דב שמוטקין

שמוטקין קיבל את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת תל אביב. הוא פסיכולוג קליני בכיר ולשעבר ראש המגמה הקלינית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה. בין השנים 1988–1989 היה חוקר אורח במכון לגרונטולוגיה באוניברסיטת מישיגן, אן ארבור, ובין השנים 1996–1997 היה עמית כבוד במכון לחקר ההזדקנות באוניברסיטת וויסקונסין, מדיסון, ארצות הברית. הוא שימש חוקר בכיר ועמית בקבוצות מחקר של סקרים ארציים בולטים על הזדקנות האוכלוסייה בישראל, ובראשם מחקר CALAS^[3](Cross-Sectional and Longitudinal Aging Study)^[4] ומחקר SHARE-Israel (Survey of Health, Ageing and Retirement in Europe).^[5] הוא גם ניהל את פרויקט המאגרים המשולבים, אשר מיזגו מסדי נתונים של CALAS, SHARE-Israel ומחקרים אחרים של הזדקנות האוכלוסייה.^[6] שמוטקין נבחר כ-Fellow באגודה הגרונטולוגית של אמריקה.

בעבודתו המדעית גיבש שמוטקין גישה דיאלקטית לאושר וסבל, תוך הדגשת מסלולי התפתחות לאורך הבגרות והזיקנה.^[7] ההתעניינות העיקרית שלו היא במחקר של מנגנונים פסיכולוגיים, שבהם אנשים יכולים לשמור על תחושת רווחה וחוסן נפשי בפני מצוקות חיים כמו טראומה, הידרדרות תפקודית ואובדן.^[7] במודל התאורטי שלו, שכותרתו "חיפוש האושר בעולם עוין", שמוטקין – יחד עם שותפים אשר תרמו תרומות חיוניות (בעיקר דוקטורנטים שלו לשעבר) – פיתחו מבט דינמי על החיבור שבין מרכיבים של חוסן ופגיעוּת.^[8][9] העבודה הקונספטואלית והאמפירית של שמוטקין בתחומי הגרונטולוגיה מבקשת להסביר איך בריאות, תפקוד הסתגלותי והגשמה עצמית עשויים לעמוד מול חולשה, נכות והתפוררות בחיים המאוחרים יותר. הרעיון המאחד את העבודות המדעיות הללו הוא השאיפה ההומניסטית של שמוטקין להשקפות מובחנות ומשופרות יותר על ממשקים שבין רווחה ומצוקה בחיי אדם.^[10]

תרומתו המדעית של שמוטקין מוכרת בקרב מדענים בעולם. הוא נכלל בתוך מאה מומחים בינלאומיים בחקר האושר בספר שהופץ באנגלית ובשפות אחרות לשורת אנשי דעה ומקבלי החלטות מובילים בעולם.^[11] הוא נכלל ב-2% העליונים של מדענים בעלי השפעה בתחום הגרונטולוגיה לפי דירוג מדענים עולמי של חברת Elsevier ואוניברסיטת סטנפורד (2023).^[12] לפי דירוג אחר של מדענים בעולם (ScholarGPS, 2022), הוא נכלל ב-0.5% העליונים של חוקרים בתחומי הרווחה הסובייקטיבית (subjective well-being), שביעות רצון בחיים, ורווחה.^[13] הוא גם כלול ברשימת 2000 מנהיגים במדע, מדיניות, עסקים ומחשבה בתחום של אורך חיים (Longevity International, 2020).^[14]

מקובל להניח כי אושר מושג דרך שתי מערכות עיקריות: רווחה סובייקטיבית (הערכה עצמית של סיפוק ושמחה בחיים), ומשמעות בחיים (הערכה עצמית של מימוש הפוטנציאל האישי ושל חיים בהתאם למטרות ולערכים האישיים).^[15] בעוד שרוב הגישות בתחום מתייחסות לאושר כאל תוצאה של פעילויות נפשיות, המודל של שמוטקין מתייחס לאושר כאל תהליך. בהתאם לכך, גם רווחה סובייקטיבית וגם משמעות בחיים מווסתות זו את זו, ומעבר לכך, מכוונות מערכת הסתגלותית מרכזית העוסקת בתרחישי העולם העוין.^[7][16] המונח של תרחיש עולם עוין מתייחס לתמונה שיש לפרט אודות איומים ממשיים או פוטנציאליים על חייו, או, בהרחבה, על שלמותו הפיזית והנפשית. תרחיש העולם העוין בנוי על אמונות עצמיות אודות אסונות ופגעים אפשריים, כמו אסונות טבע, מלחמות, אלימות, תאונות, מחלות, נתק בקשרים קרובים, אובדן של אנשים אהובים, הזדקנות ומוות. תרחיש העולם העוין מעורר בדרך הטבע תגובות חרדה ודכדוך, אך ביסודו פועל מנגנון אדפטיבי, המשמש לסריקת איומים פוטנציאליים בחיים.^[17][18] במקרים שבהם תרחיש העולם העוין נחלש מדי, האדם עלול להתנהג בפזיזות ועיוורון כלפי סכנות קיומיות. במצב ההפוך, כאשר תרחיש העולם העוין מתחזק יתר על המידה, האדם עלול לתפוס את חייו בעולם כנוראים ואסוניים. שמוטקין ועמיתיו הראו במחקריהם כי אופני התחברות שונים של אנשים כלפי ייצוגי תרחיש העולם העוין (התחברות שלילית, שמגבירה הרגשת מצוקה, לעומת חיובית, שמקדמת התמודדות) מתערבים בקשרים שבין מצבים קשים ומאתגרים בחיים לבין איתנותה של הבריאות הנפשית.^[19][20]

מחקריו של שמוטקין הסבירו את מושג האושר במגוון של תצורות ומודולות. למשל, צירופים סינכרוניים בין ממדים שונים של רווחה סובייקטיבית (כמו שביעות רצון מהחיים וקיום רגש חיובי), הפיקו דפוסים נפשיים נבדלים, כשלחלקם אף היה מבנה פנימי בלתי עקבי (לדוגמה, אנשים עם שביעות רצון גבוהה מחייהם, אך עם רמת רגש חיובי נמוכה). לצד זה עלו גם צירופים דִּיאַכְרוֹנִים, שבהם הרווחה הסובייקטיבית מתאפיינת על פי תקופות שונות של זמן חיים (עבר, הווה ועתיד), כך שניתן לזהות את פרספקטיבת הזמן שבה אנשים מגבשים נרטיב בסיסי של מסלול חייהם.^[7] לדגשים הפסיכולוגיים שאנשים נותנים לתקופות מסוימות בחייהם, על חשבון תקופות אחרות, עשויים להיות השלכות על הבריאות הנפשית ועל היכולת לשאת טראומה מן העבר.^[21] בקו זה, מחקרים של שמוטקין באוכלוסיות זקנות בדקו מבנים נפשיים שבהם אנשים משמרים את זיכרון העבר שלהם באופן שמשליך על חיי ההווה שלהם. כך, מבנה שהוצע במחקרים אלה הוא תקופות עוגן, שבהן אנשים מסכמים תחושות קצה של אושר וסבל בעברם (כמו "התקופה המאושרת בחיי"; "התקופה האומללה בחיי"). מבנה זה מניח מעין שלד לסיפור החיים, שבנייתו התקינה והקוהרנטית חשובה לבריאות הנפשית. עם זאת, גם בסיפור חיים קוהרנטי, אנשים עשויים ליצור מגוון של חיבורים דיאלקטיים בין קטבים וניגודים (כמו אושר וסבל) בחייהם.^[22][23]

שמוטקין ועמיתיו ערכו מחקרים על הסתגלותם הבריאותית והפסיכולוגית של ניצולי שואה במדגמים ארציים-ייצוגיים רחבים כמו גם במדגמי קהילה שנדגמו בצורות שונות. המחקרים בדקו את ההשפעות של טראומת השואה על בריאותם הפיזית והנפשית של הניצולים בעת הזדקנותם, עשרות שנים לאחר מכן. מהממצאים שהתקבלו, שמוטקין גיבש מודל עקבי להבנת הסתגלות הניצולים, שעיקרו עמידוּת כללית לצד פגיעויות ספציפיות. מודל זה הדגים כיצד עמידוּת ופגיעוּת יכלו להתקיים אצל אותם הניצולים בכפיפה אחת.^[24][25] מחקרים אלה העלו גם שאלות מורכבות נוספות, כמו השאלה "מיהו ניצול?", למי ניתן להשוות את ניצולי השואה, כיצד הטראומה שחוו הניצולים השתלבה בסיפור חייהם והשפיעה על חיי משפחותיהם, וכיצד טראומה מוקדמת בחיים מתערבת בתהליכי זיקנה מאוחרים.^[21][26] גם במחקר על ניצולי שואה (וכן על בני הדור השני לניצולים), המושג של תרחיש עולם עוין, מתוך המודל שהוצע על ידי שמוטקין, אפיין דפוסי התמודדות מול טראומת יסוד בחיים, וכן חשף תֵמות רלוונטיות בהתמודדות זו כמו איומים נתפסים של רוע אנושי ופגיעוּת בינאישית.^[20][27] בהקשר זה של חקר טראומה נפשית בראייה של טווח חיים שלם, שמוטקין ועמיתיו בדקו מושג נוסף של מצוקה (או טראומה) מצטברת, שהוכח כרלוונטי במיוחד לתהליך הזדקנותה של האוכלוסייה בישראל. אוכלוסייה זו התנסתה במידה גדולה של אירועי לחץ וטראומה, כמו שואה, הגירה, מלחמות, שכול ומצוקה כלכלית.^[28]

גישתו הדיאלקטית של שמוטקין במחקר הזיקנה התבטאה בחשיפת יחסי גומלין בין תהליכים מנוגדים של חוסן מול פגיעוּת, וכן של הישרדות מול סופיות. עבודתו עם נתוני סקרים אפידמיולוגיים (בעיקר CALAS ו-SHARE-Israel, לעיל) איפשרה להשוות את תפקידי המאפיינים של בריאות פיזית לעומת אלה של בריאות נפשית. כך, למשל, בזמן שגורמים פיזיים התגלו כדומיננטיים בניבוי ההסתברות לתמותה, לגורמים פסיכולוגיים עדיין היה תפקיד בהליך הניבוי הזה.^[29][30]

מחקריו של שמוטקין, כמצוין לעיל, על ההתמודדות ארוכת הטווח עם טראומה נפשית ועל דפוסי פרספקטיבת הזמן של אנשים בתפיסת חייהם מתקשרים לתהליכי הסתגלות לזיקנה באופן רחב יותר. במסגרת זו ניתן להתייחס לתופעות פרדוקסליות לכאורה, לפיהן רוב האנשים הזקנים מצליחים לקיים רמות סבירות ואף גבוהות של אושר, וזאת אף על פי שחוו בעבר חוויות קשות ביותר, וכן אף על פי שהם עומדים בפני עתיד לא ארוך שכולל דעיכה ומוות. כך, אנשים זקנים נוטים למיין ולווסת את חוויותיהם החיוביות והשליליות מן העבר, וכן לרכך ולחסום פחדים לגבי העתיד.^[22][23][31]

שמוטקין השתתף בשורת מחקרים על הסתגלות לאורך הבגרות והזיקנה באוכלוסיות ייחודיות. קבוצת מחקרים כאלה עוסקת באתגרים המיוחדים של הורות ושל הזדקנות בקרב הומוסקסואלים (בהשוואה להטרוסקסואלים) בישראל. המחקרים מראים כי למיעוטים על רקע נטייה מינית יש רמת פגיעוּת גבוהה, אך גם מנגנונים מוגברים של התמודדות ויצירת משמעות.^[27][32][33] אוכלוסייה ייחודית אחרת היא הזקנים ביותר (כמו גיל 80 ומעלה), שבה שמוטקין ועמיתיו זיהו מנגנוני הסתגלות של היפרדות הליכים סובייקטיביים (כמו הרגשת רווחה, הערכה עצמית של יכולת הזיכרון) מירידות התפקוד האובייקטיביות שנבדקו במקביל.^[34][35] סקירות מסכמות של שמוטקין ועמיתיו מבהירות כי חשוב שהמחקר על אנשים זקנים, כמו גם על הזקנים ביותר, יחשוף דרכי התמודדות עם משימות הזיקנה במשולב עם בדיקת מעורבותם המתמשכת של אתגרי החיים וההתנסויות הטראומטיות, אשר נחוו בחיים הצעירים יותר.

•   דב שמוטקין, דף שער בספרייה הלאומית

• דב שמוטקין: "תובנות משנות מחקריי בגרונטולוגיה", מגזין "דורות", מאי 2019
• Aging in a Hostile World: A conference for the presentation of a study on the pursuit of happiness in a hostile world (July 2017).
• Beyond Good and Bad: On the Work of Prof. Dov Shmotkin. Published in The World Book of Happiness: The Knowledge and Wisdom of One Hundred Happiness Professors. Author and Editor-in-Chief: Leo Bormans. Singapore: Page One Publishing, 2010.
• Re-evaluating the Time of Your Life: An interview with Prof. Dov Shmotkin about his study. Released by the American Association for the Advancement of Science (originally published by the American Friends of Tel Aviv University), October 2010.