רונאלדיניו

בתחילת דרכו שיחק רונאלדיניו בקבוצת הנוער של גרמיו מפורטו אלגרה, ברזיל. הוא עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון, שם שיחק מ-1998 עד 2001. ב-2001 חתם רונאלדיניו על חוזה לחמש שנים עם הקבוצה הצרפתית פריז סן-ז'רמן והחל לשחק בתחילת עונת 2001/2002 לאחר קרב משפטי בין סן ז'רמן לגרמיו על סכום ההעברה. גרמיו קיבלה לבסוף 4.6 מיליון דולר.

ב-2003, לאחר ויכוח בין רונאלדיניו ללואיס פרננדז, מאמן פריז סן-ז'רמן, ולאחר שסן ז'רמן נכשלה בנסיונותיה להעפיל לטורניר אירופאי, רונאלדיניו הביע את רצונו לעזוב את הקבוצה. ב-19 ביולי 2003 רכשה אותו ברצלונה בסכום של 27 מיליון אירו לאחר שגם מנצ'סטר יונייטד התחרתה על שירותיו. המשחק הראשון שלו במדי הקבוצה היה ב-30 באוגוסט מול אתלטיק בילבאו. ארבעה ימים לאחר מכן הבקיע את הראשון מבין 94 שעריו במדי ברצלונה. רונאלדיניו הצדיק את הרכישה והוביל את ברצלונה למקום השני בליגה הספרדית בעונת 2003/2004. באותה עונה נבחר רונאלדיניו על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

בעונה לאחר מכן, 2004/2005, הוביל רונאלדיניו את ברצלונה לזכייה באליפות ספרד יחד עם סמואל אטו, דקו והנריק לארסון כאשר הקבוצה הציגה משחק התקפי מצוין. ב-20 בדצמבר 2004 זכה רונאלדיניו בתואר כדורגלן השנה בעולם.

בעונת 2005/2006 הוביל רונאלדיניו את ברצלונה לזכייה שנייה באליפות ספרד ולזכייה באליפות אירופה עם ניצחונות על ארסנל, מילאן, בנפיקה וצ'לסי. ב-19 בנובמבר 2005 הבקיע רונאלדיניו צמד בניצחון 3–0 על ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו וזכה לתשואות מהקהל המדרידאי, מחווה שרק דייגו מראדונה זכה לה לפניו. ב-28 בנובמבר 2005 נבחר כזוכה של פרס כדור הזהב. חודש מאוחר יותר נבחר, בפעם השנייה ברציפות, לשחקן השנה של פיפ"א בעולם.

עונת 2006/2007 הייתה בינונית עבור רונאלדיניו על אף שכבש עשרים שערים, הועלו טענות כלפיו, שרוב השערים שכבש היו במצבים נייחים, ושהוא איננו מהיר וחד כבעבר. למרות שהובילה את הטבלה במשך רוב העונה, הפסידה ברצלונה את האליפות ליריבתה הגדולה ריאל מדריד בזכות הפרש שערים עדיף במשחקים ביניהן.

בתחילת עונת 2007/2008 פורסם שהברזילאי הסתכסך עם מאמנו פרנק רייקארד בגלל בעיות אישיות. במספר משחקים רונאלדיניו היה מחוץ להרכב ואפילו מחוץ לסגל אך במועדון טענו שהסיבה לכך היא פציעות. ב-4 באפריל 2008 דווח כי רונאלדיניו קרע שריר באימון, וכתוצאה מפציעה זו החמיץ את יתר משחקי העונה.^[1]

במהלך עונה זו ולפניה מספר דיווחים בתקשורת טענו בעד האפשרות שרונאלדיניו יעבור עוד בטרם תום החוזה מברצלונה. הדיווחים התמקדו בעיקר באפשרות מעבר לאחת הקבוצות מהעיר האיטלקית מילאנו – אינטר מילאנו ומילאן^[2] תמורת סכומי עתק. באותו קיץ פורסמה ידיעה באתר הרשמי של ברצלונה שעל רונאלדיניו להתייצב לאימונים ב-14 ביולי. רונאלדיניו לא התייצב לאימונים, וב-16 ביולי חתם במילאן על חוזה לשלוש שנים.^[3] בכך, סיים תקופה בת 5 שנים בברצלונה – בה שיחק ב-207 משחקים רשמיים והבקיע 94 שערים.

בינואר 2011 בחלון העברות שב רונאלדיניו אל מולדתו, וחתם על חוזה לשלוש שנים וחצי בפלמנגו הברזילאית. רונאלדיניו הוביל את פלמנגו לזכייה באליפות ריו דה ז'ניירו בעונה זו. בעקבות היכולת הגבוהה שהראה בקבוצה הברזילאית, קיבל זימון לנבחרת הלאומית לראשונה מאז ה-17 בנובמבר 2010,^[4] אולם בהמשך יכולתו הדרדרה ולא הוזמן לנבחרת בשנת 2012. ב-5 ביוני 2012, לאחר שהסתכסך עם הנהלת פלמנגו עבר רונאלדיניו לאתלטיקו מיניירו, ובשנת 2013 זכה איתה בגביע ליברטדורס. בינואר 2014 שוחרר מהקבוצה, אולם עוד באותו החודש חתם על חוזה חדש בשורות הקבוצה. כמו כן, באותו חודש נבחר לכדורגלן השנה באמריקה הדרומית. ביולי 2014 שוחרר סופית מאתלטיקו.

בספטמבר 2014 חתם רונאלדיניו בקבוצת קרטרו המקסיקנית לשנתיים ובעונה זו סיים כמלך הבישולים של הליגה המקסיקנית אף על פי ששיחק מעט. ביוני 2015 עזב רונאלדיניו את הקבוצה.

ביולי חתם בקבוצת פלומיננזה, וב-28 בספטמבר החליט רונאלדיניו לעזוב את הקבוצה כשיזם שיחה עם נציגי המועדון והודיע שהוא "לא מסוגל לתרום יותר".

ב-16 בינואר 2018, בגיל 37, הודיע רונאלדיניו על פרישה רשמית ממשחק פעיל (אחרי שלא שיחק כדורגל יותר משנתיים).^[5]

רונאלדיניו נבחר במקום השלישי (זכה בכדור הארד) בפרס הכדורגלן המרשים בטורניר גביע העולם בכדורגל עד גיל 17 שנערך במצרים. הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת הייתה ב-26 ביוני 1999, ובה הוא כבש את שערו הבינלאומי הראשון, נגד פרגוואי. בהמשך אותה שנה זכה עם נבחרתו בקופה אמריקה.

במונדיאל 2002 עזר רונאלדיניו לברזיל לזכות בגביע העולם בכדורגל. אחד מהרגעים הזכורים של הטורניר היה שערו של רונאלדיניו בכדור חופשי מ-35 מטרים לשערו של דייוויד סימן, במשחקה של ברזיל נגד אנגליה ברבע הגמר.

לקראת מונדיאל 2006 לרבים היו ציפיות גבוהות מרונאלדיניו ונבחרת ברזיל. למרות זאת, אכזב רונאלדיניו כשהציג יכולת חלשה וברזיל הודחה על ידי צרפת כבר בשלב רבע הגמר.

ב-8 ביולי דווח כי רונאלדיניו הוא אחד משלושת השחקנים מעל גיל 23 שנכללו בסגל הנבחרת האולימפית של ברזיל לאולימפיאדת בייג'ינג. באולימפיאדה שימש כקפטן הנבחרת והבקיע צמד במשחק השני בשלב הבתים.

בסך הכול הופיע רונאלדיניו במדי נבחרת ברזיל 98 פעמים, וכבש 33 שערים.

ב-2018 הביע רונאלדיניו תמיכה בקמפיין של ז'איר בולסונארו לנשיאות ברזיל.^[6] במרץ 2020 נעצרו רונאלדיניו ואחיו כשניסו להיכנס לפרגוואי בדרכונים ברזילאיים מזויפים. הם שהו כחודש במעצר ולאחר מכן שוחררו למעצר בית.^[7]

גרמיו

• אליפות ריו גראנדה דו סול (1): 1999
• גביע דו סול (1): 1999

ברצלונה

• אליפות ספרד (2): 2004/05, 2005/06
• הסופר קאפ הספרדי (2): 2005, 2006
• ליגת האלופות (1): 2005/06

מילאן

• אליפות איטליה (1): 2010/11

פלמנגו

• אליפות ריו דה ז'ניירו בכדורגל (1): 2011

אתלטיקו מיניירו

• גביע מיניירו (1): 2013
• גביע ליברטדורס (1): 2013
• גביע רקופה סודאמריקנה (1): 2014

נבחרת ברזיל

• קופה אמריקה (1) : 1999
• גביע העולם בכדורגל (1): 2002
• גביע הקונפדרציות (1) :2005

• פיפ"א 100
• מלך שערי גביע הקונפדרציות 1999
• השחקן המצטיין של גביע הקונפדרציות 1999
• פרס דון בלון לזר המצטיין בליגה הספרדית (2): 2004, 2006
• כדור הזהב (1): 2005
• כדורגלן השנה בעולם (2): 2004, 2005
• כדורגלן השנה באמריקה הדרומית (1): 2013

  מדיה וקבצים בנושא רונאלדיניו בוויקישיתוף

•   רונאלדיניו, ברשת החברתית פייסבוק
•   רונאלדיניו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   רונאלדיניו, ברשת החברתית אינסטגרם
•   רונאלדיניו, ברשת החברתית טיקטוק
• רונאלדיניו, באתר Transfermarkt
• רונאלדיניו, באתר Soccerway
• רונאלדיניו, באתר BDFutbol
• רונאלדיניו, באתר WorldFootball.net
• רונאלדיניו, באתר National Football Teams
• רונאלדיניו, באתר FootballDatabase.eu
• רונאלדיניו, באתר ESPN
• נדב יעקבי, סומברריניו: רונאלדיניו משגע את מכסיקו, באתר ynet, 26 בספטמבר 2014