שלמה ניצני

ניצני גדל במושב כפר חיטים למשפחה שעלתה מבולגריה. למד מכונאות חקלאית ב"רופין", ובשנת 1955 התגייס לנח"ל, שם עבר קורס מ"כים והיה מראשוני הנח"ל המוצנח.

במבצע קדש היה סמל מחלקה ומפקד זחל"ם. בקרב במעבר המיתלה היה בשלהי שיירה שנקלעה למארב על סף תהום. תחת אש כבדה ומטחי רימונים ובהיעדר דרך המשך, פינה את חבריו הפצועים למחסה תוך איסוף כלי הנשק שלהם לשם השבת אש. תחת חיפוי מחבריו לכוח עשה את דרכו אל הליווי הרפואי של השיירה והביא אל מקום המחסה ציוד רפואי. בהמשך קרבות הירי עשה דרכו בין מטחי הירי אל הטנדרים המצריים הנטושים בקרבת מקום והביא לו ולשני חבריו שנותרו ללחום ארגזי תחמושת נוספים. בהמשך הקרב חיפה על כוח פינוי הפצועים בפיקודו של דן זיו. ביום קרבות זה נפגע בצווארו מרסיס כדור. על פעולותיו אלה עוטר בצל"ש רמטכ"ל, אשר הומר לימים בעיטור הגבורה ובו נכתב:

בשעת הפעולה במיצרים, במסגרת "מבצע קדש" נפתחה אש חזקה על ה-זחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג ה-זחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה ה-זחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מ-זחל"ם שנסע לפניו, העלה את הפצועים ל-זחל"ם וכל זאת תחת אש כבדה של האויב. לאחר מכן הפעיל מספר כלי נשק, שהיו בידי הפצועים, נגד עמדות האויב ושיתק אותן. על-ידי פעולה זאת הציל חיי פצועים, וחיי חיילי יחידתו.

— עיטור הגבורה לשלמה ניצני

לאחר המלחמה עבר ניצני קורס קצינים. הוא השתחרר מצה"ל, נישא לזוהר מיכאל, ולזוג נולדו בן ובת.

לאחר תקופה מחוץ לשירות הצבאי נקרא ניצני להתגייס ולהדריך את מייסדי צבא קונגו. על פעילותו במשך שנתיים באפריקה זכה באות הגבורה המקומי, העיטור הגבוה ביותר במדינה.

במלחמת ששת הימים, הוא חזר לישראל והצטרף לגדוד 50 בלחימה ברמת הגולן. בשנים אלה היה בדרגת סגן-אלוף ועבר הסבה לחיל השריון, הוכשר כמפקד טנק ובשנת 1972 הוצב כמפקד גדוד 79 של חטיבה 401.

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הגדוד. שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה, בניגוד להערכות המודיעין, הוא אמר לפקודיו כי הוא מאמין שעומדת לפרוץ מלחמה, והורה להם להיערך למלחמה, ובכך הציל את חיי חיילי הגדוד מהתקפת חיל האוויר המצרי בפתיחת המלחמה^[3]. במלחמה הוא לחם בגזרת אסמאעיליה תוך הקפדה על חילוץ הנפגעים הרבים. במהלך הלחימה חדרו רסיסי רסיק אוויר את הקסדה שחבש ופגעו בו אנושות. לאחר המלחמה הוענק לניצני עיטור המופת:

ביום 6 באוקטובר 1973 פיקד סא"ל שלמה ניצני על גדוד-טנקים, בגזרה שמול העיר איסמעיליה. הכוח שבפיקודו ביצע התקפות חוזרות-ונשנות על ראש-הגשר המצרי שבגזרה, ובכך שיבש ובלם את מאמץ-הצליחה המצרי. מספר הנפגעים של הכוח היה רב. סא"ל שלמה ניצני בעצמו שקד לחלץ את נפגעיו, על-אף האש הכבדה של האויב. הוא נפצע קשה תוך כדי קרבות הבלימה. כושר מנהיגותו, עמידתו האיתנה, אומץ-לבו וקור-רוחו נסכו ביטחון בקרב פקודיו וחיזקו את רוחם.

— עיטור המופת לשלמה ניצני

ניצני נותר נכה כתוצאה מהפציעה הקשה בראשו, אך הקים משק חקלאי עם אשתו. בשנים אלה, נולד בנם הצעיר שסבל מנכות קשה עד לפטירתו בעשור הרביעי לחייו. קודם לכן נפטרה אשתו מסרטן.

בשנת 2007 נישא בשנית לתלמה לין.

שלמה ניצני נפטר ב-6 באוקטובר 2012 ונקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

לקראת יום הזיכרון 2013 הונח דגלון על קברו של שלמה ניצני בידי הרמטכ"ל בני גנץ במסגרת "דגלון לנופל". הנחת דגלון זה עוררה סערה ציבורית מכיוון שהחלל האחרון שנקבר בהר הרצל היה יבגני טולוצ'קו, אך טולוצ'קו נקבר בחלקה המיועדת לחללים שיהדותם מוטלת בספק ואילו שלמה ניצני נקבר בחלקה המרכזית בהר^[4].

• שלמה ניצני באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• שלמה ניצני באתר יד לשריון
• עיטור הגבורה שהוענק לשלמה ניצני, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• עיטור המופת שהוענק לשלמה ניצני, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• שלמה ניצני, באתר הגבורה וגם כאן, שלמה ניצני, באתר הגבורה
• אריק סויסה, בצל הפציעה הקשה: סיפור ההישרדות של מוני ניצני, באתר nrg‏, 8 במאי 2011
• אמיר אורן, מת מוני ניצני, בעל עיטור הגבורה ועיטור המופת, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2012
• מוני ניצני ז"ל - גיבור ישראל שאיננו עוד, שריון 42, נובמבר 2012, עמ' 39-33, באתר "יד לשריון"
•   עופר אדרת, המפקד שהתעלם מאמ"ן – והציל את חייליו ביום כיפור, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2018