כריסטופר קולומבוס

מעט ידוע על מוצאו של קולומבוס. הוא נולד בשם כריסטופורו קולומבו, ככל הנראה בג'נובה שבאיטליה, ב-31 באוקטובר 1451, למשפחה בת ארבעה ילדים. אביו, דומניקו קולומבו, היה אורג.

קיימות תאוריות רבות על מוצאו של קולומבוס (אנ'), שהוטחה עליהן ביקורת מתודולוגית הן מצד היסטוריונים והן מצד מדענים^[2][3]. בין היתר, נטען שקולומבוס היה ממוצא קטלוני, פורטוגזי, ספרדי, יהודי^[4][5], ואפילו נורווגי. מספר מקורות ראשונים כתובים מעידים על לידתו בג'נובה.

השכלתו הייתה, כפי הנראה, חלקית בלבד. את דרכו כספן החל, כנראה, בגיל 14. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-15 הפליג תחת דגלו של רנה מאנז'ו במסע כושל לכבוש מחדש את ממלכת נאפולי. במאי 1476 השתתף בליווי של ספינות מג'נובה לצפון אירופה. ב-13 באוגוסט יורטה השיירה בידי פורטוגלים בסמוך לחופי פורטוגל. קולומבוס נפצע בקרב שהתחולל, אך הצליח להגיע לחוף.

למרות השכלתו החלקית, למד קולומבוס בעשור שלפני ההפלגה לטינית, קסטיליאנית ופורטוגזית, וקרא ספרים רבים בנושא אסטרונומיה, גאוגרפיה והיסטוריה. ביניהם היו כתבי הגאוגרף היווני תלמי, מסעות מרקו פולו וסיר ג'ון מנדוויל ותולדות הטבע של פליניוס הזקן. קולומבוס רשם על ספרים אלה מאות הערות בכתב יד, באופן שביסס את חישוביו הקרטוגרפיים, שהובילו למסעו מערבה^[6].

סחר חליפין בין אירופה לבין סין והודו התקיים זה מאות בשנים בדרך היבשה. אולם עם כיבוש קונסטנטינופול בידי האימפריה העות'מאנית המוסלמית בשנת 1453, הפכה הגישה למחוזות אלו קשה ומסוכנת, שלא כבעבר תחת האימפריה המונגולית. היו אלו הפורטוגלים אשר החלו להרחיב את טווח הידע הימי האירופאי בהפליגם דרומה לאורך חופי אפריקה, במטרה למצוא את דרך הים להודו (כינוי כולל בפי האירופאים לדרום אסיה ולמזרחה).

הפלגה מערבה ללב האוקיינוס האטלנטי לא הייתה מהפכנית לחלוטין. בשנת 1427 גילו הפורטוגלים את האיים האזוריים, ארכיפלג הנמצא כ-1,500 ק"מ מערבית לליסבון, ויישבו אותם. יתרה מכך, משטר הרוחות בין האיים האזוריים ואירופה היווה זירת התנסות חשובה לנווטי התקופה, אשר למדו כי בקווי רוחב שונים נושבות הרוחות בכיוונים מנוגדים. גילוי זה איפשר את ההפלגה הנועזת מערבה מתוך השערה מבוססת, כי בעת הצורך הפלגה צפונה תביא את הנוסעים לקו רוחב בו הרוחות נושבות מזרחה, חזרה לאירופה.

בתקופה זו (המאה ה-15) הייתה התפיסה הגאוגרפית של העולם מבוססת על מספר טעויות:

• התאולוג ואיש המדע פייר מאיי והגאוגרף טוסקנלי, אשר עסקו רבות בנושא זה, הפריזו מאוד בהנחת מידת פרישתה של אסיה מזרחה.
• גודלו של האוקיינוס – בעקבות האסטרונום היווני מהמאה השנייה לספירה תלמי, רווחה ההנחה בתקופה זו כי יבשות אירו-אסיה ואפריקה משתרעות על פני כמחצית (180°) מהיקף כדור הארץ, כאשר המחצית השנייה אינה אלא אוקיינוס. אולם היו קיימים גם חישובים אחרים, למשל חישובו של הפיניקי מרינוס מצור (בו האמין קולומבוס) כי היבשת מכסה 225° ואילו הים 135° בלבד.
• טעויות בתרגום יחידות מידה, כמו זו שעשה קולומבוס בהמירו מבלי משים מיילים ימיים ערביים (1,830 מטרים) למיילים ימיים איטלקיים (1,238 מטרים) שהיו קצרים יותר, הוסיפו גם הם לחישובים שגויים בנוגע למרחק ההפלגה הצפוי מערבה.

על פי טעויות אלו חישב קולומבוס בשנות ה-80 של המאה ה-15 כי המרחק בין האיים הקנריים ליפן הוא כ-3,700 קילומטרים, בעוד שהמרחק האמיתי גדול בכ-19,000 קילומטרים. על בסיס חישוב שגוי זה נראה לקולומבוס רעיון פתיחת נתיב שיט חדש להודו על ידי הפלגה מערבה מאירופה כאפשרי.

פיתוח טכנולוגי חשוב, שאיפשר את מסעו של קולומבוס, היה הקרוולה. בחסותו של הנסיך הפורטוגלי, אנריקה ה"ספן", הומצאה על ידי מומחים שהעסיק ספינה מסוג חדש, אשר הייתה קלה ומהירה, עשויה קורות עצי אורן ואלון. לעומת אוניות ששימשו למסחר בים התיכון, ספינות אלה יכלו בנוסף לסיור בסמוך לחופים, גם להפליג בקלות בלב ים, לשוט ברוחות הסערה, ולעבור מרחקים גדולים בזכות כושר התמרון הרב בו ניחנו והיכולת להפליג בזווית לכיוון הרוח. ביצועים אלה התאפשרו בזכות המפרש המשולש (מפרש לטיני).

 

על מנת לממש את רעיונו זקוק היה קולומבוס לפתרון למימון מסעו, וחשוב מכך, להסכם שיאפשר לו לקטוף את פירות תעוזתו. באופן טבעי פנה קולומבוס תחילה לז'ואאו השני, מלך פורטוגל, האומה האירופית בעלת הניסיון הרב ביותר, והעניין הגדול ביותר בניווט באוקיינוס האטלנטי. אולם דווקא משום כך לא היה לפורטוגל עניין רב להשקיע בהרפתקה בהפלגה מערבה, כאשר דרך הים מזרחה נראתה מבטיחה פי כמה והם התקדמו בבטחה לקראת פתיחתה (ראו האימפריה הפורטוגזית). יתר על כן, מומחי הניווט הפורטוגלים סברו (בצדק) כי חישוביו של קולומבוס שגויים, וכי דרך הים המערבית ארוכה מכפי שטען. לאחר שבארתולומיאו דיאש, הקיף בשנת 1488 את כף התקווה הטובה והוכיח שניתן להקיף את אפריקה ולהגיע אל האוקיינוס ההודי, ההשקעה בתוכניתו של קולומבוס לא הייתה כדאית עוד לפורטוגל. התאריך המדויק של הפנייה למלך פורטוגל אינו ידוע, אולם היה זה כנראה בין השנים 1483–1485.

בשנת 1485, לאחר דחיית פורטוגל, פנה קולומבוס לאיזבלה מקסטיליה. לנוכח נסיבות נישואיה עם פרננדו השני מאראגון ואיחוד מרבית ספרד תחת שליטתם, הצלחתם בכיבוש גרנדה שהיה המעוז המוסלמי האחרון בחצי האי האיברי, הפיגור המדעי והטכנולוגי לעומת הפורטוגלים בדרך להודו, ולנוכח העובדה כי הים התיכון נשלט בידי האיטלקים, וכי אפריקה נתונה בידי הפורטוגלים והמוסלמים, אחד הבנקאים שהיה בעלים של עסקים נוספים, תושב ולנסיה ממוצא יהודי בשם לואיס דה סנטאנחל (Luis de Santángel), היה המממן העיקרי של המסע של כריסטופר קולומבוס לאמריקה, והאדם אשר שכנע את המלכים הקתוליים להשקיע במסע קולומבוס, לואיס השקיע בעצמו מיליון מאה וארבעים אלף מראוודיס, יותר מחמישים אחוז מעלות המסע. הספרדים הסכימו, לאחר מסע שכנוע ממושך בן כמה שנים, להשקיע במימון חלקי של המשלחת. שארית הממון הגיעה מלואיס דה סנטאנחל ומסוחרים איטלקיים שונים.

ב-17 באפריל 1492 נחתמו בסנטה פה שבגרנדה הקפיטולציות של סנטה פה (אנ'), בין המלכים הקתולים, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה והמלך פרדיננד השני מאראגון, לבין קולומבוס.

בהסכם הובטח לקולומבוס כי בתמורה להצלחת מסעו יזכה בתואר "אדמירל הימים" וחשוב מכך, יקבל עשירית מכל רווחי המסע. הובטח גם והיה אם יגלה איים חדשים לחופי הודו, בנוסף לאמור לעיל הוא ימונה למשנה למלך ולמושל הטריטוריות החדשות, יציע בלעדית מועמדים למשרות ממשל חדשות, ויקבל הטבות על הסחר עם האיים שיגלה. הוא יהיה זכאי ל-10% מכל ההכנסות מהקרקעות החדשות לנצח. תהיה לו גם אפשרות לקנות מניות בכל מיזם מסחרי באדמות החדשות, ולקבל שמינית מהרווחים.

חוזה זה עשוי להסביר את התעקשותו של קולומבוס על כי לא גילה יבשת חדשה אלא הגיע להודו, שאם לא כן, אותן ההבטחות היו מאבדות את תקפותן.

 

 

 

 

ב-3 באוגוסט 1492, יצא קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסע אל הבלתי נודע עם שלוש ספינות, הסנטה מריה, הפינטה והניניה, המאוישות בכ-90 איש^[7], ובידיו מכתבים ממלכי ספרד הממוענים ל"חאן הגדול במזרח". בין אנשי הצוות היה גם לואיס דה טורס, אנוס, מתורגמנו האישי של קולומבוס, שצורף כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו עשרת השבטים האבודים ויתרגם את הסוחרים האסייתים. לאחר חניית ביניים באיים הקנריים להצטיידות במים ובמצרכים נוספים, המשיכו מערבה ב-6 בספטמבר. ההפלגה במרחבי האוקיינוס האטלנטי לוותה בחששות כבדים וכאשר נמשך השיט זמן רב ללא יבשה באופק, עלתה דרישה מקרב המלחים לשוב לאחור, אל ספרד. מחשש להתמרמרות והתמרדות אנשי הצוות, ניהל קולומבוס שני יומני מסע שתיארו את ההתקדמות היומית: יומן אחד ששמר לעצמו ובו רשם את המרחקים האמיתיים שעברו להערכתו, ויומן אחר שהיה מיועד לעיני אנשי הצוות, שבו רשם קצב התקדמות איטי יותר.

ב-7 באוקטובר הבחינו אנשי הצוות בציפורים עפות מערבה, ושינו את כיוון מסעם בהתאם בתקווה לאתר יבשה. ב-12 באוקטובר, לאחר מסע של יותר מחודש ימים – תקופה ארוכה מכפי שהיו רגילים לשהות בה הרחק מן החוף – נשמעה בשעה שתיים אחר חצות צעקה רמה מראש התורן של ה"פינטה". רודריגו דה טריינה החל קורא: "יבשה! יבשה!". הם אמנם סברו כי המזרח הרחוק מתגלה לפניהם, אולם למעשה הם התקדמו אל העולם החדש.

ברדתם ליבשה, למעשה באחד מאיי בהאמה, הכריז קולומבוס כי יקרא למקום סן סלבדור (האי לא זוהה בוודאות עד היום). משם המשיך לאי קובה וב-28 באוקטובר עגנו מול חופיו. אחר פנה לאי היספניולה והגיעו לשם ב-8 בדצמבר. כעדות להישגיו נטל מן האי תוכים ופירות והביא עמו כמה ילידים מתושבי המקום. בליל 25 בדצמבר, מעט לפני חצות, עלתה ה"סנטה מריה" על שרטון ונטרפה בים הקריבי. בהיספניולה השאיר קולומבוס חלק מאנשיו ומיהר לשוב לספרד כדי לדווח על תגליותיו. למעשה לא הייתה לקולומבוס ברירה. לאחר עלייתה של ה"סנטה מריה" על שרטון, נותר ציו של קולומבוס עם שתי ספינות בלבד ולא היה בהן מקום לכולם. כמו כן נוספו להם הילידים (חטופים ככל הנראה). מקורות הספינה הטרופה בנה הצוות מחסה על האי וקולומבוס הציע שכמה יישארו שם להמתין להם עד שובם. 39 איש נשארו מאחור ביישוב החדש "לה נבידד" (La Navidad, בספרדית: חג המולד) בהסכמתו של המנהיג האינדיאני המקומי, וב-4 בינואר ציווה קולומבוס להרים עוגן והפליג חזרה לספרד.

ב-14 בפברואר איימה סערה עזה על הספינות. קולומבוס ואנשי צוות הטילו גורלות בתקווה להשקיט את הים. הגורל הראשון נפל על קולומבוס והוא התחייב לעלות לרגל לסנטה מריה דה גואדלופה. מתוך ייאוש הוא אף כתב מכתב המתאר את המסע והתגליות, הכניס אותו לחבית אטומה והשליך לים^[8]. החבית לא נמצאה מעולם, אך לאחר מספר ימים הגיע קולומבוס עם ספינתו לחוף מבטחים.

ב-18 בפברואר עגנה ה"ניניה" באיים האזוריים לבדה, לאחר שהקשר עם ה"פינטה" אבד במהלך המסע. משם המשיכו לחצי האי האיברי. רוחות עזות שפקדו אותם אילצו את קולומבוס לעגון בליסבון לפני שהמשיך לספרד. בשעות הצהרים של ה-15 במרץ 1493, שב קולומבוס לנמל פלוס, בתום מסע של 224 יום.

 

ב-24 בספטמבר שנת 1493, הפליג קולומבוס למסעו השני מקדיס בראש 17 ספינות, הנושאות עימן כ-1,200 נוסעים ואנשי צוות, בהם "תושבים חדשים" שנשלחו ליישב את העולם החדש. לאחר חנייה באיים הקנריים, המשיכה המשלחת בדרכה ב-13 באוקטובר. במסע זה נתגלו האיים ג'מייקה ופוארטו ריקו. מששב לאי היספניולה גילה כי האנשים שהותיר שם נרצחו על ידי הילידים. קולומבוס הקים מושבה חדשה על חופו הצפוני של האי והמשיך לשוטט באיים הקריביים עד לשנת 1494 ושב לספרד.

הכתר הספרדי החל לאבד את אמונו בקולומבוס, ובמיוחד הטיל ספק אם אכן תגליותיו של קולומבוס יפתחו בפני ספרד את הדרך למזרח. מכיוון שכך לא מיהר הכתר לאשר לקולומבוס להפליג בשלישית, ומסעו השלישי התרחש רק ארבע שנים לאחר סיום השני.

בשנת 1497 גילה ג'ובני קבוטו, גם הוא בן ג'נובה, את אמריקה הצפונית. במסעו תחת חסותו של הנרי השביעי, מלך אנגליה, הגיע קבוטו לנובה סקוטיה ותר את הארץ החדשה. באותה שנה גילה וסקו דה גמה הפורטוגזי את דרך הים להודו, מסביב לאפריקה דרך כף התקוה הטובה, והגיע לקוז'יקוד ב-1498.

 

ב-30 במאי 1498, יצא קולומבוס בראש שש ספינות למסעו השלישי בו גילה את טרינידד, אי בקרבת ונצואלה. במסעו זה התלווה אליו ברטולומה דה לאס קסאס. קולומבוס הבחין בזרם המים המתוקים המגיע לעומק האוקיינוס מנהר האורינוקו, וכגאוגרף היה צריך לנחש כי נהר עצום שכזה מעיד על יבשת גדולה, אולם קולומבוס לא האמין כי קיימת יבשת נוספת בחצי הכדור הדרומי ושב לסייר צפונה משם, מחמיץ למעשה את גילויה של אמריקה הדרומית לאחר סיור קצר בחוף.

ב-19 באוגוסט שב קולומבוס למושבה בהיספניולה, אותה עזב חמש שנים קודם לכן. כשחזר נתקל בהתקוממות של המתיישבים נגד שלטונו. קולומבוס העמיד לדין מספר מתיישבים ולפחות אחד ממנהיגי המרד נתלה. באוקטובר 1499 שלח קולומבוס שתי ספינות לספרד וביקש כי ימונה מושל מלכותי שיסייע לו לשלוט. בשלב זה כבר הגיעו לבית המשפט האשמות על עריצותו של קולומבוס ואי כשירותו. מלכי ספרד שלחו למושבה את פרנסיסקו דה בובאדייה (Bobadilla) כמושל במקומו. בובאדייה התבקש לחקור את ההאשמות בברוטליות מצדו של קולומבוס. בובאדייה דיווח שקולומבוס השתמש באופן שגרתי בעינויים ובהטלת מום כחלק משלטונו. כך למשל, לפי הדו"ח, קולומבוס הורה לחתוך את אוזניו ואת אפו של אדם שהורשע בגניבת תירס ואז מכר אותו לעבדות. עוד מסופר בדו"ח שקולומבוס ברך את אחיו ברתולומאו על כך ש"הגן על המשפחה" בכך שהורה להצעיד עירומה ברחובות ולחתוך את לשונה של אישה שטענה שקולומבוס ממוצא נחות. בדו"ח מתואר גם האופן שבו דיכא קולומבוס בברוטליות מרד של הילידים, ואחר כך ערך מצעד שבו הוצגו ברחובות גופות המורדים קטועות האיברים. באוקטובר 1500 בובאדייה אסר את קולומבוס ואת אחיו ושלח אותם חזרה לספרד. במהלך המסע חיבר קולומבוס מכתב פנייה למלך, אשר עם התקבלו הביא לשחרורם מהמאסר לאחר שישה שבועות. מלכי ספרד זימנו את קולומבוס ואחיו לארמון אלהמברה בגרנדה, השיבו להם את חירותם ואת הונם והסכימו לממן את מסעו הרביעי של קולומבוס. עם זאת, הפרשה סיימה את תקוותיו של קולומבוס להפוך למנהלן ומושל קולוניאלי, ובמקומו מונה ניקולאס דה-אובאנדו למושל איי הודו המערבית.

 

ב-11 במאי 1502, בעת מסעו הרביעי, דרך קולומבוס לראשונה על אדמת מרכז אמריקה, שם הוא מצא את פולי הקקאו. תחילה הגיע להונדורס, אחר כך סייר בקוסטה ריקה ומשם המשיך לפנמה. הילידים סיפרו לו על ים גדול המצוי מעברן השני של ארצות אלה, אך הוא לא פנה לבדוק את טענתם ולא חשד מעולם בקיומו של האוקיינוס השקט, כ-20 קילומטרים בלבד משם (לו אכן היה מגיע אליו, היה יכול להפליג שוב משם, ואז אכן יכול היה להגיע למזרח אסיה כפי שרצה). בפנמה איבד קולומבוס שלוש מתוך ארבע ספינותיו בהתקפת ילידים והפליג חזרה להיספניולה. סופה פגעה בספינתו היחידה והוא נאלץ לנחות על חופי ג'מייקה ב-25 ביוני 1503, שם התעכב כשנה. עזרה הגיעה ב-29 ביוני 1504 וב-7 בנובמבר 1504 שב קולומבוס לספרד.

הגילויים לא סיפקו את הכתר הספרדי, ולאור חוסר שביעות רצונם מהתמורה הכלכלית המיוחלת והמבוששת לבוא, להוציא את הפנינים מהים הקריבי, שוכנע הכתר כי קולומבוס לא מצא את הדרך להודו. למעשה, עד לכיבוש האימפריה האצטקית על ידי הרנאן קורטס לא הניבו גילויי ספרד באמריקות תמורה משמעותית לכתר הספרדי.

ב-20 במאי 1506 מת כריסטופר קולומבוס בוואיאדוליד אשר בספרד.

לקולומבוס נולדו שני ילדים: דייגו (אנ') ופרננדו (אנ'). בנו הבכור דייגו היה אדמירל אשר נולד מאשתו של קולומבוס, פיליפה מוניז פרשטרלו. בנו השני פרננדו היה סופר שנולד מפילגשו של קולומבוס, ביאטריס אנריקס דה ארנה.

דרך בנו דייגו, צאצאיו מחזיקים עד היום את התואר "דוכס ויראגואה".

 

 

היו מגלי ארצות כפרדיננד מגלן וג'יימס קוק, שהפליגו למרחקים גדולים יותר מקולומבוס בדרכם אל הלא נודע ואפשר שהיו נועזים ממנו. אולם אף אחד מהם אינו יכול להתחרות בקולומבוס מבחינת חשיבות תגליותיו. אמנם כחמש מאות שנה לפניו ביקר לייף אייריקסון באמריקה הצפונית וקרא לה וינלנד, אולם לא היה זה חיבור קבע של ממש בין העולמות, ומסעותיו לא הביאו לשינוי תודעתי בר קיימא. בכל מקרה, בימיו של קולומבוס איש כבר לא ידע על קיומה של יבשת זו והיה זה הוא שגילה אותה מחדש לבני אירופה, אלפי שנים לאחר שנוודים אסייתים חצו משטחי קרח של ים קפוא במצר ברינג והתיישבו בארץ חדשה.

עד יום מותו היה קולומבוס משוכנע כי גילה נתיב ימי להודו. על בסיס אמונה זו קרא לילידי האיים שגילה "אינדיאנים", כלומר הודים (הודו היא אינדיה). רק בשנת 1501 הבין אמריגו וספוצ'י כי מדובר ביבשת חדשה. וספוצ'י הפליג לאורך חופי ברזיל בשליחות פורטוגל וכשהגיע לקווי רוחב דרומיים שאיש מעולם לא הגיע אליהם, התגבשה דעתו שהיבשת שלפניו אינה אסיה. כיוון שרוב כותבי המפות נטו לתמוך בגרסתו, זכה וספוצ'י שאמריקה תיקרא על שמו.

תחילה ניסו הבריטים להמעיט בחשיבותו של קולומבוס ובמקומו לטפח את שמו של ג'ובני קבוטו (ג'ון קבוט בפי האנגלים), שבשליחות מלך אנגליה היה אחד האירופאים הראשונים שהגיעו לאמריקה. אולם זמן קצר לאחר המהפכה האמריקאית החלו בארצות הברית לראות בקולומבוס את הדמות המייסדת של העולם החדש. כך, נקראו בירת מדינת אוהיו בשם קולומבוס ובירת קרוליינה הדרומית בשם קולומביה. זמן קצר אחר כך נקראה המחוז הפדרלי בו שוכנת וושינגטון בירת ארצות הברית מחוז קולומביה. שמו של קולומבוס זכה לבכורה מחודשת עם חגיגות 400 שנים לגילוי אמריקה בארצות הברית, עת קהילת המהגרים האיטלקיים העלו את זכרו על נס כמקור סולידריות והזדהות. בראשית המאה ה-20 הוחלט בארצות הברית לרומם את שמו בחג לאומי, יום קולומבוס, הנחגג ביום שני השני של חודש אוקטובר, בקירוב לתאריך המקורי, ה-12 באוקטובר, בו דרכה לראשונה כף רגלו על אדמת אמריקה.

במאות שחלפו מאז ימיו של קולומבוס הוא הואשם על ידי היסטוריונים במעשים ברוטליים ובכך שהניע את תהליך ריקון האיים הקריביים מאוכלוסייתם הילידית כתוצאה ממחלות ואף מרצח עם מכוון. החל משנות התשעים נמתחת ביקורת חריפה על פועלו והוא הואשם בהובלת רצח עם, הרס אקולוגי נרחב וכמבשרו של הקולוניאליזם^[9].

על קולומבוס סופר סיפור ביצת קולומבוס. בסיפור, טענו בפני קולומבוס שגילוי איי הודו המערבית הוא דבר קל משניתנו לו האמצעים לבצע זאת. בתגובה הוא ביקש מהנוכחים להעמיד ביצה קשה על קודקודה, ולאחר שנכשלו הכה בה עד שחודה השתטח והמשימה הפכה קלה. המסר הוא שעצם הרעיון להפליג מערבה במטרה להגיע להודו הוא החשוב, ובצורה רחבה יותר שקל לזלזל במלאכה לאחר שנעשתה אבל עצם הרעיון המקורי לעשותה הופך אותה לחדשנית וחשובה.

נקראים על שמו או מוקדשים לו (רשימה חלקית):

כקולומבו / קולומבוס / קולומביה^[10]:

• קולומביה – מדינה באמריקה הדרומית.
• מחוז קולומביה – המחוז הפדרלי של ארצות הברית שאוחד עם הבירה הפדרלית וושינגטון לכדי וושינגטון די. סי.
• קולומביה הבריטית – מחוז בקנדה.
• נמל התעופה כריסטופורו קולומבו (אנ') – נמל התעופה הבין-לאומי של ג'נובה, עיר מולדתו באיטליה.
• קולומבוס (אוהיו) – עיר באוהיו, ארצות הברית
• קולומבוס (מונטנה) (אנ') – עיר במונטנה, ארצות הברית.
• קולומבוס (אינדיאנה) (אנ') – עיר באינדיאנה, ארצות הברית.
• קולומבוס (ניו מקסיקו) (אנ') – עיר בניו מקסיקו, ארצות הברית.
• קולומבוס (ג'ורג'יה) – עיר בג'ורג'יה, ארצות הברית.
• קולומבוס (קנטקי) (אנ') – עיירה קטנה בקנטקי, ארצות הברית.
• כיכר קולומבוס – כיכר מרכזית ברובע מנהטן של העיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית.
• כריסטופורו קולומבו (אונייה) (אנ') – הייתה אוניית קו אוקיינית טרנס-אטלנטית שהופעלה על ידי חברת הספנות האיטלקית בשנות ה-50, אונייה אחות לאנדריאה דוריה בישת המזל.
• במרבית הערים באיטליה נמצאים בתי מלון גדולים בשם זה.

כקוֹלוֹן:

• האי קולון (אנ') – האי המרכזי והצפוני ביותר בארכיפלג בוקאס דל טורו, פנמה.
• קולון (פנמה) – עיר בפנמה.
• קולון (מטבע) (אנ') – המטבע של קוסטה ריקה.
• אתלטיקו קולון – מועדון כדורגל מהעיר סנטה פה שבארגנטינה.
• תיאטרו קולון – בית האופרה הראשי של בואנוס איירס, ארגנטינה.
• פלאסה דה קולון – כיכר מפורסמת ומרכזית במדריד, בירת ספרד.
• מגדלור קולון ("מגדלור קולומבוס") – אנדרטה בסנטו דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית.

• Zamora, Margarita, Reading Columbus, University of California Press, 1993
• בעקבות כריסטופר קולומבוס אמריקה 1492–1992, בעריכת מירי אליאב פלדון, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ירושלים
• יעקב וסרמן, כריסטוף קולומבוס: דיוקן, תרגם מגרמנית ד. קמחי, תל אביב: הוצאת אברהם יוסף שטיבל, 1933

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: כריסטופר קולומבוס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כריסטופר קולומבוס

•   מירי אליאב-פלדון, טעותו של קולומבוס, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, בספר חמש-מאות שנה לגילוי אמריקה, 1992
•   צ'ארלס אלפרין, האם היה קולומבוס יהודי?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, זמנים 3, אביב 1980
•   ‏BioCast – אלף אישים באלף שניות: הזדמנות לנפץ כמה מיתוסים – כריסטופר קולומבוס, באתר iCast‏, 14 ביולי 2011
• צח יוקד, גיבור האומה או כובש ומשעבד? בארה"ב מגלים מחדש את דמותו של כריסטופר קולומבוס, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2017
•   יובל מלחי, פרק 233: כריסטופר קולומבוס (היסטוריה לילדים ולמבוגרים), באתר "קטעים בהיסטוריה", 24 בנובמבר 2017
•   אליהו בירנבוים, ‏מסע באיים הקריביים בעקבות קולומבוס היהודי, בעיתון מקור ראשון, 24 במרץ 2019
• דורי, נ' (2019). ר' לוי בן גרשם וכריסטופר קולומבוס – גילוי יבשת אמריקה. קריית שמואל, חיפה: שאנן – המכללה האקדמית הדתית לחינוך.
• דני זמרין, "מבעד לקרקעית השקופה או: קולומבוס לא היה יהודי". באתר "אותו הים" – על ספנות ישראלית ועוד, 29 במרץ 2022.
•   עופר אדרת, חוקרים: קולומבוס היה יהודי, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2024
• כריסטופר קולומבוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כריסטופר קולומבוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי כריסטופר קולומבוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
•   כריסטופר קולומבוס (1451–1506), דף שער בספרייה הלאומית
• כריסטופר קולומבוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• מי באמת גילה את אמריקה, שידור מעודכן פודקאסט התשובה עם דורון פישלר