נעמה נרדי

נרדי הייתה בתם של ברכה צפירה ונחום נרדי, ואחותו למחצה (מצד אימה) של הזמר והמלחין אריאל זילבר. גדלה מגיל צעיר מאוד כילדת חוץ בקיבוצים קבוצת שילר, גבעת ברנר ומשמר העמק, כיוון שהוריה היו עסוקים בהופעות רבות בישראל ומחוצה לה. מילדותה גילו אצלה כישרון מוזיקלי ובגיל צעיר הקליטה אוסף עם שיריו של ביאליק. ב-1950 הוצגה לראשונה בהופעה על ידי אביה ב"קונצרט לשירה ישראלית", באולם "אהל שם" לצד אמנים נוספים כפאולו גורין ואהובה צדוק.

ב-1951 השתתפה בתחרות מלכת היופי ונבחרה כסגנית "מלכת היופי של תל אביב" (בתואר מלכת היופי זכתה מיכל הראל). ב-1952 הופיעה בשירה ובריקוד ב"פר גינט" שהועלה ב"הבימה". בהתאם לרצון אמה, החלה ב-1952 ללמוד אופרה בפריז, ובשנת 1962 התקבלה לעבודה בבית האופרה לה סקאלה, עם הזמן נועדה לשמש כמחליפתה של מריה קאלאס. יצאה במסגרת התיאטרון להופעות במזרח ברלין. במהלכן קרה אירוע לא ברור ובעקבותיו נתבעה על ידי הנהלת התיאטרון. לאחר מאבק משפטי זכתה בפיצויים ועברה להופיע בתיאטרון במערב ברלין עד שאושפזה בבית חולים, משם נשלחה לישראל בשנת 1967, אושפזה והתאוששה. שבתאי בן-ארויו, דובר האופרה הישראלית, שהכיר אותה, טען שסבלה מפחד במה, שעליו לא הצליחה להתגבר^[2].

במאי 1968 השתתפה ב"פסטיבל שירי נחום נרדי" יחד עם רחל אטאס, שושנה דמארי, שולי נתן, מרדכי בן-שחר ואחרים. ב-1969 השתתפה במופע "ירושלים שלי" שנערך בתיאטרון של קיסריה, היא עבדה גם תקופה כמורה לפיתוח קול. אחיה, אריאל זילבר, נמנה עם תלמידיה, והיא אף התגוררה אצלו במשך תקופה מסוימת. נרדי עברה תקופה של הסתגרות, שהלכה והחריפה עם הזמן. היא נמנעה מלפגוש אנשים פנים אל פנים ותיקשרה רק בטלפון. היא הוציאה לאור ב-1988, יחד עם אחיה אריאל, את אוסף שיריה של אמה שהוקלטו בצורה מחודשת^[3]. האוסף כלל 33 שירים בשתי קלטות, המייצג את אמנותה של צפירה משנות השלושים ואילך:

• "מאז ועד עולם, ברכה צפירה ונחום נרדי", כולל 17 שירים מ-1937 ועד 1950.
• "שירי הזהב של ברכה צפירה", כולל 16 שירים ושירי עדות בעיבודם של מלחינים שונים למעט של נרדי.

נעמה נרדי התאבדה^[4] בשנת 1989 והותירה מכתב פרידה לאמה, שהגיע לאם יומיים לאחר מותה. במכתב תארה את סבלה וטענה שאיננה יכולה לשאת עוד^[5].

• נעמה נרדי, באתר זמרשת
• נעמה נרדי, באתר שירונט
• נעמה נרדי, דף שער בספרייה הלאומית