Nothing Special   »   [go: up one dir, main page]

לאה גליקסמן

שופטת בבית הדין הארצי לעבודה

לאה גליקסמן (נולדה ב-1961) היא שופטת בבית הדין הארצי לעבודה.

לאה גליקסמן
מדינה ישראלישראל ישראל
שופטת קבועה בבית הדין הארצי לעבודה
15 באוגוסט2011 – מכהנת
סגנית נשיא בית הדין האזורי לעבודה ורשמת בית הדין הארצי לעבודה
ספטמבר 2003
שופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
מאי 2000

בשנת 1979 סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית. את שירותה הצבאי העבירה במסגרת גרעין נח"ל שנשלח לפעילות בעיירת הפיתוח מעלות תרשיחא. בשנת 1986 סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית, וכשנה לאחר מכן הוסמכה כעורכת דין. בשנים 1985–1988 שימשה כעוזרת מחקר באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. במקביל החלה לעבוד ב-1987 כעורכת דין. בשנת 1992 יצאה לקנדה שם למדה קורסים שונים באוניברסיטת טורונטו. בשנת 1995 שבה לארץ ולעבודה כעורכת דין.

במאי 2000 מונתה לכהונת שופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בספטמבר 2003 מונתה לכהן כסגנית הנשיא של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ובמקביל לתפקיד רשמת בבית הדין הארצי לעבודה. בינואר 2007 מונתה לכהן בפועל כשופטת בבית הדין הארצי לעבודה לתקופה של חצי שנה, וב-15 באוגוסט 20011 מונתה לכהונת שופטת קבועה בבית הדין הארצי לעבודה.

פסקי דין

עריכה

בין פסקי הדין הבולטים בהם הייתה מעורבת, פסק דין מתקופתה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין החלפת עובדים שובתים ב'גן המדע' ב-2009 במסגרתו כתבה כי "חל איסור על המעביד לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים, בין אם העובדים החלופיים הם עובדים זמניים ובין אם הם עובדים קבועים".[1]

פסק דין נוסף שלה מבית הדין האזורי קבע שגם בני זוג הומואים חיים בארון יכולים להיחשב כידועים בציבור, וכי במקרים כאלה, יש להקל לגבי מידת הראיות שתידרש לשם הוכחת הזוגיות. בין היתר קבעה גליקסמן כי "יש לקבל את התביעה ולהצהיר כי התובע היה בן זוגו של המנוח וזכאי לפנסיית שאירים מהקרן, בהתאם לתקנון".[2]

בפסק דין משנת 2020 קבעה השופטת גליקסמן כי למנהלים זוטרים יש זכות לקחת חלק פעיל בהתארגנות עובדים במקום עבודתם.[3]

בפסק דין משנת 2022 קבעה השופטת גליקסמן כי אם העובד מעיד שלא קיבל מן המעסיק הודעה בנוגע לתנאי העסקתו, מוטל על המעסיק הנטל להוכיח שכן מסר הודעה כזאת, והדגישה כי הגברת הנטל על המעסיק נובעת "מתוך הכרה בפערי הכוחות ובפערי הידע המובנים בין העובדים לבין המעסיקים, כמו גם בקיומה של תופעה של אי-תשלום זכויות מכוח חוקי המגן, ובניסיון להתמודד עם תופעה זו ולהגביר את רמת האכיפה של זכויות העובדים".[4]

כמו כן, הייתה השופטת גליקסמן חלק מההרכב המורחב שפסק את פסק דין הטיפים,[5] וכן בהרכב המורחב שפסק את הלכת כותה הנוגעת לאופן החישוב של פיצויים במקרים של הכרה בדיעבד ביחסי עובד מעביד.[6]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה