פסגה
בטופוגרפיה, פסגה היא הנקודה הגבוהה מבין נקודות המרכיבות פני שטח מסוים. מתמטית, פסגה היא הגובה המקסימלי המקומי. המושגים הטופוגרפיים "שיא", "קודקוד", "עליון" ואף "זניט" הם מילים נרדפות לפסגה.
המושג "פסגה" נמצא בשימוש בדרך כלל עבור הנקודה הגבוהה ביותר בהר עם התבלטות טופוגרפית (גובה מעל הנקודה הנמוכה בנתיב כל שהוא עד הנקודה הגבוהה הקרובה ביותר נחשבים כפסגה) או הבדלה טופוגרפית (כך ששטח הפסגה הוא עד לנקודה גבוהה יותר הקרובה ביותר). לדוגמה, אבן הנמצאת ליד פסגה ראשית של הר לא נחשבת כפסגה נוספת, אלא נמצאת בתוך שטח הפסגה הראשית. פסגות הנמצאות ליד פסגה אחרת הנמצאת בגובה רב יותר, אך לא חודרות אל תוך שטח הפסגה (כפי שנקבע לפי הבדלה או התבלטות טופוגרפית), נחשבות לעיתים כתת-פסגה של הפסגה הראשית.
לפי הגדרת ה-UUIA, שטחה של פסגה על הר ייחשב כפסגה אם ישנם לפחות 30 מטרים בשטח הפסגה. לפי ה-UIAA, שטח נחשב כהר אם יש לו התבלטות של לפחות 300 מטרים מעל הקרקע:
| מושג | התבלטות מעל השטח |
|---|---|
| תת-פסגה | 30 מ' > |
| פסגה | 30 מ' או יותר |
| הר | 300 מ' או יותר |
פסגת פירמידה, היא צורת פסגה גבוהה הנוצרת כתוצאה מסחיפת קרקע מעל פסגת הר.
השימוש במילה "פסגה" לעיתים גם מכוון לנקודה הגבוהה ביותר במסלול, או בנתיב. במערב ארצות הברית נעשה לרוב שימוש במילה כתיאור של הנקודה הגבוהה בדרך או בכביש.
פסגת האוורסט היא הנקודה הגבוהה בעולם, גובהה 8,849 מטרים מעל פני הים.