פילווישוק

כבר במאה ה-16 היה קיים במקום כפר קטן בשם זה, הכפר התפתח לעיירה, אשר בשנת 1792 הוענקו לה זכויות מגדבורג.

עד לשנת 1795 הייתה פילווישוק, חלק מממלכת ליטא. אך בשנת 1807 לאחר חלוקת פולין השלישית, עברה לשליטת ממלכת פרוסיה. עם תבוסת הפרוסים בידי נפוליאון וחתימת חוזה טילזיט, הוקמה הדוכסות הגדולה של ורשה ופילווישוק, ביחד עם שטחים פולניים אחרים שהיו מוחזקים בידי פרוסיה, עברו לשליטת הדוכסות. בשנים 1807 - 1813 הייתה פילווישוק עיירה קטנה המונה 338 נפשות. ב-1815 עם תבוסת נפוליאון, סופחה ליטא לרוסיה והשתייכה למחוז אוגוסטוב. בשנת 1827 גדלה אוכלוסיית העיירה ל-888 נפש. בשנת 1862 הוקמה מסילת הרכבת מסנקט פטרבורג לברלין. תחנה הוקמה ליד פילווישוק, אשר כתוצאה מיידית מכך החלה להתפתח באופן משמעותי.

תחת שלטון רוסיה, הייתה פילווישוק חלק מפולין ועל כן יהודיה היו רשאים לקנות קרקעות ולהתפרנס מחקלאות. עם זאת, מבחינה כלכלית ותרבותית, היו אנשי פילווישוק מסונפים לקובנה. לקובנה הובאה התוצרת החקלאית של פילווישוק וסביבותיה מקובנה הובאו הסחורות שנמכרו בפילווישוק. גם במנהגים ובנוסח התפילה נהגה פילווישוק כמנהג ליטא^[1].

במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי הגרמנים. הגרמנים שלטו במקום, משנת 1915 עד שנת 1918, השנה בה זכתה ליטא לעצמאות מדינית. בשנות ליטא העצמאית 1918 - 1940, שימשה פילווישוק כעיר הנפה במחוז וילקובישק, וכך גם בתקופת שלטון ברית המועצות בשנים 1940 - 1941.

ב-23 ביוני 1941, (מלחמת העולם השנייה), נכנס הצבא הגרמני לעיר ושלט בה, תוך ביצוע פשעי מלחמה. ביולי 1944, כאשר הצבא האדום נכנס לעיר, היה מרכז העיר הרוס לחלוטין.

יהודים התיישבו בפילווישוק במחצית השנייה של המאה ה-18, והתפרנסו בעיקר ממסחר, חכירה ומלאכה. עם הקמת מסילת הרכבת מסנקט פטרבורג לברלין החלו היהודים לעסוק ביצוא הם מכרו לגרמניה תבואה, פשתן, בהמות ואווזים, ופרנסתם הייתה מצויה.

בעיירה היה בית הספר העברי, שהוחזק על ידי משרד החינוך הממלכתי, ושפת ההוראה בו הייתה עברית. תוכנית הלימודים הייתה מלאה וגדושה, והלימודים ברמה גבוהה.

בשנת 1940 סופחה פילווישוק יחד עם שאר ערי ליטא לברית המועצות, ותחת השלטון הקומוניסטי נפגעו החיים הקהילתיים, דתיים, כלכליים של היהודים. ב-23 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את העיירה ששכנה על הגבול הגרמני, ונגזרו גזרות נגד היהודים. ב־27 באוגוסט 1941 נרצחו כל הגברים הבוגרים בעיירה, על ידי הליטאים, בכפר הסמוך טילצ'יוס. כשבועיים וחצי לאחר מכן נרצחו גם הנשים והילדים.

למרות היותה עיר קטנה ולא עתיקת יומין התפרסמה פילווישוק ברבניה.

• הרב אהרון וואלקין מחבר ספר מצח אהרן נרצח בפינסק, (נכדו הרב חיים ואלקין).
• הרב יעקב מאיר לוין - רבה של פילווישוק עד 1906.
• הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג מנהל בית המדרש לרבנים בברלין, מחבר ספר שו"ת שרידי אש^[2]
• הרב קלמן פילוישקער.
• הרב אברהם אבא רזניק רבה של פילווישוק משנת ה'תרפ"ד ועד הירצחו עם בני קהילתו בשואה. חבר מרכז המזרחי בליטא. מחבר ספר "כלי שרת"^[3].

מילידי העיר

• הרב פרופ' שמואל ביאלובלוצקי (חברו של ש"י עגנון) שהיה מרצה באוניברסיטה בגיסן, ולאחר מכן באוניברסיטת בר-אילן.
• הלל בבלי אשר נולד וגדל בעיירה, וכשהיגר לארצות הברית הוא ייסד את בית המדרש לרבנים באמריקה, ואף נודע כמשורר עברי.

  מדיה וקבצים בנושא פילווישוק בוויקישיתוף

• רזניק, קהילת פילווישוק, אתר זכור - אמונה בימי השואה