וינצנץ לכנר

וינצנץ היה אחיהם הצעיר של פרנץ ואיגנץ לכנר, שניהם מלחינים ומנצחים. פרנץ, האח הבכור, נודע גם בקשר הידידות ההדוק שלו עם פרנץ שוברט. הלחנה למד וינצנץ בעיקר בכוחות עצמו. את ראשית הכשרתו המוזיקלית קיבל אצל אביו, אנטון, נגן העוגב העירוני, ואחרי מות אביו למד באאוגסבורג, שם התפרנס בצמצום מהוראת מוזיקה עד שאחיו פרנץ הסדיר לו משרה כמנצח ומוזיקאי הבית בחצר הרוזן מיצ'יילסקי מקושביץ בדוכסות הגדולה של פוזנן. בשנת 1831 עבר לווינה להמשיך בלימודי המוזיקה והתמנה לעוזר מנצח באופרת החצר ולנגן עוגב בכנסייה פרוטסטנטית (אם כי הוא עצמו היה קתולי). ב-1836 היה למנצח החצר במנהיים כמחליפו של פרנץ. ההערכה שזכה לה במנהיים הייתה גבוהה כל כך, שמעסיקיו האריכו את החוזה שלו כל אימת שקיבל הצעות ממרכזי מוזיקה אחרים. בסך הכל נשאר שם 37 שנים, שבמהלכן נהנתה מנהיים ממוניטין של ביצוע הרפרטואר הגדול ביותר של אופרות בכל ערי גרמניה. עם זאת, לכנר הרבה במסעות וניצח במקומות רבים ועד לונדון הגיע, לנצח על עונה באופרה הגרמנית בשנת 1842.^[1]

לכנר העניק תמיכה ועידוד למספר רב של מוזיקאים צעירים ממנו, הידועים בהם מקס ברוך, הרמן לוי וקרל וולפסון. עם זאת, מתוך שמרנות אינסטינקטיבית, יצא בגלוי נגד תרבות הסגידה לריכרד וגנר, אך התגבשותה של אגודת וגנר במנהיים בראשית שנות ה-70' בישרה מבחינתו את תחילת סופה של הקריירה. וגנר עצמו בא לנצח במנהיים, ואחרי שדאג כבר לסילוקו של פרנץ לכנר ממינכן, יצא למערכה להוצאתו לגמלאות של וינצנץ לכנר (שניצח, למרבה זעמו של וגנר, על גרסה מקוצצת של ההולנדי המעופף), מטרה שהושגה בשנת 1873. לכנר השתקע לאחר זאת בקרלסרוהה, שם המשיך ללמד. ככל האחים לכנר, היה מיודד עם יוהנס ברהמס. לכנר מת לאחר שורה של אירועים מוחיים בגיל 81.

מכלול יצירתו של לכנר כוללת סימפוניות, אוברטורות, מארשים חגיגיים, יצירות לתזמורת כלי נשיפה מעץ; מיסה ברה מינור, מזמור תהילים ק' ועוד יצירות למקהלה; מוזיקה נלווית ל"טורנדוט" של שילר; פואמה סימפונית בשם "Lagerleben"; רביעיית פסנתר, שלישיית מיתרים, שתי רביעיות מיתרים, "42 וריאציות על סולם דו מז'ור" לפסנתר או רביעיית מיתרים; מחולות גרמניים לצ'לו ופסנתר; קובץ לנדלרים לפסנתר בארבע ידיים (מוקדש לברהמס); ומספר רב של שירים, בהם המחזור Scherz im Ernst und Ernst im Scherz ("צחוק ברצינות ורצינות בצחוק"), שנהנה מפופולריות בתקופת חייו. מעטות מיצירותיו זכו לביצועים מחודשים או הודפסו מחדש, אף כי הקלטה של רביעיות המיתרים שיצאה בשנת 2005 מגלה מיומנות מסוימת בסוגה זו.

  מדיה וקבצים בנושא וינצנץ לכנר בוויקישיתוף

•   וינצנץ לכנר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
•   וינצנץ לכנר, באתר Discogs (באנגלית)