‫אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין‬ ‫החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה‬ ‫בית‪ ,‬חזית‪ ,‬בית‬ ‫העיר עזה ומלחמת העולם הראשונה‬ ‫דותן הלוי‬ ‫חיבור זה הוגש כעבודת גמר לקראת התואר‬ ‫"מוסמך אוניברסיטה"‪ M.A -‬באוניברסיטת תל אביב‬ ‫בהדרכת פרופ' עמי איילון‬ ‫אוגוסט ‪2015‬‬ ‫אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין‬ ‫החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה‬ ‫בית‪ ,‬חזית‪ ,‬בית‬ ‫העיר עזה ומלחמת העולם הראשונה‬ ‫דותן הלוי‬ ‫חיבור זה הוגש כעבודת גמר לקראת התואר‬ ‫"מוסמך אוניברסיטה"‪ M.A -‬באוניברסיטת תל אביב‬ ‫בהדרכת פרופ' עמי איילון‬ ‫אוגוסט ‪2015‬‬ ‫לאורי‪ ,‬שבזכותה הכול אפשרי‪,‬‬ ‫‪ii‬‬ ‫שלמי תודה‬ ‫עבודה זו לא הייתה נכתבת אלמלא התמיכה‪ ,‬האמונה והעצה הטובה של מורים וחברים שליוו אותי‬ ‫בבטחה ובכנות בדרכי הפתלתלה‪ .‬רק את חלקם אציין כאן ולשאר שלוחה תודתי בעל פה‪ .‬הייתה לי הזכות‬ ‫להעלות על הנייר את רשמי המסע שלי אל ההיסטוריה של עזה תחת הנחייתו של פרופסור עמי איילון‬ ‫שבכל שיחה או התכתבות לימדני בינה היסטורית‪ ,‬חכמת חיים וחדוות יצירה‪ .‬האיזון עליו שמר עמי בין‬ ‫החופש שהעניק לי להיסחף ברוח מצויה ובין העידוד להגיע לטקסט מוגמר על ידי תהליך סדור‪ ,‬הפך את‬ ‫הכתיבה לחוויה מלמדת ומהנה ואני מודה לו על כך מקרב לב‪ .‬בשלוש השנים האחרונות שימשתי כעוזר‬ ‫מחקר לד"ר יואב אלון‪ ,‬אשר היה עבורי למורה דרך ולאח גדול‪ .‬היכולת הנדירה של יואב להפגין רגישות‬ ‫ופתיחות כחבר ובו בזמן להקפיד על קלה כבחמורה ולדחוף למצוינות מחקרית ציידו אותי היטב להמשך‬ ‫דרכי באקדמיה ובחיים שמחוצה לה‪ .‬מילים לא יספיקו על מנת להודות לו על תמיכתו הנדיבה שאפשרה לי‬ ‫ולמשפחתי הצעירה הזדמנויות נדירות‪ .‬אני מודה מעומק הלב לד"ר נורית צפריר שבשעות הארוכות‬ ‫שהקדישה לי מזמנה למדתי קרוא וכתוב בפעם השנייה‪ .‬כל מפגש איתה היה לי מופת של חריפות שכלית‬ ‫ושל צניעות‪ .‬אני מודה לד"ר און ברק שלימדני חשיבה ביקורתית מהי‪ ,‬ונטע בי את האומץ והמוטיבציה‬ ‫לערער על מוסכמות ופרדיגמות‪ .‬אני מודה לד"ר יובל בן בסט ולפרופ' איימי סינגר שסללו עבורי בחפץ לב‬ ‫דרכי גישה אל עזה העות'מאנית ולפרופ' בילי מלמן שסייעה לי לחשוב על עזה במסגרת אימפריאלית‪ .‬אני‬ ‫מודה לד"ר תמי רזי‪ ,‬ד"ר משה נאור וד"ר אביגיל יעקבסון שבהדרכתם פסעתי את צעדי הראשונים במחקר‬ ‫ארכיוני ולד"ר מירה צורף על העצה הטובה‪ ,‬האוזן הקשבת והעידוד‪ .‬אני מודה לחבריי היקרים‬ ‫מ"החברותא של מלחמת העולם הראשונה" בבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב ובעיקר‬ ‫לאלה אילון ולאסף מונד שסייעו לי בגילוי צפונות "המלחמה הגדולה" כנושא מחקרי‪ .‬אבי ואמי היקרים‬ ‫הביאוני עד הלום על ידי אמונה ותמיכה ללא גבול ועוד ידם נטויה להביאני להלומים רבים אחרים‪ .‬אילו פי‬ ‫מלא שירה כים אין אני מספיק להודות להם על אחת מאלף שעשו למעני‪ .‬אשתי היקרה אורי ובתי תמר‪,‬‬ ‫שחבלי לידתה נשזרו בחבלי הלידה של העבודה הזו‪ ,‬הן מנוע הבערה הפנימי שלי‪ .‬אילולי האמונה והתמיכה‬ ‫שלהן‪ ,‬דבר לא היה קיים‪ .‬תודה לכן‪.‬‬ ‫‪iii‬‬ ‫תקציר‬ ‫הקרבות שהתחוללו בעיר עזה ובסביבתה בין הצבא העות'מאני והצבא הבריטי בימי מלחמת העולם‬ ‫הראשונה עיצבו את קורות העיר ואנשיה שנים ארוכות לאחר שהמלחמה הסתיימה‪ .‬כהכנה לקרבות פונתה‬ ‫העיר מתושביה ובמהלכם חלקים גדולים בה נהרסו‪ .‬עם תום המלחמה יותר ממחצית מאנשי העיר שנפלטו‬ ‫למקומות שונים מאלכסנדריה ועד חלב לא שבו אליה‪ .‬אלו שבכל זאת חזרו אליה‪ ,‬חוו את תהליך השיקום‬ ‫הארוך שנדרש לה והתממש בקצבים משתנים עד שנות הארבעים של המאה העשרים‪ .‬סיפורה של עזה כעיר‬ ‫שהפכה לשדה קרב משמש אותי בעבודה זו כמצע לבחינת ההגדרות המושגיות‪ ,‬הגיאוגרפיות והכרונולוגיות‬ ‫של מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל\פלסטין‪ .‬לשם כך אני מתאר את קורות העיר בטווח השנים‬ ‫‪ 1946-1880‬המאפשר ללמוד את המלחמה במסגרת התהליכים שעוברת העיר במפנה המאות התשע עשרה‬ ‫)הארוכה( והעשרים ובמעבר בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הבריטית‪.‬‬ ‫הפרק הראשון של העבודה עוסק בהצבת המחיצות בין סביבה אנושית חיה כמו עיר‪ ,‬אותה אני‬ ‫מגדיר כ"שדה חיים" ובין שדה קרב‪ .‬דרך עיון בתכתובות צבאיות עות'מאניות וניתוח זיכרונות ועדויות‬ ‫ערביות אני מבקש להתחקות אחר הסיבות לפינוי האוכלוסייה מעזה במלחמה ואופן הוצאתו לפועל‪.‬‬ ‫הטענה המרכזית שלי היא כי פעולת הפינוי נועדה ליצור יש מאין את שדה הקרב המודרני בו לוחמים‬ ‫ואזרחים מופרדים ובו מוכלות הגדרות חדשות של מוסר ושל הרס‪ .‬כמו כן‪ ,‬אני טוען כי הכנסת תנועת‬ ‫הפליטים האזרחיים שיצאו את עזה אל הסיפור ההיסטורי של המלחמה‪ ,‬מגדיל את המרחב בו המלחמה‬ ‫מתקיימת כתופעה היסטורית ומטשטש את ייחודיותו של שדה הקרב ואת המתרחש בו כציר המרכזי‬ ‫לתיאור המלחמה‪ .‬הפרק השני של העבודה דן באפקט הפוליטי והרגשי של פעולת ההרס והעדות לו‪.‬‬ ‫באמצעות פרשנות של התכתבויות צבאיות בריטיות‪ ,‬קריאה צמודה של שירה ופרוזה ערבית וניתוח של‬ ‫אמנות המלחמה‪ ,‬פרק זה מביט אל תוך העיר עזה ומתאר את המתחולל בה בשעה שהיא נטושה מאנשיה‬ ‫ומופגזת מהאוויר ומהים‪ .‬באמצעות תיאור זה אני מבקש לטעון כי פעולת ההרס והצפייה בהריסות‬ ‫ובחורבות מפרקים את הדיכוטומיה שבין שדה קרב ו"שדה חיים" ומשחררים את חווית המלחמה מכבלי‬ ‫ההווה המתמשך אל זיכרונות העבר ותקוות העתיד‪ .‬הפרק השלישי של העבודה דן בחזרת תושבי עזה אל‬ ‫עירם ובשיקום חייהם‪ .‬דרך עיון במסמכי המיסיון האנגליקני שפועל בעיר‪ ,‬תכתובות ממשלת המנדט‪,‬‬ ‫עיתונות ערבית ועברית וזיכרונות‪ ,‬אני מבקש לשרטט את היוזמות לבנייתה של העיר מחדש ואת שיקומה‬ ‫בפועל‪ .‬אני טוען ראשית כי החזרה המדורגת של אנשי עזה לעירם מאפשרת לבחון מחדש את נקודת הסיום‬ ‫ההיסטורית של המלחמה ואף לחשוב על נקודות סיום מרובות‪ ,‬בהתאם לזירה ולתוצאות המלחמה‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫אני טוען כי ההרס שהיה נוכח בנופה הפיזי של עזה במשך עשרות שנים כתוצאה מכישלון ניסיונות‬ ‫השיקום‪ ,‬הביא לכך כי המלחמה המשיכה להיות אירוע נוכח בחיי היומיום בעיר גם לאחר שהיא נגמרה‬ ‫באופן "רשמי‪ ".‬דרך תהליך בניית חלקה החדש של העיר אני מדגים כיצד‪ ,‬עם כינון ההפרדה בין "עיר‬ ‫‪iv‬‬ ‫חדשה" ל"עיר עתיקה" בעזה בשנות הארבעים של המאה העשרים‪ ,‬גם המלחמה נעשתה למושא זיכרון וכך‬ ‫הועברה אחר כבוד ובאיחור ניכר מההווה אל העבר‪.‬‬ ‫‪v‬‬ ‫תוכן‬ ‫מבוא ‪1 ........................................................................................................................................‬‬ ‫היסטוריוגרפיה קצרה של מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון ‪2 .............................................‬‬ ‫היסטוריוגרפיה קצרה של העיר עזה ‪7 .........................................................................................‬‬ ‫עזה והמלחמה‪ ,‬או‪ :‬מה אני מנסה לעשות כאן? ‪10 ........................................................................‬‬ ‫פינוי‪ -‬יצירת ההפרדה בין חזית ובית ‪13 ..........................................................................................‬‬ ‫לשתות )בירה( מהים של עזה ‪14 .................................................................................................‬‬ ‫מלחמה בתנועה ‪20 ...................................................................................................................‬‬ ‫צרחות של נשים וילדים ‪27 ........................................................................................................‬‬ ‫הרס ‪32 .......................................................................................................................................‬‬ ‫להרוס )מסגד( תורכי ולנוח ‪36 ....................................................................................................‬‬ ‫עת'מאן אל‪-‬טבאע ושרידי המחנה הנטוש ‪39 ...............................................................................‬‬ ‫ג'יימס מקביי והחורבה הציורית ‪46 ............................................................................................‬‬ ‫חזרה‪ ,‬שיקום ‪58 ..........................................................................................................................‬‬ ‫ימים ראשונים בעיר ‪58 .............................................................................................................‬‬ ‫פוליטיקה קולוניאלית של שיקום‪ :‬המנדט והציונות ‪65 .................................................................‬‬ ‫"הילד החולה של הממשלה" או להפוך את המלחמה לעבר ‪74 ........................................................‬‬ ‫סיכום‪83 .....................................................................................................................................‬‬ ‫ביבליוגרפיה ‪89 ............................................................................................................................‬‬ ‫‪vi‬‬ ‫מבוא‬ ‫"איש מתאמן לבדו בתוף בחדר ריק‪ ,‬גם זו היסטוריה‪".‬‬ ‫)יהודה עמיחי‪ ,‬שעת החסד‪( 1982 ,‬‬ ‫אודה ולא אבוש‪ ,‬עבודה זו נועדה בראש ובראשונה לספר סיפור היסטורי נרטיבי ופשוט על החוויה‬ ‫הטראומטית של העיר עזה ושל אנשיה במלחמת העולם הראשונה‪ .‬חוויה זו‪ ,‬כך אטען בעבודה‪ ,‬עיצבה את‬ ‫תהליך המעבר של העיר בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הבריטית‪ ,‬בין המאה התשע עשרה הארוכה‬ ‫למאה העשרים‪ .‬האם סיפור כלשעצמו‪ ,‬גם אם מעולם לא סופר‪ ,‬יכול לשמש תכלית ראויה למחקר‬ ‫היסטורי? תלמיד ההיסטוריה שבתוכי הציק לי בשאלה הזו מהיום הראשון של איסוף החומר‪ .‬אם‬ ‫התשובה היא כן‪ ,‬אז מה המשמעות של כתיבת ההיסטוריה בכלל? הדבקת שמות‪ ,‬אירועים תאריכים‬ ‫ומקומות לכדי סיפורים שרק מחכים שיגלו אותם? ומה עושה סיפור היסטורי אחד חשוב וסיפור אחר‬ ‫בלתי חשוב? מדוע עזה במלחמת העולם ראויה ליותר תשומת לב מרפיח‪ ,‬מג'דל‪ ,‬אלכסנדריה או פורט‬ ‫סעיד?‬ ‫בעולם כתיבת ההיסטוריה אליו נכנסתי בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים נייר הלקמוס‬ ‫לבחינת רלוונטיות של מחקרים היסטוריים‪ ,‬נצבע סגול באלה שבהם נועד הסיפור ההיסטורי מלכתחילה‬ ‫ללמד תובנות היסטוריות רחבות‪ ,‬להעשיר דיון היסטורי קיים או לספק נקודת מבט חדשה על סוגיות‬ ‫מוכרות‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬אנשים פרטיים‪ ,‬מקומות‪ ,‬או אירועים מקומיים הם "רגעיים" מדי בזמן‬ ‫ו"מקומיים" מדי במרחב מכדי לעמוד במרכז המחקר‪ ,‬ועל כן העיסוק בהם "משתלם" להיסטוריון רק כדי‬ ‫לבקר מסגרות ניתוח היסטורי קיימות ולהציע פרדיגמות חדשות‪" .‬מה מלמד אותנו המקרה של עזה במפנה‬ ‫המאות‪ ",‬נשאלתי לא פעם‪" ,‬שלא ידענו קודם על‪ ...‬מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון? טבען של ערי‬ ‫חוף הלבנט? התגבשות החברה העירונית הפלסטינית? יחסי כוח? יחסי מגדר? יחסי מרכז פריפריה? יחסי‬ ‫יהודים ערבים במרחב?" וכו' וכו'‪ .‬אולם בעולמי הצר כעולם נמלה‪ ,‬סיפורה של עזה במפנה המאות נתפס‬ ‫כמלמד תובנות חדשות‪ ,‬באופן די מפתיע‪ ...‬על עזה במפנה המאות‪ .‬ואני לאורך תקופה לא קצרה הסתפקתי‬ ‫בכך‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬במהלך ניסיונותיי לכתוב מראש עבור המדפים שיתאימו ביום מן הימים לעבודה הזו‬ ‫)לבד ממדף ספרי ההיסטוריה של העיר עזה(‪ ,‬גיליתי כי מסגרות פרדיגמתיות כאלה או אחרות נוטות‬ ‫למשול במושאים ההיסטוריים שלי כמו סופר בדמויותיו‪ .‬בניסיון לשלב את המחקר שלי אל תוך שדות שיח‬ ‫קיימים על מנת לרצות אופנה מחקרית כזו או אחרת‪ ,‬הרגשתי שהסוכנים ההיסטוריים שלי הולכים‬ ‫ומאבדים את ה"סוכנות" שבעמל רב ביקשתי להעניק להם‪ .‬מהחללים שנפלו בדרכי לכתיבת עבודה‬ ‫ביקורתית אפשר לציין "מסגרות על" כמו ביקורת המודרניות‪ ,‬קולוניאליזם מנדטורי‪ ,‬שיח זהויות‪ ,‬תפיסות‬ ‫מרחביות‪ ,‬אי שוויון‪ ,‬יחסי מרכז ופריפריה‪ ,‬ו"זרמים תת קרקעיים" כמו רגשות‪ ,‬חושים או שפה‪ .‬שיירים‬ ‫מכל אלה‪ ,‬נשארו עוד בנקודות שונות במחקר אך נזנחו כמסגרות הסבריות כוללות דרכן ניתן לספר את‬ ‫סיפורה של עזה‪.‬‬ ‫לאחר שאובחנתי כסובל ממודעות יתר למסגרות פרשניות החלטתי לעבוד אחרת ולחכות‬ ‫שהתובנות הגדולות יצופו מתוך הסיפור עצמו ולא להיפך‪ .‬היה זה מעין ניסיון כמעט פרדוקסלי לכתוב‬ ‫סיפור היסטורי‪ ,‬ולחכות שהמשמעות הרחבה שלו תתגלה פתאום יש מאין כמו תמונה שנבראת על סרט‬ ‫הצילום בתוך נוזל הפיתוח‪ .‬כקורא ביקורתי ידעתי שכל טקסט נכתב מלכתחילה בתוך מסגרת כלשהי‪ ,‬גם‬ ‫אם הכותב לא יודע להצביע עליה ולכן לפעמים הרגשתי קצת כמו הברון מינכהאוזן שמנסה להיחלץ‬ ‫מהביצה על ידי משיכת צמתו שלו‪ .‬אולם בסופו של דבר הניסוי עבד ולמרבה ההפתעה‪ ,‬התובנות אותן‬ ‫ביקשתי למצוא הסתתרו לי כל הזמן מתחת לאף‪ .‬דרך סיפורה של עזה במפנה המאות התשע עשרה‬ ‫והעשרים‪ ,‬התגלתה לי עקב בצד אגודל מלחמת העולם הראשונה שלא הכרתי‪ .‬דרך התמקדות באתר אחד‪-‬‬ ‫העיר עזה‪ ,‬המלחמה איבדה כאירוע היסטורי את הגדרותיה הכרונולוגיות והגיאוגרפיות‪ .‬היא לא בהכרח‬ ‫התחילה כשהייתה אמורה להתחיל ובוודאי לא הסתיימה אז‪ .‬היא גם לא התקיימה רק במקומות בהם‬ ‫תואר עד כה שהתקיימה‪ .‬עזה ששימשה כעיר וכשדה קרב באותו הזמן‪ ,‬כך גיליתי‪ ,‬היא מקרה בוחן מצוין‬ ‫המאפשר לחשוב אחרת על מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ואולי על טבעה של מלחמה בכלל‪ ,‬מחוץ למסגרות‬ ‫המקובלות‪ .‬אולם יחד עם זאת‪ ,‬עזה היא לא רק מקרה בוחן אלא גם עיר היסטורית עם סיפור ייחודי‪,‬‬ ‫שהמלחמה שינתה את פני ההיסטוריה שלה‪ .‬בדברים הקצרים הבאים אסביר בקצרה את שתי מסגרות‬ ‫הדיון האלה‪ -‬המלחמה והעיר עזה‪ ,‬ואדון לבסוף בשאלה היכן שתיהן נפגשות‪.‬‬ ‫היסטוריוגרפיה קצרה של מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון‬ ‫אחת ההתלבטויות העומדות בפני מי שעוסק בהיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון היא‬ ‫עד כמה להישען על תובנות שמקורן בספרות ההיסטורית של המלחמה באירופה‪ .‬כמובן שמבחינת תולדות‬ ‫המלחמה עצמן השענות כזו היא הכרחית שכן לא ניתן לנתק את קורות זירותיה השונות של המלחמה‪ .‬ככל‬ ‫שמתרבים המחקרים על המלחמה מתחוור יותר ויותר עד כמה היא אכן הייתה "עולמית" ועד כמה חשוב‬ ‫להבין את ההיסטוריה של החזיתות השונות באירופה ובמזרח התיכון כסיפור אחד ולא כסיפורים נפרדים‪.‬‬ ‫אולם מבחינת ההתפתחות ההיסטוריוגרפית והרעיונית אין דין המלחמה באירופה שנחקרה במאות אלפי‬ ‫מאמרים וספרים כדין חזית המזרח התיכון שנחקרה מעט באופן יחסי וכזירה צדדית להתרחשות‬ ‫המרכזית של המלחמה‪.‬‬ ‫יסוד הפער הזה טמון במניעים שהביאו היסטוריונים לחקור את המלחמה‪ .‬התשתית לחקר‬ ‫המלחמה באירופה הונחה על ידי היסטוריונים צבאיים ומדיניים‪ ,‬אשר ניתחו את המלחמה כזירת מאבק‬ ‫לאומית‪ .‬מתוך העולם הלאומי של העשורים שלאחר המלחמה‪ ,‬הצדיקה ההיסטוריוגרפיה הזו את היציאה‬ ‫למלחמה וחישבה את תוצאותיה תוך יצירת מיתוסים של גבורה והצדקה בדיעבד של הקרבן האנושי‬ ‫האדיר‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬עוד בימי המלחמה עצמם אותר ההיבט ה"טוטאלי" שלה ‪ -‬היות המלחמה חובקת‬ ‫‪2‬‬ ‫כל‪ -‬מהילד בבית דרך העובד והעובדת במפעל ועד לחייל בשדה הקרב‪ .‬המלחמה הובנה כאירוע שנגע וגייס‬ ‫את כל תחומי החיים ואת משאבי הגופים שנלחמו‪ .‬עבור ההיסטוריוגרפיה הלאומית‪ ,‬אותה "טוטאליות"‬ ‫חיזקה את הדעה כי לא היה מנוס מן המלחמה לקביעת גורל האומות שהשתתפו בה‪ 1.‬עבור חלק אחר של‬ ‫ההיסטוריונים ובעיקר עבור סוציולוגים‪ ,‬פסיכולוגים‪ ,‬פילוסופים‪ ,‬סופרים‪ ,‬ואמנים‪ ,‬רעיון "המלחמה‬ ‫הטוטאלית" אפשר לראות במלחמה אירוע א‪-‬היסטורי שהיסטוריזציה קרה המעוגנת בתאריכים‪ ,‬גבולות‪,‬‬ ‫מטרות ותוצאות‪ ,‬לא יכולה להסביר‪ .‬אלה התמקדו באלימות המתועשת‪ ,‬בהרג האדיר ובפציעות הגוף‬ ‫והנפש‪ ,‬והצביעו על המלחמה כהתרסקות ערכי הקדמה‪ ,‬הידע והרציונליזם של המאה התשע עשרה‪.‬‬ ‫בעיניהם נתפסה המלחמה כאירוע שפורר את מיתוס המודרניות וחשף את יסודותיה התרבותיים‬ ‫והמסורתיים המעוגנים באמונות לא רציונליות ובמאבקי‬ ‫כוח‪2 .‬‬ ‫במזרח התיכון התפתחה ההיסטוריוגרפיה של המלחמה באופן אחר שכן המלחמה לא ביטאה‬ ‫את מאווייהם של הלאומים שרבים מהם נוסדו אחרי שהיא נגמרה‪ ,‬באזורים בהם התחוללה‪ .‬להוציא את‬ ‫המיתוס הלאומי של המרד הערבי במדבר של השריף חוסיין כנגד האימפריה העות'מאנית‪ ,‬הלאומיות‬ ‫הערבית במסגרת מדינתית קיבלה תאוצה בעקבות תוצאות המלחמה‪ ,‬דהיינו התפרקות האימפריה‬ ‫העות'מאנית‪ ,‬ולא בעקבות ההשתתפות גופא במלחמה‪ .‬מדינות הלאום הקולוניאליות שהוקמו יש מאין‬ ‫במזרח התיכון בוודאי לא ראו במלחמה אירוע לאומי מכונן ובשטחי אנטוליה הזהות העות'מאנית הוחלפה‬ ‫בלאומיות התורכית המודרנית שהעלתה על נס את מלחמת העצמאות התורכית ואת פועלו של מסטפא‬ ‫כמאל )אתא טורק(‪ .‬מצדם של נתיני האימפריה העות'מאנית לשעבר‪ ,‬ההיסטוריה של המלחמה נלמדה‬ ‫כהיסטוריה של קץ האימפריה‪ ,‬ולא כמהלך שהוליד אומות חדשות‪ .‬על כן‪ ,‬להוציא חיבורים מסוגת‬ ‫ההיסטוריה הרשמית של האימפריה במלחמת העולם הראשונה שהתפרסמו בתורכיה והתמקדו בתפקוד‬ ‫הועד לאחדות וקדמה )‪ (İttihat ve Terakki Cemiyyeti‬במלחמה ולפניה‪ ,‬לא נוצר למלחמה עצמה גוף‬ ‫ידע מקומי עשיר‪ ,‬כפי שנוצר באירופה‪ 3.‬עד שנות האלפיים לערך‪ ,‬המעוניינים ללמוד על המלחמה במזרח‬ ‫התיכון דרך פריזמה שאיננה לאומית תורכית יכלו למצוא בעיקר כתיבה נרטיבית צבאית בריטית או‬ ‫צרפתית שתיארה את המלחמה כסיפור של ניצחון ידוע מראש של המערב על המזרח‪ .‬על כן‪ ,‬מסגרת‬ ‫הניתוח של "המלחמה הטוטאלית" שאפיינה את הכתיבה על המערכה על אדמת אירופה‪ ,‬לא נראתה‬ ‫מתאימה להבנת המערכה במזרח התיכון‪ :‬כתיבה לאומית תורכית התמקדה בעיקר בפועלו של הצבא ולא‬ ‫של הפן האזרחי של המלחמה‪ ,‬וכתיבה אירופית פגשה גם היא רק בשדות הקרב ולא בחזיתות הבית של‬ ‫האימפריה העות'מאנית‪ .‬גם ההיסטוריוגרפיה המדינית של המלחמה במזרח התיכון התמקדה בעיקר‬ ‫בהסדרים הפוליטיים שהולידה המלחמה בדמות הסדרי המנדטים‪ ,‬צמיחת המאבק הלאומי הערבי‬ ‫‪ 1‬בילי מלמן‪" ,‬להפוך את המלחמה להיסטוריה‪ ",‬זמנים‪ .(1998) 65 ,‬עמ' ‪.8‬‬ ‫‪ 2‬יוסי מאלי‪" ,‬המלחמה הגדולה וההיסטוריוגרפיה המודרנית‪ ",‬זמנים ‪ .(1998) 65‬עמ' ‪.61-44‬‬ ‫‪Ömer Turan, “Turkish Historiography of the First World War,” Middle East Critique, Vol.23(2014). 3‬‬ ‫‪pp.245-248‬‬ ‫‪3‬‬ ‫והסכסוך הציוני – ערבי‪ .‬אלה נתפסו כמתאימים הרבה יותר להסבר המציאות המדינית במזרח התיכון בין‬ ‫מלחמות העולם מאשר קורות המלחמה‬ ‫עצמן‪4.‬‬ ‫החל משנות השישים של המאה העשרים‪ ,‬החלו היסטוריונים של המלחמה בחזית המערבית‬ ‫לחפש את ההיסטוריה של המלחמה גם מחוץ למרשמי הקרב או להתכתבויות דיפלומטיות‪ .‬כקריאת תיגר‬ ‫על ההיסטוריה הלאומית שנכתבה על ידי היסטוריונים צבאיים ופוליטיים‪ ,‬החלה המלחמה להיחקר דרך‬ ‫עיניהם של אלו שחוו אותה הרחק משדות הקרב‪ -‬בחזית הבית‪ 5.‬גישות מחקר היסטורי כלכלי וחברתי‪,‬‬ ‫החלו לאתר את השינויים שחלו בשנות המלחמה בחברות האירופיות‪ ,‬והמלחמה כאירוע צבאי וקרבי עברה‬ ‫דה‪ -‬גלוריפיקציה‪ 6.‬היציאה מהתחום הצבאי והפוליטי פתח בפני החוקרים טריטוריות גיאוגרפיות‬ ‫ורעיוניות חדשות דרכן ניתן היה כעת להבין את המלחמה מחדש‪ .‬אחרי כניסתם של האזרחים בחזית‬ ‫הבית אל הסיפור ההיסטורי‪ ,‬נכנסו אליו מוקדים היסטוריים "חדשים" נוספים כמו אזרחים וחיילים‬ ‫בקולוניות‪ ,‬שבויי מלחמה‪ ,‬פצועים ומתים‪ ,‬וטרנים‪ ,‬פרופגנדה‪ ,‬טכנולוגיה‪ ,‬אסתטיקה ועוד‪ 7.‬השאלות‬ ‫ששאלו כעת היסטוריונים על המלחמה כבר לא חיפשו להצדיק או לבקר את היציאה למלחמה או לחפש‬ ‫את האחראים להפסדים או לניצחונות‪ ,‬המיקוד היה כעת על השינוי שיצרה המלחמה בחברות הלוחמות‪,‬‬ ‫בתרבות המלחמה ובאופן שבו נחרטה בזיכרון ההיסטורי‪.‬‬ ‫למחקר המלחמה במזרח התיכון לקח עוד הרבה יותר זמן לעבור את האבולוציה הזו‪ .‬מאז שנות‬ ‫השבעים התגבר בתורכיה דווקא פרסומם של מחקרים בהיסטוריה צבאית קלאסית של מלחמת העולם‬ ‫הראשונה באימפריה העות'מאנית מטעם המחלקה להיסטוריה צבאית ולאסטרטגיה במטכ"ל צבא‬ ‫תורכיה )‪ 8.(ATASE‬במקביל‪ ,‬היסטוריונים של המזרח התיכון עדיין ביקשו להשלים‪ ,‬באיחור ניכר‪ ,‬את‬ ‫החלל ההיסטוריוגרפי של חקר המלחמה באזור ובחרו גם הם לעסוק במלחמה דרך הפריזמות הצבאיות‬ ‫והפוליטיות ולייצר ספרי בסיס על תולדות המלחמה במזרח התיכון‪ 9.‬כל אלה ראו בתאריכי הקרבות‬ ‫‪ 4‬גישה זו שזכתה לאין ספור מחקרים על ההסדרים הבתר מלחמתיים במזרח התיכון כמו למשל‪ :‬ישעיהו פרידמן‪,‬‬ ‫מיתוס של כפל הבטחות‪) ,‬באר שבע‪ :‬הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪ ,(2004 ,‬זכתה לאחרונה למחקר‬ ‫מקיף על ההיבטים האימפריאליים של המלחמה ולסדר החדש שביקש הנשיא האמריקאי וילסון לכונן בעולם‬ ‫הקולוניאלי לאחר המלחמה‪ ,‬ראו‪Erez Manela, The Wilsonian Moment: Self-determination and the :‬‬ ‫‪International Origins of Anti- Colonial Nationalism, (Oxford: Oxford University Press, 2007).‬‬ ‫‪Jay Winter, “The Palestine Campaign Within the Great War, “ in: Eran Dolev, Yigal Sheffy and Haim 5‬‬ ‫‪Goren (eds.), Palestine and World War I: Grand Strategy, Military Tactics and Culture in War,‬‬ ‫‪(London: I.B Tauris, 2015). pp. 1-3‬‬ ‫‪ 6‬המחקרים הבולטים שסימלו את השינוי ההיסטוריוגרפי הזה הם מחקריו של ארתור מרוויק‪ ,‬ראו‪Arthur :‬‬ ‫;)‪Marwick, The Deluge: British Society and the First World War, (New York: W.W. Norton, 1965‬‬ ‫‪Idem, War and Social Change in the Twentieth Century: A Comparative Study of Britain, France,‬‬ ‫‪Germany, Russia and the United States, (London: Macmillan Press, 1974); Idem (Ed), Total War and‬‬ ‫‪Social Change (New York: St. Martin’s Press, 1988).‬‬ ‫‪ 7‬איריס רחמימוב‪" ,‬ההיסטוריוגרפיה האזרחית של מלחמת העולם הראשונה‪' :‬המלחמה הגדולה' בכתיבה האקדמית‬ ‫העכשווית‪ ,",‬היסטוריה‪ .(2014) 33 ,‬ע"ע ‪.34-9‬‬ ‫‪Turan, p. 247 8‬‬ ‫‪ 9‬אציין מספר דוגמאות בולטות למגמה זו‪Edward Erickson, Ordered to Die: A History of the Ottoman :‬‬ ‫‪Army in the First World War, (Westport: Greenwood Press, 2001); Mustafa Aksakal, The Ottoman‬‬ ‫‪Road to War: The Ottoman Empire and the Great World War, (Cambridge: Cambridge University‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כעמוד השדרה של ההשתלשלות ההיסטורית ובשדות הקרב כזירות המרכזיות בהן המלחמה התקיימה‪.‬‬ ‫בתחום ההיסטוריה הפוליטית‪ ,‬קשרי גרמניה והאימפריה העות'מאנית במלחמה זכו גם הם לתשומת לב‬ ‫מחקרית רבה החל משנות השמונים של המאה העשרים‪ 10.‬לעומת זאת‪ ,‬היסטוריונים של המלחמה שאינם‬ ‫בהכשרתם היסטוריונים של המזרח התיכון אשר בקשו ליישם את מאפייני המלחמה באירופה במזרח‬ ‫התיכון העניקו תשומת לב יתרה בעיקר לג'נוסייד הארמני‪ .‬כתופעה שניתן להסבירה דרך רעיון "המלחמה‬ ‫הטוטאלית‪ ",‬אירוע זה שימש כשער כניסה נוח אל תולדות המלחמה מחוץ‬ ‫לאירופה‪11 .‬‬ ‫במקביל אמנם לאלו המבקשים לייצר היסטוריה מקיפה של מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬בשנים‬ ‫האחרונות ממש החלו להצטבר מחקרים מיקרו היסטוריים על המלחמה במזרח התיכון‪ .‬מדובר לרוב )אך‬ ‫לא תמיד( על חוקרים צעירים במחקריהם הראשונים שהגיעו אל המלחמה בדרך עקיפה מתוך רצון להבין‬ ‫עיר‪ ,‬חבל ארץ או חברה מקומית במזרח התיכון‪ .‬בניגוד להיסטוריונים של המלחמה‪ ,‬אלה אינם מבקשים‬ ‫להבין את כוחות היסוד של המלחמה בכללותה אלא את השפעותיה וביטוייה בזירה המקומית‪ .‬לשם כך‪,‬‬ ‫מחקרים אלה עושים שימוש במקורות מקומיים ויומיומיים המבטאים את חווית המלחמה דרך עיניהם‬ ‫של אזרחים או של חיילים פשוטים‪ .‬התוצאה היא קפיצה היסטוריוגרפית נחשונית של חקר המלחמה‬ ‫במזרח התיכון אל סוגיות חברתיות ואזרחיות שטרם נחקרו לעומק‪ .‬מבין מחקרים רבים ניתן לציין את‬ ‫עבודותיהם של אביגיל יעקבסון ושל רוברטו מאזה )‪ (Mazza‬על החוויה האזרחית של חילופי השלטון בין‬ ‫העות'מאנים לבריטים בירושלים‪ ,‬הההדרה והעריכה של יומני החייל הערבי אחסאן תורג'מאן וואצף‬ ‫ג'והריה על ידי סלים תמארי ועבודתה של מלאני טניאליאן )‪ (Tanielian‬על המנגנונים האזרחיים‬ ‫להתמודדות עם הרעב בבירות‪ 12.‬בכרך שהוקדש לאחרונה למלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון בכתב‬ ‫‪Press, 2008); Eugene Rogan, The Fall of the Ottomans: The Great War in the Middle East, (New‬‬ ‫‪York: Basic Books, 2015); Mustafa Aksakal, “The Ottoman Empire,” in: Robert Gerwarth and Erez‬‬ ‫;‪Manela (Eds.), Empires at War 1911-1923, (Oxford: Oxford University Press, 2014). pp. 17-33‬‬ ‫‪Kristian Coattes Ulrichsen, The First World War in the Middle East, (London: Hurst & Company,‬‬ ‫‪2014).‬‬ ‫‪Turan, p. 248 10‬‬ ‫‪Winter, pp. 13-18 11‬‬ ‫‪Conde De-Ballobar [Eduardo Moreno Manzano and Roberto Mazza (eds.)], Jerusalem in World War 12‬‬ ‫‪I: The Palestine Diary of a European Diplomat, (New York: I.B. Tauris, 2011); Roberto Mazza,‬‬ ‫‪Jerusalem from the Ottomans to the British, (London: I.B Tauris, 2009); Abigail Jacobson, From‬‬ ‫‪Empire to Empire: Jerusalem Between Ottoman and British Rule, (Syracuse: Syracuse University‬‬ ‫‪Press, 2011); Salim Tamari (ed.), Year of the Locust: A Soldier’s Diary and the Erasure of Palestine‬‬ ‫‪Ottoman Past, (Berkeley: University of California Press, 2011); Idem and Issam Nassar (eds.), The‬‬ ‫‪Storyteller of Jerusalem: The Life and Time of Wasif Jawhariyyeh, 1904-1948, (Northampton, Mass.:‬‬ ‫–‪Olive Branch Press, 2014); Melanie Tanielian, "Politics of Wartime Relief in Ottoman Beirut (1914‬‬ ‫‪1918)," First World War Studies, Vol. 5/1 (2014). pp. 69-82; Idem, “Feeding the City: The Beirut‬‬ ‫;‪Municipality and Politics of Food during World War I,” IJMES, Vol. 46 (Nov. 2014). pp. 737-758‬‬ ‫מחקרים נוספים שניתן לציין כאן הבוחנים את קורות המלחמה באזור בעיניים חברתיות‪ -‬אזרחיות הם‪ :‬אלה‬ ‫אילון‪'" ,‬מבקרות יתומים' בירושלים‪ ",‬זמנים‪ .(2014) 126 ,‬ע"ע ‪Zachary J. Foster, "The 1915 Locust ;83-72‬‬ ‫‪Attack in Syria and Palestine and its Role in the Famine during the First World War," Middle Eastern‬‬ ‫‪Studies, 51(3) (2015). pp. 370-394; Akın Yiğit, The Ottoman Home Front During World War I: Every‬‬ ‫‪Day Politics, Society and Culture, (Columbus: Ohio state University, 2011); Eyal Ginio, “Presenting‬‬ ‫‪5‬‬ ‫העת )‪ ,International Journal of Middle Easte Studies (IJMES‬הסביר מוסטפא אקסקל‬ ‫)‪ (Aksakal‬את הטרנספורמציה המחקרית הזו כתוצאת השימוש בחומרים ראשוניים חדשים הנגישים‬ ‫כיום יותר מבעבר‪ 13.‬בעוד קביעה זו בוודאי נכונה בכל הנוגע לארכיונים העות’מאנים ולמפעלי הדיגיטציה‬ ‫של מאגרי ארכיוניים‪ ,‬עיתונאיים וספרותיים מהמזרח התיכון‪ ,‬מצאי החומר מספק הסבר חלקי בלבד‬ ‫להתעוררות השאלות החדשות אותן שואלים היסטוריונים של המזרח התיכון על המלחמה‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫לטעמי‪ ,‬גל‬ ‫המחקרים החדש הזה הוא קודם כל תוצר של רגע היסטוריוגרפי בו חוקרים של המזרח התיכון שבמהלך‬ ‫הכשרתם ספגו היסטוריות לאומיות ומדינתיות של המזרח התיכון מצד אחד והיסטוריה אימפריאלית‬ ‫עות'מאנית מצד שני‪ ,‬חיפשו את המרווח שיבאר את המעבר בין העידנים האלה‪ .‬התקופה שזכתה כנושא‬ ‫מחקרי לכינוי "העות'מאנית המאוחרת" )‪ (Late Ottoman‬נתנה מענה כלשהו למוטיבציה הזו‪ ,‬אולם הבון‬ ‫טון המחקרי בה התמקד במפעל הרפורמות העות'מאני שסלל את הדרך למחקרים שהתמקדו בפעילות‬ ‫שלטונית‪ .‬תקופת המלחמה לעומת זאת‪ ,‬אפשרה לאותם חוקרים למצוא את קולותיהן של החברות עצמן‪,‬‬ ‫מבלי תיווך שלטוני‪ ,‬ברגעים בהם הן נשמעו חזק וברור‪ -‬רגעי המשבר‪ .‬ההקבלה למשברים שעבר המזרח‬ ‫התיכון בעשורים האחרונים ממלחמת לבנון‪ ,‬דרך מלחמות האביב הערבי ועד המלחמות בעזה‪ ,‬כמובן‬ ‫תקפה כאן ביתר שאת‪ .‬הקול האזרחי שמשברים אלה השמיעו‪ ,‬עודדו חוקרים בעלי נטייה חברתית‬ ‫ופוליטית לחפש את אותם הקולות בעבר‪ .‬בנקודה זו‪ ,‬אכן משתלבת מהפכת המידע ההיסטורי שמאפשרת‬ ‫לא רק למצוא את אותם קולות אלא גם לעשות בהם שימוש נכון במחקר הבוחן ברזולוציה גבוהה סוגיות‬ ‫בהיסטוריה חברתית ותרבותית‪ .‬לצד התרומה להיסטוריה המקומית של חברות במזרח התיכון‪ ,‬מחקרים‬ ‫אלה מציבים אלטרנטיבה ראויה להבנת מלחמת העולם הראשונה כאירוע צבאי בלבד‪ .‬מבט אזרחי על‬ ‫היומיום של המלחמה במזרח התיכון מאפשר לשרטט צירי זמן ומוקדים גיאוגרפים חדשים שהופכים את‬ ‫הפן האזרחי של המלחמה מאוסף של "אירועים" לתקופה שניתן למצוא בה מגמות‪ ,‬שינויים והתפתחויות‪.‬‬ ‫במענה לשאלה שהוצבה בראשית הדברים‪ ,‬הרזולוציה הזו הבוחנת את ההתרחשות היומיומית של‬ ‫המלחמה מאפשרת לעשות שימוש נכון ברעיונות ובטכניקות מחקריות שמקורן בחקר המלחמה באירופה‪,‬‬ ‫מבלי להתעלם מהמאפיינים המיוחדים של החברות במזרח התיכון‪.‬‬ ‫‪the desert to the Ottomans: During WWI: The Perspective of the Harb Mecmuası,” New Perspectives‬‬ ‫”‪on Turkey, 33 (Fall 2005). pp. 43-62; Najwa al-Qatan, “Safarbarlık: Ottoman Syria and the Great War,‬‬ ‫‪in: Thomas Phillip and Christoph Schmann (Eds.), From Syrian Land to the States of Syria and‬‬ ‫‪Lebanon, (Beirut: Ergon in Kommission, 2004). pp. 163-173‬‬ ‫‪Mustafa Aksakal, “Introduction,” IJMES, Vol. 46 (Nov. 2015). p. 655 13‬‬ ‫‪ 14‬ראו למשל‪Zachary Foster, “11 Essential Digitized Collection for Middle East Historians,” Hazine :‬‬ ‫‪Website, 17 June 2015 (Last accessed 26 July 2015).‬‬ ‫‪6‬‬ ‫היסטוריוגרפיה קצרה של העיר עזה‬ ‫בשנת ‪ 2009‬פרסם הסוציולוג הפלסטיני סלים תמארי אוסף מחקרים העוסקים בהיסטוריה ובתרבות של‬ ‫החברה הפלסטינית תחת הכותרת הר אל מול הים )‪ 15.(Mountain Against the Sea‬שם זה‪ ,‬מתייחס‬ ‫לאחד המאמרים בספר בו בחן תמרי את תקפות ההבחנה המקובלת בין ערי הר וערי חוף בארצות הים‬ ‫התיכון על מקרה הפלסטיני‪ ,‬בעיקר בעידן ההתפתחות העירונית של שלהי התקופה העות'מאנית ותקופת‬ ‫המנדט הבריטי‪ .‬תמרי עמד על השוני בין משפחת הערים ההרריות שכלכלתן ותרבותן היא בעיקר חקלאית‬ ‫והן מתאפיינות בשמרנות חברתית ומסורתיות דתית‪ ,‬אל מול ערי חוף כמו עכו‪ ,‬חיפה ויפו המתאפיינות‬ ‫בכלכלת סחר‪ ,‬פתיחות תרבותית‪ ,‬חילוניות וקוסמופוליטיות‪ .‬הוא הדגים כיצד באה לידי ביטוי השונות‬ ‫ההררית‪ -‬חופית הזו בדרכים שונות וביניהם למשל גם בטקסי זיארה לאתרים מקודשים שונים‪ :‬קברו של‬ ‫נבי רובין עבור ערי החוף והשפלה ואתר נבי מוסא עבור ערי ההר‪ .‬זהו ניתוח מעניין ומעורר מחשבה‬ ‫שמכניס אל תוך מערכת פשוטה ואסוציאטיבית דפוסים חברתיים ותרבותיים מורכבים‪.‬‬ ‫אולם בתוך הקטגוריזציה הזו של בחיבורו של תמרי‪ ,‬בולט לעין האופן המאולץ משהו בו משולבת‬ ‫אל הניתוח העיר עזה‪ .‬תמרי אינו כולל אותה בתוך אחת ממשפחות ערי ההר או החוף‪ ,‬אך הוא גם איננו‬ ‫מתייחס אליה כשייכת לקטגוריה ייחודית‪ .‬עזה מופיעה במאמר כאשר תמרי מבקש להדגים את ההפרדה‬ ‫הקטגורית בין משפחות הערים דרך יחסה של התרבות הכפרית והמסורת המוסלמית אל הרחצה בים‪.‬‬ ‫תמרי לומד את מאפייניו המשתנים של היחס הזה מכרוז שהופץ בעזה במהלך האינתיפאדה הראשונה‬ ‫)‪ (1987‬המגדיר רחצה בים כאקט בלתי מוסרי "המנוגד לערכים ולמסורת" מחד גיסא‪ ,‬ומהאימוץ של יושבי‬ ‫מחנות הפליטים ברצועת עזה את פרקטיקות הפולחן העממי של חגים מקומיים על חוף ימה של עזה‬ ‫מאידך גיסא‪ .‬בעוד הניתוח של תמרי בכללותו עוסק כאמור בפלסטין לפני ‪ ,1948‬משום מה הוא מתעלם‬ ‫מעזה של אותן שנים והדוגמאות העוסקות בעיר לקוחות מתוך המציאות של אחרי ‪ .1948‬גם אז‪ ,‬תמרי לא‬ ‫מתייחס אל מאפייניה של עזה כעיר אלא רק כמקום בו יש חוף‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬תמרי מראה כי להפרדה בין‬ ‫ערי הר וערי חוף יש יוצאים מן הכלל בדמות ערי חוף עם הפנים ליבשה‪ -‬קטגוריה שבהחלט יכולה להתאים‬ ‫למקרה של עזה‪ ,‬אולם גם כאן‪ ,‬בתוך הרשימה שכוללת את מג'דל‪ ,‬אסדוד‪ ,‬אל‪-‬ג'ורה ויבנה‪ -‬עזה לא‬ ‫מוזכרת‪.‬‬ ‫השימוש בעיר עזה במאמרו של תמרי מייצג‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬את התייחסות רוב המחקר ההיסטורי‬ ‫של המזרח התיכון אל העיר‪ .‬לא תהיה זו הגזמה לומר שעזה של המאה התשע עשרה והמחצית הראשונה‬ ‫של המאה העשרים‪ ,‬נזכרת בו מעט מאוד‪ .‬למעשה‪ ,‬מסקירה של הספרות המחקרית העוסקת בפלסטין‬ ‫ובפלסטינים ניתן לקבל את הרושם כי ההיסטוריה של עזה מתחילה בשנת ‪ ,1948‬או שלפני שנה זו‬ ‫‪Salim Tamari, Mountain Against the Sea: Essays on Palestinian Society and Culture, (Berkeley: 15‬‬ ‫‪University of California Press, 2009).‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ההיסטוריה של העיר אינה ראויה בעיני היסטוריונים לבחינה‪ .‬לכלל זה קיימים שני יוצאים נקודתיים מן‬ ‫הכלל שראוי להזכיר‪ ,‬הראשון הוא מאמרו משנת ‪ 1980‬של עבד אל‪-‬כרים ראפק המבוסס על הסג'ל של בית‬ ‫הדין בעזה בין השנים ‪ ,1856-1854‬והשני הוא מחקרה של אילנה פלדמן )‪ (Feldman‬משנת ‪ 2008‬העוסק‬ ‫בעזה תחת השלטון הבריטי והמצרי כמקרה בוחן להבנת אנתרופולוגיה של ממשל‪ 16.‬שני אלה‪ ,‬על אף‬ ‫תרומתם החשובה להבנת סוגיות נקודתיות‪ ,‬עדיין אינם מספקים תמונה היסטורית ברורה על נושאים‬ ‫מרכזיים כמו מקומה של העיר עזה במרחב‪ ,‬תהליכים חברתיים ותרבותיים שעברה אוכלוסייתה‪,‬‬ ‫התפתחותה הפיזית‪ ,‬חלקה בצמיחת הלאומיות הפלסטינית או המאבק בציונות ועוד‪ .‬תמונה חלקית עוד‬ ‫יותר של עזה בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט מתקבלת מהמונוגרפיות שנכתבו על העיר‬ ‫במאה שנים האחרונות אשר התיימרו לסקור שלושת אלפים שנות היסטוריה מתקופת התנ"ך ועד ימי‬ ‫חייהם של מחבריהן‪ 17.‬מטבע הדברים‪ ,‬המקום שניתן לשלהי התקופה העות'מאנית ותקופת המנדט‬ ‫הבריטי בחיבורים כה מקיפים‪ ,‬מוגבל והניתוח ההיסטורי לא מעמיק‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מחבריהם של‬ ‫המוקדמים שבחיבורים אלה חיו וכתבו בתקופות האמורות ולכן הכתיבה על העיר של תקופות אלה איננו‬ ‫היסטורי אלא תיאורי‪ 18.‬החיבורים המאוחרים שנכתבו מתוך היכרות עם העיר עזה של המחצית השנייה‬ ‫של המאה העשרים ואילך נוטים לקרוא לאחור את ההיסטוריה של עזה כרצף דטרמיניסטי של כיבושים‬ ‫ומלחמות המוכתבים מתוך מקומה‬ ‫הגיאוגרפי‪19.‬‬ ‫בנקודה זו מצוי חלק מההסבר מדוע כה מיעטו היסטוריונים לעסוק בעזה של לפני ‪ -1948‬קורות‬ ‫העיר אחרי שנה זו פשוט נתפסו כיותר דרמטיות‪ ,‬מעניינות ורלוונטיות להבנת ההיסטוריה של העיר‬ ‫והקונפליקטים במזרח התיכון‪ 20.‬יצירת הישות הגיאוגרפית החידתית שהיא רצועת עזה‪ ,‬המצב המשברי‬ ‫‪ 16‬עבד אל‪-‬כרים ראפק‪ ,‬ע'זה‪ :‬דראסה עמראניה ואג'תמאעיה ואקתצאדיה מן ח'לאל אל‪-‬ות'אא'ק אל–שרעיה ‪1861-‬‬ ‫‪) ,1857‬עמאן‪ :‬אל‪-‬ג'אמעה אל‪-‬ארדניה‪Ilana Feldman, Governing Gaza: Bureaucracy, Authority and .(1980 ,‬‬ ‫‪the Work of Rule, 1917-1967, (London: Duke University Press, 2008).‬‬ ‫‪ 17‬שתי המונוגרפיות הראשונות על עזה התפרסמו בתחילת המאה העשרים על ידי ארכיאולוגים שביקרו בעיר‪:‬‬ ‫‪Martin Meyer, History of the City of Gaza, (New York: Columbia University Press, 1907); Theodore‬‬ ‫‪Edward Dowling, Gaza: A City of Many Battles, (London: Society of Promoting Christian Knowledge,‬‬ ‫;)‪ 1913‬חיבורים אלה הניחו את התשתית לתפיסה כי מיקומה של עזה על צומת דרכים היסטורית ובתווך בין שני‬ ‫חבלי ארץ‪ ,‬קבע במהלך ההיסטוריה שוב ושוב את גורלה כאתר קרבות ומאבקים‪ .‬על בסיס תובנה זו נכתבו גם שתי‬ ‫מונוגרפיות מאוחרות יותר שהבינו גם את קורות העיר אחרי ‪ 1948‬במסגרת המערבולת הדטרמינסטית בה היא‬ ‫מצויה‪Gerald Butt, Life at the Crossroads: A History of Gaza, (Nicosia: Rimal, 1995); Jean- Pierre :‬‬ ‫‪ Filiu, Gaza: A History, (London: Hurst & Company, 2014).‬הכתיבה הערבית על ההיסטוריה של העיר לא‬ ‫הדגישה את החוט השני ההרסני בעיר אלא ביקשה להניח תשתית אנציקלופדית לתולדותיה הארוכות‪ .‬החיבור‬ ‫הראשון שפורסם הוא ספרו של עארף אל‪-‬עארף שהתבסס על הכותבים הבריטיים שקדמו לו‪ ,‬על ספרות עברית ועל‬ ‫ניסיונו כקאימקאם בעיר‪ :‬עארף אל‪ -‬עארף‪ ,‬תאריח' ע'זה‪) ,‬אל‪ -‬קדס‪ ,‬מטבעת דאר אל‪-‬איתאם אל‪-‬אסלאמיה‪;(1943 ,‬‬ ‫כאשר פרסם אל‪-‬עארף את ספרו‪ ,‬עמל עת'מאן מצטפא אל‪ -‬טבַּ אע על כתב היד של חיבור רחב היקף על תולדות העיר‪.‬‬ ‫חיבור זה‪ ,‬בו אעסוק ביתר פירוט בפרק השני‪ ,‬ראה אור רק שנים רבות אחרי מות מחברו‪ :‬עת'מאן מצטפא אל‪-‬טבאע‪,‬‬ ‫אתחאף אל‪-‬אעזא פי תאריח' ע'זה‪) ,‬ע'זה‪ :‬מכתבת אל‪-‬יאזג'י‪.(1999 ,‬‬ ‫‪ 18‬ראו למשל בחיבורו של מאייר את הפרק שנקרא "העיר המודרנית" )‪,Meyer, pp. 106-114 ,(The Modern City‬‬ ‫או בספרו של אל‪-‬עארף את הפרק "העיר בימינו" )ע'זה פי יומנא הד'א(‪ ,‬אל‪-‬עארף‪ ,‬תאריח' עמ' ‪.249‬‬ ‫‪ 19‬לתמצית הרעיון הזה ראו‪ ; Butt, 3-9 :‬מרדכי גיחון‪" ,‬רצועת עזה באספקלריה גיאו‪-‬פוליטית וגיאו‪-‬אסטרטגית‪",‬‬ ‫קתדרה‪ .(1977) 6 ,‬עמ' ‪ .165-133‬הדים כלשהם לאותה תפיסה מופיעים גם אצל אילנה פלדמן למשל בפתיחה לספרה‬ ‫שם היא טוענת כי‪" :‬עזה לעתים קרובות מתוארת כעיר שכמעט ולא ניתן למשול בה‪.Feldman, p. 1 ".‬‬ ‫‪Filiu, xii 20‬‬ ‫‪8‬‬ ‫המתמיד שנוצר בה כמוקד של פליטות‪ ,‬וצמיחת המאבק הפלסטיני המזוין שאבו את מלוא תשומת הלב‬ ‫המחקרית והאפילו על ההיסטוריה הקדומה יותר של העיר‪ .‬חלקו השני של ההסבר טמון בסיבות שניתן‬ ‫להגדיר כהיסטוריות‪ -‬מתודולוגיות‪ .‬כפי שאראה בפרקים הראשון והשלישי של עבודה זו‪ ,‬עזה במפנה‬ ‫המאות התשע עשרה והעשרים נעה במובן מסוים על נתיב שונה מזה של שאר ערי הארץ‪ .‬ברבע האחרון של‬ ‫המאה התשע עשרה שימשה עזה כמוקד ליצוא ימי של שעורה שמקורה בצפון הנגב‪ ,‬וקיימה מערכת‬ ‫ייחודית של קשרים בין עיר וסביבתה המדברית‪ -‬החקלאית‪ ,‬מה שהבדיל אותה ממקרים כמו זה של יפו‬ ‫למשל‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מסיבות כלכליות ופוליטיות לא התפתחה עזה כעיר נמל קלאסית ועל כן השינויים‬ ‫המוכרים מהערים בירות‪ ,‬יפו‪ ,‬חיפה או אלכסנדריה לא התקיימו בה‪ .‬בתקופת המנדט‪ ,‬עסקו אנשי עזה‬ ‫בראש ובראשונה בשיקום עירם מההרס שהושת עליה במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬לפחות עד אמצע‬ ‫שנות השלושים‪ ,‬עזה לקחה חלק מועט בתהליכים פוליטיים‪ ,‬חברתיים ותרבותיים ששטפו את הארץ‪ .‬אין‬ ‫משמעות הדבר שתהליכים כאלה לא התקיימו בעיר‪ ,‬אלא שרשמיהם ניכרים פחות במקורות הארכיוניים‬ ‫והספרותיים מהם שאבו חוקרים את ידיעותיהם על שלהי התקופה העות'מאנית ועל תקופת המנדט‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬מהלך העניינים השונה של עזה הביאה לבלוט פחות במקורות המחקריים‪ .‬העובדה כי‬ ‫בעזה לא נשמר ארכיון מהתקופות האלה‪ ,‬גם תרמה בוודאי לקושי של היסטוריונים להתחקות אחר‬ ‫תולדותיה‪ ,‬ואלו שהוזכרו כאן הסתמכו בעיקר חומרים ראשוניים עקיפים וגם על היסטוריה שבעל פה‪.‬‬ ‫חקר העיר עזה דורש‪ ,‬אם כן‪ ,‬מבט ברזולוציה וקריאה צמודה של המקורות הקיימים על העיר עצמה‪ ,‬לצד‬ ‫איסוף קפדני של עדויות משלל מקורות פריפריאליים שמיזוגן חושף את תולדות העיר טפח אחרי טפח‪.‬‬ ‫עבודה כזו טרם נעשתה‪.‬‬ ‫עדיין‪ ,‬עזה אינה העיר היחידה במרחב שלא זכתה לתשומת לב רבה או למונוגרפיה במחקר‪,‬‬ ‫וה"לאקונה" הזו איננה סיבה טובה מספיק כדי להוציאה אל האור‪ .‬אך גם העבודה הזו לא נועדה למלא‬ ‫חלל בארון הספרים‪ .‬בפסקאות הקודמות טענתי שדרך סיפורה של עזה ניתן להבין טוב יותר את טבעה של‬ ‫מלחמת העולם הראשונה באזור‪ ,‬וכאן אוסיף ואומר שקורותיה של עזה במפנה המאות התשע עשרה‬ ‫והעשרים מאפשרות להאיר באור חדש גם את ההיסטוריה של פלסטין העות'מאנית והמנדטורית‪ .‬העובדה‬ ‫שעזה לא נופלת לקטגוריזציה שמציע סלים תמרי כפי שהוצגה קודם‪ ,‬מדגישה את הצורך להבין אחרת‪,‬‬ ‫דרך קורותיה של העיר עזה‪ ,‬את הקטגוריות עצמן של ערים במרחב‪ .‬אמחיש זאת בשלוש דוגמאות‪ .‬ראשית‪,‬‬ ‫ייחודה של עזה ערב מלחמת העולם הראשונה כעיר נמל ללא נמל‪ ,‬כפי שיוסבר בפרק הראשון‪ ,‬מערער את‬ ‫התפיסה לגבי הקשרים שבין כלכלה ימית טראנס‪ -‬לאומית וצמיחתן של ערי חוף קוסמופוליטיות‪ .‬עזה‬ ‫שימשה כאתר יצוא במערכת כלכלית כמעט גלובלית‪ ,‬ועדיין הדבר השפיע מעט מאוד על אופייה החברתי‬ ‫והתרבותי‪ .‬דוגמא אחרת ניתן למצוא בנוהג העזתי עליו הצביע הנוסע נעמאן אל‪-‬קסאטלי בשנות השישים‬ ‫של המאה התשע עשרה‪ ,‬לקיים רחצה לילית ולישון על חוף הים‪ -‬אשר מערער את הקביעה של תמרי כי‬ ‫‪9‬‬ ‫תרבות פנאי ימית מתנגשת עם השמרנות הדתית והחברתית בה התאפיינה עזה‪ 21.‬כדוגמא אחרונה‪ ,‬גם‬ ‫הפולחן המקומי של עזה שכולל את הזיארה להר מנטאר‪ ,‬במקום לנבי רובין או לנבי מוסא‪ -‬משנה במעט‬ ‫את קביעתו של תמרי‪ ,‬על החלוקה התרבותית של הערים הפלסטיניות בין שני מקומות הפולחן‬ ‫האלה‪22.‬‬ ‫בכוחו של מבט מיקרו היסטורי כזה על העיר עזה‪ ,‬גם לבעיית )‪ (to problematize‬את רעיון הגורל‬ ‫הדטרמיניסטי של העיר הנרמז מתוך המונוגרפיות שלה‪ .‬עבודה זו‪ ,‬נכתבה בתוך השנה שלאחר מלחמת‬ ‫"צוק איתן" )‪ (2014‬וההקבלות והדמיון בין ההרס של העיר והסחבת של שיקומה לאחר המלחמה הזו‪ ,‬וזו‬ ‫שאירעה בה לפני מאה שנה‪ ,‬מפתים להשתמש בקלישאות כמו "רבותי ההיסטוריה חוזרת‪" ",‬פעם‬ ‫כטרגדיה ופעם כפארסה‪" ",‬אין חדש תחת השמש" וכיוצ"ב ולראות גם במלחמות האחרונות כחלק‬ ‫מהקארמה הטרגית של העיר‪ .‬אולם עבודה זו משרטטת מסקנה הפוכה בתכלית‪ .‬המבט הממוקד על עזה‬ ‫בתקופה ספציפית נועד להדגיש כי קורותיה של העיר עוצבו בידי בני אדם בעלי חופש ובחירה ולא בידי כוח‬ ‫עליון‪ ,‬גורל‪ ,‬יעוד היסטורי או הכרח גיאוגרפי‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬השפעות המלחמה על עזה והתמודדות העיר עם‬ ‫השלכותיה בעשורים שלאחר מכן מציעים‪ ,‬על אף ייחודיות המקרה של עזה‪ ,‬לבחון גם את כלל ההיסטוריה‬ ‫הפלסטינית של תקופת המנדט כהיסטוריה בתר מלחמתית‪.‬‬ ‫עזה והמלחמה‪ ,‬או‪ :‬מה אני מנסה לעשות כאן?‬ ‫בהיסטוריוגרפיה של מלחמת העולם הראשונה נודעה המערכה בת שלושת הקרבות על עזה כזו שבמאמץ‬ ‫רב פתחה בפני הבריטים את השער לכיבוש ארץ ישראל\פלסטין וסוריה‪ .‬הכנסת המערכה הזו אל ספרי‬ ‫ההיסטוריה הייתה ברבות השנים מלאכתם של היסטוריונים צבאיים שעמלו על שחזור הקרבות עד לרמת‬ ‫העמדות בהן שכנו החיילים בעשרות מאמרים וספרים‪ .‬כתיבת ההיסטוריה באופן הזה‪ ,‬קלע אל התבניות‬ ‫הקיימות בחקר מלחמות המפרידות גיאוגרפית ותמטית בין היסטוריה של החזית הקרבית )‪(Front‬‬ ‫הנכתבת כהיסטוריה צבאית‪ ,‬ובין היסטוריה של חזית הבית )‪ ,(Home Front‬הנכתבת כהיסטוריה‬ ‫חברתית או היסטוריה אזרחית של המלחמה‪ .‬כל אחת מהסוגות האלה מגדירה לעצמה את רצף האירועים‬ ‫ההיסטוריים ואת התפתחות המהלך ההיסטורי על צירי זמן‪ ,‬שעל אף השקות נקודתיות‪ ,‬מתקיימים כמו‬ ‫בנפרד‪.‬‬ ‫במקרה של עזה אמנם‪ ,‬הפכה חזית הבית לחזית הלחימה‪ ,‬ועל כן התעלמות ההיסטוריונים‬ ‫מקורות העיר עצמה ומתושביה במלחמה‪ ,‬הביאתם לספר רק חלק מההיסטוריה של המערכה ולהבין את‬ ‫הזירה הזו במלחמה באופן חלקי‪ .‬על כן‪ ,‬עבודה זו תעמוד‪ ,‬ראשית‪ ,‬על ההיבטים האזרחיים של הקרבות על‬ ‫עזה ותספר את סיפורה של העיר ואנשיה ערב המלחמה‪ ,‬במלחמה ואחריה‪ .‬אולם זו לא מטרתה היחידה‬ ‫‪ 21‬נעמאן בן עבדו אל‪-‬קסאטלי‪ ,‬אל‪-‬רוצ'ה אל‪-‬נעמאניה פי סיאחת פלסטין ובעצ' אל‪-‬בלדאן אל‪-‬שאמיה‪ ,‬דראסה‬ ‫ותחקיק‪ :‬שוכת רמצ'אן חג'ה‪ ,‬עמאד רפעת אל‪-‬בשתאוי‪ ,‬מחמד אל‪-‬עלאמי‪) ,‬ארבד‪ :‬מא'ססת חמאדה ללדראסת אל‪-‬‬ ‫ג'אמעיה ואל‪-‬נשר ואל‪-‬תוזיע‪ .(2009 ,‬עמ' ‪205‬‬ ‫‪ 22‬י‪.‬ברד‪" ,‬המאורעות בעזה‪ ",‬דבר‪ 26 ,‬אפריל ‪ .1928‬אודות החג העזתי חמיס אל‪-‬מנטאר ראו גם‪ :‬קסאטלי‪ ,‬עמ' ‪205‬‬ ‫‪10‬‬ ‫של העבודה‪ .‬כפי שהוצג קודם‪ ,‬מחקרים מהשנים האחרונות הציבו במוקד ההתעניינות מושאים‬ ‫היסטוריים שלאו דווקא נופלים לקטגוריות חייל\אזרח ונעים בחופשיות דרך תבניות גיאוגרפיות‬ ‫וכרונולוגיות‪ .‬העיר עזה היא מושא היסטורי כזה‪ ,‬ודרך העיסוק בה עבודה זו מבקשת לקרוא תיגר על‬ ‫החלוקה ההיסטוריוגרפית המקובלת ולשאול מחדש שאלות בסיסיות המרעננות את הבנתנו את המלחמה‪,‬‬ ‫כמו מתי המלחמה התחילה ומתי נגמרה? היכן היא התרחשה והיכן לא? מהו בית? מהי חזית? ומי קובע‬ ‫את ההגדרות הללו ומדוע? ההיסטוריה של עזה‪ ,‬עיר שהפכה לשדה קרב‪ ,‬מאפשרת לעסוק בשאלות האלה‬ ‫ולתור אחר היחסים שבין בית וחזית‪ ,‬שדה קרב ומה שאבקש להגדיר כ"שדה חיים‪ ",‬ובין זמן מלחמה וזמן‬ ‫שאינו מלחמה‪ .‬עבודה זו תעסוק על כן בחיילים‪ ,‬כפי שתעסוק באזרחים ובגנרלים או ראשי עיר‪ .‬כל אלה‬ ‫התקיימו‪ ,‬פעלו והשפיעו לא רק תחת הכובע ה"אזרחי" או ה"צבאי" שלהם אלא גם בין לבין ובשניהם‬ ‫באותו זמן‪ .‬דרך סיפורה של עזה במלחמת העולם הראשונה ואחריה עבודה זו מציעה דרך אחרת לכתוב‬ ‫היסטוריה של מלחמה‪ ,‬כזו שאינה מוגבלת בין יריית הפתיחה ומטח הסיום ומתוחמת בין גבולות הגזרה‬ ‫של היחידות הצבאיות‪ .‬כדי לעשות זאת‪ ,‬פרק הזמן שיסקר בעבודה זו חורג מההיקף הישיר והמקובל של‬ ‫המלחמה וינוע בין השנים ‪.1946-1880‬‬ ‫הפרק הראשון בעבודה זו יעסוק ב"שדה החיים" שהוא עזה ערב מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫דהיינו‪ :‬העיר שאיננה שדה קרב אלא אתר אנושי חי‪ .‬יחד עם אנשיה של עזה יעבור הפרק דרך שנות‬ ‫המלחמה בעיר ויגיע עד פינוי אוכלוסייתה על ידי הצבא העות'מאני בחודש מרץ ‪ ,1917‬כהכנה למערכה‬ ‫הקרבה מול הצבא הבריטי‪ .‬פרק זה ישרטט את פעולת הפינוי הזו כמכינזם שנועד לכפות סטריליזציה‬ ‫צבאית במטרה לייצר שדה קרב נקי מבלתי לוחמים‪ ,‬ויסביר כיצד זו התבצעה‪ .‬פרק זה מראה כי שדה קרב‬ ‫לא נוצר באופן טבעי במרחב מהתנגשות של כוחות צבאיים‪ ,‬אלא המרחב מתוכנן ומהונדס על מנת להפוך‬ ‫לשדה קרב‪ .‬ההחלטה לפנות את העיר עזה מתושביה ולהפוך אותה לשדה קרב‪ ,‬נטען בפרק‪ ,‬הפכה אותה‬ ‫לאחד מאזורי האסון המשמעותיים בזירת המזרח התיכון וקבעה במידה רבה את גורלה בעשורים שלאחר‬ ‫מכן‪ .‬שני הפרקים הבאים ידגימו כיצד בכוחם של המלחמה ושל שחקנים אנושיים לערבל את ההבחנה הזו‬ ‫בין שדה קרב ו"שדה חיים" וישרטטו את העיר עזה המצטיירת מתוך הערבול הזה‪ .‬בפרק השני אדגים‬ ‫כיצד הבינו עזתים ובריטים את חורבן עזה במלחמה ובעיקר את הרס המסגד הגדול בעיר בתוך הקשרים‬ ‫תרבותיים רחבים החורגים ממסגרת הזמן והמרחב המקומיים‪ .‬פרק זה דן בעוצמה הפוליטית והתרבותית‬ ‫של פעולת ההרס ושל המבנה ההרוס‪ ,‬ואטען בו כי בכוחה של הפרשנות שניתנת להרס לטשטש את‬ ‫ההבחנות בין שדה קרב ו"שדה חיים"‪ .‬מבחינה כרונולוגית פרק זה מתאר שעות ואפילו דקות בודדות של‬ ‫הרס אקטיבי ושל צפייה בהרס המתרחשים כביכול בוואקום היסטורי בתולדות העיר והמלחמה‪ -‬כשהעיר‬ ‫ריקה מתושבים ובהפסקות שבין הקרבות‪ .‬דרך חוויותיהם של הצופים בהרס אנסה בפרק זה להרחיב סדק‬ ‫בתוך הרצף ההיסטורי הכרונולוגי ולחקור את העולמות הגלומים בו‪ .‬הפרק השלישי עוסק בחזרת חלק‬ ‫מאנשי עזה אל עירם ובניסיונות השיקום של העיר מהריסותיה לאחר המלחמה‪ .‬דרך חזרתם המדורגת של‬ ‫אנשי העיר‪ ,‬פרק זה יבחן מחדש את מועד סיומה של המלחמה בעיניים אזרחיות‪ .‬הדיון בשיקום העיר‬ ‫‪11‬‬ ‫ידגים אילו מרכיבים פוליטיים‪ ,‬חברתיים וכלכליים גלומים בתהליך זה וכיצד אלה משכו את מציאות‬ ‫המלחמה‪ ,‬גם אל התקופה שזו כביכול כבר הסתיימה‪ .‬בפרק זה אטען כי אירועי המלחמה המשיכו ללוות‬ ‫את אנשי העיר עזה שנים רבות ובכך דחו את חוויות סיומה‪ ,‬על אף שהתותחים שקטו והסכמים נחתמו‪.‬‬ ‫בעבודה זו בחרתי לאמץ את הקטגוריות של הסוכנים ההיסטוריים בהם אני עוסק שכינו בשנות חייהם את‬ ‫אותה כברת ארץ במונחים "ארץ ישראל" ו"פלסטין"‪ ,‬ועל כן שני אלה יופיעו בה חליפות‪ .‬כל התרגומים‬ ‫המופיעים בעבודה הם שלי וכך גם הטעויות‪ ,‬אם תמצאנה בהן‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫פינוי‪ -‬יצירת ההפרדה בין חזית ובית‬ ‫"המלכים בכובשם עיר יחמסוה וישפילו את האדירים שביושביה‪ .‬כך דרכם לעשות"‬ ‫)הקראן‪ ,‬סורת הנמלים(‬ ‫ה‪ 4-‬במרץ ‪ 1886‬היה יום מעניין במיוחד לסבלים ולמשיטי הסירות על חופה של העיר עזה‪ .‬כמייל מקו‬ ‫המים יכלו אלה לצפות בספינת הקיטור הבריטית טרוקיר )‪ ,(Troqueer‬שבעים וארבעה מטרים אורכה‪,‬‬ ‫אלף ושלוש מאות טון משקלה‪ ,‬נוטה על צידה ומחשבת להתהפך‪ .‬הקפטן של הספינה שנועדה להעמיס‬ ‫מטען של שעורה מעזה ולהעבירו לנמל הארטלפול )‪ (Hartlepool‬באנגליה‪ ,‬הכניס בטעות את כלי השיט‬ ‫הענק אל מים רדודים ופגע בקרקעית הים‪ .‬צוות הספינה נטש אותה והשאירה לשקוע אט אט אל תוך ימה‬ ‫של עזה אל מול אנשיה המשתאים‪ 23 .‬קצת יותר מתשע עשרה שנה לאחר אותו אירוע‪ ,‬ב‪ 26-‬במרץ ‪,1915‬‬ ‫הופיע כלי שיט מסוג אחר מול חופי עזה‪ .‬הייתה זו ספינת הקרב הצרפתית ד'אנרטרקסטו‬ ‫)‪ .(D'Entrecasteaux‬כחודשיים לאחר שהגנה על תעלת סואץ במהלך התקפת הצבא העות'מאני‪ ,‬יצאה‬ ‫הספינה לאסוף מודיעין על כוחות אויב עורפיים‪ ,‬נתקלה באש עות'מאנית והפגיזה בתגובה את העיר עזה‬ ‫ואת המתחמים הצבאיים בקרבתה‪ 24.‬שתי הספינות הללו לא היו היחידות שביקרו בחופה של עזה במחצית‬ ‫השנייה של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים‪ ,‬אולם הופעתה של כל אחת מהן מייצגת במידה‬ ‫רבה אבן דרך בדרכה של העיר עזה אל העידן המודרני‪ :‬הטרוקיר‪ -‬ספינת המסחר הבריטית‪ ,‬מסמלת את‬ ‫חיבורה של עזה אל מערכת כלכלית ומסחרית עולמית‪ ,‬בה מנועי קיטור ונתיבים ימיים הפכו תוצרים‬ ‫חקלאים מקומיים ל"גידולים רווחיים" )‪ (Cash Crop‬והזרימו מטבע אירופי אל המזרח התיכון‪ .‬בעשור‬ ‫השמיני של המאה התשע עשרה‪ ,‬נטשה עזה את עוגניה הכלכליים המסורתיים כעיר מסחר יבשתית ועברה‬ ‫להתבסס על יצוא שעורה דרך הים‪ .‬הטרוקיר שהתקרבה קצת יותר מדי אל קו החוף בשביל לייעל ולהאיץ‬ ‫את העמסת המטען‪ ,‬מגלמת את השינוי הזה בתולדות העיר‪ .‬הד'אנטרקסטו – ספינת המלחמה הצרפתית‪,‬‬ ‫מסמלת את הכנסתה של עזה אל מפת המלחמה המודרנית‪ ,‬בה אותם נתיבי סחר ימיים של המאה התשע‬ ‫עשרה נעשו לשדה מאבק אימפריאלי והספינות ששטו בהם הפכו לנושאות את כוח ההרס של הנשק‬ ‫המודרני מקצה אחד של הים לקצהו האחר‪ .‬פרק זה יעסוק באופן בו הפכה העיר עזה מיעד עבור ספינות‬ ‫מהסוג הראשון ליעד עבור ספינות מהסוג השני‪ ,‬במילים אחרות‪ :‬התהליך בו הופכים מחוזות ואתרים‬ ‫‪“The Lost of the ‘Troqueer’ of Hartlepool,” Northern Echo, 14 May 1886; Gottlieb Schumacher, 23‬‬ ‫‪ “Researches in Southern Palestine,” Palestine Exploration Fund Quarterly, 1886-1888. pp. 176‬גוף‬ ‫הספינה נמכר לאחר מכן על ידי בעליה ליהודי יוסף ביי נבון‪ .‬ראי‪" :‬ירושלים‪ ",‬היום‪ 14 ,‬מאי ‪.1886‬‬ ‫‪“D'Entrecasteaux, croiseur : journaux de bord du 03/01/1915 au 03/01/1917,” SS Y 176, Mémoire 24‬‬ ‫‪ des hommes Archives; “Turkey,” Nelson Evening Mail, 20 April 1915.‬על פועלה של הספינה בקרב על‬ ‫תעלת סואץ ראו‪Michael Collins Dunn, “February 3 and 4 1915: The Turks attack the Suez Canal,” :‬‬ ‫‪Middle East Journal Editor’s Blog, 4 February 2015 (Last accessed 29 July 2015).‬‬ ‫‪13‬‬ ‫גיאוגרפים ממצבם היומיומי והחי אותו אכנה להלן‪" :‬שדה חיים" אל המצב בו הם משמשים כשדה קרב‪.‬‬ ‫תהליך זה‪ ,‬אבקש לטעון‪ ,‬איננו תהליך טבעי‪ .‬על מנת שהכוחות המקיימים חיים יומרו לכוחות המייצרים‬ ‫הרס ואבדן‪ ,‬נדרש רצון‪ ,‬תכנון וביצוע‪ .‬אבקש להדגים כלל זה על ידי מבט ממוקד בעיר עזה בשנים שלפני‬ ‫המלחמה ובמהלכה‪.‬‬ ‫בחלק הראשון של הפרק תתואר העיר עזה והתהליכים הכלכליים בהם לקחה חלק ברבע האחרון‬ ‫של המאה התשע עשרה‪ .‬אטען כי ערב המלחמה הייתה עזה במצב חומרי ירוד בהשוואה לערים אחרות‬ ‫במרחב כתוצאה מהתלות הכלכלית שפיתחה בסחר השעורה הבלתי יציב‪ .‬החלק השני של הפרק יעסוק‬ ‫בימי המלחמה בעיר ובפרויקט פינוי האוכלוסייה ממנה על ידי הצבא העות'מאני‪ .‬אבקש לעמוד על‬ ‫המורכבות של פינוי התושבים כפעולה לוגיסטית וצבאית ולהדגים כיצד תנועת הפליטים האזרחיים מהעיר‬ ‫מטשטשת את ההגדרות הגיאוגרפיות המקובלות בתיאור המלחמה‪ .‬החלק השלישי של הפרק יעסוק‬ ‫במניעים שהביאו לפינוי האוכלוסייה מהעיר‪ .‬על בסיס החלקים הקודמים אטען כי מטרת הפינוי הייתה‬ ‫להפריד מהעיר בכוח את מאפייניה האנושיים‪ ,‬להפוך "שדה חיים" לשדה קרב בו ניתן ביתר קלות‬ ‫להילחם‪.‬‬ ‫לשתות )בירה( מהים של עזה‬ ‫בספר צפניה פרק ב' פסוק ד' נאמר 'כי עזה עזובה תהיה'‪ .‬אינני יודע כיצד דרשו המפרשים את‬ ‫הפסוק הזה ומדוע נאמר‪ ,‬אבל אני ראיתי כי האמירה הזו שנאמרה בימיו של המלך יאשיה בן‬ ‫אמון‪ ,‬מלך יהודה סביב שנת ‪ 630‬לפני הספירה‪ ,‬עדיין שרירה וקיימת בכל תוקפה עבור עזה‪ .‬היא‬ ‫עזובה מצד הממשלה‪ ,‬מנותקת מהעולם‪ ,‬מוזנחת מאלוהים‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫במילים האלה פתח עיסא דאוד אל‪ -‬עיסא‪ ,‬עורך העיתון פלסטין‪ ,‬את חלקה השני של הסקירה שלו על‬ ‫ביקורו בעיר עזה שהתפרסמה בעמוד השער של העיתון בתחילת חודש ספטמבר ‪ .1912‬בדברים חריפים‬ ‫ולעתים נוגים הוא תאר את מצבה הירוד לעומת יפו ממנה הגיע ופרט‪ :‬העיר עזובה מצד הממשלה‪ -‬על שום‬ ‫התשתיות החסרות‪ ,‬המוסדות שלא קיימים והמצב הכלכלי והחברתי הקשה; מנותקת מהעולם‪ -‬על שום‬ ‫שאין דרך סלולה לעגלות או מסילת ברזל המגיעה אליה )אל‪-‬עיסא עצמו הגיע לעזה על גבי סיפונה של‬ ‫אניית קיטור של חברת "פרינס ליין" שעגנה ביפו(; מוזנחת על ידי האל‪ -‬על שום הפסקת הגשמים של‬ ‫השנים האחרונות אשר מנעה מהעיר להתפרנס מהענף המרכזי בכלכלתה‪ -‬הסחר בשעורה‪ .‬שעורה הייתה‬ ‫התוצר החקלאי המרכזי של האדמות בהן החזיקו ואותן עיבדו שבטי הבדואים בצפון הנגב‪ .‬אלה גידלו‬ ‫שעורה באופן מסורתי גם במאות שקדמו למאה התשע עשרה אולם רק מאמצע המאה החלו לייצר עודפים‬ ‫‪ 25‬עיסא דאוד אל‪-‬עיסא‪" ,‬ע'זה‪ ",‬פלסטין‪ 18 ,‬אוגוסט ‪.1912‬‬ ‫‪14‬‬ ‫משמעותיים הודות להתערבות הולכת וגוברת של הממשל העות'מאני בטריטוריות הבדואיות והשתנות‬ ‫יחסי הכוחות בין שבטים בדואים‬ ‫שונים‪26.‬‬ ‫תהליכים אלה הביאו להשקטת מאבקים בין שבטיים‬ ‫ולהתייצבות שטחי מרעה וחקלאות שאפשרה עיבוד אדמה מסודר ויעיל מבעבר‪ .‬עודפי השעורה שסיפקו‬ ‫הבדואים נקנו על ידי סוחרים יהודים וערבים שחיו בעיר עזה ויוצאו באמצעות ספינות קיטור מחופה‬ ‫בעיקר לבריטניה‪ ,‬על מנת לשמש חומר גלם בתעשיית הבירה‪ 27.‬באותן שנים‪ ,‬התפתחויות טכנולוגיות שינו‬ ‫את האופנים בהם יוצרה בירה בבריטניה ואת מאפייניה הקולינריים והצריכו אספקה של שעורה ממקורות‬ ‫שונים בעולם ועזה‬ ‫ביניהם‪28 .‬‬ ‫תיאורו העגום של עורך פלסטין אינו שונה מתיאורים רבים אחרים של העיר באותן שנים‪ .‬על אף‬ ‫היותה בירת נפה מנהלית‪ ,‬העיר השלישית בגודלה בין המדבר ללבנון וותק של יותר משישים שנה של‬ ‫מסחר ימי‪ ,‬הייתה עזה ערב מלחמת העולם הראשונה עיר עלובה למראה‪ .‬באופן פרדוקסלי‪ ,‬דווקא בשנים‬ ‫היפות ביותר של ערי הנמל שעל חוף הלבנט‪ ,‬כאשר חופה של עזה נעשה לתחנה במערכת סחר אירופאי‪,‬‬ ‫העיר עצמה התפתחה מעט מאוד ולאט מאוד‪ .‬בניגוד לערים כמו אלכסנדריה‪ ,‬יפו‪ ,‬חיפה או בירות מערכת‬ ‫הסחר הימית של המאה התשע עשרה לא הפכה את עזה לעיר נמל בה הסחר הימי הצמיח סביבה כלכלית‬ ‫ותרבותית פעילה‪ ,‬אלא לכל היותר לעיר עם נמל‪ ,‬בה כל הפעילות הכלכלית התבססה על זמינותו של מוצר‬ ‫יצוא אחד‪ .‬כשזמינות זו התערערה‪ ,‬גם העיר איבדה את מקורותיה הכלכליים‪.‬‬ ‫כדי להבין כיצד הגיעה עזה לנקודה הזו‪ ,‬יש לחזור לעיר של המאה השמונה עשרה והמחצית‬ ‫הראשונה של המאה התשע עשרה טרום עידן המסחר הימי בספינות קיטור‪ .‬כנקודת יישוב על ספר המדבר‪,‬‬ ‫עזה שימשה בתקופות האלה בשני תפקידים כלכליים מרכזיים‪ :‬הראשון היה מרכז לסחר קרקעי‬ ‫‪ 26‬אודות ההתערבות העות'מאנית בסדרים החברתיים והפוליטיים בנגב ראו‪ :‬יוסף בן דוד וגדעון קרסל‪" ,‬השוק‬ ‫הבידואי‪ -‬אבן הפינה לייסוד באר שבע‪ ",‬קתדרה‪ .(1995) ,77 ,‬עמ' ‪ ; 65-39‬עארף אל‪-‬עארף‪ ,‬תולדות באר שבע ושבטיה‬ ‫)תל אביב‪ :‬תרצ"ז(; מחמד יוסף סואעד‪ ,‬אל‪-‬בדו פי פלסטין‪ :‬אל‪-‬חקבה אל‪-‬עת'מאניה ‪) ,1914-1516‬עמאן‪ :‬דאר זהדאן‬ ‫ללנשר ואל‪-‬תוזיע‪Moshe Ma’oz, Ottoman Reform in Syria and Palestine 1840-1861, (Oxford: ;(2008 ,‬‬ ‫‪Clarendon Press, 1968). pp. 129-140; Yasmin Avci, “The Application of the ‘Tanzimat’ in the Desert:‬‬ ‫‪The Bedouins and the Creation of a New Town in Southern Palestine (1860-1914),” Middle Eastern‬‬ ‫‪Studies, 45\6 (2009). pp. 969-983‬‬ ‫‪ 27‬תיאורים עשירים וצבעוניים של אותה מערכת מסחר בשעורה בין אנשי עזה והבדואים של הנגב ניתו למצוא אצל‪:‬‬ ‫יחיאל בריל‪ ,‬יסוד המעלה‪) ,‬ירושלים‪ :‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬תשל"ח(‪ .‬עמ' ‪ ; 206‬מרדכי אלקיים‪ 40 ,‬שנות ישוב יהודי בעזה‪,‬‬ ‫באר שבע והקמת רוחמה‪) ,‬נצרים‪ :‬המרכז למורשת יהודי עזה‪ .(1994 ,‬עמ' ‪ ;89 ,44‬מנחם שיינקין‪ ,‬כתבי מנחם‬ ‫שיינקין‪) ,‬ירושלים‪ :‬ראובן מס‪ .(1935 ,‬עמ' ‪ ;176‬יוסף אליהו שלוש‪ ,‬פרשת חיי‪) ,‬תל אביב‪ :‬תרצ"ה(‪ ;118 .‬צבי אברהם‬ ‫פומרוק‪ ,‬שלוש‪ :‬התל‪ -‬אביבי הראשון‪) ,‬תל אביב‪ :‬כרמל‪ .(2007 ,‬עמ' ‪ ;99-96‬שמעון רובינשטיין‪" ,‬ראיון עם חיים בן‬ ‫יאיר )נכדו של יוסף בן יאיר(‪ ",‬בתוך‪ :‬שמעון רובינשטיין‪ ,‬מבט על הקהילה היהודית בעזה ‪) ,1929-1870‬ירושלים‪:‬‬ ‫הוצאה עצמית‪ .(1995 ,‬עמ' ‪ ;87‬המורה אליעזר זלדס נשלח ב‪ 1910-‬אל הקהילה היהודית העזתית מטעם "מרכז‬ ‫המורים‪ ",‬הועד המנהל של הסתדרות המורים ביפו‪ .‬רשימותיו תחת הכותרת "מכתב מעזה" שנשלחו לעיתון הפועל‬ ‫הצעיר בין השנים ‪ ,1914-1910‬מתארים בצורה מעניינת את החיים בעיר באותה תקופה בשנים אלה וגם את המסחר‬ ‫בשעורה‪ ,‬ראו למשל‪ :‬אליעזר זלדס‪" ,‬מכתב מעזה‪ ",‬הפועל הצעיר‪ 12 ,‬אפריל ‪" ,1911‬מכתב מעזה‪ ",‬הפועל הצעיר‪4 ,‬‬ ‫יוני‪ ;1911 ,‬אודות זלדס עצמו ראו‪ :‬שמעון רובינשטיין‪" ,‬ראיון עם חיה זלדס‪ ",‬בתוך‪ :‬רובינשטיין‪ ,‬עמ' ‪ .91‬מוצר נוסף‬ ‫בו סחרו היהודים של עזה ויצאו אותו לאירופה הוא החנט'ל )אבטיח הפקועה(‪ ,‬ממנו הפיקו בעיקר בגרמניה תרופות‬ ‫למחלות שונות‪ .‬ראי‪ :‬זהר עמר ועידית חזות‪" ,‬אבטיח הפקועה בכלכלת העיר עזה בעת החדשה‪ ",‬קורות‪ ,‬ט"ז‬ ‫)תשס"ג(‪ .‬עמ' ק"ג‪ -‬קי"ט‪.‬‬ ‫‪ 28‬על תהליכים אלה שעברה תעשיית הבירה ראו‪R.G Wilson, “The Changing Taste For Beer in Victorian :‬‬ ‫‪Britain,” in R.G Wilson and T.R Gourvish (Eds.), The Dynamics of the International Brewing Since‬‬ ‫‪1800, (London: Routledge, 1998). pp. 93-104‬‬ ‫‪15‬‬ ‫ולשווקים בין סוריה ובין מצרים‪ .‬שיירות מצפון‪ ,‬מדרום וממזרח היו מגיעות לעזה לפני הכניסה למדבר או‬ ‫בתום המסע בו על מנת לקנות ולמכור‪ .‬לצד מוצרים רבים אחרים‪ ,‬כבר אז היה השוק של עזה מרכז חשוב‬ ‫למסחר בדגנים‪ .‬על נתיבי הסחר הללו מילאה עזה גם את תפקידה השני כמוקד לוגיסטי עבור עולי הרגל‬ ‫מסוריה למכה‪ .‬החל מהמאה השמונה עשרה סיפקה עזה‪ ,‬באמצעות בדואים מסביבתה‪ ,‬דגנים עבור עולי‬ ‫הרגל שנעו על ה"נתיב הסורי" )דרב אל‪-‬שאם( בעבר הירדן‪ 29.‬יחד עם זאת‪ ,‬עזה שימשה גם כתחנה על‬ ‫הסעיף המערבי של ה"נתיב הסורי" שנע על דרך הים לאורך חוף הלבנט‪ .‬עזה הייתה התחנה האחרונה לפני‬ ‫הכניסה למדבר למסע בן תשעה ימים עד לעקבה )דרב ע'זה(‪ ,‬שם פגשו עולי הרגל מסוריה והסוחרים‬ ‫שהתלוו אליהם את עולי הרגל שהגיעו "בנתיב המצרי" מקהיר‪ 30.‬בעונת החג'‪ ,‬על כן‪ ,‬הייתה עקבה יעד‬ ‫כלכלי חשוב עבור העיר עזה‪ ,‬ראשית משום שעל מנת להגיע לעקבה היו עולי הרגל הסורים עוברים דרך עזה‬ ‫במקום דרך עבר הירדן‪ ,‬ושנית משום שכשהתלוו לעולי הרגל היו סוחרי עזה מוכרים וקונים בעיר‪ .‬סוחרים‬ ‫מעזה גם היו פוגשים בעולי הרגל המצריים גם בתחנות בפנים סיני ומספקים להם אוכל לאורך מסעם בין‬ ‫סואץ‬ ‫לעקבה‪31 .‬‬ ‫אולם במחצית השנייה של המאה התשע עשרה תפקידיה של עזה בתוך מערך העלייה לרגל‬ ‫והמסחר באזור החלו להשתנות‪ .‬שינוי זה מקורו בהפיכתה של מצרים לנתיב יבשתי ולאחר מכן ימי בין‬ ‫בריטניה להודו‪ .‬עם השלמת סלילתם‪ ,‬בשנת ‪ ,1858‬של שני קטעי מסילות הברזל שחיברו את אלכסנדריה‪,‬‬ ‫קהיר וסואץ‪ ,‬נתיב יבשתי ממונע בכוח הקיטור נוצר בין הים התיכון והים האדום‪ .‬כרייתה של תעלת סואץ‬ ‫ופתיחתה ב‪ 1869 -‬הפכה נתיב זה מיבשתי לימי‪ .‬אפקט נלווה לשינוי הקולוסאלי הזה בשליטה של‬ ‫האימפריה הבריטית בהודו ובחדירתה ההולכת וגוברת למצרים היה שינוי הדרגתי באופן בו ביצעו‬ ‫מוסלמים מאמינים ממצרים ומצפון אפריקה את העלייה לרגל‪ .‬רכבות וספינות קיטור החליפו בהדרגה את‬ ‫שיירות הגמלים והובילו החל מהעשור השביעי של המאה התשע עשרה עולי רגל רבים מבעבר אל הערים‬ ‫הקדושות בחצי האי ערב‪ 32.‬מספר העוברים בנתיב היבשתי בין סואץ לעקבה הלך והתדלדל‪ .‬אלה בחרו כעת‬ ‫בנתיב הימי לג'דה על חוף חצי האי ערב אליו הובילו ספינות קיטור שנעו בים האדום‪ 33.‬התוצאה הייתה‬ ‫אפוא נטישת ה"נתיב המצרי" שחצה את סיני ואבדן מקור ההכנסה הזה עבור סוחרי‬ ‫עזה‪34.‬‬ ‫‪Amnon Cohen, Palestine in the 18th Century: Patterns of Government and Administration, 29‬‬ ‫‪(Jerusalem: The Magnes Press, 1973). pp. 151-152; Alexander Schölch, Palestine in Transformation‬‬ ‫‪1856-1882, (Washington DC: Institute of Palestinian studies, 1993). p. 164.‬‬ ‫‪ 30‬אודות הגעת השיירה המצרית לעקבה ראו למשל‪ :‬אבן עבד אל‪-‬סלאם אל‪-‬מע'רבי‪ ,‬מלח'ץ רחלתי אבן עבד אל‪-‬‬ ‫סלאם אל‪-‬דרעי אל‪-‬מע'רבי‪) ,‬אל‪-‬ריאד‪ :‬דאר אל‪-‬רפאעי ללנשר ואל‪-‬טבאעה ואל‪-‬תוזיע‪ .(1983 ,‬עמ' ‪.62‬‬ ‫‪ 31‬מצטפא אל‪-‬דבאע'‪ ,‬בלאדנא פלסטין‪) ,‬כפר קרע‪ :‬דאר אל‪ -‬הדא ללטבאעה וללנשר‪ .(2002 ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪.98-97‬‬ ‫‪On Barak, On Time: Technology and Temporality in Modern Egypt, (Berkeley: University of 32‬‬ ‫‪California Press, 2013). pp. 89‬‬ ‫‪Veleska Huber, Channeling Mobilities: Migration and Globalization in the Suez Canal Region and 33‬‬ ‫‪Beyond, 1914-1969, (Cambridge: Cambridge University Press, 2013). pp. 205-206‬‬ ‫‪ 34‬אל‪-‬דבאע'‪.98 ,‬‬ ‫‪16‬‬ ‫שיירות סחר שנעו לאורך חוף סיני לכיוון סוריה‪ ,‬המשיכו לעבור בעזה ככל הנראה עוד בעשור‬ ‫השביעי של המאה התשע עשרה‪ ,‬אולם במספרים הולכים וקטנים‪ 35.‬בעשור השמיני של המאה דרכי הסחר‬ ‫הימיות בים התיכון כבר החליפו במידה רבה מסעות ארוכים ביבשה‪ .‬שווקיה של עזה נותרו אמנם פעילים‪,‬‬ ‫אך נראה שבעיקר שימשו עבור שבטי הבדואים של הנגב ושל חצי האי סיני‪ 36.‬הארכידוכס האוסטרי לודויג‬ ‫סלואטור )‪ (Salvator‬שיצא בשנת ‪ 1879‬למסע על דרך השיירות בין מצרים לסוריה‪ ,‬תאר בפתיחה לספרו‬ ‫את מצבה של הדרך בזמן המסע‪" :‬מאז פתיחתה של תעלת סואץ‪ ,‬רוב התנועה בין סוריה ומצרים מתבצעת‬ ‫בנתיב הימי הקצר דרך יפו ופורט סעיד‪ .‬כתוצאה מכך הדרך הראשית הישנה‪ ,‬אותה פקדו בעבר שיירות‪,‬‬ ‫מטיילים ועולי רגל ננטשה ונשכחה‪ 37".‬במקביל לדעיכתה כמוקד מסחר יבשתי החלו ספינות קיטור לפקוד‬ ‫את חופה של עזה בקצב הולך וגובר מאז שנות החמישים של המאה‪ ,‬ולאורך יובל שנים נעשתה באופן‬ ‫הדרגתי מעיר מסחר יבשתית לעיר מסחר‬ ‫ימית‪38.‬‬ ‫ככל שסחר השעורה התפתח‪ ,‬בין היתר כתוצאה מהגעתם של סוחרים יהודים לעיר‪ ,‬קשרה עזה‬ ‫את גורלה יותר ויותר בגורלו של הנגב‪ .‬כך במפנה המאות התשע עשרה והעשרים‪ ,‬הצטמצם תחום‬ ‫ההתעניינות הכלכלי של עזה ממרחב שקדקודיו הם קהיר‪ ,‬דמשק ועקבה‪ ,‬למרחב מצומצם הרבה יותר‪ ,‬של‬ ‫האדמות החקלאיות במרחב שסובב אותה‪ .‬לא רק שהעורף הכלכלי של עזה נעשה קטן בשטחו מבעבר‪ ,‬אלא‬ ‫שעורף זה נסמך כעת על משטר הגשמים המתעתע והבלתי וודאי של מדבר הנגב‪" .‬המחוז של עזה הוא‬ ‫בעיקרו חקלאי ולכן מצבם של הגידולים משפיע רבות על מצב האנשים‪ ".‬כתב הסוכן הקונסולרי הבריטי‬ ‫בעזה אנטון קנזוויץ'‪ ,‬ששם לב לנקודת התורפה הזו של העיר מיד עם מינויו בשנת‬ ‫‪39.1906‬‬ ‫בהתאם‬ ‫לתחושה זו‪ ,‬הדוחות שלו לקונסול הבריטי בירושלים בין השנים ‪ 1906‬ו‪ 1913-‬עסקו בלא הרף בכמויות‬ ‫הגשמים‪ ,‬תזמונם וחיזויַם‪ .‬התלות של עזה בגשמים הביאה לכך שלאחר שכ‪ 15,000-‬בדואים ופלאחים נדדו‬ ‫מהנגב לאחר מספר רב של שנות בצורת בין השנים ‪ ,1910-1900‬גם בתוך העיר רבים החלו לעזוב‪" 40.‬בשנים‬ ‫האחרונות‪ ",‬תיאר המורה בקהילה היהודית בעיר אליעזר זלדס באפריל ‪" ,1911‬מסיבת שנות הבצורת‬ ‫הרצופות רבתה היציאה מעזה‪ ,‬על זה מעיד ריבוי הבתים שנשארים בלתי שכורים וירידת שכר הדירה‪.‬‬ ‫אולם בה בשעה שהתושבים המקומיים עוזבים את העיר על מנת לחזור‪ ,‬עוזבים היהודים את העיר עזיבה‬ ‫עולמית‪ 41".‬גם בשנים ברוכות בגשם לא התנהלה העיר באופן סדיר‪ ,‬אלא על פי הטמפורליות שהכתיבו‬ ‫העונות החקלאיות‪" .‬עזה נמצאת במצב של תרדמה בערך תשעה חודשים בשנה‪ ",‬כתב קנזוויץ' בדו"ח‬ ‫‪Huber, pp. 153-157 35‬‬ ‫‪Schölch, p. 164. 36‬‬ ‫‪Ludwig Salvator, The Caravan Route between Egypt and Syria, (London: Chatto & Windus, 1881). 37‬‬ ‫‪p. viii.‬‬ ‫‪Johan Bussow, Hamidian Palestine: Politics and Society in the District of Jerusalem 1872-1908, 38‬‬ ‫‪(Leiden: Brill, 2011). p. 272; “Ship News,” Morning Post, 28 July 1852.‬‬ ‫‪Knesevich, “Gaza Financial Report, 1906”, ARC4 1513, National Library of Israel Archive (NLIA) 39‬‬ ‫‪ 40‬אל‪ -‬עארף ‪ ,‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪.250‬‬ ‫‪ 41‬אליעזר זלדס‪" ,‬מכתב מעזה‪ ",‬הפועל הצעיר‪ 12 ,‬אפריל‪.1911 ,‬‬ ‫‪17‬‬ ‫משנת ‪" ,1909‬בחודש מאי קוצרים את השעורה ואז החיים כאן מתחילים‪ ,‬מפני שהתושבים מרוויחים את‬ ‫מחיתם מהמסחר‬ ‫הזה‪42".‬‬ ‫התנודות בין השנים הברוכות והשחונות ובין החודשים החקלאים בתוך השנה‪ ,‬הקשו על מוסדות‬ ‫כלכליים להתבסס בעיר ולמעשה רק שניים הסתכנו וניסו לעשות זאת‪ .‬הראשון‪ ,‬היה בנק אנגלו‪-‬פלשתינה‬ ‫)אפ"ק( שפתיחת הסניף העזתי שלו בעיר התבטלה בעקבות הבצורת של שנת ‪ .1907‬סניף זה אמנם נפתח‬ ‫לבסוף ביוני ‪ ,1914‬אולם המוטיבציה המרכזית לכך בשלב זה הייתה רכישה ציונית של האדמות שבין העיר‬ ‫לים‪ 43.‬השני‪ -‬סניף של ה"חברה הבריטית לסחר פנים וחוץ" ) ‪The British and Foreign Commerce‬‬ ‫‪ (Company‬נפתח אמנם בעזה בשנת ‪ ,1909‬אולם נסגר לאחר זמן קצר‪ 44.‬התחליף לפתיחת סניף של חברת‬ ‫מסחר או שליחת סוכנים לעזה היה לסחור דרך בנק אפ"ק‪ ,‬כפי שעשתה "החברה הבריטית לסחר פנים‬ ‫וחוץ" בהמשך‪ .‬אולם‪ ,‬גם כאן‪ ,‬לא תמיד אפשרו התנאים האקלימיים לחברות זרות לקבל את מבוקשן‪ .‬כך‬ ‫למשל‪ ,‬ספקי המבשלות שאו )‪ (Shaw, Son & co.‬מנמל הול וחברת ליבנת'ל )‪ (Liebenthal & co.‬מנמל‬ ‫ליית'‪ ,‬פנו ביוני ‪ 1914‬לסניף בנק אפ"ק ביפו על מנת שיתווך ביניהם ובין סניף עזה במטרה לרכוש דגימות‬ ‫מ"שעורת עזה" לבחינה‪ 45.‬תגובתו של הסניף העזתי לבקשותיהם מדגימה את חוסר הוודאות הכלכלי בו‬ ‫היה נתון סחר השעורה‪" :‬השנה הייתה שנת בצורת‪ ,‬משום כך השעורים הנמצאים למכירה בעזה‬ ‫וסביבותיה הנם קלי משקל‪ ...‬הכמות היא קטנה מאוד ואם איזו פירמא ]פירמה[ תרצה לקנות כמות מרובה‬ ‫של שעורים ממקום אחד ומסוג אחד‪ -‬לא תשיג זאת ותצטרך לקנות לקט מיבול כפרים שונים ומסוגים‬ ‫שונים‪ ,‬והשעורה תהיה על ידי כך‬ ‫מעורבת‪46"...‬‬ ‫בהתכתבות בין מוסא ארוואץ אחד סוחרי התבואה‬ ‫היהודים הגדולים בעיר למנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל‪ ,‬אליהו קראוזה‪ ,‬חודש לאחר מכן‪ ,‬רכש‬ ‫האחרון כ‪ 20-‬טונות של שעורה מעזה ועם קבלתן התלונן על כך שגרגרי השעורה שקיבל דקים באופן מיוחד‬ ‫ואף עיכב בשל כך את התשלום‪ 47.‬מנהל בנק אפ"ק בעזה אברהם אלמליח וארוואץ השיבו בתגובה כי‬ ‫"השעורה באמת דקה‪ ,‬אולם זו השעורה הבדואית והיא טובה מאוד לזריעה‪ ...‬זו השעורה הטובה ביותר‬ ‫שניתן למצוא כיום בעזה‪ ".‬מהתכתבותם עולה גם כי ערך המטבע ביפו היה גבוה מערכו בעזה‪ ,‬סממן נוסף‬ ‫לנחיתותה הכלכלית של העיר‪ .‬קראוזה נדרש לשלם ‪" 21‬פיאסטר יפו" עבור ‪ 25‬ק"ג שעורה‪ ,‬כאשר מחיר‬ ‫‪“Gaza Financial Report, 1909,” ARC4 1513, NLIA. 42‬‬ ‫‪ 43‬זלמן לבונטין‪ ,‬לארץ אבותינו‪) ,‬תל אביב‪ :‬שושני‪ ,‬תרפ"ד(‪ .‬ספר ב'‪ ,‬עמ' ‪ .168‬אודות פתיחת הסניף ומקומו של מוסא‬ ‫ארוואץ בבנק ראו‪ :‬נתן העזתי )פסבדונים ככל הנראה של אליעזר זלדס(‪" ,‬מכתב מעזה )נגב א"י(‪ ",‬הזמן‪ 21 ,‬יוני ‪.1914‬‬ ‫‪Knesevich, “Gaza: Financial Report 1909,” ARC4 1513, NLIA. 44‬‬ ‫‪“Liebenthal & Co. to The Anglo-Palestine Co. in London,” 8 June 1914; “Shaw Son & Co. to 45‬‬ ‫‪Anglo-Palestine Co. in Jaffa,” 13 June 1914, L51\2977, Central Zionist Archive (CZA).‬‬ ‫‪" 46‬מכתב מאברהם אלמליח ומוסא ארוואץ לסניף בנק אפ"ק ביפו‪ 26 ",‬יוני ‪ L51\2977 ,1914‬הארכיון הציוני‬ ‫המרכזי )אצ"מ(‪.‬‬ ‫‪ 47‬מידת המשקל המופיעה בהתכתבות היא ‪ Kile‬השווה ל‪ 25-20-‬ק"ג‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫השעורה בעזה לאותה כמות היה ‪" 32‬פיאסטר עזה"‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬ערך המטבע ביפו היה גבוה בחמישים‬ ‫אחוזים מערכו‬ ‫בעזה‪48 .‬‬ ‫אי הוודאות באשר ליכולתה של עזה לקיים מערכת כלכלית יציבה של סחר הורגשה היטב גם‬ ‫בבריטניה‪ .‬כך עולה למשל בדיונים של חברי ה"מוסד למבשלי בירה"‪ ,‬שהיו מתכנסים אחת לכמה שבועות‬ ‫במקומות שונים בבריטניה על מנת לשמוע הרצאות ולדון בענייני הפקת בירה‪ .‬בסקירה שניתנה ביולי ‪1904‬‬ ‫לחברי הפורום הזה ביקר המרצה מינים שונים של שעורה וטען כי "שעורת עזה היא טובה במיוחד להפקת‬ ‫בירה‪ ,‬אם מצליחים להשיג ממנה‬ ‫מספיק‪49 ".‬‬ ‫במפגש אחר של אותו פורום במרץ ‪ ,1910‬עסק המרצה‬ ‫במקורות ליבוא שעורה‪ .‬על שעורת עזה אמר כך‪" :‬אני לא יודע לומר הרבה על המקום הזה משום שלא‬ ‫הצלחתי להשיג הרבה מידע מהצד השני‪ .‬הבנתי עם זאת‪ ,‬כי את השעורה הזו מגדלים בקרבת העיר עזה‪,‬‬ ‫שם האדמה טובה מאוד‪ ,‬אולם‪ ,‬כמו בארצות מזרחיות אחרות‪ ,‬הכול תלוי בגשמים שירדו בזמן‪ "...‬לאחר‬ ‫הפגנת בקיאות מרשימה במצב המזח על חוף עזה ובכך כי ספינות לעתים מתעכבות מולו ימים רבים‪ ,‬הוא‬ ‫המשיך ואמר‪" :‬אין ספק כי שיטות הגידול וההעברה של השעורה יכולות מאוד להשתפר‪ .‬אולם‪ ,‬מצבה‬ ‫הבלתי יציב של הממשלה העות'מאנית‪ ,‬מונע כרגע מאירופאים לסכן שם את‬ ‫כספם‪50".‬‬ ‫כשאירופים לא רצו לסכן בעזה את כספם‪ ,‬גם הממשל העות'מאני לא רצה לעשות זאת ועל כן‬ ‫העיר ראתה פיתוח מועט מאוד ברבע האחרון של המאה התשע עשרה‪ .‬מאז שנת ‪ 1900‬התרכזה תשומת‬ ‫הלב השלטונית בבירת הנפה הטריה‪ -‬באר שבע שירשה חלקים נכרים מתחום שיפוטה הגיאוגרפי של עזה‪.‬‬ ‫במבט מהמרכז האימפריאלי שילוב שבטי הנגב במדינה היה דחוף יותר מהמסחר מחופה של עזה ולכן בזמן‬ ‫שרחובות נסללו ומבני שלטון וציבור נבנו בבאר שבע‪ ,‬בעזה אפילו הדרך בין העיר לים לא נסללה ועל קו‬ ‫החוף לא הוקם מזח‪ ,‬שלא להזכיר מגדלור‪ 51.‬שני סמלים אחרים שאפיינו את היחס העות'מאני לערים‬ ‫חשובות במפנה המאות נפקדו מעזה והשאירו אותה מפגרת בזמן‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬אחרי ערים אחרות‪:‬‬ ‫לעיר לא הגיעה רכבת ולא הוקם בה מגדל שעון‪.‬‬ ‫העיר עזה‪ ,‬כפי שמצא אותה עיסא דאוד אל‪-‬עיסא ב‪ 1912 -‬לא הייתה מקום משובב נפש‪ ,‬אך לא‬ ‫בגלל התגשמות נבואתו של צפניה הנביא‪ .‬במהלך חצי מאה נעשה הסחר בשעורה לרכיב הראשי בכלכלתה‬ ‫אך גם בקלקלתה של העיר‪ .‬בניגוד לענפי יצוא אחרים כמו התפוזים מיפו‪ ,‬גידול השעורה בנגב בשיטות‬ ‫חקלאיות מסורתיות לא היה יכול להניב רווחים קבועים‪ .‬כל זמן שיצוא השעורה היה רק חלק מהמערכת‬ ‫הכלכלית של העיר‪ ,‬קרי בשנות השישים והשבעים של המאה‪ ,‬לא נפגעה העיר באופן מיוחד משנות בצורת‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬עם השענות העיר בעיקר על סחר זה מאמצע שנות השמונים של המאה ועד מלחמת העולם‬ ‫‪“Correspondence between Abraham Elmaliach and Eliyahu Krouse,” July 1914, Mikve Israel 48‬‬ ‫‪Letters Book 1914-1917, CZA.‬‬ ‫‪J.A.R Greaves,”Notes on Experience,” Journal of the Institute of Brewing, 10\4, (July 1904). p. 336 49‬‬ ‫‪Stephen C. Watney, “The Barley Growing Countries of the World,” Journal of the Institute of 50‬‬ ‫‪Brewing, 16 (1910). p. 336.‬‬ ‫‪Dowling, p. 85 51‬‬ ‫‪19‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬שנות בצורת היו הרות אסון‪ .‬ליצרני השעורה‪ ,‬קרי‪ :‬לבדואים הייתה היכולת והגמישות‬ ‫להתמודד עם שנות בצורת בעזרת נדידה או שינוי האיזון בין משק החי לצומח‪ .‬אולם בעיר‪ ,‬מצוקה כלכלית‬ ‫התבטאה בפיתוח מועט ובמצב חומרי רעוע של אנשיה‪ .‬יבול השעורה של שנת ‪ 1913‬היה גבוה במיוחד‬ ‫בהשוואה לשנים שקדמו לו ולרגע נראה היה בעיר שאולי הדבר יפיח רוח חיים במסחר השעורה בעיר‬ ‫ויעודד את חידוש המזח ההרוס של העיר‪ 52.‬אולם המלחמה שפרצה בשנה שלאחר מכן קטעה את החלומות‬ ‫האפשריים האלה‪.‬‬ ‫ערב המלחמה‪ ,‬אם כן‪ ,‬הייתה אמנם עזה בירה מקומית ומרכז שירותים אזורי אולם‪ ,‬נשאה‬ ‫חשיבות משנית בלבד כמוקד כלכלי ופוליטי‪ .‬מבחינת גודל אוכלוסייתה הייתה העיר השלישית בגודלה‬ ‫בארץ ישראל אחרי ירושלים ויפו‪ .‬ספרון שהופץ בצבא העות'מאני לחיילים שהגיעו לזירת פלסטין‪ ,‬תחת‬ ‫הכותרת "מדריך לפלסטין" )‪ (Filastin Risalesi‬קבע כי מספר תושביה עומד על ארבעים אלף איש‪,‬‬ ‫הערכה אותה תומכים מקורות רבים בני הזמן‪ 53.‬לאור הערכות נמוכות יותר הקיימות גם הן בספרות‬ ‫ההיסטורית והמחקרית‪ ,‬ניתן לסייג קביעה זו עד שלושים וחמישה אלף תושבים‪ 54.‬אבל כבר הידיעה על‬ ‫פרוץ המלחמה דיללה את המספר הזה‪ .‬המכתב האחרון בתכתובת שהוזכרה לעיל בין מנהל הסניף העזתי‬ ‫של בנק אפ"ק אברהם אלמליח למנהל בית הספר מקווה ישראל אליהו קראוזה‪ ,‬הקפיא עבורנו את הרגע‬ ‫הזה‪ .‬במכתב מה‪ 25-‬בספטמבר ‪ 1914‬הפציר אלמליח בקראוזה להפקיד בהקדם האפשרי את התשלום‬ ‫עבור השעורה בסניף בנק אפ"ק ביפו‪ ,‬על מנת שסוחר השעורה מוסא ארוואץ יוכל למשוך את השכר שמגיע‬ ‫לו בבנק בעזה‪" :‬בעקבות המצב הפוליטי‪ ,‬אדון ארוואץ חושב לעזוב ולנסוע מפה לזמן מה‪ ",‬כך כתב‬ ‫אלמליח לקראוזה כשתופי המלחמה כבר החלו נשמעים ברקע "אך הוא לא יוכל לעזוב את עזה לפני‬ ‫שתסדיר את‬ ‫החשבון‪55".‬‬ ‫מלחמה בתנועה‬ ‫"סערת המלחמה והגיוס של כל חלקי המדינה התוו גם בעירנו רשמים חזקים מאוד" דיווח לעיתון החירות‬ ‫פקיד בנק אפ"ק בעזה רוממתי עזר הורביץ ב‪ 25-‬באוגוסט‬ ‫‪56.1914‬‬ ‫מעל חודש לפני הכניסה‬ ‫"הרשמית" של האימפריה העות'מאנית למלחמה‪ ,‬ב‪ 2-‬בנובמבר ‪ ,1914‬כבר הורגשה בארץ תכונה ביתר‬ ‫‪.Knesevich, “Gaza: Financial Report, 1913,” ARC4 1513, NLIA. 52‬‬ ‫‪Filastin Risalesi (Electronic Version), 15151ç8 Nedir Eserler, Atatürk Kitaplığı. p. 28 ; Meyer, pp. 53‬‬ ‫‪ ; 107-109.‬אל‪-‬עארף‪ ,‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪.250‬‬ ‫‪Arthur Ruppin, Syria: An Economic Survey, (New York: The Provisional Zionist Committee, 1918). 54‬‬ ‫‪ p. 7‬יהושע בן אריה‪" ,‬שנים עשר הישובים הגדולים בארץ ישראל במאה התשע עשרה‪ ",‬קתדרה‪) 19 ,‬אפריל ‪.(1981‬‬ ‫עמ' ‪128-127‬‬ ‫‪“Correspondence between Abraham Elmaliach and Eliyahu Krouse,” July 1914, Mikveh Israel 55‬‬ ‫‪Letters Book 1914-1917, CZA.‬‬ ‫‪ 56‬רוממתי עזר הורביץ‪" ,‬מן הנגב‪ :‬עזה‪ ",‬החירות‪ 25 ,‬אוגוסט ‪.1914‬‬ ‫‪20‬‬ ‫שאת‪ .‬כיצד חוו זאת בעיר עזה שהייתה בשלב זה כה רחוקה מחזית לחימה כלשהי? מתיאורו של הורביץ‬ ‫ניתן לחלץ כמה מרכיבים מרכזיים‪ .‬כבירת נפה‪ ,‬נעשתה העיר למרכז הגיוס האזורי ואלפי גברים עד גיל ‪45‬‬ ‫גדשו את העיר ויצרו המולה רבה‪ .‬הצבא החרים בעיר סוסים‪ ,‬פרדות וגמלים ודרש מהאוכלוסייה לספק‬ ‫כמה אלפי ק"ג של שעורה‪ ,‬אורז וקמח‪ .‬כתוצאה מההחרמות שבת המסחר בעיר ובשוק הגדול השתררה‬ ‫"דממת מוות‪ ".‬סניף בנק אפ"ק בעיר צמצם את פעילותו באופן ניכר והחל להתכונן לסגירה בלתי נמנעת‪,‬‬ ‫ובית החולים המרכזי בעיר של "החברה המסיונרית הכנסייתית‪ ",‬בו נעסוק רבות בהמשך‪ ,‬נעל את שעריו‬ ‫עת שצוותו עזב למצרים‪ .‬לעיר מונה כעת מפקד צבאי )קוׂמֵ נְ דָ ן( שפעל לצד המושל האזרחי של נפת עזה‬ ‫)קאימקאם(‪ ,‬אשר יחד עם קציני הצבא העות'מאני ויחידותיהם התמקמו במבנים הציבור המרכזיים בעיר‪.‬‬ ‫‪ 57‬המציאות החדשה הולידה בלבול ואי וודאות באשר לעתיד הצפון לעיר כעת‪ ,‬ושמועות לכאן ולכאן החלו‬ ‫מתרוצצות בקרב התושבים‪" .‬באין טלגרמים אמתיים‪ ",‬כתב הורביץ‪" ,‬יוצר לו ההמון בכל יום 'טלגרמים‬ ‫דמיוניים'"‪ 58.‬הדואר שהאט את מהלכו מיפו ומירושלים ופיטוריו של הסוכן הקונסולרי הבריטי קנזוויץ'‬ ‫הקשו גם הם על השגת מידע מהימן על הקרבות המתחוללים בחזית‪ ,‬והמוסד היחיד שקלט מסרים‬ ‫טלגרפים היה סניף הבנק שפעל כאמור באופן חלקי‪ .‬עד מהרה‪ ,‬קהילת הזרים המצומצמת שהורכבה‬ ‫בעיקר ממיסיונרים וממעט סוחרים וסוכנים עזבה את העיר‪ .‬גם הקהילה היהודית‪ ,‬הספרדית ברובה‪,‬‬ ‫שמנתה כמאה ושלושים נפש‪ ,‬עזבה כמעט בשלמותה את העיר בשבועות הראשונים‬ ‫למלחמה‪59 .‬‬ ‫המחסור הכלכלי שנוצר גם מהאוכלוסייה הערבית עזבו את העיר במהלך שנת ‪ 1915‬כמה מאות‬ ‫נוכח‬ ‫נפשות‪60.‬‬ ‫בחודש נובמבר ‪ 1914‬התמנה אחמת ֶג’מאל פאשא‪ ,‬מפקד הימייה ואחד מטריאומווירט הקצינים‬ ‫שמשלו באימפריה מטעם מפלגת הועד לאחדות וקדמה למפקד הארמיה הרביעית ולמושל הצבאי של‬ ‫סוריה‪ ,‬שטח שכלל להלכה גם את ארץ ישראל‪ .‬לבד מהכנת המרחב מבחינה צבאית‪ ,‬ראה הפאשא במלחמה‬ ‫שעת כושר להוציא אל הפועל מפעלי מודרניזציה ושלטון אותם ניסתה ליישם האימפריה מאז המחצית‬ ‫השנייה של המאה התשע עשרה‪ .‬על כן‪ ,‬בתקופת ממשלו ערך ג’מאל פאשא שינויים מנהליים גדולים‬ ‫במסגרתם הוחלפו מושלי מחוזות ובירוקרטים‪ ,‬נבנו מחדש מבני ציבור ומוסדות ממשל‪ ,‬נסללו כבישים‬ ‫ורחובות‪ ,‬הוקמו מוסדות חינוך ותוכננו מיזמים חקלאיים‪ 61.‬כמו בערים אחרות תחת שלטונו‪ ,‬ביקש ג’מאל‬ ‫פאשא ליישם גם בעזה את חזונו בנוגע לחזות העיר האימפריאלית המודרנית‪ 62.‬לכן במהלך שנת ‪ 1915‬נסלל‬ ‫בעיר "רחוב ג'מאל פאשא"‪ -‬שדרה רחבת ידיים שחצתה את העיר ממזרח למערב בעברה דרך המבנים‬ ‫‪“Church Missionary Society Position in Palestine, Statement by the Rev. S.C. Webb,” 15 January 57‬‬ ‫‪1915, CMS/G3/P/O, Church Missionary Society Archive (CMSA).‬‬ ‫‪ 58‬על שמועות שוא כחלק ממאפייני המלחמה ראה‪ :‬מרק בלוך‪" ,‬הרהורים של היסטוריון על ידיעות השווא של‬ ‫המלחמה‪ ",‬בתוך‪ :‬מרק בלוך‪ ,‬הרהורים של היסטוריון‪ :‬מבחר מאמרים‪) ,‬תל אביב‪ ,‬רסלינג‪ .(2009 ,‬עמ' ‪.90-59‬‬ ‫‪ 59‬אברהם אלמליח‪" ,‬איך חוסל הישוב היהודי בעזה?‪ ",‬הד המזרח‪ ,‬גליון ט' )תר"ג(‪ .‬עמ' ‪.5‬‬ ‫‪ 60‬אל‪-‬עארף‪ ,‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪.266‬‬ ‫‪M. Talha Çicek, War and State Formation in Syria: Cemal Pasha’s Governorate during World 61‬‬ ‫‪War I, 1914-1917, (New York: Routledge, 2014). pp. 19-20, 168-169.‬‬ ‫‪ 62‬שם‪ ,‬עמ' ‪.194-191‬‬ ‫‪21‬‬ ‫הציבוריים המרכזיים בה‪ .‬חציבת השדרה בלב העיר יצרה אמנם נזק רב שכן על נתיבה עמדו בתים וחנויות‬ ‫של המתחם הצפוף ח'אן אל‪-‬זית‪ ,‬בית קברות שסבב את אחד הקברים המקודשים בעיר ומסגד קטן‪ 63 .‬אך‬ ‫הקהילה העזתית שעברה חודשים של צמצום ומחלות הייתה חלשה מכדי להביע התנגדות מאורגנת כלשהי‬ ‫לפעולות הללו שנעשו ללא שיתופה וללא מתן פיצויים כלשהם למי שרכושו נפגע כתוצאה מהעבודות‪ .‬עבור‬ ‫אנשי עזה‪ ,‬היה היחס הזה מצד הממשל סימן מסימני המלחמה‪ :‬לאחר שנים של הזנחה‪ ,‬המלחמה‬ ‫המתחוללת אי שם הביאה כאן אצלם‪ ,‬בחזית הבית‪ ,‬לבולמוס אלים של עבודות ציבוריות‪ 64 .‬מתוך היכרות‬ ‫עם השינויים האדריכליים שערך ג'אמל פאשא ביפו ובבאר שבע‪ ,‬ניתן להניח כי גם בעזה פריצת השדרה‬ ‫החדשה נועדה להשיק פריסה של מערך רחובות חדש שיקל את המעבר אליה מנקודות שונות בעיר‪ 65.‬אולם‬ ‫התקדמות מדרום אל עבר החזית אל קו עזה באר שבע גדעה את שיפוץ העיר זמן לא רב אחרי שהתחיל‪.‬‬ ‫בסוף חודש פברואר ‪ 1917‬השלים הצבא הבריטי את התקדמותו במדבר סיני וכבש את ח'אן יונס‪ .‬הצבא‬ ‫העות'מאני שהתייצב על קו עזה‪ -‬תל שריעה‪ -‬באר שבע‪ ,‬התכונן לקרב בלימה על מנת למנוע את כניסת‬ ‫הבריטים לארץ‪ .‬ברי היה כי אלה עתידים להתקדם בנתיב הכניסה ההיסטורי דרך העיר עזה שסביבותיה‬ ‫שובצו במהלך חודשי החורף מתחמים צבאיים מבוצרים‪ 66.‬ב‪ 25-‬בפברואר הפגיזו ספינות מלחמה ומטוסים‬ ‫בריטיים את יפו ורמלה והצבא העות'מאני החליט להחיש עוד יותר את ההכנות לקראת תקיפה קרקעית‬ ‫בריטית של ערי החוף‪ .‬המשמעות של תכונה זאת עבור עזה הייתה החלטת ג’מאל פאשא על פינוי כללי של‬ ‫האוכלוסייה האזרחית‪ 67.‬לא תהיה זו הגזמה לומר כי הייתה זו החלטה שלטונית חורצת גורלות עבור עזה‬ ‫של העת החדשה‪ .‬בשעה שמפעלי החידוש העירוני נמשכו בערי סוריה‪ ,‬עזה הפכה במחי אותה החלטה מעיר‬ ‫בתהליכי חידוש לעיר רפאים‪ ,‬מ"שדה חיים" לשדה קרב‪ .‬בכוחה של המלחמה היה לעשות את שני אלה‪-‬‬ ‫להאיץ את פיתוחה של העיר‪ ,‬כמו גם לקטוע אותו ולהפוך את העיר מדבר ציה‪.‬‬ ‫פקודת הפינוי ניתנה בערב ה‪ 1-‬במרץ ‪ .1917‬לעזה הגיעו המֻ תַ צַ ִרּף )מושל המחוז( של ירושלים‬ ‫ומפקד הכוח צבאי שישב במתחם הצבאי ַשלַאלַה‪ ,‬על מנת לבשר לקאימקאם של עזה‪ ,‬מֻ עִ ין בֵּ יי‪ ,‬על הפקודה‬ ‫לפנות את העיר‪ .‬הכרוז החל לעבור בין הבתים ולהודיע כי בתוך יומיים יהיה על התושבים להתפנות מהעיר‬ ‫"ואפילו יהיה זה בזחילה על הברכיים"‪ ,‬והושמעה אזהרה כי מי שלא יעזוב במועד שנקבע ישרפו עליו‬ ‫החיילים את ביתו וחפציו‪ 68.‬הקאימקאם פנה אל הכפרים הסמוכים על מנת להביא מהם עגלות‪ ,‬וביפו‬ ‫‪ 63‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪.314-313‬‬ ‫‪ 64‬ניצול המלחמה כתקופה של צמצום התנגדות והפקעת החלטות מהאוכלוסייה המקומית לפעולות חידוש עירוני‬ ‫היה חלק מדפוס פעולה שחזר על עצמו גם בדמשק‪ ,‬ביירות‪ ,‬חלב‪ ,‬ירושלים ויפו‪ .‬ראו‪Jens Hanssen, Fin de Siècle :‬‬ ‫‪Beirut: The Making of an Ottoman Provincial Capital, (Oxford: Oxford University Press, 2005). pp.‬‬ ‫‪220‬‬ ‫‪ 65‬לדוגמה מקומית לפועלו האזרחי של ג'מאל פאשא ראו‪ :‬שמואל גילר‪" ,‬שיפוץ יפו בעיצומה של מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ ",‬קתדרה‪ ,‬עתיד לראות אור‪.‬‬ ‫‪ 66‬פרידריך פרייהר קרס פון קרסשטיין ]יגאל שפי וצבי עפר )עורכים([‪ ,‬עם התורכים אל תעלת סואץ‪) ,‬תל אביב‪:‬‬ ‫הוצאת מערכות‪ .(2002 ,‬עמ' ‪.190‬‬ ‫‪ 67‬מרדכי בן הלל הכהן‪ ,‬מלחמת העמים‪) ,‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪ ,‬תשמ"א(‪ .‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪.492‬‬ ‫‪ 68‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪.314‬‬ ‫‪22‬‬ ‫ובכפרי מחוז של ירושלים נמסרה פקודה להעביר את כל בהמות המשא והעגלות לעזה‪ 69.‬אולם הימים היו‬ ‫ימי ראשית הקציר‪ ,‬בהמות ועגלות הוסתרו‪ ,‬והרוב החלו את יציאתם מהעיר ברגל‪ .‬את ראשוני היוצאים‬ ‫מהעיר פגש יום למחרת משה סמילנסקי‪" :‬כל הדרכים מלאות חבורות חבורות של גולים ועל פני כולם‬ ‫חותם הרעב והאסון‪ ",‬כתב בזיכרונותיו‪ .‬אלה סיפרו לו כי אנשי צבא עברו מבית לבית‪ ,‬היכו את יושביהם‬ ‫בשוטים ולא התירו להם לקחת עמם דבר‪ ,‬למעט צידה מועטה לדרך‪ 70.‬רבים מהמהגרים ביקשו להיטמע‬ ‫בכפרים הסובבים את העיר‪ ,‬על מנת שיקל עליהם בעתיד לחזור‪ .‬אחרים ביקשו להתיישב באדמות הכפרים‬ ‫ג'וּרה‪-‬‬ ‫הסמוכים לעיר שהיו בבעלותם‪ .‬בביוגרפיות של אנשי עזה מוזכרים הכפרים תל אל‪-‬תֻ רמֻ ס‪ַ ,‬ק ְט ַרה‪ַ ,‬‬ ‫עַ ְס ַקלַאן‪ ,‬מַ גְ ַ'דל‪ ,‬ופַ לוּגַ'ה כמקומות בהם השתכנו בחלק מתקופת הגירוש או בכולה‪ 71.‬עם זאת‪ ,‬אלה שבחרו‬ ‫להתיישב בכפרים בסביבתה הקרובה של העיר מצאו את עצמם עד מהרה נודדים שוב‪ ,‬לאחר שאף הם פונו‬ ‫מיושביהם‪ .‬לצד כפרים הסמוכים לעזה‪ ,‬כמו בית חַ נוּן‪ ,‬אבּו מֻ עְ לִ ק ואֻ ם חרג'ה )המוכר יותר כבית ג'רג'ה(‪,‬‬ ‫פונו לעתים גם כפרים מרוחקים יותר כמו כַּ וּפַ חַ 'ה ששכן ‪ 19‬ק"מ ממזרח לעזה‪ ,‬ודיר ְסנֵיד ששכן ‪ 12‬ק"מ‬ ‫מצפון לעיר‪ ,‬אשר בחלק מהם שכנו יחידות צבא עות'מאנית‪ 72.‬משפחות העיר העניות מצאו את עצמן‬ ‫מתדפקות על דלתות הכפרים בבקשה לעזרה‪ .‬בקבוצת משפחות תועה כזו פגשו יעקב פת ורחל ינאית‬ ‫בסביבות הכפר סֻ ֻֻמסֻ ם‪ ,‬כעשרים ק"מ מצפון מזרח לעזה‪ .‬היה זה מספר ימים לאחר הגירוש‪ ,‬והמשפחות‬ ‫העזתיות שנדדו בדרכים מצאו מקלט במערות ובכוכים שבקירות‬ ‫הוואדיות‪73:‬‬ ‫לא ידעתי פשר הדבר‪ .‬ירדתי מעל הסוס‪ ,‬ניגשתי לפתח אחת המערות ושאלתי ערבי זקן למעשיהם‬ ‫בוואדי‪" .‬אנו גרים כאן‪ ,‬חוואג'ה"‪ .‬הממשלה התורכית העבירה את תושבי עזה ממקומם‪ .‬הגברים‬ ‫נושאי הנשק גויסו‪ ,‬ואילו בני משפחתם נעזבו לנפשם בחרפת רעב‪ .‬בלית ברירה מצאו להם את‬ ‫המקום הזה וכאן הם גרים‪ .‬הנשים מקוששות זרדים ואוספות גללי בהמות של הצבא‪ ,‬ומתוך‬ ‫הגללים הם מוציאות את הגרעינים‪ ,‬וטוחנות אותם בריחים של יד‪ .‬וזה מזונם‪" .‬ככה זה‪ ,‬חואג'ה‪,‬‬ ‫ככה אנו חיים" סיים הזקן את סיפורו‪ .‬רחל ירדה מהסוסה‪ ,‬פסעה לעבר המערה והציצה לתוכה‪.‬‬ ‫המקום לא היה ראוי אף למשכן בהמות‪ .‬בינתיים נאספו דרי הכפר‪ .‬נשים וילדים מזי רעב‪ ,‬קרועי‬ ‫בגדים ומוכי פצעים סבבו אותנו וביקשו רחמים‪ .‬חלקתי את מעט האוכל והכסף שהיה בידינו‬ ‫ומיהרנו להתרחק ממחזה הזוועה שלא אשכחנו‪.‬‬ ‫‪ 69‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪ .362‬יוסף לישנסקי ]יוסף נדבה )עורך([‪ ,‬יוסף לישנסקי איש ניל"י‪ :‬כתבים‪ ,‬מכתבים‪ ,‬דברי‬ ‫זיכרונות‪) ,‬תל אביב‪ :‬הדר‪ ,(1977,‬עמ' ‪ ;276‬בן הלל הכהן‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪.496‬‬ ‫‪ 70‬משה סמילנסקי‪ ,‬זיכרונות‪) ,‬תל אביב‪ :‬התאחדות האיכרים בארץ ישראל‪ ,‬תרצ"ה(‪ .‬כרך י'‪ ,‬עמ' ‪.197-196‬‬ ‫‪ 71‬בהג'ת עטא סכיכ‪ ,‬זכריאת אל‪-‬סנין אל‪-‬הניה פי רבוע ע'זה אל‪-‬האשמיה‪) ,‬עזה‪ :‬הוצאה לא ידועה‪ .(1999 ,‬עמ' ‪ ;7‬אל‪-‬‬ ‫חג' ט'אפר ח'ליל אל‪-‬שוא‪ ,‬אל‪-‬חג' ט'אפר ח'ליל אל‪-‬שוא‪ :‬אחד אברז מא'ססי ג'מאעת אל‪-‬אח'ואן אל‪-‬מסלמין פי‬ ‫קטאע ע'זה –מקאבלאת וות'אא'ק‪) ,‬עזה‪ :‬מרכז אל‪ -‬תאריח' ואל‪-‬תות'יק אל‪-‬פלסטיני‪ .(2011 ,‬עמ' ‪ ;38‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬חלק‬ ‫ג'‪ ,‬עמ' ‪ ;309‬נעמן עבד אל‪-‬האדי פיצל‪ ,‬אעלאם מן ג'יל אל‪-‬רואד מן ע'זת האשם‪) ,‬עזה‪ :‬מכתבת אל‪-‬יאזג'י‪ .(2010 ,‬עמ'‬ ‫‪.238‬‬ ‫‪" 72‬עזה‪ -‬דו"חות וסקירות על אדמות הסביבה‪ ,‬גבולות‪ ,‬דרכים‪ ,‬אספקת מים ותנאי אקלים‪ ,L18.6290 ",‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪ 73‬יעקב לובראני )עורך(‪ ,‬דרכו של אדם‪ :‬קובץ לזכרו של יעקב פת‪) ,‬הרצליה‪ :‬הוועדה להנצחת זכרו של יעקב פת‪,‬‬ ‫‪ .(1958‬עמ' ‪.25‬‬ ‫‪23‬‬ ‫מגורשים אחרים הרחיקו נדוד עוד יותר‪" .‬תושבי עזה שגורשו מביתם התיישבו בכפרים הסמוכים לבן‬ ‫שמן‪ ",‬תאר אחד מאנשי "השומר" ששמר באותם ימים בחווה‪" ,‬הם סבלו רעב והיו נוהגים לצאת לשדות‬ ‫לקושש עצים להסקה ולאסוף מכל הבא ליד‪ 74".‬בתיאוריו של איש עזה עת'מאן אל‪-‬טבַּ אע בו נעסוק‬ ‫בהמשך‪ ,‬הגורל האכזרי ביותר נשמר לאלו העניים שנלקחו מהכפרים בהם התיישבו והועברו על ידי הצבא‬ ‫חומס וחמאה‪" .‬רבים מהם מתו בצמא וברעב‪ ",‬כתב‪" ,‬לא היה מי שיקונן על מצבתם‪,‬‬ ‫העות'מאני לערים ְ‬ ‫שירחץ את גופותיהם‪ ,‬יעטפם בתכריכים‪ ,‬יתפלל עליהם ויקבור אותם‪ .‬את המתים היו זורקים בבגדיהם‬ ‫בבארות נטושות כפי שזורקים פגר‬ ‫חיה‪75 ".‬‬ ‫תפקיד חשוב בשיכון הפליטים מילאו בני המשפחה בערים הגדולות של הארץ‪ ,‬מרמלה ועד דמשק‪.‬‬ ‫בהיעדר כתיבה ביוגרפית רבה מתקופה זו אפשר להיעזר בפרטים שידועים על משפחות מרכזיות בעיר‪.‬‬ ‫משפחת אל‪ַ -‬שוַּ א למשל‪ ,‬ממשפחות הנכבדים החשובות בעזה‪ ,‬היגרה במלואה לחברון‪ 76.‬אחד הכותבים‬ ‫החשובים על העיר עזה‪ ,‬אבראהים ח'ליל אל‪ְ -‬סכֵּ יכּ‪ ,‬כתב כי אביו‪ ,‬שהיה סנדלר‪ ,‬העביר בתחילה את‬ ‫משפחתו יחד עם סנדלרים אחרים מעזה לשכם‪ ,‬אולם בהמשך הצטרף למשפחות הרבות שהשתכנו ברמלה‬ ‫ובלוד; כתוצאה מכך‪ ,‬אל‪-‬סכיכ עצמו נולד ברמלה‪ 77.‬עבדאללה צאלח אל‪-‬עַ לַמי‪ ,‬דמות בולטת בקרב נכבדי‬ ‫העיר‪ ,‬שעמד לפני המלחמה בראש עיריית עזה‪ ,‬היגר גם הוא לשכם ולאחר מכן עבר לדמשק‪ 78.‬גם יפו‬ ‫הייתה יעד הגירה מרכזי‪ ,‬אולם רבים מאלו שהגיעו אליה נאלצו לעזבה ולשוב לנדוד‪ ,‬עת יצאה פקודת‬ ‫הגירוש גם ממנה בסוף חודש מרץ‪ .‬בניגוד לאוכלוסייה היהודית‪ ,‬רק חלק קטן מאוכלוסייתה הערבית של‬ ‫יפו יצא את העיר‪ ,‬ורבים מבין היוצאים היו פליטי עזה‪ .‬אלה הועלו‪ ,‬יחד עם רבים מיהודי יפו‪ ,‬על רכבות‬ ‫ונשלחו לירושלים בתחילת חודש‬ ‫מרץ‪79 .‬‬ ‫מיקוד המבט ההיסטורי בתנועה הדיפוזית הזו של פליטים מהעיר עזה החוצה מטשטשת ולו‬ ‫במעט את הבנתינו את המלחמה כתופעה מרחבית‪ .‬בניגוד לתיאור המתקבל מתרשימי הקרב והמפות‬ ‫הצבאיות‪ ,‬בהם החיצים הכחולים והאדומים פונים במרץ ‪ 1917‬פנימה אל העיר עזה‪ ,‬הווקטורים השקופים‬ ‫של תנועות האוכלוסייה שמעולם לא צוירו על אותם תרשימים‪ ,‬פונים בדיוק לכיוונים ההפוכים‪ -‬החוצה‬ ‫מהעיר‪ .‬כשכוללים את תנועת האוכלוסייה האזרחית בתוך סיפור המלחמה לצד המתחולל בשדות הקרב‬ ‫גופא‪ ,‬מטשטשת ההבנה של מהו כיוון הלחימה ולאן המלחמה "מתקדמת"‪ 80.‬יחד עם זאת‪ ,‬התנועות‬ ‫‪ 74‬מרדכי יגאל‪ ,‬עלי אוכף‪) ,‬תל אביב‪ :‬מערכות‪ .(1982 ,‬עמ' ‪.64‬‬ ‫‪ 75‬אל טבאע‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬עמ' ‪.315‬‬ ‫‪ 76‬אל‪-‬שוא‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬ ‫‪ 77‬אבראהים ח'ליל סכיכ‪ ,‬שריט אל‪-‬זכריאת ען ע'זה קבל נצף קרן‪) ,‬אל קודס‪ :‬דאר אל‪-‬כתב‪ ,‬שנה לא ידועה(‪ .‬עמ' ‪.30‬‬ ‫אברהים ח'ליל סכיכ‪ ,‬ע'זה עבר אל‪-‬תאריח'‪) ,‬אל‪-‬קדס‪ :‬אל‪-‬מטבעה אל‪-‬ערביה אל‪-‬חדית'ה‪ .(1994 ,‬חלק ‪ ,15‬עמ' ‪.66‬‬ ‫‪ 78‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬חלק ג'‪ ,‬עמ' ‪.404‬‬ ‫‪ 79‬לישנסקי‪ ,‬עמ' ‪.270‬‬ ‫‪ 80‬הזירה המובהקת ביותר בה נוצרו גלי פליטים כתוצאה מפינוי כפוי במלחמה היא זו של מערב רוסיה‪ .‬פיטר גטרל‬ ‫)‪ (Gatrell‬הניח במחקריו את המסד להבנת תנועת הפליטים הזו כמרכיב משמעותי בתולדות המלחמה‪ .‬ראו‪Peter :‬‬ ‫‪Gatrell, “The (Extra) Ordinary First World War: 1914-1917: Perspectives on the Concept of‬‬ ‫‪24‬‬ ‫האלה‪ -‬הצבאיות והאזרחיות לא התקיימו ביקומים נפרדים‪ ,‬אלה בד בבד ובאותם אתרים‪ ,‬דרכים‬ ‫ומסילות רכבת‪ .‬על הצבא העות'מאני והפקידות האזרחית‪ ,‬היה על כן‪ ,‬לעסוק במבצע פינוי האוכלוסייה‬ ‫כחלק בלתי נפרד ממאמץ המלחמה ואכן לג'מאל פאשא הייתה תכנית לוגיסטית שכזו‪ ,‬עליה אפשר ללמוד‬ ‫מההסבר שנתן לקונסול הספרדי טרם הפינוי מיפו בהמשך חודש מרץ‪ .‬לשיטתו‪ ,‬המגורשים היו מיועדים‬ ‫חומס וחמאה; אלו שיחפצו‬ ‫מלכתחילה להתפנות על גבי רכבות לאזורים הבטוחים שבין בעלבּכּ וחלבּ ובין ְ‬ ‫להגר למקומות קרובים יותר יוכלו לעשות זאת בכוחות עצמם‪ ,‬אך לא יקבלו את סיוע הצבא בכך‪ 81.‬ככל‬ ‫הנראה‪ ,‬ג’מאל צפה ותכנן כי בעתיד יפונו גם ערים אחרות בארץ‪ ,‬ועל כן ביקש לשלוח את פליטי יפו ועזה‬ ‫הרחק ככל האפשר‪ .‬שמועות על הפינויים הבאים מרמלה‪ ,‬מחיפה ומירושלים אכן התהלכו כל העת‬ ‫בארץ‪82.‬‬ ‫האם אכן התקיים מערך לוגיסטי לפינוי התושבים מעזה ומיפו? התכתבות בין גורמים שונים‬ ‫בממשל ובצבא העות'מאני מעידה לכל הפחות על מוטיבציה עות'מאנית כנה להוציא מערך שכזה אל הפועל‬ ‫ועל עמידה חלקית ביעדיו‪ 83.‬בשבועות שלאחר הפינוי‪ ,‬התכתבות בין המתצרף של ירושלים מֻ נִ יר בֵּ יי ובין‬ ‫שר הפנים וחבר הטריומוויראט העות'מאני טלעת פאשא מלמדת על העברת אוכלוסייה באמצעות רכבות‪.‬‬ ‫במענה לדרישתו של טלעת להבין את אופן פינוי התושבים השיב מֻ נִ יר בֵּ יי כי נקודת הכינוס המרכזית‬ ‫למפונים מעזה ויפו היא תחנת הרכבת ברמלה שם ניתנים בפקודת מושל מחוז ירושלים שירותים בסיסיים‬ ‫כגון רפואה ואספקת מזון‪ .‬על פקידי הממשל שם נפקד "לעשות כל שביכולתם כדי להקל על‬ ‫המסע‪84 ".‬‬ ‫מרמלה היו שהועברו לחמאה בסוריה וכאלה שהועברו על פי רצונם לשכונת ממילא בירושלים‪ 85.‬איש ניל"י‬ ‫יוסף לישנסקי‪ ,‬תיעד ביומנו ב‪ 4-‬באפריל ‪ 1917‬כי שישה קרונות עמוסי מהגרים יהודים וערבים הגיעו‬ ‫מרמלה‪ ,‬בתוכם מהגרי עזה ששהו עד כה ביפו‪ 86.‬על חלק מהמושבות היהודיות נפקד גם להתאסף למחרת‬ ‫פקודת הפינוי בתחנת הרכבת בלוד‪ ,‬ורבים ממהגרי יפו הועברו לצפון הארץ ברכבות שיצאו מתחנת ראש‬ ‫העין‪ 87.‬במקביל‪ ,‬במהלך חודש מרץ‪ ,‬הועברה פקודה ממשרד הפנים למושל מחוז סוריה להקצות כסף‬ ‫ומקום לקליטה של מפונים‪ 88.‬בתוך מספר שבועות אלה אכן הגיעו לסוריה והמפקדים העות’מאנים שעמדו‬ ‫חסרי עונים לנוכח שטף הפליטים פנו לאיסטנבול פעם אחר פעם בבקשת עזרה ובתחינה לא לשלוח עוד‬ ‫‪Refugeedom,” Ab Imperio, Vol. 4 (2001). pp. 29-41; Idem, ‘Refugees and Forced Migrants during the‬‬ ‫‪First World War’, Immigrants & Minorities, 26, Nos. 1/2, (2008). pp. 82-110‬‬ ‫‪De Ballobar .p.147 81‬‬ ‫‪ 82‬לישנסקי‪ ,‬עמ' ‪ .153‬מאיר דיזנגוף‪ ,‬עם תל אביב בגולה‪ :‬פרקי זיכרונות מהעבר הקרוב‪) ,‬תל אביב‪ :‬ללא מוציא לאור‪,‬‬ ‫‪ .(1931‬עמ' ‪.50‬‬ ‫‪ 83‬אני מודה לד"ר יובל בן בסט על פענוח המסמכים מהארכיון העות'מאני אותם אציג בפסקה הבאה‪.‬‬ ‫‪" 84‬ממושל ירושלים למשרד הפנים באיסטנבול‪ 15 ",‬בניסאן ‪ 15] 1333‬באפריל ‪ ,[1917‬אוסף משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪,‬‬ ‫‪.BOA ,551/68‬‬ ‫‪" 85‬ממשרד הפנים באיסטנבול למושל ירושלים‪ 12 ",‬בניסאן ‪ 12] 1333‬באפריל ‪ ,[1917‬אוסף משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪,‬‬ ‫‪" ; BOA ,75/118‬ממושל ירושלים למשרד הפנים באיסטנבול‪ 15 ",‬בניסאן ‪ 15] 1333‬באפריל ‪ ,[1917‬אוסף משרד‬ ‫הפנים‪ ,‬מקודד‪.BOA ,551/68 ,‬‬ ‫‪ 86‬לישנסקי‪ ,‬עמ' ‪.270‬‬ ‫‪" 87‬ועד ההגירה פתח‪-‬תקוה אל ועד ההגירה בראשון לציון‪ ",‬כ"ז בניסן תרע"ז‪ ,‬ארכיון עירוני רחובות; מנחם י‪.‬‬ ‫קליונר‪ ,‬מגילת כפר‪-‬סבא‪ :‬קורות הגולים בכפר‪-‬סבא תרע"ז‪ -‬תרע"ח‪) ,‬יפו‪ :‬ללא מוציא לאור‪ ,‬תר"פ(‪ .‬עמ' ‪.5-4‬‬ ‫‪" 88‬ממושל סוריה למשרד הפנים באיסטנבול‪ 12 ",‬בניסאן ‪ 12] 1333‬באפריל ‪ ,[1917‬אוסף משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪,‬‬ ‫‪.BOA ,551/32‬‬ ‫‪25‬‬ ‫אנשים נוכח המצב הקשה שם‪ .‬לצד פליטי עזה ויפו‪ ,‬בסוריה נאלצו המפקדים העות'מאנים להתמודד גם‬ ‫עם פליטים ארמנים והם הזהירו שמפאת המחסור באוכל ובמקומות לינה‪ ,‬אם עוד פליטים ישלחו אליהם‬ ‫"מצבם יהיה רע‪ 89 ".‬מושל מחוז סוריה כתב למשרד הפנים באיסטנבול את הדברים הבאים בנוגע לעזרה‬ ‫מיידית שיש להגיש למפונים עקב מצבם הקשה‪:‬‬ ‫‪90‬‬ ‫הוצאו בשלמותן ההקצבות של ‪ 4,000‬לירה שנשלחו למען מהגרים ארמנים וערבים באזור חמאה‪.‬‬ ‫פליטים מאזור יפו ועזה שמגיעים כל יום לאזורים הסמוכים למרכז ]דמשק?[ נמצאים במצב קשה‬ ‫מאוד‪] .‬אני[ מבקש החשת הסיוע של ‪ 10,000‬לירה למען פליטים אילו במיוחד על רקע זה שבניהם‬ ‫ישנם נכבדים כגון שיח'ים ואנשי דת בולטים הזכאים להגנה וכבוד‪ .‬הדרגים הצבאיים‬ ‫והפוליטיים אישרו כבר סיוע גבוה לכאלו ואין הדבר סובל כל דיחוי‪ .‬מחכה להוראתכם‪.‬‬ ‫מרכיב נוסף במבצע פינויה של עזה כלל העברה של המפקדה הצבאית ומנהלת הנפה שישבה בעיר‪ .‬היעד‬ ‫שנבחר לשם כך היה הכפר מַ ְס ִמיה‪ ,‬כ‪ 40-‬ק"מ מצפון‪-‬מזרח לעזה‪ .‬בכפר הזה גם שוכנו חלק מנכבדי העיר‬ ‫שהיו בעלי תפקידים בממשל הנפה‪ ,‬ביניהם השיח' חַ אמד אל‪-‬סַ ַקא אל‪-‬נ ֻוַ יְ ִרי‪ ,‬שהיה ממונה מטעם מושל‬ ‫מחוז ירושלים על ענייני פנים בעזה‪ ,‬והשיח' ח'ליל וַ פַ א אל‪-‬עַ לַמי‪ ,‬הממונה על ההקדשים )מאמוּר אל‪-‬‬ ‫אַ וְּ ַקאף( בעיר‪ .‬העברת כל משרדי מועצת הנפה המשיכה גם לאחר קרב עזה הראשון‪ ,‬ובתחילת אפריל ‪1917‬‬ ‫עוד גויסו ביפו ובירושלים עגלות לשם כך‪ 91.‬ב‪ 3-‬במאי ‪ 1917‬נמסר מפי המֻ תַ צרף של ירושלים‪ ,‬כי מפקדת‬ ‫הצבא וציוד מועצת הנפה הועברו בשלמותם למַ‬ ‫סמיה‪92 .‬‬ ‫לקבוצה קטנה של משפחות נכבדים מעזה‪ ,‬פונקציונרים בממשל הנפה ובעירייה‪ ,‬הוצע פתרון‬ ‫ייחודי לתקופת הקרבות‪ :‬הוכנו להם בתים במושבות היהודיות‪ .‬כפי שמעידים פרוטוקולים של ישיבות‬ ‫וועד המושבה של ראשון‪-‬לציון מאותה תקופה‪ ,‬שלושה ימים לאחר הפינוי מעזה‪ ,‬הודיע מוכתר המושבה‬ ‫לוועד כי הממשלה דורשת להקצות מאה חדרים על מנת לשכן בהם את "המעולים שבפליטי עזה"‪ .‬את‬ ‫כלכלתם של האחרונים התחייבה הממשלה לספק למושבה‪ .‬שלושה חברי וועד של ראשון‪-‬לציון מונו על‬ ‫מנת לאתר את הבתים הראויים ולסדרם לקליטת הפליטים‪ 93.‬גם בוועד של המושבה גדרה נידונה‪ ,‬בסוף‬ ‫חודש פברואר ‪ ,1917‬האפשרות שהקאימקאם של עזה יעבור להשתכן במושבה לימי המלחמה‪ .‬אנשי גדרה‬ ‫נערכו לקליטת חפצים וציוד של מנהלת הנפה‪ ,‬ונקבע כי לגבי מקום לשכן את הקאימקאם עצמו "עוד נראה‬ ‫איך יפול דבר"‪ 94.‬הדבר אכן נפל‪ ,‬ומספר ימים לאחר הפינוי מעזה נדרשה המושבה להכין דירה לקאימקאם‬ ‫‪" 89‬ממושל סוריה למשרד הפנים באיסטנבול‪ 17 ",‬בניסאן ‪ 17] 1333‬אפריל ‪ ,[1917‬אוסף משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪,‬‬ ‫‪" ;BOA 552/33‬ממושל סוריה תחסין למשרד הפנים בנוגע למחסור במשאבים לטיפול במפונים מיפו ועזה‪5 ",‬‬ ‫חזיראן ‪ 5] 1333‬ביוני ‪ ,[1917‬אוסף משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪.BOA ,553/47 ,‬‬ ‫‪" 90‬מושל סוריה למשרד הפנים‪ 1 ”,‬חזיראן ‪ 1] 1333‬ביוני ‪ ,[1917‬אוסף משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪.BOA ,556/87 ,‬‬ ‫‪ 91‬לישנסקי‪ ,‬עמ' ‪.276‬‬ ‫‪“ 92‬מושל מחוז ירושלים מעין ביי למשרד הפנים‪ ”,‬אוסף משרד הפנים‪.BOA ,17\52 ,‬‬ ‫‪" 93‬י' אדר תרע"ז‪ ",‬ספר פרטי‪-‬כלים )החלטות( ‪" ,1918-1915‬ישיבה ‪ 145‬אור ל‪-‬י' אדר תרע"ז‪ ,‬פרטי‪-‬כלים ‪,1917-1914‬‬ ‫ארכיון ראשון לציון‪.‬‬ ‫‪" 94‬ד טבת תרע"ז"‪ ,‬פרוטוקול המושבה תרע"ז‪ ,‬ארכיון ראשון לציון‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫ולחבר מועצת הנפה ח'ליל בְּ סֵ יסוּ‪ .‬השניים בחרו לעצמם דירות בגדרה ולבעליהן‪ ,‬האדונים רצ'קובסקי‬ ‫וזבולון יפה‪ ,‬לא נותר אלא לפנותן‪ .‬ועד המושבה התחייב לפצותם על ההפסד הכספי בתקופה שבה נלקחו‬ ‫בתיהם‪ .‬במהלך חודש אפריל יצאה פקודת פינוי גם למושבות ראשון‪-‬לציון ורחובות‪ .‬הפינוי אמנם לא יצא‬ ‫לבסוף אל הפועל‪ ,‬אך ככל הנראה עצם התכנון מנע את הגעתם של אנשי עזה למושבה‪" .‬עברו שבועות‬ ‫מספר והגולים לא באו אלינו‪ ",‬כתב מרחובות משה סמילנסקי‪" ,‬מי יודע‪ ,‬אולי לא חפצו בני עזה לשבת בין‬ ‫כופרים או שמלמעלה ביטלו את הדבר"‪ 95.‬בגדרה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הייתה נוכחותם של פליטי עזה מורגשת‬ ‫בהחלט‪ .‬ב‪ 17-‬במרץ דיווח יוסף לישנסקי כי הקאימקאם של עזה אכן השתכן במושבה‪ .‬יחד אתו הגיעו‬ ‫פקידים נוספים במנהל הנפה והעירייה עם משפחותיהם‪ .‬אלו שוכנו ב"בתים היותר גדולים" של המושבה‬ ‫ובתוכם גם בביתה של צילה מרגולין‪ ,‬שתיארה ביומנה כיצד נאלצה לעבור יחד עם משפחתה ומשפחות‬ ‫אחרות לגור בבית הספר של המושבה‪ 96.‬המורים והתלמידים העתיקו את מקום לימודיהם לבית הכנסת‪,‬‬ ‫אשר גם הוא פונה בתורו על מנת לאכלס חיילים של הצבא העות'מאני‪ .‬שותפות גורל מעניינת נוצרה‬ ‫בגדרה‪ ,‬שאליה הגיעו בהמשך חודש מרץ גם פליטים יהודים שגורשו מיפו‪ ,‬אשר חלק מילדיהם למדו באותו‬ ‫בית הספר שפונה עבור מהגרי עזה‪.‬‬ ‫צרחות של נשים וילדים‬ ‫לאחר שבחנו באילו אופנים ביקש ג'מאל פאשא להוציא את מבצע פינוי עזה )ויפו( לפועל נחזור כעת בחזרה‬ ‫לשאלה הבסיסית‪ -‬מה בכלל היו המניעים לפעולה הזו? המהלך ההפוך בו נקטתי כאן של בחינת האמצעים‬ ‫לפני המטרות נועד להראות כי‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬לא הייתה פעולת הפינוי מהלך אימפולסיבי בלתי מתוכנן‪.‬‬ ‫בעיני בני התקופה הצטייר ג’מאל פאשא‪ ,‬שכונה בפי הערבים גם אל‪ַ -‬ספאח )שופך הדמים(‪ ,‬כמי שפעל‬ ‫מתוך חשדנות‪ ,‬נקמנות ואכזריות בהתייחסו לתושבי הארץ‪ 97.‬שמועות שהתהלכו בארץ סיפרו כי סיבת‬ ‫הגירוש מעזה הייתה מכתב שנפל לידיו‪ ,‬ובו קריאה מהסוכן הקונסולרי הבריטי בעיר לשעבר קנזוויץ'‬ ‫קרסֶ נשטיין‪,‬‬ ‫לתושבי העיר כי יישארו במקומותיהם שכן עוד מעט יבואו הבריטים להצילם‪ְ 98.‬ק ֶרס פון ֶ‬ ‫הקצין הגרמני ששימש כראש המטה של הפאשא טען כי "שנאתו היוקדת" של הגנרל העות'מאני לערבים‬ ‫הביאה אותו לקבל את החלטת הגירוש‪" :‬למרות מחאותיי‪ ,‬אוכלוסייתה של עזה גורשה אל תוך הארץ‪".‬‬ ‫כתב בזיכרונותיו‪" ,‬חששתי כי הדבר יוביל למעשי זוועה‪ ,‬כפי שארע בעת גירוש הארמנים‪ .‬ג’מאל פאשא‬ ‫הודה בפני בגלוי כי השיקולים שהביאו אותו לנקוט בצעד הזה היו פוליטיים פנימיים‪ ,‬ולא צבאיים‪ .‬בכך‬ ‫‪ 95‬סמילנסקי‪ ,‬עמ' ‪ .197‬אודות התכנית לפינוי המושבות ראו‪ :‬עמוס דניאלי‪ ,‬מלכה ללא כתר‪) ,‬ירושלים‪ :‬כתר‪.(2006 ,‬‬ ‫עמ' ‪.179-178‬‬ ‫‪ 96‬יומנה של צילה מרגולין הובא כלשונו ברומן ההיסטורי "צילה" מאת יהודית קציר‪ .‬ראו‪ :‬יהודית קציר‪ ,‬צילה‪) ,‬תל‬ ‫אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ .(2013 ,‬עמ' ‪.118‬‬ ‫‪Fruma Zachs, “A Transformation of a Memory of Tyranny in Syria: From Jamal Pasha to ‘Id al- 97‬‬ ‫‪Shuhada’, 1914-2000,” Middle Eastern Studies, 48/1 (2012). pp. 73-88.‬‬ ‫‪ 98‬לישנסקי‪ ,‬עמ' ‪.276‬‬ ‫‪27‬‬ ‫סכר את פי‪ 99".‬רעיונות אלה‪ ,‬צריך לומר‪ ,‬יש להם על מה להתבסס‪ :‬ג’מאל פאשא נקט יד קשה כנגד‬ ‫הלאומיים הערבים‪ ,‬ובעזה לא חסרו כאלה‪ .‬בשנים שלפני המלחמה חלחלה גישת המפלגה הדה‪-‬‬ ‫צנטרליסטית האופוזיציונית לעיר וקנתה לה שביתה בקרב חלקים מאוכלוסייתה‪ .‬עד המלחמה היו כבר‬ ‫ל"אגודות הסתרים" הערביות סניפים וחברים בעיר‪ ,‬מהם הוגלו אחדים במהלך שנת ‪ 1916‬לאנטוליה‪ .‬שני‬ ‫בני משפחות נכבדים מעזה‪ ,‬עִ צַ אם בְּ סֵ יסו ומֻ צטפא אל‪-‬חוּסֵ ייני‪ ,‬אף היו בשנת ‪ 1912‬ממייסדי האגודה‬ ‫הלאומית אל‪-‬עלם אל‪-‬אחדר באיסטנבול‪ 100.‬האחרון נשפט במהלך המלחמה והוצא להורג יחד עם אביו‪,‬‬ ‫ארף אל‪-‬חוּסייני‪ ,‬שהואשם בהפצת תעמולה בריטית בעיר; הם ניתלו בשער יפו‬ ‫המופתי של עזה‪ ,‬עַ ֶ‬ ‫בירושלים‪ ,‬בינואר ‪ .1917‬עצאם בּסיסו שהיה גם חבר אגודת אל‪-‬מנתדא אל‪-‬אדבּי נשפט אף הוא ונדון‬ ‫לתלייה‪ ,‬יחד עם איש אל נאדי אל‪-‬ערבי בעזה וחבר האגודה הלאומית הערבית אל‪-‬פַ תַ אה‪ ,‬רוּ ְשדי אל‪-‬‬ ‫שוא‪101.‬‬ ‫ואולם התמונה הפוליטית בעיר הייתה מורכבת יותר מכפי שהבינו אותה המקטרגים על ג’מאל‬ ‫פאשא‪ .‬למזלם הטוב של שני האחרונים שנדונו לתלייה‪ ,‬היו בעזה גם כאלה שייצגו את הגישה ההפוכה‬ ‫כלפי המדינה העות'מאנית כמו למשל חאג' סעיד אל‪-‬שוא‪ ,‬אביו של הנידון למוות רושדי‪ ,‬אחד מנכבדיה‬ ‫החשובים של העיר‪ .‬סעיד אל‪-‬שוא היה פטריוט עות'מאני‪ ,‬מהאנשים המקורבים ביותר לג’מאל פאשא‬ ‫ומתועמלני הגיוס לצבא העות'מאני‪ .‬בימי מתקפת הצבא העות'מאני על תעלת סואץ סיפק אל‪-‬שוא לג’מאל‬ ‫פאשא בהמות מסע ומזון אותן אסף בעיר ובכפרי הסביבה‪ .‬שמועות התהלכו כי בפרדס התפוזים של אל‪-‬‬ ‫שוא החביא ג’מאל פאשא רזרבות של "מאות גמלים טעונים בנשק ובתחמושת" ושהמידע אותו סיפק אל‪-‬‬ ‫שוא הביא לתלייתם של לאומיים ערבים רבים‪ ,‬ביניהם המופתי העזתי ובנו‪ 102.‬בהשפעתו בוטל גזר דינם של‬ ‫בנו ושל חברו‪ ,‬והם שוחררו ממעצר שלושה ימים לפני המועד שנקבע לביצוע גזר הדין‪ 103.‬סעיד אל‪-‬שוא לא‬ ‫היה היחיד שנקט בגישה זו כלפי המדיניות העות'מאנית‪ .‬נכבדים אחרים כמוהו היו שייכים לשכבת‬ ‫פקידות שנהנתה מתפקידים בכירים במועצת הנפה ובמועצה העירונית של עזה‪ ,‬כמו גם במועצת מחוז‬ ‫ירושלים והיו קשורים בטבורם אל מערכת המנהל העות'מאנית‪ .‬אלה תמכו בפועל בצבא העות'מאני שישב‬ ‫בעיר‪ ,‬גם אם לא תמיד מתוך שמחה גדולה‪ ,‬במשך שנתיים של מלחמה‪ .‬גם מחוץ לשכבת הנכבדים בעיר זכו‬ ‫העות'מאנים לתמיכה שהתבטאה בקריאה שדוקלמה בעזה גם שנים לאחר המלחמה‪" :‬יא אנגלי יא בן‪...‬‬ ‫‪ 99‬קרס פון קרסשטיין‪ ,‬עמ' ‪.194‬‬ ‫‪ 100‬אל‪-‬עארף‪ ,‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪Eliezer Tauber, The Emergence of the Arab Movements, (London: ;205-203‬‬ ‫‪Frank Cass, 1993). p. 290‬‬ ‫‪The Arab Bulletin: Bulletin of the Arab Bureau in Cairo, 1916-1919 (Buckinghamshire: 101‬‬ ‫‪Archive edition,1986), Vol. 3 (1917). pp. 19; Touber, p. 108‬‬ ‫‪" 102‬שניאורסון לוי‪ -‬דיווח על משפחות ערביות ביפו ובעזה‪ ,80\1459\19 ",‬ארכיון ההגנה‪.‬‬ ‫‪ 103‬עבד אל‪-‬האדי פייצל‪ ,‬עמ' ‪Touber, p. 41, 53 ;410‬‬ ‫‪28‬‬ ‫מה אתה יודע על מלחמה‪ ,‬יחזור ויתקוף אותך העות'מאני‪ ,‬יוריד עליך חבטה וסטירה‪ ,‬תברח ממנו כמו‬ ‫כלב‪104 ".‬‬ ‫אך גם אם היה בעזה מרכיב לאומי בולט‪ ,‬הרי את הלאומיות הערבית ראה ג’מאל פאשא כתופעה‬ ‫שבה יש "לטפל" באופן ממוקד באמצעות הגליות והוצאות להורג של דמויות מפתח‪ .‬יש לזכור כי בתוך‬ ‫הצבא העות'מאני בחזית הארץ‪-‬ישראלית ובסוריה נכללו גדודים שהורכבו מחיילים ערבים‪ ,‬שבהם לא ראה‬ ‫ג’מאל פאשא כל‬ ‫דופי‪105 .‬‬ ‫קשה אפוא לראות את התועלת שהיה מפיק מהפגנה של ענישה מקיפה כלפי‬ ‫אוכלוסייה שלמה של עשרות אלפי ערבים‪ .‬כמו כן‪ ,‬בניגוד לחשדות שהובילו לתכנית הפינוי של העיר מַ דינה‬ ‫שבחצי האי ערב מתושביה‪ ,‬לג’מאל פאשא ככל הנראה לא הייתה סיבה ממשית לחשוש מחבירת הכפרים‬ ‫השריף חוּסֵ ין‪ ,‬שמרד‬ ‫והשבטים בסביבת עזה אל ַ‬ ‫באימפריה‪106 .‬‬ ‫בני שבט תַ ַראבִּ ין השתתפו עם הצבא‬ ‫התיַאהַ א עמדו לימין העות'מאנים עם התקדמות הבריטים‬ ‫העות'מאני בקרב על תעלת סואץ ובני שבט ִ‬ ‫לכיוון עזה ואף לקחו לאחר מכן חלק בקרבות‪ .‬בכפרים סביב עזה ראו את המרד של השריף חוּסיין כעניין‬ ‫השייך לבדואים ולא לחקלאים‪ ,‬וממילא רוב הגברים בהם גויסו‬ ‫לצבא‪107.‬‬ ‫גם את טענותיו של ְק ֶרס פון‬ ‫קרסנשטיין יש‪ ,‬אפוא‪ ,‬לקחת בערבון מוגבל‪ .‬הוא אמנם רחש כבוד רב לפאשא‪ ,‬אולם לא תמיד הסכין עם‬ ‫מהלכיו הצבאיים‪ .‬לאחר שהיה עֵ ד לגורלם המזעזע של הפליטים הארמנים בסוריה‪ ,‬חשש קרס פון‬ ‫קרסנשטיין שתרחיש זה יחזור על עצמו והפעם באחריותו הישירה‪ ,‬ועל כן התנגד לפינוי העיר‪ 108.‬לג’מאל‬ ‫פאשא לא נותר אלא להשיב לו בקביעה שמדובר בשיקולים פוליטיים‪ ,‬טענה ש"סכרה את פיו‪ ".‬בהתאם‪,‬‬ ‫מערך הפינוי שהוצג מעיד כי פינוי העיר לא התרחש כהתקפת זעם או שרירות לב נקמנית‪ ,‬אלא כחלק‬ ‫מהמשימה הצבאית שהוטלה על הקצינים תחת פיקודו של ג'מאל פאשא ועל פקידי ממשל‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי נכון יותר להבין את הגירוש מעזה כמהלך שנועד להקל על הצבא להיערך בעיר‬ ‫ללא מעמסת הדאגה לאוכלוסייה האזרחית‪ .‬ביידעו כי הצבא הבריטי עשוי לתקוף בכל יום‪ ,‬ביקש ג’מאל‬ ‫פאשא להכין את זירת המערכה לקרב‪ .‬על פי הגיון זה הוא פעל הן מבחינת האופן בו בחר לבצע את הפינוי‪,‬‬ ‫הן בקביעת המקומות שפונו‪ ,‬והן באופן שבו עקב אחרי הפינוי‪ .‬שיטת ההגליה הידועה בשם סורגון‬ ‫)‪ ,(Sürgün‬אשר כוונה כלפי אוכלוסיות או יחידים‪ ,‬הייתה נהוגה בהיסטוריה העות'מאנית ושירתה מטרות‬ ‫פוליטיות ודמוגרפיות שונות בתוך המרחב הגיאוגרפי‬ ‫האימפריאלי‪109 .‬‬ ‫מונחים חריפים יותר כמו גוץ'‬ ‫)‪ (Göç‬או טרד )‪ (Tard‬נכללו גם הם בלקסיקון ה"טיפול" באוכלוסיות סוררות בזמן מלחמת העולם‪ ,‬כמו‬ ‫‪ 104‬סכיכ‪ ,‬ע'זה עבר אל‪-‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪.67‬‬ ‫‪Ahmed Djemal Pasha, Memories of a Turkish Statesman 1913-1919, (New York: GDH Company, 105‬‬ ‫‪1922). p.167.‬‬ ‫‪Yüksel Nizamoğlu, "1917 Yılında Hicaz Cephesi: Arap İsyanının Yayılması ve Medine'nin 106‬‬ ‫‪Tahliyesi Programı," Bilig, Vol.66 (2013). pp. 123-148‬‬ ‫‪" 107‬תיקי לוי שניאורסון‪ :‬סקירות על הכפרים תרבין‪ ,‬טיאהא ועזאזמה‪ ,18/103 ",‬ארכיון ההגנה; "עזה‪ -‬דו"חות‬ ‫וסקירות על אדמות הסביבה‪ ,‬גבולות‪ ,‬דרכים‪ ,‬אספקת מים ותנאי אקלים‪ ,L18.6290 ",‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪ 108‬קרס פון קרסנשטיין‪ ,‬עמ' ‪.122‬‬ ‫‪ 109‬להגדרת המונח סורגון על משמעויותיו הרחבות ראו‪ :‬יוסף הקר‪" ,‬שיטת הסורגון והשפעתה על החברה היהודית‬ ‫באימפריה העות'מאנית במאות ה‪ ",17-15-‬ציון‪ ,‬נ"ה )‪ .(1980‬עמ' ‪32-27‬‬ ‫‪29‬‬ ‫משפחות ערביות בולטות שגורשו לאנטוליה‪ ,‬עשרות אלפי היוונים שסולקו מגליפולי ב‪ 1915-‬וכמובן‬ ‫קרבנות הג'נוסייד הארמני‪ 110 .‬אולם המקרה שבו אנו דנים היה שונה‪ :‬את הפעולה הצבאית כאן יש להבין‬ ‫כאקט שכוון מלכתחילה כלפי המרחב הגיאוגרפי של העיר ולא כלפי האוכלוסייה דווקא‪ .‬מהלך זה כונה‬ ‫בטרמינולוגיה העות'מאנית ַת ְהלִ יֶה )‪ ,(Tahliye‬ביטוי שמשמעו ריקון או פינוי‪ ,‬או נקל )‪ (Nakl‬שמשמעותו‬ ‫היא העברה‪ 111.‬ההבדל הסמנטי הזה מגלם את השוני שבין פעולות ההגליה‪ ,‬שמהן סבלו למשל הארמנים‬ ‫ודמויות מרכזיות ביישוב היהודי והערבי‪ ,‬לבין פינוי הערים שתלאות תושביהן היו תוצר הלוואי של‬ ‫הפעולה ולא מטרתה‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬בעוד פרקטיקות הגירוש וההגליה למיניהן לא שינו את מהות המרחב בו‬ ‫התבצעו‪ ,‬פינוי התושבים עליו פקד ג'מאל פאשא התיימר במפורש להמיר את המרחב ולהפוך אותו מ"שדה‬ ‫חיים" לשדה קרב‪ .‬עת שנדרש האחרון להסביר לקונסול הספרדי את נסיבות פקודת הפינוי מיפו‪ ,‬כשלושה‬ ‫שבועות לאחר הפינוי של עזה‪ ,‬הוא בחר להציג את הרעיון הזה באופן הציורי והישיר ביותר‪" :‬היעד שלנו‬ ‫הוא להגן על עצמנו בעיר כפי שעשינו בעזה‪ ,‬ואיך אתה רוצה שנגן על עצמנו בין הצרחות והבכי של נשים‬ ‫וילדים?"‪ 112‬בחודש מאי ‪ ,1917‬הבהיר ג’מאל פאשא את העניין פעם נוספת ביתר פירוט‪ ,‬לאחר ששמועות‬ ‫שקריות שפשטו באירופה קבעו כי הצבא העות'מאני גמר אומר לחסל את הישוב היהודי בארץ ישראל וכי‬ ‫המפונים מיפו סבלו התאכזרות קשה מידי הקצינים‬ ‫העות'מאנים‪113.‬‬ ‫בסדרה של מברקים ארוכים‬ ‫ומפורטים ששלח אל משרד הפנים באיסטנבול הוא הכחיש את השמועות והתייחס למניע האמתי לפינוי‬ ‫התושבים‪114:‬‬ ‫יפו ועזה והכפרים שמסביבם פונו מסיבות צבאיות כלומר כהגנה מפני התקפות האויב האפשריות‬ ‫וכדי ]שאלו[ שאינם לוחמים לא יהיו חשופים לאזורי לחימה‪ .‬ירי של האויב בתותחים על העיר‬ ‫עזה הוא כיום מצב רגיל‪ .‬לאור המצב‪ ,‬לדעתי אין כיום אחד אשר עדיין חושב כי ההחלטה אשר‬ ‫קיבלתי לפנות ערים אלו אינה נכונה‪ ...‬הוחלט שהוא ]הפינוי[ יבוצע לגבי כל אנשי יפו ועזה‪,‬‬ ‫נוצרים‪ ,‬יהודים‪ ,‬מוסלמים‪ ,‬עות'מאנים וזרים ללא הבחנה‪ ...‬הודענו שאלו שרוצים‪ -‬כל דבריהם‬ ‫יועברו לירושלים‪ ,‬או שהם רשאים להביא עימם את רכושם ]למקום אליו הועברו[ או שהם‬ ‫‪Ahmet Gündüz, “1914–1918 Yılları arasında Kırşehir’de bulunan Sürgün Arap Aileleri”, Turkish 110‬‬ ‫‪Studies - International Periodical For The Languages, Literature and History of Turkish or Turkic,‬‬ ‫‪6/1 (2011). pp. 1239-1257; Ahmet Efiloğlu, “Fuat Dündar and the Deportation of the Greeks”, Middle‬‬ ‫‪East Critique, Vol. 23\1 (2014). p. 94‬‬ ‫‪ 111‬לדוגמא‪ ,‬במברק שנשלח לג'מאל פאשא בנוגע לביקורו של עיתונאי גרמני אשר יבדוק מצב היהודים ש"הועברו"‪,‬‬ ‫השתמש משרד החוץ בביטוי ‪ .Nakl olunan‬ראו‪“ :‬ממשרד החוץ לג'מאל פאשא‪ 7 ”,‬תשרין‪-‬י סאני ‪ 7] 1333‬בנובמבר‬ ‫‪ ,[1917‬אוסף משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪ .BOA ,81/64 ,‬כך גם מושל ירושלים‪ ,‬עזת ביי פנה למשרד הפנים בעניין ה"פינוי"‬ ‫כ‪ .tahliye -‬ראו‪ :‬מתצרף ירושלים למשרד הפנים‪ 26 ,‬צפר ‪ 26] 1333‬במאי ‪ ,[1917‬אוסף משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪,‬‬ ‫‪.BOA ,558/20‬‬ ‫‪De Ballobar, p. 167 112‬‬ ‫‪ 113‬ראו‪ :‬מרדכי נאור‪" ,‬תרומתה של התקשורת העוינת‪ :‬כיצד סייעה העיתונות היהודית בעולם להצלת הישוב ב‪-‬‬ ‫‪ ,"1917‬בתוך‪ :‬יהושע בן אריה ואלחנן ריינר )עורכים(‪ ,‬וזאת ליהודה‪ :‬מחקרים בתולדות ארץ ישראל וישובה‪,‬‬ ‫)ירושלים‪ :‬יד יצחק בן צבי‪ .(2003 ,‬עמ' ‪.587-573‬‬ ‫‪“ 114‬ג'מאל פאשא‪ ,‬מפקד הצבא הרביעי ושר הצי‪ ,‬למשרד הפנים באיסטנבול‪ 24 ”,‬מאיס ‪ 24] 1333‬במאי ‪ ,[1917‬אוסף‬ ‫משרד הפנים‪ ,‬מקודד‪.BOA ,555/30 ,‬‬ ‫‪30‬‬ ‫חופשיים להשאירו בבתיהם‪ .‬רשימה מהימנה של הרכוש שנשאר חולקה לפקידים המקומיים‪ .‬כל‬ ‫מה שבבתיהם ]של המפונים[ הועבר לאחריות פקידי הממשלה‪ .‬הוריתי אישית לדאוג לביצוע עניין‬ ‫זה ש]אני מחשיבו[ מבין החשובות שבהוראות הממשלה‪ ...‬אנשי יפו ועזה אשר נמצאים באזורי‬ ‫מלחמה פונו בכללותם מאזורים אילו‪ .‬אלו שלא נמצאים באזורי לחימה מידיים נשארו במקומם‬ ‫בעוד האחרים רשאים ללכת לכל מקום שברשותם‪ ..‬הם לא נשלחו למקומות כגון ערי החוף ששם‬ ‫יש מצוקת מזון‪ .‬אלו שרוצים לקבל אספקה מהממשלה נאספו בחמה‪ .‬לכל אלו אני עושה מאמץ‬ ‫עילאי לאספקת מזון ‪.‬‬ ‫מתוך הדברים עולה תפיסתו של ג'מאל פאשא את ההתנהלות הצבאית הנכונה מרגע שהחלה הלחימה‪-‬‬ ‫ההפרדה בין מרחב אזרחי ובין מרחב צבאי‪ .‬בפעולת פינוי התושבים הוא למעשה יצר את המרחב שלאחר‬ ‫מכן הוא כינה במברקיו "אזורי לחימה" )‪ .(harb dari, harekat-i harbiyye mantakası‬פעולה זו‬ ‫שבראי המלחמות המודרניות נראית טבעית‪ ,‬אינה מובנת מאליה בנסיבות בהן אנו עוסקים כאן ולא‬ ‫התבצעה בזירות המלחמה האחרות גם כאשר אלו כללו בתוכן ערים וישובים‪ .‬האוכלוסייה של ערים כמו‬ ‫בצרה‪ ,‬בגדאד‪ ,‬ירושלים‪ ,‬דמשק או חלב לא פונו לפני הקרבות עם הכוחות הבריטיים‪ ,‬ככל הנראה בגלל‬ ‫האפקט התודעתי שפינוי אוכלוסייה מאחת מהערים האלה היה גורר‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בעזה‪ -‬מרכז עירוני קטן‬ ‫ולכאורה חסר חשיבות על ספר המדבר‪ ,‬יכול היה ג'מאל פאשא לקיים את גחמותיו כמצביא במלחמה‬ ‫המודרנית‪ ,‬בה שדה הקרב הוא לא מקום מתאים ל"צרחות של נשים וילדים‪ ".‬כמו במקרים אחרים בהם‬ ‫הארץ שימשה‪ ,‬הרחק מעיני איסטנבול‪ ,‬כשדה ניסיונות עבור הפאשא‪ -‬כך היה גם אותו פינוי‪ -‬ניסוי שאת‬ ‫תוצאותיו נמדוד בפרקים הבאים‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫הרס‬ ‫"בליבנו פנימה אנו יודעים כמובן שהמבנים שמידותיהם מוגזמות כבר מטילים לפניהם את צל הריסתם הצפויה"‬ ‫)וו‪ .‬ג‪ .‬זבאלד‪ ,‬אוסטרליץ‪(2005 ,‬‬ ‫בלילה בהיר של חודש נובמבר ‪ ,1917‬ישן החייל חוסיין פח'רי אל‪-‬ח'אלדי בשוחת הלחימה שלו על חוף ימה‬ ‫של עזה‪ .‬מספר ימים חריג של שקט אפשר לחיילים העות'מאנים‪ ,‬והוא בינהם להרשות לעצמם מעט‬ ‫מנוחה‪ .‬בביצור התת קרקעי אל‪-‬ח'אלדי הרגיש בטוח‪ ,‬כשלפתע מה שנשמע לו כמאות תותחים מלפניו‪,‬‬ ‫מצדדיו ומאחוריו המטירו אש אדירה על העיר וסביבתה‪ .‬על אף שהיה מלומד הפגזות מחודשים רבים של‬ ‫לחימה‪ ,‬אל‪-‬ח'אלידי הופתע מעוצמת הרעש "האדמה רעדה‪ ",‬כתב לימים‪" ,‬המערכה‬ ‫החלה‪115".‬‬ ‫התקופה במהלכה ניסה הצבא הבריטי לפרוץ את מערך ההגנה העות'מאני על קו עזה‪ -‬באר שבע‬ ‫התאפיינה בשימוש הולך וגובר בארטילריה‪ ,‬שהחלה להכות זמן קצר לאחר פינוי העיר‪ .‬הצבא הבריטי ידע‬ ‫כי היא ריקה לכל המאוחר ב‪ 11-‬במרץ‪ ,‬אז דיווח על כך סוכן ערבי למפעילו במודיעין הבריטי‪ 116.‬כשבועיים‬ ‫לאחר מכן דיווחה מחלקת המודיעין באל‪-‬עריש למטה בקהיר כי מרוקאי בעל נתינות צרפתית שהיה כלוא‬ ‫בבית הכלא העות'מאני בירושלים‪ ,‬נמלט‪ ,‬חצה את הקווים והגיע אליהם למפקדה‪ .‬בחקירתו העלה כי‬ ‫"אוכלוסיית העיר עזה מוצאת ממנה" וכי יפו לא פונתה‪ 117.‬לכאורה אלו שני אירועים מודיעיניים שוליים‪,‬‬ ‫אך בחיפוש אחר התגלגלות "שדה החיים" לשדה הקרב יש להם משמעות רבה‪.‬‬ ‫יום למחרת המאוחר שבהם‪ -‬ב‪ 26-‬במרץ‪ ,‬תקפו הבריטים את עזה בפעם הראשונה‪ .‬הלחימה‬ ‫העיקשת של הצבא העות'מאני יחד עם טעויות בהבנת תמונת הקרב בפיקוד הבריטי הביאו לכישלונם‬ ‫לכבוש את העיר‪ .‬בסוף אותו יום‪ ,‬כשפרשים בריטיים כבר עמדו על המעוז החשוב עלי אל‪-‬מנטאר ואחרים‬ ‫צעדו ברחובות העיר‪ ,‬ניתנה פקודת נסיגה והם עזבו את שדה הקרב כשהם משאירים אחריהם מאות‬ ‫שבויים‪ ,‬פצועים והרוגים‪ .‬ב‪ 19-‬באפריל ניסו הבריטים לכבוש את עזה בפעם השנייה‪ ,‬ניסיון זה גם הוא לא‬ ‫עלה יפה ותוצאותיו לבריטים היו קשות אף יותר‬ ‫מהראשון‪118 .‬‬ ‫בחודשים שלאחר מכן עסק כל אחד‬ ‫מהצבאות בהתבצרות‪ ,‬בשינוי סדר הכוחות ובהעמדת שדירה פיקודית חדשה‪ .‬על אף שהייתה זו תקופה‬ ‫ללא קרבות חזיתיים‪ ,‬הלחימה למעשה נמשכה כל העת‪ .‬את תפקיד הרגלים והפרשים תפסו כעת תותחי‬ ‫‪ 115‬חסין פח'רי אל‪-‬ח'אלדי‪ ,‬ומצ'א עהד אל‪-‬מג'אמלאת‪ :‬מד'כראת חסין פח'רי אל‪-‬ח'אלדי‪ ,‬בירות ‪) :1949‬עמאן‪ :‬אל‪-‬‬ ‫שרוק‪ .(2014 ,‬עמ' ‪78-77‬‬ ‫‪ 116‬יגאל שפי‪" ,‬גירוש יהודי תל אביב ‪ -1917‬התעמרות פוליטית או כורח צבאי?" דברי הכנס ה‪ 8-‬של העמותה לחקר‬ ‫מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל‪ :‬הלחימה במבואות יפו וצליחת הירקון‪ .(2009) ,‬עמ' ‪.25‬‬ ‫‪“Lieut. G.S Intelligence Officer of El Arish to Intelligence Officer of General Staff in Cairo,” 25 117‬‬ ‫‪March 1917, WO 95/4724, British National Archives (BNA).‬‬ ‫‪David R. Woodward, Hell in the Holy Land, (Kentucky: The University Press of Kentucky, 2006), 118‬‬ ‫‪p.62.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫הארטילריה‪ ,‬המטוסים וספינות המלחמה בים שהאירו את לילות המדבר בהפגזותיהם והפילו חללים‬ ‫בקרב שני הצבאות‪ .‬הארטילריה הבריטית פיצתה במהלך חודשים אלה על יכולות עלובות שהציגה בקרבות‬ ‫הקודמים והכתה בעיר ובסביבותיה ללא‬ ‫רחם‪119.‬‬ ‫ימי "המערכה הסטטית" האלה היו גם ימי אסונה של‬ ‫העיר עזה‪ .‬המטוסים הבריטים שזיהו היכן מתבצרים חיילים בתוך בתי העיר‪ ,‬העבירו באופן יומיומי ציוני‬ ‫יעדים לסוללות התותחים וביחד ניסו להשמיד כמה שיותר מהם‪ .‬הצבא העות'מאני לא היה סביל והתקיף‬ ‫גם הוא בארטילריה ובמטוסים‪ .‬אחת ההתקפות בחודש מאי ‪ 1917‬פגעה בבית החולים הבריטי בדיר אל‪-‬‬ ‫בלח והביאה לאבדות רבות‪ .‬בתגובה המטיר חיל האוויר הבריטי על העיר וסביבותיה ‪ 2.5‬טון‬ ‫פצצות‪120.‬‬ ‫העיתונאי והסופר פאלח רפקי אטאי שליווה את ג’מאל פאשא תאר את ההפגזות הכבדות על העיר וכתב‪:‬‬ ‫"העיר עזה שנחרבה כבר עשר פעמים במהלך ההיסטוריה נחרבת עכשיו‬ ‫מחדש"‪121.‬‬ ‫במשך ששת החודשים שחלפו מתחילת הקרבות על עזה עד לכיבושה‬ ‫ב‪ 7-‬בנובמבר‪ ,‬בין‬ ‫ההתבצרות וההפגזות הלכה העיר והתפרקה‪ .‬למרבה האירוניה‪ ,‬דווקא לפני המערכה האחרונה הזו‪ ,‬בה‬ ‫העיר באר שבע שימשה כשדה הקרב המרכזי‪ ,‬ספגה עזה מנה גדושה נוספת של הפגזות‪ ,‬אותה חש על בשרו‬ ‫חוסיין פח'רי אל‪-‬ח'אלדי איתו נפתח פרק זה‪ .‬התחבולה בה נקט אלנבי נועדה להציג כאילו המאמץ העיקרי‬ ‫הבריטי ינסה לכבוש את עזה בשלישית ולכן העיר רוככה בארטילריה כביכול כהכנה לתקיפה‬ ‫קרקעית‪122.‬‬ ‫"התורכים קיבלו הכנה מספקת של ארטילריה‪ ,‬הם לא חוו דבר כזה בגליפולי‪ ".‬כתב ויליאם מאסי‬ ‫)‪ (Massey‬שליווה את חיל המשלוח המצרי מטעם עיתון הטיימס הלונדוני‪" ,‬במשך יותר משבוע‪ ,‬ספינות‬ ‫קרב‪ ,‬הוביצרים כבדים ותותחי שדה המטירו אש מדהימה על ההגנה‪ ,‬יצרו פערים גדולים בתוכה‪...‬‬ ‫לתורכים לא היה האומץ להמשיך והם‬ ‫נסוגו‪123".‬‬ ‫היחידות המועטות שנכנסו בסופו של דבר אל העיר‬ ‫כבשוה כמעט בלא קרב‪.‬‬ ‫‪Woodward, pp. 77,88 119‬‬ ‫‪"Resume of Operation- Middle East Brigade- Royal Army Force for Week Ending May 3 1917," 120‬‬ ‫‪AIR.1.2286.209.75.24.1917, (BNA).‬‬ ‫‪Falih Rıfkı Atay, Zaytindağı, (Kutupıldızı kitapliğı, Electronic reprint). p.116. 121‬‬ ‫‪ 122‬יגאל שפי‪" ,‬כיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה‪ -‬ההיבט ההונאתי‪ ",‬בתוך‪ :‬מרדכי אליאב )עורך(‪ ,‬במצור‬ ‫ובמצוק‪) ,‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪ .(1991 ,‬עמ' ‪.225‬‬ ‫‪W.T Massey, "How Gaza was Captured- Turks Disheartened By the Bombardment, 7 November," 123‬‬ ‫‪Times, 10 November 1917.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫עם כניסת החיילים הראשונים לעיר נתגלה אמנם כי לא רק התותחים הבריטים הביאו לחורבן בעיר‪ ,‬אלא‬ ‫גם הפירוק האקטיבי של הבתים שביצעו החיילים העות'מאנים‪ .‬תצלום אוויר שביצעה הטייסת הבוורית‬ ‫של הצבא הגרמני ב‪ 28 -‬במאי ‪ ,1918‬כחצי שנה לאחר כיבוש העיר בידי הצבא הבריטי‪ ,‬ממחיש זאת‬ ‫היטב‪124.‬‬ ‫בהתאם לעדויות טקסטואליות רבות‪ ,‬בתצלום האוויר ניתן למצוא‪ ,‬לצד אתרי חורבן כתוצאה‬ ‫מהפגזה‪ ,‬כי כמעט מכל המבנים בעיר הוסרו הגגות‪ .‬כמו צולמה העיר במכשיר רנטגן‪ ,‬תצלום האוויר חושף‬ ‫בצורה פולשנית את החללים שמהם מורכבת העיר ואת קווי המתאר שלה‪ .‬קירות הבתים שכיסוים הוסר‬ ‫במלחמה‪ ,‬מאפשרים לצופה בתצלום לשחזר מעין תכנית אדריכלית שמעולם לא נעשתה לעזה של סוף‬ ‫המאה התשע עשרה‪ .‬ואכן‪ ,‬היה בפעולת ההרס הזו כדי להחזיר את העיר לאחור‪ ,‬עד למצב בו בתיה אינם‬ ‫בתים אלא עצמים שיהיו אולי בתים בעתיד‪.‬‬ ‫הסרת הגגות לא הייתה מלאכה מסובכת‪ .‬תמונות של העיר עזה לפני מלחמת העולם מלמדות כי‬ ‫בחלק מהמבנים שימשו גגות רעפים או לוחות פח‪ ,‬אלמנטים קלים ביותר לפירוק‪ .‬גגות אחרים נבנו באופן‬ ‫מסורתי בעזרת מחצלות‪ ,‬קש ואדמה מהודקת‪ 125.‬על מנת לפרק את אלו‪ ,‬היה על החיילים לשבור את הגג‬ ‫ואת חיבוריו אל הקירות‪ .‬המטרה הייתה להגיע אל קורות העץ עליהן הונח הגג‪ ,‬שפירוקן הצריך לעתים גם‬ ‫את פירוק הקירות שאחזו אותם‪ ,‬מה שהביא לנזק גדול‬ ‫למבנה‪126 .‬‬ ‫החיילים העות'מאנים עשו בקורות‬ ‫שימוש מאסיבי על מנת לבצר את עמדות הלחימה ואת השוחות שהיו לבית התת קרקעי שלהם במשך‬ ‫תקופה של כמעט שנה ושימשו מחסה מפני אותם מטחי ארטילריה חסרי תקדים‪ .‬עם הגיע החיילים‬ ‫הבריטים אל השוחות העות'מאניות תוך כדי לחימה‪ ,‬הם אכן גילו בהן דלתות‪ ,‬קורות ומשקופים‪ ,‬חלקי עץ‬ ‫‪Gazza (al- Razze), 28 May 1918, BayHSta, BS- Palastine 463, Bayerisches Hauptstaatsarchiv: 124‬‬ ‫‪ Bildsammlung Palastina.‬אודות פועלה של הטייסת ראו‪Nada Atrash, “Mapping Palestine: The Bavarian :‬‬ ‫‪Air Force WWI Aerial Photography,” Jerusalem Quarterly, Vol.56 (2014). pp. 95-105‬‬ ‫‪ 125‬אודות כניסת הרעפים לאזור ראו‪ :‬גיל גורדון‪'" ,‬גגות מתעופפים ברוח'‪ :‬כניסתם של רעפים ותעשיית החרסית‬ ‫לארץ ישראל‪ ",‬זמנים‪ .(2006) 96 ,‬עמ' ‪67-58‬‬ ‫‪ 126‬פועלים באל‪-‬עריש תארו לבישוף האנגליקני רני מקאינס כיצד פירקו החיילים העות'מאנים את בתי האגודה‬ ‫הכנסייתית המסיונרית בעיירה באופן שיטתי כדי לבצר את השוחות‪ .‬הוא סיפר כי שרשרת של חיילים העבירה את‬ ‫לבני הבנין מיד ליד כמו "שרשרת של אנשים שמעבירים דליי מים כדי לכבות אש‪“Rennie MacInnes to Rob ".‬‬ ‫‪Stirling,” 5 March 1917. CMS/G3/P/O, CMSA‬‬ ‫‪34‬‬ ‫ומתכת שפורקו מבתי העיר על מנת לשמש בביצור השוחות‪ .‬גם חפצים בלתי צפויים נתגלו שם‪ .‬אחד‬ ‫החיילים הבריטים תאר ברישומיו את ה"מופע הססגוני" של שוחות האויב שנגלה לעיניו עם עלות השמש‪,‬‬ ‫מה שהתברר בהמשך ככיסויי כרים בצבעים שונים שנלקחו מבתיה של עזה‪ .‬החיילים העות'מאנים‬ ‫השתמשו בהם כשקי חול להגנה מפני ירי‪ 127.‬שני סוגי ההרס הללו‪ :‬ההפגזה מלמעלה ופירוק העיר מלמטה‬ ‫מדגימים היטב את אחד ממאפייני המלחמה המתועשת – הפער בין אמצעי התקיפה ובין יכולות המיגון‪.‬‬ ‫בעזה‪ ,‬שהייתה לשדה קרב של מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ההרס היה גם תוצאת ההתקפה וגם תוצאת‬ ‫הניסיון להתמגן מפניה‪ 128.‬כך בית אחד הומר בבית אחר‪ .‬אנשי עזה איבדו‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬את קורת הגג‬ ‫שלהם‪ ,‬והחיילים העות'מאנים עיצבו להם קורת גג מהסוג שהמלחמה מאפשרת ליצירת "ביתיות‬ ‫בחזית"‪ 129.‬העיר התערבלה אל תוך מעבה האדמה וכך גם התערבלו חזית ובית‪ ,‬שדה קרב ו"שדה חיים"‪.‬‬ ‫כפי שניתן להבין‪ ,‬לעיר נדרש שיקום יסודי שבניסיונות הכושלים‪-‬בעיקרם והמוצלחים‪-‬במיעוטם‬ ‫להוציאו אל הפועל נדון בפרק הבא‪ .‬אולם בטרם החל המאמץ להקמתה הפיזית של העיר לתחייה‪ ,‬פגשו‬ ‫באיה בחורבן‪ .‬בין אם זה הטיל עליהם אימה ופחד‪ ,‬תחושות של הוד או תוגה‪ ,‬המפגש הראשוני עם חורבות‬ ‫העיר השליך על המוטיבציה להפיח בה חיים בהמשך‪ .‬את תחושות הרוב המוחלט של אנשי העיר שראו או‬ ‫שמעו על חורבנה של עזה כמעט ואין בידו של ההיסטוריון לשחזר‪ ,‬שכן מיעוט זעיר בלבד מהם כתבו על‬ ‫חוויותיהם האישיות מהמפגש עם בתיהם החרבים‪ 130.‬על ייאושו של הציבור הדומם הזה ניתן ללמוד רק על‬ ‫דרך השלילה‪ ,‬מבחירתו לא לחזור לחיות בעיר‪ .‬כפי שאראה בהמשך‪ ,‬לפחות מחצית מאוכלוסיית העיר לא‬ ‫שבה אליה לאחר תום המלחמה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬חווית המפגש עם חורבותיו של מבנה מרכזי אחד בעיר‪,‬‬ ‫שאינו בית מגורים‪ ,‬מאפשר להציץ אל האופן בו דמויות שונות חשבו‪ ,‬פרשו או ביקשו לתת משמעות להרס‬ ‫בעיר‪ .‬בפרק זה אדון‪ ,‬על כן‪ ,‬דרך גורלו של המסגד הגדול של עזה )אל‪-‬ג'אמע אל‪-‬עמרי אל‪-‬כביר( במלחמה‪,‬‬ ‫בהתמודדות האנושית עם פעולת ההרס ועם תוצאותיה‪ .‬זאת אעשה דרך שחזור המבוכה הבריטית סביב‬ ‫הריסת המסגד במלחמה‪ ,‬חוויותיו של איש הספר העזתי עת'מאן אל‪-‬טבאע מביקורו בעיר בזמן הקרבות‪,‬‬ ‫ובחירותיו האומנותיות של הצייר הבריטי ג'יימס מקביי )‪ .(McBey‬אבקש לעמוד על ההקשרים‬ ‫התרבותיים במסגרתם הבינה כל אחת מהדמויות שנעסוק בהם את ההרס בעיר ואטען כי בכוחם של‬ ‫‪; "Private papers of G. Carr Smith,” Document 16448, Imperial War Museum Archive (IWMA). 127‬‬ ‫בהתכתבות צבאית עות'מאנית מה‪ 12-‬במאי ‪ ,1917‬שיורטה על ידי המודיעין הבריטי‪ ,‬נכתב כי מיליון וחצי שקי חול‬ ‫דרושים לחזית בעזה וכי "אם יעלה הצורך‪ ,‬כל האריגים והווילונות שימצאו בבתים בפלסטין וסוריה ישמשו למטרה‬ ‫זו‪ ".‬ראו‪“Syrian notes,” The Arab Bulletin (53), 14 June 1917 :‬‬ ‫‪ 128‬זהו למעשה תהליך יצירתו של "נוף הגנתי" )‪ (Landscape of Defensive Construction‬בו עסק פול וריליו‬ ‫)‪ ,(Virilio‬ראו‪Paul Virilio, Bunker Archeology, (Princeton: Princeton Architectural Press,1994). pp. :‬‬ ‫‪37-38‬‬ ‫‪ 129‬בועז נוימן ראה ביכולתם של החיילים במלחמה הגדולה להתגורר בתוך השוחות‪ ,‬מצב המצביע על הרעיון‬ ‫ההיידגריאני של ה"היות בעולם" של האדם‪ .‬מנותק מביתו הפיזי‪ ,‬הוא מתקיים באופן הטבעי ביותר כחלק מהעולם‪.‬‬ ‫ראו‪ :‬בועז נוימן‪ ,‬להיות בעולם‪ :‬עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים‪) ,‬תל אביב‪ :‬עובד‪ .(2014 ,‬עמ' ‪74-69‬‬ ‫‪" 130‬אחת התוצאות העיקריות של המלחמה‪ ,‬אחרי הכול‪ ",‬כתב קורט וונגוט‪" ,‬היא שבני אדם אינם מעיזים להיות‬ ‫דמויות‪ ".‬קורט וונגוט‪ ,‬בית מטבחים ‪) ,5‬אור יהודה‪ :‬כנרת זמורה ביתן‪ .(2007 ,‬עמ' ‪159‬‬ ‫‪35‬‬ ‫ההקשרים התרבותיים האלה לטשטש את הגבולות שבין שדה קרב ו"שדה חיים" ובין שעת מלחמה לשעה‬ ‫שאינה מלחמה‪.‬‬ ‫להרוס )מסגד( תורכי ולנוח‬ ‫המסגד הגדול של עזה חרב כתוצאה מהפגזה ארטילרית בריטית‪ ,‬שעל אף שבוצעה במתכוון עוררה מהרגע‬ ‫הראשון חוסר נחת בקרב מבצעיה‪ .‬בנסיבות המלחמה גויסו גם מסגדים‪ ,‬שהיו גבוהים‪ ,‬רחבים ויציבים‬ ‫ממבנים רבים אחרים‪ ,‬כעמדות לחימה ובסופו של דבר גם הפכו למטרות‪ .‬כמו כן‪ ,‬בניגוד למבנים אחרים‬ ‫שהוחרבו ללא כל תיעוד ואפילו בניגוד להרוגים במלחמה שנספרו כ"אבדות" )‪ (Casualties‬פגיעה‬ ‫במסגדים צוינה בדיווחיהם של שני הצדדים‪ 131.‬כבר לאחר הקרב השני על עזה ב‪ 21-‬באפריל ‪ 1917‬דיווחו‬ ‫העות'מאנים כי הצבא הבריטי כיוון אש ישירה לעבר המסגד ואף נטען כי הוא‬ ‫נהרס‪132.‬‬ ‫אולם נראה כי‬ ‫הפגיעה המשמעותית בו אירעה כמה ימים לאחר מכן‪ ,‬ב‪ 1-‬במאי‪" .‬מצבור תחמושת סמוך למסגד הגדול‬ ‫בעזה הופגז על ידי סוללה ארטילרית ונצפו חמש פגיעות ישירות" דיווח מטוס של חטיבת המזרח התיכון‬ ‫בגיס התעופה המלכותי )‪ (Royal Flying Corps‬למשרד המלחמה בלונדון‪" ,‬התרחש פיצוץ גדול שכתוצאה‬ ‫ממנו נגרם למרבה הצער נזק גדול למסגד‪ 133".‬מפקד "הכוח המזרחי" הנכנס‪ ,‬לוטננט‪-‬ג'נרל פיליפ צ'טווד‬ ‫)‪ ,(Chetwood‬דיווח יום לאחר מכן למפקדו שעמד בראש חיל המשלוח המצרי‪ ,‬הגנרל ארצ'יבלד מאריי‬ ‫)‪ (Murray‬על הפגיעה במסגד‪ .‬תגובת הגנרל הייתה זועמת‪" 134 :‬לאור הפקודות המפורשות שניתנו בעניין‬ ‫זה‪ ,‬המפקד אינו מוכן לקבל שום הסבר‪ ".‬כתב ראש המטה לצ'טווד‪,‬‬ ‫הפקודות שניתנו על ידי המפקד לאחר דיון מעמיק עם הנציב העליון ]רג'ינלד ווינגייט[ אסרו‬ ‫באופן ברור על הריסת המסגד הזה ללא בקשת אישור מוקדמת והיו ידועות למטה הכללי‪ ,‬לכוח‬ ‫המזרחי ולכל מפקדי הדיוויזיות‪ .‬לו עלה הצורך מסיבות של דחיפות מיוחדת לנקוט בפעולה‬ ‫מידית היה כמובן סיר ארצ'יבלד מוכן לקבל את החלטתך באופן מלא ולשאת באחריות לפעולה‪.‬‬ ‫אולם מאחר וסיבה לפעולה דחופה כזו לא נראית לעין‪ ,‬אין אנו יכולים להבין זאת אלא כשיקול‬ ‫דעת שגוי‪ ,‬כזה שיוביל בעתיד לתוצאות מאוד לא רצויות‪.‬‬ ‫הכעס ואולי גם החשש שעולים מרוח הדברים לא היו מזויפים‪ .‬הריסת המסגד אכן עוררה דאגה בדרגות‬ ‫הגבוהות של המנהל הבריטי במצרים‪ .‬מיד עם קבלת הידיעה שיגר מפקד חיל המשלוח המצרי מאריי את‬ ‫‪ 131‬ראו למשל על החרבת המסגד של עקבה‪ ; De Ballobar, p.55 :‬וגם על החרבת המסגד בנבי סמואל‪Walter :‬‬ ‫‪Robert Elliot, The Second Twentieth : Being the History of the 2/20th Bn. London Regiment (Aldershot:‬‬ ‫‪.Gale & Polden, 1920). pp. 129-30‬‬ ‫‪De Ballobar, p.153 132‬‬ ‫‪“Resume of Operations Middle East Brigade R.F.C for Week Ending May 3rd, 1917” AIR 133‬‬ ‫‪1/2286/209/75/24, BNA.‬‬ ‫‪“Arthur Linden- Bell to Philip Chetwood,” 3 May 1917, PWC/1/3/5, IWMA 134‬‬ ‫‪36‬‬ ‫הדברים אל הנציב העליון בקהיר‪ ,‬ווינגייט‪ ,‬ושאל אותו כיצד יש להציג את האירוע הזה בעיתונות‪ .‬האחרון‬ ‫טען כי בנושאים כאלה "ככל שפחות יאמר כך ההחלמה תהיה מהירה יותר" והמליץ לא לפרסם את‬ ‫האירוע אלא אם הדבר יועלה על ידי ציבור מוסלמי או בעיתונות המוסלמית‪" .‬עליך גם להזכיר מעתה‬ ‫והלאה בהתכתבויות רשמיות‪ ",‬הוסיף‪" ,‬כי מצבור תחמושת בתוך או ליד המסגד התפוצץ והזיק למבנה‪,‬‬ ‫וכי הפיצוץ הורגש למרחק‬ ‫גדול‪135".‬‬ ‫בכל האמור בסמלים דתיים‪ ,‬הפיקוד הצבאי הבריטי הגבוה אכן נקט בזמן המלחמה משנה‬ ‫זהירות לאור החשש לעורר מרבצה סולידריות פאן‪-‬אסלאמית‬ ‫פוטנציאלית‪136.‬‬ ‫המסגד הגדול בעזה היה‬ ‫בדיוק אתר כזה‪ -‬אחד הסמלים הדתיים העתיקים והחשובים של הארץ באותו הזמן‪ .‬על פי המסורת‬ ‫המקומית‪ ,‬הח'ליפה השני עמר אבן אל‪-‬ח'טאב ציווה על בנייתו על בסיס מבנה הכנסייה הביזנטית ששכנה‬ ‫בעיר עזה ערב הכיבוש הערבי את העיר‪ .‬כנסייה זו נבנתה על יסודות בית כנסת יהודי שנבנה בתורו על‬ ‫מקדש פלישתי ששכן באותו אתר‪ ,‬מה שהקנה לאתר כולו חשיבות היסטורית‪-‬דתית‬ ‫מיוחדת‪137.‬‬ ‫ערב‬ ‫מלחמת העולם הראשונה היה המסגד‪ ,‬ששופץ בשנות השבעים של המאה התשע עשרה‪ ,‬מהמבנים‬ ‫המפוארים בסוריה וארץ ישראל‪ .‬סימן ההיכר המרכזי שלו היה הצריח המשושה והרחב שבלט למרחקים‬ ‫בשל גובהו וסגנונו הממלוכי המיוחד‪ 138.‬בנוסף‪ ,‬באחד מחדרי המסגד שכנה הספרייה שלו‪ ,‬מאגר מסורתי‬ ‫)‪ (Traditional Stock‬על פי הגדרתו של עמי איילון‪ ,‬של מאות עותקי ספרים‪ ,‬וכתבי יד מוסלמים שנאספו‬ ‫מאז המאה השלוש‪-‬עשרה‪ 139.‬המאגר נחשב אז למקביל בחשיבותו לאלו של מסגד אל‪-‬אקצא‪ ,‬המסגד הגדול‬ ‫של יפו )ח'זאנת אבו‪-‬נבות( ומסגד אל‪-‬ג'זאר בעכו‪ 140.‬בהחרבת המסגד היה על כן קלון שלא רצו הבריטים‬ ‫שידבק בהם או שייחוס להם‪ ,‬ולכן חשוב היה להדגיש את אחסון התחמושת במסגד ולהטיל את האחריות‬ ‫להרס על הקצינים העות'מאנים והגרמנים‪.‬‬ ‫עם פרוץ המערכה בארץ ישראל‪ ,‬המשמעות הפוליטית של הרס במלחמה כבר הוטמע היטב בקרב‬ ‫קציני צבא בכירים‪ .‬בחזית המערבית האשמת הגרמנים בהרס ובעיקר של מבנים מונומנטליים הוכחה‬ ‫כאמצעי תעמולה יעיל‪ .‬לא היה כמו קתדרלה‪ ,‬או צריח כנסייה הרוסים כדי להשחיר את פניו של האויב‬ ‫כחסר תרבות ומוסר‪ ,‬המעז לבזות אתרים‬ ‫מקודשים‪141.‬‬ ‫גם כאן‪ ,‬תפיסה זו אכן קנתה לה שביתה‪ ,‬והרעיון‬ ‫‪“Reginald Wingate to Archibald Murray,” 3 May 1917, FO141\773, BNA. 135‬‬ ‫‪Tilman Ludke, Jihad Made in Germany: Ottoman and German Propaganda and Intelligence 136‬‬ ‫‪Operations in the First World War, (Berlin: Lit verlag, 2006). pp. 62-70, 115-125.‬‬ ‫‪ 137‬אודות הפולמוס ההיסטוריוגרפי הפלסטיני סביב בית הכנסת היהודי באתר‪ ,‬ראו‪ :‬אלי אושרוב‪" ,‬מאין באתם‪:‬‬ ‫תולדות עם ישראל בהיסטוריוגרפיה הפלסטינית המוקדמת‪ ",‬עבודת מוסמך‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ .2014 ,‬עמ' ‪84-‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪ 138‬אל‪ -‬עארף‪ ,‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪337-334‬‬ ‫‪Ami Ayalon, Reading Palestine: Printing and Literacy 1900-1948, (Austin: University of Texas 139‬‬ ‫‪ Press, 2004). p.45‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪.117‬‬ ‫‪ 140‬סלים ערפאת אל‪-‬מביצ' ומחמד ח'אלד כלאב‪ ,‬מכתבת אל‪-‬ג'אמע אל‪-‬עמרי במדינת ע'זה‪) ,‬עמאן‪ :‬ארוקה‬ ‫ללדרסאת וללנשר‪ .(2013 ,‬עמ' ‪.9‬‬ ‫‪Nicola Lambourne, “Production versus Destruction: Art, World War I and Art History,” Art 141‬‬ ‫‪History, Vol. 22 (Sep.1999). pp. 356‬‬ ‫‪37‬‬ ‫לפיו החביאו העות'מאנים תחמושת במסגד שועתק שוב ושוב ביומני המלחמה הבריטים כמעיד על אופיו‬ ‫האכזר וחסר התרבות של‬ ‫האויב‪142 .‬‬ ‫נראה אמנם‪ ,‬שמקו השוחות הדברים נראו אחרת‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬פיליפ צ'טווד‪ ,‬מפקד "הכוח‬ ‫המזרחי" והאחראי בפועל לאש הארטילרית שהומטרה על עזה‪ ,‬לא הכיר את החשיבות ההיסטורית‬ ‫המיוחדת של המסגד וספק אם הוטרד מאוד מהאפקט הפוליטי שייווצר מהידיעות על הריסתו‪ .‬לנגד עיניו‬ ‫עמדו שיקולים מבצעיים מידיים הרבה יותר שכן זירת עזה הפכה במהלך חודש מאי לקרב חפירות מתיש‬ ‫בו שימש המסגד של העיר בתפקיד הרבה פחות סימבולי מזה שדמיינו מפקדיו‪ .‬בתגובת צ'טווד להאשמות‬ ‫על הריסת המסגד הוא לא נשאר חייב‪ ,‬לא למפקדיו ולא‬ ‫למסגד‪143 :‬‬ ‫אני מעוניין לציין במלוא הכבוד כי שאלת ההגנה על חיי אנשי היא לעולם ענין של דחיפות‬ ‫מיוחדת‪ ,‬הרי ידוע לכל הכוח שהצריח של עזה משמש כנקודת התצפית היחידה שמאפשרת מבט‬ ‫לעורף הקווים שלנו‪ .‬הדבר כבר גבה קורבנות בנפש ועוד היה עתיד לגבות בקצב גובר‪ .‬היה זה‬ ‫בלתי אפשרי מבחינתי להסתובב בקרב הקצינים והאנשים תחת פיקודי כשהם מודעים באופן‬ ‫מלא לכך שבכוחי להגן על חייהם ולעוור את עיני הארטילריה של האויב‪ ,‬אלמלא הייתי נוקט‬ ‫באמצעים הדרושים כדי לעשות זאת‪.‬‬ ‫עדותו של אחד החיילים שצפה באירוע מהשוחה שלו מחזקת את ההסבר בדבר הצורך שהתעורר‪" :‬בכל‬ ‫מקום בו הלכת הרגשת כי העיניים של התורכים צופות מראש הצריח‪ ".‬כתב‪" ,‬הצריח היה חייב ליפול והוא‬ ‫אכן נפל‪ ,‬התותחנים דאגו לכך‪ .‬אם לשפוט על פי עצמת הפיצוץ שנשמע אחר‪-‬צהרים אחד משם‪ ,‬נראה כי‬ ‫התורכים אכן הסתירו שם הרבה‬ ‫תחמושת!"‪144‬‬ ‫ימים מעטים לאחר מכן‪ ,‬גרסה מעורפלת של מהלך העניינים התפרסמה במצרים בתוך הודעה‬ ‫רשמית של הצבא הבריטי על התקדמות כוחותיו בחזית המזרחית‪ .‬לאחר שדווח על הישגי ההפגזות‬ ‫האוויריות והארטילריות בחזית עזה‪ ,‬נכתב כי "ביום העשירי בחודש רג'ב ]ה‪ 2-‬במאי[ התפוצץ מחסן‬ ‫תחמושת שלהם ]של האויב[ במסגד הגדול בעזה או בקרבתו‪ .‬רעש גדול מאוד נשמע כתוצאה מהפיצוץ והוא‬ ‫הורגש למרחק רב‪ .‬קיים חשש כי הפיצוץ מוטט את המסגד‪ ".‬ההודעה לא ציינה במפורש כי הארטילריה‬ ‫הבריטית היא שהייתה אחראית לפיצוץ ולא את העובדה כי חלקים במסגד אכן התמוטטו‪ ,‬עובדה שהיתה‬ ‫ידועה כבר לפיקוד‬ ‫הבריטי‪145.‬‬ ‫החשש בקצונה הבכירה הבריטית עשה את שלו‪ .‬כל זמן שהמבנה עמד על‬ ‫תילו‪ ,‬עינו השגיחה רק על החיילים בשוחות שנפלו אל תוך שדה הראייה שלו‪ ,‬אך באופן אירוני דווקא מרגע‬ ‫שחרב‪ ,‬צילו הוטל למרחק גדול הרבה יותר ואף חדר את לשכות הקצינים בקהיר‪.‬‬ ‫‪ 142‬ראו למשל‪H.S. Gullat, The Australian Imperial Force in Sinai and Palestine, (Sydney, Angus and :‬‬ ‫‪Rogerstone, 1922). p. 429‬‬ ‫‪“Philip Chetwood to Arthur Linden- Bell,” 5 May 1917, PWC/1/3/5, IWMA 143‬‬ ‫‪John More, With Allenby's Crusaders, (London: Heath Cranton Limited, 1923). p. 29 144‬‬ ‫‪" 145‬מידאן פלסטין‪ ",‬אל‪-‬קבלה‪ 30 ,‬רג'ב ‪ 22] 1335‬מאי ‪ .[1917‬הדיווח מצטט את הפרסום המצרי שקדם לו‬ ‫בשבועיים‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫האם הופגז המסגד במטרה להשמיד תחמושת שאוכסנה בו‪ ,‬כפי שדיווחו מטוסי הגיס המלכותי‬ ‫הבריטי‪ ,‬או על מנת להפיל את הצריח האימתני שצפה על קו השוחות‪ ,‬כפי שדיווח המפקד בחזית? עדויות‬ ‫מאוחרות יותר בהן נפגוש בהמשך מעלות כי במסגד אכן הוסתרה תחמושת‪ .‬אך האם זו שימשה כמטרת‬ ‫ההפגזה הבריטית? נראה כי ממעוף המטוס‪ ,‬מקו השוחות‪ ,‬וממטה הפיקוד בקהיר הובנו הפעולה הזאת‬ ‫והשלכותיה באופנים שונים‪ .‬אולם עבור כולם היה הרס המסגד אירוע שראוי לתשומת לב מיוחדת‪ ,‬שכן‬ ‫המסגד עצמו נותר למרות הקרבות כמונומנט בודד בסביבתו וקיומו כמסגד‪ ,‬אלמנט בעל פונקציה רוחנית‬ ‫ורגשית‪ ,‬נשמר גם בשעה שכל מה שסביבו הפך לשדה קרב‪ .‬כפי שראינו בחלק הקודם‪ ,‬בכוחה של המלחמה‬ ‫לעצב את הנוף כך שיעשה לשדה קרב וכך אכן נעשה בסביבת עזה‪ :‬שדות חקלאיים נחפרו ונעשו לשוחות‬ ‫וסוללות‪ ,‬בתים פורקו או נעשו לעמדות לחימה‪ ,‬וכל אלה לאחר מכן נכתשו מהאוויר בפגזי תותחים‪.‬‬ ‫בנסיבות הקרבות לא היה בכך שום דבר מזעזע; ההפרדה שבין שדה קרב ו"שדה חיים" אפשרה זאת‪ .‬אך‬ ‫המסגד היה אתר מסוג שונה‪ .‬על אף שממצבור ספרים הוא הפך למצבור תחמושת‪ ,‬וה"מנארט" שבשגרה‬ ‫נועד להיראות על ידי סביבתו )כמשתמע מהמונח הערבי מנארה‪ ,‬מגדלור(‪ ,‬הפך לנקודה שרואים ממנה את‬ ‫הסביבה‪ ,‬הפיכתו ליעד מלחמה לא הושלמה והוא נותר כחוליה המחברת ומטשטשת את ההבדלים שבין‬ ‫ה"מ ְס ָגדיוּת" שבו נשמרה למרות המלחמה‪ ,‬והתפרצה עם הריסתו‪ .‬בניגוד‬ ‫ִ‬ ‫שדה הקרב ו"שדה החיים"‪.‬‬ ‫לעיר‪ ,‬שחזרה להיות אתר אנושי רק עם תום הקרבות כפי שנראה בהמשך‪ ,‬המסגד חזר להיות מסגד תוך‬ ‫כדי הקרבות‪ 146.‬מבחינה זו היה המסגד כמעט אנושי‪ ,‬כמו שהחייל‪ ,‬מכונת המלחמה הבסיסית ביותר‪ ,‬חוזר‬ ‫ברגע מותו להיות שוב אדם‪.‬‬ ‫עת'מאן אל‪-‬טבאע ושרידי המחנה הנטוש‬ ‫עיתונות מקומית כבר פסקה מלצאת בארץ‪ ,‬אבל אחרי הקרב הראשון על עזה )‪ 26‬במרץ( שמועות ממצרים‬ ‫על ההרס בעיר פשטו עד מהרה מפה לאוזן והגיעו גם לאוזניו של עת'מאן מצטפא אל‪-‬טבאע ‪ ,‬שהיה עד לפני‬ ‫המלחמה דרשן במסגד הגדול של עזה ואספן ספרים וכתבי יד‪ .‬האחרון‪ ,‬שהשתכן באותם ימים יחד עם‬ ‫מהגרים אחרים מעזה בעיר רמלה‪ ,‬אזר אומץ והחליט להגיע אל עירו שנעשתה לחזית כדי לראות בעיניו‬ ‫את ששמע ולנסות להציל משהו מספריו‪ ,‬אותם נאלץ להשאיר מאחור בפינוי החפוז‪ .‬הוא הצליח להגיע‬ ‫לביקורים קצרים בעזה ב‪ 17-‬באפריל ‪ ,1917‬יומיים בלבד לפני פרוץ הקרב השני‪ ,‬ופעם נוספת לאחר הפגזת‬ ‫המסגד ב‪ 12-‬ליוני ‪ .1917‬לימים‪ ,‬שיבץ אל‪-‬טבאע את רשמיו מהביקורים בעיר באותם ימי מלחמה בכתב‬ ‫היד של חיבור אנציקלופדי בן ארבעה חלקים על תולדות העיר עזה תחת השם אתחאף אל‪-‬אעזא פי‬ ‫תאריח' ע'זה )שכיות חמדה עבור אנשים יקרים מתוך ההיסטוריה של עזה(‪ .‬מדובר בעבודה מונומנטלית‬ ‫‪“Matter, which once had been conquered in the original, returns in the ruin to conquer form. Matter 146‬‬ ‫‪flexes its being in the absence of the formal whole.” Robert Ginsberg, The Aesthetics of Ruins,‬‬ ‫‪(Amsterdam: Rodopy, 2004). p.1‬‬ ‫‪39‬‬ ‫מהסוגה ההיסטוריוגרפית המוסלמית ח'טט‪ -‬תיאור ביוגרפי של חשובי העיר ותיאור טופוגרפי של‬ ‫מרכיביה‪ 147.‬סיפור ביקורו של אל‪-‬טבאע בעיר מובא במסגרת פרק אינפורמטיבי העוסק בקורות מלחמת‬ ‫העולם הראשונה ותקופת המאבק הלאומי שבאה אחריה‪ ,‬אך נכתב כנרטיב אישי המפרש את חורבן העיר‬ ‫על פי העולם האסוציאטיבי והתרבותי ממנו הגיע המחבר‪.‬‬ ‫אל‪-‬טבאע נולד בשנת ‪ 1882‬והתחנך בכתאב ולאחר מכן במדרסה של המסגד הגדול של עזה‪ .‬בגיל‬ ‫‪ 18‬נשלח להמשיך את לימודיו באל‪-‬אזהר ולמד בין היתר אצל השיח'ים אחמד אל‪-‬רפאעי ומחמד עבדה‪ .‬עם‬ ‫חזרתו לעזה‪ ,‬לאחר שהוסמך כעאלם‪ ,‬חזר אל המסגד הגדול שם שימש כמורה וכמטיף‪ .‬כמי שזכה לעבור‬ ‫את מסלול ההכשרה הקלאסי של מלומד מוסלמי וכבעל נטייה ואהבה לספרים ולספרות‪ ,‬הוא מיזג אל תוך‬ ‫חיבוריו בתי שיר ומוטיבים מעולם הספרות הערבית והמוסלמית הקלאסית‪ .‬כך פעל גם בתיאור ביקורו‬ ‫בעיר‪ -‬טקסט שהתבסס על בלילה מתוך הזיכרון‪ ,‬אך נאפה בהמשך בקפידה כששולב מעשה חושב אל תוך‬ ‫ספרו על העיר‪ .‬בחלקים הבאים של חיבורו‪ ,‬אל‪-‬טבאע סוקר באופן שיטתי את חלקי העיר והמבנים‬ ‫המרכזיים ושם בפרק שעוסק בספרית המסגד הגדול הוא משלים את סיפור הביקור בעיר‪ .‬עם חזרת אנשי‬ ‫עזה לבתיהם‪ ,‬לקח אל‪-‬טבאע על עצמו את שיקום אוסף הספרים של המסגד הגדול וחידוש הספרייה‪.‬‬ ‫המפגש שלו עם חורבות העיר והמסגד הגדול‪ ,‬כך מתברר‪ ,‬היה קו פרשת מים בחייו כמו בחייה של העיר‬ ‫עצמה‪ ,‬וזו הסיבה שבחרתי לנתחו‬ ‫כאן‪148 .‬‬ ‫על מנת לנסות ולהבין את חוויית מפגשו של אל‪-‬טבאע עם‬ ‫החורבן‪ ,‬אביא כאן ראשית את הטקסט במלואו‪ ,‬ולאחר מכן אנסה בזהירות המתבקשת לחשוף את‬ ‫השכבות השונות המרכיבות אותו ואת העולם אתו הוא מבקש‬ ‫להתדיין‪149 :‬‬ ‫אחרי ]גירוש תושביה של עזה[ יחידות הצבא התורכי הסתערו על העיר מחדש ולא הותירו על כנם‬ ‫דלת או גג‪ ,‬והרסו כל קיר שהיו בו עץ או ברזל‪ .‬הם שברו ואפילו עקרו את במות הדרשנים של‬ ‫המסגדים ופיזרו את ספרי הקראן ואת גיליונות כתבי היד שהיו בהם‪ .‬מהספרים שמצאו בבתי‬ ‫המלומדים והנכבדים של עזה‪ ,‬לקחו מה שלקחו ומכרו אותם במחירים שאינם שווים את מחיר‬ ‫נשיאתם‪ .‬כך הפכו עזה ותושביה לראויים לקינה והושת עליהם אסון שטרם נראה כמותו‪] .‬עם‬ ‫היציאה מעזה[ אני הרחקתי עד רמלה אשר ממנה נסעתי לעזה דרך פאלוג'ה ומחרקה על מנת‬ ‫לאמת את מה ששמעתי‪ ,‬לראות את מצב העיר ולקחת מהספרייה יקרת הערך שלי את שהשארתי‬ ‫בעיר‪ .‬נכנסתי אל העיר על אף הסכנה ביום ראשון העשרים וארבעה לג'מאדי אל‪-‬ת'אני בשנה‬ ‫ההג'רית ‪ .1335‬התותחים מספינות המלחמה האנגליות והצבא המטירו ברציפות את פגזיהם על‬ ‫יחידות הצבא העות'מאני שהיו ממוקמות מעבר לגבעת אל‪-‬מנטאר‪] .‬עם כניסתי[ נגלה לפני מחזה‬ ‫‪ 147‬להגדרת הסוגה ראו למשל‪Samia Mehrez, Egyptian Writers between Fiction and History, (Cairo: :‬‬ ‫‪American University of Cairo Press, 1994). pp. 66-67.‬‬ ‫‪ 148‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪.119‬‬ ‫‪ 149‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪ .318-315‬אני מודה מקרב לב לד"ר נורית צפריר‪ ,‬פרופסור מאיר בר אשר‪ ,‬ומר איאס‬ ‫נאסר שסייעו לי רבות בפענוח רבדיו השונים של הטקסט ובתרגומו‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫מעורר דמעות וקורע לב של עיר ריקה ]זרועה[ עיי חורבות‪ .‬לאן שלא פנה מבטי רק חורבן נשקף‪,‬‬ ‫ומכל צד הקיפוני הריסות‪ .‬כנופיות של חיילים ליקטו שאריות של חפצים ויסודות ]בתים[ ושברו‬ ‫את הגגות ואת קירות כדי לקחת את חלקי העץ‪ ,‬הרעפים והברזל‪ .‬הם עקרו את העצים מהכרמים‪,‬‬ ‫הבוסתנים והפרדסים והדבירו את הבהמות ואת הסוסים בשדות‪ .‬ראיתי דפים של ספרי קראן‬ ‫ופרשנות‪ ,‬ספרי חדית' ואחרים מתגוללים בצדי הדרכים וגם כאלה הזרוקים בתוך הזבל‪ .‬נזכרתי‬ ‫בנפילת אנדלוס‪ ,‬באסונות שהמיטו המונגולים ובמעשים הנוראים שעשו "ואילו רצה אלוהים לא‬ ‫היו עושים כן" ]קראן‪ ,‬פרשת המקנה‪ ,‬פס' ‪ .[112‬יצאתי מהעיר כואב ובכיתי את עזה מרוב עצב‬ ‫וצער‪ .‬ברכתי את אללה‪ ,‬ברכתי ]את העיר[ לשלום‪ ,‬וניחמתי את עצמי באמרי‪:‬‬ ‫כאשר הוצר העולם ומוות אפפנו‬ ‫וכיסו הצרות אותנו בכל סוגי האסונות‬ ‫נאזרתי באורך רוח טוב שהרי‬ ‫הוא צידתנו מול אלה הפורענויות‬ ‫הו לבי‪ ,‬אל תקצר רוחך בשל רוב המרירות‬ ‫רב העצב‪ ,‬אך מתק האחרית באורך הרוח יבוא‬ ‫בפני אלוהים אלין בהליני על צער‬ ‫הו רב כישרונות‪ ,‬אתה תתיר זה המבוך‬ ‫לאחר מכן הגעתי אל העיר פעם נוספת‪ .‬חיכיתי שישקטו התותחים עד שיכולתי לבוא בשעריה‬ ‫ביום שלישי בעשרים ושנים לשעבאן בשנה ההג'רית ‪ .1335‬שמתי פעמי אל מפקד הצבא בעיר‬ ‫כשבידי איגרות ממפקד הצבא ברמלה‪ .‬המפקד שמח בבואי‪ ,‬ברך אותי ושלח עמי קבוצת חיילים‬ ‫שישמרו עלינו עד שנצא ושיסייעו לי ולמלווי להוציא את הספרים שלי שנותרו במחבוא‪.‬‬ ‫הסתובבנו ברחובות העיר וגיליתי שכתוצאה מההפגזות המתמשכות ההרס גדל וכלל עכשיו עוד‬ ‫בתים‪ .‬החיילים התורכים השקיעו מאמץ להרוס בנחישות וללא לאות‪] ,‬עד ש[לא הותירו בית אחד‬ ‫שלא החריבו ולא קיר שלא מוטטו כדי לפרק את העץ שבו‪ .‬בשל תכנון כושל הם אכסנו את רוב‬ ‫התחמושת בבניין ההיסטורי העתיק של המסגד הגדול‪ ,‬ואז האויב שילח בו פגזים עד שנחרב‪.‬‬ ‫הצריח של המסגד שהיה יחיד מסוגו נהרס‪ ,‬התחמושת בתוך המסגד התפוצצה ומוטטה אותו‪.‬‬ ‫"אלוהים גמר אומר לקיים את הדבר שאין להשיבו" ]קראן‪ ,‬פרשת המלקוח‪ ,‬פסוק ‪".[42‬‬ ‫מאמציו הם שיפגעו בו‬ ‫באין עזרת אללה לאדם‬ ‫יצאתי את העיר בצער כשאני אומר קינה על מצבה העצוב‪:‬‬ ‫הו מרחם הברואים‪ ,‬הו ריבון עבדי האל‬ ‫ומי שעליו משעני לכל סוגיה מונח‬ ‫אלין בפניך על דברים שאיני יכול לשאת‬ ‫כי כפול מאורח רוחי‪ ,‬סבלי נמתח‬ ‫ביזה והרס וגירוש ומצוקה‬ ‫בי פגעו מפגיעות הגוף‬ ‫אסונות שכאלה אין שישווה להם‬ ‫יצקו על הכול יגון ואומללות‬ ‫‪41‬‬ ‫עמדו ]בשערי[ עזה ובכו את משכנותיה‬ ‫שאו קינה על מסגדה שעל עמודיו חרב נותר‬ ‫קמה ובערה בה אש בני עוולה‬ ‫מן הפגזים שהשליכו עליה לאין מספר‬ ‫החריבו התורכים כל אשר בה‬ ‫נמחו חייה במו ידם‬ ‫שוקקת חיים הייתה‪ ,‬שוממה מאדם הפכה‬ ‫כמו לא חי בה איש מעולם‬ ‫מי שראה את מעשיהם המגונים‪ ,‬התנהגותם הנבזית ותכניותיהם הלקויות‪ ,‬מדיניותם ההפכפכה‪,‬‬ ‫השחיתות שפשתה בהם והסלידה של נתיניהם ]הבין כיצד אלה[ הובילו אותם להפסד ולאבדות‪.‬‬ ‫]נראה[ כאילו ]הם[ לא גייסו את צבאם ואספו את החיילים אלא בשביל להרוס את הארץ ולאבד‬ ‫את יושביה במקום להילחם באויב ולהשיב בחזרה את ארצותיהם שנגזלו מהם‪ .‬הקצינים‬ ‫התורכים אפילו ]נשמעו[ אומרים‪ :‬נחריב את הארץ על מנת שלא יקבלוה האנגלים בנויה‪ ,‬עדיף‬ ‫שאנחנו ניקח את מה שיש בה מאשר שייקח האויב‪.‬‬ ‫עדותו של אל‪-‬טבאע הוא המקור היחיד המוכר עד כה‪ ,‬המספר דרך עיניים לא צבאיות את אשר התחולל‬ ‫בעיר בזמן המלחמה‪ .‬את תיאורו אופפת התחושה של אדם שנמצא במקום בו הוא לא אמור להימצא‪-‬‬ ‫מסגדים מופגזים בתותחים‪ ,‬בתי מגורים מפורקים על ידי חיילים כמו תולשים אברים מן החי‪ ,‬תחמושת‬ ‫מאוכסנת במחסן הספרים‪ ,‬ואלה בתורם מתגוללים בזבל‪ .‬זהו שדה מערכה‪ ,‬ואל‪-‬טבאע מסתובב בתוכו‬ ‫כזר ושייך באותו הזמן‪ .‬הוא היחיד שיכול לראות את האנומליה שדרי העיר באותה שעה עיוורים לה‪ .‬זהו‬ ‫מצב בלתי נתפס ובלתי מובן‪ ,‬שאליו נקלע מי שמכיר את העיר בהתנהלותה הרגילה כשהוא נחשף למציאות‬ ‫שבה היא הפכה לזירת לחימה‪ .‬נוף המלחמה‪ ,‬כך אנו מבינים‪ ,‬הוא לא רק מחזה אופטי אלא גם התנהלות‬ ‫נורמטיבית שאותה אל‪-‬טבאע ‪ ,‬שאינו בין הכוחות הלוחמים‪ ,‬לא יכול להבין‪ .‬הפער הזה התעצם לאור‬ ‫העובדה שכפי שראינו הזדהותה של האוכלוסייה הערבית בארץ עם מאמץ המלחמה העות'מאני לא הייתה‬ ‫חד ערכית‪ ,‬ומבחינות רבות אין זה ברור אם הצבא העות'מאני נועד להיות מגינה של האוכלוסייה או‬ ‫אסונה‪ .‬בתיאורו מבקש אל‪-‬טבאע לנקוט עמדה‪ ,‬ובדבריו הצבא העות'מאני מצטייר כצבא אויב שהגיע אל‬ ‫העיר לא על מנת להגן עליה אלא כדי לכבוש אותה‪.‬‬ ‫במקוריות ייחודית נמנע אל‪-‬טבאע מלקשור את האירועים בהם חזה לכיבושיה החוזרים ונשנים‬ ‫של העיר עזה לאורך ההיסטוריה‪ ,‬כפי שעושים היסטוריונים רבים‪ .‬הוא דווקא קושר אותם לקבוצה‬ ‫המיוחסת של עדויות מערים מוסלמיות היסטוריות שנכבשו על ידי זרים‪" .‬נזכרתי בנפילת אנדלוס‪,‬‬ ‫באסונות שהמיטו המונגולים ובמעשים הנוראים שעשו" הוא כותב‪ .‬זהו הסדר שהוא מכניס במציאות‬ ‫הכאוטית בעיר‪ -‬הבנת המתרחש לאור הדימויים התרבותיים מבית‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫כך‪ ,‬לצד ההרס האקטיבי של המבנים והאחריות להפגזת המסגד‪ ,‬בולטת התוכחה של אל‪-‬טבאע‬ ‫בנוגע למוטיב הבולט ביותר ‪ --‬היחס המשווע אל ספרי הקודש בעיר‪ .‬המוטיב הזה‪ ,‬שחוזר מספר פעמים‬ ‫בטקסט וגם בחלקים אחרים של החיבור‪ ,‬מהדהד את הגורל המוכר של בית הספרים העבאסי בבגדאד‬ ‫)בית אל‪-‬חכמה( עם הכיבוש המונגולי בשנת ‪" .1258‬בגדאד ספגה חורבן עצום‪ ",‬מתואר בכרוניקה של אבן‬ ‫תע'ריברדי )‪" ,(1470‬וספריה שהכילו מכל המדעים ואומניות העולם נשרפו‪ ,‬נאמר כי הם ]המונגולים[‬ ‫ערבבום עם טין ומים ובנו מהם גשר במקום להשתמש‬ ‫בלבנים‪150".‬‬ ‫אבן ח'לדון )‪ (1406‬תאר כי "ספרי‬ ‫המדעים מתוך אוספיהם ]של העבאסים[ נזרקו כולם אל החידקל‪ ",‬ואצל אבן תימיה )‪ (1328‬מופיע כי ספרי‬ ‫הקראן‪ ,‬החדית' והפרשנות הושמדו על ידי המונגולים‪ ,‬וספרי המדעים והרפואה נלקחו‪ 151.‬יש להניח כי אל‪-‬‬ ‫טבאע הכיר משהו מתיאורים אלה או מטקסטים דומים ונראה כי אלה לא רק עלו בזיכרונו נוכח מראות‬ ‫עירו ההרוסה‪ ,‬כפי שהוא מתאר‪ ,‬אלא עיצבו בפועל את האופן בו הוא הבין את המציאות בעיר‪ .‬התוצאה‬ ‫היא כי מחוללי ההרס‪ -‬החיילים העות'מאנים‪ -‬מצטיירים בעיניו ומצוירים על ידו כמו החיילים המונגולים‬ ‫הכופרים שכבשו את בגדאד‪ ,‬ומלחמתם בעיר היא התקפת הבערות והרשע אל מול הידע והאמונה אותה‬ ‫מייצגת העיר‪ .‬ניתן לראות את המסגרת ההקשרית הזו כמאפיינת את בני דורו של אל‪-‬טבאע ‪ ,‬שצמחו אל‬ ‫תוך התחיה התרבותית הערבית )אל‪-‬נהצ'ה( וספגו מרוח הרפורמיזם האסלאמי‪ .‬בשתי המסגרות‬ ‫התרבותיות האלה‪ ,‬חורבן בגדאד שימש בתפקיד חשוב כאירוע שסתם את הגולל על ההגות והיצירה‬ ‫התרבותית הערבית‪ 152.‬ההאשמה בקיפאון ההגות ופסיקת ההלכה‪ ,‬שרווחה בקרב רפורמיסטים אסלאמיים‬ ‫כלפי השושלות התורכיות שמשלו בעולם האסלאם‪ ,‬מהדהדת בכתיבתו של אל‪-‬טבאע ‪ .‬על אף שבמקומות‬ ‫אחרים בספרו קבע אל‪-‬טבאע כי רוב החיילים ביחידות הצבא העות'מאני בחזית סיני היו ערבים‪,‬‬ ‫האשמותיו בטקסט הזה מופנות תדיר כלפי ה"תורכים" ומתמצים בבית השיר בו מטיח‪" :‬החריבו‬ ‫התורכים את כל אשר בה\ נמחו חייה במו ידם"‪ 153.‬הקביעות של הרפורמיסטים האסלאמיים מהם שואב‬ ‫אל‪-‬טבאע ‪ ,‬אפשרו לאותו דור של הוגים לראות עצמו כמי שמחדש את היצירה המוסלמית התרבותית‪ .‬גם‬ ‫בחיבורו של אל‪-‬טבאע שנועד להיות חלק מאותה יצירה תרבותית‪ ,‬כך נראים פני הדברים‪.‬‬ ‫התשתית התרבותית עליה מתבסס התיאור של אל‪-‬טבאע משתקפת היטב גם בתוכנם של שני‬ ‫קטעי השיר השזורים אל תוך הטקסט‪ ,‬כמסכמים את חווית כל אחד מהביקורים בעיר החרבה‪ .‬כאמור‪,‬‬ ‫‪ 150‬יוסף בן תע'ריברדי‪ ,‬אל‪-‬נג'ום אל‪-‬זאהרה פי מלוכ מצר ואל‪-‬קאהרה‪) ,‬אל‪-‬קאהרה‪ ,‬דאר אל‪-‬כתב‪ .(1929 ,‬כרך ז'‪,‬‬ ‫עמ' ‪.51‬‬ ‫‪ 151‬עבד אל‪-‬רחמן בן מחמד אבן ח'לדון‪ ,‬אל‪-‬מקדמה ללעלאמה אבן ח'לדון‪) ,‬אל‪-‬קאהרה‪ :‬מטבעת אל‪-‬תקדם‪.(1903 ,‬‬ ‫כרך ז'‪ ,‬עמ' ‪ ;48‬תקי אל‪-‬דין אבן תימיה‪ ,‬מג'מוע אל‪-‬פתאוא‪) ,‬בירות‪ :‬דאר אל‪-‬כתב אל‪-‬עלמיה‪ .(2000 ,‬כרך ח'‪ ,‬ספר ‪,13‬‬ ‫עמ' ‪.93‬‬ ‫‪Reuven Snir, Baghdad: City of Verse, (Cambridge: Harvard University Press, 2013). pp. 28-29; 152‬‬ ‫‪Shireen T. Hunter, “Introduction,” in: Shireen T. Hunter, Reformist Voices of Islam: Mediating Islam‬‬ ‫‪ ; and Modernity, (New York: Armonk, 2009). p.6.‬ביטויים של רעיון זה בהגות המוסלמית הרפורמיסטית‪,‬‬ ‫ראו למשל‪ :‬מצטפא עבד אל‪-‬ראזק‪" ,‬זכרא רינאן פי אל‪-‬ג'אמעה אל‪-‬מצריה‪ ",‬אל‪-‬מנאר‪ ,24 ,‬שעבאן ‪) 1341‬מרץ ‪.(1923‬‬ ‫עמ' ‪.466‬‬ ‫‪ 153‬אל‪ -‬טבאע‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪ .118‬השוו לאבן אבי יסר המקונן על בגדאד‪" :‬כמה פעמים פלשו התורכים אל חלקי הבית‬ ‫המוצנעים באלימות‪".‬‬ ‫‪43‬‬ ‫שילוב של טקסטים פואטיים מקובל מאוד בספרות היסטורית או ביוגרפית מוסלמית‪ ,‬וכאן גם תכני‬ ‫השירים שואבים מתוך השירה הערבית הקלאסית‪ .‬לאחר שהוא רואה את שארע למסגד הגדול הוא קורא‪:‬‬ ‫"עמדו בשערי עזה ובכו את משכנותיה‪ ".‬לכאורה פנייה זו מכוונת לאנשי דורו וקוראת להם לבכות את‬ ‫העיר החרבה‪ ,‬אולם לאוזן ערבית קריאה זו טומנת בחובה משמעויות עמוקות יותר‪ .‬הביטויים בהם הוא‬ ‫משתמש נועדו לפרוץ את גבולות האירוע הבודד הזה‪ ,‬ולתפוס מקום בקרב אותן מאות שנים של היסטוריה‬ ‫ערבית בהן העמידו משוררים את עצמם אל מול חורבות‪" .‬עמדו ונבכה את זכרה של אהובתי‪ "...‬קורא‬ ‫בקצידה הראשונה מתוך שירי ה"מעלקאת" המשורר הג'אהלי אמרו אל‪-‬קיס‪ ,‬במה שהפך להיות לפתיחה‬ ‫הטיפולוגית של הקצידה הערבית הקלאסית )נציב(‪ .‬מאז שירו של אל‪-‬קיס‪ ,‬כל שיר במסורת הפואטית‬ ‫הערבית הקלאסית יתחיל בתיאור הגעתו של המשורר אל ה"מחנה הנטוש‪ ",‬המקום בו שכן עד יום אתמול‬ ‫השבט של אהובתו‪ .‬אל מול שרידיו העזובים של המחנה‪ ,‬יבין המשורר שאחר את המועד ואת אהובתו לא‬ ‫יזכה לראות‪ ,‬וכך כל שנותר לו הוא לקונן על ההריסות )אל‪-‬בכאא' עלא‬ ‫אל‪-‬אטלאל(‪154.‬‬ ‫בקטע השיר של‬ ‫אל‪-‬טבאע ‪ ,‬שנכתב כאלף ושלוש מאות שנה אחרי זה של אל‪-‬קיס מופיעים אותם שרידים עזובים שנותרו‬ ‫במראבע – מחנה האביב )מתוך המילה רביע( של השבט שתורגם לעיל כ"משכנות"‪ .‬אלא שעמודי האוהל‬ ‫נהפכו ברבות השנים לעמודיו של המסגד החרב‪ ,‬והאהובה אינה עוד רועת הצאן מהמחנה השכן‪ ,‬אלא‬ ‫העיר‪ -‬התשתית החברתית המוסלמית‪ ,‬שהייתה לאהובה שנעלמה‪.‬‬ ‫את המעבר הזה בין השירה הקדם האסלאמית ובין השירה המוסלמית של תחילת המאה‬ ‫העשרים מתווכות התפתחויות בשירה הערבית הקלאסית‪ ,‬שאל‪-‬טבאע היה בלי ספק מודע להן ועקבותיהן‬ ‫ניכרות בשיריו‪ .‬העיסוק של המשורר בכאבו ובאורח הרוח )צבר( שמסייע לו לסבול את התלאות‬ ‫והפורענויות הניחתות עליו על ידי השענות על האל‪ ,‬ממשיך את המסורת של שירת הקינה )מרת'יה(‬ ‫שהתפתחה מתוך הקצידה הקלאסית‪ .‬בעוד שבקצידה הוקדש החלק המרכזי )מדיח( לפאר את האדם החי‬ ‫או השבט‪ ,‬המרת'יה נועדה לפאר את האדם שמת ולתאר את הייסורים שבאבדן‪ .‬תיאורי סבלו הפיזי של‬ ‫המשורר נועדו גם אצל אל‪-‬טבאע לתווך למאזינים בצבעים חיים ככל האפשר את תחושת העצב‪ 155.‬אלא‬ ‫שכפי שתשבחות לא נשמרו במסורת המוסלמית רק לבני אדם אלא גם לערים‪ ,‬כך גם קינות חוברו עבור‬ ‫ערים כשאלה נחרבו‪ .‬על הריסותיה של בצרה בעקבות מרד הזנג' )‪ ,(883-868‬חורבותיה של קירואן שהושמה‬ ‫על ידי שבטי בנו הלאל וסלים )‪ (1057‬וכמובן על עריה של אל‪-‬אנדלוס שנכבשו במאות השנים האחרונות של‬ ‫הרקונקיסטה )‪ ,(1492-718‬קוננו משוררים לאורך ההיסטוריה המוסלמית תוך שהם ממשיכים ומרחיבים‬ ‫את תת הסוגה הזו ואת טווח הרגשות הפואטיים שניתן להביע כלפי שרידי‬ ‫מבנים‪156 .‬‬ ‫כפי שהראנו‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫טבאע רומז שהוא שואב מהאירועים ההיסטוריים האלה ונראה כי גם הקצידה שלו מושפעת מקינה‬ ‫‪Gabriel Levin, “’Who Kneened Over the Bones of Dead Encampments’: On the Hanging Odes of 154‬‬ ‫‪Arabia,” Parnassus: Poetry in Review, (2006). pp. 6-27‬‬ ‫‪Ch. Pellat, “Marthiya,” EI2, Brill Online. 155‬‬ ‫‪ 156‬שם‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫שנכתבה בזמן חורבן העיר המוכר מכולם ‪ --‬כיבוש בגדאד בידי המונגולים‪ 157.‬קינה זו‪ ,‬מאת המשורר הלא‬ ‫מוכר תקי אל‪-‬דין אסמאעיל אבן אבי יסר )‪ (1273‬מופיעה בספרים תאריח' אל‪-‬אסלאם של מחמד בן אחמד‬ ‫אל‪-‬ד'הבי ותאריח' אל‪-‬ח'לפאא של ג'לאל אל‪-‬דין אל‪-‬סיוטי‪ 158.‬על אף האנונימיות של מחברה‪ ,‬היא הייתה‪,‬‬ ‫ככל הנראה‪ ,‬לאחר הטקסטים המזוהים ביותר עם חורבנה של‬ ‫העיר‪159 :‬‬ ‫לשואל בדמעה אודות בגדאד השיבו‬ ‫מה לך כי תעמוד והרי אוהבים אותה עזבו‪.‬‬ ‫הו מבקרי זוראא אל תתקדמו‬ ‫משום שאין היא עוד עיר מקלט ואנשיה נעלמו‪.‬‬ ‫כך פותח אבן אבי יסר את שירו‪ ,‬בו אחד המוטיבים המרכזיים הוא אכן ריקנותה של העיר‪ ,‬היעלמותם של‬ ‫אנשיה והפער בין מה שהייתה לבין מה שהיא כעת‪ .‬עם מוטיב זהה בחר אל‪-‬טבאע לסגור את שירו כשהוא‬ ‫מקונן‪" :‬שוקקת חיים הייתה שוממה מאדם הפכה‪ /‬כמו לא חי בה איש מעולם‪ ".‬מוטיב נוסף המשתקף‬ ‫משני השירים הוא ההשלמה של המחבר עם רוע הגזירה ואי הבעה של כל תקוה לתקומה בעתיד‪" .‬אכן‬ ‫ראתה בגדאד יום אחרון‪ /‬ואת פריחתה ירשו מצוקה ואסון‪ ",‬כתב אבי יסר‪ ,‬על מנת להמחיש את הגורל‬ ‫האלוהי הבלתי נמנע של העיר‪ .‬תיאור כזה ניכר גם בנרטיב של אל‪-‬טבאע ‪ ,‬שעושה שימוש בהקשרים‬ ‫קוראניים על מנת לרמוז על חורבן העיר כגורל אלוהי‪ .‬בתארו את החורבן שהמיטו החיילים העות'מאנים‬ ‫על העיר משלב אל‪-‬טבאע את הביטוי "אילו רצה אלוהים‪ ,‬לא היה עושים כן" העוסק‪ ,‬בהקשרו המקורי‬ ‫בפרשת "המקנה‪ ",‬בשטנים ובשדים שהקים האל כאויבים לנביא‪ .‬בהמשך‪ ,‬כשהוא מסביר כי החיילים‬ ‫הפכו את המסגד הגדול למחסן תחמושת‪ ,‬מוסיף אל‪-‬טבאע את הביטוי "אלוהים גמר אומר לקיים את‬ ‫הדבר שאין להשיבו" מתוך פרשת "המלקוח‪ ",‬המובא במקור כמתאר את קרב בדר בו נלחמו תומכי הנביא‬ ‫ושהָ א(‪ ,‬ביטוי‬ ‫באנשי שבט קורייש‪ .‬העיר עזה מתוארת בדבריו של אל‪-‬טבאע כ"עיי חרבות" )חָ אוִ יָה עָ לָא עֻרֻ ִ‬ ‫השמור בקראן לערים שבחר האל להשמיד‪ ,‬כמו למשל בפרשת ה"חג'"‪" :‬מה רבות הערים אשר השמדנו‬ ‫בעודן מחזיקות בעוולתן‪ ,‬ועתה הן עיי חורבות‪ 160 ".‬באותו אופן‪ ,‬מתאר אל‪-‬טבאע בשירו את המסגד הגדול‬ ‫שחרב כ"בעל העמודים" ) ִד'י אל‪-‬עֻמֻ ִד(‪ .‬נראה כי ביטוי זה‪ ,‬שאוב מתוך התיאור הקוראני את עירם האבודה‬ ‫את אל‪-‬עִ מָ‬ ‫"א ַרם בעלת העמודים" ) ִא ַר ַם דָ ' ִ‬ ‫של השבט הפרה‪-‬אסלאמי עאד‪ִ -‬‬ ‫אד(‪161.‬‬ ‫ִ‬ ‫על פי חלק מפרשני‬ ‫הקוראן וגיאוגרפים מוסלמים‪ ,‬העיר ארם נבנתה על ידי שדאד‪ ,‬בנו השני של עאד מייסד השבט הקדום‪,‬‬ ‫שהעמיד עצמו כשליט העולם המיושב וביקש להקים את גן העדן השמימי עלי אדמות‪ .‬כשהושלמה בנייתה‪,‬‬ ‫‪ 157‬לכרוניקות ההיסטוריות שמתארות את כיבוש בגדאד ראו‪Hend Gilli- Elewy, “Al-Hawadit al-gamica: A :‬‬ ‫‪Contemporary Account of the Mongol Conquest of Baghdad, 656/1258,” Arabica, Vol. 58 (2011). pp.‬‬ ‫‪353-371.‬‬ ‫‪ 158‬ראו‪ :‬מחמד בן אחמד אל‪-‬ד'הבי‪ ,‬תאריח' אל‪-‬אסלאם וופיאת אל‪-‬משאהיר ואל‪-‬אעלאם‪) ,‬בירות‪ :‬דאר אל‪-‬כתאב‬ ‫אל‪-‬ערבי‪ .(1999 ,‬כרך ‪ ,48‬עמ' ‪ ;38-37‬ג'לאל אל‪-‬דין אל‪-‬סיוטי‪ ,‬תאריח' אל‪-‬חלפאא'‪) ,‬אל‪-‬קאהרה‪ :‬דאר נהצ'ת מצר‬ ‫ללטבע ולנשר‪ .(1976 ,‬עמ' ‪750-749‬‬ ‫‪Joseph De Somogyi, “A Qasida on the Destruction of Baghdad by the Mongols,” Bulletin of the 159‬‬ ‫‪School of Oriental Studies, University of London, Vol. 7\1(1933). pp. 41-48‬‬ ‫‪" 160‬העליה לרגל‪ ",‬פסוק ‪ ,45‬וראו גם‪" :‬הפרה‪ ",‬פסוק ‪" ,259‬המערה‪ ",‬פסוק ‪.42‬‬ ‫אד" עורר חוסר נוחות בקרב מפרשי הקוראן שהבינו אותו בדרכים‬ ‫'את אל‪-‬עִ מָ ִ‬ ‫"א ַר ַם ָד ִ‬ ‫‪“ 161‬האור‪ ”,‬פס' ‪ .4‬הביטוי ִ‬ ‫שונות‪ .‬ראו‪ W. Montgomery Watt, “Iram,” IE2, Brill online, 2015 :‬בדברי הבאתי פרוש אחד אותו מזכיר גם‬ ‫אורי רובין בתרגומו לקראן‪ .‬ראו‪ :‬הקראן‪) ,‬תל אביב‪ :‬אוניברסיטת תל אביב הוצאה לאור‪ .( 2005 ,‬עמ' ‪ ,519‬הערה ‪.7‬‬ ‫‪45‬‬ ‫יצא שדאד לראות אותה‪ ,‬אולם כשהגיע למרחק יממה אחת ממנה שלח האל רעש גדול שהחריב את העיר‬ ‫עד היסוד‪ .‬על פי המסורת המוסלמית חורבותיה של העיר נתגלו מספר פעמים קבורים בחול על ידי כובשים‬ ‫ונוודים‪162.‬‬ ‫אל מול דימויי ההרס הקוראניים האלה‪ ,‬מגייס אל‪-‬טבאע את הנוסחה הקוראנית של "אורח‬ ‫הרוח הטוב" )אל‪-‬צבר אל‪-‬ג'מיל(‪ .‬ביטוי זה מתייחס ליכולתו של האדם לעמוד בתלאות החיים‪ ,‬במבחנים‬ ‫הקשים‪ ,‬ולקוות‬ ‫לישועה‪163.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬על מנת להתמודד עם החורבן שהוא פוגש בעיר וכדי לקונן על‬ ‫הריסותיה מגייס אל –טבאע את חורבות העבר מההיסטוריה הערבית ומעולם הדימויים המוסלמי‪ .‬המסגד‬ ‫החרב והעיר ההרוסה צורבות את בשרו של אל‪-‬טבאע בכאב עתיק שנושאת הפרוזה והשירה הערבית מימי‬ ‫מלחמות הערבים בתקופה הפרה אסלאמית‪ ,‬דרך אזהרות האל לכופרים בקוראן ועד ההיסטוריה‬ ‫המוסלמית של ימי הח'ליפות‪ .‬ההקשרים האלה יוצקים משמעות להריסות בהווה ומעצימים את התוגה‪ .‬זו‬ ‫הדרך של אל‪-‬טבאע להכניס הגיון למצב המוזר של עיר בזמן במלחמה‪ :‬היא נעשית למחנה האהובה‬ ‫שניטש‪ ,‬לעיר הקדושה שהותקפה על ידי כופרים‪ ,‬לאתר מבחן לאמונה ולאורח הרוח של המאמין‪.‬‬ ‫ביקורו של אל‪-‬טבאע בעזה מייצג במדויק את עירוב התחומין בהם אנו עוסקים כאן שבין "שדה‬ ‫חיים" ושדה קרב‪ ,‬בכך שהוא "נופל מחוץ לזמן" של שניהם‪ .‬לא מדובר כאן באירוע צבאי בעל עבר או עתיד‬ ‫המוסברים על ידי מהלכים צבאיים על ציר הזמן הצבאי‪ ,‬אך זהו גם לא אירוע פוליטי או חברתי‪ .‬אל‪-‬טבאע‬ ‫חורג בתיאור זה מהמסגרת הנוקשה של ספרו על מנת לתאר חוויה אישית שמתרחשת בהווה מתמשך‪ ,‬בו‬ ‫אירועים היסטוריים רחוקים יחד עם המראות שנשקפים לעיניו מתערבלים וצפים בחלל מרובה הקשרים‪.‬‬ ‫ג'יימס מקביי והחורבה הציורית‬ ‫קצת יותר משלושה חודשים לאחר ביקורו של אל‪-‬טבאע‪ ,‬נכבשה העיר וחורבותיה זכו כעת לפרשנות‬ ‫תרבותית שונה לחלוטין על ידי הראשונים שנכנסו אליה‪ .‬היו אלה החיילים הבריטים שלאחר מעל חצי‬ ‫שנה של קרבות‪ ,‬באו סוף סוף בשערי "עירו של שמשון"‪ -‬שזוהתה ביומניהם ובזיכרונותיהם עם השופט בעל‬ ‫החולשה לנשים וסימלה את השער לארץ הקודש‪ 164 .‬בעוד שהכוח העיקרי בפיקודו של אלנבי המשיך מבאר‬ ‫שבע בשעטה לכיוון ירושלים‪ ,‬עבור אלה שנכנסו לעזה מה שהיה שדה הקרב של אתמול חזר באחת להיות‬ ‫עיר‪ .‬המחזה הכמעט סוריאליסטי שנגלה לעיני החיילים הבריטים ביטא את הפרדוקס הזה‪ .‬נוף עירוני של‬ ‫‪Harold W. Glidden, “Koranic Iram, Legendary and Historical,” American Schools of Oriental 162‬‬ ‫‪Research, Vol. 73 (Feb. 1939). p. 14‬‬ ‫‪ 163‬ראו למשל פרשת "יוסף‪ ",‬פסוק ‪ ,18‬שם מגייס יעקב "צבר ג'מיל" על מנת לעמוד בפני מראה כותנת יוסף‬ ‫המוכתמת בדם‪ ,‬שמביאים לו בניו‪ ,‬ובמקום נוסף באותה פרשה כאשר חוזרים בניו של יעקב ממצרים ללא בנימין‪.‬‬ ‫אורי רובין תרגם את הביטוי כ"עוז רוח"‪.‬‬ ‫‪ 164‬ראו למשל‪“Gaza: From a Correspondent with the Army in Egypt,” The Living Age, 27 July 1917. p. :‬‬ ‫‪246; “British Forces Nearing Samson’s City: The Advance Towards Gaza,” Illustrated London News,‬‬ ‫‪19 May 1917. p.585‬‬ ‫‪46‬‬ ‫רחובות ובתים אל מול הרס אדיר וגופות‪ ,‬שיירי תחמושת ואמצעי לחימה‪ .‬רולנד קולדיקוט )‪,(Coldicott‬‬ ‫מפקד פלוגה צעיר שנשלח למחנה הצבאי שהוקם בפאתי עזה אחרי הקרב בבאר שבע‪ ,‬יצא עם אחד‬ ‫מקציניו לתור את העיר‪ .‬אל הסקירה הנרחבת של ההרס בעיר‪ ,‬שכמוהו על פי תיאורו "לא נראה אפילו‬ ‫בצרפת‪ ",‬חלחלו געגועיו אל נוף אנושי שאינו שדה קרב‪ ,‬כמו גם הפנטזיות אודות ה"עיר המזרחית" אותה‬ ‫ביקשו החיילים‬ ‫למצוא‪165:‬‬ ‫‪...‬בהמשך דרכנו אל העיר עצמה נתקלנו לפתע בנתיב המרכזי‪ ,‬דרך גדולה ובולטת עברה בצורה‬ ‫ישרה בין הרחובות ועיי החורבות של העיר‪ .‬מנורות גז ועמודי טלגרף ניצבו משני צדדיה‬ ‫במרווחים קבועים‪ .‬היה זה ניגוד מוזר‪ ,‬ההתערבות הצבאית של החדש בישן‪ .‬עזה העתיקה הייתה‬ ‫כמו עיר מהאגדות שקסם טלטל אותה לרסיסים בשעה שישנה‪ .‬ניתן היה לדמיין את שממת בתי‬ ‫האבן הזו כעיר מאוכלסת‪ ,‬מלאה בגברים ונשים המחיים את הצבעים השמחים והעצובים של‬ ‫המזרח‪ .‬הלכנו בדממה אל השדרה המרכזית‪ ,‬מעלה איטי המביא אותך אל הפסגה ‪ --‬המקום‬ ‫המרכזי בו שואבים את המים‪ .‬היה זה מערך נאה של בתי אבן עתיקים‪ ,‬לא כמו אותן מזרקות‬ ‫השתיה ה"אליזבתניות" שפוגשים בבתי הלורדים בפרברים‪ .‬כאן אמת מים הובילה אל חצר גדולה‬ ‫מרוצפת אבן אשר במרכזה מזרקה עם כיור עגול‪ .‬מספר גדול של צדפים נערמו לידה‪ ,‬מה שהביאנו‬ ‫להניח כי נשים ישבו בו ומכרו צדפים כפי שנערות הפרחים שלנו יושבות במקום בו האהבה יורה‬ ‫את חציה בכיכר פיקדילי‪ .‬איזה שאון ופטפטת ידע מקום זה לא כל כך מזמן ובמהלך הדורות!‬ ‫כעת היה הכול יבש ושקט‪ .‬אמת המים שבורה והכל עזב‪...‬‬ ‫‪Rowlands Coldicott, London Men in Palestine, (London: Edward Arnold, 1919). pp. 39-40 165‬‬ ‫‪47‬‬ ‫המפגש עם הריסות המסגד הגדול של עזה בקצה אותו "נתיב מרכזי" אותו מתאר קולדיקוט היה בלתי‬ ‫נמנע ומרבית עדויות החיילים מתארות אותן‪ 166.‬ההפגזה והפיצוץ הפילו חלק מתקרת הקשתות של החלל‬ ‫המרכזי והותירו אותו מלא בערימות עפר ואבנים‪ .‬חלק ממבנה החדרים המוארך שהיה סמוך לחלל‬ ‫המרכזי קרס גם הוא‪ .‬אך האלמנט הבולט ביותר היה הצריח שהתמוטט והותיר אחריו גדם אורכי משונן‪,‬‬ ‫שהתנוסס כאצבע משולשת בקצה הרחוב )ראו לעיל(‪.‬‬ ‫החיילים נדרשו להתעמת עם אחריותם להרס של המבנה ולרוב העדיפו להאשים את החיילים‬ ‫העות'מאנים שהפכו את המסגד למחסן תחמושת ובכך ערבבו בין שני התחומים‪ ,‬האזרחי והצבאי‪,‬‬ ‫שלכאורה לא צריכים היו להתערבב‪ .‬עדויותיהם של החיילים מאלפות לבחינת הנרטיב שאימצו‪ .‬בעוד‬ ‫רבים כתבו כי המסגד חרב לאחר שהפצצות הבריטיות "נאלצו" לפגוע בו‪ ,‬היו כאלה שהבינו או לכל הפחות‬ ‫כתבו כי הדברים התנהלו‬ ‫אחרת‪167 :‬‬ ‫ממרחק קטן נראתה העיר שלמה למעט שני צריחי המסגדים‪ ,‬שנפגעו בטעות כתוצאה מאש‬ ‫ארטילרית‪ .‬הם בלטו בנוף בגדמיהם המשוננים‪ .‬הרושם שהעיר לא נפגעה נוצר הודות לכמות‬ ‫הגדולה של עצים שצמחו בכל רחבי העיר ולבשו כעת את מעטה האביב הירוק שלהם‪ .‬העלים‬ ‫הנעימים למראה החביאו את גזעי העצים המצולקים והשבורים והסתירו את ההריסות חסרות‬ ‫הצורה של הבתים‪ .‬מבפנים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬שרר חורבן גמור‪ .‬נפש חיה לא נראתה בעיר‪ ...‬המסגד‬ ‫ההרוס‪ ,‬שהיה בעבר כנסיה נוצרית אצילית‪ ,‬נהרס כמעט לגמרי‪ ,‬אבל לא על ידי התותחים שלנו‪.‬‬ ‫התורכים השתמשו בו כמחסן תחמושת‪ ,‬באותו חוסר רגישות אופייני לאתרים קדושים של דתם‬ ‫שלהם‪ .‬כשהם נטשו את העיר הם פוצצו את מצבורי הפגזים שהיו שם והותירו את המסגד חרב‪.‬‬ ‫חלק מהקשתות הנמוכות שרד וגם שער נורמני יפיפה אחד‪ ,‬אבל כל השאר נעשה לערימות של‬ ‫נפולת אבן‪...‬‬ ‫הניגודים האלה שעולים בזיכרונות החיילים‪ ,‬בין עתיקוּת אוריינטלית של עיר חיה וססגונית ובין מודרניות‬ ‫של שדה קרב‪ ,‬חוזרים על עצמם בגרסאות כתובות שונות‪ .‬אולם במדיום אחר בו אעסוק בדברים הבאים‪,‬‬ ‫הם קיבלו ביטוי מעניין באופן מיוחד‪ .‬מדובר בשני ציורים שנתרמו למוזיאון המלחמה האימפריאלי‪ ,‬פרי‬ ‫מכחולו של ה"צייר הרשמי" של חיל המשלוח המצרי‪ ,‬ג'יימס מקביי‪ .‬במידה רבה הבין מקביי את החורבן‬ ‫בעיר באופן דומה לחיילים הבריטים‪ ,‬כתוצאה הבלתי נמנעת של הלחימה‪ .‬אולם כאמן השתלבו אל תוך‬ ‫הדימוי שהוא יוצר לעזה בציוריו גם מוטיבים אחרים‪ .‬בדברים הבאים אבקש להציג את הרקע ממנו מגיע‬ ‫מקביי אל חזית עזה ולהסביר כיצד הוא הבין כאמן בריטי את החורבות בהן הוא נתקל בעיר‪.‬‬ ‫‪ 166‬כחלק מהנוהג הצבאי לקטו חלק מהחיילים "מזכרות" מהריסות העיר‪ ,‬בניהן גם כתבי יד שנותרו בהן‪ .‬אחד מהם‬ ‫קולונל בחיל הים הבריטי החזיר בשנת ‪ 1964‬דרך השגריר הבריטי בקהיר ספר קראן עתיק אותו לקח בנובמבר ‪.1917‬‬ ‫הקראן שניצב כיום מאחורי ויטרינה בספרית המסגד הגדול בעיר מוצג לנכנסים כסמל לעושרה של הספרייה לפני‬ ‫שפשעו בה החיילים התורכים והבריטים‪ .‬ראו‪ :‬עבד אל‪-‬לטיף זכי אבו האשם‪" ,‬אל‪-‬מצחף אל‪-‬אסיר בין ע'זת האשם‬ ‫וג'נראלאת לנדן‪ ",‬מוקע אל‪-‬אלוקה אל‪-‬ת'קאפיה‪ 29 ,‬אפריל ‪ .2012‬ראו גם‪ :‬אל‪-‬מביצ' וכלאב‪ ,‬עמ' ‪40‬‬ ‫‪Richard Martin Peter Preston, The Desert Mounted Corps: An Account of the Cavalry Operations in 167‬‬ ‫‪Palestine and Syria, 1917-1918, (Boston: Houghton Mifflin, 1921). pp. 124-125‬‬ ‫‪48‬‬ ‫מקביי גדל בעיירה סמוכה לאברדין )‪ (Aberdeen‬בסקוטלנד‪ ,‬במשפחה עניה בה שימש מגיל צעיר‬ ‫כמפרנס העיקרי‪ ,‬באמצעות עבודה כפקיד בנק‪ .‬הוא לימד את עצמו לצייר כשהיה נער ואת הכשרתו‬ ‫הרשמית הראשונה בתחריט קיבל בהולנד‪ ,‬אליה נסע בשנת ‪ 1910‬בהיותו בן ‪ .27‬משם עבר ללונדון בה עבד‬ ‫שנתיים כשרטט‪ .‬בשנת ‪ 1912‬הוא נסע לטיול למרוקו ממנה חזר עם סדרת ציורים בצבעי מים שעד מהרה‬ ‫קנו לו שם כאמן ייחודי‪ .‬ערב מלחמת העולם הראשונה הוא כבר נודע בזכות יצירות נוספות כאמן תחריט‬ ‫מהשורה הראשונה בבריטניה‪ 168.‬מקביי שוחרר מגיוס לצבא במלחמה בעקבות ראייה לקויה למרחק‪ ,‬אבל‬ ‫מאחר שביקש בכל זאת להתגייס‪ ,‬הוצב בסופו של דבר בינואר ‪ 1916‬ביחידת מדפיסים ושרטטים עורפית‬ ‫בעיר רואן )‪ (Rouen‬בצרפת‪ .‬נראה היה כי הוא יאלץ להזניח את עיסוקו האמנותי אלמלא החלו‬ ‫מתפרסמים באירופה באותו הזמן ציורים מהחזית‪ ,‬פרי יצירתם של אמנים שגויסו ליחידות לוחמות‪ .‬שתי‬ ‫עבודות התפרסמו במיוחד ונעשו למזוהות עם תחום שהלך והוגדר כ"אמנות המלחמה‪ ".‬אלה היו‬ ‫"הקנסיגנטונים בלבנטי" )‪ (The Kensingtons at Laventie‬שצייר אריק קנינגטון )‪ (Kennington‬ב‪,1915-‬‬ ‫לאחר ששוחרר משירות כתוצאה מפציעה; ו"מכונת הירייה" )‪ ,(La Mitrailleuse‬של הפוטוריסט‬ ‫כריסטופר נבינסון )‪ ,(Nevinson‬מאותה שנה‪ 169.‬אלה‪ ,‬ואחרים שביקשו לשקף את החיים במלחמה‪ ,‬הקנו‬ ‫לצופים בעורף תחושה שלא עברה בצילומים שנפוצו באירופה‪ .‬אל מול השעתוק הצילומי הקר‪ ,‬ציורים‬ ‫העניקו נופך של חד פעמיות והציעו פרשנות לגיטימית לפרסום אל מול צילומים שלעתים היו חריפים מדי‬ ‫או‪ ,‬להיפך‪ ,‬סתמיים מדי‪ .‬באופן מפתיע‪ ,‬ציורים שידרו ישירות ומהימנות של המתחולל בחזית‪ ,‬והחלו‬ ‫להיות מצרך‬ ‫מבוקש‪170.‬‬ ‫כמו "משוררי המלחמה‪ ",‬בעיקר בהקשר הבריטי‪ ,‬שיקפו הציירים את החוויה‬ ‫הרגשית שהייתה המלחמה עבור החיילים‪ .‬הצריכה הגוברת של פרשנות אמנותית כזו גיבשה את מעמדם‬ ‫של אותם ציירים כבעלי מומחיות‪ ,‬והם הפכו ל"אמני‬ ‫המלחמה‪171 ".‬‬ ‫בכוחן של עדויות וויזואליות מהחזית היה כדי לשרת את מאמץ המלחמה דרך שימוש בהן לצרכי‬ ‫תעמולה‪ .‬הגוף המרכזי שעסק בכך תחת קבינט המלחמה הבריטי היה "משרד התעמולה המלחמתית"‬ ‫)‪ ;(War Propaganda Bureau‬המוכר גם בשם ה"וולינגטון האוס" )‪ ,(Wellington House‬על שם מבנה‬ ‫המפקדה שממנה פעל‪ .‬גוף זה אסף צילומים וציורים של החזית וממנה‪ ,‬והפיץ אותם בפורמטים שונים‪:‬‬ ‫מתמונות על קופסאות סיגריות‪ ,‬דרך כרזות ברחוב ותמונות בעיתונות‪ ,‬ועד חוברות כמו המלחמה‬ ‫‪ 168‬ראו למשל‪“The Etching of James McBey,” The Saturday Review, 9 November 1918 :‬‬ ‫‪ 169‬ראו למשל את הדיון בשתי היצירות ועל מעלות הציור אל מול הצילום אצל‪Baker Collins, “War Paintings,” :‬‬ ‫‪Saturday Review of Politics, Literature, Science and Art, 7 October 1916. p. 342-342; Laura Brandon,‬‬ ‫‪Art and War, (London: I.B Tauris, 2007). p. 42.‬‬ ‫‪ 170‬על חסרונות הצילום במלחמה ראו‪Deborah Cohen, “The War No Image Could Capture,” The Atlantic :‬‬ ‫‪Monthly, (Dec 2013). pp. 102-114‬‬ ‫‪ 171‬השתתפותם של אמנים מודרניסטים ואוונגרדיים כחיילים נתפסה גם בתוככי הקהילה האמנותית כחוויה שנועדה‬ ‫לנער את האמנות העכשווית ובהקשר זה התפתח זרם אמני המלחמה‪ .‬ראו‪Sue Malvern, Modern Art, Britain :‬‬ ‫‪and the Great War, (New Haven: Yale University Press, 2004). p.6‬‬ ‫‪49‬‬ ‫המצולמת )‪ .(War Pictorial‬גם מוזיאון המלחמה הבריטי שתכנונו החל להתגלגל במרץ ‪ ,1917‬נועד לשמש‬ ‫כבמה להצגת ציורים מהחזית‪ .‬בעוד צילומים מהחזית נתקלו פעמים רבות בחומת הצנזורה הצבאית‬ ‫שמנעה את הפצתם‪ ,‬ציורים‪ ,‬יהיה תוכנם אשר יהיה‪ ,‬נתפסו כניטרליים מבחינה מודיעינית וכמדיום שאינו‬ ‫פוגע בצנעת המתועדים‪.‬‬ ‫אחד האמצעים היעילים ביותר מבחינה תעמולתית היו עדויות ויזואליות של ההרס והחורבן‬ ‫שיצרו הגרמנים בבלגיה ובצרפת‪ ,‬מה שזכה באותו הזמן לכינוי התקשורתי הקליט "האונס של בלגיה"‬ ‫)‪ .(The Rape of Belgium‬צילומים של מבנים ממוטטים‪ ,‬כמו עדויות חיילים ואזרחים‪ ,‬נועדו גם לגייס‬ ‫את החברה פנימה אך בעיקר פנו החוצה אל מדינות ניטרליות ובראשן ארצות הברית‪ ,‬על מנת לגייסן אל‬ ‫מחנה מעצמות ההסכמה נגד גרמניה‪ 172.‬קריקטורה צרפתית נפוצה בשם "קולן של החורבות" ) ‪La Voix‬‬ ‫‪ ,(de Ruines‬לדוגמא‪ ,‬ביקשה לאפשר לחורבות לדבר על מנת שהן עצמן יאשימו את הגרמנים‬ ‫בהרס‪173.‬‬ ‫אמנים בחזית שאבו מרוח זו וסיפקו אף הם עדויות מצוירות להרס‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬המלחמה‬ ‫הפיחה רוח תזזית באסתטיזציה האמנותית של חורבות והריסות שאפיינה את ציור החורבות הפיטוריסקי‬ ‫של המאות השמונה עשרה והתשע עשרה‪ .‬האסתטיקה של "הנשגב" )‪ ,(Sublime‬שייחסה הנאורות‬ ‫לאלימות שמעל כוחו של האדם ובעיקר לאיתני הטבע‪ ,‬נמצאה כעת מחדש בדמות כוחה הבלתי נתפס של‬ ‫הארטילריה להשחית‪ .‬תוצר האלימות הזו‪ ,‬החורבן‪ ,‬ההרס והשממה של שדה הקרב נעשו לנושא מרכזי‬ ‫ביצירתם של אמני מלחמה‪ ,‬והולידו דימויים שהתעלו בכמה מידות על אלו‬ ‫המצולמים‪174.‬‬ ‫‪Christopher Fischer, “Of Occupied Territories and Lost Provinces: German and Entente Propaganda 172‬‬ ‫‪in the West during World War I,” in: Troy R.E Paddock (ed.), World War I and Propaganda, (Leiden:‬‬ ‫‪ ; Brill, 2014). pp. 201-206‬דימויי אונס‪ ,‬עושק והשפלה הופיעו תדיר בתיאור הכיבוש הגרמני את בלגיה‪ .‬בסוף‬ ‫שנת ‪ 1917‬החל להופיע בניו יורק טריביון‪ ,‬נספח קבוע תחת הכותרת "האונס של בלגיה" ובו עדויות ראייה מהכיבוש‬ ‫הגרמני‪ .‬ראו‪Hugh Gibson, “The Rape of Belgium,” The New York Tribune,” 1917. :‬‬ ‫‪Victor Prouve, La Voix Des Ruines, Poster Drawing, 1918, Bibliotheque Nationale de France. 173‬‬ ‫‪“The Age of Artillery,” Art of the First World War Website, (Last Accessed at 13/6/2015). 174‬‬ ‫לדוגמאות בולטות ליצירות שעסקו בחורבות ראו למשל את מרבית עבודותיו של אדריאן היל )‪ ,(Hill‬כמו גם את‪:‬‬ ‫‪Oskar Kokoschka, Isonzo-Front, Pastel on Paper, 1916, Jenisch Museum, Vevey; Pierre Bonnard, Un‬‬ ‫;‪village en ruines près du Ham, 1917, oil on canvas, Musée d'Histoire Contemporaine - BDIC, Paris‬‬ ‫‪Félix Vallotton, L'église de Souain en silhouette, 1917, oil on canvas, National Gallery of Art,‬‬ ‫‪ Washington; John Singer Sargent, A Street in Arras, 1918, Watercolour, IWM, London.‬על רעיון‬ ‫ה"נשגב" באסתטיקה של החורבה ראו‪Michel Makarius, Ruins, (Paris: Flammarion, 2004). pp. 81-82 :‬‬ ‫‪50‬‬ ‫על מנת ליעל את השימוש בציורים לצרכי התעמולה‪ ,‬החליט הוולינגטון האוס על שליחתם של‬ ‫אמנים מקצועיים אל החזיתות כדי שיספקו יצירות אמנות בשירות המדינה‪ .‬כך נולד‪ ,‬לצד אמני המלחמה‬ ‫העצמאיים‪ ,‬תפקידו של ה"אמן הרשמי"‪ 175.‬הראשון שגויס לשמש בתפקיד זה על ידי ה"וולינגטון האוס"‬ ‫היה מורהד בון )‪ ,(Bone‬שהתמחה עוד לפני המלחמה בציור תרשימים ריאלסטיים קודרים של ערים‪,‬‬ ‫מכונות‪ ,‬מפעלים וחורבות‪ .‬סגנונו של בון שבקר את התעשייה ואת המודרניזם של סוף המאה התשע עשרה‬ ‫התאים באופן מדויק לייצוג ההרס בערים הצרפתיות החרבות ריימס )‪ (Reims‬ואיפר‬ ‫)‪176.(Ypres‬‬ ‫בון‬ ‫נשלח לצרפת בחודש יוני ‪ 1916‬שעה שהקרב על הסום היה בעיצומו‪ ,‬ובחודש נובמבר כבר החלה באנגליה‬ ‫ההפצה של מה שיהיה לסדרה של עשר חוברות "החזית המערבית" )‪ (The Western Front‬מאוירות פרי‬ ‫מכחולו‪ .‬החוברות אכן מילאו את מבוקשם של שולחיו ותיארו את שדות הקרב‪ ,‬כלי המלחמה ובעיקר‬ ‫הרבה מבנים חרבים וערים הרוסות‪ .‬מספר יצירות בולטות נעשו מיד למזוהות עם אמנות המלחמה כמו‬ ‫ה"טאנקים" )‪ (The Tanks‬שתיאר את המכונות המפלצתיות בהן החלו להשתמש בספטמבר ‪,1916‬‬ ‫והפנורמה הנופית של ה"קרב על הסום" )‪ .(The Battle of the Somme‬את כריכת החוברת הראשונה‬ ‫והשנייה עיטרו רישומיו של ה"בתולה הקורסת" )התמונה השמאלית לעיל(‪ ,‬בהם נעסוק בהרחבה בהמשך‪,‬‬ ‫שהיו כעין דיוקנאות של הכנסייה של העיר אלברט שעל‬ ‫הסום‪177 .‬‬ ‫בשעה שציוריו של בון הלכו והתפרסמו‪ ,‬ג'ימס מקביי ביחידת המדפיסים בה שרת לא הורשה‬ ‫בתחילה לצייר או להגיע לשדה הקרב‪ ,‬אולם לאחר התעקשות ותוך הפגנת כשרון הדבר הותר לו‪ .‬שתי‬ ‫סדרות של ציורים שצייר אז המתארות את כבשני בתי היציקה בצרפת )‪ (France at Her Furnaces‬ואת‬ ‫שדה הקרב של הסום )שתי התמונות להלן( התפרסמו עד מהרה בלונדון ובארצות הברית והקנו לו מיד‬ ‫‪Susie and Meiron Harris, The War Artists: British Official War Art of the Twentieth Century, 175‬‬ ‫‪(London: Michael Josoh, 1983). pp. 6-7‬‬ ‫‪Harris, p.9 176‬‬ ‫‪The Western Front: Drawings, (London: Published by Authority of War Office From the Offices of 177‬‬ ‫)‪Country Life‬‬ ‫‪51‬‬ ‫מעמד של אמן מלחמה‪ .‬מחוץ לסדרות האלה צייר מקביי גם גרסה משלו ל"בתולה הקורסת" של העיר‬ ‫אלברט שלא זכתה לפרסום רב )לעיל מצד ימין(‪ 178.‬על אף ההכרה הכמעט מידית בו כאמן מלחמה‪ ,‬הוא עוד‬ ‫לא היה "אמן רשמי" כמו בון‪ .‬אך צירוף של הזדמנויות היסטוריות סללה את דרכו‬ ‫לשם‪179 .‬‬ ‫לאור תפוצתם האדירה וההכרה בחשיבותם של ציורי החזית המערבית של בון‪ ,‬ביקש ארצי'בלד מאריי –‬ ‫המפקד בפועל של חיל המשלוח המצרי‪ ,‬אליו התוודענו קודם – מהווילינגטון האוס בינואר ‪ 1917‬לקבל גם‬ ‫אל שורותיו צייר שיתעד את ההתקדמות בשדה הקרב‪ .‬היה זה לאחר הניצחון הבריטי בקרב על רפיח ב‪9-‬‬ ‫בינואר‪ ,‬כאשר המגמה להמשיך ולהתקדם אל תוך ארץ הקודש הייתה ברורה‪ ,‬ומכאן גם הצורך בתיעוד‬ ‫אומנותי‪ .‬ללא כל קשר לכך‪ ,‬בחודש פברואר שלאחר מכן הוקם תחת קבינט המלחמה הבריטי "מיניסטריון‬ ‫המידע" )‪ (Ministry of Information‬שנועד לרכז תחתיו את כל פעילות התעמולה שניהלו גופים שונים‪,‬‬ ‫ובתוכם גם הוולינגטון האוס‪ .‬עבור הנתח האמנותי של הפעילות‪ ,‬המשמעות הייתה תקציבים גבוהים הרבה‬ ‫יותר‪ ,‬שאפשרו להעסיק כעת עוד ציירים‪.‬‬ ‫‪180‬‬ ‫מקביי‪ ,‬שכבר קנה לו שם כצייר תחריטי נוף וצבעי מים‬ ‫ב"אוריינט" מחד גיסא וכאמן מלחמה מאידך גיסא‪ ,‬נמצא מתאים כדי למלא את בקשתו של מאריי בחזית‬ ‫ארץ ישראל והוא התמנה לתפקיד כ"אמן הרשמי" של חיל המשלוח המצרי ב‪ 21-‬באפריל ‪ .1917‬הוא הונחה‬ ‫"לצייר תמונות מלחמה משדות הקרב במצרים ובארץ ישראל הן למטרת תעמולה והן כתיעוד היסטורי‬ ‫עבור העתיד‪ ".‬כדוגמא לעבודות שעליו לייצר הוא קיבל לידיו עותקים מחוברות "החזית המערבית" של‬ ‫בון‪.‬‬ ‫‪181‬‬ ‫מקביי הגיע לפורט סעיד ב‪ 27-‬ביוני ‪ ,1917‬אולם קשיים בירוקרטיים ובעיקר תחבורתיים עיכבו‬ ‫אותו בקהיר ולאחר מכן שוב בפורט סעיד‪ ,‬שם עסק בתיעוד הארגון מחדש של יחידות חיל המשלוח המצרי‬ ‫‪James McBey, “Albert,” in: Martin Hardie and Charles Carter (eds.) Etchings and Dry Points of 178‬‬ ‫‪James McBey (1883-1959), (San Francisco: Alan Wofsy Fine Arts, 1997). p. 179‬‬ ‫‪ 179‬על התפוצה של ציוריו ראו למשל‪“A Few November Exhibitions,” The Art World, Vol. 3\3 (December :‬‬ ‫‪1917). p. 234‬‬ ‫‪Harris, p. 22 180‬‬ ‫‪Idem, p. 24 181‬‬ ‫‪52‬‬ ‫בידי המפקד החדש‪ ,‬אדמונד אלנבי‪ .‬אל קו החזית ממש הגיע מקביי רק כחודש לפני כיבושה של העיר עזה‪,‬‬ ‫בספטמבר‬ ‫‪182.1917‬‬ ‫ציוריו הראשונים מהחזית מתארים את הפגזת העיר מקו השוחות‪ .‬עזה נראית בהם‬ ‫כמטחווי תותח מעמדות החיילים ועמודי העשן שעולים ממנה מעידים כי שלוחי המצווה של הצבא הבריטי‬ ‫‪-‬פגזי הארטילריה ‪ -‬כבר החלו להגיע‬ ‫ליעדם‪183 .‬‬ ‫מקביי נכנס אל העיר ככל הנראה יחד עם החיילים הראשונים לאחר כיבושה ב‪ 7-‬בנובמבר‬ ‫ויומיים לאחר מכן צייר את שני הציורים של חורבות‬ ‫העיר‪184 .‬‬ ‫בשניהם מופיעות חורבות המסגד‪ ,‬באחד‬ ‫כחלק מנופו של הרחוב הראשי שחרב ובשני כאובייקט המרכזי בציור‪ .‬כאמן וכמי שבא מהחזית המערבית‬ ‫מקביי היה מודע לערך של חורבות כאלמנט אמנותי בכלל ואת האפקט התעמולתי החשוב שהיה להן‬ ‫בתקופת המלחמה בפרט‪ .‬דוגמא אחת כזו הכיר בוודאי מקביי מקרוב לפני הגיעו לעזה‪ :‬הכנסייה של העיר‬ ‫אלברט שנפגעה בקרב על הסום‪ .‬מקביי צייר‪ ,‬כזכור )לעיל עמ' ‪ ,(51‬את הכנסייה שבראשה פסלה של מריה‬ ‫אוחזת בישו התינוק‪ ,‬נטוי על צדו ותלוי על מספר כבלי מתכת בשל פגיעה שספג‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הוא החזיק‬ ‫עותקים מחוברות "החזית המערבית" ובהן גם מספר גרסאות של בון ל"הבתולה הקורסת"‪ 185.‬הכנסייה של‬ ‫אלברט והפסל הנפול בראשה הייתה לא רק מחזה מוכר עבור מאות אלפי החיילים שעברו דרך העיר אל‬ ‫עבר חזית הסום‪ ,‬אלא נעשתה סמל גם בחזית הבית להרס שחוללה המלחמה בערי צרפת‪ .‬אמונה רווחת אף‬ ‫גרסה כי הצבא שיפיל סופית את פסל הבתולה יפסיד‬ ‫בקרב‪186 .‬‬ ‫כמו הכנסייה של אלברט והקתדרלות‬ ‫החרבות האחרות בחזית הסום‪ ,‬גם המסגד הגדול של עזה היה האלמנט המרכזי בנוף שדה הקרב עבור‬ ‫החיילים‪ ,‬וכפי שראינו‪ ,‬גם דבר הריסתו נודע עד מהרה לתושבי הארץ‪ .‬ואכן‪ ,‬כשמסתכלים על האופן בו‬ ‫בחר מקביי לצייר את דיוקנו של המסגד ההרוס של עזה‪ ,‬ועל גרסה מאוחרת של בון‪ ,‬צייר המלחמה‬ ‫הראשון‪ ,‬ל"הבתולה הקורסת" קשה שלא להבחין במבט האמנותי המשותף לשנים )להלן המסגד של מקביי‬ ‫מימין והבתולה הקורסת של בון‬ ‫משמאל(‪187.‬‬ ‫‪“James Mcbey 1917-1928,” The Imperial War Museum Website. (Last Accessed : 4 June 2015). 182‬‬ ‫‪ 183‬ראו למשל‪James McBey, No Title, Watercolor and Ink on Paper, 22 September 1917, IWM; James :‬‬ ‫‪McBey, Shells Bursting at Dawn on the Trenches around Ali-el-Muntar, Watercolor and Ink on Paper,‬‬ ‫‪29 October 1917, IWM.‬‬ ‫‪James McBey, Debris: A Street in Gaza, chalk and watercolor on paper, 1917, art.IWM ART 1521, 184‬‬ ‫‪IWM; James McBey, The Minaret, Gaza, Ink and watercolor on paper, 1917, art.IWM ART 1678,‬‬ ‫‪IWM.‬‬ ‫‪The Western Front: Drawings, (London: Published by Authority of War Office From the Offices of 185‬‬ ‫‪Country Life, 1916). Vol.1; Vol.2‬‬ ‫‪Paul Fussell, The Great War and Modern Memory, (London: Oxford University Press, 1975). 186‬‬ ‫‪pp.131-135‬‬ ‫‪Muirhead Bone, Albert Church- After Bombardment By the Germans, Lithograph on Paper, 1918. 187‬‬ ‫‪Art.IWM REPRO 000684 12, IWM‬‬ ‫‪53‬‬ ‫בשני הציורים מותחים המבנים את המבט לאורך הציור בקצותיהם המחודדים‪ ,‬כאשר מצדדיהם מבנים‬ ‫שונים המעצימים את גובהם‪ .‬הכנסייה והמסגד עומדים בלב שני הגיליונות‪ ,‬אך ממוקמים לצד נקודת‬ ‫המגוז של הרחוב שלצדם ולא במרכזו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬המאפיין הבולט ביותר‪ ,‬אולי‪ ,‬הוא כי לרגלי שני‬ ‫המבנים ניצבת עם גבה אל הצופה אותה הדמות חבושת הכובע‪ ,‬ככל הנראה חייל‪ ,‬המעניקה תחושה של‬ ‫בדידות או של נטישה‪ ,‬כמו הכול עזבו ורק החורבות‬ ‫נותרו‪188.‬‬ ‫שני הציירים ככל הנראה לא תאמו את‬ ‫ציוריהם ואף לא ביקשו לעשות מחווה זה לזה‪ ,‬בשעת היצירה‪ ,‬אולם מתוך תפיסתם הדומה את המשמעות‬ ‫האמנותית של המונומנט החרב הם הוציאו מתחת ידיהם יצירות דומות‪ .‬השניים מתבססים ביצירתם על‬ ‫התובנה כי המבט האמנותי על החורבה מחזיר למבנה את האסתטיקה שאבדה לו עם פעולת ההרס‪ .‬זו‬ ‫אסתטיקה בעלת תפקיד פוליטי‪ ,‬כזו שנועדה לעורר את הלב‪ ,‬להצביע על ההרס ולקבוע מי האכזר ומי‬ ‫האשם בו‪.‬‬ ‫אולם יצוא התפיסה האירופית על חורבות המלחמה אל המסגד של עזה אינה מושלמת ביצירתו‬ ‫של מקביי‪ .‬מבט נוסף מגלה כי בה בשעה שהוא ניסה להעביר אל הדף את האפקט המטלטל של החורבן‬ ‫הוא ביקש באופן מודע גם לרכך אותו‪ .‬ניתן להבין זאת מכך שאל מול האקספרסיוניזם של הרישומים‬ ‫הקודרים שהפיק בחזית המערבית‪ ,‬כמו סדרת הכבשנים של צרפת או הגרסה שלו ל"בתולה הקורסת"‪,‬‬ ‫הציורים מהמזרח התיכון הצטיינו בצבעוניות ובקלילות‪ .‬מראשית המסע בספינה אל פורט סעיד החל‬ ‫מקביי להשתמש בצבעי מים‪ ,‬מה שהקנה לתרשימיו מראה גולמי ורך יותר‪ ,‬כך‪ ,‬במעבר אל החזית‬ ‫המזרחית נעשו ציוריו רומנטיים יותר ופחות מלחמתיים‪ .‬ההתקדמות בסיני‪ ,‬הקרבות בחזית עזה וכמובן‬ ‫הכניסה לירושלים‪ ,‬צוירו אל תוך תפאורת נופיה של ארץ הקודש‪ .‬כמו עבור המדינאים והחיילים‪ ,‬גם‬ ‫לציירים‪ ,‬הארץ לא הייתה שדה קרב אקראי שנבחר משיקולים טקטיים‪ ,‬אלא אתר שכיבושו עמד כיעד‬ ‫‪ 188‬את אותו אדם ניתן לזהות גם בחורבה מפורסמת אחרת שצייר בון‪ .‬זו הופיעה בחוברת השלישית של "החזית‬ ‫המערבית‪ ",‬שם נותרו על עומדם רק שרידי מגדל הכנסייה של העיירה בקורדל בקור )‪ (Bécordel-Bécourt‬על נהר‬ ‫הסום‪ .‬ראו‪The Western Front: Drawings. Vol 3 (Feb. 1917). p. 21. :‬‬ ‫‪54‬‬ ‫בפני עצמו ‪ --‬חלק משרשרת מסעי מלחמה‬ ‫היסטוריים‪189.‬‬ ‫חורבות המלחמה הנוכחית יכלו ברוח זו‬ ‫להתפרש כלא יותר מעוד שכבה שנוספה על גבי חורבות עתיקות שנערמו בארץ מאז כיבושיו של יהושע‪.‬‬ ‫תפיסה זו זה באה לידי ביטוי באופן בו צייר מקביי את חורבותיו של המסגד של עזה‪ .‬צבעי המים וסגנון‬ ‫הרישום מעניקים להן הוד של רומנטיקה‪ ,‬בה הקונקרטיות המזעזעת והמידית של ההרס‪ ,‬אותה ביטא‬ ‫למשל אל‪-‬טבאע ‪ ,‬מיטשטשת אל תוך מערבולת פסטלית רפויה‪ .‬שלא כמו ההקפדה על שקעי החלונות‪ ,‬זיזי‬ ‫האבן והמנח חסר החיים של הבתולה המוזהבת על ראש הכנסייה באלברט‪ ,‬בציוריהם של מקביי או של‬ ‫בון‪ ,‬פירמידת האבן המעורפלת שנותרה מצריח המסגד ההרוס בעזה מתוארת בציור כמעט כמו משאר‬ ‫גיאומורפולוגי‪.‬‬ ‫מקביי נשען כאן על מסורת ארוכת שנים‪ ,‬בה חורבותיו של המזרח נתפסו כחלק מהטבע שלו‪,‬‬ ‫וכמשמרות עדות לפאר קדום אל מול הווה אנושי שקפא בזמן‪ .‬את התפיסה הזו טיפחו ותחזקו‬ ‫ארכיאולוגים וציירי תחריט אוריינטליסטים שדרך ספרות מסעות‪ ,‬פרויקטים כמו ארץ ישראל הציורית‬ ‫)‪ (Picturesque Palestine, Sinai and Egypt‬ומחקרים כמו אלה של הקרן הבריטית לחקירת ארץ‬ ‫ישראל )‪ ,(Palestine Exploration Fund‬הציגו באירופה לאורך כמעט חצי מאה את נופה של ארץ‬ ‫הקודש ובעיקר את חורבות אתרי התנ"ך והברית החדשה החבויות‬ ‫בה‪190 .‬‬ ‫המלחמה המשיכה מסורת זו‬ ‫ביתר שאת‪ ,‬וספרי מסעות הטיילים הומרו בספרי מסעות החיילים‪ .‬תלאות הדרך הגנריות של ספרות‬ ‫המסעות אל מול הפקידים העו'תמאנים או פשיטות הבדואים הוחלפו אמנם בחוויות הקרב‪ ,‬אך המעבר‬ ‫דרך האתרים העתיקים ותחושת הגילוי וההתרגשות המשתקפת מהטקסט נשמרה‪ .‬אין תימא אפוא‬ ‫ששניים מבין הספרים הראשונים מסוגת מסעי הקרבות‪ ,‬שפורסמו עוד במהלך המלחמה ומיד אחריה‪ ,‬לוו‬ ‫באיוריו של מקביי‪ .‬נופיו של המזרח ואתריה הקדומים של הארץ משתלבים בהם כמו באורח טבעי עם חיי‬ ‫המלחמה ושדות‬ ‫הקרב‪191.‬‬ ‫אולם לא מדובר כאן על מקורות השראה אמנותיים גרידא‪ ,‬בציור חורבות המסגד של עזה הגדיל‬ ‫מקביי לעשות והצעיד את רעיון האסתטיזציה האוריינטליסטית של החורבות הקדומות צעד אחד קדימה‪,‬‬ ‫כשהוא מחיל אותו על הריסות טריות מהמלחמה הנוכחית‪ .‬במחי מכחול‪ ,‬מקביי מיישן את חורבות המסגד‬ ‫‪ 189‬על המוטיב הצלבני בכיבוש הבריטי ראו‪ :‬איתן בר יוסף‪" ,‬מסע הצלב האחרון‪ :‬המערכה על ארץ ישראל בראי‬ ‫התעמולה הבריטית‪ ",‬ג'מאעה‪ ,‬י"ב )‪ .(2004‬עמ' ‪.40-11‬‬ ‫‪ 190‬אודות הפרויקטים הנ"ל ראו‪ :‬סו רייני‪" ,‬איורים 'נדרשים בדחיפות'‪ :‬פרויקט 'פלסטינה הציורית‪,1883-1878 ',‬‬ ‫קתדרה‪) 99 ,‬ניסן תשס"א(‪ .‬עמ' ‪ ;114-65‬יהושע בן אריה‪ ,‬צייריה וציוריה של ארץ ישראל‪) ,‬ירושלים‪ :‬יד יצחק בן צבי‪,‬‬ ‫‪ .(1993‬עמ' ‪ ;241-229 ,61-60‬איתן בר יוסף שסקר לעומק את עושר היצירה האנגלית שהציגה את ארץ הקודש הראה‬ ‫כיצד נעשתה הארץ למקום מוכר ול"בית" בתרבות האנגלית‪ .‬ראו‪Eitan Bar- Yosef, The Holy Land in English :‬‬ ‫‪Culture 1799-1917: Palestine and the Question of Orientalism (Oxford: Clarendon Press, 2005). p.85‬‬‫‪88‬‬ ‫‪Hector Dining, Nile To Aleppo: With the Light Horse in the Middle East, (London: George Allen & 191‬‬ ‫‪Unwin, 1920); W. T. Massey, The Desert Campaign, (London: Constable & Co, 1918).‬‬ ‫‪55‬‬ ‫של עזה שזה לאחרונה הופגז והופך אותן מפצעים טריים ל"עתיקות" ‪ --‬שכיות החמדה של‬ ‫הארץ‪192.‬‬ ‫לפעולה הזו אפקט מובהק של דה‪-‬פוליטיזציה של החורבן‪ .‬בעוד שתיעוד מצויר או מצולם של חורבות‬ ‫בבלגיה וצרפת שימש בתעמולה הבריטית ככתב אישום נגד גרמניה‪ ,‬חורבותיה של עזה להם אחראית‬ ‫הארטילריה הבריטית מוצגות כחלק מאופייה הנופי של הארץ‪ .‬פעולת תיעוד ההרס הפכה כאן מהסרת‬ ‫המסכה מעל האלימות המתועשת של המלחמה לחלק מישועת חורבותיה של ארץ הקודש‪.‬‬ ‫הד לרעיון כוחו של האמן להחליק בדמיונו וביצירתו את הריסות המלחמה מופיע גם בכתביו של‬ ‫דונלד מקסוול )‪" ,(Maxwell‬אמן רשמי" נוסף‪ ,‬שנשלח על ידי הצי הבריטי גם הוא לצייר בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בתיעוד חוויותיו בעזה ההרוסה ביומן המסע שפרסם הוא דן באופן מאלף בטבען החמקמק של החורבות‬ ‫בעיר בין ישן‬ ‫וחדש‪193 :‬‬ ‫]גם[ בימים כתיקונם מבני הבוץ האלה הם מקומות כל כך ממוטטים ומטים לנפול שקשה לומר‬ ‫אם הם ]כך מפני ש[ הופצצו או שנעשו כאלה מתוך הזנחה‪ .‬אם בבניין שנבנה מלבנים מיובשות‬ ‫בשמש ]לבני בוץ[ רק נפער חור‪ ,‬קל מאוד להטליא אותו ונראה כי העניים ]של עזה[ גרים בבתים‬ ‫ההרוסים למחצה האלה עם העליבות הציורית שלהם‪ ,‬כאילו דבר לא קרה‪ .‬כמו כל כך הרבה‬ ‫דברים במזרח‪ ,‬חלק מקירות הבוץ האלה נראים מרשימים ממרחק‪ .‬הבניינים הציוריים לאורך‬ ‫הרכס שציירתי כ"חומותיה של עזה" למשל‪ ,‬עשויים להיות חומותיה הבצורות של עיר עתיקה‪ .‬רק‬ ‫כשתתקרב ותמצא שהם למעשה תוצר של עבודת כפיים עלובה ורשלנית תבין עד כמה אור שמש‬ ‫בהיר שמרימן אל השמים עשה למענם על דרך האידאליזציה‪.‬‬ ‫כמו מקביי‪ ,‬גם עבור מקסוול חורבותיה של עזה הן הן מצבה הטבעי של העיר ועל כן אין זה משנה אם הן‬ ‫תוצאת ההפגזות או פגעי הזמן‪ .‬העיקר הוא "ציוריותן"‪ .‬גדולתו של אמן לדידם היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬ביכולתו‬ ‫למצוא את הזווית והמרחק בהם יוכל לעצב "סתם" הריסות‪ ,‬כמו היו חורבות בעלות משמעות‪ 194.‬משמעות‬ ‫זו יכולה להיות אכזריותו של האויב‪ ,‬או גאולת אתרי התנ"ך‪.‬‬ ‫שלוש הדרכים שהוצגו כאן להישיר מבט אל חורבנה של עזה מעידות כיצד הריסות מאפשרות‬ ‫למתבוננים בהם לחרוג מהזמן והמרחב המלחמתיים המקומיים‪ ,‬ולמזג בין עתיד פוטנציאלי ועבר היסטורי‬ ‫או מדומיין‪ .‬הן מפגישות את המביטים בחורבות עם זיכרונות‪ ,‬פחדים ואמונות שמעניקים להן משמעות‬ ‫שפורצת את גבולות שדה הקרב ואת מסגרות הזמן של הכרוניקאים הצבאיים‪ .‬הפיקוד הצבאי הבריטי‬ ‫‪ 192‬בשנת ‪ 1934‬יבקש האדריכל הנאצי אלברט שפאר לתכנן מבנים על פי "חוק ההתבלות"‪ -‬שימוש בטכניקות‬ ‫וחומרים שיאפשרו להם להראות מרשימים כחורבות בעתיד‪ .‬מקביי למעשה הקדים את הרעיון הזה בכך שהעניק‬ ‫בציוריו להריסות חדשות את הנופך החרב‪ .‬ראו‪ :‬אלברט שפאר )תרגום‪ :‬עדנה קורנפלד(‪ ,‬בתוככי הרייך השלישי‪:‬‬ ‫זיכרונות‪) ,‬תל אביב‪ :‬בוסתן‪ .(1979 ,‬עמ' ‪.64-63‬‬ ‫‪Donald Maxwell, The Last Crusade, (London: John Lane, 1920). pp. 113-114 193‬‬ ‫‪ 194‬הצייר האוסטרלי גורג' למברט )‪ (Lambert‬שהיה במלחמה לאמן הרשמי של כוח אנז"ק‪ ,‬בחר להתעלם כלל‬ ‫מחורבותיה של עזה והחליט לציירה ממרחק בטוח מבלי שהציור מזכיר כלל שהעיר נפגע‪ .‬בציורו גם המינארטים‬ ‫נותרו על עמדם‪ .‬ראו‪Gorge Washington Lambert, Gaza From Anzac Ridge, Oil with pencil on wood :‬‬ ‫‪panel, March 1918, ART02701, Australian War Memorial Website.‬‬ ‫‪56‬‬ ‫חשש מהקונקרטיות שבמעשה ההרס‪ ,‬שעלולה הייתה להצמיח גם את ההרס הנגדי‪ .‬כמו המצביא הרומי‬ ‫סקיפיו אפריקנוס‪ ,‬שבזמן שכבש את קרתגו דמע למראה העיר הנהרסת בידי חייליו מפני שהבין שגם על‬ ‫האימפריה הרומית שלו יבוא יום אחד הקץ‪ ,‬כך אימפריאליסטים בראשית המאה העשרים הבינו את‬ ‫החורבן מעשה ידיהם כמבשר את חורבנם שלהם‪ 195.‬למבנים הרוסים כמו המסגד של עזה‪ ,‬הם ידעו‪ ,‬אפקט‬ ‫שלא ניתן לחזות‪ .‬עת'מאן אל‪-‬טבאע כבר חווה ממש את הסוף הבלתי נמנע של כל מבנה‪ ,‬עיר ותרבות‪ .‬דרך‬ ‫החורבנות הערביים והמוסלמיים ההיסטוריים הוא ראה את עצמו כחלק משרשרת ארוכה של מי‬ ‫שאהבותיהם ואמונותיהם עומדים למבחן האם יוכלו לסבול את ייסורי הפרידה והחורבן‪ .‬אל‪-‬טבאע‬ ‫והקצינים הבריטים הציבו את עצמם בעמדה בה לא הם שמסתכלים על החורבות אלא אלו הן שמסתכלות‬ ‫עליהם‪ .‬ג'יימס מקביי‪ ,‬לעומתם‪ ,‬אימץ דרך ציוריו מבט מרוחק וזהיר‪ .‬הוא בחר להביט במסגד ההרוס לא‬ ‫דרך עיניו שלו אלא דרך עיניהם של ציירי מלחמה אירופאים ואוריינטליסטים שהעניקו לחורבות משמעות‬ ‫תעמולתית מחד ורומנטית מאידך‪ .‬המבט העקיף שהוא מאמץ מסומל בציוריו בדמות חבושת הכובע לרגלי‬ ‫המסגד‪ .‬כך מרחיק מקביי את עצמו מהחורבה ומדגיש כי לא הוא שמביט בה‪ ,‬אלא הדמות בעלת‬ ‫הכובע‪196.‬‬ ‫הצייר המרוחק נמצא שם רק כדי לתאר את הסצנה הזו בהתרחשותה‪.‬‬ ‫‪ 195‬ראו‪Julia Hell, “Imperial Ruin Gazers, or Why Did Scipio Weep?” in: Julia Hell and Andreas :‬‬ ‫‪Schonle, Ruins of Modernity, (Durham: Duke University Press, 2010). pp.169-170‬‬ ‫‪" 196‬מה יותר מגרה מגיהינום של אחרים‪ ,‬תגיד לי?" שואל קנטאור את רושם קורות העיר במחזה נופל מחוץ לזמן של‬ ‫דוד גרוסמן‪" ,‬ובכלל‪ ,‬תסכים איתי שכאב יד שניה עדיף מכאב יד ראשונה? שהוא יותר בריא למשתמש‪ ,‬וגם יותר‬ ‫'אמנותי' במובן הנשגב‪ ,‬זאת אומרת המסורס של המילה?" דוד גרוסמן‪ ,‬נופל מחוץ לזמן‪) ,‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪,‬‬ ‫‪ .(2011‬עמ' ‪.65‬‬ ‫‪57‬‬ ‫חזרה‪ ,‬שיקום‬ ‫"עזה! אילו מראות עולים בדמיונו של אדם למשמע השם הזה‪ .‬היה מי שאמר שהיא האיפר ]‪ [Ypres‬של פלסטין‪,‬‬ ‫ואכן יש שמכנים אותה כך‪".‬‬ ‫)‪(E. A. Lawford, “Opening of the New Hospital in Gaza,” The Mission Hospital, June 1924‬‬ ‫מתי הסתיימה מלחמת העולם הראשונה? נדמה כי בכל האמור בזירת המזרח התיכון‪ ,‬לשאלה זו תשובה‬ ‫חד ערכית‪ -‬התאריך נקבע בהסכם הפסקת האש בין מעצמות ההסכמה והאימפריה העות'מאנית‪ ,‬ב‪31-‬‬ ‫באוקטובר ‪ .1918‬אולם כשסוטים מצירי הזמן הצבאיים או המדיניים של המלחמה ומפנים את המבט‬ ‫ההיסטורי אל תושביה של האימפריה‪ ,‬עולים שלל מועדים חלופיים שבחלקם מקדימים את התאריך הנ"ל‬ ‫ובחלקם באים אחריו‪ .‬המקרה של עזה‪ ,‬כעיר בה חיו אזרחים מחד גיסא וכשדה קרב שהיה שער לכיבוש‬ ‫ארץ ישראל וסוריה מאידך גיסא‪ ,‬מאתגר את הכרונולוגיה המלחמתית המקובלת באופן מיוחד‪ .‬במרחב‬ ‫הזה‪ ,‬עזה הייתה העיר הראשונה להיכבש אך האחרונה להשתקם מאותו כיבוש‪ .‬כך‪ ,‬הנקודות השונות בהן‬ ‫נקבע היסטוריוגרפית סיום המלחמה לא נגעו לאנשיה‪ .‬בפרק זה אבקש לעקוב אחר חזרתם של אנשי עזה‬ ‫לעירם ושיקומה הארוך של העיר‪ .‬אטען כי תהליכים אלה מדגימים כיצד תום הקרבות לא הביא בהכרח‬ ‫לשיוכה של המלחמה אל ה"עבר" וכי השפעתה על העיר נמשכה שלושה עשורים ויותר לאחר שהמלחמה‬ ‫הסתיימה באופן רשמי‪ .‬בחלק הראשון של פרק זה נתלווה אל פועלם של אנשי ה"חברה המסיונרית‬ ‫הכנסייתית" של הכנסייה האנגליקנית )‪ ;Church Missionary Society‬להלן‪ :‬החברה המסיונרית( ואל‬ ‫נציגי בנק אפ"ק שהגיעו אל העיר מעט אחרי כיבושה‪ 197.‬אלה יסייעו לנו להבין כיצד ומתי החלו לחזור‬ ‫אנשי עזה לעירם ואת הצעדים הראשונים לשיקומה‪ .‬החלק השני יעסוק בפוליטיקה הקולוניאלית של‬ ‫שיקום העיר דרך תכניות השיקום של ממשלת המנדט ושאיפות המתיישבים היהודיים בעיר‪ .‬חלק זה‬ ‫ידגים כיצד תכנון "עזה של העתיד" לא הצליח לחלץ את העיר מהשתהות בהווה בלתי נגמר‪ .‬החלק השלישי‬ ‫יעסוק בנוכחותה הנמשכת של המלחמה בחיי העיר‪ ,‬ובתהליך ההדרגתי בו הועברה המלחמה מההווה אל‬ ‫העבר‪ .‬בחלק זה אראה כיצד צמיחתה של העיר החדשה של עזה הביאה להשארתה של המלחמה בתוך‬ ‫תחומי העיר העתיקה שנולדה באותם ימים‪ ,‬או במילים אחרות הביאה לשיוכה אל העבר‪.‬‬ ‫ימים ראשונים בעיר‬ ‫מיד עם כניסת הצבא הבריטי לעזה‪ ,‬ביקשו נציגי החברה המסיונרית‪ ,‬שעקבו אחרי התקדמות הצבא בסיני‬ ‫לחדש את פעילותם רבת השנים בעיר‪ .‬הרוח החיה מאחורי פעילותה בארץ ומי ששימש גם כבישוף‬ ‫‪ 197‬אני מאמץ כאן את שם העברי של הגוף המסיונרי כפי שהציע יהושע בן אריה‪ .‬אודות תחילת פעילותה בירושלים‬ ‫של החברה בארץ ראו‪ :‬יהושע בן אריה‪ ,‬עיר בראי תקופה‪ :‬ירושלים החדשה בראשיתה‪) ,‬ירושלים‪ :‬יד יצחק בן צבי‪,‬‬ ‫תשל"ט(‪ .‬עמ' ‪.432-431‬‬ ‫‪58‬‬ ‫האנגליקני של ירושלים‪ ,‬רני מקאינס‪ ,‬הקים במהלך המלחמה ממקום מושבו בקהיר את "קרן הרווחה‬ ‫לסוריה וארץ ישראל" )‪ (Fund for Relief in Syria and Palestine‬על מנת לתמוך בתושבי הארץ‪ .‬חידוש‬ ‫הפעילות בעזה נתפס בעיניו כאחת הדרכים הראשונות לממש את מטרות הקרן‪ .‬החברה המסיונרית החלה‬ ‫את פעילותה בעיר עזה בשנת ‪ ,1878‬עם שליחתו של כומר אל העיר והקמת בית ספר קטן‪ .‬פעילות‬ ‫אינטנסיבית יותר החלה בשנת ‪ 1891‬כשעברה החברה המסיונרית להתרכז במתן שירותים רפואיים‬ ‫לתושבי העיר‪ ,‬מה שהוליד את בנייתו בשנת ‪ 1908‬של בית חולים גדול שפעל במקביל לזה העות'מאני ושרת‬ ‫את תושבי העיר והסביבה‪ 198.‬עם פרוץ המלחמה‪ ,‬רוב צוות בית החולים‪ ,‬שהיו נתיני אויב‪ ,‬עזבו את עזה‬ ‫למצרים‪ ,‬אחרים נאסרו על ידי הצבא העות'מאני בשעה שהשתלט על בית החולים‪ ,‬אך שוחררו מאוחר‬ ‫יותר והועברו למצרים גם הם‪ 199.‬המנהל הצבאי הבריטי‪ ,‬שהחל לעסוק בצרכי האוכלוסייה עם כיבושה של‬ ‫עזה‪ ,‬דחף גם הוא את חידוש פעילות החברה המסיונרית שנתבקשה להפעיל את כל בתי החולים‬ ‫האנגליקניים בארץ על מנת לטפל באוכלוסייה‪ 200.‬בית החולים של עזה היה מבחינה גיאוגרפית‪ ,‬הראשון‬ ‫שבהם‪.‬‬ ‫אולם עם הגיע נציגי החברה המסיונרית לעיר התברר כי לא ניתן יהיה לחדש את הפעילות באופן‬ ‫מידי‪ .‬עוד לפני הקרב הראשון על עזה )‪ 26‬במרץ ‪ (1917‬נודע לבישוף מקאינס‪ ,‬כי בית החולים ששימש את‬ ‫קציני הצבא העות'מאני הופגז על ידי הארטילריה הבריטית‬ ‫ונהרס‪201 .‬‬ ‫עם ביקורו בעיר בנובמבר ‪1917‬‬ ‫הובנה גם חומרת מצבה הכללי של העיר‪ .‬הצבא הבריטי סגר אותה וקבע כי תושביה יורשו להתחיל לחזור‬ ‫אליה רק כעבור שלושה חודשים‪ ,‬תקופה שככל הנראה בפועל התארכה‬ ‫יותר‪202.‬‬ ‫בתחילת חודש דצמבר‬ ‫הוזעק ממצרים הממונה על בית החולים האנגליקני בעיר העתיקה של קהיר‪ ,‬ד"ר פרדריק לסברי‬ ‫)‪ (Lasbrey‬על מנת להעריך את הנזק שספג בית החולים‪ .‬לא הייתה זו מלאכה מסובכת‪ :‬בדיווח ששלח אל‬ ‫מזכירות האגודה בלונדון הוא ציין כי חלק מהמבנה נהרס לחלוטין וחלקיו האחרים הופשטו מכל מה‬ ‫שאינו אבן‪ .‬שום פיסת ציוד או ריהוט לא נותרה בו‪ .‬העיר הייתה ריקה מאזרחים ונקבע כי הפעילות לא‬ ‫תחודש בה לעת עתה‪ .‬המיסיון התבקש לפתוח במקום זאת בית חולים על בסיס אוהלים בסמוך למפקדת‬ ‫המושל הצבאי של נפת עזה מחוץ לעיירה מג'דל )היום בסביבת אשקלון(‪" 203.‬נראה ברור כעת שיהיה זה‬ ‫בלתי אפשרי לבנות עתה מחדש את בית החולים או לחדש את העבודה בסביבתו‪ ",‬כתב הבישוף מקאינס‬ ‫‪Handbook of Anglican Bishopric in Jerusalem and the East, (Jerusalem: Church of England, 1941). 198‬‬ ‫‪p.38‬‬ ‫‪“Church Missionary Society Position in Palestine, Statement by the Rev. S.C. Webb,” 15 January 199‬‬ ‫‪1915, CMS/G3/P/O, CMSA.‬‬ ‫‪“Rennie MacInnes to G.T. Manley,” 16 November 1917, CMS B/OMS/G3 PO, CMSA 200‬‬ ‫‪“Rennie MacInnes to Dr. Sterling,” 5 March 1917, CMS B/OMS/G3 PO, CMSA 201‬‬ ‫‪“Rennie MacInnes to G.T. Manley,” 24 November 1917, CMS B/OMS/G3 PO, CMSA 202‬‬ ‫‪ “F.O. Lasbrey to G.T Manley,” 2 December 1917, CMS B/OMS/G3 PO, CMSA 203‬הממשל הצבאי‬ ‫הבריטי שיחזר את מערכת חלוקת המחוזות והנפות העות'מאנית ’ אולם מרכז נפת עזה הועבר למג'דל‪ ,‬ככל הנראה‬ ‫על שום מצבה של העיר עזה‪ .‬ראו‪“E.M. Allenby to Secretary of War 2 March 1918, T1\12278, BNA :‬‬ ‫”‪ Office,‬וגם‪ :‬גדעון ביגר‪" ,‬הארגון המנהלי של ארץ ישראל בתקופת השלטון הצבאי ‪ ",1920-1917‬בתוך‪ :‬אליאב‪ ,‬עמ'‬ ‫‪250‬‬ ‫‪59‬‬ ‫למזכירות ההחברה המסיונרית בקהיר‪" .‬העיר ניזוקה בצורה קשה מדי ויש סבירות כי היא לעולם לא‬ ‫תבנה מחדש באותו המקום בו היא כעת‪ .‬היא תמיד הייתה ממוקמת גרוע ונודעה במחלות שלה וכו'‪ ,‬ונראה‬ ‫כי תהיה זו הזדמנות כעת להקימה בנקודה חדשה ומתאימה‬ ‫יותר‪204".‬‬ ‫יומן קולנועי שהוקרן בערי אנגליה באותם ימים הוקדש לכיבוש העיר עזה‪ .‬העורך בחר להדגים‬ ‫לצופים את יכולות הנשק תלול המסלול של חיל המשלוח המצרי ועל כן מוצגים בסרט תותחי ההוביצר‪,‬‬ ‫המרגמות הכבדות וספינות הקרב אל מול הריסותיה של העיר‪ .‬אל הצופים בלונדון אכן נשקפה עיר רפאים‬ ‫ריקה מתושבים‪ .‬באורח פרדוקסלי‪ ,‬בלונדון ראו את מצבה של העיר לפני שתושביה ראו אותה‪.‬‬ ‫‪205‬‬ ‫אלה‬ ‫החלו לחזור אליה רק מעט מעט במהלך החודשים שבאו לאחר מכן‪ .‬במאי ‪ 1918‬נצפו תושבים ראשונים‬ ‫בעיר בסיור מטעם ועד הצירים של ההסתדרות הציונית‪ ,‬ודו"ח של חברת הכשרת הישוב שסקר את‬ ‫הקרקעות הפוטנציאליות לרכישה באזור‪ ,‬קבע בסמוך לאותו זמן כי היו אלו מח'תארי הכפרים שהותרו‬ ‫לחזור‬ ‫בלבד‪206 .‬‬ ‫סקירה אודות בעלי קרקעות גדולים בנגב‪ ,‬שכתב חיים פיינברג למשרד הארץ ישראלי‪,‬‬ ‫מעלה כי בחודש יוני ‪ 1918‬חלק מהנמנים עם שכבה זו הגיע כבר חזרה‬ ‫לעיר‪207 .‬‬ ‫חזרתם של התושבים הראשונים הולידה באותו חודש גם את מעבר מושל המחוז הצבאי לעיר‬ ‫עזה‪208.‬‬ ‫האחרון‪ ,‬שהכיר את פעילות החברה המסיונרית בעזה לפני המלחמה וראה את פעילותה במג'דל‪,‬‬ ‫ביקש כעת להחזיר את אנשיה לעזה ולחדש את הפעילות הרפואית במתחם בית החולים ההרוס שהפך מאז‬ ‫חזרת התושבים למזבלה של השוק‬ ‫הסמוך‪209 .‬‬ ‫צוות המיסיון אכן חזר לעזה בחודש ספטמבר וניסה‬ ‫להתיישב במתחם החרב‪ .‬ראש המשלחת‪ ,‬ד"ר אדמונד לויד )‪ ,(Lloyd‬הכין תיאור מפורט ונוגה של ההרס‬ ‫במתחם והצביע על האופנים בהם ניתן להשמיש חלק מהמבנים שלא חרבו לגמרי באמצעות קירוי‬ ‫וריצוף‪ 210.‬בתוך מספר שבועות אכן קורו מחדש חלק מהחדרים ומבנה נשכר בעיר עבור מגורי נשים‪ .‬נציגי‬ ‫החברה המסיונרית חזרו לספק שירותים רפואיים לאוכלוסייה‬ ‫המקומית‪211.‬‬ ‫בחודש הראשון לפעילותה‬ ‫‪“Rennie MacInnes to G.T. Manley,” 21 December 1917, CMS B/OMS/G3 PO, CMSA 204‬‬ ‫‪; “Gaza,” IWM 11, IWM. 205‬על השימוש בסרטים מהחזית לצרכי התעמולה הבריטית ראו‪Rachael Low, The :‬‬ ‫‪History of British Film 1914-1918, (London: Routledge, 2004). pp. 34-39‬‬ ‫‪ 206‬אלה נצפו בסיור לנגב שערך אהרון אהרונסון יחד עם הקצינים הבריטים ווסטרופ )‪ (Westropp‬ויאנג )‪ (Young‬על‬ ‫מנת לבדוק אפשרות של עיבוד חקלאי‪ .‬ראו‪“A.W. Money to W. Ormsby-Gore,” 16 May 1918, 34-1-92, :‬‬ ‫‪ Aronson Archive.‬על מטרות המשלחת לנגב ותוצאותיה ראו‪ :‬שמעון רובינשטיין‪" ,‬תכנית אהרונסון משנת ‪1918‬‬ ‫לפיתוח האדמות הפנויות שבין יפו לרפיח‪ ",‬קתדרה‪ (1983) 28 ,‬עמ' ‪" ;118-77‬רשימת הכפרים מחוז עזה‪,L18\6290 ",‬‬ ‫אצ"מ‪.‬‬ ‫‪" 207‬חיים פיינברג למשרד הארץ ישראלי‪ 6 ",‬יוני ‪ ,L18\6290 ,1918‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪“Extracts and Précis of the Minutes of the Cairo Executive Committee,” 3 June 1918, CMS/G3/P/O, 208‬‬ ‫‪CMSA‬‬ ‫‪“Rennie MacInnes to G.T. Manley,” 4 December 1918, CMS/G3/P/O, CMSA 209‬‬ ‫‪Edmond Lloyd, “Report on Condition on Arrival of S. & P. Medical Unit on September 19th, 1918,” 210‬‬ ‫‪29 November 1918, CMS/G3/P/O, CMSA‬‬ ‫‪“F. Johnson to G.T. Manley,” 1 November 1918, CMS/G3/P/O, CMSA 211‬‬ ‫‪60‬‬ ‫כבר טיפלה תחנת המיסיון בקרוב לשלושת אלפים מקרים רפואיים שונים והחזיקה שמונים איש באשפוז‪,‬‬ ‫תוך מאבק בגשמים שהחלו לרדת בחודש נובמבר‬ ‫‪212.1918‬‬ ‫מאחורי הקלעים‪ ,‬השיקום ההתחלתי הזה נתמך מכמה כיוונים‪ .‬הממשל הצבאי הבריטי‪ ,‬שראה‬ ‫במיסיון כמי שמוריד מעליו את העול הכבד של טיפול רפואי באוכלוסייה‪ ,‬השתדל לסייע בשיקום הפיזי של‬ ‫המבנים‪ .‬הוא סיפק לוחות ברזל וקורות לקירוי הגגות על מנת להחזיר את המבנים לתפקוד ראשוני‪ ,‬והציע‬ ‫למיסיון לקנות דלתות‪ ,‬חלונות וחלקי בניין אחרים שפורקו מנכסים גרמניים שנתפסו עם הכיבוש‪ .‬הצבא‬ ‫גם סיפק את האוהלים הרבים בהם התבצע חלק מהטיפול הרפואי‪ .‬מקור כלכלי נוסף לרכישת ציוד רפואי‪,‬‬ ‫מיטות‪ ,‬מצעים ולהחזקת צוות המיסיון הייתה "קרן הרווחה של ארץ ישראל וסוריה‪ ".‬כפי שהוזכר‪ ,‬הקרן‬ ‫הוקמה על יד מקאינס לפני כיבוש הארץ בידי הבריטים וכעת פעלה לתמיכה באגודות מסיונריות שונות‬ ‫שעבדו בארץ בנוסף לחברה המסיונרית האנגליקנית‪ .‬בעוד שבמוקדים שונים בארץ מימנה הקרן בעיקר‬ ‫אוכל וכוח אדם‪ ,‬מצבו הרעוע של מתחם המיסיון האנגליקני בעזה אילץ אותה לממן במקרה זה את שיקום‬ ‫נכסיה של החברה המסיונרית‪ .‬כשהתברר שהחברה עצמה אינה מוציאה מספיק כספים משלה ומסתמכת‬ ‫על קרן הרווחה התעוררו מתחים בין שני הגופים‪ ,‬שאף הובילו במקרה אחד להקפאה זמנית של פעילות‬ ‫בית‬ ‫החולים‪213 .‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬החורף של ‪ 1918‬חשף כי ההתארגנות של תחנת המיסיון הייתה מוצלחת במיוחד‬ ‫בהשוואה למצבם הרעוע של בתי התושבים של העיר‪ .‬במטה ממשל המחוז בעזה העריכו בסוף נובמבר‬ ‫‪ ,1918‬שנה לאחר הכיבוש הבריטי‪ ,‬כי בגלל ההרס הרב בעיר רק כ‪ 15,000-‬איש שבו אליה עד אז‪ .‬לחברי‬ ‫המיסיון הוצע לבדוק אם יש לחברה הכנסייתית אפשרות להקים מטבחים ציבוריים בעיר לקראת‬ ‫התמודדות קשה במיוחד עם החורף הקרב‪ 214.‬נקודה זו בזמן משמעותית במיוחד לענייננו‪ ,‬משום שבסתיו‬ ‫‪ 1918‬פרץ הצבא הבריטי את קו שתי העוג'ות לאחר תשעה חודשים של מערכה סטטית‪ ,‬כבש את חלקה‬ ‫הצפוני של הארץ‪ ,‬וב‪ 30-‬בספטמבר נכנס בשערי דמשק‪ .‬המרחב שהתווסף כעת לתחומי הממשל הצבאי‬ ‫הבריטי אפשר למעשה לפליטים יהודים וערבים ששהו עד כה מצפון לקו ואדי עוג'א )היום נהר הירקון(‪,‬‬ ‫ובהמשך לאלו ששהו בערי סוריה‪ ,‬לחזור לבתיהם‪ .‬עדות מכלי ראשון לחזרה הזו אל העיר עזה אנו מקבלים‬ ‫מאנשי בנק אפ"ק‪ ,‬אברהם אלמליח‪ ,‬אברהם חיים שלוש‪ ,‬ויצחק ליפבסקי‪ .‬כל אחד מאלה בנסיבותיו הוא‪,‬‬ ‫חזר לביתו שביפו באותו שלב שני של הכיבוש הבריטי את הארץ‪ ,‬היינו לאחר חציית הבריטים את קו שתי‬ ‫העוג'ות בספטמבר ‪ .1918‬אלמליח‪ ,‬שניהל עד לפני המלחמה את סניף בנק אפ"ק בעזה‪ ,‬הוגלה במהלכה‬ ‫לדמשק‪ ,‬כמו אנשי מפתח רבים בישוב העברי‪ .‬שלוש‪ ,‬שהיה לפני המלחמה מסוחרי השעורה המרכזיים‬ ‫שעבדו בעזה והכיר את העיר ואנשיה היטב‪ ,‬השתכן עם משפחתו בכפרים הערביים בסביבת קלקיליה‪,‬‬ ‫‪“Extracts and Précis of Various Letters and Reports from Palestine” 1 January 1919, CMS/G3/P/O, 212‬‬ ‫‪CMSA‬‬ ‫‪“Rennie MacInnes to G.T. Manley,” 4 December 1918, CMS/G3/P/O, CMSA 213‬‬ ‫‪ 214‬שם‪.‬‬ ‫‪61‬‬ ‫בעקבות פינוי יפו לפני הכיבוש הבריטי‪ 215.‬וליפבסקי‪ ,‬שלפני המלחמה ניהל את סניף בנק אפ"ק ביפו‪ ,‬גלה‬ ‫עם פינוי‬ ‫העיר‪216.‬‬ ‫לאחר חזרתם ליפו יחד עם ערבים ויהודים רבים אחרים ששהו בצפון הארץ ובסוריה‬ ‫כפליטים‪ ,‬נשלחו השלושה על ידי מנהל בנק אפ"ק‪ ,‬אליעזר הופיין‪ ,‬לעזה‪ .‬הממשל הצבאי הבריטי הודיע ב‪-‬‬ ‫‪ 21‬ביולי ‪ 1918‬כי על כל תושבי הארץ לפרוע חובות כספיים בתוך חצי שנה‪ ,‬ובבנק התעורר הצורך לאתר‬ ‫את החייבים לו מלפני המלחמה בסניפים‬ ‫השונים‪217.‬‬ ‫השלושה הגיעו לעיר ב‪ 19-‬בדצמבר ‪ 1918‬ובילו בה‬ ‫שלושה ימים‪ ,‬אותם סיכמו במכתב למנהל הבנק‪" .‬הרשם הראשון שעיר זו עשתה עלינו הוא מדכא מאד‬ ‫מאד"‪ ,‬כתב אברהם‬ ‫אלמליח‪218:‬‬ ‫כל העיר עיי מפולת ובכל רחוב ופ]ינה[ שאליהם פנינו‪ ,‬מצאנו רק חרבן ושממה‪ .‬הבית הראשון‬ ‫שבקרנו היה‪ ,‬כמובן‪ ,‬מכון הבנק אפ"ק‪ .‬מבית זה ומכל הרחוב אשר סביבותיו‪ ,‬לא נשאר כי אם‬ ‫גלים נצים]?[ וערמות אבנים ועפר‪ .‬כל הרהיטים‪ ,‬הכיסאות הפנקסאות וכו' וכו' אין להם זכר‪.‬‬ ‫החלונות והדלתות שבורים ומכל רהיטי הבנק מצאנו רק את הק]ו[פה‪ ,‬נקובה מתחתיה כי הגנבים‬ ‫חשבו לבטח למצוא בה כסף‪.‬‬ ‫השלושה בקרו אצל המושל הצבאי הבריטי וביקשו את עזרתו באיתור חייבי הבנק‪ .‬המושל הבטיח לסייע‬ ‫להם ככל שיוכל בתנאי שאלה לא ילחצו בשעה זו את תושבי העיר שכן מצבם כרגע קשה מאוד‪" .‬קראנו‬ ‫כמעט לכל בעלי החובות‪ ",‬המשיך אלמליח‪,‬‬ ‫והרשם שקיבלנו מכולם הוא‪ ,‬שכולם מוכנים לשלם לבנק את חובותיהם אלא‪ ,‬שמצבם רע מאוד‬ ‫כעת ואין ידם משגת לשלם היום‪ ,‬ויחליפו את שטרותיהם בהוספת רווחים ]ריבית[‪ .‬עלינו להעיר‬ ‫שכמעט כל בעלי החובות הגדולים אינם נמצאים בעיר‪ :‬אחדים במצרים‪ ,‬אחדים בערי סוריה‬ ‫ואחרים בכפרים אשר בסביבה ואי אפשר היה כמובן לדבר אתם‪ .‬ישנם רק אחדים ]שניתן[ יהיה‬ ‫להגיש פרוטסט נגדם‪.‬‬ ‫למכתב צרף אלמליח מסמך חשוב במיוחד‪ -‬רשימה חלקית של חייבי הבנק ובה תיאור מצבו ומקומו‬ ‫הנוכחי של כל אחד מהם‪ .‬מהרשימה עולה למשל כי בעלי קרקעות גדולים כמו חג' סעיד אל‪-‬שוא‪ ,‬מצטפא‬ ‫בסיסו‪ ,‬מוסא אל‪-‬בורנו ואחרים כבר היו בעיר בשלב זה וביקשו לדחות את תשלום חובותיהם לבנק בחצי‬ ‫שנה‪ .‬מאלה שלא חזרו היו שנמצאו באותה שעה בדמשק ויתכן שלא הספיקו עדיין לחזור‪ ,‬והיו ששהו‬ ‫במקומות קרובים יותר כמו רמלה‪ ,‬מג'דל‪ ,‬באר שבע וכפר חרביה ועל אף שיכלו לחזור כבר לפני שנה‪ ,‬לא‬ ‫עשו זאת‪ .‬אבראהים ח'ליל סכיכ מעיד בזיכרונותיו כי משפחתו הייתה מאלה שהבינו שאין טעם לחזור אל‬ ‫העיר במצבה הנוכחי ועל כן הם נשארו ברמלה "עד שנבנתה שוב העיר והחיים חזרו למסלולם‪ 219".‬אדם‬ ‫‪ 215‬שלוש‪ ,‬עמ' ‪.354‬‬ ‫‪ 216‬דוד תדהר‪" ,‬יצחק ליפבסקי‪ ",‬אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו‪) ,‬גרסה מקוונת(‪ .‬עמ' ‪.496‬‬ ‫‪“APC Jaffa to the Military Governor of Gaza,” 20 December 1918, L51\201, CZA 217‬‬ ‫‪" 218‬אברהם אלמליח לאליעזר הופיין‪ 22 ",‬דצמבר ‪ ,L51\201 ,1918‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪ 219‬סכיכ‪ ,‬שריט אל‪-‬זכריאת‪ ,‬עמ' ‪.30‬‬ ‫‪62‬‬ ‫אחד ‪ --‬מוסא חנא‪ ,‬נרשם ברשימה כשוהה במצרים באותו הזמן‪ ,‬מה שמעיד שכמו רוב יהודי העיר‪ ,‬גם הוא‬ ‫עזב בשלב מוקדם של המלחמה כשעוד ניתן היה "לחצות את הקווים" אל הצד הבריטי מבלי חשש‪ .‬יהודים‬ ‫מהקהילה שקדמה למלחמה‪ ,‬כך עולה מן הרשימה‪ ,‬לא חזרו אל העיר כלל‪ .‬הם רשומים כנמצאים בחלב‪,‬‬ ‫ביפו‪ ,‬ברחובות‬ ‫ובאלכסנדריה‪220.‬‬ ‫סיפורם של שלושת נציגי בנק אפ"ק‪ ,‬כמו גם של חייבי הבנק שהם עצמם מתארים‪ ,‬מדגים כיצד‬ ‫במקומות שונים ועבור אנשים שונים מועד סיום המלחמה היה שונה‪ .‬משנכבש חלקה הדרומי של הארץ על‬ ‫ידי הצבא הבריטי עם פריצת קו עזה‪-‬באר שבע באוקטובר ‪ 1917‬וההתייצבות על קו שתי העוג'ות בדצמבר‪,‬‬ ‫הסתיימה בחלק זה המלחמה עבור חלק מהתושבים והם יכלו‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬לחזור לבתיהם בתוך כמה‬ ‫חודשים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬עבור אחרים שנפלטו אל צפון הארץ או אל סוריה‪ ,‬נמשכה חווית הפליטות שאפיינה‬ ‫את המלחמה עוד כשנה‪ ,‬עד גל הכיבושים הנוסף שהחל בספטמבר ‪ .1918‬שלושת נציגי הבנק היו‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫מאלה האחרונים ונאלצו לחכות עד סתיו ‪ 1918‬בשביל לחזור ממקומות גלותם‪ .‬לא מדובר כאן‪ ,‬אם כן‪ ,‬רק‬ ‫בחוויה אזרחית של פליטות שמצריכה חלוקה חדשה לתקופות במלחמה‪ ,‬אלא בקשר שבין מהלכים‬ ‫צבאיים לתנועות אזרחים‪ .‬כדי לבעיית עוד יותר את הפריודיזציה הקלאסית של המלחמה‪ ,‬יש להזכיר גם‬ ‫את אלה שיכלו לחזור לבתיהם ולא עשו זאת‪ ,‬שעליהם הצבענו‪ ,‬ולשאול‪ -‬האם מבחינתם המלחמה בכלל‬ ‫הסתיימה?‬ ‫בשונה מבית החולים של החברה המסיונרית‪ ,‬בנק אפ"ק לא ביקש לחדש את פעילותו בעזה ועל‬ ‫כן לא היה צריך לשקם באופן מיידי את המבנה בו שכן‪ .‬הבנק אמנם ביקש להחזיר לעצמו את ההפסדים‬ ‫הכלכליים‪ ,‬ועל כן‪ ,‬לפני עזבם את העיר‪ ,‬העבירו שלושת הנציגים את רשימת החייבים אל מושל המחוז‬ ‫הצבאי שהסכים לסייע אולם לא התחייב למצוא את כל המופיעים‬ ‫בה‪221 .‬‬ ‫הם‪ ,‬כמו כן‪ ,‬ערכו רשימת‬ ‫אינוונטר שכללה את הציוד והריהוט שהושאר בסניף הבנק שנהרס‪" .‬הוצאתי מעזה רק בגדים וספרים‪",‬‬ ‫כתב אלמליח בהערה בתחתית הרשימה‪ ,‬ואכן שוויים של פריטים שנמצאו בבנק לפני המלחמה ואבדו כמו‬ ‫מכשירי כתיבה‪ ,‬מאזניים לשקילת זהב‪ ,‬חותמות‪ ,‬קופות‪ ,‬מפת ארץ ישראל ותמונות של הרצל ומלך‬ ‫אנגליה‪ ,‬חושב‬ ‫וסוכם‪222 .‬‬ ‫מעשה זה נועד להתכונן כבר לשלב הבא של השיקום הבתר מלחמתי‪ ,‬הוא שלב‬ ‫תביעות הפיצויים‪.‬‬ ‫חודשים מספר לאחר כיבוש חלקה הדרומי של הארץ הקים הממשל הצבאי הבריטי מערך‬ ‫לקליטת בקשות פיצויים על נזקים שבוצעו על ידי הצבא ברכוש של תושבים או על בתים ואדמות שתפס‪.‬‬ ‫בנק אפ"ק‪ ,‬שהיה למעשה חברה אנגלית הרשומה בלונדון‪ ,‬נעשה עד מהרה לגוף הבירוקרטי המרכזי לטיפול‬ ‫‪" 220‬הודעה אודות המשא ומתן עם הלקוחות בדבר סידור חובותיהם‪ 22-19 ",‬דצמבר ‪ ,L51\201 ,1918‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪“Military Governor of Gaza to APC Jaffa,” 21 December 1918, L51\201, CZA 221‬‬ ‫‪" 222‬רשימת החפצים שנשארו בסניף עזה בשנת ‪ 1914‬ולא נצולו‪ ,L51\214 ",‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫בבקשות פיצויים של יהודים‪ ,‬שכבר במהלך שנת ‪ 1918‬החלו לתבוע כספים על אבדן והשחתה של‬ ‫רכוש‪223.‬‬ ‫מנגנון זה המשיך לשמש גם לאחר כניסת המנדט הבריטי לתוקפו‪ ,‬והבנק ביקש לנסות ולתבוע דרכו את‬ ‫הנזקים שספג הסניף‬ ‫בעזה‪224.‬‬ ‫במקביל‪ ,‬לאחר כניעת האימפריה העות'מאנית וכניסת מעצמות ההסכמה‬ ‫לאיסטנבול‪ ,‬בנובמבר ‪ ,1918‬החלו בבנק בצעדים ראשוניים לתביעת פיצויים על נזקי המלחמה גם כנגד‬ ‫האימפריה‬ ‫העות'מאנית‪225.‬‬ ‫צעד זה הסתבר כנבון‪ ,‬לאחר שבעקבות הסכם סוור )‪ ,Sèvres‬אוגוסט ‪(1920‬‬ ‫הקימו הבריטים מספר מנגנונים דרכם יכלו מי שהיו נתיני מעצמות המרכז בזמן המלחמה לתבוע נזקים‬ ‫מהממשלה התורכית‪ ,‬נושא אליו נחזור בהמשך‪ .‬תושביה הערבים של הארץ השתמשו גם הם במקומות‬ ‫שונים במנגנון הפיצויים שהציע הממשל הצבאי הבריטי‪ .‬אלא שעבור העיר עזה הוא לא היה מאוד רלוונטי‪.‬‬ ‫שוב נפלה העיר למלכוד של הפיכתה לשדה קרב‪ ,‬שכן נזקי הקרבות לא נחשבו לכאלה שניתן לתבוע‪ ,‬אלא‬ ‫רק נזקים שחולל הצבא הבריטי בשטח הכבוש לצרכי ממשל‪.‬‬ ‫‪226‬‬ ‫בתחילת ‪ ,1919‬לאחר שתרומות "קרן הרווחה" העלו את פעילות בית החולים על המסלול‪ ,‬החלו‬ ‫גם בחברה המסיונרית הבריטית לחשוב במונחי פיצויים על נזקים בשני הערוצים שהוזכרו‪ ,‬אל מול הצבא‬ ‫הבריטי ודרך תביעות מהאימפריה העות'מאנית‪.‬‬ ‫‪227‬‬ ‫ממרכז המיסיון נשלחו לגנרל אלנבי בקשות לסיוע‬ ‫הקושרות בין ההפגזות על העיר למצב בית החולים‪ 228.‬הצבא‪ ,‬כמו לפני כן‪ ,‬סייע בעיקר באספקת חומרי‬ ‫בניה ועד חודש יוני באותה שנה נבנה מחדש אחד האגפים של בית החולים‪ .‬שלא כמו הבנק‪ ,‬בית החולים‬ ‫דבק בהישארות בעיר‪ ,‬ועם התאוששות החברה המסיונרית לאחר המלחמה‪ ,‬כסף רב הוזרם למרכז החברה‬ ‫המסיונרית בירושלים לשיקום המבנים‪ .‬צוות בית החולים הוגדל בהדרגה‪ ,‬נקנו שטחי אדמה נוספים‬ ‫בסביבת המתחם ומבנים חרבים שוקמו בזה אחר זה‪ 229.‬עם המעבר מממשל צבאי בריטי לממשל אזרחי‪,‬‬ ‫ביולי ‪ ,1920‬היה בית החולים המוסד המרכזי שהחל תהליך משמעותי של שיקום ופעל בעיר בצורה שוטפת‪.‬‬ ‫בולטת לעין העובדה כי בתקופת הממשל הצבאי הבריטי שוקמו בעזה מוסדות כמו בית החולים ובנייני‬ ‫הממשל שנהנו מקשר ישיר לשלטון וגישה למשאבים‪ .‬אנשיה של עזה ובתיהם הפרטיים לא נהנו‬ ‫מהזדמנויות דומות‪ ,‬וכונו להם עוד שנים ארוכות לשיקום חייהם‪.‬‬ ‫‪ 223‬ראו למשל‪" :‬יפוי כוח למנהלי בנק אפ"ק לתביעת אבדן עצים‪ 9 ",‬מאי ‪ ,L51\214 ,1918‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪“Anglo- Palestine Company to the Claim Officer Gaza,” 21 March 1920, L51\214, CZA 224‬‬ ‫‪“Manager of the British Colonial Trust to the Manager of the Anglo-Palestine Company,” 27 March 225‬‬ ‫‪1919, L51\214, CZA.‬‬ ‫‪ 226‬עמר אל‪-‬צאלח אל‪-‬ברע'ות'י‪ ,‬אל‪-‬מראחל‪ :‬תאריח' סיאסי‪) ,‬בירות‪ :‬אל‪-‬מא'ססה אל‪-‬ערביה ללדראסאת ואל‪-‬נשר‪,‬‬ ‫‪ .(2001‬עמ' ‪.187‬‬ ‫‪“Henry Sykes to G.T. Manley,” 28 March 1919, CMS/G3/P/O, CMSA 227‬‬ ‫‪Idem 228‬‬ ‫‪“R.G Sterling to G.T. Manley,” 4 Jan 1920, CMS/G3/P/O, CMSA; “Minutes of Conference: Gaza 229‬‬ ‫;‪Rebuilding,” 18-23 April, CMS/G3/P/O, CMSA‬‬ ‫‪64‬‬ ‫פוליטיקה קולוניאלית של שיקום‪ :‬המנדט והציונות‬ ‫בזמן שמוסדות כמו בית החולים של המיסיון האנגליקני יכלו להסתמך על מקורות כלכליים קיימים‪,‬‬ ‫המחסור בקרב תושבי הארץ בסוף המלחמה לא אפשר לאנשי עזה לבנות מחדש רבים מהבתים תחת‬ ‫הממשל הצבאי הבריטי‪ .‬נתח מרכזי מכלכלתה של עזה נסמך כזכור על החקלאות בסביבתה‪ .‬הכפריים‬ ‫גידלו באופן מסורתי בעיקר דגנים‪ ,‬בהם סחרו בתוך הארץ ואף יצאו לאירופה‪ ,‬ואת העיר עצמה הקיפו‬ ‫בעיקר כרמי זיתים‪ ,‬מטעי דקלים ופירות נשירים שונים‪ .‬גיוס הגברים‪ ,‬החרמת בהמות המשא והעגלות‪,‬‬ ‫ובסופו של דבר גירוש האוכלוסייה‪ ,‬המיטו אסון אקולוגי על המערכת החקלאית הזו‪ .‬בדוח שכבר הוזכר‬ ‫לעיל‪ ,‬תארו אנשי חברת "הכשרת הישוב" בסוף המלחמה‪ ,‬כי רוב האדמות בסביבתה של העיר לא עובדו‬ ‫במשך כשנתיים ויותר‪ 230.‬אולם‪ ,‬גם לאחר חזרתם של חלק מהפלאחים לא היה ביכולתם לחזור ולעשות‬ ‫זאת‪ .‬מפאת הרעב‪ ,‬זרעים שניתנו על ידי הממשל הצבאי הבריטי לפלאחים נאכלו לעתים על ידם במקום‬ ‫שיזרעו‪" .‬הכפרים הסמוכים לעזה שגורשו ממקומותיהם כולם נתדלדלו מאוד וכל אדמתם נשארה בור‪",‬‬ ‫הדוח מסכם‪" ,‬מצבם הוא כה רע עד שאם לא תבוא להם עזרה מצד הממשלה או ידידיהם במצרים אין‬ ‫להם שום תקווה לעבד את אדמתם גם בשנה‬ ‫הבאה‪231 ".‬‬ ‫בירוא היערות הידוע במרחב של סוריה וארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬שנועד לספק פחם עץ כמקור אנרגיה חלופי להסקת מנועי הרכבות עם חסימת הנתיבים הימיים‬ ‫לאספקה של פחם מאובן‪ ,‬לא פסח גם על עזה‪ .‬באותה רוח שעל פי השמועה נקט בה פון קרסנשטיין באמרו‬ ‫"אם יחסרו עצים נבעיר אנשים"‪ ,‬גם המטעים והכרמים המפורסמים בסביבתה הקרובה של עזה הושמדו‬ ‫לחלוטין על ידי החיילים העות'מאנים‪ 232.‬הפרשים האוסטרלים שנכנסו אל העיר בנובמבר ‪ 1917‬תיארו כי‬ ‫מטעי האגסים בהם הסתתרו בשני הקרבות הראשונים היו למגרשים ריקים לאחר הקרב האחרון‪ 233.‬נוף‬ ‫הזיתים של עזה מובא בתיאוריו של אבראהים ח'ליל סכיכ כתפאורה לסיפורים הנוסטלגיים שהייתה‬ ‫מספרת לו אמו על העיר עזה שלפני המלחמה‪ 234.‬כך‪ ,‬תעשיית השמן‪ ,‬ענף כלכלי חשוב בעיר לפני המלחמה‪,‬‬ ‫הפכה למלאכה זניחה בעזה שלאחריה‪ ,‬וכך גם יצוא‬ ‫התמרים‪235.‬‬ ‫ההרס האקולוגי שחוללה המלחמה‬ ‫מסביב לעיר השפיע באופן ישיר על הקושי בשיקומה לאחר המלחמה‪ ,‬משום שרוב האדמות של הכפרים‬ ‫הסובבים את עזה היו בבעלות משפחות עזתיות‪ .‬עם הפסקת הפעילות החקלאית ערכן של הקרקעות‬ ‫התדרדר ובעליהן לא יכלו לשלם לפלאחים‪ ,‬מה שהקשה על חידוש הפעילות החקלאית‪ .‬היבט חשוב נוסף‬ ‫בעניין זה הוא היותם של חלק מהשדות החקלאים והמטעים‪ ,‬נכסי הקדש מוסלמי )וקף( שפירותיהם מימנו‬ ‫‪" 230‬עזה‪ -‬דו"חות וסקירות על אדמות הסביבה‪ ,‬גבולות‪ ,‬דרכים‪ ,‬אספקת מים ותנאי אקלים‪ ,L18.6290 ",‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪ 231‬שם‪.‬‬ ‫‪ 232‬לישנסקי‪ ,‬עמ' ‪.274‬‬ ‫‪.H.S Gullet, Australian Imperial Force in Sinai and Palestine 1914-1918, (Sydney: Angus and 233‬‬ ‫‪Robertson, 1923). p.429‬‬ ‫‪ 234‬סכיכ‪ ,‬ע'זה עבר אל‪-‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪ .67‬על אבדן עצי הזית בסביבת עזה ראו גם‪ :‬אלוא מוסיל‪" ,‬האנגלים‬ ‫בפלשתינה‪ ",‬הצפירה‪ 27 ,‬אפריל ‪.1920‬‬ ‫‪ 235‬אל‪-‬עארף‪ ,‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪.305‬‬ ‫‪65‬‬ ‫הפעלה של מוסדות ציבוריים בתוך העיר‪ .‬הרס הנכסים המקדישים הביא באופן ישיר גם להפסקת‬ ‫פעילותם של המוסדות שנהנו מהם‪ ,‬מה שהקשה על שיקומם לאחר‬ ‫המלחמה‪236.‬‬ ‫מימון השיקום היה צריך איפוא להגיע ממקום אחר‪ ,‬והנושא הפך לאחד הפרויקטים הראשונים‬ ‫של הנציב העליון הרברט סמואל‪ .‬שבועות ספורים לאחר מינויו הגיע סמואל למפגש בעיר עזה עם מושל‬ ‫המחוז הטרי לואיס נוט )‪ 237.(Nott‬נראה כי ביקור זה הניב את הניסיון הראשון שלו להשיג כסף לשיקום‬ ‫עזה‪ ,‬שכן ימים בודדים לאחריו הוא שיגר מכתב אל משרד החוץ הבריטי בנוגע למצבה של העיר‪" 238 .‬העיר‬ ‫עזה סבלה ככל הנראה מפעילות צבאית יותר מכל עיר אחרת בשדה המערכה‪ ",‬הוא כתב‪,‬‬ ‫כמעט כל בנייניה נהרסו ואת המראה הנוכחי שלה ניתן להשוות רק לזה של אזורי האסון בצרפת‬ ‫או בלגיה‪ ...‬האוכלוסייה המקורית התדלדלה כעת לקרוב לשליש ממספרה ובמצב ההריסות‬ ‫הנוכחי‪ ,‬אין הרבה שימשוך את שאר התושבים לחזור או אוכלוסייה חדשה להתיישב בעיר‪.‬‬ ‫כמי שהיה מעורב בגיבוש ההסדרים שלאחר מלחמת העולם הראשונה ידע סמואל שלשיקום בתר מלחמתי‬ ‫היבטים אימפריאליים‪ .‬הוא ניסה‪ ,‬על כן‪ ,‬לייצג את המקרה בו ביקש לטפל בשפה שתהיה קרובה לליבם של‬ ‫אנשי למשרד החוץ‪ .‬ההקבלה לצרפת ובלגיה‪ ,‬ששיקומן עמד באותה שעה על סדר היום הבין לאומי‪ ,‬הייתה‬ ‫אפוא הכרחית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לא משתמעת מדבריו רוח "אשמת גרמניה" )או אשמת האימפריה‬ ‫העות'מאנית( שאפיינה את הסכמי סוף המלחמה‪ ,‬ונראה כי הוא אכן חש אחריות כלשהי למצבה של עזה‪.‬‬ ‫הוא ביקש‪ ,‬ראשית‪ ,‬לבדוק האם באמתחת הממשל הבריטי מקורות מהם ניתן יהיה לתת "מענק פיצויים"‬ ‫לבניית העיר מחדש‪ ,‬ורק לאחר מכן "אם יש סבירות להשיג את הכסף הזה מתורכיה ]כך["‪ .‬בהמשך‪ ,‬הציע‬ ‫שוב לבדוק אם יש קרנות כלשהן מהן ניתן להעניק "מתנה" לאנשי העיר‪ ,‬והוא מזכיר כי יש לדבר תקדים‬ ‫בדמות הקרנות שהרימה האימפריה כמקור לפיצוי החקלאים הבורים בדרום אפריקה לאחר מלחמת‬ ‫הבורים השנייה‪ .‬הסיפא של דבריו מאלף אף הוא להבנת האופן בו הובנו אצל סמואל התועלות האפשריות‬ ‫משיקום כזה‪" 239.‬במידה שסיוע כזה אכן יסופק לתושבים מכל מקור שהוא‪ ",‬כתב‪,‬‬ ‫האוכלוסייה של המחוז תהיה אסירת תודה‪ ,‬והאפקט הפוליטי בכל פלשתינה יתרום רבות‬ ‫לפופולריות של השלטון הבריטי‪ .‬אני בטוח כי ניתן להעמיד אמצעים כלשהם דרכם ממשלת הוד‬ ‫מלכותו תוכל לעזור בהשבת השגשוג לעיר הזו שעברהּ ההיסטורי מעיד על הפוטנציאל הגלום בה‪.‬‬ ‫תגובה ממשרד החוץ התקבלה בתוך חודש והשיבה את פני סמואל ריקם‪" .‬בעוד שאנו מזדהים עם המטרה‬ ‫שהעלית‪ ,‬איננו מרגישים כי יהיה זה מוצדק לתמוך באמצעות קרנות ציבוריות בשיקום של עזה וסביבתה‪",‬‬ ‫נכתב‪240 .‬‬ ‫בנוגע להצעתו ההיפותטית של סמואל‪ ,‬לבדוק את האפשרות להטיל על ממשלת תורכיה ]כך‬ ‫‪ 236‬אל‪-‬טבאע‪ ,‬כרך ב' ‪ ,‬עמ' ‪.159‬‬ ‫‪" 237‬אצל הנציב העליון‪ ",‬דאר היום‪ 16 ,‬ספטמבר ‪.1920‬‬ ‫‪“The Rebuilding of Gaza,” CO733.4, BNA 238‬‬ ‫‪Idem 239‬‬ ‫‪“The Rebuilding of Gaza,” CO733.4, BNA 240‬‬ ‫‪66‬‬ ‫במקור[ את המימון‪ ,‬הגיבו במשרד החוץ באופן ענייני כי האוכלוסייה של עזה אינה נופלת בקטגוריה של‬ ‫אלו הזכאים לשיקום בסעיפיו הכלכליים של ההסכם שנחתם עם הממשלה התורכית‪.‬‬ ‫בנקודה הטכנית‪-‬לכאורה הזו טמון הרבה‪ .‬ההסכם אליו כיוון משרד החוץ בדבריו הוא הסכם‬ ‫סוור שנחתם עם האימפריה העות'מאנית שבועות אחדים לפני התכתבות זו‪ ,‬באוגוסט ‪ .1920‬על פי סעיפיו‬ ‫הכלכליים של ההסכם‪ ,‬היה על האימפריה לפצות בכסף על נזקים שנגרמו במהלך המלחמה את נתיני‬ ‫מעצמות ההסכמה‬ ‫בלבד‪241.‬‬ ‫בניגוד לעיצומים הכלכליים האדירים שהוטלו על גרמניה בהסכמי ורסאי‬ ‫לפיצוי הנזקים שגרמה בשטחי בלגיה וצרפת‪ ,‬האימפריה העות'מאנית לחמה בעיקר בשטחה שלה וכך‬ ‫הנזקים הכלכליים וההרס הושת על נתיניה שלה‪ .‬אנשיה של עזה נפלו כאן בין הכיסאות‪ :‬היות ובזמן‬ ‫המלחמה הם היו נתינים עות'מאנים‪ ,‬הם לא היו זכאים לפיצויים ‪ --‬הם השתייכו לצד המפסיד‪.‬‬ ‫משרד החוץ הציע לסמואל במקום זאת הצעה מקורית‪ :‬לעניין את הציונים בשיקום העיר‬ ‫ולבדוק האם הם ירצו לנסות ולגייס קרנות כלשהן לטובת העניין מיהדות ארצות הברית‪ ,‬מה "שעשוי‬ ‫לתרום מאוד לפופולריות שלהם‪ 242".‬תמוהה עד כמה שתהיה הצעה זו‪ ,‬הרעיון לראות בציונות מקור כספי‬ ‫חיצוני שיזין את העיר עזה בהחלט קלע לאופן בו חשבו על עזה אישים בישוב היהודי‪ .‬עם תום המלחמה‪,‬‬ ‫דחפה הנהלת ההסתדרות הציונית לחידוש הקהילה היהודית שהתקיימה בעיר לפני המלחמה‪ ,‬אך אותה‬ ‫קהילה‪ ,‬שהייתה כזכור ספרדית ברובה‪ ,‬לא חזרה אל העיר‪ ,‬למעט אחד מעמודי התווך שלה נסים אלקיים‪.‬‬ ‫בקיץ של ‪ 1919‬החלו מתיישבים יהודים אשכנזים להגיע אליה‪ .‬הראשון היה אליעזר מרגולין‪ ,‬שהביא עמו‬ ‫את משפחתו וביקש להפעיל מחדש את טחנת הקמח הגרמנית הנטושה בעזה‪" 243.‬בעיר הייתה עדיין עזובה‬ ‫רבה‪ ",‬תעדה בזיכרונותיה אשתו‪ ,‬צילה מרגולין‪" .‬בכל מקום נראו קירות הרוסים ועל ידם גלי אבנים‪.‬‬ ‫הישוב הערבי עוד היה קטן‪ ,‬התושבים הוותיקים טרם הספיקו לחזור מהמקומות שנמלטו אליהם‬ ‫ממוראות המלחמה‪ 244".‬משפחת מרגולין חיה בעיר כמעט בגפה במשך כשנה עד להצטרפות כמה משפחות‬ ‫נוספות בספטמבר ‪ 1920‬ויצירת קהילה‬ ‫קטנה‪245.‬‬ ‫חייהם של המתיישבים היהודיים בעזה לא היו קלים כלל‪ ,‬אולם בדמיון הציוני העיר נתפסה‬ ‫כבעלת עתיד מזהיר‪ .‬השאיפה לרכישת אדמות בעזה ובסביבתה החלה עוד בסוף המאה התשע עשרה‪,‬‬ ‫כאשר שגשג בעיר המסחר‬ ‫בשעורה‪246.‬‬ ‫אך גם לאחר המלחמה‪ ,‬כשעמדה העיר בחורבנה‪ ,‬הריסותיה כמו‬ ‫הקפיאו את הזמן ואפשרו להפליג בחזיונות על המקום האידיאלי שהיא יכולה להיות‪ .‬בעיניים יודעות‬ ‫הכול של ההיסטוריון אנו יודעים לומר כי שאיפותיהם של אותם יהודים מעולם לא התקיימו‪ ,‬אבל עצם‬ ‫‪“Treaty of Peace with Turkey, Signed in Sevres,” 10 August 1920. Article no. 235. 241‬‬ ‫‪“The Rebuilding of Gaza,” CO733.4, BNA 242‬‬ ‫‪" 243‬העיר עזה‪ ",‬הצפירה‪ 16 ,‬אפריל ‪.1920‬‬ ‫‪ 244‬קציר‪ ,‬עמ' ‪.143‬‬ ‫‪" 245‬הישוב העברי בעיר החוף עזה‪ ",‬הצפירה‪ 12 ,‬אפריל ‪.1921‬‬ ‫‪ 246‬אודות ניסיונות לרכישת אדמה בעזה לפני המלחמה ראו‪ :‬לבונטין‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪.170-167‬‬ ‫‪67‬‬ ‫קיומן מאפשר לנו להציץ אל העתיד‪ ,‬כפי שחשבו עליו השחקנים ההיסטורים בהם אנו‬ ‫עוסקים‪247 .‬‬ ‫העתיד‬ ‫המדומיין הזה משמעותי לענייננו על מנת להבין את המוטיבציה של מתיישבים יהודים לחיות בעיר עזה‪.‬‬ ‫מעניין במיוחד למשל תיאורו של חייל יהודי שהגיע לעיר יחד עם הגדוד העברי לאחר‬ ‫המלחמה‪248:‬‬ ‫פוּטוּריסט מושבע‪ .‬כמה שיתגאה בעברו‪ ,‬הדבקות שלו בעתיד גדולה יותר‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫הציוני המודרני הוא‬ ‫קבוצה של בתים בודדים ומכוערים‪ ,‬עשויים בוץ ומה לא‪ִ ,‬ת ָראֵ ה למי שחולף על פניהם כלא יותר‬ ‫מבוץ ואבנים‪ ...‬אבל עינו של הציוני תנוח על אלה עוד רגע והנה הם הופכים לחלום על "עזה‬ ‫החדשה"‪ -‬עזה של העתיד‪ .‬עיר של בתים נפלאים‪ ,‬בניינים עומדים איתן ובניהם שדרות‪ ,‬גנים‪ ,‬בתי‬ ‫ספר‪ ,‬מכללות‪ ,‬עיר שאנשיה גדלים מעלה מעלה על שני הענפים של חינוך וגהות‪ .‬בריאים וכשירים‬ ‫בגופם ובנפשם‪ .‬מסביב לעיר הוא רואה בעיני רוחו שדות חרושים ופרדסים‪ ,‬ארץ שופעת ופורייה‪,‬‬ ‫שלרגע מחזירה אותו מהעתיד אל העבר‪ ,‬לימים בהם ארץ ישראל הייתה מילה נרדפת לפוריות‪,‬‬ ‫ארץ זבת חלב ודבש‪ .‬הוא גם חולם על תעשיות חדשות בארץ המלאכות העתיקות‪ ...‬במקום מזח‬ ‫קטן הקבור תחת החול‪ ,‬הוא רואה נמל יפה בו ספינות נעות בחופשיות אל המים‪ .‬ומעל הכול‪ ,‬הוא‬ ‫רואה לפניו את "עזה החדשה" עם אוכלוסייתה השמחה של גברים‪ ,‬נשים וילדים‪ ,‬מבורכים‬ ‫במעשה ידיהם‪ ,‬עובדים בשמחה עבור פת הלחם היומית‪ ,‬מאושרים בחייהם ומפיצים אושר אל כל‬ ‫מי שבא איתם במגע‪.‬‬ ‫חזיון דומה ראה בעיני רוחו שליח העיתון דאר היום‪ ,‬שהגיע לעזה ביולי ‪ 1920‬על מנת לחבר כתבה מיוחדת‬ ‫אודות העיר שלאחר המלחמה‪ .‬לאחר שבקר את המושל הבריטי ואת מזכיר ההקדשים הערבי של מחוז‬ ‫עזה שהסבירו לו פנים‪ ,‬הוא יוצא אל הרחוב החרב אך הוא מעודד‪" :‬רושם עגום עושה העיר על מבקריה‪,‬‬ ‫הרוסה וחרבה היא‪ ",‬הוא‬ ‫כותב‪249 .‬‬ ‫אין בית שלם אחד ואין כל ניסיון לבנות את ההריסות‪ ,‬נבנה רק המסגד ובית הספר העירוני‪.‬‬ ‫עוברים רחובות שלמים ואין רואים אדם‪ ,‬העיר חרבה‪ .‬והרי עזה יכולה להיות לעיר מהללה גם‬ ‫מנקודת השקפה הגיינית וגם מנקודת השקפה מסחרית‪ ...‬בעונג טיילתי עכשיו בעיר‪ ,‬הלב ניבא רק‬ ‫טוב אחרי הרושם של פגישותיי במשך היום‪ .‬האוויר הקריר השיב את רוחי‪ -‬ישבתי ליד בית חרב‬ ‫– וחלמתי‪ ,‬על עתיד יפה לעזה‪ .‬עת הבניין הרי הגיעה וקרובה השעה ששוב תבנה ותפרח – ויש בה‬ ‫מקום לישוב יהודי‪ .‬צרכי החיים זולים‪ ,‬לא כבערים הקיימות הצפופות והמרובות באוכלוסים‪.‬‬ ‫בשטה הדרגתית וטקטיקה בריאה‪ ,‬סדר ואי קיצוניות‪ ,‬עבודה משותפת בין יהודים וערבים נוכל‬ ‫לתקוע יתד נאמן בסביבה הזאת‪ .‬ובשבתי ברכבת הנעה‪ ,‬ראיתי בעיני רוחי את הדרום הפורח מלא‬ ‫התנועה וכוחות היצירה‪ .‬צלצלה שעתו של הדרום‪.‬‬ ‫‪ 247‬בועז נוימן מכנה את העתיד הזה כ"עתיד עתידי"‪ :‬עתיד שאינו הווה המתקיים כרונולוגית אחרי התרחשות אחרת‬ ‫אלא עתיד שכל כולו בעתיד‪ .‬נוימן‪ ,‬עמ' ‪.87‬‬ ‫‪“With the Jewish Regiment among the Jewish Colonies,” Chicago Sentinel, 9 August 1918. 248‬‬ ‫‪" 249‬כתבותינו המיוחדות‪ ",‬דאר היום‪ 29 ,‬יולי ‪.1920‬‬ ‫‪68‬‬ ‫אבל במציאות של עזה לאחר המלחמה‪ ,‬את המרחב שבין מצבה החרב של העיר ובין עתידה הפוטנציאלי‬ ‫היה צריך למלא בשיקום אקטיבי‪ .‬להוציא את שטחיה של המושבה רוחמה‪ ,‬באזור עזה לא צלחה רכישת‬ ‫קרקעות ציונית מחוץ לתחומי העיר הקיימת כפי שהיה ביפו או בירושלים וזו נותרה כיעד להמשך‪ .‬החזון‬ ‫ההתיישבותי הקונקרטי היה על כן להשתלב בתוך כלכלת השוק העירונית באותו אופן בו עשו זאת‬ ‫סוחריה היהודים של עזה לפני המלחמה‪ ,‬ובמידת האפשר לרכוש קרקע בתוך העיר‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מאחר‬ ‫שבעזה לא הייתה "יציאה מהחומות" לפני המלחמה‪ ,‬לא ניתן היה להתעלם מחורבנה של העיר‪-:‬‬ ‫המתיישבים היהודיים נאלצו למצוא מגורים באותם בתי העיר שנחרבו במלחמה‪ .‬המצב הזה הפך על פיו‬ ‫את אופי היחסים בין היהודים המתיישבים ובין הערבים‪ .‬היהודים שנזקקו לדירות חשו שהערבים רואים‬ ‫בהם ובכספם כמי שיכולים להביא לשיקום הבתים‪ .‬ואכן‪ ,‬היה בכך ממש‪ :‬מתיישבים יהודים שביקשו‬ ‫לשכור דירות היו עוברים מבית לבית בחיפוש אחר חדרים שלא ניזוקו וכשכבר מצאו‪ ,‬בעלי הבתים‪ ,‬שידעו‬ ‫כי היצע הדירות דל‪ ,‬הגביהו את מחירי השכירות "ללא‬ ‫גבול"‪250 .‬‬ ‫אופן אחר בו נהגו בעלי הבתים היה‬ ‫החכרת נכסיהם לפרק זמן מוגבל‪ ,‬תוך דרישה כי במועד סיום החכירה יוחזר הבית לאחר שנבנה‬ ‫מחדש‪251.‬‬ ‫אחד מאנשי הקהילה שכתב להפועל הצעיר תחת הפסבדונים "שמשוני"‪ ,‬התפייט כמו כותבים אחרים על‬ ‫העיר "עטופת האבל שנהפכה לעיי מפולת" וגם הפליג בתיאור האפשרויות הגלומות בה‪ ,‬אך בחיבור בין שני‬ ‫אלה הוא הבהיר כי טמון‬ ‫מכשול‪252:‬‬ ‫"מעניינת היא דעתם של בעלי הבתים כאן‪ ",‬כתב‪" .‬מאחר שאין‬ ‫הממשלה מקימה להם את בתיהם הרי הם משנים את דעותיהם המקובלות ]כנגד היהודים[ ומקוים שבבוא‬ ‫היהודים להתיישב בעיר מן ההכרח יהיה עליהם לקומם את הריסותיה‪' .‬היהודים העשירים'‪ ,‬שיחתם‬ ‫בפיהם תמיד‪' ,‬יבואו ויחיו את העיר'‪ ".‬על מנת להצליח לשכור דירות במחירים סבירים‪ ,‬אך יחד עם זאת‬ ‫גם להשביע את רצון בעליהם‪ ,‬הציע באפריל ‪" 1921‬ועד הקהילה" שעמד אז בראש חמישים המתיישבים‬ ‫היהודים בעיר שתי הצעות להסתדרות הציונית‪ :‬ראשית‪ ,‬שזו תעניק לקהילת עזה סכום כסף בו יוכלו‬ ‫להשכיר דירות מראש לפני בוא המתיישבים החדשים ובכך "לתפוס" דירות מיד כשהן מתוקנות ולהגדיל‬ ‫את כוח המיקוח שלהם מול המשכירים‪ .‬שנית‪ ,‬שההסתדרות תשכור בתים בעיר לתקופות ארוכות בתמורה‬ ‫לשיקומם כך שהיצע הבתים התקינים בעיר יעלה‪ ,‬המחירים ירדו והיהודים ייראו כלוקחים חלק פעיל‬ ‫בשיקום‬ ‫העיר‪253.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬הפנה הועד את תשומת לבה של ההסתדרות הציונית לפתרון מקורי אחר‪ .‬בעוד שלקנות‬ ‫קרקע מבעלים פרטיים בתוך העיר יהיה קשה מאוד‪ ,‬טענו‪ ,‬מרחב החולות שבין העיר ובין הים מוגדר‬ ‫כאדמת מדינה )מחלול( ואין לו דורש‪" .‬כדאי מאוד שלא נחמיץ את ההזדמנות הזו‪ ",‬הם כתבו‪" ,‬ונעביר את‬ ‫‪“Memorandum of the Jewish Town Council of Gaza,” 11 April 1921, S1\585, CZA. 250‬‬ ‫‪ 251‬במקרים רבים אכן כך נעשה‪ .‬חברת הבניה "סיניבר‪-‬סימקין" שקיבלה ממשלת המנדט לשקם מבני ממשל בעיר‪,‬‬ ‫שיפצה גם את הבתים בהם ביקשו יהודים להתיישב‪ .‬ראו‪" :‬אברהם סיניבר‪ ",‬בתוך‪ :‬תדהר‪ ,‬עמ' ‪.1791‬‬ ‫‪" 252‬עזה‪ ",‬הפועל הצעיר‪ 21 ,‬אפריל ‪.1921‬‬ ‫‪“Memorandum of the Jewish Town Council of Gaza,” 11 April 1921, S1\585, CZA 253‬‬ ‫‪69‬‬ ‫השטח לידינו לפני שמישהו יתחיל לבנות שם ואז נפסיד מקום עם עתיד‬ ‫נהדר‪254".‬‬ ‫לא הייתה זו הפעם‬ ‫הראשונה בה שמעו במוסדות הציוניים על ‪ 20,000‬הדונם החוליים האלה ממערב לעיר עזה‪ .‬בשנת ‪1911‬‬ ‫פיצל ממשל מחוז ירושלים העות'מאני את השטח למגרשים וביקש למכור אותו לבעלי אדמות פרטיים‬ ‫במכירה פומבית‪ 255 .‬חברת הכשרת הישוב הציונית התעניינה בשטח כבר אז‪ ,‬אולם המכירה בוטלה לבסוף‬ ‫על ידי הממשל העות'מאני ככל הנראה משום שההצעות לא היו גבוהות מספיק‪ .‬לאחר מלחמת העולם‬ ‫הראשונה עניינה חברת הכשרת הישוב את "ועד הצירים" בקניית השטח אולם גם יזמה זו לא יצאה אל‬ ‫הפועל‪256 .‬‬ ‫חלק גדול מהשטח‪ ,‬שהיה לאדמת מדינה של הממשל האזרחי הבריטי‪ ,‬הוכרז בדצמבר ‪1921‬‬ ‫כ"אזור יער סגור" והכניסה אליו‬ ‫נאסרה‪257 .‬‬ ‫בחודש מאי ‪ 1922‬ביקר נחום טיש‪ ,‬מזכיר מחלקת המסחר‬ ‫והתעשייה של ההנהלה הציונית בארץ ישראל את הקהילה בעזה‪ .‬בדוח מקיף ששלח לאחר מכן אל‬ ‫ההסתדרות הציונית העולמית הוא חזר והדגיש את הצורך ברכישה ושיקום של מבנים בתוך העיר‪ ,‬אך גם‬ ‫הציג כבר חזון מגובש עבור שטחי האדמה במערב העיר בדמות "פרוור יהודי" המבוסס כלכלית על דיג‬ ‫ונמל‪ 258.‬עם זאת‪ ,‬הוא ביקש בפתח הדברים להיזהר עם הפצת התכנים בעיתונות ומעל במות ציבוריות על‬ ‫מנת שלא לעורר כעס בקרב הערבים‪ ,‬ומתוך חשש לשלומה של הקהילה היהודית‬ ‫בעזה‪259 .‬‬ ‫בתוך הקהילה היהודית עצמה‪ ,‬חלק מהחברים אכן התנגד ליוזמות בולטות מדי בתוך העיר וראה‬ ‫בהן "סכנה לשאלת הישוב היהודי‬ ‫בעזה‪260 ".‬‬ ‫בימים כתיקונם היחסים בין הקהילה היהודית בעזה ובין‬ ‫תושביה הערבים התנהלו על מי מנוחות‪ ,‬אולם חשש מתמיד קינן בליבם של היהודים בעיר מהשפעתם של‬ ‫ה"אפנדים" – בעלי האדמות‪ ,‬שנתפסו כבעלי מודעות פוליטית והשפעה על ההמון‪ 261.‬לפני פרוץ מאורעות‬ ‫‪ 1921‬למשל‪ ,‬הושמעו באזני היהודים בעיר אזהרות מפני אלימות שהביאו לעזיבת רוב היהודים את העיר‬ ‫למספר‬ ‫שבועות‪262 .‬‬ ‫בעיר הושמעו לא פעם מחאות חריפות נגד מדיניות ממשלת המנדט בנוגע לשאלה‬ ‫הציונית‪ ,‬אך הדבר בדרך כלל לא התבטא במעשים כלפי הקהילה הקטנה שבעיר‪ 263.‬על כן‪ ,‬פעילות רחבה‬ ‫לרכישת בתים או אדמות שהייתה מערבת דווקא את אותם בעלי קרקעות בעלי אידאולוגיה לאומית‬ ‫הרתיעה חלק מהיהודים בעיר‪ ,‬שחששו לעורר את הארי מרבצו‪ .‬אולם לא חששה של הקהילה‪ ,‬אלא חוסר‬ ‫‪ 254‬שם‪.‬‬ ‫‪" 255‬ע'זה‪ :‬לצאחב אל‪-‬ג'רידה‪ ",‬פלסטין‪ 31 ,‬אוגוסט ‪.1912‬‬ ‫‪" 256‬מחוז עזה‪ ,L18\5864 ",‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪" 257‬מודעה רשמית‪ :‬פקודת החורשות והיערות‪ ",‬דאר היום‪ 26 ,‬דצמבר ‪“Public Notice: Forestry ;1921‬‬ ‫‪ Ordinance,” Official Gazette of the Government of Palestine, 1 December 1921.‬על פעולות הייעור וייצוב‬ ‫הדיונות שערכה ממשלת המנדט ממערב לעזה ראו גם‪Roza I.M. El-Eini, Mandated Landscape: British :‬‬ ‫‪Imperial Rule in Palestine 1929-1948, (London: Routledge, 2005). pp. 231-234‬‬ ‫‪“Possibilities of Development in Gaza,” Bnei Brith Messenger, 8 September 1922. 258‬‬ ‫‪“Trade and Industry Department of the Palestine Zionist Executive to the Zionist Federations,” 31 259‬‬ ‫‪May 1922, S15\20871, CZA‬‬ ‫‪" 260‬מצב הערים עזה‪ ,‬חברון ובאר שבע ואפשרויות פיתוחן‪ ,S8\1205 ",‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪" 261‬עזה‪ ",‬הפועל הצעיר‪ 21 ,‬אפריל ‪.1921‬‬ ‫‪ 262‬אלקיים‪ ,‬עמ' ‪373‬‬ ‫‪ 263‬ראו למשל‪" :‬אחתג'אג'אן מן ע'זה‪ ",‬פלסטין‪ 9 ,‬מאי ‪" ;1922‬זיארת אל‪-‬סכרתר אל‪-‬עאם‪ ",‬פלסטין‪ 24 ,‬נובמבר‬ ‫‪" ;1922‬ע'זה‪ :‬זיארת פח'אמת אל‪-‬מנדוב אל‪-‬סאמי‪ ",‬פלסטין‪ 30 ,‬ינואר ‪.1923‬‬ ‫‪70‬‬ ‫המוטיבציה בקרב מהגרים יהודיים להתיישב בעזה‪ ,‬הוא שמנע כל תכנית ממשית לסייע לישוב בעיר‪ .‬עד‬ ‫שנת ‪ ,1929‬אז עזבו היהודים את עזה סופית‪ ,‬נאבקה הקהילה על קיומה הכלכלי אל מול המוסדות‬ ‫הציוניים ומעט מאוד מתיישבים הגיעו אליה‪.‬‬ ‫בשעה שהמתיישבים היהודים כלכלו את צעדיהם‪ ,‬בציר הבריטי זנח סמואל את ניסיונותיו להביא‬ ‫לשיקום העיר בכספים חיצוניים‪ ,‬וכשנה מיום תחילת הממשל האזרחי בארץ ביקש לבחון אפשרויות‬ ‫אחרות אל מול משרד המושבות‪ .‬בעצת מושל המחוז לואיס נוט‪ ,‬סמואל הציע לסייע לאנשי עזה במתן‬ ‫ערבויות עבור הלוואות אל מול הבנק האנגלו‪-‬מצרי‪ .‬עד יוני ‪ ,1921‬הצטבר סכום ההלוואות שביקשו אנשי‬ ‫עזה ליותר מ‪ 30,000-‬לירות מצריות ונראה היה כי רבים נוספים יבקשו ללוות‪ .‬אולם מנהלי הבנק לא‬ ‫הסכימו לקבל את הבתים ההרוסים של התושבים כבטחונות‪ ,‬והתהליך נתקע‪ .‬סמואל הציע אופציות שונות‬ ‫לסייע במצב‪ ,‬בהן שהממשלה תהיה ערבה בפני הבנק על ההלוואות או על הריביות‪ ,‬תלווה את הכסף‬ ‫בעצמה לבעלי הבתים‪ ,‬או תֵ גָבֵּ ה את עיריית עזה אל מול הבנק‪ .‬שר המושבות דאז וינסטון צ'רצ'יל‪ ,‬שביקר‬ ‫בעיר עזה כשלושה חודשים לפני שהחלה התכתבות זו‪ ,‬היה נכון לסייע יותר מקודמו במשרד‬ ‫החוץ‪264.‬‬ ‫במשרדו הכירו את הסוגיה מזווית ראייתו של הבנק האנגלו‪ -‬מצרי‪ ,‬והיו מוכנים לדון עם מושל המחוז נוט‬ ‫בעניין‪ ,‬אך הצדדים לא הגיעו לעמק השווה וגם יוזמה זו לא יצאה אל הפועל‪.‬‬ ‫אנשי עזה המשיכו לפעול באופן עצמאי לשיקום הבתים על פי יכולתם‪ .‬ממשל המחוז שיקם את‬ ‫מבני מוסדות הממשל‪ ,‬בנין העירייה‪ ,‬בתי הספר ובתי החולים‪ ,‬ובמקביל ראש העירייה‪ ,‬מחמוד אפנדי אבו‬ ‫חצ'רא‪ ,‬ביקש להשיב את העיר לחיים על ידי הקמה מחדש של תשתיות ציבוריות‪ ,‬כמו רשת אספקת מים‬ ‫בצינורות לבתים‪ ,‬סלילה ותיקון של רחובות בתוך העיר ופתיחתה של השדרה הראשית שנפרצה‬ ‫במלחמה‪265.‬‬ ‫באופן מיוחד התפרסם פועלו לשיפור מצבה התברואתי של העיר על די הקמת משרפות‬ ‫לשריפת זבל‪ ,‬ניקוי הרחובות ובניית בתי שימוש ציבוריים‪ 266.‬אולם כל אלה לא שיפרו את מצוקת המחסור‬ ‫בבתים שהעיקה על העיר‪ .‬כהשתקפות של המצוקה זו שימש מפקד האוכלוסין שנערך בשנת ‪ 1922‬בו נמנו‬ ‫בעזה נמנו בעיר ‪ 17,480‬איש‪ ,‬פחות ממחצית מהתושבים שחיו בה לפני‬ ‫המלחמה‪267 .‬‬ ‫כמעט שנתיים של קיפאון הצמיחו את התוכנית המורכבת ביותר לשיקום העיר שהחלה להיות‬ ‫נידונה בין משרד המושבות וממשלת המנדט במאי ‪ .1923‬הוגיה של התכנית היו ראש העירייה אבו‪-‬חצ'רא‬ ‫ומושל מחוז הדרום החדש אלברט אברמסון )‪ .(Abramson‬האחרון היה בן הארץ‪ ,‬יליד משפחה נוצרית‬ ‫רומנית שעבד בצעירותו כסוכן של חברת הספנות של תומאס קוק )‪ (Cook‬וקיבל בשל כך נתינות בריטית‪.‬‬ ‫‪ 264‬צ'רצי'ל ביקר בעזה ב‪ 24-‬במרץ ‪ 1921‬במסגרת ביקורו בארץ ישראל בדרכו לוועידת קהיר‪ .‬קהל רב קיבל אותו‬ ‫באהדה משולבת בקריאות בגנות היהודים‪ ,‬אותן לא הבין‪ .‬ראו‪A.W. Lawrence (Ed.), T.E. Lawrence by His :‬‬ ‫‪Friends, (New York: Doubleday, Doran and Co., 1937). p.204-205‬‬ ‫‪ 265‬אלקיים‪ ,‬עמ' ‪.357‬‬ ‫‪" 266‬ע'זה ובלדיתהא‪ ",‬פלסטין‪ 11 ,‬ינואר ‪" ;1922‬המצב הסניטרי פה הוא מצוין‪ ,‬בימות החמה כבימות הגשמים אין‬ ‫אתה מוצא בה רפש ולכלוך כבשאר הערים העתיקות‪ ".‬ראו‪" :‬עזה‪ ",‬הפועל הצעיר‪ 21 ,‬אפריל ‪.1921‬‬ ‫‪J.B Barron, Palestine: Report and General Abstract of the Census of 1922, (Jerusalem: The Greek 267‬‬ ‫‪Covent press). p.9.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫הודות להיכרותו הקרובה את הארץ ויושביה הוא גויס במלחמת העולם הראשונה למחלקת המודיעין‬ ‫במפקדה של הגנרל אלנבי ולאחר מכן שימש כמושל הצבאי של חברון‪ .‬עם הגעתו של הרברט סמואל מונה‬ ‫אברמסון לתפקיד בעל משמעות חשובה לעניינו ‪ --‬ראש הועדה להערכת אדמות המדינה‪ .‬במסגרת תפקיד‬ ‫זה היה עליו לסקור את אדמות המדינה‪ ,‬ללמוד את תכונותיהן ולהציע לממשלה את הדרכים המיטביות‬ ‫לפתח אותן‪ .‬בהמשך הוא מונה להיות הנציג הבריטי הבכיר בעבר הירדן‪ ,‬ובמאי ‪ 1922‬מונה להחליף את‬ ‫לואיס נוט כמושל מחוז‬ ‫הדרום‪268.‬‬ ‫בקרב הערבים‪ ,‬הוכר אברמסון כתומך בציונים ועל כן מינויו עורר‬ ‫מחאה‪ ,‬אולם אל עמדתו החדשה הוא דווקא הביא צינה כלפי הקהילה היהודית בעזה וגישה חדשה‬ ‫לשיקום‬ ‫העיר‪269.‬‬ ‫מתוך היכרותו הקרובה עם נושא אדמות המדינה‪ ,‬אברמסון ראה גם את הפתרון למצוקת עזה‬ ‫באותה כברת קרקע ממשלתית שכבר הוזכרה כאן‪ ,‬בין העיר ובין הים‪ .‬אברמסון וראש העיר אבו‪-‬חצ'רא‬ ‫העבירו אל הנציב העליון תכנית לחלוקת ‪ 4,000‬דונם מתוך שטח האדמה הזה למגרשים בגדלים שונים‬ ‫ולמכירתם‪ .‬על פי תכנית זו‪ ,‬קוני המגרשים יתחייבו להתחיל לבנות בתוך שלוש שנים לכל המאוחר מיום‬ ‫הקנייה ויאשרו את תכניותיהם אל מול תכנית “בנין העיר של עזה” תחת פיקוחה של הועדה לבניין העיר‬ ‫)‪ (Town Planning commission‬של מחוז הדרום‪ .‬הכסף מקניית המגרשים יכנס לקופת "החברה לבנית‬ ‫עזה" )‪ (Gaza Building Society‬שתוכל לתת ממנו הלוואות לבעלי בתים שנכסיהם נהרסו במלחמה‬ ‫ושיבקשו לשקמם‪ .‬אברמסון ואבו‪-‬חצ'רא העריכו כי כל המגרשים ימכרו בתוך חמש שנים וכי גובה‬ ‫ההכנסות יגיע לכ‪ 20,000-‬לירות מצריות‪ ,‬מה שיאפשר להלוות כסף לשיקומם של כמאתיים בתים בשלב‬ ‫ראשון ולעוד קבוצה של בעלי בתים לאחר החזרת ההלוואות‪ .‬כך למעשה יושגו שלוש מטרות במקביל‪:‬‬ ‫הזרמת כסף לשיקום בתי העיר‪ ,‬פיתוח של מערב העיר ועצירה של נדידת החולות הנכנסים אל תוך העיר‬ ‫ממערב למזרח‪ 270.‬העיקרון הקולוניאלי הבריטי של החזקת האימפריה בזול בא כאן לידי ביטוי מובהק‪:‬‬ ‫הפיתוח והשיקום נועד להתבסס על הון עצמי של תושבי הארץ ולא על הון אימפריאלי‪.‬‬ ‫משרד המושבות קיבל את עיקריה של התוכנית‪ ,‬אך ביקש להבין כיצד יתמלא הבור מחולייתו‪,‬‬ ‫שכן אם לאנשי עזה אין כסף אפילו כדי לתקן את בתיהם ‪ --‬כיצד יהיה בכוחם לרכוש אדמות? סמואל‬ ‫השיב כי "לא יהיו אלה אותם האנשים‪ ",‬מה שעורר שאלה שאולי הטרידה את משרד המושבות יותר ‪--‬‬ ‫האם רוב השטח לא יירכש בסופו של דבר על ידי‬ ‫יהודים? ‪271‬‬ ‫סמואל טען כי "אין חשש או כוונה" שזה‬ ‫יקרה והוסכם כי יינתן לדבר ביטוי רשמי באישור תכנית השיקום‪ .‬הנוסח שהתקבל סיפק את הצדדים‬ ‫‪“Governor of Southern Palestine,” Lord Sitting of 12 July 1922, Commons and Lords Hansard. Vol. 268‬‬ ‫‪51 cc404-406.‬‬ ‫‪ 269‬חמדי אל‪-‬חסיני‪" ,‬רסאלת ע'זה‪ :‬מסתעמרה צהיוניה כברא‪ ",‬פלסטין‪ 12 ,‬מאי ‪" ;1922‬מצב הערים עזה‪ ,‬חברון‬ ‫ובאר שבע ואפשרויות פיתוחן‪ ,S8\1205 ",‬אצ"מ‪.‬‬ ‫‪“The Rebuilding of Gaza,” CO733/54, BNA 270‬‬ ‫‪Idem 271‬‬ ‫‪72‬‬ ‫וקבע כי ניתן להוציא את התכנית לפועל "בהסתמך על כך שינקטו הצעדים המתאימים על מנת לוודא כי‬ ‫כל ילידי פלשתינה ]‪ [Natives of Palestine‬מבלי הבדל גזע או אמונה‪ ,‬יקבלו הזדמנות מלאה להשתתף‬ ‫בקניית האדמות המדוברות‪ ".‬כמו כן‪ ,‬ביקשו לוודא במשרד המושבות גם כי התוכנית לא תתפרש על ידי‬ ‫עיריות אחרות בארץ כתקדים שניתן לחזור‬ ‫עליו‪272 .‬‬ ‫גיבוש סופי של התוכנית התבצע בישיבה שערכו מושל המחוז‪ ,‬ראש העירייה‪ ,‬מנהל האדמות של‬ ‫ממשלת המנדט ושר האוצר בסוף אותה שנה‪ .‬אלה קבעו את פריסת השטח מבחינת דרכים‪ ,‬שטחים‬ ‫ציבוריים ואספקת מים וקבעו את תנאי הרכישה ומתן ההלוואות‪ .‬על פי תכניתם‪ ,‬קוני הקרקע ידרשו‬ ‫לסיים את התשלום על הקרקע בתוך שבועיים‪ ,‬להגיש תכניות בנין מאושרות בתוך חצי שנה‪ ,‬להניח יסודות‬ ‫בתוך שנה ולהשלים את הבניה בתוך שלוש שנים‪ .‬המעוניינים ללוות כסף מקרן ההלוואות ידרשו להציג‬ ‫הערכת מהנדס מוסמך לעלות תיקון הבית וימשכנו את נכסיהם תמורת ההלוואה‪ .‬נקבע‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬כי זו‬ ‫לא תכסה אלא עד שבעים וחמישה אחוזים מסכום העבודה הנדרשת לשיקום המבנה‪ 273.‬לאחר דין ודברים‬ ‫אל מול הנציב העליון‪ ,‬נשלחה התכנית אל משרד המושבות שאישר אותה עם שינויים קלים‪ .‬בהידרש‬ ‫לסוגיית הרשאים להשתתף בקניית האדמה נקבע כי מחצית מכלל השטח ישמר עבור אנשי עזה במהלך‬ ‫השנתיים הראשונות ורבע מהשטח בשנתיים שלאחר מכן‪ .‬לא נקבעה הגבלה מפורשת על יהודים לרכוש‬ ‫קרקעות בשטח זה‪ .‬לא סגנון הכתיבה של כותב שורות אלה‪ ,‬הפך את הפסקה האחרונה לעמוסה במיוחד‪.‬‬ ‫תכנית השיקום שבסופו של דבר נתקבלה הייתה אכן יצור משפטי מרובה סעיפים ותנאים‪.‬‬ ‫בסוף שנת ‪ 1924‬החל הממשל הבריטי להפיץ את התוכנית באמצעות מודעות בנוסח אחיד‬ ‫בעיתונות העברית‬ ‫והערבית‪274.‬‬ ‫הכתוב במודעות הסביר את שארע לעזה במלחמה ואת מצבה כיום ופרט‬ ‫את אופני מכירת הקרקע וקבלת ההלוואות‪ .‬לא היו אלה מודעות "מזמינות"‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬בעיתונות‬ ‫שידעה באותה תקופה פרסומות מצוירות‪ ,‬אותיות בגדלים ובגופנים שונים ועימוד מתוחכם‪ ,‬המודעות‬ ‫הללו פורסמו בתוך מסגרת רבועה שנדחקה לפינות העמודים האחוריים‪ ,‬כ"הודעה רשמית" עמוסת מלל‪.‬‬ ‫פרטים נוספים על תנאי מכירת המגרשים וההלוואות‪ ,‬כך נכתב‪" ,‬יתפרסמו בקרוב"‪ .‬אולם סביב פרסום‬ ‫התכנית בציבור יוזמיה המקוריים התפזרו כל אחד לדרכו‪ :‬ראש העיר אבו‪-‬חצ'רא מונה לקאימקאם )מושל‬ ‫הנפה( עוד לפני שפורסמה; מושל המחוז אברמסון הועבר לחיפה ביוני ‪ 1925‬והנציב העליון סמואל סיים גם‬ ‫הוא את כהונתו באותו החודש‪ 275.‬לא היה בעזה מי שיקדם את התוכנית וגורלה היה כגורל המודעות שלה ‪-‬‬ ‫‪ -‬היא נדחקה לקרן זווית‪ .‬שנה לאחר מכן עדיין חיכו בעיר להשלמת הפרצלציה שלפני המכירה‪.‬‬ ‫‪Idem 272‬‬ ‫‪“The Rebuilding of The Ruins of Gaza,” CO733/65, BNA 273‬‬ ‫‪" 274‬בנינה של עזה‪ :‬הודעה רשמית‪ ",‬דאר היום‪ 24 ,‬דצמבר ‪" ;1924‬בלאע' רסמי‪ :‬אעאדת בנאא' מדינת ע'זה‪",‬‬ ‫פלסטין‪ 2 ,‬ינואר ‪.1925‬‬ ‫‪“Mr. Abramson Succeeds Col. Symes in Haifa,” The Palestine Bulletin, 17 June 1925; “Southern 275‬‬ ‫‪District Political Report of May 1924,” Political Diaries of the Arab World: Palestine and‬‬ ‫‪Transjordan. (Slough: Archive Editions, 2001). Vol. 2, p.47‬‬ ‫‪73‬‬ ‫בינתיים ניתן היה לחשוב בעזה על הרוכשים הפוטנציאליים‪ .‬חברי האגודה המוסלמית נוצרית‬ ‫)אל‪-‬ג'מעיה אל‪ -‬אסלאמיה‪-‬מסיחיה( בעזה‪ ,‬שיגרו מזכר מחאה אל הנציב העליון ובו דרשו לאפשר לאנשי‬ ‫עזה בלבד לרכוש את האדמות המוצעות על מנת למנוע זאת‬ ‫מיהודים‪276.‬‬ ‫באזני יהודים‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫הושמעו גם קולות אחרים‪" :‬כל תקוות אנשי עזה ביהודים‪ ",‬כתב שליח העיתון דבר לדרום הארץ לאחר‬ ‫שיחה עם אחד מפקידי העירייה על תכנית השיקום‪" .‬תמסור שם ליהודים‪ ",‬אמר לו הפקיד‪" ,‬שערביי עזה‬ ‫מחכים שיבואו ויקרינו מ'אורם' גם‬ ‫לנו‪277".‬‬ ‫אך המוסדות הציוניים לא התעניינו באותו זמן בקניית‬ ‫מגרשים לבניית בתים פרטיים‪ ,‬אלא ברכישה של אדמות למטרות התיישבותיות רחבות ובאזורים‬ ‫המאפשרים חקלאות‪ 278.‬עבור הערבים‪ ,‬שטח האדמה שממערב לעיר זוהה כבלתי אטרקטיבי באופן מיוחד‪.‬‬ ‫הוא היה מחוץ לגבולות חלקיה הבנויים של העיר‪ ,‬לא הובילה אליו דרך‪ ,‬ובעיקר ‪ --‬לא היו בו בארות או‬ ‫אספקה של מים‪ .‬קשה היה להאמין באותה שעה כי משהו עשוי לצמוח שם ומומנטום של רכישת אדמות‬ ‫לא נוצר‪ .‬לעורך פלסטין‪ ,‬הייתה פרשנות משלו לקיפאון בניסיונות לשקם את העיר‪" :‬האמת היא שעזה‬ ‫הייתה יכולה להתקדם ולהקים את בנייניה ההרוסים‪ ,‬אילו היו עשיריה משתמשים בכספיהם למטרות‬ ‫פרודוקטיביות‪ ",‬כתב בתחילת שנת ‪" .1927‬ואולם עשירי עזה‪ ,‬כעשירי שאר ערי פלסטין‪ ,‬אינם מתעניינים‬ ‫אלא בענייניהם ההכרחיים ביותר ובוחרים לשים את הזהב הנמצא בידם בכדים ולהטמינם‬ ‫באדמה‪279 ".‬‬ ‫הרעיונות הראשוניים האלה להביא לשיקום העיר מצביעים על האופנים השונים בהם חשבו בעזה‬ ‫על המצב הקיים‪ .‬אנשי עזה בנו מעט מעט את בתיהם על פי מידת יכולתם בינות לתוכניות הממשל‬ ‫המנדטורי והמפעל ההתיישבותי הציוני‪ .‬בעוד שני האחרונים דמיינו את שיקומה של העיר על פי דפוסי‬ ‫חשיבה קולוניאליים התיישבותיים של הסתכלות לעתיד וכיבוש של שטחי חולות‪ ,‬תושבי עזה היו‬ ‫מושרשים חזק בהווה‪ ,‬בו לא נראתה תקווה רבה‪ .‬בין הממשל שביקש להימנע מהוצאות מיותרות‬ ‫וממתיחות פוליטית ובין המתיישבים היהודיים שלא רצו לעורר את זעמם של תושביה‪ ,‬נותרו עקבות‬ ‫המלחמה חקוקות בעיר‪.‬‬ ‫"הילד החולה של הממשלה" או להפוך את המלחמה לעבר‬ ‫ב‪ 28-‬באפריל ‪ 1927‬הגיע הנציב העליון לעיר עזה כדי לחשוף בטקס מיוחד את המצבה לזכר חללי הצבא‬ ‫הבריטי בבית הקברות הצבאי בעיר‪ .‬במעמד השתתפו פקידים צבאיים ואנשי ממשל‪ ,‬והוזמנו גם חיילים‬ ‫משוחררים מהגדודים העבריים‪ ,‬להם הותר ללבוש שוב לכמה שעות את מדי הצבא הבריטי‪ 280.‬אירוע זה‬ ‫סימל את סיומו של תהליך בן כמה שנים‪ ,‬של דחיקת אנדרלמוסיית הקרבות על עזה והאבדן האדיר של‬ ‫‪“Palestine From Day to Day: Gaza Lands,” The Palestine Bulletin, 12 February 1925. 276‬‬ ‫‪ 277‬ז‪ .‬יואלי‪" ,‬בדרום הארץ‪ :‬עזה‪ ",‬דבר‪ 1 ,‬ינואר ‪.1926‬‬ ‫‪ 278‬חנינא פורת‪ ,‬מישימון לארץ נושבת‪ :‬רכישת קרקעות והתיישבות הנגב‪) ,‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪ .(1996 ,‬עמ' ‪.19-18‬‬ ‫‪ 279‬מצוטט אצל‪" :‬מהנעשה והנשמע בארץ ישראל‪ :‬עבודת הבניין בעזה‪ ",‬הצפירה‪ 12 ,‬ינואר ‪.1927‬‬ ‫‪" 280‬מצבה לחללי המלחמה בעזה‪ " ,‬דאר היום‪ 27 ,‬אפריל ‪" ;1927‬טכס מצבת הזיכרון בעזה‪ ",‬דבר‪ 2 ,‬מאי ‪.1927‬‬ ‫‪74‬‬ ‫אלפי חיילים אל תוך מסגרות סדורות ומוגדרות של זיכרון וסמלים‪ .‬תהליך זה החל עם הענקת שמות‬ ‫קבועים לקרבות השונים‪ ,‬המשיך בהקמת בתי הקברות בעזה ובח'אן יונס‪ ,‬עבר בחנוכה הטקסית שלהם‪,‬‬ ‫והסתיים‬ ‫כאן‪281 .‬‬ ‫רצף מחושב של טקסים דומים התנהל בכל האימפריה ובכלל המדינות שהשתתפו‬ ‫במלחמה ונועד להעביר את האירוע האדיר הזה מתחום החוויה‪ ,‬החיים או ההווה‪ ,‬אל תחום הזיכרון או‬ ‫העבר‪.‬‬ ‫קילומטרים ספורים מאתר בית הקברות הצבאי הבריטי‪ ,‬בעיר עזה עצמה‪ ,‬ארגון כזה של העבר‬ ‫וההווה‪ ,‬והקביעה מתי והיכן נגמרת המלחמה היו מטושטשים הרבה יותר‪ .‬כך למשל‪ ,‬בהג'ת עטא סכיכ‬ ‫שחזר כילד עם הוריו אל העיר ההרוסה‪ ,‬מצא לו ולחבריו אתר משחקים מלהיב במיוחד ‪ -‬אולמותיו‬ ‫החרבים של המסגד הגדול‪ .‬בפנים‪" ,‬ערימה בגובה של שני מטרים" של פגזים וקליעי רובים שנותרה שם‬ ‫מאז הקרבות שימשה אותם ליצירת נפצים וזיקוקים‪ .‬במשך כמה חודשים המשיכו הילדים את ההרעשות‬ ‫על העיר‪ ,‬עד שנתגלו על ידי הוריהם שעצרו את המשחק המסוכן לפני שמישהו מהם נפגע‪ 282.‬לילדים אחרים‬ ‫היה פחות מזל ולא פעם שיירי פגזים התפוצצו בנתיבי המשחקים שלהם‪ ,‬פצעו וגם הרגו‪ 283.‬לאורך כמעט‬ ‫שני עשורים‪ ,‬המשיכה כך המלחמה גם אחרי סיומה "הרשמי" לפלוש פיזית אל תוך חיי היומיום כמו‬ ‫דיונות החול שהוסעו ברוח אל העיר וחדרו לפינות החדרים ולסדקים בקירות‪.‬‬ ‫עם השנים‪ ,‬מוקדים שונים בעיר נבנו מחדש‪ .‬בנייתו של בית החולים של המיסיון האנגליקני‬ ‫הושלמה במרץ ‪ 1924‬וחודשיים לאחר מכן נפתח בית החולים הממשלתי‬ ‫בעיר‪284 .‬‬ ‫גם בנייתו מחדש של‬ ‫המסגד הגדול הושלמה באותה השנה במימון המועצה המוסלמית העליונה‪ ,‬ועת'מאן אל‪-‬טבאע ‪ ,‬אותו‬ ‫פגשנו בפרק הקודם‪ ,‬החל במבצע לשיקום הספרייה שלו‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬שיקומם של מבנים בחזקת‬ ‫אנשים פרטיים התעכב‪ ,‬מה שעיכב גם את חזרתם של אנשיה‪ .‬במפקד הבריטי של שנת ‪ 1931‬נמנו בעיר‬ ‫‪ 17,046‬תושבים‪ ,‬אפילו פחות ממה שהיו בה בשנת המפקד הקודמת‪ 285.1922 ,‬נפילה כה דרמטית של מספר‬ ‫התושבים בהשוואה למספרם לפני המלחמה אומרת דרשני‪ :‬להיכן נעלמה יותר ממחצית אוכלוסיית העיר?‬ ‫התשובה לכך מעורפלת אולם ניתן לקבל תשובה חלקית מתוך מספר עדויות‪ .‬בספרו הגיאוגרפיה של‬ ‫פלסטין )ג'ע'ראפית פלסטין( שיצא לאור לראשונה בשנת ‪ ,1923‬תיאר המחנך וההיסטוריון ח'ליל טוטח כי‬ ‫בזמן המלחמה "התחלנו לראות מאנשי עזה בכל אחד מערי פלסטין‪ 286".‬יליד עזה אבראהים צנובר‪ ,‬שהגיע‬ ‫להיות מורה בבאר שבע בשנת ‪ ,1920‬כתב בזיכרונותיו כי העיר מנתה אז כ‪ 3,000-‬איש שכללו בעיקר‬ ‫‪" 281‬המערכות בארץ ישראל‪ ",‬דאר היום‪ 12 ,‬מאי ‪" ;1921‬בבית הממשלה‪ ",‬דאר היום‪ 3 ,‬מאי ‪.1925‬‬ ‫‪ 282‬סכיכ‪ ,‬זכריאת אל סנין אל‪-‬הניה‪ ,‬עמ' ‪.27‬‬ ‫‪" 283‬ע'זה‪ ",‬פלסטין‪ 11 ,‬ינואר ‪" ;1929‬הדי המלחמה הגדולה בעזה‪ ",‬דאר היום‪ 31 ,‬אוקטובר ‪.1932‬‬ ‫‪"Palestine Mission: Minutes of Conference," 29 April 1924. CMS/G3/P/O, CMSA; “Southern 284‬‬ ‫‪District Political Report of May 1924.” In: Robert L. Jarman (ed.), Political Diaries of the Arab World:‬‬ ‫‪Palestine and Jordan, (Slough: Archive Editions, 2001). Vol.2, p. 47.‬‬ ‫‪E. Mills, Census of Palestine 1931, (Alexandria, 1933). p. 42. 285‬‬ ‫‪ 286‬ח'ליל טוטח וחביב ח'ורי‪ ,‬ג'ע'ראפית פלסטין‪) ,‬בירות‪ :‬מא'ססת אבן רשד ללנשר‪ .(1980 ,‬עמ' ‪90‬‬ ‫‪75‬‬ ‫מהגרים מעזה‬ ‫ומיפו‪287.‬‬ ‫בסוף שנת ‪ 1926‬יוסף יודילביץ' שמע בעזה מבאי בית הקפה בו ישב כי ארבעת‬ ‫אלפים איש עזבו את העיר לחוץ לארץ וכחמשת אלפים איש היגרו‬ ‫ליפו‪288.‬‬ ‫עארף אל‪-‬עארף‪ ,‬שהיה‬ ‫הקאימקאם של עזה בין השנים ‪ ,1942-1939‬העריך כי אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקעו בערים‬ ‫חומס וחמאה כשלושת אלפים איש מאנשי עזה‪ ,‬וכמו כן כתב כי בחיפה וביפו נותרו משפחות רבות שלא‬ ‫חזרו לעיר מעולם‪ .‬הוא ציין כי בשנת ‪ ,1943‬זמן כתיבת ספרו‪ ,‬היו קיימות בערים הללו שכונות מיוחדות‬ ‫למהגרי‬ ‫עזה‪289.‬‬ ‫חסרונה של האוכלוסייה הרבה הזו הורגש היטב במרחב הבנוי של עזה שכמו זוג מכנסיים שבעליו‬ ‫עבר דיאטה חריפה‪ ,‬נעשה לכסות התלויה ברפיון על עוגנים אנושיים מעטים‪ .‬לאורך שנות העשרים‬ ‫והשלושים חלקים גדולים בעיר היו חרבים ועזובים מאדם‪ ,‬מה שכמו קיבע את המלחמה אל תוך הנוף‬ ‫העירוני‪ 290.‬לאחר ביקור בעיר בסוף שנת ‪ ,1927‬תאר כך מנחם קפליוק את רשמיו מעל דפי‬ ‫דבר‪291 :‬‬ ‫המלחמה העולמית השאירה בעזה רשומים בולטים יותר מאשר בשאר מקומות הישוב בארץ‪,‬‬ ‫הלא הם כתובים ברחובותיה‪ ,‬פרווריה ושכונותיה ‪ -‬כתב ברור של הרס וחרבן‪ .‬דומה שאף כדור‬ ‫אחד לא הלך לאיבוד‪ ,‬כל אחד ואחד השאיר "ברכה" אחריו‪ ...‬בכל אשר תלך‪ ,‬הריסות וחורבות‪,‬‬ ‫עיים‪ ,‬תלים ומפולות וכו'‪ .‬הנה בניינים גדולים שראשם הותז ורק שרידי קירות מעידים על קומה‬ ‫שהתרוממה כאן על מעקותיה‪ ,‬מרפסותיה ויציעיה ואי שם בצד חדר שנשאר לפליטה יגור העזתי‬ ‫העני ומשפחתו‪ .‬וככל אשר תוסיף להרחיק לכת כן יתגלו לפניך זיכרונות המלחמה‪ .‬הנה סמטאות‬ ‫שלימות ריקות מיושביהן‪ ,‬ושרידי בתיהן‪ -‬מקום להטלת זבל ואשפה‪ ...‬בשבתך בבתי הקפה‬ ‫במסיבת תושבי עזה‪ ,‬ובהרגישם את הזר שבקרבתם‪ ,‬הם מתחילים להתאונן על גורלה המר‬ ‫והקשה של עזה ומרבים להפליג ולהפריז בשבחה של זו‪ ,‬שהייתה עד לפני המלחמה "פאר הערים‪".‬‬ ‫החללים שנותרו בעיר השפיעו גם על מעורבותה הפוליטית של העיר בנעשה בארץ‪ .‬על אף שבעיר התאמצו‬ ‫להפגין עניין במחאות ובשביתות כנגד מדיניות "הבית הלאומי" ונציגיה לקחו חלק בגופים הפוליטיים‬ ‫והלאומיים בארץ‪ ,‬בערים הגדולות הורגש כי עזה מצויה מחוץ למעגל המאבק הפוליטי‪ .‬כמעט עשור לאחר‬ ‫המלחמה ואחרי שנתיים קשות של בצורת בשנים ‪ ,1927-1926‬תהו בעיתונות הערבית הפלסטינית מדוע‬ ‫קולם של אנשי העיר לא נשמע בזירה הפוליטית הציבורית וראו צורך לדווח על מצב שיקום מוסדותיה‬ ‫‪ 287‬אבראהים צנובר‪ ,‬צפחאת מן אל‪-‬ד'אכרה אל‪-‬פלסטיניה‪ :‬תד'כראת אבראהים צנובר‪) ,‬ביר זית‪ :‬מרכז דראסאת‬ ‫ותות'יק אל‪-‬מג'תמע אל‪-‬פלסטיני‪ .(1992 ,‬עמ' ‪11‬‬ ‫‪ 288‬יוסף יודילוביץ'‪" ,‬עזה‪ ",‬קונטרס‪ ,‬גיליון רפ"ח )כ"ו טבת תרפ"ז(‪ .‬עמ' ‪.27‬‬ ‫‪ 289‬אל‪-‬עארף‪ ,‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪ .265‬בחיפה אכן מוכרת החל משנות העשרים "שכונת העזתים" )חארת אל‪-‬ע'זאזוה( בתוך‬ ‫ואדי רושמייה‪ ,‬אולם לא ידוע אם זו החלה מהגעת גולי המלחמה‪.‬‬ ‫‪ 290‬ראו‪" :‬עזה‪ ",‬דבר‪ 7 ,‬אפריל ‪.1927‬‬ ‫‪ 291‬מנחם קפליוק‪" ,‬בארץ הנגב‪ ",‬דבר‪ 30 ,‬אוקטובר ‪.1927‬‬ ‫‪76‬‬ ‫והמצב הרוחני של‬ ‫התושבים‪292.‬‬ ‫העיתון מראאת אל‪-‬שרק אף הגדיל לעשות וקרא לקוראיו "עזרו לעזה‬ ‫ותמכו בה כדי שלא תיסוג בה התנועה הלאומית‬ ‫לאחור‪293".‬‬ ‫תהליך של שינוי החל להראות בעיר עם מינויו של פהמי ביי אל‪-‬חוסייני לתפקיד ראש עיריית עזה‬ ‫במאי ‪ .1928‬פהמי ביי‪ ,‬כפי שהוא מכונה בזיכרון ההיסטורי העזתי עד ימינו‪ ,‬היה יליד העיר עזה אך בשנים‬ ‫שלפני מינויו שימש כעורך דין ביפו וכמוציא לאור של כתב העת המשפטי‬ ‫"אל‪-‬חקוק"‪294 .‬‬ ‫על אף שיוכו‬ ‫המשפחתי‪ ,‬הוא זוהה עם האופוזיציה למופתי חאג' אמין אל‪-‬חוסייני ועל כן לא חסרו לו יריבים בעלי כוח‬ ‫בעזה‪ ,‬בראשם בני משפחת‬ ‫אל‪-‬שוא‪295.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬הוא הצליח להתגבר על יריבויות מקומיות ופעל‬ ‫בנחישות כדי לחדש את פניה של העיר ולשכנע את הממשל הבריטי כי מחובתו לתמוך בכך‪ .‬הזדמנות‬ ‫ראשונה לעשות זאת נקרתה בדרכו זמן קצר לאחר מינויו‪ ,‬כאשר ביקר בעיר מזכיר ממשלת המנדט הארי‬ ‫לוק )‪ ,(Luke‬ששימש באותה שעה גם כממלא מקום הנציב‬ ‫העליון‪296.‬‬ ‫פהמי ביי נשא בפני לוק דברים‬ ‫שהובאו בהמשך במלואם בעיתונות הפלסטינית שסיקרה את הביקור‪ .‬ניכר כי מאז התחילו רעיונות‬ ‫השיקום של העיר היו אלה הדברים החריפים והחדים ביותר שהושמעו בפני נציג הממשל הבריטי‪ ,‬פתיחה‬ ‫לדו שיח נועז עם הממשל הבריטי שינהל פהמי ביי בהמשך תפקידו‪ .‬השנים שעברו מאז המלחמה וחוסר‬ ‫התוחלת של ניסיונות השיקום עד כה הצביעו על כך שיש לנקוט בגישה אחרת‪ .‬על מנת לעמוד על רוח‬ ‫הדברים‪ ,‬הם מובאים כאן‬ ‫ברובם‪297 :‬‬ ‫כבוד ממלא מקום הנציב! רוב הממשלות חבשו את פצעי עריהן שנפגעו מאסונות המלחמה‪.‬‬ ‫]אולם[ עבור עזה שסבלה במלחמה הגדולה הרס‪ ,‬חורבן‪ ,‬אבדן רכוש והגירה במידה שאינה נופלת‬ ‫מזו של ערי בלגיה וצרפת‪ ,‬לא הושטה כל עזרה שתקל את מכאוביה‪ .‬לא הוגש לה כל סיוע בקימום‬ ‫ההריסות שממלאות את העיר בעצב ומחזירות אל זיכרון אנשיה יום יום את נוראות המלחמה‪.‬‬ ‫ראוי לה לממשלת פלסטין שתקיים את חובתה הממשלתית והאנושית כלפי העיר האומללה‬ ‫הזאת וכלפי אנשיה‪ ,‬ששליש מהם עדין עקורים ומוצאים מקלט בערים אחרות ]כי[ לעירם אינם‬ ‫יכולים לחזור‪ .‬ראוי לה לממשלה שתפתח בעיר האומללה הזו רחובות ראשיים כדי לפצות את‬ ‫אנשיה על מעט ממה שאיבדו במלחמה‪ .‬ראוי לממשלה כי תבטל לאנשי העיר את חובות המסים‪,‬‬ ‫ותתעדף אותם העדפה גדולה במתן שירותים מועילים לתקופה ארוכה‪ ,‬כדי לחדש את בניית‬ ‫העיר‪...‬‬ ‫‪" 292‬אבנאא' בלאד אל‪-‬ערב‪ :‬ע'זת האשם‪ ",‬אל‪-‬כרמל‪ 24 ,‬דצמבר ‪.1927‬‬ ‫‪" 293‬נצרו ע'זה וט'אהרוהא כי לא תתקהקר אל‪-‬חרכה אל‪-‬וטניה פיהא‪ ",‬מראאת אל‪-‬שרק‪ 26 ,‬אפריל ‪.1928‬‬ ‫‪ 294‬לביוגרפיה קצרה שלו עד מועמדותו לעיריית עזה‪ ,‬ראו‪" :‬אל‪-‬מרא'ה‪ :‬פהמי אל‪-‬חסיני‪ ",‬מראא'ת אל‪-‬שרק‪28 ,‬‬ ‫פברואר ‪.1928‬‬ ‫‪ 295‬ראו למשל‪ ; “Municipal Elections Gaza,” 206/8, ISA :‬טרום הבחירות לראשות העירייה עוררה משפחת אל‪-‬‬ ‫שוא מאבק כנגד המיסיון האנגליקני בעזה על מנת לעורר את מודעות תושבי העיר לפועלה הפוליטי של קואליציית‬ ‫המופתי‪ .‬ראו‪" :‬בין ערבי הארץ‪ :‬תגליות חדשות‪ ",‬דבר‪ 9 ,‬מאי ‪.1928‬‬ ‫‪" 296‬ע'זה‪ :‬אל‪-‬בלדיה ואל‪-‬קאא'ם באדארת אל‪-‬חכומה‪ ",‬אל‪-‬ג'אמעה אל‪-‬ערביה‪ 6 ,‬דצמבר ‪.1928‬‬ ‫‪" 297‬אל‪-‬קאא'ם באדארת אל‪-‬חכומה פי ע'זה‪ ",‬פלסטין‪ 4 ,‬דצמבר ‪.1928‬‬ ‫‪77‬‬ ‫כשארעה רעידת האדמה בשנה שעברה‪ ,‬מילאה הממשלה את חובתה כלפי נתיניה והגישה עזרה‬ ‫כלשהי לערים שנפגעו‪ .‬אבל ]מה לגבי[ רעידות האדמה של עזה‪ ,‬והווזוב של עזה‪ ,‬והפצצות שנשפכו‬ ‫על ראשי אנשיה של עזה‪ ,‬על האסונות האלה אף אחד לא חושב להקל‪ .‬כבוד ממלא מקום הנציב‬ ‫העליון! אם אתם רואים בכל אחת מערי פלסטין כילד של הממשלה‪ ,‬אזי העיר עזה היא הילד‬ ‫הפצוע והחולה‪ .‬היות שהורים נוטים יותר אל ילדיהם החולים מאשר אל ילדיהם האחרים‪ ,‬אם‬ ‫תבחר הממשלה לנטות ולהיטיב יותר עמנו לא תהיה בכך כל בושה‪ .‬הושטת העזרה מצד הממשלה‬ ‫לאנשי עזה הוא מעשה אנושי וחובה שלטונית‪ ,‬וגם יצמיח תועלת לממשלה‪ ,‬שכן עזה הייתה לפני‬ ‫המלחמה המרכז החקלאי הגדול בפלסטין‪ .‬יצוא השעורה מהעיר הזו הגיע ליותר ממיליוני קילה‪.‬‬ ‫אם תעזרו לעזה ואם תחיו אותה היא תחזור לשמש בתפקידה כמרכז חקלאי ותהיה לחָ בֵ ָרה‬ ‫פועלת ומועילה בקרב ערי פלסטין‪ .‬חלקה של הממשלה יהיה סכומים גבוהים ממסי מעשר ומסי‬ ‫מכס‪ ,‬על כל מיל שגובה הממשלה היום היא תוכל לגבות מעירנו ]בעתיד[ לירה‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬ביקשנו השנה מהממשלה מענק מכספי המסים‪ ,‬על מנת לבנות מחדש את הריסות העיר‪,‬‬ ‫להקים גן ציבורי‪ ,‬לגדר את בתי הקברות ולהוציא אל הפועל עבודות ציבוריות דומות‪ .‬אנו תקווה‬ ‫כי תאשרו לנו את המענק הזה ותעדיפו אותנו על פני ערים אחרות שאינן זקוקות לו כמונו‪ .‬אנחנו‬ ‫כמו כן מקווים כי תחליטו להעניק לנו מענק גדול לתקופה של עשר שנים לפחות‪ ,‬על מנת לקיים‬ ‫עבודות בניה בעיר ולעזור למהגרים לחזור לעירם ולסייע במצוקותיהם של עניי העיר‪ .‬בקשה‬ ‫חיונית נוספת היא שתפתח הממשלה את הדרך שבין יפו ועזה‪ .‬עזה שממלאת חלק גדול מרצונות‬ ‫הממשלה‪ ,‬ראוי שלא תופקר ושלא תישלל ממנה זכותה לקשר עם יפו‪ .‬אנו תקווה כי תהיו לעירנו‬ ‫לאב רחום ומיטיב‪ ,‬תחבשו את פצעיה ותקלו על מכאוביה ועיצבונה‪ .‬אנשי עזה אשר יודעים‬ ‫לקיים את דבריהם‪ ,‬ישמרו לזכותכם את הטובה הזאת‪ ,‬יחרטו אותה על לוח לבם וישננו אותה‬ ‫לילדיהם אחריהם‪.‬‬ ‫ממלא המקום לוק הודה בתגובה לכל הנוכחים באירוע והשיב כי הממשלה לא באמת הזניחה את עזה‪ .‬הוא‬ ‫תאר כי לאחר המלחמה פיצה הצבא את אנשי העיר במאות אלפי לירות וטען כי הממשלה העניקה‬ ‫הלוואות חקלאיות בעשרות אלפי לירות‪ .‬הוא הצביע על בניית בית החולים הממשלתי ועל נטיעות העצים‬ ‫ממערב לעיר כהתפתחות חיובית‪ ,‬וטען כי מאז הכיבוש הבריטי הרוויחו אנשי עזה מהעובדה כי עוברת ליד‬ ‫העיר מסילת הברזל‪" .‬אם אין הממשלה מצליחה לענות על כל בקשות הבן המסכן הזה ]עזה[‪ ",‬טען "זה‬ ‫מפני שיש לה עוד בנים מסכנים שמבקשים את אותן הבקשות‪ .‬לאחר הביקור הזה אשא בלבי חיבה גדולה‬ ‫לעזה ואעשה כל מאמץ לעזור לעירייה‪ ",‬סיכם‪ .‬לוק לא דייק אמנם בהצגתו‪ .‬פיצויי הצבא כפי שראינו‪,‬‬ ‫הוגבלו לאחר המלחמה לאלו שהצבא הפקיע את אדמתם או בתיהם בתקופת הממשל הצבאי ולא לאלו‬ ‫שרכושם נפגע בקרבות‪ .‬גם למסילת הרכבת עליה הצביע לא הייתה תחנה בעזה אלא מצפון לה‪ ,‬בדיר סניד‪,‬‬ ‫ומאבק לבניית תחנה בעיר התנהל אל מול הממשלה עד סוף תקופת המנדט‪ ,‬ללא הועיל‪.‬‬ ‫‪78‬‬ ‫על אף דבריו‪ ,‬פהמי ביי לא חיכה לפתרונות מן המוגמר‪ .‬מעט לאחר הגעתו לעזה החל ראשית‬ ‫לפעול במישור החברתי‪ .‬הוא משך לעיר את בית הדפוס ואת העיתון צות אל‪-‬חק שהיו בבעלותו ביפו‪ .‬שני‬ ‫אלו לא האריכו ימים אמנם‪ ,‬אך בתקופה הקצרה בה הופץ העיתון מעזה הוא ביטא את מגמתו של פהמי‬ ‫ביי לגבש קהילה עזתית פנים עירונית‪ ,‬כמו גם להגדיל את חלקה של עזה בזירת העיתונות הפלסטינית‬ ‫הכללית‪ .‬על מנת ליישר קו עם שאר ערי הארץ הגדולות‪ ,‬הבין פהמיי ביי‪ ,‬יש ליצור בקרב אנשיה את‬ ‫התחושה שעירם ראויה למעמד זה‪ ,‬ובקרב כלל תושבי פלסטין את ההתעניינות בה‪ .‬עיתונו שיצא מעזה נועד‬ ‫להשיג את היעד הזה‪ .‬השנתיים הראשונות לכהונתו התאפיינו בלא מעט מאבקים פנימיים‪ ,‬שהשתלבו‬ ‫באלה הפוליטיים כנגד הממשלה‪ .‬בתוך אלה ניתן להזכיר כמובן את מאורעות ‪ ,1929‬שהביאו את קיצה של‬ ‫הקהילה היהודית הקטנה שנמלטה מהעיר ללא נפגעים לאחר מאבק של כמה שעות‪ .‬המשפטים שנערכו‬ ‫חודשים ארוכים לאחר מכן העסיקו את פהמי ביי‪ ,‬שהואשם והאשים משפחות יריבות בתוך העיר בהסתה‬ ‫ואלימות כנגד היהודים בעזה ובסביבתה‪ 298.‬מתנגדיו אף התלוננו בפני הנציב העליון כי ענייני העיר אינם‬ ‫עומדים בראש מעייניו וכי את רוב זמנו הוא מקדיש ללקוחותיו כעורך דין‪ ,‬מקצוע עליו לא ויתר עם קבלתו‬ ‫את ראשות‬ ‫העירייה‪299 .‬‬ ‫כל אלה לא הובילו לשינוי בגישת הממשל המנדטורי כלפיו‪ ,‬ועם סיומן של פרשות אלה פנה פהמי‬ ‫ביי לפעול לשיקום העיר במישור המעשי‪ .‬מגמתו הייתה כעת להפיח רוח חדשה בתכנית השיקום הבריטית‪,‬‬ ‫שבינתיים נזנחה כמעט לגמרי‪ .‬כמי שבא מיפו של שנות העשרים הוא זיהה את הפוטנציאל הגלום ברעיון‬ ‫הבניה על החולות שממערב לתחום העיר הנוכחית‪ .‬אולם פהמי ביי לא התכוון לחדש את המערכת הסבוכה‬ ‫של רכישות והלוואות שגובשה בעבר‪ .‬בנאום בפני מזכיר ממשלת המנדט‪ ,‬מארק איצ'יסון יאנג )‪,(Young‬‬ ‫שביקר בעזה במאי ‪ ,1931‬קבר פהמי ביי את התוכנית ההיא וטען כי התנאים הקשוחים שהציבה בפני‬ ‫הרוכשים והלווים הכשילו אותה‪ 300.‬הוא הציע פתרון פשוט ומעשי יותר‪ ,‬לפיו תעניק הממשלה את אדמות‬ ‫המדינה האלה לעיריית עזה ללא כל תמורה‪ ,‬ותרחיב את תחום שיפוטה כדי לכלול אותם‪ .‬העירייה תדע‬ ‫טוב מהממשלה כיצד למכור את המגרשים למעוניינים בתנאים נוחים‪ .‬כך‪ ,‬הוא טען‪ ,‬נהגה המדינה‬ ‫העות'מאנית כשהעניקה אדמות מדינה לעיריית באר שבע עם יסודה‪ ,‬וכך פרצו אנשי עכו את חומות העיר‬ ‫ובנו את "עכו החדשה"‪ .‬הוא ביקש‪ ,‬כמו כן‪ ,‬הלוואה של ‪ 50,000‬לירות על מנת להתחיל לייסד את המבנים‬ ‫הראשונים על החולות‪" .‬אני ערב לכך שאם תשמע הממשלה להפצרותיי אלה‪ ",‬טען "לא יארך יותר מעשר‬ ‫‪" 298‬נאשמים בהסתה יצאו זכאים‪ ",‬דבר‪ 4 ,‬מאי ‪.1930‬‬ ‫‪" 299‬ח'ליל בסיסו‪ ,‬עאדל עאט'ם אל‪-‬ע'צין‪ ,‬חסני ח'יאל‪ ,‬עאדל שוא‪ ,‬מוסא צוראני‪ ,‬עת'מאן אל‪-‬טבאע‪ ,‬שאהין ע'ליאני‪,‬‬ ‫סעיד רמצ'אן‪ ,‬ח'אצ'ר טרזי ועאדל נור אפרנג'י אל הנציב העליון‪ 9 ",‬ינואר ‪ ,1930‬מ‪ ,206/8-‬ארכיון מדינת ישראל‪.‬‬ ‫‪" 300‬ח'טאב רא'יס בלדית ע'זה וח'טאב אל‪-‬קאא'ם באעמאל אל‪-‬חכומה פי זיארת פח'מאתה אל‪-‬א'חירה לע'זה‪",‬‬ ‫פלסטין‪ 8 ,‬מאי ‪.1931‬‬ ‫‪79‬‬ ‫שנים עד שתעמוד העיר החדשה על תילה ועל אדמתה אלף בתים‪ ,‬מאה בממוצע כל שנה‪ .‬באופן זה יהיה‬ ‫ניתן להוציא לפועל את פרויקט בניית עזה החדשה‪ .‬בדרך אחרת‪ ,‬לא יצלח הדבר‬ ‫בזמננו‪301".‬‬ ‫לא היו אלה דברים פעוטים‪ .‬תשובה מממשלת המנדט לא ניתנה‪ ,‬אך פהמי ביי החל פשוטו‬ ‫כמשמעו "לפעול בכיוון" העיר החדשה עם הקמתה לחיים של השדרה המרכזית בעיר הקיימת‪ .‬זו‪ ,‬כזכור‪,‬‬ ‫נפרצה על ידי ג’מאל פאשא בתחילת מלחמת העולם הראשונה כחלק מהעיצוב המחודש שחזה הגנרל‬ ‫העות'מאני לערי הלבנט תחת ממשלו‪ .‬תוואי השדרה לא הושתת אז על גבי רחוב קיים אלא נפרץ באופן‬ ‫כמעט עיוור על גבי בתים‪ ,‬חצרות ורחובות‪ .‬היות שעיצוב כלל מרחב השדרה מחדש לא הוצא מעולם אל‬ ‫הפועל‪ ,‬לאחר המלחמה מוקדי מסחר קודמים חידשו את פעולתם בעוד שהשדרה נותרה בחלקה ריקה או‬ ‫שנבנו בה מבנים ארעיים‪ .‬פהמי ביי ביקש לייסד בעירו רחוב ראשי ראוי‪ ,‬ועל כן ניקה ושיפץ את השדרה‪,‬‬ ‫בנה בה חנויות‪ ,‬אך חשוב מכל אלה – העניק לה שם‬ ‫חדש‪302 .‬‬ ‫החל מנובמבר ‪ 1931‬נקראה השדרה בשם‬ ‫"עמר אל‪-‬מח'תאר" על שם מנהיג המחתרת הסנוסית שמאבקו בכיבוש האיטלקי בקירנאיקה עורר‬ ‫השראה והערצה במרחב הערבי וגם בעיר עזה‬ ‫עצמה‪303.‬‬ ‫ב‪ 16-‬בספטמבר באותה שנה הוצא עמר אל‪-‬‬ ‫מח'תאר להורג בלוב‪ ,‬ופהמי אל‪-‬חוסייני ראה ברחוב הראשי של עירו כאתר אידיאלי להנציח את זכרו של‬ ‫הגיבור הלובי ולהצביע על דרכה של העיר כממשיכת דרכו במאבק האנטי קולוניאלי‪ .‬פעולה זו עוררה‬ ‫הדים‪ ,‬אולי במתכוון‪ ,‬והקונסול האיטלקי בירושלים פנה במחאה לממשלת המנדט על השיום‬ ‫הפרובוקטיבי של הרחוב‪ .‬הדברים הועברו על ידי מושל המחוז אל פהמי אל‪-‬חוסייני שלא נשאר חייב וענה‪,‬‬ ‫בתשובה שהתפרסמה בעיתונות הערבית‪ ,‬כי כשם שהיהודים קוראים לרחובות בתל אביב על שם הרצל‬ ‫ובלפור‪ ,‬גם הערבים רשאים להנציח "שהידים" על‬ ‫רחובותיהם‪304 .‬‬ ‫אך במהלך הזה‪ ,‬חשוב להבין‪ ,‬לא רק‬ ‫הוענק שם חדש לשדרה אלא גם נמחק שמה הישן‪ ,‬זה שהנציח את מייסדה הראשון‪ -‬ג’מאל פאשא‪.‬‬ ‫למחיקת דמותו של המפקד העות'מאני הידוע לשמצה מנופה של העיר היה בהחלט היבט סמלי שעלה בקנה‬ ‫אחד עם מפעלו של פהמי ביי לניתוק העיר מעברה העות'מאני‪ .‬השדרה המתחדשת נועדה להוביל את העיר‬ ‫ממזרח למערב‪ ,‬מהעיר הקיימת אל המקום בו תעמוד העיר החדשה‪ ,‬ובכך סוף סוף להשאיר מאחור את‬ ‫המלחמה שעדיין נשקפה מהריסות הבתים ומצליל שמו של ג’מאל פאשא‪ .‬כך ביקש פהמי ביי לפרוץ אל‬ ‫תקופה חדשה בתולדות העיר‪.‬‬ ‫מפעלי חידוש עירוני נוספים אפיינו את פעילותו של פהמי ביי במחצית הראשונה של שנות‬ ‫השלושים‪ .‬משהתחדשה השדרה הראשית החליף ראש העיר גם את מבנה העירייה‪ ,‬ששימש מאז התקופה‬ ‫העות'מאנית‪ ,‬במבנה חדש ומפואר ‪ --‬יצירה אדריכלית שהסגנון המוסלמי האקלקטי שלה היה למרבה‬ ‫‪ 301‬שם‪.‬‬ ‫‪" 302‬ע'זת האשם‪ ",‬אל‪-‬כרמל‪ 18 ,‬יוני ‪" ;1932‬רסאלת ע'זה‪ :‬שארע עמר אל‪-‬מח'תאר‪ ",‬פלסטין‪ 26 ,‬ינואר ‪.1932‬‬ ‫‪" 303‬בין ערבי הארץ‪ :‬על ארגון מחאות נגד איטליה‪ ",‬דבר‪ 18 ,‬מאי ‪.1931‬‬ ‫‪'" 304‬הקדוש עמק אלמוכתר והקונסוליה האיטלקית‪ ",‬דאר היום‪ 21 ,‬ינואר ‪.1932‬‬ ‫‪80‬‬ ‫האירוניה קולוניאלי מובהק‪ 305.‬בהמשך‪ ,‬לאחר מאבק מול נציגי המועצה המוסלמית העליונה בעיר‪ ,‬הוא‬ ‫חכר חמישים דונם של שטחי ווקף בקצה המערבי של השדרה כדי להקים את "אל‪-‬מנתזה"‪ ,‬הגן הפתוח‬ ‫הראשון של עזה‪ 306.‬גם הרחבה ושיקום של רחובות נתקלה לעתים בהתנגדות‪ ,‬שכן זו כללה גם הרס הכרחי‬ ‫של בתים בתוך העיר‪ .‬הדבר סיפק תחמושת ליריביו הפוליטיים של פהמי ביי בעיר‪ ,‬ביקורת חריפה נמתחה‬ ‫על פעולותיו בעיתונות‪ ,‬ותלונות נשלחו בעניין אל הנציב‬ ‫העליון‪307.‬‬ ‫באחד המקרים‪ ,‬התלוננו תושבים כי‬ ‫הרחבת הדרך בשכונת שג'אעיה בה גרו פגעה בבתיהם‪ ,‬וטענו כי בעודם מחכים שהממשלה תסייע להם‬ ‫לשקם את בתיהם שנהרסו בימי המלחמה הגדולה‪ ,‬באה העירייה ומחריבה את המעט שנותר מהם‪.‬‬ ‫"מעשים כאלה‪ ",‬הם כתבו‪" ,‬לא נראו אפילו בימי התורכים‪ 308".‬קשיים נוספים באו מכיוון ממשלת המנדט‬ ‫שהציבה את המשבר הכלכלי של שנת ‪ 1932‬כסיבה שבגינה הוקפאה התוכנית לבניית תחנת רכבת בתוך‬ ‫עזה והופסקה סלילת הכביש מיפו דרומה במושבה גדרה מבלי שתגיע עד‬ ‫עזה‪309 .‬‬ ‫"אנו מבקשים מראש‬ ‫עיריית עזה ליישב כמה משפחות יהודיות בעזה‪ ",‬עקץ הפובליציסט העזתי חלמי אבו שעבאן את ממשלת‬ ‫המנדט מעל גבי הטור שלו בעיתון מראאת אל‪-‬שרק‪" ,‬משום שלא נראה שיש דרך אחרת לפתור את‬ ‫'המשבר הכלכלי'‪ 310".‬אך לפהמי ביי הייתה דרך לעשות זאת‪ ,‬בעיקר באמצעות הלוואות שניתנו לו מהבנק‬ ‫האנגלו‪-‬מצרי בתמיכת הממשלה‪ .‬כך הלכו פעולותיו והתגברו ביתר שאת בשנת ‪ ,1934‬עת אושרה בוועדה‬ ‫לבניין ערים של ממשלת המנדט תכנית לבניין עזה‪ 311.‬שנה זו אף הביאה להישג חסר תקדים של פהמי ביי ‪-‬‬ ‫ רכישת מחולל חשמלי של ‪ 65‬כוחות סוס לשאיבת מים מבארות‪ .‬הייתה זו הפעם הראשונה בה הפעילה‬‫עיר מערכת חשמלית מבלי לחברה אל רשת החשמל הארצית של רוטנברג‪ ,‬שנחשבה למפעל ציוני‬ ‫מובהק‪312.‬‬ ‫פהמי ביי זכה על המהלך הטכנולוגי‪-‬אידאולוגי לשבחים בחברה הפלסטינית בארץ ובאותו החודש נבחר‬ ‫מחדש לראשות עיריית‬ ‫עזה‪313 .‬‬ ‫ההתפתחויות בעיר קידמו את היעד שביקש פהמי ביי להשיג יותר מכל ‪ --‬תחילת בנייה בחלקי‬ ‫העיר החדשים‪ .‬בשנת ‪ ,1934‬אחרי שבוצעו לא מעט עבודות תיקון והרחבה בעיר הקיימת‪ ,‬התעוררה‬ ‫התחושה אצל מהנדס העיר מוחמד רושדי ומושל המחוז הדרומי קמפבל כי את המשאבים והמאמץ מוטב‬ ‫‪305‬‬ ‫על החידושים האדריכליים במבנה ראו‪ :‬נהאד מחמוד אל‪-‬מע'ני‪ ,‬אל‪-‬תראת' אל‪-‬מעמארי פי מדינת ע'זה‪,‬‬ ‫)רמאללה‪ :‬רואק‪ .(2007 ,‬עמ' ‪107-105‬‬ ‫‪" 306‬איך נוהגים בקרקעות הווקף?" דבר‪ 7 ,‬מאי ‪" ;1930‬ע'זת האשם‪ ",‬אל‪-‬כרמל‪ 18 ,‬יוני ‪.66 ;1932‬‬ ‫‪ 307‬חלמי אבו‪-‬שעבאן‪" ,‬חואטר עפרית‪ :‬ואעט'ם מנהא?" מראאת אל‪-‬שרק‪ 27 ,‬ינואר ‪" ;1932‬רסאלת ע'זה‪ :‬ירפעון‬ ‫שכואהם אלא אל‪-‬חכומה‪ ",‬אל‪-‬ג'אמעה אל‪-‬ערביה‪ 25 ,‬ינואר ‪.1932‬‬ ‫‪" 308‬מחמד אל‪-‬ג'ארו‪ ,‬עבד אל‪-‬קאדר חתחת‪ ,‬אחמד עדס ואחמד אל‪-‬מזיני אל הנציב העליון‪ 11 ",‬מרץ ‪,5005\3 ,1934‬‬ ‫ארכיון מדינת ישראל‪ .‬לפירוט העבודות כפי שתיאר אותן מהנדס העיר ראו‪ :‬חנה הברון‪" ,‬מוחמד רושדי‪ -‬משרתם של‬ ‫שני שלטונות‪ ",‬קתדרה‪ .(1992) 63 ,‬עמ' ‪.107-98‬‬ ‫‪" 309‬אל‪-‬מנדוב אל‪-‬סאמי ירד עלא מד'כרת ראיס בלדית ע'זה‪ ",‬מראאת אל‪-‬שרק‪ 18 ,‬מאי ‪.1932‬‬ ‫‪ 310‬חלמי אבו‪-‬שעבאן‪" ,‬חואטר עפרית‪ :‬אל‪-‬אזמה‪ ",‬מראאת אל‪-‬שרק‪ 21 ,‬מאי ‪ .1932‬בעיתונות הערבית היו מי‬ ‫שהצביעו על הדמיון של המשבר הכלכלי הנוכחי לימי מלחמת העולם הראשונה בארץ‪ .‬ראו‪" :‬סיאסת חכומת‬ ‫פלסטין‪ ",‬מראאת אל‪-‬שרק‪ 22 ,‬ינואר ‪.1932‬‬ ‫‪" 311‬בעולם הערבי‪ :‬לתקנתה של עזה‪ ",‬דאר היום‪ 29 ,‬ינואר ‪.1934‬‬ ‫‪" 312‬חשמל לעזה‪ ",‬דאר היום‪ 12 ,‬יוני ‪ .1934‬בסופו של דבר התרצה פהמי ביי וחתם עם חברת החשמל של רוטנברג על‬ ‫חוזה אספקה ב‪ .1938-‬עבודות החלו באותה שנה‪ ,‬אך נפסקו בעקבות המרד והושלמו לבסוף בשנת ‪.1942‬‬ ‫‪" 313‬לענין החשמל בעזה‪ ",‬דבר‪ 15 ,‬יוני ‪" ;1934‬הבחירות בעזה‪ ",‬דאר היום‪ 28 ,‬יוני ‪.1934‬‬ ‫‪81‬‬ ‫יהיה להשקיע בחלקיה החדשים של העיר‪ 314.‬יחד עם הקאימקאם דאז‪ ,‬עבד אל‪-‬רזאק קליבו‪ ,‬החל מהנדס‬ ‫העיר לחלק את אזור החולות למגרשים ולהכין תכנית לעיר החדשה‪ .‬מתעניינים ראשונים היו כבר באותה‬ ‫השנה‪ ,‬ובזו שאחריה החלו הקונים כבר בונים במרץ‪ 315.‬כפי שהראתה אילנה פלדמן‪ ,‬כאשר החלה הבנייה‪,‬‬ ‫התוכנית המקורית לסייע לאנשי עזה שבתיהם נהרסו דרך הקמת העיר החדשה נעשתה לא‬ ‫רלוונטית‪316.‬‬ ‫צמיחת העיר החדשה שהתקדמה ביתר שאת לאחר המרד הערבי‪ ,‬בתחילת שנות הארבעים‪ ,‬לא ריפאה‬ ‫באופן ישיר את פצעי המלחמה‪ ,‬אולם היא מסגרה אותה כעת כאירוע ששייך לעבר‪.‬‬ ‫יחד עם בריאת העיר החדשה של עזה‪ ,‬נוצרה גם תמונת המראה שלה‪ ,‬היא ה"עיר העתיקה‪ ".‬ניתן‬ ‫לראות את המונח הזה מופיע כבר בהצעות השיקום הבריטיות מתחילת שנות העשרים‪ ,‬אבל הוא החל‬ ‫לקבל תהודה גוברת כשחלקים מהעיר החדשה כבר עמדו על תילם‪ .‬במכתב של מהנדס העיר אל המחלקה‬ ‫לעבודות ציבוריות במרץ ‪ ,1941‬הוא כבר הבדיל בין שתי הערים‪ ,‬החדשה והעתיקה‪ ,‬באופן מפורש‪ 317.‬העיר‬ ‫החדשה זכתה אז לשם אל‪-‬רמאל )החולות( והייתה מחזה שהפליא את רואיו‪ .‬בתים הוצבו בשורות ישרות‪,‬‬ ‫סובבים רחובות רחבים המסודרים בשתי וערב וביניהם גנים‪ .‬חומרים חדשים כמו בטון וטכניקות של‬ ‫יציקה וזיון נראו אז בעזה לראשונה‪ .‬בשנת ‪ 1942‬עמד על כך יוסף ברסלבסקי שבביקורו בעיר התרשם‬ ‫מאוד מ"הרובע המערבי" הנאה‪ ,‬מהבניינים המודרניים ומהעושר התרבותי שבעיר‪ ,‬אך ברגע שעבר את‬ ‫שדרת הבתים הנאה מזרחה וסר מהרחוב הראשי חש כי "נבלע בתוך עיר עתיקה על כל פרטיה ודקדוקיה‪".‬‬ ‫לצד העליבות שמתאר ברסלבסקי‪ ,‬הוא מציין את "עקבות החורבן וההרס מימי מלחמת העולם הראשונה‬ ‫שטרם נמחו ממקומות שונים עד היום‪ 318".‬בשנת ‪ 1943‬קיבלה ההבחנה הזו גם גושפנקא היסטוריוגרפית‪,‬‬ ‫עם פרסום ספרו של עארף אל‪-‬עארף‪" ,‬ההיסטוריה של עזה" )תאריח' ע'זה(‪ .‬אל‪-‬עארף התמנה לקאימקאם‬ ‫של נפת עזה בשנת ‪ ,1939‬עם צמיחתה של "אל‪-‬רמאל"‪ .‬בספרו הוא מקדיש פרק לתיאור "העיר בימינו"‬ ‫)ע'זה פי יומנא הד'א(‪ ,‬ובו החלוקה הגיאוגרפית של העיר חופפת את הפריודיזציה של ההיסטוריה שלה‪.‬‬ ‫תיאור העיר העתיקה אשר לטענת אל‪-‬עארף‪" ,‬אינה תואמת את דרישות העת הנוכחית ואת התרבות‬ ‫המודרנית‪ ",‬מספר את הסיפור ההיסטורי של המלחמה‪ ,‬בעוד תיאור העיר החדשה משויך למודרניות‬ ‫ולתקופה היסטורית אחרת‪ 319.‬עשרים וחמש שנה מאז שתמה המלחמה באופן רשמי‪ ,‬היא הייתה גם בעזה‬ ‫שייכת לעבר‪.‬‬ ‫‪ 314‬הברון‪ ,‬עמ' ‪.104‬‬ ‫‪" 315‬הרחבת עזה‪ ",‬דבר‪ 18 ,‬דצמבר ‪.1935‬‬ ‫‪Feldman, pp. 144-145. 316‬‬ ‫‪ 317‬הברון‪ ,‬עמ' ‪.104‬‬ ‫‪ 318‬יוסף ברסלבסקי‪ ,‬הידעת את הארץ‪ :‬ארץ הנגב‪) ,‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ .(1946 ,‬עמ' ‪277‬‬ ‫‪ 319‬אל‪-‬עארף‪ ,‬תאריח'‪ ,‬עמ' ‪.253-252‬‬ ‫‪82‬‬ ‫סיכום‬ ‫תמונות מחייו של טנק בשדה הקרב של עזה )אוספים שונים(‬ ‫בין החידושים הטכנולוגיים שהביאה אתה מלחמת העולם הראשונה לארץ נודע לתהילה מפוקפקת‬ ‫השימוש בבונקר הפלדה המתנייע הלא הוא הטנק‪ .‬הכלי המגושם מדגם מארק )‪ (Mark‬שהוכנס לשימוש‬ ‫על ידי הבריטים בקרב השני על עזה לאחר טבילת אש בשדות המערכה בצרפת‪ ,‬צלה את הלוחמים שישבו‬ ‫בתוכו בחום של הנגב והיה למטרה נוחה למכונות הירייה ולארטילריה העות'מאניות‪ 320.‬שמונה כלים כאלה‬ ‫הושבתו בשדותיה של עזה‪ .‬דרכם של הטנקים כרעיון מכונאי‪ -‬הנדסי בן העשור שלפני פרוץ המלחמה ועד‬ ‫‪ Woodward, pp. 73-75 320‬בני מיכלסון‪" ,‬הטנקים הראשונים בארץ ישראל‪ ",‬חידושי הטכנולוגיה במערכה בנגב‬ ‫ובסיני‪) ,‬שדה בוקר‪ :‬העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה‪ .(2004 ,‬עמ' ‪29‬‬ ‫‪83‬‬ ‫להסתערות בה שבקו מנועיהם בקול ענות חלושה בין השוחות מול עזה‪ ,‬ראויים ואף זכו לתשומת לב‬ ‫מחקרית לא‬ ‫זניחה‪321.‬‬ ‫אולם לצורך סיכום העבודה זו ברצוני לפנות אל הפרק הביוגרפי בחייהם של‬ ‫הטנקים האלו שהתחיל לאחר שתפקידם המקורי‬ ‫הסתיים‪322.‬‬ ‫בחיים שלאחר המוות של אחד הטנקים‬ ‫אותו זנחו הבריטים בשדה הקרב לאחר שנתקע על גבי ביצור עות'מאני‪ ,‬הומר תפקידו מכלי נייד לכלי נייח‬ ‫והוא נעשה לעמדה קדמית של לחימה ותצפית עבור המפקדים‬ ‫העות’מאנים‪323.‬‬ ‫הבריטים שהבינו את‬ ‫משמעות תפקידו החדש של הטנק כמחסה לצלפים סימנו במפותיהם את הנקודה בה הוא שכב מעל לכיתוב‬ ‫"טנק שרוף" )‪ , (Burnt Tank‬ועשו כל מאמץ לפרק אותו באמצעות פגזי ארטילריה ותותחים ימיים‪ .‬אבל‬ ‫הטנק שרד את ימי המלחמה ונותר נטוע בשדה שכבר הפך משדה קרב לשדה חקלאי‪ .‬לא רק באתרו הפיזי‬ ‫שרד הטנק אלא גם במקום מושבו הסמלי על גבי המפות‪ .‬גם לאחר שהמלחמה הסתיימה‪ ,‬סמליל ה"טנק‬ ‫השרוף" שועתק על גבי מפות שהמשיכו הבריטים להדפיס‪ .‬כך הפך הטנק בצאתו לגמלאות מאלמנט קרבי‬ ‫לפרט נוף‪ .‬ככזה‪ ,‬משך אליו יצור הפלדה המשונה מבקרים ומטיילים כמו הצייר הבריטי דונלד מקסוול‬ ‫שתיעד אותו ברישום בספרו‪ ,‬וסעד בצילו את ארוחת הצהריים שלו‪ 324.‬מבקרים אחרים תעדו את עצמם או‬ ‫את חבריהם לצד הטנק בצילומים המעידים כיצד בשנים שלאחר המלחמה הוא הלך והתפרק‪ .‬ביקור אחר‬ ‫ביקור הופשטו ממנו חלקי הפלדה עד שלא היה טעם לבקרו יותר‪ .‬באותם צילומים הוא הגיע אל מנוחתו‬ ‫הסופית כשלא נותר ממנו אלא זיכרון‪.‬‬ ‫בעבודה זו ביקשתי להציג את קורות העיר עזה במלחמת העולם הראשונה כאירוע מפתח להבנת‬ ‫המעבר של העיר מהמאה התשע עשרה אל המאה העשרים‪ .‬המלחמה שהצגתי‪ ,‬דומה במידת מה לאותו‬ ‫טנק עזוב שלא ניתן להבין את הביוגרפיה שלו אם חושבים עליו במונחים צבאיים בלבד או אזרחיים בלבד‪.‬‬ ‫כמו הטנק שעם הופעתו הפכו שדות השעורה של עזה ממטה לחמה של העיר לשדה מערכה‪ ,‬כך המלחמה‬ ‫הפכה את העיר מ"שדה חיים" לשדה קרב‪ ,‬אך גם התקיימה בשניהם באותו הזמן‪ .‬כמו אותו טנק המשיכה‬ ‫המלחמה להתקיים בעזה שהיא מקבלת ביטויים ופרשנויות שונות‪ ,‬עד שנעלמה רק כעבור עשרות שנים‬ ‫מחייהם של אנשיה‪.‬‬ ‫‪ 321‬ראו למשל‪David Fletcher, Tanks and Trenches: First Hand Accounts of Tank Warfare in the First :‬‬ ‫‪World War, (Stroud: Sutton, 1996); Idem, The British Tanks, 1915-1919, (Marlborough: Crowood‬‬ ‫‪Press, 2001); Michael Foley, Rise of the Tank: Armored Vehicles and their Use in the First World War,‬‬ ‫‪(Barnsley: Pen and Sword Books, 2014).‬‬ ‫‪ 322‬לקורותיהם המפורטים של אותם כלים בקרב השני על עזה ראו‪John Frederick Charles Fuller, Tanks in the :‬‬ ‫‪Great War, (New York: E.P Dutton, 1920). pp. 129-135‬‬ ‫‪Australian Light Horse- Palestine 1916-1918 (Ebook), Anzac Website, (Last accessed 1 August 323‬‬ ‫‪ 2015). p. 33‬קרס פון קרסנשטיין‪ ,‬עמ' ‪.229‬‬ ‫‪Maxwell, pp. 111-112 324‬‬ ‫‪84‬‬ ‫הפיכתה של עזה לשדה קרב במלחמת העולם הראשונה הייתה מלאכה מתוכננת ומוקפדת עליה‬ ‫ניצח גנרל הארמיה הרביעית של הצבא העות'מאני ומפקד החזית הסורית ג'מאל פאשא‪ .‬העיר שהייתה עד‬ ‫המלחמה מוקד ליצוא ימי של שעורה‪ ,‬זכתה על ידי הפאשא לתכנון מחדש ממנו הושלמה רק סלילת‬ ‫השדרה המרכזית אותה קרא על שמו‪ .‬עם הגעת הצבא הבריטי לקו עזה באר שבע בפברואר ‪ ,1917‬הופסקו‬ ‫העבודות בעיר והוחלט על ידי ג'מאל פאשא על פינוי כל תושביה‪ .‬כמו פינוי האוכלוסייה בהמשך אותו‬ ‫חודש מהעיר יפו‪ ,‬גם בעזה נועד המהלך לאפשר לצבא להיערך בעיר ללא נטל הטיפול באוכלוסייה אזרחית‪.‬‬ ‫לתושבים הוצע מערך פינוי לערי סוריה‪ ,‬אולם רבים יצאו את העיר בכוחות עצמם לכפרים בסביבת העיר‬ ‫ולערים הגדולות של הארץ‪ .‬באמצעות פינויה הפכה העיר מישוב עירוני חי אותו כיניתי בעבודה "שדה‬ ‫חיים" לשדה קרב‪ .‬המעבר הזה ממצב אחד למצב השני‪ ,‬לא היה טבעי אלא‪ ,‬כפי שביקשתי להראות יזום‬ ‫ומתוכנן על ידי הצבא העות'מאני‪ .‬באותה רוח בה ביקש ג'מאל פאשא לתכנן מחדש את המרחבים‬ ‫העירוניים שתחת ממשלו‪ .‬כך ההפרדה בין אזורי לחימה לאזורים מאוכלסים נתפסה על ידו כאופן בו‬ ‫צריכה להתנהל המלחמה המודרנית‪ .‬יצירת שדה הקרב במרחב של עזה קבע אמנם היכן תתקיים‬ ‫ההתרחשות הצבאית‪ ,‬אולם עבור המבט ההיסטורי שעבודה זו מציעה‪ ,‬דווקא מהלך זה הגדיל את המרחב‬ ‫המשפיע על סיפורה של עזה במלחמה‪ .‬תנועת הפליטים מהעיר אשר נעה בכיוון ההפוך לתנועת הצבא‪ ,‬לא‬ ‫נרשמה אמנם במרשמי הקרב או תועדה על ידי כרוניקאים צבאיים‪ ,‬אך היא שהפכה את עזה לעיר רזה‬ ‫ומדולדלת בשנים שלאחר מכן‪.‬‬ ‫לאחר שפונו אנשי עזה מעירם החלו הקרבות בין הצבאות העות'מאני והבריטי‪ .‬השימוש הרב‬ ‫בארטילריה באותם קרבות‪ ,‬בעיקר על ידי הצד הבריטי הביא להרס אדיר בעיר‪ .‬אולם לא הייתה זו רק‬ ‫תוצאת ההפגזות אלא גם תוצאת ניסיון החיילים העות'מאנים להתמגן מהם‪ .‬על מנת לבצר את‬ ‫שוחותיהם‪ ,‬הסירו החיילים את המשקופים ואת דלתות הבתים כמו גם את הגגות שלהם על מנת להגיע אל‬ ‫חלקי העץ והמתכת שתחתיהם‪ .‬בכל אלה עשו החיילים העות'מאנים שימוש לביצור שוחות הלחימה‪.‬‬ ‫התוצאה הייתה הרס מוחלט בעיר‪ .‬אחד המבנים הבולטים שנהרסו היה המסגד המרכזי של העיר שהופגז‬ ‫בכוונה תחילה לאחר שצריחו שימש את החיילים העות'מאנים כנקודת תצפית‪ .‬ההחלטה לפגוע במסגד‬ ‫נתקבלה בדרגי השדה וזכתה לביקורת קשה מצד הפיקוד העליון אשר חשש מהאפקט התודעתי של האירוע‬ ‫על מוסלמים בעולם‪ .‬טבעו של הרס‪ ,‬כך עולה מסוגיית השמדתו של המסגד‪ ,‬שהוא מטשטש גבולות בין‬ ‫מלחמה ושגרה‪ ,‬שדה קרב ו"שדה חיים"‪ .‬עד השמדתו שימש המסגד כאמצעי מלחמתי לכל דבר‪ ,‬אך לאחר‬ ‫הריסתו שב אליו כוחו כסמל דתי שהיה טמון בו כל הזמן‪ .‬בכוחו של אותו הרס היה לפרק את הדיכוטומיה‬ ‫בין "שדה חיים" ושדה קרב שניסה ג'מאל פאשא ליצור באמצעות פינוי העיר‪ .‬על בסיס ידיעות שנשלחו‬ ‫מטייסי "הגיס המלכותי הבריטי" על פיצוצי משנה בקרבת המסגד‪ ,‬המודיעין הבריטי הפיץ ידיעה שבמסגד‬ ‫הוטמנה תחמושת‪ ,‬זו הידיעה שידעו לצטט גם חיילים בריטיים רבים והנרטיב שהתקבע היסטורית בנוגע‬ ‫להפגזת המסגד‪ .‬בין אם אכן הכיל המסגד תחמושת ובין אם לאו‪ ,‬ובין אם הריסתו הייתה מוצדקת כפעולה‬ ‫‪85‬‬ ‫טקטית או לא‪ ,‬אי הנוחות העולה מתוך השיח הבריטי סביב המאורע מלמד עד כמה המציאות המלחמתית‬ ‫לא מתווה פתרונות מוחלטים ועד כמה כלים מלחמתיים שייכים גם לעולמות שאינם קרביים בהכרח‪.‬‬ ‫חורבן העיר ובכללה גם הרס המסגד זכו לפרשנות תרבותית מעניינת על ידי שני מבקרים בעיר‪.‬‬ ‫הראשון שבהם‪ -‬איש הספר העזתי עת'מאן מצטפא אל‪-‬טבאע‪ -‬הגיע לעיר תוך כדי המלחמה ולימים תאר‬ ‫את החוויה בספרו על ההיסטוריה של עזה‪ .‬רגעי ביקורו בעיר ההרוסה מוגשים לקורא ברגישות נוגעת ללב‬ ‫בצורת קצידה מתוך עולם השירה הערבית הקלאסית‪ .‬לצד המוטיבים הלשוניים והסגנוניים‪ ,‬שילב אל‪-‬‬ ‫טבאע בדבריו ביטויים הרומזים כי הוא הבין את חורבן עירו בדומה לחורבנן של ערים מרכזיות‬ ‫בהיסטוריה המוסלמית ובראשן חורבנה של בגדאד בכיבוש המונגולי‪ .‬בזעמו על החיילים התורכים שלא‬ ‫בחלו בביזוי ספרי קודש שהיו בעיר‪ ,‬אל טבאע הציב אותם במקומם של המונגולים הכופרים‪ .‬עדותו‬ ‫הספרותית של אל‪-‬טבאע לא ניסתה לתאר תקופה היסטורית בתולדות העיר‪ ,‬את המצב הבלתי נתפס בו‬ ‫העיר נהרסת לנגד עיניו תיאר אל‪-‬טבאע כמי שצופה בהתרחשות מתוך בועה על‪ -‬זמנית בה העבר ההיסטורי‬ ‫המוסלמי‪ ,‬התקווה לנחמה עתידית והעיר של ההווה מתערבבים כולם לחוויה אחת‪.‬‬ ‫המבקר השני בעיר היה ה"צייר הרשמי" של חיל המשלוח המצרי ג'יימס מקביי‪ .‬האחרון התעכב‬ ‫בעזה מיד עם כיבושה על מנת לצייר שני פורטרטים של המסגד ההרוס‪ .‬כמי שבילה את חלקה הראשון של‬ ‫המלחמה בציור נופי החזית המערבית‪ ,‬הכיר מקביי היטב את הערך הפוליטי והתעמולתי של ציור הריסות‬ ‫וחורבות משדה הקרב‪ .‬אלה שימשו בהקשר האירופי ככתב אישום כנגד היריב המלחמתי שמשית הרס על‬ ‫שכיות חמדה תרבותיות ללא רחמים‪ .‬אולם‪ ,‬בציירו את המסגד של עזה חרג מקביי מדפוס זה‪ .‬ציור‬ ‫הריסות המסגד של עזה מושפע באופן בולט לעין מהציור האוריינטליסטי הקלאסי בו חורבות לא מייצגות‬ ‫את אלימות המלחמה‪ ,‬אלא את הקסם העתיק של הארץ‪ .‬חורבות‪ ,‬על פי המסורת האומנותית הזו הן חלק‬ ‫בלתי נפרד מנופה של הארץ בייצגן את אתרי התנ"ך המחכים בהריסותיהם לישועה נוצרית‪ .‬בציירו את‬ ‫המסגד ההרוס של עזה‪ ,‬הפך מקביי את חורבותיו מעדות פוליטית קונקרטית המתריסה כנגד האלימות‬ ‫המלחמתית לאלמנט נופי פושר‪ ,‬שנועד לסבר את עינו ולענות על ציפיותיו של הצופה המערבי‪.‬‬ ‫עם תום הקרבות החלה העיר לחזור מעט מעט לחיים‪ .‬הגוף הראשון שהחל בפעילות שיקום בעיר‬ ‫וקלט את התושבים החוזרים היה החברה המסיונרית הכנסייתית של הכנסייה האנגליקנית אשר הפעיל‬ ‫מאז הרבע האחרון של המאה התשע עשרה בית חולים בעיר‪ .‬החברה הכנסייתית שאפה לחדש את הפעילות‬ ‫הרפואית בעיר מהר ככל האפשר‪ ,‬אולם מצבה הקשה של העיר אילצה לדחות את הניסיונות האלה בכחצי‬ ‫שנה‪ .‬במהלך החודשים הראשונים לפעילות המסיון שבו לעיר כ‪ 15,000-‬תושבים‪ .‬היה זה הגל הראשון של‬ ‫התושבים שחזרתם התאפשרה הודות לכיבוש הבריטי את חלקה הדרומי של הארץ עד "קו שתי העוג'ות"‪.‬‬ ‫לגל השני של החוזרים התאפשר לחזור רק לאחר חציית אותו הקו כתשעה חודשים לאחר מכן בספטמבר‬ ‫‪ .1918‬בין החוזרים בשלב הזה‪ ,‬היו גם אנשי בנק אפ"ק אשר הגיעו לעזה על מנת להעריך את הנזק שנגרם‬ ‫לסניף הבנק ולאתר את בעלי החובות בעיר מהימים שלפני המלחמה‪ .‬הקושי בו נתקלו לאתר את אותם‬ ‫חייבים כמו גם לגבות כסף מהמעט שנמצאו‪ ,‬מעיד על מצבה הבלתי מוגדר של העיר בתוך השנה שמאז תום‬ ‫‪86‬‬ ‫הקרבות‪ :‬על רקע פעילות הממשל הצבאי הבריטי‪ ,‬ניסיונות החזרת הפעילות הרפואית לשגרה כלשהי‬ ‫והחזרה המדורגת של התושבים בשלבים שונים‪ ,‬קשה לשים את האצבע על הרגע ההיסטורי בו הסתיימה‬ ‫המלחמה בעיר‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬לסיומה ה"רשמי" של המלחמה‪ ,‬אין למעשה כל משמעות להבנת החוויה‬ ‫האזרחית של המלחמה‪ ,‬שכן במקומות שונים היא יכלה להסתיים בזמנים שונים‪ .‬במקומות כמו יפו או‬ ‫ירושלים‪ ,‬תובנה זו מאפשרת להצביע על חווית סיום מוקדם של המלחמה‪ .‬אבל בעזה‪ ,‬בה נדרש תהליך‬ ‫שיקום ארוך‪ ,‬אותה תובנה מעלה כי גם לאחר תום הקרבות המלחמה לא בהכרח נגמרה‪.‬‬ ‫בעוד מבנה בית החולים של החברה המסיונרית‪ ,‬כמו גם מבני ממשל בריטי זכו לשיקום מהיר‬ ‫באופן יחסי‪ ,‬בתיהם של אנשי עזה נותרו חרבים תקופה ארוכה לאחר חזרת חלק מבעליהם לעירם‪ .‬תכנית‬ ‫פעולה לשיקום סדור של העיר החלה להתגבש עם מינויו בשנת ‪ 1920‬של הנציב העליון הראשון סמואל‪,‬‬ ‫אשר ענין תחילה את משרד החוץ ובהמשך את משרד המושבות בסוגיה‪ .‬אולם רק בסוף שנת ‪ 1923‬התגבש‬ ‫מתווה סופי לפיו תמכור ממשלת המנדט מגרשים בשטח החולות הריק בין העיר עזה ובין הים‪ ,‬ומהכסף‬ ‫תקים קרן הלוואות עבור המעוניינים לשפץ את בתיהם‪ .‬הרעיון הבריטי של החזקת האימפריה בזול‪,‬‬ ‫התבטא כאן ביתר שאת‪ -‬רק הון מקומי יועד עבור שיקום המקומיים‪ .‬הייתה זו תכנית סבוכה‪ ,‬מרובת‬ ‫תנאים וסעיפים‪ ,‬אשר התקשתה למשוך אנשים אל העיר ובנוסף‪ ,‬נושא הצעת הקרקעות לרכישה העלה את‬ ‫החשש בעיר שאלה יגיעו לבסוף לידיים יהודיות‪ .‬לא היה זה חשש מופרך‪ .‬שטח האדמה ממערב לעיר‪ ,‬עמד‬ ‫במוקד התעניינות ציונית עוד בשלהי התקופה העות'מאנית‪ ,‬ומאז תום המלחמה שאפה ההנהלה הציונית‬ ‫ליישב יהודים בעיר‪ .‬בדמיון הציוני‪ ,‬הייתה עזה עיר בעלת פוטנציאל התיישבותי נהדר‪ .‬קהילה יהודית‪-‬‬ ‫ציונית כלשהי אכן התגבשה בעיר‪ ,‬אולם התקשתה מאוד להתבסס בגלל המחסור הקשה בדירות ראויות‬ ‫למגורים‪ .‬בעליהם הערביים של הדירות ראו ביהודים שביקשו להתיישב בעיר כבעלי יכולת כלכלית בלתי‬ ‫מוגבלת ועל כן מחירי השכירות שדרשו הרקיעו שחקים‪ .‬באופן זה‪ ,‬היהודים הפכו למרכיב בשיקומה של‬ ‫העיר‪ ,‬שכן בחלק מהמקרים תנאי השכירות של דירותיהם כללו את שיפוץ ההריסות‪ .‬היה מי שהציע לנצל‬ ‫את מצבה ההרוס של עזה ולהציע לערבים בעלי דירות שיקום זול תמורת שכירות של דירות רבות‪ .‬אולם‬ ‫בקהילה היהודית ביקשו ללכת בין הטיפות על מנת שלא לעורר כלפיהם בעיר אנטגוניזם לאומי שהחל לתת‬ ‫את אותותיו בעיר עם מחאות נגד מדיניות "הבית הלאומי" של הממשל הבריטי‪ .‬ריחוקה של העיר ממרכזי‬ ‫הישוב והחקלאות היהודיים הביא לכך שמעט מצטרפים חדשים הגיעו לחזק את הקהילה היהודית בעיר‬ ‫וזו שרדה בתנאים כלכלים וחברתיים קשים עד עזיבתה הסופית במאורעות ‪ .1929‬שטח האדמה שממערב‬ ‫לעיר לא ענין באותה שעה את הגופים הציוניים שביקשו לקנות אדמות חקלאיות מידיים פרטיות בנגב ולא‬ ‫אדמות מדינה לצרכי בנייה‪ .‬גם האוכלוסייה הערבית לא נמשכה אל אותה כברת אדמה שנתפסה כמרוחקת‬ ‫מהעיר וחסרה מקורות מים‪ .‬בין יוזמות המתיישבים היהודים ותכנית השיקום הבריטית‪ ,‬עד סוף שנות‬ ‫העשרים הסתמכו אנשי עזה בשיקום בתיהם בעיקר על עצמם וחידשו באיטיות את בתיהם‪.‬‬ ‫בתחילת העשור הרביעי של המאה העשרים עדיין הייתה העיר קטנה בחצי ממספרה לפני‬ ‫המלחמה‪ .‬כ‪ 17,000-‬תושבים נמנו בה במפקד של ‪ -1931‬מספר המעיד על כך שרבים מגולי המלחמה מתו או‬ ‫‪87‬‬ ‫בחרו להישאר במקומות מפלטם כתוצאה ממצבה הרעוע של העיר‪ .‬העזובה וההרס כמו הטביעו את‬ ‫המלחמה אל תוך נופה הפיזי של העיר ועבור בני העיר והמבקרים בה‪ ,‬המשיכה המלחמה להיות נוכחת‬ ‫בחיי היומיום בכל פינה‪ .‬על מנת לשלוף את העיר ממצב ההווה המתמשך בו נתקעה‪ ,‬נדרשה זווית‬ ‫הסתכלות חדשה‪ .‬זו הופיעה בעיר בדמותו ראש העיר שנבחר בשנת ‪ 1928‬פהמי ביי אל‪-‬חוסייני‪ .‬האחרון‪,‬‬ ‫היה עורך דין ומו"ל שפעל ביפו‪ ,‬משם גם הופץ כתב העת המשפטי בעריכתו אל‪-‬חקוק והדו שבועון צות אל‪-‬‬ ‫חק‪ .‬עם הגיעו לעזה כשהוא מכיר את פיתוחה של יפו וצמיחתה של תל אביב הוא החליט להתחיל בשינוי‬ ‫פניה של העיר‪ .‬בהיבט החברתי‪ -‬תרבותי‪ ,‬הוא פעל לגיבוש קהילה עירונית על ידי העתקת בית הדפוס שלו‬ ‫לעזה והתחלת הפצת צות אל‪-‬חק כבטאון פנים עירוני וכשופר של העיר אל זירת העיתונות הפלסטינית‪.‬‬ ‫עיתונו אמנם לא החזיק מעמד אבל פרויקטים נוספים מיד באו בעקבותיו‪ .‬בד בבד עם שיפוץ רחובות‬ ‫הרוסים בתוך העיר פהמי ביי החליט להפיח רוח חיים בתוכנית השיקום הבריטית ופעל במרץ לבנייה‬ ‫בשטחי החולות ממערב לעיר‪ .‬הוא הצליח לשנות את מערכת התנאים הבריטית שהוכחה כמעכבת רכישה‪,‬‬ ‫וגם קידם פיזית את העיר מערבה על ידי סלילה מחדש של השדרה המרכזית‪ .‬להשלמת המהלך הוא ביטל‬ ‫את שמה הקודם של השדרה‪" -‬ג'מאל פאשא"‪ -‬והעניק לה את שמה החדש "עמר אל‪-‬מח'תאר" על שם‬ ‫מנהיג המחתרת הסנוסית שהוצא להורג בלוב על ידי האיטלקים‪ .‬במהלך סמלי זה שרטט פהמי ביי את‬ ‫התנתקותה של עיר מעברה העות'מאני ואת פנייתה אל הלאומיות והמאבק האנטי קולוניאלי‪ .‬בקצה אותה‬ ‫שדרה בואכה אזור החולות המיועד לבנייה‪ ,‬הקים פהמי ביי פארק ויסודות ראשונים לשכונה החדשה‬ ‫הונחו בזמנו‪ .‬המרד הערבי בין השנים ‪ 1939-1936‬ומלחמת העולם השניה‪ ,‬עיכבו את פיתוח הבנייה בחלק‬ ‫המערבי של עזה‪ ,‬אבל החל משנת ‪ ,1941‬תחת ראש עיר חדש – המקום נעשה למוקד לבנייה מואצת‪.‬‬ ‫השכונה שנקראה כעת בשם אל‪-‬רמאל )החולות( הייתה למופת אדריכלי ותכנוני שהרשים את כל מי שביקר‬ ‫בו‪ .‬הניגוד בין השכונה הזו ובין העיר עזה הוליד מיד את הניגוד הטרמינולוגי "עזה החדשה" ו"עזה‬ ‫העתיקה"‪ .‬בעוד שהראשונה הייתה שייכת לעתיד‪ ,‬האחרונה שויכה היסטורית לעבר וכך גם פגעי המלחמה‬ ‫שעדיין נותרו בה בשנות הארבעים‪ .‬עם יצירתה של העיר החדשה‪ ,‬המלחמה ששויכה לעיר העתיקה נעשתה‬ ‫צעד אחרי צעד אירוע ששייך להיסטוריה‪.‬‬ ‫‪88‬‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫ארכיונים וארכיונים מקוונים‬ (Aronson Archive) ‫ארכיון בית אהרונסון‬ ‫ארכיון ההגנה‬ (NLIA) ‫ארכיון הספרייה הלאומית‬ (ISA) ‫ארכיון מדינת ישראל‬ ‫ארכיון עירוני ראשון לציון‬ ‫ארכיון עירוני רחובות‬ (CZA\‫הארכיון הציוני המרכזי )אצ"מ‬ Bayerisches Hauptstaatsarchiv: Bildsammlung Palastina, online archive. Başbakanlık Osmanlı Arşivi (BOA) British National Archives (BNA) Church Missionary Society Archive (CMSA) Imperial War Museum Archive (IWMA) Australian War Memorial, online archive. Imperial War Museum, online archive (IWM) Mémoire des hommes online archives. Bibliotheque Nationale de France online archives. ‫עיתונים‬ ‫ערביה‬-‫ג'אמעה אל‬-‫אל‬ ‫דאר היום‬ ‫דבר‬ ‫הזמן‬ 89 ‫היום‬ ‫הפועל הצעיר‬ ‫הצפירה‬ ‫השקפה‬ ‫כרמל‬-‫אל‬ ‫מנאר‬-‫אל‬ ‫שרק‬-‫מראא'ת אל‬ ‫פלסטין‬ ‫קבלה‬-‫אל‬ ‫קונטרס‬ Times The Arab Bulletin Northern Echo Nelson Evening Mail The Living Age Illustrated London News The Saturday Review The New York Tribune Official Gazette of the Government of Palestine Chicago Sentinel Bnei Brith Messenger The Palestine Bulletin The Western Front ‫מאמרים וספרים‬ ‫עברית וערבית‬ ‫אלוקה‬-‫" מוקע אל‬,‫אסיר בין ע'זת האשם וג'נראלאת לנדן‬-‫מצחף אל‬-‫ "אל‬.‫לטיף זכי‬-‫ עבד אל‬,‫אבו האשם‬ .2012 ‫ אפריל‬29 .‫ת'קאפיה‬-‫אל‬ 90 ‫אבן ח'לדון‪ ,‬עבד אל‪-‬רחמן בן מחמד‪ ,‬אל‪-‬מקדמה ללעלאמה אבן ח'לדון‪ .‬אל‪-‬קאהרה‪ :‬מטבעת אל‪-‬תקדם‪,‬‬ ‫‪.1903‬‬ ‫אבן תימיה‪ ,‬תקי אל‪-‬דין‪ .‬מג'מוע אל‪-‬פתאוא‪ .‬בירות‪ :‬דאר אל‪-‬כתב אל‪-‬עלמיה‪.2000 ,‬‬ ‫אושרוב‪ ,‬אלי‪" .‬מאין באתם‪ :‬תולדות עם ישראל בהיסטוריוגרפיה הפלסטינית המוקדמת‪ ",‬עבודת מוסמך‪,‬‬ ‫האוניברסיטה העברית‪.2014 ,‬‬ ‫אילון‪ ,‬אלה‪'" .‬מבקרות יתומים' בירושלים‪ ",‬זמנים‪ .(2014) 126 ,‬ע"ע ‪.83-72‬‬ ‫אל‪-‬מביצ'‪ ,‬סלים ערפאת ומחמד ח'אלד כלאב‪ ,‬מכתבת אל‪-‬ג'אמע אל‪-‬עמרי במדינת ע'זה‪ .‬עמאן‪ :‬ארוקה‬ ‫ללדרסאת וללנשר‪.2013 ,‬‬ ‫אלמליח‪ ,‬אברהם‪" .‬איך חוסל הישוב היהודי בעזה?" הד המזרח‪ ,‬גליון ט' )תר"ג(‪.‬‬ ‫אלקיים‪ ,‬מרדכי‪ 40 .‬שנות ישוב יהודי בעזה‪ ,‬באר שבע והקמת רוחמה‪ .‬נצרים‪ :‬המרכז למורשת יהודי עזה‪,‬‬ ‫‪.1994‬‬ ‫ביגר‪ ,‬גדעון‪" .‬הארגון המנהלי של ארץ ישראל בתקופת השלטון הצבאי ‪ ",1920-1917‬בתוך‪ :‬אליאב‪ ,‬מרדכי‬ ‫)עורך(‪ .‬במצור ובמצוק‪ :‬ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה‪ .‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪ .1991 ,‬עמ' ‪257-248‬‬ ‫בלוך‪ ,‬מרק‪" .‬הרהורים של היסטוריון על ידיעות השווא של המלחמה‪ ".‬בתוך‪ :‬מרק בלוך‪ ,‬הרהורים של‬ ‫היסטוריון‪ :‬מבחר מאמרים‪ .‬תל אביב‪ ,‬רסלינג‪ .2009 ,‬עמ' ‪90-59‬‬ ‫בן אריה‪ ,‬יהושע‪ .‬עיר בראי תקופה‪ :‬ירושלים החדשה בראשיתה‪ .‬ירושלים‪ :‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬תשל"ט‪.‬‬ ‫‪ .---------------‬צייריה וציוריה של ארץ ישראל‪ .‬ירושלים‪ :‬יד יצחק בן צבי‪.1993 ,‬‬‫‪" .---------------‬שנים עשר הישובים הגדולים בארץ ישראל במאה ה‪ ",19-‬קתדרה‪ .(1981) 19 ,‬עמ' ‪143-‬‬‫‪.83‬‬ ‫בן דוד‪ ,‬יוסף וגדעון קרסל‪" ,‬השוק הבידואי‪ -‬אבן הפינה לייסוד באר שבע‪ ",‬קתדרה‪.65-39 .(1995) 77 ,‬‬ ‫בן הלל הכהן‪ ,‬מרדכי‪ .‬מלחמת העמים‪ .‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪ ,‬תשמ"א‪.‬‬ ‫בן תע'ריברדי‪ ,‬יוסף‪ .‬אל‪-‬נג'ום אל‪-‬זאהרה פי מלוכ מצר ואל‪-‬קאהרה‪ .‬אל‪-‬קאהרה‪ :‬דאר אל‪-‬כתב‪.1929 ,‬‬ ‫בר יוסף‪ ,‬איתן‪" .‬מסע הצלב האחרון‪ :‬המערכה על ארץ ישראל בראי התעמולה הבריטית‪ ",‬ג'מאעה‪ ,‬י"ב‬ ‫)‪ .(2004‬עמ' ‪40-11‬‬ ‫בריל‪ ,‬יחיאל‪ .‬יסוד המעלה‪ .‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪ ,‬תשל"ח‪.‬‬ ‫ברסלבסקי‪ ,‬יוסף‪ .‬הידעת את הארץ‪ :‬ארץ הנגב‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תש"ו‪.‬‬ ‫אל‪-‬ברע'ות'י‪ ,‬עמר אל‪-‬צאלח‪ .‬אל‪-‬מראחל‪ :‬תאריח' סיאסי‪ .‬בירות‪ :‬אל‪-‬מא'ססה אל‪-‬ערביה ללדראסאת‬ ‫ואל‪-‬נשר‪.2001 ,‬‬ ‫גורדון‪ ,‬גיל‪'" .‬גגות מתעופפים ברוח'‪ :‬כניסתם של רעפים ותעשיית החרסית לארץ ישראל‪ ",‬זמנים‪96 ,‬‬ ‫)‪ .(2006‬עמ' ‪67-58‬‬ ‫גיחון‪ ,‬מרדכי‪" .‬רצועת עזה באספקלריה גיאו‪-‬פוליטית וגיאו‪-‬אסטרטגית‪ ",‬קתדרה‪ .(1977) 6 ,‬עמ' ‪.165-133‬‬ ‫גילר‪ ,‬שמואל‪" .‬שיפוץ יפו בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה‪ ".‬קתדרה‪ .‬עתיד לראות אור‪.‬‬ ‫גרוסמן‪ ,‬דוד‪ .‬נופל מחוץ לזמן‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.2011 ,‬‬ ‫אל‪-‬דבאע'‪ ,‬מצטפא‪ .‬בלדנא פלסטין ‪ .‬כפר קרע‪ :‬דאר אל‪-‬הדא ללטבאעה וללנשר‪. 2002 ,‬‬ ‫אל‪-‬ד'הבי‪ ,‬מחמד בן אחמד‪ .‬תאריח' אל‪-‬אסלאם וופיאת אל‪-‬משאהיר ואל‪-‬אעלאם‪ .‬בירות‪ :‬דאר אל‪-‬כתאב‬ ‫אל‪-‬ערבי‪.1999 ,‬‬ ‫‪91‬‬ ‫דיזנגוף‪ ,‬מאיר‪ .‬עם תל אביב בגולה‪ :‬פרקי זיכרונות מהעבר הקרוב‪ .‬תל אביב‪ :‬ללא מוציא לאור‪.1931 ,‬‬ ‫דניאלי‪ ,‬עמוס‪ .‬מלכה ללא כתר‪ .‬ירושלים‪ :‬כתר‪.2006 ,‬‬ ‫הברון‪ ,‬חנה‪" .‬מוחמד רושדי‪ -‬משרתם של שני שלטונות‪ ".‬קתדרה‪) 63 ,‬יולי ‪ .(1992‬עמ' ‪.107-98‬‬ ‫הקר‪ ,‬יוסף‪" .‬שיטת הסורגון והשפעתה על החברה היהודית באימפריה העות'מאנית במאות ה‪",17-15-‬‬ ‫ציון‪ ,‬נ"ה )‪ .(1980‬עמ' ‪82-27‬‬ ‫וונגוט‪ ,‬קורט‪ .‬בית מטבחים ‪ .5‬אור יהודה‪ :‬כנרת זמורה ביתן‪.2007 ,‬‬ ‫אל‪-‬ח'אלדי‪ ,‬חסין פח'רי‪ .‬ומצ'א עהד אל‪-‬מג'אמלאת‪ :‬מד'כראת חסין פח'רי אל‪-‬ח'אלדי‪ ,‬בירות ‪.1949‬‬ ‫עמאן‪ :‬אל‪-‬שרוק‪.2014 ,‬‬ ‫אל‪-‬טבאע‪ ,‬עת'מאן מצטפא‪ .‬אתחאף אל‪-‬אעזא פי תאריח' ע'זה‪ .‬עזה‪ :‬מכתבת אל‪-‬יאזג'י‪.1999 ,‬‬ ‫טוטח‪ ,‬ח'ליל‪ .‬ג'ע'ראפית פלסטין‪ .‬בירות‪ :‬מא'ססת אבן רשד‪.1923 ,‬‬ ‫י‪ .‬קליונר‪ ,‬מנחם‪ .‬מגילת כפר‪-‬סבא‪ :‬קורות הגולים בכפר‪-‬סבא תרע"ז‪ -‬תרע"ח‪ .‬יפו‪ :‬ללא מוציא לאור‪,‬‬ ‫תר"פ‪.‬‬ ‫יגאל‪ ,‬מרדכי‪ .‬עלי אוכף‪ .‬תל אביב‪ :‬מערכות‪.1982 ,‬‬ ‫לבונטין‪ ,‬זלמן‪ .‬לארץ אבותינו‪ .‬תל אביב‪ :‬שושני‪ ,‬תרפ"ד‪.‬‬ ‫לובראני‪ ,‬יעקב )עורך(‪ .‬דרכו של אדם‪ :‬קובץ לזכרו של יעקב פת‪ .‬הרצליה‪ :‬הוועדה להנצחת זכרו של יעקב‬ ‫פת‪.1958 ,‬‬ ‫לשינסקי‪ ,‬יוסף ]יוסף נדבה )עורך([‪ .‬יוסף לישנסקי איש ניל"י‪ :‬כתבים‪ ,‬מכתבים‪ ,‬דברי זיכרונות‪ .‬תל אביב‪:‬‬ ‫הדר‪.1977,‬‬ ‫אל‪-‬מע'ני‪ ,‬נהאד מחמוד‪ .‬אל‪-‬תראת' אל‪-‬מעמארי פי מדינת ע'זה‪ .‬רמאללה‪ :‬רואק‪ .2007 ,‬עמ' ‪107-105‬‬ ‫אל‪-‬מע'רבי‪ ,‬אבן עבד אל‪-‬סלאם‪ .‬מלח'ץ רחלתי אבן עבד אל‪-‬סלאם אל‪-‬דרעי אל‪-‬מע'רבי‪ .‬אל‪-‬ריאד‪ :‬דאר‬ ‫אל‪-‬רפאעי ללנשר ואל‪-‬טבאעה ואל‪-‬תוזיע‪.1983 ,‬‬ ‫מיכלסון‪ ,‬בני‪".‬הטנקים הראשונים בארץ ישראל‪ ",‬חידושי הטכנולוגיה במערכה בנגב ובסיני‪ .‬שדה בוקר‪:‬‬ ‫העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה‪.2004 ,‬‬ ‫נאור‪ ,‬מרדכי‪" .‬תרומתה של התקשורת העוינת‪ :‬כיצד סייעה העיתונות היהודית בעולם להצלת הישוב ב‪-‬‬ ‫‪ ,"1917‬בתוך‪ :‬בן אריה‪ ,‬יהושע ואלחנן ריינר )עורכים(‪ ,‬וזאת ליהודה‪ :‬מחקרים בתולדות ארץ ישראל‬ ‫וישובה‪ .‬ירושלים‪ :‬יד יצחק בן צבי‪ .2003 ,‬עמ' ‪.587-573‬‬ ‫נוימן‪ ,‬בועז‪ .‬להיות בעולם‪ :‬עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.2014 ,‬‬ ‫סואעד‪ ,‬מחמד יוסף‪ .‬אל‪-‬בדו פי פלסטין‪ :‬אל‪-‬חקבה אל‪-‬עת'מאניה ‪ .1914-1516‬עמאן‪ :‬דאר זהדאן ללנשר‬ ‫ואל‪-‬תוזיע‪.2008 ,‬‬ ‫אל‪-‬סיוטי‪ ,‬ג'לאל אל‪-‬דין‪ .‬תאריח' אל‪-‬חלפאא'‪ .‬אל‪-‬קאהרה‪ :‬דאר נהצ'ת מצר ללטבע ולנשר‪.1976 ,‬‬ ‫סכיכ‪ ,‬אברהם ח'ליל‪ .‬שריט אל‪-‬זכריאת ען ע'זה קבל נצף קרן‪ .‬אל קודס‪ :‬דאר אל‪-‬כתב‪ ,‬שנה לא ידועה‪.‬‬ ‫סכיכ‪ ,‬בהג'ת עטא‪ .‬זכריאת אל‪-‬סנין אל‪-‬הניה פי רבוע ע'זה אל‪-‬האשמיה‪ .‬עזה‪ :‬הוצאה לא ידועה‪.1999 ,‬‬ ‫סמילנסקי‪ ,‬משה‪ .‬זיכרונות‪ .‬תל אביב‪ :‬התאחדות האיכרים בארץ ישראל‪ ,‬תרצ"ה‪.‬‬ ‫אל‪ -‬עארף‪ ,‬עארף‪ .‬תאריח' ע'זה‪ .‬אל‪-‬קדס‪ :‬מטבעת דאר אל‪-‬איתאם פי בית אל‪-‬מקדס‪.1943 ,‬‬ ‫‪ .-----------------‬תולדות באר שבע ושבטיה‪ .‬תל אביב‪ :‬תרצ"ז‪.‬‬ ‫‪92‬‬ ‫עמר‪ ,‬זהר ועידית חזות‪" ,‬אבטיח הפקועה בכלכלת העיר עזה בעת החדשה‪ ",‬קורות‪ ,‬ט"ז‪) ,‬תשס"ג(‪ .‬עמ'‬ ‫ק"ג‪ -‬קי"ט‪.‬‬ ‫פומרוק‪ ,‬צבי אברהם‪ .‬שלוש‪ :‬התל‪ -‬אביבי הראשון‪ .‬תל אביב‪ :‬כרמל‪.2007 ,‬‬ ‫קרס פון קרסשטיין‪ ,‬פרידריך פרייהר ]יגאל שפי וצבי עפר )עורכים([‪ .‬עם התורכים אל תעלת סואץ‪ .‬תל‬ ‫אביב‪ :‬הוצאת מערכות‪.2002 ,‬‬ ‫פורת‪ ,‬חנינא‪ .‬מישימון לארץ נושבת‪ :‬רכישת קרקעות והתיישבות הנגב‪ .‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪.1996 ,‬‬ ‫פיצל‪ ,‬נעמן עבד אל‪-‬האדי‪ .‬אעלאם מן ג'יל אל‪-‬רואד מן ע'זת האשם‪ .‬עזה‪ :‬מכתבת אל‪-‬יאזג'י‪.2010 ,‬‬ ‫צנובר‪ ,‬אבראהים‪ .‬צפחאת מן אל‪-‬ד'אכרה אל‪-‬פלסטיניה‪ :‬תד'כראת אבראהים צנובר‪ .‬ביר זית‪ :‬מרכז‬ ‫דראסאת ותות'יק אל‪-‬מג'תמע אל‪-‬פלסטיני‪.1992 ,‬‬ ‫קסאטלי בן עבדו‪ ,‬נעמאן )דראסה ותחקיק‪ :‬שוכת רמצ'אן חג'ה‪ ,‬עמאד רפעת אל‪-‬בשתאוי‪ ,‬מחמד אל‪-‬‬ ‫עלאמי(‪ .‬אל‪-‬רוצ'ה אל‪-‬נעמאניה פי סיאחת פלסטין ובעצ' אל‪-‬בלדאן אל‪-‬שאמיה‪ .‬ארבד‪ :‬מא'ססת חמאדה‬ ‫ללדראסת אל‪-‬ג'אמעיה ואל‪-‬נשר ואל‪-‬תוזיע‪.2009 ,‬‬ ‫קציר‪ ,‬יהודית‪ .‬צילה‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.2013 ,‬‬ ‫ראפק‪ ,‬עבד אל‪-‬כרים‪ .‬ע'זה‪ :‬דראסה עמראניה ואג'תמאעיה ואקתצאדיה מן ח'לאל אל‪-‬ות'אא'ק אל –‬ ‫שרעיה ‪ .1861-1857‬עמאן‪ :‬אל‪-‬ג'אמעה אל‪-‬ארדניה‪.1980 ,‬‬ ‫רובינשטיין‪ ,‬שמעון‪" .‬תכנית אהרונסון משנת ‪ 1918‬לפיתוח האדמות הפנויות שבין יפו לרפיח‪ " .‬קתדרה‪28 ,‬‬ ‫)יוני ‪ .(1983‬עמ' ‪.118-77‬‬ ‫רובינשטיין‪ ,‬שמעון‪ .‬מבט על הקהילה היהודית בעזה ‪ .1929-1870‬ירושלים‪ :‬הוצאה עצמית‪.1995 ,‬‬ ‫רייני‪ ,‬סו‪'" .‬איורים נדרשים בדחיפות'‪ :‬פרויקט 'פלסטינה הציורית‪ ,1883-1878 ',‬קתדרה‪ .(2001) 99 ,‬עמ'‬ ‫‪.114-65‬‬ ‫אל‪-‬שוא‪ ,‬אל‪-‬חג' ט'אפר ח'ליל‪ .‬אל‪-‬חג' ט'אפר ח'ליל אל‪-‬שוא‪ :‬אחד אברז מא'ססי ג'מאעת אל‪-‬אח'ואן אל‪-‬‬ ‫מסלמין פי קטאע ע'זה –מקאבלאת וות'אא'ק‪ .‬עזה‪ :‬מרכז אל‪ -‬תאריך ואל‪-‬תות'יק אל‪-‬פלסטיני‪.2011 ,‬‬ ‫שיינקין‪ ,‬מנחם‪ .‬כתבי מנחם שיינקין‪ .‬ירושלים‪ :‬ראובן מס‪.1935 ,‬‬ ‫שלוש‪ ,‬יוסף אליהו‪ .‬פרשת חיי‪ .‬תל אביב‪ :‬תרצ"ה‪.‬‬ ‫שפאר‪ ,‬אלברט )תרגום‪ :‬עדנה קורנפלד(‪ .‬בתוככי הרייך השלישי‪ :‬זיכרונות‪ .‬תל אביב‪ :‬בוסתן‪.1979 ,‬‬ ‫שפי‪ ,‬יגאל‪" .‬גירוש יהודי תל אביב ‪ -1917‬התעמרות פוליטית או כורח צבאי?" דברי הכנס ה‪ 8-‬של העמותה‬ ‫לחקר מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל‪ :‬הלחימה במבואות יפו וצליחת הירקון‪ .(2009) ,‬עמ' ‪.30-22‬‬ ‫שפי‪ ,‬יגאל‪" .‬כיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה‪ -‬ההיבט ההונאתי‪ ",‬בתוך‪ :‬מרדכי אליאב‬ ‫)עורך(‪ ,‬במצור ובמצוק‪) ,‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪ .(1991 ,‬עמ' ‪.233-219‬‬ ‫תדהר‪ ,‬דוד‪ .‬אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו‪ ,‬מהדורה מקוונת‪.2015 ,‬‬ ‫אנגלית ותורכית‬ ‫‪“The Age of Artillery,” Art of the First World War Website, (Last Accessed at 13/6/2015).‬‬ ‫‪Aksakal, Mustafa. “Introduction,” IJMES, Vol. 46 (Nov.2015). pp. 653-656‬‬ ‫‪Idem. “The Ottoman Empire,” in: Gerwarth, Robert and Erez Manela (Eds.), Empires at War‬‬ ‫‪1911-1923. Oxford: Oxford University Press, 2014. pp. 17-33‬‬ ‫‪Idem. The Ottoman Road to War: The Ottoman Empire and the Great World War.‬‬ ‫‪Cambridge: Cambridge University Press, 2008.‬‬ ‫‪93‬‬ Atay, Falih Rıfkı. Zaytindağı. Kutupıldızı kitapliğı, Electronic reprint. Atrash, Nada. “Mapping Palestine: The Bavarian Air Force WWI Aerial Photography.” Jerusalem Quarterly. Vol. 56 (2014). pp. 95-105 Australian Light Horse- Palestine 1916-1918 (Ebook), Anzac Website, (Last accessed 1 August 2015). Avci, Yasmin. “The Application of the ‘Tanzimat’ in the Desert: The Bedouins and the Creation of a New Town in Southern Palestine (1860-1914),” Middle Eastern Studies, 45\6 (2009). 969-983. Ayalon, Ami. Reading Palestine: Printing and Literacy 1900-1948. Austin: University of Texas Press. Bar- Yosef, Eitan. The Holy Land in English Culture 1799-1917: Palestine and the Question of Orientalism. Oxford: Clarendon Press, 2005. Barak, On. On Time: Technology and Temporality in Modern Egypt. Berkeley: University of California Press, 2013. Barron, J.B. Palestine: Report and General Abstract of the Census of 1922. Jerusalem: The Greek Covent press, 1923. Brandon, Laura. Art and War. London: I.B Tauris, 2007. Bussow, Johan. Hamidian Palestine: Politics and Society in the District of Jerusalem 18721908. Leiden: Brill, 2011. Butt, Gerald. Life at the Crossroads: A History of Gaza. Nicosia: Rimal, 1995. Çicek, Talha M. War and State Formation in Syria: Cemal Pasha’s Governorate during World War I, 1914-1917. New York: Routledge, 2014. pp. 19-20, 168-169. Cohen, Amnon. Palestine in the 18th Century: Patterns of Government and Administration. Jerusalem: The Magnes Press, 1973. Cohen, Deborah. “The War No Image Could Capture.” The Atlantic Monthly. (Dec 2013). pp. 102-114 Coldicott, Rowlands. London Men in Palestine. London: Edward Arnold, 1919. Collins, Baker. “War Paintings,” Saturday Review of Politics, Literature, Science and Art. 7 October 1916. p. 342 De Somogyi, Joseph. “A Qasida on the Destruction of Baghdad by the Mongols.” Bulletin of the School of Oriental Studies, University of London. Vol. 7\1(1933). pp. 41-48 De-Ballobar, Conde [Manzano, Eduardo Moreno and Roberto Mazza (eds.)]. Jerusalem in World War I: The Palestine Diary of a European Diplomat. New York: I.B. Tauris, 2011. Dining, Hector. Nile To Aleppo: With the Light Horse in the Middle East. London: George Allen & Unwin, 1920. Djemal, Ahmed. Memories of a Turkish Statesman 1913-1919. New York: GDH Company, 1922. 94 Dowling, Theodore Edward. Gaza: A City of Many Battles. London: Society of Promoting Christian Knowledge, 1913. Dunn, Michael Collins. “February 3 and 4 1915: The Turks Attack the Suez Canal.” Middle East Journal Editor’s Blog. 4 February 2015 (Last accessed: 29 July 2015) Efiloğlu, Ahmet. “Fuat Dündar and the Deportation of the Greeks.” Middle East Critique. Vol. 23\1 (2014). pp. 89-106 El-Eini, Roza I.M. Mandated Landscape: British Imperial Rule in Palestine 1929-1948. London: Routledge, 2005. Elliot, Walter Robert. The Second Twentieth: Being the History of the 2/20th Bn. London Regiment. Aldershot: Gale & Polden, 1920. Erickson, Edward. Ordered to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War. Westport: Greenwood Press, 2001. Feldman, Ilana. Governing Gaza: Bureaucracy, Authority and the work of rule, 1917-1967. London: Duke University Press, 2008. “A few November Exhibitions.” The Art World. Vol. 3\3 (December 1917). pp. 233-234 Filastin Risalesi Filiu, Jean- Pierre. Gaza: A History. London: Hurst & Company, 2014. Fischer, Christopher. “Of Occupied Territories and Lost Provinces: German and Entente Propaganda in the West during World War I,” in: Paddock, Troy R.E (ed.). World War I and Propaganda. Leiden: Brill, 2014. pp. 199-221 Fletcher, David. Tanks and Trenches: First Hand Accounts of Tank Warfare in the First World War. Stroud: Sutton, 1996. Fletcher, David. The British Tanks, 1915-1919. Marlborough: Crowood Press, 2001 Foley, Michael. Rise of the Tank: Armored Vehicles and their Use in the First World War. Barnsley: Pen and Sword Books, 2014. Foster, Zachary J. "The 1915 Locust Attack in Syria and Palestine and its Role in the Famine During the First World War." Middle Eastern Studies, 51 (2015). pp. 370-394 Idem. “11 Essential Digitized Collection for Middle East Historians.” Hazine Website, 17 June 2015. (Last accessed 26 July 2015). Fuller, John Frederick Charles. Tanks in the Great War. New York: E.P Dutton, 1920. Fussell, Paul. The Great War and Modern Memory. London: Oxford University Press, 1975. Gatrell, Peter. “Refugees and Forced Migrants during the First World War.” Immigrants & Minorities, 26 (2008). pp. 82-110 Idem. “The (Extra) Ordinary First World War: 1914-1917: Perspectives on the Concept of Refugeedom.” Ab Imperio, 4 (2001). pp. 29-41 95 Gilli- Elewy, Hend. “Al-Hawadit al-gamica: A Contemporary Account of the Mongol Conquest of Baghdad, 656/1258.” Arabica. Vol. 58(2011). pp. 353-371. Ginio, Eyal. “Presenting the desert to the Ottomans: During WWI: The Perspective of the Harb Mecmuası.” New Perspectives on Turkey. Vol. 33 (Fall 2005). pp. 43-62 Ginsberg, Robert. The Aesthetics of Ruins. Amsterdam: Rodopy, 2004. Glidden, Harold W. “Koranic Iram, Legendary and Historical.” American Schools of Oriental Research. Vol. 73 (Feb. 1939). pp. 13-15 Gullet, H.S. Australian Imperial Force in Sinai and Palestine 1914-1918. Sydney: Angus and Robertson, 1923. Gündüz, Ahmet. “1914–1918 Yılları arasında Kırşehir’de bulunan Sürgün Arap Aileleri.” Turkish Studies - International Periodical For The Languages, Literature and History of Turkish or Turkic. Vol. 6 (2011). pp. 1239-1257 Handbook of Anglican Bishopric in Jerusalem and the East, (Jerusalem, Church of England, 1941). Hanssen, Jens. Fin de Siècle Beirut: The Making of an Ottoman Provincial Capital. Oxford: Oxford University Press, 2005. Hardie, Martin and Charles Carter (eds.). Etchings and Dry Points of James McBey (18831959). San Francisco: Alan Wofsy Fine Arts, 1997. Harris, Meiron and Susie. The War Artists: British Official War Art of the Twentieth Century. London: Michael Josoh, 1983. Hell, Julia. “Imperial Ruin Gazers, or Why Did Scipio Weep?” in: Hell, Julia and Andreas Schonle (eds.) Ruins of Modernity. Durham: Duke University Press, 2010. pp. 169-192 Huber, Veleska. Channeling Mobilities: Migration and Globalization in the Suez Canal Region and Beyond, 1914-1969. Cambridge: Cambridge University Press, 2013. Hunter, Shireen T. “Introduction,” in: Shireen T. Hunter, Reformist Voices of Islam: Mediating Islam and Modernity. New York: Armonk, 2009. p. 3-32. Huntington, Ellsworth. Palestine and Its Transformation. Boston: Houghton Milfflin Company, 1911. Jacobson, Abigail. From Empire to Empire: Jerusalem Between Ottoman and British Rule. Syracuse: Syracuse University Press, 2011. Jarman, Robert L. (ed.) Political Diaries of the Arab World: Palestine and Jordan. Slough: Archive Editions, 2001. Lambourne, Nicola. “Production versus Destruction: Art, World War I and Art History.” Art History. Vol. 22 (Sep.1999). pp 347-363 Lawrence, A.W. (Ed.). T.E. Lawrence by His Friends. New York: Doubleday, Doran and Co., 1937. Levin, Gabriel. “’Who Kneened Over the Bones of Dead Encampments’: On the Hanging Odes of Arabia.” Parnassus: Poetry in Review. (2006). pp. 6-27 96 Low, Rachael. The History of British Film 1914-1918. London: Routledge, 2004. Ludke, Tilman. Jihad Made in Germany: Ottoman and German Propaganda and Intelligence Operations in the First World War. Berlin: Lit verlag, 2006. Makarius, Michel. Ruins. Paris: Flammarion, 2004. Malvern, Sue. Modern Art, Britain and the Great War. New Haven: Yale University Press, 2004. Manela, Erez. The Wilsonian Moment: Self-determination and the International Origins of Anti- Colonial Nationalism. Oxford: Oxford University Press, 2007. Ma'oz, Moshe. Ottoman Reform in Syria and Palestine. London: Oxford University Press, 1968. Martin, Richard and Peter Preston. The Desert Mounted Corps: An Account of the Cavalry Operations in Palestine and Syria, 1917-1918. Boston: Houghton Mifflin Co., 1921. Marwick, Arthur (Ed). Total War and Social Change. New York: St. Martin’s Press, 1988. Idem. The Deluge: British Society and the First World War. New York: W.W. Norton, 1965. Idem. War and Social Change in the Twentieth Century: A Comparative Study of Britain, France, Germany, Russia and the United States. London: Macmillan Press, 1974. Massey, W. T. The Desert Campaign. London: Constable & Co, 1918. Maxwell, Donald. The Last Crusade. London: John Lane, 1920. Mazza, Roberto. Jerusalem from the Ottoman to the British. London: I.B Tauris, 2009. Mehrez, Samia. Egyptian Writers between Fiction and History. Cairo: American University of Cairo Press, 1994. Meyer, Martin. History of the City of Gaza. New York: AMS Press, 1966. Mills, E. Census of Palestine 1931. Jerusalem: The Greek Convent & Goldberg, 1933. More, John. With Allenby's Crusaders. London: Heath Cranton, 1923. Nizamoğlu, Yüksel. "1917 Yılında Hicaz Cephesi: Arap İsyanının Yayılması ve Medine'nin Tahliyesi Programı." Bilig, Vol.66 (2013). pp. 123-148 Pellat, Ch. “Marthiya,” EI2, Brill Online. al-Qatan, Najwa. “Safarbarlık: Ottoman Syria and the Great War,” in: Phillip, Thomas and Christoph Schmann (Eds.), From Syrian Land to the States of Syria and Lebanon. Beirut: Ergon in Kommission, 2004. pp. 163-173 Rogan, Eugene. The Fall of the Ottomans: The Great War in the Middle East. New York: Basic Books, 2015. Ruppin, Arthur. Syria: an Economic Survey, New York: the Provisional Zionist Committee, 1918. 97 Salvator, Ludwig. The Caravan Route between Egypt and Syria. London: Chatto & Windus, 1881. Schölch, Alexander. Palestine in Transformation 1856-1882. Washington DC, Institute of Palestinian Studies, 1993. Schumacher, Gottlieb. "Researches in Southern Palestine," Palestine Exploration Fund Quarterly Statement, (1886). 171-194. Snir, Reuven. Baghdad: City of Verse. Cambridge: Harvard University Press, 2013. Tamari, Salim (ed.). Year of the Locust: A Soldier’s Diary and the Erasure of Palestine Ottoman Past. Berkeley: University of California Press, 2011. Idem and Issam Nassar (eds.). The Stroyteller of Jerusalem: The Life and Time of Wasif Jawhariyyeh, 1904-1948. Northampton, Mass.: Olive Branch Press, 2014. Idem. Mountain against the Sea: Essays on Palestinian Society and Culture. Berkeley: University of California Press, 2009. Tanielian, Melanie. "Politics of Wartime Relief in Ottoman Beirut (1914–1918)." First World War Studies, Vol. 5/1. pp. 69-82 Idem. “Feeding the City: The Beirut Municipality and Politics of Food during World War I.” IJMES, Vol. 46 (Nov. 2014). pp. 737-758 Tauber, Eliezer. The Emergence of the Arab Movements. London: Frank Cass, 1993. The Arab Bulletin: Bulletin of the Arab Bureau in Cairo, 1916-1919. Buckinghamshire: Archive edition, 1986. The Western Front: Drawings. London: Published by Authority of War Office From the Offices of Country Life. Turan, Ömer. “Turkish Historiography of the First World War.” Middle East Critique. Vol.23(2014). pp. 241-257 Ulrichsen, Kristian Coattes. The First World War in the Middle East. London: Hurst & Company, 2014. Virilio, Paul. Bunker Archeology. Princeton: Princeton Architectural Press,1994. Watney, Stephen C. “The Barley Growing Countries of the World,” Journal of the Institute of Brewing. 16 (1910). pp. 326-351 Watt, W. Montgomery. “Iram,” IE2, Brill online, 2015 Willson, R.G. “The Changing Taste For Beer in Victorian Britain,” in R.G Willson and T.R Gourvish (Eds.), The Dynamics of the International Brewing Since 1800. London: Routledge, 1998. Winter, Jay. “The Palestine Campaign Within the Great War.“ in: Dolev, Eran, Yigal Sheffy and Haim Goren (eds.), Palestine and World War I: Grand Strategy, Military Tactics and Culture in War. London: I.B Tauris, 2015. pp. 1-19 98 Woodward, David R. Hell in the Holy Land. Kentucky: The University Press of Kentucky, 2006, p.62. Yiğit, Akın. The Ottoman Home Front During World War I: Every Day Politics, Society and Culture. Columbus: Ohio state University, 2011. Zachs, Fruma. “A Transformation of a Memory of Tyranny in Syria: From Jamal Pasha to ‘Id al-Shuhada’, 1914-2000.” Middle Eastern Studies, 48/1 (2012). pp. 73-88. 99 ABSTRACT Long after the First World War was historically over, the outcome of the three “Battles of Gaza,” between the Ottoman and British armies kept influencing Gaza’s happenings and fate. The city was entirely evacuated in preparation to these military clashes, and during them large parts of it were destroyed. Post war Gaza saw only half of its people, which fled to find refuge from Alexandria to Aleppo, returning to their desolate hometown. Gaza needed a long and thorough process of reconstruction that became an everyday experience to its inhabitants, in varying tempos until the 1940’s. This story of Gaza- a town that turned into a battlefieldserve me in this dissertation as a point of departure for reexamining the conceptual, geographic and chronological presumptions about the First World War in Palestine. To this end, I discuss the history of the city between 1880-1946, a scope that allows wide perspective on the processes the city has seen in the turning point from the long nineteenth century to the twentieth century, i.e from the Ottomans to the British. The first part of this work deals with the laying out boundaries between town- like ordinary human environs which I phrase “life-field,” and a battlefield. By analyzing Ottoman military correspondences and studying of Arabic memoirs and testimonies, I wish to follow the motivations for, and the execution of, the town’s evacuation. My main claim is that the act of evacuation aimed to create ex nihilo the modern battlefield in which combatants are separated from civilians and thus, new definitions of moral and destruction are implemented. In addition, I argue that inserting the movement of civilian refugees leaving Gaza, into the historical narrative of the war, enlarges the conceptual space in which the war occurs as a historical phnomena and blurs the exclusivity of the battlefield as a window to the war’s history. The second part of this work deliberates the political and emotional effect of performing and witnessing destruction. By interpreting British military documents, close reading of Arabic prose and poetry and evaluating pieces of British war paintings, this chapter looks into the town of Gaza and its occurrences while abandoned and bombarded. I assert that ruination and ruin gazing release the experience of war from its unending present towards past memories and future hopes and expose the inherent nature of war where battlefield and “life-field” are inseparable. The Third part of this work examines the homecoming of the Gazans to their town and the reconstruction of their lives. Using documents of the Anglican “Church Missionary Society,” that worked in town, correspondences of Mandatory officials and local Arabic and Jewish press, I wish to portray the initiatives of the town rebuilding and its failed results. I claim first, that the stepwise return of Gazans to their town enables rethinking of the historical end- point of the war and suggest to consider instead multiple end points in relations to the theater and the war consequences. Secondly, I claim that due to the insufficiency of the reconstruction efforts and the presence of ruins and debris in the physical townscape of Gaza, the war atmosphere kept playing a role in everyday life in Gaza well after it was “officially” over. Only after the establishment of the new part of the town, and along the creation of a conceptual separation between the “New City” and the “Old City” during the 1940’s, I assert, ruins turned into sites of memory and the event of the war was transferred, significantly late, from the present to the past. 2 TEL AVIV UNIVERSITY The Lester and Sally Entin Faculty of Humanities Department of Middle Eastern and African History HOME, FRONT, HOME The City of Gaza and the First World War Dotan Halevy Thesis submitted for M.A degree Under the supervision of Prof. Ami Ayalon August 2015 3