סידור

 

 

הצורך לקביעת תפילות ממוסדות החל עם אנשי כנסת הגדולה שחיו בראשית ימי בית המקדש השני. סידורי תפילה החלו להופיע רק בתקופת הגאונים, במאה השישית או השביעית. הסידורים הראשונים היו בכתב יד והם נועדו לשימושם של החזנים בבתי הכנסת, בעיקר בחגים שנוסח התפילה בהם לא היה שגור. רק בהמשך החלו לכתוב גם את סדר התפילות של שבתות וימות החול.

הסידור הראשון הידוע הוא של רב נטרונאי גאון, ששלח לקהילת אליסאנו שבספרד. אחריו בא סידורו של רב עמרם גאון ראש ישיבת סורא שנכתב עבור קהילת ברצלונה שבספרד. עותקים ממנו נשלחו לתפוצות ישראל והוא נעשה הבסיס ליצירתו של נוסח התפילה של קהילות ישראל. כמו כן ידועים הסידורים של רב סעדיה גאון מהמאה ה-10, הסידור של הרמב"ם מהמאה ה-12 ומחזור ויטרי שנכתב על ידי תלמידו של רש"י מהמאה ה-11, שהיה הסידור הראשון בנוסח יהודי צרפת.

סידור התפילה הקדום ביותר הנמצא כיום, הוא כנראה קובץ תפילות בן 50 עמודים כתוב בעברית עתיקה ועם סימני ניקוד בבלי, על קלף המתוארך בבדיקת פחמן 14 לסביבות שנת 840 לספירה. הקובץ כולל תפילת שחרית, פיוטים, חלקים מהגדה של פסח, ורשימת 100 ברכות שיש לומר בכל יום^[1].

הפיזור הגדול של קהילות ישראל וריבוי הפיוטים והתוספות שנהגו לומר במקומות שונים יצרו מספר רב של נוסחים. הקהילות הושפעו לאורך הדורות זו מזו וכך נוצרו הנוסחים המאוחדים שאנו מכירים היום. אחרי גירוש ספרד, אפשר כבר לראות התרכזות של נוסחי התפילה לכמה זרמים מרכזיים, וזאת מפני שהיהודים בספרד התפזרו להרבה ארצות ונוסחם השפיע על היהודים במקומות שאליהם הגיעו. אותו דבר קרה בסופו של דבר בארצות אשכנז. כשנוצר יותר קשר בין היהודים בארצות השונות, נוסחי התפילה הושפעו זה מזה, אם בגוף התפילה עצמה, או בפיוטים שהתפשטו מהר בכל הקהילות בגלל טיבם ולשונם. כמו כן, במאה ה-15 התחילו נוסחי התפילה להיות קבועים יותר בגלל המצאת הדפוס.^[2]

משרבו התפילות והמנהגים שהתקבלו לסדר התפילה, החלו להופיע סידורים ובהם תפילות לשבתות וימות החול, ואילו תפילות שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות) והימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) הופיעו בנפרד ונקראים מחזור^[3].

 

הסידור הוא הספר הראשון שהילד היהודי לומד לקרוא בו^[4]. מסיבה זו, כאשר הילדים הרכים מקבלים את הסידור, נהוג לערוך מסיבה גדולה וחגיגית, על מנת להדגיש בפני הילדים את חשיבות המעמד וחשיבות הסידור.

הרב שלמה וולבה כתב על הסידור: "הספר העמוק והקשה ביותר מכל הספרים בתורה שבעל-פה שהנחילונו חז"ל". למרות הגדרה זו, רוב רובו של הסידור מובן לכל קורא עברית, וניתן להבין בקלות רבה את רוב התפילות. בנוסף יש כמובן סידורים רבים עם פירושים.

נוסח הסידור אינו קבוע ומשתנה על פי הקהילות והמנהגים השונים. השוואת המקורות הקדומים העוסקים בתפלה מגלה בעיקר הבדלים בין נוסחאות התפילה בארץ ישראל לבין הנוסחאות בבבל. בתקופה מאוחרת יותר התמזגו נוסח ארץ ישראל ונוסח בבל^[5] ונוצרו נוסחאות תפילה נוספים בקהילות השונות.

בקרב האשכנזים היה מקובל נוסח אשכנז שעודנו מקובל אצל חלק מהם, בעיקר אצל הליטאים ההולכים בשיטת הגר"א ואצל האשכנזים במערב אירופה. בימי הביניים היה מנהג מיוחד ליהודי צרפת הקרוב לנוסח אשכנז, שלאחר גירוש יהודי צרפת בשנת 1394 כמעט חדל מלהתקיים (מלבד בימים נוראים בקהילות אפ"ם). גם במנהג זה, היו חילוקים בין קהילות ואזורים שונים. מנהג זה היה קיים רק בצפון צרפת. בדרום צרפת (שאז לא היה חלק מצרפת) התפללו בנוסח פרובנס המשלב את מנהגי צרפת, ספרד ואיטליה; נוסח זה שרד עד לזמן האחרון, אבל בסופו של דבר עברו מתפללי נוסח זה להתפלל בנוסח הספרדים.

כאשר קמה תנועת החסידות היא יסדה לעצמה נוסח תפילה משלה המכונה נוסח ספרד, שהפך עם מרוצת השנים להיות הנוסח המקובל על רוב האשכנזים בארץ ישראל. נוסח ספרד הוא שילוב של נוסח אשכנז ונוסח הספרדים.

הספרדים מתפללים בנוסח הספרדים, וכך גם רוב עדות המזרח בכמה מאות שנה האחרונות. בשל תפוצתו הגאוגרפית הרחבה של הנוסח התפתחו שינויי נוסח מקומיים, שעד הדור האחרון נשמרו בדרך כלל כמסורות שבעל-פה אך לאחרונה יוצאים סידורי תפילה כפי מנהגים של עדה מסוימת למשל סידור "תפילת רפאל" כמנהג יהדות גאורגיה, "סידור אבותינו" כמנהג יהדות מרוקו או "זכות יוסף" כמנהג יהדות טורקיה ורודוס. בעבר היו קיימות מסורות תפילה שונות כדוגמת נוסח פרס, נוסח הרומניוטים, נוסח ארם צובא, נוסח קטלוניה ונוסח צפון אפריקה שנדחקו מפני המסורת הספרדית. לעומתם, שמרו יהודי איטליה הוותיקים על נוסח תפילה משלהם למרות ההגירה הספרדית הגדולה לאיטליה לאחר גירוש ספרד^[6].

הסידור התימני מכונה תכלאל. יהודי תימן ההולכים אחר המסורת ה"שאמית" מתפללים בנוסח הקרוב לנוסח הספרדים, בעוד אלה ההולכים אחר המסורת ה"בלדית" מתפללים על פי מסורת מקומית קדומה.

גם לחלק מיהדות איטליה יש נוסח שלעצמם הנהוג עד היום בחלק מקהילות איטליה ובקהילות ספורות בארץ. כמו כן ניתן לציין את נוסח "ליוורנו" הנהוגו באיטליה ובעוד מספר רב של קהילות והמחזיקו בנוסח הקרוב לזה לנוסח זה. כמו כן רובם נמצאו בהגן הים התיכון ובפרט אלו הנהוגות בקהילות שלחופי לוב ותוניס, וזאת עקב הקשר הגאוגרפי הקרוב.

 

בצה"ל התעוררה בעיה, משום שחיילים בני כל העדות מתפללים יחדיו, אך לכל עדה נוסח שונה. לפתרון הבעיה, ערך הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, בשנת 1963 נוסח אחיד של הסידור לחיילי צה"ל. הרב עובדיה יוסף התנגד לנוסח האחיד, כיוון שהיה רובו ככולו כנוסח ספרד החסידי. בסופו של דבר, הנוסח האחיד קיים עד היום בבסיסי צה"ל ומסופק לחיילים על ידי הרבנות הצבאית, אך לא ניתן לומר שהשתרש באופן מלא בקרב חיילי צה"ל.

סידור רינת ישראל שנערך בשנת 1970 על ידי שלמה טל מכיל - כמו סידור נוסח אחיד של צה"ל - תפילה לשלום המדינה, "מי שברך" לחיילי צה"ל, תוספות ותפילת הלל לחג העצמאות וליום שחרור ירושלים. סידור פעמי גאולה כולל, לצד התאמת ההנחיות לגברים ולנשים, שינויים נוספים כמו "על הניסים" ליום העצמאות וליום ירושלים, "הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל" בברכת המזון ועוד.

קהילות הזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות מתפללות בדרך-כלל לפי נוסחים משלהן, ולצורך כך מפרסמים זרמים אלה סידורים מיוחדים. מטרתם של סידורים אלה הוא להתאים את נוסח התפילה למנהג ולצרכים של המקום והזמן, תוך זיקה למסורת התפילה. בין מאפייניהם: התאמת תוכני התפילה לתפיסת העולם הדתית של המתפללים (לדוגמה, השמטת קטעי התפילה המאזכרים את בית המקדש ועבודת הקרבנות); קיצור נוסח התפילה; אמירת קטעים מהתפילה בשפת המדינה (כמו אנגלית או גרמנית) וגישה שוויונית לנשים. לאחר קום מדינת ישראל הוכנסו תפילות למעמדי יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום השואה. בישראל, הסידור המקובל בתנועה הקונסרבטיבית נקרא "ואני תפילתי". בתנועה הרפורמית נוהג הסידור תפילת האדם; קדם לו סידור "העבודה שבלב", שנהג מראשית שנות ה-80 של המאה ה-20.

• תחינות
• מחזור
• תפילה
• פרויקט הסידור הפתוח

• הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "עולת ראיה" על סידור התפילה, אורות התפילה (לקט בענייני התפילה)
• הרב יעקב משה חרל"פ, "מי מרום" חלק י"ג
• הרב חיים פרידלנדר, "שפתי חיים" על סידור התפילה.
• הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "הסידור והתפילה" - מדריך למעיין ולמתפלל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1994
• י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית (תרגם על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר; ערך והשלים יוסף היינמן). תל אביב: דביר, תשל"ב.
• ראובן גפני, פותח סידור : מסע בעולמם של סידורי ארץ ישראל בעת החדשה, ירושלים : הוצאת תבונות, תשפ"ב.
• שלמה ברק, סדר בסידור - סדר תוכני, סדר היסטורי, סדר פרשני, הוצאת דביר, 2021.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: סדור
טקסט בוויקיטקסט: סידור התפילה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סידור

• מאיר רפלד ויוסף תבורי, סידור, הנאו שפ"ח, עם פרקי מבוא ונספח ביבליוגרפי, באתר היברובוקס
• שלמה זלמן הכהן (הרז"ה), סידור, יסניץ תפ"ה, באתר היברובוקס
• סידור בית יעקב, ז'יטומיר תרמ"ט, באתר היברובוקס
• סידור האר"י - כתב יד, באתר היברובוקס
• אשי ישראל - סידור הגר"א, תל אביב תשכ"ח, באתר היברובוקס
• מידע על סידור בקטלוג הספרייה הלאומית

• סידורים ומחזורים לימי חול, שבת ומועדים מאתר דעת
• נוסחים ומנהגי העדות חלק א', חלק ב'.
• מאיר בר-אילן, הערות לטיפוגראפיה של הסידור, שנה בשנה, לט (תשנ"ט), עמ' 505–526.
• סידור אבי חי - סידור עם ביאורים נרחבים מאת פרופ' אביגדור שנאן
• פרויקט הסידור הפתוח
• דליה מרקס, איך סידרו את הסידור?, פודקאסט בחמישה חלקים על ההיסטוריה של הסידור והתפילה
• אהרן גבאי, "מיפוי נוסחי התפילה", המעיין תמוז תשפ"ב, מכון שלמה אומן, שעלבים.
• יעקב פוקס, כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 14 בינואר 2018
• הספרייה הלאומית, סידור התפילה שניצל מידי הנאצים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 28 בינואר 2020
• סידור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חן מלול, סידור השלום, הסידור היחיד שראה אור בברית המועצות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2021
• מידע על סידור בקטלוג הספרייה הלאומית
• סידור, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית