פיוטר קרופוטקין

קרופוטקין נולד למשפחת אצולה מנסיכות סמולנסק אשר התגוררה במוסקבה והחזיקה גם אדמות מרובות בשלושה מחוזות, וכ-1,200 צמיתים (על משפחותיהם) שמעמדם היה כמעמד עבדים עד לרפורמה של 1861. אביו, אלכסיי פטרוביץ' קרופוטקין, שירת בצבא בימי ניקולאי הראשון בתפקידי מטה, ואימו הייתה ביתו של גנרל קוזאקי. היה הבן השלישי במשפחה בת ארבע נפשות, ובגיל שלוש וחצי התייתם מאימו, ושנתיים אחר כך נשא אביו אישה אחרת. בילדותו התחנך בביתו על ידי מלמדים, בגיל 11 למד בגימנסיה ה-1 במוסקבה - שם נמשך למדעי הגאוגרפיה, ובשנת 1857, בגיל 15 נתקבל לבית הספר לפז'ים בפטרבורג - בית ספר חצי-צבאי לילדי אצילים אשר יועד להכשיר את אנשי החצר של הצאר, ש-150 תלמידיו אף היו משרתים את הצאר ומשפחתו במהלך לימודיהם. על אף אופיו השמרני של בית הספר, נחשף קרופוטקין הצעיר לרעיונות פילוסופיים, וקיים תכתובת קבועה בנושאים אלו עם אחיו אלכסנדר אשר למד בבית ספר צבאי אחר, ואף נחשף לכתביהם של לב טולסטוי ואלכסנדר הרצן. הוא גיבש סביבו קבוצת תלמידים ששוחחו ביניהם בחשאי בסוגיות פוליטיות. נטיית לבם הייתה לרפורמות במעמד האיכרים. חזון זה נתגשם חלקית באמנסיפציה שהוכרזה ב-1861, על פיה יכלו האיכרים 'לקנות' את חירותם. קרופוטקין נמשך אחר ההיסטוריה של המהפכה הצרפתית, ורעיונותיהם של האנציקלופדיסטים הצרפתים. כבר בנעוריו, ויתר על כינוי התואר קניאז, ואף נהג לתקן את ידידיו כשכינוהו כך. כמו כן הלכה והתפתחה התעניינותו במצבם של בני מעמד האיכרים ככל שהתבגר.

 

על פי הנוהג, יכלו בוגרי בית הספר לפז'ים לבחור לעצמם עם סיום לימודיהם לאיזה גדוד ירצו להיכנס, והתחילו שירותם במעמד קצונה. קרופוטקין החליט להתגייס דווקא לשירות בסיביר, וזאת מתוך עניין גאוגרפי בחבל ארץ נידח זה - ועורר עליו את תמיהתם של חבריו ללימודים. למעשה התאווה לצאת ללימודים אקדמיים, אולם אביו התנגד לאוניברסיטה, והוא ביקש שלא להתעמת איתו. תחילה שירת למשך תקופה כמזכירו האישי של מושל עבר הבאיקל בצ'יטה, ואחר כך נסתפח לגדוד הקוזקים של סיביר המזרחית באירקוטסק. בסיביר נחשף בין היתר לגולים מהמרד הפולני, מתיישבים שרבים מהם היו למעשה פושעים אשר ריצו את עונשם, ואף דוחובורים שחיו בשיתוף אשר תרמו אף הם לגיבוש תפיסת עולמו, שהלכה והתרחקה מהמקובל בקרב בני מעמדו. שם ניצל גם את מעמד הקצונה שלו, כמו גם את המינהל הסיבירי שהיה פתוח יותר בדעותיו מאשר המנהיגות הפוליטית בבירה, במטרה לנסות ולקדם רפורמות חברתיות ומוניציפליות. בהמשך השתתף ואף עמד בראש מספר משלחות מחקר באזור גבול רוסיה-סין. מסעותיו הניחו את היסוד לחקר המדעי של המזרח הרחוק הרוסי בתחומי האנתרופולוגיה, הגאולוגיה והגאוגרפיה. לאחר מרד הגולים הפולנים ב-1866 החליטו הוא ואחיו אלכסנדר לעזוב את הצבא, ועשו כן באביב 1867.

לאחר שירותו הצבאי למד קרופוטקין מתמטיקה באוניברסיטה בפטרבורג במשך חמש שנים והחל לעבוד בוועדה הסטטיסטית של משרד הפנים. במקביל ללימודיו עסק בתרגום כתבים מדעיים ובהמשך מחקריו הגאוגרפיים, ובהסקת מסקנות שונות ממסעותיו. פרסומיו בתחום זה אף יצאו לאור על ידי האגודה הגאוגרפית, בה החל לעבוד כמזכיר מחלקת הגאוגרפיה הפיזית. בהמשך עמד בראש משלחת גאוגרפית לארצות הקוטב הסקנדינביות. באביב 1872 נסע לשווייץ וזאת במטרה להצטרף לאינטרנציונל הסוציאליסטי, ולהיחשף לרעיונות שהיו אז נפוצים יותר במערב אירופה, מאשר ברוסיה שבה הייתה צנזורה חזקה ביותר. קרופוטקין השקיע זמנו בקריאת העיתונות הסוציאליסטית והאנרכיסטית ובאסיפות הפועלים, בין היתר בכאלו שהוקדשו לזכר הקומונה הפריזאית אשר השפיעו מאוד על רוחו. עם זאת שם גם החל לבקר את ניסיונותיהם של הפוליטיקאים הסוציאליסטים לזכות בבחירות, גם במחיר ויתורים פוליטיים. בהמשך נסע אל הרי היורה, שם הושפע מאנשי הפדרציה היורית, שנמנו על הזרם האנרכיסטי מתלמידיו של מיכאיל באקונין - אנשי האופוזיציה באינטרנציונל שנישלט על ידי 'המועצה העליונה' בלונדון בראשון מרקס ואנגלס, אשר טענו כנגד גישתם הסמכותנית, והתמקדותם בתפיסת השלטון בין היתר באמצעות השתתפות בבחירות. על אף שהושפע מאוד מתורתו של באקונין, ואימץ את תורתו האנרכיסטית השניים מעולם לא נפגשו.

עם שובו לרוסיה הצטרף לתנועת 'ההליכה אל העם' בעיצומה. ידידו דימיטרי קלאמנאנץ צירף אותו לאגודת סתרים בהנהגת ניקולאי טשיקובסקי שהיה אף הוא לידידו, אשר ביקשה להפיץ השכלה ולהטיף לסוציאליזם בקרב האיכרות הרוסית ופעלה בשלושים ושמונה פלכים בקיסרות. אנשי האגודה שבאו ברובם מקרב שכבות האינטליגנציה נהגו לאמץ אורח חיים פועלי, לחלוק ברכושם, להתלבש בבגדי איכרים ולהתנכר להוריהם האצילים והבורגניים. רבים מחברי האגודה נעצרו ונשלחו לעבודות כפייה ולגלות בסיביר. ב-1874 נעצר גם קרופוטקין עצמו ונכלא במבצר פטרופלובסק. במהלך מאסרו זכה ליחס מועדף בשל מוצאו האריסטוקרטי והמשיך לקרוא רבות, ואף הותר לו להמשיך בעבודתו המדעית בשירות האגודה הגאוגרפית. במרץ 1876 הועבר לבית הסוהר הסמוך לבית המשפט לקראת תחילת משפטו. בריאותו החלה להתרופף והוא הועבר לבית חולים - ממנו הצליח לבסוף להימלט בסיוע חבריו - וברח לבריטניה.

בבריטניה מצא עבודה בכתיבת רשימות קטנות למגזין 'Nature' ואחר כך גם ב-'Times' תמורת שכר סופרים, ובהמשך נע בין בריטניה, צרפת ושווייץ - בכולן פעל לקידום הרעיונות הסוציאליסטיים והאנרכיסטיים. בשווייץ נישא למהפכנית היהודיה סוניה רבינוביץ.^[1] בפברואר 1879 ייסד בז'נבה עיתון בשם Le Révolte שיצא בתחילה ב-600 עותקים והתרחב ל-2,000 עותקים -ושנעשה לביטאון הראשי של האנרכיזם. במחלוקת שנתגלעה בתנועת נרודניה ווליה, התנגד קרופוטקין מבחינה עקרונית ל"תעמולה בדרך פעולה" כפי שקראו אז לטרור אינדיבידואלי. עם זאת אך בעיתונו הִצדיק, לאחר מעשה, את רצח הצאר אלכסנדר ב-1882, ובעקבות כך גורש משווייצריה ושב ללונדון שם נאם בפני כורי הפחם בקיץ 1882 ונשא הרצאות על אודות התנועה המהפכנית ברוסיה. בהמשך אותה שנה עבר שוב לצרפת לליון, על אף שידע כי המשטרה שם עוקבת אחריו, בין היתר משום שבאותן שנים התנועה האנרכיסטית התפתחה שם מאוד. ב-21 בדצמבר 1882 נאסר קרופוטקין לצד אנרכיסטים נוספים על ידי ז'נדארמים צרפתיים, וזאת במטרה לקיים משפט ראווה גדול בגין הטענה כי היו חברים באינטרנציונל (על אף שבשלב זה לא היו חברים יותר האנרכיסטים בארגון הבינלאומי). על אף שחברי הקבוצה הורשעו - היה למשפטם אפקט הפוך מזה אליו התכוונו השלטונות שכן הם ניצלו את הבמה הפומבית שניתנה להם והטיפו לאנרכיזם בבית הדין עצמו - ודבריהם זכו להד והגבירו את התמיכה הציבורית בהם. במרץ 1883 הועבר לצד אסירים פוליטיים נוספים לבית הסוהר קליוורו משם השתחרר בינואר 1886.

 

קרופוטקין שב לאנגליה שם ייסד ירחון אנרכיסטי נוסף בשם Freedom. הוא המשיך בהגותו המדעית, ובעקבות עבודתו של הזואולוג הרוסי קסלר אשר ראתה בעזרה ההדדית תכונת יסוד הטבועה בכל בעלי החיים המקיימים חיי צוותא של עדר ולא כתוצאה של תרבות או ציוויליזציה - החל לחלוק על הנחת היסוד של צ'ארלס דרווין הגורסת כי אין בחיי הטבע אלא מאבקו של היחיד לקיומו והברירה הטבעית משאירה את "המתאים ביותר" בלבד - בעיניו היה מאבק זה אספקט אחד של הטבע המתאזן עם פעולתו של האספקט האחר והמנוגד לו: "הסולידריות הספונטנית" – זה המניע הגדול בהתפתחותה של כל חברה חיה. העזרה ההדדית של קרופוטקין היא תכונה טבעית חזקה באדם, הרבה יותר מגורמים אגואיסטיים או הרצון לשלוט. הוא חקר בסדרים החברתיים שהיו נהוגים בתקופת הברברים ובערים בימי הביניים, וגזר מכך מסקנות על התפקידים השליליים שמילאה המדינה בהתפתחות החברה האנושית מחד, ועל התפתחות מושגי המוסר והצדק של האנושות מאידך.

במהלך המהפכה הסובייטית תמך קרופוטקין בנסטור מאכנו, ממנהיגי האנרכיסטים באוקראינה, והשפיע עליו. לאחר מהפכת פברואר 1917 חזר לרוסיה. לאחר כ-40 שנות גלות נתקבל על ידי קהל של עשרות אלפי אנשים, והוצע לו תפקיד שר החינוך בממשלת המעבר - אותו דחה בשל עמדתו כי השתתפות בממשלה נוגדת את עקרונותיו האנרכיסטיים. הוא תמך במהפכת אוקטובר, אולם במהרה הפך למתנגד לשיטה הדיקטטורית של הבולשביזם.

קרופוטקין נפטר מדלקת ריאות ב-8 בפברואר 1921 בעיר דמיטרוב באזור מוסקבה, ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה. אלפים השתתפו בהלווייתו, ובכללם באישורו של לנין גם אנרכיסטים אשר נשאו שלטים בגנות הבולשביזם. אמה גולדמן וארון ברון נשאו בה נאומים. ב-1957 נקראה על שמו תחנת המטרו במוסקבה 'קרופוטקינסקיה'.

 

עם שאר הפלגים האנרכיסטים שלל גם קרופוטקין כל צורה של מרות כפויה – של מדינה וממשל ריכוזי, של שלטון כלכלי או כנסייתי, אבל שלילתו נבעה בעיקר מראייתו את הקבוצות הקטנות והמהודקות כקרקע נוחה להתפתחותן של הנטיות הטבעיות באדם לעזרה הדדית, כיבוד הזולת ודמוקרטיה צומחת מלמטה, מתוך תאי היסוד של החברה. קרופוטקין תמך במלאכה, להבדיל מן התעשייה, מתוך ההעדפה של התא המצומצם על פני הגוף הגדול, ואף כי ראה את התפתחות המכונה ועתידה, הטיף לניצולה למען המלאכה בצוותים קטנים.
קרופוטקין לא כפר בהשקפתו של מרקס בדבר גידול הריכוז הקפיטליסטי המוליך להפיכתו של הפועל לחלקיק חסר צורה של "כוח עבודה", אבל טען לקיומן של נטיות חזקות לא פחות הפועלות בכיוון הפוך, נטיות העשויות לגבור, בתנאי שמעמד הפועלים יכוון לכך את רצונו. ניתן יהיה לבטל כל צורך בכפייה סוציאלית כאשר תהיינה קהילות אוטונומיות קטנות, שיש בהן מידה של פיקוח על אמצעי הייצור ועל שיתוף הקניין. קהילות אלו יהוו יסוד לחקלאות, מלאכה ותעשייה מאוזנת. בתנאים אלו תצמח דמוקרטיה פדרליסטית מלמטה. קולקטיבים חקלאיים רבים בספרד הושפעו רבות מתאוריה זו.

בהשקפותיו הפוליטיות היה קרופוטקין רחוק מן הקיצוניות האופיינית בדרך כלל לתעמולה האנרכיסטית. בשלהי המאה ה-19 קרא לאנרכיסטים בצרפת לא להתנגד להארכת השירות הצבאי בשביל לאפשר לדמוקרטיה של צרפת לעמוד בפני האימפריאליזם הגרמני. בימי מלחמת העולם הראשונה תמך במדינות ההסכמה נגד גרמניה, ואחרי מהפכת פברואר, עם חזרתו לרוסיה, קרא לחידוש בריתה של רוסיה עם המערב נגד הקואליציה הגרמנית. עקב התנגדותו לדיקטטורה וטרור סירב, אחרי מהפכת אוקטובר, לתמוך במשטר הבולשביקי. "למרבה הצער ניסיון זה נעשה ברוסיה תחת דיקטטורה מפלגתית ריכוזית קשה. אני מוכרח לאמר שלהשקפתי הניסיון הזה לכונן רפובליקה קומוניסטית על בסיס ריכוזיות מדינתית קומוניסטית תחת חוק הברזל של דיקטטורה מפלגתית מוכרח להסתיים בכישלון. אנו לומדים לדעת ברוסיה כיצד לא ליישם את הקומוניזם, אף לא עם אנשים העייפים מן המשטר הישן ושאינם מפגינים כל התנגדות פעילה לניסוייהם של השליטים החדשים" כתב לעמיתיו באירופה.

כתביו העיקריים הם: "עזרה הדדית", "כיבוש הלחם", "שדות, מפעלים וסדנאות", "המדע המודרני והאנרכיזם", "פעל בעצמך" ו"המדינה: תפקידה ההיסטורי". רבים מכתביו תורגמו ליידיש. מיעוטם תורגם גם לעברית עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20. כחלק מפעילותו של הארגון אחדות, מתורגמים כתבים נוספים שלו, כגון "חוק וסמכות".

• זכרונות של ריבולוציונר (תרגום: מנחם פוזננסקי), תל אביב : הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל - ועדת התרבות, תרפ"ה-תרפ"ו. (מהדורה נוספת: "זכרונות של מהפכן", תל אביב: אגודת הסופרים העברים בישראל ליד מסדה, תש"י.)
• המהפכה הצרפתית הגדולה (תרגם: א' שלונסקי, תל אביב: חברה (דפוס הפועל הצעיר), [תר"ץ].
• הפילוסופיה של אנרכיה / פיוטר קרפוטקין (תורגם על ידי אבא גורדין), לוס אנג'לס – בואנוס איירס: ש' ינובסקי, 1957.
• המוסר של אנרכיה / פיוטר קרפוטקין (תורגם על ידי אבא גורדין), לוס אנג'לס: ש' ינונבסקי; וועד לתרבות על ידי סניף קרפוטקין, 1958.
• דבר אל הדור הצעיר / פיוטר קרפוטקין (עם הקדמה מאת המתרגם אבא גורדין), לוס אנג'לס: ש' ינונבסקי; וועד לתרבות על ידי סניף קרפוטקין, 1958.

• אברהם יסעור (עורך), אנרכיזם - אנתולוגיה, הוצאת רסלינג, 2004.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פיוטר קרופוטקין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיוטר קרופוטקין

• ארכיון האינטרנט המרקסיסטי בעברית : עמוד עבודות וטקסטים - פיוטר קרופוטקין
• חיים ארלוזורוב, פטר קרופוטקין, בפרויקט בן-יהודה
• פעטער קראפאטקין אין אמעריקא, פארווערטס, 17 באוקטובר 1897 (ביידיש)
• אלכסנדר, פטר קרופוטקין למלאת לו שבעים שנה, בעיתון האחדות, 24 בינואר 1913
• ד.ק., ספר חייו של מורד, בעיתון דבר, 4 באוגוסט 1925
• ש. צירולניקוב, חמש עשרה שנה למות פטר קרופוטקין, בעיתון דבר, 9 במרץ 1936
• א.ש. שטיין, קרופוטקין והציונות, בעיתון דבר, 22 באוקטובר 1948
•   ערן סבאג, "חיים של אחרים" על פיוטר קרופוטקין‏, 8 בפברואר 2011
• עזרה הדדית בעולם החי והאדם (תרגם: מ. בן-אליעזר) (עם תמונת המחבר מאת הפרופ' ל' פסטרנק), ירושלים, ברלין: יבנה, 1923.
• פיוטר קרופוטקין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פיוטר קרופוטקין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פיוטר קרופוטקין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
•   פטר אלכסיויץ' קרופוטקין (1841-1921), דף שער בספרייה הלאומית

•   פיוטר קרופוטקין, ברשת החברתית Goodreads