נאיאדה

במיתולוגיה היוונית, הנַאִיאָדוֹת (ביוונית עתיקה: ναϊάδες, 'לזרום') היו סוג של נימפות, השולטות על מקורות מים מתוקים, כגון מעיינות, אגמים ובארות. הנאיאדות נבדלות מהפוטמוי, שגילמו נהרות, ומהרוחות העתיקות מאוד שאכלסו את המים השקטים של ביצות, בריכות ואגמי לגונות כמו לרנה.

הנאיאדות
ναϊάδες

תפקיד	נימפות מים מתוקים
תרבות	מיתולוגיה יוונית
מקום מגורים	מקורות מים מתוקים

הנאיאדות סווגו לרוב לחמש קטגוריות עיקריות: פֵּגַאי – נאיאדות של מעיינות, קְרִינַאי – נאיאדות של מזרקות ובארות, פּוֹטָמִידֶס – נאיאדות של נחלים ופלגים, לִימְנָדֶס – נאיאדות של אגמים ו-אֶלֵיאוֹנוֹמַאי – נאיאדות של ביצות מים מתוקים.^[1][2] לעיתים קרובות נקראו על שמותיהן עיירות, ערים ואיים, במיוחד על שם אלו שנחשבו כמגינות על אספקת המים העיקרית של היישוב כגון מעיין, מזרקה או באר.^[1]

בסיפורי המיתוס, נאיאדות רבות היו נשות מלכים ותפסו מקום מכובד באילן היוחסין המלכותי. אחרות, כמו הנאיאדות היפות של נהר אסופוס, היו אהובות על האלים. הנאיאדות היו מושא של כתות מקומיות ארכאיות, שסגדו להן בשל חיוניותן לבני אדם. הנאיאדות, בנות-לווייתה הנאמנות של האֵלה ארמטיס,^[3] נחשבו כמגינות של מתבגרים ומתבגרות בשלב המעבר שלהם מילדות לבגרות^[1]. נערים ונערות בטקסי התבגרות הקדישו את מחלפות הילדות שלהם לנאיאדה המקומית של המעיין, במקומות כמו לרנה נחשבו מי המעיינות כבעלי סגולות רפואיות קסומות ויכולת טיהור.

הנאיאדות יכלו להיות גם מסוכנות ובלתי צפויות:^[3] הילאס מהצוות של ארגו אבד כאשר הוא נלקח על ידי נאיאדה מוקסמת מיופיו. היו נאיאדות שנודעו כבעלי נטיות קנאה. סיפורו של תאוקריטוס על קנאת הנאיאדה היה סיפורו של רועה צאן, דפניס, שהיה המאהב של נומיה. דפניס לא היה נאמן לנומיה בכמה הזדמנויות וכנקמה היא הפכה אותו לאבן. הנימפה סלמקיס אנסה את הרמאפרודיטוס והתמזגה איתו כשניסה להימלט.

נימפות המים הקשורות למעיינות מסוימים היו ידועות בכל רחבי אירופה, גם במקומות ללא קשר ישיר עם יוון, ושרדו בבארות הקלטיות של צפון מערב אירופה שהוקדשו מחדש לקדושים, וכן בימי הביניים.

הנאיאדות מתוארות לרוב כנשים צעירות ויפות, בדרך כלל יושבות, עומדות או שוכבות לצד מעיין, כשלעיתים הן מחזיקות בידיהן כד מים (הידריה).