סימן מסחר – הבדלי גרסאות

'''סימן מסחר''' או '''סמלסימן מסחרי''' (באנגלית: '''Trademark''') הוא [[סמל]] [[מילה (בלשנות)|מילולי]] או [[אומנות חזותית|גרפי]] המהווהשמזהה [[קנייןמוצר רוחני]]או ייחודישירות, שלומוגן כ[[חברהקניין (תאגיד)|חברהרוחני]] מסחרית או אדםשל פרטיבעליו. דוגמאות נפוצות הן שם החברה, שם המוצר או השירות, [[סמליל]] או איור המזוהה עם החברההיצרן. שימוש בסימן מסחר רשום על ידי גוף לא מורשה הוא הפרה של חוקיהזכות, ודיני הקניין הרוחני, ובפרטקובעים סעדים לטובת בעלי הזכויות. הדין המרכזי בישראל בנושא הוא {{סחפ|פקודת סימני מסחר}}, ולצידו חוק עוולות מסחריות, ובמידה פחותה, דינים כמו דיני עשיית עושר ולא במשפט. משמעות ההגנה המשפטית היא בלעדיות של בעלי הסימן בשימוש בו. הם יכולים להרשות שימוש בדרך של רישיונות.

הגבלת השימושהבלעדיות בסימן המסחר נועדה לאפשר למוכרים וליצרנים לבנות לעצמם [[מוניטין]], להבדיללבדל את עצמם ממתחריהם ולקדם על ידי כך את עסקיהם. בנוסף, ההגבלהההגנה המשפטית משרתת גם את הצרכניםה[[צרכנים]] ומונעת את הטעייתם על ידי שם דומה למוצר אחר. בדפוס מוצג לעיתים התו '''™''' על מנת לסמן [[סמל סימן מסחרי|סימן מסחרי שאינו רשום]] או '''®''' על מנת לסמן [[סמל סימן מסחרי רשום|סימן מסחרי רשום]], אולם בישראל אין חובה משפטית לסמן את הסימנים.

רק ב[[המאה {{ה-19|מאה ה-19]]}} התפתח הרעיון ש"סימן", אשר הפך לייחודי לסחורה מסוימת ומשך אליו לקוחות, יכול להיחשב כסוג של רכוש. כיום סוג זה של רכוש מתוארמסווג כ"קניין רוחני". בבריטניה, באמצע המאה ה-19 התפתחה גם הזכות לתבוע בבתי המשפט על הפרות של אותו קניין רוחני, אפילוגם כאשר לא הייתה כוונת [[זדון]] מצידו של המפר. ידיו של המתלונן היו מוגבלות על ידי חוק שקבע שעל המתלונן להוכיח ש"סימן ההיכר" שבו השתמש באמת יצר הבחנה בין הסחורה שלו, לבין סחורה של ספקים אחרים.

בשנת 1875 נחקק ב[[אנגליה]] "חוק רישום סימני המסחר" (The Trade Mark Registration Act) אשרשייסד קבעאת כימרשם ייפתחסימני מרכזהמסחר רשמי לרישום סימנים מסחריים עולמייםשם. ב-1876 נפתח משרד רישום הסימנים הראשון בעולם, ב[[לונדון]]. כל סימן מסחרי שהיהשנכלל רשום באותו משרדבמרשם היה מוגן בחוקבבריטניה, ובעליו ולא היההיו צורךצריכים להוכיח שימוש או הבדלהאופי מבחין של אותו סימן היכר, מעבר לתעודה שרושמת את בלעדיותו, ומקשרת אותו לאותו ספק סחורה.

על מנת לזכות להגנה על סימן המסחר על פי החוק, יש צורך בהליך של רישום אצל רשם סימני המסחר. יש להגיש בקשה לרישום סימן מסחר בטופס אותו ניתן להוריד באתר האינטרנט של [[רשות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר|רשות הפטנטים, מדגמים וסימני המסחר]], ב[[משרד המשפטים]]. לבקשה יש לצרף דוגמה של הסימן ולשלם את האגרה העומדת כיום על סך 1617 [[ש"ח]].{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://www.trademarks.justice.gov.il/TradeMarksWebSiteUI/TollPrice/TollPriceList.aspx|כותרת=משרד המשפטים - אגרות סימני מסחר|אתר=|תאריך=}}}} רשם סימני המסחר בודק האם הסימן ראוי לרישום לפי דרישות החוק, במסגרת כך בוחן האם הסימן הוא בעל אופי מבחין, זאת אומרת שאינו סימן שהוא [[שם גנרי|גנרי]] או תיאורי בלבד.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/he/Departments/Guides/trademark-protection?chapterIndex=1|כותרת=הגנה על סימן מסחר|אתר=[[רשות הפטנטים]]|תאריך=21 באוגוסט 2023}}</ref>{{הערה|{{mako||למה חשוב לרשום סימן מסחר עם פתיחת עסק חדש?|490985f74753a81027|news-law_guide/2023_q3|27 באוגוסט 2023}}}} סיבה נפוצה לאי רישום הסימן היא בגלל קיומו של דמיון מטעה לסימן רשום ביחס לאותו סוג של שירותים או מוצרים, או כאלה שקרובים בתחומם (החוק מגדיר אותם כ"מוצרים מאותו הגדר"). סימני מסחר נרשמים לגבי סוג מסוים של מוצרים או שירותים. לדוגמה: אם קיימת כבר תרופה בשם מסוים הרשום כסימן מסחר, ניתן לקרוא לחטיף חדש באותו שם בלי לעבור על החוק, מפני שהמוצר החדש הוא מסוג שונה מהמוצר עבורו נרשם סימן המסחר. לכן, כאשר רוצים לרשום סימן תחת מספר סוגים צריך להגיש בקשה הכוללת כל אחד מהסוגים הרלוונטיים ולשלם אגרה עבור כל אחד מהם.

בעל הסימן יוכל לחדש אותו (בתשלום אגרה) לאחר 10 שנים, ולאחר מכן יצטרך לחדש את הרישום רק כל 1410 שנים נוספות. במשך הזמן בו הרישום תקף לבעל הסימן יהיה [[מונופול]] על השימוש בו בקשר לסוג הסחורה או השירות, והוא יוכל למכור אותו או לתת בו זיכיון שימוש לאחרים כרצונו.

הבעלים של סימן מסחר רשום הוא בעל זכות לשימוש ייחודי בסימן ביחס למוצרים או שירותים לגביהם הוא רשום. ולכן שימוש בסימן זהה או דומה עד כדי הטעיה על ידי אדם אחר ללא הרשאה, מהווה הפרה של סימן המסחר. במקרה כזה מספיק להוכיח כי הסימן רשום בפנקס סימני המסחר ואין צורך להוכיח כי הסימן בעל מוניטין בקרב הציבור,. איןשימוש אפילובסימן צורךזהה להוכיח- כיאסור; הציבורשימוש מתבלבלבסימן בפועלדומה ביןאסור, הסימנים,אם אלאהוא רקעלול כילהטעות הםאת דומיםהצרכנים. יש לשים לב שההגנה ניתנת רק לגבי אותו סוג של מוצרים ושירותים, שימוש בסימן דומה כשמדובר בסוגים שונים הוא מותר על פי חוק ולא יהווה הפרה של סימן המסחר. עם זאת, כאשר סימן מסחר רשום לגבי סוג מסוים של מוצרים או שירותים, אך הוא גם ידוע היטב בישראל ("סימן מסחר מוכר היטב", כהגדרתו ב{{סחפ|פקודת סימני המסחר|סעיף 1}}), לא ניתן לרשום את הסימן באף סיווג אחר, ללא הסכמת בעל הסימן הידוע היטב. לדוגמה, סימן המסחר "[[קוקה-קולה]]" רשום לגבי משקאות, אולם לא ניתן יהיה לרשום אותו בסיווג אחר עקב היותו ידוע היטב בישראל.

כמו כן, במקרים בהם השם או ה[[לוגו]] בו עשה העוסק שימוש לא נרשם כסימן מסחר אך נצבר בו מוניטין רחב היקף, ניתן יהיה לעיתים קרובות לקבל סעד דרך דיני עוולות מסחריות (עוולת [[גנבת עין]]) או לפי דיני [[עשיית עושר ולא במשפט]] כפי שנקבע בהלכה המפורסמת בעניין א.ש.י.ר בה נקבע כי ניתן לתת הגנה זו לקניין רוחני, גם כאשר החוק הספציפי לא נותן מענה.{{הערה|שם=autogenerated1 }}

"סמל מסחרי" משמש כ[[מטפורה]] לציון מאפיין מזהה. כך למשל, "[[ההופעה הספרטנית|הגלימה האדומה]] שעטו הלוחמים ה[[ספרטה|ספרטנים]] הייתה ל[[מותג|סמלם המסחרי]]", או "ה[[רטייה]] על עינו של [[משה דיין]] הייתה לסמלו המסחרי". שימוש בביטוי כזה במובן המטפורי אינו מקנה הגנה משפטית לפי דיני סימני המסחר.

* נל בן עמי, "[http://idclawreview.org/2015/05/19/blogpost-20150519-ben-ami/#more-3628 זמן לאותות אחרים? סוגיות בהגנה על סימני מסחר בלתי קונבנציונליים]", '''אתר [[משפט ועסקים]]''' (, 2015).