‫יש הבדל בין פעל שבת לבין הפעלים [חשך‬
‫ מה שאין כן פעלים האחרים יורו שמונע או חדל בעתיד‬.‫שעסק בו עד עתה או שיתבטל עסק שהתמיד עד עתה במציאות‬
)‫ בחוקתי סימן ח‬. ‫ (ויקרא ס' קמה‬.

Rule 461: There is a difference between the verb ‫( שבת‬rest) and the verbs ‫ חדל‬, ‫ מנע‬, ‫( חשך‬stop)
that are synonymous with it: The verb ‫ שבת‬always teaches that it is an interruption from a matter
that one was occupied with until now or that the matter that one was occupied with until now
was cancelled from existence. Not so for the other verbs, as they indicate preventing or ceasing
in the future.

‫כלל תסב‬

‫ אבל כשאומר שיושם‬.‫ אין הכרח שיהיה להכלי תוך‬-- ‫ כשאומר ששם דבר בדבר‬."‫יש הבדל בין "בו" ובין "בתוכו‬
‫ ואם בא על עצמיים מקובצים יחד יכוין במלת "תוך" על נקודה‬,‫ הוא מוקף מג' רוחות‬-- ‫ אם בא על הכלי‬-- ‫בתוך דבר‬
)‫ וסימן קכז‬,‫ ועיין תזריע ס' עג‬. ‫האמצעיית (שמיני ס' קכז‬

‫ ובא מלת "קרב" על‬.) ‫ שבמלת "קרב" אינו מקפיד שיהיה ממוצע או מוקף סביב ( שם‬,‫וזה המבדיל בין תוך ובין קֶ רב‬
‫ ולא יצדק עליהם "תוך" כי אין זה לא מחיצה ולא נקודה‬.‫ או מצד שהמזון בחללם‬,‫המים מצד היותם קרב הבטן‬
)‫ (ויקרא סימן קסח‬.‫אמצעיית‬

Rule 462: There is a difference between ‫ בו‬and ‫( בתוכו‬inside it): Whenever it says ‫ששם דבר בדבר‬
(there is something in something) the thing does not have to be inside. But when it says ‫שיושם‬
‫( בתוך דבר‬placed inside something) – if it is referring to the vessel, it will be surrounded by three
sides, while if it is referring to things that are grouped together, the word ‫ תוך‬will mean at the
midpoint.

And this is what differentiates ‫ תוך‬and ‫ קֶ רב‬- the word ‫ קרב‬is not strict in that it will be at the
midpoint or surrounded all around. And the word ‫ קֶ רב‬comes from the perspective of water inside
the stomach or food inside one’s cavities. But ‫ תוך‬is not correct with this, since there is no barrier
and no midpoint in it.

‫כלל תסג‬

. ‫ ובשלוח יכלול כל דבר העוטף על דבר אחר‬.‫פעל ’כסה’ כשבא בדיוק הוא משתתף עם שמות [בגד שלמה] וכדומה‬
.)‫(ויקרא ס' קסח‬

)‫ (אחרי סימן קכ‬. ‫ ש'כסה' שאחריו ב' מורה שמתכסה סביב סביב‬,"‫ויש הבדל בין "ויכס שק" ובין "מתכסים בשקים‬

Rule 463: The verb ‫( כסה‬cover) in its precise meaning is connected with the nouns ‫בגד שלמה‬
(outfit), etc. And in its broad meaning, it includes anything that wraps around another thing.
And there is a difference between ‫( ויכס שק‬and covered him with sackcloth)700 and ‫מתכסים בשקים‬
(covered with sackcloth)701 in that whenever ‫ כסה‬has the prefix ‫ ב‬after it, it means that he covered
himself around and around.

‫כלל תסד‬

‫החלטי‬-‫ ומצד זה הוא לפעמים בלתי‬.‫ אף שאינו ראשון‬,‫ שהקדמון הוא בערך המתאחר‬.‫יש הבדל בין ראשון ובין קדמון‬
.)‫(שמיני סימן כג‬

Rule 464: There is a difference between ‫( ראשון‬first) and ‫( קדמון‬ancient): ‫ קדמון‬is roughly late,
not necessarily first. And from this perspective, ‫ קדמון‬is sometimes not to be taken as absolutely
ancient.

‫כלל תסה‬

‫ וב"שפה" מציין דברי‬,‫ומציין במלת "פה" דברי חכמה‬ .‫ שהשפה היא חצונית נגד הפה‬.‫יש הבדל בין פה ובין שפה‬
)‫דעת (שמיני סימן כז‬

Rule 465: There is a difference between ‫( פה‬mouth) and ‫( שפה‬lip): ‫ שפה‬is the exterior of the
mouth. And the word ‫ פה‬indicates words of ‫( חכמה‬wisdom), while ‫ שפה‬indicates words of ‫דעת‬
(knowledge).

The difference between ‫ חכמה‬and ‫ דעת‬according to Rashi is that ‫ חכמה‬is what one hears from
others and learns, while ‫ דעת‬is Divine inspiration. Also, Rashi defines ‫( תבונה‬understanding) as
comprehension of a matter with one’s intellect based on what he has already learned702.

‫כלל תסו‬

.‫ 'נותר' מציין שנותר מעצמו שלא בכוונה‬.‫ 'נשאר' מציין שנשאר בכוונה‬.‫יש הבדל בין נשאר ובין נותר‬

)‫ומזה יעמוד עוד הבדל שה'נשאר' לא היה משותף עם הכלל וה'נותר' היה משותף עם הכלל (שמיני ס' מא‬

Rule 466: There is a difference between ‫ נשאר‬and ‫( נותר‬remain): ‫ נשאר‬indicates that it remains
intentionally, while ‫ נותר‬indicates that it remains of its own accord but not intentionally.

And from this, the difference furthermore stands in that ‫ נשאר‬was not joint with the whole, while
‫ נותר‬was joint with the whole.

700
Jonah 3:6.

701
2 Kings 19:2.

702
Rashi’s Commentary on the Torah, Exodus 31:3.
Leviticus 10:12 says, ‫וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי‬
‫( יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא‬And Moses spoke to Aaron, and to Eleazar and to
Ithamar, his sons that were left: 'Take the meal-offering that remains of the offerings of the
LORD made by fire, and eat it without leaven beside the altar; for it is most holy). The word
‫ הנותרים‬was used for “that were left”and not the word ‫הנשארים‬, since Eleazar and Ithamar
remained alive of their own accord but not intentionally703.

‫כלל תסז‬

‫ אם לא כשבא שם 'מים' מגביל נגד 'ארץ' שאז מדבר רק ממים‬.‫ אף שבכלים‬,‫שם מים כולל כל מימות שבעולם‬
.‫שבקרקע‬

.‫וימים ונחלים הם שמות פרטיים‬

.]‫ובמובנם המדויק ה"ימים" הם החללים הגדולים שברא ה' ביום השלישי [ולדעת ר' יהודה הוא רק הים הגדול‬ •
.‫ גם מקומות העמוקים שמושכים ונובעים‬-- "‫ו"נחלים‬
‫ ובשם "ימים" גם הנובעים ואינם מושכים‬.‫ובמובן הרחב כולל בשם "נחלים" גם המושכים ואינם נובעים‬ •
)‫(שמיני סימן עז‬

Rule 467: The noun ‫( מים‬water) includes all waters in the world, even water in vessels, unless
the noun ‫ מים‬comes versus ‫( ארץ‬land); then it is only talking about water that is on land.

‫( ימים‬seas) and ‫( נחלים‬rivers) come as proper nouns.

And in its precise meaning, the word ‫ ימים‬are the great spaces that God created on the third day
of Creation (and according to Rabbi Yehuda, it was only the Mediterranean Sea) and ‫נחלים‬
(rivers) are also deep places that attract and flow.

And in its broad meaning, the noun ‫ נחלים‬also includes bodies of water that attract but do not
flow. And the noun ‫ ימים‬also includes bodies of water that flow but do not attract.

‫כלל תסח‬

.‫ וה'מעיין' מציין נביעת המים לחוץ‬,‫ ה'עין' הוא הנמצא בעמק קודם שיתפשטו המים חוצה‬.‫יש הבדל בין עין ובין מעין‬

.‫ שה'באר' בעומק ולא המעיין‬.‫ויש הבדל בין מעין ובין באר‬

‫ובעל הלשון ישמש על הבור בלשון‬ .‫ וה'באר' מימיו נובעים‬.‫ מים מכונסים‬-- '‫ ה'בור‬.‫ויש הבדל בין באר ובין בור‬
.‫ ועל הבאר בלשון חפירה וכריה‬,‫חציבה על שיחצבוהו בסלע או בקרקע קשה‬
) ‫( שמיני סימן קמד‬

703
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Shemini 41.
Rule 468: There is a difference between ‫ עין‬and ‫( מעין‬spring) – The ‫ עין‬is found in a valley
before the water gushes out, while ‫ מעין‬indicates water gushing to the outside.

And there is a difference between ‫( מעין‬spring) and ‫( באר‬well). A ‫ באר‬is deep but not a ‫מעין‬.

And there is a difference between ‫ באר‬and ‫( בור‬pit). The ‫ – בור‬water is collected. The ‫ – באר‬its
water flows out. And the linguists use ‫ בור‬in the language of excavation in rocks or in hard land,
and ‫ באר‬in the language of digging and mining.

‫כלל תסט‬

'‫ 'והמבוע‬,‫ 'המקור' הוא המקום ששם יתחיל נביעת המים המתפשטים בעומק האדמה‬.‫ויש הבדל בין מקור ובין מבוע‬
)‫ (תזריע סימן כט‬. ‫מציין זרימת המקור לחוץ‬

Rule 469: There is a difference between ‫( מקור‬source) and ‫( מבוע‬spring): ‫ מקור‬is the place where
a spring of water which extends deep in the ground begins, while ‫ מבוע‬indicates the flow of the
source to the outside.

‫כלל תע‬

)‫ ולא יפול על דברים נפרדים בהחלט (שמיני ס' קעג‬,‫לשון הבדלה נופל בעצם על דברים השוים ונבדלים בהבדל דק‬

)‫ (שמיני סי' קעב‬. ‫ וההוראה היא עיונית‬,‫ שההבדלה היא מצד החושים‬."‫ויש הבדל בין "להבדיל" ובין "להורות‬

Rule 470: The language ‫( הבדלה‬differentiation) applies to similar matters which are
distinguished with a tiny difference, and it does not apply to completely separate matters.

And there is a difference between ‫( להבדיל‬to distinguish) and ‫( להורות‬to indicate): ‫ להבדיל‬is from
the senses, while ‫ להורות‬is theoretical.

‫כלל תעא‬

.‫ויש הבדל בין הוראה ובין לימוד‬

.‫ והמורה מראה לו הדבר פעם אחד‬,‫ אם בהנהגה או באיזה חכמה‬-- ‫המלמד מרגיל את תלמידיו‬ •
‫ והמורה הוא רק בדבר נמצא במציאות או‬,‫הלימוד יהיה לפעמים בדברים היוצאים מתבונת לב המלמד ודעתו‬ •
‫במה שקבל מרבותיו או מספרים‬

) ‫( מצורע ס' קיז‬

Rule 471: There is a difference between ‫ הוראה‬and ‫( לימוד‬instruction):

The ‫ מלמד‬habituates his students – if with leadership or with a certain wisdom, while the ‫מורה‬
teaches him the matter once.
The ‫ לימוד‬will sometimes be with words that come from the heart of the teacher and his ideas,
while the ‫ מורה‬only teaches matters found in reality or what he received from his rabbis or from
books.

‫כלל תעב‬

)‫ (תזריע סימן ג‬. ‫ אבל כשאמר "תזריע וילדה" מציין שיצא הולד כדרכו‬,‫’לידה’ במובן הרחב כולל אף יוצא דופן‬

Rule 472: ‫( לידה‬childbirth) in its broad meaning includes even when a baby is born via a
caesarian section, but when it says ‫תזריע וילדה‬, it indicates that the baby is born in the natural
way.

‫כלל תעג‬

‫ ובשם זכר ונקבה לא מציין‬.‫העברי יציין החלוקה שבין הזכר והנקבה (כל עוד שידבר בבחינת מולידיהם) בשם בן ובת‬
)‫ (תזריע סימן ד‬. ‫ או ביתר בעלי חיים‬,‫ או שלא בבחינת אבות המולידים‬,‫רק אם מדבר מאנשים גדולים‬

Rule 473: The Hebrew indicates the division between a male and a female (as long as it talks in
the sense of one’s offspring) with the nouns ‫( בן‬son) and ‫( בת‬daughter). And with respect to the
nouns ‫( זכר‬male) and ‫( נקבה‬female), this only indicates that it is talking about adults, or that it is
not in the sense of the fathers who begot them, or that they are not human.

‫כלל תעד‬

)‫ אבל שם "זכר" כולל אף הנפל (תזריע סימן ד‬,‫ושם "בן" מציין הילד החי שכלו לו חדשיו‬

Rule 474: The noun ‫( בן‬son) indicates that the fetus completed its months of gestation, while the
noun ‫( זכר‬male) includes even a stillborn.

Chapter 48
‫כלל תעה‬

.‫ והיינו ש"עור בשרו" כולל מקום בלתי ראוי לשער‬.‫בפרשת נגעים תפס לפעמים "בעור בשרו" ולפעמים "בעור" סתם‬
)‫ (תזריע ס' לז‬. ‫ובכל מקום שידבר משער לבן תפס "בעור בשרו" ללמד שאף במקום שאין מגדל שער טמא‬

Rule 475: In the chapter about ‫( נגעים‬plagues), it sometimes uses ‫( בעור בשרו‬in the skin of his
flesh) and sometimes uses just ‫( בעור‬in the skin). And ‫ עור בשרו‬includes places that are not proper
for hair. And any place where it talks about white hair, it will use ‫ בעור בשרו‬to teach that even in
places which do not grow hair, it is unclean.

‫כלל תעו‬
 ‫בהרת הוא המראה המבריק וכולל כל הגוונים‪ .‬ולכן מפרש‪" :‬בהרת לבנה"‪.‬‬ ‫•‬
‫והשאת גבוה כי אינו מבריק‪.‬‬ ‫•‬
‫והספחת טפלה‬ ‫•‬

‫(תזריע ס' לח‪ ,‬וסימן נב‪ ,‬וסימן נו)‬

‫‪ (bright spot) is the shiny appearance and includes all hues. And thus, it has to‬בהרת ‪Rule 476:‬‬
‫‪ (white bright spot) to indicate a white color.‬בהרת לבנה ‪say‬‬

‫‪ (rising) looks swollen, since it is not shiny.‬השאת ‪And‬‬

‫‪.‬השאת ‪ and‬בהרת ‪ (scab) is secondary to‬הספחת ‪And‬‬

‫אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל ‪Leviticus 13:2 says,‬‬
‫‪ (When a man shall have in the skin of his flesh a rising, or a scab,‬אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים‬
‫‪or a bright spot, and it become in the skin of his flesh the plague of leprosy, then he shall be‬‬
‫‪ for a bright‬בהרת ‪brought to Aaron the priest, or to one of his sons the priests), using the words‬‬
‫‪ for a scab.‬ספחת ‪ for a rising, and‬שאת ‪spot,‬‬

‫כלל תעז‬

‫ושמות "שאת ובהרת" אין מציינים‬ ‫השמות שאת ובהרת מציינים שינוי המראה‪ ,‬ושם נגע מציין המכאוב (סימן מא)‪.‬‬
‫עדיין את הטומאה‪ ,‬רק כשיאמר שם "נגע" או "צרעת" (סימן סד‪ ,‬וסימן קמז)‬

‫‪ (bright spot) indicate a change in appearance, while‬בהרת ‪ (rising) and‬שאת ‪Rule 477: The nouns‬‬
‫‪ only indicate uncleanness‬שאת ובהרת ‪ (plague) indicates the suffering. And the nouns‬נגע ‪the noun‬‬
‫‪ (leprosy).‬צרעת ‪ (plague) or the noun‬נגע ‪when it says the noun‬‬

‫כלל תעח‬

‫לפעמים מזכיר שם נגע‪ ,‬ופעמים שם צרעת‪ ,‬ופעמים נגע צרעת‪ .‬ויש כלל בזה‪.‬‬

‫ששם "נגע" מציין החולי המוליד שער לבן ולכן נזכר שם זה בפרשת שער לבן‬ ‫•‬
‫ושם "צרעת" מציין החולי המוליד מחיה ונזכר בפר' מחיה ‪( .‬תזריע ס' מב‪ ,‬וסימן נג‪ ,‬וסימן עג‪ ,‬וסימן עו‪,‬‬ ‫•‬
‫וסימן קמז ‪ .‬מצורע סימן ז)‬

‫ולכן נופל שם "נגע" על הבהרת שדרכו להוליד שער לבן ושם "צרעת" על השאת שדרכו להוליד מחיה (תזריע סימן‬
‫סט)‬

‫וכל מקום ששינה והזכיר שם "צרעת" תחת שם "נגע" ‪ --‬בא ללמד שדינו כמחיה שהיא כשיעור גריס (תזריע ס' מב‪,‬‬
‫וסימן עה‪ ,‬וסימן קיז‪ ,‬וסימן קמט‪ ,‬וסימן קסג)‬

‫‪ (leprosy),‬צרעת ‪ (plague), and sometimes the noun‬נגע ‪Rule 478: Sometimes it mentions the noun‬‬
‫‪ (plague of leprosy). And there is a rule in this:‬נגע צרעת ‪and sometimes‬‬
The noun ‫ נגע‬indicates the diseases that produce white hair, and thus this noun is mentioned in
the chapter which talks about white hair.

And the noun ‫ צרעת‬indicates the diseases that produce raw flesh and is mentioned in the chapter
which talks about raw flesh.

And thus, the noun ‫ נגע‬refers to a bright spot in that its way is to produce white hair, while the
noun ‫ צרעת‬refers to a rising in that its way is to produce raw flesh.

And any place where it is not this way and it mentions the noun ‫ צרעת‬instead of the noun ‫ – נגע‬it
comes to teach that its law is like the law for raw flesh, that its size must be at least the size of a
split bean.

‫כלל תעט‬

.)‫ וסימן סח‬,‫ ודלא כמפ' (שם סימן סד‬.‫מה שכתוב "מספחת היא" פירושו כמו ספחת‬ •
)‫ (ובסימן צ‬-- "‫ופירוש "בשר חי‬ •
)‫ (סימן קט‬-- "‫פירוש "צרבת‬ •
)‫ (ס' קכב‬-- "‫פירוש "צהוב‬ •
)‫ (סימן קכג‬-- "‫פירוש "דק‬ •

Rule 479: When it is written ‫( מספחת היא‬it is a scab)704, the sages interpret it to mean like a scab.
And when it is written ‫( בשר חי‬raw flesh)705, the sages interpret it to mean raw flesh that returns
confers uncleanness. And when it is written ‫( צרבת‬scar)706, the sages interpret it to mean that its
place must be compact and distinct. And when it is written ‫( צהוב‬yellow)707, the sages interpret it
to mean like gold. And when it is written ‫( דק‬thin)708, the sages interpret it to mean thin,
shriveled, and short.

‫כלל תפ‬

‫ ו"מראה" מציין כל הפרטים הנראים‬,‫"עין" מציין רק הצבע לבד‬ .’‫יש הבדל בין ’עין’ המורה על הצבע ובין ’מראה‬
)‫ וסימן קמט‬,‫ (שם סימן סא‬. ‫בו‬

)‫ (שם סימן נ‬. ‫ רק שכן נראה לעין‬,‫"מראה הנגע" אינו אמיתת הדבר כמו שהוא‬

704
Leviticus 13:6.

705
Leviticus 13:14.

706
Leviticus 13:23.

707
Leviticus 13:30.

708
Ibid.
Rule 480: There is a difference between ‫ עין‬when it is teaching about the color of the plague and
‫( מראה‬appearance): ‫ עין‬indicates the color alone, and ‫ מראה‬indicates all of the details that are seen
in it.

‫( מראה הנגע‬appearance of the plague) is not the matter as it really is, only the appearance to the
eye.

‫כלל תפא‬

‫ וכשהוא עומד נפרשהו יוצא‬.‫ ומצאנוה עומד ויוצא‬.‫ תכונה ואיכות‬,‫פעל ’הפך’ לא בא רק על השינוי; שינוי מקום ומצב‬
)‫ (סימן מז‬. ‫ ולא בא רק בבעל בחירה‬.‫ שהפך את עצמו‬,‫בגוף הפועל‬

Rule 481: The verb ‫( הפך‬reverse) is only used with respect to a change - a change in place and
situation, character and quality. And we find it both as an intransitive verb and a transitive verb.
And when it is an intransitive verb, it means that it acts on itself, that it reverses itself. And it
only comes on an entity that has free-will.

‫כלל תפב‬

‫ "נהפך‬-- ‫ וכשבא בלא שימוש הלמ"ד‬."‫ "נהפך ללבן‬-- ‫וכשבא פעל 'הפך' על שינוי איכות בא אחריו שימוש הלמ"ד‬
)‫ (שם סימן מח‬. ‫ מורה שלא נהפך כולו רק מקצתו‬-- "‫לבן‬

Rule 482: And whenever the verb ‫( הפך‬turn) is used with respect to a change in quality, the
prefix letter ‫ ל‬will come afterwards – for example ‫( נהפך ללבן‬turned to white). And when it comes
without the prefix letter ‫ ל‬afterwards, for example ‫( נהפך לבן‬turned white) – it teaches that it was
not changed completely, only partially.

‫כלל תפג‬

‫ ויצויר שנחלש המראה לגמרי או שנחלש קצת‬.‫ ובנגעים בא על כהיות המראה‬.‫מלת "כהה" בא על דבר שנחלש כחו‬
.)‫ממראה עזה לכהה (סימן סד‬

)‫ מורה שנחלש קצת (סימן קעג‬-- "‫ לא בשם "כֵהֶ ה‬,‫ בפעל‬-- "‫ובמה שכתב "והנה כֵהָּ ה הנגע‬

Rule 483: The word ‫( כהה‬dim) refers to an object that is weakened in its strength. And with
respect to plagues, it means dim in appearance. And it is depicted as that which is weak in
appearance, either completely or slightly, from an intense appearance to a dim appearance.

And when it is written ‫( והנה כֵהָּ ה הנגע‬behold, the plague be dim)709, it is with a verb, not with the
noun ‫ ;כֵהֶ ה‬this teaches that it is slightly weak.

709
Leviticus 13:56.
 ‫כלל תפד‬

‫ ו"הפך עינו" הוא למראה‬,‫ כי "כהה" נחלש ממראה חזק לחלוש‬."‫ויש הבדל בין "הפך הנגע את עינו" ובין "כהה הנגע‬
)‫ וסימן קעג‬,‫ (סימן קעא‬. ‫אחרת כמו מאדמדם לירקרק‬

Rule 484: And there is a difference between ‫( הפך הנגע את עינו‬if the plague have not changed its
colour)710 and ‫( כהה הנגע‬if the plague be dim)711: ‫ כהה‬is weakened from a strong appearance to a
weak appearance, while ‫ הפך עינו‬is to a different appearance, like from reddish to greenish.

‫כלל תפה‬

] ‫ פחתת‬, ‫ שפל‬, ‫[ עמוק‬

‫העמוק הוא מכל הצדדים‬ •

)‫ושפל הוא מצד אחד (סימן קב‬ •
)‫ופחתת היינו שהנגע שוקע בעומק הבגד (ס' קעג‬ •
‫וכן מה שכתוב בנגעי בית שקערורות היא מענין שקיעה בעומק האבנים‬ •

) ‫ וסימן קד‬,‫( מצורע סימן פט‬

Rule 485: ‫עמוק‬, ‫שפל‬, ‫( פחתת‬low):

‫( עמוק‬deep) is from all sides.

‫( שפל‬low) is from one side.

‫( פחתת‬fret) means that the plague sinks into the depth of the garment.

And moreover, when it is written about the plagues in the walls of a house with ‫שקערורות‬
(hollow streaks)712, it is from the theme of sinking into the depth of the stones.

‫כלל תפו‬

.‫ אבל "מטה" יאמר בבחינת עצמו‬,‫ "תחת" הוא שם מצטרף נגד העליון אשר עליו‬: ] ‫ מטה‬, ‫[ תחת‬

)‫ (תזריק סימן קח‬. ‫וכשבא שם "תחת" על המקום מציין המקום המונח תחת המתקומם‬

Rule 486: ‫( תחת‬under) and ‫( מטה‬down) - ‫ תחת‬is a preposition which refers to something that is
below that which is on top of it, but ‫ מטה‬will be said in terms of itself.

710
Leviticus 13:55.

711
Leviticus 13:6.

712
Leviticcus 14:37.
And when the word ‫ תחת‬refers to a place, it indicates the place which rests under that which is
standing.

‫כלל תפז‬

‫ ש'המקום' כולל גבול גדול המיוחד לאיזה דבר אבל 'תחתיו' היא רק המקום‬.’‫ויש הבדל בין ’תחתיו’ ובין ’במקומו‬
.)‫שתחת גופו (תזריע ס' קח‬

)‫ (מצורע סימן קלט‬. ‫ומלת 'תחתיו' יבוא על דבר שהוא בצד דבר בהיותו נמוך ממנו‬

Rule 487: And there is a difference between ‫ תחתיו‬and ‫( במקומו‬in its place): ‫ במקומו‬includes a
large boundary that is unique to a certain thing, but ‫ תחתיו‬is only the place that is under it.

And the word ‫ תחתיו‬may refer to a thing that is on the side of something, while being lower than
it.

Genesis 29:26 says, ‫( ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה‬And Laban said: 'It is not
so done in our place, to give the younger before the first-born’), using the language ‫ במקומנו‬for
“our place”. This means the whole city713.

‫כלל תפח‬

‫ ש"על מקום" היינו מקום שהיה בו תחלה אף שאיננו עתה‬."‫ויש הבדל בין "על דם האשם" ובין "על מקום דם האשם‬
)‫ ותזריע סימן ק‬,‫ (מצורע ס' נד‬. ‫ ויקרא "על מקום" עד שלא היה שם רק שמוכן להיות שם‬.)‫(מצורע ס' נד‬

Rule 488: And there is a difference between ‫( על דם האשם‬upon the blood of the guilt-offering)714
and ‫( על מקום דם האשם‬upon the place of the blood of the guilt offering)715: ‫( על מקום‬upon the
place) is the place where it first was, even if it is not now. And it was called ‫ על מקום‬only when it
was ready to be there but not before then.

‫כלל תפט‬

‫ ומובדל מן ’ציץ’ שמציין צמיחת הבד נושא הפרי והתגלותיו שהוא‬.‫שם ופעל ’פרח’ הונח בעצם על הפרח הזרעיי‬
‫ וזהו שאמר "ואם פרוח‬.‫ והושאל משם אל כל דבר הצומח לאט לאט‬.)‫לפעמים לפני הפרח ופעמים אחריו (תזריע ס' עח‬
.) ‫ ר"ל שתפרח לאט לאט ( שם‬,"‫תפרח הצרעת וכסתה‬

Rule 489: The noun and verb ‫( פרח‬noun: flower, verb: bloom) is used primarily when talking
about a seedling. And it is different than ‫( ציץ‬bud) which indicates the sprouting of the material

713
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 108.

714
Leviticus 14:17.

715
Leviticus 14:28.
carrying its fruit and its sproutlings, which is sometimes before the blooming and sometimes
after it. And this meaning is borrowed to describe anything which sprouts very slowly. And this
is when it says ‫( ואם פרוח תפרח הצרעת וכסתה‬And if the leprosy break out abroad in the skin, and
the leprosy cover)716; it means to say that it sprouts very slowly.

‫כלל תצ‬

‫ ופעל 'פרח' בא רק על‬,‫ וההבדל ביניהם שפעל 'עוף' בא על כל מיני התעופפות‬.’‫ומצאנוהו נרדף עם ’התעופפות‬
.)‫הפריחה מלמטה למעלה (תזריע סימן עח‬

Rule 490: And we find ‫ פרח‬to be synonymous with ‫( התעופפות‬flying). And the difference
between them is that the verb ‫ התעופפות‬refers to all types of flying, while the verb ‫ פרח‬refers only
to flying from below to above.

‫כלל תצא‬

‫ ולכן במקום שבא פעל 'פרח' על הולדת הנגע‬.‫ולכן לא יצדק פעל ’פרח’ על הולדות גוף העצם רק על הפרותו ופשיונו‬
‫ ובמקום שלא יכלו לפרש כן פירשוהו על הוראתו‬.)‫ וסימן קמז‬,‫ וסימן קמא‬,‫פירשוהו חז"ל על הפשיון (תזריע ס' קג‬
.)‫ מצורע ס' קד‬,‫ההשאליית מענין ציצים פרחים וגוונים (תזריע ס' קעז‬

)‫ ויש בו דרוש (מצורע ס' קה‬,‫ונמצא לשון ’פשה’ על נגע החוזר‬

Rule 491: So the verb ‫( פרח‬blossom) is not correct with respect to birth of a body itself, only its
fruit and growth. And thus, in a place where the verb ‫ פרח‬refers to the birth of a plague, the sages
of blessed memory interpret it to mean its spread. And in a place where they are unable to
explain it as such, they will borrow its interpretation from the topic of buds of flowers and their
varieties.

And the language ‫( פשה‬spread) can be found on a plague that returns, and there is a homiletical
interpretation717.

‫כלל תצב‬

‫ והפעל ממנו "ויקדו" שהוא כפיפת‬,‫ ששם "קדקד" בא על צד העליון של הראש בגובה‬.‫יש הבדל בין ראש ובין קדקד‬
.)‫ אבל שם "ראש" כולל כל הראש (תזריע סימן פא‬.‫הקדקד למטה כמו שבא "כריעה" על כפיפת הכרעים‬

)‫ ויש בו דרוש (תזריע סימן קמב‬-- ‫ומצאנו שתפס "כי ימרט ראשו" על אחורי ראשו בלבד‬

Rule 492: There is a difference between ‫( ראש‬head) and ‫( קדקד‬top of the head): The noun ‫קדקד‬
refers to the upper side of the head, and the verb that is derived from it ‫( ויקדו‬nod) is the bending

716
Leviticus 13:12.

717
Leviticus 14:44.
of the top of the head downward, as in the verb ‫( כריעה‬kneel) which refers to the bending of the
‫( כרעים‬knees). But the noun ‫( ראש‬head) includes all of the head.

And we find that ‫( כי ימרט ראשו‬And if a man's hair be fallen off his head, he is bald; yet is he
clean)718 refers to the back of his head alone – and there is a homiletical interpretation.

‫כלל תצג‬

.‫ונתק וקרחת מובדלים‬

.)‫ וה"קרחת" יצויר גם בכל הראש (סימן קמב‬,‫"הנתק" הוא רק במקצת הראש‬ •
.‫"הנתק" הוא רק בידי שמים וה"קרחת" יהיה בין בידי שמים בין בידי אדם‬ •
‫וכשהקרחת בידי שמים ובמקצת הראש מובדל הוא מן הנתק במה שהנתק יש לו רפואה וקרחת בידי שמים אין‬ •
)‫לו רפואה (תזריע ס' קמג‬

Rule 493: The words ‫ נתק‬and ‫( קרחת‬baldness) are different:

‫ נתק‬refers only to part of the head, while ‫ קרחת‬refers also to all of the head.

‫ נתק‬is only through Heaven, while ‫ קרחת‬can be through Heaven or through man.

When ‫ קרחת‬comes from Heaven and it affects part of the head, it is different than ‫ נתק‬in that for
‫ נתק‬there is a possibility of being healed, but for ‫ קרחת‬through Heaven there is no possibility of
being healed.

Chapter 49
‫כלל תצד‬

)‫ (תזריע קנד‬. ‫ ושם "שפם" בא על עת שבולם שפתיו מלדבר כגון בעת האבל‬.‫שם "שפתים" בא תמיד בריבוי הזוגיי‬

Rule 494: The noun ‫( שפתים‬lips) always comes in plural, since they come in pairs. And the noun
‫( שפם‬upper lip) comes in a time in which one’s lips are restrained from speaking, for example in
a time of mourning.

‫כלל תצה‬

‫ (תזריע‬. "‫ לא כן היושב "בדד" שיצויר גם "עם לבדד ישכן‬.‫היושב "גלמוד" הוא מרוחק מכל אדם‬ ] ‫ גלמוד‬, ‫[ בדד‬
)‫ס' קנז‬

718
Leviticus 13:40.
Rule 495: The words ‫ בדד‬and ‫( גלמוד‬alone): An inhabitant is ‫ גלמוד‬if he is distant from everyone.
Not so for an inhabitant who is ‫בדד‬, which can also be depicted as ‫( עם לבדד ישכן‬a people that
shall dwell alone)719.

‫כלל תצו‬

‫ שכל מקום שיאמר‬.] ‫ עצי ברושים‬, ‫ עצי ארזים‬, ‫ ברושים ] ובין [ עץ ארץ‬- ‫ ארזים‬,‫ ברוש‬- ‫יש הבדל בין [ ארז‬
‫ וכשבא‬.‫ארזים" יבוא בין על הקצוץ בין על המחובר‬-‫ אבל שם "ארז‬.‫"עץ ארז ועצי ברושים" יכוין על העצים הנקצצים‬
.‫על הקצוץ יכוין על ארזים שלמים כמו שהם במחובר‬
) ‫( מצורע ס' יב‬

Rule 496: There is a difference between ‫ ארזים – ברושים‬,‫ ברוש‬- ‫( ארז‬cedar and cypress) and ‫עץ‬
‫ עצי ברושים‬, ‫ עצי ארזים‬, ‫( ארץ‬wood of land, cedar wood, cypress wood): Any place where it says
‫עץ ארז ועצי ברושים‬, it means trees that are cut. But the noun ‫ארזים‬-‫( ארז‬cedar) comes whether the
wood is cut or is still connected to the tree. And when it refers to cutting, it means whole cedars
while they are still connected to the tree.

‫כלל תצז‬

‫ ויצויר שיהיה דל בערך מה שהיה‬.‫שם "דל" מורה על המעטת איזה דבר ממה שהיה; בגוף או בממון או בכבוד וכדומה‬
‫ ויצויר שאין ידו משגת מסבה‬.‫ וכשהוסיף "ואין ידו משגת" הוא לגמרי‬.‫ הגם שאינו דל באמת‬,‫עשיר גדול מקודם‬
."‫ לכן אמר "דל ואין ידו משגת‬.‫אחרת‬
) ‫( מצורע ס' סג‬

Rule 497: The noun ‫( דל‬poor) teaches about the reduction of a certain matter from that which it
was, in either body, money, or honor, etc. And it is depicted in Sifra as someone becoming poor
relative to when he was previously very wealthy, although he is not really poor. And when it
adds ‫( ואין ידו משגת‬and his means suffice not)720, it means completely poor. And it is depicted in
Sifra that ‫ ואין ידו משגת‬for another reason; thus, it says ‫( דל ואין ידו משגת‬he be poor, and his means
suffice not)721.

According to Sifra, when it says ‫ואין ידו משגת‬, it could mean that he has the means, but they are
not readily available. Thus, it adds the word ‫ דל‬so that it means he is completely poor. And
according to Sifra, when it says ‫דל‬, it could mean that he is not really poor, just poorer than he
once was. Thus, it adds the words ‫ ואין ידו משגת‬so that it means he is completely poor. Hence,
both ‫ דל‬and ‫ ואין ידו משגת‬are needed as conditions in Leviticus 14:21722.

719
Numbers 23:9.

720
Leviticus 14:21.

721
Ibid.

722
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 63.
 ‫כלל תצח‬

] ‫ נזל‬, ‫ נטף‬, ‫ זב‬, ‫ רק‬, ‫[ רר‬

‫ וה"ריר" נוטף‬,‫ ו"רק" נקרא בעת שמריקו ומשליכו בכח‬.‫שם "רר" ושם "רק" הונחו על הרוק הנוטף מן הפה‬ •
.‫מאליו‬
.‫ ו"זב" כולל כל דבר לח הזב וניגר‬,‫ ש"רר" מיוחד אל הנוטף מן הגוף לבד‬."‫ו"רר" מובדל מן "זב‬ •
.‫ שה"זב" היא טיפים טיפים ו"הנוזל והניגר" הוא בשפע‬.‫ו"זב" נבדל מן הנוזל וניגר‬ •

.‫ והנוטף הוא טיפים מופסקים זה מזה‬,‫ טיפי הזב והרר סמוכים זה לזה‬,‫בכל זאת‬
) ‫( מצורע סימן קכו‬

Rule 498: The words ‫ נזל‬, ‫ נטף‬, ‫ זב‬, ‫ רק‬, ‫ רר‬:

The noun ‫( רר‬drool) and the noun ‫( רק‬spit) refer to the saliva that drips from the mouth. And it is
called ‫ רק‬in a time when it is emptied and expelled with force, while ‫ רר‬drips on its own.

And ‫ רר‬is different from ‫( זב‬drip), in that ‫ רר‬means dripping from the body alone, while ‫זב‬
includes any moist matter that drips and flows.

And ‫ זב‬is distinguished from ‫ הנוזל‬and ‫( ניגר‬flow) in that ‫ זב‬comes in little drops, while ‫הנוזל‬
‫ והניגר‬come in abundance.

Nevertheless, the drops of ‫ זב‬and ‫ רר‬are close to one another, while the drops of ‫( נוטף‬dripping)
stop one after another.

‫כלל תצט‬

‫ ו'רקק' כולל גם הרירים‬,‫ ש'ירק' מיוחד לרוק היוצא מן הפה‬.‫ויש הבדל בין ’ירק’ מנחי פ"י ובין ’רקק’ מן הכפולים‬
.)‫וכיחו וניעו (מצורע ס' קלז‬

‫ רק‬,‫ ושימוש הב' לא יצדק בם‬."‫ יבוא אחריהם מלת "עליו‬,‫ ופעל 'רק' מכללם‬,‫והפעלים המיוחדים על הזריקה וההשלכה‬
)‫ (מצורע ס' קלו‬. ‫בצירוף אל היד‬

Rule 499: And there is a difference between ‫( ירק‬with a resting first radical) and ‫( רקק‬with
repeated last two radicals): ‫ ירק‬is designated for saliva that exits from the mouth, and ‫רקק‬
includes also drool, mucus, and phlegm.

And with respect to the special verbs for spilling and disposing and the verb ‫רק‬, the word ‫עליו‬
always comes afterwards. And the prefix letter ‫ ב‬that comes afterwards is only correct when it is
in conjunction with ‫( יד‬hand).

‫כלל תק‬
 ‫ ולפעמים‬.‫ ובמקטרת היה מקטיר על הגחלים שנתן שם מן המחתה‬,‫ מקטרת ] במחתה היה חותה האש‬, ‫[ מחתה‬
)‫ (אחרי סימן לא‬.‫הקטיר על המחתה‬

Rule 500: ‫( מחתה‬censer) and ‫( מקטרת‬pipe): with a ‫מחתה‬, one stirred the fire, and with a ‫מקטרת‬,
one burned incense on the coals that were given from the ‫מחתה‬. And sometimes, incense was
burned on the ‫מחתה‬.

‫כלל תקא‬

‫ ו"הענן" שם מיוחד לאיד העולה מקובץ כאחד (שהמפוזר יקרא‬,‫ ענן ] "העשן" והקיטור בא מגשם הנשרף‬, ‫[ עשן‬
‫ ועל הענן הנברא בשעתו בעת תתגלה שכינת‬,‫ והושאל על ענין הקטורת כשיש בו עשב מעלה עשן‬.)"‫בשם "ערפל‬
)‫ (אחרי ס' לה‬. ‫הכבוד‬

Rule 501: The words ‫( עשן‬smoke) and ‫( ענן‬cloud): ‫ עשן‬and ‫( קיטור‬smoke) come from boiling
rain, while ‫ ענן‬is a special name for vapor that goes up and comes together as one (when it is
scattered, it is called ‫ ערפל‬- fog). And these words are borrowed for the theme of incense when
there is an herb going up as smoke and for the cloud that is created during the time when the
Presence of Glory is revealed.

‫כלל תקב‬

‫ ובכל מקום שמיחס העינוי אל הנפש היא תמיד‬.‫’העינוי’ יבוא על כל דבר של צער שירגיש בו הכנעת כחות נפשו‬
‫ והעינוי שישוו בם כל בני אדם היא דוקא‬.‫ והעינוי יהיה לפי מזג האדם; יש מתענה בדבר קל ויש לא‬.‫מאכילה ושתיה‬
)‫ (אחרי סימן עב‬. ‫מאכילה ושתיה‬

Rule 502: ‫( העינוי‬suffering) comes on any matter of pain that one will feel through the
subjugation of the powers of one’s soul. And in any place where ‫ העינוי‬is ascribed to the soul, it
will always will be through the lack of eating and drinking. And ‫ העינוי‬will be according to the
temperament of the man; there can be light suffering and difficult suffering. And ‫ העינוי‬is the
same for all humans in precisely the lack of food and drink.

‫כלל תקג‬

"‫פעל ושם "ציד‬

.‫בדיוק בא רק על הניצוד על ידי מצודה‬ •

)‫ (אחרי סימן קיא‬. ‫ובהרחבה כולל על הכנת המזון והצרכים בכלל‬ •

Rule 503: The verb and noun ‫( ציד‬hunt):

In its precise meaning, it only refers to that which is hunted through a trap.

And in its broad meaning, it includes preparation of food and necessities in general.
 ‫כלל תקד‬

‫ ושם "עפר" על הפרור‬,‫ יאמר שם "אדמה" על רגבים מדובקים שלמים‬.‫יש הבדל בין עפר ובין אדמה כשבא על התלוש‬
‫ ועיין מצורע סימן‬.‫ (אחרי ס' קכ‬. ‫ ובהרחבה כולל גם כתשת אבנים ולבנים וחרסית‬,‫ ובדיוק הוא רק עפר אדמה‬.‫והשחוק‬
)‫ וסימן קא‬,‫צח‬

Rule 504: There is a difference between ‫( עפר‬dirt) and ‫( אדמה‬earth) with respect to detachment
from the earth: It will say the noun ‫ אדמה‬when talking about a clods of earth attached together as
a whole, while the noun ‫ עפר‬is about the morsel and the eroded. In its precise meaning, it means
only the dirt of the ground, and in its broad meaning, it also includes crushed stones, bricks, and
clay.

‫כלל תקה‬

,‫ קמל‬, ‫ ועל הכורת השבלים יאמר [מולל‬.]‫ עוקר‬, ‫ ועל התולש יאמר [משרש‬.‫"קציר" בדיוק היא רק במגל‬ •
.]‫וכדומה‬
)‫ סימן יז‬,‫ סימן יד‬,‫ובהרחבה יקרא הכל בשם "קציר" (קדושים סימן יב‬ •

)‫ (קדושים סימן יג‬. "‫סתם "קציר" הוא התבואה אבל גם הקטניות נקראו בשם לויי "קציר הארץ" "קציר שדה‬

Rule 505: ‫( קציר‬harvesting) in its precise meaning is only with a sickle. And with respect to
detachment, it will say ‫ משרש‬and ‫( עוקר‬uproot). And with respect to cutting off stalks, it will say
‫( מולל‬crush), ‫( קמל‬wither), etc.

And in its broad meaning, the noun ‫ קציר‬refers to all techniques of harvesting.

‫ קציר‬alone refers to grains, but also with respect to legumes, it uses the particular language ‫קציר‬
‫( הארץ‬harvesting the land) and ‫( קציר שדה‬harvesting the field).

‫כלל תקו‬

. )‫ ובהרחבה כולל גם מקום אילנות (קדושים סימן יג‬,‫שם "שדה" בדיוק היא רק שדה זרע‬

,‫ על לימוד המשנה‬,‫ ועל כן ימליץ על כל דבר אמצעי כמו הבמה‬,)‫השדה היא אמצעי בין העיר והמדבר (מצורע סימן כט‬
‫ שנערה המאורסה נקראת בשם "שדה" נגד מה שימליצו לקרא את האשה בשם‬. )‫על נערה המאורסה (אחרי סימן צו‬
)‫ שלכן הוציאו חז"ל מה שכתוב "וישב מחוץ לאהלו" על היתר תשמיש (מצורע סימן לד‬,"‫"אהל" ובשם "בית‬

Rule 506: The noun ‫( שדה‬field) in its precise meaning is a field of only seeds. And in its broad
meaning, it also includes a place of trees.

‫ השדה‬is in the middle, between a city and a desert; and thus, it is used to speak by way of
metaphor for any intermediate matter, as it does with a private altar723 (which is in the middle,

723
Leviticus 17:5. There it refers to a private altar with the language ‫( על פני השדה‬in the open field).
between the Temple in Jerusalem and the Tabernacle in the desert), in the learning of the
Mishnah (which is in the middle, between the Scripture and the Gemara), about a young girl who
is engaged (who is in the middle, between a single girl and a married woman): The young girl
who is engaged is referred to with the noun ‫ שדה‬opposite of the poetic language to call a woman
with the noun ‫( אהל‬tent) or the noun ‫( בית‬house); thus, the sages of blessed memory interpret ‫וישב‬
‫( מחוץ לאהלו‬but shall dwell outside his tent)724 to be about permitted relations.

‫כלל תקז‬

.‫יש הבדל בין "לקט" בקל ובין "ליקט" בכבד‬

.‫שהנלקט בקישוי על ידי שהוא מפוזר בא בבנין הכבד‬ •

) ‫ ( קדושים סימן יח‬. ‫וגם פירשוהו חז"ל על המלקט לאחרים כדין בנין היוצא‬ •

Rule 507: There is a difference between ‫( לקט‬collect in simple conjugation) and ‫( ליקט‬collect in
intensive conjugation):

Collection that is with difficulty because everything is spread out comes in intensive conjugation.

And also the sages of blessed memory explain that ‫( לקט‬collection) for others comes as a
transitive verb.

‫כלל תקח‬

‫ ושם "אשכולות" הושאל מן הגפן אל גדולי‬.‫שם "עוללות" הושאל מן הקטנים באנשים אל האשכולות הקטנים בגפן‬
.‫המעלה באנשים‬

‫ ומושג‬,‫ מושג לקיטת העוללות‬.‫ ויש בו שני מושגים‬.’‫על האשכולות ישמש בפעל ’בצר’ ועל העוללות בפעל ’עולל‬
)‫ (קדושים סימן יט‬. ‫ כי העוללות נלקטות בסוף‬,‫הדקדוק והאיחור‬

Rule 508: The noun ‫( עוללות‬gleanings) is borrowed from infants/toddlers to mean small clusters
of grapes, i.e., gleanings. And the noun ‫( אשכולות‬clusters) is borrowed from wine to mean men of
great virtue.

The verb ‫( בצר‬to pick grapes) is used with ‫ אשכולות‬and the verb ‫( עולל‬glean) is used with ‫עוללות‬.
And there are two concepts associated with ‫עוללות‬: The concept of taking the gleanings and the
concept the minutia and the delay, since the gleanings are collected in the end.

‫כלל תקט‬

‫ משום שאין צריך ליתן הפאה רק‬."‫יש הבדל מה שביתר מתנות עניים תפס לשון "נתינה" ובפאה תפס לשון "עזיבה‬
.‫להניח לפניהם והם יבזבזו‬

724
Leviticus 14:8.
 )‫ (קדושים סימן כב‬. ‫ שהעוזב אינו מנקה מן הקש והמוץ‬,"‫וכן יש הבדל בין "עזיבה" ל"הוצאה‬

Rule 509: There is a difference between leaving gifts for the poor with the language ‫( נתינה‬give)
and leaving unharvested produce in the corners of the field with the language ‫( עזיבה‬leave) in
that there is no need to give the produce that is left unharvested, only to place it before them
while they are left to waste.

And moreover, there is a difference between ‫ עזיבה‬and ‫הוצאה‬, in that ‫ עזיבה‬is not clean from
straw and chaff.

‫כלל תקי‬

.‫ ויש הבדל ביניהם‬.] ‫ שתילה‬,‫ זריעה‬,‫בנטיעת האילנות נמצא לשון [ נטיעה‬

)‫פעל 'נטע' הונח על שמניח גרעיני הזרע בארץ (אם לא בשמיחס הנטיעה אל העץ‬ •
‫ופעל 'זרע' הונח בעצם על הברכת כלאים מין בשאינו מינו‬ •
‫ופעל 'שתל' הונח על עץ שעוקרים אותו ממקומו ושותלים אותו במקום אחר‬ •

) ‫ וסימן נט‬,‫( קדושים סימן מט‬

Rule 510: Planting of trees is found with the language ‫נטיעה‬, ‫זריעה‬, ‫( שתילה‬planting), and there is
a difference between them:

The verb ‫ נטע‬comes when one places seed in the ground (unless one attaches a sapling to a tree).

And the verb ‫( זרע‬sowing) refers to the layering of hybrids of two different species.

The verb ‫ שתל‬specifies a tree that one uproots from its place and plants in another place.

‫כלל תקיא‬

)‫ לא לסייג ולקורות (קדושים סימן ס‬,‫ ש"עץ מאכל" היינו שיהיה מיוחד למאכל‬."‫יש הבדל בין "עץ מאכל" ל"עץ פרי‬

. ‫ (קדושים סימן סט‬. ‫ ש'פרי' כולל גם בעודו במעמד הגידול אבל 'תבואה' היא הנגמרת‬.‫ויש הבדל בין פרי ובין תבואה‬
)‫ וסימן יא‬,‫בהר סימן ה‬

Rule 511: There is a difference between ‫( עץ מאכל‬tree for food) and ‫( עץ פרי‬fruit tree): ‫עץ מאכל‬
means that it will be special for eating, not for a fence or for beams of wood.

And there is a difference between ‫( פרי‬fruit) and ‫( תבואה‬grain): ‫ פרי‬also includes fruit while still
in the status of growth, but ‫ תבואה‬is finished growing.

Chapter 50
‫כלל תקיב‬
 ‫ ועל כן שם‬.‫ ושם "אלקים" נקרא בו מצד הכוחות שגבל במדה ובגבול‬.‫שם "הויה" נקרא בו מצד שמהוה את הכל‬
.‫"הויה" רחמים ושם "אלקים" דין‬

‫ ולא נמצא שם‬.)‫ וסימן קנא‬,‫ושם "אלקים" שבא בכינוי אל ישראל מורה ההשגחה הפרטיית ביחוד (אחרי ס' קל‬
)‫ אמור ס' לב‬. ‫ רק אל נביא או מלך (ויקרא ס' רנח‬,‫"אלקים" בכינוי אל יחיד‬

Rule 512: The name ‫( הויה‬The Tetragrammaton, the Hebrew word for God which is derived
from the verb “to be”) is called such, because He brings into being everything. And the name
‫( אלקים‬God) is called such, from the forces that He limits with measurement and restriction. And
thus, the name ‫ הויה‬represents mercy, while the the name ‫ אלקים‬represents judgement.

And the name ‫ אלקים‬that comes with a pronoun representing Israel teaches about special Divine
Providence. And the name ‫ אלקים‬is not found with a singular pronoun, except when it refers to a
prophet or a king.

‫כלל תקיג‬

‫ והמשפטים הם בין אדם‬.‫ וחוקי ה' כוללים לרוב מצות שבין אדם למקום‬.‫חוקים הם הנמוסים הכוללים שאין להם טעם‬
.‫לחברו ויש להם טעם‬

. ‫ (שמיני סימן מ‬. ‫ מצד שדרושי תורה שבעל פה בנוים על כללי הלשון וחוקיהם‬,‫וגם בא שם "חוקים" על המדרשות‬
)‫ בחקותי סימן ב‬. ‫ בהר ס' לה‬. ‫ וסימן קמב‬,‫ וסימן קמ‬,‫ וסימן קלט‬,‫ וסימן קלד‬,‫ וסימן קלג‬,‫אחרי ס' קלב‬

)‫וכן בא שם "חוקים" על חוקי הטבע הכוללים שגבל ה' בעולמו (קדושים סימן מז‬

Rule 513: ‫( חוקים‬statutes) are general laws for which there is no reason. And '‫( וחוקי ה‬statutes of
God) usually include commandments between man and God. And ‫( המשפטים‬laws) are laws
between man and his fellow man, and there are reasons for them.

And the noun ‫ חוקים‬is also used to refer to homiletical interpretations from the perspective that
interpretations in the Oral Law are based on the rules of language and their statutes.

And moreover, the noun ‫ חוקים‬refers to the laws of the nature which limit God in His world.

‫כלל תקיד‬

‫ ובזה משתתף עם הוראות אחרות שיש לפעל‬.‫יש הבדל בין זכירה ובין פקידה; שהפקידה היא על ידי בקרת המעשים‬
.)‫זה על החשבון ועל הפקדון ועל ההנחה במקום (אחרי סימן קמח‬

Rule 514: There is a difference between ‫ זכירה‬and ‫( פקידה‬remembrance): ‫ פקידה‬is through an

inspection of actions.

‫כלל תקטו‬

.)‫ ( ב ) על ההתנשאות על דרכי הטבע והחומר (שמיני ס' קסח‬,‫ ( א ) על הפרישות מדברי חול‬-- ‫הקדושה תאמר‬
 )‫ וסימן ק‬,‫ויש בקדושה מדרגות רבות (קדושים ס' א‬

Rule 515: ‫( קדושה‬holiness) means: 1) refraining from secular matters. 2) Rising above the ways
of nature and the material.

And there are many levels to ‫קדושה‬.

‫כלל תקטז‬

‫ ו"ירא מן" מתירא‬,‫ "ירא את" מתירא מהעצם עצמו‬.‫ ובין ירא שאחריו מ"ם‬,"‫יש הבדל בין ירא שאחריו מלת "את‬
.)‫מסבת העצם (קדושים סימן ד‬

Rule 516: There is a difference between ‫( ירא‬fear) when the word ‫ את‬comes afterwards and ‫ירא‬
when the letter ‫ מ‬comes afterwards: ‫ ירא את‬is referring to the thing itself that one fears. And ‫ירא‬
‫ מן‬is referring to the cause of the fear.

1 Samuel 14:26 says, ‫( ויבא העם אל היער והנה הלך דבש ואין משיג ידו אל פיו כי ירא העם את השבעה‬And
when the people were come unto the forest, behold a flow of honey; but no man put his hand to
his mouth; for the people feared the oath), using the words ‫ כי ירא העם את השבעה‬for “for the
people feared the oath”. This is an example of referring to the thing itself that one fears, namely
the oath.

Deuteronomy 5:5 says, ‫אנכי עמד בין יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר יהוה כי יראתם מפני האש ולא‬
‫( עליתם בהר לאמר‬I stood between the LORD and you at that time, to declare to you the word of the
LORD; for you were afraid because of the fire, and went not up to the mount—saying), using the
words ‫ כי יראתם מפני האש‬for “for you were afraid because of the fire”. This is an example of
referring to the cause of the fear, namely the fire.725

‫כלל תקיז‬

‫ והצדק ישקיף על הענין והנידון והנדונים וכפי צורך הזמן‬,‫ המשפט הוא כפי שורת הדין‬.‫יש הבדל בין משפט ובין צדק‬
.)‫והמקום והיושר וכדומה (קדושים סימן כב‬

.)‫ יכוין שהמשפט לא יהיה נלוז מן הצדק והאמת (קדושים ס' לט‬-- "‫וכשבא שם "צדק" לתאר שם "משפט‬

Rule 517: There is a difference between ‫( משפט‬law) and ‫( צדק‬justice): ‫ משפט‬is according to the
letter of the law, while ‫ צדק‬focuses on the matter at hand and the ones being judged according to
the needs of the time, place, and what is right, etc.

And when the noun ‫ צדק‬comes to modify the noun ‫משפט‬, it means that the law will not deviate
from justice and truth.

725
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Kedoshim 4.
 ‫כלל תקיח‬

‫פעל עשק לדעת חז"ל עיקר הנחתו על התוספות והיתור‪ .‬והונח על כובש שכר שכיר מצד שיאמר להשכיר שהכסף‬
‫שרוצה בשכרו הוא יותר מן המגיע לו‪ ,‬ומזה נטה אהלו אל כל מיני כובשי שכר שכיר ‪( .‬קדושים סי' כט)‪.‬‬

‫‪ (oppress), according to the sages of blessed memory, refers primarily to‬עשק ‪Rule 518: The verb‬‬
‫‪additions and excess. And it is used when one withholds the wages of a hired worker by saying‬‬
‫‪to him that the money that he wants as his wages is more than what he is owed, and from this the‬‬
‫‪employer becomes accustomed to all types of withholding wages of hired workers.‬‬

‫כלל תקיט‬

‫יש הבדל בין "שכר" ובין "פעולה"‪.‬‬

‫בשם "פעולה" ישקיף על פרטי המלאכות אשר פעל ועשה‪ ,‬ובשם "שכר" ישקיף על הרווח לבד‪.‬‬ ‫•‬
‫או כגון ששכרו לזמן וישקיף לפי מה שהתנה עמו; האומן יקבל בעד הפעולה והשכיר לפי שכר הקצוב‪.‬‬ ‫•‬
‫ויש עוד הבדל שה'שכר' מיוחס רק אל מי ששכרוהו‪ ,‬לא אל מה שפעל על ידי אמצעי‪ .‬וה'פעולה' תתיחס גם‬ ‫•‬
‫במה שפעל על ידי אמצעי ‪( .‬קדושים סימן ל)‬

‫‪ (laborer):‬פעולה ‪ and‬שכר ‪Rule 519: There is a difference between a‬‬

‫שכר ‪ focuses on the particulars of the labor that one performs, while the noun‬פעולה ‪The noun‬‬
‫‪focuses on the payment alone.‬‬

‫‪ focuses on one’s wages for a period of time, and it focuses according to‬שכר ‪Or for example,‬‬
‫‪what is stipulated with it; the craftsman accepts for the sake of his labor and the salaried‬‬
‫‪employee according to a fixed payment.‬‬

‫‪ only refers to who gets paid, not what is worked on‬שכר ‪And there are more differences in that‬‬
‫‪ refers also to what gets worked on through a middleman.‬פעולה ‪through a middleman. But‬‬

‫כלל תקכ‬

‫שם "חרש" מובא תאומי על הבלתי שומע ועל המחריש (קדושים ס' לד)‪.‬‬

‫וכן שם "עור" מובנו תאומי אל שתום העין ועל עור הלב‪ .‬ונגד עור הלב בא פעול פקח‪ .‬ולכן יפרט כמה פעמים לומר‬
‫"עור עיניו" להוציא עורון הלב (קדושים סימן לה)‪.‬‬

‫ושם "עור" כולל גם מעין אחת‪ .‬וכן שם "פסח" ‪ --‬גם על רגל אחד; אם לא בשמפרש "את עיני צדקיהו עור"‪" ,‬והוא‬
‫פסח על שתי רגליו"‪.‬‬

‫"והצולע" נשמטה יריכו והולך על צלע אחד‪ .‬והפסח דולג‪ .‬ושניהם יהיה גם מתולדה‪ .‬אבל "נכה רגלים" דוקא על ידי‬
‫הכאה (אמור סימן מז)‬
Rule 520: The noun ‫( חרש‬deaf and mute person) refers to two things, not hearing and not
speaking.

And moreover, the noun ‫( עור‬blind person) refers to two things, blindness of the eye and
blindness of the heart. And opposite blindness of the heart comes the verb ‫( פקח‬open). And thus,
the phrase ‫( עור עיניו‬blind in his eyes) is used several times to exclude blindness of the heart.

And the noun ‫( עור‬blind person) also includes blindness in one eye. And moreover, the noun ‫פסח‬
(cripple) – can also mean cripple on one foot; unless it explains: ‫( את עיני צדקיהו עור‬and put out
the eyes of Zedekiah)726, ‫( והוא פסח על שתי רגליו‬and he was lame on both his feet)727.

‫( והצולע‬lame) - his thigh was collapsed, and he goes on one limp. And a ‫ פסח‬skips. And both can
also be from birth. But ‫( נכה רגלים‬crippled legs) is precisely through being beaten.

‫כלל תקכא‬

‫ וה'הוד' הוא הענין הפנימי הצוריי המיפה‬,‫[ הוד והדר ] ה'הדר' הוא היופי החצוני המיוחד לכל דבר שבו נהדר במינו‬
.)‫ ועיין אמור ס' קצו‬.‫ וסימן פ‬,‫את הדבר מצד צורתו (קדושים ס' לח‬

)‫וגדר נשיאת פנים הוא שמיתר איזה פשע ורוע ענין שיש בו ומעביר עליו (קדושים סימן לז‬

Rule 521: ‫ הוד‬and ‫( הדר‬splendor) – The word ‫ הדר‬is a special exterior beauty which refers to
anything that is magnificent in its species. And ‫ הוד‬refers to the interior essence which makes the
thing beautiful in its appearance.

‫( נשיאת פנים‬respect) is when He spares a certain disaster or evil matter, and He passes over it.

‫כלל תקכב‬

."‫יש הבדל בפעל יכח בין אם בא אחריו שימוש הלמ"ד או מלת "עם" או מלת "את‬

‫ שניהם מתוכחים יחד‬-- "‫"יכח לפלוני" או "יכח עם פלוני" הוא ויכוח על פי דרכי השכל; ו"יכח עם פלוני‬ •
.‫ומחליפים דבריהם זה עם זה‬
‫ שמוכיחו על חטא פרטי שעשה‬,‫אבל "יכח את" הוא קרוב לענין מוסר‬ •

) ‫( קדושים סימן מג‬

Rule 522: There is a difference between the verb ‫( יכח‬rebuke) if it comes with the prefix letter ‫ל‬
or the word ‫( עם‬with), or the word ‫ את‬afterwards:

726
2 Kings 25:7.

727
2 Samuel 9:13.
‫ יכח לפלוני‬and ‫ יכח עם פלוני‬are rebuke through reason. And ‫ – יכח עם פלוני‬both of them argue
together and exchange their words with one another.

But ‫ יכח את‬is close to the theme of ‫( מוסר‬rebuke), that he rebukes him about a particular sin that
he made.

‫כלל תקכג‬

‫ ונקשר לרוב‬,‫ ובא מן הגדול אל הקטן‬,‫ אם בשוטים או בדברים‬,‫ המיסר כופה להמיוסר‬.‫תוכחה‬-‫ויש הבדל בין מוסר ל‬
)‫ ובא לרוב על העבר (קדושים סימן מג‬,‫ והמוכיח הוא לרוב בראיות‬.‫עם העתיד‬

Rule 523: And there is a difference between ‫ מוסר‬and ‫( תוכחה‬reproof): ‫ מוסר‬compels one to be
chastised, with either whips or words, and it comes from great to small, and it is usually about
the future. And ‫ תוכחה‬is usually with proof/evidence and is usually about the past.

‫כלל תקכד‬

.‫ נטר ] "הנקמה" היא בפועל ו"הנטירה" היא בלב‬, ‫[ נקם‬

)‫ (קדושים סימן מד‬.‫ שה'נוטר' היא רק בדברים הגיונים‬. ] ‫ויש הבדל בין [ נוטר לשומר ונוצר‬

Rule 524: ‫ נקם‬and ‫( נטר‬vengeance/bearing a grudge): ‫ נקם‬is with action, while ‫ נטר‬is in the heart.

And there is a difference between ‫נוטר‬, ‫לשומר‬, and ‫( נוצר‬guard) - ‫ נוטר‬is only with words of
reason.

‫כלל תקכה‬

] ‫[ שונא אויב צר‬

‫השנאה נעלמת‬ •
‫האויב איבתו גלויה ואינו מציר בפועל‬ •
‫והצר מציר בפועל‬ •

) ‫ בחקותי ס' כד‬. ‫ וסימן מד‬,‫( קדושים ס' מב‬

Rule 525: The words ‫צר‬, ‫אויב‬, ‫( שונא‬hate/enemy):

‫ השנאה‬has concealed hatred.

‫ האויב‬is his revealed enemy, but does not cause actual harm.

‫ הצר‬does cause actual harm.

‫כלל תקכו‬
 ‫ ומה שכתוב "ואהבת לרעך כמוך" היינו שיאהב להגיע לחברו מה שרוצה להגיע‬."‫פעל ’אהב’ נקשר תמיד עם "את‬
‫ שמורה ההגעה אל הדבר (קדושים סימן‬-- ‫ ובין הלמ"ד‬,‫ שמורה על עצם הפעול‬-- "‫ שזה ההבדל בין מלת "את‬.‫לעצמו‬
)‫מה‬

Rule 526: The verb ‫( אהב‬love) is always linked with ‫את‬. And when it is written ‫ואהבת לרעך כמוך‬
(you shall love your neighbour as yourself)728, it means he would love for his friend to attain
whatever he wants to attain for himself. And this is the difference between the word ‫את‬, which
teaches about the essence of the action and the letter ‫ל‬, which teaches about the attainment of the
matter.

It is impossible for a person to love his neighbor as he loves himself. However, it is possible for a
person to love for his neighbor to attain whatever he wants to attain for himself. This is why the
Torah uses the letter ‫ ל‬in Leviticus 19:18 when commanding a person to love his neighbor as
himself729.

‫כלל תקכז‬

‫ויש 'ביקור' הגיוני שהיו מבקרים את הנלקה בבית דין‬ .‫פעל ’בקר’ בא על המעיין על הדבר לדעת טבעו ותכונתו‬
.)‫ומודיעים חטאו על ידי קריאה (קדושים ס' נד‬

.)‫ולא יצדק 'ביקור' על הדרישה והחיפוש אם נמצא הדבר; רק על העיון בדבר הנמצא (תזריע ס' קלה‬

Rule 527: The verb ‫( בקר‬investigation) comes on the origin of the matter, to know its nature and
its character. And there is logical ‫ ביקור‬in which they investigate a person getting hit in court and
inform of his sin through a reading.

And ‫ ביקור‬is not correct with respect to an investigation as to whether a matter is real; it is only
correct with respect to the study of a matter that is known to be real.

Chapter 51
‫כלל תקכח‬

.)"‫פעל ’נאף’ רק באשת איש (מלשון "אף כי קנאה חמת גבר‬

‫ ו'זנה' מצד שמזמנת עצמה לפסול לה או להפקר (ועיין‬,‫ 'נאף' מצד הבעילה‬.’‫ועל האשה בא פעל ’נאף’ ופעל ’זנה‬
.‫ ועל כן אצל הזכר לא בא פעל 'זנה' בשום מקום; רק עם מקושר עמו עבודת כו"ם‬.)‫ אמור ס' יד‬. ‫בקדושים ס' עז‬

.)‫ויש הבדל בין "נאף" בקל ובין "מנאף" בכבד שפירושו שגורם ניאוף לזולתו (קדושים סימן קה‬

728
Leviticus 19:18.

729
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Kedoshim 45.
Rule 528: The verb ‫( נאף‬adultery) only applies to a married woman (it comes from ‫אף כי קנאה חמת‬
‫ גבר‬- For jealousy is the rage of a man730).

And for the woman, the verb ‫ נאף‬and the verb ‫ זנה‬apply. ‫ נאף‬is with respect to copulation and ‫זנה‬
is with respect to inviting herself to be invalidated or to make herself available. And thus, with
respect to the male, the verb ‫ זנה‬is never used anywhere; only with respect to involving himself
with idol worship.

And there is a difference between ‫ נאף‬in simple conjugation and ‫ מנאף‬in intensive conjugation, in
that ‫ מנאף‬means that one causes someone else to commit adultery.

‫כלל תקכט‬

‫ ו"שכב אותה" מציין דוקא‬,‫ ש"שכב עמה" כולל אף שכיבה שלא כדרכה‬."‫יש הבדל בין "שכב אותה" ובין "שכב עמה‬
)‫ וסימן קסד‬,‫ (מצורע ס' קס‬. "‫ וכל מקום שדיבר דרך צניעות תפס לשון "שכב עמו‬.‫שכיבה כדרכה‬

. ‫ ומזה הוציאו חז"ל שמה שכתוב "את זכר לא תשכב" הוא אזהרה לנשכב‬,"‫ועל שכיבת זכר לא יצדק לשון "שכב את‬
)‫(קדושים ס' קט‬

Rule 529: There is a difference between ‫ שכב אותה‬and ‫( שכב עמה‬lie with her): ‫ שכב עמה‬includes
lying down even in an unnatural way, while ‫ שכב אותה‬indicates lying down precisely in the
natural way. And any place where it speaks in a way of modesty, it will use the language ‫שכב עמו‬.

And with respect to lying with a male, the language ‫ שכב את‬is not correct, and from this the sages
of blessed memory conclude that when it is written ‫( את זכר לא תשכב‬You shall not lie with
mankind, as with womankind)731, it is a warning against lying down with another male in the
passive way.

‫כלל תקל‬

‫ לכן בנדה לא אמר לשון 'גילה' רק‬.‫ שהעראה היא הדיבוק באותו מקום‬.’‫יש הבדל בין ’הערה’ ובין ’גילה‬ •
‫ וגם באחות אב אמר 'הערה' ללמד מבין שניהם שחייב על העראה כגמר‬.‫לשון 'הערה' אחר שהיא מותרת לו‬
.)‫ביאה (קדושים ס' קיז‬

‫ ומה שכתוב ביבמה "יבמה יבוא עליה" מורה‬."‫ובכ"מ בא לשון ביאה או קריבה אל אשה בשימוש מלת "אל‬ •
.)‫בעל כרחה (קדושים ס' קכב‬

'‫ (קדושים ס‬. ‫ וחז"ל פירשוהו על זווג הבהמות בכלל‬,‫ופעל ’רבע’ לא מצאנוהו רק על זווג מין בשאינו מינו‬ •
)‫מו‬

730
Proverbs 6:34.

731
Leviticus 18:22.
 )‫ וסימן קסד‬,‫ עיין (מצורע ס' קס‬-- "‫וביאור שם "שכבת זרע‬ •

)‫ וסימן קצז‬,‫ (מצורע סימן קע‬-- ] ‫ זבה‬, ‫ דוה‬, ‫ושם [ נדה‬ •

Rule 530: There is a difference between ‫( הערה‬made naked) and ‫( גילה‬uncover): ‫ העראה‬is an
attachment to the place of the nakedness. Thus, with respect to a menstruating woman, it does
not use the language ‫גילה‬, only the language ‫הערה‬, as she is permissible to him. And also with a
sister of a father, it says ‫ הערה‬to teach that for both of them, the prohibition of ‫ העראה‬applies as
soon as the intercourse is finished.

In all places, the language ‫( ביאה‬copulation) and ‫( קריבה‬closeness) with a woman come before
the word ‫אל‬. But when it is written with respect to the law of a childless widow awaiting Levirate
marriage ‫( יבמה יבוא עליה‬her husband's brother shall go in to her)732, it teaches that it is forced.

And the verb ‫( רבע‬mate) is only found with respect to pairing of two things that are not of the
same species, and the sages of blessed memory interpret it to mean pairs of animals in general.

And an explanation of the noun ‫( שכבת זרע‬flow of seed) – See above citations.

For ‫ זבה‬, ‫ דוה‬, ‫נדה‬, see the above citations.

‫כלל תקלא‬

‫מן פעל ’זמם’ (שמורה על המחשבה בעצה עמוקה להרע או להטיב) נגזר שם "מזימה" על עומק עיון והתגברות‬
‫ ובתורה לא תמצא‬.‫ ושם זימה הונח ביחוד על השתקעות המחשבה בחטא ובזנות‬.‫מחשבה; פעמים לטוב ופעמים לרע‬
) ‫ ( קדושים ס' קיא‬. ‫שם זה רק במחלל את בתו להזנותה ובערות אשה ובתה‬

.‫ וכל אחד נצרך לדרוש מיוחד‬-- ‫ וכדומה‬,‫ חסד‬,‫ זימה‬,‫ תועבה‬-- ‫והכתוב דבר בעריות בלשונות מיוחדות‬

‫ ובערות אשה ואמה‬.‫ ויש בזה טעם על פי הפשט‬.’‫ובכל העריות תפס לשון שכיבה ובאחותו ואשת אחיו תפס ’לקיחה‬
)‫ (קדושים סימן קי‬. ‫ ויש בזה לימוד‬,'‫תפס גם כן 'לקיחה‬

Rule 531: The noun ‫( מזימה‬conspiracy/plot) is derived from the verb ‫( זמם‬conspiring), which can
sometimes be for good and sometimes for evil. And the noun ‫( זימה‬lewdness) in particular
specifies the immersion of one’s thoughts into sin and immorality. And in the Torah, this noun is
only found with respect to the profanity of one’s daughter with immorality733 and the uncovering
the nakedness of a woman and her daughter734.

732
Deuteronomy 25:5.

733
Leviticus 19:29.

734
Leviticus 18:17.
And matters of immorality come in the Scripture in a special language– ‫( תועבה‬abomination),
‫( זימה‬lewdness), ‫( חסד‬shameful), etc., and each one is needed for a special homiletical
interpretation.

And all immorality uses the language ‫( שכיבה‬lying down), and lying with one’s sister or the wife
of one’s brother uses ‫לקיחה‬. And there is a reason for this in accordance with its simple meaning.
And with respect to uncovering the nakedness of a woman and her mother, it also uses ‫לקיחה‬,
and there is something special to learn from this.

Leviticus 20:14 says, ‫ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם‬
(And if a man take with his wife also her mother, it is wickedness: they shall be burnt with fire,
both he and they; that there be no wickedness among you.), using the verb ‫ יקח‬for “take”. This is
to teach that the man is liable only because he married a woman and then lay with her daughter.
But if he had forced or seduced a woman and then lay with her daughter, the verse would not
pertain to him735.

‫כלל תקלב‬

‫ אבל כשיאמר "לקח לאשה" בשימוש הלמ"ד היא רק על‬.‫לשון ’לקיחה’ באשה נופל בין על האירוסין בין על הנשואין‬
‫ וכן יצדק לשון זה על היבום שהיא גם כן‬.‫ לא על ההכנסה לחופה אחר האירוסין‬,‫האירוסין שהיא תחלת הלקיחה‬
)‫ (אמור סימן לח‬. ‫תחלה הקיחה‬

‫ וזה ההבדל בין פעל‬.‫ שפעל 'קנה' מציין כל שנעשה שלו בכל אופן שיהיה‬,‫וכן ישמש על נשיאת אשה בלשון קנה וקנין‬
. ‫ ופעל 'קנה' כולל כל מיני קנין שיהיה הדבר שלו‬,‫ שפעל 'כרה' הונח רק על הנקנה על ידי מכירה‬.’‫’קנה’ ופעל ’כרה‬
)‫(אמור סימן פז‬

Rule 532: The language ‫( לקיחה‬taking) a woman is used whether it is talking about betrothal or
marriage. But when it says ‫ לקח לאשה‬with the prefix ‫ל‬, it is only talking about betrothal that is
the beginning of the ‫לקיחה‬, not about entering the wedding canopy after betrothal. And
moreover, this language is correct with respect to a levirate marriage, since that is also the
beginning of ‫לקיחה‬.

And moreover, it uses the language ‫( קנה‬acquire) and ‫( קנין‬acquisition) with respect to marriage
to a woman. And this is the difference between the verb ‫ קנה‬and the verb ‫( כרה‬buy): The verb ‫כרה‬
comes only on that which is acquired through selling, while the verb ‫ קנה‬includes all types of
acquisition of something that will be his.

‫כלל תקלג‬

‫ש"קנין" כולל כל דבר שהוא ברשותו‬ ."‫ ובין "מקנת כסף" או "קנין כסף‬,‫ויש הבדל בין קנין או מקנה הכתוב סתם‬
)‫ (אמור סימן פז‬. ‫אף לזמן אבל "קנין כסף" מציין מה שהוא שלו בהחלט‬

735
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Kedoshim 110.
Rule 533: And there is a difference between ‫ קנין‬or ‫( מקנה‬acquisition) when written alone and
‫ מקנת כסף‬or ‫( קנין כסף‬acquisition of money): ‫ קנין‬includes anything that is in his possession, even
for a period of time, while ‫ קנין כסף‬indicates what is his without a doubt.

‫כלל תקלד‬

‫ ובשם "כלה" נקראת גם‬,‫ שלא נקראת בשם "אשת הבן" רק בחיי הבן‬."‫יש הבדל בין שם "כלה" ובין שם "אשת הבן‬
.‫אחר מותו‬

'‫ לא יפול רק על אשה שיש לו בה קידושין (קדושים ס‬,"‫ לא כן "אשת הבן‬.‫ושם "כלה" יצדק גם על כלתו שפחה ונכרית‬
.)‫קח‬

Rule 534: There is a difference between the noun ‫ כלה‬and ‫( אשת הבן‬daughter-in-law), as one
only uses the noun ‫ אשת הבן‬when the son is alive, while the noun ‫ כלה‬can also be used after the
son dies.

And the noun ‫ כלה‬is correct also if his daughter-in-law is a servant or a Gentile. Not so with ‫אשת‬
‫הבן‬, as it is only used when the woman is married with a ‫( קידושין‬sanctification).

‫כלל תקלה‬

‫ ושם "אחי האב" כולל בין‬,‫ ששם "דוד" לא בא רק על אחי אביו מאב‬."‫ויש הבדל בין שם "דוד" ובין שם "אחי האב‬
)‫ בהר ס' צז‬. ‫ (קדושים ס' קיט‬. ‫מן האב בין מן האם‬

Rule 535: And there is a difference between the noun ‫( דוד‬uncle) and the noun ‫( אחי האב‬brother
of the father): The noun ‫ דוד‬only means the paternal brother of his father, while the noun ‫אחי האב‬
also includes the maternal brother of his father.

‫כלל תקלו‬

‫ שמזה בא על הבשר המוכן למאכל אדם ועל‬,‫ ועיקרו על דבר הדומה וניתך לבשר האדם‬."‫ושם "שאר" נרדף עם "בשר‬
.‫ גם נרדף עמו על מושג הקורבה‬.‫המזון עצמו‬

‫ ש'שאר' סתם לא בא רק על הקרוב בלא אמצעי [והם אשתו ושאר‬."‫ויש הבדל בין "שארו" סתם ובין "שאר בשרו‬
.)‫ אבל "שאר בשרו" כולל גם הקרוב על ידי אמצעי (אמור סימן ה‬,]‫קרובים המפורשים גבי טומאת כהנים‬

Rule 536: And the noun ‫( שאר‬kin) is synonymous with ‫( בשר‬flesh). And its main idea is
something similar and that it melts into the flesh of man, that from this it comes on the flesh that
is prepared for human consumption and on the food itself. Also, the concept of ‫( קורבה‬kin) is
synonymous with it.

And there is a difference between ‫( שארו‬his kin) alone and ‫( שאר בשרו‬near of kin to him): ‫שאר‬
alone only comes when referring to an immediate relative (and they are his wife and the
remainder of relatives that are mentioned with respect to the uncleanness of priests). But ‫שאר‬
‫ בשרו‬also includes non-immediate relatives.

‫כלל תקלז‬

‫ ומי שאינו בקורבה נוכחיית‬,"‫ שהעומד בקורבה נוכחיית יאמר "קרוב אליו‬."‫ויש הבדל בין "קרוב לו" ובין "קרוב אליו‬
.)‫ וכן בא על שארו שנתרחק (אמור סימן ה‬.‫ ולכן בא לשון "קרוב לו" על עצמיים הגיונים‬."‫יאמר "קרוב לו‬

Rule 537: And there is a difference between ‫ קרוב לו‬and ‫( קרוב אליו‬close to him): For whoever is
standing facing close, it will say ‫קרוב אליו‬, and for whoever is not facing close, it will say ‫קרוב לו‬.
And thus, the language ‫ קרוב לו‬comes to describe one’s sense of being. And moreover, it comes
to describe one’s distant relatives.

‫כלל תקלח‬

‫ וכל מקום שכתוב "מות‬.‫ ומיתת סייף להרמב"ם הלכה למשה מסיני ויש לו רמז בכתוב‬,‫כל מיתות בית דין מפורשים‬
.‫ הוא חנק‬- ‫יומת" סתם‬

)‫ (קדושים סימן קו‬.‫ שאין בו רושם‬-- ]‫ ודומיהם‬, ‫ הריגה‬, ‫ הכאה‬:‫ויש הבדל בין ’מיתה’ לשאר לשונות [כמו‬

‫ ובארתיו (קדושים סימן‬,"‫ ומלשון "בו‬,"‫ "דמיהם‬-- ‫ וזה מלשון רבים‬.‫וכל מקום שכתוב "דמיהם בם" היא מיתת סקילה‬
.)‫קג‬

Rule 538: All forms of the death penalty administered by a Jewish court are mentioned explicitly
in the Torah. And the death penalty by sword is a law that was given to Moses at Mount Sinai
and is hinted to in the text, according the Maimonides. And any place where it is written alone
‫( מות יומת‬shall surely be put to death), it means through strangulation.

And there is a difference between ‫( מיתה‬death) and the rest of terminologies for death (like ‫הכאה‬
(beating), ‫( הריגה‬manslaughter), etc.) in that the word ‫ מיתה‬does not indicate how one dies.

And any place where it is written ‫( דמיהם בם‬their blood shall be upon them), it is referring to
death by stoning. And this comes from the plural ‫( דמיהם‬their blood), and from the language ‫בו‬
(upon him).

There are four types of death penalty that may be given by a Jewish Court, stoning,
strangulation, burning, and death by sword. Stoning is the most severe type of death penalty and
is the only type of death penalty which involves blood exiting from many places of the body. This
is why the language ‫ דמיהם בם‬in plural indicates death by stoning736.

‫כלל תקלט‬

736
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Kedoshim 103.
‫ ולא נמצא לשון זה רק במגדף (אמור‬.‫ ש"רגם בו" מורה דרך נקמה ומשטמה‬."‫ויש הבדל בין "רגם אותו" ובין "רגם בו‬
.)‫סימן רמד‬

Rule 539: And there is a difference between ‫ רגם אותו‬and ‫( רגם בו‬stone him), in that ‫רגם בו‬
teaches the way of vengeance and hatred. And we only find this language with respect to a
person who “blesses” God737.

‫כלל תקמ‬

‫ ובבת כהן שזנתה אמר‬."‫עם הארץ ירגמוהו‬..‫ודרך הכתוב לומר "מות יומת" קודם שיפרש באיזה מיתה כמו "מות יומת‬
. ‫ רק לבאר באיזה אופן תומת‬,‫סתם "באש תשרף" כי אין צריך לומר שחייבת מיתה שגם בת ישראל חייבת מיתה‬
)‫(אמור סימן כא‬

Rule 540: And it is the way of the Scripture to say ‫( מות יומת‬he shall surely be put to death)
before it specifies the type of death penalty, like ‫עם הארץ ירגמוהו‬..‫( מות יומת‬he shall surely be put
to death…the people of the land shall stone him)738. And with respect to a daughter of a priest
who commits harlotry, it simply says ‫( באש תשרף‬she shall be burnt with fire)739, because it is not
necessary to say she is liable to the death penalty, as a female Israelite would also be liable to the
death penalty; it only needs to explain the manner in which she should die.

‫כלל תקמא‬

.)‫המעוברת לא תקרא בשם "נערה" (אמור סימן צז‬

)‫ וסימן לג‬,‫ יש פלוגתא (אמור ס' ז‬-- "‫ואם בוגרת ומוכת עץ נקראת בשם "בתולה‬

Rule 541: One who is pregnant is never called a ‫( נערה‬girl). And if she is an adult who was
damaged by a piece of wood, there is a disagreement among the sages as to whether she can be
called a ‫( בתולה‬virgin).

Chapter 52
‫כלל תקמב‬

‫ וכשיש בה טרחא‬.‫ עבודה ] כל עסק שיתעסק אדם לפעול איזה דבר לצורך תכלית מיוחד נקרא מלאכה‬, ‫[ מלאכה‬
.‫ או מלאכה שדרך לעשותה על ידי עבדים‬,)‫ והוא לרוב בעבודת האדמה (או הדומה לה בעמל‬.‫יתירה ועמל נקרא עבודה‬

737
Leviticus 24:16.

738
Leviticus 20:2.

739
Leviticus 21:9.
 ‫ויש‬ ."‫ לא אסר רק "מלאכת עבודה‬,"‫ שמותר "מלאכת אוכל נפש‬,‫ וביום טוב‬."‫ובשבת ויום הכפורים אסר "מלאכה‬
) ‫ ( אחרי ס' עג‬."‫"מלאכה" סתם ו"מלאכת מחשבת‬

Rule 542: There is a difference between ‫ מלאכה‬and ‫( עבודה‬work) – any work that a man occupies
himself with to do for a special purpose is called ‫מלאכה‬. And when there is an extra effort and
toiling, it is called ‫עבודה‬. And it is usually agriculture (or that which has a similar level of
toiling) or work that is usually done through servants.

And on the Sabbath and the Day of Atonement, ‫ מלאכה‬is prohibited. And on holidays, ‫מלאכת אוכל‬
‫( נפש‬work for the purpose of eating) is permitted, and only ‫( מלאכת עבודה‬servile work) is
prohibited. And there is ordinary ‫( מלאכה‬work) and ‫( מלאכת מחשבת‬skillful work).

‫כלל תקמג‬

‫ ובפרשת בא שאמר "כל מלאכה לא תעשו" הוצרך‬,"‫והנה בכמה מקומות אמר ביום טוב "כל מלאכת עבודה לא תעשו‬
-- "‫ ורק בפרשת ראה אמר גבי יום טוב "לא תעשה מלאכה‬."‫לפרט "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם‬
‫ ר"ל יש מלאכות אסורות‬,'‫ רק 'מלאכה‬,)‫אולם שם דייק ולא אמר "לא תעשה כל מלאכה" (כמו שכתב תמיד גבי שבת‬
.‫כגון אותם שאינם לצורך אוכל נפש‬

‫ ש"ביום השביעי עצרת לא תעשה‬.‫ויש טעם למה שינה שם ואמר 'מלאכה' והוא לתת הבדל בין יום טוב לחולו של מועד‬
‫ וגם מלאכת‬,‫ ובחולו של מועד מותר מלאכה קלה לגמרי‬,‫ ר"ל אף מלאכה קלה אם אינה לצורך אוכל נפש‬,"‫מלאכה‬
) ‫ ( אמור ס' קפז‬. ‫עבודה לא נאסרו רק מקצתם‬

Rule 543: And in several places, it says regarding festivals, ‫( כל מלאכת עבודה לא תעשו‬you shall do
no manner of servile work), and when it says ‫( כל מלאכה לא תעשו‬no manner of work shall be done
in them)740, it needs to make an exception, ‫( אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם‬save that which
every man must eat, that only may be done by you)741. And only in Deuteronomy 16:8 does it
say regarding festivals, ‫( לא תעשה מלאכה‬you shall do no work) – however, there it is precise and it
does not say ‫( לא תעשה כל מלאכה‬you shall not do any manner of work) (as is always written
regarding Sabbath), only ‫( מלאכה‬manner of work). It means to say there are manners of work that
are prohibited, for example those that are not done for the need of eating.

And there is a reason why it changes the noun and says ‫מלאכה‬, and this is to give the difference
between festivals and the weekdays of the festival. ‫( ביום השביעי עצרת לא תעשה מלאכה‬in the
seventh day is a holy convocation; you shall do no manner of servile work)742 - it means to say
even light work that is not done for the sake of eating. And during the weekdays of a festival
light work is completely permitted, and also servile work is only partially prohibited.

740
Exodus 12:16.

741
Ibid.

742
Leviticus 23:8.
 ‫כלל תקמד‬

‫ ולא יום הראשון של פסח וסוכות ויום טוב של‬,"‫וזה הטעם ששביעי של פסח ושמיני של חג נקראו בשם "עצרת‬
‫ כי ימי חג האחרונים נקראו "עצרת" בערך ימי חולו של מועד שלפניהם שנאסרו גם כן בקצת מלאכות וביום‬.‫שבועות‬
)‫ (אמור ס' קפז‬. ‫טוב צריך להעצר מכלל מלאכה‬

Rule 544: And this is the reason why the seventh day of Passover and the eighth day of the Feast
of Tabernacles are called ‫ עצרת‬and not the first day of Passover, the Feast of Tabernacles, and
the Feast of Weeks: The last days of the festival are called ‫עצרת‬, since during the weekdays of
the festival before them, some creative activity is also prohibited, while on Yom Tov one needs to
‫( עצר‬halt) from all creative activity.

The holiday of Passover has seven days. On the first day, all creative activity is prohibited. And
then from the second day to the sixth day, called Chol HaMoed, only some creative activity is
prohibited. Finally, on the seventh day, all creative activity is prohibited. This is called ‫עצרת‬.

Similarly, the Feast of Tabernacles has eight days. On the first day, all creative activity is
prohibited. And then from the second day to the seventh day, called Chol HaMoed, only some
creative activity is prohibited. Finally, on the eighth day, all creative activity is prohibited. This
too is called ‫עצרת‬.

‫כלל תקמה‬

‫ ועל כן ראש השנה ויום הכפורים לא‬.‫ושם "חג" הונח על החגיגה שהיו מקריבים בימי מועד; רוצה לומר שלמי שמחה‬
)‫ (אמור ס' קצא‬. ‫נקראו בשם "חג" בשום מקום‬

Rule 545: The noun ‫( חג‬holiday) is used for the holiday offerings that were sacrificed in the days
of the appointed times; it means to say ‫( שלמי שמחה‬peace-offerings of joy). Thus, New Year’s
Day and the Day of Atonement are not called by the name ‫ חג‬anywhere.

On New Year’s Day and the Day of Atonement, God did not command the Israelites to bring up
peace-offerings of joy, only on Passover, the Feast of Weeks, and the Feast of Tabernacles.
Therefore, the word ‫ חג‬does not pertain to New Year’s Day or the Day of Atonement.

‫כלל תקמו‬

‫ ובעל הלשון שדרכו ליחד שמות לכל דבר יציין המועדים בשם‬.‫ושם שבת בא על ההפסק ממלאכה ונופל גם על יום טוב‬
‫ ומחרת יום ראשון של פסח לא יכול לציינו בשם "מחרת‬."‫ סוכות‬,‫ שבועות‬,‫ "פסח‬-- ‫"חג" או "מועד" או בשמם הפרטי‬
‫ ולא בשם "מחרת הפסח" ששם זה פירושו תמיד מחרת שחיטת‬.‫החג או המועד" ששם זה נופל על כל שבעת ימי החג‬
)‫ (אמור ס' קסד‬. "‫ לכן הוכרח לציינו בשם "מחרת השבת‬.‫הפסח שהוא יום ט"ו‬

)‫ (אמור ס' קסד‬. ‫ומצאנו גם כן "שבת" על השבוע‬

Rule 546: And the noun ‫( שבת‬Sabbath) refers to the stopping of creative activity, and also can
refer to Yom Tov (holiday). And the linguists, whose ways are to designate names for every
matter, indicate the appointed times with the name ‫ חג‬or ‫( מועד‬holiday) or with particular names -
‫ סוכות‬,‫ שבועות‬,‫( פסח‬Passover, Feast of Weeks, Feast of Tabernacles). And one is unable to
indicate the day after the first of Passover with the name ‫( מחרת החג או המועד‬the day after the
holiday or the appointed time), since this falls out during the seven days of the holiday, or with
the name ‫ מחרת הפסח‬since this always means ‫( מחרת שחיטת הפסח‬the day after the Passover
offering) that is on the 15th of Nissan. Thus, the Torah is forced to indicate it with the name ‫מחרת‬
‫( השבת‬the day after the Sabbath)743.

And we also find ‫ שבת‬to refer to a week.

Leviticus 23:15 says ‫וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה‬
(And you shall count to you from the morrow after the day of rest, from the day that you brought
the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete), using the language ‫ממחרת השבת‬
for “the morrow after the day of rest” and using the word ‫ שבתות‬for “weeks”.

‫כלל תקמז‬

) ‫ ( אמור ס' קסד‬.‫ לא כן הנכרת‬.‫ שהאובד מתבקש ונמצא והוא רק שינוי מקומית‬.‫יש הבדל בין כרת ובין אבדון‬

Rule 547: There is a difference between ‫( כרת‬cut off) and ‫( אבדון‬lost): That which is ‫( אבדון‬lost)
is only a change in place. This is not so for ‫כרת‬.

‫כלל תקמח‬

)‫ (אמור ס' קכא‬. ‫ והנתיקה היא לגמרי‬,‫הכריתה היא גם כשכורת מקצת‬ ] ‫ כורת‬, ‫[ נותק‬

Rule 548: ‫ נותק‬and ‫( כורת‬detached/cut off) - ‫ כורת‬can also mean partially cut off. ‫ נותק‬is when
something is completely cut off.

‫כלל תקמט‬

.)‫ ומה שכתוב במנורה "שמן זית" בא לדרוש (אמור ס' רי‬.‫סתם "שמן" הוא שמן זית‬

)‫ (צו ס' קב‬. ‫וסתם "שמן" האמור במנחות הוא לוג‬

Rule 549: Ordinary ‫( שמן‬oil) means olive oil. And when it is written with respect to the
Menorah, ‫( שמן זית‬olive oil)744, there is a homiletical interpretation.

743
Leviticus 23:15.

744
Leviticus 24:2.
And ordinary ‫ שמן‬that is mentioned with respect to thanksgiving offerings745 is a log (a Biblical
measure of liquid volume).

When the Torah says ‫( שמן זית‬olive oil) with respect to the Menorah, the word ‫( זית‬olive) is
superfluous, since according to Rule 549, even if the Torah only had said ‫שמן‬, it would still
mean olive oil. The homiletical interpretation is that the extra word ‫ זית‬is there to indicate that
the olives should be so ripe that oil drips from them while they are still attached to the tree746.

‫כלל תקנ‬

.‫ שלא מצאנו פעל 'שלם' בכינוי על הדבר שגרם התשלומין‬,‫מה שכתוב "מכה נפש בהמה ישלמנה" הוא זרות בלשון‬
.)‫וחז"ל דרשוהו (אמור ס' רמז‬

Rule 550: When it is written ‫( מכה נפש בהמה ישלמנה‬And he that smites a beast mortally shall
make it good)747, it is in a peculiar language, because the verb ‫( שלם‬pay) should not have a
pronoun referring to the thing which causes the obligation of payment. And the sages of blessed
memory give a homiletical interpretation.

The pronoun of the word ‫ ישלמנה‬refers to the thing which causes the obligation of payment,
namely the beast that one smites mortally. The homiletical interpretation is that the word ‫ישלמנה‬
should be interpreted as meaning “make it good”, meaning that the one who smites the beast
mortally shall compensate the owner of the beast whatever he owes748.

‫כלל תקנא‬

‫ שאם משייר עקרי‬.‫ אף במספרים; בלבד שיהיה כעין תער‬,‫ ובהרחבה כולל כל מיני גלוח‬.‫פעל ’גלח’ בדיוק הוא בתער‬
'‫ (קדושים ס‬. "‫ ובלשון "השחתת השער" כולל גם עיקרי השער ולא בלשון "גלוח‬.’‫השערות יפול על זה לשון ’גזז‬
)‫עד‬

Rule 551: The verb ‫( גלח‬shave) in its precise meaning is with a razor. And in its broad meaning,
it includes any type of shaving, even with scissors, only that it will be like a razor. If the roots of
the hair remain, it will use the language ‫( גזז‬cut). And the language ‫( השחתת השער‬destroying the
hair) also includes the roots of the hair, but not the language ‫גלוח‬.

‫כלל תקנב‬

745
Leviticus 7:12.

746
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 210.

747
Leviticus 24:18.

748
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 247.
 ] ‫ גדד‬, ‫[ שרט‬

.‫ ומעשהו ביד‬,‫השריטה היא חרוץ קל בבשרו‬ •

)‫ אמור ס' יב‬. ‫ (קדושים ס' עד‬. ‫והגדידה היא חריץ עמוק עד הגידין ויעשהו בכלי‬ •
- ‫וכתובת קעקע‬ •
‫ לרש"י הכתיבה בדיו והקעקוע במחט‬o
)‫ (קדושים ס' עו‬. ‫ ולרמב"ם הכתיבה היא השריטה וקעקוע היא מילוי הדיו‬o

Rule 552: The words ‫ גדד‬and ‫( שרט‬pick/scratch): ‫ שרט‬is a light nick in his flesh and is done with
the hand. ‫ גדד‬is a deep slit that goes to the tendon and is done with an instrument.

‫( וכתובת קעקע‬tattoo): According to Rashi, the ‫ כתובת‬is with ink and the ‫ קעקע‬is with a needle.
And according to Maimonides, the ‫ כתובת‬is the scratching and the ‫ קעקע‬is the filling with the ink.

‫כלל תקנג‬

‫ ועל מדת הכלי בא בשאלה; מן מדידת האורך ורוחב וגובה שלפיהן‬.‫עיקר שם "מדה" הונח על מדידת כמות כל גשם‬
.‫ישערו כמה יחזיק הכלי בתוכו‬

"‫ "וכל בשליש עפר הארץ‬. ’‫ ’כול‬-- ‫ועיקר הפעל המיוחד למדידת הכל‬ •
‫ עיקרו על מדידת הקרקע‬- ‫ומדה‬ •
‫ומשקל הוא על ידי קנה או מאזנים ואבני משקל‬ •
) ‫ועל שם משורה יש כמה דעות ( קדושים סימן פה‬ •

.‫ והין מדת הלח‬,‫איפה היא מדת היבש‬ •

)‫ (קדושים סימן פו‬. ‫ שהצדק הוא לפנים משורת הדין‬."‫ויש הבדל בין "אבן שלמה" ובין "אבן צדק‬ •

Rule 553: The primary meaning of the noun ‫( מדה‬measurement) is about the measurement of a
quantity of anything physical. And with respect to the measurement of a vessel, it comes with a
query: from measuring its length, width, and height, how much will the vessel hold?

‫( כול‬comprehend) - And the main idea of this special verb is about measuring everything ‫וכל‬
‫( בשליש עפר הארץ‬and comprehended the dust of the earth in a measure)749.

‫( מדה‬measure) – its main idea is measuring the ground.

‫( משקל‬weight) – it is through a balance or a scale and weight stones.

‫( משורה‬measuring cup) – there are in it several ideas.

‫( איפה‬ancient measure of volume) is a measurement of solids, and ‫( הין‬liquid unit) is a

measurement of liquids.

749
Isaiah 40:12.
And there is a difference between ‫( אבן שלמה‬perfect weight) and ‫( אבן צדק‬just weight). ‫ אבן צדק‬is
with respect to the meting out of justice.

‫כלל תקנד‬

.)‫ בחקותי ס' קח‬. ‫ (בהר ס' מב‬. ‫ שעם מושג הגאולה נקשר מושג הקורבה‬.‫יש הבדל בין גאל ופדה‬

)‫ (בהר ס' פח‬. ‫ושם אחוזה לא נמצא רק על קרקעות‬

Rule 554: There is a difference between ‫ גאל‬and ‫( פדה‬redeem): The concept of ‫ גאל‬is associated
with a concept of closeness.

And the noun ‫( אחוזה‬possession) is only found with respect to land.

‫כלל תקנה‬

‫ "חזק" בכבד מציין שמחזיק כח החלש; ובהפעיל מורה שתופס בחברו‬.‫יש הבדל בין ִחזק בכבד ובין מחזיק בהפעיל‬
)‫ (בהר ס' עא‬. ‫בכח; ואם אחריו ב' מורה שתופס בלא הנחה‬

Rule 555: There is a difference between ‫( ִחזק‬strengthen) in active voice intensive conjugation
and ‫( מחזיק‬grab) in active voice causative conjugation: ‫ ִחזק‬in active voice intensive conjugation
indicates that he gives strength to the weak; And with active voice causative conjugation, it
teaches that he grabs onto his friend with strength. And if the prefix letter ‫ ב‬is after it, it teaches
that he grabs on without letting go.

‫כלל תקנו‬

‫ והמטר הוא ההשגחיי הבא מן‬,‫ הגשם הוא הטבעי הבא בסבת האדים העולים מן הארץ‬.‫יש הבדל בין גשם ובין מטר‬
)‫ (בחקותי סימן ג‬. ‫השמים‬

Rule 556: There is a difference between ‫ גשם‬and ‫( מטר‬rain): ‫ גשם‬is natural in that it comes from
the steam that evaporates from the land, while ‫ מטר‬is from Divine Providence, which comes from
Heaven.

‫כלל תקנז‬

‫ והתמורה היא‬.‫ שדבר זה חולף ודבר אחר בא במקומו‬-- ‫ המחליף הוא בבחינת הדבר‬.‫ויש הבדל בין חלופין ותמורה‬
‫ עד שמשמע שחליפים הם או מקדש לחול או‬."‫ "כבודם בקלון אמיר‬-- ‫ ובא גם על עצמיים הגיונים‬,‫בבחינת האדם‬
)‫ (בחקותי סימן סט‬. ‫בבחינת הרשות במחליף בשם חברו‬

Rule 557: And there is a difference between ‫ חלופין‬and ‫( תמורה‬exchange): ‫ חלופין‬is in the sense
of the object – that this object passes and another object comes in its place. And ‫ תמורה‬is in the
sense of the person, and it comes also about one’s sense of being - ‫( כבודם בקלון אמיר‬I will change
their glory into shame)750.

‫כלל תקנח‬

.)‫ שכוס הוא המנה המוכן מכבר ומזה בא שם "מכסת" על המינוי (בחקותי סימן קב‬.’‫ויש הבדל בין ’כוס’ ובין ’חלק‬

)‫ (בחקותי סימן ט‬. ‫ ומה שכתב "ונפלו לחרב" פירשוהו בחרב עצמם‬.‫ולשון "נפילה בחרב" יבוא בב' השימוש‬

‫ ו"לא שמע לו" מורה שמאמין לו ובכל זה‬.‫ופעל "לא שמע" שאחריו מלת "אל" מורה שאינו מאמין ומקבל דבריו‬
.)‫מסרב לשמוע (בחקותי סימן יח‬

Rule 558: And there is a difference between ‫ כוס‬and ‫( חלק‬portion/inheritance)751: ‫ כוס‬is the
portion that was ready long ago, and from this comes the noun ‫( מכסת‬worth)752.

And the language ‫( נפילה בחרב‬fall by the sword) comes with the prefix ‫ב‬. And when it is written
‫( ונפלו לחרב‬and your enemies shall fall before you by the sword)753, it means the enemies shall
fall before you by their own swords.

And the verb ‫( לא שמע‬not listen) in which the word ‫ אל‬comes afterwards teaches that he does not
believe or accept his words. And ‫ לא שמע לו‬teaches that he believes him, but nevertheless refuses
to listen.

‫כלל תקנט‬

‫ כי אי אפשר לפרש לא יחשב‬,"‫ וזהו מ"ש "המקריב אותו לא יחשב‬.‫מחשבה בנפעל מורה מחשבות זרות ובלתי רגילות‬
.)‫ (צו סימן קיח‬. "‫ שבזה דרך להסמיך הענין כמו "ויחשבה לו צדקה‬-- ‫לו לזכות‬

Rule 559: ‫( מחשבה‬thought) as a passive voice verb teaches that the thoughts are peculiar and not
typical. And an example of this is when it is written ‫( המקריב אותו לא יחשב‬neither shall it be
imputed to him that offers it)754; it is impossible to interpret it as ‫( לא יחשב לו לזכות‬neither shall it
be imputed to him for a merit), since if it is to be interpreted in this way, the merit would have to
be next to ‫לא יחשב לו‬, as it is with ‫( ויחשבה לו צדקה‬and He counted it to him for righteousness)755.

750
Hosea 4:7.

751
Psalms 16:5.

752
Leviticus 27:23.

753
Leviticus 26:8.

754
Leviticus 7:18.

755
Genesis 15:6.
 ‫כלל תקס‬

.‫ וכשמיחס אל המכה יכוין שהאדם לא נרפא עדיין רק המכה נסתלקה‬.‫אין דרך ליחס הרפואה אל המכה רק אל האדם‬
)‫ (מצורע סימן ז‬. ‫ ויש בו דרוש‬-- ‫ומה שכתוב "נרפא נגע הצרעת מן הצרוע" לא נמצא דוגמא לזה בתנ"ך‬

Rule 560: It is not the custom of the language to ascribe ‫( רפואה‬healing) to the wound, but to a
human being who is being healed. And when ascribing ‫ רפואה‬to the wound, it means that the
person is not yet healed, only that the wound is gone. And when it is written ‫נרפא נגע הצרעת מן‬
‫( הצרוע‬if the plague of leprosy be healed in the leper)756, there is no example of this found in the
rest of the Scripture – and there is a homiletical interpretation.

‫כלל תקסא‬

‫"המכסה הוא על האדם"; כי דרך לומר שהטפל הוא‬-‫ רק יאמר ש‬,"‫ואין מדרך הלשון לומר שהאדם הוא "תחת המכסה‬
. ‫ ומזה הוכיחו שמה שכתוב "הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו" בא על המרכב‬.‫ לא שהעיקר הוא תחת הטפל‬,‫על העיקר‬
)‫(מצורע ס' קלט‬

‫ ויש בו דרוש (תזריע סימן‬-- "‫וכן מה שכתב "נגע צרעת כי תהיה באדם" היה ראוי לומר "אדם כי יהיה בו נגע צרעת‬
)‫ע‬

‫ (קדושים‬. ‫ ולשון "חופשה לא ניתן לה" קאי על שטר שחרור‬."‫ורגילות הלשון לומר "יצא לחפשי" או "לחפשי ישלחנו‬
)‫סימן נג‬

Rule 561: And it is not the custom of the language to say that a man is ‫( תחת המכסה‬under the
covering). It should say, ‫( המכסה הוא על האדם‬the covering is on the man); as it is proper to say that
the secondary is on the primary, not that the primary is under the secondary. And from this, it is
proven that when it is written ‫( הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו‬And whosoever touches any thing that was
under him)757, it is referring to the saddle.

And moreover when it is written ‫( נגע צרעת כי תהיה באדם‬When the plague of leprosy is in a
man)758, it was proper to say ‫אדם כי יהיה בו נגע צרעת‬, and there is a homiletical interpretation.

And it is typical for the language to say ‫( יצא לחפשי‬he shall go out free)759 or ‫( לחפשי ישלחנו‬he
shall let him go free)760. And the language ‫( חופשה לא ניתן לה‬nor was freedom given to her)761, is
talking about a bill of release.

756
Leviticus 14:3.

757
Leviticus 15:10.

758
Leviticus 13:9.

759
Exodus 21:2.

760
Exodus 21:26.
According to the sages of blessed memory, the reason why Leviticus 13:9 says ‫נגע צרעת כי תהיה‬
‫( באדם‬When the plague of leprosy in a man) instead of ‫ אדם כי יהיה בו נגע צרעת‬is to teach that the
law applies even when the plague is all over a man762.

Chapter 53
‫כלל תקסב‬

)‫ (ויקרא ס' קד‬. ‫מלת "שָ ם" מציין רק המקום או הכלי בבחינת שהוא מקום לאשר בתוכו‬

Rule 562: The word ‫( שָ ם‬there) indicates only the place or the vessel in the sense that it is a place
which holds something inside of it.

‫כלל תקסג‬

)‫ שמיני ס' מד‬. ‫ (ויקרא סימן פו‬. ‫מלת אצל מורה תמיד על הסמיכות‬

Rule 563: The word ‫( אצל‬beside) always teaches about the close proximity of one thing to
another thing.

‫כלל תקסד‬

‫מלת "לעומת" נבדל מיתר מילות הנרדפים עמו במה שמציין נקודה אחת המגבלת ביושר נגד נקודה אחרת‬ •
.‫שכנגדה‬
.)‫מה שאין כן לשון "נגד" אינו מציין הגבלה נגד נקודה מצומצמת רק נגד הרוח ההוא בכלל (ויקרא ס' קפג‬ •
‫ וסימן‬,‫ (ויקרא ס' קפג‬. ‫ בענין שקרוב אליו ורואה אותו‬,‫ומלת "מול" מציין השטח הסמוך לאיזה דבר באורך‬ •
)‫שלב‬

Rule 564: The word ‫( לעומת‬opposed to) is different than the rest of its synonyms in that it
indicates one position that is limited against another position.

Not so with the language ‫( נגד‬against), as it does not indicate something that is limited against a
narrow position, only against a general space.

And the word ‫( מול‬facing) indicates the area adjacent to something, something that is close to it
and “sees” it.

Exodus 25:27 says, ‫( לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים לשאת את השלחן‬Close by the border shall
the rings be, for places for the staves to bear the table), using the word ‫ לעומת‬for “close by”.

761
Leviticus 19:20.

762
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 70.
Genesis 31:37 says, ‫כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו‬
(Whereas you have felt about all my stuff, what have you found of all your household stuff? Set it
here before my brethren and your brethren, that they may judge betwixt us two), using the word
‫ נגד‬for “before”.

Leviticus 5:8 says, ‫והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל‬
(And he shall bring them to the priest, who shall offer that which is for the sin-offering first, and
pinch off its head close by its neck, but shall not divide it asunder), using the word ‫ ממול‬for
“close by”.

‫כלל תקסה‬

)‫ וסימן עא‬,‫ (תזריע סימן סא‬. ‫מלת "והנה" מורה תמיד דבר חדש‬

Rule 565: The word ‫( והנה‬and behold) always teaches that it is a new matter.

An example of ‫ והנה‬is Leviticus 13:5, which says ‫וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה‬
‫( הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית‬And the priest shall look on him the seventh day; and,
behold, if the plague stay in its appearance, and the plague be not spread in the skin, then the
priest shall shut him up seven days more).

‫כלל תקסו‬

)‫ בחקותי ס' צט‬. ‫ אחרי ס' צז‬. ‫מלת "עוד" משמע שכבר היה כן בראשונה כדוגמתו (תזריע ס' קעו‬

‫ אבל במקום‬."‫ שבמקום שאינו מקפיד על המספר ועל שיוי הנמנים יתפוס מלת "עוד‬.‫ויש הבדל בין עוד ובין שנית‬
)‫ (תזריע סימן סב‬. "‫שיקפיד על זה יתפש מלת "שנית‬

Rule 566: The word ‫( עוד‬more) implies that it was already so in the beginning.

And there is a difference between ‫ עוד‬and ‫( שנית‬more): In a place where it is not precise about
the number or about the things which are counted, it will use the word ‫עוד‬. But in a place where it
is precise, it will use the word ‫שנית‬.

‫כלל תקסז‬

‫ יהיו‬-- "‫עד‬...‫ "מן‬-- ‫ אבל במקום שמציין שני הגבולים‬.‫מלת "עד" יהיה לפעמים עד ועד בכלל ולפעמים לא עד בכלל‬
)‫ וסימן צא‬,‫ בחקותי סימן ס‬. ‫ בהר ס' נד‬. ‫ ויש בזה פלוגתא בגמרא (תזריע ס' פא‬.‫שני הגבולים בכלל‬

Rule 567: The word ‫( עד‬until) will sometimes mean ‫( עד ועד בכלל‬up to and including) and
sometimes mean not including. But in a place where it indicates two boundaries - ‫עד‬...‫מן‬
‫‪(from…until) – it means including the two boundaries. And there is a disagreement about this in‬‬
‫‪the Gemara763.‬‬

‫כלל תקסח‬

‫יש הבדל בין כינוי הרומז "הזה" ובין כינוי "ההוא"‪ .‬שכינוי "ההוא" מציין נרמז רחוק שאינו לפנינו‪ ,‬וכינוי "הזה"‬
‫מציין נרמז קרוב שהוא לפנינו‪.‬‬

‫וכל מקום שבא כינוי "הזה" על נרמז בלתי קרוב דרשוהו חז"ל שהיה הנרמז קרוב או דרשוהו למיעוט‪ .‬וכן עשו בכינוים‬
‫זאת אלה‪ .‬ויש בזה דרכים רבים‪.‬‬

‫( תורה אור צו סימן כג באורך‪ .‬ועוד שם סימן ג‪ ,‬וסימן מט‪ ,‬וסימן נה‪ .‬וצו סימן קנח ‪ .‬שמיני סימן סב‪ ,‬וסימן עב‪ ,‬וסימן‬
‫קו‪ ,‬וסימן קיא‪ ,‬וסימן קעא ‪ .‬תזריע סימן לב‪ ,‬וסימן קפ ‪ .‬מצורע סימן א‪ ,‬וסימן עג‪ ,‬וסימן קכד‪ ,‬וסימן קצז ‪ .‬אחרי סימן י‬
‫‪ .‬אמור סימן לה‪ ,‬וסימן קטו‪ ,‬וסימן קמב‪ ,‬וסימן קנ‪ ,‬וסימן קפד ‪ .‬בהר סימן כז)‬

‫‪ (that):‬ההוא ‪ (this) and‬הזה ‪Rule 568: There is a difference between the demonstrative pronouns‬‬
‫הזה ‪ indicates that something is distant and not before us, while the pronoun‬ההוא ‪The pronoun‬‬
‫‪indicates that it is close and before us.‬‬

‫‪ comes in which it is not close, the sages of blessed‬הזה ‪And any place where the pronoun‬‬
‫‪ is there to‬הזה ‪memory will give a homiletical interpretation that either it was close or that‬‬
‫‪ (these).‬אלה ‪ (this) and‬זאת ‪restrict. And moreover, they do this with the pronouns‬‬

‫כלל תקסט‬

‫וכל מקום שאמר "זאת תורת" מכניס דברים רבים תחת תורה כללית וחק כללי‪ ,‬ורצונו לומר שהוא לימוד כללי‪ ,‬לא‬
‫פרטי‪.‬‬

‫והיינו דכולל דינים והלכות רבות בתוכו‪,‬‬ ‫•‬

‫או שדין זה נוהג בדברים רבים‪,‬‬ ‫•‬
‫או יכוין על שני אלה; שהיא כללי מצד כמותו ומצד הקיפו‪.‬‬ ‫•‬

‫וחז"ל בארוהו ופירשוהו תמיד בדרך זה‬

‫( צו סימן ג‪ ,‬וסימן ד‪ ,‬וסימן כד‪ ,‬וסימן נה‪ ,‬וסימן עח‪ ,‬וסימן פה‪ ,‬וסימן צה‪ ,‬וסימן קסא ‪ .‬שמיני ס' קעא ‪ .‬תזריע ס' לא‪,‬‬
‫וסימן קפ ‪ .‬מצורע סימן ב‪ ,‬וסימן ג‪ ,‬וסימן ד‪ ,‬וסימן עג‪ ,‬וסימן קצז )‬

‫‪ (this Teaching), it will introduce many things‬זאת תורת ‪Rule 569: And in any place where it says‬‬
‫‪under a general teaching or a general statute, and it means to say that it is teaching generalities,‬‬
‫‪not particulars.‬‬

‫‪1) That is, it will include many judgements and laws within it.‬‬

‫‪763‬‬
‫‪Babylonian Talmud Arakhin 18a.‬‬
 2) Or that a particular judgement is applicable to many things.

3) Or both of these.

And the sages of blessed memory will always clarify and explain it in this way.

‫כלל תקע‬

."‫וזה לא תאכלו‬..‫ כמו "זה תאכלו‬."‫כל מקום שבא ציוי המתחלת במלת "זה" ראוי שיבוא פעל הציוי בלא מלת "אשר‬
'‫ואם בא בו מלת "אשר" כמו "זאת החיה אשר תאכלו" מורה שכבר קדמה הציוי דרך כלל ובא לבאר הציוי (שמיני ס‬
)‫ וצו סימן ב‬.‫סג באורך‬

Rule 570: Any place where an imperative expression begins with the word ‫( זה‬this), it is proper
for the imperative verb to come without the word ‫אשר‬. Like ‫וזה לא תאכלו‬..‫( זה תאכלו‬This you may
eat…And this you may not eat). And if the word ‫ אשר‬does come, like ‫( זאת החיה אשר תאכלו‬these
are the living things which you may eat)764, it teaches that the imperative already preceded it in a
general way, and it is coming to clarify the imperative.

‫כלל תקעא‬

‫ ומלת "אחרי" מורה שקדם לו‬,‫ שמלת "אחר" מורה סמיכת הדבר אחר דבר קודם לו‬.‫יש הבדל בין אחר ובין אחרי‬
.‫דברים שונים וזמנים רבים‬

.‫ויש הבדל בין אחר ובין אחר כן ובין אחרי כן‬

,‫שמלת "אחר" היא אחר דבר אחד‬ •

,‫ומלת "אחר כן" היא אחר דברים רבים שנזכר בענין ומוכרחים אל הדבר‬ •
‫ומלת "אחרי כן" מורה אחר דברים רבים שלא נזכר בענין ואין מוכרחים אל הדבר ההוא‬ •

) ‫ וסימן קצג‬,‫ וסימן פו‬,‫ וסימן ס‬,‫( מצורע ס' לג‬

Rule 571: There is a difference between ‫ אחר‬and ‫( אחרי‬after): The word ‫ אחר‬teaches the
consecutiveness of the matter after a matter preceding it, while the word ‫ אחרי‬teaches that
preceding it were various matters and many times.

And there is a difference between ‫ אחר‬and ‫ אחר כן‬and ‫אחרי כן‬:

The word ‫ אחר‬means after one matter.

The word ‫ אחר כן‬is after many matters which were mentioned in a topic and pertain to the matter.

The word ‫ אחרי כן‬teaches after many matters which were not mentioned in a topic and do not
pertain to that matter.

764
Leviticus 11:2.
 ‫כלל תקעב‬

‫ (צו‬."‫ "איש אחר‬, "‫ "אלקים אחרים‬:‫ כמו‬.‫מלת אחר ואחרים יציינו תמיד שאין לו יחוס עם הקודם והוא נבדל ממנו‬
)‫ בחקותי סימן צח‬. ‫סימן יד‬

Rule 572: The words ‫ אחר‬and ‫( אחרים‬other) always indicate that there is no relationship between
the previous and that it is distinguished from it - like ‫( אלקים אחרים‬other gods) or ‫( איש אחר‬another
man).

‫כלל תקעג‬

- "‫מלת "על‬

)‫תשמש כמלת "עם" (קדושים סימן ע‬ •

) ‫כמלת "אצל" ( שם‬ •
)‫ וצו סימן ק‬,‫כענין סבה (קדושים ס' ע‬ •
) ‫כמלת "אחר" או "מלבד" ( שם‬ •
)‫וישמש כטעם "אל" (קדושים שם‬ •
)‫ויש בו דרוש תמיד (אחרי ס' קא‬ •

Rule 573: The word ‫ על‬can be used with the meaning of the word ‫( עם‬with), with the meaning of
the word ‫( אצל‬at), with the meaning of the word “because”, with the meaning of the word ‫אחר‬
(another) or ‫( מלבד‬apart from), and with the meaning of the word ‫( אל‬to). And there will always
be a homiletical interpretation.

‫כלל תקעד‬

)‫ אמור ס' רכח‬,‫ויש פלוגתא אם בעינן "על" בסמוך או לא (ויקרא ס' סז‬

‫ כי ברוב נסמך‬.‫ולפעמים באר שהוא ממש על ידי שכפל מלת "עליו" (ויקרא סימן שמא) או על ידי שבא מלת זו בטעם‬
.)‫ מצורע ס' כו‬. ‫במקף (ויקרא ס' כט‬

)‫ ואחרי ס' נח‬,‫ולפעמים מלת "עליו" מיותר ובא לדייק שיכוין לו (ויקרא ס' שפג) או למעט זולתו (ויקרא ס' שפו‬

Rule 574: And there is a disagreement as to whether ‫( על‬upon) can mean nearby or not.

And sometimes it clarifies that it means literally through repeating the word ‫ עליו‬or through this
word coming with a cantillation note, since most of the time it comes with a hyphen.

And sometimes the word ‫ עליו‬is superfluous, and it comes to be precise that it means
intentionally or to exclude something else.

‫כלל תקעה‬
 ‫ שהשם הנרמז במלת "על" הוא לרוב עיקר בכוונת‬."‫ויש הבדל בין מלת "על" (שטעמו כטעם מלבד) ובין מלת "מלבד‬
. ‫ צו ס' קד‬. ‫ וסימן קעג‬,‫המאמר; שמלת "על" מציין שהראשון הוא הקודם או העיקר ועליו יסמך השני (ויקרא ס' קעב‬
)‫ אמור ס' קפז‬. ‫מצורע ס' עא‬

Rule 575: And there is a difference between the word ‫( על‬when its context indicates that it
means apart from) and ‫( מלבד‬apart from): The noun that is after the word ‫ על‬is usually the first or
the primary, while the noun after the word ‫ מלבד‬is secondary.

‫כלל תקעו‬

,"‫ויש הבדל במלת "מלבד‬

‫ אז אם הוא פעל עבר נעשה הדבר הטפל קודם הדבר‬-- "‫שאם יש פעל בדבר הטפל הנרמז על ידי מלת "מלבד‬ •
.‫העיקר שבא במאמר‬
.‫ואם הוא פעל עתיד יעשה אחריו‬ •
)‫ (ויקרא ס' שנז‬. ‫ואם בא הפעל בדבר העיקרי יתהפך הדבר‬ •

Rule 576: And there is a distinction with respect the word ‫( מלבד‬apart from):

If a verb comes on a secondary matter that is mentioned right after the word ‫ – מלבד‬then if it is a
past tense verb, the secondary matter was done before the primary matter.

And if it is a future tense verb, the secondary matter is to be done after the primary matter.

And if a verb comes on a primary matter, it will be the same situation in reverse.

Genesis 26:1 says, ‫( ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם‬And there was a famine in
the land, beside the first famine that was in the days of Abraham). In this verse, the secondary
matter is the first famine that was in the days of Abraham. Since the verb ‫( היה‬that was) is in past
tense, the secondary matter happened before the primary matter, in accordance with Rule 576.

‫כלל תקעז‬

‫ שכל מקום שיש מקום לטעות להכניס דבר‬."‫ויש הבדל בין לשון "מלבד הרעב הראשון" ובין לשון "לבד מערי הפרזי‬
‫ אבל במקום שאי אפשר לטעות להכניס הדבר‬."‫ יאמר "לבד מן‬-- ‫בכלל החשבון ורוצה לאמר שאינו בכלל החשבון‬
)‫ (אמור סימן קצ‬. "‫ יאמר מלת "מלבד‬-- ‫בחשבון ויכוין רק להודיע ש'מלבד' הנאמר היה עוד דבר פלוני‬

Rule 577: There is a difference between the language ‫( מלבד הרעב הראשון‬beside the first
famine)765 and the language ‫( לבד מערי הפרזי‬beside the unwalled towns)766: Any place where it is
possible to err and think that a matter is included in a statement, but it means to say that it is not
included in the statement – it will say ‫לבד מן‬. But in a place where it is impossible to err and

765
Genesis 26:1.

766
Deuteronomy 3:5.
think that a matter is included a statement and it only intends to inform that it is ‫( מלבד‬in addition
to), which says that it was more of a particular matter – it will say the word ‫מלבד‬.

Genesis 26:1 says, ‫ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך‬
‫( פלשתים גררה‬And there was a famine in the land, beside the first famine that was in the days of
Abraham. And Isaac went to Abimelech king of the Philistines to Gerar), using the word ‫מלבד‬
(beside) to inform that the famine in the land in the days of Isaac was in addition to the first
famine that was in the days of Abraham.

Deuteronomy 3:5 says, ‫( כל אלה ערים בצרות חומה גבהה דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד‬All these
were fortified cities, with high walls, gates, and bars; beside the unwalled towns a great many),
using the word ‫( לבד‬beside) to say that one should not err and think the Torah is including the
unwalled towns767.

‫כלל תקעח‬

‫ גם היום‬-- "‫ וכשאומר "והלאה‬.‫ כשאומר "ומעלה" אין היום ההוא בכלל‬."‫יש הבדל בין "והלאה" ובין "ומעלה‬
)‫ בחקותי סימן ס‬. ‫ (אמור ס' קכו‬.‫ההוא בכלל‬

Rule 578: There is a difference between ‫( והלאה‬and thenceforth) and ‫( ומעלה‬and upward): When
it says ‫ומעלה‬, it does not include that day. And when it says ‫ – והלאה‬it means also including that
day.

The Malbim is referring to the following:

Leviticus 22:27 says, ‫שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן‬
‫( אשה ליהוה‬When a bullock, or a sheep, or a goat, is brought forth, then it shall be seven days
under the dam; but from the eighth day and thenceforth it may be accepted for an offering made
by fire to the LORD), and uses the word ‫( והלאה‬and thenceforth), so it includes the eighth day.

Also Leviticus 27:7 says, ‫ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים‬
(And if it be from sixty years old and upward: if it be a male, then your valuation shall be fifteen
shekels, and for the female ten shekels), and uses the word ‫( ומעלה‬and upward), so it does not
include the sixtieth year.

‫כלל תקעט‬

.)‫ קדושים סימן לב‬. ‫ עמו ] משותפים במה שמורים המצא דבר אחד אצל הדבר השני (שמיני סימן לו‬, ‫מלת [ אתו‬
‫ אבל מלת "אתו" משתתף גם עם מלת "את" שמורה על‬.‫ שמלת "עמו" מורה השיוי והצירוף‬.‫ויש הבדל דק ביניהם‬
.)‫ ומורה שהאחד פועל על האחר והשני נפעל ממנו וטפל אליו (קדושים סימן לב באורך‬,‫הפעול‬

.)‫ וסימן פא‬,‫ ובהר ס' עה‬,‫(ועיין למעלה סימן ש"מ‬

767
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Emor 190.
Rule 579: The words ‫ אתו‬and ‫( עמו‬with him/it) each mean that what is taught to be found in one
matter can also be found in the second matter; however, there is a slight difference between
them: The word ‫ עמו‬teaches that both matters are alike and combined. But the word ‫ אתו‬joins also
with the word ‫ את‬which teaches about the direct object, and teaches that one acts upon the other
and that the second is acted upon from it and is secondary to it.

‫כלל תקפ‬

:‫ והכללות תהיה בשני פנים‬.‫ ובמשפט שולל הוא שולל כללי‬.‫מלת "כל" כשבא במשפט מחייב הוא מחייב כללי‬

‫אם הוא שם הסוג והמין יחייב או ישלול אל כל המין‬ •

)‫ צו ס' קלז‬. ‫ וסימן קלה‬,‫ (ויקרא סימן צט‬. ‫ואם הוא שם אישי יחייב או ישלול כל חלקי האיש‬ •

. ‫ וסימן קכח‬,‫ וסימן קכו‬,‫ וסימן קי‬,‫ צו ס' לו‬. ‫ וסימן שא‬,‫וכבר שמרו לדרוש מלת "כל" תמיד לריבוי (ויקרא ס' קלג‬
,‫ מצורע ס' קסא‬. ‫ תזריע ס' פה‬. ‫ וסימן קלד‬,‫ וסימן קכד‬,‫ וסימן קכא‬,‫ וסימן קיב‬,‫ וסימן קו‬,‫ וסימן קג‬,‫שמיני ס' פט‬
)‫ובכמה מקומות‬

Rule 580: When the word ‫ כל‬comes in a sentence which obligates, it will obligate all. And when
the sentence prohibits, it will prohibit all. And the “all” will come in one of two ways:

If it is a category or type that is obligated or prohibited, it will be for all members of the type or
category.

If it is an individual that is obligated or prohibited, it will be for all parts of that individual.

And the sages always interpreted the word ‫ כל‬to be an amplificatory expression.

‫כלל תקפא‬

‫ וכשמלת "אלה" מורה על‬.‫ מלת "כל" מרבה כולו‬-- ‫ שאם מלת "אלה" נוטה אל הקצת‬.‫וכשאמר "כל אלה" יש הבדל‬
.)‫ "כל" מרבה מקצתו (אחרי ס' קמז‬-- ‫כולו‬

‫ ואם משמעות השם‬.‫ מלת "כל" שבא אצלו מרבה מקצתו‬-- ‫ אם משמעות השם על כולו‬.‫וכן במלת "כל" שבא עם השם‬
)??‫ מלת "כל" מרבה כולו (בהר סימן רמז‬-- ‫על מקצתו‬

Rule 581: And when it says ‫( כל אלה‬all of these), there is a distinction: If the word ‫ אלה‬tends to
some – the word ‫ כל‬will mean all. And if the word ‫ אלה‬teaches about all of it, ‫ כל‬will mean any.

And moreover, the word ‫ כל‬that comes with a noun: If the meaning of the noun is about all – the
word ‫ כל‬that comes with it will mean any. And if the meaning of the noun is about some – the
word ‫ כל‬will mean all.

Leviticus 18:24 says, ‫( אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם‬Defile not you
yourselves in any of these things; for in all these the nations are defiled, which I cast out from
before you). The first time the words ‫( בכל אלה‬in any of these) come, the ‫ אלה‬teaches about all, so
the ‫ כל‬means “any”, in accordance with Rule 581768.

‫כלל תקפב‬

)‫ וסימן רמג‬,‫ויש בזה חקירה אם רובו ככולו (ויקרא ס' רמב‬

Rule 582: And there is an investigation as to whether the legal status of the majority of an entity
is considered to be like all of that entity769.

Leviticus 4:13 says, ‫ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה‬
‫( ואשמו‬And if the whole congregation of Israel shall err, the thing being hid from the eyes of the
assembly, and do any of the things which the LORD has commanded not to be done, and are
guilty), using the phrase ‫ כל עדת ישראל‬for “the whole congregation of Israel”, which means the
Sanhedrin. Rule 582 is referring to the question as to whether this verse means each and every
member of the Sanhedrin errs in judgement or only the majority of the Sanhedrin errs in
judgement.

‫כלל תקפג‬

)‫ אחרי ס' פז‬. ‫ מצורע ס' קפח‬. ‫ שמיני סימן ח‬. ‫מלת "כל" לא בא על מספר פחות משלשה (ויקרא ס' קצו‬

Rule 583: The word ‫( כל‬all/each) never refers to a number less than three.

‫כלל תקפד‬

)?? ‫ ותמיד ישוער הריבוי לפי ערך הדבר שידובר בו (מצורע סימן‬.‫וכן מלת "רבים" לא בא על פחות משלשה‬

Rule 584: And moreover, the word ‫( רבים‬many) never refers to a number less than three.

Chapter 54
‫כלל תקפה‬

‫ וכל שכן‬."‫ אף פרשה המתחלת במלת "כי‬-- ‫כל דברות ופרשיות המחוברות בוי"ו החיבור יש להם איזה יחוס זה לזה‬
'‫ ובזה אמרו וי"ו מוסיף על ענין ראשון (ויקרא ס‬.)‫תנאי החלוקות המצוינות במלת "אם" (כמו שכתבנו למעלה פרק יא‬
.)‫ וסימן שנט‬,‫ וסימן רמ‬,‫נט‬

'‫ קדושים ס‬. ‫ מצורע ס' קנח‬. ‫ולפעמים יחבר על ידי הוי"ו הנושאים שבראשי הפרשיות להשוותם זה לזה (ויקרא ס' צב‬
)‫נא‬

768
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Acharei Mot 147.

769
Horayot 3b.
Rule 585: For all words and chapters that are connected with the connecting prefix ‫ו‬, there will
be a certain connection between one and the other - even in a chapter that begins with the word
‫כי‬. And all the more so, the conditional divisions that are indicated with the word ‫( אם‬as was
written above in Chapter 11). And with this, they say that ‫( וי"ו מוסיף על ענין ראשון‬the ‫ ו‬adds
something to the first topic).

And sometimes it will connect the topics that are at the beginning of a chapter through the letter ‫ו‬
in order to compare them with one another.

‫כלל תקפו‬

‫ וחז"ל דקדקו בזה דברים רמים‬.‫וכן כל מקום שכתוב וי"ו באמצע הפרשה יש להענינים איזה קישור ושייכות זה לזה‬
)‫ וסימן ר‬,‫ וסימן קפט‬,‫ וסימן קכח‬,‫ אמור ס' כא‬. ‫ מצורע ס' קכד‬. ‫ונשגבים (תזריע סימן ט‬

Rule 586: And moreover, any place where the prefix ‫ ו‬is written in the middle of a chapter, it is
for topics which are connected and relevant to one another.

‫כלל תקפז‬

.‫והנה מלת "או" מורה על החלוקה ומלת "יחדיו" מיוחד אל החיבור‬

‫ ובארתי הדבר באורך שבציוי‬."‫ ופליגי ר' יאשיה ור' יונתן ב"מכה אביו ואמו‬.‫והוי"ו בא פעמים לחבר ופעמים לחלק‬
‫ ולא פליגי אלא‬.‫ ובאזהרה פשוטה כולי עלמא מודים שהוי"ו בא לחלק‬,‫פשוטה כולי עלמא לא פליגי שהוי"ו בא לחבר‬
)‫במאמר תנאיי כמו "מכה אביו ואמו" (קדושים סימן קא‬

Rule 587: And the word ‫( או‬or) teaches about the disjunction, while the word ‫( יחדיו‬together)
teaches about the conjunction.

And the letter ‫ ו‬sometimes means “and” and sometimes means “or”. And Rabbi Isaiah and Rabbi
Yonasan disagree about ‫( מכה אביו ואמו‬And he that smites his father, or his mother shall surely be
put to death)770. And I explained the matter at length that with a simple imperative, everyone
agrees that the ‫ ו‬means “and”, and with a simple warning, everyone agrees that the ‫ ו‬means “or”.
And they only disagree about conditional statements like ‫מכה אביו ואמו‬.

‫כלל תקפח‬

‫ וכשכתוב מלת "או" הוא מיותר ובא לדרשה תמיד‬.‫ ראוי לכתוב בוי"ו‬-- ‫וכל מקום שנדע מן הענין שהוי"ו בא לחלק‬
‫ וסימן‬,‫ וסימן קכ‬,‫ וסימן קיט‬,‫ וסימן לג‬,‫ תזריע ס' כג‬. ‫ שמיני ס' קיז‬. ‫ וסימן שיב‬,‫ ויקרא ס' רצט‬. ‫(קדושים ס' קא‬
)‫ וסימן קל‬,‫ אמור ס' קכה‬. ‫ וסימן קג‬,‫ אחרי סימן קב‬. ‫ וסימן קפא‬,‫קמה‬

770
Exodus 21:15.
Rule 588: And any place where it is known from the context that the letter ‫ ו‬means “or” – it is
proper for it to be written with the letter ‫ו‬. And whenever the word ‫ או‬is written, it is superfluous
and there will always be a homiletical interpretation.

‫כלל תקפט‬

‫ ודרשוהו‬.‫ וזה לא יכון לדעת חז"ל שיש לכל מלת גדר מיוחד בפני עצמו‬.‫המדקדקים כתבו שיש "או" שטעמו כטעם אם‬
.)‫ וסימן שסב‬,‫שטעמו כטעם "או אם" (ויקרא ס' רסב‬

‫ פירשוהו חז"ל שבא להורות שאינו‬-- ‫ שנדחקו בו הראב"ע והמפרשים‬-- "‫וכן במה שכתוב "או כי ישוב הבשר החי‬
‫ שזה גדר מלת "או" שבא להוראת החלוקה או האפשריות (תזריע‬.‫תנאי מוחלט רק אפשרי ורצונו לומר בכל עת שישוב‬
.)‫סימן צג‬

Rule 589: The grammarians write that there is an instance of the word ‫( או‬or) where it means ‫אם‬
(if). And this opinion is not in agreement with the opinion of the sages of blessed memory, in
which every word has a special meaning on its own. And they interpret it to mean “or if”.

And moreover, when it is written ‫( או כי ישוב הבשר החי‬But if the raw flesh again be turned into
white)771, Rabbi Avraham ibn Ezra and the commentators are challenged – the sages of blessed
memory explain that it comes to inform that it is not an absolute condition but only a possibility
and that they mean to say anytime it is turned into white; this is the meaning of the word ‫או‬, that
it comes to inform of a division or a possibility.

Leviticus 13:12-17 says, ‫ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל‬
‫ וביום הראות בו‬.‫ וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא‬.‫מראה עיני הכהן‬
‫ או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן‬.‫ וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא‬.‫בשר חי יטמא‬
.‫ וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את הנגע טהור הוא‬.‫( ובא אל הכהן‬And if the leprosy break out
abroad in the skin, and the leprosy cover all the skin of him that has the plague from his head
even to his feet, as far as appears to the priest; then the priest shall look; and, behold, if the
leprosy have covered all his flesh, he shall pronounce him clean that has the plague; it is all
turned white: he is clean. But whensoever raw flesh appears in him, he shall be unclean. And the
priest shall look on the raw flesh, and pronounce him unclean; the raw flesh is unclean: it is
leprosy. But if the raw flesh again be turned into white, then he shall come to the priest; and the
priest shall look on him; and, behold, if the plague be turned into white, then the priest shall
pronounce him clean that has the plague: he is clean), using the word ‫ ואם‬for “And if” at the
beginning and the word ‫ או כי‬for “But if”.

According to the Malbim, if instead of saying ‫או כי‬, the Torah had said ‫ואם‬, then it would be an
absolute condition and it would only be known from this that if it turns into white afterwards
then he will be clean, but one might also conclude that then he will be clean forever and if

771
Leviticus 13:16.
afterwards it is revealed to be raw flesh, he will not become unclean since it had already turned
to white. The language ‫ או‬teaches otherwise772.

‫כלל תקצ‬

.)‫ ועל כן אמרו גמין רבוים (ויקרא סימן קס‬.‫גדר מלת "גם" לתוספות בכל מקום‬

)‫ וסימן מט‬,‫ומלת "אף" מורה תמיד על דבר שהוא חידוש על הקודם (בחקותי סימן יט‬

Rule 590: The scope of the word ‫( גם‬also) is to add in any place. And thus, the sages say
whenever the word ‫ גם‬comes repeated, they come to amplify.

The word ‫( אף‬even) always teaches about a matter that is a novelty relative to the preceding
matter.

‫כלל תקצא‬

‫ ובזה מובדל מן מלת "רק" שמוציא דבר‬."‫מלת "אך" מורה מיעוט במשפט השני; רצה לומר במשפט שבא בו מלת "אך‬
)‫ וסימן קי‬,‫ בחקותי סימן קט‬. ‫ וסימן קצא‬,‫ וסימן קעט‬,‫ אמור ס' נט‬. ‫ וסימן קמד‬,‫מן משפט הקודם (שמיני סימן סח‬

Rule 591: The word ‫ אך‬indicates a limitation in the second sentence; it means to say in the
sentence where the word ‫ אך‬comes. And nevertheless, it is different than the word ‫רק‬, which
excludes a matter from the previous sentence.

Deuteronomy 12:15-16 says, ‫רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת יהוה אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך‬
‫ רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים‬.‫( הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל‬Notwithstanding you may kill
and eat flesh within all your gates, after all the desire of your soul, according to the blessing of
the LORD your God which He has given you; the unclean and the clean may eat thereof, as of
the gazelle, and as of the hart. Only you shall not eat the blood), using the word ‫ רק‬to mean
“only”. Here, blood is excluded from the previous sentence as being permissible to eat.

Leviticus 11:3-4 says, ‫ אך את זה לא תאכלו‬.‫כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו‬
‫( ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם‬Whatsoever parts
the hoof, and is wholly cloven-footed, and chews the cud, among the beasts, that may you eat.
Nevertheless these shall you not eat of them that only chew the cud, or of them that only part the
hoof: the camel, because he chews the cud but parts not the hoof, he is unclean to you), using the
word ‫ אך‬to mean “nevertheless”, which is used to teach that one cannot eat of any type of animal
which does not satisfy all of the criteria listed in the first sentence. The camel does not satisfy all
of these criteria, since it does not have split hooves, even though it chews its cud773.

772
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 93.

773
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Shemini 68.
 ‫כלל תקצב‬

‫ולא יהיה‬..‫ ולפעמים במלת "לא" ["ושמרתם‬,]"‫האזהרה התולדיית יציין לפעמים במלת "פן" ["ולא תגעו בו פן תמותון‬
‫ ואם התולדה מחויבת‬.‫ ומלת "לא" יבא באזהרה מחייבת‬,‫ מלת "פן" יצדק לרוב באזהרה שוללת‬,‫ ואחרי העיון‬.]"‫קצת‬
)‫ אמור סימן ל‬. ‫ ישמש במלת "פן" (שמיני סימן לא‬-- ‫ ואם אינה מחויבת מעצמה‬."‫ ישמש במלת "לא‬-- ‫מצד עצמה‬

Rule 592: A warning about the consequence of an action is sometimes indicated with the word ‫פן‬
(lest) (‫ ולא תגעו בו פן תמותון‬- neither shall you touch it, lest you die774) and sometimes with the
word ‫ולא יהיה קצת( – לא‬..‫)ושמרתם‬. And after investigation, one finds that the word ‫ פן‬is usually
correct with a warning not to do something, while the word ‫ לא‬comes with a warning that one is
obligated to do something. And if the consequence of the action obligates on its own – it will use
the word ‫לא‬. And if it does not obligate on its own, it will use the word ‫פן‬.

An example of the consequence of an action obligating on its own is if one is about to die and he
is given a way to avoid death by performing a certain action. Then it will use the word ‫לא‬.

And an example of the consequence of an action not obligating on its own is if one does not do as
he is commanded, he will die. Then it will use the word ‫ פן‬775.

‫כלל תקצג‬

,‫ וסימן פב‬,‫ או בא למעט אחרים (שמיני סימן עה‬.‫מלת "לכם" מורה על ההנאה (כנ"ל סימן תנט) ועל הצורך בדבר‬
‫ וסימן‬,‫ קדושים סימן סג‬. ‫ וסימן קט‬,‫ אחרי סימן עא‬.‫ מצורע סימן קמט‬. ‫ וסימן קנג‬,‫ וסימן קעב‬,‫ וסימן קיב‬,‫וסימן קח‬
)‫ בהר סימן יא‬. ‫קט‬

Rule 593: The word ‫( לכם‬to/for you, plural) teaches about the benefit (as mentioned in Rule
459) or about the need for an item. Or it comes to exclude others.

Leviticus 11:8 says, ‫( מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם‬Of their flesh you shall not eat,
and their carcasses you shall not touch; they are unclean to you), using the word ‫ לכם‬for “to
you”. According to Sifra, this implies that they are permitted for benefit.

Leviticus 11:38 says, ‫( וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם‬But if water be put upon the
seed, and aught of their carcass fall thereon, it is unclean to you), using the word ‫ לכם‬for “to
you”. According to Sifra, this implies that anything that is for one’s needs will be unclean.

Leviticus 25:6 says, ‫( והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך‬And the sabbath-produce of the land shall be
for food for you) using the word ‫ לך‬for “for you”. According to Sifra, this implies “but not for
others”.

774
Genesis 3:3.

775
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Shemini 31.
 ‫כלל תקצד‬

,‫ להם ] מורה שתהיה הפעולה לעצמו ולא לזולת (מצורע ס' קמט‬, ‫ לכם‬, ‫ לך‬, ‫בפעלים החוזרים שציין אותם במלת [ לו‬
)‫וסימן קנג‬

Rule 594: When reflexive verbs come with the word ] ‫ להם‬, ‫ לכם‬, ‫ לך‬, ‫[ לו‬, it teaches that the
action will be toward itself and not toward another.

Leviticus 15:13 says, ‫וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר‬
(And when he that has an issue is cleansed of his issue, then he shall number to himself seven
days for his cleansing, and wash his clothes; and he shall bathe his flesh in running water, and
shall be clean). The verb ‫ וספר‬for “then he shall number” is an example of a reflexive verb
coming with the word ‫“ לו‬to himself” acting toward himself and not toward another776.

‫כלל תקצה‬

.)‫ ומלת "בהם" פורט יותר ממלת "בם" כי מורה שיתפשטו בכולו (אחרי ס' קמא‬."‫בכינוי הרבים יאמר "בם" או "בהם‬

.)‫ עיין קדושים (סימן קיב‬-- ] ‫ אתהם‬, ‫ובדקדוק כינוי [ אתהן‬

Rule 595: In order to say “with them”, the Torah says ‫ בם‬or ‫( בהם‬in/with them). And the word
‫ בהם‬denotes more than the word ‫בם‬, as it teaches that it is to be disseminated throughout.

‫כלל תקצו‬

‫עתידי יקשר לרוב את המאמר המאוחר אל המאמר הקודם אליו ביחוד הסבה‬-‫מלת "והיה" הבא במאמר תנאיי‬
)‫ וסימן שעט‬,‫ ובמקום שלא בא על דרך זה פירשוהו חז"ל שמורה על התכיפות; שיעשה מיד (ויקרא ס' שיח‬.‫והמסובב‬

Rule 596: The word ‫( והיה‬and it shall be) that comes in a conditional statement about the future
usually connects the latter expression to the previous expression, in particular through cause and
effect. And in a place where it does not come in this way, the sages of blessed memory explain
that it teaches about the frequency, that it is to be done immediately.

‫כלל תקצז‬

‫שימוש הלמ"ד שאחר מלת "והיה" במקום שלא יורה התהפכות דבר לדבר יורה שהוקבע לדבר כך וכך (תזריע סימן‬
)‫מא‬

Rule 597: The prefix letter ‫ ל‬that is after the word ‫ והיה‬in a place that does not indicate the
changing of one thing to another teaches that it has been established to such and such matter.

776
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Metzora 149.
Leviticus 13:2 says, ‫אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל‬
‫( אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים‬When a man shall have in the skin of his flesh a rising, or a scab,
or a bright spot, and it become in the skin of his flesh the plague of leprosy, then he shall be
brought to Aaron the priest, or to one of his sons the priests), using the word ‫ והיה‬for “and it
become” and the word ‫ לנגע‬for “the plague”. This means that the plague of leprosy has been
established to be in the skin of his flesh, in accordance with Rule 597777.

‫כלל תקצח‬

)‫מלת "ויהי" מורה שנעשה איזה פעל רשום (שמיני סימן טו‬

Rule 598: The word ‫( ויהי‬and there was) teaches that whatever action that was written was done.

Genesis 1:3 says, ‫( ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור‬And God said: 'Let there be light.' And there was
light), using the word ‫ ויהי‬to teach that God’s action of creating light was done.

‫כלל תקצט‬

)‫ אחרי סימן צה‬. ‫ (צו סימן קלב‬.‫ ונדרש שלא יהיה אנוס שוגג ומוטעה; או למעט‬.‫כינוי "ההוא" בא תמיד לדיוק‬

Rule 599: The pronoun ‫( ההוא‬that) always comes to makes things precise. And it is interpreted
that one’s sin cannnot be unwilling, unintentional, or mistaken; or it comes to limit.

When Leviticus 7:20 says, ‫והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא‬
‫( מעמיה‬But the soul that eats of the flesh of the sacrifice of peace-offerings, that pertain to the
LORD, having his uncleanness upon him, that soul shall be cut off from his people), it uses the
language ‫( הנפש ההוא‬that soul). The Malbim is referring to this when he claims that the sin
cannnot be unwilling, unintentional, or mistaken778.

And when Leviticus 17:3-4 says, ‫איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט‬
‫ ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך‬.‫מחוץ למחנה‬
.‫( ונכרת האיש ההוא מקרב עמו‬What man soever there be of the house of Israel, that kills an ox, or
lamb, or goat, in the camp, or that kills it without the camp, and has not brought it to the door of
the tent of meeting, to present it as an offering to the LORD before the tabernacle of the LORD,
blood shall be imputed to that man; he has shed blood; and that man shall be cut off from among
his people), it uses the language ‫( האיש ההוא‬that man). The Malbim is also referring to this when
he claims that the sin cannnot be unwilling, unintentional, or mistaken779.

777
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 41.

778
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tzav 132.

779
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Acharei Mot 95.
 ‫כלל תר‬

‫ שמיני‬. ‫ צו סימן קכג‬. ‫ וסימן קכג‬,‫ (ויקרא ס' צ"ו‬. ‫ תהיה ] מורה על שהדבר מוכרח להעשות ועל הקיום‬. ‫מלת [ יהיה‬
,‫ וסימן קעד‬,‫ וסימן יט‬,‫ אמור סימן יג‬. ‫ קדושים סימן סב‬. ‫ וסימן קפט‬,‫ וסימן קעא‬,‫ וסימן קע‬,‫ מצורע סימן א‬. ‫סימן פב‬
)‫וסימן רכח‬

Rule 600: The words ‫ יהיה‬and ‫( תהיה‬shall be) teach that the matter must be carried out and also
about the fulfillment of the matter.

For example, Leviticus 2:1 says, ‫ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה‬
‫( לבנה‬And when any one brings a meal-offering unto the LORD, his offering shall be of fine flour;
and he shall pour oil upon it, and put frankincense thereon), using the word ‫ יהיה‬for “shall be”.

‫כלל תרא‬

‫ ש"על פני" מציין היותו בגבול הדבר ואינו מציין שישאר‬."‫יש הבדל בין "ושלח אל השדה" ובין "ושלח על פני השדה‬
) ‫ ( מצורע סימן כט‬. ‫שם‬

)‫ (אחרי סימן לז‬. ‫מלת "על פני" הוא לפעמים על גב הדבר ממש ולפעמים נגד גב הדבר‬

Rule 601: There is a difference between ‫ ושלח אל השדה‬and ‫( ושלח על פני השדה‬shall let go the
living bird into the open field)780: ‫ על פני‬indicates that it exists on the boundary of the thing, and
it does not indicate that it will remain there.

The words ‫ על פני‬sometimes mean upon the object literally and sometimes against the back of
the object.

‫כלל תרב‬

)‫ ש"הפקיד אתו" מורה שהיא עדיין ברשותו (ויקרא ס' שפא‬."‫ויש הבדל בין "הפקיד בידו" ובין "הפקיד אתו‬

Rule 602: And there is a difference between ‫ הפקיד בידו‬and ‫( הפקיד אתו‬deposited with him), in
that ‫ הפקיד אתו‬teaches that it is still in his possession.

‫כלל תרג‬

‫ ודעת אביו של הרד"ק בספר הגלוי שרומז על‬.‫ דעת הראב"ע והרד"ק שהיא כפ' רפה בלשון ישמעאל‬-- ‫וי"ו נוספת‬
‫ ויש בזה פלוגתא דתנאי על "ולקח באצבעו ונתן" שאמר במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמפלגי (ויקרא סימן‬.‫מלה חסרה‬
.)‫ ודעת חז"ל שוי"ו כזה נדרש תמיד לפי הדרוש (צו סימן קטז‬.)‫רעב‬

Rule 603: The conjunction letter ‫ – ו‬it is the opinion of Rabbi Abraham ben Meir Ibn Ezra and
the Radak that it is like the prefix letter ‫( ف‬pronounced fe) in Arabic (which can mean “and” or

780
Leviticus 14:7.
“so” or “then”). And the opinion of the Radak’s father in the book Sefer HaGilui is that it alludes
to a missing word. And there is in this a disagreement between the Tannaim about the verse ‫ולקח‬
‫( באצבעו ונתן‬And the priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it)781
with regard to whether it is interpreted based on juxtaposition to the language preceding it or the
language following it782. And according to the sages of blessed memory, a letter ‫ ו‬that comes like
this is always interpreted according to a homiletical interpretation.

‫כלל תרד‬

)‫ אחרי סימן מו‬. ‫ויש וי"ו הביאור (שמיני ס' לה‬ •

)‫ "ומחית בשר חי" (תזריע ס' עג‬-- ‫ויש וי"ו ההשואה‬ •
)‫ויש וי"ו חסרה (צו סימן מב‬ •

Rule 604: And there is an instance in the Scripture in which the prefix ‫ ו‬clarifies.

And there is an instance in the Scripture in which the prefix ‫ ו‬compares - ‫( ומחית בשר חי‬and there
be quick raw flesh in the rising)783.

And there is an instance in the Scripture in which the prefix ‫ ו‬is missing.

Leviticus 10:8-9 says, ‫וידבר יהוה אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא‬
‫( תמתו חקת עולם לדרתיכם‬And the LORD spoke to Aaron, saying: Drink no wine nor strong drink,
you, nor your sons with you, when you go into the tent of meeting, that you die not; it shall be a
statute forever throughout your generation), using the words ‫ יין ושכר אל תשת‬for “Drink no wine
nor strong drink”. The prefix ‫ ו‬clarifies that they should not drink wine as one drinks a strong
drink, by way of intoxication.

Leviticus 13:10 says, ‫( וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת‬And the
priest shall look, and, behold, if there be a white rising in the skin, and it have turned the hair
white, and there be quick raw flesh in the rising), where it uses the language ‫ הפכה שער לבן‬for
“turned the hair white” and the prefix ‫ ו‬comes on ‫( ומחית בשר חי‬and there be quick raw flesh in
the rising). In this case, the prefix ‫ ו‬compares – just as “turned the hair white” implies enough
space for at least two hairs, so too “quick raw flesh in the rising” implies enough space for at
least two hairs.

Leviticus 6:13 says, ‫זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליהוה ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד‬
‫( מחציתה בבקר ומחציתה בערב‬This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall offer to
the LORD in the day when he is anointed: the tenth part of an ephah of fine flour for a meal-

781
Leviticus 4:25.

782
Babylonian Talmud Zevachim 24b.

783
Leviticus 13:10.
offering perpetually, half of it in the morning, and half thereof in the evening), using the words
‫ מנחה תמיד‬for “a meal-offering perpetually”. However, it is interpreted as ‫ ;ומנחה תמיד‬the prefix ‫ו‬
is missing.

‫כלל תרה‬

‫ "עגלה על שני‬.‫ ומלת "על" מורה הצירוף‬,‫ שלמ"ד מורה החלוקה‬."‫יש הבדל בין שימוש הלמ"ד ובין שימוש מלת "על‬
)‫ מצורע ס' מא‬. ‫ תזריע סימן כג‬. ‫ (ויקרא ס' שצא‬. "‫הנשיאים ושור לאחד‬

Rule 605: There is a difference between the prefix ‫ ל‬and the the word ‫על‬: The ‫ ל‬teaches division,
while the word ‫ על‬teaches combination. ‫( עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד‬a wagon for every two of
the princes and for each one an ox)784.

Numbers 7:3 says, ‫ויביאו את קרבנם לפני יהוה שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשאים ושור לאחד‬
‫( ויקריבו אותם לפני המשכן‬And they brought their offering before the LORD, six covered wagons,
and twelve oxen: a wagon for every two of the princes, and for each one an ox; and they
presented them before the tabernacle). The word ‫ על‬teaches that every two of the princes share a
wagon (combination), while the prefix ‫ ל‬teaches that each prince gets one ox (division).

‫כלל תרו‬

. ‫ (צו סימן עג‬. )‫ שצ"ג‬, ‫ שס"ד‬, ‫ שהמ"ם מורה הקצתית (כנ"ל סימן שנ"ה‬.‫יש הבדל בין את ובין מ"ם השימוש‬
,‫ בחקותי סימן קיב‬. ‫ וסימן קטז‬,‫ וסימן צח‬,‫ אמור סימן עח‬. ‫ וסימן קלד‬,‫ וסימן קטז‬,‫ וסימן קטו‬,‫ וסימן צז‬,‫שמיני ס' צו‬
)‫וסימן קיג‬

Rule 606: There is a difference between ‫ את‬and the prefix ‫מ‬, in that the ‫ מ‬teaches part of (as is
mentioned above in Rule 355, Rule 364, and Rule 393).

‫כלל תרז‬

.‫ וחז"ל לא כן דעתם‬.‫לדעת המדקדקים נמצא שימוש הב' תחת המ"ם‬

)‫בצמר" פירשוהו שהוא ב' התוך (תזריע ס' קסז‬...‫ובמה שכתוב "ושרף את הבגד‬ •
‫ פירשוהו שהוא ב' התוך על דם הנמצא בשרץ‬,"‫ שראוי לומר "משרץ‬,"‫ובמה שכתוב "וזה לכם הטמא בשרץ‬ •
.)‫(שמיני ס' קז‬

.‫כי לא יתחלף שימוש אות באות לדעתם‬

Rule 607: According to the grammarians, the prefix letter ‫ ב‬can be found in place of the letter ‫מ‬.
But the sages of blessed memory disagree.

784
Numbers 7:3.
And when it is written ‫בצמר‬...‫( ושרף את הבגד‬And he shall burn the garment…of wool)785 they
interpret the letter ‫ ב‬to mean composed of.

And when it is written ‫( וזה לכם הטמא בשרץ‬and these are they which are unclean to you among the
swarming things)786, where it is proper to say ‫משרץ‬, they interpret the letter ‫ ב‬to mean the blood
that is found inside of the ‫שרץ‬.

For the Torah will not switch one prefix letter for another prefix letter, according to the opinion
of the sages.

‫כלל תרח‬

.)‫ ולדעת חז"ל יש בו גם הוראת מלת "את" (תזריע ס' קלג‬."‫ "ואת הנתק לא יגלח‬-- "‫וכן נמצא מלת "את" תחת "עם‬

Rule 608: And moreover, there is an instance in the Scripture where the word ‫ את‬replaces ‫ עם‬-
‫( ואת הנתק לא יגלח‬but the scall shall he not shave)787. And according to the sages of blessed
memory, there is also a teaching with respect to the word ‫את‬.

The words ‫ ואת הנתק‬actually mean “around the scall”, since it could not possibly mean “the
scall”, where there is no hair788.

‫כלל תרט‬

.)‫ שמלת "לא" שולל את הפעולה ומלת "איננו" שולל התואר מן המתואר (שמיני ס' לא‬."‫יש הבדל בין "לא" ובין "אין‬

"‫ ו"לא הפך‬,‫ ש"אין בו" שולל שלא נמצא כלל‬."‫ועל כן יש הבדל בין "ושערה לא הפך לבן" ובין "ושער לבן אין בו‬
)‫ וסימן קה‬,‫ (תזריע סימן נח‬. ‫שולל הפעולה לבד; יש שער רק לא הפך לבן‬

Rule 609: There is a difference between ‫ לא‬and ‫( אין‬not): The word ‫ לא‬negates the action, while
the word ‫ איננו‬negates the modifier from the modified.

Therefore, there is a difference between ‫( ושערה לא הפך לבן‬and the hair thereof be not turned
white)789 and ‫( ושער לבן אין בו‬behold, there be no white hairs therein)790: ‫ אין בו‬means it is not
found at all, while ‫ לא הפך‬negates the action alone; there is hair, only that it does not turn white.
785
Leviticus 13:52.

786
Leviticus 11:29.

787
Leviticus 13:33.

788
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Tazria 133.

789
Leviticus 13:4.

790
Leviticus 13:21.
 ‫כלל תרי‬

‫ אולם מצאנו מלת "אין" גם על אדם‬.‫וכבר כתב הרד"ק שמלת "לא" נופל על אדם מיוחד ומלת "אין" נופל על הכלל‬
‫ אחד מגזרת הכפולים ואחד‬-- ‫ ובארנו שמלת "אין" יש לו שני גזירות‬."‫ "אין האיש בביתו‬,"‫ "אין יוסף בבור‬-- ‫מיוחד‬
.‫ וכל מקום שבא מלת "אין" על שלילת דבר מיוחד הוא מגזרת הכפולים‬.‫מנחי העין‬

‫ אבל בכינוי הרבים אין שם דגש כי הוא מנחי העין ושולל‬.‫ ולכן הנו"ן דגושה בו תמיד‬.'‫וכן בכינוי היחיד 'אינני' 'איננו‬
.‫את הכלל‬

‫(וההבדל בין מלת "אין" מן הכפולים ובין מלת "לא" הוא כמו שכתבנו בסימן הקודם שמלת "אין" שוללת את נושא‬
)‫ ומלת "לא" שולל את הנשוא‬."‫המאמר ותבוא סמוך אל הנושא והיא ההפך של "יש‬

)‫ובכל זה מלת "אין" שבא סתם היא לרוב מנחי העי"ן ושולל את הכלל (אמור סימן צ"ו‬

Rule 610: And the Radak already wrote that the word ‫ לא‬falls on an individual man, while the
word ‫ אין‬falls on man in general. However, we do find the word ‫ אין‬also on an individual man -
‫( אין יוסף בבור‬Joseph was not in the pit)791 and ‫( אין האיש בביתו‬For my husband is not at home)792.
And we explained that there are two derivations associated with the word ‫ – אין‬one geminate ‫אֵ ין‬
and the other hollow ‫אַ יִן‬. And any place where the word ‫ אין‬comes on the negation of a particular
matter, it is geminate.

And moreover, with a singular pronoun, it is ‫אינּני אינּנו‬, where the letter ‫ נ‬always has a diacritic
dot. But with a plural pronoun, there is no diacritic dot, since it is hollow, and it negates the
general.

(And the difference between the geminate word ‫ אֵ ין‬and the word ‫ לא‬is, as we wrote in the
previous rule, that the word ‫ אין‬negates the subject of the expression, comes next to the subject,
and is the opposite of ‫יש‬, while the word ‫ לא‬negates the predicate.)

Nevertheless, the word ‫ אין‬that comes alone is usually hollow, and it negates the general.

‫כלל תריא‬

.)‫ כמו שמן 'הן' נגזר "ותהינו לעלות ההרה" (כנ"ל סימן ד‬.‫ומן מלת "אין" נגזר פעל מאן לדעת חז"ל‬

.) ‫ והבלתי אובה הוא בלב ( אמור סימן צ"ו‬,"‫ הממאן הוא בפה שאומר "אין‬."‫ויש הבדל בין "מאן" ובין "לא אבה‬

791
Genesis 37:29.

792
Proverbs 7:19.
Rule 611: And from the word ‫אין‬, the word ‫( מאן‬refuse) is derived, according to the sages of
blessed memory, just as from the word ‫הן‬, ‫( ותהינו לעלות ההרה‬and deemed it a light thing to go up
into the hill-country)793 is derived.

And there is a difference between ‫ מאן‬and ‫( לא אבה‬refuse): ‫ מאן‬is oral and he says ‫אין‬, while ‫לא‬
‫ אבה‬is in the heart.

‫כלל תריב‬

‫ בכ"מ שהפעול‬,‫ ואחרי העיון‬.‫ וחז"ל דרשו כמה פעמים מלת "את" הכתוב‬.‫מלת "את" המורה על הפעול יחסר לרוב‬
‫ יבוא מלת‬-- ‫ וכן במקום שהפעול הוא שם העצם‬,)‫נודע על ידי אחד מאופני ההודעה (כגון בה' הידיעה או על ידי כינוי‬
.‫ וכשבא מלת "את" נדרש‬,"‫ בא ברוב בלא מלת "את‬-- ‫ ובמקום שאין הפעול נודע‬.‫"את" לרוב‬

,"‫ ותמיד אמר "יכבס בגדיו" לבד בבית המנוגע אמר "יכבס את בגדיו‬.‫וכן במקום שהפעול נודע וחסר מלת "את" נדרש‬
-- ‫היינו מפני שכיבוס בגדים שבכל מקום אינו דוקא כלים שלובש רק כל כלים שנוגע בהם והכינוי "בגדיו" אינו בדוקא‬
. "‫ לכן כתוב מלת "את‬,‫ אבל בבית המנוגע אינו מטמא רק בגדים שלובש והכינוי בא בדוקא‬."‫לכן חסר מלת "את‬
)‫(מצורע סימן קיב‬

Rule 612: The word ‫ את‬that is used to indicate a direct object will usually be missing. And the
sages of blessed memory give interpretations for the word ‫ את‬in the Scripture several times. And
after investigation, I found that in several places where the direct object is known through for
instance a definite article ‫ ה‬or a pronoun, and moreover in a place where the direct object is a
noun – the word ‫ את‬will usually come. And in a place where the direct object is unknown – it
usually will come without the word ‫את‬, and when the word ‫ את‬does come, there will be a
homiletical interpretation.

And moreover, in a place where the direct object is known but is missing the word ‫את‬, there will
be a homiletical interpretation. And it will always say ‫( יכבס בגדיו‬he shall wash his clothes),
except with a house which is afflicted, where it will say ‫יכבס את בגדיו‬. This is because whenever
one washes clothes, the clothes were not necessarily worn, only afflicted, so the pronoun in ‫בגדיו‬
is not precise; thus, it will be missing the word ‫את‬. But a house that is afflicted only makes the
clothes that were worn unclean, so the the pronoun will be precise; thus, it is written ‫את‬.

‫כלל תריג‬

‫ ועל כן במה שכתוב ג' פעמים‬.‫ יש לפרש כמו שנרצה‬-- ‫ובמקום שראוי שיבוא מלת "את" או כל מלות היחס והוא חסר‬
) ‫ ( ויקרא סימן כח‬. ‫ והוא הדין כל כיוצא בזה‬."‫"וסמך ידו" בלא מלת "את" דרשו ג' דרושים כאילו כתוב "וסמך בידו‬

Rule 613: And in a place where it is proper for the word ‫ את‬or any preposition to be but it is
missing, there will be an explanation, as is desired. And thus, when it is written three times ‫וסמך‬

793
Deuteronomy 1:41.
‫( ידו‬and he shall lay his hand) without the word ‫את‬, the sages give three homiletical
interpretations, as if it were written ‫וסמך בידו‬. And the same applies for all situations like this.

There are three places in the Torah where it is written ‫ וסמך ידו‬without the word ‫את‬:

Leviticus 1:4 – ‫( וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו‬And he shall lay his hand upon the head of
the burnt-offering; and it shall be accepted for him to make atonement for him).

Leviticus 3:2 – ‫וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב‬
(And he shall lay his hand upon the head of his offering, and kill it at the door of the tent of
meeting; and Aaron's sons the priests shall dash the blood against the altar round about).

Leviticus 4:24 – ‫( וסמך ידו על ראש השעיר ושחט אתו במקום אשר ישחט את העלה לפני יהוה חטאת הוא‬And he
shall lay his hand upon the head of the goat, and kill it in the place where they kill the burnt-
offering before the LORD; it is a sin-offering).

In each of these cases, it means to lay his own hand and to not do it through an intermediary794.

794
Malbim, HaTorah v’HaMitzvah Vayikra 28.