פלטיאל דייקן

דייקן נולד בווילייקה שבליטא, צאצא לנצי"ב מוולוז'ין, מצד אביו, יהודה.^[1] בהיותו בן שש עברה משפחתו להתגורר בפאודוסיה שבחצי האי קרים, בה הוא סיים בהצטיינות את הגימנסיה ממשלתית ולאחריהם התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת אודסה. בשנת 1910 סיים דייקן את לימודיו האקדמיים בהצטיינות על עבודתו המדעית בחקר משפט רומי. עד שנת 1917 הוא הועסק כעוזר משפטי לעורך דין פרטי בפטרבורג וביסס עצמו כעורך דין עצמאי המתמחה במשפט עברי.

בשנת 1913 ייסד דייקן, במשותף עם הנרי סליוזברג, את החוג לחקר תולדות המשפט העברי במסגרת החברה להיסטוריה ואתנוגרפיה יהודית שהונהג על ידי שמעון דובנוב. לאורך שנות עבודתו באימפריה הרוסית התמחה דייקן בפנים שונים של המשפט העברי ובין מאמריו נכללו מחקרים הדנים בנושאים החל בדיני ממונות ועגינות ועד למשפט מוות, מהם כ-60 פורסמו באנצקלופדיה הרוסית-יהודית. כמו כן הוא היה חבר באגודת "מפיצי השכלה" ובאגודת חובבי שפת עבר ובשנות מלחמת העולם הראשונה פעל בחברת "יקופו" לעזרת פליטים ומגורשים יהודים.

חברת "המשפט העברי" שפעלה במוסקבה הזמינה את דייקן לפעול במסגרתה בשנת 1918. כעבור כשנה נאלצה החברה לעזוב את העיר ודייקן ייסד את מקום מושבה החדש בקייב. לאחר מכן הוא נאלץ, עקב אי יציבות פוליטית באזור, להעביר את מקום מושבו ואת פעילות החברה אל אודסה ולבסוף שב לתאודוסיה שבקרים. עם חזרתו לתאודוסיה הוא החל לפעול במסגרת ההסתדרות הציונית המקומית והקים את רשת הקואופרטיב "אחווה".

בשנת 1921 עלה דייקן עם אשתו, לובה, ובנם לארץ ישראל (בקיץ שנת 1949 עיברת את שם משפחתו לדייקן^[2] ). מיד עם עלייתו הוא הצטרף לסניף "המשפט העברי" בירושלים ובשנת 1924 הקים את סניף החברה בתל אביב וכיהן כמזכירו. באותה עת, בין השנים 1922–1938, כיהן דייקן גם כמזכיר בית משפט השלום העברי העליון ונטל חלק פעיל בעיצוב סדרי המשפט. נוסף על כך הוא פעל בוועד אגודת עורכי הדין בתל אביב ומשנת 1943 ערך את ביטאון האגודה "הפרקליט". בשנת 1946 הוא החל גם לערוך את קובצי "המשפט" שאיגדו את פסקי הדין העברי של בתי המשפט המחוזיים.

פעילותו המשפטית הובילה לעיסוקים ציבוריים רחבי היקף, בהיותו סגן יו"ר בית משפט השלום העברי העליון, חבר בית הדין לערעורים שליד הסתדרות עורכי הדין היהודים, היועץ המשפטי לאגודת הסופרים, חבר בית הדין של אגודת הסופרים, חבר המועצה המשפטית שליד הוועד הלאומי (לקראת קום המדינה הוא נבחר לעמוד בראש וועדת המשנה למונחים משפטיים עבריים) ותפקידים נוספים.

דייקן לקח בשנת 1935 חלק פעיל בהקמת בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה שהיווה את הבסיס לייסוד אוניברסיטת תל אביב. משנת 1948 הוא כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים ובשנת 1957 נבחר דייקן ליו"ר הנשיאות האקדמאית של אוניברסיטת תל אביב. בשנת 1958 הוא מונה לרקטור האוניברסיטה ובשנת 1959 קודם לדרג פרופסור מן המניין. משנת 1950 ועד פרישתו לגמלאות הרצה דייקן גם בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

עבור עבודתו זכה דייקן בפרסים ובאותות כבוד וביניהם פרס צייטלין על מחקרו בנושא העגינות ותואר עמית כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים על קיום ההשכלה המשפטית בישראל. בשנת 1957 זכה בפרס ישראל למדעי המשפט בגין "עבודתו החלוצית, המדעית והארגונית, למען הפעלת המשפט העברי כגורם חי ומכריע במערכת החברה והמשפט, על עבודתו הספרותית והמחקרית הענפה, בה תרם תרומה נכבדה ביותר לקידום ההשכלה המשפטית בארץ ולעיצוב המחשבה והמציאות המשפטית במדינת ישראל".

דייקן נפטר בשנת 1969 בפתח תקווה^[3].

• המשפט העברי (סדרת כרכים בין תרפ"ו - תרצ"ז, במשותף עם מרדכי אליאש)
• משפט ומדינה בישראל, תרצ"ו
• המצב המשפטי של האשה בישראל, תש"י
• הפרקליט 5 (1948), 67–70 'לזכר אברהם חיים פריימאן'.
• דיני עונשין: בישראל ובעמים, בעבר ובהווה, תשי"ד
• דיני נישואין וגירושין: לאור חוקי מדינת ישראל תש"י-תשט"ו, ולאור פסקי הדין של בתי הדין הרבניים והאזרחיים, תשט"ז
• תולדות משפט השלום העברי: מגמותיו, פעולותיו והישגיו, תשכ"ד
• בעיות בדיון האזרחי, תשכ"ו
• רשימת המאמרים של פלטיאל דייקן באתר רמב"י

• 'דיקשטַין, פלטיאל', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 163–164. (הספר בקטלוג ULI)

• דוד תדהר (עורך), "פלטיאל דייקן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1433
• שאול הון, פלטיאל דייקן, מעריב, 8 במאי 1957
• פלטיאל דייקן, דף שער בספרייה הלאומית
• פלטיאל דייקן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה