רחבעם

בספר מלכים א' מתואר שבסוף ימיו של שלמה החלה הממלכה הגדולה שהקים דוד אביו להתערער. הסיבה לכך היא ששלמה שנשא נשים נוכריות רבות, תמך בפולחן האלילים שאותן נשים הביאו עמן מארצותיהן. בעקבות כך החליט ה' לקרוע את הממלכה לשתיים, לאחר מותו של שלמה. ה' שולח אויבים מבחוץ להילחם בישראל, את הדד האדומי ורזון בן אלידע הארמי. בתוך ישראל מתארגנת מרידה שמונהגת על ידי ירבעם בן נבט. ירבעם נתמך על ידי הנביא אחיה השילוני. המרידה לא מצליחה וירבעם בורח לשישק מלך מצרים.

רחבעם הומלך בירושלים ^{[דרוש מקור]} ומשם יצא לשכם כדי לקבל את אישורם של שאר שבטי ישראל. בן 41 במולכו ו-17 שנה נמשכה מלכותו.^[1] בתקופתו חל הפיצול בין ממלכת יהודה, עליה שלט הוא, לבין ממלכת ישראל שנשלטה על ידי ירבעם בן נבט. בתקופתו עלה שישק מלך מצרים למלחמה ביהודה, ב-924 לפנה"ס, ושדד את אוצרות הזהב מבית המקדש. לאחר מותו נקבר בירושלים, ובנו אביה ירש את שלטונו.

כאשר שמע ירבעם ששלמה מת, חזר ממצרים ובא יחד עם עוד נציגים משבטי ישראל לדבר עם רחבעם. דרישתם הייתה להוריד את נטל המיסים שהונהג בתקופת שלמה. רחבעם ביקש מהנציגים שיתנו לו שלושה ימים לשקול את הנושא. רחבעם מתייעץ עם הזקנים שהיו יועצי אביו והם מייעצים לו לקבל את דרישות העם. לאחר מכן נועץ בחבריו הצעירים והם יעצו לו להפגין את כוחו בכך שלא יקבל את הדרישות, ובנוסף להכביד על העם בעוד מיסים: ”אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם; אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים”. רחבעם מקבל את עצת חבריו, ובעקבות כך חלה התקוממות בעם ישראל. הכתוב מציין שעל אף שהדעת הייתה נותנת לקבל את עצת הזקנים, בכל זאת לא קבל אותה - ”כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם יְהוָה לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט”. רחבעם שולח את אדרם גובה המיסים, אולי כדי לפייס את העם, אך תגובת העם היא הריגתו בסקילה. רחבעם חש בסכנה לחייו ובורח במרכבתו לירושלים. בכך החל הפיצול המדיני שהוביל לשתי ממלכות נפרדות, ממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום.

ברגע שירבעם הומלך למלך על ישראל, ניסה רחבעם להגיב במלחמה וגייס צבא של מאה ושמונים אלף לוחמים משבט יהודה ובנימין. בעקבות אזהרתו של שמעיה הנביא לא להילחם בישראל, פיזר רחבעם את הצבא שגייס, אך נותר סכסוך מתמיד בין הממלכות.

תחילת הפיצול הייתה מבלבלת עבור כל נושא הפולחן שהיה נסוב סביב ירושלים. הכוהנים והלווים מהמרחב של ממלכת ישראל תחת שליטת ירבעם החלו לעבור לירושלים. אחריהם החלו חלק מבני ישראל להמשיך ולקיים את הפולחן בירושלים, מה שקומם את ירבעם שניסה לאחד את המדינה החדשה – בחלוקה מדינית ודתית. ירבעם בנה מקומות פולחן חדשים בבית אל ובדן, בקריאת תגר על ההגמוניה הדתית של ירושלים. יחד עם הפולחן בבית המקדש שבירושלים, התפתחה בימי רחבעם גם עבודת האלילים ונהייתה נפוצה יותר.

ספר דברי הימים^[2] מספר כי רחבעם בנה וביצר חמש עשרה ערים ביהודה: וַיִּבֶן אֶת-בֵּית-לֶחֶם וְאֶת-עֵיטָם, וְאֶת-תְּקוֹעַ. וְאֶת-בֵּית-צוּר וְאֶת-שׂוֹכוֹ, וְאֶת-עֲדֻלָּם. וְאֶת-גַּת וְאֶת-מָרֵשָׁה, וְאֶת-זִיף. וְאֶת-אֲדוֹרַיִם וְאֶת-לָכִישׁ, וְאֶת-עֲזֵקָה. וְאֶת-צָרְעָה, וְאֶת-אַיָּלוֹן, וְאֶת-חֶבְרוֹן. רוב הערים נמצאות במרכז נחלת שבט יהודה ולא בגבולות הממלכה. חלק מהביצורים האלה נחשף בחפירות ארכאולוגיות (לכיש, עזקה, חברון). לא ברורה מטרתה של מערכת הביצורים, דעה אחת טוענת כי רשימת הערים משקפת את חלוקת ממלכת יהודה לאזורי מנהל חדשים לאחר פילוג הממלכה, דעה אחרת טוענת שמדובר בביצורים להגנת יהודה לפני או אחרי מסע שישק, דעה נוספת טוענת כי הערים המבוצרות נבנו עבור הכוהנים והלויים שישבו ב-35 ערי הלויים בממלכת ישראל ולאחר הפילוג נאלצו לחזור ליהודה, היות שירבעם הדיח אותם מתפקידיהם.^[3] הביצורים נדרשו כדי להגן על הרכוש של בעלי התפקידים שקיבלו מעשר מכל התוצרת החקלאית בממלכה. הנושא של עבודת ה' ומעמד הכוהנים והלויים היה חשוב מאוד לסופר דברי הימים ולכן הדיווח על כך נזכר רק בספרו.

בנוסף יש לציין שחלק מהערים ממוקמות במרכז יהודה, וחלק בדרום, אבל אף אחת לא ממוקמת בצפון כלומר בגבול עם ממלכת ישראל. ייתכן שרחבעם ראה בשכנה הצפונית מחוז מורד רק באופן זמני שתשוב לממלכתו במוקדם או מאוחר, וסירב לבצר את הגבול במעשה שייראה כהכרה בעצמאותה.

החלשות בית המלוכה בירושלים מאובדן שבטי ישראל הצפוניים הזמינה התקפה מדרום. על פי ספרי מלכים ודברי הימים,^[4] בשנה החמישית למלכותו של רחבעם פלש שישק מלך מצרים לארץ ישראל, ושדד את אוצרות בית המקדש בירושלים, ומכללם גם את כל מגיני הזהב שעשה שלמה. רחבעם שחזר את מגיני הזהב שנגנבו והחליפם בנחושת. על מסע שישק ידוע מכתובת שנמצאה על קירותיו של מקדש אמון בכרנכ שבמצרים. נמצא תחריט ובו רשימת טופונימים המכילה כ-150 שמות מקומות אותם כבש שישק בארץ ישראל. ירושלים לא מופיעה ברשימת השמות של שישק, אולם בכתובות שלו מופיעות ערים אחרות בממלכת יהודה כגון: איילון וגבעון.

רחבעם נשא 18 נשים ו-60 פילגשים, ונולדו לו 28 בנים ו-60 בנות.

מבין נשותיו מוזכרות שתי נשים מחצר המלוכה לבית דוד:

• מחלת (נכדתו של דוד) בת ירימות בן דוד, ואביהיל בתו של אליאב בן ישי
• מעכה בת אבישלום (בת דודו מצד אביה אבשלום בן דוד), נינתו של תלמי מלך גשור

הדגשת נשים אלה מבין 18 הנשים מלמדת על מוצאן המיוחס. מעכה בת אבשלום הייתה האהובה על רחבעם יותר מכל נשיו ולכן מינה את בנה ליורש העצר, אף על פי שלא היה הבן הבכור. כפיצוי, נתן לשאר בניו כהונת ניצבים בערים שביצר.^[5]

• זכריה קלאי, ממלכת רחבעם, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה י', 1971, עמ' 245–254

  מדיה וקבצים בנושא רחבעם בוויקישיתוף

•   רחבעם מלך יהודה, דף שער בספרייה הלאומית
• מחקר חושף: אלו הגבולות העירוניים של ממלכת דוד ורחבעם, באתר ynet, 26 ביוני 2023