קייט בלאנשט

בלאנשט נולדה במלבורן, וויקטוריה שבאוסטרליה, למשפחה נוצרית-מתודיסטית. בתם של ג'ון, מורה אוסטרלית, ורוברט בלאנשט, ששירת בצי האמריקני יליד-טקסס שפגש את אמה של בלאנשט כשהוצב במלבורן ועבד מאוחר יותר כמנהל פרסום. כשבלאנשט הייתה בת עשר, מת אביה כתוצאה מהתקף לב. לה אח ואחות; אחיה הבכור, בוב, הוא מהנדס מחשבים, ואחותה הצעירה ג'נבייב, היא מעצבת תיאטרון.

בלאנשט למדה בבית ספר תיכון איסט אייבנהו במלבורן, ולאחר מכן השלימה את חינוכה הגבוה בקולג' המתודיסטי לנשים, שם גילתה את משיכתה למשחק. היא למדה כלכלה ואומנויות יפות באוניברסיטת מלבורן. לאחר לימודיה עזבה את אוסטרליה על מנת לטייל. בגיל 18, תיירה בלאנשט במצרים. עמית אורח במלון זול בקהיר שאל אותה אם היא מעוניינת להיות ניצבת בסרט, ולמחרת מצאה עצמה בסצנת קהל מריעה למתאגרף אמריקני שהפסיד למצרי. בלאנשט שבה לאוסטרליה ונסעה לסידני על מנת ללמוד במכון הלאומי לאמנויות דרמטיות; סיימה ב-1992 והחלה את קריירת התיאטרון שלה.

 

תפקיד הביכורים הראשי שלה שלה, היה על הבמה בשנת 1993 במחזה של דייוויד מאמט, שם היא גילמה את אולינה. היא אף הופיעה כאופליה בהפקה היוקרתית משנת 1994–1995 של להקת התיאטרון האוסטרלית Company B של המחזה המלט, בבימויו של ניל ארמפילד. בלאנשט הופיעה במיני-סדרה האוסטרלית "Heartland", וכן במיני-סדרה" Bordertown" ובפרק "The Loaded Boy" של סדרת הטלוויזיה האוסטרלית "Police Rescue". הופעת הבכורה שלה בסרט טלוויזיה הייתה בסרט הטלוויזיה האוסטרלי משנת 1994 של "Police Rescue" כמורה ששודדים מחזיקים בה כבת ערובה. בלאנשט עשתה את הופעת הבכורה הבין-לאומית שלה בסרט כאחות אוסטרלית הנשבית בידי היפנים בסרט "לחיות בצל הכבוד" ("Paradise Road"), אותו ביים ברוס ברספורד. התפקיד הראשון שהעניק לה חשיפה רבה היה בסרט הדרמה ההיסטורית "אליזבת" משנת 1998, שהקנה לה מועמדות ראשונה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. בלאנשט זכתה בפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי (פרס האקדמיה הבריטית לאמנויות הטלוויזיה והקולנוע) ובפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה. בשנה שלאחר מכן הייתה בלאנשט מועמדת לפרס BAFTA בשל תפקידה בסרט הכישרון של מר ריפלי.

ב-2004 היא גילמה עיתונאית הרה בסרט ההרפתקאות והדרמה-הקומית "עמוק במים" שביים וס אנדרסון.

בשנת 2005 זכתה בלאנשט בפרס אוסקר ובפרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר כששיחקה את קתרין הפבורן בסרט הטייס של מרטין סקורסזה. הדבר הפך את בלאנשט לאדם הראשון שזכה באוסקר עבור גילום דמותו של שחקן או שחקנית זוכה הפרס מן העבר. בלאנשט שכבר עתה קצרה שבחים, זכתה לקהל מעריצים חדש כשהיא הופיעה בטרילוגיית סרטי "שר הטבעות" בבימויו של פיטר ג'קסון. היא גילמה את תפקיד האלפית גבוהת הקומה גלדריאל בכל שלושת הסרטים.

ב-2006 כיכבה בלאנשט בסרט "בבל" ובסרט "רמז לסקנדל" שם גילמה את דמותה של שבה הארט. בלאנשט הייתה מועמדת בשלישית לפרס אוסקר עבור הופעתה בסרט. ב-2007, היא זכתה בפרס פסטיבל ונציה לשחקנית הטובה ביותר בשל גילומה של בוב דילן (אחת מ-6 שחקנים שגילמו את הדמות) בסרטו באורך מלא של טד היינס אני לא שם וגם שבה לתפקידה כאליזבת בסרט ההמשך לאליזבת הראשונה שנקרא אליזבת: תור הזהב. היא קיבלה מועמדות לאוסקר על 2 התפקידים: מועמדות לפרס שחקנית הטובה ביותר עבור גילומה של אליזבת, ומועמדות לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר עבור דמותו של בוב דילן.

בלאנשט אף סיימה צילומים של סרטו של סטיבן ספילברג "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", שיצא לאקרנים בשנת 2008.^[1] ובאותה שנה היא שיחקה בסרט "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן". היא גם דיבבה בסרט האנימציה "פוניו על הצוק ליד הים". ב-2010, היא שיחקה בסרט "רובין הוד" בביימו של רידלי סקוט. ב-2011 בלאנשט שיחקה בסרט "האנה" וגילמה את דמות האנטגוניסטית מריסה ויגלר.

בלאנשט הוכתרה על ידי מגזין "TIME" כאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם בשנת 2007 וגם אחת מהשחקניות המצליחות ביותר לפי מגזין "פורבס". ב-5 בדצמבר 2008 היא קיבלה כוכב משלה בשדרת הכוכבים של הוליווד. נכון לתחילת 2013, שבעה מבין הסרטים שהיא השתתפה בהם היו מועמדים לאוסקר; אליזבת' (1998), שר הטבעות (2001, 2002 ו-2003), הטייס (2004), בבל (2006) והסיפור המופלא של בנג'מין באטן (2008).

ב-2012 היא דיבבה את דמותה של פנלופה בסדרת האנימציה הקומית "איש משפחה".

ב-2012 גילמה בסרט "יסמין הכחולה" דמות המבוססת במידת מה על רות' מיידוף, אשתו של ברנרד מיידוף.^[2] הסרט קיבל ביקורות משבחות ובלאנשט זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

 

בין השנים 2012–2014 היא גילמה את דמותה של גלדריאל מלכת האלפים בטרילוגיית סרטי "ההוביט" (פריקוולים לטרילוגיית סרטי "שר הטבעות").

ביולי 2013 היא שיחקה בתפקיד הראשי בתור ג'אנט יסמין פרנסיס בסרט המלודרמה "יסמין הכחולה" של וודי אלן. על משחקה בסרט זה זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה ובפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי.

ב-2014 שיחקה בסרטו של ג'ורג' קלוני, "ציידי האוצרות" ("The Monuments Men"), המגולל את סיפורם של היסטוריונים המנסים להציל עבודות אמנות לפני שהיטלר ישמיד אותן. ב-2014, זכתה בלאנשט בפרס קריסטל למצוינות נשים בקולנוע.

ב-2015 כיכבה בסרטו של טרנס מאליק "אביר הגביעים".^[3] שיחקה בסרט "קרול", עיבוד קולנועי לספרה של פטרישה הייסמית' בבימויו של טוד היינס, על תפקיד זה קיבלה מועמדות נוספת לפרס אוסקר.

באותה שנה שיחקה בעיבוד מחודש ל"סינדרלה", בתפקיד האם-החורגת המרשעת. דיבבה בסרט ההמשך "הדרקון הראשון שלי 2".

גילמה את דמות הראשית בסרט הטלוויזיה "Cancer Vixen" בבימויה של ג'ולי דלפי.

בשנת 2017 שיחקה בדרמה הרומנטית של הבמאי טרנס מאליק, "שיר לשיר". בנוסף, כיכבה בסרט גיבורי העל מבית אולפני מארוול "תור: ראגנארוק".

בלאנשט התמנתה ליו"ר חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע בקאן 2018.^[4] באותה שנה שיחקה בקומדיית הפשע "אושן 8", ובסרטו של איליי רות' "הבית עם השעון המסתורי".

בשנת 2019 הופיעה בתפקיד הראשי בסרטו של ריצ'רד לינקלייטר "איפה את, ברנדט", שמבוסס על ספר מאת מריה סמפל.

בשנת 2022 הופיעה בתפקיד הראשי בסרטו של טוד פילד "טאר המנצחת", עליו זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה ופרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי והועמדה בפעם השמינית לפרס אוסקר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר.

בעלה של בלאנשט הוא המחזאי והתסריטאי אנדרו אפטון, אותו היא פגשה ב-1996 בעת הופעתה בהפקה של הסרט "The Seagull", הם נישאו ב-29 בדצמבר 1997 ויש להם ארבעה ילדים. בלאנשט ובעלה היו מנהלים אמנותיים למשך שלוש שנים של חברת התיאטרון של סידני החל מינואר 2008. החוזה שלהם כולל סעיף שיאפשר לכל אחד מהם לקחת שלושה חודשי חופשה בשנה על מנת לעסוק בפעילויות אחרות. בשנת 2009, נוצרו בולים חדשים הנושאים את דמותה וגם את דמותם של השחקנים ג'פרי ראש, ראסל קרואו וניקול קידמן בגלל תרומתם לתרבות האוסטרלית.

בריאיון לרשת סקיי ניוז, בלאנשט הגדירה את עצמה כ"פמיניסטית". בריאיון היא הביעה דאגה למעמדה של האישה כתוצאה מגל של שמרנות עולמית, לטענתה. היא גם מתחה ביקורת על הוליווד המקשה על נשים מבוגרות להשתלב בתעשייה. היא ציינה כי בעבר, בתור הזהב של הוליווד, התייחסו באופן מכובד לשחקניות מבוגרות כמו בטי דייוויס וג'ואן קרופורד.^[5]

בריאיון למגזין הבידור "וראייטי" במאי 2015 סיפרה בלאנשט כי בעבר ניהלה גם מספר מערכות יחסים עם נשים.^[6]

 

בלאנשט הייתה תומכת טווח ארוך בפעולה פרטנית וקולקטיבית בנושא שינוי אקלים ובעיות סביבתיות אחרות. בשנת 2006 הצטרפה לפרויקט האקלים של סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, אל גור.

בין השנים 2008 ל-2011, חברת התיאטרון בסידני בהנהגתם של בלאנשט ובעלה אנדרו אפטון, יזמה תוכנית סביבתית רחבת היקף בשם Greening the Wharf, שהשקיעה באנרגיה סולארית, קצירת מי גשמים, אמצעי יעילות אנרגטית וניהול פסולת מיטבית. התוכנית זכתה בפרס הגלובוס הירוק שהתקבל על ידי בלאנשט ובעלה אפטון.

בלאנשט עבדה עם הנציב העליון של האו"ם לפליטים (UNHCR) מאז 2015. במאי 2016 הודיע ה-UNHCR על מינויה לשגרירת רצון טוב בעולם. בלאנשט, יחד עם ידוענים אחרים, הציגו בסרטון של ה-UNHCR כדי לסייע בהעלאת המודעות למשבר הפליטים העולמי. בסרטון, שכותרתו "מה הם לקחו איתם", השחקנים קוראים שיר שכתב ג'ניפר טוקסוויג בהשראת חשבונות ראשוניים של פליטים, והוא חלק מהקמפיין "WithRefugees" של UNHCR, הכולל גם עתירה לממשלות להרחבת המקלט. לספק מחסה נוסף, שילוב אפשרויות עבודה וחינוך.

באוקטובר 2023, עם פתיחת מלחמת חרבות ברזל, בלאנשט, יחד עם עוד קבוצה של 54 אמנים ואישים בתעשיית הבידור חתמה על מכתב פתוח לנשיא ג'ו ביידן.^[7] חותמי המכתב מבקשים מהנשיא ביידן לקרוא להפסקת אש בעזה ובישראל. המכתב מדגיש את המשבר ההומניטרי בעזה, נטען שם כי אזלו לתושבים אספקה חיונית כמו מזון, מים, חשמל ותרופות. למעט הבקשה לשחרור בטוח של בני הערובה אין במכתב התייחסות לכאב ולנזק שנגרם לתושבי ישראל בכלל ולישובים הסמוכים לעזה בפרט.

בספטמבר 2024, הצטרפה בלאנשט, יחד עם מאות מוזיקאים ושחקנים, לעמוד אינסטגרם בשם Artist4caesefire הקורא לנשיא ביידן למנוע חימוש ממדינת ישראל.^[8]

 

בלאנשט הייתה גם מועמדת לשבעה פרסי אוסקר.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קייט בלאנשט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קייט בלאנשט

•   אתר האינטרנט הרשמי של קייט בלאנשט (באנגלית)
•   קייט בלאנשט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• קייט בלאנשט, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
•   קייט בלאנשט, באתר AllMovie (באנגלית)
•   קייט בלאנשט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• קייט בלאנשט, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• קייט בלאנשט, באתר Metacritic (באנגלית)
•   קייט בלאנשט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
•   קייט בלאנשט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
•   קייט בלאנשט, באתר Discogs (באנגלית)
• Cate Blanchett- Australian Film Commission(באנגלית)
• Photo of Cate Blanchett in costume and article about the Montreal shoot of I'm Not There (in French) (באנגלית)
• Interview: Recent article about Cate's environmental renovation to her Australian home (באנגלית)
• פטריק ברקהאם מהגרדיאן, תור הזהב של קייט בלנשט, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2007
• יאיר רוה, גדולה בתורה, באתר ynet, 8 בינואר 2007
• קייט בלנשט על עבודתה: "אני לא שופטת את הדמויות שלי", באתר eonline ‏, 15.12.03
• רונן טל, ניו-יורק, "אני קצת יורמית", באתר ynet, 26 בינואר 2005
• ורוניקה גארין- ביקורת די.וי.די
• אי-פי, קייט בלנשט תנהל את תיאטרון סידני, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2006
• סוזן גוך הנלי, הראלד טריביון, ההצגה החדשה של קייט בלאנשט, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008
• סרטיה
• יובל אברמוביץ', הוד מעלתה, ישראל היום, 21 במאי 2010
• דייב איצקוף, ניו יורק טיימס, קייט בלנשט, הבעל והתיאטרון המשותף, באתר הארץ, 27 ביולי 2012
• אבנר שביט, פריז‏, "יסמין הכחולה": ראיון בלעדי עם קייט בלנשט, המועמדת המובילה לאוסקר, באתר וואלה, 17 באוקטובר 2013
• דודי כספי, הנסיכה קייט בלאנשט, באתר ישראל היום, 7 בפברואר 2014
• אמיר קמינר, קייט בלנשט: 'נשים מאמללות אחת את השניה', באתר ynet, 20 במרץ 2015  
• קייט בלאנשט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   הניו יורק טיימס, קייט בלאנשט: מה יכתבו על הקבר שלי?, באתר הארץ, 16 בפברואר 2023