פיקוד מרחבי

בצה"ל ישנם ארבעה פיקודים מרחביים:

• פיקוד הצפון – אחראי על כוחות צה"ל ותשתיותיו היבשתיות בין החרמון לנתניה, ובפרט על קווי הגבול עם לבנון וסוריה ועל יישובי קו העימות בגבול לבנון ורמת הגולן.
• פיקוד המרכז – אחראי על כוחות צה"ל ותשתיותיו היבשתיות באזור המרכז, ובפרט על אזור יהודה ושומרון ובקעת הירדן.
• פיקוד הדרום – אחראי על כוחות צה"ל ותשתיותיו היבשתיות באזור הנגב, הערבה, אילת ועוטף עזה.
• פיקוד העורף – אחראי על הגנה אזרחית ותשתיות אזרחיות ביישובים בכל רחבי הארץ. בדגש הכנת המרחב האזרחי טרם עימות, תמיכת המרחב האזרחי בעת עימות תוך ביצוע פעולות חילוץ והצלה באירועי תקיפת העורף, וסיוע לשיקומו המהיר של המרחב האזרחי אחר הסתיים עימות.

בישראל כל פיקוד אחראי על הפעלת תקנות ההגנה לשעת חירום במרחב פעילותו. פיקוד מרחבי נוסף שהיה קיים בעבר הוא פיקוד מרחב שלמה בדרום סיני.

בראש הפיקוד בצה"ל ניצב קצין בדרגת אלוף, המהווה את הדרג הבכיר ביותר במערך המבצעי היבשתי בגיזרתו, מתחת לרמטכ"ל.

לעומת הפיקוד המרחבי קיים מושג של פיקוד ייעודי או פיקוד משימתי האחראי על תחום מקצועי או משימתי מוגדר ומהווה סמכות עליונה בתחום זה כגון פיקוד העומק, פיקוד ההכשרות והאימונים האחראי על כלל הכשרות בצה״ל (כגון: בה״ד 1, קורס מפקדי פלוגות, קורס מפקדי גדודים), פיקוד הנוער והנח"ל (שהיה קיים עד 1997 גם כ"פיקוד הגדנ"ע" ו"פיקוד חיל החינוך והנוער"), פיקוד ההדרכה, ופיקוד הסייבר של ארצות הברית (United States Cyber Command (USCYBERCOM)). בצבאות המערב מקובל כי למפקד הפיקוד ניתן חופש פעולה נרחב למילוי משימתו, במסגרת המטרות שהוכתבו לו.