סלעית קפריסאית
סַלְעִית קַפְרִיסָאִית (שם מדעי: Oenanthe cypriaca) היא ציפור מהסוג סלעית, ששויך בעבר למשפחת הקיכליים, אך כיום מקובל להגדירו כחלק משפחת החטפיתיים.
 סלעית קפריסאית
| |
|---|---|
סלעית קפריסאית, אקמס, קפריסין
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | חטפיתיים |
| סוג: | סלעית |
| מין: | סלעית קפריסאית |
| שם מדעי | |
 Oenanthe cypriacaHomeyer, 1884 | |
| |
בישראל היא חולפת נדירה למדי אך קבועה, בנדידת הסתיו, בעיקר מסוף אוקטובר עד תחילת נובמבר; ובאביב, במרץ. אתרים מומלצים לצפייה הם חופי הים התיכון, בעיקר חוף תל ברוך, ואזור אילת.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה
עריכהבעבר התייחסו אליה כאל תת-מין של סלעית שיחים, אך Sluys and Van den Berg (1982) [3] טענו כי היא ראויה למעמד מין מלא, על בסיס הבדלים בביומטריה ובמיוחד בשירה, והיעדר דו צורתיות זוויגית בניצויים של הקפריסאית.
שם הסוג Oenanthe נגזר מהמילים ביוונית העתיקה oenos (οίνος), "יין" ו-anthos (ανθός), "פרח". זה מתייחס לחזרתה של הסלעית האירופית ליוון באביב בדיוק בזמן פריחת הגפנים. שם המין הספציפי cypriaca מלטינית ומשמעותו - קפריסאי.[4]
זהו מין מונוטיפי, כלומר לא הוגדרו תת-מינים נפרדים.[5]
תפוצה ובית גידול
עריכהמין אוכל חרקים נודד זה מקנן רק בקפריסין, והיא חורפת בדרום סודאן ובאתיופיה.[6] היא אף תועדה כמזדמנת בהליגולנד, גרמניה.[7]
הסלעית הקפריסאית מאכלסת מגוון רחב של בתי גידול, הכוללים קרחות יערות אורנים הרריים, גבעות והרים עם אדמה פתוחה ועצים מפוזרים, קרקע סלעית שבורה, שפלה פתוחה טבעית ומעובדת, חורש ומטעים, גנים, אזורי תעשייה ופרברים ומתחמי בתים. השירה מושמעת מנקודות הגבוהות יחסית לסלעיות, בדרך כלל בגובה של 5 עד 10 מטרים מעל פני הקרקע. היא מקננת לעיתים קרובות ביערות, בניגוד לסלעיות אחרות (Oliver 1990[8] הציע כי היא תופסת את הנישה האקולוגית הנתפסת במקומות אחרים במערב האזור הפלארקטי על ידי חכלילית עצים). זהו המין האווירי ביותר בקרב הסלעיות במערב האזור הפלארקטי, היא משתמשת לעיתים קרובות בטקטיקות ציד כמו לכידה אווירית וגם מארב-הסתערות. עבודות מחקר אחרונות מצביעות על הבחנה אקולוגית בין סלעית קפריסאית לסלעיות אירופיות נודדות וסלעיות קיץ. ביחס לבנות סוגה סלעית קפריסאית משתמשת יותר באוויר ותופסת יותר בתי גידול מיוערים, אך זקוקה עדיין למרחב מינימלי של אדמה פתוחה או חשופה, ולמינימום של צמחיית שיחים או עצים גבוהה (Randler et al. 2009[9]).
קינון
עריכהעונת הקינון נמשכת מאפריל עד יולי. הקן בצורת כוס רופפת ומגושמת של עשבים ושורשים, ומוצב נמוך בתוך חור בגדת אדמה, חומת אבן או בוץ, מרפסת, שולי הדרך, עץ, מאחורי קליפה רופפת של אקליפטוס או מתחת לאבן. לעיתים הוא ניצב גם במערה או באתר מלאכותי, כגון צינור מתכת, קופסת שימורים ריקה, עציץ, מדפים או ארגז קן. התטולה מורכבת מארבע עד חמש ביצים.[10]
בישראל
עריכההופעתה איננה קבועה. יש עונות נדידה בהן היא בקושי נראית בארץ, בעוד שבאחרות מופיע גל קטן. מדי כמה שנים מתקיים בישראל אירוע התפרצות נדידה, ואז נרשמות תצפיות של כמויות יוצאות דופן, כמו במרץ 2012 - אז נראו פרטים רבים באזור אילת ודרום הערבה ובסוף אוקטובר 2015 - אז נספרו למעלה מ-80 פרטים (מספר שיא היסטורי בתולדות הצפרות בישראל) לאורך חופי הים התיכון.[2]
תיאור
עריכהזוהי סלעית קטנה יחסית באורך 14–15 ס"מ ומשקל של כ-20 גרם. היא בעלת גב ולרוב גם כיפה כהים. חלקיה התחתונים בגוון חולי-כתמתם. כנפיה קצרות וראשה גדול ומעוגל עם מקור עדין. העל-שת לבן אבל מצומצם יותר ביחס לסלעית שיחים, אליה היא דומה מאוד, אך לרוב הקפריסאית כהה ממנה ובעלת גוונים חמים יותר. בנוסף, יש לה מעט יותר שחור על הזנב, הגב ועל הראש. הזוויגים דומים במראה, עובדה שתועדה לראשונה על ידי כריסטנסן (1974).[11] מחקר משנת 2010 מצא שסלעית קפריסאית שונה מסלעית שיחים בארבעה עשר תווים מורפומטריים חיצוניים.[7]
קולות
עריכההשירה ייחודית, ושונה מאוד מזו של סלעית שיחים, ונשמעת כשל חרקים. היא מורכבת מסדרה של פרצי זמזום גבוהים.[12]
תזונה
עריכההתזונה מורכבת כמעט כולה מחרקים, במיוחד חיפושיות, נמלים וחגבים, אך היא תלקט גם גרגרי יער והיא אף תועדה צדה לטאה.[10]
סטטוס
עריכהמגמת השינוי באוכלוסייה העולמית של המין מוערכת כיציבה, ועל-אף שתפוצתו נחשבת יחסית מוגבלת האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) סיווג את רמת הסיכון של המין כ"ללא חשש".[10]
גודל האוכלוסייה באמצע שנות ה-90 נאמד ב-3,000–7,000 זוגות, אך בשנות ה-2000 ההערכה תוקנה באופן דרמטי ל-90,000–180,000 זוגות, כשהמספרים נחשבים ליציבים.[13]
גלריה
עריכה-
פרט צעיר
-
פרט צעיר
-
צעיר או תת-בוגר
-
Oenanthe cypriaca
לקריאה נוספת
עריכה- איל מגדלוביץ', באה לפה מעט: עשרות פרטים של ציפור נדירה נצפו בחופי תל אביב, Time Out תל אביב, נובמבר 2015
- Small, Brian J. (1994) Separation of Pied Wheatear ו-Cyprus Pied Wheatear. צפרות הולנדית 16: 177–185
- פלינט, פיטר (1995) הפיצול של סלעית קפריסאית מסלעית שיחים ציפורים בריטיות (אנ') 88: 230–241
קישורים חיצוניים
עריכה- סלעית קפריסאית, באתר ITIS (באנגלית)
- סלעית קפריסאית, באתר NCBI (באנגלית)
- סלעית קפריסאית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- סלעית קפריסאית, באתר GBIF (באנגלית)
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של סלעית קפריסאית, באתר eBird
- הקלטות אודיו של סלעית קפריסאית, באתר xeno-canto
הערות שוליים
עריכה- ^ סלעית קפריסאית באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 ד"ר יואב פרלמן, סלעית קפריסאית, Oenanthe cypriaca, באתר הצפרות הישראלי
- ^ Ronald Sluys, Martin van den Berg (1982 )On the Specific Status of the Cyprus Pied Wheatear Oenanthe cypriaca Ornis Scandinavica, Vol. 13, No. 2, pp. 123–128
- ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 207, 280. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Kurdish Wheatear, Oenanthe xanthoprymna, (Hemprich & Ehrenberg, 1833), Birds of the world, the Cornell lab of ornithology
- ^ "RSPB Mass killing continues on British military base in Cyprus". BirdGuides. אורכב מ-המקור ב-20 בנובמבר 2016. נבדק ב-16 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Marc I. Förschler, Christoph Randler, Jochen Dierschke & Franz Bairlein, 2010.
- ^ Oliver, P. J. (1990) Observations on the Cyprus Pied Wheatear Sandgrouse 12:25–30
- ^ Randler, C.,Teichmann, C., & Pentzold, S. (2009) Breeding habitat preference and foraging of the Cyprus Wheatear Oenanthe cypriaca and niche partitioning in comparison with migrant Oenanthe species on Cyprus.
- ^ 1 2 3 Cyprus Wheatear, Oenanthe cypriaca, BirdLife Dara Zone
- ^ Christensen, Steen (1974) Notes on the plumage of female Cyprus Pied Wheatear Ornis.
- ^ Bergman, H. H. (1983) Some peculiarities of Cyprus bird voices.
- ^ Cyprus Wheatear, Oenanthe cypriaca, Birds of the World, The Cornell Lab of Ornithology